גליוני הש"ס/שבת/יג/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף י"ג ע"ב'''}} | |||
'''{{עוגן1|ואמרתי}} לה בתי בימי נדותיך מהו אצלך.''' נ"ב פי' דאליהו שמע בישיבה של מעלה שעל איסור נדה נענש אותו תלמיד ולפיכך שאל לה על איסור נדה ולא על שאר איסורים, ס' הפרדס לרש"י [[ספר הפרדס/רעב|סי' ער"ב]]: | |||
'''{{עוגן1|ברוך}} המקום שהרגו.''' נ"ב כל' זה בכתובות קי"א א' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' נ"ח הביא גמ' דכאן בנוסחא ברוך המקום שעקרו ונ' דט"ס הוא בתשב"ץ: | |||
'''{{עוגן1|איני}} והא"ר יצחק קשה רימה למת כו'.''' נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ד עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' נ"ז: | |||
'''{{עוגן1|ברם}} זכור אותו האיש לטוב.''' נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע כל' זה בחולין נ"ד א' וע"ע ל' זכור לטוב ברכות ג' א' ובכמה דוכתי על אליהו ובב"מ ס' א' וחכ"א זכור לטוב וע"ע ל' ברם זכור אותו האיש לטוב בב"ב כ"א א' וגם שם ר' יהודה אמר רב הוא בעל המאמר כמו כאן וע"ע ב"ב קל"ג ב' במשנה רשבג"א אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב וע"ע סנהדרין י"ג ב' א"ר יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ור' יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות כו' ושם י"ח א' במשנה אם רצה לחלוץ כו' זכור לטוב ותענית י' ב' עושה וזכור לטוב: | |||
{{ | '''{{עוגן1|רש"י}} ד"ה בנדת טומאתה''' כ' '''ועד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהי' בנדתה בהוייתה תהא כו'.''' נ"ב ע' תוס' וע' תוס' יבמות מ"ז ב' ד"ה במקום ומה שציין בגליון הרי"פ שם וע' אריכות בחידושי רמב"ן כאן ומ"ש הרמב"ן ובהרבה מקומות בתורה כן שכתוב וטמא עד הערב וטהר ואין כתוב ורחץ במים ואנן לומדין מן המפורשין שכתוב שם ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב ואין טומאה פורחת כו' עכ"ל ומשמע מלשונו דזה נמנע דרך כלל בעניין טומאה שתסתלק מאילי' שלא ע"י טבילה וע' בזה זבחים ק"ה א' פרים ושעירים הנשרפים שיצאו וחזרו מהו ע"ש ברש"י וע"ש בתוד"ה או דילמא דתמהו באמת על פירש"י ע"ש שכתבו וקשה אטו מחיצות עזרה מקוה טהרה דכיון שנטמאו מי יטהרם עכ"ל עש"ה ול' טומאה פורחת שכ' הרמב"ן הוא מגמ' זבחים מ"ג ב' ומ"ש הרמב"ן עוד וי"א דשומרת יום כנגד יום הוא שנקרא ימי לבון והי' מיקל לפי שהוא חששא בעלמא ושמא לא תראה כו' אבל לשון ראשון יותר נכון שאף בזה לא הי' ראוי לטעות שאינה חששא אלא ספיר' היא שכשם שסופרת שבעה לזיבה כך סופרת אחד לאחד כו' עכ"ל והנה זה פשוט דאפי' צותה תורה לספור מטעם שמא תראה מ"מ אחרי שציותה לספור הנה אם משמש הוי הביאה איסור אפי' לא ראתה דאחרי שאסרה התורה הביאה מטעם שמא תראה מעתה לא הטעם הוא האיסור רק גוף האיסור הוא האיסור והוי הביאה איסור בעצם אפי' לא ראתה ואך גם בגוף ציווי הספיר' שציותה תורה לספור נ' דאין הכוונה כלל מטעם שמא תראה דאילו הי' הכוונה כן א"כ אילו הי' אפשר לנו לדעת וודאי שלא תראה לא היתה צריכה ספיר' ואילו בנדה ל"ו א' מבואר להדיא איפכא ע"ש דאמר צריכה שתפסוק משהו שיעלו לה לשבעה נקיים ע"ש דבעי' ספירת שבעה נקיים אף דידעי' וודאי שלא תראה אחרי שכל דמים שתראה הם דם טוהר עש"ה ותבן וע"כ דספירת שבעה הוא דבר עצמיי שצריך שתמתין ז' ימים לטבילה ואינו מחשש שמא תראה כלל וז"פ: | ||
{{ | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה מ־02:59, 9 באוגוסט 2024
גליוני הש"ס 
שבת יג ב
ואמרתי לה בתי בימי נדותיך מהו אצלך. נ"ב פי' דאליהו שמע בישיבה של מעלה שעל איסור נדה נענש אותו תלמיד ולפיכך שאל לה על איסור נדה ולא על שאר איסורים, ס' הפרדס לרש"י סי' ער"ב:
ברוך המקום שהרגו. נ"ב כל' זה בכתובות קי"א א' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' נ"ח הביא גמ' דכאן בנוסחא ברוך המקום שעקרו ונ' דט"ס הוא בתשב"ץ:
איני והא"ר יצחק קשה רימה למת כו'. נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ד עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' נ"ז:
ברם זכור אותו האיש לטוב. נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע כל' זה בחולין נ"ד א' וע"ע ל' זכור לטוב ברכות ג' א' ובכמה דוכתי על אליהו ובב"מ ס' א' וחכ"א זכור לטוב וע"ע ל' ברם זכור אותו האיש לטוב בב"ב כ"א א' וגם שם ר' יהודה אמר רב הוא בעל המאמר כמו כאן וע"ע ב"ב קל"ג ב' במשנה רשבג"א אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב וע"ע סנהדרין י"ג ב' א"ר יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ור' יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות כו' ושם י"ח א' במשנה אם רצה לחלוץ כו' זכור לטוב ותענית י' ב' עושה וזכור לטוב:
רש"י ד"ה בנדת טומאתה כ' ועד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהי' בנדתה בהוייתה תהא כו'. נ"ב ע' תוס' וע' תוס' יבמות מ"ז ב' ד"ה במקום ומה שציין בגליון הרי"פ שם וע' אריכות בחידושי רמב"ן כאן ומ"ש הרמב"ן ובהרבה מקומות בתורה כן שכתוב וטמא עד הערב וטהר ואין כתוב ורחץ במים ואנן לומדין מן המפורשין שכתוב שם ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב ואין טומאה פורחת כו' עכ"ל ומשמע מלשונו דזה נמנע דרך כלל בעניין טומאה שתסתלק מאילי' שלא ע"י טבילה וע' בזה זבחים ק"ה א' פרים ושעירים הנשרפים שיצאו וחזרו מהו ע"ש ברש"י וע"ש בתוד"ה או דילמא דתמהו באמת על פירש"י ע"ש שכתבו וקשה אטו מחיצות עזרה מקוה טהרה דכיון שנטמאו מי יטהרם עכ"ל עש"ה ול' טומאה פורחת שכ' הרמב"ן הוא מגמ' זבחים מ"ג ב' ומ"ש הרמב"ן עוד וי"א דשומרת יום כנגד יום הוא שנקרא ימי לבון והי' מיקל לפי שהוא חששא בעלמא ושמא לא תראה כו' אבל לשון ראשון יותר נכון שאף בזה לא הי' ראוי לטעות שאינה חששא אלא ספיר' היא שכשם שסופרת שבעה לזיבה כך סופרת אחד לאחד כו' עכ"ל והנה זה פשוט דאפי' צותה תורה לספור מטעם שמא תראה מ"מ אחרי שציותה לספור הנה אם משמש הוי הביאה איסור אפי' לא ראתה דאחרי שאסרה התורה הביאה מטעם שמא תראה מעתה לא הטעם הוא האיסור רק גוף האיסור הוא האיסור והוי הביאה איסור בעצם אפי' לא ראתה ואך גם בגוף ציווי הספיר' שציותה תורה לספור נ' דאין הכוונה כלל מטעם שמא תראה דאילו הי' הכוונה כן א"כ אילו הי' אפשר לנו לדעת וודאי שלא תראה לא היתה צריכה ספיר' ואילו בנדה ל"ו א' מבואר להדיא איפכא ע"ש דאמר צריכה שתפסוק משהו שיעלו לה לשבעה נקיים ע"ש דבעי' ספירת שבעה נקיים אף דידעי' וודאי שלא תראה אחרי שכל דמים שתראה הם דם טוהר עש"ה ותבן וע"כ דספירת שבעה הוא דבר עצמיי שצריך שתמתין ז' ימים לטבילה ואינו מחשש שמא תראה כלל וז"פ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |