משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ ((דרך JWB))
(ניסוי 15:28)
 
(52 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
תחילתדףכאן א/א
ניסוי נוסף
מתני' משקין בית השלחין ארץ עיפה וצמאה למים עיף ויגע מתרגמינן משלהי ולאי וה"א מתחלף בחי"ת ששניהם ממוצא הגרון:
 
'''{{עוגן1|במועד}}.''' דדבר האבוד מותר במועד ושדה בית השלחין משעה שמתחיל להשקותה אם אינו משקה אותה תדיר מיד נאבד כדתנן לקמן זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישק' במועד דלא פסדי אבל שתו לפני המועד ישקם במועד ודוקא שדה לבן של תבואה שהוא שלחין משקין במועד אבל שדה שלחין של אילן לא שרי במועד דלא פסדי:
 
'''{{עוגן1|ובשביעית}}.''' מותר להשקות בין שדה בית השלחין בין שדה בית הבעל ובית השלחין משום מועד בלבד הוא דנקיט:
 
'''{{עוגן1|שיצא}} בתחילה.''' שיוצא עכשיו מתחילה ואין חוששין הואיל וחדש הוא שמא יפלו גדותיו ואתי לתקן במועד ואיכא טירחא:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יצא בתחילה.''' שהוא ישן:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא ממי גשמים.''' בגמ' מפרש:
 
'''{{עוגן1|עוגיות}}.''' חריצים בעיקרי הגפנים כדי שיתעכבו שם המים מלשון הלהן תעגנה שהוא לשון עכוב:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ניחא}}.''' כלומר הניחא ממעין שלא יצא בתחלה משקין שאין בו טורח אלא ממעיין חדש למה משקין וכי לאו טירחא היא וטירחא בי"ט אסורה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כר"מ.''' אתיא מתני' דסובר מעיין שיוצא בתחלה לאו טירחא היא. דר"מ אמר. מעיין שיצא בתחלה משקין ממנו שדה בית הבעל אם כן ע"כ לומר דסובר דלאו טירחא היא וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|בית}} הבעל.''' שדה שא"צ להשקותה אלא גדילה על הגשמים:
 
'''{{עוגן1|דברי}} הכל.''' לעולם מתני' אתיא כדברי הכל ומעיין שיוצא בתחלה לאו בשנעשה מחדש איירי אלא שהיה מתחלה מעיין אחד ונעשה עכשיו שנים או שהיו מימיו מועטין תחילה ונתרבו עכשיו וליכא טירחא דליכא למיחש שיפלו כותליו:
 
'''{{עוגן1|שחרבה}}.''' מעיינה שרגילה להשקות' ממנו דכיון שרגילה לשתות אי לא משקי לה עכשיו פסדי הרבה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על דעתיה דר"מ משקין ממנו דבר שאינו אבד ודבר שאינו טריח.''' וה"פ משקין ממנו שדה בית הבעל שהוא דבר שאינו אבד וכדמסיק ומעיין שיוצא בתחלה כגון שהיו מימיו מועטין ונתברכו או שנעשה מאחד שנים וכדמפרש ר' יוסי דלאו טירחא היא ושרי:
 
'''{{עוגן1|אבד}} וטרח מה אמרי ביה רבנן.''' מי אמרינן דדוקא במעיין שיוצא בתחילה דלית בה טירחא הוא דקאמרי רבנן דמשקין מהם בית השלחין אבל מידי דטירחא אפילו דבר האבד אסור או דלמא ה"ק אפילו דבר שאינו טורח דוקא בית השלחין משקין ממנו אבל דבר האבד אפילו מידי דטורח שרי:
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' כמו תא שמע:
 
'''{{עוגן1|עמדה}} מלהכחיש.''' שאינה נפסדת אפילו אין משקין אותה:
 
'''{{עוגן1|זו}} בית הבעל.''' דפליגי בה ר"מ וחכמים משמע דבבית השלחין לא פליגי ור"מ בבית השלחין אפילו בדבר דטרח נמי מתיר דאל"כ לר"מ מאי איכא בין בית השלחין לבית הבעל וכיון דחכמים ור"מ לא פליגי אלא בבית הבעל ש"מ דבדבר האבד אפילו טרח נמי מתירין ל"א מדקתני זו היא מחלוקת דר"מ וחכמים משמע דבתרווייהו פליגי בין בשדה בית השלחין בין בשדה בית הבעל ומינה שמעינן דלרבנן אבד וטרח אסור:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדי שתשהא שנים או ג' ימים.''' שלא שתו קודם הרגל סגי וה"ל כבית השלחין או צריכין יותר:
 
'''{{עוגן1|חברייא}}.''' הוא החפירה שהיה בה המים:
 
'''{{עוגן1|נגב}}.''' נתייבש ג' ימים לפני המועד וחזר המעיין במועד:
 
'''{{עוגן1|אתא}}.''' האי דינא לפני ר"ה ואמר אותן זרעים שנפסדו ישקה אותן ושלא נפסדו לא ישקה אותן ש"מ דבעינן יותר מג' ימים:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} ורבי יוסי הורו.''' במקום ששמו מקרת דצילייא שהיתה זרועה שעורים לקצרן במועד שלא יבקעו השעורין ויפסדו וי"מ עקרת דצילייא מקום שהצל שולט:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הניחא מי קילון.''' דאסורין דאיכא טירחא יתירא אלא מי גשמים מ"ט אסורין דהא ליכא טירחא:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהן כמי קילון.''' וגזרו דלמא אתי למיעבד מי קילון:
 
'''{{עוגן1|הא}} בשביעית מותר.''' לשתות ממי קילון:
 
'''{{עוגן1|ואית}} דבעי וכו'.''' ויש שרוצים לחלק בין מועד לשביעית בענין אחר:
 
'''{{עוגן1|ע"י}} שזמנו מרובה.''' שאסור כל השנה התירו אפי' דבר דטרח:
 
'''{{עוגן1|אותן}} ז' ימים אחרונים.''' דסוף שנה שביעית מי לא מסתברא דליהוו כז' ימי הרגל דזמנו קצור ואסורין או לא פלוג וכולהו שריין ולא איפשיטא:
 
'''{{עוגן1|מי}} תמציות.''' הן המים שיורדים מן ההר לאחר שירדו הגשמים:
 
'''{{עוגן1|שלא}} פסקו.''' ועדיין הן מבצבצין ממי גשמים שירדו עליהן מהו שיהו כמי גשמים או כמעיין:
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' תא שמע מהא דתניא בתוספתא פ"ק דמקואות:
 
'''{{עוגן1|הרי}} הן כמי תמציות שפסקו.''' שהקרובים לעיר טמאים:
 
'''{{עוגן1|מי}} גבים.''' מלשון מים מגבא:
 
'''{{עוגן1|עד}} איכן.''' מקרי מי גשמים ולא מי מעיין:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שתפרח חברית.''' שיגדלו החפירות שהמים נקוין לתוכן:
 
'''{{עוגן1|כרגלי}} האווז.''' שהם הולכי' ומתרחבי':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} פרחה חברית ופסקו למפרע הוא נעשה כמעיין וכו'.''' וה"פ אם פרחה חברית למפרע הוא נעשה כמעיין אף קודם שפרחה היו להמים שבתוך חברית דין מעיין כיון שפרח לבסוף או דלמא מכאן ולהבא דהיינו לאחר חפירה הוא דהוה כמעיין:
 
'''{{עוגן1|ליידא}} מילה.''' לאיזה דבר קמיבעיא לך הא אסור להשקו' ממנו עד לאחר שפרחה חברית א"כ מאי נפקא מיניה אי הוה למפרע מעיין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הטביל בו.''' בחפירה מחטים וצינורות קודם שפרחה אם כמעיין הוא טהורים דמעיין מטהר בכל שהו ואם לאו כמעיין הוא למפרע טמאים:
 
'''{{עוגן1|אילין}} אגטרגטייא.''' הנך חריצין מי הוו כמו קילון ואסורין או כמעיין הן:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|והלא}} כמו משקין לים הגדול הם.''' כאילו הגשמים הם מחוברין לים הגדול:
 
'''{{עוגן1|משקין}} ממנה.''' בית השלחין שהיא גבוה ומעיין נובע בצדו ובית השלחין אחרת נמוך ממנו ובריכה בצדו וכשמשקין בית השלחין הגבוה מן המעיין נוטף טיפין לתוך הבריכה מותר להשקות אותו בית השלחין הנמוך מהבריכה אע"ג דבריכה עבידה דפסקה הואיל ומטפטף בו מבית השלחין הגבוה מים שבאו לו מחמת המעיין:
 
'''{{עוגן1|ועודה}} מנטפת.''' מתוך בית השלחין הגבוה לתוך הבריכה דודאי לא פסקה:
 
'''{{עוגן1|וכי}} מחמת הניטוף היא יכולה להשקות.''' בתמיה ודאי לא סגי לה בהכי אלא מחמת הבריכה עצמה שהיא מליאה מקדמת ואע"פ שהבריכה כמי קילון כיון דהמים המנטפין נמשכין מהמעיין לתוכה משקין:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת בריכה שנתמלאת וכו'.''' משקין ממנה:
 
'''{{עוגן1|הפוסקין}} והבריכה.''' חדא מילתא היא:
 
'''{{עוגן1|אם}} היתה אמת המים עוברת ביניהן.''' לאחר שנתמלאו משקה מהן ואינו נמנע כיון שהמעיין נמשך לתוכו:
 
'''{{עוגן1|אלו}} הן הבדידין וכו'.''' כלומר עוגיות הן הבדידין שבעיקרי אילנות והן בורות קטנים כמין בתי הבד:
 
'''{{עוגן1|כי}} האי דתנינן תמן.''' פ' כ"ט דכלים:
 
'''{{עוגן1|ידי}} הבדיד ד'.''' הוה חיבור ואם נגעה טומאה טהור ובדיד הוא כלי ברזל שבו חופרין הבדידין:
תחילתדףכאן א/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האמה}}.''' חריצים שעושים בקרקע שבהן המים הולכים סביב השדה ומשדה לשדה וקרויין אמה לפי שהן רוחב אמה ברום אמה:
 
'''{{עוגן1|בתחלה}}.''' אם לא היתה מעולם אין עושין בתחילה במועד משום טירחא:
 
'''{{עוגן1|ובשביעית}}.''' מפני שנראה כחופר קרקע בשביעית:
 
'''{{עוגן1|ומתקנים}} את המקולקלות.''' אם נפל לתוכה עפר ואינה מקלחא מתקנים אותה אבל אין עושין אותה בתחלה במועד:
 
'''{{עוגן1|ומתקנים}} קלקולי המים.''' מים המכונסים בגומות לשתות מהן:
 
'''{{עוגן1|וחוטטין}}.''' מנקין:
 
'''{{עוגן1|ומנקרין}}.''' ומוציאן מתוכן צרורות וקסמין ועפרורית שנפל בהן:
 
'''{{עוגן1|ומציינין}}.''' עושין ציונין על הקברות שממחין סיד ושופכין על הקבר והוא סימן להולכי דרכים שלא יעברו במקום טומאה:
 
'''{{עוגן1|ויוצאין}}.''' שלוחי ב"ד במועד לעיין השדות שנזרעו כלאים לעקור אותן לפי שנוטלין שכר על כך מתרומת הלשכה ובימי המועד נשכרים בזול מפני שהן בטילים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בשביעית פ"ב:
 
'''{{עוגן1|רבי}} אלער בן עזריה אוסר.''' להוציא זבל מעט כדי להוסיף עליו דשמא לא יהיה לו זבל יותר ונראה כמזבל שדהו וצריך להוציא עשר משפלות בבת אחת או יעמיק ג' בארץ או יגביה ג' למעלה מן הארץ שכיון שהמקום ההוא משונה משאר המקומות שבשדה לא מיחזי כמזבל וכן אם נתנו על הסלע שאינו ראוי לזריעה ניכר הוא:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' פירשו למתניתין בשני פרושים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בשהיה לו דבר ממועט בתוך שדהו.''' וכ"ה במס' שביעית:
 
'''{{עוגן1|כן}} ראב"ע אמר אין זבל מצוי.''' וחייש שמא לא ימצא לו זבל יותר:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' פירוש אחר:
 
'''{{עוגן1|בשהיה}} לו דבר מועט בתוך ביתו.''' אבל שדהו כבר הוא מזובל:
 
'''{{עוגן1|מפני}} מראית העין.''' בשעה שמוציאו יאמרו לזבל שדהו הוא עושה א"נ שלא ידעו שהוא מזובל מקודם שביעית לפיכך אסור עד שיוציא עשר משפלות כאחת דנראה דלעשות אוצר קמיכוין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולית.''' להו לרבנן דחיישינן למראית עין ומ"ט פליגי אראב"ע:
 
'''{{עוגן1|דחוטרא}}.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|סל}} ומגריפו שבידו.''' מוכיחין עליו שלא הוציאו אלא לעשות:
 
'''{{עוגן1|אמר}} אילין שמועתא דהכא.''' הך שמעתתא דתרין פתרין דשביעית א"נ הני תרין פתרין אמתני' דהכא וכן נראה עיקר:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' היינו רישא דמתני' ואשגרת לשון דשביעית נקט לשון תמן:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהוא מכשיר צדדיה לזריעה.''' כשחופר האמה ומניח העפר על שפת האמה עביד לה ארעא רכיכא והרי הוא ראוי לזריעה והלכך אסור אף בשביעית:
 
'''{{עוגן1|מפני}} מראית העין.''' שנראה כעודר לצורך שביעית שחופר כעודר:
 
'''{{עוגן1|וכא}} מה אית לך.''' והכא במסכת בשביעית מ"ט אוסר ראב"ע כיון דלא חיישינן למראית העין:
 
'''{{עוגן1|לית}} לך.''' א"א לך לומר אלא כפירוש הראשון איירי שהיה לו דבר מועט בתוך שדהו ושמא לא ימצא לו יותר ונראה כמזבל שדהו:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפק מן ביניהון.''' מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|חפר}} לעשות אמה של בנין.''' ומרחיקים הזרעים מן הבנין:
 
'''{{עוגן1|גיבסס}}.''' מין סיד וקורין בל"א גיפ"ס:
 
'''{{עוגן1|מותר}} שהרי ניכר.''' דלצורך אמה חופר:
 
'''{{עוגן1|כהדא}} וכו'.''' כהא דמרחץ דאנשי סכותא נשבר במועד:
 
'''{{עוגן1|דבני}}.''' כמו בי בני:
 
'''{{עוגן1|ושרא}}.''' והתיר להן ר' אבהו למיעבד ולתקנו במועד:
 
'''{{עוגן1|בטריח}} וכיווני לא וכו'.''' בדבר שיש בו טורח וכיוונו לעשותו במועד סברוהו למימר אפילו של רבים אסור כדתנן לקמן ובלבד שלא יתכוון מלאכתו במועד ואפילו לרבים אסור:
 
'''{{עוגן1|אמרין}}.''' דמותר לעשות במועד אפילו כיוונו דאם לא מתעביד עכשיו במועד שהפועלים בטלים ונעשה בזול לא יעשה כלל:
 
'''{{עוגן1|איירא}} דציפורין.''' אמת המים שבציפורי נפתח במועד:
 
ה"ג ואסר ר' ירמיה אר"פ לא אסר ר"י אלא משום הלכת הפטיש שיוחנן כה"ג אסר מלעשות מלאכת הפטיש במועד משום דאוושי מילתא טובא וה"נ אסר ר' ירמיה משום דאוושי מילתא:
 
'''{{עוגן1|בית}} עלמא.''' בית הקברות:
 
'''{{עוגן1|דבר}} מקטייא.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|איתפחת}}.''' נשבר במועד:
 
'''{{עוגן1|אלא}} להיות שפין את סדקיהן.''' אבל לתקנו ממש אסור:
 
'''{{עוגן1|גרפין}} לון.''' כלו' מאי חוטטין גורפין אותן:
 
כי האי דתנינן תמן פ"ד דמקואות:
 
'''{{עוגן1|החוטט}} בצינור לקבל צרורות.''' א"כ חוטטין דהכא נמי לגרוף:
 
'''{{עוגן1|ומשקין}} את הסוטות.''' בודקין אם ראוי לשתות:
 
'''{{עוגן1|ומפרקין}} את המנעול מע"ג האימום וכו'.''' לאו צרכי רבים הוא אלא סיומא דתוספתא הוא ובח"מ איירי דמותר לפרק המנעול מע"ג הדפוס שאין זה מעשה אומן אבל אסור להחזירו שצריך אומן ואסור במועד:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא כבר ציינו באדר.''' כדתנן במתני' ולמה צריך תו לציין במועד:
 
'''{{עוגן1|ושטפו}}.''' לציון הראשון וצריך ציון אחר:
 
'''{{עוגן1|לא}} כבר יצאו באדר.''' ולמה להו לצאת שנית במועד:
 
'''{{עוגן1|ואין}} הצמחין.''' של הכלאים היו ניכרים כולן בט"ו באדר:
 
'''{{עוגן1|מניין}}.''' רמז לציון הקברות מקרא:
 
'''{{עוגן1|טומאה}} קוראת וכו'.''' כלו' עושי' סימנים על הטומאה כדי שיהיה מרגיש ופורש:
 
'''{{עוגן1|ועברו}} העוברים וגו'.''' בנבואת יחזקאל כתיב שלעתיד יעשו ישראל ציונים על עצמות הפגרים המושלכין ופשטיה דקרא הציון הוא שיטלו אותו משם ויקברנו בגיא המון גוג מ"מ רמז הוא שבא הכתוב להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון שיפרשו מפני הטומאה:
 
'''{{עוגן1|עצם}}.''' קדריש כולא קרא:
 
'''{{עוגן1|על}} העצמות.''' אע"פ שנתעכל הבשר דאכתי מטמא באהל ואיירי בשיש בו רובע הקב אע"פ שאינו לא רוב בנין ולא רוב מנין:
 
'''{{עוגן1|על}} השדרה ועל הגלגולת.''' ואע"פ שאינן אלא עצם א':
 
'''{{עוגן1|ע"ג}} אבן קבועה.''' על הקבר לאפוקי אבן המתגלגל דהכי משמע לישנא דקרא ובנה שהוא מחובר בבנין:
 
'''{{עוגן1|אף}} היא הולכת ומתגלגלת למקום אחר.''' ויאמרו שהטומאה היא שם ומטהרים טמאות ומטמאין טהרות שלא כדין:
 
'''{{עוגן1|למקום}} טהרה.''' מדלא כתיב ובנה עליו ציון משמע שאפילו על מקום טהרה שאצלו מציינין דאל"כ חינו מרגיש עד שיבוא אל הציון וכבר נטמאו הטהרות לכך מרחיקין מקצת וכשיבוא אל הציון מרגיש בטומאה שלפניו ואינו הולך לשם:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} לציון.''' שעושין סימן:
 
ה"ג תני מצא אבן וכו':
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} שאין מקיימים כן.''' שהרי צריך להרחיק הציון מן הטומאה כל שהוא כדפרישית בסמוך וכשהטומאה תחת האבן הרי כל האבן מטמא באוהל:
 
'''{{עוגן1|אני}} אומר מת קמצוץ היה נתון תחתיה.''' מת שמרגלותיו מונחים אצל ראשו ונקבר שלא כדרכו ולא היה מחזיק מקומו יותר מן האבן הלזה ואפילו האבן קטן:
 
'''{{עוגן1|קמצוץ}}.''' פי' שנקמץ ואינו מחזיק הרבה וחבירו בפסחים פ' כיצד צולין דף כ"ו:
 
'''{{עוגן1|היו}} שתים.''' אבנים מצויינות וריוח ביניהן עליהן טהור שאני אומר מפני הטומאה שביניהן ציינו עליהן:
 
'''{{עוגן1|אם}} היה חרוש בינתיים.''' המקום שבין שני האבנים היה חרוש הרי הן כיחידות ובניהן טהור דמסתמא לא היה שם טומאה שאין חורשין מקום הטמא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ותחתיהן טמא.''' שמא נתעכל הבשר. נמצא מטמא טהרות שלא כדין:
 
'''{{עוגן1|ולא}} נמצא מטמא טהרות למפרע.''' כל זמן שלא נתעכל והוא לא ידע ויעבור עליו ומפסיד טהרותיו:
 
מוטב שיתקלקלו בו לשעה עד שיתעכל:
 
'''{{עוגן1|ואל}} יתקלקלו בו לעולם.''' דכשיעשו ציון יסברו לעולם שעדיין הטומאה שם וישרפו עליו קדשים שיעברו עליו בשוגג או בלילה:
תחילתדףכאן א/ג
מתני מושכין את המים מתחת אילן זה לאילן אחר דליכא טירחא אבל לא ישקה כל השדה:
 
'''{{עוגן1|שלא}} שתו.''' דלא פסדו:
 
'''{{עוגן1|בזה}} ובזה.''' אפילו לא שתו ואפילו שדה הבעל דמשום הרווחא שרו חכמים:
 
גמ' רבי מנא אמר לה\. להך שמעתתא דבסמוך סתם ולא אמרה משמיה דשמואל אבל ר' אבון אמרה משמיה דשמואל. בסתם. שדה חלוקים רבי אליעזר בן יעקב ורבנן אבל במטוננת אפילו רבי אליעזר בן יעקב מודה דמותר ובשדה יבשה אפילו רבנן מודו דאסור:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|אם}} במרווחין.''' שהאילנות נטועים בריוח פחות מעשרה לבית סאה:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} אסור.''' שאין צריכין השקאה:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} מותר.''' דכיון דאין להם קרקע כל צרכן פסדי אי לא משקי להו:
 
'''{{עוגן1|הא}} רבנן וכו'.''' כמו גופא אפילו רבנן אמרי במרווחין אסור להשקות מיבעיא לן לדידהו מהו להמשיך:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דר' אליעזר בן יעקב אמר במרווחין.''' כלומר בסתם דמשווי להו כמרווחין אמר ר' אליעזר בן יעקב דמותר להמשיך ה"נ לרבנן מותר להמשיך במרווחין ממש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא כן.''' סברוהו לומ' דבמרווחין לד"ה אסור והך שדה של עפר לבן במרווחין הוא דלא פסדי אי לא משקי לה ואפ"ה תנן בספ"ב דשביעית מרביצין בעפר לבן בשביעית דברי ר' שמעון ואוקימנא התם רבי שמעון כרבנן דהכא והכא אמרינן דבמרווחין לדברי הכל אסור:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כאן בשביעית.''' אפי' במרווחין שרי ובמועד אסור וליכא להוכיח דר' שמעון דהתם כרבנן דהכא:
 
הכי גרסינן אשכח תני מרביצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי רבי שמעון רבי אליעזר בן יעקב אוסר כ"ה ספ"ב דשביעית. וה"פ מצא ברייתא מפורשת דרבי שמעון אוסר במועד:
 
'''{{עוגן1|מהו}} בזה ובזה בין ששתו וכו'.''' קשיא מה טעמא דחכמים הא כיון שלא שתו לפני המועד הן כשדה בית הבעל דמודה חכמים דאין משקין אותו אלא כאן באילן וכו' הא דתנן בזה ובזה היינו בין באילן בין בזרעים מותר להשקות אם שתו לפני המועד:
תחילתדףכאן א/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האישות}}.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|ובשדה}} הלבן.''' שחורשין וזורעין אותו לתבואה ואין בו אילנות:
 
'''{{עוגן1|בשדה}} האילן כדרכו.''' דמפסדי טפי ולהפסד מרובה חששו ובגמ' מפרש איזהו כדרכו ואיזהו שלא כדרכו:
 
'''{{עוגן1|ומקרין}} את הפירצה.''' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|זו}} חולדה.''' שדרה בעיקרי הבתים ואינה רואה את השמש:
 
'''{{עוגן1|נפל}} אשת וגו'.''' הרי דקרא קרי לה אשת לכך קורא לה תנא דמתני' אישות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הניחא בשדה אילן.''' דמותר לצודן כדרכו מפני שמפסידה אלא בשדה הלבן מה טעמא הא לא מפסדי מידי:
 
'''{{עוגן1|הסמוכ'}} לשדה אילן.''' וחיישינן שמא יצאו משדה לבן ויפסידו האילנות:
 
'''{{עוגן1|כדרכו}}.''' כלו' איזהו כדרכו:
 
'''{{עוגן1|תוחב}} בשפוד.''' למעלה מגומתן ומרדד האדמה וממעך אותן:
 
'''{{עוגן1|חורדי}}.''' כמו חורי:
 
'''{{עוגן1|נוטל}}.''' עפר מחור של אלו ונותן לתוך חור של אלו והן מחלקין זה את זה מפני שהן מריחין את העפר ואין מכירין באותו עפר:
 
'''{{עוגן1|והוא}} שתהא אמת המים עוברת ביניהן.''' בין שתי חורין דכיון דאיכא הפסק מים ביניהון אין מכירין הני בעפר דהני:
 
'''{{עוגן1|שאינה}} סגה את העפר.''' שאין שם סייג וגדר מן העפר שמתחלה בשעת עשיית הגדר עושין גדר וצוברין עפר לפניו:
 
'''{{עוגן1|אבל}} פירצה שהיא סגה את העפר.''' ועדיין העפר עומד אסור לתקן פירצה זו בשביעית:
 
'''{{עוגן1|שהיא}} מכשלת את הרבים.''' שיש לחוש שתפול לרה"ר ויזקו בה רבים:
 
'''{{עוגן1|גוהה}}.''' נוטה ליפול:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויסתור ולא יבנהו.''' דהא תו ליכא סכנה:
תחילתדףכאן א/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|רואין}} את הנגעים במועד להקל.''' שאם טהור הוא אומר לו הכהן טהור אתה ששמחה היא לו אבל לא להחמיר שאם טמא הוא ישתוק ולא יטמאנו ויצריכנו לצאת חוץ למחנה:
 
'''{{עוגן1|לא}} להקל ולא להחמיר.''' שמתוך שנזקק לו להראותו אם הוא טהור כדי להקל עליו אף הוא נזקק להחמיר שאם הוא טמא צריך לטמאו דכתיב לטהרו או לטמאו שאין כהן רשאי לשתוק וטוב הוא לו שלא יראהו הכהן כלל:
 
'''{{עוגן1|מלקט}} אדם עצמות אביו ואמו.''' כדי לקברם במקום הגון:
 
'''{{עוגן1|ששמחה}} היא לו.''' כשרואה אותם קבורין בקברי אבותיהם:
 
'''{{עוגן1|לא}} יערער על מתו וכו'.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|קודם}} לרגל ל' יום.''' שדרך בני אדם לכנס מעות קודם לרגל ל' יום ושמא יתן המעות שכנס לצורך הרגל לספדן וימנע משמחת הרגל וי"א שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר ל' יום להספדו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תמן}} תנינן.''' פ"ד דנגעים:
 
'''{{עוגן1|ופסת}} כגריס.''' בשפסתה לאחר הפטור איירי:
 
'''{{עוגן1|ר"ע}} מטמא.''' דיש כאן נגע וסימן טומאה עמו:
 
'''{{עוגן1|תיראה}} כתחלה.''' דחשיב כנגע אחר ונגע חדש הוא זה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הא רבי עקיבא מטמא.'''מחליט ורבנן דאמרי תראה כתחלה. נמי מחליטין כשרואה אותו שהרי נמצא בו מחי' או שיער לבן אם כן מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|ערב}} הרגל.''' כשהנגע נראה לו כך בערב הרגל איכא בינייהו ואליבא דרבי מאיר:
 
רבי עקיבא אומר הוא הנגע הראשון ואין נזקקים לו לא להקל ולא להחמיר:
 
'''{{עוגן1|והיידא}} היא.''' ואיזהו שלא להחמיר דקאר"מ שאין את נזקק לו לשנייה דווקא:
 
'''{{עוגן1|אתיא}} דיחידייא וכו'.''' ר"ע דנגעים אתיא כחכמים דהכא ור"מ דהכא אתיא כחכמי' דמתני' דנגעים ור"מ וחכמים דמתני' פליגי בנגע דכגריס ופסת כגריס וכו':
 
ה"ג אתיא דיחידייא דהתם כסתמא דהכא רמ"א וכו' ובסמוך גרסי' ודיחידייא דהכא כסתמא דתמן ורבנן אמרי חורי היא וכו':
 
'''{{עוגן1|ופריך}} תנינן הכא.''' בתמיה הא תני בברייתא רמ"א רואין את הנגעים בתחלה להקל א"כ אף השנייה רואין אליבא דר"מ ואת אמרת דאליבא דרבנן דהתם אין רואין השנייה:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' בנגעים דאיירי בשהלכה לה האום והוא הנגע הראשון לכ"ע נזקקין לו שהרי ניכר לכל שהוא להקל ואין בו שום ספק:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל מתני' איירי בשעדיין האום קיימת וצריך חקירת חכם לר"מ רואין להקל ולרבנן אין רואין והא דנקט בשהלכו להם הסימנין ל"ד אלא בשאין בהן סימנין איירי דביש בהן סימנין לא שייך ראייה וחקירה:
 
'''{{עוגן1|נראים}} דברי ר"י במוסגר ודברי ר"מ במוחלט.''' במוסגר לא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לג' מחנות ולית ליה צוותא דעלמא ומצער ליה ובימי חלוטו חזי ליה דצוותא דעלמא עדיף ליה דאי מטמא לא מטמא יותר מדעיקרא ואי מטהרו משמתו דאית ליה צוותא דעלמא אף על גב דאסור בתשמיש המטה צוותא דעלמא עדיף ליה:
 
ה"ג רע"א הוא קדמייתא ואינו נכנס לעזרה ורבנן אמרי חורי הוא ונכנס לעזרה:
 
'''{{עוגן1|הא}} ר' עקיבא וכו' מה ביניהון.''' ל"ג ליה דהא אדלעיל קאי:
 
'''{{עוגן1|פריחה}} ביניהון.''' אם פרח הנגע בכולו איכא בינייהו דקי"ל הפורח מן הטמא טהור ומן הטהור טמא ואפילו פרח לאחר הפטור נמי מיקרי פורח מן הטמא וכ"ה בהדיא בת"כ ומביאו הר"ש רפ"ח דנגעים והשתא לרבי עקיבא דאמר שהוא נגע הראשון ה"ל פורח מן הטמא וטהור ולרבנן דאמרי נגע אחר הוא ה"ל פורח מן הטהור וטמא:
 
'''{{עוגן1|פריחה}} ושחין המורד ביניהון.''' ואיזהו שחין המורד כגון השחין והמכוה שהן מכות טריות ואינן מטמאין בנגעים ואינן מעכבין הפריחה בכולו וקסבר דאם פרח בכולו ואח"כ נתרפא השחין ופרח גם עליו דטמא וה"ה ה"נ אם פרח בכולו חוץ ממקום שהיה הנגע בראשונה ואח"כ פרח גם עליו לר"ע דאמר היא קדמייתא טהור שהרי הוא כאילו היה הנגע עליו ולרבנן טמא דמה שפרח עכשיו על מקום הנגע הראשון כנגע חדש הוא וכאלו פורח על שחין המורדין לאחר שנתרפא:
 
'''{{עוגן1|בגין}} דהוא חורי.''' בשביל שהוא נגע אחר הוא דטמא לרבנן אבל אם הוא הנגע הראשון כלומר לר"ע טהור אתייא כי האי דארשב"ל:
 
'''{{עוגן1|דאתפלגון}}.''' דפליגי ר"י ורשב"ל:
 
'''{{עוגן1|פרחה}} בו בשחין המורד.''' שנתרפא לאחר שפרחה בכולו ואח"כ פרח עליו כנ"ל לפרש הסוגיא ואף שיש לי עוד פירושים אחרים וזהו מה שנראה לפי סוגית המשניות והתוספתא דנגעים:
 
במהמורות בשוחות עמוקות כמו במהמורות בל יקומון:
 
'''{{עוגן1|וקוברין}} אותן ברזים.''' דהיינו בארונות העשויים מארזים:
 
'''{{עוגן1|שנינוחו}}.''' שנצלו מן הדין שלאחר עיכול הבשר פטור מן חיבוט הקבר:
 
'''{{עוגן1|ממקום}} למקום.''' ממקום שהיה מונח תחלה למקום אחר:
 
'''{{עוגן1|אין}} בו משום ליקוטי עצמות.''' שהוא נקבר בארון שהיה שם מתחלה:
 
'''{{עוגן1|בארון}} של אבן.''' שהוא כקרקע:
 
'''{{עוגן1|אבל}} בארון של עץ.''' ה"ל כליקוטי עצמות שלוקח אותן ממקומן וקוברן במקום אחר:
 
'''{{עוגן1|ואפילו}} בארון של עץ וכו'.''' שהרי כקבור הוא אלא איזהו ליקוטי עצמות אם העביר באפיקרוסין דודאי אין דרך להניחם כך:
 
'''{{עוגן1|אפיקרוסין}}.''' מלבוש שלובשים סמוך לבשר:
 
ה"ג חגיי בשם ר"ז ליקוטי עצמות כשמוען ותני כן ליקוט עצמות מלקט עצם אל עצם משיתאכל הבשר תני אין וכו'. וה"פ ליקוטי עצמות כשמוען כמשמעו שמלקט עצם אל עצם ואפילו המעבירן באפיקרוסין אין בו משום ליקוט עצמות:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|אין}} שמוע לליקוט עצמות.''' אם שמע שנלקטו עצמות אבותיו אינו מתאבל עליהם אם לא היה שם בשעת הליקוט:
 
'''{{עוגן1|והוא}} ששמע.''' ביום מחר שלאחר ליקוט עצמות אבל אם שמע ביום שנלקטו מתאבל עליהם אע"פ שלא היה שם:
 
'''{{עוגן1|ויש}} שיעור לליקוט עצמות.''' כמה ילקוט כדי שיתאבל עליהן או דלמה אין שיעור ואפי' כל שהוא חייב להתאבל:
 
'''{{עוגן1|ניקומכי}}.''' שם חכם:
 
'''{{עוגן1|לקרוע}} ולהתאבל כר' אחא דסובר דכל דיני אבילות נוהגין בליקוט עצמות ושלא להיטמות כר' יוסי.''' דר' הלל כהן היה והורה לו ר' מנא שלא יטמא לעצמות אביו שאין זה בכלל קבורה שמטמא להן:
 
'''{{עוגן1|מה}} שהן אומרים בבית הכנסת.''' ברוך מנחם אבלים:
 
'''{{עוגן1|מה}} שהן אומרים בשורה.''' כשהיו חוזרין מן הקבר היו עושין שורה סביב האבל לנחמו ומושיבין אותו והן עומדין סביב:
 
'''{{עוגן1|קילוסין}}.''' שמספרים בשבחו של הקב"ה שממית ומחיה וי"א דמספרים ומשבחים בשבחו של מת לפי מה שהוא:
 
'''{{עוגן1|מזכירתו}} בין המתים.''' עם הספד שעושה חבירו על מתו:
 
'''{{עוגן1|בישן}}.''' שכבר מת לו מזמן רב הוא דאסור לעורר ולהספידו עתה:
 
'''{{עוגן1|אבל}} בחדש מותר.''' להספידו כדרכו מפני שהמרירות כבר הוא בלבו על מיתת המת ואין בו תוספת צער דעיקר טעם איסורו שלא יצער במועד:
 
'''{{עוגן1|ליוייתה}}.''' זיווגה כדכתיב כמער איש ולוית:
 
'''{{עוגן1|לוייתה}}.''' לשון יללה:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} בקבר.''' שכבר מתו בניה לא ישאנה:
תחילתדףכאן א/ו
מתני '''{{עוגן1|כוכין}} וקברות במועד.''' להקבר בו מת שימות אחר המועד:
 
'''{{עוגן1|כוכין}}.''' במערה שתחת הקרקע וקברות בבנין:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מחנכין.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|נברכת}}.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|וארון}} עם המת בחצר.''' שמת שם מותר לנסר הנסרים ולעשות לו ארון אבל בחצר אחרת לא שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} אוסר.''' להביא עצים לעשות נסרים בתחלה לצורך הארון אא"כ מנוסרות קודם י"ט:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מאריך}} בו מצד אחד וכו'.''' אבל משני צדדין לא שנרא' כחופר מתחלה:
 
'''{{עוגן1|זה}} הבקיע.''' שאין עושין אותו קבר לעולם אלא לשעה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהו תושב.''' שאינו רק לישב שם נקרא בקיע כמו גר ותושב אנכי עמכם והיינו מהמורות דלעיל:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} בשוק.''' דליכא חשדא שמפורסם שלצורך מת הוא עושה:
 
'''{{עוגן1|כד}} דמך.''' כשמת:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יקוץ לו ארזים.''' לצורך נסרים:
 
'''{{עוגן1|היו}} חצובות.''' אבנים מן ההר אלא שצריך לחלקן ולרבען או לחלוק א' לשנים או לשלשה דומיא דארזים לנסר:
 
'''{{עוגן1|תפלוגתא}}.''' היינו פלוגתא דר"י ורבנן דמתני' דדמייא לארזים לנסר:
תחילתדףכאן א/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} נושאין נשים וכו'.''' בגמ' מפ' טעמא:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מחזיר הוא את גרושתו.''' דאינה שמחה כל כך אלא באשה חדשה שלא היתה לו מעולם:
 
'''{{עוגן1|ועושה}} אשה תכשיטיה.''' בגמ' מפרש מה הן התכשיטין:
 
'''{{עוגן1|שניול}} הוא לה.''' צער הוא לה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מפני}} ביטול פריה ורביה.''' דאי שרי נישואין בי"ט אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת לי"ט ולנישואין:
 
'''{{עוגן1|העבד}} מהו שישא במועד.''' מי אמרינן כיון דאינו מצווה על פריה ורביה מותר לישא או דלמא כיון דמצווה אשבת אסור:
 
'''{{עוגן1|מי}} שחציו עבד וחציו בן.''' חורין. כופין את רבו לשחררו דלישא אשה אינו יכול ליבטל לא תוהו בראה לשבת יצרה והלא לא נברא העולם אלא לפ"ו:
 
ה"ג הדא אמרה שהעבד מצווה על פ"ו ואר"ש בר בא בשם ר"י כל שהוא מצווה על פ"ו אסור לו לישא אשה במועד וכ"ה בגיטין. וה"פ מדקתני והלא לא נברא העולם אלא לפ"ו שמעינן דשבת הרי הוא כפ"ו וא"כ אף העבד אםור לישא במועד:
 
'''{{עוגן1|שאין}} מערבין שמחה בשמחה.''' בעינן דלשמוח בשמחת החג לחוד:
 
'''{{עוגן1|שמע}} לה מן הדא.''' דאין מערבין שמחה בשמחה:
 
'''{{עוגן1|עשו}} ז' ימים והחג ז' ימים.''' ולמה לא נטר עד החג וליעבד לכאן ולכאן אלא משום דאין מערבין:
 
'''{{עוגן1|מלא}} שבע זאת.''' ולא עשה לשניהם בשבוע אחת אלא שאין מערבין:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הטורח.''' ליטרח לצורך נישואין וטירחא במועד אסור ומתני' ה"פ מפני ששמחה היא לו וטורח בה יותר מדאי:
 
'''{{עוגן1|ונושא}} מערב הרגל.''' אף ע"ג דז' ימים של סעודה יהיו ברגל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לית הדא פליגא על ר"ח.''' כלו' ל"ק מברייתא זו אר' חנני' דאמר משום שמחה דעיקר שמח' נישואין חד יומא ובשאר יומי לא הוה כמערב שמחה בשמחה:
 
'''{{עוגן1|לית}} הדא פליגא על ר"י.''' דאמר מפני ביטול פ"ו כיון שאינו יכול להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתין עד הרגל דלמא מתרמי דלא מצי להתחיל בערב הרגל וצריך לשהות עד אחר הרגל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואפילו על ר' לעזר לית היא פליגא.''' וה"פ אפילו על ר"ל דאמר משום טירחא ל"ק מברייתא זו כדא"ר בא:
 
'''{{עוגן1|עלת}} כלתא וכו'.''' כשכלה נכנסה לחופה יצאה הטירחא דטירחא ליכא אלא חד יומא:
 
'''{{עוגן1|מן}} הנישואין.''' שגירשה אחר הנישואין והחזירה הוא דליכא שמחה וגם אין טורח בה ואין רגיל לשהות עד הרגל:
 
'''{{עוגן1|כוחלת}}.''' נותנת כחול בין עיניה כדי שדומות נאים:
 
'''{{עוגן1|ופוקסת}}.''' מחלקת שערה לכאן ולכאן א"נ מתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ומעברת כלי חרש על פניה.''' וה"פ מעברת כלי חרש שהוא חד על פניה של מטה להעביר השער בלשון נקי היא מתניתא דעל פניה היינו פניה של מטה וכדפרישית:
 
'''{{עוגן1|בסיד}} שהיא.''' מסלקו בתוך המועד פליגי ר"י וחכמים דחכמים סברי כיון דבסוף המועד היא שמחה לאחר שהסירה לפי שמישר השער ומעדן הבשר:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} אסור.''' שהרי במועד היא מנוולת:
 
'''{{עוגן1|וחורנה}}.''' ואידך:
 
'''{{עוגן1|ולא}} ידעין.''' מי אמר שבסיד שמסירה במועד נחלקו ומי אמר שבסיד שמסירה לאחר המועד נחלקו:
 
'''{{עוגן1|כדעתיה}}.''' לשיטתו אזיל:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דר"י אמר.''' התם בפ"ק דעכו"ם נפרעין מעכו"ם ביום חגם מפני שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר ואע"פ ששמח לאחר זמן מ"מ לפי שעה הוא מיצר ה"ל כצרה הלכך אוסר גם כאן אע"פ ששמחה הוא לאחר זמן במועד הזה:
 
'''{{עוגן1|הוי}} דו וכו'.''' הרי דר"ח הוא דאמר בסיד שהיא מתרתו בתוך המועד פליגי:
תחילתדףכאן א/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ההדיוט}} תופר כדרכו וכו'.''' כולא מתני' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ממלא}} את המחט.''' בבת אחת תוחב תחיבות הרבה כמלא אורך המחט ואח"כ מושכה מן הבגד ונמצאו תפירות הרבה במשיכה אחת:
 
'''{{עוגן1|כדרכו}} אחת אחת.''' שאיך דרך ההדיוט לתפור מלא מחט בבת אחת:
 
'''{{עוגן1|מפסיע}}.''' שאינו תופר ביושר אלא מפזר התפירה ולהכי קרי מכליב שהתפירות רחוקות זו מזו כשיני הכלב:
 
'''{{עוגן1|הרוצענין}}.''' אושכפין שאין תימר. ואס"ד דמכליב היינו אחת אחת למה תופר ברוצענין הלא כל דרך אומנותן אינו אלא לתחוב אחת אחת:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן מכליב היינו מפסיע:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהוא מזויג את האימריות.''' שאינו יכול לזווג את שפת החלוק לתפור ביושר:
 
'''{{עוגן1|בתופר}} כיסין.''' כשתופר נעשה הבגד כמו כיסין שאינו חלוק זהו הדיוט דמתניתין:
 
'''{{עוגן1|סירוג}} שתי וערב.''' שאורגין מטה של חבלים שתי וערב:
 
'''{{עוגן1|מיתוח}} אם היתה רפה.''' זה שנארג. ימים רבים ממתחין החבלים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} ידעינן.''' אם סובר כחזקיה דוקא ור"י פליג עליה דחזקיה בסירוג אלא שפסק כחזקיה שהוא רבי' דר"י או דסובר כר"ח בר בא דסירוג לד"ה שתי וערב:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' פי"ט דכלים:
 
'''{{עוגן1|החבל}} מאימתי הוא חיבור.''' בתחלה כשאדם מסרג מיטה שלימה משיסרג בה ג' בתים ועדיין החבל ארוך הרבה חיבור הוא לה ואם נטמא החבל נטמא המטה והנוגע בחבל טמא הואיל וסופו לסרגו:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר.''' וכי אפשר לך לפרש מתני' שתי בלא ערב וכו' א"כ לא מיקרי בית ועוד דא"כ לאו כלום הוא אלא ודאי סירוג שתי וערב:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן מהו להערים ולסרג.''' כגון שיש לו מטה שלמה מהו שיערים שאינה רוצה לישן בה אלא במטה חדשה ויהא מותר לסרגה במועד:
 
'''{{עוגן1|רב}} הושעיה.''' אוסר דמאן דאית ליה קמח וכי יטחון חיטין ה"נ כיון דאית ליה מטה לא יסרג ל"א מילתא באנפי נפשה היא רב הושעיה מתיר לטחון חיטין אפילו מאן דאית ליה קמח שהחדש עדיף טפי והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|פוק}}.''' צא וקנה לנו שיחורין והן מין קטניות לדוך אותן בחול המועד:
 
'''{{עוגן1|אית}} לן פילחא דמועדא.''' פילחא מין ריחיים וא"ל וכי יש לנו ריחיים הטוחנ' במועד ל"א וכי יש לנו עבודה במועד והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|איקפד}} עלוי.''' וכעס עליו ר"ז דסבר דמותר לעשות כן במועד א"כ ר' יונה הוא דאיקפד:
תחילתדףכאן א/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מעמידין}}.''' בונין ומושיבין ומתקנין תנור שצריך לו במועד ולפי שתנורי' שלהן מטלטלין היו ממקום למקום להכי תני מעמידין:
 
'''{{עוגן1|אין}} מכבשין.''' מנקרין ומכין בפטיש על הריחיים כשהן חלקים יותר מדאי ואין טוחנין יפה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} ובלבד שלא יגדלנו.''' וה"פ שלא יעשה תנור מחדש:
 
'''{{עוגן1|אין}} סכין אותן בשמן.''' לצחצחן ולהחליקן:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן ואין טשין אותן במטלית.''' וכ"ה בבבלי בביצה. וטשין היינו שפין:
 
'''{{עוגן1|ואין}} חוסמין אותן בצונן.''' לאחר הסקן בשביל שיתקשו על ידי הצונן וכולהו אסורין משום דמתקן מנא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואם בשביל לשפות עליהן את הקדירה.''' וה"פ בשביל להעמיד עליו את הקדירה שיתבשל מהרה מותר ובבבלי הגירסא ואם בשביל לאפות מותר:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|הרי}} הן ככל הכלים המיטלטלין.''' בשבת בחצר דחזו למיתב בגווייהו מידי:
 
'''{{עוגן1|הורי}} מדוחק.''' שלא היה להם מקום לבשל ולאפות בו:
תחילתדףכאן א/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ולמרפסת}}.''' הילוך שלפני עלייה שבני העלייה הולכים בו ויורדים דרך הסולם לחצר:
 
'''{{עוגן1|ושפין}} את הסדקין.''' גגין שאינן משופעין טוחין אותן בטיט וכשיש סדקין בטחיית הטיט הדלף יורד בבית ואיכא פסידא:
 
'''{{עוגן1|שפין}}.''' טחין:
 
'''{{עוגן1|מעגילה}}.''' עץ עגול שבו מחליקין הגגות:
 
'''{{עוגן1|במחלצים}}.''' כלי אומנות של ברזל רחבה כעין כף ולה בית יד:
 
'''{{עוגן1|הציר}}.''' רגל הדלת הסובבת בתוך חור האסקופה התחתונה של פסח:
 
'''{{עוגן1|צינור.'''החור}} שבאסקופה:
 
'''{{עוגן1|הקורה}}.''' קורות הבית ממש שנשברו אפילו קודם י"ט:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} שלא יכוין מלאכתו במועד.''' שלא יאמר אמתין עד המועד שאין לי מלאכה אחרת ואעשה זאת:
 
'''{{עוגן1|כבשין}}.''' כגון דגים וירקות וכיוצא בהן שכובשין במלח וחומץ:
 
'''{{עוגן1|שיכול}} לאכלן במועד.''' שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לגג}} ג'.''' דכיון דאין תשמישו תדיר סגי בג' טפחים:
 
'''{{עוגן1|למרפסת}}.''' דתשמישו תדיר צריך מעקה י' טפחים:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' כלומר לא תיקשי לך מתני' אברייתא דמתני' דתני ביד וברגל איירי במעגילה קטנה:
 
'''{{עוגן1|עוקא}} דסולמא.''' כמין גומא עשוי מעץ שתהא הסולם עומדת בחזקה שלא תמוט:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} כן.''' אעפ"י שהתיר לו א"ל צא ושאל עוד לזקן וחכם א' ואל תסמוך עלי לחודא:
 
'''{{עוגן1|בשאינן}} אבודין.''' אם לא יכבשון אותו במועד הוא דאסור אם אינו יכול לאכול מהן במועד אבל בדבר המתקלקל אם אינו כובשו אסור:
 
'''{{עוגן1|אם}} אומר את כן.''' שיהא מותר ללקט ולמכור במועד אפילו דבר שאינו אוכל ממנו במועד א"כ אף אתה מתיר כל האומנות במועד:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא כן א"ר בא דבדבר האבוד מותר.''' והני עשבים נמי דבר אבד הן אם לא ימכרם עכשיו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}}.''' מתני' לא יהא יוצא ומלקט וכו' בשלקטן ברגל הא ודאי אסור:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק משקין'''</big>}}
תחילתדףכאן ב/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מי}} שהפך.''' דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המעטן שהן צבורים בו כשרוצין להכניסן לבית הבד ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי:
 
'''{{עוגן1|וארעו}} אבל.''' שאסור במלאכה:
 
'''{{עוגן1|או}} שהטעוהו פועלים.''' שלא בא למלאכתו והגיע המועד טוען על הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשון ומכביד כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה דתו לא פסדי:
 
'''{{עוגן1|זולף}}.''' שופך הזיתים על גב בית הבד וכל מידי דשפיך קרי זילוף:
 
'''{{עוגן1|וגומר}}.''' סחיטתם ועצורם בבית הבד:
 
'''{{עוגן1|וגף}}.''' סותם פי החביות:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אנן}} תנינן.''' במתניתין תנן:
 
'''{{עוגן1|הפוכין}} ושנויין.''' שהפכן שני פעמים:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} צריכה וכו'.''' כלומר איצטריך למתני' ואיצטרך לדרבי חייה:
 
'''{{עוגן1|דברי}} הכל מותר.''' אפילו רבי יהודה מודה דזולף וגומר וגף כדרכו הרי דאיצטרך לדרבי חייה לאשמועינן דאפילו בכה"ג פליג רבי יהודה:
 
'''{{עוגן1|דברי}} הכל אסור.''' אפילו רבי יוסי מודה דאסור לכך איצטריך מתני' לאשמועינן דאפילו לא הפך אלא פעם אחת נמי מתיר רבי יוסי:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} בעטינים.''' כשהפכן בכלים שמניחין בהן הזיתים שאינן מתבשלין יפה כדי שילקה ויתרכך קליפתן לפיכך אם הפכן שני פעמים ודאי יתקלקלו והכל מודים דזולף וגומר וכו':
 
'''{{עוגן1|בגרגרים}}.''' שלא היו בתוך המעטן הלכך אפילו הפכן שני פעמים אוסר ר' יהודה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ומתני' כר' יוסי ומה דתני ר"ח כר' יהודה.''' וה"פ מתני' רבותא קמ"ל לרבי יוסי דאפילו בהפיכה אחת נמי מתיר ור"ח קמ"ל רבותא לר' יהודה דאפילו בשני הפיכות נמי אסור והיינו כסתמא דש"ס דלעיל:
 
'''{{עוגן1|יאבד}} דבר מועט.''' להפסד דבר מועט לא חיישינן ואין מתירין בשבילה מלאכה במועד:
 
'''{{עוגן1|אל}} יאבד דבר כל עיקר.''' אפילו להפסד מועט חיישינן:
 
'''{{עוגן1|דורכין}} את עבטו.''' הוא הכלי שהענבים מונחים בו לדרוך:
 
'''{{עוגן1|וזולפין}} את יינו.''' שופכין היין מן הענבים לחביות:
 
'''{{עוגן1|בשהגיע}} זמנו לשתות.''' שכך היה מנהגם שכל א' וא' משקה כל השדות איש יומו או שבוע א':
 
'''{{עוגן1|וזורעין}} את נירו.''' שדה חרושה זורעין פשתן ברביעה ראשונה שאם לא תזרע עכשיו תו אינה ראויה לפשתן:
 
'''{{עוגן1|תזרע}} מין אחר.''' בזמן אחר ואין כאן פסידא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מחלפה שיטתיה דר' יוסי.''' תמן הוא אומר אל יאבד דבר כל עיקר וכא אמר הכין דבמתני' מקיל והכא מחמיר מדר' יהודה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא תמן.''' שאני התם לענין זריעת פשתן דחייש ר' יוסי להערמה שיאמר שרוצה לזרוע פשתן. כדי לעשות מלאכה בימי אבלו אבל בשאר דברים מקיל ר' יוסי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וכ"ש.''' קשיא דר"י אדר' יהודה השתא ומה התם גבי פשתן דאיכא למיחש להערמה מיקל ר' יהודה כ"ש הכא דליכא למיחש דהערמה דנתיר לו להיות זולף וגומר וכו':
 
'''{{עוגן1|חכמים}} שהן בשיטת ר"י.''' ואין הטעם משום הערמה אלא דסברי דאין זה הפסד ור' יהודה סובר דאף זה הפסד גדול הוא:
תחילתדףכאן ב/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בתוך}} הבור.''' חפירה שתחת הגת מסויידת בסיד לקבל היין:
 
'''{{עוגן1|למודים}}.''' נסרים של עץ כלומר מכסים אותו שם בנסרים שלא יחמיץ ולא ישלהו מן הבור:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} בתחלה.''' לבצור ולתת יינו לתוך הבור אסור:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|אם}} בשהגיע זמנו לבצור.''' קודם החג ולא בצר איהו דאפסיד אנפשיה דאע"ג דדבר האבד הוא כיון מלאכתו במועד הוא ואסור:
 
'''{{עוגן1|אם}} בשלא הגיע זמנו לבצור.''' קודם החג למה יעשה מלאכתו במועד הלא לא יפסד אם יעמוד כן עד לאחר החג ופשיטא דאסור:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן בשהגיע זמנו לבצור קודם החג אלא שהוא סבר שיכול לקיים עד אחר החג בלא בציר' ובחג רואה שאם לא יבצרנו יאבד:
 
'''{{עוגן1|קטף}}.''' בצר מתרגמין קטף:
 
'''{{עוגן1|חמוני'}}.''' ראו כל העם ובצרו אף הן במועד:
 
'''{{עוגן1|בשתא}} וכו'.''' בשנה שנית הניח ר"ש כרמו ולא בצרו במועד ונתייבשו ואע"ג דאיהו כדין עביד שלא הגיע זמנו לבצור עד המועד ומתקלקל אם לא יבצרנו במועד מ"מ אדם חשוב שאני:
 
'''{{עוגן1|ילפון}} וכו'.''' בני אדם קרובין ללמוד מן הדברים המקולקלין יותר מן הדברים מתוקנים ולכך יש לאדם חשוב ליזהר במעשיו מאוד:
 
'''{{עוגן1|הוהרא}}.''' מצודת דגים עשוייה מערבה מותר לעשותה במועד לצוד בה דגים לאכול מהן במועד:
 
'''{{עוגן1|הורי}}.''' בהנך מהולייא והן נפות שמנפין בהן הקמח:
 
'''{{עוגן1|פומפיי}}.''' כלי עשוי מטס של ברזל מנוקב בנקבים קטנים בולטים ושוחקים עליו לחם וגבינה ונקרא כן מפני שיש לו פיות הרבה:
 
'''{{עוגן1|מסיקין}}.''' אילפסין וקדרות של חרס לצורך י"ט דבי"ט אסור לבשל בהם בתחלה דקא מחסר להו שאין מחזיקין מים עד שיבשלו בהם פעם אחת:
 
'''{{עוגן1|זפתין}} גרבא.''' חבית גדול דאיכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משום דנפיש יינא:
 
'''{{עוגן1|ולא}} זפתין כוזא.''' והוא כלי קטן דליכא פסידא כולי האי:
 
'''{{עוגן1|דזיפתא}} דקדקירא.''' שהזפת שלו הוא דק וליכא טירחא:
 
'''{{עוגן1|דזיפתא}} גלידא.''' שהזפת שבתוכו הוא עב ואיכא טירחא הלכך אסור:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} לשעה.''' שבכוזא נותנין לשתות מיד במועד:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} לשהות.''' לתת בתוכו יין שיעמוד בו לאחר המועד ואסור:
תחילתדףכאן ב/ג
מתני' ושולה פשתנו\. כל מה שמעלה מן המים קרוי שולה:
 
'''{{עוגן1|יאבדו}}.''' שאסור ליהנות מהן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ודלא}} כר"י.''' מתני' דלא כר"י דר"י אומר שאינו מכניס פירותיו אלא יושב ומשמר אותן:
 
'''{{עוגן1|פרקמטיא}} אבדה.''' סחורה מפירות או תבואה אם יעמדו כך בלי הפיכה ממטה למעלה יתקלקלו מותר לטלטלה ולהפכה והרא"ש גורס פרגמטיא אבודה שרי מזבנינהו במועד:
 
'''{{עוגן1|הדא}} שיירתא.''' אם באו סוחרים הרבה שמוכרים סחורות בזול:
 
'''{{עוגן1|שרי}} מיזבון וכו'.''' מותר ליקח מהן במועד שילכו להן והוי דבר. האבד:
 
'''{{עוגן1|הוי}} ידע.''' ר' יסא דשיירות כשבאים מוכרים בזול וכדפרישית והרא"ש גורס לא הוה ידע וגירסתינו נראה:
 
'''{{עוגן1|אין}} ידע.''' אם יודע דאין יכול למכרו אח"כ אא"כ הוא מפסיד מן הריוח מה שהוא יכול למוכרו עתה ימכור ואם לאו אלא שאפשר לו למכרו אח"כ במעות אלו לא ימכור במועד:
 
'''{{עוגן1|אגרא}} וקרנא קרן הוא.''' בתמיה וכי הריוח נמי קרן הוא שאתה מתירו למכרו אם מפסיד מהריוח אלא אם הוא יודע שאינו יכול למכרו אחר המועד אא"כ הוא מפסיד מהקרן מותר למכור ואם לאו לא ימכור:
 
'''{{עוגן1|בהדין}} לסוטה.''' בהנך רדידים של נשים למכרה במועד אם היא צריכה להם במועד:
 
'''{{עוגן1|דהוה}} פרוש.''' שהיה פורש מספינה ליבשה למכור סחורה והרא"ש פי' שהיה פורש מלמכור במועד והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|אין}} את ידע.''' אם אתה יודע שאתה מוכר והספינה ממתנת לך שתוכל לבא ולשתות מהריוח ולשמוח בשמחת י"ט עמנו מכור ואם לאו אל תמכור:
 
'''{{עוגן1|הוה}} ליה ספרים.''' למכור:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מחדי את מועדא.''' אם אתה מוכר אותן אתה שמח במועד ואתה שותה יין קונדיטין ואלו לא היה לו מעות בריוח לא היה שותה מותר למכור:
 
'''{{עוגן1|פרגמטיא}} נגבית מנכסי יתומים קטנים.''' מי שנתן לחבירו סחורה למכור ומת ועדיין הסחורה בעין גובין אותה מן היתומים קטנים אע"ג דקיי"ל אין גובין מנכסי יתומים קטנים כיון שהסחורה בעין גובין:
 
'''{{עוגן1|בשיש}} עדים.''' שזו הי' סחורה שלו ושלא קיבל מעותיו ואע"ג שאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין וקטנים כשלא בפניהם דמי כיון שיש עדים שהיא שלו אינו כנפרע מנכסיהן אלא שלו הוא נוטל:
 
'''{{עוגן1|רבנן}} דקיסרין בשם ר' אילא.''' לא נצרכה דגובין פרגמטיא מיתומים אלא בשיש עדים וכו' וכמו שסברוהו למימר:
 
'''{{עוגן1|נעשית}} כפקדון.''' וכך אנו אומרים דפקדון אינו גובה וה"ה פרגמטיא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה.''' בין פרגמטיא למלוה שמלוה אינו גובה מיתומים קטנים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מלוה להוצאה ניתנה.''' מתחלה ואפילו הן עדיין בעין אינו גובה מהן:
 
'''{{עוגן1|אילו}} הי' לי.''' מהחכמים שימנה עמי הייתי מתיר בשר בכור וכו' וטעמו כדמסיק ואע"ג שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין שאני הכא שהן עושין היפך כוונת התקנה כדמפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|והן}} מערימין עליו.''' שנראין החתיכות גדולות וכבדות ואילו היו שוקלין אותן במשקל היו יותר בזול:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כדי שיהו אוכלין ושותין וכו'.''' כדי שיהיו פנויים ממלאכה ויכולים לשמוח בשמחת י"ט ויגיעים בתורה:
 
'''{{עוגן1|ופחזין}}.''' משתכרין ועושין עברות:
 
'''{{עוגן1|אם}} הזכירוך.''' לשר ואתה ירא מותר לך לברוח על הספק שאין לך דבר האבד גדול מזה ור"י דקאי בא"י נקט לברוח בעבר הירדן ואע"ג דאסור לצאת מדירה לדירה במועד כ"ש למרחקים אם אינו דבר האבד או למזונות הכא שרי דגם זה דבר האבד הוא:
 
'''{{עוגן1|קבלין}} רשות וכו'.''' אם כבר באת לשר אל תצא ממנו בלי נטילת רשות:
 
'''{{עוגן1|לווין}} ברבית.''' דרבנן לצורך סעודת חבורת מצוה דהיינו עיבור שנה וי"ג לצורך סעודת מצוה דהיינו סעודת שבת:
 
'''{{עוגן1|ולקידוש}} החדש.''' ולצורך סעודה שעושים בשעת קידוש החדש:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן.''' בשחרית היה יורד לבית הכנסת שישבו שם אתמול לקידוש החדש והיה מלקט הפירורין שנפלו בסעודה שאכלו לאחר קידוש החדש ואכלן:
 
'''{{עוגן1|ואמר}} יהא חלקי עם אותן שאכלו כאן אתמול בערב.''' שקיימו מצות קידוש החדש וגם הסעודה מצוה רבה היא:
תחילתדףכאן ב/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלא}} לצורך המועד.''' שהקונה צריך להם במועד בתים לישב בהם עבדים לשמשו בהמה לשחיטה:
 
'''{{עוגן1|או}} לצורך המוכר.''' שצריך למעות להוציאן לצורך י"ט:
 
'''{{עוגן1|אין}} מפנין.''' כלים או תבואה:
 
'''{{עוגן1|מבית}} זה לבית אחר.''' רחוק ממנו מפני הטורח:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מפנה לחצירו.''' לבית אחר שבאותו חצר דצנעה הוי אבל מבית לבית דרך רה"ר לא:
 
'''{{עוגן1|אין}} מביאין כלים.''' שאינן לצורך המועד:
 
'''{{עוגן1|ואם}} חושש להם.''' שמא יגנבו מבית האומן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} ניחא כולהון.''' שהן צורך המועד כדפרישית במתני' אלא אבנים מאי צורך המועד אית בהו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כהדא וכו'.''' נמצא דצריך אבנים לבנות כותל הנוטה ליפול:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויסתור ולא יבנה.''' דהא תו ליכא סכנה:
 
'''{{עוגן1|מהו}} ליקח בתים מן העכו"ם.''' בארץ ישראל:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אימת ר' שואל.''' ודאי בשבת קמיבעיא לך ואנן תנינן בברייתא אפילו בשבת מותר:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' ריש לקיש סובר משיכה מפורשת מן התורה וכתיב או קנה מיד עמיתך לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכםף ואיך נותן לו הכסף בשבת:
 
'''{{עוגן1|מראה}} לו הכסף.''' בשקים ומקנה לו מקומו. או שהעכו"ם לוקחם מעצמו:
 
'''{{עוגן1|לארכיים}}.''' בבתי דינין שלהם ואע"ג דאמירה לעכו"ם שבות משום ישוב ארץ ישראל התירו:
 
'''{{עוגן1|שכן}} מצאנו וכו'.''' כלומר שמצינו שבשביל ישוב ארץ ישראל מותר לחלל שבת:
 
'''{{עוגן1|וכתיב}} וביום השביעי תסובו את העיר שבעה פעמים.''' הל"ל וביום השביעי תעשו כן שבעה פעמים אלא ודאי דיום השביעי לא היה יום המעשה ובי"מ לא פי' כן והנ"ל פירשתי:
 
'''{{עוגן1|עד}} רדתה.''' כלומר שלא תפסיק במלחמה עד רדתה ול"ל קרא פשיטא אלא ללמד שאף אם אירע שבת בינתים אל יפסיק המלחמה בשביל כך:
 
'''{{עוגן1|במספק}} ליחיד.''' בשאינו צריך אלא ליחיד אבל רבים הם שאין להם לאכול דש אפי' בפרות:
 
'''{{עוגן1|שמחה}} לאדם שהוא דר בתוך שלו.''' נמצא שזה מעונג י"ט הוא הלכך אפי' מחצר לחצר שרי:
 
'''{{עוגן1|אין}} מפנין וכו'.''' כלומר כיוצא בו אין מפנין וכו' והטעם שהבלבול קשה למתים מפני שמתייראים מיום הדין ובשמואל הוא אומר למה הרגזתני וגו':
 
'''{{עוגן1|ובתוך}} שלו.''' לפנותו לקברו אצל אבותיו מותר שזהו כבודו ושמחתו:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מסיפא דמתני' דתנן אם חושש להן מפנין וכו' שמע מינה סחורה שמתיירא שתאבד מותר לטלטלה ולהפכה במועד:
תחילתדףכאן ב/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מחפין}} את הקציעות.''' תאנים שטוחין בשדה ליבשן מחפין ומכסין אותן בקש מפני הגשמים:
 
'''{{עוגן1|אף}} מעבין.''' שנותנין אותן זו ע"ג זו ועושין אותן כמין כרי שיהו העליונות מגינות על התחתונות:
 
'''{{עוגן1|הדשושות}}.''' שדשים וכותשים חיטים לדייסא:
 
'''{{עוגן1|הגרוסות}}.''' שעושין גריסין של פול:
 
'''{{עוגן1|הם}}.''' האומנין:
 
'''{{עוגן1|החמירו}} על עצמן.''' ואין עושין אפי' בצנעא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיני}} מתניתא.''' כן צריך להיות מתני' רי"א מעבין ול"ג אף דר' יהודה מחמיר באיסורי מועד יותר מת"ק דהוא ר' יוסי כדאמרינן לעיל בר"פ רי"א יאבד דבר ממועט וכו':
 
'''{{עוגן1|אית}} מילין.''' יש דברים בהלכות מועד והן חמורים מהל' נגעים ואהלות:
 
'''{{עוגן1|תמן}} וכו'.''' התם בשבת פרק במה טומנין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} פורסין מחצלת של שיפוף ע"ג לבינים בשבת.''' וה"פ פורסין מחצלת ע"ג לבינים שלא נגמר בישולם שלא יהו נפסדים בגשמים א"נ אף לאחר בישולם כדי שיקבלו הסיד ולא אמרינן הואיל והן עצמן מוקצין אף הכלי לא ינטל לצרכן:
 
'''{{עוגן1|והא}} אמר הכין.''' ובמתני' שאין מכסין הקציעות בחול המועד וכ"ש בשבת:
 
'''{{עוגן1|לתלוש}} מן הקרקע ביניהון.''' הא דפליגי רבנן ור"י היינו לתלוש מן הקרקע קש ולכסות על הקציעות דרבנן סברי קוצר ומכסה אבל קש התלוש מן הקרקע לכ"ע מותר לכסות בו אפי' בשבת וכדר' ירמיה אמר רב:
 
'''{{עוגן1|קיבלו}} עליהן.''' פורשו חרמי' לצוד בהן דגים שבטבריא וכן הטוחנין פולין לגרוסין שבציפורי והכותשין חיטין לדייסא שבעכו שלא לעשות כן בחול המועד מפני כבוד יום טוב:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הניחא גרוסי ודשושי.''' שהן יכולין להחמיר על עצמן שאפשר לאכול חיטין ופולין בלא כתישי וגריסי א"נ שאפשר שיעשו הרבה קודם יום טוב שיהיה די לצורך יום טוב ואינן מתקלקלין אם יעמדו ימים רבים:
 
'''{{עוגן1|אלא}} חרמי טבריה.''' הלא ממעטין בשמחת הרגל שאין לבני טבריא דגים לאכול שאם עומדין מקודם יום טוב מתים ומסריחים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} צד הוא בחכה או במכמורת.''' בחול המועד ואינו ממעט בשמחת יום טוב ולא החמירו אלא שלא לפרוש חרמים כמו שעושין בחול וגם שיש בו פרסום:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אפי' כן אינן ממעטין בשמחת הרגל.''' בתמיה שהרי אינן צדין הרבה דגים בחכה ובמכמורת וגם אינן צדים דגים גדולים:
 
'''{{עוגן1|ר'}} אימי מיקל לון.''' היה מקלל להן לחרמי טבריא שהן ממעטין בשמחת הרגל ע"י שאינן פורשין חרמים בחול המועד:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק מי שהפך'''</big>}}
תחילתדףכאן ג/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הבא}} ממדינת הים במועד.''' שלא היה לו פנאי לגלח קודם המועד:
 
'''{{עוגן1|והיוצא}} מבית האסורין ומנודה.''' מפרש בגמ' והנזיר. שהשלים נזירותו במועד:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו.''' אם חל שביעי במועד מותר בתספורת דכתיב וביוםהז'יגלח את כל שערו וגילוח דנתק לא קחשיב שאינו אלא דבר מועט שמגלח סביב הנתק:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ומי}} שנשאל לחכם.''' שנדר שלא לכבס בגדיו ונשאל לחכם במועד והתיר לו נדרו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} שאר כל בני אדם אסורין מ"ט.''' אע"ג דגילוח מלאכה הוא היה לנו להתירו לצורך המועד:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יכנסו לרגל מנוולין.''' שיכוונו לגלח במועד שהם בטלים ממלאכה ויבואו י"ט ראשון של רגל כשהן מנוולין והיינו טעמא דאסרו כיבוס במועד:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בתענית פ"ב:
 
'''{{עוגן1|לשבתן}}.''' למשמרתן:
 
'''{{עוגן1|אסור}} לו לגלח.''' מפני שיצא שלא ברשות דאסור לילך מארץ לח"ל ואיירי ביוצא להרויח כגון אדם שיש לו נכסים הרבה:
 
'''{{עוגן1|אסור}} לפרש לים הגדול.''' שלשה ימים קודם לשבת אם הולך להרויח דלא הוה כמפרש לדבר מצוה כמי שהולך למזונות:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' בניחותא מהכא שמעינן דכהן שיצא לח"ל ובא ברגל אסור לו לגלח לכ"ע אפי' לרבנן:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לצאת לצור.''' שהוא ח"ל:
 
'''{{עוגן1|לעשות}} דבר מצוה.''' דכהן אסור לצאת לח"ל דגזרו טומאה על ארץ העמים:
 
'''{{עוגן1|אחיו}} של זה.''' כלומר אחיו של כהן יצא לח"ל ומת שם בלא בנים:
 
'''{{עוגן1|ואת}} מבקש לעשות כיוצא בו.''' בתמיה הלא תענש ואע"ג דמצוה לחלוץ מ"מ תבא היא אצלו דזקני עירו כתיב ולא עירה:
 
'''{{עוגן1|אית}} וכו'.''' כמו איכא דאמרי:
 
'''{{עוגן1|הניח}} חיק אמו.''' והיא א"י:
 
'''{{עוגן1|וחיבק}} חיק נכריה.''' ח"ל:
 
'''{{עוגן1|כתוב}} לי.''' איגרת אחד שיכבדו אותי בכל מקום ואצא לפרנסתי לחוצה לארץ:
 
'''{{עוגן1|אני}} הולך אצל אבותיך.''' כלומר שימות ויאמרו לו בן אחד הנחמד שהיה לנו איך התרת לו שיצא לח"ל ומה אשיב לשואלי דבר לכן לא אהיה מתיר לך:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אם היה חבוש אצל ישראל לא.''' שאינו אנוס שיניחוהו לגלח בבית האסורין והיה לו לגלח מעי"ט:
 
'''{{עוגן1|אתא}} מימר לך.''' כלומר הדר אמרו:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} חבוש אצל ישראל.''' נמי שרי שאין נוח לו לאדם לגלח בבית האסורין אע"פ שרשאי:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן. יגלח. קודם הרגל:
 
'''{{עוגן1|אל}} יגלח ברגל.''' דלאו אנוס הוא שהיה לו לפייס בעל דינו כדי שיתירו לו:
 
'''{{עוגן1|נזיפה}}.''' גערה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} הוה מכבד לבר אלעשא.''' חתנו שהיה עשיר גדול ולא היה ת"ח:
 
א"ל בר קפרא לבר אלעשא הכל שואלין לר' ואתה שמכובד אתה בעיני ר' למה אין אתה שואל ממנו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} שאול.''' כמו שאל:
 
'''{{עוגן1|משמים}} נשקפה.''' נראה דעל נשמת אדם קאי שהיא משמים:
 
'''{{עוגן1|מפחדת}} כל בעלי כנפים.''' שכולן נתונין תחת ממשלת בני אדם:
 
'''{{עוגן1|ראוהו}} נערים ונחבאו.''' שאין עושין צרכי נשמתם:
 
'''{{עוגן1|הנס}}.''' מעבירות:
 
'''{{עוגן1|יאמר}} הו הו.''' לשון שמחה:
 
'''{{עוגן1|הפך}} ר'.''' עצמו וראה לבר קפרא שהוא מצחק על חידה זו:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} לבר קפרא איני מכירך זקן.''' שלא יתמנה זקן מוסמך בימיו:
 
'''{{עוגן1|וידע}}.''' בר קפרא שלא יתמנה בימיו שבודאי יתקיימו דברי ר':
 
'''{{עוגן1|בקשו}} לנדות לר"מ.''' על שחלק על החכמים בדבר הלכה:
 
'''{{עוגן1|את}} מי מנדין.''' דקי"ל אין מנדין בפרהסיא לנשיא או אב"ד או חכם ור"מ חכם כדאיתא סוף הוריות:
 
'''{{עוגן1|ועל}} מה 'ז יו יוי ייי מנדין.''' אותו בפרהסיא דהיינו שעשה כירבעם בן נבט וחביריו שחטא והחטיא את הרבים:
 
'''{{עוגן1|ועל}} כמה דברים מנדין.''' דעל כ"ד דברים מנדין:
 
'''{{עוגן1|ביקשו}} לנדות את ר"ל.''' בן הורקנוס על שחלק עם רוב החכמים בדבר הלכה:
 
'''{{עוגן1|אמרו}}.''' מי ילך וידיענו שלא יענשנו:
 
'''{{עוגן1|אר"ע}}.''' אני אלך שהיה תלמידו וחביב עליו ביותר וידע שלא יענישנו ויקבל פיוסים ממנו:
 
'''{{עוגן1|נסתיה}}.''' לקחו ר' לעזר לר"ע ויצא עמו לחוץ וראו אילן חרוב עומד:
 
אמר ר"ל חרוב חרוב אם הלכה כדבריהם תיעקר ממקומך ולא נעקר החרוב חזר ואמר אם הלכה כדברי תיעקר ונעקר חזר ואמר אם הלכה כדבריהם תחזור למקומך ולא חזר ואם הלכה כדברי תחזור למקומך וחזר:
 
'''{{עוגן1|כל}} השבח הזה.''' והניסים האלה נעשו אפילו הכי אין הלכה כר' ליעזר:
 
'''{{עוגן1|אר"ח}}.''' לכך אין הלכה כר"ל דמשניתנה התורה לכך ניתנה שהלכה כאשר יסכימו רוב החכמים שבדור:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולית ר"א ידע.''' האי קרא דכתיב אחרי רבים להטות ולמה חלק עליהם ועשה מעשה כדבריו עד שנידוהו:
 
ומשני לא הקפיד ר"א אלא ע"י שטהרותיו שטיהר שנגעו בתנו' שנחלקו בה כדמסיק שרפו בפניו וחשב ר"א שמעשיהם שלא לש"ש רק להכעיסו שהיה להם לחוש לכבודו שהוא זקן ולשרפו שלא בפניו לכך לא חשש למנינם:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' כלים פ"ה:
 
'''{{עוגן1|חיתכו}} חוליות.''' תנור העשוי חוליות מצרפו בכבשן כדרך כלי חרש אם צירף החוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא:
 
'''{{עוגן1|ר"א}} מטהר.''' שאין זה כלי חרס אלא בניין כעין כלי גללים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה:
 
'''{{עוגן1|וחכמים}} מטמאין.''' דאזלי בתר חוליות ותנורים שלהם היו עשויין כעין קדרו' גדולו' ופיו למעלה וצרפו בכבשן כשאר קדרו' ומושיבין אותו על הארץ או על הדף ומדבק טפילת טיט סביב על כל התנור לעשותו עב שיקלוט ויחזיק חומו:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} חכך גדול.''' כלומר לכך נקרא חכיניי מלשון חכך ופירושו מכה גדולה נעשה באותו היום:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} חטה אחת.''' שראה חצי' אותו המחצית נשדף וחצי השני לא נשדף:
 
'''{{עוגן1|והיו}} עמודי בית המדרש.''' מתרפים ונוטים ליפול מפני שנתן בהם ר"א עיניו א"נ לכבוד ר"א לפי שנעשה בו דבר גדול כזה:
 
'''{{עוגן1|אם}} חבירים.''' תלמידי חכמי' מתווכחים מה איכפת לכותלים בזה:
 
'''{{עוגן1|לא}} בשמים היא.''' כבר ניתנה התורה מן השמים ואין משגיחין בכל האותות לבטל דבר אחד מן התורה:
 
'''{{עוגן1|שונה}} אני כדבריו.''' מזכיר אני דבריו במשנה משמו ולא איכפת לי במה שנידו אותו:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' דתנאים אחרים מחלפין שמו ואינן מזכירין אותו כ"כ בי"מ ול"נ דר' סובר לאחר שיצאה בת קול הלכתא בהא כר"א והיה סותם במשנתו כר"א אלא דתניא מחלפין בהיפך דברי חכמים לר' אליעזר ודברי ר"א לחכמי' לכך שנה אותו בלשון מחלוקת:
 
'''{{עוגן1|חד}} זמן וכו'.''' פעם אחת היה ר"א עובר בשוק וראה אשה אחת מכבדת ביתה וזרקה האשפה ונפל על ראשו:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' כמדומה שהיום יקרבו אותי חבירי דכתיב מאשפות וגו' כלומר שהגיע להיות אשפה שזורקין עליו הזבל:
 
'''{{עוגן1|אילולא}}.''' שלא החרמתי אדם מעולם הייתי מחרים לאיש הזה:
 
'''{{עוגן1|אית}} סגין וכו'.''' יש הרבה מהן. מן כ"ד דברים שהן מפוזרין במשניות:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' תענית פרק ג':
 
'''{{עוגן1|שלח}} לו שמעון בן שטח.''' לחוני המעגל שנשבע שאינו זז עד שירדו גשמים:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שנגזרה בימי אליהו.''' שמפתח הגשמים ביד אליהו:
 
'''{{עוגן1|לידי}} חילול השם.''' שאליהו נשבע חי ה' אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ואתה נשבעת שאין אתה זז עד שירדו גשמים:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' ר"ה פ"ק:
 
'''{{עוגן1|לא}} נמצאת וכו'.''' כלומר ותני עלה לא נמצאת מעכב אתה את הרבים מלעשות מצוה אע"פ שאין צורך בהם מכל מקום הם מתכוונים לעשות מצוה ומעלין עליהן כאילו עשאו:
 
'''{{עוגן1|מקולסים}}.''' צלויים כשהן שלימים ותולין כרעיהם וקרסוליהם וקרביהם סביבותן בשפוד ועל שם כך קוראו מקולס שהוא לשון מזויין כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו וקולסא דנחשא:
 
'''{{עוגן1|בלילי}} פסחים.''' זכר לפסח שצולהו שלם שנאמר ראשו על כרעיו ועל קרבו כלומר עם כרעיו ועם קרבו:
 
'''{{עוגן1|אילולי}} שאת תודוס לא היינו מנדין אותך.''' בתמיה שהרי קרוב הוא להאכיל ישראל קדשים בחוץ שהרואה סבר שהקדישו לשם פסח:
 
'''{{עוגן1|ומהו}} תודוס.''' ולמה חסו על כבודו ולא נידוהו:
 
'''{{עוגן1|דהוה}}.''' נותן לחכמים פרנס':
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בעדיות פ"ה:
 
אלעזר בן חנוך שפקפק וזלזל בנטילת ידים:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בעדיות פ"ה:
 
'''{{עוגן1|דכמה}} השקוהו.''' שנידוהו לעקביא לפי שאמר על שמעיה ואבטליון דוגמא השקוהו מי המרים:
 
'''{{עוגן1|דכוותה}}.''' שהם היו בני גרים השקוהו לגיורת דכוותם ומנדין על כבוד הרב:
 
'''{{עוגן1|וסקלו}} ב"ד ארונו.''' הניחו אבן על ארונו. אפי' לאחר מיתה. שכבר מתו שמעיה ואבטליון:
 
'''{{עוגן1|הוון}} מרחקין ומקרבין.''' היו מנדין ומקרבין אותן מיד אם החזיר בו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} רבי אילא.''' וכי השתא מרחקין והשתא מקרבין הא קי"ל אין נידוי פחות מל' יום:
 
'''{{עוגן1|חזרו}} ונמנו.''' החכמים לכשיחזור המנודה שיהו מקרבין אותו מיד שלא להרבות מחלוקות בישראל ויפה עושין בזמנינו כתקנ' האחרונה והראב"ד פי' בענין אחר המנודה כרב שנידוהו לכבודו:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} חבר שנידה.''' מניין שנידוייו נידוי:
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' תא שמע:
 
חדא אמהא שפחה אחת של איש ששמשו בר פטא היתה עוברת לפני בית הכנסת ראתה מקרי דרדקי א' שהיה מכה לתינוק יותר מדאי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' יהא האיש הזה מוחרם שמכה אדם מישראל ללא צורך:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} צריך את.''' לחוש על עצמך ולנהוג נידוי ש"מ מי שחייב נידוי אפי' כל אדם יכול לנדותו:
 
'''{{עוגן1|רשב"ל}} הוה.''' שומר תאינים במקום א' ששמו ברברית:
 
'''{{עוגן1|אתון}}.''' גזלנים וגנבו מהנהו תאינים בלילה ובסוף הרגיש בהן רשב"ל מי הם הגנבים:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ליהוו האנשים אלו בחרם:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} ליה.''' יהא האי גברא בחרם שנידה אותן שלא כדין:
 
'''{{עוגן1|חש}}.''' רשב"ל על עצמו ונהג נידוי ואמר שהדין עמהם אם ממון חייבין לי לשלם מה שגנבו:
 
'''{{עוגן1|דלמא}} נפשין.''' בתמי' וכי נפשות חייבין לי דהיינו נידוי:
 
'''{{עוגן1|נפק}}.''' רשב"ל ורץ אחריהן א"ל התירו לי החרם שהחרמתם אותי:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} ליה.''' התר אתה החרם שחרמת אותנו ומחול לנו על מה שלקחנו מאתך אף אנו נתיר לך:
 
'''{{עוגן1|מי}} מתיר.''' אם לא היה מוצא ר' שמעון בן לקיש אותם שנידו אותו מי היה מתיר לו נידויו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לא כן תני וכו'.''' ואמר רבי יהושע בן לוי לא אמרן אלא שאין שם נשיא אבל יש שם נשיא הנשיא מתיר ה"נ היה יכול רשב"ל להתיר נידויו ע"י הנשיא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} וקמת.''' נוקים להא דאמר ר' בא דאיירי בשלא חזר בו המנדה מעבירה שנידוהו עליו לפיכך לא היה ביכולת הנשיא להתירו אבל אותן שנידוהו תחילה יכולים להתיר לו אפילו בשלא חזר בו שעל דעתם נתנדה:
 
'''{{עוגן1|זקן}}.''' שאירע בו דבר שראוי לנידוי:
 
'''{{עוגן1|הכבד}}.''' בלשון הזה אומרים לו עשה עצמך כאדם שכבד עליו ראשו ושב בביתך. ל"א התכבד כבודך שתשב בביתך:
 
'''{{עוגן1|נוהגין}} בו.''' כבוד כקדושת הארון שעשה משה ששברי הלוחות היו מונחים בו:
 
'''{{עוגן1|זקן}} שנידו לצורך עצמו.''' כדי שיפייס ממנו ויתן לו ממון או יעשה לו רצונו בדבר מה אפילו כהלכה שאח"כ פגע בכבודו אפ"ה אין נידויו נידוי:
 
'''{{עוגן1|ביומוי}} דרבי ירמיה.''' אתא צרה על טבריא והיו צריכין ממון לפייס האויבים:
 
'''{{עוגן1|שלח}}.''' ר"י ורצה מנורת כסף מר"י ברבי בון:
 
'''{{עוגן1|שלח}}.''' ר"י וא"ל לר' ירמיה עדיין לא שב מרעתו לתבוע ממון מן החכמים:
 
'''{{עוגן1|וביקש}}.''' רבי יעקב לנדות ר' ירמיה:
 
'''{{עוגן1|אא"כ}} עשה כירבעם בן נבט.''' ואיך אתה רוצה לנדות את רבי ירמיה על שתבע ממון ממך:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רבי יעקב הא עקביה לא אמר אלא דוגמא השקוה ונידו אותו וכי עשה בזה כירבעם אלא שמעינן דכל העובר על דברי חכמים אפילו זקן מנדין אותו:
 
'''{{עוגן1|ונדון}} אילין לאילין.''' והיה רבי יעקב מנדה לרבי ירמיה ורבי ירמיה לרבי יעקב על שנידוהו שלא כדין:
 
'''{{עוגן1|וחשון}} וכו'.''' וחשו זה על חרם של זה:
 
'''{{עוגן1|וצרכון}}.''' והצריכו שיתירו זה את זה הנידוי:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|לא}} יגלח ברגל.''' שהרי היה יכול לגלח קודם הרגל כשאר כל אדם:
 
'''{{עוגן1|אל}} יגלח ברגל.''' דלאו אנוס הוא דהיה לו לשאול על נדרו קודם הרגל:
 
ולא מצאו החכמים פתח לנדרו אלא ברגל:
 
'''{{עוגן1|ואית}} דאמרין.''' ויש אומר ר' שמעון בן אלעזר היה אותו הזקן שבא מגליל:
 
'''{{עוגן1|והוה}}.''' נוטלו לר"ש בר' ממקום זה והושיבו במקום אחר והי' נושא ונותן עמו בענין הנדר וכן עשה כמה פעמים עד שהושיבו בתוך השמש והתחיל לפלא כליו מרוב חום השמש:
 
'''{{עוגן1|אמרון}} ליה.''' לרבי שמעון בר' אילו היית יודע שהזקן הזה יעשה לך כן היית נודר ואמר לא והתירו ליה:
 
'''{{עוגן1|וליה}} אמרין.''' ולזקן היו אומרים מניין לך דבר זה לעשות כן:
 
'''{{עוגן1|בברחו}} שנים.''' כלומר כשברח פעם שנית דשני פעמים ברח אחת מפני שהוציא אחות אשתו מקובה של זונות ושנית מפני אשתו שפיתה אותה א' מן התלמידים:
 
'''{{עוגן1|כל}} אלו שאמרו.''' במתני' שמגלחין במועד מותרין לגלח בתוך שלשים של אבל כגון שבא ממדינת הים ומצא אבילות בתוך ביתו מותר לגלח לאחר שנהג שבעה:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} מותר בשיש שם רגל.''' כגון שבא רגל בתוך שלשים של אבל ובא ממדינת הים וקמ"ל אף על גב דהוא אבל מותר לכבוד הרגל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מתני' מסייעא לדר' חסדא.''' הרי שתכפוהו אביליו. כגון שמת לו מת ובתוך ל' מת לו מת אחר:
 
'''{{עוגן1|מיקל}}.''' שערותיו בסכין ובמספרת והוא חתיכה אחת ממספרים:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא במספרים.''' שהיא נוטלת כל שערותיו:
 
'''{{עוגן1|ויעשה}} וכו'.''' כלו' ואס"ד דאונס מותר לגלח באבל ליהוי אבל השני לגבי הראשון כמו אונס דמדינת הים ויגלח אפי' במספרים:
 
'''{{עוגן1|הוי}}.''' הרי מוכח דלא התירוהו לאבל לגלח אפי' אם הי' אנוס אלא מפני כבוד הרגל:
 
'''{{עוגן1|ניחא}} בתוך ז'.''' כלומר מנ"ל לסייעא לדרבי חנניה דלמא ברייתא דתכפוהו אביליו איירי בתוך ז' מיקל והא דתנן דאונס מהני לגלח ממש איירי בתוך שלשים כמפורש בהך ברייתא:
 
'''{{עוגן1|התיב}} רבי חנניה וכו'.''' לסיועא לרב שמואל:
 
'''{{עוגן1|והא}} תני.''' לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|אלו}} דברים שאבל אסור בהן כל שבעה.''' וקחשיב שאסור לספר וקשיא למה לי למתני איסור תספורת השתא בתוך שלשים אסור בתספורת בתוך שבעה לא כל שכן:
 
'''{{עוגן1|לא}} איתאמרה.''' תספורת בשבעה אלא ללמד שיש חילוק בין תספורת דז' לשלשים והיינו דתכפוהו אביליו בשבעה מיקל בסכין ובשלשים מותר במספרים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הדא אמרה שהוא מותר.''' באונס דאל"כ ל"ל למתני תספורת וקשיא למאן דתני לעיל דאנוס אפי' בתוך שלשים אסור:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר אסור כדרכו במספרים.''' ומוקי לברייתא דתכפוהו אביליו בתוך שלשים והיינו דאיכא בין שבעה ושלשים ולעולם אפילו אנוס אסור כדרכו:
 
'''{{עוגן1|שפם}}.''' לגלח השערות שעל השפה והיינו מה שלמעלה מן הפה כנגד פתיחת כל הפה:
 
'''{{עוגן1|ונטילת}} צפרנים.''' איכא תנא דתני ברגל מותר ובאבל אסור:
 
ה"ג מ"ד באבל מותר בשיש שם רגל ובאבל אסור בשאין שם רגל מאן דאמר ברגל אסור בשיש שם הערמה וברגל מותר בשאין שם הערמה. וה"פ באבל מותר כשיש רגל דמפני כבוד הרגל התירו לו אפי' בימי אבלו:
 
'''{{עוגן1|בשיש}} שם הערמה.''' שהיה יכול לגלח קודם הרגל והמתין עד הרגל:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} בנוטות.''' שהשערות נוטות ויוצאות ומעכבות האכילה ושתיה:
 
'''{{עוגן1|זוג}}.''' ת"ח באו לפני רבי ושאלו ממנו אם מותר לגלח שפה וליטול צפרנים בימי אבילות:
 
'''{{עוגן1|מעמתן}}.''' היינו מחמתן:
 
'''{{עוגן1|מידד}}.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|דמכת}} אחתיה.''' מתה אחותו:
 
'''{{עוגן1|והוה}}.''' יושב ונוטל צפרניו עלה לגבי ר' לעזר ולא כיסה אותן שלא הי' ירא ממנו שילמוד מזה לזלזל באבילות:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' לפני ר"ל לא כסית אותן ומלפני אתה מכסה אותן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ומה.''' אתה סובר שאתה חביב עלי כר' לעזר בתמיה:
תחילתדףכאן ג/ב
'''{{עוגן1|מטפחת}} הידים.''' שמנגבים בהן. הידים בשעת אכילה:
 
'''{{עוגן1|ומטפחות}} הספרי'.''' כסות שנותנים הספרי' למסתפר בין כתיפיו מפני השער וכשבא לגלח לאלו השנויי' ברישא שמותרין לגלח במועד וצריך לכבסם תמיד:
 
'''{{עוגן1|ומטפחות}} הספג.''' שמנגבין בהן כשיוצאין מבית המרחץ:
 
'''{{עוגן1|וכל}} העולין מטומאה לטהרה.''' במועד מותרים לכבס בגדיהם:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בלנרי}} נשים.''' סדינים שהנשים מתעטפים בהם:
 
'''{{עוגן1|היא}} בלנרי נשים.''' כלומר אחד בלנרי נשים וא' בלנרי אנשים שניהם מותרין לכבס:
 
'''{{עוגן1|ובלחוד}} תרי.''' והוא שיהא לו שני חלוקים שיהא לובש אחד ומכבס אחד:
 
'''{{עוגן1|בגדי}} קטנים מה הן.''' לכבסן במועד:
 
'''{{עוגן1|כמי}} שאין לו אלא חלוק אחד.''' כיון שדרכן לטנף בגדיהן:
 
'''{{עוגן1|תנינן}}.''' לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|אלא}} קרוביו של מת.''' מיהו קרוביו מברין:
 
'''{{עוגן1|הוות}} וכו'.''' היתה דירת האבל קטנה ואינה מחזקת כל הקרובים:
 
'''{{עוגן1|מהו}}.''' שישבו המחצה מבחוץ ומחצה מבפנים:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' יכנסו המחצה היום ומחציתן למחר:
 
'''{{עוגן1|הן}} דהוינון.''' הך שהיינו סוברים שהוא מיקל שהקיל בבגדי קטנים וכן היה דרכו של רבי יוסה להקל:
 
'''{{עוגן1|חמר}}.''' בזה החמיר שמחויבין כל הקרובים להברות ושיבריאו מחר:
 
'''{{עוגן1|מטפחת}} ספרים.''' של ספרי תורה וי"מ מטפחת של מגלחים ומפני הכבוד המסתפרים קאמר שנותנין אותן בפניהם ואין כבוד המסתפרים בכך:
תחילתדףכאן ג/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|קידושי}} אשה.''' כותב על השטר הרי את מקודשת לי ולפיכך מותר לכתוב במועד שמתיירא שמא יקדמנו אחר דה"ל דבר האבד:
 
'''{{עוגן1|ושוברין}}.''' שאם יאמר הלוה לא אפרע חובך אם אין לי שובר ממך שומעין לו וילך לדרכו ונמצא זה מפסיד מעותיו:
 
'''{{עוגן1|דייתיקי}}.''' מתנת שכיב מרע ופי' דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי:
 
'''{{עוגן1|ומתנה}}.''' מתנת בריא ואי לא כתיב להו מפסיד המקבל שמא יחזור בו הנותן:
 
'''{{עוגן1|ופרוזבלין}}.''' שלא תשמט שביעית ויפסיד את מעותיו וכגון שרוצה המלוה וילך למדינת הים ולא ימצא בית דין אח"כ קודם שתצא שביעית:
 
'''{{עוגן1|איגרת}}.''' שום וכו'. כולא מפרש להון בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} ואינו מיצר.''' במה שמגרש אשתו ולמה קא שרית לכתוב גיטי נשים במועד והא קא מימנע משמחת יום טוב:
 
'''{{עוגן1|שום}} היתומים.''' שבית דין שמו נכסי היתומים לשלם לב"ח או לכתובת אשה כדתנן פ"ו דערכין:
 
'''{{עוגן1|מזונות}} אלמנה.''' שמכרו ב"ד את הקרקע למזונתה וכותבין מעשה ב"ד על זה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} אמר.''' התם אמר דכתוב ביה הכי דאתת לפנינו וחלצה נעלו מעל רגלו ימינו וירקה לפניו רוק דמיתחזי על הארץ ואמרה ככה יעשה וגו':
 
'''{{עוגן1|לא}} רעיינא ליה וכו'.''' אין רצוני עליו ולא שוה לי ולא חפצתי להנשא לו:
 
'''{{עוגן1|קומפרמיסין}}.''' שמקבל על עצמו לקיים מה שיפסקו אילו בוררין וכן הוא בלע"ז:
 
'''{{עוגן1|גיזריי}} דינין.''' פסק דין שפסקו הדיינים:
 
'''{{עוגן1|זו}} שאילת שלום.''' בין אדם לחבירו ויש בהן שמחת י"ט נ"ל:
תחילתדףכאן ג/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} כותבין שט"ח במועד.''' הואיל ויכול לכתוב לאחר המועד:
 
'''{{עוגן1|ואם}} אינו מאמינו.''' ואינו רוצה להלוותו בלא שטר ולוה צריך למעות כותבין:
 
'''{{עוגן1|או}} שאין לו לסופר מה יאכל.''' ה"ז יכתוב ויטול שכרו דשכר פעולה למי שאין לו מה יאכל שרי:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} בספר העזרה.''' ס"ת שכה"ג קורא ביה"כ ואע"ג. דצריך לרבי':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|השם}} שם כדרכו.''' המקבל דבר בשומא שם כדרכו דרך שומא בעלמא אבל לא במדה ובמשקל ובמניין דמיחזי כעובדין דחול:
 
'''{{עוגן1|אם}} אינו מאמינו ללוה וכו'.''' והיינו כדפרישית במתני' א"ל ר' יוסי. א"כ שאם אין ללבלר לאכול מותר לעשות מלאכתו אתה מתיר כל המלאכות בחול המועד שרוב אומנים עושים כדי פרנסתם:
 
'''{{עוגן1|למלוה}} שעברה.''' שכבר הלוה לו ואם לא יכתוב יפסיד וה"ל דבר האבד דשרי:
 
'''{{עוגן1|או}} שאין לו מה יאכל.''' ללוה הזה שרוצה ללות עתה:
 
'''{{עוגן1|חד}} בר נש.''' אדם א' נאבדו לו תפיליו במועד אתא לגבי ר"ח שהיה סופר שיכתוב לו תפילין:
 
'''{{עוגן1|הב}} ליה.''' לזה שנאבדו לו תפיליו תן תפילין שלך נמצא שלא יהיו לעצמו תפילין וכותב אדם תפילין לעצמו וזהו הערמה:
 
'''{{עוגן1|איזיל}} כתוב ליה.''' בלא הערמה דמותר לכתוב אפי' לחבירו:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' למתני' בכותב להניח לאחר המועד אבל להניחם במועד אפי' לאחר שרי:
 
'''{{עוגן1|טוה}} ואפי' בפלך.''' שהוא כדרך שעושה בחול ואפ"ה שרי:
 
'''{{עוגן1|בטוה}} להניח לאחר המועד.''' אז דווקא לעצמו שרי ואסור לאחרים אבל לצורך המועד אפילו לאחרים שרי:
תחילתדףכאן ג/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הקובר}} את מתו.''' שמת לו מת קודם הרגל ונהג אבלות קודם הרגל ג' ימים בטלה ממנו גזרת שבעה אבל לא גזירת שלשים ומונה לאחר הרגל שלשים יום עם שלשה ימים שכבר עברו קודם הרגל:
 
'''{{עוגן1|שמנה}} ימים קודם לרגל.''' הואיל ונכנס א' מימי השלשים קודם הרגל אתי הרגל ומבטל השאר:
 
'''{{עוגן1|שבת}} עולה.''' שבת שבימי אבלו עולה למנין ז:
 
'''{{עוגן1|ואינה}} מפסקת.''' שאינה מבטלת השאר אלא יושב ומתאבל לאחר שבת:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן רגלים מפסיקין ואין עולין.''' אם נהג אבילות קודם הרגל מפסיק ומבטל גזירת שלשים ואם לא נהג אבילות קודם הרגל כגון שמת לו מת ברגל אין ימי הרגל עולים למנין שבעה אבל עולין למנין ל':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הכי}} גרסינן סנרת וסכות.''' והן סימני הלכות שהאבל אסור בהן כל שבעה והם סיכה נעילת הסנדל רחיצה תשמיש המטה ספר כיבוס תורה נ"ל:
 
'''{{עוגן1|איחוי}}.''' שלא יתפור קרעו כל שלשים יום:
 
'''{{עוגן1|וגיהוץ}}.''' שמעבירין חומרתא על המכבש שמכבשים אותו שם שע"י כן הוא מחזירן לחידושן שיש להם צורת כלים חדשים:
 
'''{{עוגן1|מגוהצין}} חדשים.''' שהגיהוץ מחזירן לחידושן בין לבנים בין צבועים:
 
'''{{עוגן1|מגוהצין}} לבנים.''' שאין מלאכת הגיהוץ מחזרת אותן לחידושן אלא בלבנים דוקא:
 
'''{{עוגן1|חל}} יום ח' שלו להיות בשבת.''' ערב הרגל מותר לגלח בע"ש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} היך אפשר.''' שיהיה יום ז' שלו בע"ש שהרי מתחיל למנות ז' משעת סתימת הגולל ואיך אפשר שנסתם הגולל בשבת:
 
'''{{עוגן1|ונתייאשו}} מלבקש.''' בשבת ואבילות מתחיל משעה שנתייאש לבקשו עוד:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי מאימתי מונין לו שבעה ושלשים:
 
'''{{עוגן1|השדרה}} והגלגולת.''' הך כרובו:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} אבון.''' לעולם בשנקבר בשבת ממש ואיירי שנסתם הגולל בע"ש עם חשיכה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} היך אפשר.''' שיסתום הגולל בשבת:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' שסתמו עכו"ם בשבת:
 
'''{{עוגן1|אית}} וכו'.''' ויש דתירצו דאיירי שבאת לו שמועה קרובה בשבת דמתחיל למנות מיום השבת:
 
'''{{עוגן1|הוה}} ליה עובדא.'''. שאירע בו אבילות:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' פ"ג דנזיר:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן אימא סיפא ואם גילח יום שלשים יצא.''' וה"פ מסיפא שמעינן דיום שלשים מקצתו ככולו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן הוא לשעבר.''' התם אם גילח בדיעבד ביום שלשים יצא והכא איירי לכתחילה נוהג אבילות עד יום ל"א:
 
'''{{עוגן1|מן}} מתניתן.''' מברייתא דמייתי בסמוך:
 
'''{{עוגן1|הוא}} שמיני הוא שלשים.''' כי היכא דמקצת יום השמיני ככולו ומגלח ערב הרגל ה"ה מקצת יום שלשים ככולו:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא תמן.''' שאני התם שמפני כבוד הרגל התירו אבל בשאר ימי אבילות לא אמרינן דמקצתו ככולו:
 
'''{{עוגן1|מעתה}} אפי' חל שלשים בשבת יהא מותר לגלח בע"ש.''' וזה ודאי אסור אלא ודאי שאני התם דמפני כבוד הרגל התירו:
 
'''{{עוגן1|ועוד}} מן הדא.''' סייעתא. דיום שלשים כולו אסור:
 
'''{{עוגן1|שולל}}.''' תפירות רחוקות:
 
'''{{עוגן1|ומאחה}}.''' תופר כדרכו:
 
'''{{עוגן1|וישלול}} יום שבעה ויאחה יום שלשים.''' אלא ודאי לא אמרינן מקצת היום ככולו לכך מצריך להמתין עד לאחר שבעה ושלשים:
 
'''{{עוגן1|די}} הוה וכו'.''' זו היא דעביד הכי עביד ודעביד הכי עביד כיון דר' אמי מצריך לגלח יום ל"א ור"י הורי לגלח יום ל':
 
'''{{עוגן1|זו}} דברי אבא שאול.''' דאמר יום שבעה ושלשים מקצתו ככולו:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי בברייתא מפורש דהלכה כדבריו:
 
'''{{עוגן1|בין}} ימים בין גזירות בטלו.''' גזירת ל' היינו גיהוץ ותספורת וימים בטלו שאף אם לא גילח ערב הרגל מותר לגלח אחר הרגל וכדמסיק רב הונא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אבל דברי חכמים גזירות בטלו ימים לא בטלו.''' דהימים עדיין תלויין ועומדין:
 
'''{{עוגן1|ערב}} הרגל איכא בינייהו.'''שאם לא גילח ערב הרגל לחכמים אל יגלח אחר הרגל:
 
ה"ג אבא שאול אומר אף על פי שלא גילח וכו' וכדפרישית:
 
'''{{עוגן1|ולא}} ידעין או כהדא דאבא שאול.''' כלומר דסובר דפליגי אבא שאול וחכמים גם בהא אי בטלי ימים או לא ופסיק כאבא שאול גם בהא או דלמא סובר דלא פליגי אבא שאול וחכמים אלא אי מקצת היום ככולו אבל ימים בטלו לכ"ע:
 
'''{{עוגן1|דרגל}} עולה למנין שלשים.''' למי שמת לו מת ברגל:
 
'''{{עוגן1|אשכחון}}.''' שנוהג שלשים קודם לשבעה דשבעה אינו נוהג אלא לאחר הרגל ול' נוהג אף ברגל:
 
'''{{עוגן1|הא}} שנים לא.''' אינו עולה אלא צריך להשלים ימי האבילות לאחר הרגל הדא דתאמר דנוהג ז' לאחר הרגל בינו לבין עצמו נוהג אבילות:
 
'''{{עוגן1|אין}} הרבים מתעסקין עמו.''' לנחמו אחר הרגל שכבר נחמוהו ברגל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ד' ימים הראשונים רבי' מתעסקין בו ג' ימים האחרונים וכו'.''' שלאחר הרגל מתעסקין עמו להשלים לג' ימים שנתעסקו עמו ברגל:
 
'''{{עוגן1|מהו}} להראות לו פנים.''' לבקר אותו כל ימי אבלו:
 
'''{{עוגן1|בטלו}} ממנו גזירת שנים.''' בסמוך מפרש מה היא:
 
'''{{עוגן1|פנים}} חדשות.''' שבאו לו מנחמים חדשים שלא היו אצלו משעת אבילות ועד עכשיו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אם.''' גם ביום השני אסור להניח תפילין למאי צריך התנא למיתני מי שמתו מוטל לפניו פטור מתפילין הא אפי' גם ביום השני פטור:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אלא.''' ובשביל דאיצטריך למיתני מי שמתו מוטל לפניו דפטור מק"ש וזהו דוקא במוטל לפניו דאח"כ חייב בק"ש ובכל מצות האמורות בתורה חוץ מתפילין תנא נמי גבי תפילין מוטל לפניו:
 
'''{{עוגן1|בנתינה}}.''' שנותן ביום שני:
 
'''{{עוגן1|בחליצה}}.''' שאינו חולץ לפנים חדשות:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיעשה.''' לר' לעזר כר"י ואפי' ביום שני לא יחלוץ או דלמא כיון דלר"י אינו לובש כלל ביום שני חולץ ובברכות הגירסא מהו שיעשה כר"י וכו':
 
'''{{עוגן1|וכיני}}.''' וכן הוא שלא יחלוץ בשני:
 
'''{{עוגן1|אין}} כיני.''' כלומר דאל"כ אלא יחלוץ בשני כר"א נימא הלכה בשני כר"א ובשאר כל הימים כר"י מדקאמר בנתינה ובחליצה ש"מ דאף בשני הלכה כר"י שלא לחלוץ א"נ נימא הלכה כר"א בנתינה ובחליצה דהא בשני הלכתא כוותיה אפי' בחליצה:
 
'''{{עוגן1|הרי}} שאין לו מה לאכול ביום ראשון ושני.''' אפ"ה אסור בעשיית מלאכה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} עד ג' ימים.''' ש"מ שאין חילוק בין ראשון לשלישי:
 
'''{{עוגן1|כל}}.''' ג' ימים הראשונים הנפש מרחפת על הגוף וסוברת לחזור לתוכו כיון שהיא רואה שנשתנה פרצוף פנים דידיה היא מניחתו והולכת לה:
 
'''{{עוגן1|ואומרת}} לו.''' כלומר כאלו אומרת כך:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} פרש חגיכם.''' יהיה על פניהם ומיתורא קדרי' דהמ"ל וזריתי פרש חגיכם על פניכם:
 
'''{{עוגן1|באותה}} שעה.''' שהפרש בא על פניו והיינו ביום ד':
 
'''{{עוגן1|אריסיו}}.''' מקבלי השדות לשליש ולרביע:
 
'''{{עוגן1|וחכיריו}}.''' שקיבל לסכום כך וכך כורין אני נותן לשנה אם יעשה מעט או הרבה:
 
'''{{עוגן1|וקבליו}}.''' שנותן לו מעות סכום ידוע:
 
'''{{עוגן1|איכריו}}.''' הם עובדי השדה לשכירת יום:
 
'''{{עוגן1|ספניו}} וגמליו אינן עושין.''' לפי שהשכר הוא שלו לבדו:
 
'''{{עוגן1|פרה}} מגמלת בעיר.''' כגון וולדות שמתו או שנשחטו אמותיהן והן צריכין עדיין לינק הן יונקים מפרתו של אבל ה"ז עושה ל"א גמלה הוא צמד בקר ויש לו פרה ולחבירו פרה והן מזווגין אותן ופי' זה נראה עיקר:
 
'''{{עוגן1|בהוא}} דחיי' ליה.''' ליתן פרתו מקודם האבילות אבל ליתן ליה לכתחילה בתוך ימי אבלו אסור:
 
'''{{עוגן1|אוכל}} אצל חבירו.''' משום דהוה כלועג לרש אם אוכל בפניו כלומר שמניח צרכי הקבורה ועוסק באכילה:
 
'''{{עוגן1|אין}} לו אבר.''' כגון שדר בין העכו"ם:
 
'''{{עוגן1|לא}} מיסב ואוכל.''' כדרך המסובים בחשיבות על צדו השמאלית ובמטה:
 
'''{{עוגן1|ואחרים}} שבירכו.''' המוציא אינו עונה אחריהם אמן כדי לצאת בברכתם הואיל והתרתה לו כל אלו אכילת בשר ושתיית יין שהן לצרכי עצמו כ"ש שיהא חייב בשאר מצות של תורה:
 
'''{{עוגן1|נמסר}} לרבים.''' שיתעסקו בצרכי המת וקבורתו:
 
'''{{עוגן1|לכתפים}}.''' המיוחדים להוציא המת לאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה:
 
'''{{עוגן1|אפשר}} לומר בשבת הראשונ'.''' כלומר וכי איצטריך לאשמועינן דבשבת הראשונה אינו יוצא דהרי רבים נכנסי' לביתו ומתעסקין בו לנחמו:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' הא דנקט הראשונה היינו השנייה ולה קורא הראשונה בחשבון:
 
'''{{עוגן1|כדברי}} מי שהוא מוסיף ימים.''' היינו ר' יהודה ולא קאמר סתם הלכה כר"י דדוקא במה שמוסיף ימים הלכתא כוותיה ושלישית רביעית דין א' להם אבל במה שסובר שאינו יוצא בשנייה לית הילכתא כוותיה:
 
'''{{עוגן1|משלים}} עמהן.''' עם האבילים שבאותו המקום:
 
'''{{עוגן1|מונה}} לעצמו.''' שבעה שלימין:
 
'''{{עוגן1|בשאינו}} גדול המשפחה.''' זה שבא ממקום אלא שגדול המשפחה היה שם בשעת מיתה:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אם היה הוא גדול המשפחה.''' והיינו שהבית סמוך עליו וגרירי כולהו אבתרי' ל"ש אח או בן קטן. מונה לעצמו. דלא חשיב אבילות דצעיר לאצטרופי גדול בהדיה:
 
'''{{עוגן1|בשלא}} הוראו לו רוב פנים.''' שלא נחמו אותו רוב בני העיר תוך שבעה ימי אבלו הנותרים מהראשונים:
 
'''{{עוגן1|נוטלו}} למרחץ.''' מותר לרחוץ מיד לאחר שכלו שבעה ימי אבילות שלהם:
 
'''{{עוגן1|בבית}} שריי.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|מונין}} משיצא המת.''' שאז מתחיל אבילות שלהם שאין מוטל עליהם לקוברו וה"ל כסתימת הגולל:
 
'''{{עוגן1|דמכת}} אחתיה.''' מתה אחותו ועלה הלל אחיו עם המת לקוברו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל ר' מנא מכיון שיש גדול הבית וכו' וכ"ה בתוס'.''' וה"פ כיון שאחיך גדול הבית בבית כשתבא אצלו חלוץ סנדלך ותהא משלים עמו:
 
'''{{עוגן1|הוה}} ליה עובדא.''' מיתרע ביה אבילות:
 
'''{{עוגן1|אתא}} ר"י לגביה.''' דר' חנניא ואמר ליה רבי חנניה שלחומרא הורו ליה רבי זעירא ורבי אליעזר:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דתאמר.''' לא אמרן דנוהג אבילות מסתימת הגולל השני אלא שפינוהו תוך שבעה:
 
'''{{עוגן1|בשנתן}} דעתו לפנותו.''' ולא אמרן דאם פינהו תוך שבעה שמונין מסתימת הגולל השני אלא בשהיה דעתו מתחלה לפנותו:
 
'''{{עוגן1|גמליאל}} דיקונתי'.''' כך שמו:
 
'''{{עוגן1|קברוניה}}.''' אנשי כורסאי במקומו של ר' סימון לאחר ג' ימים נמלכו לחזור ולקברו במקומו:
 
'''{{עוגן1|אתון}} ושאלון לר"ס.''' מאימתי ינהגו האבילות:
 
'''{{עוגן1|דיריי}}.''' שם אדם:
 
'''{{עוגן1|אנא}} לא.''' שמעתי דבר זה מר' אבדימי ואם שמעת אתה צא והורי לרבי' משיסתום הגולל הראשון:
 
'''{{עוגן1|מניין}} לאבל מן התורה שבעה.''' ואף על גב דשבעה ימי אבילות דרבנן מכל מקום אי לאו דמצאו חכמים סמך מן המקרא לא היו מתקנים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולמדין דבר מקודם מתן תורה.''' בתמיה:
 
'''{{עוגן1|ושמרתם}} את משמרת ה'.''' שהם ישמרו כמו ששימר ה':
 
'''{{עוגן1|כשם}} ששימר הקב"ה.''' כביכול ז' ימי אבילות על עולמו קודם המבול:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ומתאבלין קודם שימות המת.''' בתמיה שנאמר ששבעה ימים שקודם המבול היו ימי אבילות:
 
'''{{עוגן1|אלו}} שבעה ימי אבלו של מתושלח.''' שתלה להם הקב"ה אולי יעשו תשובה:
 
'''{{עוגן1|כי}} שמן משחת וגו'.''' רישא דקרא ומפתח אהל מועד לא תצאו ודריש הכי שלא יצאו מאהל מועד כמנין הימים שנתרבו בשמן המשחה:
 
ה"ג ומה ימי הסגר שבעה אף ימי המת ז':
 
'''{{עוגן1|הכא}} עביד לה להסגר.''' כאן קאמר דטומאת מרים לא היתה אלא הסגר:
 
'''{{עוגן1|והכא}} הוא עביד להחלט.''' כדקאמ' בסמוך דמדמי לה להחלט:
 
'''{{עוגן1|מה}} ימי המת אינן עולין.''' לנזיר דכתיב והימים הראשונים יפלו כך ימי טומאת החלט של מצורע אינן עולין לנזיר:
 
'''{{עוגן1|ויתמו}} ימי בכי וגו'.''' קרא יתירא הוא דהמ"ל ויבכו בני ישראל את משה ל' יום ויתמו אלא לדרשא:
 
'''{{עוגן1|בכי}} שנים.''' דבשלישי כבר כלו ימי האבילות:
 
'''{{עוגן1|או}} מה העצרת יום אחד אף אבל יום אחד.''' דהא חגיכם כתיב דהיינו שבועות ושמיני עצרת:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} לשמועה רחוקה.''' שאינה נוהגת אלא יום אחד:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני שמועה קרובה.''' היינו ששמע תוך שלשים ורחוקה ששמע לאחר שלשים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} הספיקו ימי הרגל.''' כלומר לאחר הרגל כבר עברו שלשים ונעשית רחוקה:
 
'''{{עוגן1|בשעה}} שאינו יכול להתאבל.''' דהיינו ברגל:
 
'''{{עוגן1|באת}} לו שמועה קרובה בשבת.''' ולמחר נעשית רחוקה:
 
'''{{עוגן1|קורע}} למחר ומתאבל.''' כיון דבשעת שמועה היתה קרובה:
 
'''{{עוגן1|ויש}} קריעה בלא איבול.''' בתמיה לר"ח פריך:
 
ומשני שכן על אביו ואמו אפילו לאחר כמה שנים קורע ולכ"ע לאחר י"ב חדש אינו מתאבל:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} טפילה לטפילה.''' כגון בר בריה שמתאבל עם בנו הואיל והוא מתאבל עליו:
 
'''{{עוגן1|שמע}}.''' שמת בן בנו והלך וגילח:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} ליה לא כן.''' למדתנו רבינו שאפילו בר בריה אסור בתגלחת:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' באותן שהיו אצל המת הן אסורין בתגלחת אבל בשאינו שם מותר:
 
'''{{עוגן1|האנק}} דום.''' גבי יחזקאל כתיב האנק דום מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעלך תשים ברגליך ולא תעטה על שפה ולחם אנשים לא תאכלי וקדריש להך קרא:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} שצריך לצווח.''' שכל מה שנאמר בפ' זו אסור לשחר אבילים לעשות ולצווח היינו שירום קולו בבכי ובמספד:
 
'''{{עוגן1|אלו}} התפילין.''' שהן לכבוד ולתפארת דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש:
 
'''{{עוגן1|זה}} הגיהוץ.''' שבגדים נאים הם לתפארת כדכתיב ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מאן דאמר אלו התפילין.''' ניליף נמי דאבילות אינו אלא שני ימים כי היכא דפטורא דתפילין אינו אלא שני ימים לר' יהושע לעיל:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} זה הגיהוץ.''' קשיא ניליף דאבילות נוהג ל' יום כמו הגיהוץ:
 
ה"ג ת"ל והפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' אף אבילות שבעה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויכסינה מלרע.''' דהיינו עטיפת השפה ולא יכסה הפה:
 
'''{{עוגן1|דלא}}.''' יאמרו שפיו כאיב ליה ולא מחמת אבילות הוא עושה:
 
'''{{עוגן1|מכאן}} שהקטנים הולכים אצל הגדולים.''' להברותם כענין האנשים שילכו אצל יחזקאל רבן ולא תימא דוקא איש אל רעהו וחברו ילך:
 
'''{{עוגן1|אל}} תבא בית מרזח.''' היינו בית האבל ומדאזהר רחמנא לירמיה שלא ילך ש"מ שהיה דרכו לילך אצל כל המון ישראל הקטנים ממנו:
 
ה"ג שלח לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא א"ל ולא כן אלפן ר' ר' אמי ה"ל עובדא ושאל לרשב"ל והורי כל ז' כר' נתן א"ל ולא כן אלפן ר' ר' אמי ה"ל עובדא ושאל לר"ח בר בא והורי כר' נתן א"ל ודלמא תרין עובדין אינון וכו' וכ"ה במקצת בברכות פ"ב וה"פ רבי אחא אמר שכן הורי רשב"ל לר' אמי כל ז' כר' כר' נתן ור' בא אמר שר"ח בר בא הורי כן לר' אמי וא"ל ר' אחא ששני מעשים היו ושניהם אמת. ועוד מן הדא ר' אחא קאמר לה מייתי סייעתא דאסור:
 
'''{{עוגן1|היידן}} רבנן.''' הי רבנן דאסרי רבנן דא"י או חכמים שבדרום:
 
'''{{עוגן1|רברבי'}} קומוי.''' שר' חמא היה בא"י והחכמים שבא"י גדולים מחכמים שבדרום ואיך הניח מלשאול לגדולים ושאל לקטנים א"נ על ר' אושעי' בנו קאמר שהיה גדול מחכמים שבדרום:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אין תימר רבנן דהכא וכו'.''' כלומר ותו ע"כ לומר דלרבנן דהכא שאל דאי לרבנן שבדרו' קשיא הא הם נוהגי' היתר ברחיצ' כדמסיק ואיך נאמר שאסרו לאחרים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אינון שריין ואינון אסרין.''' עושה אותה כאכילה ושתיה שבלי ספק הם לנחת ואפ"ה מותר בהם כיון שאי אפשר בלאו הכי ה"ה רחיצה נמי מותר':
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאתאמר.''' שרחיצה אסור:
 
'''{{עוגן1|חטטין}}.''' מין שחין מהו שירחץ:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' להו ואם לא ירחוץ ימות א"כ אפילו בט"ב וביה"כ נמי מותר לרחוץ דאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש:
 
'''{{עוגן1|ראו}} אותו טובל.''' בימי אבלו ולא ידעינן אם היה טמא לקריו מן קודם האבילות או להקר גופו רחץ וסובר שאין רחיצת צונן רחיצה האסורה לאבל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הורי ר' בא בר כהן כהן תנייא.''' וה"פ ר' בא הורי כהך תנא דמותר לרחוץ בצונן:
 
'''{{עוגן1|קיהות}}.''' עייפות:
 
'''{{עוגן1|הוה}} משבח.''' את ר"מ לפני אנשי ציפורי שהוא אדם גדול וקדוש וצנוע:
 
'''{{עוגן1|חד}} זמן.''' פעם אחד ראה אבילים בשבת ושאל בהן:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} ליה.''' לר' יוסי זהו שאתה מספר שבחו בתמיה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רוצים אתם לידע כמה רב גובריה הוא בא ללמד אתכם שאין אבילות בשבת:
 
'''{{עוגן1|זו}} ברכת שבת.''' דכתיב והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך:
 
'''{{עוגן1|זו}} אבילות.''' שלא ינהוג בשבת:
 
'''{{עוגן1|נעצב}} המלך על בנו.'''ש"מ דלשון נעצב שייך גבי אבל:
 
'''{{עוגן1|פח"ז}} נת"ר.''' סימני הלכות הם כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|פריעת}} ראש.''' שהאבל מגלה ראשו ואינו מתעטף בשבת:
 
'''{{עוגן1|חזירת}} קרע.''' לאחוריו שלא יהא נראה:
 
'''{{עוגן1|זקיפת}} המכוה.''' מכפייתה חובה בשבת:
 
'''{{עוגן1|נעילת}} הסנדל.''' רשות דלאו כולא עלמא מסיימו מסנייהו ולא מוכחי מילתא כל כך דמשום אבל הוא עושה:
 
'''{{עוגן1|דלמא}} למעשה.'''בתמיה וכי למעשה נאמרה הלכה זו דודאי למעשה מחמרינן לאסור תשמיש בשבת:
 
'''{{עוגן1|תרין}} וכו'.''' שני בניו של ר' יצאו בשבת בימי אבלם חד פרע ראשו וחלץ סנדליו וחד כיסה ראשו ולבוש סנדליו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מה את סובר.''' שאגמור מינך לדינא דנעילת הסנדל רשות לא ילפינן למעשה מאיש שאינו חשוב כל כך:
 
'''{{עוגן1|ואפילו}} דבר של תורה.''' דמתאבל על בניו הוה ואבל אסור בדברי תורה ומיתורא דדבר קדריש:
 
'''{{עוגן1|כל}} גרמיה.''' המת עצמו אלו הוה תני לא היה מת שתורה מגנת כ"ש שתורה מגנת על האבל:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.'''מעתה רשב"ל האי קרא במאי מוקים ליה:
 
'''{{עוגן1|בשלא}} היו יודעין וכו'.''' אין דובר אליו שלא ידעו באיזה דבר לדבר אליו תנחומין אם בצער גופו וכו':
 
'''{{עוגן1|איבאש}}.''' חלה:
 
'''{{עוגן1|שלח}} ליה.''' ר"ח שני תלמידים שילמדו עמו דכל זמן שיעסקו בתורה אין רשות למלאך המות לשלוט בו:
 
'''{{עוגן1|איתעביד}}.''' המלאך לפניהם כמין נחש ונבעתו והפסיקו ומת:
 
'''{{עוגן1|כמין}} כוכבא דרהיט.''' כדי.שיבעתו ויפסקו. אין משום דשרי לא ידעינן. אם משום דסובר דאבל מותר בת"ת כדרשב"ל או משום שילמדו עמו במקום שאינו רגיל דמותר:
 
ופריך ור"י וכי לא היה רגיל בדברי תורה בתמיה:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' כגון הנך דברי חכמים שאדם שואל בהן והן צריכין עיון ה"ל כאינו רגיל:
 
'''{{עוגן1|חמוי}} דריב"ל קדמייא.''' שהיו לו לריב"ל שתי נשים וזה היה חמיו הראשון:
 
'''{{עוגן1|ואין}} משום שהיה להוט וכו'.''' או משום שהיה ר' יוסי להוט אחר דברי תורה לכך התיר לו:
 
'''{{עוגן1|ותנון}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|ישראל}} מתאבל.''' על אותן מתים:
 
'''{{עוגן1|אחיו}} ואחותו.''' הבתולה מאמו שלא מאביו וקרא גבי טומאת כהן משמע מאביו דוקא ואחותו הנשוא' בין מאביו בין מאמו דבטומאת הכהן לא אשכחן אלא בתולה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שמת אבלין עליו.''' כגון הבן על האב:
 
'''{{עוגן1|מתאבל}} עמו.''' אם מת אבי אביו וכן האב על בן בנו:
 
רב מתה אחותו וצוה לחייא בנו וא"ל כשתעלה אצלי חלוץ נעליך אבל שלא בפני אין אתה צריך לנהוג אבילות:
 
ר' מנא היו בני ר"ח אחיו מתים:
 
מהו שיהא ר' מנא חייב בכפיות המטה להתאבל עם אחיו:
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' כמו תא שמע:
 
'''{{עוגן1|פורש}} למקום טהרה.''' כלומר מקום שאיןשם מת כדי שלא יהא לועג לרש א"כ ה"נ כיון שאינו צריך לנהוג אבילות אלא בפניו ילך למקום אחר ויקרא ק"ש:
 
'''{{עוגן1|מאימתי}} כופין את המטות.''' כלומר מאימתי חל עליו אבילות וה"ה לנעילת הסנדל:
 
'''{{עוגן1|משיסתם}} הגולל.''' שהניחו המת בקבר וכסהו בעפר:
 
'''{{עוגן1|על}} פי זקן.''' רבי אליעזר:
 
'''{{עוגן1|בערב}} שבת.''' ממנחה קטנה הוא זוקף את המטה כדאמרי' לעיל שזקיפת המטה בשבת חובה שלא יהא ניכר אבילות בשבת וכל שאסור לעשות בשבת מן המנחה ולמעלה נמי אסור:
 
'''{{עוגן1|דרגש}}.''' מטה שעושים שרים לישא עמהן בדרך ונוקבין הארובות ותולין בו רצועות וגם בעור שפורשין עליו תלויין רצועות וכשרוצין לתקנו עונבין רצועות העור ברצועות של הארובות ואת"כ תוחבין הארובות בכרעים וכשרוצין לפרקן מתירין הקלמנטרין והן הרצועות והטור נופל מאליו:
 
'''{{עוגן1|נזקפת}} על צדה.''' והוא שוכב על מטה אחרת כפויה:
 
'''{{עוגן1|מטה}} שנקליטיה עולין ויורדין בו.''' שאינן מחוברין ויכול לשמטן מן המטה:
 
'''{{עוגן1|נקליטין}}.''' ב' עצים אח' ארוך תחוב בראש המטה ובראשו חריץ וכן למרגלות המטה ונותנין קנה עליהן ופורסין יריעה עליהן להאהיל על המטה מפני צניעות והחמה:
 
'''{{עוגן1|שומטן}}.''' לנקליטין ודיו דזהו כפייתה דכל שעושין בו מעשה שאינו ראוי להשתמש בו כבראשונה דיו:
 
'''{{עוגן1|כל}} שמסרגין על גופה.''' שאינו מכניס הרצועות בתוך חורי עצי המטה:
 
'''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' פ"ו דכלים:
 
'''{{עוגן1|משישופם}} בעור הדג.''' כדי להסיר קסמים דקים שבנסרים שלא יסרט בבשרו אז הוא גמר מלאכתו וקודם ששפם אף על גב שכבר סורגו לא נגמר מלאכתו:
 
'''{{עוגן1|אם}} מסרגו על גופה.''' ואי סלקא דעתך דמטה היינו שמסרגין על גופה נמצא שהעצים מחופים בחבלים מיד הוא גמר מלאכתו שהרי אינו צריך לשופם שבלא"ה אינו יכול לסרט:
 
'''{{עוגן1|ם}} ב תיפתר.''' תפרש למשנתינו במטות שבקסרין שיש להם נקבים ותוחבין החבלים לתוך הנקבים וצריך לשוף העץ מקום שאין שם חבלים:
 
'''{{עוגן1|אלא}} דבר שהוא סמוך לארץ.''' דהיינו שלא ישבו על הארץ ממש אלא שקרבו עצמן לארץ:
 
'''{{עוגן1|איקונין}} א'.''' כי בצלם אלקים עשה את האדם. איקונין צלם:
 
'''{{עוגן1|וגרמתני}} לכפותה.''' כלומר להניחו לארץ בעוניך:
 
'''{{עוגן1|ואית}} וכו'.''' ויש שמסיימין בה בלשון הזה:
 
'''{{עוגן1|יכפה}} הסרסור.''' היינו המטה שהוא הסרסור לבריאת האדם ע"י הזיווג הנעשה בתוכו:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שיהא ניעור.''' כלומר אם ניעור בלילה יזכור שהוא אבל שיראה עצמו מונח על מטה כפויה:
 
'''{{עוגן1|וחורנ'}}.''' ואידך:
 
'''{{עוגן1|הוא}} ניעור בלילה.''' שאינו יכול לישן כדרכו וע"י שהוא ניעור יזכור אבילותו:
 
'''{{עוגן1|הרי}} אני כופה את המטה.''' וישן על הספסל שומעין לו ש"מ שאין הטעם שיזכור האבילות במה שרואה כפיית המטה אלא כדי שלא יישן כדרכו הלכך לישן ע"ג ספסל נמי שרי אלא כפיית המטה בעינן כתקנת חכמים:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' בפ' דסנהדרין פליגא על ברייתא זו:
 
'''{{עוגן1|כשמברין}} אותו.''' את כהן הגדול:
 
'''{{עוגן1|בכ"ג}}.''' הוא דמותר לישב על הספסל בימי אבילותו הא כהן הדיוט אסור וכ"ש שאר כל האדם:
 
'''{{עוגן1|וברבים}}.''' דווקא הוא דמתירין לכה"ג שישב על הספסל אבל ביחיד אפי' כה"ג אסור ל"א וברבים הוא דאסור לישב על הספסל אבל ביחיד אפי' כל אדם שרי:
 
'''{{עוגן1|ולא}} עבדין כן.''' אין המנהג כן ואין יושבי' על הספסל אע"פ שיש להן מטות כפויות א"נ ולא עבדין כמתניתין אלא כברייתא ויושבי' על הספסל:
 
'''{{עוגן1|פעמים}}.''' כופה מטתו ששה ימים:
 
'''{{עוגן1|עם}} דמדומי חמה.''' סמוך לערב אז אין כופין דהא אפי' זוקפין כדלעיל מיהו נחשב ליום א' מימי האבילות:
 
'''{{עוגן1|הורי}}.''' א' מן קרוביו של הנשיא:
 
'''{{עוגן1|משהוא}} זוקפה.''' בע"ש שוב אינו כופה לאחר השבת:
 
'''{{עוגן1|כמה}} ימים הי' לו.''' לאבל קודם השבת שהורה לו שאינה זוקפה עוד:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} יום א' נשתייר לו.''' לאחר השבת צריך לכפותה:
 
'''{{עוגן1|ואיתחמי}} לו.''' ונראה לו בחלום הפסוק הזה יען כי מריתה לפי שעבר והורה דלא כהנך חכמים דבסמוך:
 
'''{{עוגן1|חרש}}.''' מכשף:
 
'''{{עוגן1|אלא}} נוהג עמה.''' אבילות הא א' מכל הקרובים של אשתו אינו נוהג עמה אבילות:
 
'''{{עוגן1|בדר}} עמו.''' עם חמיו וחמותו או היא עם חמיה וחמותו הוא דצריכין לנהוג אבילות זה עם זה הא בלא"ה אפי' על חמיו וחמותו אינו נוהג אבילות ל"א ה"ק אפי' בדר עם אחד מהקרובי' שלה אפ"ה אינו נוהג אבילות:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אתה שמעת מאביך.''' דבר זה שאמרת משמי' דר"י:
 
'''{{עוגן1|אמר}} לון לא צריך.''' דחמיו וחמותו דוקא נוהג עמה אבילות אבל שאר קרובים לא:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לקרות את שמע.''' בשעה שהן עסוקין במת:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} מותר בתשמיש המטה.''' הא דתנן כרגלים ואינן עולין לפי שהוא מותר בתשמיש המטה לפיכך אינו עולה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' הכי אמרו כל תלמידי ר"י דלא שמע אדם דבר זה מר"י דמותר בתשמיש המטה אלא אביך והוא דבר מתמיה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ר' יעקב.''' אם אמרה ר"י לא אמר אלא כאלו דברים הנאמרי' הכי והכי כלומר כמסתפק:
 
ה"ג והלא אמרו אין אבל ברגל ברבים אלא שבצינעא נוהגין בו:
 
'''{{עוגן1|הרי}} הוא אסור בתשמיש המטה.''' ואפ"ה אינו עולה א"כ שבת נמי אף שהוא אסור בתשמיש המטה לא יעלה:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אי אפשר לשבעה בלא שבת.''' וה"ל שמנה ימי אבילות ואנן ז' תנן:
תחילתדףכאן ג/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|משחרב}} בית המקדש.''' דאין לעצרת תשלומין כל ז' לקרבן בטלה ליה לתורת הרגל והוי כשבת שאינה מפסקת אבל בזמן המקדש שמי שלא חג ביום טוב ראשון של עצרת היה חוגג והולך כל שבעה כחג המצות היה עצרת כחג המצות אף לענין אבילות:
 
גמ' בעון קומי רבי יוסי מהו עצרת עולה שבעה אם הוא נחשב לז' כגון ג' ימים לפני העצרת והעצרת הרי עשרה או שעצרת מפסיד ז' ועולה ז':
 
ה"ג או שלשה לפני עצרת שבעה וכו' אר"י בריבי וכן הוא דוקא ג' ימים לפני עצרת מפסיק השבעה וכדתנן ברישא דמתני' אין מראה פנים. אין מבקרין את האבל לא בר"ה ולא ביה"כ:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} יוה"כ שחל להיות בשבת אין מראין בו פנים.''' דקס"ד דלא לחלק בינו לשאר שבתות השנה דמראין בו פנים:
 
'''{{עוגן1|כהדא}}.''' כהא ר"ח ה"ל אבילות ועלו רבנן אצלו להראות פנים ביה"כ שחל בשבת:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} כלום אמרו וכו' אלא מפני התפילה.''' שיהא פנוי לבו כל היום לתפילה:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא וכו'.''' מ"ש יה"כ שחל להיות בשבת ומ"ש חל בחול הא לעולם צריך להתפלל הלכך לעולם אין מראין בו פנים:
תחילתדףכאן ג/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלא}} קרוביו של מת.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|ולא}} חולצין במועד.''' חליצת כתף שזרועותיהן וכתפותיהן מגולות:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מברין.''' סעודה ראשונה שאבל אסור לאכול משלו ורגילין להברותו ברחובה של עיר ובמועד אין מברין אלא קרוביו בתוך ביתו:
 
'''{{עוגן1|ואין}} מברין.''' אפי' בתוך ביתו אלא על מטות זקופות ולא כפויות כמו שנוהגים בשאר ימות השנה שאוכלין עמו קרוביו ומי שלבו גס בו על מטות כפויות לארץ:
 
'''{{עוגן1|אין}} מוליכין.''' הסעודה לבית האבל וקמ"ל במועד וכ"ש בשאר ימות השנה:
 
'''{{עוגן1|לא}} בטבלא.''' דרך כבוד:
 
ולא באסקוטלא כמין שלחן קטן של כסף או של זהב או של זכוכית וי"מ קערה של כסף:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בסלין.''' של ערבה קלופה שלא לבייש את מי שאין לו:
 
'''{{עוגן1|ופוטרין}} את הרבים.''' נותנין להם רשות לילך מיד:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שהן}} ראויין להתאבל.''' הן מברין אבל שאר כל אדם שאינן חייבין להתאבל עליהן אין קורעין עליהן במועד:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} חכם שמת הכל קרוביו.''' וה"פ לענין זה דיניהם כקרובים שחייבין לקרוע במועד אבל שאר כל אדם לא:
 
'''{{עוגן1|כהדא}}.''' כהא רבי אבון מת במועד ולא ספדו ר' מנא והיו אנשי ציפורי אומרים עד מיתתו שנאו שלא היו אוהבים ר' מנא ור' אבון זה לזה בתר מועד עשה ליה ר' מנא יקר והספידו כראוי ונכנס ואמר לפניהם הא דתני חכם שמת הכל קרוביו דוקא לאותן שהיו אצל מיתתו אבל אנן לא היינו אצלו הלכך אינו דוחה את המועד:
 
'''{{עוגן1|מן}} המלל.''' שהיה קרע בבגד וקיפלו ותפרו ואח"כ קרע בו:
 
'''{{עוגן1|מן}} השלל.''' תפירה רחבה:
 
'''{{עוגן1|מן}} הרדיד.''' שאגד בידו כל הקרע ראשו עם סופו ותוחב המחט ב' או ג' פעמים:
 
'''{{עוגן1|מן}} האיחוי.''' תפירה יפה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שאין מקומו ניכר.''' שתפור היטב ונראה כאלו הוא שלם:
 
'''{{עוגן1|על}} אביו וכו'.''' כולהו מפרש להו:
 
'''{{עוגן1|אבי}} אבי.''' זה אביו ואמו:
 
'''{{עוגן1|רכב}} ישראל ופרשיו.''' זה רבו שלימדו תורה כדמתרגם ר"י רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין וכתיב ויחזק בבגדיו ויקרע' לשנים ל"ל לשנים אלא ללמדך שהיו קרועים לשנים לעולם:
 
'''{{עוגן1|ומאלישע}} אנו למידין תורה.''' בתמיה הא אליהו הוה חי:
 
'''{{עוגן1|עוד}} לא ראהו.''' והוה כמת:
 
'''{{עוגן1|כל}} ששונה הלכות.''' ועוד הוא בקי בתורה וי"ג כל ששונה הלכות בכל יום ועוד תורה:
 
כגון אנן דרבותינו שואלין אותנו ואנחנו משיבין להן:
 
'''{{עוגן1|ואנן.'''סתמא}} דש"ס קאמר ואנן אפי' החכמים הגדולים שבנו אין יודעין לבאר המשנה על בוריה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שפתח לו תחלה.''' שהתחיל ללמוד עמו:
 
'''{{עוגן1|כל}} שרוב תלמודו ממנו.''' אם מקרא מקרא אם משנה אם גמרא:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהאיר עיניו במשנתו.''' שהודיע לו טעם משנה אחת שלא יכול להבין:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} לא אמר.''' סתם הלכה כר"י:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אית.''' תנאים שהיו מחליפין דברי ר' יהודה לר' יוסי:
 
'''{{עוגן1|חלץ}} קרע.''' קרע שאינו מתאחה כדין תלמיד על הרב שהאיר עיניו בדבר א' ממשנה:
 
'''{{עוגן1|בשני}} מפתחות וכו'.''' מתני' היא בתמיד כהנים הנכנסים שחרית לפתוח דלתות ההיכל מי שזכה בדישון מזבח הפנימי וכו' שני מפתחות בידו אחד מהן פותח פשפש הצפוני שאצל פתח ההיכל בקרן מזרחית צפונית של אולם והיכל כדתנן התם שני פשפשין והן פתחים קטנים כמין כיפות אורכו כעובי רוחב הכותל ודלת סובבת היה לו לשער הגדול אחד לצפון ההיכל ואולם ואחד לדרומו ואותו שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם כדמפרש התם ופשפש שבצפון הוא פתח שבזוית האולם שאצל ה' אמות של כותל ההיכל שבצפון פתח ההיכל ודלת סובבת בו ואותו מפתח של אותו הפתח יורד לאמת השחי הבא לפתוח שחרית פשפש שבזוית האולם עומד מבחוץ בתוך האולם ומכניס ידו בחור שבכותל עד בית שחיו ופותח:
 
'''{{עוגן1|ואחד}} פותח כיון.'''לאחר שנכנס בזה ובא לו לתא אשר על פני אחד עשר אמה של אולם וקצת מן ההיכל ובמפתח השני פותח כיון. כשאר פתחים דלת אחד שמן התא להיכל ונכנס להיכל לפתוח דלתות ההיכל:
 
'''{{עוגן1|כיון}}.''' מהר בלא טורח:
 
'''{{עוגן1|זה}} אב ב"ד.''' שהיה חכם:
 
'''{{עוגן1|אלקי}} כל בשר.''' אפילו עכו"ם בכלל ומכיון דנקרא אלקי הכל שהכל מודים לו וזה פורק עולו ומברכו יש לקרוע עליו:
 
'''{{עוגן1|על}} הכינוים.''' כגון צבאות חנון ורחום ודומיהן:
 
'''{{עוגן1|באיסטרטא}}.''' רחוב:
 
'''{{עוגן1|והוה}} מגדף.''' בכינוי דלא גמירי העכו"ם שם המיוחד:
 
'''{{עוגן1|חד}} מרתיקא.''' הכאה אחת על לבו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} רשע.''' וכי יש לאמך בגדים די סיפוקי לקרען בשבילך:
 
'''{{עוגן1|תלת}} ארבע פסוקין.''' וקרי להו דלתות שכל פסוק ופסוק של ספר קינות פרשה לעצמה וצריך שיתן ריוח בין זה לזה:
 
'''{{עוגן1|כי}} ה' הוגה וכו'.''' רישא דקרא היו צריה לראש וסבר יהויקים דעל עצמו קאמר:
 
'''{{עוגן1|ולא}} קרעו את בגדיהם.''' מכלל דבעי קריעה:
 
'''{{עוגן1|כל}} אותו היום.''' ששמעתי שמת תלמוד חכם:
 
כד שמע שמת בנו של רבי אליעזר אף על גב דאכל גבינה ושתה מים גמר אותו היום בתענית ולא אכל ושתה עוד:
 
'''{{עוגן1|נעמית'}}.''' בת היענה מתרגמינן נעמיתא:
 
'''{{עוגן1|צדה}} ר' בא וחנקה.''' ולקח התפילין ממנה:
 
'''{{עוגן1|והיינו}} באין לידי שריפת התורה.''' דקסבר אחד שריפת התורה ואחד שאר כתבי הקודש קורעין עליהן:
 
'''{{עוגן1|ועדיין}} את צריך.''' לדין זה שטעית בשנים:
 
'''{{עוגן1|אלא}} על ספר תורה.''' וכעין ששרפה מלך ישראל בחזקה שאי אפשר להציל מידו:
 
'''{{עוגן1|}}.''' 'י ראש חולה. כלומר הוא יתחיל במחול מלשון אז תשמח בתולה במחול:
 
'''{{עוגן1|עלמות}}.''' מפרש בג' לשונות הקרובים זה לזה לשון העלם והסתר שמרוב המהירות אינו ניכר הליכתי:
 
'''{{עוגן1|בזריזות}}.''' דעלם לשון חוזק:
 
'''{{עוגן1|כאילין}} עולימתא.''' כהנך נערים שהולכין בכח ובמרוצה ובהליכה נאה:
 
'''{{עוגן1|עקילס}} אתנא סירא.''' כך שמו וכ"ה במדרש עקילס בן אסתוירס:
 
'''{{עוגן1|הואיל}} ינהגינו בעה"ז וכו'.''' מפרש עלמות לשון רבים שתי עולמות העה"ז והעה"ב:
 
'''{{עוגן1|מוסיף}} על הקרע.''' אם אירעו אבל אחר מוסיף על הקרע הראשון:
 
'''{{עוגן1|ותוספתו}} ג' אצבעות.''' כשיעור הפחות שבבגדים:
 
'''{{עוגן1|מהו}}.''' שצריך להבדיל השפה שלפני הצואר או דלמא אפי' קורע תחתיה ומניח השפה שלימה יצא. מכאן שהוא צריך להבדיל וכו'. וה"ק שהיה נראה שקרע לשנים מפני שקרע מקמי שפה ומיני' ילפינן לכל הקריעות:
 
ה"ג מת לו אביו קורע קרע אחר:
 
'''{{עוגן1|על}} זה בפני עצמו וכו'.''' על אביו ואמו בפני עצמו ועל שאר קרובים בפני עצמו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא דא היא קדמיתא.''' הא אף ת"ק מודה שאין אביו ואמו בתוספת ומאי בלבד דקאמר ר"י בן תימא:
 
'''{{עוגן1|אלא}} שלא יוסיף וכו'.''' כלומר שני קרעים שאמרתי היינו בב' מקומות לפי שאין אביו ואמו בתוספת וגם אין מוסיפין על קרע של אביו ואמו לפיכך צריך שיקרע בשני מקומות:
 
'''{{עוגן1|עד}} איכן.''' הוא מוסיף אפילו נתמנה לו בגד שלא היה לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בגד בתוך שבעה חייב לקרוע:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} לאחר כמה.''' שנים חייב לקרוע:
 
מרחיק ג' אצבעות בצד אותו קרע וקורע:
 
'''{{עוגן1|שלמו}} מלפניו.''' שנתמלא הבגד קרעים מלפניו:
 
'''{{עוגן1|נעשה}} כפוחח.''' איש ערום שאין לו בגד פטור מקריעה:
 
רבי חיננא בר פפא עלה לגבי רבי תנחום בר חייה שהיה אבל ויצא רבי תנחום לגביה בלבוש סנטיריה:
 
מאנין בגדים שאין בהן תפירה כלומר שלא היו קרועין ובבראשית רבה הגירסא מאנין דלא בזיעין:
 
'''{{עוגן1|חפיתין}}.''' מלשון חפת חלוקו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' הא מנ"ל דאין צריך לקרוע אלא הבגדים שהיו עליו בשעת חימום ולא כל הבגדים שלובש אח"כ:
 
'''{{עוגן1|יסוג}} תורעתך.''' יוגד קו פרצתך יסוג מלשון סוגה בשושנים ותרועה לשון שבר ופרצה:
 
'''{{עוגן1|רופפת}}.''' עולה ויורדת:
 
'''{{עוגן1|כיון}} שנתרערעה.''' שנזדעזעה אחת מהן:
 
'''{{עוגן1|שנולד}} בן זכר.''' הוא משלים החסרון:
 
ה"ג כד דמך ר"י הורי ר' יסא:
 
'''{{עוגן1|לשלול}} למחר.''' על קרע של ת"ח:
 
'''{{עוגן1|ולא}} פליגין.''' ר' יסא ור"ח בר בא דשאני שלילה מנעילה:
 
קרע וחזרה בו נשמה ואח"כ מת:
 
'''{{עוגן1|אם}} על אתר.''' כלומר לאלתר מת:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שאילת שלום בין אדם לחבירו.''' דהיינו שלום עליכם:
 
'''{{עוגן1|ר"י}}.''' בעל בשר הוה והוצרך להשען על אדם אחר לפיכך הי' מיסתמיך על אדם אחר בהליכתו והוה ר"ל רואה אותו והחביא עצמו מלפניו:
 
'''{{עוגן1|וחדא}}.''' שעשה לי מכבר שאמר דבר הלכה ולא אמרה משמי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ר"י בר אידי.''' כך המנהג אצל בני בבל שאין הקטן שואל בשלומו של גדול מפני כבודו של הגדול שהן מקיימין המקרא הזה יראוני נערים ונחבאו וגו':
 
'''{{עוגן1|מי}} מהלכין.''' כשהיו מהלכין ראו בית מדרש אחד:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' יעקב הכא היה ר"מ יושב ודורש ואמר הלכה משמיה דר"י ולא אמרה משמיה דר"ע:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רבי יוחנן כל העם יודעין דר"מ תלמיד ר"ע ולא היה צריך לומר משמו שהכל יודעין שתורתו של ר"ע הוא:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' יעקב א"כ אין לך להקפיד על ר' לעזר שהכל יודעין שר' לעזר תלמידו דר' יוחנן הוא:
 
'''{{עוגן1|ומהו}}.''' ושאל לו ר' יעקב מהו למיעבר לפני צלם ששמו אדורי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' יוחנן ומה את חולק ליה כבוד שאין אתה רוצה לעבור לפניו בלא תשורה אלא עבור לפניו וסמי עיניו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' יעקב א"כ שפיר עבד רבי לעזר דלא עבר לפניך כיון שאתה אומר שזהו מדרך הכבוד שלא לעבור לפני גדול בחנם:
 
'''{{עוגן1|ור'}} יוחנן.''' שרצה שיאמרו הלכה משמו משום דאף דוד ביקש על כך:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} חי לעולם.''' הרי אמר הודיעני ה' קיצי וגומר:
 
ה"ג ומה מהניא ליה:
 
'''{{עוגן1|רוחשות}}.''' נעות:
 
'''{{עוגן1|ידובב}} שפתי ישנים.''' רישיה דקרא וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים:
 
'''{{עוגן1|כומר}}.''' כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין והיין נוח לצאת:
 
'''{{עוגן1|דובב}}.''' היין רוחש ונע ויוצא למעלה:
 
'''{{עוגן1|קונדיטין}}.''' כוס של דבש עם יין ופלפלין:
 
'''{{עוגן1|חמיר}} עתיק.''' יין ישן:
 
'''{{עוגן1|אע"ג}}.''' שכבר עבר זמן מה ששתה עדיין טעמו בפיו ובהא פליגי מ"ד כמאן דשתה קונדיטין בעינ ןנמי שעשה מעשים טובים בעה"ז כמו שיש בקונדיטין עוד בשמים טובים אבל אמירת הלכה לחוד לא מהני ומ"ד כמאן דשתה חמר עתיק לעולם מהניא ליה אמירת ההלכה שיהו שפתותיו דובבות בקבר:
 
'''{{עוגן1|אין}} דור שאין בו ליצנים.''' משום דבעי מימר שבדורו של דוד היו ליצנים והוא הי' שמח במיתתו לכך מייתי ליה הכא:
 
'''{{עוגן1|אימתי}} יבנה בית המקדש.''' משום דהקב"ה אמר לו רק אתה לא תבנה הבית נמצא חיי דור מעכבין בנין בית המקדש והיו אומרים מתי ימות ויבנה בית המקדש:
 
'''{{עוגן1|יבא}} עלי.''' לשון שבועה הוא יבא עליו כך וכך אם לא שכדבריו כן הוא:
 
'''{{עוגן1|שמחתי}} באומרים לי בית ה' נלך.''' אע"ג שמיתתו תלויה בו כמו שמצינו במשה במלחמות מדין:
 
'''{{עוגן1|והיה}} כי ימלאו ימיך וגו'.''' קרא יתירא הוא דהמ"ל והיה כי תשכב או כי תלך אל אבותיך והיה כי ימלאו ימיך למה לי:
 
'''{{עוגן1|ימים}} שלמים אני מונה לך.''' אף על גב שעל ידי אריכות ימיו מתעכב בנין הבית אני ממלא לך שנותיך מיום ליום שמעשיו חביבין לפני הקב"ה מבנין בה"מ:
תחילתדףכאן ג/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} מניחין את המטה.''' של מת ברחוב במועד:
 
'''{{עוגן1|לעולם}}.''' אפילו בחול דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:
 
'''{{עוגן1|מטפחות}}.''' מספקו' כף אל כף:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|דוחה}} במטה.''' ממהר לקברו לפי שאין דרך להתאבל עליהן ולהספידם כל כך וכבוד להם שיקברו מהרה ולא יעמדו בלא הספד:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} מרבה בעסקיו.''' של מת:
 
'''{{עוגן1|מרבה}} בעסקיו.''' להגדיל ההספד:
 
ה"ג באבל רבתי אפילו על אביו ואמו ממעט בעסקיו:
 
'''{{עוגן1|שכל}} המרבה בעסק.''' אדלעיל קאי:
 
'''{{עוגן1|אינו}} מבדיל קנה שפה שלו.''' שבראש הבגד אלא מניחו וקורע למטה באמצע הבגד:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} קרע של תפלות.''' שאינו יוצא בו ידי קריעה שאינו ניכר:
 
'''{{עוגן1|רבי}} יוחנן שמע דר"ח חלש.''' עלה ורצה לבקר בתוך הדרך שמע שמת ירד מן החמור והוציא בגדיו הטובים שלובש בשבת וקרען:
 
'''{{עוגן1|כי}} האי דתנינן תמן.''' בהוריות פ"ג:
 
'''{{עוגן1|כה"ג}} פורם.''' קורע על מתו למעלה מקנה שפה שקורע בית הצואר ממש:
 
'''{{עוגן1|למטה}} ממש.''' בשפת חלוקו:
 
'''{{עוגן1|כר'}} יהודה.''' דקרע שמקמי קנה שפה הוא קרע של תפלות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אין כר"י.''' סובר לא יפרום כה"ג כלל שרי"א ובגדיו לא יפרום שאינו בפריעה ופרימה כלל כ"ה בהוריות א"נ הכי פריך הרי מה שקורע למטה מן השפה אינו כלום למה הוא פורם.:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} חומר הוא בכה"ג.''' הואיל דכתיב גביה ובגדיו לא יפרום חמירי שלא יפרום קמי שפה:
 
'''{{עוגן1|שולל}}.''' תפירה שלא כדרכו:
 
'''{{עוגן1|ומאחה}}.''' תפירה כדרכו:
 
'''{{עוגן1|הסולם}}.''' לתפרו כעין סולמות. והקפש. לקפל התפירה וי"ג והקפל:
 
'''{{עוגן1|אפיקרסין}}.''' י"מ בגד הסמוך לבשרו וי"א בגד שמכסין בו הראש:
 
'''{{עוגן1|האשה}}.''' שמתה אביה או אמה קורעת החלוק העליון משום צניעות:
 
'''{{עוגן1|איזהו}} גיהוץ.''' מפורש לעיל בפרקין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} עד שישלח פרע ויגערו בו חביריו.''' וה"פ שכבר גידל פרע יותר מדאי עד שחביריו גוערים מרוב שערותיו:
 
'''{{עוגן1|דמכת}} אימיה.''' מתה אמו ח' ימים קודם המועד דנתבטל ממנו גזירת שלשים קודם המועד ותוס' גורסין דמכת אימיה תלתין יומין קודם המועד:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שבטלה ממנו מצות כיבוד.''' לפיכך יגלה לבו:
 
'''{{עוגן1|אסור}} לילך בסחורה.''' למקום רחוק ובשיירא:
 
'''{{עוגן1|אם}} היתה חבורת מצוה.''' כגון חבורת פסח וקדשים ומ"ש וכן כל דבר שצריך בעצמו אע"ג שאוכל בחבורה ויש שם משתה ושמחה:
 
'''{{עוגן1|הרי}} שהיה מחליף בגדים.''' כגון שלבש בגדי' אחרים שלא היו עליו בשעת חימום:
 
'''{{עוגן1|אלא}} יום ראשון.''' אותן בגדים שקרע ביום ראשון בשעת חימום:
 
'''{{עוגן1|פליגא}} אחרת ביניהון.''' כלומר ועוד איכא נפקותא בין ר"ח ובר קפרא:
 
'''{{עוגן1|אינו}} קורע.''' אלא בגד עליון:
תחילתדףכאן ג/ט
'''{{עוגן1|מתנ'}} ואשה רעותה קינה.''' מדכתיב ולמדנה אלמא קינה אחת אומרת וחברתה עונה אבל לעתיד לבא אומר בלע המות לנצח. שיבלע הקב"ה את המות וכולן עונות שירה שאין מיתה ואין דמעה ונקיט להאי קרא הכא כדי לסיים בדבר טוב:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|דמך}}.''' מת:
 
'''{{עוגן1|איברייא}}.''' סעודת הבראה:
 
'''{{עוגן1|סברין}} מימר.''' סברוה למימר שמדעת החכמים עשו ההבראה שפסקו כן ובדקו שלא מדעת החכמים נעשה:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} לשעה.''' לזמן מועט אין מניחין המטה ברחוב במועד ולא של נשים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואנן.''' רואין חכמים שעונין בדיבור במועד אפי' לאחר מיתת המת:
 
'''{{עוגן1|חבירים}}.''' ת"ח זריזין הן אע"פ שעונין לא יבואו לידי הספד:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מוליכין חלילין.''' במועד:
 
'''{{עוגן1|לבית}} המשתה.''' בית חתנות שהיה לו נישואין קודם המועד:
 
'''{{עוגן1|לבית}} השמחה.''' מקום שמשמחין שם שמחה של מצוה:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק אלו מגלחין וסליקא לה מסכת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא'''</big>}}

גרסה אחרונה מ־15:28, 27 ביוני 2024

ניסוי נוסף

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=משתמש:עמד/ארגז_חול&oldid=486944"