עבודת המלך/דעות/א

עבודת המלך דעות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וכו'. עי' היטב בזה בפרק הרביעי משמונת הפרקים לרבנו האריך בזה וע"ז אמרו חכמים כשם שאין פרצופיהן דומין כך אין דעותיהם שוות עי' במדרש רבה כ"ז ט"ז בקרא יפקוד ה' אלהי הרוחות ועי' סנהדרין ל"ח וירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ט ותוספתא שם פ"ח.

ב

וכל הדעות יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת ברייתו לפי טבע גופו. עי' שבת קנ"ו האי מאן דבתרי בשבא יהא גבר רגזן וכו' האי מאן דבחמשא בשבא יהא גבר גומל חסדים ועוד שם ובכמה מקומות האי מאן דבמזל מאדים וכו' ועי' לרבנו בפרקיו בפרק השמיני.

ויש מהן שאינן לאדם מתחלת ברייתו אלא למד אותם מאחרים. ועל כגון דא אמרו במתניתין דסוטה ז' א' הרבה שכנים הרעים עושים.

ד

הדרך הישרה היא מדה בינונית, שבכל דעה ודעה. זהו לדעת רבנו אמרם ז"ל לעולם יהלך אדם באמצע הדרכים ועי' ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א התורה הזאת דומה לשני שבילין וכו' מה יעשה יהלך באמצע עיי"ש.

כדי שיהא שלם בגופו. בכת"י אברבנאל ליתא לתיבת בגופו, אלא כדי שיהא שלם והוא ישר ודברי רבנו בפרקיו שם וכבר זכרו חכמים זה הענין וכתבו עליו ואמרו כל השם ארחותיו ומשגיח בהם זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה (מו"ק ה' וסוטה ה') שנאמר ושם דרך אל תקרי ושם אלא ושם, והשימה הוא השיעור והסברא.

ולא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להם ואי אפשר להיות בזולתן. עי' שבת ק"מ ב' האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכיל דחטי וכו' למשתי שכרא ושתי חמרא עבר משום בל תשחית.

וזהו דרך החכמים. כאן צ"ל סיום ההלכה הרביעית וההלכה החמשית מתחלת כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם ומי שהוא מדקדק על עצמו וכו'. והוא ישר וכן נראה מנוסח הרמב"ם דפוס קונשטנדינא רס"ט אף ששם יחסרו בכלל חלוקת ההלכות.

ה

כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם וכל מי שהוא מדקדק על עצמו יותר וכו' נקרא חסיד. וחילוק זה מבואר בשבת קכ"א ב' תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו א"ל ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם, וזהו חילוקו של רבנו, ומצינו לרז"ל בכל מקום שאמרו מדת חסידות הוא הנטיה לצד אחד יותר ממדת הדין עי' ב"מ נ"ב וחולין ק"ל ושבת ק"כ והא דאמרו בב"ק ל' האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין וכו' כבר פרשו הרשב"א ז"ל דבכל חדא מהני אמרינן מילי דחסידותא בנזיקין חסידים הראשונים מצניעין ובאבות האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד ובברכות חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין ועי' מה שכתב בשטמ"ק שם בשם הרב ר' יהונתן עי"ש.

ואם נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו נקרא חכם וזו היא מדת חכמה. ועי' לח"מ שתמה ע"ז טובא דהא בפרק שאח"ז כתב רבינו שאסור לנהוג במדת הענוה במדה בינונית ועוד תמיהות, ועי' מ"ש ישוב הדברים לקמן בפ"ב ה"ג.

וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהם מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות וכו' וזהו לפנים משורת הדין ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנא' והלכת בדרכיו. יש להתבונן היטב בדברי רבנו אלה ולא ראיתי מי שעמד עליהם, דהנה באמת פלוגתא דתנאי היא דס"ל לר' יהושע ואת המעשה אשר יעשון זה מעשה הטוב ור' אלעזר המודעי ס"ל ואת המעשה זה שורת הדין אשר יעשון לפנים משורת הדין, ובגמ' דילן בב"ק צ"ט וב"מ ל' מייתי לה בשם דתני רב יוסף, והנה משמע שם דדוקא ר' חייא בב"ק שם עביד כן לפנים משורת הדין וכן ר' ישמעאל בר' יוסי שם לפנים משורת הדין הוא דעביד, וכן פסק הר"מ בפי"א מהלכות גזילה ואבידה ה"ז וי"ז דהרוצה לילך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין מחזיר את האבידה ברוב העיר עכו"ם ובזקן ואינה לפי כבודו כתב ג"כ ההולך בדרך הטוב והישר וכו' (שינה רבנו בלשונו דלעיל כתב הרוצה לילך בדרך הטוב וכאן כתב ההולך בדרך הטוב ויתבאר במקומו) ועי' בהגהות מיימוני שם בשם הראבי"ה ז"ל דכופין על זה משום דרב יוסף ועי' בשו"ע חו"מ סי' רנ"ט העתיק טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין ובש"ך שם הביא דעת הראבי"ה והראב"ן ז"ל דכייפינן על זה ועי' במרדכי פ"ב דב"מ שם והעתיקו ברמ"א שם דאם היה המוצא עני ובעל האבידה עשיר אינו מחויב ועי' בשטמ"ק לב"מ שם הביא בשם רבנו יהונתן גדר אחר בזה דמי שאינו אדם חשוב לא מחייבינן לעשות לפנים משורת הדין ותלוי בחשיבות האדם ולפי"ז שיעור דברי רבנו דחסידים הראשונים היו עושין לפנים משורת הדין אבל אנו מצווין ללכת בדרכים אלו הבינונים ולא לפנים משורת הדין אבל ראה זה בסמ"ק מצוה מ"ט מנה מצות עשה לעשות לפנים משורת הדין דכתיב אשר יעשון ואמר רבי יוחנן וכו' ולא ראיתי מי שיביאו דבריו.

ואפשר דס"ל לרבנו ג"כ הכין דמחויב לעשות גם לפנים משורת הדין וגם זה נקרא דרך בינוני רק שמטין קצת כנגד קצה האחרון וכן משמע קצת מדבריו בשמונת פרקיו שזה נקרא דרך המיצוע אף שנוטה קצת לצד הטוב, וכן כתב רבנו בפי' המשנה פ"ד דאבות וז"ל וכבר ביארנו בפרק הרביעי שאדם צריך לו שיטה לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג, וכן כתב כאן להלן שנאמר והלכת בדרכיו כך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון וכו' ובודאי שהקב"ה מתנהג לפנים משורת הדין ועי' ברכות ז' מאי מצלי וכו' ואתנהג עם בני במדת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין וצ"ע טובא בכל זה אולם נראה דגם כאן קצת ט"ס וסוף הלכה ה' היא וזהו לפנים משורת הדין. ואח"כ מתחלת ה"ו ומצווין אנו ללכת בדרכים אלו הבינונים. וכו' וכן משמע בדפוס קונשטנדינא רס"ט.

שנאמר והלכת בדרכיו. וכ"כ הסמ"ג, ובאמת הכתוב ללכת בדרכיו הוא מוקדם והיראים הביא באמת המקרא (בדברים ח' ו') ושמרת את מצוות ה' אלקיך ללכת בדרכיו (וט"ס קצת שם) אמנם רבנו בספר המצוות ע"ח הביא קרא דוהלכת בדרכיו ואמר וכבר כפל צווי זה ואמר ללכת בכל דרכיו וכו' וכבר נכפל הצווי הזה בלשון אחרת ואמר אחרי ה' תלכו ובא בפירוש ג"כ שענינו להדמות בפעולות הטובות וכו'.

ו

כך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון וכו'. עי' כ"מ שהוא משבת קל"ג וסוטה מ"ד ושם הלשון משונה מלשון רבנו ורבנו בספר המצוות שם העתיק לשון הספרי כמו שהוא לפנינו ועי' להרמב"ן ז"ל בשרש א' ד"ה והתשובה ג' שכתב שהרמב"ם תפס לשון השנוי בספרי וביאור הדיוק מה הוא אף אתה ולא אמר בפשוטו היה חנון וכו' גם מה שכתב רבנו וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו. עי' היטב במורה ח"א פנ"ד מה שביאר רבנו שם בזה קחנו משם.

ז

וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו וכו' יעשה וישנה וישלש במעשים וכו' ויחזור בהם תמיד וכו'. מקור הדברים הראה רבנו עצמו בפי' המשנה פ"ג דאבות משנה ט"ו והכל לפי רוב המעשה שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה אבל לפי רוב מספר המעשים עי"ש שהאריך בזה וסיים וזה ענין אמרו לפי רוב המעשה אבל לא לפי גודל המעשה ע"כ. ועי' לרבנו יונה ז"ל שם שכתב ורבנו משה ז"ל גורס אבל לא ע"פ המעשה ומפרש וכו' ולא ידעתי מנלן לרבנו החסיד ז"ל שכך היתה גי' רבנו ומה שסיים אבל לא לפי גודל המעשה זה דיוקו של רבנו ז"ל בלשון המשנה, ועי' באבות דר"נ סוף פכ"ב לא דברים מביא חכמה אלא מעשה.

והיא שלמד אברהם אבינו לבניו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו'. עי' מדרש רבה בראשית פמ"ט ר' יודן בשם ר' אלכסנדרי לעשות צדקה ומשפט זו גמילות חסדים ורבנן אמרי זו בקור חולים ועי' בילקוט וירא, וביבמות ע"ט גומלי חסדים דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' לעשות צדקה ומשפט.

· הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.