בראשית רבה/כו/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (עמד העביר את הדף בראשית רבה/כו לשם בראשית רבה/כו/ו: זו הפסקה היחידה בדף) |
||
| (7 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
'''{{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ו#ג|ו, ג]]}} ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם.''' אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אני{{הערה|אינו נותן רוחי. קצת מאחרונים כתבו שאין ת"ה אלא לצדיקים גמורים, אמנם מכאן יראה בודאי שאפילו מהרשעים יקומו, דדוקא דור המבול מכח רשעתם הוא שלא יקומו. {{צבע גופן|אפור|קיצור יפה תואר}}.}} נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לו#כז|יחזקאל לו כז]]}} ואת רוחי אתן בקרבכם. | |||
רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבא, אלא יום הוא שמלהט את הרשעים. מ"ט, {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/ג#יט|מלאכי ג יט]]}} כי הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה לקש וליהט אותם היום הבא. ורבנן אמרי, יש גיהנם. שנאמר נאם {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/לא#ט|ישעיה לא ט]]}} ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. רבי יהודה ברבי אלעאי אמר, לא יום ולא גיהנם, אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטותו. שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/לג#יא|שם לג יא]]}} תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלם. | |||
אמר ר' יהודה בר אלעאי, מהו לא ידון רוחי עוד, {{הערה|והרוח לנדנה, לנתרק', כפי' מ"ג, וידן צ"ל מלשון נדנה, כמו ינדון, ר"ל לא יהיה נדין כלום ניתן בנדנה, שלא ממלא רוחי, ר' חייא נמי דריש לשון נדנה, אלא דיהיב טעמא אמ"ש בלשון נדנה ול"ק לשון נתינה, אלא משום שאז הנפש תמלא הגוף כדבר הניתן בנרתיק. {{צבע גופן|אפור|קיצור יפה תואר}}.}}אין הרוחות הללו נידונות לפני לעולם. ר' הונא בשם ר' אחא אמר, בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה, איני מחזיר רוחן לנדניהן. אמר ר' חייא בר אבא, איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם. לפי שבע"הז הרוח היא נבזקת באחד מאיבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף. הדא הוא דכתיב ואת רוחי אתן בקרבכם. א"ר יודן בן בתירא, עוד איני דן את הדין הזה לעולם. | |||
רבי הונא בשם רבי יוסף אמר, לא אוסיף לא אוסיף, לסגי ליסגי. רבנן אמרי, לא אוסיף לבני נח, לא אוסיף לדורות. אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן, והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין. אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן, והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו, דאמר רבי אלעזר אין לך שהוא מתחייב באדם הזה אלא אדם כיוצא בו. רבי נתן אומר אפילו זאב וכלב. רבי הונא בר גוריון אמר אפילו מקל אפילו רצועה, הדא הוא דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ט#ג|ישעיה ט ג]]}} כי את עול סובלו ואת מטה שכמו שבט תנוגש בו החתות כיום מדין. כיום הדין, אמר רבי אחא אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון. רבנן אמרי מן הכא {{ממ|דברים ך}} כי האדם עץ השדה, מה האדם נותן דין וחשבון, אף עצים נותנין {{הערה|דין וחשבון. אפשר שהוא על שלא הוצאו פירות, שהקב"ה אמר לארץ תוציא עץ פרי, נמצא שעברה על גזרה, כמ"ש ועץ שדה יתן פריה וכו'. {{צבע גופן|אפור|קיצור יפה תואר}}.}}דין וחשבון. | |||
אמר רבי יהושע בר נחמיה, אינן דנין רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מיעט שנים שקצבתי עליהם בעולם הזה, ואחר כך אני משגמן ביסורין. אמר רבי איבו, מי גרם להם שימרדו בי, לא ע"י שלא שיגמתי אותם ביסורין. הדלת הזו מי מעמידו, שגמיו. | |||
אמר רבי אליעזר, בכל מקום שאין דין יש דין, רב ביבי ברי דרבי אסי בשיטת רבי אליעזר, לא ידון רוחי, אמר ר' מאיר, הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ה|איוב ה]]}} הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה, מבקר {{ממ|שם}} לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כא#א|שמות כא א]]}} ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אמר רבי יוסי הגלילי, עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים. | |||
רבי אומר, ויאמר דור המבול לה' לא ידון. אמר רבי עקיבא {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/י#ג|תהילים י ג]]}} על מה נאץ רשע אלהי', אמר בלבו לא תדון, לית דין ולית דיין, אבל אית דין ואית דיין. | |||
אמר ר' חנינא בר פפא, אפילו נח שנשתייר מהם, לא שהיה כדי, אלא שצפה הקב"ה שמשה{{הערה|שמשה עתיד. ונקט משה טפי מכל הצדיקים, שזכותו גדול מכולם וכו', ויתכן שלפי שמשה הוי עתיד לינצל מהמים בזכותו ניצול ג"כ אביו מהמבול. {{צבע גופן|אפור|קיצור יפה תואר}}.}} עתיד לעמוד ממנו. שנאמר {{הערה|בשגם וכו'. דאל"כ בשג"ם למ"ל, לימא שהוא בשר. ולפי זה ה"פ דקרא, לא ידון רוחי באדם, כלומר להשאיר פליטה בארץ כלל לא היה הדין נותן אלא בשביל משה, או ה"פ לא ידון רוחי באדם לאבדו לגמרי בשביל משה. {{צבע גופן|אפור|קיצור יפה תואר}}.}}בשגם, זה מש"ה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין. רבנן מייתי לה מהכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה חי מאה ועשרים שנה. | |||
{{שולי הגליון}}<noinclude> | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־23:19, 23 בינואר 2021
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה
|
(ו, ג) ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם. אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אני[1] נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר (יחזקאל לו כז) ואת רוחי אתן בקרבכם.
רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבא, אלא יום הוא שמלהט את הרשעים. מ"ט, (מלאכי ג יט) כי הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה לקש וליהט אותם היום הבא. ורבנן אמרי, יש גיהנם. שנאמר נאם (ישעיה לא ט) ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. רבי יהודה ברבי אלעאי אמר, לא יום ולא גיהנם, אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטותו. שנאמר (שם לג יא) תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלם.
אמר ר' יהודה בר אלעאי, מהו לא ידון רוחי עוד, [2]אין הרוחות הללו נידונות לפני לעולם. ר' הונא בשם ר' אחא אמר, בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה, איני מחזיר רוחן לנדניהן. אמר ר' חייא בר אבא, איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם. לפי שבע"הז הרוח היא נבזקת באחד מאיבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף. הדא הוא דכתיב ואת רוחי אתן בקרבכם. א"ר יודן בן בתירא, עוד איני דן את הדין הזה לעולם.
רבי הונא בשם רבי יוסף אמר, לא אוסיף לא אוסיף, לסגי ליסגי. רבנן אמרי, לא אוסיף לבני נח, לא אוסיף לדורות. אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן, והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין. אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן, והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו, דאמר רבי אלעזר אין לך שהוא מתחייב באדם הזה אלא אדם כיוצא בו. רבי נתן אומר אפילו זאב וכלב. רבי הונא בר גוריון אמר אפילו מקל אפילו רצועה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט ג) כי את עול סובלו ואת מטה שכמו שבט תנוגש בו החתות כיום מדין. כיום הדין, אמר רבי אחא אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון. רבנן אמרי מן הכא (דברים ך) כי האדם עץ השדה, מה האדם נותן דין וחשבון, אף עצים נותנין [3]דין וחשבון.
אמר רבי יהושע בר נחמיה, אינן דנין רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מיעט שנים שקצבתי עליהם בעולם הזה, ואחר כך אני משגמן ביסורין. אמר רבי איבו, מי גרם להם שימרדו בי, לא ע"י שלא שיגמתי אותם ביסורין. הדלת הזו מי מעמידו, שגמיו.
אמר רבי אליעזר, בכל מקום שאין דין יש דין, רב ביבי ברי דרבי אסי בשיטת רבי אליעזר, לא ידון רוחי, אמר ר' מאיר, הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ה) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה, מבקר (שם) לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אמר רבי יוסי הגלילי, עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים.
רבי אומר, ויאמר דור המבול לה' לא ידון. אמר רבי עקיבא (תהילים י ג) על מה נאץ רשע אלהי', אמר בלבו לא תדון, לית דין ולית דיין, אבל אית דין ואית דיין.
אמר ר' חנינא בר פפא, אפילו נח שנשתייר מהם, לא שהיה כדי, אלא שצפה הקב"ה שמשה[4] עתיד לעמוד ממנו. שנאמר [5]בשגם, זה מש"ה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין. רבנן מייתי לה מהכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה חי מאה ועשרים שנה.
- ↑ אינו נותן רוחי. קצת מאחרונים כתבו שאין ת"ה אלא לצדיקים גמורים, אמנם מכאן יראה בודאי שאפילו מהרשעים יקומו, דדוקא דור המבול מכח רשעתם הוא שלא יקומו. קיצור יפה תואר.
- ↑ והרוח לנדנה, לנתרק', כפי' מ"ג, וידן צ"ל מלשון נדנה, כמו ינדון, ר"ל לא יהיה נדין כלום ניתן בנדנה, שלא ממלא רוחי, ר' חייא נמי דריש לשון נדנה, אלא דיהיב טעמא אמ"ש בלשון נדנה ול"ק לשון נתינה, אלא משום שאז הנפש תמלא הגוף כדבר הניתן בנרתיק. קיצור יפה תואר.
- ↑ דין וחשבון. אפשר שהוא על שלא הוצאו פירות, שהקב"ה אמר לארץ תוציא עץ פרי, נמצא שעברה על גזרה, כמ"ש ועץ שדה יתן פריה וכו'. קיצור יפה תואר.
- ↑ שמשה עתיד. ונקט משה טפי מכל הצדיקים, שזכותו גדול מכולם וכו', ויתכן שלפי שמשה הוי עתיד לינצל מהמים בזכותו ניצול ג"כ אביו מהמבול. קיצור יפה תואר.
- ↑ בשגם וכו'. דאל"כ בשג"ם למ"ל, לימא שהוא בשר. ולפי זה ה"פ דקרא, לא ידון רוחי באדם, כלומר להשאיר פליטה בארץ כלל לא היה הדין נותן אלא בשביל משה, או ה"פ לא ידון רוחי באדם לאבדו לגמרי בשביל משה. קיצור יפה תואר.