אילת השחר/שבת/יג/ב
בימי ליבוניך. ופרש"י וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה. מבואר ברש"י שמה שצריך ללבוש לבנים הוא כדי לבדוק. וצ"ע דבנדה (דף ס"ח ב') מבואר שדי בבדיקת ראשון ושביעי, ואפי' שלכתחילה צריך לבדוק בכל יום, מ"מ לא מצינו טפי מחיוב "בדיקה". ולכאו' דברי רש"י כאן מתאימים עם מש"כ לעיל (דף י"א ב') דזב בעי כיס לבדיקה.
נמנו ורבו ב"ש על ב"ה. הנה כתוב בשם הגר"א (עי' סדור הגר"א על תחילת ברכה ראשונה של ק"ש) וכן כתוב בשם האריז"ל, דלעתיד לבוא יפסקו הלכה כב"ש [וצ"ב דהרי זאת התורה לא תהא מוחלפת, ובקובץ שיעורים ח"ב בקונטרס דברי סופרים (סי' ה' אות ט"ז) תירץ דהאמת היא כדברי ב"ש, אלא שבזה"ז אין אנו יכולים לירד לסוף דעתם ולפי השגתנו עתה נראה יותר כב"ה, ומשו"ה אין הלכה כב"ש דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אבל לעת"ל שיקוים הכתוב ומלאה הארץ דעה יתברר שהאמת כב"ש ויהי' הלכה כמותם. וצ"ע דהא גופא מנלן שהאמת כדברי ב"ש והרי לפי דעתנו נראה שדברי ב"ה הם האמת, ואף דדברי ב"ש הם ג"כ דברי אלוקים חיים כמבואר בעירובין (דף י"ג ב') אבל בפסק הלכה צריך לנהוג כפי שפוסקין חכמי הדור, כמו שכתב החזו"א בקובץ אגרות (ח"א סי' ל"ג) שאחרי פסק חכמי הדור כך הוא התורה וכך דנין בשמים].
אלו תנן או ואלו תנן כו'. צ"ב מאי נפק"מ אם הוא מי"ח דבר או לא, ונר' דהנה בהך פלוגתא די"ח דבר הא דהלכה כב"ש ענין מיוחד הוא, כמו שאמרו בירושלמי (הל' ד') שעמדו בנפשותם, והיינו דמבעי"ל אם הם מי"ח דבר, או שגזירה אחרת היא, דהא בדבר זה שעמדו בנפשותם אין בי"ד אחר יכול לעשות כדברי ב"ה, וכדאיתא בע"ז ל"ו א' ועי' בתוס' שם, משא"כ במחלוקות אחרות שלא עמדו בנפשותם, שב"ד אחר יכול לבטל.