משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ ((דרך JWB))
(ניסוי 15:28)
 
(63 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
תחילתדףכאן א/א
ניסוי נוסף
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מאימתי}} מזכירין גבורות הגשמים.''' שאומר משיב הרוח ומוריד הגשם ולפי שהגשמי' אחת מגבורותיו של הקב"ה דכתיב עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני הארץ משום הכי קרי ליה גבורות הגשמים:
 
'''{{עוגן1|י"ט}} אחרון של חג.''' אבל כל שבעת ימי החג לא לפי שהן סימן קללה בחג משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושופך לו קיתון על פניו כלומר אי אפשי בשמושך:
 
'''{{עוגן1|א"כ}}.''' אתה אומר מזכירין אע"פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו אפילו בקיץ יזכירו מה אתה נותן סימן מי"ט הראשון:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ע"י}} שד' מינין הללו.''' שבלולב:
 
'''{{עוגן1|גדילין}} על המים.''' כלומר אי אפשר להם לגדל בלא מים:
 
'''{{עוגן1|לפיכך}} הן באין.''' למליצין על המים הלכך ראוי להזכיר גבורת הגשמים בעת נטילתם:
 
'''{{עוגן1|בשעה}} שהעבד משמש את רבו כל צרכו הוא תובע צרכיו ממנו.''' כך בי"ט הראשון של חג שנוטלין הלולב שהוא להראות שיצאו זכאין בדין כדאיתא במדרש וכבר עשו כל צרכיו בי' ימי התשובה וביה"כ אז מבקשין על המים:
 
'''{{עוגן1|והלא}} משעה וכו'.''' א"כ מיד לאחר יה"כ היה ראוי להזכיר א"נ כשרוח רבו נוחה הימנו הוא תובע כל צרכו וכאן אע"פ שנוטלין הלולב מ"מ אין אנו יודעין שרוחו נוחה הימנו ועוד הרי התפלה סותרת הטעם דבירידת הגשמים בחג נראה שאין רוח רבו נוח הימנו ואיך ימלא שאלתו:
 
'''{{עוגן1|סמוך}} לפרסו.''' שצריך לו ולא מקמי הכי ימים רבים וכיון שאינו צריך להן אלא ברביעה והיינו בג' במרחשון אין להתפלל אלא בי"ט האחרון הסמוך לו ולא קודם:
 
'''{{עוגן1|משעת}} נטילת לולב.''' והיינו מי"ט הראשון של חג:
 
'''{{עוגן1|משעת}} הניחו.''' קס"ד מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} על דעתיה וכו'.''' לשיטתו של זה התנא בברייתא בשלמא ר"א ניחא כי היכא דסובר בברייתא סובר במתניתין אלא דר"י אדר"י קשיא דבמתניתין קאמר מי"ט האחרון של חג ובברייתא קאמר מיום שביעי של חג:
 
'''{{עוגן1|קדמייתא}}.''' היינו מתניתין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שכל היום כשר ללולב.''' א"כ משעת הניחו נמי אינו אלא בי"ט האחרון של חג:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויזכיר מבערב.''' בלילי י"ט אחרון של חג שאז כבר הניחו ללולב ואין הגשמים סימן קללה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לית כל עמא תמן.''' אין כל העם מצויין בערב בבית הכנסת נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהו אגודות אגודות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויזכיר בשחרית.''' של י"ט האחרון:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אף הוא סבור וכו'.''' אם היו מזכירין בתפלת שחרית זה שלא היה אתמול בערב בבית הכנסת יסבור שהם הזכירו מבערב ולשנה הבאה יזכיר מבערב ונמצא הוא משנה מטבע תפילתו מתפילת הציבור וה"ל אגודות:
 
'''{{עוגן1|מכיון}} וכו'.''' מתוך שהוא רואה שהציבור אינן מזכירין בשחרית אלא בתפילת מוסף יודע הוא שבודאי לא הזכירו מבערב:
 
'''{{עוגן1|הכין}} הוי וכו'.''' כך היה רבי יונה אביך מקשי בה כאשר הקשיתי לך שר' מנא הוה בריה דרבי יונה:
 
'''{{עוגן1|אסור}} ליחיד וכו'.''' אהא דפריך ויזכיר בשחרית קמשני רבי חגי דאי אפשר שאין ליחיד להזכיר עד שיזכיר הש"ץ תחלה קודם התפילה בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ובשחרית אסור לעשות כן שהרי אסור להפסיק בין גאולה לתפילה:
 
'''{{עוגן1|בשליח}} ציבור הדבר תלוי.''' שהוא חייב להזכיר אבל אין היחיד צריך להזכיר כלל אם אינו רוצה:
 
'''{{עוגן1|מה}} ופליג.''' מי פליג ר' סימון עליך דסובר שעיקר הזכרה בש"ץ תלוי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא. ויזכיר משחרית שהרי אפשר שש"ץ יזכיר בתפלתו:
 
'''{{עוגן1|דא}} דאת אמר.''' הא דא"ר סימון:
 
'''{{עוגן1|בטל}}.''' לומר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל אין חיוב ליחיד להזכיר:
 
'''{{עוגן1|בגשם}}.''' דחובה הוא על היחיד להזכיר ואסור להזכיר קודם שיזכיר הש"ץ:
 
'''{{עוגן1|קמון}} לצלותא.''' הבא לבה"כ ועמדו העם להתפלל מוסף אע"פ שלא שמע שאמר ש"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם מזכיר כיון שמתפלל עם הציבור והם כבר שמעו מהש"ץ:
 
'''{{עוגן1|כך}} ירידת גשמים חיים לעולם.''' לכך קבעוהו להזכיר הגשמים בתחיית המתים:
 
'''{{עוגן1|כשחר}} נכון מוצאו.''' וסמיך ליה יבוא כגשם לנו הרי שתחיית המתים וירידת הגשמים הוקשו להדדי:
 
'''{{עוגן1|נשמע}} לו.''' כתקבלו דבריו והסכים ה' על ידו שלא היה לא טל ולא מטר:
 
'''{{עוגן1|וחורנה}}.''' כמו ואידך:
 
'''{{עוגן1|מן}} הדין קרייא.''' מן האי קרא שמעינן דעל הטל לא נשמע לו:
 
'''{{עוגן1|ואתנה}} מטר.''' ואילו טל לא קאמר ש"מ טל לא מיעצר:
 
'''{{עוגן1|איכן}} הותר נדרו של טל.''' הא לא כתיב אלא ואתנה מטר:
 
'''{{עוגן1|אדרעיא}}.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|נדר}} שהותר מכללו.''' כלומר שהותר מקצתו הותר כולו וה"נ כיון שהתיר לו הקב"ה שבועת המטר ממילא הותר לו שבועת הטל:
 
'''{{עוגן1|אית}} דבעי מימר.''' כמו איכא דאמרי:
 
'''{{עוגן1|בבנה}} של צרפית.''' הותר לו נדר הטל וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|נפצע}} בנו.''' של הגנב:
 
'''{{עוגן1|כך}} אמר הקב"ה לאליהו.''' אתה לקחת בחזקה הטל והמטר בשבועתך שהיו תחת ידו:
 
'''{{עוגן1|וארעא}} תפקידה תפלט.''' הארץ תפלט ותוציא המתים המופקדים בתוכה:
 
'''{{עוגן1|וכתיב}} תמן.''' לעיל מיניה כתיב לך טל ילדותך וכתיב בתריה נשבע ה' וגו' ודרשינן נשבע אף אטל:
 
'''{{עוגן1|בדייתיקי}}.''' נוטריקון דא תהא למיקם והיינו צואת שכיב מרע דבאמיר' בעלמא קני ואינה צריכה קנין וזהו שאמר יצחק ואברככה לפני מותי וברכו לאבינו יעקב בטל ויתן לך האלהים מטל השמים לפיכך אינו פוסק לעולם:
 
ה"ג לידי עבירות ומעשי' רעים והגשמים נעצרים:
 
'''{{עוגן1|אשר}} לא יקוה לאיש.''' היינו לתפילת איש דאל"כ פשיטא שאין דבר ביד איש לעשותו:
 
'''{{עוגן1|היה}} עומד.''' בימות הגשמים:
 
'''{{עוגן1|והזכיר}} של טל.''' שאמר ומוריד הטל ולא אמר ומוריד הגשם:
 
'''{{עוגן1|מחזירין}} אותו.''' קס"ד לפי שלא הזכיר טל:
 
'''{{עוגן1|לא}} חייבו חכמים להזכיר.''' דלימא בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל לפי שאינן נעצרין לעולם:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לא דמי האי דמצלי ומיקל.''' מאן דמתפלל ומקלל שהגשמים סימן קללה הן בימות החמה לפיכך מחזירין אותו:
 
'''{{עוגן1|להאי}} דלא מצלי ולא מיקל.''' שאינו מתפלל ואינו מזכיר טל ואינו מקלל ג"כ בהזכרת הגשם הלכך אין מחזירין אותו:
 
'''{{עוגן1|אם}} לא שאל.''' גשמים בברכת השנים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר.''' הלכך מחזירין אותו אבל אם הזכיר טל אע"פ שלא הזכיר מטר אין מחזירין אותו מיהו בשאלה אע"פ ששאל טל אם לא שאל מטר מחזירין אותו:
 
'''{{עוגן1|שהיא}} מדוחק.''' לצורך השעה שצריכין לגשמים די שיאמר בשומע תפילה:
 
'''{{עוגן1|אזכרה}} שהיא מריוח.''' שאינה אלא שבח לא כ"ש שדי שיאמר בשומע תפילה וא"צ להחזיר:
 
'''{{עוגן1|בשלא}} אמרו בשומע תפילה.''' הוא דמחזירין אותו ובברייתא נקט ברכת השנים ותחיית המתים לאו דוקא אלא ה"ה שלא אמרן בשומע תפלה:
 
'''{{עוגן1|איכן}} הוא חוזר.''' אם לא אדכר עד לאחר שהתחיל רצה מהיכן הוא חוזר משומע תפלה או מן ברכת השנים או מראש:
 
'''{{עוגן1|ייבא}} כין.''' אתיא כי האי:
 
'''{{עוגן1|בר"ח}}.''' אם שכח יעלה ויבא:
 
'''{{עוגן1|לעבודה}}.''' לרצה דכל ג' ברכות אחרונות חשובות כברכה אחת:
 
'''{{עוגן1|וכא}}.''' והכא גבי שאלה נמי הדין כן:
 
'''{{עוגן1|בנינוה}} וכו'.''' אנשי נינוה היו צריכין להתענות על הגשמים אחר הפסח:
 
'''{{עוגן1|אתון}} ושאלון לר'.''' אם מותרין להתענות עליהן:
 
'''{{עוגן1|לכו}} ועשו.''' תענית ובלבד מטבע שתקנו חכמים בתפלה:
 
'''{{עוגן1|היכן}} הוא אומרה.''' אנשי נינוה היכן יאמרו תפילת הגשמים:
 
'''{{עוגן1|וא"ל}} ר' לכו ועשו ובלבד שלא תשנו וכו'.''' נמצא דאף בימות הגשמי' לפעמים אומרה בשומע תפלה ה"ל כמשנה מטבע של תפלה של ימות החמה:
 
'''{{עוגן1|על}} דעתיה דר"י.''' לשיטת ר"י א"כ היכן הן אומרים בקשה על הגשמים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בשש.''' ברכות שמוסיפין ביום התענית כדתנן לקמן פ"ב:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון.''' כלומר הניחא ציבור יכול לאומרה בשש:
 
'''{{עוגן1|יחיד}}.''' בתפלתו בלחש שאינו מתפלל אלא י"ח ברכות היכן אומרה:
 
'''{{עוגן1|ואלו}}.''' בקשת הגשמים צרכיו הם ואומרה בשומע תפלה ואין זה משנה ממטבע של תפילה שהוא אומר בה מה שירצה בכל השנה ואין ניכר השינוי:
 
'''{{עוגן1|נתפלל}} ואינו יודע מה הזכיר.''' כגון בימות החמה ואינו יודע אם הזכיר גשם או איפכא:
 
'''{{עוגן1|מה}} שהוא למוד הזכיר.''' ומסתמא הזכיר גשם ולא טל כמו שהוא למוד בימות הגשמים ומחזירין אותו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מזכיר במוסף ואינו מזכיר במנחה וערבית ושחרית ומזכיר במוסף וכ"ה בבבלי.''' וה"פ מזכיר במוסף של שמיני ספק שביעי דשמא י"ט האחרון הוא ופוסק במנחה שמא שביעי חול הוא ואין בו הזכרה עד למחר ופוסק נמי בערבית ושחרית של תשיעי ספק שמיני:
 
'''{{עוגן1|אלא}} עד ששים בתקופה.''' שואלין לפי שהוא מקום נמוך ואין צריכין למטר כל כך:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן בד"א בא"י אבל בח"ל הכל לפי הזמן וכו'.''' וה"פ כי תנן מתניתין דוקא בארץ ישראל אבל בח"ל לפי הזמן הצריך להם שואלין הגשמים:
 
בעונתן חביבין הגשמים כתחיית המתים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} דמייא.''' והא לא דמיין תחיית המתים לגשמים:
 
'''{{עוגן1|בעי}} בר נש וכו'.''' וכי רוצה האדם שיחיו המתים בכל שעה דבפעם אחד סגי ואילו גשמים צריכין להם בני אדם כל שעה וחביבין להן יותר א"נ חפץ האדם בכל שעה שיחיו המתים משא"כ הגשמים אינן חביבין אלא בעונתן:
 
'''{{עוגן1|מחלפא}} שיטתיה דר' אליעזר.''' קשיא דר"ל אדר"ל ודר"י אדר"י:
 
'''{{עוגן1|בשובה}} ונחת.''' דריש בשובה לשון תשובה:
 
'''{{עוגן1|אינן}} נגאלין לעולם.''' בתמיה והא איכא קץ וכדמייתי בסמוך:
 
'''{{עוגן1|ועת}} צרה היא ליעקב.''' ויעשו תשובה ומזה יושעו לקץ האמיתי:
 
'''{{עוגן1|ולא}} בכסף תגאלו.''' ולא בתשובה דריש כסף מלשון בושה והעובר עבירה ומתבייש בה זו היא תשובה מעלייתא:
 
'''{{עוגן1|תשובה}}.''' ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה וכסף היינו הצדיקים וה"ק ולא בזכות הצדיקים שבדור תגאלו אלא כל אחד בזכות עצמו על ידי התשובה:
 
'''{{עוגן1|צרור}} הכסף לקח בידו.''' קאי על הצדיקים כדדריש בפרק חלק:
 
'''{{עוגן1|בעתה}} אחישנה.''' אפי' בלא תשובה:
 
'''{{עוגן1|תשובה}}.''' ודריש בעתה כמו ועתה ישראל וגומר דכל הפרשה איירי בתשובה:
 
'''{{עוגן1|אם}} זכיתם אחישנה.''' בא לתרץ אע"ג דאחישנה משמע בלא שום עיכוב לכך קאמר דאחישנה קאי אאם זכיתם ואם לאו בתשובה דוקא:
 
'''{{עוגן1|כי}} למועד מועדים וגו'.''' אלמא יש קץ בדבר:
 
'''{{עוגן1|וככלות}} נפץ יד עם קדש.''' כשתכלה הניפוץ שהיה בכח לעם קדש שלא יהיה בהם עוד כח לסבול הניפוץ אז יבא משיחנו כדכתיב כי אזלת יד וגו':
 
'''{{עוגן1|איסתלק}} ר"א.''' והודה לדברי ר"י דאפילו בלא תשובה נגאלין לעת קץ:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דכתיב ויהי בימים הרבים ההם.''' היינו שהגיע עת הקץ דמשנולד יצחק התחילו הת' שנה של ועבדום וגו':
 
ה"ג מתוך צרה ויאנחו בני ישראל מן העבודה מתוך צווחה וישמע אלהים את נאקתם מתוך זכות אבות ויזכור אלהים את בריתו וירא אלהים את בני ישראל מתוך תשובה וידע אלהים. שעיקר התשובה עזיבת החטא ושיתחרט בלבבו על מה שעבר ואין זה אלא בידיעת הבורא כי הוא יראה ללבב:
 
ה"ג וכן הוא אומר בצר לך מתוך צרה ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים מתוך הקץ ושבת מתוך תשובה וכו'. וה"פ אף לעתיד אינן נגאלין אלא מתוך אלו ה' דברים שבהן היתה גאולת מצרים וכולן רמוזין בהך קרא:
 
'''{{עוגן1|וינחם}} כרוב חסדיו מתוך תשובה.''' שהיא החסד הגדול שעשה אלהינו עמנו שהרי התורה אמרה נפש החוטאת תמות אלא שהקב"ה רב חסד הוא ומקבל התשובה תמורת הנפש:
 
'''{{עוגן1|הוה}} איחטא בלשניה.''' היה מגמגם בלשונו:
 
'''{{עוגן1|תהי}} בך.''' התחרט בעבירות שעשית בלשונך:
 
'''{{עוגן1|ולעי}} באוריית'.''' והוי עסוק בתורה:
 
'''{{עוגן1|מרפא}} לשון עץ חיים.''' רפואה לחטא לשון עץ חיים היא התורה שנקראת עץ חיים כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה:
 
'''{{עוגן1|אלי}} קורא.''' ישראל מתוך הצרות מפני גזרות שעיר:
 
'''{{עוגן1|אלי}}.''' כלומר אלהי מהיכן יבא לעתיד משעיר כדכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה:
 
'''{{עוגן1|גלת}} השכינה עמהן.''' מפני חבתן:
 
'''{{עוגן1|הנגלה}} נגליתי.''' ה"א דהנגלה ה"א דתימא אלא שהתמיה מתקיימת ויש הרבה פסוקים כיוצא בו:
 
'''{{עוגן1|גלו}} למדי.''' שמבבל יצאו למדי שדריוש המדי קיבל מלכות מבלשצר:
 
'''{{עוגן1|ועוררתי}} בניך ציון.''' וכתיב בסיפא וה' עליהם יראה:
 
'''{{עוגן1|מה}} טעמא אלי קורא משעיר.''' מפרש אלי כמו זה אלי ואנוהו. ל"א שהנביא קורא שיענהו משעיר שמע מינה דהתם קאי:
 
'''{{עוגן1|מה}} יוצא לנו.''' אם יגאלנו מיד:
 
'''{{עוגן1|אמרו}} לו שומר מה מילל.''' פירש מה ריבר:
 
'''{{עוגן1|אמרו}} לו וגם לילה.''' בתמיה חס ושלום שאחר הגלות יהיה עוד גלות:
 
'''{{עוגן1|אימת}}.''' מתי יהיה קץ הפלאות:
 
'''{{עוגן1|אימתי}} דאתון בעיי.''' מתי שאתם רוצים גם הוא רוצה:
 
'''{{עוגן1|אמרו}} לו מי מעכב.''' אנחנו רוצים מיד בגאולה שלימה:
 
'''{{עוגן1|אמרו}} לו תשובה.''' מעכבת כדכתיב שובו אתיו:
 
'''{{עוגן1|היום}} אם בקולו תשמעו.''' רישא דקרא כי הוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו והיינו שאם אפילו היום לבד בקולו תשמעו:
 
'''{{עוגן1|אכלוהו}} היום.''' גזרה שוה יליף מהכא דהיום אם בקולו תשמעו היינו יום השבת:
 
'''{{עוגן1|בשובה}} ונייח.''' היינו בזכות מנוחה תושעון:
תחילתדףכאן א/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} שואלין את הגשמים.''' היינו אין מזכירין את הגשמים:
 
'''{{עוגן1|אלא}} סמוך לגשמים.''' היינו יום ח' של חג דמחג ואילך זמן גשמים היא ומסתמא כרבי יהושע:
 
'''{{עוגן1|האחרון}}.''' המתפלל תפלת מוסף מזכיר מוריד הגשם:
 
'''{{עוגן1|והראשון}}.''' המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הלכה}} כרבי יודה שאמר משום רבי יודה בן בתירה.''' היינו סיפא דאינו פוסק עד שיצא פסק וכדמסיק דהך ריב"ב אמרה:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שיצאו המועדות בטל.''' לפיכך פוסקין בי"ט ראשון של פסח מלשאול אלא אומר משיב הרוח ומוריד הטל וכן בחג כל ימי החג אומרים ומוריד הטל חוץ מי"ט האחרון של חג שאומרים ומוריד הגשם:
 
'''{{עוגן1|מחלפא}} שיטתיה דר"י.''' כלומר קשיא דר"י אדר"י:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' ברישא הוא אומר דביום טוב הראשון של פסח הוא פוסק והכא בסיפא קאמר רבי יהודה ששואלין עד שיצא פסח:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} חדא בשם גרמיה.''' אחד אמר בשם עצמו ואחד משמיה דרבו דהוא ריב"ב:
 
'''{{עוגן1|הא}} הדא אמרה.''' הרי זאת אומרת דרישא אמרה בשס עצמו וסיפא בשם ריב"ב:
 
'''{{עוגן1|בעון}} קומוי.''' הקשו לפני רבי יוחנן מאי קשיא דר"י אדר"י דלמא רישא להזכיר אינו מזכיר אלא עד י"ט ראשון של פסח:
 
'''{{עוגן1|כאן}} לשאלה.''' סיפא איירי לענין שאלה ושואל והולך עד שיעבור פסח:
 
הלכה לכ"ע כל אימת שמזכירין שואלין:
 
'''{{עוגן1|נהיר}} את.''' זכור אתה כשהיינו עומדין לפני חנותו של ר"ה דודך ושאלנו ליה ואמר גם לדידי קמיבעיא לי:
 
'''{{עוגן1|ובסופה}}.''' ולבסוף אתה צעקת עמו דרך פלפול:
 
'''{{עוגן1|מציית}}.''' כמו צייץ:
 
'''{{עוגן1|ואמר}}.''' ל"ש בין הזכרה לשאלה דבמקום שמזכירין שואלין:
 
'''{{עוגן1|בכנישתא}} דבולי.''' בבית הכנסת של עיר בולי:
 
'''{{עוגן1|בשעת}} המקדש שאני.''' דאיכא עולי רגלים לא היו שואלין עד ג' במרחשון אבל בזמן הזה הלכה במקום שמזכירין שואלין:
 
'''{{עוגן1|תבואה}} עושה.''' פירש תבואה גדילה לששה חדשים:
 
'''{{עוגן1|לחדשיו}} יבכר.''' האילן יוציא פירותיו לשני חדשים וכיון דמי"ב חדשים נעשו ב' חדשים ה"ה מה שנעשה בתבואה בעה"ז בששה חדשים נעשה לעתיד בחדש אחד:
 
'''{{עוגן1|שהתבואה}} עשתה בימי יואל לט"ו יום.''' א"כ אילנות לשלשים יום כפל מהתבואה:
 
'''{{עוגן1|בראשון}}.''' היינו בר"ח ניסן ירדו הגשמים וכתיב בני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם היינו הקרבת העומר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בכל חדש וחדש יהא מבכר.''' האילן ולחדשיו היינו חדשים דעלמא:
תחילתדףכאן א/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בג'}} במרחשון שואלין וכו'.''' דזמן רביעה ראשונה בג' במרחשון וכר"מ וכדמפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|האחרון}} שבישראל.''' שעלו לרגל וחוזרין לבתיהם שלא יפסיקום הגשמים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתני'}}.''' ת"ק דמתניתין היינו ר"מ:
 
'''{{עוגן1|הבכירה}}.''' הראשונה דג' זמנים יש בגשמים:
 
'''{{עוגן1|בג'}}.''' במרחשון:
 
'''{{עוגן1|והאפילה}}.''' האחרונה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בר"ח כסליו.''' ש"מ שאז הוא זמן רביעה אחרונה:
 
'''{{עוגן1|הכל}} מודים בי"ז.''' שהוא זמן רביעה:
 
'''{{עוגן1|כימה}}.''' כוכב ששמו כימה:
 
'''{{עוגן1|מ"ט}}.''' כלומר מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|ביום}} הזה וגו'.''' והיינו יום י"ז במרחשון כמפורש בקרא:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} לא אמר.''' סתם הלכה כר"מ:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אית תניי.''' איכא תנא דמחליף דר"מ לדר"י לכך הוצרך לומר בפי' דהלכה כמ"ד בג' במרחשון שואלין את הגשמי':
 
'''{{עוגן1|ויהא}} אדם צריך לברך.''' דתנן בברכות פרק הרואה על הגשמים הוא אומר הטוב והמטיב:
 
'''{{עוגן1|בתחילה}}.''' שעדיין לא ירדו גשמי':
 
'''{{עוגן1|ובסוף}}.''' שכבר ירדו גשמים בשנה ועכשיו יורדים שנית:
 
'''{{עוגן1|שידיחו}} פני הקרמיד.''' לבנה העשוייה מעשה ידי יוצר שמסככים בה הגגות ונקראת קיירימי"ט בלשון ישמעאל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כדי שתשרה פי המגופה.''' וה"פ צריך טפי כדי שתהא פי מגופת החבית נשרית א"נ שתהיה הארץ מרוככת כל כך מן המים שתהיה ראויה לגוף בה פי חבית בלי תוספת מים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויש מגופה נשרית.''' והלא הרבה גשמים יורדים ואין המגופה נמחית שהיא חזקה. ל"א וכי יש תמיד מגופה מונחת דנשער בה:
 
'''{{עוגן1|כאלו}} היא שרויה.''' דלאו נמחית ממש אלא שירדו עליה גשמים כ"כ כאילו היא נמחית ולל"ב ה"פ משערין אילו היתה שם מגופה היתה נשרית:
 
'''{{עוגן1|להפסק}} תענית נאמרה.''' וה"ק אם בתחלה קודם שהתחילו להתענות ירדו גשמים אפילו מועטין אין גוזרין תענית על הציבור אבל בסוף שכבר התחילו הציבור בתעניתם אין פוסקין עד שירדו גשמים מרובין לכל אחד כדאית ליה:
 
'''{{עוגן1|לברכה}} נאמרה.''' בתחלה כדי רביעה וכו' ולא לענין הפסק תענית:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אין.''' דהכי מסתברא:
 
ה"ג א"ל ר' חזקיה לרב אדא בר אבימי לא מסתברא להפסק תענית נאמרה א"ל אין א"ל למה אמרת ליה אין הכין א"ל דהוא נהיג בשיטת רבינו. כ"ה בברכות פרק הרואה וה"פ דלר"ח א"ר אדא דלהפסק תענית נאמרה והקשה לו ר"ח למה אמרת לרבי נחום הן שלענין ברכה נאמרה ולדידי קאמרת הן על הפסק תענית א"ל רב אדא דאמר לרבי נחום כדעת רבו של ר' נחום:
 
'''{{עוגן1|מני}} רביה.''' דרבי נחום:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל ואנן אמרין ר"י בשם ר"ז וכו'.''' כ"ה בברכות וה"פ והלא אף ר"ז רבו אמר דלהפסק תענית נאמרה:
 
'''{{עוגן1|שאת}} ממניען זו מזו.''' מפרידן הטיפות זו מזו שלא יתערבו:
 
'''{{עוגן1|סליק}} מבקרה.''' עלה לבקר חולה:
 
'''{{עוגן1|עד}} דהוא תמן.''' בעודו היותו אצל ר"י מגדלאה ירדו גשמים:
 
'''{{עוגן1|קליה}} שמע.''' שמע קולו של ר"י שהיה מברך ברכת הגשמים ומסיים בה אלף וכו':
 
'''{{עוגן1|שאת}} גומל טובה לחייבים.''' שהגשמי' טובים לרשעי' ולצדיקים:
 
'''{{עוגן1|ההדא}} מנן לך.''' כלומר מנא לך הא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מלא כלי המחרישה ג' טפחים.''' וכ"ה בבבלי וה"פ שיראו המים בתלם מחרישתו שהוא עומק ג' טפחים:
 
'''{{עוגן1|בתחילה}}.''' ברביעה הראשונה די בגשמים שיורדים עד טפח שעדיין הארץ לחה:
 
'''{{עוגן1|ובשנייה}}.''' אם לא ירדו גשמים עד רביעה שנייה צריך טפחיים:
 
'''{{עוגן1|ובשלישית}}.''' אם לא ירדו גשמים עד רביעה שלישית בעינן ג' טפחים שכבר נתייבשה הארץ:
 
'''{{עוגן1|אין}} לך טפח.''' כשנכנסו גשמים בעומק הקרקע טפח התהום עולה ומתגבר טפחיים ואע"ג דסמיכי דארעא אלפא גרמודא מ"מ רטיבותא מהניא:
 
'''{{עוגן1|ומ"ט}}.''' ומנ"ל:
 
'''{{עוגן1|תהום}} אל תהום קורא.''' העליון אומר לתחתון עלה ואני יורד והתחתון אומר לעליון רד ואני עולה:
 
'''{{עוגן1|המים}} העליונים זכרים.''' שאין תאותם תמידות כזכר שאינו מתאוה תמיד לנקבה:
 
'''{{עוגן1|והתחתונים}} נקבות.''' שתמיד דעתה עליו כדאמרינן יותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא:
 
'''{{עוגן1|זו}} פריה ורביה.''' שמצמיחים ומולידים את הארץ:
 
'''{{עוגן1|זו}} ירידת גשמים.''' שהיא באה בצדקה:
 
'''{{עוגן1|לתיקונו}} ולישובו של עולם.''' הלכך אע"פ שאינן כדאי נותן להם בצדקה:
 
'''{{עוגן1|ר"א}} ותני לה בשם רשב"ג.''' כלומר רבי אחא אמרה ותניא נמי בשם רשב"ג כוותיה דלמה נקראת רביעה ובברכות הגירסא ר"א תני לה בשם רשב"ג וקאי אדלעיל דהא דרשב"א תני לה ר"א בשם רשב"ג:
 
'''{{עוגן1|שהיא}} רובעת את הארץ.''' כזכר הרובע את הנקבה והיא מתעברת ויולדת:
 
'''{{עוגן1|בצור}}.''' סלע:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תני רשב"א אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה א"כ מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה אר"ח אחת וכו'.''' לרגעים אשקנה תני וכו'. וה"פ לפי חיסומה מלמעלה ואין המים נכנסים בעומק וקשיא ליה א"כ שרשי חרוב וכו' מאין להם רטיבות שהן יורדין בעומק הארץ ומשני ר"ח שהתהום עולה ומשקה אחת לל' יום והוא מלחלח הארץ:
 
'''{{עוגן1|לרגעים}} אשקנה.''' לזמנים שאין בני אדם יודעים הוא משקה הארץ והיינו ע"י התהום:
 
'''{{עוגן1|אם}} היתה השנה חסירה.''' כגון שהיו מניסן ועד חשון ה' חסירים:
 
'''{{עוגן1|נותנין}} לה חסרונה.''' ואין הרביעה מג' במרחשון אלא מוסיפין עליה חסרונה ואם לאו הולכין אחר סידרה:
 
ואע"פ שיודעין שתהיה השנה מעוברת זמן הרביעה מג' במרחשון:
 
'''{{עוגן1|לעולם}} הולכין אחר סדרה.''' אע"פ שחסרו ה' חדשים קודם מרחשון מן הרביעה מג' בו:
 
'''{{עוגן1|אם}} היתה שנה מעוברת.''' כגון שעיברו השנה אחר ר"ה מיד אין זמן הרביעה מתחלת אלא מג' בכסליו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מחלפה שיטתיה דרבי תמן.''' בערכין פ"ט תנן המוכר בית בבתי ערי חומה רבי אומר נותנין לו שנה ועיבורה בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שס"ה ימים וה"ה בכל דבר התלוי בשנים סובר רבי דנותנין לו שס"ה ימים:
 
'''{{עוגן1|וכא}}.''' והכא אומר ר' אחר עיבורה דנותנין לו כל העיבור:
 
'''{{עוגן1|ומטי}} בה.''' ואית דאמרי:
 
'''{{עוגן1|לבסוף}} נצרכה.''' כמו קשיא כלו' לבסוף קמיבעי' לן דברי ר':
תחילתדףכאן א/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הגיע}} י"ז במרחשון.''' וכבר עברו ג' זמנים שהן ג' וז' וי"ז מרחשון:
 
'''{{עוגן1|היחידים}}.''' מפרש בגמ' ופריך מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה. בתמיה וכי מה טיבו עביד שיהא נענה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ומשני}} אלא כיון וכו'.''' ונמצא נאמן בעבודת הציבור ומוסר נפשו לעמוד בפרץ להגין עליהם כדאי הוא שיענה לו מן השמים כשמתפלל בעד הציבור:
 
'''{{עוגן1|חד}} בר נש וכו'.''' אדם אחד היה מדקדק להוציא מעשרותיו כראוי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} רבי מנא.''' ביום התענית של הגשמים שיאמר בערתי הקדש מן הבית וכו' השקיפה ממעון קדשך וכו' עד סוף הפרשה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} רבי זכה עמי.''' תן לי צדקה שתזכה על ידי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ולא הוה לאביך פריטין.''' כלומר והלא אביך עשיר היה ולמה אתה רוצה ליהנות מן הצדקה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} גביי וכו'.''' א"ל קריבוי דר' ינאי אצלי הם מופקדין מעותיו של אביך טול אותן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} שמעתי עליהן.''' שהן ממעות גזל ואינני רוצה ליהנות מהן:
 
'''{{עוגן1|סרקין}}.''' גזילה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} קריבוי דרבי ינאי.''' לאיש זה שלא רצה ליהנות ממעות אביו משום חשש ספק גזל ואע"פ שלא היה לו תובעין כדאי אתה שתהיה מתפלל על הציבור ותהיה נענה מן השמים:
 
'''{{עוגן1|איתחמי}} לרבנן.''' נראה לחכמים בחלום בשעה שהיו צריכין לגשמים:
 
'''{{עוגן1|פלן}} חמרא.''' פלוני מנהיג החמרים שהוא צדיק ויתפלל וירד המטר:
 
'''{{עוגן1|שלחון}}.''' חכמים והביאוהו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מה אומנך.''' עבידתך:
 
א"ל ומה מעשים טובים עשית:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} חד זמן וכו'.''' פעם אחת השכרתי חמורי לאשה אחת:
 
'''{{עוגן1|והוית}}.''' והיתה בוכה בתוך הדרך ואמרתי מה לך שאתה בוכה:
 
'''{{עוגן1|אמרה}} לי בעלה.''' הוא חבוש בבית האסורים:
 
'''{{עוגן1|ואנא}}.''' רוצה לראות מה לעשות להוציאו כלומר שדעתה להשכיר עצמה לזנות כדי להוציא בעלה:
 
'''{{עוגן1|וזבנית}} חמרי.''' ומכרתי חמורי ונתתי לה הדמים ואמרתי לה הא לך מעות ופדה בעלך ולא תחטא בזנות:
 
א"ל חכמים כדאי את שתתפלל ותהיה נענה:
 
'''{{עוגן1|איתחמי}} וכו'.''' נראה לר"א בחלום אדם ששמו פנטקקא יתפלל ויבא המטר התפלל וירד המטר וי"מ פנטקקא חמש רעות בלשון יון ועל שם חמשה עבירות שהיה עושה בכל יום כדמסיק נקרא כן:
 
ה"ג א"ל מה אומנך א"ל חמש עבירן ההוא גוברא עביד בכל יום:
 
'''{{עוגן1|מוגיר}} זנייתא.''' משכיר זונות:
 
'''{{עוגן1|משפר}} תייטרון.''' מייפה ומכבד ומתקן מקום השחוק ומושב הלצים וכן בל"א נקרא תייטרו"ם:
 
'''{{עוגן1|מעיל}} מניהון לבני.''' מכניס בגדיהון של הזונות לבית המרחץ:
 
מטפח ומרקד קדמיהון אף הוא בעצמו מרקד לפניהם ומקיש בכלי זמר:
 
'''{{עוגן1|בבבוייא}}.''' כמו אביב והוא החליל:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} חד זמן.''' פעם אחת הייתי מייפה התייטרון ובאתה אשה אחת והעמידה עצמה אחורי העמוד שבתייטרון ובכתה:
 
'''{{עוגן1|ואמרתי}} לה מה לך.''' שאתה בוכה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} בעלה.''' הוא חבוש בבית האסורי' ואני רוצה לראות להשכיר עצמה לזנות לוקח ממון לפדות בעלי:
 
'''{{עוגן1|וזבנית}} ערסי ופרוס ערסי.''' ומכרתי מטתי והמצע שעליה ונתתי לה דמיה וא"ל הא לך מעות אלו ופדה בעלך ולא תחטא בזנות:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' כדאי את להתפלל על הגשמים דמזה נראה שכל מעשיך לשם שמים שלא יחטאו בנות ישראל בזנות:
 
'''{{עוגן1|איתחמי}} לרבנן.''' נראה לרבנן בחלום שחסיד שבכפר אימי יתפלל וירדו הגשמים:
 
'''{{עוגן1|סלקון}}.''' עלו החכמים אצלו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} בני ביתו.''' לחכמים שהוא כעת בהר:
 
'''{{עוגן1|נפקון}} לגביה.''' יצאו אליו להר:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אישר.''' חזק כדרך שאומרים לפועלים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אגיבון.''' ולא החזיר להם שלום:
 
'''{{עוגן1|יתיב}} מיכול.''' כשישב לאכול לא אמר להם בואו ואכלו עמי:
 
מי עלל כשנכנס עשה חד משא של עצים ונתן סודרים על גב המשא שלא כדרך נושאי המשא שנותנים הסודר על הכתף ואח"כ המשא על הסודר:
 
'''{{עוגן1|עאל}} וכו'.''' נכנס ואמר לאשתו אלו חכמים באו לכאן ורוצים שאתפלל על הגשמים:
 
'''{{עוגן1|ואין}} אנא וכו'.''' ואם אני מתפלל לפניהם והגשמי' יורדין גנאי הוא לחכמים שהם גדולים ממנו והתפללו ולא ירדו הגשמים:
 
'''{{עוגן1|ואין}} לא.''' נתפלל יש בזה חילול שם שמים שהעכו"ם יודעין שאין בהם מגשימים כי אם ישראל אף בהיותם בארצות העכו"ם נענים בהתפללם על ירידת הגשמים:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' בוא אני ואתה נעלה לגג להתפלל ואם ירד המטר בתפלתינו נאמר להן כבר נעשה לכם ניסים מן השמים ואינכם צריכין ואם לא ירדו נאמר להם אין אנחנו כדאי להיות נענה בתפלתינו שכבר התפללנו ולא ירדו. וסלקון וכו'. ועלו והתפללו וירד המטר:
 
'''{{עוגן1|נחת}} לגבון.''' ירד אצל החכמים:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} למה.''' הטרחתם עצמכם לבוא לכאן היום הזה:
 
אמרין ליה רוצים אנו שתתפלל שירד המטר:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ולתפלתי אתם צריכין בתמיה כבר נעשה לכם נסים מן השמים:
 
'''{{עוגן1|למה}}.''' כשהיית בהר ואמרנו לך איישר לא השבת לנו שלום:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} דהוינה.''' עוסק בפעולתי ואני שכיר יום וכי אני רשאי להסיח דעתי מן עבודתי:
 
'''{{עוגן1|אמרו}} ליה ולמה.''' כשישבת לאכול לא אמרת לנו לאכול עמך:
 
א"ל דלא היה אצלי אלא פרוסה אחת מה הייתי אומר לכם שתאכלו עמי כחונף וכגונב דעת:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} למה.''' כשרצית לכנוס לעיר נתת הסודר ע"ג המשא שלא כדרך נושאי הסבל:
 
'''{{עוגן1|דלא}} הוות דידי.''' אלא שאולה היתה להתפלל בה ואם הייתי נותנת אותה תחת המשא היתה נקרעת:
 
'''{{עוגן1|ולמה}}.''' כשהיית בהר היתה אשתך מלובשת בגדים צואין וכשנכנסת מן ההר הייתה לובשת בגדים נקיין:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' כשאני הייתי בהר היא לובשת. בגדים צואין שתתגנה שלא יתן שום אדם עיניו בה וכשאני נכנס מן ההר היא לובשת בגדים נקיים כדי שלא אתן עיני באשה אחרת:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' כדאי אתה להתפלל ותענה מן שמים:
 
'''{{עוגן1|מותר}}.''' לאכול בלילה כשמקבל עליו להתענות למחר וה"ה בכל תענית שאוכל משתחשך עד שיאיר המזרח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מה ת"ל עד קריאת הגבר קרא תרנגולא.''' וה"פ אע"ג דהא דתנן במתניתין דיומא וסוכה קריאת הגבר היינו קרא גברא זהו דוקא בעניני המחדש אבל כאן שהוא לסימן לכל אינו אלא קריאת התרנגול:
 
'''{{עוגן1|ישן}}.''' לאחר אכילת הלילה ועמד אפילו קודם קריאת הגבר אסור:
 
'''{{עוגן1|בשלא}} התנה.''' קודם השינה שרוצה לאכול אחר הקימה הוא דאסור לאכול אבל אם התנה מותר לאכול לכ"ע עד שיאיר המזרח:
תחילתדףכאן א/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלש}} תעניות.''' שני חמישי ושני:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שב"ד}} גוזרין להפסיק.''' מבעוד יום מלאכול ולשתות אין עוברות ומניקות מתענות בם שלא יארע תקלה לולד:
 
'''{{עוגן1|בשגזרו}}.''' מתחלה שלא להפסיק וכבר התענו המעוברות והמניקות אז אין להן להתענות בתעניות שגזרו להפסיק:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אם גזרו מיד להפסיק.''' כגון במכות בצורת או שפסקו הגשמים בין גשם לגשם מ' יום:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
ה"ג אבל בשלש השניות ובשבע האחרונות אינן מתענות וכו':
 
'''{{עוגן1|לא}} בשגזרו כבר שלא להפסיק.''' וכי לא מוכח מהכא דדוקא בשגזרו תחלה שלא להפסיק הוא דאין מתענין בתענית שמפסיקין בו אבל בגזרו מיד להפסיק לא דהא תני בט"ב וביה"כ מתענין אע"ג שמפסיקין ועוד דא"כ ליתני סתמא בט"ב וביה"כ מתענין אבל שאר תעניות שמפסיקין אין מתענין אלא ודאי דוקא הני תעניות דגשמים כיון דכבר גזרו שלא להפסיק הוא דאין מתענין אבל לא שאר תעניות:
תחילתדףכאן א/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אוכלין}} ושותין מבעוד יום.''' כמו שעושין בצום כפור:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|קדשו}} צום קראו עצרה.''' כעצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף צום אסור בעשיית מלאכה ול"נ קדשו צום היינו יה"כ קראו עצרה היינו שאר תענית שגוזרין ב"ד על הציבור ופירש זה קרוב לשיטת סוגיין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תני הלילה מותר והיום אסור.''' ואס"ד כעצרת יש לנו לאסור מאורתא כעצרת דאסור בעשיית מלאכה מבערב:
 
'''{{עוגן1|אספו}} עם.''' בסיפא דקרא כתיב אספו זקנים מה אסיפת העם ביום דבלילה כל אחד בביתו ואינן נאספין אף צום ביום:
 
'''{{עוגן1|נשייא}} וכו'.''' נשים שנוהגין שלא למיעבד מלאכה במוצאי שבת כלל לאו מנהגא הוא ומנהג בטעות הוא:
 
'''{{עוגן1|עד}} דיתפני סידרא.''' ומה שנוהגין הנשים שלא לעשות מלאכה במ"ש עד שיגמרו הקדושה בבית הכנסת מנהג טוב הוא:
 
'''{{עוגן1|בתרייא}} וכו'.''' ושנוהגין שלא לעשות מלאכה בשני ובחמישי אינו מנהג:
 
'''{{עוגן1|עד}} דיתפני תענית.''' ושנוהגין שלא לעשות מלאכה עד לאחר תענית הציבור מנהג יפה הוא:
 
'''{{עוגן1|ביומא}} דערובתא.''' ושנוהגין שלא לעשות מלאכה בע"ש ובעי"ט לאו מנהגא הוא אבל הנוהגין שלא לעשות מלאכה בע"ש ובעי"ט מן המנחה ולמעלה מנהג נכון הוא ואסור להתיר להן:
 
'''{{עוגן1|דלא}} למשתייה.''' שלח לסדר ולערוך החוטין שהולכין לאורכו של בגד מלשון או בשתי או בערב:
 
'''{{עוגן1|מן}} דאב עליל.''' מר"ח אב ואילך מנהג:
 
'''{{עוגן1|שבו}}.''' בחדש אב פסקה אבן שתייה והיא האבן שממנו הושתת העולם והיה מונח בבית קדשי הקדשים:
 
'''{{עוגן1|מה}} טעם.''' כלו' מנא לן:
 
'''{{עוגן1|דכתיב}} כי השתות יהרסון.''' ש"מ שבחרבן בה"מ השתות נהרסו:
 
'''{{עוגן1|אעין}} דשיטין.''' עצי ארז היה בכפר ששמו מגדל צבעייא שמשם קצץ יעקב ארזים לצורך המשכן והביאום למצרים ואנשי מגדל צבעייא נהגו בהם קדושה משום קדושת הארון והמשכן שמתחלה נטעם אברהם לצורך המשכן כדאיתא בב"ר:
 
'''{{עוגן1|מהו}} מיעבד בהון מלאכה.''' מי אמרינן כיון דנהגו בהן איסור אסורין לעולם או דילמא אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו שהרי לקחו לצורך הארון והמשכן די והותר:
 
'''{{עוגן1|כל}} דבר שהוא מותר.''' והוא נוהג בו איסור מחמת טעות שסובר שהוא אסור:
 
'''{{עוגן1|נשאל}}.''' לחכמים ומתירין לו דמנהג בטעות לאו שמיה מנהגא:
 
'''{{עוגן1|וכל}} דבר שהוא.''' עצמו יודע בו שהוא מותר אלא שנוהג בו איסור מחמת גדר או סייג אם בא לישאל אין מתירין לו:
 
'''{{עוגן1|בתענית}} ציבור.''' כגון תענית גשמים השניות והאחרונות:
 
'''{{עוגן1|בט"ב}} מרחיץ ידיו.''' וכשעדיין המים ע"ג ידיו רוחן בהן פניו:
 
'''{{עוגן1|ומעביר}} את המפה.''' שהיא לחה קצת מקינוח הידים ע"ג פניו:
 
'''{{עוגן1|תרי}} מרטיטה.''' שהיה שורה בגדים בלואים במים מעיה"כ ונותנן תחת הכד ליסחט קצת לעשות כמין כלים נגובים ולמחר מעבירם ע"ג פניו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} איסור מלאכה במקום שנהגו.''' דיש מקומות שעושין מלאכה בט"ב ויש מקומות שאין עושין כדתנן בפרק מקום שנהגו ובתענית ציבור מותר בעשיית מלאכה בכל מקום שמעינן מיהת דלענין רחיצה שוין וקשיא לריב"ל:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} חושש.''' משום רחיצה:
 
'''{{עוגן1|כהן}} תנייא.''' כהאי תנא דמותר לעבור במים לילך אצל רבו ובתו:
 
'''{{עוגן1|והיו}} רגליו קיהות.''' עייפים מחמת טורח הדרך:
 
'''{{עוגן1|בשבת}}.''' כל סיכה מותרת ובלבד דלא מוכחא מילתא דלרפואה קעביד:
 
'''{{עוגן1|בין}} סיכה שאינה של תענוג.''' כגון שיש לו חטטין בראשו:
 
ה"ג תני שוות וכו':
 
'''{{עוגן1|לאיסור}}.''' גבי מעשר שני תרומה ולאיסור עשה וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ולתשלומין}}.''' אם סך זר בתרומה חייב לשלם חומש כאילו שתה ולא מיקרי מזיק וכן בהקדש:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא לעונש.''' למלקות וכרת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תני ולא יחללו.''' דכתיב בתרומה לרבות השותה והסך ש"מ דאף סך איכא עונש וקשיא אהך ברייתא דתני בה אבל לא לעונש:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אר"י לית כאן סך.''' כלומר סמי מכאן סך דולא יחללו להביא את השותה לחוד הוא דאתי:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} אבא מרי.''' אם לית כאן סך אף שותה ליכא למימר דאתי מריבויי' דולא יחללו:
 
'''{{עוגן1|דלכן}}.''' דאל"כ אלא דלא יחללו להביא את השותה לחוד הוא דאתי ש"מ דאין שתייה בכלל אכילה דאי בכלל אכילה היא למה צריך קרא לרבויי א"כ קשיא וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף ואנן תנן במתניתין דיומא האוכל והשותה מצטרפין אלא ודאי דכולא בריית' משבשתא בשלמא אי מרבינן סך מולא יחללו איכא למימר דה"ק לרבות את הסך כשותה וכ"ה בבבלי בנדה אבל אי תני שותה לבדו קשיא:
 
'''{{עוגן1|מנין}} שהיא מחוור בעשה.''' שיש איסור עשה בסך שמן של מעשר שני אף ע"פ שאין בו לאו:
 
'''{{עוגן1|מה}} נן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|אם}} להביא לו ארון ותכריכין לחי הוא אסור וכו'.''' וכ"ה ביומא וה"פ בא הכתוב לאסור השתא לחי אסור ליקח בו חלוק דלא הותר אלא לאכילה ממש וצריך לאכול בקדושת מעשר כ"ש שאסור למת:
 
'''{{עוגן1|איזהו}} דבר.''' ששייך בחי ובמת והתירה התורה לחי ואסרו למת הוי אומר זו סיכה שמע מינה דבסיכה איכא איסור דאורייתא ואינו אלא עשה דלא נאמרו הדברים אלא בסיפור דברים של הוידוי וליכא למשמע לאו מיניה:
 
'''{{עוגן1|אסורין}} בנעילת הסנדל.''' כגון יום הכפורים ותשעה באב ותענית ציבור:
 
'''{{עוגן1|יצא}} לדרך.''' חוץ לעיר:
 
'''{{עוגן1|באנפליא}}.''' קלצו"ן בלע"ז והוא עשוי כמין מנעול:
 
'''{{עוגן1|אר"ח}}.''' ולא פליגי באנפליא של בגד דלאו מנעל הוא ואפילו לרה"ר שרי לצאת בו:
 
'''{{עוגן1|בלילי}} צומא רבא.''' בליל יה"כ:
 
סולייתה הוא סנדל של שעם:
 
'''{{עוגן1|מהו}} הכין.''' למה אתה עושה כן:
 
'''{{עוגן1|איסתניס}} אנא.''' ולאו לתענוג הוא דעביד:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל מן אן הדה א"ל מן וכו'.''' וה"פ מנין לך הא דמותר:
 
'''{{עוגן1|איסתניס}} אני.''' ושרי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} איתא חמי.''' בא וראה אם ברחיצה אסור פשיטא דאסור בתשמיש דהא בעלי קריין צריכין טבילה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תפתר.''' תפרש למשנתינו דאיצטריך למיתני איסור תשמיש במקום שלא נהגו לטבול לקרי א"נ שמשנתינו נשנית קודם תקנת עזרא שתיקן טבילה לבעלי קריין:
 
'''{{עוגן1|אין}} קרי.''' שצריך טבילה אלא שבא לו ע"י תשמיש:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} ראה עצמו מקושט בחלום.''' וע"י כך ראה קרי צריך טבילה:
 
'''{{עוגן1|הוו}} בעיין מימר.''' סברוהו בני הישיבה לומר ובלבד שבא לו הקרי בחלום ע"י שהרהר באשה שבא עליה ולא פליג אריב"ל:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} מדבר אחר.''' ולא מחמת אשה נמי צריך טבילה:
 
'''{{עוגן1|לית}} הדא וכו'.''' וכי אין ברייתא זו פליג על ריב"ל דאמר א"צ טבילה לקרי אלא שבא ע"י תשמיש והא ביה"כ אסור בתשמיש ואפ"ה מצריך טבילה לבעלי קריין:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' תפרש להך ברייתא שבעלי קריין טובלין ביה"כ היינו אותן ששימשו בעי"כ ושכחו לטבול עד יה"כ:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר וכו'.''' בתמיה וכי אפשר לך לומר ששכח ריב"ח מלטבול אלא ודאי שראה קרי ביה"כ כדי להודיע לו שהוא בן עה"ב כדאמרינן בבבלי סוף מכילתין ושמעינן שאפילו בלא תשמיש צריך טבילה וקשיא לריב"ל:
 
'''{{עוגן1|נאסרה}} לו תשמיש המטה.''' שהקב"ה עוסק בחרבנו של עולם והוא יבנה בתמיה:
 
'''{{עוגן1|מאי}} טעמא.''' מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|אתה}} ובניך וגומר.''' משמע האנשים לבד והנשים לבד:
 
'''{{עוגן1|אתה}} ואשתך וגו'.''' דמשמע אשתו עמו ונשי בניו עמהם:
 
'''{{עוגן1|ע"י}} ששימרו יחוסיהן.''' שלא נזקקו לשאינן מינן והיינו למשפחותיהם בשכר משפחותיהם ששמרו:
 
'''{{עוגן1|תדע}} לך שהוא כן.''' דקפיד קרא אף על בעלי חיים:
 
'''{{עוגן1|קילקלו}} מעשיהן.''' ששימשו בתיבה:
 
'''{{עוגן1|מפוחם}}.''' שחור:
 
'''{{עוגן1|מפורצם}}.''' מפורסם בתשמישו שמשמש אחור כנגד אחור ונקשרים זה בזה ואינן יכולין להתפרד בשעה שהן רוצים כשאר בעלי חיים:
 
'''{{עוגן1|יצא}} משונה מן הבריות.''' שרוקק הזרע מפיו לפי הנקבה:
 
'''{{עוגן1|חסרון}} בא לעולם.''' כגון נח שנחסרו הבריות וכגון יוסף שהיה כפנא בעולם:
 
'''{{עוגן1|גלמודה}}.''' יחידה שלא תיזקק לה:
 
'''{{עוגן1|בטרם}} תבא שנת הרעב.''' אבל בתר הכי לא שימש מטתו מפני הרעב:
 
'''{{עוגן1|תאיבי}} בנים.''' המתאוים לבנים כגון שאין להם בנים מותרין לשמש אפילו בעת צרה:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} יום שטבלה.''' מותרים לשמש דסמוך לטבילתה האשה מתעברת אבל בתר הכי אסורין בתשמיש:
תחילתדףכאן א/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שהן}} י"ג תעניות.''' שכבר התענו ו' ותעניות דיחידים אינן מן המנין:
 
'''{{עוגן1|מתריעין}}.''' בשופרות:
 
'''{{עוגן1|בשני}} מטין.''' בשני של תענית פותחין דלתי החניות קצת לעת ערב אבל אין מוציאין לחוץ:
 
'''{{עוגן1|ובחמישי}} מותרין.''' בגמרא מפרש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כבתוך}} ארבעים שעשה משה בהר.''' שכשתחשוב י"ג תעניות בשני ובחמישי הם ששה שבועות שהן מ"ב יום וכשתחסור יום התחלה וסופו הן מ"א יום כי היכא דלא חשבינן יום עלייה ויום ירידה והאי יומא לא דק:
 
'''{{עוגן1|שאין}} מטריחין על הציבור יותר מדאי.''' לפיכך אין גוזרין על הציבור יותר מג' תעניות:
 
'''{{עוגן1|וגוביי}}.''' מכת חגב:
 
'''{{עוגן1|מתריעין}} עליהן.''' מיד:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולמה.''' דוקא בהני תרי מתריעין עליהן מיד:
 
'''{{עוגן1|שיערייא}} רבי.''' כלו' שערוריה מתרבי:
 
'''{{עוגן1|פותח}} אחד ונועל אחד.''' שהיה להן שני פתחים בחנות חלוקין באמצע פותח העליון ומניח התחתון:
 
'''{{עוגן1|מה}} פותח וכו'.''' מיבעיא ליה הא דקתני ובחמישי מותרין אם מותרין היינו שפותח אחד ונועל אחד כל היום אבל פתוח לגמרי אפילו בחמישי אסור או דלמא בחמישי פותח שניהם ולא איפשיטא:
תחילתדףכאן א/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בבנין}} ונטיעה.''' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' דממעטין בבנין היינו בבנין של שמחה. כגון בית חתנות לבנו:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אם היה כותלו.''' של בית שמחה:
 
'''{{עוגן1|גוהה}}.''' נוטה ליפול:
 
'''{{עוגן1|כותלא}} דגנא ביה.''' כותל ביתו שהוא ישן בו אבל כותל של בנין שמחה אף אם נוטה ליפול אסור לבנותו:
 
'''{{עוגן1|שלא}} לעשות סעודת אירוסין.''' בערב שבת:
 
'''{{עוגן1|הא}} לארס.''' בלא סעודה מותר אפי' בע"ש:
 
'''{{עוגן1|מושיב}} יחידים ביתה.''' מכאן שארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני:
 
'''{{עוגן1|במאזנים}} לעלות המה מהבל יחד.''' דרשו בויקרא רבה עד שהן עשויין הבל בתוך מעי אמן הם יחד שמעינן דמה' כבר יצאה הזיווגים:
 
'''{{עוגן1|וכא}} הוא אומר הכין.''' וכאן הוא אומר דאיכא למיחש שמא יקדמנה אחר ויקחנה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} שמא יקדמנו אחר בתפילה.''' דתפילה משנה הגזרה. אפילו כן לא קיימה. אם זכה בה ע"י תפילה אינה מתקיימת לו וימות הוא או היא:
 
ופריך לא כן תני וכו':
 
'''{{עוגן1|אבל}} משיבין את ההדיוטות.''' שאין יודעין שאסור לשאול בשלום והן שואלין בשלום משיבין להן בשפה רפה והוא הדין בכל תעניות וכיון דתנן היחידים חוזרים ומתענים ממילא ידעינן דאין שואלין בשלום:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לימים שבינתיים נצרכה.''' דאין היחידים מתענין אלא שני וחמישי וקמ"ל מתני' דאף בשאר ימות השבוע אין בהן שאילת שלום:
 
'''{{עוגן1|ניסן}} של תקופה.''' והוא כשיגיע השמש לתחלת מזל שור:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר בשלא ירדו גשמים.''' קודם ניסן אבל אם ירדו להם גשמים קודם ניסן כשיורדים אחר כך סימן ברכה הן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק מאימתי'''</big>}}
תחילתדףכאן ב/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סדר}} תעניות כיצד.''' בשבע תעניות אחרונות איירי:
 
'''{{עוגן1|את}} התיבה.''' הארון שספר תורה מונח בו ובגמרא מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|אפר}} מקלה.''' אפר שרפה:
 
'''{{עוגן1|דברים}} כבושין.''' שכובשין לבו של אדם להחזירו למוטב:
 
'''{{עוגן1|ובקבלה}}.''' בדברי הנביאים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כאילו}} גולין.''' וגלות מכפרת עון:
 
'''{{עוגן1|בצינעא}}.''' בבית הכנסת:
 
'''{{עוגן1|ויתפרסמו}}.''' דהוי בזיון:
 
'''{{עוגן1|אבותינו}} חיפו.''' את הארון זהב ואנחנו מחפין אותו באפר:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} תוקעין בקרנות.''' בשופרות ולא בחצוצרות כדכתיב והרעותם בחצוצרות. ל"א למה תוקעין בשל זכרים כפופין כקרנות:
 
'''{{עוגן1|כאילו}} גועין.''' כאילו צועקין כבהמה בעלת קרנים ותרחם עלינו:
 
'''{{עוגן1|וכולהן}} בה.''' ע"י יציאת ביה"ק נמצאו כל העונשים מיתה וגלות ורעבון:
 
'''{{עוגן1|על}} שם עמו אנכי בצרה.''' כביכול השכינה מצטערת עמנו:
 
'''{{עוגן1|כל}} זמן.''' שהייתי רואה שעושין כן שנותנין אפר מקלה ע"ג התיבה היה גופי מזדעזע איך נתבזה כלי הקדש בעונינו:
 
'''{{עוגן1|הוון}} שבקון וכו'.''' היו נכנסין לבתיהן ומניחין הארון כל העם ברחוב עד תפילת מנחה:
 
'''{{עוגן1|לא}} היו מתחלפין עליה כל היום.''' כלומר שיהא זה משמר וילך לו ויבא אחר וישמר אלא אדם אחד צריך לשמר כל היום כולו כ"ש שלא ילכו כולם ויניחו אותו בלא שומרים:
 
'''{{עוגן1|חד}} אמר.''' לכך נותנין אפר:
 
'''{{עוגן1|וחורנה}}.''' ואידך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כדי להזכיר זכותו של יצחק רואין אפרו של יצחק כאילו צבור ע"ג המזבח ובלבד אפר.''' וה"פ איכא בינייהו למ"ד זכותו של אברהם אפי' בעפר נמי סגי ולמ"ד להזכיר זכותו של יצחק בעינן דוקא אפר שהרי הוא ראוי לישרף ע"ג המזבח באפר:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} בר פזי.''' כשהיה יוצא לתענית היה אומר לפני הציבור אחינו כל מי שלא יגיע השמש אצלו ליתן אפר מקלה בראשו יקח עפר ויתן בעצמו בראשו:
 
'''{{עוגן1|כדי}} לפרסמו.''' בבזיון טפי שאינו דומה המבזה עצמו למתבזה מאחרים:
 
'''{{עוגן1|זה}} ארון.''' שהוא נסתר בחדרו כחתן:
 
'''{{עוגן1|זה}} תורה.''' שנמשלה לכלה:
 
'''{{עוגן1|זה}} הנשיא.''' כי הוא מכהן פאר כחתן ויושב בביתו:
 
'''{{עוגן1|זה}} אב ב"ד.''' כי ד"ת שהוא מורה נמשלו לכלה:
 
'''{{עוגן1|פוק}} עימן וכו'.''' צא עמנו וצערך שאתה מצטער על הציבור יעבור שע"י יציאת הנשיא התענית מקובל:
 
'''{{עוגן1|לית}} אינון תענין.''' אינן תעניתים גמורים כיון שאין הנשיא עמנו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כתוב אחד אומר את פני הפרוכת וכתוב אחד אומר את פני פרכת הקדש.''' וה"פ בפר העלם דבר כתיב את פני הפרכת ולא כתיב הקדש וגבי פר כהן משיח כתיב הקדש וקשיא ליה לכתוב בשניהן בשוה:
 
'''{{עוגן1|איתפלגון}}.''' פליגי בה ר"א ורבנן:
 
'''{{עוגן1|חטא}} הנשיא.''' כלו' אע"פ שחטא הנשיא אפ"ה הגדולה והקדושה במקומה עומדת לפיכך כתיב גבי פרו הקדש:
 
'''{{עוגן1|אין}} הגדולה במקומה.''' שהקב"ה מסלק קדושתו אין שם שום גדולה לא לציבור ולא לנשיא:
 
'''{{עוגן1|וחורנא}}.''' ואידך:
 
'''{{עוגן1|הלמד}} והמלמד.''' הנשיא והעם:
 
'''{{עוגן1|לפיכך}} יצאו לחוץ.''' ויתבזו ואפילו חטא אחד מהן אין הגדולה במקומה:
 
'''{{עוגן1|על}} שם והוציא את הפר וגו'.''' דכתיב בתרווייהו כך יצאו שניהם ויתבזו ברבים וקרא ל"ק אהדדי כחזקיה:
 
'''{{עוגן1|כל}} מקום שיש משיח.''' כהן משוח בשמן המשחה והיינו במקדש הראשון עד ימות יאשיהו:
 
'''{{עוגן1|יש}} ארון.''' לכך כתיב פרכת הקדש לומר כל זמן שיהיה כהן משוח בשמן המשחה יהיה הפרכת לפני הקדש שהוא הארון אבל אם אין משוח אין ארון דיאשיהו גנז צלוחית של שמן המשחה וגנז גם הארון ולכך לא כתיב בפר העלם דבר הקדש ללמד שיש זמן שהפרכת אינו לפני הקדש:
 
'''{{עוגן1|ואתיא}}.''' הא דחזקי' כי האי דאמר ר"ש בר' ינאי:
 
'''{{עוגן1|אש}}.''' שלמעלה שהיה רבוץ כארי ע"ג המזבח במקדש ראשון ורוח הקדש לא היה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך:
 
'''{{עוגן1|וארצה}} בו ואכבד.''' כתיב בנבואת חגי בבית שני:
 
'''{{עוגן1|דלמא}} וכו'.''' מעשה בר' בא בר זבדי וכו' יצאו לתענית:
 
'''{{עוגן1|ואפשר}} כן.''' בתמיה וכי אפשר לעשות כן שישים אדם לבו בידו:
 
'''{{עוגן1|נשוי}} ליבינן וכו'.''' נשים לבינו לעיין במה שבכף ידינו מן הגזל והחמס:
 
'''{{עוגן1|נתענו}} אין כתיב אלא נכנעו.''' אלמא אין התענית גורם אלא הכנעת הלב:
 
'''{{עוגן1|נתקושש}} גרמין.''' נקשט עצמינו קודם שנקשט אחרים:
 
'''{{עוגן1|בגין}} דאית וכו'.''' באשר שיש כאן בני אדם שאמרו עלי לשון הרע לפני רבי יוחנן לכן אני מקשט את עצמי שאני נקי בדבר זה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כל עמא לדינא.''' יבואו לפני כל העם לדין:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} וכו'.''' אמרו שהיו שם בשעת הדרשה ר"ח וכו' וקמו ואזלו להם לפי שפגע בכבודם שהיה לו להזמין לדין אותן אנשים לפניהם:
 
'''{{עוגן1|ג'}} דברים.''' בהדי הדדי:
 
'''{{עוגן1|כל}} שעה בתעניתא.''' בכל תענית דרש דבר זה שאין התענית גורם אלא התשובה:
 
'''{{עוגן1|סוף}} שתא.''' כריש שתא כדמפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|מן}} עפר וכו'.''' משל הוא מעפר ואבן של הקיץ נעשה בסתיו טיט כך מתחלת השנה מכינים לסופה:
 
'''{{עוגן1|נפח}} צפונה.''' משמנשב רוח צפון והגשמים נעצרים:
 
'''{{עוגן1|יצף}} לבניך.''' תגלה בניך הקטנים לחוץ שאף הם יתפללו:
 
'''{{עוגן1|כל}} שנה שאין מתריעין עליה בראשונה.''' כגון דאתייליד אונסא ולא תקעו:
 
'''{{עוגן1|סוף}} שמתריעין עליה בסופה.''' שע"י צרות צריכין להתענות ולהריע:
 
'''{{עוגן1|כל}} שאינה חסה על פירות תברתה.''' להוציא מעשרותיו כראוי:
 
'''{{עוגן1|סוף}} שהיא מאבדת פירותיה.''' שהגשמים נעצרין:
 
'''{{עוגן1|ורוב}}.''' וע"פ רוב ע"י עיכוב המעשרות היין מחמיץ. ל"א ורוב הגשמים מחמיץ היין:
 
'''{{עוגן1|אית}} הוה וכו'.''' היו זקנים בציפורי כשהיתה רביעה ראשונה היו מריחין בעפר וידעו לומר כמה יהיו מימי השנה אם רב או מעט:
 
'''{{עוגן1|אלא}} יום ענות אדם נפשו.''' לחוד:
 
'''{{עוגן1|עלה}} שבר מלמטן.''' שהבריות שוברים לבם האבן והזונה דרשו איד לשון שבר כמו שמח לאיד לא ינקה:
 
'''{{עוגן1|כפו}} עורפן לתשובה.''' וה"ק כמו שעורפין למטר ע"י תשובה כך יהיה לקחי עורפן או ללקחי והוא תורתי יהיו עורפין כך שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה:
 
'''{{עוגן1|ר"ב}} עבד י"ג.''' תעניות כמו ששנינו במתניתין ולא ירדו הגשמים ובסוף תעניתם בא הארבה והשחית את יתר הפליטה:
 
'''{{עוגן1|עאל}}.''' נכנס ודרש לפניהם אחינו ראו מה שאנחנו עושין אין זה כמו שהנביא מוכיח לישראל:
 
'''{{עוגן1|ומבקשים}} טובה.''' בתמיה:
 
'''{{עוגן1|עבדוהו}} עביא.''' עשו את הרעה מעשה עבות וכקליעה של חטאים:
 
'''{{עוגן1|ומן}} וכו'.''' ומאן מתיר להקליעה הלא טובם כחדק הטובים שבהם הוא כקוצים:
 
'''{{עוגן1|ישרה}} דבהון.''' האיש ישר שבהם הוא כברקונים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מן גו דאינון בייבין ובכון.''' מתוך שהן מיבבין ובוכין הם נענין:
 
'''{{עוגן1|ובכון}}.''' והיה גם הציבור בוכה מתוך תוכחתו של רבי ברכיה ונענו גם הם וירדו גשמים:
 
'''{{עוגן1|של}} רמיות.''' שעשו רמיות בתשובתם כדי שירוחמו:
 
'''{{עוגן1|סייחים}}.''' חמורים וסוסים קטנים:
 
'''{{עוגן1|והוו}} אילין וכו'.''' והיו אלו העגלים צועקים מבפנים ואלו הפרות צועקים מבחוץ שיותר ממה רוצה לינק וכו':
 
'''{{עוגן1|אמרין}}.''' לשמים אם אין את מרחם לית אנן מרחמין על אלו:
 
'''{{עוגן1|בערביא}}.''' עושין כן ביום התענית:
 
'''{{עוגן1|מהו}} בחזקה.''' דמשמע בכח וניצוח:
 
'''{{עוגן1|חציפא}} נצח לכשירא.''' חציף מנצח לעניו וכשר כל שכן כלפי שמיא מהני:
 
'''{{עוגן1|כ"ש}} לטובתו של עולם.''' מי שהוא מבקש טובתו של עולם שיהא מנוצח מן הבריות בתשובתן:
 
'''{{עוגן1|מה}} שהיה בכף ידיהם החזירו.''' אבל מה שהיה מכוסה מן העיני' לא החזירו:
 
'''{{עוגן1|אין}} אתם קורעין בגדיכם.''' כדרך האבל שחייב בקריעה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} על ה' אלקיכם.''' תבטחו ואליו תשובו ואין אתם צריכין לכלום וא"ת מרוב המרד שמרדנו בו אי אפשר שישמע לנו לכך אמר כי רחום וגו':
 
'''{{עוגן1|מאריך}} רוחו עם הצדיקים.''' להראות להם פנים שוחקות וכן לרשעים מאריך מלהראות לו פנים זועפות:
 
'''{{עוגן1|התחיל}} לגבות.''' כשהאריך לו ולא שב בתשובה מאריך רוחיה וגובה אחת לאחת ולא הכל ביחד אולי ישוב מתוך צרה והיינו אריכת ב' כעסים:
 
'''{{עוגן1|וותרן}}.''' לעבור על כל פשעים:
 
'''{{עוגן1|יתוותרון}} בני מעוי.''' יותרו קשרי בני מעיו ויצאו בתחלואים:
 
'''{{עוגן1|מאריך}} רוחיה.''' כעסו אולי ישוב:
 
'''{{עוגן1|וגביה}} דידיה.''' כשאינו שב:
 
'''{{עוגן1|רחיק}} רגיז.''' שהרחיק הדברים הנצרכים להרוגז:
 
ה"ג לגיונות קשים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} עד דו פותח עד דו טריק.''' וה"פ עד שהוא פותח אוצרו ועד שהוא נועל כל אוצר ואוצר האדם שב ורחמי ה' מתקרבים:
 
'''{{עוגן1|יוצא}} לו ממדה למדה.''' דאל"כ מהיכן יוצא הלא מלא כל הארץ כבודו:
 
'''{{עוגן1|לעשות}} טובה.''' אינו חוזר אע"פ שיחטאו אח"כ אבל אם אמר לעשות רעה חוזר אם יחזרו בתשובה לפניו:
 
'''{{עוגן1|לא}} איש הוא ויכזב.''' בתמיה וכי לא איש עשה דבריו של אל שחוזר בהן וזה אחת משבחותיו של המקום ב"ה:
 
'''{{עוגן1|בן}} אדם אני.''' צדיק וכשר:
 
'''{{עוגן1|סופו}} לתהות בו.''' סוף שיתחרט כשינסה אותו:
 
'''{{עוגן1|שאני}} עולה לשמים.''' כדור הפלגה שאמר נעלה ונבקיענה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} יקימנה.''' בניינים שאני עושה לעלות עליו לא יהיה להן תקומה כמעשה דדור ההפלגה:
 
'''{{עוגן1|אין}} תענית עכשיו.''' לפי שאין הנשיא עמנו כדאמר לעיל ישריש פרקין:
תחילתדףכאן ב/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ורגיל}}.''' כולא מתניתין מפורשת בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ושפל}} ברך.''' עניו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ונוח לתשחורת.''' לעבודת המלך מלכו של עולם כ"פ הערוך ל"א לאדם בחור ששערותיו שחורות:
 
'''{{עוגן1|ויש}} לו בית ושדה.''' שמכוין לבו בתפלתו על הגשמי':
 
'''{{עוגן1|ופריך}} תנינן וביתו ריקן.''' ואת אמרת שיהיה לו בית ושדה א"כ אין זה ביתו ריקן ולא משני מידי אלא תרי תנאי נינהו:
 
'''{{עוגן1|אם}} אין להן.''' מי שיש בו כל המדות הללו:
 
ולמה י"ח ברכות מתפללין בכל יום דאע"ג דתפלה מן התורה נוסח התפלה חכמים תקנוהו וטעמא בעי:
 
'''{{עוגן1|למה}} רגשו.''' אינו מן המניין דאשרי ולמה רגשו חדא פרשתא נינהו:
 
'''{{עוגן1|צריך}} תענית.''' והיינו יענך ה' ביום צרה א"נ יענך לשון תענית:
 
'''{{עוגן1|רמז}} לת"ח.''' שצריך אדם לילך אצל ת"ח שיבקש עליו בעת צרתו לכך כתיב יענך ה' ביום צרה שהיה דוד מתפלל על אחרים:
 
'''{{עוגן1|צריך}} לשוח בכולן.''' עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה:
 
'''{{עוגן1|חליות}}.''' קשרים:
 
'''{{עוגן1|אם}} יאמר לך אדם י"ז.''' ברכות הן שקבעו ובמזמור שמונה עשרה אזכרות הן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} של טועין כבר קבעו קודם יבנה.''' וה"פ אנשי כנסת הגדולה כבר קבעו ברכת הטועין אלא ששכחו וחזרו ויסדוהו ביבנה נמצא שי"ח קבעו סמיד:
 
'''{{עוגן1|והא}} כתיב אל הכבוד הרעים.''' וא"כ היה להן לקבוע י"ט ברכות:
 
'''{{עוגן1|במכניע}} זדים.''' היא ברכת טועין וכן נוסח תפלתינו:
 
'''{{עוגן1|של}} דוד.''' ברכת צמח דוד כולל בברכת בונה ירושלים ואנן מחלקינן את צמח דוד מבונה ירושלים הרי י"ט:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מספקה.''' יש לך די סיפוקך לכל השמות שבמזמור:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} י"ח פעמים שאבות וכו'.''' שתפלות כנגד אבות תקנום:
 
'''{{עוגן1|לית}} הוא מינון.''' לפי שלא נאמר אלא בחלום וגם שם לא נזכר אלא אברהם ויצחק:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} י"ח ציווין וכו'.''' שתפלות כנגד תמידין תקנום:
 
'''{{עוגן1|מניין}}.''' כלומר כנגד מי תקנום:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} ז' קולות.''' שרומזים על ז' ימי השבוע:
 
'''{{עוגן1|ה'}} ידין.''' ור"ה יום הדין:
 
'''{{עוגן1|שכתוב}} בפ' שלמה.''' כדי שיענה וכן אנו מבקשים שיענה ה' אותנו בגשמים:
 
'''{{עוגן1|מעין}} המאורע.''' תפילת תענית:
 
'''{{עוגן1|בין}} גואל לרופא.''' דכיון דת"צ הוא אף היחיד אומרה דיחידים בת"צ כציבור נינהו:
 
ה"ג ר' ינאי בשם ר' ישמעאל בשם בית ר' ינאי אומר בשומע תפילה ר' יונה בשם רב אפילו יחיד שגזר וכו'. וה"פ ר' ינאי פליג אר"ז וסובר דיחיד אפי' בתענית ציבור אינו מזכירו אלא בשומע תפילה ור' יונה ס"ל דאפילו בתענית יחיד קובע ברכה לעצמו:
 
'''{{עוגן1|בלילי}} שבת וביומו.''' כשם שאין חילוק בתפילת לילי שבת ליומו כך בתענית אין חלוק הלילה מיום וערבית שחרית ומנחה אומר עננו:
 
'''{{עוגן1|ואנא}} דלא בדקית וכו'.''' כלומר הייתי מסופק הלכה כמאן אי כר' ירמיה שאומרו בין גואל לרופא אי כרבי ינאי שאומרו בשומע תפילה:
 
'''{{עוגן1|סלקית}} לסידרא.''' נכנסתי לבית המדרש מקום שמסדרים שם הלכות:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} יחיד וכו' צריך להזכיר מעין המאורע.''' כמו הציבור ומדקאמר אפילו יחיד משמע שאף הוא קובע ברכה לעצמו כמו הציבור:
 
'''{{עוגן1|ובמוצאי}} שבת.''' נמי אינו מתפלל אלא שמונה עשרה ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר ברכה רביעית לעצמה וה"ל י"ט:
 
'''{{עוגן1|ובמוצאי}} יום הכיפורים.''' לאפוקי מהא דתניא ובמוצאי יום הכיפורי' מתפלל מעין י"ח מפני טורח התענית קמשמע לן כר"ח ב"ג דמתפלל שמונה עשרה:
 
'''{{עוגן1|ובמוצאי}} תענית ציבור.''' דסלקא דעתך אמינא כיון דאז עיקר כובד התענית יוסיפו בתחנונים קמ"ל דלא שמע מינהי שאין היחיד קובע ברכה לעצמו בתעניתו דהא אפי' בתענית ציבור אינו אומר כל שכן בתענית יחיד ועוד דא"כ הל"ל סתם ובמוצאי תענית דהא בתענית יחיד נמי שייך הך דינא:
 
'''{{עוגן1|הווי}} איתותבת וכו'.''' הרי דאיתותב אף הא דאמר רבי ירמיה דיחיד בתענית ציבור אומרה בין גואל לרופא דאם כן היה להן לאומרה אף במוצאי תענית ציבור כי היכא דאומרים ביום דהא לציבור דמיין:
 
'''{{עוגן1|ואדיין}} את לזו.''' ועדיין אתה צריך לשאול דין זה:
 
'''{{עוגן1|לבא}}.''' להבא:
 
'''{{עוגן1|אומרו}} בעבודה.''' ברצה שאף היא תפלה על העתיד שתחזור למקומה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} איזו היא מעין י"ח.''' אמתני' דפרק תפלת השחר קאי ואגב גררא מייתי לה הכא:
 
'''{{עוגן1|סוף}} כל ברכה וברכה.''' אומר בקוצר ומברך על כל אחת:
 
'''{{עוגן1|ראש}} כל ברכה.''' דהיינו שבע מעין י"ח ואומר ג' ראשונות וג' אחרונות ובברכה אמצעית כולל האמצעית כולן וחותם שומע תפילה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} הביננו.''' היינו חונן הדעת וכן מכולם ראש ברכה:
 
'''{{עוגן1|והתועים}}.''' העוברים על דבריך עליך לשפוט אותם כנגד צדקה ומשפט. ל"א והתועים במשפט עליך להשיבם ללמדם לשפוט כדבריך:
תחילתדףכאן ב/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|זכרונות}} ושופרו'.''' כל הפסוקים שאומרים בראש השנה:
 
'''{{עוגן1|ואומר}} חותמיהן.''' אחר זכרונות חתימת זכרונות ואחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם כדמפרש ואזיל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כל}} הברכה אחר חיתומיהן.''' עיקר ברכה היא החתימה ומה שמבקש או מתפלל או ברכת הודאה צריך שיהא מוזכר בחתימה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} אומר אחר ברכה פסוק.''' דא"כ היה הברכה על שם הפסוק או יסברו שהפסוק הוא ענין בפני עצמו ואין הברכה ניכרת:
 
'''{{עוגן1|מכיון}}.''' דהוא תני כבר בברייתא כל הברכות אחר חיתומיהן ממילא ידעינן שלא יאמר פסוק אחר הברכה דאם כן אין החתימה ניכרת:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן חכים הוא הדין טלייא.''' כ"ה בברכות פ"ק וה"פ חכם הוא האי ינוקא דודאי לפי שיטתו יפה הקשה אבל אינו כן:
 
'''{{עוגן1|דהוא}} סבור.''' סתמא דש"ס קאמר דר' יוסה סבור דאחר חיתומיהן והיינו שצריך שתהא החתימה בלי טעות ואפי' הפתיחה בטעות יצא כגון שהיה עומד בשחרית ופתח בשל ערבית וחתם בשל שחרית יצא:
 
'''{{עוגן1|מעין}} חותמותיהן.''' צריך לומר סמוך לחתימה מעין החתימה והיינו דתני אחר חותמותיהן ופליג אסתמא דש"ס:
 
'''{{עוגן1|אין}} בו משום ברכה פסוק.''' איירי שאומר החתימה בשלמות ובהפסק ביניהם אומרים פסוק זה והרבה פירושים נאמרו בסוגיא זו וזהו הנ"ל לפום פשטא דסוגיין:
תחילתדףכאן ב/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|על}} הראשונה.''' בגואל ישראל הוא מתחיל להאריך ואע"פ שאינה ממנין השש קורא אותה ראשונה לפי שבה מתחיל להוסיף ולהאריך:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} ולא יצחק נגאל.''' לפי שאומרים סמוך לחתימתה מי שענה אברהם בהר המוריה והיינו על הצלתו של יצחק א"כ היה ראוי לחתום בה גואל יצחק ולא גואל ישראל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מכיון שנגאל יצחק כאילו נגאלו כל ישראל.''' והוה שפיר סמוך לחתימה מעין החתימה:
 
'''{{עוגן1|ועשיתי}} רצונך.''' כי אמרתי נסתרה דרכי ה' וגבהו מחשבותיו ממחשבותינו:
 
'''{{עוגן1|סניגוריא}}.''' מליץ טוב. ה"ג אלקים יראה לו השה לעולה מדקאמר לו משמע דה"ק אלקים שהוא מדת הדין יראה השה דהיינו עקידת יצחק בשעת הדין ויתמלא רחמים על זרעו:
 
'''{{עוגן1|מהו}} אחר.''' הא לא היה שם שום איל ולמה קורא לזה אחר:
 
'''{{עוגן1|וניתור}} ויוצא וכו'.''' דהל"ל אחוז בקרניו מדכתיב נאחז בסבך בקרניו דריש שהיה ניתור ויוצא:
 
'''{{עוגן1|בחורש}}.''' ביער:
תחילתדףכאן ב/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|זוכר}} הנשכחות.''' לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם ולפיכך חותם בזכרונות:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ד'}} כיתות.''' מיתורא דקרא קדריש:
 
'''{{עוגן1|א'}} אומרת נפול לים.''' הן הצדיקים גמורים כי אמרו אין מעצור לה' להושיע בים או ביבשה:
 
'''{{עוגן1|נחזור}} למצרים.''' הן הרשעים גמורים:
 
'''{{עוגן1|נעשה}} עמהן מלחמה.''' בינונים ואמרו שצריכין התעוררת מלמטה בפועל כי אינן ראויין לנס גדול:
 
'''{{עוגן1|נצווח}} כנגדן.''' גם אלו בינונים אלא שאמרו שדי בתפלה והוה התעוררות במחשבה ובדיבור:
תחילתדףכאן ב/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שומע}} תרועה.''' לפי שנענה בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שיתף}} הקב"ה שמו הגדול בישראל.''' שהיה לו לקרותו ישורון או ישר אלקים על שם ששרה עם המלאך אלא קראו אל שהוא שם הקב"ה ולא שם המלאך כדי לשתף שמו בו:
 
'''{{עוגן1|פלמנטרין}} קטנה.''' חדר קטן:
 
'''{{עוגן1|אבודה}} היא.''' ואין מי שישגיח בה להגביהה ולהחזירה:
 
'''{{עוגן1|מה}} טעמא.''' מנ"ל דעל השם קאי אל ולא על המלאך:
 
'''{{עוגן1|קום}} לך.''' חסר כתיב וקרינן קם לך להצל' מה שאמרת ומה תעשה לשמך הגדול:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} יחיד על הציבור.''' הוא דאסור ליפול אא"כ הוא בטוח כיהושע שמא לא יענה ויתחלל שם שמים ויאמרו שאין תוכו כברו:
תחילתדףכאן ב/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מי}} שענה שמואל במצפה.''' הוא מעין אל ה' בצרתה לי וחותם בשומע צעקה דכתיב ויצעק שמואל אל ה':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וכי}} מים שפכו.''' אוישאבו מים ל"ק לי' די"ל דקאי אתורה או אנבואה. שנקראים מים אבל אשפיכה קשיא:
 
'''{{עוגן1|ששפכו}} את לבם כמים.''' הנשפכים ארצה:
 
'''{{עוגן1|לבש}} שמואל חלוקן של כל ישראל.''' כלומר שטען בעד כולן מדכתיב ויאמרו שם חטאנו לה' ושם מיותר ודריש כאילו כתיב ויאמר שמואל חטאנו לה':
 
'''{{עוגן1|ואלו}} אמרו חטאנו.''' על כן לא תבוא במשפט עמהם:
תחילתדףכאן ב/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מי}} שענה את אליהו בהר הכרמל.''' מעין אשא עיני אל ההרים וחותם בשומע תפילה דכתיב באליהו ענני ה'. ענני דהיינו תפלה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} ואליהו.''' איך הקריב בשעת איסור הבמות שהרי בזמן הבית היה והבמות אסורות:
 
'''{{עוגן1|ובדיבורך}} עשיתי.''' ע"פ הדיבור עשה שסמך אהא דכתיב גוי וקהל גוים יצאו ממך שעתידים בניך לעשות כמעשה גוים והתפלל אליהו שאם הוא טועה בדבר זה דלא כיון הכתוב על מעשה זה שעושה הוא עכשיו שיכפר לו השם ובי"מ נדחק בזה:
תחילתדףכאן ב/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מי}} שענה את יונה וכו'.''' מעין ממעמקים קראתיך ה' וחותם העונה בעת צרה שכן כתי' קראתיך מצרה לי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} לא צורכה וכו'.''' לא היה לסדר אלא תחלה דוד ושלמה שהיו זמן רב קודם אליהו ויונה:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' לפי שדוד ושלמה התפללו על הארץ וראוי לסיי' תפיל' הגשמים במרחם על הארץ:
 
'''{{עוגן1|ברוך}} משפיל הרמים.''' היו אומרי' במקום ברוך מרחם שהכניעם בעצירת המטר כדי שישובו בתשובה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ניחא שלמה.''' מצאנו לו תפילה בירושלים שנא' בנה בניתי בית זבול לך:
 
אלא דוד למה היכן מצאנו לו תפילה בירושלים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} על שביקש לעמוד על מניינן של ישראל.''' וידע בעצמו שחטא וביקש רחמים על עצמו ועל ישראל ונענה ונתרצה לו בקרבן שהקריב בגורן ארונה ומפני שהתפילה על ישראל חותם בה מרחם על הארץ והיא מעין מזמור תפלה לעני שיש בו תפילת הארץ שנא' אתה תקום תרחם וגו':
תחילתדףכאן ב/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בימי}} ר' חלפתא.''' בציפורי היה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ולא ענו אחריו אמן.''' לפי שבמקדש לא היו עונין אמן על כל ברכה אלא בשכמל"ו כדמפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|תקעו}} בני אהרן תקעו.''' שמש המשמש בבית הכנסת אומר להם כך על כל ברכה וברכה:
 
'''{{עוגן1|לא}} היו נוהגין כן.''' שלא לענות אמן:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בשער המזרח.''' של הר הבית:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|קומו}} ברכו וגו'.''' בתפילת עזרא בבית שני והיינו ברוך ה' אלקי ישראל וכתיב בסיפא דקרא ויברכו שם כבודך היינו בשכמל"ו:
 
'''{{עוגן1|ומרומם}} על כל ברכה ותהלה.''' על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:
תחילתדףכאן ב/יא
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אנשי}} משמר.''' כ"ד משמרות כהונה היו וכל א' עובד בשבת שלו:
 
'''{{עוגן1|אנשי}} בית אב.''' המשמר מתחלק לז' בתי אבות כמנין ימות השבוע כל א' עובד יומו:
 
'''{{עוגן1|מתענין}} ולא משלימין.''' שתעניות הראשונות אינן חמורות כל כך ולפיכך אין משלימין שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב שהיו עובדין אותו היום יבואו אלו לסייען ויהא בהן כח לעבוד:
 
'''{{עוגן1|אנשי}} משמר מותרין לשתות יין וכו'.''' טעמא מפרש בגמרא ולאו גבי תענית קאי אלא איידי דאיירי בבני משמר מייתי ליה הכא:
 
'''{{עוגן1|אנשי}} מעמד.''' מפורש לקמן פ"ד:
 
'''{{עוגן1|אסורים}} מלספר ולכבס.''' משנכנסו משמרתם כל אותה שבת כדי שיספרו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולים כדמפרש בגמ' ובחמישי. שבתוך משמרתם מותרים שדרך רוב בני אדם לספר בחמישי ואין ממתינין לספר בע"ש מפני הטורת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} מפני מה אנשי משמר מותרין וכו' יצטרפו אנשי משמר עמהן.''' שיבואו ויסייעו להן:
 
'''{{עוגן1|שהן}} תדירין בעבודה.''' בלילה להעלות איברים ופדרים שפקעו מעל המזבח:
 
'''{{עוגן1|גזרו}} עליהן וכו'.''' כדפרישית במתני' תמן תנינן. במ"ק פ"ג:
 
'''{{עוגן1|הבא}} ממדינת הים.''' במועד לפי שהיה אונס שלא היה יכול לגלח קודם:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יכנסו לרגל מנוולין.''' דאם היו מותרין לגלח במועד לא היו מגלחין קודם הרגל שברגל הם פנויים והיו נכנסים לרגל כשהן מנוולין:
 
'''{{עוגן1|אנשי}} משמר שלו.''' היודע מאיזו משמר הוא מיהויריב או מידעי' או אחת מכ"ד משמרות שיודע שמות אבותיו ואבות אבותיו עד ידעי' או יהויריב ויודע איזה שבת ואיזה יום היו עובדין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והוא מבתי אבות הקבועין וכן בכולן גרסינן מבתי אבות הקבועין.''' וכ"ה בבבלי ובתוספתא וכן עיקר דאי בשאינה קבועים אלא שהיו מרגילין בכל פעם כיון שאפשר שלא יעבוד כלל לא אסרינן ליה מספיקא:
 
'''{{עוגן1|הקבועים}}.''' שיודע בודאי שבית אב שלו עובד במקדש לפי שהרבה היו מבתי אבות הכהנים שלא הוקבעו וי"א קבועין שלא נתחלל מן הכהונה ויודע שבית אב שלו ראוי לעבוד:
 
'''{{עוגן1|אסור}}.''' לשתות יין כל אותו יום שמא יבנה המקדש ויהא צריך לעבוד:
 
'''{{עוגן1|מכיר}} אנשי משמר שלו.''' שיודע באיזו שבת בשנה היו עובדין:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} מכיר אנשי בית אב שלו.''' דאינו יודע באיזו יום בשבת היו עובדין:
 
'''{{עוגן1|אסור}} כל אותה השבת.''' מספק:
 
ה"ג ולא אנשי בית אב שלו והוא מבתי אבות הקבועים אסור לשתות יין כל השנה ר' אומר אומר אני שהוא אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו. וה"פ שהוא אסור לעולם דשמא יבנה המקדש ויהיה משמרתו ולא יכול לעבוד אלא שתקנתו שיהא מותר בשתיית היין הוא מה שהוא מקולקל דא"כ יהא אסור לעולם וזה א"א שהרי צריך לשתות יין לקידוש:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דתימר.''' כמו שאתה אומר שתקנתו מי שהוא מתוקן ויודע היום מקלקלו שהוא אסור בהספד:
 
'''{{עוגן1|ודכוותה}}.''' כך מקלקלו תקנתו שהוא אסור במלאכה ביום או בשבוע שיודע שהוא בית אב או משמר שלו ועוד יש לפרש הסוגיא בענין אחר ופי' זה נ"ל לפום פשטא דסוגיין:
תחילתדףכאן ב/יב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כל}} הכתוב במגילת תענית.''' ימים שנעשו בהם ניסים לישראל בבית שני וקבעו י"ט אית יומיא דלא להתענא בהון בלבד ואית יומי' דחמירי טפי דלא למספד בהון ואותן שהיו חמורים ואסורי' בהספד לפניו אסור בהספד דלמא אתי למיעבד הכי בי"ט גופי' לאחריו מותר דכיון דעבר י"ט לא חיישינן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתני'}}.''' אתיא כר"מ דאמר כל היכא דכתיב במגילת תענית די לא למספד כולל גם איסור תענית והיכא דכתיב ודלא להתענאה אותו היום מותר בהספד:
 
'''{{עוגן1|ודי}} לא סתם.''' ולא פירש אם בא לאסור הספד או תענית ה"ל כאילו פירש ואמר דאסור להתענות ומדקאמר דלא להתענאה מותר בהספד שמעינן דסובר דלפניו מותר דלא יהא טפל חמור כעיקר אבל רבי יוסי סובר דלא להתענאה נמי אסור בהספד ואין הפרש ביניהם אלא דלא למספד בין לפניו בין לאחריו אסור בתענית ודלא להתענאה לפניו אסור ולאחריו מותר:
 
'''{{עוגן1|אר"י}}.''' כתיב במג"ת אילין יומיא וכו':
 
'''{{עוגן1|מה}} ת"ל בהון בהון ב' פעמים.''' כלו' בהון ראשון ל"ל ובהון מיעוט' משמע:
 
'''{{עוגן1|אלא}} מלמד שהלילה.''' של ימים הכתובים במג"ת מותרים בתענית ולא אסור אלא היום:
 
'''{{עוגן1|כהדא}} דתני וכו'.''' שבריש מגילת תענית כתי' אילין יומיא וכו' ובסופו לאחר דכתב כל הימים של מג"ת כתיב להן אינש וכו'. וה"פ לבד כל אדם שיהיה עליו איסור בתפילה כגון שקיבל עליו בתפלה י' או כ' תעניתים ונכנסו אלו הימים בהם דחינן לימים טובים הכתובי' במגילת תענית אבל אם לא קיבל בתפלה לא דחינן למג"ת וכי היכא דסוף מג"ת למעוטי קאתי אף תחלתו למעוטי קאתי ולהתיר הלילה ומצינו כיוצא בזה מדסיפא למעוטי רישא נמי למעוטי כנ"ל ליישב הגירסא שלפנינו כהדא דתני ויותר היה נ"ל דמילתא באנפי נפשה היא וגרסינן הא דתני וכו':
 
'''{{עוגן1|שהוא}} צריך להזכירן.''' לתעניתים שמקבל על עצמו בתפילת מנחה שלפני תענית ואי לאו לא מיקרי קבלה:
 
'''{{עוגן1|ואתיא}}.''' הא דר' יוסי כי האי דאר"ז:
 
'''{{עוגן1|כלילי}} שבת וכיומו.''' דצריך לומר תפלת תענית דהיינו עננו בתפלת ערבית קודם התענית ש"מ שצריך לקבל התענית קודם ערבית:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' דפ"ק דמגילה דתנן אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתעני' אי אפשר לאוקמי שיהיו ימים אלו דהיינו מי"א באדר עד ט"ז בו מותרין בהספד ובתענית אלא או בי"א כר' יוסי די"ד וט"ו לכ"ע אסורין וי"ג יום נקנור הוא שכתוב במגילת תענית ויום י"ב אסור משום יום שלפניו לר' יוסי:
 
'''{{עוגן1|או}} בי"ב וכר"מ.''' כלומר אפי' ביום י"ב וכר"מ דסובר דלא להתענאה אינו אוסר את שלפניו ובנקנור סתמא כתי' דה"ל דלא להתענאה כדאר"מ בסמוך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וקשיא על דר' יוסי.''' דלא מצינו אפילו יום י"א:
 
'''{{עוגן1|לא}} כן תני.''' במג"ת בי"ב באדר יום טיריון נמצא שאף לפניו אסור וה"ה דאף לר"מ קשיא דלא מצינו יום י"ב מיהו מתני' מצינו לאוקמי כר"מ וביום י"א:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר אחא בר יעקב בטל יום טיריון.''' יום י"א מותר אפי' לר' יוסי:
 
יום שנהרג לוליינוס ופפוס אחיו שהיו צדיקי' גמורים:
 
'''{{עוגן1|אתוץ}} את המגדל הזה.''' אשבר המגדל הזה ועל בית המקדש אמר כן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לקרונין שלו.''' פי' לעגלות שהיה נקנור יושב בו:
 
'''{{עוגן1|בקונטס}}.''' כמו קונדס והוא עץ ארוך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על דעתי' דר"י ניחא בא לאסור לפניו ע"ד דר"מ מה בא לאסור וכו'.''' וה"פ בשלמא לר"י איצטרך למכתב יום י"ג כדי לאסור יום י"ב אלא לר"מ ל"ל:
 
'''{{עוגן1|לאסור}} לפניו.''' פי' יום י"ב אינו נאסר בשבילו דהא סובר ר"מ שאינו נאסר לפניו ולעצמו ליום שלשה עשר אינו צריך דהא נאסר משום יום שלפני י"ד דכתיב ביה דלא למספד ומודה ר"מ דלפניו אסור:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בא להודיעך שאסור בהספד.''' אי משום יום שלפני י"ד אינו אסור אלא בתענית ולא בהספד לכך כתיב יום י"ג עצמו ללמדך שאף הוא אסור בהספד:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואפי' על דר"י לית היא מקשייא.''' וה"פ ותדע דאיצטרך ליום י"ג לאסרו בהספד דהא אפי' לר"י נמי קשיא דליכא למימר דבא לאסור יום שלפניו דהיינו יום י"ב השתא איהו גופי' בטל כדאר"י בר אחא כ"ש שאינו נאסר משום יום שלפני י"ג אע"כ לומר דאיצטרך יום י"ג לאסרו בהספד א"כ לר"מ נמי לא קשיא:
 
'''{{עוגן1|בי"ד}} ובט"ו וכו'.''' כן תניא במג"ת:
 
'''{{עוגן1|בט"ז}}.''' באדר התחילו לבנות חומות ירושלים שלא למספד בו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ע"ד דר"מ ניחא בא לאסור לעצמו.''' וה"פ לר"מ דסובר דלאחריו לעולם מותר איצטרך למכתב יום ט"ז לאסור אותו:
 
'''{{עוגן1|לוסר}} לפניו לית ליה.''' כלומר אינו צריך לאסרו שהרי יום י"ד מפורש במג"ת דלא למספד ביה:
 
'''{{עוגן1|עצמו}}.''' יום ט"ז עצמו אסור מפני שהוא יום שלאחר ט"ו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בא להודיעך.''' שיום ט"ז אסור בהספד דאי משום שלאחר ט"ו אינו אסור בהספד וכדפרישית לעיל:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} ע"ד דר"מ וכו' עד ופפוס ל"ג ליה הכא.''' ואגב גררא דההיא דלעיל נכתב לכאן:
 
ה"ג בשבעת עשר בי' קמו האומות על פליטת סופרים במדינת בולקין ובית זבדין והיתה גאולה לבית ישראל:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר"מ ניחא בא לאסור עצמו.''' דאילו משום שהוא לאחר יום ט"ז אין לאסרו דהא לאסור לאחריו לית ליה:
 
'''{{עוגן1|לפניו}} לית ליה.''' כלומר לא צריך דהא ט"ז כתיב במג"ת:
 
'''{{עוגן1|עצמו}} אסור.''' מפני שהוא לאחר ט"ז דכתיב במג"ת די לא למספד:
 
'''{{עוגן1|כל}} אילין מילייא.''' כל אלה הדברים לא מסייען ולא קשיין לא לר"מ ולא לר"י דלא בא הכותב אלא למנות הימים שנעשו בהם נסים לישראל ואע"ג דממילא היו אסורים בהספד ובתענית משום לאחריו או לפניו:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}}.''' במג"ת פ"ק:
 
'''{{עוגן1|בריש}} ירחא וכו'.''' בר"ח ניסן:
 
'''{{עוגן1|דיתקן}} תמידא.''' שהיו הביתוסין אומרין יחיד מתנדב תמיד משום דכתיב את הכבש אחד תעשה לשון יחיד ואהדרו להו חכמים הא כתיב תשמרו להקריב לשון רבים ונצחום ועשו יום טוב:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} בלא כך וכו'.''' וכי ראש חודש לא אסור בתענית והספד בלאו מגילת תענית אלא ודאי לא בא אלא לאשמועינן הימים שנעשו בהן הנסים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה ראית להקל.''' בשבתות ויום טוב ולהחמיר בימים הכתובים במג"ת לאסור שלפניהם ושל אחריהן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שאלו.''' שבתות וי"ט. הן מדאורייתא וא"צ חיזוק:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' ולא אמרן שימים הכתובים במג"ת אסורין בהספד ותענית אלא עד שלא בטלה מג"ת והיינו קודם החרבן:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} תימר בטלה מג"ת.''' והא דאר"י צאו והתענו וכו' שאני חנוכה ופורים דלכ"ע לא בטלו דמפרסם ניסא דידהו:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יונתן.''' ישב בתענית כל ערב ר"ה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} אבון.''' צם כל ערב שבת:
 
'''{{עוגן1|ולא}} חש.''' שאירע בע"ש ובימים אלו שצם ימים הכתובים במג"ת דאפ"ה התענו בהם:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} בר אחא.''' צוה למלמדים אם יבואו הנשים לשאול מהן אימתי מותרין ואימתי אסורין להתענות אמרו לה בכל מתענין וכו' ואין לחוש למגילת תענית:
תחילתדףכאן ב/יג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלא}} להפקיע את השערים.''' כשרואין בעלי חניות שקונין למוצאי חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל תענית ואחת לשבת יהיו סבורין שבא רעב לעולם ומייקרין השער אבל משהתחילו לענות בשני יודעים שאינו אלא מפני התענית ל"א שלא יאמרו אם לא שראו הב"ד שרעב בא לא היו דחוקים לגזור תענית עתה סמוך לשבת ומפני כן יפקיעו השער:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|והיה}} ר"ל.''' תלמידו מצטער ששגג ר"י בהוראה זו:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' שבק סתמא היינו דברי ת"ק ועשה כר"י דהוא יחידאה:
 
'''{{עוגן1|אשכח}}.''' מצא ר"ל ברייתא דתני ר"ח דברי הת"ק בשם ר"מ:
 
'''{{עוגן1|אמר}} יאות וכו'.''' אמר שפיר יודע סבא דהיינו ר' יוחנן המשניות דאתיין כיחידאה אע"פ שהן שניות בסתם:
 
'''{{עוגן1|הלכה}} כסתם.''' א"כ הכא נמי כיון ששנה ר' סתם הלכה כסתם:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ולא ר'.''' דלמא דוקא כששנה ר' המחלוקות והסתם הוא דהלכה כסתם:
 
'''{{עוגן1|דלמא}} חורן.''' מה שאין כן כאן דאינש אחרינא שנה הסתם:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה הן וכו'.''' ומה היכא דשנה ר' בעצמו הסתם והמחלוקו' אמרינן דהלכה כסתם כ"ש היכא דר' שנה הסתם ואחרינא שנה המחלוקות דהלכה כסתם:
 
'''{{עוגן1|ואתא}} ר"ח.''' ואמר בפי' דאף בזה הלכה כסתם:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} וכו'.''' והדרא קושייא לדוכתא למה פסק ר' יוחנן כיחידאה. ל"א תירוצא הוא א"כ לדבריך למה פסק ר' יוחנן כיחידאה אלא ודאי דוקא היכא דר' שנה המחלוקות והסתם אמרינן דלכך שנה בסתם לאשמועינן דהלכתא כוותיה אבל היכא דתנא אחר תני המחלוקות אין הלכה כסתם דאמרינן אילו ידע ר' דמחלוקות הוא לא הוה פסק כוותיה והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' דהלכה כסתם בשאין מחלוקות אצל סתם אבל כשיש מחלוקו' אצל הסתם אין הלכ' כסתם ופליג אדר' לעזר:
 
'''{{עוגן1|אבל}} ביחיד אצל חכמי'.''' אין בזה הלכה כסתם אע"ג דסתם כיחידאה:
תחילתדףכאן ב/יד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ואם}} התחילו.''' שגזרו התענית קודם לכן והתחילו להתענות על הצרה אפי' יום א' ופגע בהן אחד מאלו הימים אין מפסיקין:
 
'''{{עוגן1|מודה}} הוא שאין משלימין.''' להתענות בהן כל היום אלא אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה:
 
'''{{עוגן1|וכן}} תשעה באב שחל להיות בע"ש.''' כגון בזמן שהיו הב"ד מקדשין ע"פ הראייה אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא רעב:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כמה}} היא התחלה.''' שאינו מפסיק לאחר מכאן:
 
'''{{עוגן1|וכן}} כפק עובדא.''' וכן עושין מעשה כר' בא:
 
'''{{עוגן1|ובמה}} קורים.''' בתענית בר"ח:
 
'''{{עוגן1|בגין}} מודעתין וכו'.''' בשביל להודיע שהיו תענית:
 
'''{{עוגן1|רביעין}} על מעיהון.''' נופלין על פניהם:
 
'''{{עוגן1|ולא}} ידעין דהוא תעניתא.''' וכי לא ידעינן בלאו הכי דהיום תענית ולמה להו למיפל אאפין:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' לכך נופלין להודיעך שקורין היום ברכות וקללות ולא בראש חדש:
 
'''{{עוגן1|קם}} א"ל.''' רבי יוסה ואתה שמעת מאביך דבר זה שקורין בראש חודש:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בעייני טב.''' ששם היו יושבין לקדש החדש כדאיתא בראש השנה וכיון ששם מקדשין החדש הם קורין בראש חדש:
 
'''{{עוגן1|ושאר}} כל המקומות.''' אף אני אומר שקורין בר"ח שמתענין ברכות וקללות:
 
'''{{עוגן1|אוכל}} אפילו ביצה אחת.''' מבעוד יום:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אית תניי וכו'.''' איכא תנא דר' יוסי לחכמים הלכך צריך לפרש הלכה מתענה ומשלים:
 
'''{{עוגן1|בעי}} מיליף.''' רבי ביבי רצה למילף מר' יסא דין זה אם מתענה ומשלים:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' יוסי נלך לבית מעט:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} רומשא היא.''' אמר ר"ב וכי ערב הוא שאתה רוצה ליכנס לביתך הלא עוד היום גדול:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אית בתענה.''' בתענית אני יושב ואילך לאכול:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' ביבי אית גבי תורמסין ותוכל לאכלן לערב:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ליה ומשלימין כרבי יוסי.''' מדבריך שמעתי שמשלימין כרבי יוסי לפיכך אמרת לי לסמוך אתורמסין דידך שלא יהיו ראויין לאכילה עד לערב:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד'''</big>}}
תחילתדףכאן ג/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סדר}} תענית האלו.''' האמורין בפרק קמא אינו אלא ברביעה ראשונה אם עברו שלשה זמנין של יורה שהן שלשה ושבעה ושבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים אז היו יחידים מתענין ואח"כ מתענין הציבור שלשה עשר תעניות על הסדר האמור:
 
'''{{עוגן1|אבל}}.''' ירדו גשמים בעתן וצמחו הזרעים ונשתנו כגון תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה או שינוי אחר מתריעין עליהם מיד בתעניות ראשונות שכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין בראשונות:
 
'''{{עוגן1|בין}} גשם לגשם.''' בין רביעה ראשונה לשנייה:
 
'''{{עוגן1|מכת}} בצורת.''' סימן בצורת היא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שני}} וחמישי ושני.''' דסד"א שגוזרין שלשה תעניות בג' ימים זה אחר זה קמ"ל דאין גוזרין על הציבור שני ימים רצופים:
 
'''{{עוגן1|שנו}} בשני.''' אם שינו הצמחים בשני שאי אפשר לגזור תענית היום מי גזרינן ביום ה' בתענית שלא לשהות או דלמא ממתינין עד יום שני הבא:
 
'''{{עוגן1|שמע}} לה מן הדא.''' דממתינין עד שני הבא:
 
'''{{עוגן1|כבר}} נשמעו דבריך.''' וה"נ כיון שנתנו ב"ד בלבן לעשות צום ביום ב' הבא מתקבל לפני ה' כאילו כבר נעשה:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שמתריעין עליהן.''' על צמחים ששינו:
 
'''{{עוגן1|חשודים}}.''' החשודים לאכול פירות שביעית ולעשות עבודת קרקע בשביעית:
 
'''{{עוגן1|כר'}}.''' דאמר דמקילין לעניים העושין מלאכה בשביעית כדמסיק הלכך מתענין נמי בשבילם:
 
'''{{עוגן1|חד}} ספר.''' מלמד תינוקות א"נ אומן המגלח את האדם היה חשיד על פירות שביעית:
 
'''{{עוגן1|אייתוני'}}.''' הביאוהו לגבי רבי א"ל רבי ומה יעשה האביון הזה כדי חייו הוא עושה. ר'. רצה להתיר לעשות מלאכה בשביעית דסבירא ליה שביעית בזמן הזה דרבנן דאין שביעית נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ואין יובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה ולפיכך רצה להקל מפני צורך העניים:
 
'''{{עוגן1|סליק}} וכו'.''' עלה ר"פ בן יאיר אצל ר':
 
א"ל ר' לר"פ ומה התבואה עושת:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"פ עולשין והן כרת"י נעשו יפות דאמרינן פ"ז דשביעית עולשי שדה הם מאכל בהמה לאפוקי בשביעית שאין ירקות מצויין אף בני אדם אוכלין עולשי שדה וכיון שא"ל ר' פנחס שעולשים נעשין יפות ולא א"ל אשאר תבואות ש"מ דשאר תבואות אסורין בשביעית חוץ מעולשין דאי שאר תבואות שריין א"כ עולשין הם מאכל בהמה איך השיב לו ר"פ במאכל בהמה כדאמרינן בעלמא צא ובשר לסוסים ולחמורים א"ו דאסורים א"כ ה"ל עולשין מאכל אדם והבין ר' שאין ר"פ מסכים עמו להתיר שביעית:
 
'''{{עוגן1|ומה}} עיבוריי' וכו'.''' א"ל ר' לר"פ שנית ומה תבואות עושין שרצה לידע אם עולשין דקאמר ר"פ דוקא וכוונתו לחלוק גם אהא דהתיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ ואמרינן בירושלמי פ"ז דשביעית משהתיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ עולשים לאו מאכל אדם הן אפי' בשביעית או דלמא עולשין לאו דוקא אלא לאפוקי שאר תבואות קאמר ומדהשיב לו שנית עולשין נעשין יפות ידע ר' שאף על היתר הבאת ירק מח"ל לארץ אינו מסכים עמו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' לר"פ רואה ר' לאכול עמי מעט גרוגרת היום הזה כלומר דבר מועט כדרך הצדיקים שאומרים מעט:
 
'''{{עוגן1|פטל}}.''' היינו גרוגרת ונקראין כך על שם הכלי שמונחים בתוכו שנקראת פטיליא:
 
'''{{עוגן1|מי}} נחית.''' כשירד ר"פ מר':
 
'''{{עוגן1|חמא}} וכו'.''' ראה פרידות של בית עומדות:
 
'''{{עוגן1|אמר}} כל.''' אלה מפרנסין אותן בתמיה הא כמלאכי המות הם להרוג בני אדם כמפורש בפ"ק דחולין בבלי:
 
'''{{עוגן1|איפשר}}.''' שלא אראה קלסתר פניו מעתה:
 
'''{{עוגן1|שמעון}} וכו'.''' שמעו בני ביתו של ר' דברי ר"פ ואזלו ואמרו לר':
 
'''{{עוגן1|שלח}} ר'.''' שלוחים אחריו לפייסו:
 
'''{{עוגן1|מטון}} ביה.''' הגיעו אליו סמוך למקומו:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' ר"פ לשלוחי ר' בני עירי קריבין לי יותר ולא אשבוק בני עירי לילך אצל ר':
 
'''{{עוגן1|נחתון}}.''' ירדו בני עירו והקיפו אותו:
 
אמרון השלוחים לבני העיר ר' הוה שלח אחריו דר"פ לפייסו שיאכל אצלו:
 
'''{{עוגן1|שבקון}} וכו'.''' שבקו בני עירו אותו מפני כבודו של ר' והלכו להם:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' ר"פ בניי קריבין לי יותר ולא אעזבם והפצירו בו:
 
'''{{עוגן1|נחתת}} וכו'.''' ירד אש מן השמים והקיף אותו ואפשר שנסתלק באותו אש מן העולם:
 
'''{{עוגן1|חזרון}}.''' השלוחים ואמרו לר' המעשה שהיה:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' ר' הואיל ולא זכינו להיות ממנו בעולם הזה נזכה לחזות אותו בעולם הבא:
תחילתדףכאן ג/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ירדו}} לצמחים וכו'.''' מפרש בגמ' לבורות ולשיחין ומערות. שמכניסין בהן מים לשתות:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ציבחד}} ציבחד.''' ירדו מעט מעט זהו טוב לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:
 
'''{{עוגן1|סגין}} סגין.''' שירדו גשמים הרבה בפעם אחת בכח:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא לבורות וכו'.''' משכחת לה שירדו בנחת ובכח מיהו לא היו הגשמים מרובין למלאות הבורות:
 
'''{{עוגן1|בפרוס}} הפסח.''' י"ד יום קודם פסח וקרי ליה פרוס לפי ששואלין ודורשין בהלכות פסח ל' יום קודם וי"ד יום הם המחצה:
 
'''{{עוגן1|פרוס}}.''' שבור כלומר מחצה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה.''' אם על הגשמים שבבורות אפי' לאחר עצרת נמי מתריעין שהרי ימותו בצמא ואין לך צרה גדולה מזו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} יותר מכאן.''' שירדו גשמים לאחר עצרת מעשה ניסים הן ואין מתריעין עליהן:
 
'''{{עוגן1|ושלשתן}} בפסוק אחד.''' כלומר בזכות אדם אחד שיש לו עשב אחד בשדה אחת:
תחילתדףכאן ג/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|וכל}} סביבותי' מתענות.''' שאותה העיר שלא ירדו בה גשמים תלך לקנו' תבוא' בעיר שירדו בה גשמים ויהיה רעב:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|זכותא}} דחקלא עבדא.''' זכות השדה נמי מהני ודריש לה מדכתיב חלקה אחת תמטר ולא כתיב על חלקה אחת אמטיר אלא זכות עצמה מהני לה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} ד' דברים יורדין.''' הגשמים מלמעלן אע"ג דעננים ממי אוקיינוס הם שותין וגם התהום עולה ומשקה כדאמרינן לעיל פ"ק דף ג' א"כ לא היה צורך כלל שירדו מלמעלן אלא מפני ד' דברים אלו:
 
'''{{עוגן1|מפני}} בעלי זרוע.''' שיגזלו הנהרות המושכות מדאגה שלא ישתו שדותיהם מלמטן ועוד כי ימשכו השדות לגבולם ימצאו העניים מים לשתות אבל בראותם שכבר ירדו הגשמים מלמעלה שוב אינן גוזלין שיודעין שאינן צריכין להם:
 
'''{{עוגן1|ומפני}} טללים הרעים.''' שע"י המטר האויר מזדכך:
 
'''{{עוגן1|ושיהא}} העליון שותה כנמוך.''' ואילו בא מלמטה היו המקומות הנמוכים שבעי' יותר ממקומות הגבוהים:
 
'''{{עוגן1|ושיהו}} הכל תולין עיניהם לשמים.''' שלא ידעו ויבינו אם צריכין לגשמים עד סוף השנה משא"כ עכשיו ברביעה הראשונה יודעין שצריכין לרחמים וגם יכירו ההשגחה ויכנעו לפני ה':
 
'''{{עוגן1|בזכות}} הארץ.''' היינו ארץ ישראל כדכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה:
 
'''{{עוגן1|בזכות}} החסד.''' שעושין בני אדם הקב"ה מתחסד עמהן ונותן להם מזון בחסד כדכתיב נותן לחם לכל בשר כל"ח:
 
'''{{עוגן1|בזכות}} היסורין.''' כגון התענית והתפלה והכנעה:
 
'''{{עוגן1|אם}} לשבט וכו'.''' אירידת הגשמי' קאי ואם לשבט היינו יסורין:
 
'''{{עוגן1|בעון}} עכו"ם.''' מדה כנגד מדה הוא מסתיר פניו אף הקב"ה מסתיר פניו ממנו:
 
'''{{עוגן1|ומגלי}} עריות.''' שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם:
 
'''{{עוגן1|ושופכי}} דמים.''' כי הוא מנע שתהא הארץ נושבת לכן הגשמים נעצרים והארץ שממה:
 
שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו שעונים זה לזה שלום שבעצירת הגשמים אין שם שאילת שלום כדתנן בפ"ק דמכילתין נ"ל ורש"י פירש שיש שדה מתברכת ויש שדה שאינה מתברכת ומתנשאים אלו על אלו:
 
'''{{עוגן1|כנשיאים}}.''' מתנשאים אלו על אלו א"נ שאין צריכין לכלום:
 
'''{{עוגן1|חזיונות}} חזיונות.''' שמקצת מקומות נראו ומקצתן מכוסין ואף השמש והירח שמאירין לעולם פעמים מכוסים ע"י העננים:
תחילתדףכאן ג/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|או}} מפולת.''' שחומותיה והבתים נופלין:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מותנא}} וכו'.''' מגפה היתה בצפורי ולא היתה נכנסת בתוך השוק שהיה ר' חנינה דר שם. והויין וכו'. והיו אנשי ציפורי אמרין מה הך סבא בינינו יושב בשלום הוא ושכונתיה והמדינה הולכת ברעה ואינו מבקש רחמים עלינו:
 
'''{{עוגן1|עאל}} וכו'.''' נכנס רבי תנינא ודרש לפניהם זמרי אחד היה בימי משה ונפלו על ידו ארבעה ועשרים אלף ולא הועיל להם זכותו של משה:
 
'''{{עוגן1|ואנו}}.''' ובציפורי יש כמה זמרי שהיו מגלי עריות בועלי בת אל נכר כ"ש שתהיה המגפה ולא יגין זכותו:
 
'''{{עוגן1|חד}} זמן.''' פעם אחת צריכון לגזור תענית על הגשמים והתענו ולא ירדו גשמים:
 
'''{{עוגן1|והוון}} וכו'.''' והיו אנשי ציפורי אומרים ריב"ל מגין על דרומיים ומוריד להם גשמים ורבי חנינא מלמד קטיגורא על אנשי ציפורי ומעציר להם גשמים:
 
'''{{עוגן1|צרכון}} וכו'.''' היו צריכין עוד לגזור תענית על הגשמים פעם שנית:
 
'''{{עוגן1|שלח}}.''' ר"ח והביא ריב"ל וא"ל ראה אדוני שתצא עמנו להתענות ויצאו שניהם ולא ירדו גשמים:
 
'''{{עוגן1|עאל}} וכו'.''' נכנס ר"ח ואמר לפניהן לא ריב"ל מוריד גשמים לדרומיים ולא ר"ח מעציר גשמים מן ציפוריי':
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' אנשי דרום לבם רך ושומעין דברי תורה ונכנעים והגשמים יורדים ואנשי ציפורי מקשים לבן ושומעין לדברי תורה ואין נכנעין:
 
'''{{עוגן1|מי}} עליל.''' כשנכנס ר"ח נשא עיניו וראה שהאויר זך:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' עדיין הוא כן בתמיה אף לאחר שהתענינו:
 
'''{{עוגן1|ונדר}}.''' ר"ח על עצמו שלא לעשות עוד כן פעם אחרת לבקש בכח רחמים עליהן שאינן זכאים:
 
'''{{עוגן1|אמר}} מה.''' לי לומר לבעל חוב שלא יגבה חובו:
 
'''{{עוגן1|לא}} היה מדבר עם משה.''' ביחוד וחיבה בלשון וידבר שהוא מורה על חוזק הדיבור בחיבה יתירה:
 
'''{{עוגן1|שאילו}} לא שאמרו ישראל וכו'.''' ואע"ג דקודם שאמרו ה' הוא וגו' ירד האש ושרף הקרבנות מ"מ ממה שאמרו ה' הוא וגו' בראותם האש שמעינן שכבר אמרו מקודם שאם ירד האש יאמינו בה' ובאליהו עבדו ודייק ליה מדכתיב מקמי הכי היום יודע כי אתה אלקים בישראל ש"מ שכך קיבלו עליהם בפירוש:
 
'''{{עוגן1|ותהא}} שבראן.''' כביכול מתנחם ומתחרט על בריאותן:
 
'''{{עוגן1|ישליו}} אוהלים לשודדים.''' אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה וכתיב בסיפא לאשר הביא וגו' כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם:
 
'''{{עוגן1|ואשר}} הרעותי.''' אני בראתי יצר הרע המחטיאם וגרמתי להם כל זאת:
 
'''{{עוגן1|כאלו}} הרעותי.''' שבודאי לטובת ישראל נברא היצר הרע כדאמרינן טוב מאוד זה יצה"ר אלא דע"י שאינן יכולין לעמוד בו הרי הוא כאלו הרע להם:
 
'''{{עוגן1|עאל}}.''' נכנס ר"ע ודרש לפניהם משל לרצות ר"א רבו:
 
'''{{עוגן1|הוה}} אמר יבון לה.''' הוה אומר יתנו לה כל מה שהיא חפיצה ותלך לה שלא אראנה עוד:
 
'''{{עוגן1|ואימת}}.''' וכשהיתה הכשירה נכנסת לפניו היה מעציר ברוחו ולא מילא רצונה לפי שהיה מתאוה לשמוע קולה בתפילה ובתחנונים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואית שרי וכו'.''' וכי מותר לומר כן לפני הציבור להחזיק עצמו כאינו הגון:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אלא שלא לחלל ש"ש בר"א.''' שיאמרו ח"ו שהוא אינו הגון לפי שלא נענה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} אחא.''' עשה י"ג תעניות האמורים בפ"ק דמכילתין:
 
'''{{עוגן1|מי}} עליל.''' כשנכנס פגע ביה חד כותי:
 
'''{{עוגן1|עצור}} גולתך.''' סחוט כסותך מן המטר ודרך שחוק אמר לו:
 
א"ל ר"א בחיי דאיש הזה שמים יעשו ניסים והגשמים ירדו והשנה מצלחת בפירותיה והאי גברא לא יחיה בעת ההיא:
 
'''{{עוגן1|והוון}} וכו'.''' והיו כל העם אומרין בואו וראו מיטות של כותי שמונח בשמש ודרך שחוק אמרו כלפי שאמר הוא דרך שחוק על הגשם:
תחילתדףכאן ג/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלשה}} מתים בשלשה ימים.''' מת אחד בכל יום:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לאשה}} הזאת וכו'.''' משם למדנו שהדרך להדיבוק ג' א"כ ידבק דקרא נמי בשלשה איירי ולא בפחות:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הא עבידא יותר מכאן וכו'.''' וה"פ מיבעיא ליה אם הא דתנן במתני' עיר המוציאה ת"ק רגלי דוקא או לאו דוקא דאפילו במוציאה יתר מכאן אם יצאו ממנה ג' מתים בשלשה ימים ה"ז דבר:
 
ה"ג הדא אמרה יותר מכאן אינה צריכה שיעור אחר וה"פ זאת אומרת דלעולם בג' מתים בג' ימים ה"ז דבר:
 
'''{{עוגן1|בריאים}}.''' שאינן ראויות ליפול אמכולת דמתני' דלעיל קאי:
 
'''{{עוגן1|מרועעי'}}.''' השבורים הראויות ליפול:
 
'''{{עוגן1|ודכותה}}.''' גבי דבר דוקא שמתו בחורים אבל לא זקנים:
 
'''{{עוגן1|אסכרה}}.''' חולי הנעשה בפה ובגרון והיא חונקת את האדם ולשון אסכרה כמו יסכר פי דוברי שקר:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהיא.''' אפי' מת אח' באסכרה מתריעין עליה:
 
'''{{עוגן1|שנים}} בדבר וא' באסכרה.''' מהו מי הוו כג' מתים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} איתא חמי.''' בוא וראה הא תני אסכרה כל שהיא וכ"ש אם מתו עוד שני' שמתריעין:
 
'''{{עוגן1|לכן}} צריכה.''' לא קמיבעיא ליה אלא שהתריעו יהעל האסכרה והלכה לה ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה מהו מי אמרי' כיון שכבר הלכה אין מתריעין עליה עוד או לא:
תחילתדףכאן ג/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בכל}} מקום.''' ואפי' הערים הרחוקות ממנה הרבה כדמפרש טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת:
 
'''{{עוגן1|שדפון}}.''' רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנה מן הזרע:
 
'''{{עוגן1|ירקון}}.''' תבואה שהכסיפה פניה וי"מ חולי שמהפך בני אדם כמראה ירק השדה:
 
'''{{עוגן1|ועל}} חיה רעה.''' שנראית ביום בישוב:
 
'''{{עוגן1|ועל}} החרב.''' חיילות העוברו' ממקום למקום:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|על}} פרגיא של פשתן.''' שאכלו העופות את הפשתן:
 
'''{{עוגן1|פרגיא}}.''' כמו פרגיות והן ציפרים קטנים:
 
'''{{עוגן1|שמה}} ושערורה נהייתה בארץ.''' ומתרגמינן תימא ושנו בארעא וכתיב בתריה העיזו בני בנימין ובתקוע תקעו בשופר ש"מ על דבר משונה מתריעין ואף זה משונה שיאכלו פרגיות הפשתן:
 
על השרב שהחום גדול מאוד:
 
'''{{עוגן1|קמתי}} בקהל אשוע.''' אם הוא קודר צריך להתפלל בקהל והיינו מתריעין:
 
'''{{עוגן1|אוקיר}} לאסייך.''' כבד להרופא קודם שתצטרך אליו כלומר התפלל קודם ביאת הצרה:
 
'''{{עוגן1|היערוך}} שועך לא בצר.''' כך אמרו חביריו לאיוב כלום הקדמת תפלתך עד שלא באת הצרה אם היית עושה כן הכל היו מאמצין כוחך ומסייעין לך:
 
'''{{עוגן1|אם}} סדרת תפילה.''' יפה תהא בטוח שלא יהיה לך צרי' מלמעלה:
 
'''{{עוגן1|לא}} תהא מיצר פיך.''' לא תתפלל תפלה קצרה אלא הרחב פיך לשאול כל צרכך בביאור יפה והקב"ה ימלא משאלותיך משא"כ אם לא סדרת תחלה לא תהא מאריך בתפלתך שלא תתבלבל:
 
'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר ארבה.''' לאו דוקא ארבה שהוא כולל כל המינים:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אפי' כנף.''' ממין אחד מתריעין עליהן:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} חוסל את הכל.''' מכלה את הכל כמו יחסלנו הארבה:
 
'''{{עוגן1|דו}} גבי.''' שהוא גובה דין אדוניו שבעון הדור הוא בא:
 
'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר חיה רעה.''' לאו דוקא חיה רעה אלא אפי' על בהמה שהיא נושכת וממית מתריעין עליה:
 
'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר חרב של מלחמה.''' לאו דוקא חרב של מלחמה שמתריעין עליו אלא אפי' חרב של שלום העוברת ממקום למקום דרך אותה העיר מתריעין עליה:
 
'''{{עוגן1|שכבר}} עשת.''' חרב כזה רושם בימי יאשיהו שפרעה נכה רצה לעבור דרך ארצו להלחם בכרכמי' ולא הניחו יאשיהו ונהרג במלחמה ש"מ דיש בו סכנה ומתריעין עליו:
תחילתדףכאן ג/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לעריהן}}.''' לארץ ישראל:
 
'''{{עוגן1|כמלא}} פי תנור.''' שלקתה בשדפון כל כך תבואה שהיה ראוי לעשות ממנה פת למלאות פי תנור:
 
'''{{עוגן1|באשקלון}}.''' ארץ פלשתים:
 
'''{{עוגן1|ועל}} שאכלו זאבים.''' דהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:
 
'''{{עוגן1|על}} שנרא'.''' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|במכוכס}}.''' שהשדפון במקום אח' בעינן מלא פי תנור:
 
'''{{עוגן1|אבל}} במפוזר.''' בשנים ושלשה מקומות:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} פרא מכאן.''' פחות ממלא פי תנור נמי מתריעין:
 
'''{{עוגן1|נראו}}.''' הא דתנן במתני' נראו היינו שרצין אחרי בנ"א:
 
'''{{עוגן1|נראו}} במקום שאין ראוי להם.''' כגון שנראו בעיר ואפילו אינ' רצין ה"ל משולחת:
תחילתדףכאן ג/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|המיטרפ'}}.''' מתחבטת ומשתברת:
 
'''{{עוגן1|לעזרה}}.''' שיהיו מתפללין עליהן שיעזרו להן מן השמים:
 
'''{{עוגן1|שמעון}} התימני.''' מתמנה היה:
 
'''{{עוגן1|אף}} על הדבר.''' מתריעין בשבת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ענני}} ה' ענני.''' שאומרי' בסליחות ובי"ה היינו מתריעין דמתני' אבל לא בשופר דשופר בשבת ליכא:
 
'''{{עוגן1|והא}} תנייא קדמייא.''' מכלל דת"ק אמר אפי' לצעקה והיינו שמתריע' בשופרות צעקה קרי לה ש"מ דלא כרב ובבבלי ספ"ק משני לה:
 
'''{{עוגן1|אין}} בטלית.''' אם בטלתי דבר אחד ממה שכתוב בס"ת זה יכנסו האויבים לעיר ואם לאו ילכו להם:
 
'''{{עוגן1|מיד}} בקשו אחריהן ולא נמצאו.''' שהלכו להם:
 
'''{{עוגן1|תלמידי'}}.''' דלוי עשה כן ויבשה ידו שלא היה חסיד כל כך כרבו ולפי שבטח בצדקתו והטריח בוראו לעשות נס נענש:
 
'''{{עוגן1|לומר}} שאין שוטה נפגע.''' שאינו מרגיש בפגעיו וכן זה לא הרגיש בחטאו לפיכך לא נענש:
 
'''{{עוגן1|ולא}} בשר המת.''' הגדל באדם חי מחמת מכה אינו מרגיש באיזמל כשחותכין אותו ומשל הוא כזה כן זה:
תחילתדףכאן ג/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חוץ}} מרוב גשמים.''' לא שירדו הרבה כל כך שמקלקלין את התבואה אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להן עוד והן לטורח על בני אדם:
 
'''{{עוגן1|תנורי}} פסחים.''' של חרס הם ומטלטלין ממקום למקום:
 
'''{{עוגן1|שלא}} ימוקו.''' בגשמים:
 
'''{{עוגן1|עג}} עוגה.''' רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה:
 
'''{{עוגן1|גשמי}} בורות.''' גשמי' בשפע למלאות בורות:
 
'''{{עוגן1|אם}} נמחית.''' אם מכוסה כולה במים:
 
'''{{עוגן1|אבן}} טועים.''' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|דבר}} שאיפשר וכו'.''' אקרא קאי שנא' והריקותי לכם ברכה עד בלי די וקמפרש ר"י דה"ק שתהיה הברכה עד שלא תצטרך לומר די אבל אם היה צ"ל די כלו' שהיה יותר מדאי אינה ברכה ומינה שמעינן דרוב טובה קללה היא:
 
'''{{עוגן1|עד}} שיבללו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה.''' וכיון שכך מדתו של הקב"ה כשהוא נענה לעמו משפיע להם טובה עד שיבללו שפתותיהן מלומר די אין מתפללין עליה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הדא אמרה.''' זאת אומרת ערב פסח הי':
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' בתמיה. הא תנינן במגילת תענית:
 
'''{{עוגן1|בעשרין}}.''' באדר:
 
'''{{עוגן1|צמון}}.''' כל העם לגשמים שירדו להן ושלחו לחוני המעגל משמע שהמעשה היה באדר ולא בע"פ:
 
'''{{עוגן1|שלא}} בא בענוה.''' להתפלל על הגשמים אלא בדרך חוב לפיכך לא נענה מיד:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} גיריא.''' הוא ר"י בן גרים:
 
'''{{עוגן1|הדין}} חוני המעגל.''' הנזכר במשנתינו:
 
נפק לטורא יצא להר אצל הפועלים עד דהוא התם ירדו גשמים ונכנס למערה:
 
'''{{עוגן1|מן}} יתיב.''' כשישב שם נרדם וישן ליה והיה משתקע בשינתיה שבעים שנה עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנית:
 
'''{{עוגן1|לסוף}}.''' שבעים שנה הקיץ משנתו ויצא מן המערה וראה העולם נתחלף מקום שהיו כרמים בראשונה כעת נטוע זיתין:
 
'''{{עוגן1|זוויי}}.''' מקום שהיו נטועין זיתין כעת היא מקום זרע:
 
'''{{עוגן1|שאל}} ליה.''' לאנשי המדינה מה חידושים בעולם:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ואין אתה יודע מה חידושים בעולם א"ל לא:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} ליה.''' ומי אתה שאין אתה יודע מה חידושים המפורסמים בעולם:
 
'''{{עוגן1|אמרון}} ליה.''' שמענו כשהי' נכנס חוני המעגל לעזרה היתה מאירה ואם אתה הוא נראה אם תאיר העזרה בכניסתך:
 
'''{{עוגן1|עאל}}.''' נכנס והאירה העזרה ממנו:
 
'''{{עוגן1|וקרא}} על עצמו בשוב וגו'.''' אלא להתיר נדרו של זה לפי שהן מועטי' ואין בהם תועלת לעולם:
 
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|אסטיו}}.''' אצטבא:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כל מאן.''' שנאבד ממנו דבר היה נוטלו משם דכל מי שמוציא דבר שאינו שלו מביאו לשם להכריז עליו. כך א"א להתפלל על הגשמים שילכו להם:
 
שאין מתפללין על רוב טובה:
 
'''{{עוגן1|פר}} של הודיות.''' להתודות עליו ועשה לו סמיכה והביאו שלמים כן פירש"י ול"נ פר של תודה להודות לה' על הנס שעשה וכיון שהוא מביאו ומודה לה' הרי הוא כאילו אומר שדי לו בגשמים אלו:
 
'''{{עוגן1|מלא}} כמהין.''' שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו כי של ברכה היו הגשמים:
 
'''{{עוגן1|בקרן}} העופל.''' סלע גבוה וכך שמו:
 
'''{{עוגן1|ומשקשק}}.''' ומשכשך רגליו בנחל קדרון שיעלה למעלה עד מקום ההוא וזהו דבר הנמנע כלומר לעולם אין מתפללין על רוב הגשמים:
תחילתדףכאן ג/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לנידוי}}.''' שמנדין כבוד הרב שהטיח דברים כלפי מעלה:
 
'''{{עוגן1|מתחטא}}.''' מתגעגע:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כשם}} שנגזרה בימי אליהו.''' שמפתח הגשמים ביד אליהו:
 
'''{{עוגן1|לידי}} חילול השם.''' שאליהו נשבע חי ה' אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ואתה נשבעת שאין אתה זז עד שירדו גשמים:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' ר"ה פ"ק:
 
שלח לו רשב"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילין לעתיד לבא ותני עלה לא נמצא מעכב רבי' מלעשות מצוה וכו' צריך נידוי. כ"ש המביא רבים לידי עבירה שצריך נידוי וכיון שע"י שבועתך יוכל לבא לידי חילול השם שצריך אתה נידוי. וא"ל חוני לשמעון בן שטח ואין הקב"ה מבטל גזירתו וכו' דקס"ד דשמעון קאמר שאפשר שהקב"ה גזר שלא להוריד גשמים והוא נשבע ולא ירדו גשמים נמצא שנשבע לשוא ויש בזה חילול השם הלכך א"ל שקרוב לודאי שיבטל הקב"ה גזירתו מפני שבועתו של צדיק ל"א השתא גזירתו מבטל מפני גזירת צדיק כ"ש גזירת אדם אחר והראשון עיקר:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אפי'.''' הקב"ה אומר הכי והצדיק גוזר בהיפך קאמר קרא שלך קיים ושלי לא קיים וקמ"ל לך יתירא דאפי' גזירת הקב"ה מבטל הצדיק בגזירתו:
 
'''{{עוגן1|זו}} ירידת גשמים.''' שנקראים אור כדכתיב יפיץ ענן אורו:
 
'''{{עוגן1|כי}} השפילו וגו'.''' סיפיה דקרא דותגזר אומ' וכו' מפרש ואזיל:
 
'''{{עוגן1|אני}} אמרתי.''' שלא להמטיר על הארץ כדי להכניען:
 
'''{{עוגן1|ואתה}} אמרת.''' שלא בענוה להוריד גשמים דידך קיים ושלי לא קיים:
 
'''{{עוגן1|לשחות}}.''' להשפיל:
 
'''{{עוגן1|ימלט}} אי נקי.''' אם נקי הוא ימלט:
 
'''{{עוגן1|אף}} עפ"י שאינו נקי.''' אי בציר"י כמו אין:
 
'''{{עוגן1|מהו}} ונמלט בבור כפיך.''' דא"ל בזכות שידיו נקיות מן הגזל שאין זה כדאי דבגזל העולם נידון אחר רובו כדמצינו בנח ובניו לכך קדריש בברירת הפה שהיא תורה ומצות ומעשים טובים ובי"מ פי' דא"ל על נקיון. הגזל דהא כבר נאמר תרחיק מאהליך עולה והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|מה}} ת"ל יולדתך.''' אב ואם הרי הם אמורי':
 
'''{{עוגן1|אומתך}}.''' כמו מארצך וממולדתך:
 
'''{{עוגן1|שעתך}}.''' כלומר שעה שנולדת בה כמו שמצינו ביום שנולד בו משה:
 
'''{{עוגן1|כשם}}.''' שבן רשע מבזה לאמו בכפליים ברשעתו:
 
'''{{עוגן1|לישן}} גמטריון.''' לשון גמטרי"א כלומר בא"ת ב"ש תוגת הוא אפרא והכי קאמר בן כסיל הוא נותן אפר בעיני אמו:
תחילתדףכאן ג/יא
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|קודם}} הנץ החמה לא ישלימו.''' דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחת גשמי':
 
'''{{עוגן1|קודם}} חצות.''' טעמא מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|צאו}} ואכלו ושתו.''' ולא אמר להן קראו הלל הגדול תחילה שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ואני}} אענה.''' משמע דאין צריכין עוד לשום דבר שכבר נעשה רצונם:
 
'''{{עוגן1|ואני}} אשמע.''' מ"מ לא מילא בקשתם וצריכין עוד לתענית שיהו לברכה:
 
'''{{עוגן1|או}} חילוף.''' ואני אענה שלא אשמע צעקתם ועדיין צריכין לתעניתם והי"מ פי' בענין אחר ואינו מחוור ע"ש:
 
'''{{עוגן1|אין}} ענייה אלא סמוך לקריאה.''' וקאמר והיה טרם יקראו משמע שיהיה קודם קריאה ברצון כאילו הוא אחר קריאה ש"מ דגשמי רצון הן:
 
ברומשא בערב בליל התענית:
 
'''{{עוגן1|בגין}} דאנא צחי.''' בשביל שאני צמא מהו לשתות:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' המתן שמא ימליכו רוב הציבור ות"ח שבעיר להשלים ואין היחיד רשאי לאכול:
 
עד שש שעות בשבת דה"ל כמתענה בשבת:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון צפרא.''' עד חצות מיקרי בקר:
 
'''{{עוגן1|כבר}} עבר רובו של יום בקדושה.''' וה"ל כאילו השלימו ושמעי' דאם התענה עד לאחר חצות כאילו כבר השלי' כל היום כולו:
 
'''{{עוגן1|כד}} הוה וכו'.''' כשהיה רוצה שירדו גשמים אומר לספר המגלחו תמיד שיעמוד עצמו לפני ההיכל ויאמר בשביל שר' רוצה לספר ואין בכוחו מחמת הצער מעציר' הגשמים וזהו העדר כבוד לריב"ז א"נ הציבור בשמעם נצטערו על צערו של הנשיא והיו הגשמים יורדים:
 
ר"א ב"א כשהי' רוצ' שירד מטר הי' שולף נעלו והגשמים יורדים ואם היה שולף גם השני היה העולם מטפטף מרוב הגשמים:
 
'''{{עוגן1|מפלתא}} הווין תמן.''' בית העומד ליפול הי' שם והיה רב מושיב להתם חד מן תלמידיו עד שיפנו מה שבבית שידע רב שבעודו שם לא יפול הבית בזכותיה:
 
'''{{עוגן1|וכיון}}.''' שיצא התלמיד מן הבית היה הבית נופל:
 
'''{{עוגן1|ואית}} דאמרין.''' ויש אומרים רב אדא בר אהבה היה אותו התלמיד:
 
'''{{עוגן1|ולא}} הצעתי.''' מטה ועל ידה ישנתי שינת קבע כי לעולם היתה שינתו עראי כדי לקום מיד לעסוק בתורה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} צעדתי בין החבירים.''' כשהיו התלמידים יושבין בבית המדרש ישבו ע"ג הקרקע והמהלך דרך מסבתן לישב במקומו נראה כאלו פוסע על ראשיהם:
 
'''{{עוגן1|ולא}} כיניתי שם לחבירי.''' ואפי' אינו כינוי של פגם אלא שאינו לכבודו ממש:
 
'''{{עוגן1|ולא}} באת קללת חבירי על מטתי.''' אלא מיד מחל למאן דמצער ליה:
 
'''{{עוגן1|אצל}} מי שהי' חייב לי.''' שלא להיות לו כנושה:
 
'''{{עוגן1|הודו}} לאלקי האלקי'.''' מפני שכתוב בו נותן לחם לכל בשר כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}}.''' שיתחילו מזמור העומדים בבית ה' בחצרות וגו' שהוא מזמור שלפני הודו וגו':
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולמה.''' יאמר אלו ב' פרשיות דוקא:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שירידת גשמים כלולה בהן.''' שנזכר בהן ירידת גשמים כדמסיק בסמוך:
 
'''{{עוגן1|ניחא}} דכתיב.''' במזמור העומדים וגו' מעלה נשיאים מקצה הארץ:
 
'''{{עוגן1|וכר"ח}} מה.''' כלומר אלא לר"ח דאמר שלא אמרו אלא מזמור הודו מה שייך מזמור זה לירידת גשמים:
 
ומשני בגין דכתיב בו נותן לחם לכל בשר שהוא תכלית ירידת הגשמים:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דידן.''' הלל הגדול הנזכר במשנתינו הוא ההלל שאנו קורין בי"ט ובר"ח ופליגי אר"י ור"ח:
 
'''{{עוגן1|בר}} קפרא כדעתיה.''' אזיל לשיטתו:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' פסחים פ' תמיד נשחט:
 
'''{{עוגן1|זו}} היא הלל הגדולה.''' ואהבתי הלל דידן הוא:
 
'''{{עוגן1|בר}} אביי.''' כך שמו:
 
'''{{עוגן1|עבר}}.''' לפני התיבה להתפלל בתענית לאחר ירידת הגשמים:
 
'''{{עוגן1|אמר}} להצבור ענו אחרי מה שאני אומר הדא אמרה.''' זאת אומרת שאין זה ההלל שאנו אומרים בכל ר"ח וי"ט דא"כ מה היה צריך לומר לציבור שיענו אחריו הלא כולם רגילים בו אלא ודאי הודו לאלקי האלקים היה אומר ולא היו רגילים בו:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' לעולם הא דידן ודקאמר להם ענו אחרי מפני שהי' נס גדול לפיכך אמר להם ענו אחרי כדי שיאמרו קול אח' א"נ עם רב היה שם והיו בהם עמי הארץ ולא ידעו אפי' בהלל דידן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק סדר תעניות האלו'''</big>}}
תחילתדףכאן ד/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בג'}} פרקים בשנה וכו'.''' ה"ק בג' פרקים שהם תעניות ומעמדות ויה"כ דמסיק בתר הכי כהנים נושאין את כפיהם בכל תפלה דהיינו שחרית ומנחה ונעילה ויש יום אחד באלו הפרקים שנושאין כפיהם ד' פעמים ביום והוא יה"כ שיש בו תפילת מוסף:
 
'''{{עוגן1|בתעניות}} ובמעמדות.''' ה"ק ואלו הן ג' פרקים תעניות ומעמדות ויה"כ:
 
'''{{עוגן1|ובמעמדות}}.''' אנשי מעמד היו מתענים ד' ימים בשבוע:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|את}} ש"מ.''' ממתני' תלת:
 
'''{{עוגן1|שמתענין}} במעמדות.''' מדקאמר שנושאין כפיהם גם במנחה ש"מ שמתענין בהם:
 
'''{{עוגן1|שמתפללין}} ד'.''' שחרית מוסף מנחה ונעילה וסובר דמתני' בכל ג' פרקי' איירי שיש בהן ד"פ נשיאת כפים וגם בתעניו' ומעמדות יש בהם מוסף וכ"כ הרמב"ם:
 
'''{{עוגן1|ושאין}} נ"כ בלילה.''' דא"כ ה"ל למתני ה' פעמים ביום ערבית שחרית מוסף מנחה ונעילה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וישא כפיו ואל יתפלל.''' כלומר מנ"ל למידק ממתני' שמתפללים ד' דלמא נושאין כפיהם בלא תפילה:
 
תני זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים:
 
'''{{עוגן1|בעירובין}}.''' דבעינן עירוב ובעינן שיתוף:
 
'''{{עוגן1|ובתענית}} ציבור.''' דאף במנחה ובנעילה יש בהן נשיאת כפים:
 
'''{{עוגן1|אף}} במגילת אסתר נהגו כר"מ.''' דאמר צריך לקרותה כולה:
 
'''{{עוגן1|לנשיאת}} כפים.''' כה תברכו את בני ישראל:
 
'''{{עוגן1|כך}} נשיאת כפים.''' כהן הנושא את כפיו אסור ביין:
 
'''{{עוגן1|איתפלגון}}.''' פליגי ביה:
 
'''{{עוגן1|חד}} יליף לה.''' כהן מברך מנזיר:
 
'''{{עוגן1|וחד}} יליף לה.''' כהן מברך משירות דהיינו עבוד' דכתיב לשרת ולברך בשמו. מקיש כהן מברך למשרת מה משרת מותר בחרצן דכתיב יין ושכר אל תשת הא בחרצן מות' אף כהן מברך כן:
 
'''{{עוגן1|אף}} נשיאות כפים אסור בב"מ.''' כהן הנושא כפיו אסור להיות ב"מ נמצא דבכל היקש איכא חומרא וקולא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תני אם היה.''' הכהן מורגל בעירו מותר לישא את כפיו ואי מדאורייתא אסור מאי מהני שהוא דש בעירו ולא משני מידי ובבבלי משני אסמכתא בעלמא נינהו ותרווייהו לקולא ומותר בחרצן ולהיות בעל מום:
 
'''{{עוגן1|כהדא}}.''' כהא דרבי נפתלי כהן היה והיה לו אצבע עקום ושאל לרבי מנא אם מותר לישא כפיו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מכיון.''' שבני עירך מורגלים בך וידעין שאצבעתך עקום מותר אתה לישא כפיך:
 
'''{{עוגן1|מעבר}} זלדקן.''' הי' מעבר מלישא כפיו מי שהי' שערות זקנו מפוזרות אחת הנה ואחת הנה:
 
'''{{עוגן1|ריגלא}} הוות.''' רגליו היו קטנים והעבירו רב הונא כיון שאין שערות זקנו נראה שלא יאמרו ראינו קטן נושא כפיו:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' מדאוסר בעל מום בידיו ורגליו לנשיאת כפים ש"מ שאסור להסתכל בכהנים בשעת נשיאת כפים ואסרו ב"מ בידיו ורגליו שלא יסתכלו בו:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הסיע דעת.''' שלא יסיח דעתו מברכת כהנים:
 
'''{{עוגן1|משה}}.''' לשון שבועה מצאתי ול"נ דר' חגיי אמר לר' יוסי גדול הדור כמשה:
 
'''{{עוגן1|דאנא}} מסתכלנא.''' בכהנים בשעת נשיאת כפים ואיני מסיח דעתי:
 
'''{{עוגן1|במוסף}} מנין.''' שנושאין כפיהם אע"פ שנשאו בשחרית:
 
וישאב אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים:
 
'''{{עוגן1|המקרא}} הזה מסורס.''' שהל"ל תחלה וירד מעשות וגו' ואח"כ וישא אהרן את ידיו וגו' שהרי לעיל מיניה כתיב עשיית החטאת והעולה והשלמים:
 
'''{{עוגן1|אלא}} ללמד.''' שלא נשא כפיו עכשיו אלא בשביל שירד מעשות החטא' וכו' והן קרבנות מוסף וקמ"ל אעפ"י שנשא כפיו שחרית נושא שנית בשביל מוסף:
 
'''{{עוגן1|מה}} שירות בעמידה.''' דכתיב לעמוד ולשרת:
 
'''{{עוגן1|ויברכו}} את העם וישמע בקולם בדורו של חזקיה.''' הא דכתיב כאן וישמע בקולם היינו לפי שהיה הדור הגון נשמעה ברכת כהנים ואפי' אינן הגונים:
 
'''{{עוגן1|ויברכם}}.''' וישא אהרן את ידיו אל העס ויברכם:
 
'''{{עוגן1|ברכה}} סתומה.''' לא נתפרש איזו ברכה בירכם:
 
'''{{עוגן1|ומנין}} לנעילה.''' דשאר תפילות סמכו כנגד אבות או תמידין אבל נעילה קשיא ליה:
 
'''{{עוגן1|גם}} כי תרבו תפילה וכו'.''' היינו לאחר שנגזרה הגזרה וגרם עון שפיכ' דמים הוא דאינני שומע אבל קודם הגזרה מהני ריבוי התפילה לכך בתענית מתפללין תפילה יתירתא דהיינו נעילה:
 
'''{{עוגן1|בכל}} עצב.''' הכי מפרש לקרא בכל עסק מצוה ראוי להותיר ולהוסיף אבל דבר שפתים דהיינו תפילה אך למחסור ההוספה:
 
'''{{עוגן1|ע"י}} שריבתה בתפילה.''' נכשלת בדבריה וקיצרה שנותיו של שמואל:
 
'''{{עוגן1|וישב}} שם עד עולם.''' עד עולם של יובל או של בן לוי מצאתי ולי נראה דה"ק עד זמן שהוא ראוי לישב שם יהיה עולמו והיינו כשנותיו של בן לוי שהם חמישים שנה:
 
ופריך והלא אין עולם של לוי אלא חמישים שנה וכו' וחיי של שמואל נ"ב שנה הכי גרסינן והויין ליה חמשין ותרתיי:
 
'''{{עוגן1|ושתים}} שגמלתו.''' מלבד אותן שתי שנים שגמלתו יהיו חמשים שהרי לאחר הגמלו אמרה שישב שם עד עולם:
 
'''{{עוגן1|וכא}} הוא אומר הכין.''' סיומא דקושיא דר' לוי אדר' לוי הוא דכאן הוא אומר שכל המרבה בתפילה נענה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כאן ביחיד.''' לא טוב ריבוי התפילו' אבל בציבור כל שמרבים בתפלה טובה היא:
 
'''{{עוגן1|מיכן}} שכל המרבה וכו'.''' ופליג אדר' לוי:
 
'''{{עוגן1|איתפלגון}}.''' פליגי בה רב ור"י:
 
'''{{עוגן1|בנעילת}} שערי שמים.''' דהיינו עם חשיכ':
 
'''{{עוגן1|בנעילת}} שערי ההיכל.''' דהיינו ביום לאחר הדלקת הנרות בפנים:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר נעילת שערי שמים ביום.''' בתמיה אלא ודאי בלילה והא אמרינן לעיל בר"פ דאין נשיאת כפים בלילה ועוד ביום תנן:
 
'''{{עוגן1|הוה}} צייר וכו'.''' היה משמר טליתו דרב ביה"כ:
 
א"ל רב כשתראה השמש בראש הדקלים תן לי טלית כדי להתפלל בו תפלת נעילה:
 
'''{{עוגן1|וכא}} הוא אמר בנעילת שערי היכל.''' מדצלי מבעוד יום דוקא:
 
'''{{עוגן1|ע"י}}.''' דרב מאריך הרבה בתפלתו היתה נמשכת עד נעילת שערי השמים:
 
 
'''{{עוגן1|נעילה}}.''' תפילת נעילה מהו שתפטור תפלת ערבית לרב מי אמרי' כיון דכבר התפלל בערב תו לא צריך:
 
ואיכן הוא מזכיר של הבדלה בתפילת נעילה דהא מצוה להבדיל בתפילה אע"פ שמבדיל על הכוס:
 
'''{{עוגן1|ואיך}} וכו'.''' אדרב פריך דקאמר תפילת נעילה פוטרת של ערבית איך יהא תפיל' ז' פוטרת של י"ח:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' בא ולא כבר איתתב' דברי רב כאשר הקשתי לרב הונא ומה לך להקשות עוד:
 
א"ל ר' יונה וכי בשביל שאיתותב נתבטלו דברי רב אפשר שיהיה תירוץ על קושייתך:
 
'''{{עוגן1|מאי}} דקשי ר' בא.''' מאי דמקשי רבי בא שפיר קא מקשה ומאי דהקשה ר' יונה לא שפיר קא מקשה:
 
'''{{עוגן1|קל}} היקילו עליו.''' שימהר לאכול לאחר התענית לפיכך תקנו שתהא ז' פוטרת י"ח כי היכא דנפטר בשבת וי"ט בשבע מפני הטורח אבל ר' בא שפיר מקשה דבשביל למהר אכילתו אין לבטל הבדלה שבתפילה:
 
'''{{עוגן1|מריי}}.''' רבותיי מן כולכם שמעתי שאין הלכה כרב מדר' בא ור"י ורב הונא ורב אסי:
 
'''{{עוגן1|מזכיר}} של שבת בנעילה.''' ואומר ותתן לנו את יום המנוח ואת יה"כ הזה וחותם מקדש השבת ויה"כ ואע"פ שאין תפיל' נעילה בשבת יום הוא שחיוב בד' תפילות דהיינו שחרית ומוסף ומנחה ונעילה וכיון שחובת תפילה זו היום אינה פחותה משאר תפילות של יום:
 
'''{{עוגן1|מזכיר}} של חנוכה במוסף.''' ואומר על הניסים בהודאה:
 
'''{{עוגן1|אוספון}} עלה.''' הוסיפו עליו:
 
'''{{עוגן1|ר"ח}} ותענית היכן הוא מזכיר של ר"ח.''' בתפילת נעילה דתפילת נעילה אף בתעניו' אינה אלא שבע ברכות כתפילת נעילה דיה"כ ומזכיר אתה נותן וכו' באמצע לברכה אמצעית כמו שמזכיר הש"ץ בי"ה ונראה דמסיים העונה בעת צרה:
 
'''{{עוגן1|בהודייה}}.''' להראות שאינה באה בשביל ר"ח אע"ג דבשאר תפילות באה בעבודה:
 
'''{{עוגן1|בעבודה}}.''' ברצה כמו בשאר תפילות של י"ח:
 
'''{{עוגן1|ברכה}} רביעית.''' כמו בתפילת י"ט:
 
'''{{עוגן1|מה}} מצאנו בכל מקום.''' כשמתפלל ז' מזכיר של ר"ח ברביעית הוא הדין הכא נמי מזכירו ברביעית דאף בתפילת נעילה אינו מתפלל אלא שבע:
 
'''{{עוגן1|ונפק}} עובדא וכו'.''' ואסיקו הלכה למעשה כהא דאמר ר' בא שאף בנעילה בתעני' בראש חדש אומרן של ראש חדש ברביעית:
 
'''{{עוגן1|במה}} קורין בר"ח שחל בתענית.''' בגין מודעתין וכו' כדי להודיע שהיום תענית לפיכך נופלין על פניהן וכי לא ידעין בלאו הכי דהיום תענית ול"ל למינפל אאפייהו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' יוסי לכך נופלין כדי להודיע שקורין היום ברכות וקללות ולא בר"ח:
 
ה"ג קם ר"י עם ר"י בר פזי:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' יוסי אתה שמעת מאביך דבר זה שקורין בר"ח אלא בעייני טב. ששם היו ב"ד יושבין לקדש החדש הלכך קורין שם בר"ח להודיע לכל שקידשו היום את החדש:
 
'''{{עוגן1|ושאר}} כל המקומות.''' מודה שקורין בר"ח ותענית בברכות וקללות:
 
'''{{עוגן1|ר"ח}} שחל להיות בשבת במה קורין.''' דמספק' לי' הא דתנן במתני' דמגיל' פ"ד לכל מפסיקין לר"ח וכו' אי קאי על הפרשיות דאם חל ר"ח בשבת אין קורין אלא בר"ח או דלמא לכל מפסיקין אהפטרות קאי אבל פרשיות של שבת אין נדחין ממקומן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} קורין בר"ח.''' שבעה:
 
ה"ג מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראש חדש חנוכה ופורים ותענית ומעמדות ואי אהפטורות קאי הא תעניות ומעמדות בחול נינהו ולית בהו הפטרה אלא ודאי אפרשיות קאי וה"ה לר"ח שחל בשבת קורין שבעה בר"ח:
 
קורין ג' בר"ח וא' בחנוכה ר"ח תדיר ותדיר קודם וגם עושין אותו עיקר א"נ כיון שהתחיל בו קורא בו רובן של הקרואים כדאמרי' גבי נרות המנורה:
 
'''{{עוגן1|מטי}} בה וכו'.''' ואיכא דאמרו שמועה זו בשם ר' אבדימי:
 
'''{{עוגן1|אלא}} מחמת ר"ח.''' דאילו חל חנוכה בחול אין קורין אלא ג':
 
'''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' אמור לנפשך אם חל ר"ח טבת בשבת דאיכא שבעה קרואים ולא בא הרביעי מחמת ר"ח איך מודיעין שקורין בר"ח ד':
 
והדא שאילתי' דספק זו הוא שאלה שיש להסתפק בה הרבה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} מפקד לאבדן אמוריה.''' ר' צוה לאבא יודן אמוריה שיכריז לפני הציבור מי שרוצה להתפלל ערבית של מוצאי שבת יכול להתפלל בעוד השמש זורח בשבת:
 
'''{{עוגן1|משכני}}.''' משך אותי ריב"י אצל פונדק א' והרחה לי שבמקום הזה התפלל ר' יוסי אביו של שבת בע"ש:
 
ר' יוחנן פליג וסובר דלא התפלל ר"י של שבת בע"ש דאסור לעשות כן:
 
ולא הוה וכו' סתמא דש"ס קאמר שלא היה צריך ר"י למפלג אדין זה דודאי מותר לעשות כן שהרי מוסיפין מחול על קדש:
 
'''{{עוגן1|ועוד}}.''' דאזלון מנהיגי חמורים מן עיר ששמה ערב היושבת בעמק לציפורי היושבת בהר ואמרו כשיצאנו כבר שבת ר' חנינא בן דוסא בטבריה הלכך אף שמקדימין ליכא איסורא שהרי ישנו מקומות שכבר חשיכה וי"מ שם דר"ח ב"ד נמי כר"ח ס"ל לפיכך הקדים לשבות והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|והיידא}} אמר.''' והיכן פליג ר' יוחנן:
 
'''{{עוגן1|של}} מ"ש בשבת.''' ועלה פליג ר"י דאין מקדימין לאפוקא שבתא:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} עלה.''' לא היה לו לר"י למפלג שאף ר' הכי ס"ל דמותר להתפלל של מ"ש בשבת:
 
'''{{עוגן1|עלון}} אדם למטתו.''' לישן ולא התפלל ערבית:
 
'''{{עוגן1|אין}} מטריחין עליו שירד.''' דרשות הוא:
 
'''{{עוגן1|כל}} זמן.''' שהיינו עושין כן שלא התפללתי ערבית מפני שכבר עליתי אל מטתי הייתי מתפחד כל הלילה:
 
'''{{עוגן1|לית}} לך.''' לעשות אם תרצה לישן בעוד יום אלא כר' להתפלל ערבית בעוד יום:
 
'''{{עוגן1|אראב"י}}.''' וכן תניא בברייתא ששאלו בבית המדרש תפלת ערבית מהו חובה או רשות:
 
'''{{עוגן1|אתיין}}.''' הנך תנאי כהני תנאי:
 
'''{{עוגן1|אין}} נעילה פוטרת של ערב.''' דהאיך יהו שבע פוטרות י"ח שהיא חובה דמשום טרחא לא מקילינן באיסורא:
 
'''{{עוגן1|מעשה}} בתלמיד אחד.''' והוא רבי שמעון בן יוחאי:
 
'''{{עוגן1|לבית}} הוועד.''' לבית המדרש שמתוועדים ומתאספים שם הת"ח:
 
'''{{עוגן1|התורגמן}}.''' שהיה עומד לפני ר"ג ומשמיע לרבים את הדרשה מפי ר"ג:
 
'''{{עוגן1|הפטר}} את העם.''' כלומר שישתוק מלתרגם עוד:
 
'''{{עוגן1|לר'}} זינון החזן אמור התחילו.''' שיתחילו לומר קדיש שלאחר הדרשה ובי"מ פי' שלא שמע רבי חוצפית ואמרו לרבי זינון שיאמר להעם שילכו להם והראשון נ"ל והוא עיקר:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' לר"ג וכי על מי לא עברה זילותך תמיד לבזות גדולי ישראל:
 
'''{{עוגן1|ונתמלא}} כל ראשו.''' שערות לבנות:
 
'''{{עוגן1|והיה}} ר"ע יושב ומצטער.''' שלא נתמנה הוא ואמר אולי מצאו בו דבר רע ח"ו או שאין תורתו חביבה לפני המקום והדר ואמר לא שהוא וכו'. שהוא דור עשירי לעזרא הכהן הסופר:
 
'''{{עוגן1|וכמה}} ספסלים.''' מתלמידים נתוספו שם באותו היום שר"ג לא הניח כל התלמידים לכנוס לבה"מ אא"כ היו בדוקים. כהאי דתנינן תמן בכמה משניות ביום שהשיבו את ראב"ע לישיבה לא היתה הלכה תלוי שכל התלמידים נכנסו לבית המדרש:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' כתובות פ"ד:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מן אילין את חיי.''' כלו' מדבר קל כזה אתה מתפרנס:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"י ועד עכשיו לא נודע לך שהתלמידים מתפרנסין בצער:
 
'''{{עוגן1|נעניתי}} לך.''' מחול לי כי דברתי לנגדך יותר מן הראוי:
 
'''{{עוגן1|חד}} קצר.''' כובס אחד:
 
'''{{עוגן1|מי}} שהוא כהן יזה מי חטאת.''' אפר מקלה. אפר הקלוי בתנור ובכירה כלו' סתם אפר:
תחילתדףכאן ד/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלו}} הן מעמדות לפי שנא' וכו'.''' בגמ' מפרש:
 
'''{{עוגן1|על}} כל משמר ומשמר היה מעמד.''' מקצת שבטי ישראל חלוקי' לכ"ד חלקים שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר:
 
'''{{עוגן1|וישראל}} שבאותו משמר.''' שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן מתכנסין בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} צורכא.''' לא היה לו לתנא לשנות אלא אלו הן מעמדות שמתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית אלא שבא להתחיל מתחילת הפרשה כלומר מתחילת הדבר למה תקנו מעמדות ואח"כ חוזר לתחלתו ומפרש מה הן המעמדות:
 
'''{{עוגן1|אילין}} תמידין.''' הני תמידין שמקריבין בכל יום קרבנותי' של כל ישראל הם א"כ היה ראוי שיהו כולן עומדין על קרבנותיהן והיכי ליעבד:
 
'''{{עוגן1|אם}} יהיו כל ישראל.''' בכל יום בירושלים בשעת הקרבת התמיד אי אפשר:
 
'''{{עוגן1|לית}} כתיב.''' הא לא כתיב אלא שלש פעמים בשנה וגו' ולא בכל יום:
 
'''{{עוגן1|אם}} יהיו כל ישראל יושבין ובטילין.''' בכל יום ממלאכה כדין מי שמקריב קרבן שאסור במלאכה בכל יום ההוא נמי אי אפשר לומר:
 
'''{{עוגן1|והכתיב}} ואספת דגנך.''' ואם כל ישראל ישבו בטלים מי יאסוף להם הדגן:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' כלומר לפיכך התקינו הנביאים מעמדות שיעמדו על קרבן תמיד בשביל כל ישראל ובכל מעמד כהנים ולוים וישראלים וחלקוהו לכ"ד חלקים:
 
כ"ד משמרות מן הכהנים וכנגדן כ"ד מעמדות מן הכהנים ולוים וישראלים:
 
'''{{עוגן1|תני}} כ"ד אלף.''' היה מעמד מאנשי ירושלים:
 
'''{{עוגן1|וחצי}} עמוד.''' היו מאנשי יריחו ואף מיריחו היו יכולין להוציא מעמד שלם של כ"ד אלף אלא בשביל לחלק כבוד לירושלים לא הוציאו מיריחו אלא חצי מעמד:
 
'''{{עוגן1|הכהנים}}.''' שבכל מעמד היו לעבוד עבודה במקדש והם נקראי' אנשי משמר שהיו עובדין בכל שבת ההוא:
 
והלויים שבכל מעמד היו לשורר על הדוכן:
 
'''{{עוגן1|וישראלי'}}.''' מוכיחין על עצמן שעומדים שם על קרבנות הציבור בשביל כל ישראל:
 
'''{{עוגן1|כהנים}} ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן.''' אם אין מעמד מכולן אין הקרבן לרצון דבעינן שיהיו הבעלים עומדין על קרבנן:
 
'''{{עוגן1|אלו}} הכהנים.''' שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות:
 
'''{{עוגן1|לעבוד}} את עבודת וגו'.''' אלו הכהנים פי' בני ישראל הנאמר כאן על הכהנים נאמר שיעבדו הלוים עבודת הכהנים:
 
'''{{עוגן1|ולכפר}} על בני ישראל.''' היא עבודת הלוים והיינו השיר דאין להן עבודה אחרת:
 
'''{{עוגן1|אלו}} ישראל.''' שעובדין הלוים במקומם א"נ אלו ישראל העומדים על הקרבן:
 
'''{{עוגן1|מנין}} שהשיר מעכב.''' פי' מנין שמעכב כפרה ומעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר:
 
'''{{עוגן1|לכפר}} על בני ישראל זה השיר.''' ומה כפרה מעכבת אף השיר מעכב:
 
'''{{עוגן1|לראשי}} הגברים מבני איתמר.''' ויחלקו בני אלעזר ראשים לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר ראשים לבית אבותם שמנה ואומר בית אב אאד אחוז לאלעזר ואחד אחוז לאיתמר:
 
'''{{עוגן1|בית}} אב אחד.''' תפס אלעזר שניתוסף לו בית אב א' על כל א' וא':
 
'''{{עוגן1|אחוז}}.''' לשון תפיסה:
 
'''{{עוגן1|לחזיר}} י"ז.''' בחלוקת כ"ד בתי אבות כתיב בד"ה שיצא הגורל לחזיר י"ז ודריש מלת לחזיר שחזר המחזור לאלעזר שמתחלה היו ח' לאלעזר וח' לאיתמר הרי ט"ז ועכשיו הוסיפו ח' לאלעזר ובמשמר הי"ז חזר המחזור לח' משמרות הנוספות לאלעזר:
 
'''{{עוגן1|לעשותן}} כ"ג.''' משמרות בשעה שחטאה בלגה כדאיתא סוף סוכה:
 
'''{{עוגן1|לית}} יכיל.''' אי אפשר שיעשו כ"ג משמרות שאומנות גדולה היתה לשמואל ודוד להעמידן על כ"ד שבהיותן כ"ד אי איפשר לשום משמר שיגיע תחלת שנת היובל פעמיים במשמר' עד שיחזור חלילה על כל הכ"ד משמרות כגון שמשמר יהויריב בתחלת היובל הראשון יהיה משמר ידעי' בתחלת יובל השני וכן כלם או לסירוגין הא מיהת ודאי שאי אפשר למשמר יהויריב שיגיע אליהם תחילת היובל שניה עד אחר כ"ד שכבר הגיע לכלם נמצא שאי אפשר לעשותן כ"ג דא"כ יתקלקל החשבון הזה וזהו ודאי אומנות גדולה מעשה חושב:
 
'''{{עוגן1|בשדה}} אחוזה.''' שהוקדש ולא נגאל ומכרו הגזבר כשיוצא ביובל ניתנת למשמר שפגע בו יובל:
 
'''{{עוגן1|אר"א}} חישבתי'.''' למשמרות כ"ד ולכ"ד יובלות זה אחר זה ומצאתי שא"א למשמר ליטול ולשנות בשדה אחוזה עד שיטול חבירו:
 
'''{{עוגן1|עלו}} מן הגולה.''' בבית שני והשאר לא עלו שהרבה מישראל נשתיירו ולא רצו לעלות:
 
'''{{עוגן1|פשחור}}.''' כתב רש"י ומיבעיא לי דפשחור לא כתיב בכ"ד משמרות בד"ה:
 
'''{{עוגן1|ועשו}} כ"ד גורלות.''' כתב כינוי של כל אחד ואחד על קלף מיוחד ונתנם לתוך הקלפי:
 
'''{{עוגן1|בא}} ידעי'.''' בא אחד ממשמרה של ידעי' ונטל חלקו ועוד ה' גורלו' דה"ל שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין מידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן:
 
'''{{עוגן1|שאפי'}} יהויריב.''' שהיה ראשון במקדש ראשון:
 
'''{{עוגן1|לא}} ידחה את המשמר שלפניו.''' דהיינו ידעי' לעולם ראשון ויהויריב נוטל אחד מן החמש שנטל ידעיה אבל הא ודאי שאין מוסיפין על כ"ד:
 
'''{{עוגן1|ויש}} מהן.''' מבתי אבות שקבעו עצמן לעולם. הכי גרסינן ויש מהן שהיו מגרילין כל משמר ומשמר:
 
'''{{עוגן1|כל}} שבוע.''' כל שמיטה:
 
'''{{עוגן1|תרין}} מינויין.''' לא היה ממנה אחד מן החכמים שיהא ראש לעולם אלא היה ממנה וחוזר וממנה כל שנה מי שהיה ראוי היה מתקיים ומי שאינו ראוי מסתלק:
 
'''{{עוגן1|מדדמך}}.''' סמוך למיתתו צוה לבנו ואמר אתה לא תעשה כן אלא תהא ממנה אחד לעולם לכל ימי חייו:
 
'''{{עוגן1|ומני}} וכו'.''' ועוד צוה ר' לבנו שיהא ממנה לרבי חמי בר חנינה שיהא ראש הישיבה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולמה לא.''' מנה רבי לרבי חמי בר חנינה לראש ישיבה:
 
'''{{עוגן1|בגין}} וכו'.''' בשביל שהיו צועקים אנשי ציפורי על ר"ח שהוא מציפורי ונתגדל אצלם אין ראוי שיתמנה עליהם:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ובגין צווחה עבדין.''' בתמיה. וכי בשביל שהם צועקים דברי הבאי ימנע ר' מלמנותו:
 
'''{{עוגן1|על}} שהושיבו.''' ר"ח לר' על דבריו ברבים לכך לא מינהו:
 
'''{{עוגן1|ר'}}.''' היה יושב ושונה הפסוק הזה וזכרו וגו':
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"ח הומות כתיב:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' היכן למדת מקרא:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"ח לפני ר"ה מבבל:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' כשתרד להתם אמור לו שהוא ימנה אותך לחכם:
 
'''{{עוגן1|וידע}}.''' ר"ח שלא יתמנה אותו ר' כל ימי חייו:
 
'''{{עוגן1|מן}} דדמך.''' כשמת ר' רצה בנו למנות לר"ח ולא רצה לקבל עליו ההתמנות ואמר אין אני מקבל עלי ההתמנות עד שתתמנה ר' אפס מדרום תחלה:
 
'''{{עוגן1|והוה}}.''' שם זקן אחד ואמר אם ר"ח נתמנה ראשון אני מתמנה אחריו ואם ר' אפס ראשון אני מתמנה האחריו:
 
'''{{עוגן1|וקביל}}.''' ר"ח על עצמו שיהיה הוא שלישי להתמנות:
 
'''{{עוגן1|אר"ח}}.''' זכיתי להאריך ימים ולא ידעתי אם בשביל דבר זה שקבלתי להיות מתמנה אחרון:
 
'''{{עוגן1|אין}}.''' בשביל כשהייתי עולה מן טבריא לציפורי הייתי מעקם הדרך לכנוס לשאול בשלום דר"ש בן חלפתא:
 
'''{{עוגן1|בעין}} תינה.''' שם מקומו של ר"ש בן חלפתא:
 
'''{{עוגן1|לית}} אנא ידע.''' אין אני יודע אם הוא בשביל כך:
 
שמואל והנך של בית שילה היו שואלין בשלום הנשיא בכל יום והיו הנך דבית שילה נכנסין תחילה ויושבין תחילה:
 
'''{{עוגן1|פלגון}} וכו'.''' היו חולקין כבוד לשמואל שיהיה הוא תחילה:
 
'''{{עוגן1|עאל}} כו'.''' כשנכנס רב לארץ ישראל חלק ליה שמואל כבוד והושיבו תחלה:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} אילין דבית שילה.''' אנן נהיו שניים ושמואל חלקו מחל ואנחנו לא נזוז ממקומינו:
 
'''{{עוגן1|וקבל}}.''' שמואל על עצמו שיהיה הוא שלישי:
 
ספר מעוני וכו' מפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|וביטלו}} אחד.''' וכתבו בכולם מעוכה:
 
'''{{עוגן1|תשע}} היא.''' תשעה פעמים היא. דבכל התורה אף במקום דקרינן היא כתיב הוא חוץ מאחד עשר מקומות דכתיב היא וכן הוא במסורה:
 
הכי גרסינן בן יהוד מן ציפורין:
 
'''{{עוגן1|בזמן}} שהן שתי מיטות.''' רגילין היו לאכול בהסבה על צדו השמאלית מוטה ורגליו לארץ איש איש על מטה אחת:
 
'''{{עוגן1|הגדול}} שבהן מיסב.''' בתחלה על המטה הראשונה:
 
'''{{עוגן1|השני}} לו למטה ממנו.''' שאם הוצרך הגדול לספר עמו לא יהא צריך לזקוף:
 
'''{{עוגן1|והשני}} לו למעלה ממנו.''' ואם בא לספר מספר עם השלישי ואם בא לספר עם השני לו טובה הוא שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני הקטן ממנו שיהא הוא למטה והקטן ממנו למעלה ממנו:
 
'''{{עוגן1|אבות}}.''' במערת המכפלה דרך הסב הן קבורין אברהם באמצע ויצחק למעלה ממנו ויעקב למטה ממנו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} על הקרבנות.''' ואע"ג דקאמר בסמוך דאף על התורה ועל ג"ח העולם עומד כאן איירי בחוקות שמים וארץ ובסמוך איירי בעמידת שמים וארץ עצמם (ופי' הי"מ דחוק):
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ"ק דאבות:
 
'''{{עוגן1|ושלשתן}} בפסוק א'.''' דממנו מוכח דעליהם עומדי' שמים וארץ דאמרינן תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו מחזירם לתוהו ובוהו וכיון דבשביל אלו ג' ישראליש נקרעים עם ה' כדמסיק א"כ עניהם העולם עומד (גם בזה פי' הי"מ דחוק):
 
'''{{עוגן1|זו}} תורה.''' שצריך להוציאן בפיו ושיהו שנונין בפיך:
 
'''{{עוגן1|זו}} ג"ח.''' דהיינו צדקה הניתנת ביד ודריש ידי כאילו כתיב ידו:
 
'''{{עוגן1|מה}} יקר חסדך.''' החסדים שעושה הקב"ה שבכל יום ג' שעות עוסק בתורה וג' שעות זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים וזהו ג"ח ואם בני אדם עושין שני מצות אלו בצל כנפיך יחסיון:
 
'''{{עוגן1|אלו}} הקרבנו'.''' שעל ידיהם. מתקיימים חוקות שמים וארץ:
 
'''{{עוגן1|ולאמר}} לציון עמי אתה.''' ע"י ג' אלו המצות ישראל הם עם ה':
 
'''{{עוגן1|אלא}} זה.''' שע"י מצות אלו הם מצויינים בעולם שאין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם:
 
'''{{עוגן1|ושלשתן}}.''' ברוב הפעמים הם דבר א':
 
'''{{עוגן1|נעשה}} הדין נעשה אמת.''' שהבריות מתייראין לעשות שקר שמא יתבענו בדין ויתברר שקרותו ויתבזה ואת רצונו לא הגיע:
 
'''{{עוגן1|נעשה}} אמת נעשה שלום.''' כי כשיתברר טענות כל אחר באמתתו לא יהיה עוד מחלוקת ביניהם כי יראה חבירו כשרותו:
 
'''{{עוגן1|אמת}} ומשפט וכו'.''' אין הפי' משפט של שלום דהיינו הביצוע אלא ה"ק משנעשה המשפט נעשה השלום:
תחילתדףכאן ד/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|פרשה}} גדולה.''' כגון פרשת בראשית שהיא ה' פסוקים קורין אותה בשנים ויהי רקיע באחד בשני הראשון קורא יהי רקיע ושנים קוראים יקוו המים וכן כולם:
 
'''{{עוגן1|בשחרית}} ובמוסף וכו'.''' הכא מיירי בכל שאר מעמדות שהיו חוץ לירושלים שהן היו קורין במעשה בראשית כמשפטן אפי' ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי אבל המעמדות שבירושלים ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה והשתא קרבן מוסף מעמד דמנח' דלאו דידיה קא דחי מעמד דידי' לא מיבעיא:
 
'''{{עוגן1|בשחרית}} ובמוסף.''' הוא דמביאין ספר תורה וקורין פרשה גדולה בשנים וקטנה ביחיד אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא קורין על פה:
 
'''{{עוגן1|ערב}} שבת במנחה לא היו נככסים לבית הכנסת ולא היו קורין כלל.''' לפי שהיו טרודים לתקן צרכי שבת:
 
'''{{עוגן1|יום}} שיש בו הלל.''' כגון ימי חנוכה שיש בהם הלל ואין בהן מוסף אותן שבירושלים לא היו קורין שום פרשה בשחרית לפי שאין להם פנאי לעשות מעמדם שההלל דוחה אותו:
 
'''{{עוגן1|קרבן}} מוסף.''' ראש חדש שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה וכל שכן שלא היו קורין בפרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם נעילה שקרבן מוסף היה דוחה אותם:
 
'''{{עוגן1|קרבן}} עצים.''' יום שיש בו קרבן עצים אין בו מנחה אבל של בלילה אינו דוחה:
 
'''{{עוגן1|כך}} היה רבי יהושע שונה.''' קרבן עצים דוחה מעמד דנעילה וכל שכן שדוחה מעמד דמנחה דקרבן עצי כהנים קרב קודם תמיד של בין הערביים ואם דוחה מעמד של נעילה כל שכן שדוחה של מנחה הסמוך לו:
 
'''{{עוגן1|חזר}} רבי עקיבה להיות שונה כדברי בן עזאי.''' דקסבר קרבן מדברי תורה ודין היא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה דליכא למיחש דלמא מדחי קרבן דדברי תורה אין צריכין חיזוק אבל קרבן עצים מדברי סופרים הוא ודין הוא דלדחי מעמד דמנחה ונעילה דבעי חיזוק כי היכא דלא לדחי לקרבן עצים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שלשה}} קרויות שבתורה.''' אלו שלשה שקורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה לא יפתחו מי' פסוקים:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} עשרת הדברות.''' הם הני עשרה פסוקים:
 
'''{{עוגן1|והא}} לית בהון.''' בהני תרי פרשיות יותר מח' פסוקים וג' קוראין בהן דתנן במתני' איתפלגין. פליגי בה רב כהנא ורב אסי:
 
'''{{עוגן1|חוזר}}.''' השני חוזר ומתחיל הפסוק שגמר בו שלפניו:
 
'''{{עוגן1|וחורנה}}.''' ואידך אמר חותך פוסק פסוק א' לשנים והראשון קורא חציו והשני חציו:
 
חוזר ב' פסוקים:
 
כי היכא דליהוי י' פסוקים:
 
ויהי ערב ויהי בקר שבפרשה בראשית ושבפ' ויהי רקיע חותך לפסוק בפני עצמו כיון שגם ביום הג' כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום ג' לפסוק בפ"ע הלכך חותך גם את זה אבל שאר פסוקים אסור לפסקן:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} חותך.''' ויהי ערב ויהי בקר שבפ' יקוו המים אין בו אלא ט' פסוקים:
 
'''{{עוגן1|והרי}} פ' עמלק.''' פ' ויבא עמלק שקורין בפורים שאין בה אלא ט' פסוקים:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' שאני התם שמסיים שם סידורו של יום ואינו בדין שיקראו במה שאינו סידורו של יום כדי להשלים י' פסוקים:
 
'''{{עוגן1|לא}} יפחות מכ"א פסוקי'.''' והיינו כנגד ז' שקראו בתורה כל אחד ג' פסוקים ואס"ד דכל ג' צריכין לקרות י' פסוקים א"כ בעינן לששי כ' פסוקים ולשביעי ג' פסוקים הרי כ"ג ואנן כ"א תנן וקשיא לרב הונא:
 
'''{{עוגן1|יהי}} רקיע בתוך המים.''' וצריך לרצות על דבר מעניינו:
 
'''{{עוגן1|על}} יוצאי דרכים.''' שלא יזוקו בפחתים ובבורות:
 
'''{{עוגן1|יקוו}} המים וכו'.''' ותראה היבשה שתהיה ראויה להלוך בה:
 
'''{{עוגן1|מארת}} כתיב.''' לשון ארור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שלא יפילו.''' שרץ נפש חיה. ולא נפלים:
 
'''{{עוגן1|בע"ש}}.''' וכ"ש בשבת עצמו שאין מתענין:
 
ופריך וסנהדרין איך יכולים להתענות בכל יום בשנה כולה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מחלקין היו.''' הסנהדרין עצמן על בתי אבות ובכל יום מתענה בית אב א' וחוזרין חלילה:
 
'''{{עוגן1|על}} זאת.''' על חדא משמע בעזרא כתיב:
 
'''{{עוגן1|על}} רזא דנא.''' מכלל דאיכא אחריתי ואפ"ה לא התפלל עליה:
 
'''{{עוגן1|מתריעיו}} עליהם.''' כא' כיון דשניהם על הצלחת תבואה קאתיין:
 
'''{{עוגן1|אע"ג}}.''' שיש בלבבינו צרות רבות אין לבקש עכשיו רק על דבר זה שהתענינו עליו:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' דתני שהמעמד בכל תפילה אתיא כר"מ:
 
'''{{עוגן1|מתפללין}} וקורין מתפללין וקורין.''' כלומר כל פעם שמתפללין קורין בתורה אבל לרבנן אין קורין אלא בתפלה אחת:
 
'''{{עוגן1|הא}} במוסף יש בו.''' מעמד ביום שיש בו קרבן עצים וקשיא מ"מ מ"ש מוסף ממנחה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מתני' דר"מ.''' דסובר מתפללין וקורין הלכך במוסף קורין דעדיין יש שהות לעשות קרבן עצים אחר מוסף אבל במנחה שוב אין זמן הלכך אין קורין בו שלא יעכבו עד אחר מנחה:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי.''' איכא דתני ומחליף קרבן עצים אין בו במוסף:
 
'''{{עוגן1|כמתניתין}}.''' תני קרבן עצים אין בו במנחה ודקשיא מ"ש מוסף ממנחה:
 
'''{{עוגן1|סוכרא}} דקיסא טרד.''' שהם טרודים במנחה להביא העצים לבית המקדש:
 
'''{{עוגן1|מפני}} סעודת ר"ח.''' שהיו טרודים במנחה הלכך קרבן מוסף אין בו במנחה:
 
'''{{עוגן1|קרייא}} מסייעא לר"י.''' דאמר בסמוך דשני ימים של ר"ח יש בהן קדושה:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר וכו'.''' אם תאמר ויהי ממחרת החדש השני היינו בחדש אחר קשיא סיפא דקרא דכתיב גם תמול גם היום ש"מ דבשני ימים זה אחר זה הוה המעשה:
 
'''{{עוגן1|מפקד}}.''' צוה לאנשי בית הכנסת דכופרא:
 
'''{{עוגן1|סכון}} וכו'.''' ראו שתכנסו לבה"כ ביום שלשים של החדש בעוד שהוא יום ותוכלו לומר הלל ויעלה ויבא בתפילה בזמנו ביום שלשים:
 
'''{{עוגן1|ועיבורו}}.''' הוא יום שלשים ואחד ובר"ה דף י' הגירסא בענין אחר ושם פירשתי:
תחילתדףכאן ד/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|זמן}} עצי כהני' והעם.''' מפרש בגמרא וביום שמביאים עצים מביאים קרבן נדבה ועושין אותו היום י"ט:
 
'''{{עוגן1|וכל}} מי שטעה בשבטו.''' ולא היה יודע עם מי לילך היה הולך עם בני זתוא:
 
'''{{עוגן1|ובני}} גונבי עלי.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|שבו}} בני פרעוש שניי'.''' לאחר שסיימו מטילי פייסו' איזהו באחרונה כדכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:
 
'''{{עוגן1|שהיה}} בו הלל.''' לפי שא' בטבת חל בחנוכה לעולם ובחנוכה גומרים את ההלל אבל הלל דר"ח אינו אלא מנהג בעלמא לא דחי מעמד ומהאי טעמא לא חשיב ר"ח ניסן דאית ביה נמי הלל ומוסף וקרבן עצים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מה}} ראו וכו'.''' להימנות הא אפי' כל יחיד יכול לנדב עצים כדתנן שקלים פ"ו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בשעה וכו'.''' וקמ"ל שהעצים שלהן קודמין לכל שאר עצים שבלשכה:
 
'''{{עוגן1|הנביאים}} שביניהן.''' שהיו באותו הדור כגון חגי זכריה ומלאכי ועזרא ונחמיה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} משלהן.''' מעצים שהתנדבו הן:
 
'''{{עוגן1|דר"י}} היא.''' הא דאמרי' שעצים לקרבנות ציביר באים משל יחיד אתיא כר' יוסי דמתני' דברי הכל היא. ואפילו כרבנן דע"כ לא פליגי רבנן ור"י אלא בגופו של קרבן:
 
'''{{עוגן1|אבל}} במכשירי קרבן.''' כגון עצים לקרבנות הכל מודים דמשתנה מיחיד לציבור:
 
'''{{עוגן1|כתונת}} לבנה.''' הכהן לשרת בו בקדש:
 
'''{{עוגן1|צריכה}} למסור לציבור.''' מיהו אם מסרה מותר לעבוד בו במכשירי קרבן:
 
'''{{עוגן1|כגון}} כתונת.''' ה"ג מתני' מסייעא לר' יוסי. וה"פ מהך ברייתא דמגילת תענית מוכח כדא"ר יוסי בשם ר' אילא דד"ה היא:
 
'''{{עוגן1|בשעת}} קרבן.''' בזמן שבה"מ קיים:
 
'''{{עוגן1|רי"א}} אין נוהגין אלא בשעת הקרבן.''' ש"מ דרבנן דפליגי עליה דר"י סוברים דנוהג אפילו שלא בשעת הקרבן ופשיטא שמודים שהיו זמנים להבאת העצים וכמתני' דתענית:
 
'''{{עוגן1|והיינו}} מתענין ולא משלימין.''' מפני שי"ט שלהן היא שבני סנאה בן בנימין הקריבו עצים בעשרה באב כדתנן בתענית פ"ד וזה היה ודאי אחר החרבן דבזמן הבית אין צום בט"ב ואס"ד דלא היו העצים אלו אלא לצורך קרבנות יחיד ודינו כקרבן יחיד למה יהיה להן י"ט אף שלא בשעת קרבן בשלמא בשעת קרבן ניחא דאף יחיד שמביא קרבן ה"ל כי"ע כדאמרינן בר"פ מקום שנהגו אלא לאחר החרבן מאי טעמא אלא ודאי דאף לקרבנות ציבור התנדבו אלו ונשאר הי"ט לדורו' ומסתמא לא פליגי רבנן דמתני' עליה דראב"צ וקי"ל מעשה רב:
 
'''{{עוגן1|פרסדאות}}.''' שומרים כמו ששומרים הפרדסות:
 
'''{{עוגן1|קציעות}}.''' תאנים יבשים שכותשין אותן ועושין מהן עגולין:
 
'''{{עוגן1|עלי}}.''' הוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא שבו כותשין את הקציעות:
 
'''{{עוגן1|סלמיי}} הנתוצתי.''' כלומר נוצתים הסולמות:
תחילתדףכאן ד/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בי"ז}} בתמוז נשתברו הלוחות.''' בגמ' מפרש:
 
'''{{עוגן1|ובטל}} התמיד.''' שלא היו שם כבשים להקריב שבאה העיר במצור:
 
'''{{עוגן1|והעמיד}} צלם בהיכל.''' פליגי בה אמוראי בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שביעי}} שהוא לאחר הדברו'.''' דסובר בששי בסיון נתנה התורה ובז' דהיינו יום שלאחר מתן תורה הוא היה התחלת מ' יום הראשונים שנכנס משה למחנה שכינה להיות שם עם ה' לקבל הלוחות:
 
'''{{עוגן1|מ'}} יומין.''' אני עומד בהר והיינו מ' יום שלימין יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי בז' בסיון עלה נמצא מ' יום כלין בי"ז בתמוז דהיינו כ"ד דסיון וט"ז דתמוז כיון שהגיע יום מ' ולא בא שהעם סברו דמקצת היום ככולו ואותו היום שעלה מן המנין נמצא שכלו מ' יום בט"ז בתמוז:
 
'''{{עוגן1|אינו}} יודע להבחין.''' כי משה להיותו אב בחכמה הכיר בניגוני הקולות ואמר קול ענות אנכי שומע ויהושע לא הבין להבחין:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רבי יסא.''' מאי קול ענות קול שמקלסין לעכו"ם אנכי שומע:
 
'''{{עוגן1|אין}} כל דור ודור.''' כלומר כל פורענות מצטרפין לענשו חטא של עגל א"נ שלכל דור משתלם מעט מעונש העגל ול"נ דיליף מדכתיב ונחלו לעולם וסמיך ליה וינחם ה' על הרעה וגו' דה"ק ונחלו לעולם עון העגל לפיכך וינחם ה':
 
'''{{עוגן1|אונקי}}.''' משקל קטן בל"א קורין אותו אונט"ץ:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהא אדם דן אומדות.''' דאף על גב כשבא אל יהושע אמר קול עכו"ם אנכי שומע אפ"ה לא שיבר הלוחות עד שבא אל המחנה:
 
'''{{עוגן1|כל}} ערל לא יאכל בו.''' והיינו ערל שמתו אחיו מחמת מילה ואינו אלא מעוכב מצוה אחת ואפ"ה לא יאכל בו:
 
'''{{עוגן1|התורה}}.''' עשרת הדברות שכל המצות כלולי' בהן וישראל מומרים לא כ"ש שאינן כדאי להן:
 
'''{{עוגן1|יפה}} עשית ששיברת.''' מיתורא דאשר קדריש לשון יישר א"כ מדלא א"ל בכעס:
 
'''{{עוגן1|ביקש}} הקב"ה לחוטפן.''' שאינן ראויין לכך שגלוי לפניו שלא יעשו תשובה נכונה על אותו מעשה ודריש מדכתיב ואתפוש בשני הלחות ל"ל להתפיסן שהרי כבר היו בידו דכתיב לעיל מיניה ושני לחות הברית על שתי ידי אלא שהיה תופסן בכח:
 
'''{{עוגן1|ולכל}} היד החזקה.''' ל"ל דהרי כבר נאמר לכל האותות והמופתים אלא לכל היד החזקה היינו מה שעשה בכח ידו:
 
'''{{עוגן1|ייא}} שלמא וכו'.''' הקב"ה משבחו ואמר יהא שלמא ליד דגברה יותר ממני (והי"מ הגיה ודחק בפי' ואין צורך):
 
'''{{עוגן1|הלוחות}} היו מבקשין לפרוח.''' כדרך כל הנבראים שחשקן וחפצן לחזור אל מקורם כטבע האש והלוחות מקורן מלמעלה לפיכך רצו לחזור לשם:
 
'''{{עוגן1|והיה}} משה תופסן.''' להראות לישראל עד כמה גרם החטא:
 
'''{{עוגן1|הכתב}} עצמו פרח.''' אף ע"ג שהיו חקוקים מ"מ היו בדיו שחור ע"ג החקיקה:
 
'''{{עוגן1|והכתב}} היה סובלן.''' כנפש הסובל הגוף:
 
'''{{עוגן1|כיון}} שפרח הכתב.''' ע"י שחרה אף משה ונסתלקה השכינה ממנו ולא היה כח בידו לעכב הכתב עוד והלך לו:
 
'''{{עוגן1|כבדו}} על ידיו של משה.''' לשאת משא ארבעים סאה:
 
'''{{עוגן1|היו}} משלשלים להם.''' אותן שבפנים מורידין מעל החומה שתי קופות של זהב מתרומת הלשכה לאותן שבחוץ לקנות שני תמידין:
 
'''{{עוגן1|שני}} גדיי'.''' שאינו ראויין לתמידין:
 
'''{{עוגן1|העיד}} ר"י בן בבא.''' בעדיות פ"ו:
 
ה"ג והיו מעלין להן שני כבשים ובסוף שלשלו להם ב' קופות של זהב והעלו להם שני חזירים:
 
'''{{עוגן1|עד}} שנעץ החזיר.''' צפרניו בחומה שכן דרכו כשגוררין אותו:
 
'''{{עוגן1|וקפץ}}.''' החזיר מא"י מ' פרסה א"נ ממדינת א"י קפץ מ' פרסה שנטבע בים שכן דרך שנופלות המדינות בזועות:
 
ופריך כתיב בט' לחדש וגו' ואת אמר הכין שהיה בי"ז:
 
'''{{עוגן1|קלקול}} חשבונות יש כאן.''' מרוב הצרות טעו בחשבונות ולא רצה. המקרא לשנות ממה שסמכו הם לומר כביכול אנכי עמו בצרה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מהו באחד.''' עדיין לא נשרף. ועל מה שמחו הא עדיין לא נשרף וא"ל דעל הבקעת העיר שמחו דהא כתיב שאמרה צור אמלאה החרבה ש"מ דלאחר החרבן שמחה:
 
'''{{עוגן1|ביום}} ולילה.''' אחד יוצא רץ מירושלים לצור א"כ מסתמא ביום החרבן ידעו ושמחו ומהו בא' אלא שטעו בחשבונות:
 
'''{{עוגן1|אמר}} יעשה.''' יום זה שנשבה בנו ראש לחשבנותיו וה"נ עשה יום ט"ב ראש לחשבון ובאמת ביום החרבן נשמע בצור ואותו היום קורא יתזקאל באחד לחדש:
 
'''{{עוגן1|ונתקדש}}.''' ונזדמן להריגה א"נ לשון נקי' קאמר ור"ל ונטמא (וי"מ מגיה ונתחלש ואין צורך):
 
ופריך ניחא נתקלקלו לשעבר ישראל שגלו מרוב הצרות טעו ביום הבקיעה:
 
'''{{עוגן1|להבא}}.''' וכי אדם טועה בשביל צרה שתבא בתמיה ואיך טעה יחזקאל בתחילת כתיבתו הלא לא נודע לו החרבן עד לאחר הכתיבה כמפורש בקרא:
 
'''{{עוגן1|בין}} כמ"ד בט' לחדש.''' היתה הבקיעה ובא' לחדש היה החרבן:
 
בין כמ"ד בי"ז היתה הבקיעה ובתשעה באב היה החורבן:
 
'''{{עוגן1|מה}} ביניהון.''' כמה ימים היה בין הבקיעה לחורבן:
 
'''{{עוגן1|כ"א}} יום.''' מ"ט:
 
'''{{עוגן1|משהוא}} מוציא את ניצו.''' משעה שמתחיל להניץ:
 
'''{{עוגן1|צום}} הרביעי זה י"ז בתמוז.''' וקרי ליה רביעי שהוא רביעי לחדשים וכן כולם סדר חדשים הוא מונה:
 
'''{{עוגן1|יום}} שנהרג בו גדליה בן אחיקם.''' ששקולה מיתת צדיקים כחרבן בית אלקינו:
 
'''{{עוגן1|סמך}} מלך בבל.''' התחיל לצור עליה:
 
'''{{עוגן1|שמועה}} לגולה.''' לגלות יכניה שגלו לבבל י"א שנה לפני החרבן:
 
'''{{עוגן1|שביהודה}} מתענין על המעשה.''' אותן שהיו בשעת החרבן בירושלים ובא"י מתענין בט"ב:
 
'''{{עוגן1|ראשון}} אחרון.''' ראשון שבפסוק הוא אחרון לפורענות:
 
ועל אחרון שבמקרא ראשון לפורענות שהרי תחלה סמך ואח"כ הובקעה:
 
'''{{עוגן1|ואני}} דורש ראשון ראשון.''' שבסדר המקרא והפורענות:
 
'''{{עוגן1|ואני}} רואה דברי מדברי ר"ע.''' אע"ג שהוא מונה לסדר החדשים מ"מ סדר פורעניות עיקר:
 
'''{{עוגן1|במעברתא}}.''' בגשר:
 
'''{{עוגן1|טרלוסה}}.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} הועמד.''' צלם בהיכל תנן במתני' קאי אצלמו של מנשה דמשמע שהועמד כבר קודם אפוסטמוס והוא הסמל הקנאה:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} העמיד.''' משמע אותו ששרף התורה הוא העמיד הצלם בהיכל ועל אפוסטמוס קאי:
 
'''{{עוגן1|וה"ג}} מפני מה לא קבעו אותו תענית.''' אי"ז בתמוז קאי למה לא קבעו אותו לצום בלילה וביום ושיהא קבוע לעולם ואפי' יש שלום כמו ט"ב:
 
'''{{עוגן1|שלא}} קיבלו רוב ציבור עליהם.''' בזמן הגלות הראשון:
 
'''{{עוגן1|כל}} מה שנעשה בזה חזר.''' דבט"ב צרה אחת דהיינו החרבן חזר לבו ביום בשני משא"כ בי"ז בתמוז לא נעשית צרה אחת פעמים:
 
'''{{עוגן1|ואין}} מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר מ' יום.''' ותענית ממעט מאור עיניו של אדם דהא חולי הרעבון הוא אחיזת בולמס כדתנן פ"ח דיומא מאכילין אותו עד שיאורו עיניו הלכך לא קבעו שיצומו יום ולילה תוך מ' יום שני פעמים דהיינו י"ז בתמוז וט"ב:
 
'''{{עוגן1|הה"ד}} ויהי בשנה השנית וכו'.''' אמתני' קאי דתנן בט"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו וקאמר דמקראי מוכח דבט"ב הוה דבכ' באייר נעלה הענן הרי י' מאייר שהן ג' ימים שנסעו מהר ה' וז' דהסגר' מרים וחדש סיון אכלו בשר תאוה נמצא שבראש חדש תמוז דהיינו ביום שלשים דסיון נשתלחו המרגלים וכלו הארבעים יום בתשעה באב:
 
'''{{עוגן1|לאילן}} טלייא וכו'.''' לאותן התינוקות שבורחין מבית הספר ויוצאין לכפרים כך ברחו מהר ה' לכך כתיב ויסעו מהר ה' ולא כתיב להיכן נסעו אלא ויסעו מפני הר ה':
 
'''{{עוגן1|בו}} ביום נתאוו תאוה.''' היינו יום ג':
 
'''{{עוגן1|אתון}} וכו'.''' באו המרגלים ומצאו ישראל עוסקין בפ' חלה וערלה וגמרא גמיר להו דהוו עסקי בפ' אלו:
 
'''{{עוגן1|ואתם}} עסוקין בהלכת חלה וערלה.''' שהן מצות התלויות בארץ:
 
'''{{עוגן1|בכיי'}} של תפלות.''' שאין לה טעם כמו תפל בלי מלח:
 
'''{{עוגן1|על}} שש עריות.''' והן אחותו מאביו אחותו מאמו ואחות האב ואחות האם ונדה ואשת אח שהן עריות שאין בית דין ממיתין עליהן ואין בן נח מוזהר עליהן אבל שאר עריות אף בני נח היו אסורין בהן דכתיב על כן יעזב איש וגו':
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' משה:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} כן.''' כדבריכם מה ראיתם הטובה היא אם רעה:
 
כל עיר שהיינו נכנסים בה היינו רואין אותן טרודין בעסקי מתים:
 
'''{{עוגן1|הוה}} טב קרתא.''' היה מת החשוב שבעיר בעוד שבני העיר עסקו בקבורתו היו תרי' את העיר ויוצאין ואין שום אדם היה מרגיש בהן:
 
'''{{עוגן1|ולא}} עוד וכו'.''' אף זה מדברי הקב"ה שאמר למרגלים הוא:
 
'''{{עוגן1|ידעין}} הויתון.''' ומניין ידעת' איך הייתם בעיניהם אלא שרצונכם להוציא דבה על הארץ ולכך נענשו גם ישראל עמהם שהיה להם ללמוד בדבריהם שכוונתם להוציא דבה:
 
'''{{עוגן1|ממנו}}.''' כלפי השכינה כביכול:
 
'''{{עוגן1|ורעו}} דליותיו.''' הם הענפים וקאמר דעל ידי המולה גדולה רעו בניהם במדבר ארבעים שנה:
 
'''{{עוגן1|מוצאי}} שבת.''' א' בשבת:
 
'''{{עוגן1|ומוצאי}} שמיטה.''' שנה שמינית:
 
'''{{עוגן1|וישב}} עליהם את אונם וגו'.''' אף על גב דזהו שירה של יום ד' ואותו היום מ"ש הוה קינה בעלמא נפל בפומייהו:
 
'''{{עוגן1|מה}} את ש"מ.''' איך שמעינן מינה דאומרים שירה בלא נסכים:
 
'''{{עוגן1|מאחר}} שאלו נסכים היה.''' כלומר אף שאלו נסכים היו מיום ד' אין זה זמנו של שיר אלא היה להס לומר שיר של יום אלא ודאי שלא הקריבו נסכים אלא שלא אמרו שיר ביום ד' ואמרו אותו ביום א':
 
'''{{עוגן1|שירו}} של יום.''' אמרו דהיינו שיר של יום ד':
 
'''{{עוגן1|שירו}} של אתמול.''' הם שטעו וכדפרישי' לעיל:
 
'''{{עוגן1|יהוריב}}.''' כך היה שמם של ג' משמרות יהויריב מירון מסרביי וקדרי' להו על הקינ' השם ריב גבר מן רון שבעיר והיינו מהשיר שאמרו ממנו נחרב העיר ונמסר הבית ביד השונאים:
 
'''{{עוגן1|ידעי'}} עמוק ציפורים.''' אף זה שם ג' משמרות ודרשות:
 
'''{{עוגן1|כ"ד}} עובדין.''' כ"ד מאורעות קשות הזכיר ר' שהיו בשעת החרבן ונרמזים בפסוק בלע ה' ולא חמל:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ור"י יתיר על ר'.''' בתמיה והלא ר' היה קרוב לחרבן בה"מ יותר מר"י ובקי טפי במאורעות ההם:
 
'''{{עוגן1|הוה}} תמן.''' היו. שם זקנים שהיו זוכרין החרבן וכשהיה ר' דורש מחרבנו היו בוכים ומצטערים ולא היה ר' יכול לגמור כל המאורעות הנרמזים בפסוק:
 
ברוך ר' רבו בריך וי"ג בדוך ר' היה וכו':
 
'''{{עוגן1|ידיו}} של עשו בביתר.''' אע"ג דגדולה היא מה שעשאו בחרבן בה"מ מ"מ בחרבן ביתר לא היה שם אלא בני אדום:
 
'''{{עוגן1|יעלו}} עשבים בלחייך.''' כלומר זמן רב אחר מיתתך:
 
'''{{עוגן1|תוקעי}} קרנות.''' ראשי גייסות שמקבצים חיילותיה' ע"י קרנות:
 
'''{{עוגן1|מטיפי}} אצבע.''' קטועי אצבע שהיו נבדקים ע"י כך אם הם אבירי לב שיחתכו אצבע בשניהם:
 
'''{{עוגן1|רוכב}} על סוסו.''' ובעודו רץ שולח ידו בענפי ארז הגבוהים ועוקרו:
 
'''{{עוגן1|באיסרטיה}}.''' בצבא שלך:
 
'''{{עוגן1|לא}} תסעוד.''' לא תעזרינו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} תכסוף.''' ולא תשחית אותנו אלא תניח הכל אל הטבע:
 
'''{{עוגן1|עאל}} ליה.''' נכנס דרך הביב לעיר שלא היה יכול לכנוס דרך שער העיר שלא יראו אותו שומרי השער:
 
'''{{עוגן1|עבד}} נפשיה.''' עשה עצמו כאלו לוחש ליה לר"א דבר מה בתוך האוזן:
 
'''{{עוגן1|חמוניה}}.''' ראו אותו בני העיר לאותו הכותי והביאו אותו אל בן כוזיבא וא"ל ראינו לזקן זה שדיבר עם דודך ר' לעזר:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אנא וכו'.''' א"ל הכותי לבן כוזיבא אם אני אומר לך מלך אדריינוס הורג אותי ואם לא אומר לך אתה הורג אותי מוטב שמלך יהרוג אותי ולא אתה וא"ל ר' לעזר אמר לי שהוא רוצה להשלים המקום לאנדריינוס:
 
'''{{עוגן1|יהיב}} ליה.''' בן כוזיבא לר' לעזר בעיטה חדא ברגלו והרגו:
 
'''{{עוגן1|זרוען}} של כל ישראל.''' שהיה מעמידן בתפלתו ועין ימינם כי באור תורתו היה רואים אור:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} חמי לי פטומיה.''' הראו לי גופו וי"מ גידו והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|אשכח}}.''' נחש כרוך וראו שנחש הרגו:
 
'''{{עוגן1|של}} קצוצי תפילין.''' בתים שהטוטפות נתונים בהן חוץ מן הרצועות:
 
'''{{עוגן1|במכתובים}} הללו.''' הם העצים או האבנים שכותבין בהן על האבנים או על השעוה:
 
'''{{עוגן1|עיני}} עוללה לנפשי.''' ואין איש אתו שהוא לבדו נשתייר:
 
'''{{עוגן1|מלא}} קומה.''' שהיו עומדים בקומתן א"נ שהיו צבורים מלא קומה:
 
'''{{עוגן1|נקבעה}} הטוב והמטיב.''' היא ברכה רביעית שבברכת המזון וקבעוהו בבה"מ לפי שבה"מ טעונה כוס והיה ראוי לברך על היין אחר בונה ירושלים והם היו סביב הכרם לכך קבעו הברכה אחר בונה ירושלים:
 
'''{{עוגן1|שהדליקה}} וכו'.''' ששמחו על חרבן בה"מ:
 
'''{{עוגן1|בולווטי}}.''' יועצים ושרים:
 
'''{{עוגן1|וכדו}} וכו'.''' וכשהיו רואין איש עולה לירושלים היו אומרים לו בשביל ששמענו עליך שאתה רוצה להיות שר ומושל:
 
'''{{עוגן1|ארכונטס}} ובולבוטס.''' שר ויועץ:
 
'''{{עוגן1|והוא}} א"ל.''' אין דעתי על דבר זה:
 
'''{{עוגן1|בדיל}} וכו'.''' א"ל בשביל ששמענו עליך שאתה רוצה למכור שדך:
 
'''{{עוגן1|והוה}} חבריה א"ל מה את.''' רוצה מזה כתוב ואני חותם לך לעד שקנית שדה זו וכן עשו ולכך היו מדברי' עמו תחלה כדי שיסברו הרואים והעוברים ושבין שבענין המשא ומתן של השדה דברו עמו:
 
'''{{עוגן1|והוון}} וכו'.''' והיו משלחין השטר לבן ביתו הממונה על שדותיו וא"ל אם יבא פלוני לכנוס לשדה שלו אל תניחהו כי קניתיו ממנו:
 
'''{{עוגן1|וכיון}}.''' ששמע מהם האי גברא שכן הוא אמר הלוואי ששבר רגלו ולא היו עולה לירושלים:
 
'''{{עוגן1|אצדי}} אורחותיה.''' יהי' חרב ושמם דרך ביהמ"ק ולא נצטרך לעלות שם לרגל:
 
'''{{עוגן1|אוף}} אינון.''' אף הם אנשי ביתר לא הי' סופן בטובה שאעפ"י שהיו רעים לא הי' להם לשמוח בפרהסיא לאידם כמו שנא' שמח לאיד וגו':
 
'''{{עוגן1|ואמרין}}.''' הרומיים כל רפואה לדבר זה ליתן כתר מלכות על ראשיהן של אלו:
 
'''{{עוגן1|אמרין}}.''' נבדוק עוד פעם א' ואם לא נצליח נהיה להם לעבדים:
 
'''{{עוגן1|פגע}}.''' מהאחים בצאתם למלחמה זקן אחד:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' בוראכם יהיה בעזרתכם:
 
אמר אחד מהאחים לא יסעדינו כי אין אנו צריכין לעזרתו וגרם העון ונהרגו:
 
'''{{עוגן1|היו}} מוציאין ממנו.''' שהיו מקננות בענפיו תורים ובני יונה מרובים עד שהיו מוציאין מהולדות מ' סאה בכל חדש:
 
טור שמעון שם מקום:
 
'''{{עוגן1|תלת}}.''' מאה מדות של פתיתי לחם שהיו נותנים כל ע"ש לעניים:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} משחקין בכדור.''' בשבת א"נ שהיו מבלין ימיהם בהם ולא עסקו בתורה:
 
'''{{עוגן1|קטמוס}}.''' פנקס החשבונות ההכנסות של המלך היה גדול כל כך שהיה צריך לישא אותו בעגלה. כבול ושיחין ומגדל צבעיין. שמותן של ג' עיירות:
 
'''{{עוגן1|דלא}} היו מקבלין.''' לעובר ושב כלו' לאורחים:
 
'''{{עוגן1|תחלוסייא}}.''' מין כרישי"ן וגדל הרבה במהרה:
 
'''{{עוגן1|גופנא}}.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|פלגס}}.''' פרונד"א בלע"ז:
 
'''{{עוגן1|שידות}}.''' עגלות והיו עשויות משל מתכות ולא היה בו שום עץ:
 
'''{{עוגן1|שידה}}.''' כזו לא נמצאת בימינו אפי' אחת וי"ג שירה והוא מין משי וגירסתינו נראה עיקר:
 
'''{{עוגן1|של}} זכריה.''' שהרגוהו שרי יהודה במצות המלך יואש כשהשתחוו ליואש ועשאוהו אלוה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא נהגו בדמו וכו'.''' בתמיה כיון שהרגוהו במקדש איך לא חששו לכסותו לטהר המקדש או לנהוג בו כדם צבי ואיל:
 
ומשני אלא כל כך למה נשאר שם להעלות חמה ומאת ה' היתה שיבוא נבוזראדן וינקום נקמתו:
 
'''{{עוגן1|על}} צחיח הסלע.''' על חלקת האבן שלא יבלע הארץ:
 
'''{{עוגן1|תוסס}}.''' מבצבץ:
 
'''{{עוגן1|תליין}} בגרדון.''' מיני יסורין ונגידא:
 
'''{{עוגן1|גרדון}}.''' הוא מקום המשפט:
 
'''{{עוגן1|הואיל}} והקב"ה רוצה לתבוע דמו.''' נגלה לו על כרחנו:
 
'''{{עוגן1|נזף}} בי'.''' גער נבוזראדן בדם זכריה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מה את.''' רוצה לאבד כל אומתך בשבילך:
 
'''{{עוגן1|קלתותי'}}.''' הם התאים שהיו סביב למקדש:
 
'''{{עוגן1|והלכו}} להן אצל ישמעאלים.''' שחשבו שירחמו עליהם שהם קרוביהם:
 
'''{{עוגן1|דאנן}} צחיי.''' שאנחנו צמאי':
 
וכיון שהיה אחד מהן מתיר הנוד ונתנו לתוך פיו הי' הרוח יוצא ונכנס בבטנו וחנקו:
 
'''{{עוגן1|מטול}} רב.''' משא גדולה היתה בערבייא והם הישמעאלים:
 
'''{{עוגן1|מי}}.''' שהיו נתונים ביער הלבנון והוא בית המקדש עתה בערב ילינו:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' כמו אלה וה"ק וכי אלה אורח בני דודים כאשר עשו בני ישמעאל לישראל:
 
'''{{עוגן1|ישמעאל}}.''' כשהיה צמא במדבר וכי לא הזמין לו ה' מים וכל זה בזכות אברהם כן היה להם לעשות לבניו:
 
'''{{עוגן1|לא}} מן טיבותכון.''' לא לקבל טובה מכם באו אלא מפני חרב האויב והיה לכם לרחם עליהם ולהצילם עד כי יעבור הזעם:
 
'''{{עוגן1|שלא}} רצו לשמר את שמיטיהם.''' והיתה עיניהם צרה שלא לעזוב הפירות והתבואו' להעניים כדכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך לכך נענשו א"כ יש לכם ללמד שאין לעזבם וליתן להם די מחסורם בעברם עליכם והי"מ דחק מאוד ע"ש:
 
'''{{עוגן1|כי}} ראו בארון ה'.''' ויך בעם שבעים איש חמשי' אלף איש:
 
'''{{עוגן1|ואלו}}.''' שמתו מאנשי בית שמש היו מן הדרום בצד אחד מן העיר אשר בא דרך שם הארון צא וחשוב כמה היו אנשי בית שמש כולן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וכדון אין את וכו'.''' וה"פ ועכשיו אם אתה ממלא בקנים כמספר המתים לא תכילם המקום ההוא שהיו עומדים שם האנשים:
 
'''{{עוגן1|מה}} חציפא היא ארץ ישראל.''' כלומר מה אמצה כחה שהיא עושה פירות עם שגפרית ומלח שרפה כל ארצה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שמזבלין אותה.''' אפילו לתבואות אבל שאר ארצות אין מזבלין אותן אלא לירקות ולאילנות:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהופכין את עפרה.''' ממטה למעלה שיהא המקום שלא בא עליה גפרית ומלח למעלה:
 
'''{{עוגן1|עובדא}}.''' מעשה שהיה באחד דהוה עומד וזרע בבקעת ארכל ודחק ידו ביתד המחרישה והעמיקו ויצא אש מהעפר השרופה ושרפה הזרע:
 
'''{{עוגן1|לא}} נראה עוף טס בא"י.''' שכולן גלו לבבל א"נ מפני שהיה שם גפרית ומלח ולא היו יכולים לעוף באויר ההוא:
 
'''{{עוגן1|בהמה}}.''' בגימטרי' נ"ב:
 
'''{{עוגן1|גלו}} עם ישראל.''' להיות להם לפרנסה:
 
'''{{עוגן1|שיבוטא}}.''' לפי שטעם מוחו כטעם החזיר לכן לא היה ראוי להיות בארץ הקדושה כ"כ הי"מ ול"נ לפי שאינו יכול לילך דרך עליית המים וכן נמצאו דגים במדינתינו שקורין (לאק"ס) שאינן יכולין לילך דרך ירידת המים:
 
'''{{עוגן1|אשרי}} מי שהוא רואה וכו'.''' דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם:
 
'''{{עוגן1|קשטי'}}.''' אנשי חיל מזוייני':
תחילתדףכאן ד/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שבת}} שחל תשעה באב.''' שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה:
 
'''{{עוגן1|אסור}} לספר ולכבס.''' כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:
 
'''{{עוגן1|ובחמישי}} מותרין.''' כשהיו מקדשי' ע"פ הראיי' וחל תשעה באב להיות בע"ש מותרי' בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:
 
'''{{עוגן1|שני}} תבשילין.''' ודוקא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי אפילו בישלו מותר לאכול שני תבשילין:
 
'''{{עוגן1|ישנה}}.''' בגמרא מפרש:
 
'''{{עוגן1|בכפיי'}} המטה.''' שכופה המטה על פניה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' אמתני' דפ"ק קאי דתנן ממעטין בבנין ובשמחה וקאמר לא אמרן אלא בבנין של בית שמחה:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אם היה כותלו.''' של בית שמחה:
 
'''{{עוגן1|גוהה}}.''' נוטה ליפול:
 
'''{{עוגן1|כותלא}} דגנא ביה.''' כותל ביתו שהוא ישן בו אבל כותל של בנין שמחה אף אם נוטה ליפול אסור לבנותו:
 
'''{{עוגן1|שלא}} לעשות סעודת אירוסין.''' בע"ש:
 
'''{{עוגן1|הא}} לארס.''' בלא סעודה מותר אפי' בע"ש:
 
'''{{עוגן1|מושיב}} יחידים ביתה.''' מכאן שארבעים יום קוד' יצירת הולד בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני:
 
'''{{עוגן1|במאזנים}} לעלות המה מהבל יחד.''' דרשו בויקרא רבה עד שהן עשוין הבל בתוך מעי אמן הם יחד שמעי' דמהם כבר יצאו הזיווגי':
 
'''{{עוגן1|וכא}} הוא אומר הכין.''' וכאן הוא אומר דאיכא למיחש שמא יקדמנו אחר ויקחנה אלא שמא יקדמנו אחר בתפלה. דתפלה משנה הגזרה:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} כן לא קיימה.''' אם זכה בה ע"י תפלה אינה מתקיימת לו וימו' הוא או היא:
 
'''{{עוגן1|מרוח}} ומלבוש.''' לכבס וללבוש:
 
'''{{עוגן1|ברם}}.''' אבל לכבס ולתקן לאחר ט"ב שרי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ר"ש אמר כן אנן אמרין וכו'.''' וה"פ רב ששת פליג ארבי יונה וסובר דאפילו לכבס ולתקן אסור שהרי אנן אומרים דהאי כובס אסור לו לעשות מלאכתו בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה ש"מ דאפי' לתקן אסור:
 
'''{{עוגן1|ובחמישי}} מותרין מפני כבוד השבת.''' למאי אילימא לכבס וללבוש מיד מאי כבוד השבת איכא אלא להניח ובחמישי הוא דמותרין אבל השבת כולה אסור וקשיא לר' יונה:
 
'''{{עוגן1|לתספורת}} הושבה.''' הא דתנן במתני' בחמישי מותרין מפני התספורת הוא דנקט דדוקא בה' מותר ובכל השבוע אסור אבל לכבס ולהניח שרי:
 
'''{{עוגן1|לאחריו}} מהו.''' כגון שחל ט"ב בג' בשבת אם מותר ביום ד' וה' שלאחריו בכיבוס ותספורת או לא:
 
'''{{עוגן1|דרשה}} רחב"ב.''' לאנשי ציפורי כר"י דלאחריו אסור:
 
'''{{עוגן1|ואין}} בן אחוי וכו'.''' וכי אין בן אחיו של ר"ח הגדול פליג ארץ בר בא ויפה עשו אנשי ציפורי שלא קיבלו:
 
'''{{עוגן1|מה}} עביד לה רשב"ל.''' למתני' דתנן שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס מדנקט סתמא משמע דאפילו לאחריו אסור:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' מפרש למשנתינו כשחל ט"ב בשבת והלכך כל השבת כולה אסורה:
 
מן דהוה וכו' כשיצא ט"ב היה מכריז:
 
'''{{עוגן1|יפתחון}} ספרייא.''' אומנים יפתחו החנות שיבואו בני אדם לספר:
 
'''{{עוגן1|חגה}}.''' מר"ח שנקרא חג החמירו על עצמן באיסור כיבוס:
 
'''{{עוגן1|חדשה}}.''' כל חדש אב נהגו באיסור כיבוס:
 
'''{{עוגן1|שבתה}}.''' אינן נוהגין איסור אלא בשבוע שחל ט"ב בתוכה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|בז'}} נכנסו.''' העכו"ם לבה"מ:
 
'''{{עוגן1|מקרקרי'}}.''' רוקדים וצועקים בו:
 
'''{{עוגן1|ולילי}} עשירי.''' שבלילה ההוא נשרף הבה"מ כולו:
 
'''{{עוגן1|לעקור}} תשעה באב.''' קס"ד לגמרי רצה לעקרו דאין צרה ואין שלום רצו מתענין וא"כ אין בזה ביטול דברי ב"ד שתקנו לצום בט"ב שכך התנו בתחלה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} כך איתאמרת.''' שרצה לבטל ט' באב לגמרי אלא אותה שנה לחוד רצה לבטל מפני שחל בשבת:
 
'''{{עוגן1|וגזי}} ליה.''' ובהיפך מעשה דהכא הוה התם דר"א טעה ושכח ורבי בא הזכירו דתנינן תמן. יבמות פ"ו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} היתה תובעת להינשא.''' כגון שבאת מחמת טענה ואומרת מי לא בעיא האי איתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה הוא דכופין בעלה שאינו מוליד להוציא אבל אין כופין אותה לקיים פריה ורביה דלא מיפקדא:
 
'''{{עוגן1|טובים}} שנים מן האחד.''' אילו לא שמעת גם אתה הייתי טועה בדבר עכשיו טוב לי שהזכרתני וכן בהיפך בדין האשה:
 
'''{{עוגן1|מהו}} ישנה.''' דקאר"ג:
 
'''{{עוגן1|יחלף}}.''' ימעט:
 
'''{{עוגן1|אין}} הוה וכו'.''' אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר בסעודה יאכל חצי ליטרא ואם היה רגיל לשתות מדה של יין ישתה מחציתו:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} עיקר סעודת תשעה באב.''' והיינו סעוד' שמפסיק בה הוא דישנה:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} משש שעות ולמעלן.''' דהיינו לאחר חצות הוא דישנה אבל קודם חצות לא:
 
'''{{עוגן1|תרתיהון}} לקולא.''' דוקא לאחר חצות ובסעודה שמפסיק בה אבל בחדא מינייהו א"צ לשנות וכן לת"ק מותר לאכול שני תבשילין:
 
'''{{עוגן1|משש}} שעות ולמטן.''' היינו קודם חצות:
 
'''{{עוגן1|אבל}} סעודתו של כל יום.''' ודעתו לאכול עוד אחריה:
 
'''{{עוגן1|כסעודת}} שלמה בשעתו.''' בשעה שהיה בתוקפו שהיתה סעודתו ששים כור סולת וגומ':
 
רב לאחר שאכל כל צרכו היה טובל פרוסת לחם באפר ואמר זו היא עיקר סעודת תשעה באב:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} יאות אר"י.''' שפיר קאר"י ומ"ט דרבנן דפליגי עליה:
 
ומשני עשו חכמים לאבילו' דתשעה באב כאונן שמתו מוטל לפניו שפטור מכפוית המטה וישן על מטה שאינה כפויה:
תחילתדףכאן ד/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כט"ו}} באב.''' בגמרא מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|שאולי'}}.''' שכולן שואלים אפילו עשירות שלא לבייש את מי שאין לו:
 
'''{{עוגן1|יוצאות}} וחולות.''' כמו אז תשמח בתולה במחול:
 
'''{{עוגן1|במלך}} שלמה.''' הקב"ה שהשלום שלו:
 
'''{{עוגן1|אמו}}.''' כנסת ישראל:
 
'''{{עוגן1|זה}} מ"ת.''' ביה"כ שבו נתנו לוחות אחרונות:
 
'''{{עוגן1|זה}} בנין בה"מ.''' שנתחנך ביה"כ:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} ניחא יוה"כ.''' שהוא י"ט לישראל מפני שהוא יום סליח' וכפרה אלא בט"ו באב למה שמחו:
 
'''{{עוגן1|שבו}} זמן.''' לקצץ עצים למזבח ומשם ואילך תשש כח החמה ואין הציצים יבשים לפיכך לא היו כורתין משם ואילך עצים למערכה והיו שמחים לגמר' של מצוה:
 
'''{{עוגן1|אינן}} עושין מאכולת.''' מה שאין כן העצים שנקצצין אחר כך:
 
'''{{עוגן1|מאכולת}}.''' תולעים:
 
'''{{עוגן1|כההיא}} דתנינן תמן.''' פ"ב דמדות:
 
'''{{עוגן1|פרוסדיות}}.''' שומרים שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל:
 
כל הטוב הזה עשה הושע בן אלה למה גלה אותו שלמנאסר:
 
'''{{עוגן1|על}} ידי ששמט את הקולר וכו'.''' שלא צוה שיעלו לרגל אלא אמר מי שירצה יעלה:
 
'''{{עוגן1|שבו}} הותרו שבטים.''' ליקח נשים זה מזה (וקים להו דבט"ו באב כלה הדור ההוא וכן צ"ל לכל האמוראים דהכי קים להו) דכתי' גבי בנות צלפחד זה הדבר וכו' דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה של בנות צלפחד:
 
'''{{עוגן1|דכתי'}} ולא תסוב וכו'.''' מהאי קרא שמעינן איסורא:
 
וכי אפשר לבת שתירש שתי מטות דממטות מיותר דממאן תירש כי אם ממטו' בני ישראל:
 
'''{{עוגן1|ואמה}} משבט אחר.''' ובת זו ירשה אביה ואבי אמה. וה"ג מקרא קראו ורחקוהו אפרים ומנשה וגו' ומקרא קראו וקרבוהו גוי וקהל גוים וכו'. וה"פ שמתחלה רחקוהו שסברו לכך אמר יעקב שאפרים ומנשה יהיו כשני שבטי' שידע שיבוא זמן שימחה אחד מהשבטים ויהיו אפרים ומנשה במקומו ואח"כ קרבוהו שידעו שאף שלא ימחה שבט יהיה לו עוד ג' שבטים הרי שהבטיחו הקב"ה על ג' שבטים ל"א ידעו שצריך שיהיו י"ב שבטים בעולם אך סברו שבזולת בנימן אפשר שימלאו אפרים ומנשה המספר אך מגוי וקהל גוים דרשו שבודאי שבט בנימין לא יגרע בשביל זה שהרי בהבטחה ההיא הבטיח על בנימן י"מ והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|שבו}} בטל החפר.''' כדמפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|בכל}} המחנה.''' ישראל במדבר:
 
'''{{עוגן1|ובשנה}} האחרונה עשו כן.''' בלא כרוז:
 
'''{{עוגן1|אמרו}} דלמא.''' טעו בחשבון:
 
'''{{עוגן1|כיון}} דאשלים זיהרא.''' כיון שנתמלא הירח:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} נתונים בתיבה.''' הכלים היו צריכין טבילה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} נתונים בתיבה.''' ואין אדם לובשן ואת אמרת כן שטעונין טבילה מאי טעמו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מתוך שאת עושה כן.''' ומצריכו לטבול כל הכלים הוא משאילן:
 
'''{{עוגן1|מבתו}} של כה"ג.''' היא קרובה וסמוכה למלכות:
 
'''{{עוגן1|הכאורות}}.''' כמו כעורות:
 
'''{{עוגן1|אל}} תתן עיניך בנוי.''' אלא באשה שתמצא חן בעיניך מחמת מעשיה:
 
'''{{עוגן1|תן}} עיניך במשפחה.''' כלו' היופי הוא לבנות מחמת שאביהן עשירים כדתנן בנדרים בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן הרי היפות מסתמא בנות עשירים הן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק בשלשה פרקים וסליקא לה מס' תענית'''</big>}}

גרסה אחרונה מ־15:28, 27 ביוני 2024

ניסוי נוסף

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=משתמש:עמד/ארגז_חול&oldid=486944"