גליוני הש"ס/שבת/פא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף פ"א ע"ב'''}} | {{מרכז|'''דף פ"א ע"ב'''}} | ||
'''{{עוגן1|אילימא}} משום דוושא.''' נ"ב | '''{{עוגן1|אילימא}} משום דוושא.''' נ"ב עיין ספר בכור שור ב"ק פ"א א': | ||
'''{{עוגן1|הואיל}} ואתא לידן לימא | '''{{עוגן1|הואיל}} ואתא לידן לימא ביה מילתא.''' נ"ב כזה יבמות כ"ב א', ב"מ ט"ז ב', ב"ק פ"ט א', ביצה ט"ו א', שבועות מ"ח א': | ||
'''{{עוגן1|ותנן}} נזיר חופף כו'.''' נ"ב צ"ע מדוע לא פר מסתם משנה במכלתין לקמן ק"מ א' ע"ש ברש"י ד"ה אבל נוטל בכברה: | '''{{עוגן1|ותנן}} נזיר חופף כו'.''' נ"ב צ"ע מדוע לא פר מסתם משנה במכלתין לקמן ק"מ א' ע"ש ברש"י ד"ה אבל נוטל בכברה: | ||
שורה 10: | שורה 10: | ||
'''{{עוגן1|אמרה}} איהי מילתא כו' אמרו אינהו מילתא כו'.''' נ"ב דוגמתו קידושין ל"ט ב': | '''{{עוגן1|אמרה}} איהי מילתא כו' אמרו אינהו מילתא כו'.''' נ"ב דוגמתו קידושין ל"ט ב': | ||
'''{{עוגן1|רש"י}} ד"ה {{עוגן1|האי}} פרפיסא''' כ' '''ובתשובת הגאונים מצאתי כו'.''' נ"ב עתה המנהג הזה הוא בכפרות בעיוה"כ ובשו"ת מהרי"ו סי' קצ"א בעיו"כ יעשה כפרות ויאמר חת"כ ר"ת חליפתי תמורתי כפרתי זהו שם החותך חיים לכל חי ויחשוב בלבו שהוא חייב מיתה כמו זה והיינו טעם הקרבנות וזורקו לארץ כעין סקילה שוחטו הרג תופסו בידו בצואר הבהמה היינו חנק שורפו היינו שריפה היינו דכתי' צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וכתי' פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר כיון שיצא המשחית אינו משיב אא"כ צריך לחול על שום דבר והיינו טעמא דעגלה ערופה עכ"ל ומ"ש שורפו היינו שריפה אינו מובן דאין הכפרה נשרפת רק מתבשלת ולומר שהי' המנהג אז לשרוף מה ממנה ג"כ א"א דה"ל בל תשחית ונ' כוונתו דהבישול בחום האש הוא ג"כ רמז לשריפה ואולי מ"ש וזורקו לארץ כו' לא קאי עוד אכפרות רק אקרבנות והם נשרפים ממש על המזבח ובישול הכפרות יתכן ג"כ לרמוז נגד זה דהקטרת הקרבן על המזבח חשוב גם בישול וכירושלמי שבת פ"ב ה"ה כיון שהוא רוצה בעיכולם כמבשל הוא ומ"ש היינו דכתי' צדיק בגמ' ברכות ס"ב ב' ילפי' כזה מואתן אדם תחתיך וע"ע ב"מ שלהי הזהב דשם הובא פסוק צדיק מצרה נחלץ וגו' וע"ע במהרי"ו סי' קצ"ב דשם כ' וז"ל הכפרות משום דאם נגזרה מיתה על האדם כשיבטל | '''{{עוגן1|רש"י}} ד"ה {{עוגן1|האי}} פרפיסא''' כ' '''ובתשובת הגאונים מצאתי כו'.''' נ"ב עתה המנהג הזה הוא בכפרות בעיוה"כ ובשו"ת מהרי"ו סי' קצ"א בעיו"כ יעשה כפרות ויאמר חת"כ ר"ת חליפתי תמורתי כפרתי זהו שם החותך חיים לכל חי ויחשוב בלבו שהוא חייב מיתה כמו זה והיינו טעם הקרבנות וזורקו לארץ כעין סקילה שוחטו הרג תופסו בידו בצואר הבהמה היינו חנק שורפו היינו שריפה היינו דכתי' צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וכתי' פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר כיון שיצא המשחית אינו משיב אא"כ צריך לחול על שום דבר והיינו טעמא דעגלה ערופה עכ"ל ומ"ש שורפו היינו שריפה אינו מובן דאין הכפרה נשרפת רק מתבשלת ולומר שהי' המנהג אז לשרוף מה ממנה ג"כ א"א דה"ל בל תשחית ונ' כוונתו דהבישול בחום האש הוא ג"כ רמז לשריפה ואולי מ"ש וזורקו לארץ כו' לא קאי עוד אכפרות רק אקרבנות והם נשרפים ממש על המזבח ובישול הכפרות יתכן ג"כ לרמוז נגד זה דהקטרת הקרבן על המזבח חשוב גם בישול וכירושלמי [[ירושלמי/שבת/ב/ה|שבת פ"ב ה"ה]] כיון שהוא רוצה בעיכולם כמבשל הוא ומ"ש היינו דכתי' צדיק בגמ' [[בבלי/ברכות/סב/ב|ברכות ס"ב ב']] ילפי' כזה מואתן אדם תחתיך וע"ע ב"מ שלהי הזהב דשם הובא פסוק צדיק מצרה נחלץ וגו' וע"ע במהרי"ו סי' קצ"ב דשם כ' וז"ל הכפרות משום דאם נגזרה מיתה על האדם כשיבטל הגזירה צריך ליתן למה"מ כופרו הה"ד פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר וכתי' צדיק מצרה נחלץ וגו' והיינו איל של יצחק והיינו סוד הקרבנות ויאמר חליפתי תחתי כפרתי ר"ת חת"ך מלאך הממונה על החיים הה"ד החותך חיים לכל חי עכ"ל ומ"ש כאן תחתי ושם תמורתי הנה לכאורה ל' תחתי יותר מדוקדק שהרי הכוונה כאן כתצא זו ותכנס זו ותמורה אין מורה זה עיין תמורה ט' א' ועוד שם כ"ו ב' ומשא"כ תחת הוא ג"כ לישנא דאחולי דהוא תצא זו ותכנס זו עש"ה כ"ו ב' וכאן תיבת חליפתי הקודמת דעניינה תצא ותכנס כמבואר שם ט' א' תורה גם על תחתי דבתרי' דהכוונה כן וגוף עניין היות התרנגול כופר נפש האדם עיין עובדא פליאה כזה בשו"ת שבות יעקב [[שבות יעקב/ב/נד|ח"ב סי' נ"ד]]: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> |
גרסה אחרונה מ־21:51, 19 בספטמבר 2024
גליוני הש"ס שבת פא ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר רש"ש אילת השחר שיח השדה |
אילימא משום דוושא. נ"ב עיין ספר בכור שור ב"ק פ"א א':
הואיל ואתא לידן לימא ביה מילתא. נ"ב כזה יבמות כ"ב א', ב"מ ט"ז ב', ב"ק פ"ט א', ביצה ט"ו א', שבועות מ"ח א':
ותנן נזיר חופף כו'. נ"ב צ"ע מדוע לא פר מסתם משנה במכלתין לקמן ק"מ א' ע"ש ברש"י ד"ה אבל נוטל בכברה:
אמרה איהי מילתא כו' אמרו אינהו מילתא כו'. נ"ב דוגמתו קידושין ל"ט ב':
רש"י ד"ה האי פרפיסא כ' ובתשובת הגאונים מצאתי כו'. נ"ב עתה המנהג הזה הוא בכפרות בעיוה"כ ובשו"ת מהרי"ו סי' קצ"א בעיו"כ יעשה כפרות ויאמר חת"כ ר"ת חליפתי תמורתי כפרתי זהו שם החותך חיים לכל חי ויחשוב בלבו שהוא חייב מיתה כמו זה והיינו טעם הקרבנות וזורקו לארץ כעין סקילה שוחטו הרג תופסו בידו בצואר הבהמה היינו חנק שורפו היינו שריפה היינו דכתי' צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וכתי' פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר כיון שיצא המשחית אינו משיב אא"כ צריך לחול על שום דבר והיינו טעמא דעגלה ערופה עכ"ל ומ"ש שורפו היינו שריפה אינו מובן דאין הכפרה נשרפת רק מתבשלת ולומר שהי' המנהג אז לשרוף מה ממנה ג"כ א"א דה"ל בל תשחית ונ' כוונתו דהבישול בחום האש הוא ג"כ רמז לשריפה ואולי מ"ש וזורקו לארץ כו' לא קאי עוד אכפרות רק אקרבנות והם נשרפים ממש על המזבח ובישול הכפרות יתכן ג"כ לרמוז נגד זה דהקטרת הקרבן על המזבח חשוב גם בישול וכירושלמי שבת פ"ב ה"ה כיון שהוא רוצה בעיכולם כמבשל הוא ומ"ש היינו דכתי' צדיק בגמ' ברכות ס"ב ב' ילפי' כזה מואתן אדם תחתיך וע"ע ב"מ שלהי הזהב דשם הובא פסוק צדיק מצרה נחלץ וגו' וע"ע במהרי"ו סי' קצ"ב דשם כ' וז"ל הכפרות משום דאם נגזרה מיתה על האדם כשיבטל הגזירה צריך ליתן למה"מ כופרו הה"ד פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר וכתי' צדיק מצרה נחלץ וגו' והיינו איל של יצחק והיינו סוד הקרבנות ויאמר חליפתי תחתי כפרתי ר"ת חת"ך מלאך הממונה על החיים הה"ד החותך חיים לכל חי עכ"ל ומ"ש כאן תחתי ושם תמורתי הנה לכאורה ל' תחתי יותר מדוקדק שהרי הכוונה כאן כתצא זו ותכנס זו ותמורה אין מורה זה עיין תמורה ט' א' ועוד שם כ"ו ב' ומשא"כ תחת הוא ג"כ לישנא דאחולי דהוא תצא זו ותכנס זו עש"ה כ"ו ב' וכאן תיבת חליפתי הקודמת דעניינה תצא ותכנס כמבואר שם ט' א' תורה גם על תחתי דבתרי' דהכוונה כן וגוף עניין היות התרנגול כופר נפש האדם עיין עובדא פליאה כזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' נ"ד:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |