בנין ציון/א/פ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א פ

ב"ה אלטאנא, יום ד' כ"ה אייר תרכ"ב לפ"ק.

להרה"ג וכו' מ"ה בירך אברהם אויסטערליץ נ"י הגאב"ד דק"ק סקאליטץ יע"א.

מה שהוקשה למעכ"ת נ"י על פסק מהרי"ק הובא ביורה דעה (סי' רכ"ח ס' כ"א) אם נשבעו ד' ביחד לעשות דבר אחד מקרי על דעת רבים דכל א' נשבע לג' חבריו – מגמרא דשבועות (דף כ"ט) שאמר משה לישראל לא על דעתכם אני משביע אתכם כ"א על דעתי ועל דעת המקום ומסיק השס' כי היכא דלא תהוי הפרה לשבועתייהו והרי לדעת מהרי"ק בלא"ה הוי עד"ר דכל ישראל נשבעו יחד על דבר אחד – לענ"ד יש לומר על פי מה שפסק בש"ע סי' רכ"ח ס' כ"א דנדר על דעת רבים דוקא בלא דעתם אין לו התרה אבל בהסכמתם אפשר להתיר וגם הרמ"א שם לא החמיר רק לכתחלה שלא להתיר וגם בזה כ' הש"ך דגם להמחמירין אם מתחרטים בחרטה א' יש להתיר ולכן קאמר שפיר כי היכא דלא תהוי כפרה לשבועתייהו דאי משום דהסכימו כלם הוי עד"ר היו יכולים להפר שבועתייהו על ידי שיסכימו כלם בחרטה כאחד ולכן נשבעו ע"ד הקב"ה ומשה דבזה לא מהני חרטה שלהם עוד:

אמנם זה אינו מועיל רק ליישב פסק הרמ"א כפי המהרי"ק אבל על המהרי"ק עצמו אין זה יישוב המספיק שאחר שכתב דזה מקרי על ד"ר כתב אלא שמעט אני חוכך בדבר ממה שכתב הרמב"ן בהתרת החרמי צבור שהקשה הרי נהגו עכשיו להחרים ולהשביע על דעת המקום וה"ל עד"ר וק"ל נדר שהודר עד"ר אין לו הפרה ולפי הסברא למה לו לרמב"ן לתלות קושיתו במה שנהגו להשביע עד"ר תיפוק לי' דכל מה שמחרימים הקהל לצורך הקהל ותקונו וכל אחד מסכים לחבירו וצייתי לו דחשיב עד"ר מכ"מ קצת יש לתרץ דלרווחא דמלתא נקט הרמב"ן דעכשיו נהגו עכ"ד בקיצור הרי שמהריק בעצמו הקשה קושית מעכ"ת על הרמב"ן וא"כ לא ס"ל כתירוצנו וע"כ דס"ל דאפילו אם מסכימים אין התרה לנרר עד"ר וא"כ יקשה הקושיא על הגמרא דלא שייך תירוצו דלרווחא דמלתא נקט (ובאמת זה צ"ע על המהרי"ק שהרי הש"ך כתב בשם הרמב"ן דאם מסכימים כלם בחרטה אחת יש להתיר וא"כ מה קושיא עליו הרי ע"כ הוצרך להקשות ממה שנשבעים ע"ד הקב"ה) אבל עכ"פ ע"פ דעת המהריק יקשה עליו מן הגמרא אמנם לענ"ד י"ל דגם המהרי"ק לא כתב דנקרא עד"ר אלא היכא שנשבעו יחד לתועלתם כנדון השאלה שהביא שם שהרופאים עשו שותפות שכיס א' יהי' לכלם ונשבעו יחד על זה ואח"כ הלך האחד והתיר השבועה בלא דעת והסכמת אחרים אבל בנשבעו רבים יחד בדבר שאין תועלת מזה לזה בזה לא נחשב עד"ר גם למהרי"ק ולכן גם במה שכתב מחרמי צבור דייק המהריק לכתוב שמחרימין הקהל לצורך הקהל ותקונו ולכן כשנשבעו ישראל על קיום התורה יחד אפילו נחשוב לענין מצות שבין אדם לחבירו כעל דעת רבים כפסק המהריק מכ"מ לענין מצות שבין אדם למקום לא נחשוב כן דנשבע אדם לחבירו אלא דכל אחר נשבע לעצמו ולתועלתו אף שהסכימו ונשבעו יחד ולכן לשבועה כזה יהי' התרה גם למהריק אשר על כן קאמר שפיר דנשבעו ע"ד הקב"ה ומשה דלא נהוי הפרה לשבועתייהו גם לענין מצות שבין אדם למקום: כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף