משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ ((דרך JWB))
(ניסוי 15:28)
 
(65 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
תחילתדףכאן א/א
ניסוי נוסף
מתני' סוכה שהיא שהיא גבוהה מכ' אמה פסולה בגמ' מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|ושאינה}} גבוהה עשרה טפחים פסולה.''' דדירה סרוחה היא ואין אדם דר' בדירה סרוחה:
 
'''{{עוגן1|שלש}} דפנות.''' בגמ' יליף להו:
 
'''{{עוגן1|ושחמתה}} מרובה מצילתה.''' המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ר'}} יוסה א"ל.''' להך שמעתתא דבסמוך במאי פליגי ר"י ורבנן:
 
'''{{עוגן1|סתם}}.''' ולא אמרה בשם רב:
 
'''{{עוגן1|רבי}} אחא.''' אמרה משמיה דרב:
 
'''{{עוגן1|רבנן}}.''' ילפין לה לגובה הסוכה והמבוי מפתחו של היכל דתנן פתחו של היכל גבוה כ' אמה וכתיב פתח אהל מועד דהיינו היכל ש"מ דגובה כ' אמה מיקרי פתח:
 
'''{{עוגן1|ור"י}} יליף לה מפתחו של אולם.''' שהיתה ארבעים אמה דכתיב אל פתח אולם ופתח הבית:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אם מפתח האולם.''' יליף ר"י:
 
'''{{עוגן1|דיו}}.''' דניליף מיניה גבוה מ' אמה כגובהם של פתח האולם כדתנן תמן בפ"ר דמדות:
 
'''{{עוגן1|תני}} ר"ת וכו'.''' ור"ת תכי אפילו מ' או כ' אמה מכשיר ר"י וקשה הא מנ"ל וכן קשה לבר קפרא דמכשיר עד ק' אמה מנ"ל הא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר אבין.''' ר"י ורבנן לשיטתייהו ולא ילפו מהיכל ואולם דתנינן בעירובין סוף פ"ט:
 
'''{{עוגן1|וכן}} גשרים המפולשין.''' שיש להם מחיצות מלמטה מב' צדדים:
 
'''{{עוגן1|מטלטלין}} תחתיהם בשבת.''' דאמרי' פי תקרה שמכאן ומכאן יורד וסותם:
 
'''{{עוגן1|היך}} מה וכו'.''' כמו שאתה אומר התם אתה רואה את התקרה כאילו יורדת וסותמת ומשו' לה למחיצו' אף כאן בקורה א"ר יהודה כן:
 
'''{{עוגן1|המלתירה}}.''' היא המפתן העליונה הארוכה ותחובה בכותל:
 
'''{{עוגן1|היא}} דעתיה דר"י וכו'.''' היינו טעמא דר"י בסוכה ובמבוי וכן דעת רבנן דשניהם שוים מאי דכשר בסוכה כשר במבוי וכל שבמבוי פסול בסוכה נמי פסול ולר"י מיגו דהוה קורה לענין מבוי הוה נמי סכך כשר בסוכה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא דמי' וכו'.''' והא לא דמי' להדדי שהרי מצינו בכמה דברים דלא שוויין להדדי סוכה ומבוי וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|דוקרנין}}.''' קנים מפוצלים:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא כמי הכי בברייתא דדוקרנין כשרין לסכך עליהן ופסולין במבוי. אם הניח הקורה על דוקרנין למעלה מכותלי המבוי פסולים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הדא דתימר וכו'.''' הא דאמרי' דהקנים פסולין במבוי והיינו בשהקנים גבוהין למעלה מכותלי המבוי שלשה וה"ה בסוכה אם גבוהין מן הארץ ג' פסולה כדתנן לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|בשאין}} בהן וכו'.''' כלומר ותו הא דאמרן דדוקרנין פסולין במבוי דוקא בשאינן רחבין ארבעה אבל ברחבין ארבעה ואפי' גבוהין הרבה כשרין ובסוכה כמי ברחבין ארבעה איירי שרוב הסוכה בהכשר דאל"כ ודאי פסולין דהא מחיצות בעינן בסוכה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} דפנות כשרות בסוכה.''' כלומר שתי דפנות ושלישית אפילו טפח דכשרות בסוכה וכדמסיק ובמבוי פסולין דבעינן ארבעה מחיצות:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
 
'''{{עוגן1|רבי}} חייה בשם ר"י שתים וכו'.''' להחזיק קושייתו מייתי להא דר"ח דבסוכה אפי' אין שתי דפנות שלימות אלא בכל אחת ד' טפחים כשרה:
 
'''{{עוגן1|ובמבוי}}.''' בעינן שתהא מסוגרת מד' רוחותיה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} רחב מעשר אמות וכו'.''' הרי דלא דמיא סוכה למבוי דסוכה רחבה מעשר אמות כשרה ובמבוי תני במתני' והרחב מעשר אמות ימעט:
 
'''{{עוגן1|הדלה}} עליה וכו'.''' ותו קשיא דלא דמיא סוכה למבוי דהדלה עליה את הגפן וכו' בסוכה פסול כדתנן לקמן בפרקין ובמבוי כשרה כדתנן בתוספתא פ"ק דעירובין מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסס מרוח אחרת א"צ כלום:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הדא דתימר התם.''' דמטלטלין תחתיו בשבת כשהוא בית סאתיים אבל אם המבוי יתר מבית סאתיים אפי' הדלה מתחילה לדירה אין משתמשין בו אלא בארבע אמות דאינו אלא לאויר ולא מיקרי מחיצה וכיון דלאו לכל מילי מיקרי מחיצה במבוי ה"ל כאילו דמיא סוכה למבוי. ל"א מפרש למחיצות מחוברות עד היכן מתירין במבוי ושמעי' מיהו דעד בית סאתים כשרה ש"מ דיש חילוק בין סוכה למבוי:
 
'''{{עוגן1|חמתה}} וכו'.''' ותו איכא בין סוכה למבוי חמתה מרובה מצילתה בסוכה פסולה כדתנן במתניתין ובמבוי כשרה:
 
'''{{עוגן1|סוכה}} מקורה.''' בקורות פסולה דבעינן סכך ולא תקרה כדתנן סיככה בנסרים שיש בהן ארבעה פסולה ובמבוי שהוא מקורה אינו צריך שום תיקון:
 
'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר.''' לאו דוקא מבוי מקורה ממש אלא אפילו נתן אמלתרא ע"ג כותלי המבוי סגי דאמלתרא כשהיא רחבה ארבעה וארוכה חזי להו אינשי אפילו גבוה מכ' אמה:
 
'''{{עוגן1|אילו}} בית וכו'.''' אמתני' פריך למה למעלה מעשרים פסולה הא בית שהוא גבוה מכ' מיקרי בית לענין מעקה וה"ה לשאר מילי כגון מזוזה וכיוצא בו וגבי סוכה כתיב תשבו כעין תדורו וכיון דמיקרי דירה כשר נמי לסוכה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בית מקורה.''' הלכך אפי' גבוה למעלה מכ' איקרי בית אבל סוכה אינה אלא סכך בעלמא וכל שגבוה למעלה מכ' לא מיקרי דירה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מצינו סכך שהוא כקירוי.''' כלומר דינו כתקרה בג' דוקא פסול אבל בפחות מג' אמרינן לבוד א"נ מסיפא פריך בהרחיק סיכוך מן הדפנות אמרינן דופן עקומה הרי דתקרה הוא כסכך וה"ה הסכך הוא כתקרה ועוד יש לפרשו בענין אחר דבבית שהוא מקורה ניכרים המחיצות:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' לכך לא דמיא סוכה לבית דלא איקרי בית אא"כ יש לו מחיצות מד' רוחותיו משא"כ סוכה דסגי בשנים כהלכתן וג' אפי' טפח:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והרי אכסדרה וכו'.''' שאין לה מחיצות מד' רוחות ואפ"ה דינה כבית שמטלטלין בכולה וקשיא מ"ש סוכה מבית:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה מ"ט סוכה גבוה מכ' פסולה מ"ש מבית:
 
'''{{עוגן1|את}} יושב בצילן של דפנות.''' ברוב היום שהצללים מגיעין זה לזה מתוך גובהו של דפנות וא"צ סכך:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' כלומר לא אמרן דלמעלה מכ' פסולה אלא שהסכך למעלה מכ' מן הדפנות שיש חלל בין הסכך לדופן אבל כשהסכך בתוך כ' אע"ג שגבוה כ' מן הקרקע כשרה ופליג אהא דא"ר יוחנן שהטעם דפסול משום דאינו יושב בצל דפנות:
 
'''{{עוגן1|ניתני}} סוכה שהיא למעלה מכ' לדפנות פסולה.''' וכיון דתני סתמא משמע בגבוה כ' מן הארץ קאמר:
 
'''{{עוגן1|ראשו}} ורובו.''' דרך סעודתן בהסיבה היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם ואין אוכלין זקופין ויושבים כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי קטנה שראשו ושולחנו נכנס בה ולא רוב גופו או ראשו ורובו ולא שולחנו:
 
'''{{עוגן1|מחזקת}} יותר כשרה.''' אפילו גבוה למעלה מכ' אמה:
 
'''{{עוגן1|בשאין}} דפנותיה עולות עמה.''' שאינן מגיעות לסכך:
 
'''{{עוגן1|והא}} מתני'.''' והך ברייתא פליג אהא דא"ר בא בשם רב:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר.''' וכי אפשר לך לומר שמלכה יושבת בסוכה קטנה והרי בניה גבה היו א"נ נערותיה ומשרתיה מסובין עמה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אלא בשאין דפנותיה עולות עמה.''' נמי קשיא וכי דרכה של מלכה לישב ברוכה שאין דפנותיה עולות עמה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מסתברא.''' דלר' יאשיה ל"ק הך ברייתא שכן דרך העשירים לעשות דפנות קצרים בסוכה שיהא הקור והרוח נכנס בה:
 
'''{{עוגן1|הביא}} נסר.''' שיש בו שיעור סוכה ונתנו על גבי חולי' של עפר הגבוה באמצע הסוכה או מן הצד:
 
ה"ג אם ימוד מן הנסר אין כאן עשרים אמה אם ימוד מן הקרקע יש כאן עשרים אמה:
 
'''{{עוגן1|מה}} את עביד ליה.''' לאותו סכך שהוא כנגד הקרקע שלא כנגד הנסר:
 
'''{{עוגן1|אין}} תעבדיניה.''' אם תעשנו כאויר פוסל בשלשה טפחים כדתנן לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|שלא}} בא אלא להיתירה של סוכה.''' דהוה ליה דופן סוכה דאמרינן דופן עקומה ואף סכך זה מן הדופן כדפרישית לקמן בפרקין דף ד':
 
'''{{עוגן1|א"ר}} מיישא ותמיה אני.''' מאי קמיבעי' ליה לר' הושעיה ולמה לא פשיט ליה מהא דר' בא בר ממל:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' לקמן בפרקין:
 
'''{{עוגן1|המשלשל}}.''' כל מלמעלה למטה קרוי שלשול:
 
'''{{עוגן1|מלמעלה}} למטה.''' שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה:
 
'''{{עוגן1|ג'}} טפחים פסולה.''' דהיינו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש:
 
'''{{עוגן1|כשאינו}} יושב ואוכל בצילן של דפנות.''' כלומר שיושב למטה בארץ שאין לו מחיצות סביב מקום ישיבתו אבל אם מקום ישיבתו גבוה מן הארץ עד שהוא יושב נגד הדפנות כשרה שמעינן מהכא דאזלינן בתר מקום ישיבתו ה"נ אם הוא יושב ע"ג הקרקע מודדין מן הקרקע ואם הוא יושב ע"ג הנסר מודדין מן הנסר:
 
'''{{עוגן1|לית}} הדא וכו'.''' לא ילפינן מהא דר' בא ל"א אין דברי ר' בא בר ממל לימוד נכון דאיהו יליף ממתניתין דעירובין ולא דמיא כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בעירובין פ"ח:
 
'''{{עוגן1|כצוצרא}}.''' היינו גיזוזטרא והוא זוז היוצא מן הכותל:
 
'''{{עוגן1|אלא}} א"כ.''' סביבות הנקב החקוק באמצעה ארבע על ארבע:
 
'''{{עוגן1|בין}} מלמטה.''' ע"ג המים:
 
'''{{עוגן1|והוא}}.''' אע"ג דהמחיצה למעלה מן המים בעינן שתהא מחיצה משוקעת במים כאורך הדלי הניתן בנהר לדלות המים ומדאמר רב בעינן שתהא מחיצה וכו' אע"ג דלמעלה מן המחיצה עד סמוך לנקב אין שם מחיצה אפ"ה כל שבמקום ישיבתו מותר ה"נ כל שיש כנגד מקומו שהוא יושב שם מחיצה אף על פי שהוא רחוק מן הקרקע שלשה כשרה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} דמיא.''' וליכא למילף מהתם דים כרמלית הוא ומהני אפילו מחיצה מועטת:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן בסוכה כתיב בסוכות תשבו משמע כל שהוא עיקר הסוכה משם מודדין והיינו מקרקעיתה:
 
'''{{עוגן1|עיטורין}}.''' נוי סוכה שראויין לסכך בהן נ"א שהן מרובים שצילתן מרובה מחמתן אפילו ניטל סכך העליון:
 
'''{{עוגן1|ממעטין}} בה.''' שיעור גובה וה"ל למטה מי"ט ופסולה. ה"ג ואם לאו אין ממעטין בה. ל"א ואם לא ממעטין בה בסכך כאילו אינה וה"ל גבוה י"ט וכשירה וכן בלמעלה מכ' נמי יש לפרש כן:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שאמרו למעלן.''' אם עיטרין יורדין לתוכה ממעטין:
 
'''{{עוגן1|כך}} מלמטן.''' אם הניח למטה דבר הממעט הגובה כשר:
 
'''{{עוגן1|קש}} ותבן.''' אם היתה גבוה למעלה מעשרים והניח בה למטה קש ותבן למעט גובהה:
 
'''{{עוגן1|אין}} ממעטין.''' דסתמא לפנות קאי ולא הויין כקרקע:
 
'''{{עוגן1|עפר}} וצרורות.''' סתמא מבטל אותן לגבי קרקע הלכך ממעטין:
 
'''{{עוגן1|עלו}} בה עשבים.''' בסוכה שהיא גבוה מעשרים אין ממעטין שאין כל המקומות שוין בגידול העשבים א"נ שאין מבטלין אותן ולפנותן קאי:
 
מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת דהא שמים רשות אחרת נינהו אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת מארון היה ש"מ דאע"ג שאינו גבוה אלא עשרה ה"ל רשות אחרת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וארון לא הוי אלא ט' טפחים.''' דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו ואפילו לר"מ דאמר דכלים בת ששה טפחים לא משכחת להו אלא ט' טפחים ומנ"ל דבעינן גבוה עשרה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} דבית רבי ינאי אמרו כו'.''' עם הכפורת דהוה טפח נמצא ארון ט' וכפורת טפח ה"ל עשרה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} נתנה שיעור קומתה.''' מדת עובי היא קומתה שהיא היתה לארון ככסוי התיבה:
 
'''{{עוגן1|מסגרת}}.''' שפה כעין לבזבזין סביב השולחן:
 
'''{{עוגן1|מה}} זר כל שהוא.''' דהכי קיימא לן:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה מנ"ל דכפורת טפח:
 
'''{{עוגן1|פני}}.''' דכתיב על פני הכפורת קדמה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} פנים.''' של אדם פחותין מטפח:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} בעי.''' איך ילפינן מארון חילוק רשויות:
 
'''{{עוגן1|אילו}} מגדל.''' שקורין אלמר"א אפילו גבוה הרבה אינו חולק רשות בתוך הבית ולבית דמי ואי מארון ילפינן יהא חולק רשות דהא גם הארון בתוך המשכן היה עומד:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' מצינו שהארון היה עומד ברשות הרבים בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות שהעמידו הארון תחילה וע"פ נס העמיד את עצמו נגד מזרח העולם והקימו את המשכן מכוון כנגד ריבוע של עולם ואם היה הדיבור א"י ה"ל רשות אחרת א"נ כיון דבשעה ההיא חולק רשות אף על גב שניתן אח"כ בתוך הבית ה"ל כרשות בפני עצמו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ניחא למ"ד.''' שכל אמות שהיו במשכן בין של כלים בין של בנין היה בת ששה טפחים איכא למילף מארון:
 
'''{{עוגן1|ברם}} וכו'.''' אבל למ"ד אמות של כלים בת חמשה טפחים ארון שהיה אמה וחצי לא הוי אלא שבעה טפחים ומחצה:
 
'''{{עוגן1|מנ"ל}}.''' דבעינן עשרה:
 
'''{{עוגן1|יליף}} לה מן עגלות.''' מפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|ארון}} תשעה וכפורת טפח.''' ולמאי נפקא מיניה אלא למילף מיניה רשות עשרה דארון תשעה וכפורת טפח וכדלעיל:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואפילו תאמר שהיו העגלות גבוהות עשרה איך נילף רשויות מינייהו הא עגלות צב דכתיבי בקרא כמין קמרסטה היו.''' פי' כעין תיבה מכוסה בחופה מלמעלה ובתוכה היו נקבים שהיו הקרשים מונחין בהן:
 
'''{{עוגן1|אילו}} וכו'.''' כלומר מעתה איך ניליף מהן אלו היה חור ברשות הרבים שהרי עגלות ברשות הרבים היו עומדות ודאי דמותר להשתמש מרשות הרבים לתוכו ומתוכו לרשות הרבים ואינו חולק רשות:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שמא אינו מותר.''' אלא בשעה שהיו מושיטין מן הקרשים מעגלה לחברתה היו הכיסויין שעל העגלות פתוחות והוה ליה רשות היחיד ממש כיון דהוה במשכן הוה ליה מלאכה נמצא שהמוציא מן העגלות לרשות הרבים חייב דה"ל כמוציא מרשות לרשות:
 
'''{{עוגן1|תרוטות}}.''' כחצי גורן עגולה כ"פ הערוך:
 
'''{{עוגן1|ארבע}} אמות.''' צריך שיהא הסכך אפילו אין שם ארבע דפנות אלא ג' דפנות כשרה דסד"א כיון דבעינן ארבע אמות בעינן דירת קבע ובעינן ד' דפנות קמ"ל דאינו צריך:
 
'''{{עוגן1|ד'}} דפנות.''' בעינן לסוכה כדדריש ר"ש מקראי אבל לא בעינן ד"א דלא בעינן דירת קבע:
 
ה"ג רבי יהודה אומר אע"פ שאין שם ארבע אמות וארבע דפנות וכן היה ר' יהודה מחייב במזוזה דר"י סובר כל שהיא דירת קבע סגי:
 
מסתברא דר"י מודה לרבי ורבי שמעון דכשיש ארבע אמות או ארבע דפנות דכשר לסוכה דהא אפילו באין שם ארבע אמות וארבע דפנות מכשיר ר"י:
 
ואילין רבנן ורבי ורבי שמעון אינן מודים לר"י דמחייב סוכת חג בחג במזוזה ומעשר דאינהו סברי אף על פי שיש שם ארבע אמות וארבע דפנות פטורה ממזוזה דלענין זה ודאי דירת עראי מיקרי:
 
'''{{עוגן1|רבי}} שמעון אומר ארבע.''' דפנות בעינן לסוכה:
 
'''{{עוגן1|סכות}} וכו'.''' דכתיב בסכות תשבו ישבו בסכות כי בסוכות הושבתי חד מלא ותרין חסרין:
 
'''{{עוגן1|אחת}} למעלן.''' כלומר אחת בעינן לגופיה דמסככין:
 
'''{{עוגן1|ושתי'}} למטן.''' לדפנות:
 
'''{{עוגן1|והשלישית}}.''' דופן השלישי מדרבנן דבעינן שלשה דפנות:
 
'''{{עוגן1|הרי}} ארבע.''' דכיון דכתיב מלא משמע שתים:
 
'''{{עוגן1|וסוכה}} תהיה לצל יומם מחורב ה"ז אחת.''' כלומר מהאי קרא שמעינן דסוכה היא לצל והיינו סכך שלמעלה ואייתר תלתא קראי לדפנות:
 
'''{{עוגן1|מזרם}} וממטר.''' נמי שניים הרי ארבע:
 
'''{{עוגן1|מזרם}} וממטר אחת.''' דה"ק מזרם מטר:
 
'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' כמ"ד שלישית לרבנן ורביעית לרבי שמעון מדבריהן:
 
'''{{עוגן1|אותן}} של טפח שנתנן באמצע מהו.''' כגון ששתי הדפנות היו כמבוי מפולש ונתן הטפח באמצע האויר ולא סמיך אותו לאחת משתי המחיצות מהו מי הוה כמחיצ' או לא דבעינן שיהא אותו טפח סמוך לאחת משתי המחיצות:
 
'''{{עוגן1|חזר}}.''' ומיבעיא ליה אם נתן אותן מחיצות של ד' טפחים באמצע ולא סמכן זו לזו דנימא בהו לבוד דניהוו כמחיצות של ז' טפחים או דלמא כיון דה"ל רובא של מחיצה תו לא צריך ואפילו בלא לבוד סגי:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יעקב בר אחא.''' אמר כהאי מעשה שהיו המחיצות מרוחקות בא לפני ר"י והכשיר:
 
ותני כן ותניא נמי הכי דאין צריכין שיהיו המחיצות סמוכין ממש דהא תני חצר שהקיפוה בעמודין העמודין הן כמחיצות אע"ג שאין העמודין סמוכין זה לזה:
 
ופריך והאי ברייתא פליגא דמוכח מינה דבעינן סמוכין:
 
סברין מימר מהו שלא כהלכתן היינו כשהן עומדין באמצע ואינן סמוכין זה לזה ש"מ דבאמצע פסול:
 
'''{{עוגן1|אלו}} שלא כנגר אלו.''' שאין המחיצות זו כנגד זו. היינו שלא כהלכתן א"כ שהעמודין אחת נכנסת ואחת יוצאת אבל באמצע לעולם כשר:
 
ה"ג אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל ול"ג טפח וה"פ אותו של טפח צריך שיהא עומד בסוף הכותל כגון אם השתים מזרח ודרום צריך שיעמוד הטפח במקצוע צפונית מערבית כדי שיהא עומד כנגד סוף הדופן שבמזרח ושבדרום דאי לאו הכי אינו מתיר אלא כנגדו:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} כנוסה.''' הרבה והוא סמוך לכותל שכנגדו רואין אותו כאלו הוא נמשך לחוץ כנגד כל אורך הארוך שכנגדו:
 
'''{{עוגן1|כהנא}} ואסי.''' רב כהנא ורב אסי היו נכנסין לגבוה רב והוו מקשין לפניו ודלמא עבדינן כהא דשמואל שמותר לכנסה ורואין אותה כאילו הוא יוצא:
 
'''{{עוגן1|בתוך}} ג' טפחים.''' לאחת הדפנות דכל פחות מג' אמרינן לבוד והויא ליה כמחיצה של ד' טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו של דופן עשוי:
 
'''{{עוגן1|כלחיים}}.''' של מבוי:
 
'''{{עוגן1|וקשר}} גמי מלמעלן.''' מקנה זה לזה כעין צורת הפתח:
 
'''{{עוגן1|מציל}} משום פיאה.''' שאם היו גפנים בתוך חלל הקנים מותר לזרוע סמוך להן כחוץ למחיצה כדתנן היה גדר בינתיים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן פיא' כל מידי דמקיף ולא מגין ומכסיא כולה קרי ליה פיאה דדמיא לפיאה שהשדה כולה מקורחת ומגולה אלא שנשתייר בה מעט והיא נקראת פיאה כ"פ הערוך:
 
'''{{עוגן1|כמחיצת}} שבת.''' כך הדין לכלאים וכיון דלשבת לא הוי מחיצה ואסור לטלטל בתוכו ה"ה לענין כלאים לא הוי מחיצה:
 
'''{{עוגן1|אעים}}.''' עצים נטל וסתם הפרצות כדי שלא יהיה יותר מי' ויהא מותר לזרוע חוצה לה:
 
'''{{עוגן1|דוקרנים}}.''' קנים משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע:
 
'''{{עוגן1|אריב"ן}} כזו.''' אם הפרצה פחות מי' מתיר נמי לטלטל בתוכ' בשבת:
 
'''{{עוגן1|מודה}} רשב"ל.''' אע"ג דמתי' לעיל פיאה מודה מיהא דלענין שבת לא מהני פיאה ביתר מעשרה:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' כלומר מתני' כמי דייקא:
 
'''{{עוגן1|אם}} אומר את וכו'.''' ואס"ד דפיאה מתרת לשבת אפי' ביתר מי' ל"ל ג' חבלים הא החבל א' שלמעלה סגי דהוא כפיאה אלא ודאי דלא מהני לשבת ביתר מי':
 
'''{{עוגן1|הדא}} פיאה.''' דמהני לרשב"ל משום מחיצה:
 
'''{{עוגן1|מה}} את אמרת.''' באיזה ענין עשאה:
 
'''{{עוגן1|מלמעלן}}.''' שקש' מלמעלן של הקנים העומדים או מן הצד שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן:
 
'''{{עוגן1|א"ת}} מלמעלן.''' נכלו' דאיכא בינייהו א"ת מלמעלן מהני אע"ג דלא הוי אלא כצורת הפתח אפ"ה מהני כ"ש מן הצד דדמיא למחיצה דמהני:
 
'''{{עוגן1|הא}} מלמעלה לא.''' דכיון דלא הוי מחיצה בשום צד לא מהני צורת הפתח:
 
יאות אמר רבי חגי דשמעינן ממתני' דלא מהני פיאה בשבת כדדייק מחבלים:
 
'''{{עוגן1|לא}} אמר רבי חגי כלום.''' דהתם החבלים ניתנין מלמעלה ודין הוא דלא מהני בפחות משלשה חבלים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ממה נפשך וכ"ה בעירובין.''' וה"פ ממה נפשך דייק ר' חגיי שפיר דהא במתני' איכא ג' חבלים א' מלמעלה וא' באמצעיתו וא' מלמטה וקשיא אי מן הצד מהני מלמעלה ומלמטה ל"ל ואי מלמעלה מהני באמצע ומלמטה ל"ל:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש הא דמהני פיאה בכלאי' בשעשויי' כעין דקרים שמשפעין לשני הצדדים ורחבים וה"ל כמחיצה מה שאין כן בחבלים ולעולם פיאה משום מחיצה והלכך באמצע מהני אבל לא מלמעלה דה"ל כפתח:
 
'''{{עוגן1|ולגובה}}.''' בגבוה הפיאה מן הארץ:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} בגובה מאה אמה.''' שהדוקרנין גבוהין ק' אמה מן הארץ והגמי קשור עליו שם מהני כמו מחיצה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דתימר.''' הא דאמרת דאפי' גבוהה הרבה מהני בפיאה דוקא לענין כלאים:
 
'''{{עוגן1|לא}} תהא פיאה גבוה מן הקורה.''' השתא קורה שהיא גבוה מן עשרים אמה פסולה כ"ש פיאה:
 
'''{{עוגן1|היא}} כלאים היא שבת.''' דאף בשבת מהני פיאה אפילו גבוה מאה אמה:
 
'''{{עוגן1|מה}} בין קורה.''' דלא מהני למעלה מעשרים פיאה אפילו גבוה מאה כשרה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} קורה מצלת מרוח אחת.''' מהני אפי' מרוח אחת לכך בעינן למטה מעשרים:
 
'''{{עוגן1|פיאה}}.''' אבל פיאה אינה מצלת אלא אם כן היא מסוגרת מארבע רוחותיה שיהו כולם נחשבים כמחיצות לכך אפי' היא גבוה כשרה כדין מחיצות ממש:
 
'''{{עוגן1|ואתי'}} כהיא דאמר רבי זעירא.''' האי שינוייא דמשנינן דפיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת אתיא כי האי דאר"ז:
 
'''{{עוגן1|טיטרפליות}} שבכרכים.''' ונראה דה"פ שהם כעין קורות היוצאים מן הבניינים הגדולים ומונחים על ד' עמודים העומדים לפני הבית:
 
'''{{עוגן1|אסור}} לטלטל תחתיהן בשבת.''' שאלו קורות היוצאים אינן עשוים להיות מחיצות לחוץ אלא שהן סוף תקרת הבית ואינן כמחיצה ואפילו כפיאה לא חשיב:
 
'''{{עוגן1|ארבע}} פסטליות.''' הם גוילים שכתוב עליהן איגרת והם גדולות ואינן עשויים לחזק ובעירובין הגירסא פצטליות:
 
ה"ג ר' בון ורבנן בעון וכו':
 
'''{{עוגן1|פיאה}} מהו שתציל בסוכה.''' דליהוי מחיצה להכשיר הסוכה:
 
'''{{עוגן1|סוף}} סכך.''' שמונח על גבי עמודים שהסכך נשען עליו מהו שיציל על הסוכה דליהוי כמחיצה מי אמרינן דלא גרע מגמי וה"ל כפיאה דהא מונח על ארבע עמודים או לא:
 
'''{{עוגן1|אין}} סוף סכך מציל.''' והיינו כדא"ר בא בר ממל בסמוך דאין סוף תקרה מציל:
 
'''{{עוגן1|זה}} נעשה לכך וזה אין נעשה לכך.''' פיאה נעשית לכך דליהוי מחיצה במקום שהיא עומדת אבל סוף סכך לא נעשה לשם מחיצה למטה אלא לסכך למעלה הלכך אינו מציל:
 
'''{{עוגן1|כל}} אילין מילייא.''' הדברים האלו שאמרנו בפיאה אינו אלא למשא ומתן לפלפל:
 
'''{{עוגן1|הא}} להורות אסור להורות.''' אבל להלכה אסור להתיר פיאה בשבת:
 
'''{{עוגן1|מה}} אם סוכה קלה.''' שאינה אלא מצות עשה:
 
'''{{עוגן1|את}} אמר אסור.''' לא התירו צורת הפתח אלא מרוח אחת בעינן שתי מחיצות שלימות:
 
'''{{עוגן1|שבת}} החמורה.''' דענוש כרת לא כ"ש שלימות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מאן תנא וכו'.''' מכדי מאן תנא דמתיר פיאה בכלאים ריב"ן ואיהו דאמר לעיל בברייתא דפיאה אף לשבת מהני ואמאי קאמרת דלענין שבת אינו מתיר ולכלאים מתיר:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אדהי תנא.''' וה"פ לאו ריב"ן הוא אלא הך תנא דברייתא דלעיל כפרוץ מרובה על העומד דמחמיר בשבת מבכלאים:
 
'''{{עוגן1|מג'}} ועד ד'.''' ולא ד' בכלל:
 
'''{{עוגן1|אם}} עומד רבה על הפרוץ.''' ל"ד העומד רבה אלא אפי' בשוין שהעומד כפרוץ נמי מותר:
 
ואם הפרוץ רבה על העומד אסור לזרוע אף כנגד העומד:
 
'''{{עוגן1|ועד}} עשר.''' ועשר בכלל אבל יותר מעשר כגון עומד י"ב או ט"ו לא מצי למיתני שיעור פרצותו כמלואו דאפילו בציר ממלואו כגון דאיכא פירצ' ביתר מעשר מיתסר כולו כדקתני סיפא:
 
'''{{עוגן1|לית}} כאן מג' ועד ד'.''' סמי מכאן מג' ועד ד' דאפילו העומד מרובה על הפרוץ נמי אסור:
 
'''{{עוגן1|יש}} כאן פירצה ג'.''' דלא אמרינן גבה לבוד:
 
'''{{עוגן1|אין}} כאן מקום ד'.''' במקום א' שהוא מקום חשוב להתיר כנגדו:
 
'''{{עוגן1|וקנה}} יש לו מקום ד'.''' בתמיה הא סתם קנים אינן רחבים טפח:
 
'''{{עוגן1|לא}} תתיביני.''' לא תשיב לי מקנים דמתני' איירי כשהקנים סמוכין זה לזה בפחות מג' וה"ל כסתום לגמרי משא"כ בפירצה שהיא יותר מג' במקום א' בעינן נמי שיהיה העומד מקום חשוב דליהוי כמחיצה:
 
'''{{עוגן1|מ"מ}}.''' בין שהפירצות פחות מג' בין שהפירצות מג' ועד ד' לעולם אם העומד מרובה על הפרוץ שרי אפי' כנגד הפרוץ:
 
'''{{עוגן1|ראשי}} פסל.''' קנים מן הסכך שיוצאין חוץ לסוכה נידונין כסוכה:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} על פני כולה.''' שהקנים יוצאין על פני כל הסוכה בצד הפרוץ אבל אם יוצאין מן הצדדין או שלא ע"פ כולה פסול:
 
'''{{עוגן1|ואפילו}} כנגד הדופן.''' יוצאין נמי נידונין כסוכה כיון דמסוכה כשרה קאתיין:
 
'''{{עוגן1|ואפילו}} שלא כנגד הדופן.''' כגון שיוצאין מן הצד מונחים שלא כנגד הדפנות נמי כשר אע"פ שאין להן אפי' מחיצה א':
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר' יסא ניחא.''' כדפרישי' וגם יש להן מחיצה א':
 
'''{{עוגן1|מה}} היקלתה.''' כמה מיקל בה להכשיר אפילו בכה"ג שאין לה שום מחיצה ועוד יש לפרש סוגיא זו בענין אחר ועיין בבבלי דף י"ט והנ"ל לפום פשטא דסוגייא כתבו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} כשחמתה מרובה מצילתה.''' הוא דפסולה הא מחצה למחצה כשרה ולקמן בפ"ב תנן ושצילתה מרובה מחמתה כשרה משמע הא מחצה למחצה פסולה וקשיין אהדדי:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני התם דאיירי שסיכך בדברים שדרכן לפשט ולהפרד זה מזה ואם לא יהיה מתחלה הצל מרובה יהיה אח"כ באמצע החג החמה מרובה ומתני' שסיכך בתבן והדומה לו שאין דרך להפרד וסגי בשוין:
 
'''{{עוגן1|באילן}} שדרכו לפסע.''' בדבר שדרכו להפרד א"נ באילנות שעליו דרכן להפרד:
תחילתדףכאן א/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ב"ש}} פוסלין.''' דבעי סוכה לשמה וזו סתם נעשית ואלו תוך ל' לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל' יום קודם לחג סתם העושה סוכה לשם חג הוא לאו לשם חג הוא:
 
'''{{עוגן1|וב"ה}} מכשירין.''' דלא בעינן סוכה לשם חג:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|צריך}} לחדש בה דבר.''' אפי' ב"ה דמכשירין סוברין דלמצוה מן המובחר צריך לחדש בה דבר:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}}.''' דבכל שהוא סגי לחדש סובר דצריך לחדש ע"פ כל אורך או רוחב הסוכה:
 
אף במצה הישנה נמי פליגי ב"ש וב"ה דלב"ש פסולה ולב"ה כשרה:
 
'''{{עוגן1|ד"ה}} היא.''' דבמצה הישנה פסולה שאם לא עשאה לשם חג:
 
'''{{עוגן1|דבר}} ברור שלא דקדק.''' בעשייתה ובשמירתה כהלכה ויש לחוש לחימוץ:
 
'''{{עוגן1|סוכת}} הרועים.''' שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ומשמרים צאנם:
 
'''{{עוגן1|עשויים}} כהלכתה כשרה.''' אבל מן הסתם אין סומכין על הכותים שאומרים שהיא כהלכתה דקסבר כותים גירי אריות הם א"נ חשודים אלפני עור א"נ לאחר התקנה:
 
'''{{עוגן1|א"צ}} לברך עליה עוד מעתה.''' דכחד יומא נינהו וסגי בברכה של יום הראשון:
 
'''{{עוגן1|וזמן}}.''' גם זמן צריך לברך בשעת עשייה:
 
'''{{עוגן1|מכיון}} שחשיכה וכו'.''' מבעיא ליה אם בירך זמן בשעת עשייה אם צריך לחזור ולברך זמן מבערב בליל ט"ו כשנכנס לסוכה או לא:
 
'''{{עוגן1|עביד}} לה שמוע'.''' כלו' אמר הלכה זו משמיה דאחרים כדמסיק:
תחילתדףכאן א/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כאלו}} עשאה בתוך הבית.''' ופסולה:
 
'''{{עוגן1|והתחתונה}} פסולה.''' דכתיב בסכת תשבו חסר לומר דתרי סוכות והיינו סוכה שתחת סוכה פסולה:
 
'''{{עוגן1|אם}} אין דיורין.''' בגמ' מפרש לה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} התחתון חמתה מרובה מצילתה וכו' צילתן מרובה מחמתן.''' התחתונה כשרה:
 
'''{{עוגן1|כמה}} יהא.''' בין התחתונ' לעליונה דנצרף סכך העליון להתתתון לעשותה צילתה מרובה מחמתה:
 
ל"א כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא התתתונה פסולה והא דקאמר ויצטרפו הייכו שתפסול העליונה את התחתונה:
 
'''{{עוגן1|עשרה}} מצטרפין.''' דכל שיש ביניהן חלל עשרה מיחשב כסוכה תחת סוכה:
 
'''{{עוגן1|וחורנא}}.''' ואידך:
 
'''{{עוגן1|משום}} אוהל.''' כלומר למה אתה אומר דבד' סגי משום דכ"ש מיחשב כאוהל בפני עצמו א"כ אפילו בטפח חלל סגי דהא לענין טומאה אוהל טפח בוקעת ועולה:
 
'''{{עוגן1|מה}} דיורין ממש.''' קאר"י ואע"פ שראויי' לדירה התחתונה כשרה או דילמא אפי' העליונה ראויה לדירה התחתונה פסולה:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} מן מה דתני חד סבא.''' לפני ר' זעירא במתני' רי"א אם אין דיורין בעליונה אפי' התחתונה כשרה:
 
'''{{עוגן1|לית}} בר נש וכו'.''' ואין אדם אומר אפי' אא"כ שהוא מודה לראשון א"כ ע"כ לומר דמודה דגם העליונה כשרה ואם אינה ראויה לדירה קאמר איך מכשיר ר"י:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דאם אין בה דיורין עכשיו אפ"ה מכשיר ר"י התחתונה:
תחילתדףכאן א/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מפני}} החמה.''' להגין על האדם מפני החמה:
 
'''{{עוגן1|נשר}}.''' שלא יהו עלין וקסמין יורדים על השלחן וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסולה לסכך כדלקמן:
 
'''{{עוגן1|או}} שפרס ע"ג קינוף.''' כלו' או אפילו שלא פירסו מפני הנשר אלא לנוי ע"ג מטתו:
 
'''{{עוגן1|ע"ג}} הקינוף.''' שהן ד' קונדיסים לד' רגלי המטה שהן גבוהים ומניחין כלונסאות מזה לזה על גביהן ופורס עליהן סדין והרחיקום מן הסוכה דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי שטחה התם:
 
'''{{עוגן1|פסולה}}.''' משום דאינו יושב בסוכה שהאהל מפסיק ביניהם:
 
אבל פורס הוא ע"ג מטה שיש לה נקליטין שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע המטה א' למראשותיה וא' לרגליה ונותנין כלונסא מזה לזה ופורסין עליו סדין והוא משפע לכאן ולכאן ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אוהל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|קיטיות}}.''' יריעות מצויירין וסתמן לנוי עשויין:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' לא אמרן אלא מן הצד בדפנות דמותר לעשות מחיצו' בדבר המקבל טומאה:
 
'''{{עוגן1|הא}} מלמעלן.''' אפי' לנאותה שם סכך עליו ופסולה:
 
'''{{עוגן1|לא}} אמרו אלא מפני הנשר.''' דשוויי' סכך להגין הלכך מיפסל משום מקבל טומא':
 
'''{{עוגן1|הא}} שלא מפני הנשר.''' אלא לנאותה אין שם סכך עליה וכשרה ופליג אדר' חנניא:
 
'''{{עוגן1|שכן}} הוא עושה חלל באצילי ידיו.''' כלו' כשם שאם יגביה אדם שתי זרועותיו כשהוא ישן תחת הסדין ונעשה הסדין עליו כאהל שאין בכך כלום כך אם פירס ע"ג נקליטי כשרה:
תחילתדףכאן א/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הדלה}} עליה.''' הגביה על גבה:
 
'''{{עוגן1|קיסס}}.''' אידר"א בלע"ז והיא נדלה כגפן וכדלעת:
 
'''{{עוגן1|פסולה}}.''' לפי שאין מסככין במחובר:
 
'''{{עוגן1|הרבה}} מהן.'''ומבטלין ברוב:
 
'''{{עוגן1|או}} שקצצן.''' אף לאחר שסכך בהן כשרה ולא אמרינן תחלת עשייתה בפסול ופסולה:
 
'''{{עוגן1|זה}} הכלל.''' בגמ' יליף לה:
 
'''{{עוגן1|אין}} גידולו מן הארץ.''' כגון עורות בהמה ואפי' לא מקבלין טומאה כגון שמחוסרין מלאכה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|והוא}} שידלה אותן לכך.''' הא דתנן או שקצצן כשרה דוקא אם הדלה אותן מתחלה לקצצן לשם סוכה הא לאו הכי פסולה משום תעשה ולא מן העשוי בפסול:
 
'''{{עוגן1|וצריך}} לנענע.''' קס"ד לעולם הוה ליה כמן העשוי בפסול אלא א"כ שנענע אותן לאחר הקציצה דהוה ליה כעשוי' לאחר כשרותן:
 
'''{{עוגן1|תרתיהון}} לקולא.''' כלו' לא תטעה לומר דר"ז לחומרא ובעי גם נענוע אלא בא לומר דאף בנענוע סגי אע"ג דלא הדלה אותן לכך:
 
'''{{עוגן1|בשלביות}} פסולה.''' והן צינורות שמקלחין מים ואינן מקבלין טומאה כ"ה בערוך וי"מ חיצים ונקראים כן מפני שהן עשויין כשליבת הסולם והראשון נ"ל בזכרים. בחיצים זכרים כעין שלנו שתוחבים אותן בבית קיבול של חץ:
 
'''{{עוגן1|כשרה}}.''' אע"ג דכלים נינהו פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה. נקבות. שיש נקב בראשו והחץ עשוי כמרצע ונכנס לתוך הנקב ה"ל מקבלין שבכלי עץ וראויין לקבל טומאה ופסולה:
 
'''{{עוגן1|באניצי}} פשתן פסולה.''' שכן ראוי' ליטמא בנגעים ואניצי היינו לאחר שתקנו במסרק:
 
'''{{עוגן1|בהוצני}} פשתן.''' והיינו כשהוא בהוצין כמו שגדל ולא נשרם במי משרה ולא נופץ במכתשת:
 
בחבלים של סיב של דקל שאינן מקבלין טומאה:
 
'''{{עוגן1|בחבלים}} של פשתן.''' לפי שאין צורתו עומדת ה"ל ככלים:
 
'''{{עוגן1|מפסולת}} שבגורן.''' הן קשין ושביקב הן זמורות ואשכולות ריקנים. ואיד יעלה מן הארץ. ש"מ עננים גידולי קרקע נינהו וסוכה מעננים ילפי' שהרי זכר לענני כבוד היא כדכתי' כי בסוכות הושבתי ומתרגמינן ארי במטלת ענני' ודריש הכי מה עננים גדולי קרקע ואינן מקבלין טומאה אף סוכה כן:
 
'''{{עוגן1|ר"י}}.''' הוא אמר עננים מלמעלה היו מן השמים וליכא למילף מינייהו דבעינן גידולי ארץ הלכך צריך למילף מאספך:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן.''' הוא מדמה המטר הניתן מן השמים לארץ כאדם המשלח לחבירו יין שמשלח לו קנקן עם היין שבתוכו ה"נ השמים הן נותנין המטר עם העננים:
 
'''{{עוגן1|רשב"ל}}.''' הוא מדמי ליה כהאי דאמר לחבריה שלח לי קופתך וקח לך חיטין משלי כך אמר הקב"ה לארץ הביא עננים וקבל המטר:
תחילתדףכאן א/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|וחבילי}} זרדין.''' מין קנים ובעודן לחים בהמה אוכלתן וכשיבשו עומדים להיסק:
 
'''{{עוגן1|אין}} מסככין בהן.''' כשהן קשורין ובגמ' מפ' טעמא:
 
'''{{עוגן1|וכולן}}.''' הפסולין ששנינו בסכך:
 
'''{{עוגן1|כשרין}} לדפנות.''' בגמ' מפ':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מפני}} שהיא נראית כאוצר.''' לכך חבילין פסולין שלפעמים אדם בא מן השדה כל ימות החמה וחבילתו על כתפו ומניתה על סוכתו של כל ימות השנה לייבשן ולא לסכך וכשמגיע החג נמלך עליהם לסכך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול וזה כשסכך שלא לשם סכך אפי' לצל אלא לייבש אין שם סוכה חל עליו וגזרו רבנן שלא לסכך בחבילין אפילו הוא מטילן על הסוכה לשם החג גזרה משום חבילין דכל השנה דמדאורייתא פסולין והיינו שנראת כאוצר לכל דבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי אוצר וחבילין שאדם מכניס כל ימות הקיץ לימות חורף קרי אוצר:
 
'''{{עוגן1|אין}} חבילה פחותה מכ"ה.''' קנים:
 
'''{{עוגן1|קצר}} לסכך.''' אין הקשין מביאין טומאה על האוכל דלא ניחא ליה בחיבורין דאוכל בסכך:
 
'''{{עוגן1|בא}} במחשבה.''' זו שחישב עליהן לאכילה יורדין לידי טומאה:
 
'''{{עוגן1|על}} האוכל ועל היד.''' כדי בית יד הסמוך לאוכל צריך ביטול שגם הוא מקבל טומאה אבל קצר לסכך מודו אחרים דאין לו ידות:
 
'''{{עוגן1|רב}} כהדא דאחרים.''' כלו' אף רב יכול לסבור כאחרים ודקשיא הא רב סבר דבמחשבה ירדו הידות לידי טומאה ואחרים סברי דבמחשבה לא סלקי הידות מידי טומאה:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' הכא במאי עסקינין שקצר מתחלה לסכך ואמר להחזירם לגורן לאחר הסיכוך דה"ל כמחשב לאכילה ולסכך יש להן מחשבה:
 
'''{{עוגן1|צריכין}} הכשר פעם שנייה.''' לאחר שהחזירם לגורן כיון דבשעת הכשר לאו בני קבולי טומאה הוו וה"ל כאילו הוכשרו במחובר או דלמא כיון שהיה בדעתו להחזירן לגורן מהאי שעתא מהני להו הכשר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וסכו' על הארון את הפרוכת.''' מכאן שהדופן קרוי סכך. בא לומר מנ"ל דכשרות לדפנות הא מסוכות תעשה לך ילפינן דאין מסככין בדבר המקבל טומאה וכיון שגם דפנות קרויים סוכה אם כן למה יכשרו הם להיות מדבר המקבל טומאה וקאמר הא דדפנות קרויי' סוכה מהיכא קילפית לה מדכתיב וסכות על הארון את הפרכת ופרכת מחיצה היא וקריי' סככה:
 
'''{{עוגן1|מיכן}} שעושין דפנות בדבר המקבל טומאה.''' שהרי פרכת דבר המקבל טומאה הוא ודיו לבא מן הדין דהיינו דפנות להיות כנדון שהוא הפרכת:
תחילתדףכאן א/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מסככין}} בנסרי'.''' בגמרא מפרש פלוגתייהו:
 
'''{{עוגן1|נתן}} עליה נסר וכו'.''' בגמ' מפרש לה:
 
'''{{עוגן1|כשרה}} ובלבד שלא יישן תחתיו.''' וכגון דיהבינן אצל הדופן דסשך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בארבע אמות דאמרי' דופן עקומה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בשיש}} בהן רוחב ארבעה.''' שרוב תקרת הבית עשויות מהן נחלקו דר"מ אית ליה גזרת תקרה אי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת תקרת הבית אף היא בנסרים מקורה וההיא ודאי פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה אבל בנסרי' שאין בהן ד' שאין רוב תקרות עשויות מהן ד"ה כשרה דלא דמי לקורות הבית דלגזור בהו:
 
'''{{עוגן1|במשופין}} וכו'.''' לאו משום גזרת תקרה איפלוגי אלא בנסרי' שאין בהן ד' אבל משופין הן וחלקים וראויין לתשמיש ומשום גזרת כלים נגעו בה לפסול אליבא דר"מ אע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלים טומאה גזר בהו ר"מ אטו כלים המקבלי' טומאה:
 
'''{{עוגן1|והא}} ר"י וכו'.''' כלומר גופא א"ר ירמיה וכו':
 
'''{{עוגן1|הא}} אם במשופין לכלים.''' בפחות מד' ד"ה מותר ורב ור"י פליגי:
 
'''{{עוגן1|מן}} מה וכו'.''' מהא דאר"י משמיה דרב סיככה בשלביות פסולה ושלביות אין בהן ד' ואפ"ה פסולים משום דמשופין:
 
'''{{עוגן1|ואמרין}}.''' הבני ישיבה דכר"מ הור' ולר"י מותר:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דלרב בתרווייהו פליגי בנסרי' שאינן משופי' ויש בהן ד' ובמשופין ואין בהם ד':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הא רבי יוסה ר' יוסי בשם רבי יוחנן וכולי.''' וה"פ גופה א"ר יוסה וכן א"ר יוסי משמיה דר' יוחנן:
 
'''{{עוגן1|הא}} בשיש בהם רוחב ד' ד"ה אסור.''' אפילו לר"י ופליג אדרב דאמר דבתרווייהו פליגי:
 
'''{{עוגן1|מן}} מה וכו'.''' מהא דהורי רבי יוסי בבית וועד הגדול:
 
'''{{עוגן1|מלתרה}}.''' היא קורה גדולה ויש בה ד':
 
'''{{עוגן1|ואמרין}} כר"י הורה.''' ש"מ דביש בהן ארבע נמי פליגי:
 
'''{{עוגן1|היא}} הדא היא הדא.''' כלומר דשניהן שוין ובתרווייהו פליגי:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' הא דפליגי ר"י ור"מ דוקא בשהנסר של ד' טפחים מונח לאורך הסוכה נמצא שאין כאן מקום שיש לו שלשה מחיצות אבל כשמונח ברוחב הסוכה של צד האמצעי יש שלשה מחיצות אף ר' מאיר מכשיר וסיפא דנתן עליה נסר וכו' אף כר"מ אתיא ובמונח לרוחב הסוכה:
 
'''{{עוגן1|בין}} לאורך בין לרוחב כשר.''' לכ"ע וכדמסיק דבמונח מן הצד איירי כדברי מי שהוא פוסל כאן וכו'. וסיפא כר' יהודה ודלא כר"מ:
 
'''{{עוגן1|מה}} רבי יוחנן ורשב"ל וכו'.''' כלומר מאי טעמייהו דמכשרי:
 
'''{{עוגן1|ושאינה}} מחזקת כדי ראשו ורובו גרסי'.''' ול"ג אלא וכ"ה בבבלי וה"פ שאין בה אלא ד' טפחים:
 
'''{{עוגן1|והביא}} נסר.''' שיש בו ארבע טפחים ויצרף ממנו שלשה טפחים הרי יש בו ז' טפחים כדי הכשר סוכה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כן אנן קיימין.''' אלא הכא במאי עסקי' לאורך פליגי ר"מ ור"י ואפילו לשמואל ניחא אבל לרב המנונא קשיא:
 
'''{{עוגן1|ואפשר}} שלא יישן תחתיו.''' סתמא דש"ס קאמר דאע"ג שאין בו אלא ד' טפחים סכך כשר ותחת הנסר אסור לישן אפ"ה אפשר לו לישן תחת הסכך כשר דסובר דתלתא גברי בתרי אמתא יתיב ויכול לישן בד' טפחים:
תחילתדףכאן א/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תקרה}}.''' גג העשוי מקורות או נסרים:
 
'''{{עוגן1|שאין}} עליה מעזיבה.''' דביש עליה לא מהכי פקפוק דסכך פסול הוא דלאו גידולי קרקע הן:
 
'''{{עוגן1|מעזיבה}}.''' הטיט או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרי' קרוי מעזיבה:
 
'''{{עוגן1|מפקפק}}.''' סותר ומנענע כולן:
 
'''{{עוגן1|או}} נועל אחת מבינתיים.''' ונותן סכך כשר במקומו ואע"ג דר"י מכשיר לסכך בנסרים בעי פקפוק משום דבלא"ה ה"ל מן העשוי וגם גזרת תקרה לפי שכבר היה בהם מעזיבה:
 
'''{{עוגן1|רמ"א}} לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה.''' שכלן מודים שצריך ליטול אחת מבינתיים ופקפוק אינו מועיל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} ואם נטל אחת מבינתיים א"צ לפקפק.''' וה"פ הא דקא"ר יהודה לב"ש מפקפק ונוטל אחת מבינתיים לא דבעינן תרווייהו דודאי בנוטל אחת מבינתיים סגי אלא ה"ק אע"ג שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא:
תחילתדףכאן א/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|המקר'}} סוכתו.''' כמו שאנו עושין שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן:
 
'''{{עוגן1|בשפודין}}.''' שאין ראויין לסיכוך לפי שאינן גידולי קרקע:
 
'''{{עוגן1|בארוכות}} המטה.''' דמקבלי טומאה:
 
'''{{עוגן1|אם}} יש ריוח ביניהן כמותן.''' בין שפוד לשפוד על פני כולה ויתן שם הפסל ג"כ על פני כולה:
 
'''{{עוגן1|החוטט}} בגדיש.''' נוטל מן העומרי' למטה סמוך לארץ ועושה חלל כשיעור סוכה נמצא הסכך עשוי ועומד מאיליו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תני}} יותר מכמותן.''' שיהיה ריוח ביניהן קצת יותר משיעור משך השפודין:
 
'''{{עוגן1|חבריי'}} אמרין.''' לכך בעינן יותר מכמותן דאל"כ אין הפסל שמניח ביניהן יכול להיות כשיעור השפודין שהרי אין טפח סכך נכנס לתוך חלל טפח וכבר מונחים שפודין שהן רחבין טפח:
 
'''{{עוגן1|הרי}} כלי זכוכית.''' כלו' דבר קשה יכול לדחוק דבר שהוא טפח על טפח בתוך חלל שהוא טפח על טפח:
 
'''{{עוגן1|תמן}} נכנס ויוצא.''' התם איירי שיש בחללו שיכול טע"ט לכנוס ולצאת בתוכו והוא יתר מטע"ט והכא אם נא' בכמותן ממש נמצא שאינו יכול לכנוס לתוכו:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהיא נראית כאוצר.''' הא דתנן במתני' החוטט בגדיש אינה סוכה מדאורייתא כשרה אלא רבנן דגזרו בה אם אתה אומר כן אין אדם עושה סוכה אלא הולך ואוכל וישן באוצרו במקום שמשתמש שם כל ימות השנה והוא עשוי ועומד ולא לשם סכך של צל דניהוי שם סוכה עליו ואפילו שם סוכה שאינו של חג אלא כבית בעלמא:
 
'''{{עוגן1|תני}} ר"ח.''' מדאורייתא אינה סוכה שנא' חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי בפסול וזה לא נעשה לשם סכך אפילו לצל:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק מביניהון.''' כלומר מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ויש בה.''' פי' שיש סוכה בגדיש ויושב בה לר"ח פסולה אפי' בדיעבד דמדאורייתא פסולה ולר"י כשרה כיון דאינה פסולה אלא מדרבנן בעלמא ל"א ויש בה חלל טפח וה"ג על דעתיה דר"ח כשרה וע"ד דר"י פסולה וה"פ ע"ד דר"ח כשרה דלא שייך בה תולמה"ע שהרי יש שם אהל חלל טפח ומה שחוטט אינו אלא הדפנות ובהם לא אמרי' תעשה ולא מן העשוי והרי הוא כסוכה שאין בה יו"ד וחקקה והשלימה ליו"ד ולר"י פסולה דעדיין שייך גזירת אוצר:
תחילתדףכאן א/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|המשלשל}}.''' מוריד שהתחיל לארוג הדפנות סמוך לסכך ואורג ובא כלפי מטה:
 
'''{{עוגן1|ג'}} טפחים פסולה.''' היינו כדי שיזדקר הגדי בבת אחת ויכנס דאמרן דכה"ג אינה מחיצה:
 
'''{{עוגן1|מלמטה}} למעלה.''' כיון שהגיע לי' כשירה ואפילו אינן מגיעות לסכך ומופלגות ממנו הרבה:
 
'''{{עוגן1|רבי}} יוסי אומר כשם שלמטה למעלה.''' דיו באריגת י' כך מלמעלה למטה ואפילו גבוהות מן הארץ הרבה דסבר מחיצה תלויה מתרת:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הרחק}} את הסיכוך.''' לאו בגובה קאמר אלא ברוחב שהניח אויר בין דופן לסכך באורך הסוכה או ברחבה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אלא}} לענין סוכה.''' דאינו אלא עשה:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לענין שבת.''' דאיסור סקילה הוא במלאכות דאורייתא מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית ביה:
 
'''{{עוגן1|מילתיה}} דרבי חנינא.''' מעשה שאמר ר"ת מוכחת דאפי' לענין שבת אמר ר"י דמחיצה תלוי' מתרת:
 
'''{{עוגן1|שלטון}}.''' שר א' בא לציפורן ותלו קיטיות ע"ג העמודין שהיו שם והיו חצירות במבוי שלא עירבו וע"י סדינין אלו נחלק המבוי ולא היו מן המחיצה ולפנים אלא אותן שעירבו:
 
'''{{עוגן1|קיטיות}}.''' סדינין:
 
ה"ג והתיר ר"י בי ר' יוסי לטלטל תחתיהן בשבת:
 
'''{{עוגן1|בשיטת}} אביו.''' ש"מ דאף לענין שבת קא"ר יוסי:
 
'''{{עוגן1|אתיא}} דר"י בר חנינא.''' דאמר נמי דפליג ר"י אפי' לענין שבת:
 
'''{{עוגן1|כר"ח}}.''' אביו:
 
'''{{עוגן1|ותריהון}}.''' ר"ח וריב"ח פליגי על הא דאר"י:
 
ה"ג דאר"י בר חנינא ר' יודן ור"י ול"ג דא"ר יוחנן וכו' דא"כ קשיא דר"י אדר' יוחנן דהא איהו קאמר לעיל דלא אמר ר"י אלא לענין סוכה וכו':
 
'''{{עוגן1|ר'}} יהודה דגשרי' המפולשין.''' בעירובין ס"פ כל גגות מתיר ר"י לטלטל תחת גשרי' מפולשין אע"ג דאין שם אלא ב' מחיצות אפ"ה מותר דאמרי' פי תקרה יורד וסותם אפי' מב' רוחותיו וכ"ש דמתיר במחיצה תלויה:
 
'''{{עוגן1|ר"י}}.''' הך דהכא במתני' דאמר מלמעלה למטה סגי בי"ט דמחיצה תלויה מתרת:
 
'''{{עוגן1|עצה}} שבים.''' והם קנים הגדלים בים ואע"פ שעדיין לחים הן מותר לטמון בתוכן פירו' ואינן מכשירין ובבבלי הגי' וטומנן בעצה ופרש"י שהוא פסולת של קטניות ואע"פ שלקטן בבקר מן השדה ועדיין הטל עליהן אינן מכשירין את הפירות:
 
'''{{עוגן1|והתיר}} כצוצרה.''' בית שהוא על שפת הנהר מוציא מן כותל הבית על הנהר שתי קורות עד שעומד כנגד המים ובין זו לזו ג' או ד"א ותקרה על אותן שתי קורות ועושין בקירוי ארובות ומשלשל דלי וממלא והתיר ר"ח ב"ע כצוצרא שהיה ד"א על ד"א שחוקק בה דע"ד טפחים וממלא וא"צ מחיצה אחרת דאמרי' כוף וגוד הואיל ויש עשרה לכל רוח לנקב:
 
'''{{עוגן1|והבאת}} אלונטית.''' בגד שמסתפגין בו כשיוצאין מהמרחץ והתיר ר' חנניה להביאו בידו ולא חש שמא ישכח ויסחוט:
תחילתדףכאן א/יא
'''{{עוגן1|בית}} שנפחת.''' גגו באמצעו והדפנות רחוקות מן הסכך כשר:
 
אם יש בין הכותל לסכך כשר ד"א פסולה פחות מכאן כשרה בגמ' מפ' טעמא:
 
'''{{עוגן1|וכן}} בחצר.''' שהיא מוקפת אכסדרה. וסיכך באוירה של חצר רחוק מכתלי האכסדרא ואכסדרא הוא מקום מוקף מג' מחיצות:
 
סוכה גדולה כל שאילו ינטל הסכך פסול ישאר בה ז' טפחי' על ז' טפחים זו היא סוכה גדולה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} אויר פוסל בג' טפחים.''' אויר הנמשך על פני כל הסוכה והוא ג"ט פוסל הסוכה כולה:
 
'''{{עוגן1|סכך}} פסול.''' אינו פוסל אותו כל הסוכה אלא בד"א:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לישן.''' תחת אויר הפחות מג' אע"ג דמצטרפין אותו לסוכה:
 
'''{{עוגן1|הרי}} טיט הנרוק יוכיח.''' טיט שראוי להוריקו מכלי אל כלי כגון שהוא רך:
 
'''{{עוגן1|משלי'}} במקוה.''' שיעור מ' סאה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} מטבילין בו.''' במ' סאה שכלו טיט נרוק דהכי תנן במסכת מקואות אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק ומעלי' היינו משלימין אשלומי אין בפני עצמו לא א"נ דטיט הנרוק אפי' בשעה שמצרף אין מטבילין בו:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהיא נראית דופן עקומה.''' לכך מתירין במתני' אפי' ד"א שאנו רואי' תקרת הבית כאלו נעקם ראש הדופן ובא עד הסכך כשר אבל סכך פסול כשהוא באמצע פוסל בד' טפחים:
 
אר"י ולמה לית אנן אמרין הטעם דמכשיר במתני' עד ד' אמות משום דאין סכך פסול פוסל אלא בד"א דד"א הוי שיעור לפסול וכר"ח ואפי' באמצע לא יפסול בפחות מד' אמות:
תחילתדףכאן א/יב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כמין}} צריף.''' שאין לה גג וראשי הדפנות מגיעות זו בזו מלמעלה והולכים ומתרחבים מלמטה:
 
'''{{עוגן1|או}} שסמכה.''' שהטה ראשי הקנים על הכותל והולכים בשפוע למטה לארץ:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שאין לה גג.''' אינו ניכר מהו גג ומהו כותל דאהל משופע לאו שמיה אהל אלא א"כ יש לה גג טפח:
 
'''{{עוגן1|מחצלת}} של קנים.''' במחצלת קטנה כ"ע לא פליגי סתמא לשכיבה ואין מסככין בה כ"פ בגדולה ת"ק סבר סתם גדולה לסיכוך עבידא וסתם קטנה לשכיבה וה"ק מחצלת גדולה סתמא לסיכוך ואם פי' שעשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככן בה:
 
'''{{עוגן1|ולסיכוך}} מסככין בו.''' ה"ק ומחצלת קטנה סתמא לשכיבה ואם פי' שיהא לסיכוך מסככין בה:
 
'''{{עוגן1|ר"א}} אומר אחת גדולה ואחת קטנה.''' סתמא לשכיבה ועשאן לשכיבה דקאמר כלומר עשויות הן מתחילתן סתמא לשכיבה הלכך אף הגדולה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואס פי' שיהא לסיכוך מסככין בה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שאם}} היתה.''' הסוכה נתונה על ד' אבנים שהן גבוהין טפח ויש שם טפח זקוף וניכר הצריף שהוא גג שיש בה שיעור אהל בזקיפה הוי אהל:
 
'''{{עוגן1|כבית}} יער הלבנון.''' שהיה גגו משופע וחלל קצת מלמטה:
 
'''{{עוגן1|למי}} נצרכה.''' ברייתא זו לאשמועינן דכשירה הסוכה כבית יער הלבנון:
 
'''{{עוגן1|במחצלת}} אושא שנו.''' שראויין לשכב עליהן:
 
'''{{עוגן1|סתם}} מחצלות אושא טמאות.''' מדרס דלשכיבה הן עומדות:
 
'''{{עוגן1|עד}} שיעשם אוהלים.''' אז נתבטלו ממלאכתם הראשונ':
 
'''{{עוגן1|סתם}} מחצלות טבריא טהורות.''' דקשות הן ואין לך אדם שוכב עליהן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הורה באילן על פתח החניות.''' שהן טהורין שאין ראויין לשכיבה:
 
'''{{עוגן1|ארוגה}}.''' שהיא חלקה טמאה:
 
'''{{עוגן1|מהו}} לסכך בה.''' במחצלת ארוגה שהיא סתמא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} במחלוקת ר"א ורבנן.''' הוא נכלל דאף בארוגה פליגי:
 
'''{{עוגן1|הורי}} מדוחק.''' שלא היה להם דבר לסכך בו הורה להם לסכך במחצלאות שהותר ראשי מעדנים שלהן:
 
'''{{עוגן1|מעדנים}}.''' פי' עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלאות נשאר כמין חלל וגודלי' אותו בכל שני טפחים גידול אחד וקושרושלא יסתר הארוג ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל מתורת כלי ואינו מקבל טומאה או אם היא כבר טמאה טהורה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תנינן טהורה.''' ואת אמרת שלא הורה כן אלא מדוחק הא אפילו שלא מדוחק נמי יש להתיר כשהותר ראשי מעדנים כיון דטהורים הן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק סוכה'''</big>}}
תחילתדףכאן ב/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לא}} יצא.''' דאהל מפסיק בינו לסוכה ועיקר ישיבת הסוכה אכילה ושתיה ושינה:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} וכו'.''' בגמ' מפרש:
 
'''{{עוגן1|שעבדים}} פטורים מן הסוכה.''' דמ"ע שהז"ג נשים פטורות וכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה:
 
'''{{עוגן1|ולפי}} דרכינו למדנו.''' אע"פ שלא אמר אלא לשיחת חולין בעלמא שהיה משתבח בעבדו למדנו שהישן תחת המטה וכו':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} תמן תנינן.''' בפ"ק דמכילתין:
 
'''{{עוגן1|אבל}} פורס הוא ע"ג נקליטי המטה יצא.''' אע"ג שהוא אינו ישן תחת הסוכה אלא תחת הפריס' שע"ג הנקליטין והיא מפסקת בינו לבין הסוכה אפ"ה מותר:
 
'''{{עוגן1|וכא}} הוא אומר הכין.''' והכא הוא אומר הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ואף על גב שאינו גבוה עשרה וליכא למפסלא משום אהל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אר"ל.''' התם הנקליטין לאו אהל הם אלא כטליתו הם חשובין והרי זה כישן בסוכה ופרס טליתו על עצמו אבל הכא אף על גב דאין המטה גבוה י' מ"מ מפסקת בינו לבין הסכך הלכך לא יצא ידי חובתו:
 
ופריך מחלפא שיטתיה וכו':
 
'''{{עוגן1|וכא}} וכו'.''' והכא אמר ר"י נוהגין היינו וכו' אף על גב דאין יוצאין ידי חובת סוכה אפ"ה שרי כיון שהיו שם ללמוד מהזקנים ש"מ דהתלמוד קודם וקשיא אהדדי וקס"ד דמקשה דר"י לסייעי' לת"ק קאתי:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} סבר ר"י וכו'.''' ר"י פליג את"ק וסובר דהישן תחת המט' יצא י"ח ואדרבה מייתי ראיה ממה שהיו ישנים בפני הזקנים וכו':
 
'''{{עוגן1|ופריך}} כ"ש.''' קשיא דר"י אדר"י:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בפ"ק דמכילתין:
 
'''{{עוגן1|הא}} אם יש דיורין בעליונה התחתונה פסולה.''' ה"נ יש דיורין על גב המטה א"כ הישן תחתיו לא יצא י"ח:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא וכו'.''' אבל הכא בסוכה אין כאן חלל אחר דאיירי במטה שאינה גבוה י' ואין למטה חלל הצריך לסוכה תחת סוכה ל"א ה"פ אין כאן חלל אחר דמטה לגבה עשויה ולא לתחתיה וה"ל אהל עראי ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע ל"א אין כאן חלל אחר על כל הסוכה משא"כ התם שבכל הסוכה יש חלל אחר והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מיחו בידו חכמים.''' אע"ג דעבדים פטורים מתפילין אפ"ה לא מיחה בו ר"ג כשהניחן:
 
וכא וכו' ואילו הכא משמע שמפני אימתו של ר"ג היה נכנס תחת המטה לפי שאילו היה יושב בסוכה היה מוחה בו ר"ג:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שלא לדחוק את חכמים.''' כלו' שלא נכנס תחת המטה מפני שהוא אסור לישב בסוכה אלא כדי שלא ידחוק את החכמים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אם מהאי טעמא היה נכנס תחת המטה שלא לדחוק את החכמים.''' טוב היה לו לישב חוץ לסוכה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} רוצה היה טבי לשמוע דברי חכמים.''' בתוך הסוכה הלכך היה מוכרח לישב תחת המטה שלא לדחוק את החכמים:
תחילתדףכאן ב/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בכרעי}} המטה.''' מטה שלימה שסוכה סמוכה עליהן וכשהמטה מטלטלת הסוכה מטלטלת עמה:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} אומר וכו'.''' טעמא מפרש בגמ' משום שאין ממעי המטה וכו'. לכך פוסל ר"י לפי שאין מקרקע המטה עד סכך י' טפחים והמסכך ע"ג כרעי המטה חשבי' להמטה לקרקע הסוכה ורבנן סברי דחשבינן להמטה כאילו נתונה בתוך הסוכה וחשבינן מהארץ לסכך דיש שם עשרה טפחים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|משום}} שאין מעמידין על גבי דבר טמא.''' ואע"פ שלא למדנו אלא לסכך הואיל ועיקרו של סכך אלו כרעיה הן מעמידין אותו הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} משלשלין מטותיהן.''' והיו גבוהין יו"ד מכרעי המטה לסכך ולא מיחו בידן חכמים:
 
'''{{עוגן1|הוי}} לית טעמא.''' הרי ע"כ לומר שהטעם דפוסל ר"י מפני שאין גבוה מקרקע המטה עשרה:
תחילתדףכאן ב/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סוכה}} המדובללת.''' לקמן מפרש לה בגמ' מדוללת. שהיא ענייה שיש בסככה מעט קנים ויש בה אויר הרבה אלא שאין בו ג' ביחד:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מדובללת}}.''' קנה עולה וקנה יורד שלא השוה הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא א' למעלה וא' למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ואשמועינן מתני' דכל שאלו היו מונחין בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה כשרה:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} מדוללת בשצילתה מרובה.''' וחדא קתני במתניתין מדובללת ושצילתה מרובה מחמת':
 
'''{{עוגן1|ומ"ד}} מדובללת.''' תרתי קתני מדובללת כשרה ושצילתה מרובה מחמתה דהיינו סוכה ענייה שיש בה חמה אם צילתה מרובה כשרה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מדתני אע"פ שאין הכוכבים כו' כשרה משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך שיהו הכוכבים נראין מתוכה:
 
'''{{עוגן1|בכוכבי}} חמה שנו.''' כשהחמה זורחת עליה ואין זהרורי חמה נראין מתוכה:
תחילתדףכאן ב/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בראש}} העגלה.''' אע"ג דמטלטלא ולא קביעי:
 
'''{{עוגן1|ובראש}} הספינה.''' שהוא מקום גבוה של ספינה שהרוח שולטת שם ועוקרתה:
 
'''{{עוגן1|כשרה}}.''' דדירת עראי סגי בה:
 
'''{{עוגן1|ועולין}} לה ביום טוב.''' איידי דבעי למיתני סיפא ואין עולין תנא רישא ועולין:
 
'''{{עוגן1|בראש}} האילן.''' תיקן מושבו בראשו ועשו שם מחיצות וסכך:
 
'''{{עוגן1|כשרה}}.''' בחולו של מועד:
 
'''{{עוגן1|ואין}} עולין לה ביום טוב.''' דגזור בה רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש:
 
'''{{עוגן1|שתים}} באילן.''' סמך קרקע הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן ב' דפנות וא' עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן שעשה בארץ והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה או ב' בידי אדם ואחד באילן הואיל ואם ינטל תפול קרקעית הסוכה שאין יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה בי"ט דמשתמש באילן מה אנן קיימין. הא דתנן במתני' בראש הספינה במאי עסקינן. אם בשהספינה נתונה על היבשה. פשיטא דלד"ה מותר לעשות סוכה עליה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אם}} במפרשת.''' והולכת בתוך הים:
 
'''{{עוגן1|מחלוקת}} ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה היא.''' כדתניא בסמוך ובמתני' תני סתמא כשרה ולא תני פלוגתייהו:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן כשהיא עומדת על הים וקשורה בארץ ע"י ברזל:
 
'''{{עוגן1|באלמין}}.''' כלומר שקשורה בחוזק מלשון כל דאלים גבר:
 
'''{{עוגן1|ר"מ}} דלחיים.''' דתנן בפ"ק דעירובין בכל עושין לחיין אפי' בדבר שיש בהן רוח חיים ומטמא משום גולל אם עשאו כיסוי לארון של מת יש שם גולל עליו דגולל מטמא במגע ובמשא ובאהל דתניא על פני השדה לרבות גולל ודופק:
 
'''{{עוגן1|ור"מ}} מטהר.''' דסובר כיון שאינו קבוע שם לעולם יש לחוש שמא תברח לא הוה מחיצה:
 
'''{{עוגן1|ור'}} יוסי.''' דתנן באהלות פ"ח:
 
'''{{עוגן1|הבית}} שבספינה.''' אפילו האהיל על המת ועל הכלים שבספינה אינו מביא את הטומאה דלא חשיב אהל דלא קביעי:
 
'''{{עוגן1|והפריחת'}}.''' ועקרת':
 
'''{{עוגן1|איה}} סוכתך.''' דכיון דמהלכת לא שמה דירה:
 
'''{{עוגן1|ואסר}} לטלטלו.''' דקמשתמש באילן:
 
'''{{עוגן1|למטה}} מג' מותר.''' אפי' לטלטל העירוב דכל פחות מג' כארעא סמיכתא דמיא:
 
'''{{עוגן1|אם}} אסור לטלטלו.''' דהיינו למעלה מג':
 
'''{{עוגן1|לא}} יהא עירוב.''' דהא בעינן שתהא סעודה הראויה לו בשעת קניי' העירוב:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ראוי הואלא.''' שהרי יכול לעבור על שבות בין השמשות דהוא שעת קניית העירוב ולאכלו דאיסו' שימוש באילן אינו אלא שבות כדתנן בביצה אלו הן משום שבות לא עולין באילן הלכך קונה העירוב דלא גזרו על השבות בין השמשות:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' א"ה אפילו למעלה מעשרה יהא עירוב שהרי מותר ליטלו משם בין השמשות ולהביאו למטה במקום שנתכוין לשבות דקס"ד באילן שאין בו ד' איירי וה"ל מקום פטור והוא עומד ברשות הרבים ונתכוין לשבות למטה:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}} שהיתה כירתו ד'.''' מקום מושבו שהוא עיקרו של אילן רחב ד' וכיון דאילן גבוה י' ועיקרו ד' רשות היחיד גמור הוא וא"א ליטלו משם למטה דה"ל כמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ואסור אפי' בין השמשות דאיסורא דאורייתא הוא אבל למטה מי' כרמלית ומותר להוציא ביה"ש ממנו למטה לרה"ר דאינו אלא שבות:
 
'''{{עוגן1|והוא}} שתהא רשות הרבים מקפתו.''' למטה מכל צד וא"א להביאו מלמעלה מעשרה שהוא רשות היחיד למטה:
 
'''{{עוגן1|באומר}} שביתתי תחתיו.''' ואיידי נמי באומר ששביתתו תהא למטה דאי באומר שביתתי למעלה א"כ יכול לעלות בה"ש ולאכלו שם וה"ל הוא ועירובו במקום אחד מאי קאמרת קמשתמש באילן הא לא גזרו על השבות בה"ש אלא ודאי באומר שביתתי תחתיו איירי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} נתנו בכלכלה ותלאו באילן אפי' למעלה מי"ט עירובו עירב וקשייא וכו' וכ"ה בבבלי.''' וה"פ דקס"ד דאסור לטלטלו דאיירי באילן שגבוה י' ורחב ד' ואמר שביתתי בעיקרו ומוציא מרה"י לרה"ר:
 
'''{{עוגן1|ראוי}} הוא להופכה.''' דהואיל והכלכלה ארוכה יכול לנטותה ולא יעקרנה מתלייתה ויטה ראשה הא' עד שיהא למטה מי' ולא יהא עוד רה"י ומותר ליטול עירובו ביה"ש דאינו אלא שבות. וכיון שהוא ראוי ומותר להפך הספסל ברה"ר אם נתן עירובו עליו ואומר שביתתי בר"ה עירובו עירוב דה"ל הוא ועירובו במקום א' שהרי יכול להפוך הספסל ליטול העירוב ממנו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הדא אמרה וכו'.''' דמותר להפוך הכלכלה התלוי באילן ש"מ דמותר להשתמש בצדי האילן:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' במתני' ואגב שיטפה דלישנא דעירובין נקט כאן דתנינן תמן:
 
'''{{עוגן1|שתים}} באילן.''' אם שתי דפנות הם אילן העומד שם ואחת בידי אדם שעשאו בארץ וקס"ד דאיירי כשחקק באילן נקבים והניח בהן קנים לדפנות וסיכך על אותן קנים ואין כאן תשמיש אלא בצדי האילן ואפ"ה קתני אין עולין בה בי"ט משום דקא משתמש באילן:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' אם נותן עירובו בכלכלה מתיר להפוך הכלכלה משום דלא הוה אלא צדדים:
 
ומשני אר"י כאן בסוכה איירי שסמך קרקעית הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות נמצא שהוא משתמש ע"ג האילן שהרי קרקעית הסוכה מן האילן הוא:
 
'''{{עוגן1|וכאן}}.''' בכלכלה מן הצד היא ומותר לטלטלה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} ילפינן מההיא.''' מעתה ילפינן סוכה מעירוב ועירוב מסוכה שבשניהם להשתמש בצדדין מותר ובאילן עצמו אסור:
 
'''{{עוגן1|שאם}} היה ב' יתדות.''' יוצאות מן האילן צדדי אילן איקרי ומותר להשתמש בסכך בי"ט. שאם היה נותן העירוב בעובי האילן שאסור לטלטלו בשבת דה"ל משתמש באילן מיהו עירובו עירוב דאינו אלא שבות ובה"ש היה לטלטלו:
 
'''{{עוגן1|אר"י}}.''' לעולם בין בעירוב בין בסוכה מן הצד איירי:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' ואלא קשיין אהדדי דהכא מותר ובסוכה אסור:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} דאמר ריב"א וכו' דרשב"א היא.''' הא דמתיר בעירוב אתיא כרשב"א דמתיר בצדדים:
 
'''{{עוגן1|היא}} צדדי בהמה היא צדדי אילן.''' כי היכא דמתיר רשב"א בצדדי בהמה ה"נ מתיר בצדדי האילן. ורבנן דפליגי עליה דרשב"א כי היכא דאוסרין בצדדי בהמה כך אוסרים בצדדי האילן:
תחילתדףכאן ב/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בין}} האילנות בארץ.''' ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה כשירה והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:
 
'''{{עוגן1|שלוחי}} מצוה פטורין.''' שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואפי' בשעת חנייתן:
 
'''{{עוגן1|חולים}} ומשמשיהן פטורין.''' ואפי' בחולה כל דהו והא דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו דכתיב בסכות תשבו כעין תדורו וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו הדבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו:
 
'''{{עוגן1|אוכלין}} ושותין עראי.''' דבר מועט להסיר רעבונו ודעתו לסעוד אחר כן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} אזל לעיינא טב למימנא.''' פי' הלך לחג הסכותי לעין טב למימנא אעיבור חדש שעין טב היה מקום הועד והכי אמרינן בר"ה פ"ב כהדא ר"ח הוה אזיל לעין טב למימנא:
 
'''{{עוגן1|מי}} אתי.''' כשהלך התחיל להיות צמה מן הדרך ולא רצה לטעום כלום עד שנכנס לסוכתו של רבי יוחנן סופר של עיר ששמה גופתא:
 
'''{{עוגן1|איסרטא}}.''' דרך בלשון יון:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' הא דתנן במתניתין חולין פטורין מן הסוכה לאו דוקא חולה שיש בו סכנה אלא אפי' חולה שאין בו סכנה כגון חש בעינו נמי פטור מן הסוכה:
 
'''{{עוגן1|שושבינין}} וכל בני החופה פטורים מן הסוכה.''' דהעוסק במצוה פטור מן המצוה:
 
'''{{עוגן1|שומרי}} העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום.''' דכתיב בסוכת תשבו כעין ישיבת ביתו כשם שכל ימות השנה אינו בביתו ביום כך פטור מן הסוכה:
 
בשומרי הגייסות ששומרים העיר שלא יבואו עליהם גייסות ואיכא מצוה:
 
אבל בשומרי ממון ששומרים את העיר מפני הגנבים:
 
'''{{עוגן1|עשו}} אותן כשומרי גנות ופרדסין.''' שחייבין בסוכה דאין לפוטרן מן הסוכה בשביל הנאת ממון:
 
'''{{עוגן1|אבודמא}} מילחא.''' כך שמו:
 
'''{{עוגן1|הוי}} דמך.''' היה ישן לפני חנותו ועבר ר"ח בר בא ואמר לו לך ותישן בתוך סוכתך דסובר משום ממון אין לבטל מצות סוכה:
 
'''{{עוגן1|מטללתך}}.''' סוכתך:
 
ר' מנא היה שושבין גבי ר' יעקב וא"ל ר' יוסי אע"פ ששושבין אתה חייב אתה בסוכה:
 
'''{{עוגן1|אף}} אתה משובתי הרגל.''' בלשון בתמיה וכי אתה משובתי הרגל ויצאת מביתך ולא עמדת אצל אשתך:
 
'''{{עוגן1|לגזורה}}.''' למול וחג הסוכת הי' וי"א גזורה שם מקום ולא רצה לטעום כלום:
 
ה"ג ולא ידעין אין משום דלא הוי עסקיה טעם כלום עד יפני מוסף אין משום שאין שבחו של ת"ח להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו. וה"פ ומספקא לן אין משום שהיה רגיל שלא לאכול קודם שהתפלל מוסיף או משום שהיה ברגל ולא רצה לאכול אלא בביתו ובי"מ מקיים הגירסא בדוחק:
 
'''{{עוגן1|אכילה}} עראי.''' אמתני' קאי דוקא אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה אבל אין שינת עראי חוץ לסוכה:
 
'''{{עוגן1|חברייא}} אמרין.''' דלכך אסור אפי' שינת עראי. דגזרינן שמא יחטפנו שינה וישן שינת קבע:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} אילא.''' היינו טעמא דלפעמים אין אדם ישן אלא מעט ודי לו בכך וזו היא שינתו:
 
'''{{עוגן1|מאי}} נפק מן ביניהון.''' מאי בין טעמא דחבריי' לטעמא דר' אילא:
 
'''{{עוגן1|מסר}} שינתו לאחר.''' אומר לחבירו אם ארדום העירני:
תחילתדףכאן ב/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ואמרו}} העלום לסוכ'.''' ולא מן הדין אלא שהחמירו על עצמן ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפי' אכילת עראי חוץ לסוכה לא מחזי כיוהרא:
 
'''{{עוגן1|אוכל}} פחות מכביצה.''' משום נט"י ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפי' יותר מכביצה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הוינן}} סברין וכו'.''' היו סוברים בני הישיבה למימר הא דתנן במתני' ולא בירך אחריו היינו שלש ברכות דהיינו ברכת המזון ואע"ג דיש בו ד' ברכות הטוב ומטיב מדרבנן היא דביבנה תקנוה:
 
'''{{עוגן1|הא}} ברכה אחת.''' פי' ברכ' אחת מעין ג' א"נ בורא נפשות בירך אחריו:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' בברייתא דלא בירך כלום לאחריו דכל שאין בו כשיעור אין מברכין לאחריו:
 
התיבון הקשו הרי האוכל פחות מכזית שאין מברך אחריו וכדתניא בברייתא דלעיל ואפ"ה מברכין לפניו וכדתנן במתניתין ולא בירך אחריו הא לפניו בירך:
 
'''{{עוגן1|לשאר}} המינין נצרכה.''' כלומר הא דתניא כל שאומרין עליו שלש ברכות היינו כל המינין שצריכין שלש ברכו' לאחריו כגון חמשת המינין עליהן מברכין לפניו המוציא לחם מן הארץ לאפוקי אורז ודוחן:
תחילתדףכאן ב/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|י"ד}} סעודות.''' ב' לכל יום לז' הימים ובגמרא מפרש טעמיה:
 
'''{{עוגן1|אין}} לדבר קצבה.''' אם רצה לאכול לא יאכל חוץ לסוכה ואם רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} מלילי י"ט ראשון.''' בגמרא מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|ישלים}} בלילי יו"ט אחרון.''' בליל שמיני עצרת:
 
גמ' ונאמר להלן במילואים:
 
ה"ג ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה:
 
'''{{עוגן1|עשה}} בה את הלילות כימים.''' שכן כתיב יומם ולילה שבעת ימים:
 
'''{{עוגן1|לילה}} הראשון חובה.''' שנאמר בערב תאכלו מצות:
 
'''{{עוגן1|ושאר}} כל הימים רשות.''' דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות אף ששי רשות לפי שהשביעי בכלל שבעת ימים תאכל מצות היה ויצא מן הכלל ללמד על אכילת מצה האמור בו אינו חובה אלא אם בא לאכול תהא אכילתך מצה ולא חמץ ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} חברייא בעו אי מה להלן.''' בפסח אסור לאכול ממנחה ולמעלה כדי שיאכל בערב מצה לתיאבון אף בסוכה נאמר כן:
 
'''{{עוגן1|וכא}}.''' כלו' וכאן אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה ה"נ ניליף דבעינן שיאכל כזית דגן בסוכה. אף על גב דכזית הוא פחות מכביצה ותנן כשהביאו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה חכלו חוץ לסוכה שאני הכא כיון דחובה לאכול כזית זה דגן ה"ל קבע וחייב לאכלו בסוכה א"נ היינו דמיבעיא ליה לר' זעירא אי ילפינן נמי מחג המצות דסגי בכזית או דלמא בעינן דוקא כביצה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שבעה חובה.''' לאכול כזית דגן:
 
'''{{עוגן1|פליגין}}.''' ר' יוחנן בשם ר"י דיליף ט"ו מחג המצות עם ר' הושעיא דאמר כל ז' חובה אף לרבנן לאכול כל יום בסוכה דאסור להתענות בי"ט אלא בלילות פליגי רבי אליעזר ורבנן:
 
'''{{עוגן1|בשנתן}} דעתו.''' לצאת ידי סוכה באכילת לילה הראשונה תו לא צריך:
 
'''{{עוגן1|בשלא}} נתן דעתו.''' לצאת באכילת לילה הראשונה יש לו תשלומין כל שבעה:
 
'''{{עוגן1|קנס}} קנסו רבי אליעזר.''' אם לא עשאה בערב הרגל אבל נפלה מודה רבי אליעזר דלא קנסינן ומותר לעשותה:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' ברישא דמתני' וכא אמר הכין. וכאן הוא אומר אם לא אכל לילי יום טוב הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון אבל מה שלא אכל בשאר ימות החג אין צריך השלמה משמע דלילי יום טוב ראשון חובה ושאר רשות וכחכמים דפליגי עליו:
 
'''{{עוגן1|למצוה}} הושווה.''' הא דיליף רבי אליעזר ממילואים דבעינן כל שבעה לאכול בסוכה אינו אלא למצוה לכתחלה אבל בדיעבד אין צריך השלמה אלא לילי י"ט הראשון דט"ו מחג המצות גזרה שוה מעלייתא היא:
תחילתדףכאן ב/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|משם}} ראיה.''' בתמיה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} סוף דבר שולחנו.''' ל"ד בשולחנו עומד בתוך הבית פסלי בית שמאי אלא אפילו כדי שולחנו כלומר היושב ראשו ורובו בסוכה.ולפניו מקום פנוי בבית כדי שולחנו נמי פסלי דטעמייהו דגזרינן ביושב רק בראשו ורובו בסוכה שמא ימשך לתוך הבית הלכך כל שיש מקום פנוי לפניו בבית גזרינן שמא ימשוך:
 
'''{{עוגן1|תנינן}}.''' בתרומות פ"ה סאה תרומה טמאה שנפלה לק' סאין טהורין בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין וכו' לאחר שהודו ר"א אומר תירום ותישרף וכו' ומבעיא ליה מי הודה למי אם בית שמאי לבית הלל או בהיפך:
 
'''{{עוגן1|נצא}} לחוץ.''' חוץ לבית המדרש ונלמוד מהאמוראים שלא באו לבית המדרש:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' בפ"ב דטבול יום:
 
'''{{עוגן1|המערה}}.''' תרומה:
 
'''{{עוגן1|ונגע}} טבול יום בקילוח.''' הקילוח לבדו נפסל דניצוק אינו חבור וה"ל תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ותעלה הקילוח בא' ומאה כתרומה בחולין:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר בית הלל הודו לבית שמאי.''' ואם נאמר בית הלל הודו לב"ש א"כ מתניתין דט"י אמאן תרמיי':
 
'''{{עוגן1|אר"ח}} וכו'.''' אי משום הא לא תפשוט דנאמר דמשנה דט"י לב"ה נשנית קודם חזרה:
 
ה"ג עד שלא הודו לבית שמאי:
 
'''{{עוגן1|אר"י}}.''' ממתניתא גופא מוכח דב"ש הודו לבית הלל דתנן אחר שהודו ר"א אומר תירום וכו':
 
'''{{עוגן1|ורבי}} אליעזר לאו שמותי הוא.''' פי' מתלמידי ב"ש הוא ואמר תירום ש"מ בית שמאי הודו לבית הלל דלב"ש הכל ישרף:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מתניתא אמרה כן.''' דתעלה בתמיה הא בית שמאי מסלקין לון לבית הלל בתשובתן כדקתני במתני' ולמה הן מודים לבית הלל:
 
'''{{עוגן1|אר"א}} תשובה אחרת יש.''' לב"ה להשיב לב"ש שלא הוזכרה במתני'.ומה אם תרומה טהורה שהיא. בעון מיתה. לזרים האוכלים אותה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קדש:
 
'''{{עוגן1|טמאה}} שהיא בעשה.''' שנאמר ואחר יאכל מן הקדשים מדבר שהוא בקדושתן יאכל כשיטהר אבל דבר טמא לא יאכל אע"פ שטיהר ולאו הבא מכלל עשה עשה:
 
'''{{עוגן1|לא}} כ"ש.''' וילפינן עולין זה מזה בק"ו ולא ילפינן המעלין זה מזה:
 
'''{{עוגן1|מה}} זכו וכו'.''' כלומר במה זכו ב"ה שכיוונו תמיד אל האמת עד שקבעו חכמים תמיד הלכה כדבריהן:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} מקדימין דברי ב"ש לדבריהן.''' שלעולם מוזכר במתני' דברי ב"ש קודם לדברי ב"ה חוץ במקומות מועטים ומסתמא גם בשעת מחלוקתם הקדימו ב"ה דברי ב"ש:
 
'''{{עוגן1|או}} נאמר וכו'.''' פי' מנ"ל דלכך הקדים ר' דברי ב"ש לפי שגם ב"ה בעצמם הקדימו דברי ב"ש דלמא התנא דהיינו רבינו הקדוש שסידר המשניות ראה שב"ש היו זקנים מב"ה לפיכך הקדים דבריהן:
 
'''{{עוגן1|נאמר}} זקנינו וכו'.''' היה לר' לומר במתני' כלשון שאמרו ב"ה שהיו מקדימין עצמן לב"ש ואמרו זקנינו וזקניכם א"ו דב"ה גופייהו הקדימו לב"ש:
 
'''{{עוגן1|ממה}} שסילקו ב"ש לב"ה.''' ואמרו להן אף הן אמרו לו וכו' ולא השיבו דבר ש"מ דהלכתא כוותייהו דב"ש:
תחילתדףכאן ב/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נשים}} ועבדים וקטנים פטורים.''' דא"ק כל האזרח בישראל להוציא את הנשים דאע"ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח אינה חייבת בסוכה בליל ראשון של חג:
 
'''{{עוגן1|קטן}} שאינו צריך לאמו.''' מפרש בגמ' שהוא צריך לאמו. כשנפנ' שתקנחנו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וקורא}} אימא.''' וקורא ושונה עד שתבוא אליו:
 
'''{{עוגן1|ויוצא}} בערובה של אמו.''' עירבה אמו לעצמה ולא זיכתה לו בעירוב מוליכתו עמה דכגופה דמי דמסתמא דעתו עליה דלא סגי ליה בלאו אמו:
תחילתדףכאן ב/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סוכתו}} קבע.''' שאם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן בסוכה:
 
'''{{עוגן1|משתסרח}} המקפה.''' משתתקלקל המקפה כל תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי קרוי מקפה ורוב בני אדם עושין תבשיל כזה ובמעט מים מתקלקל לגמרי:
 
'''{{עוגן1|ושפך}} לו רבו קיתון על פניו.''' של עבד כלומר אי איפשי בשימושך אף כאן גשמים הללו מראין שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וישבתם}} בה.''' שאין הכוונה על הישיבה אלא על הדירה:
 
'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר שתסרח.''' כלומר לאו דוקא שתהא מקפה לפניו ותסרח אלא כל שהוא כדי שתסרח אילו היה מקפה לפניו מותר לצאת:
 
'''{{עוגן1|בכנס}} ויוצא כל הלילה.''' פי' שפסקו הגשמים נכנס וכשירד הגשם יצא דס"ל דחייב ליכנס אפי' בלילה כשפסקו הגשמים:
 
'''{{עוגן1|הורה}}.''' פסק לחד מן הקרובים של הנשיא יצא אין מחזירין אותו ולא שמע לתלמיד זה הא דרבן גמליאל נכנס וכו':
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק הישן'''</big>}}
תחילתדףכאן ג/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לולב}}.''' של תמרים והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו:
 
'''{{עוגן1|גזול}} ויבש פסול.''' מפרש בגמ' טעמא:
 
'''{{עוגן1|של}} אשירה.''' אילן הנעבד:
 
'''{{עוגן1|של}} עיר הנדחת פסול.''' דלשריפה קאי ולולב בעי שיעור והני כיון דלשריפה קיימי אין שיעורן קיים:
 
'''{{עוגן1|נקטם}} ראשו פסול.''' דלא הוי הדר:
 
'''{{עוגן1|נפרצו}} עליו.''' ואינן מחוברין אלא ע"י אגודה:
 
'''{{עוגן1|נפרדו}} עליו.''' מחוברין הם בשדרה אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן:
 
'''{{עוגן1|יאגדנו}} מלמעלה.''' אם נפרדו עליו יאגדנו שיהא עולה עם השדרה כשאר לולבין:
 
'''{{עוגן1|ציני}} הר הברזל.''' יש דקלים שלולבין שלהן עליהן קצרין מאוד ואין עולין על אורך השדרה אם הן ארוכין כ"כ עד שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה כשרים:
 
'''{{עוגן1|כל}} לולב שיש בו ג' טפחים.''' כנגד אורך ההדס וטפח יותר כדי לנענע בו כשר דלולב בעי לניענוע כדלקמן:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נפרצו}} עליו.''' נשרו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ונמצא}}.''' שהתמחוי הוא משל המלך כך הגזול הוא כאילו הוא של הקב"ה שכל הגוזל מחבירו כאילו גוזל מהקב"ה שהוא מחזיר להנגזל מה שנלקח מאתו:
 
'''{{עוגן1|שנעשה}} סניגורו קטיגורו.''' כך הד' מינים שבלולב שבאין להזכיר זכותן של ישראל הרי הוא מזכיר עונו שהוא של גזל:
 
'''{{עוגן1|שופר}} של עכו"ם.''' ששימשו בו לעכו"ם או אפילו שהשתתוה להן עכו"ם:
 
'''{{עוגן1|תני}} ר"ח כשר.''' כר' לעזר:
 
'''{{עוגן1|לא}} משל איסור הנייה.''' דלא קרינן ביה לכם:
 
'''{{עוגן1|מכל}} מקום.''' שישמע התרועה יצא ומיהיה מרבינן:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' בלולב בגוף הלולב הוא יוצא וכיון שאסור בהנאה ה"ל מצוה הבאה בעבירה:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל בשופר בקול שופר הוא יוצא ואין איסור הנאה שייך בקול:
 
'''{{עוגן1|ויש}} קול אסור בהנייה.''' בתמיה:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' בשופר בשגזלו משופה בשעשוי כתיקונו אבל אם גזלו ותקנו קנאו בשינוי מעשה ודמים הוא שחייב לו וקרינן ביה לכם:
 
'''{{עוגן1|גזל}} לולב מכאן.''' כלומר גזל לולב מאחד והדם מאחד וערבה מאחד ואגדן מי אמרינן דאגד כשינוי מעשה וקנאו ויוצא בו או דלמא כיון דלולב לא צריך אגד אין יוצאין בו:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר כשרה.''' כלומר ולא פליגי דמ"ד כשר איירי בשגזל קרקע וקנייה בשינוי שהרי עשה עליה סוכה:
 
'''{{עוגן1|בשגזל}} פסל.''' פסולת גורן ויקב שמסככין בו:
 
'''{{עוגן1|ואפשר}} שלא יקשר.''' הסכך בתמיה וכיון דצריך לקשרו מה טעמא פסול הא קנאו בשינוי אלא ודאי דאגד לאו שמיה שינוי:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} במיישב מלמעלן.''' שמניחו כסדר ואינו קשרו ולעולם בשקשרו דכשרה דהוי שינוי:
 
'''{{עוגן1|הכא}} גרסינן בין זה ובין זה כשרה.''' וה"פ גזל קרקע כשרה דקנייה בשינוי וגזל פסל נמי כשרה דאין לו אלא דמי עצים א"נ משום שינוי דקשירה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהוא נכנס לתוך וכו'.''' דלא עשה בה שום שינוי ואפי' שאולה לא הוה כיון שאין הבעלים רוצים להשאילה:
 
'''{{עוגן1|גמליאל}} זוגא.''' כך שמו:
 
עבד ליה סוכה בתוך השוק והוא רה"ר:
 
עבר רשב"ל ואמר מי התיר לך לעשות סוכה כאן ולא אסר ליה ש"מ דבדיעבד יצא אפי' בקרקע גזולה דהא קרקע של רבים היא:
 
'''{{עוגן1|לא}} המתים יהללויה.''' ויבש כמת ולא מקרי הדר:
 
'''{{עוגן1|היבש}} עצמו כשר.''' דלא קאי הדר אלא אאתרוג לחוד ולא אשאר מינין:
 
'''{{עוגן1|יבש}} ציצתו.''' היא התיומא העליונה מלשון ויצץ ציץ וי"ג יבשו הוצין מהו דלולב היבש דמתני' היינו שיבש השדרה אבל יבשו עליו לא שמענו ופריך מה בין יבש לקטום דפסלי' במתני' זה הדור. היבש מ"מ הדור הוא יותר מן הקטום דנקטם נראה חסרונו לכל משא"כ ביבש:
 
'''{{עוגן1|נחלקה}} המתאים.''' שני עלין עליונים אמצעיים ששם השדרה כולה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהן:
 
'''{{עוגן1|כמי}} שנפרדו העלין.''' ופסול:
 
'''{{עוגן1|רט"א}} כפות תמרים.''' כדמפרש ר"י בסמוך:
 
'''{{עוגן1|כפות}} תמרים כשמן.''' לולב א' ועלה א' כף קרי ליה וכשיש בו עלים הרבה כפות קרינן ליה:
 
ר"י לפרושי דברי ר"ט קאתי דכפות היינו שיהיה קשור וכפות ואם הוא פרוד יכפתנו:
 
'''{{עוגן1|חרות}}.''' ענף דקל משנתקשה שתים ושלש שנים ויוצא בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כשאר ענפי אילנות:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כיני מתני' וכדי לנענע בו.''' וה"פ כן היא מתני' שיהא בלולב שלשה למטה בתוך האגד כמו הדס וערבה ועוד טפח למעלה כדי לנענע בו שמה שיוצא למעלה מן האגד הוא המנענע א"נ סובר צריך שיהא בלולב ג' טפחים למעלה מן האגד כדי לנענע בו נמצא צריך שיהא בו ו' טפחים:
 
'''{{עוגן1|פושכין}} רברבין.''' אותן ג' טפחים להדס צריך שיהיו טפחים גדולים נמצא שהן יותר מחצי אמה:
 
'''{{עוגן1|פושכין}} דקיקין.''' טפחים קטנים שיהא בהדס חצי אמה:
 
'''{{עוגן1|רבי}} זעירא.''' פריך לולב צריך שיהא טפח ואזוב דמשמע שהוא קטן כמי ניבעי טפח בתמיה ל"א קשיא ליה מי דמיין לולב מה שהוא יוצא מן ההדס הוא טפח אבל הלולב עצמו צריך שיהא ארבע טפחים משא"כ באזוב ל"א רבי זעירא מיבעיא ליה אם ר' יהושע בן לוי מוסיף אזוב מיהו אף בלולב קאמר טפח או דילמא פליג אהא דא"ר יוסה לולב טפח וזה נרא' עיקר:
 
'''{{עוגן1|אזוב}} טפח.''' היינו אזוב של טהרת המצורע:
 
'''{{עוגן1|קיימה}} ר' סימון.''' מפורש דריב"ל אף בלולב קאמר טפח וכדמסיק. לולב טפח. כדאמרן שיהיה הלולב ארבעה כדי שיהא יוצא מן ההדס טפח:
 
'''{{עוגן1|שופר}}.''' שיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח:
 
'''{{עוגן1|שליא}} טפח.''' שאין שליא פחותה מטפח:
 
'''{{עוגן1|אף}} דופן שלישית.''' של סוכה סגי בטפח כדתני ב' כהלכתן ושלישית אפי' טפח:
 
'''{{עוגן1|מלבד}} שוזרה.''' שיהא בלולב טפח לבד מהשדרה אלא בעינן שיהא בעלין טפח שדרה קרי כ"ז שהעלין הולכין ומתחברין ומוסיפין ואחר שכלתה השדרה גבוהין אורך העלין למעלה:
תחילתדףכאן ג/ב
'''{{עוגן1|ענביו}}.''' פרי יש בו שדומה לענבים:
 
'''{{עוגן1|ואין}} ממעטין בי"ט.''' דה"ל מתקן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ענף}} עץ עבות.''' שכלו ענף שהעץ מחופה בעלין ע"י שהן עשויין כקליעה ושוכבין על אפיהן:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר זיתא.''' אם תאמר ענף עץ עבות הוא זית:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} עולה כמין קליעה.''' מ"מ אין העלין שוכבין על אפיהן שיהיו חופין את עצו:
 
'''{{עוגן1|זרגונא}}.''' מין אילן ונראה שהוא דולבא הנזכר בבבלי:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ענפיו וכו'.''' זרגונא ענפיו חופין את עצו אבל אינן עולים כמין קליעה ואנן תרווייהו בעינן בחד אילן:
 
'''{{עוגן1|במשחירות}} שנו.''' הא דענביו מרובין מעליו פסול היינו דוקא כשהתחילו לייבש ומשחירין אבל מתחלה כשהן ירוקין כשר בכל ענין:
 
'''{{עוגן1|למה}}.''' מ"ט שחורות פסולי' משום שאינן דומות לעצו. שהן פרי ואנן בעינן ענף עץ שיהא ענף דומה לעץ:
 
'''{{עוגן1|שנגמר}} פריו.''' ועץ כתיב ולא פרי:
 
'''{{עוגן1|מאי}} נפיק מן ביניהון.''' פי' מאי בינייהו דהני תרי טעמא:
 
'''{{עוגן1|היה}} דרכו לגדל ירוקים.''' כשיש בו ענבים ירוקים להך טעמא שחורות פסולות שאינן דומות לעץ הני נמי אין דומות לעץ דהא פרי נינהו ולא עץ:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הוי לא טעמא.''' אלא מפני שנאמר פרי וירוקין עדיין לא נגמר פריין וכשרים:
תחילתדףכאן ג/ג
מתני' צפצפה מין ערבה ועלה שלה עגול:
 
'''{{עוגן1|ושל}} בעל.''' שגדלה בשדה ולא בנחל כשרה לא נאמר ערבי נחל אלא שדבר הכתוב בהוה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תלמוד}} לומר וערבי.''' לשון רבים לומר מכל מקום כשר:
 
'''{{עוגן1|אבא}} שאול אומר.''' ערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא ללמדך שצריך שתי מצות של ערבה אחת לאגדה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח כדאמרינן בפ' לולב וערבה:
 
'''{{עוגן1|אם}} כן וכו'.''' לת"ק קמהדר דמרבי כל הערבות א"כ למה נאמר נחל:
 
'''{{עוגן1|העשוייה}} כמין מגל.''' קציר שפגימותיה נוטות כולן לצד אחד ועקומות כלפי בית יד שלה:
 
'''{{עוגן1|כמין}} מסר.''' מגירה שפגימותיה הולכות נוכחות ולהם שני עוקצין אחד מכאן וא' מכאן כפגימת הסכין:
 
'''{{עוגן1|וקנה}}.''' עץ שלה הוא לבן:
תחילתדףכאן ג/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלשה}} הדסים.''' בגמרא יליף לה:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} שנים קטומים.''' אהדסים קאי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כפות}} תמרים אחד.''' דכפת כתיב:
 
'''{{עוגן1|ענף}}.''' חד עץ חד עבות חד הרי תלתא:
 
'''{{עוגן1|ושתי}} דליות.''' היינו שדרך ענפי הדס שיוצאין מצידיהן בדים ופארות והן מפסיקין. בקיני ההדס דלא הוו תלתא בחד קינא וצריך לקטום אותן משם ואחר שקוטם אותן משם נקראים הבדים קטומים:
 
'''{{עוגן1|ל"א}} דליות כמה שהן בין קטומות בין שאינן קטומות.''' ל"א דליות הן הענפים הגדולים שדרכן של כורמים לזמור אותן ולקוץ ראשן בכל שנה והן נקראין דליות ושאינן קטומים נקראים בדים ופארות (רמב"ן):
 
'''{{עוגן1|ירבה}} בשאר מינין.''' דקס"ד דהא דמצריך ר"י ג' הדסים משום הדר הוא דבריבויים איכא הדר וקשיא ליה אם כן שאר מינים נמי:
 
'''{{עוגן1|מיסבור}} את סבור דלר"י קטום הדר.''' ולכך קשיא לך וליתא דר"י מקרא יליף דבעיא ג' אלא דסגי באחד שאינו קטום משום הדר:
 
'''{{עוגן1|והא}} תנינן וכו'.''' כלומר ע"כ לומר דקטום לר"י לאו הדר וכדהשיב ר' יוסה לר' חגיי דהא תנן רט"א אפי' ג' קטומים ואין אדם אומר אפי' אלא א"כ דהוא מודה לדברי הת"ק:
 
'''{{עוגן1|ר'}} חגיי בעא וכו'.''' דקס"ד דר' חגיי דר"י סובר קטום הדר הוא אלא רבותא קמ"ל אע"ג דאחד אינו קטום גבייהו דאז אין השניים שאינן קטומים הדר אפ"ה כשר הלכך קשיא ליה מה בא רבי טרפון להוסיף אפילו שלשה קטומים אדרבה כששלשתן קטומים פשיטא דכשר:
 
רבי ישמעאל לא סבור קטום הדר אלא שנים קטומין מקרא יליף וכדפרישית:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יסא.''' כשעלה לא"י ראה אותן בוחרין ולוקטין איזהו יכשר ללולב:
 
אמר למה בני א"י לוקטין ההדס הא כל ההדסים כשירים ואפילו אינו עבות כיון שיש במינו עבות אפילו קטום כשר כרבי טרפון דלא בעינן הדר בהדס:
 
ולא שמיע ליה לר' יסא הא דא"ר סימון וכו':
 
'''{{עוגן1|ויעבירו}} קול בכל עריהם.''' צאו ההר והביאו עלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עבות וקשיא ליה היינו הדס היינו עץ עבות דהדס הוא עץ עבות על שם שעליו מורכבין זה ע"ז כמין עבותות ושרשרות:
 
'''{{עוגן1|אלא}} הדס.''' שוטה שאין עבותו עשוי' של שלש שלש עלין לסוכה:
 
'''{{עוגן1|ועץ}} עבות.''' של שלש שלש ללולב שמע מינה דלולב בעינן עבות דוקא ולא מהני מינא דעבות ולכך היו מבחרין:
 
'''{{עוגן1|הוה}} תקע לה.''' היה קושר ללולב ואחר כך תקע להדס בתוכו ל"א בתקיעות שופר הודיע לעם ליקח עץ עבות בת שלש שלש להדס וכי היכא דעשה עזרא שהעביר קול והיינו תקיעת שופר שנאמר והעברתה שופר אף הוא העביר שופר:
 
'''{{עוגן1|העושה}} לולב.''' בערב יום טוב:
 
'''{{עוגן1|כשהוא}} נוטלו.''' מברך דכיון דאגביה נפיק ביה:
 
'''{{עוגן1|כל}} שעה שהוא נוטלו.''' כלומר בכל יום כשהוא נוטלו לצאת בו:
 
'''{{עוגן1|הכל}} מודין.''' ר"י ורבי יהושע בן לוי דפליגי בסמוך מודין ביום טוב ראשון של חג שהוא מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' כי פליגי בשאר כל ימות החג:
 
'''{{עוגן1|על}} מצות זקנים.''' רבי יוחנן בן זכאי וסיעתו:
 
'''{{עוגן1|מה}} אמר רב בלולב.''' אם מברך על מצות לולב בשאר יומי או על מצות זקנים:
 
'''{{עוגן1|מה}} אם חנוכה.''' שעיקר מצותה מדבריהן מברך על מצות:
 
'''{{עוגן1|לולב}} שהוא דבר תורה.''' בי"ט הראשון במדינה וכל שבעה במקדש לא כ"ש שהוא מברך על נטילת לולב:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכא.''' לא קמבעיא לן אלא מה אמר רבי יוחנן בחנוכה מי אמרינן דוקא בלולב הוא דמברך על מצות שהוא דאורייתא אבל חנוכה דרבנן לא אלא מברך על מצות זקנים או דלמא ל"ש:
 
'''{{עוגן1|על}} כל פעם ופעם.''' בכל יום ויום היה מברך על הלולב:
 
'''{{עוגן1|אלא}} פעם אחת בלבד.''' ביום הראשון:
תחילתדףכאן ג/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|של}} ערלה ושל תרומה טמאה פסול.''' דאמר קרא ולקחתם לכם שיהא ראוי לכם:
 
'''{{עוגן1|לא}} יטול.''' שיש לחוש שיטמאנו:
 
'''{{עוגן1|ואם}} נטל כשר.''' שהרי יש בו היתר אכילה לכהנים:
 
'''{{עוגן1|בירושלים}} וכו'.''' אבל חוץ לירושלים לא דבעינן לכם שיהא ראוי לכם:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ועצו}} הדר.''' ששאר אילנות שינו ממה שצוה הבורא שיהיה עץ פרי דהיינו עצו ופריו שוה והן שינו ועץ עושה פרי אמשא"כ אתרוג שקיים מצות בוראו וטעם עצו ופריו שוה ודאי הדר הוא שלא ברא הקב"ה דבר חסר בעולמו במעשה בראשית ובוראם משבחם מי מגנם (כך שמעתי מאבא מורי המקום יהיה בעזרו):
 
'''{{עוגן1|ואין}} עצו הדר.''' שאין טעמו שוה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} פריו הדר.''' שהי' פריו לבן ונשתנה מראהו ל"א אתרוג עץ שלו יפה ומהודר ואף פריו כן משא"כ רמון שאין עץ שלו יפה וחרוב אין פריו יפה שהוא דר באילנו משנה לחברתה. שהאתרוג דר וגדל באילן שתים ושלש שנים:
 
'''{{עוגן1|הדר}}.''' הידור ובלשון יוני קורין למים הידור:
 
'''{{עוגן1|אילן}} שהוא גדל על פני כל המים.''' וזהו אתרוג ואין פרי אחר עושה כן:
 
'''{{עוגן1|פריו}} דומה לעצו.''' בהדרו:
 
'''{{עוגן1|עצו}} דומה לפריו.''' בטעמו:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יעקב דרומייא וכו'.''' אמתני' דבכל מערבין קאי דתנן התם מערבין בדמאי וקא"ר יעקב דאתיא דלא כב"ש ואגב שיטפא מייתי לי' הכא ל"א דסובר דטעמא דבית שמאי דפוסל בדמאי מפני שמכשיר האתרוג בנגיעת הלולב שהוא לח ממים שעמד בתוכו ואסור לגרום טומאה לתרומת מעשר ומעשר שני שבו ופריך לפ"ז אף במעשר שני פוסל ב"ש אפי' דיעבד ולמה לא פליגי בתרווייהו:
תחילתדףכאן ג/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עלתה}} חזזית.''' כמין אבעבועות דקות:
 
'''{{עוגן1|פטמתו}}.''' מפרש בגמ' נקלף פסול. ודוקא שנקלף כלו אבל מקצתו כשר ואית דאמרי איפכא דוקא מקצתו אבל נקלף כלו כשר והאי נקלף לאו שהוסרה קליפתו עד שנראה הלבנוניות שבתוכו דהאי הוי חסר ופסול אלא שנקלף ממנו גלד דק ומראהו ירק כאשר בתחלה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} נקלף נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול.''' ניקב וחסר כ"ש חדא מילתא היא דאילו ניקב ולא חסר שתחב בו מחט והוציאה כשר כדקתני סיפא:
 
'''{{עוגן1|אתרוג}} הכושי.''' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כל}} הפסולין.''' שהזכירו חכמים בפגומין כשרים ביום טוב שני דלא בעינן הדר:
 
'''{{עוגן1|רובו}}.''' הא דתנן עלתה חזזית על רובו מצד אחד הוא דבעינן רובו אבל מב' או מג' אפי' מיעוטו פסול דה"ל כמנומר:
 
'''{{עוגן1|חוטמו}}.''' בעובי גבהו שמשפע משם ויורדת לצד ראשו:
 
'''{{עוגן1|כרובו}} לפסול.''' אפילו במקום א' הרי הוא כרובו ופסול שנרא' שם לעיני' יותר משאר מקומות שבו שבאותו מקום אדם נותן עיניו:
 
'''{{עוגן1|שושנתא}}.''' דד של אתרוג והוא חוטמו כמו פיטמא של רימון:
 
'''{{עוגן1|פיקא}}.''' הוא הבוכנה קצה העץ הנתון באתרוג שבו תלוי באילן ובעיקר העץ סביבותיו כמין אסיתא והעץ יוצא ממנו ונמצא העץ יוצא מתוכו כבוכנה באסיתא ואם נעקר מן העץ שהוא בוכנתו בעיקרו ולא נשתייר ממנו באסיתא כלום ונמצא מקומו כמו גומא שהוא כאסיתא ונרא' כמו ניקב חסר לפיכך פסול אם נחתך העץ למעלה כמעט ונשתייר כל שהוא בתוך אסיתא כשר וזהו ניטל עוקצו כשר נקרא הבוכנה פיקא לפי שהוא עגול:
 
'''{{עוגן1|ניקב}} ולא פילש מבפנים.''' שאין הנקב עד החלל כשר אבל אם ניקב עד החלל פסול והא דניקב עד החלל פסול אפי' אינו מפולש היינו דוקא בשניקב עד חדרי הזרע שהגרעין בתוכו אע"פ שלא חיסר כלום אבל אם ניקב שלא כנגד החדרים בעינן דוקא נקב מפולש מצד זה לצד זה לא ניקב מכאן ומכאן אם לא פילש מבפנים כדי שיראה הנקב מצד זה לצד זה כשר שלא תאמר מעיו של אתרוג כמנוקבין הן:
 
'''{{עוגן1|הכושי}} פסול.''' כושי שגדל במקומות שדרכן להיות ירוק פסול שנדמה הוא:
 
'''{{עוגן1|הבא}} מן הכושי.''' שבא אתרוג שחור מארץ כוש' כשר דהכי רביתייהו:
 
'''{{עוגן1|כהן}} כרתינין.''' שיהא מראיהן דומה ממש לכריתין או שיהא דומה לכריתין ואפ"ה פוסל ר"י:
 
'''{{עוגן1|איזהו}} ירקרק שבירוקי'.''' הא דתנן בת"כ פ' מצורע ירקרק או אדמדם ירקרק שבירוקים ואדמדם שבאדומים ומכפל לשון קדריש מיבעיא ליה איזה ירקרק שבירוקים וכ"ה בתוספתא בנגעים:
 
'''{{עוגן1|כשושנה}}.''' הגדילה בקרמל וקו"ף וכ"ף הן מתחלפין שהן ממוצא א' וקרמל הוא מקום זרע שדות ועצי מאכל:
 
'''{{עוגן1|טווס}}.''' וקופים ותוכים מתרגמינן וקופיא וטווסא:
 
'''{{עוגן1|וכא}} אמר הכין.''' פי' כאן במתני' אמר הירוק ככרתי הוא דפסול והיא המראה שקורין בל"א גרי"ן וכאן אמרי' שירוק הוא כשעוה שהוא המראה גע"ל בל"א:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני התם דכתיב ירקרק לכך אמרי' שהוא כשעוה משא"כ הכא דכתיב ירוק לחוד אמרי' שהוא כרתי:
תחילתדףכאן ג/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ובגדול}}.''' שלא יהא גדול יותר מדאי:
 
כדי שיאחז שניהם האתרוג והלולב:
 
גמ' אתרוג הבוסר שהוא כפול הלבן ל"א גבי אתרוג אפי' יותר מכביצ' בוסר הוא כשהוא עתיד לגדל יותר ושיעור כפול לא נאמר אלא בענבים:
 
'''{{עוגן1|אתיא}} דרבי שמעון.''' דאמר בפ"ק דמעשרות רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקוטנן מן המעשר:
 
'''{{עוגן1|כשיטת}} רבי עקיבא.''' רבו דאמר עד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי:
 
'''{{עוגן1|אר"י}}.''' ומי ילפינן מעשרות מאתרוג והרי מנומר וכו':
 
'''{{עוגן1|הרי}} הגדל בדפוס.''' שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר וגדול כמדת הדפוס דפוס פורמ"א בלע"ז כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו כמו מנעלין או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדירה והלחם נעשה כצורתה כגון אלו קרוי דפוס:
 
'''{{עוגן1|ככדור}}.''' העשוי כעין כדור עגול כדור פלוט"א בלע"ז:
 
'''{{עוגן1|מסתברא}} וכו'.''' כלומר אלא הכא מסתברא לומר דר"ש ודאי מודה לר"ע דאין יוצאין באתרוגים קטנים כיון דאין חייבין במעשרות משום דאינן פירות כ"ש דאין יוצאין בהן דהא כתיב פרי עץ:
 
'''{{עוגן1|ר"ע}} לא יודי לר"ש.''' דטעמא דר"ע לאו משום דאין פרי כלל אלא משום דבעינן פרי הדר ואין זה פרי הדר דהרי מנומר נמי פסול וע"כ הטעם משום דבעינן הדר וליכא:
 
'''{{עוגן1|אנן}} תנינן.''' במתני' כאגוז ואיכא דתני עד כאגוז ואיכא בינייהו מ"ד כאגוז הא אגוז ממש כשר:
 
'''{{עוגן1|עד}} כאגוז.''' כאגוז עצמו פסול דקי"ל כל שיעורי חכמים להחמיר ועד בכלל ויותר נראה דהגירסא בהיפך מ"ד כאגוז כאגוז עצמו פסול מ"ד עד כאגוז כאגוז עצמו כשר:
 
'''{{עוגן1|וכפות}} תמרים יאות.''' שפיר הייתי אומר שיהא צריך ליטול האתרוג והלולב כא':
 
'''{{עוגן1|לית}} כתיב.''' והלא לא נאמר אלא כפות ואפי' זה בידו אחת וזה בידו א':
 
ואתרוג על כתיפו מרוב גדלו:
תחילתדףכאן ג/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בגימוני'}} של זהב.''' חוטי זהב כפופין כגימון כמו הלכוף כאגמון ראשו וסובבין האגודה:
 
'''{{עוגן1|במינו}} היו אוגדין אותו מלמטה.''' לקיים מצות אגד וזה לנוי בעלמא הוי:
 
'''{{עוגן1|והיכן}} היו מנענעין.''' השתא מהדר תנא אהא דתנינן לעיל כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע אלמא מצוה לנענע והיכן מנענעים:
 
'''{{עוגן1|אהודו}} לה' תחלה.''' תחלת המקרא:
 
'''{{עוגן1|וסוף}}.''' סוף המקרא כל"ח ואית דמפרשי תחלה הודו ראשון וסוף הודו אחרון שבסוף ההלל:
 
'''{{עוגן1|יטול}} על שלחנו.''' אם שכח ולא נטל לולב קודם אכילה יפסיק סעודתו ויטול על שלחנו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} בהודו לא.''' הא דאר"ע שראה ר"ג ור"י שנענעו באנא ה' משמע אבל בהודו לא וקשיא הא עיקר ניענוע בהודו כתיב דכתיב אז ירננו כל עצי היער וכתיב בתריה הודו לה' כי טוב:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} להוציא אף וכו'.''' לאו לאפוקי הודו דלא נענעו אלא לאפוקי מב"ש שאמרו שמנענעין אף באנא ה' הצליחה נא אבל ודאי כב"ה ס"ל שמנענעין בהודו:
 
'''{{עוגן1|וכשתגיע}} עונת ק"ש.''' דהיינו סמוך להנץ החמה:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} קורא ומתפלל.''' ואינו מתפלל קודם צאתו מעומד דס"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף:
 
'''{{עוגן1|צריך}} לנענע ג"פ.''' על כל הרוחות:
 
'''{{עוגן1|ר"ז}} בעי.''' הולכה נחשבת בפני עצמה והבאה בפני עצמה או הולכה והבאה נחשבים לא' וצריך להוליך ולהביא ג"פ:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בנדה פ' האשה ז' סממנין מעבירין על הכתם וצריך לכסכס ג"פ על כל א' וא' ובעי ר"ז נמי אי אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי חד ואתויי חד ולא איפשטא ועבדינן לחומרא בתרווייהו:
תחילתדףכאן ג/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מי}} שהיה עבד או אשה או קטן וכו'.''' מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן לכך צריך שיענה אחריו מלה במלה מה שהוא אומר:
 
'''{{עוגן1|ותהי}} לו מארה.''' שלא למד:
 
'''{{עוגן1|עונה}} אחריו הללויה.''' על כל דבר שהוא אומר שכך היו רגילין לענות אחר מקרא את ההלל על כל דבר ודבר הללויה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אבל}} אמרו.''' כמו באמת אמרו כל באמת אמרו הלכה ואין חולק בדבר:
 
'''{{עוגן1|אשה}} מברכת לבעלה.''' בה"מ:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ניחא אשה מברכת לבעלה וכו'.''' שאף הן בבה"מ מדרבנן לכ"ע:
 
'''{{עוגן1|אלא}} קטן.''' מברך לאביו מ"ט:
 
לא כן אר"א וכו' כל שאמרו בקטן כדי לחנכו ואפי' חיוב מדרבנן ליכא ואיך מוציא את אביו שחייב מדאורייתא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תיפתר.''' הך ברייתא איירי בשעונה אחריהן אמן:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן.''' במתני' והא דאמר דתנינן תמן אשגרת לישן דפרק ראוהו ב"ד נקיט ששם איתא נמי להך סוגי':
 
'''{{עוגן1|תבוא}} מאירה לבן כ'.''' כלומר לגדול בר חיובא שצריך לקטן שאינו בר חיובא אע"פ שהגיע לחינוך:
תחילתדףכאן ג/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מקום}} שנהגו לכפול.''' כל פ' ופ' מאודך ולמטה עד סוף ההלל כופלים לפי שכל אותו הפרק מהודו לה' כ"ט עד אודך כי עניתני כולו כפול במקרא ומאודך ולמטה אינו כפול לכך נהגו לכפול המקראות הללו לברך אחריו:
 
'''{{עוגן1|הכל}} כמנהג המדינה.''' אבל ברכת הלל לפניו ודאי מצוה היא בכל מקום ואינה תלויה במנהג:
 
'''{{עוגן1|הלוקח}} לולב מחבירו.''' עם הארץ:
 
'''{{עוגן1|בשביעית}}.''' שעם הארץ חשוד עליה נהי דדמי לולב יכול ליתן לו שאינו אלא עץ בעלמא ואין בו קדושת שביעית דמי אתרוג אינו יכול ליתן לו שפירות שביעית צריכין להתבער בשביעית הן ודמיהן הלכך צריך שיקח ממנו האתרוג במתנה ולא יתן לו דמיו שמא לא יבערם ע"ה בקדושת שביעית:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|נחלק}}.''' הללו בחד גיסא בסוף שיטה וי"ה בתחילת שיטה אחרת:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} נמחק.''' תיבת י"ה דקדוש הוא:
 
'''{{עוגן1|חביבי}}.''' היינו ר' חייא שהיה דודו של רב:
 
מוחק אני וכו' שמע מינה ר' חייה סבר צריך לקדשו די"ה מהללויה הרי הוא כשאר שמות הקדושים שאינן נמחקין אלא דרבי מאיר פליג וסובר שאין צריך לקדשן דאי הוי סובר דכל הללויה תיבה אחת היא ואינו קדוש אם כן מה בין ספר תהילים דר' מאיר לשאר ספרי תהילים:
 
'''{{עוגן1|הוי}}.''' פי' הרי שהוא דהיינו רב אמר הללויה ב' תיבות הן וכדעת ר"ח ל"א מוחק אני וכו' שע"כ אמר ר"ח שהיה יכול למחוק כל הללויה של ספר תהילים של רבי מאיר לפי שידע שהוא בקי בדבר ולא נתכוון לקדש כל יה הכתובים בהללויה דידע שאין זה שם אלא לשון שבח ומסתמא רב כר"ח ס"ל וכ"נ עיקר:
 
'''{{עוגן1|מיליהון}} דרבנן פליגי.''' הא דריב"ל פליג ארב ושמואל דמדקאמיר שהשם והשבח כלולין בו ש"מ דאע"ג דהללויה אינו נחלק אינו נמחק נמי דשבח והשם כלולין בו:
 
'''{{עוגן1|באישור}}.''' באשרי:
 
'''{{עוגן1|בתודה}}.''' מזמור לתודה הודו לה':
 
'''{{עוגן1|בתפילה}}.''' תפלה לעני וגו':
 
בברכה נ"ל דל"ג דא"כ ה"ל י"א עם הללויה ובאמת לא מצינו אלא לדוד ברוך ה' צורי ואין זה אלא ממזמור עצמו:
 
'''{{עוגן1|מה}} נעני.''' כשעונין בתר הש"ץ הללויה שכך נהגו הוא אומר הללויה והן עונין אחריו הללויה אם יענו אחריו בב' תיבות או בתיבה א' א"נ אמתניתין קאי מה נענה בתר המקרא הלל:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} רבי אבא כיפה קומי.''' פי' שפיו סגור מלפשוט כמו כוף ידך על פיך ול"נ דה"ג סיפר קומי וה"פ א"ל רבי אבהו לר' זעירא רבי אבא סיפר לפניו שר' יונה ענה הכין והכין ובמגילה פ"ק גרסינן א"ל הכא בפה קומך פירוש כאשר ירצה פיך לענות ענה שר"י עני הכין והכין לפעמים בתיבה א' ולפעמים בב' תיבות:
 
ה"ג רבי לעזר עני הכין והכין דתני שמע ולא ענה יצא ענה ולא שמע לא יצא:
 
'''{{עוגן1|רב}} בשם וכו'.''' כ"ה בפ"ק דמגלה:
 
והוא שענה ראשי פרקים על כל דבר אומר מי שאינו בקי הללויה אבל בראשי פרקים צריך לענות מה שהוא אומר:
 
'''{{עוגן1|היילין}}.''' כמו הידין פירוש איזהו ר"פ שצריך לענות אחריו:
 
'''{{עוגן1|רבנן}} רברבייא.''' גדולי הדור שעומדין אצל הציבור ושומעין שקצת מהצבור אומרים ברוך הבא והאחרים שותקין ושומעין מה שאלו אומרים ואח"כ אומרים אחרים בשם ה' ושותקין הראשונים והראשונים וגם האחרונים יוצאין בקריאה זו אע"ג שאלו לא אמרו רישא דקרא ואלו לא אמרו סיפא דקרא שמעינן מיניה דהשומע ולא ענה יצא:
 
'''{{עוגן1|עונה}} הוא אדם.''' כשנכנס ושומע שלשה שמזמנין עונה אחריהן אמן:
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} שלא אכל.''' ואינו חייב בברכה זו אפ"ה עונה אחריהן אמן:
 
'''{{עוגן1|אם}} לא אכל.''' דאל"כ שקר הוא עונה שאכלנו והוא לא אכל:
 
'''{{עוגן1|אמן}} יתומה.''' מפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|אמן}} קטופה.''' שמתסר קריאת הנו"ן שאינה מוציא' בפיו שתהא ניכרת:
 
'''{{עוגן1|ההן}} דמחייב למברכה.''' ההוא דחייב לברך ברכה אחת וא' מברך ברכה ההיא והוא אינו שומע אותה אע"פ שהוא יודע איזו ברכה מברך מאחר שהוא לא שמעה לא יענה אחריה אמן אבל אם אינו רוצה לצאת בברכה זו עונה אחריה אמן אם הוא יודע איזו ברכה מברך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תני עכו"ם שבירך את השם.''' שבירך להקב"ה בברכת השבח ואינו מברך ברכת הודאה עונין אחריו אמן:
 
'''{{עוגן1|בשם}}.''' שבירך ברכת הודאה אין עונין אחריו אמן:
 
'''{{עוגן1|ענה}} אחריו אמן.''' שאף אם אין לבו שלם הקב"ה שומע מאמר פיו ומברכך כדכתיב ברוך תהיה מכל העמים:
 
'''{{עוגן1|כבר}} מילתך אמורה.''' אין צורך להחזיר לך שלום שברכתך כתובה בתורה כדבסמוך:
 
'''{{עוגן1|היך}} מה וכו'.''' דסברי דה"ק כבר עבר אדם אחר קודם שבאת וכמו שאמרתי לו כך יהא לך לכך היו מתמיהין כמו שאמרת למברך אמרת למקלל:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' אין כוונתי אלא על מה שאמרה התורה והרי מפורש תשובתו של המקלל ושל המברך:
 
'''{{עוגן1|כופל}} בה דברים.''' מאנא והלאה:
 
'''{{עוגן1|פושט}} בה דברים.''' מתפשט יותר מר' לכפול הדברים והתחיל לכפול מאודך ולמטה:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רבי לעזר.''' מתני' אתיא כזקני הגליל דאמרי אפילו מזון ב' סעודות אין מוסרין לע"ה מדמי שביעית דאילו חכמים פליגי עלייהו וסברי דאפילו מזון ג' סעודות מוסרין לו וכדאיתא בברייתא בבבלי בפרקין דלדידהו אפילו בהדיא מותר ליתן לו דמי אתרוג דאי אפשר שיהיה דמי האתרוג שוה יותר ממזון ג' סעודות:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש למתני' דאתיא כדברי הכל ואיירי כשהיו האתרוגים נמכרים ביוקר שהיה בדמי האתרוג יותר ממזון ג' סעודות:
 
'''{{עוגן1|כהדא}} וכו'.''' אמתני' קאי דתנן נותן לו אתרוג במתנה וקאמר כהא דאנשי מקום ששמו תרונגייא היו מספרים שהיה שם ר' נחמן בר יעקב והיה נותן אתרוג במתנה לבנו ואמר ליה לאחר שתצא בו החזירהו לי ל"א מייתי סייעתא שהאתרוגי' נמכרים ביוקר כהדא אתרוגים היו דחוקים שם והיה ר' נחמן בר יעקב נותנו במתנה לבנו על מנת להחזיר וזהו מרוב היוקר שלא היו נמצא אתרוג לו ולבנו:
 
'''{{עוגן1|תרונגייא}}.''' ללשון ראשון שם מקום וללשון שני הוא כמו אתרונגא המוזכר בקידושין פרק עשרה יוחסין:
 
'''{{עוגן1|מצפצפין}}.''' לל"ק מלשון המצפצפים והמהגים ולל"ב מלשון עומדים רווחין ומשתחוין צפופין:
תחילתדףכאן ג/יא
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|במקדש}} שבעה.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|ושיהא}} יום הנף.''' של עומר היידנו יום ט"ז בניסן כלו אסור ובזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום דכתיב עד הביאכם ומשחרב בית המקדש מותר מן התורה משהאיר המזרח דאמרינן כתוב אחד אומר עד עצם היום הזה דמשמע משהאיר המזרח וכתוב אחד אומר עד הביאכם הא כיצד בזמן דאיכא עומר עד הביאכם בזמן דליכא עומר עד עצם היום ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח השתא נמי ניכול:
 
'''{{עוגן1|יום}} טוב ראשון וכו'.''' דאמרינן לקמן דמצות לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון לבדו לפיכך היו מוליכין שם לולביהן מערב שבת:
 
'''{{עוגן1|אין}} אדם יוצא וכו'.''' דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון לכם משלכם:
 
'''{{עוגן1|פטור}} מפני שהוציאו ברשות.''' וכגון שלא יצא ידי חובת נטילה בשעה שהוציאו אבל יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו חייב דלא טריד מהשתא במצוה לעשותה והיכי משכחת דלא יצא י"ח נטילה קודם שהוציא דהא מדאגבהה נפק ביה משכחת ליה כגון שהפכו שכל המצות כלן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן א"נ שהוציאן בכלי דלקיחה על ידי דבר אחר דרך בזיון לאו שמה לקיחה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בשמחת}} הלולב הכתוב מדבר.''' דביה משתעי קרא:
 
'''{{עוגן1|בשמחת}} שלמים הכתוב מדבר.''' שיאכל שלמים ז' ימים דאין שמחה אלא בבשר שלמים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מאן דאמר בשמחת לולב הכתוב מדבר וכו'.''' ריב"ז מתקין על דבר תורה מאן דאמר בשמחת שלמים הכתוב מדבר וכו'. והכי פירושו בשלמא למאן דאמר בשמחת הלולב הכתוב מדבר כי היכא דלולב ביום הראשון דאורייתא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' הוא הדין שאר כל הימים במקדש דאורייתא דכתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם ז' ימים ור' יוחנן בן זכאי מתקן שגם במדינה יעשו ז' זכר למקדש שהוא מן התורה אלא למ"ד דבשמחת שלמים הכתוב מדבר נמצא שאף במקדש כל שבעה מדרבנן וריב"ז מתקן במדינה ז' על תקנת חכמים שבמקדש וכי עבדינן תקנה לתקנת חכמים בתמיה:
 
'''{{עוגן1|חברייא}}.''' הקשו לפני ר' יונה:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דאת אמר תמן.''' בפ' אמור גבי פסח כתיב והקרבתם אשה לה' ז' ימים וקר' יתיר' הוא דכבר כתיב בחומש הפקודים אלא ללמד שקרבנות דוחין את השבת שאין שבעת ימים בלא שבת:
 
'''{{עוגן1|דכוות'}}.''' נאמר ז' ימים דלולב אפי' בשבת ובמתני' תנן חל יום ראשון להיות בשבת משמע דשאר כל הימים אינן דוחין את השבת:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' להו שאני הכא בלולב דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון לומר שהראשון חלוק מן השבעה דאינו דוחה שבת אלא הראשון בלבד:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה.''' דמדחלק הראשון משבעה שמעי' דדוחה שבת נימא דוקא במקדש דוחה שבת הראשון שבו הוא חלוק ולא בגבולין:
 
'''{{עוגן1|הייתי}} אומר.''' דהראשון אינו דוחה שבת אלא לפני ה' דהיינו במקדש אבל השתא דכתיב ולקחתם לכם משמע דהנטילה ביום הראשון שוה לכולם ודוחה שבת:
 
'''{{עוגן1|בירושלים}}.''' אפי' בירושלים לפני ה' הוא שבמעשר שני כתיב ואכלת לפני ה' אלקיך וגומר והיינו בירושלים:
 
'''{{עוגן1|דברי}} ר"י.''' דאמר המוציא לרה"ר פטור דמ"ע דלולב דוחה לא תעשה דשבת דכתיב אל יצא וקרינן אל יוציא:
 
'''{{עוגן1|לא}} מן הדא.''' אין הטעם דפטור משום דעשה דוחה לא תעשה אלא משום הא דא"ר אילא וכו':
 
'''{{עוגן1|ולקרות}} בתורה.''' צריך להניח לולבו לפי שגולל הס"ת ופותחו:
 
'''{{עוגן1|נותן}} לחבירו.''' אבל לא יניחנו על הארץ שאז אסור לטלטלו עוד בשבת משום מוקצה שמעי' מהכא שכך היה דרכו ליטול הלולב תמיד בידו הלכך כשהוציא בשבת לרה"ר פטור דטעה בדבר מצוה:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' מדאסור לטלטלו משהניחו בארץ שהד' מינין שבלולב אסורין בהנאה כל שבעה וה"ל מוקצה דאם לא כן הרי ראויין להריח בהן ואף לולב וערבה ראויין להניף בהן לחולה:
 
'''{{עוגן1|להניף}} לחולה.''' לעשות לו רוח לקררו:
 
'''{{עוגן1|אף}} בסכין של מילה כן.''' מיבעי' ליה אם הדין כן בסכין של מילה ובמצה אם שכח והוציא לרה"ר שיהא פטור:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} פירש.''' מן המילה ונשתיירו ציצין שאין מעכבין חוזר עליהן לר' יוסי כיון דאיכא קצת מצוה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דלר"י אף בסכין של מילה ובמצה נמי פטור:
תחילתדףכאן ג/יב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מקבלת}} אשה את הלולב.''' ולא אמרינן דמטלטלה מידי דלא חזי לה:
 
'''{{עוגן1|ומחזרת}} למים.''' שלא יכמושו:
 
'''{{עוגן1|בשבת}} מחזירים.''' שהרי מהם נטלום היום אבל לא מוסיפים וכ"ש שאין מחליפין:
 
'''{{עוגן1|ובי"ט}} מוסיפין.''' אבל לא מחליפים לשפוך אלו ולתת צוננין מהן דטרח לתקן מנא:
 
'''{{עוגן1|ובמועד}}.''' בחול המועד מצוה להחליף:
 
'''{{עוגן1|חייב}} בלולב.''' לחנכו מדברי סופרים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|היודע}} להתעטף.''' שני ציצית לפניו ושנים לאחוריו ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש:
 
'''{{עוגן1|חייב}} בציצית.''' ליקח לו ציצית:
 
'''{{עוגן1|לשון}} תורה.''' היינו לשון הקדש. ובבבלי אמרינן חייב ללמדו תורה צוה לנו וגו':
 
'''{{עוגן1|יודע}} לשמור את ידיו.''' משנטלם אינו נוגע בשום דבר ספק או בספק המטמא את הידים ואם לא נזהר ובא ליגע בטהרות נוטל ידיו:
 
'''{{עוגן1|אוכלין}} על ידיו תרומה.''' שנגעו ידיו בהם:
 
'''{{עוגן1|את}} גופו.''' מטומאות מגע ומשא ואהל:
 
'''{{עוגן1|אוכלין}} על גופו טהרות.''' אם נגע גופו בטהרות אין חוששין להם אבל לא על ידיו אם נגע בידיו בטהרות חוששין להם שיש יודע לשמור גופו ואין יודע לשמור ידיו מתורת סתם ידים שגזרו עליהם להיות שניות אא"כ יודע לשמרם:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אינו עובר לפני התיבה.''' להיות ש"ץ קבוע דאילו באקראי הא אמרינן במגילה פ' הקורא עומד דמשהביא שתי שערות עובר לפני התיבה אלא ודאי דהתם איירי באקראי בעלמא והכא איירי להיות ש"ץ קבוע הלכך צריך שנתמלא זקנו:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} נושא את כפיו.''' ואינו עומד על הדוכן לבדו:
 
'''{{עוגן1|וכולן}} מבן עשרים שנה ומעלה.''' כלומר אם הוא בן עשרים שנה אע"פ שלא נתמלא זקנו כשר לכולן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק לולב הגזול'''</big>}}
תחילתדףכאן ד/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לולב}} וערבה.''' לולב לנטילה וערבה להקיף המזבח:
 
'''{{עוגן1|ששה}} ושבעה.''' לפי שפעמים דוחין את השבת והן כל שבעה ופעמים שאין דוחין והוו להו ששה ולקמן מפרש להו ואזיל:
 
'''{{עוגן1|וההלל}}.''' לגמור כל שמנה כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה משא"כ בפסח:
 
'''{{עוגן1|והשמחה}}.''' לאכול בשר שלמים בזמן המקדש שנאמר ושמחת בחגך ואין שמחה בזמן המקדש אלא בבשר שלמים דכתי' וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת:
 
'''{{עוגן1|סוכה}}.''' לישב בסוכה:
 
'''{{עוגן1|ונסוך}} המים.''' בתמידי החג בשחרית:
 
'''{{עוגן1|החליל}}.''' בשמחת בית השואבה היו שמחים בחג לכבוד שאיבת המים לנסך ומנגנים בחלילים וכנורות ואותו חליל אינו דוחה לא את השבת ולא את הי"ט:
 
'''{{עוגן1|לולב}} שבעה.''' די"ט ראשון דחי שבת ושאר כל הימים שחל בהן י"ט ראשון ונמצאת שבת בחול המועד לא דחין וכן ערבה בשביעי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ערבה}}.''' להקיף את המזבח הלכה למשה מסיני:
 
'''{{עוגן1|ערבה}} דבר תורה.''' ערבה למקדש נמי דבר תורה:
 
'''{{עוגן1|וערבי}} נחל לשון רבים משמע שתים.''' ה"ג ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות הלמ"מ. וה"פ וניסוך המים לתמידין של שחר של שבעת ימי החג וכל קרבנות של כל ימות השנה אין נסכיהם אלא יין חוץ מתמיד של שחר של ימות החג שצריך שני ניסוכין ועשר נטיעות דתנן בפ"ק דשביעית עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה ודוקא נטיעות דהיינו ילדות אבל זקנות אסור לחרוש בהן מעצרת של ששית ואילך:
 
'''{{עוגן1|בשני}}.''' כתיב ונסכיהם וה"מ למכתב ונסכה ואייתר מ"ם:
 
'''{{עוגן1|בששי}} ונסכיה.''' ואייתר יו"ד:
 
'''{{עוגן1|בשביעי}} כמשפטם.''' וסגי בכמשפט כדכתיב בכולהו ואייתר מ"ם:
 
'''{{עוגן1|ועכשיו}} למה הן חורשין בזקינות.''' עד ר"ה כיון דהלכה למשה מסיני שמותר לחרוש בילדות עד ר"ה ש"מ דזקנות אסורות וכיון דהל"מ היא מי יכול לבטלו:
 
'''{{עוגן1|לכך}} ניתנה.''' ההלכה מתחלה שאם יראו ב"ד שיש צורך לבטלו שמותרין לבטל:
 
'''{{עוגן1|מיסוד}} נביאים.''' מתקנת נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה ופליג.''' וכי פליג ר' חוני' על ר' יוחנן דאמר שהלכות אלו הל"מ הם:
 
'''{{עוגן1|כך}} היתה הלכה בידם.''' ודאי דהל"מ היתה אלא שנשתכחו בגלות בבל מרוב ההמון והן הזכירו אותן נקראו על שמם:
 
'''{{עוגן1|שנותנין}} ב"ד נפשם עליו.''' להבין הדברים על בוריין או לקיים המצוה כתקנה:
 
'''{{עוגן1|ואתיא}}.''' הא דאמרי' שסופן להתקיים בידן כמה שנאמר למשה כהא דא"ר מנא:
 
'''{{עוגן1|כי}} לא דבר רק הוא מכם.''' והל"ל כי לא דבר רק הוא לכם אלא ה"ק כי לא דבר רק הוא ואם רק היא אינו אלא מכם מחמת עצלות שבכם שלא יגעתם בו כל צרכו:
 
בבלייא דאתי מבבל:
 
'''{{עוגן1|תרין}} מילין.''' שני דברים עלו בידכם שהן כהלכה:
 
'''{{עוגן1|מפשיטותא}} דתעניתא.''' שאין עושין פישוט ידים ורגלים אלא בתעני' ציבור ולא בשאר ימים כ"מ במס' עכו"ם בפר"י:
 
'''{{עוגן1|וערובתא}} דיומא שביעייא.''' שערבה של יום השביעי אינו אלא מנהג נביאים שכך אמר רב כהנא שהיה מבבל:
 
'''{{עוגן1|אף}} הדא מקזתה.''' דתנן בכריתות פרק דם שחיטה דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו ופליגי ר' יוחנן ורשב"ל איזהו דם הקזה וקאר"י כ"ז שמקלח וזהו שעלה מבבל שאין דם הקזה אלא כ"ז שמקלח:
 
'''{{עוגן1|מפקד}} וכו'.''' צוה לאותן שחושבין העיבור לקבוע המועדות ע"פ החשבון שיתנו דעתן דלא לקבוע ר"ה ויום ערבה בשבת ואם אי אפשר מוטב לקבוע ר"ה בשבת מלקבוע יום ערבה בשבת דתקיעות אפשר לקיים בי"ט שני א"נ תקיע' דאורייתא ולא צריך חיזוק ערבה דברי קבלה וצריכא חיזוק:
תחילתדףכאן ד/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מצות}} לולב.''' בי"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כיצד:
 
ה"ג י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית מע"ש:
 
'''{{עוגן1|החזנים}}.''' שמשים שהיו שם לצרכי הציבור:
 
'''{{עוגן1|על}} גג האיצטבא.''' בבבלי הגירסא על גב האיצטבא והיא רחבה של הר הבית שהית' מוקפת באצטבאות לישב עליהן ומסוככת למעלה מפני הגשמים:
 
ע"ג הספסלים היו נותנין אותן:
 
'''{{עוגן1|והזקנים}}.''' שדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:
 
'''{{עוגן1|ומלמדין}}.''' ב"ד את כולם לומר אם יבא לולבו לידי חבירי הרי הוא לו במתנה כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול:
 
גמ' מתני' אינה אלא כר' דוסא וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|דלא}}.''' כמו אלא:
 
'''{{עוגן1|דר'}} דוסא אמר.''' גבי לקט קציר דקי"ל שני שבלין לקט ג' אינן לקט ואין כל העניים בקיאין בהלכה לפיכך צריך בעל הבית להפקיר כדי שלא יאכלו העניים בלא מעשר שלקט שכחה ופיאה פטורין מן המעשר והפקר נמי פטור מן המעשר:
 
'''{{עוגן1|הבקר}}.''' כמו הפקר:
 
'''{{עוגן1|לעתותי}} ערב.''' דוקא אבל לא בשחרית דגזרינן שמא לא יפריש שיחול ההפקר והחילול לאחר לקיטה נמצא שלא הועיל כלום דלקיטה שלאחר אמירה לא מהני מידי:
 
'''{{עוגן1|אין}} הפקר אנסים הפקר.''' שמה שבעה"ב הזה מפקיר אינו אלא מחמת אונס שהוא חושש לעניים הגזלנים שלוקטין יותר ממה שמגיע להם על פי דין תורה:
 
'''{{עוגן1|שאין}} אנו אחראין לרמאין.''' כלו' אין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אין צריך להפקיר וכל הלוקט ג' ואוכלן בלא מעשר אין אחריותו על הבעל הבית:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} תמן.''' אמרו החכמים אין להפקיר דבר בשביל האנסים והכא במתני' תנן מלמדין אותן וכו' והיינו בשביל החוטפים והגזלנים שמעינן דמתני' כר' דוסא ולא כחכמים:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} לעזר.''' מתני' ד"ה היא ושאני התם דעל דעתו הוא מפקיר ברצונו הטוב וחשו חכמים שמא אינו מפקירו בלב שלם אבל הכא בע"כ הוא מפקיר שלא להפסיד את שלו וכדמסיק ואגב אונסי' גמר ומפקיר ויותר היה נ"ל לגרוס בהיפך תמן בע"כ הוא מפקיר והכא על דעתו הוא מפקיר:
 
'''{{עוגן1|ויאות}}.''' ושפיר קאמר ר' לעזר:
 
'''{{עוגן1|תדע}} לך.''' דהכא בלב שלם הוא מפקיר שהרי כבר בא לידו לולב אחר במקום לולבו שהפקיר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} רב מפקד לדבית רב אחי.''' וה"פ רב היה מצוה לדבית רב אחא ור"ה צוה לחבירים כשתתנו א' לחבירו אתרוג במתנה בי"ט הראשון תתנו במתנה גמורה שלא ע"מ להחזיר:
 
'''{{עוגן1|כהדא}} וכו'.''' כהא דר"ה היה נותן אתרוג לבנו במתנה וא"ל אם י"ט היום או למחר הרי הוא לך ואי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה הא צריך ליטלו ממנו למחר כדי לצאת בו אלא ודאי דבעינן מתנה גמורה:
תחילתדףכאן ד/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ונקרא}} מוצא.''' בגמ' מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|מרביות}}.''' ענפים גדולים גבוהים י"א אמה:
 
'''{{עוגן1|אני}} והו.''' בגימטרי' אנא ה' ועוד הם שני שמות שבשם ע"ב א"נ מי שאני והוא בצרה על דרך עמו אנכי בצרה הושיעה נא:
 
'''{{עוגן1|ואותו}} היום.''' בשביעי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ממצייא}}.''' היה יוצא מכלל:
 
מס המלך:
 
'''{{עוגן1|קלונייא}}.''' בן חורין ממס של מלך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וראשיהן כפופין ע"ג המזבח.''' ומזבח גבהו עשרה אמות כיצד יסוד אמה וסובב ה' אמות וג' למעלה מן הסובב ואמה קרנות וכשהן כפופין ע"ג המזבח ע"כ שגבהן י"א אמה:
 
טעונה ברכה אם ערבה בשביעי טעונה ברכה:
 
'''{{עוגן1|וניטלת}} בפני עצמה.''' שאין דבר אחר נאגד עמה דליהוי הוכחה שהיא מצוה:
 
'''{{עוגן1|ויש}} לה שיעור.''' לקמן מפרש לה:
 
'''{{עוגן1|ג'}} בדי.''' שיש בכל אחד עלין לחין:
 
'''{{עוגן1|וחורנא}} וכו'.''' ואידך אמר אפילו בד אחד ובו עלין וכי אמרי' לעיל בפ' לולב הגזול שתהא ערבה ג' טפחים היינו ללולב אבל ערבה שהיו מקיפין בה בפני עצמה בכל דהו סגי:
 
'''{{עוגן1|תני}} ובעלי מומין.''' נכנסין להקיף המזבח ברגליהם וערבה בידם וכשמקיף המזבח א"א שלא יכנוס בין האולם ולמזבח וכל השנה אסורים לכנוס לשם:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ליה כשירים היו.''' הבעלי מומין לכך שלא הקיפו בערבה אלא בזקיפה סגי וכהן בעל מום מותר לקרב לגבי המזבח ל"א כשירים היו שזקפו הערבה ולא בעלי מומין והראשון עיקר:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתנית'.''' כן היא שנויה משנתינו אני והוא באל"ף בסופו דקאי על הקב"ה כדכתיב והוא אסור בזיקים כביכול הוא עצמו אסור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ולכה לישועתה לנו לך קרי.''' וה"פ אף מהאי קרא שמעינן שישועתו של הקב"ה היא ישועתן של ישראל ואע"ג דכתיב לכה בה"א לבסוף קרינן לך כדאיתא במסורה ושמעינן שאף לו נעשית התשועה:
 
'''{{עוגן1|והושע}}.''' כתיב כאילו כתיב והושע לה' ל"א מפרש את כמו עם:
 
'''{{עוגן1|ושכינתי}} בשדה.''' דטלטול או גלות מיבעיא ליה דלשון שכון לא שייך אלא על הדירה בשלוה והשקט לכך דריש שהשכינה גולה עמהם:
 
'''{{עוגן1|הוצאתך}} כתיב.''' חסר כאילו הוציא את עצמו וע"ג דבספרים שלנו הוא מלא מצינו כיוצא בזה שהש"ס חולק:
 
'''{{עוגן1|זו}} עד שלא נגאלו.''' דקשה קראי אהדדי דלבנת הספיר אינו כעצם השמים לכך מפרש דרישא כמעשה לבנת הספיר היינו בשעת הגלות כביכול כדי לצער בצרתן של ישראל מניח לבינה תחת רגליו אבל משנגאלו ניתנה הלבינה במקום הראוי לה ובמקום הלבינה היה כעצם השמים לטוהר:
 
'''{{עוגן1|היא}} וכל ארגלייא שלה.''' דברים המרגילים והשייכי' לה:
 
'''{{עוגן1|היא}} וכל פרקמטיא שלה.''' וכל הסחורות המונחים בה. כך היתה הלבינה שהיו ישראל רומסים במצרים מצויירים לפני הקדוש ברוך הוא היא וכל הצריך לעבודה הלבינה כגון הסלים והחמר ושאר דברים ומהכ"ף שבכמעשה מרבינן הכל:
 
'''{{עוגן1|היתה}} רשומה.''' הלבינה ברקיע:
 
'''{{עוגן1|מ"ע}} וכעצם השמים לטוהר.''' כלומר מהו כעצם השמים לטוהר וכן מצינו בכמה מקומות בש"ס זה דלשון מאי טעמא הוא במקום שאלת מהו:
 
'''{{עוגן1|שמיא}} וכו' השמים.''' כשהן טהורים מן העננים:
 
'''{{עוגן1|עכו"ם}} עברה עם ישראל בים.''' היינו פסל מיכה:
 
ה"ג גוים ואלקיו משמע שהיה להם אלוה אחר מבלעדו:
 
'''{{עוגן1|את}} הקדש חול.''' ואלקיו שהוא קודש ואינו נמחק ואתה עושה אותו חול ושרית למחקו:
 
'''{{עוגן1|כאילו}} עצמך.''' שהיית בגלות מצרים בצרתן של ישראל וכדבסמוך:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רב אחא.''' לכך היו מקיפין שבע פעמים זכר ליריחו שהיו מקיפין אותה ביום הזה שבע פעמים:
תחילתדףכאן ד/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|גיגיו'}}.''' כלים של זהב מלאים מים:
 
'''{{עוגן1|חריות}}.''' ענפים של דקל היו מביאין בין בחול בין בשבת ולא ערבה דכתיב כפות תמרים שתים הן אחת ללולב ואחת למזבח:
 
'''{{עוגן1|מיד}} התינוקות שומטין את לולביהן.''' הגדולים שומטים לולבי התינוקות מידן של תינוקות:
 
'''{{עוגן1|ואוכלים}}.''' הגדולים אתרוגיהם של תינוקות ואין בדבר משום גזל שכך נהגו משום שמחה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} אמר.''' במתני' אלא קטן כלו' התינוקות אוכלין אתרוגיהן בשביעי לאחר גמר המצוה אבל גדול אסור לאכלו אפי' לאחר שנעשה המצוה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא כן אר"א אפילו נפסל בי"ט הראשון מותר לאכלו.''' מטעם שאינו ראוי למצותו ולא אקציי' לאתרוג רק כל זמן שראוי למצותו א"כ ה"נ בשביעי כבר גמר מצותו לא יהא אסור אפי' לגדולים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן.''' במתני' אע"ג דהוא גמר מצותיה מ"מ ראוי הוא האתרוג לאחרים שלא נטלו עדיין לצאת בו הלכך הוא מוקצה:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן באתרוג שנפסל ודאי אזדא ליה מצותיה שאינו ראוי עוד לשום אדם לצאת בו:
תחילתדףכאן ד/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הלל}}.''' לגמור בו את ההלל:
 
'''{{עוגן1|והשמחה}}.''' שלמי שמחה:
 
'''{{עוגן1|גמר}} מלאכול.''' בשביעי:
 
'''{{עוגן1|לא}} יתיר.''' אגד סוכתו לסתרה דהא כל היום חובתו לישן ולשנן ואי איקלע סעודתא אכיל לה בגוה:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מוריד הוא.''' את הכלים נאים ומצעות נאות שהעלה לתוכה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} כבוד י"ט.''' שמראה כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שמנה}} ימי החג.''' אבל דפסח לא שימות החג חלוקין בקרבנותיהן דפרי החג מתמעטין והולכין:
 
'''{{עוגן1|ולילו}}.''' בעת אכילת הפסח כדתנן בפסחים הראשון טעון הלל באכילתו ולא קחשיב ההלל שקרו בשעת עשיית הפסח לפי שלא היה אלא במקדש א"נ שלא קרו אז אלא הלוים וי"ח יום כל ישראל חייבים לקרות:
 
'''{{עוגן1|שלמי}} חגיגה.''' שלמים שהקדישן ושחטן לשם חגיגה:
 
'''{{עוגן1|אינו}} יוצא בהן י"ח ברגל.''' לא משום שמחה דבעינן זביחה בשעת שמחה ולא משום חגיגה דהואיל והוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין סברא הוא שישחטו בשעה הראויה לחגיגה:
 
'''{{עוגן1|חגיגת}} י"ד.''' ששוחטין בערב פסח עם הפסח וקס"ד בששחטה בי"ד קאמר:
 
'''{{עוגן1|ואין}} יוצאין בה משום שלמים.''' שלמי חגיגה:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}} בששחטה ברגל.''' כגון שעיכב חגיגת י"ד ושחטה בט"ו:
 
'''{{עוגן1|אין}} זו חגיגת י"ד.''' דכיון דעבר זמנה שלמים היא ולמה קרי לה חגיגת י"ד:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה מי יוצאין בהן משום שלמי חגיגה או לא:
 
'''{{עוגן1|עד}} דאנא תמן.''' בבבל דר"ז סליק מבבל לא"י ואמר כשהייתי בבבל שמעתי הא דעול' וכשעליתי לא"י שמעתי להא דר' חייא בשם ר"ל ושמעי' דמברייתא דייק לה ר' לעזר שאין יוצאין בו משום חגיגה:
 
'''{{עוגן1|והיית}} אך שמח.''' קרא יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה חג הסוכות תעשה לך ז' ימים וסמיך ליה ושמחת בחגיך והדר כתיב ז' ימים תחוג וגו' והיית אך שמח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לרבות לילי י"ט האחרון לשמחה או יכול אף לילי י"ט הראשון ת"ל אך חלק וכ"ה במס' חגיגה.''' וה"פ לרבות לילי י"ט האחרון לשמחה שלפניו לכוללו עם ז' ימים שיזבח שלמים בשביעי כדי לאכול ליל שמיני דהאי שמח מיותר כדפרישי' אלא לרבות שמחת ליל שמיני וכיון דאיתרבי ליל שמיני שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר שחייב בשמחה ושאר הלילות לא צריכי ריבויי' דימים אפי' לילות במשמע וכי איצטריך ללילי י"ט אחרון דאינו בכלל שבעה וע"כ לילה איתרבי שהוא סמוך לשבעת ימים דקרא:
 
'''{{עוגן1|אך}} חלק.''' כל אכין ורקין מיעוטין:
 
'''{{עוגן1|ושמחת}} בחגך.''' בא לתרץ למה לא מרבינן לילי י"ט הראשון וממעטין מאך לילי י"ט האחרון וקאמר דכתיב ושמחת בחגיך משאתה מתחייב בחגיגה אתה מתחייב לשחוט שלמי חגיגה ועי"ט עדיין לא נתחייב בחגיגה:
 
'''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' אמור לנפשך מי לא עסקינן שחל יום טוב הראשון בשבת אם כן אין שמחה שמונה וכשחל שבת בשאר ימות החג ל"ק ליה דמצי לאכול שלמים ששחטן מערב שבת דשלמים נאכלין לשני ימים ולילה א':
 
'''{{עוגן1|אימת}} אמרו ההלל והשמחה שמנה.''' כשחל יום כווב הראשון בחול א"כ ה"ל למתכי במתני' השמחה שבעה ושמנה כדתנן בלולב וערבה:
 
'''{{עוגן1|בכהנים}}.''' שאוכלים שעירי החטאת ובמוספי החג הוא שעיר החטאת וכל קרבן ציבור הקבוע דוחה שבת והכהנים אוכלין אותו חי:
 
'''{{עוגן1|צריך}} אדם.''' הרוצה לאכול אף בשמיני בסוכה לפחות מקום ד' על ד' בסוכתו שיהא ניכר שאינו מוסיף על המצוה לישב בסוכה שמנת ימים. מבעוד יום. בשביעי דבערב י"ט הוא ואסור לסתור:
 
'''{{עוגן1|צריך}} לקדש בתוך ביתו.''' ואיכא היכירא שאינו מוסיף ואין צריך לפחותה:
 
'''{{עוגן1|קידש}} בבית זה.''' בשאר שבתות וי"ט של כל ימות השנה אם לא קידש במקום סעודה צריך לחזור ולקדש במקום סעודה א"כ כאן בשמיני אסור לקדש בביתו ולאכול בסוכה דבעינן קידוש במקום סעודה ואם יקדש שנית בסוכה ליכא היכירא וגם מברך ברכה שאינה צריכה:
 
ה"ג ר' אחא ר"ח רב הושעיא בשם רב:
 
'''{{עוגן1|ערבה}} עליו.''' שנוח לו ליישב בסוכה:
 
'''{{עוגן1|מקדש}} וכו'.''' וא"צ לפסול סוכתו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} פליגון.'''רב ושמואל:
 
ה"ג מה דאמר רב בשלא היה דעתו לאכול בבית שקידש מה דאמר שמואל שהיה בדעתו לאכול בבית שקידש וכ"כ תוס'. וה"פ הא דאמר רב שמקדש בביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו אע"ג דאין קידוש אלא במקום סעודה כיון דבשעת קידש היתה דעתו לאכול במקום אחר א"צ לקדש שנית והא דאמר שמואל שצריך לקדש שנית אם היה מתחלה דעתו לאכול במקום שקידש ואח"כ נמלך לאכול במקום אחר צריך לקדש שנית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ר מנא אתיא.''' הא דשמואל כר"ח בר אשי משמיה דרב דאמר לעיל שצריך לפסול סוכתו ואין תקנה לקדש בתוך ביתו דצריך קידוש במקום סעודה אפילו היה דעתו מתחלה לאכול במקום אחר:
 
'''{{עוגן1|ודר'}} הושעיא.''' דאמר דסגי בקידוש בתוך ביתו אתיא כריב"ל:
 
'''{{עוגן1|שהן}} נחלקין בפי'.''' מהא דר' מנא מוכח שרב ושמואל פליגי ולא כמו שא"ר אבין דלא פליגין:
תחילתדףכאן ד/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מן}} השילוח.''' הוא מעיין סמוך לירושלים:
 
'''{{עוגן1|מחזקת}} ג' לוגין.''' זהו פחות שבנסכים רביעית ההין לכבש:
 
'''{{עוגן1|שער}} המים.''' א' משערי עזרה נקרא כן על שם שבו מכניסין צלוחית שלמים דנסוך החג:
 
תקעו והריעו בשעת שאיבה:
 
'''{{עוגן1|עלה}} בכבש.''' שהיה בדרומו של מזבח:
 
'''{{עוגן1|ופנה}} לשמאלו.''' שנסכים נעשין בקרן מערבית דרומית וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונ':
 
'''{{עוגן1|שהיו}} מושחרין.''' ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:
 
'''{{עוגן1|כמין}} שני חוטמין דקין.''' חוטם א' בספל א' ונקב א' בחוטמו והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחים ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולין ועמוקים מאד:
 
'''{{עוגן1|א'}} מעובה וא' דק.''' א' מהנקבים מעובה והוא אותו של מים וא' דק אותו של יין שיהו שניהן כלין בבת אחת שהיין ממהר לצאת יותר מן המים:
 
'''{{עוגן1|מערבי}} של מים וכו'.''' הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה לפני זה א' לצד מערב וא' לפנים ממנו למזרח:
 
'''{{עוגן1|רי"א}} וכו'.''' בתרתי פליג אג' לוגין ואשבעה דקאמר ת"ק ואתא ר"י למימר אף בשמיני מנסכים:
 
'''{{עוגן1|הגבה}} את ידך.''' כדי שנראה אם תתן מים מספל לפי שהצדוקין אין מודים בניסוך המים שפעם אחת נסך צדוקי א' את המים על רגליו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כדי}} לעשות פומפי לדבר.''' לכך היו תוקעין למילוי המים כדי לעשות פרהסיא לדבר:
 
'''{{עוגן1|יותפייה}}.''' דמן יותפת:
 
'''{{עוגן1|דר"ע}} היא.''' מתני' דתנן שתוקעין למילוי המים אתיא כר"ע דאמר ניסוך המים דבר תורה ולא גזרו שמא יתקן כלי שיר:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בזבחים פרק השוחט והמעלה:
 
ה"ג כן ר"ל אומר ניסוך המים דבר תורה אית תניי תני וכו' א"צ שיהא מילויין לשם חג מה נפיק מן ביניהון מ"ד צריך וכו' וה"פ במאי פליגי הנך תרי תנאי:
 
'''{{עוגן1|צריך}} שיהא מילויין לשם חג.''' אם ניסך בחוץ אותן המים שמילא לשם חג בפנים הוא דחייב אבל לא מילאן לפנים פטור:
 
א"צ שיהא מילויין לשם חג אלא אפי' ניסך מים בעלמא חייב כיון דגם בפנים מנסכין היום מים:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} צריך וכו'.''' ר"ל כר"ע דניסוך המים דבר תורה. הלכך בעינן שמילאן לפנים בכלי וראויין להתקבל בפנים וחייבין עליהן בחוץ:
 
'''{{עוגן1|ומ"ד}} א"צ וכו' ר"ל כרבנן.''' דניסוך המים בחג דרבנן ובפנים נמי כחולין נחשבין הילכך אפי' לא מילאן לפנים חייב ויותר נ"ל להגיה בהיפך מ"ד א"צ וכו' ר"ל כר"ע ומ"ד צריך וכו' ר"ל כרבנן:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לית יכול.''' א"א לומר כן דלמ"ד א"צ וכו' שיהא דרבנן דהא ר' לעזר ודאי כר"ע סובר שהוא דאורייתא:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק מן ביניהון.''' הדרא קושיא לדוכתא מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רבי זעירא.''' איכא בינייהו אם צריך לנסך ג' לוגין בפני' וכן צריך לנסך ג' לוגין בחוץ:
 
'''{{עוגן1|ומ"ד}} צריך שיהא מילואן לשם חג.''' ה"ק צריך שיהא בהן כשיעור שמנסכין בפני' דהיינו ג' לוגין ומאן דאמר א"צ וכו' היינו שאין צריכין שיעור וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|פטור}}.''' אם לא ניסך ג' לוגין בחוץ:
 
'''{{עוגן1|צריכין}} הספלים.''' הנקבים שבספלים צריכין שיהיו סתומים בשעת הניסוך שירא' היין עליו במילואו כאדם שהוא שבע:
 
'''{{עוגן1|שכר}} לה'.''' שכר לשון שתייה לשון שביעה ל' שכרות ושמחה ונסיכה:
 
'''{{עוגן1|מה}} טעמא.''' מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|ויעזקהו}}.''' ברישא דקרא כתי' אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו וגו' וה"פ דקרא אשירה נא בשביל ידידי והוא הקב"ה ובמקומו אני קובל על כרמו שהוא א"י שהוא בקרן זוית השמינה מכל הארצות ויעזקהו בנה להם ערים בצורות מוקפות חומה כטבעת דמתרגמינן עזקא:
 
'''{{עוגן1|ויסקלהו}}.''' כאדם המפנה אבנים מכרמו כלומר פונה האומות מפניהם שלא ישבו בארצם פן יחטיאו אותם:
 
'''{{עוגן1|ויטעהו}} שורק.''' נטעו גפנים משובחים ולא זמורה אלא שרשין עצמן וזהו הבית המקדש שהיה שורשן ועיקרן לחבבן להקב"ה:
 
'''{{עוגן1|ויבן}} מגדל בתוכו.''' בתוך המקדש בנה ההיכל והוא קדש קדשים שהוא מגדל עוז של ישראל בו ירוץ צדיק ונשגב דהיינו הכ"ג שנכנס ויוצא בתוכו ושם נתכפרו עונותיהן של ישראל:
 
'''{{עוגן1|ויקב}} חצב בו.''' בבה"מ:
 
'''{{עוגן1|זה}} מזבח.''' ששם מנסכין היין שביקבים:
 
'''{{עוגן1|וגם}} יקב זה השית.''' מריבויא דגם דרשינן שיתין:
 
מעשה בימים היו השיתין ומששת ימי בראשית נבראו:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} חמוקי ירכיך.''' שהן השיתין שחלולים תחת המזבח כנגד מקום הנסכין וחמוקי לשון סתר כמו חנוק עבר וכמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום:
 
'''{{עוגן1|לול}}.''' ארובה שהיא מלמעלה למטה:
 
'''{{עוגן1|היה}} בין האולם ולמזבח.''' בקרן דרומית מערבית ששם השיתין וכן תנן במתני' פ"ג דמדות למטה ברצפה באותו קרן דרומית מערבית מקום היה אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בו שבו יורדין לשיתין ומנקין אותן והאולם היה למערב המזבח:
 
'''{{עוגן1|פרחי}} כהונה.''' ילדי כהנים:
 
ה"ג ומעלין אותו שהיה קרוש:
 
'''{{עוגן1|יין}} קרוש.''' שנתעפש ונקרש:
 
'''{{עוגן1|ושורפין}} אותו בקדושה.''' במקום קדוש בעזרה ומתוך השיתין מוציאין אותו שלא יתמלאו מן הנסכים שכל קרבנות הציבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן החטאת והאשם:
 
'''{{עוגן1|ושורפין}} אותן.''' שאסורין בהנאה דקדש הן:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שהיה ניסוכו בקדושה.''' שנאמר בקדש הסך כך היתה שריפתו בקדושה דכתיב בקדש באש תשרף ואתיא בקדש בקדש בגזרה שוה:
 
'''{{עוגן1|לשון}} חיבה כתבה התורה.''' דהל"ל בקדש הסך נסך לה' שכר ל"ל למידרש מיניה לשון שביעה וכו' כאילו הוא תאב ונהנה בניסוכן:
 
'''{{עוגן1|פסק}} יין קרוש.''' שהיה בא משניר ודומה לעיגולי דבלה דכל זמן שהיו מנסכין ממנו ע"ג המזבח היה מתברך:
 
'''{{עוגן1|שהיתה}} מתקפלת.''' אבל לבנה בעלמא נמי שכיחא:
 
'''{{עוגן1|הוון}} בעיי מימר.''' סברוהו בני הישיבה לומר דמתני' כרבנן דשיעור מים ויין שוה של ג' לוגין והמעובה של מים והדק של יין דהיין ממהר לצאת מן הנקב ממים וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מוציא}} יין.''' שהיין דק ממים והשמן דק מיין ודבש דק משמן:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} תימר חילופין.''' שהמעובה של יין והדק של מים ומתני' דר' יהודה דבלוג היה מנסך ואף על גב דהיין ממהר לצאת מ"מ כיון דהיין היו שלשה לוגין והמים לא היו אלא לוג א' היה צריך שיהיה היין מעובה כדי שיכלו שניהם בבת אחת:
 
'''{{עוגן1|הקדימן}}.''' ניסוך המים למוספין דחג מהו שיהו כשרים:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מדילפינן ניסוך המים וניסוך היין מחד קרא ש"מ דניסוך המים דמיא לניסוך היין וכשם שנסכי יין הבאין בפני עצמן מנסכין בלא זבח אף ניסוך המים בחג לא שייכי במוספין:
 
'''{{עוגן1|ניסכן}} בלילה כשר.''' דומיא דנסכי' הבאין בפני עצמן דכתיב מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה:
 
'''{{עוגן1|לא}} ינסך למחר.''' אע"ג דניסוך היין אפי' למחר דכתיב דבר יום ביומו מ"מ דוקא נסכים שאין קבוע להם זמן אבל ניסוך המים שקבוע לו זמן לא ינסך למחר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על שם עבר וכו'.''' וה"פ לכך אם לא ניסך היום לא ינסך למחר משום דקי"ל עבר זמן עבר קרבנו:
 
'''{{עוגן1|מרבים}} במים.''' דקאמר ג' לוגין מים היו מנסכין:
 
'''{{עוגן1|וממעטים}} בימים.''' שאינן מצריכין ניסוך המים אלא ז' ימים:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} ממעט במים.''' דאמר בלוג היה מנסך ומרבה בימים דאמר ניסוך המים כל שמנה:
 
'''{{עוגן1|היא}} דפרה היא דסוכה וכו'.''' אותו הצדוקי שעשה מעשה הצדוקים בפר' שאומרים במעורבי שמש נעשית הוא נמי הצדוקי שעשה מעשה הצדוקים בניסוך המים והוא העושה מעשה הצדוקים ביה"כ לתקן מבחוץ ולהכניס מבפנים:
 
'''{{עוגן1|או}} דפרה וסוכה.''' היה צדוקי אחד ודיה"כ היה כהן אחר:
 
'''{{עוגן1|או}} דפרה ויום הכפורים.''' היה כהן אחד ודסוכה כהן אחר וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר ביום הכפורים לא באו ימים קלים עד שמת.''' איכא למימר תלתיהון עבד דבין יה"כ לסוכות שרף הפרה ובסוכו' מת ברגימת האתרוגים:
 
'''{{עוגן1|וכמין}} פרסת עגל יצא מתוך חוטומו.''' משמע שמת מיד בצאתו מבית קדשי קדשים ובסוכה נמי תנן ורגמוהו כל העם באתרוגיהן א"כ בסוכות מת וע"כ לומר ששנים היו:
 
'''{{עוגן1|שטימאתם}} בית אלקינו.''' כדכתיב אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד:
 
'''{{עוגן1|בו}} ביום.''' שרגמו את הצדוקי באתרוגיהן:
 
נפגמה קרן המזבח בזריקת אתרוגיהן:
 
'''{{עוגן1|גוש}} של מלח.''' חתיכה עבה של מלח:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהא נראה כפגום.''' כלומר לא שיהא כשר לעבודה בסתימה זו אלא שאין כבודו של מזבח שיהא נראה כפגום ולא היה אפשר לתקן לגמרי שהרי ביום טוב היה:
 
'''{{עוגן1|קרן}}.''' אבן אמה על אמה ברום אמה על כל קרן של המזבח:
 
'''{{עוגן1|ויסוד}}.''' היינו אמה כניסה ראשונה:
 
אפילו אותן שכתב בהם ודמות פניהם וגו' ' והן המלאכים וא"כ מהיכן בא המלאך לפני' לחבטו:
 
'''{{עוגן1|בשעה}} שהוא נכנס כדרכו.''' ומקיים מצות העבודה כתקנה הוא דאסור לכל אדם להיות שם אבל זה שלא עשה כתיקונו מותרים להיות שם:
תחילתדףכאן ד/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שאינה}} מקודש'.''' שלא נתחנכה לעבודת המזבח שתהא קדושה לכלי שרת דקי"ל כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכן. היה ממלא מן הכיור. אף על פי שהכיור הוקדש לכלי שרת ומקדש את מימיו אין נפסלין בלינה שהיו משקעין אותו מבערב כדאמר ביומא אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה:
 
'''{{עוגן1|שהיין}} והמים המגולין.''' היינו טעמא דנתגלה היה ממלא מן הכיור ולא היה מנסך מהן שהמים והיין המגולין פסולין לגבי המזבח:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וקדשת}} את המזבח.''' ברישא דקרא כתיב ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו וקדשת את המזבח וגו' מקשינין כלים למזבח מה המזבח אינו מקדש אלא מדעת שאם העלו חולין ע"ג המזבח ודאי אינו קדוש אלא אם כן שהקדישן מתחלה אף כלים אינן מקדשן אלא מדעת שנתן לתוכן ע"מ שיקדשו וקשיא ליתי חבית מקודשת ויתן לתוכו מים על דעת שלא יהיו קדושים ואין הלינה פוסלת בהם:
 
'''{{עוגן1|חזקיה}} אמר שלא יהו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה.''' שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאים שאין מקדשי' ידים ורגלים אלא מכלי שרת דומיא דכיור שנמשח בשמן המשחה ומים שנתמלאו לקידש ידים ורגלים פסולין בלינה ויאמרו מים שפסולין בלינה כשירים למי החג. מי החג נפסלין בלינה. דמאן דחזי להו למחר דשקלי להו מתוך כלי שרת סבר לדעת שיקדשם בכלי ניתנו בו מאתמול וקא חזי דמנסכי להו ויאמרו אין לינה פוסלת במי החג ונפקא מיניה חורבא:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן אמר.''' לכך מילאו חבית שאינה מקודשת מפני מראית העין ולא ידעינן אם חושש לדחזקיה או לדר' ינאי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אין דברי הכל.''' וה"פ או שחשש ר' יוחנן לדברי שניהם:
 
'''{{עוגן1|מי}} סוטה נפסלין בלינה.''' איידי מי החג מייתי ליה הכא ובסוטה הגירסא ר' פדת ר' יוחנן:
 
'''{{עוגן1|כל}} שאין ממנו למזבח.''' כגון מי סוטה שאינן עולין ע"ג המזבח אין הלינה פוסלת בהן ופליג אדר' פדת:
 
'''{{עוגן1|הוון}} בעי מימר.''' סברוהו למימר שאם עבר והביא מים או יין המגולין ע"ג המזבח כשר ומתניתין איירי בלכתחילה:
 
'''{{עוגן1|מדבר}} שהוא מותר לישראל.''' וכיון דמקרא אסור אפי' בדיעבד נמי אסור:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון מים.''' הוא דאסור מקרא דמשקה ישראל אלא יין מ"ט אסור הא אפשר לעבריה במסננת והארס של נחש צף למעלה ואין הגילוי אוסרתו וכדתנן בפ"ח משמרת של יין אין בו משום גילוי וממתני' משמע דוקא יין מהני משמרת אבל למים לא מדנקט משמרת של יין ולא נקט סתמא משמרת אין בו משום גילוי א"ו כדפרישית:
 
'''{{עוגן1|המשמח}} אלקים ואנשים.''' רישא דקרא ויאמר להם הגפן החדלתי תירושי המשמח אלקים. ואנשים ואע"ג דעבריה במסננת אינו משמח אנשים שמתייראים לשתות ממנו אולי נשתייר בו מארס נחש הלכך אף יין מגולין שעברן במסננת אין מקריבין לגבי המזבח:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק לולב וערבה'''</big>}}
תחילתדףכאן ה/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|החליל}}.''' הרבה מיני זמר היו שם ועל שם שהחליל קולו נשמע יותר מהאחרים נקראו כולן על שמו:
 
'''{{עוגן1|חמשה}} וששה.''' פעמים ה' ימים פעמים ו' ימים חל יום טוב הראשון להיות בשבת ששה חל בשאר ימי השבת חמשה לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את היום טוב:
 
'''{{עוגן1|בית}} השואבה.''' כל שמחה זו על שאיבת המים של ניסוך כדמפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} של קרבן דוחה.''' דמדקתני במתני' חליל של בית השואבה דמשמע חליל של קרבן שמכה לפני המזבח בשעת הקרבת קרבן מוסף בשעה שאומרים שירה והלל כדתנן בערכין דוחה את השבת:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בערכין פ"ב:
 
'''{{עוגן1|החליל}} מכה.''' שהיו נקובים בחליל ומכה באצבעו על הנקב להנעים את הקול:
 
'''{{עוגן1|בשחיטת}} הפסח הראשון.''' בארבעה עשר בניסן שהיו קורין הלל בעזרה בשעת שחיטה כדתנן בתמיד נשחט:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויש שמנה בלא שבת.''' בתמיה שמע מינה דחליל של קרבן דוחה השבת:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוסי אמר.''' להך תירוצא דבסמוך סתמא ולא אמרו משמיה דר' יוחנן ור"י בר' בון אמרו משמיה דר"י דמתני' דערכין אתיא כריב"י דאמר שיר של קרבן דוחה שבת:
 
'''{{עוגן1|על}} דעתהון וכו'.''' מאי טעמייהו דרבנן דפליגי אריב"י:
 
'''{{עוגן1|משום}} שאינו מחוור.''' שלא נתברר להם שהשיר של קרבן הוא מדאורייתא בכלי אלא סברי עיקר שירה בפה שהיו הלוים אומרים הלכך אינו דוחה את השבת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והכתיב והעם מחללים בחלילים.''' וקס"ד שהיו מחללים בחלילים על הדוכן וכיון דזרים כשירים בהן ש"מ דעיקר שירה בפה א"נ קס"ד בחלילים של קדש היו מחללים בחוץ ש"מ דמדאורייתא לא בעי כלי ואינן כלי שרת וקשיא לריב"י:
 
'''{{עוגן1|בשמחת}} שלמה הכתוב מדבר.''' לאו במקדש היו מחללים אלא בחוץ היו מחללים לשמחת שלמה אבל חליל של קרבן אינו כשר אלא בלוים:
 
'''{{עוגן1|ושמחת}} לבב כהולך בחליל.''' רישא דקרא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וכו' ושיר זה היינו הלל דליל התקדש חג היינו פסח ודריש הכי אימתי השיר זה נוהג כשיש שמחת לבב שהולך בחליל:
 
'''{{עוגן1|למה}} קורין וכו'.''' ובפסח אין קורין אלא בי"ט הראשון בלבד:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} וכו'.''' ולמה תקנו חכמים שיהא החליל מכה דוקא בימים אלו שקורין הלל דהא דיליף מקרא השיר יהיה לכם וגו' אינו אלא אסמכתא בעלמא וגם בשעת שמחת השואבה למה החליל מכה:
 
'''{{עוגן1|שזה}} לקיצים.''' פי' לפרקים ידועים:
 
'''{{עוגן1|וזה}} חביב.''' הלל הוא חביב וכן חליל חביב תקנו שזה יהיה ביום שיהיה זה:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני.''' בתחלה היו מחלקין החמץ ואח"כ המצה ואיכא דתני בהיפך מצה תחלה ואח"כ חמץ:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} חביב.''' שהמצה חביב ומקדימין לחביב:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} תדיר.''' חמץ אוכל בכל יום משא"כ מצה שאין אוכלין אלא בפסח והכהנים במקדש:
 
'''{{עוגן1|שמשם}} שואבים רוח הקדש.''' כדמייתי בסמוך מעובדא דיונה בן אמיתי על שם ושאבתם מים בששון וכו'. דמתרגמי' ותקבלון אולפן חדת בחדוה מבחורי צדיקייא:
 
'''{{עוגן1|דלמא}}.''' כמו מעשה שהיה:
 
'''{{עוגן1|נסבין}} וכו'.''' היו מקבלין שני סלעים בכל שבת לדרוש להקהל קודם שיבא ר"י לבית המדרש שלא ילכו להם א"נ מפני כבוד הציבור:
 
'''{{עוגן1|מצמתא}}.''' לשון סגירה ועיכוב הוא כמו צומת הגידין מבעד לצמתך:
 
'''{{עוגן1|ואת}} יושבי צידון.''' אלמא צידון מגבול אשר הוא:
 
'''{{עוגן1|לך}} צרפתה אשר לצידון.''' ויונה בן צרפית היה כדאיתא בפרקי ר"א שמעינן דיונה מצידון היה והיינו מאשר:
 
'''{{עוגן1|עאל}} ר"י.''' אח"כ בכנס ר' יוחנן לבית המדרש ודרש שיונה מזבולן היה:
 
'''{{עוגן1|בשובתא}} חורייתא.''' לשבת אחרת שהיה שבת של יודא בר נחמן לדרוש א"ל ר' לוי שיקח הוא השני סלעים רק מחול לו לדרוש גם היום קודם שיבא ר' יוחנן:
 
ה"ג ואיעול מצמתא קהלא וכו':
 
'''{{עוגן1|וירכתו}} על צידון.''' רישא דקרא זבולן לחוף ימים ישכון ואיירי ביונה שירד לחוף הים ואח"כ לחוף האניות שהושלך לים וקאמר שירכתו של יונה היה אמו על צידון מאשר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וכתיב וירד יפו לא הל"ל אלא וירד עכו.''' שהרי עכו בסוף גבול אשר הוה כך כתיב אשר לא הוריש יושבי עכו והיורד מיפו לים צריך לבא לעכו א"כ לא ה"ל לירד אלא מאשר לעכו וגבול זבולן סמוך לגבול אשר קשי' ליה נמי אס"ד דמזבולן היה הל"ל וירר עכו:
 
'''{{עוגן1|ונכנס}} לשמחת בית השואבה.''' ושרתה עליו רה"ק שילך לנינוה ומשם ברח לכך הלך ליפו ולעולם מאשר ומזבולן היה:
 
'''{{עוגן1|מ"ט}}.''' כלומר מנ"ל שהשכינה שורה מתוך שמחה:
 
'''{{עוגן1|כנגן}} במנגן אין כתיב כאן.''' דהוה משמע שניגן בכלי שיר המנגן אלא הכי קאמר והיה כנגן דבר הגורם המנגן והוא הלב המבין שכן נקראים המשוררים בדברי הימים מבינים ושרתה עליו רוח ה':
 
'''{{עוגן1|דיפלי}} איסטבא.''' פי' די שנים בלשון יון פלי לשון שרים איסטבא לישיבת שרי' של אלכסנדרי':
 
'''{{עוגן1|בסילקי}}.''' פלטירין גבוהים נקראי' בסילקאות:
 
'''{{עוגן1|איסטיו}}.''' כמו אסטבא:
 
'''{{עוגן1|ושבעים}} קתדראות.''' לע' סנהדרין שעשו להם:
 
'''{{עוגן1|ובימה}}.''' כעין אלמימר"א שלנו:
 
'''{{עוגן1|וחזן}} הכנסת.''' שמש הציבור:
 
'''{{עוגן1|על}} כל ברכה וברכה.''' שבירך העולה בתורה א"נ על ברכות הש"ץ קאי לפי שהן לא היו יכולין לשמוע קולו מפני ריחוק המקום ורוב ההמון שבו:
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} כן.''' שהיו רוב עם בתוכו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כל אומנות בפני עצמן.''' כגון צורפי זהב בפני עצמן וכן כולם:
 
'''{{עוגן1|ומשם}} היתה פרנסתו יוצאה.''' שהיה נשכר להם למלאכתו:
 
'''{{עוגן1|תני}} רשב"י.''' מ"ט איענשו אנשי אלכסנדריא:
 
והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותה עוד:
 
'''{{עוגן1|א'}} בימי סנחריב.''' שירדו למצרים לעזרה ובסיפא דקרא דאשר ראיתם כתיב ה' ילחם לכם על כן אין לסמוך על עזרת מצרים כי הבל וריק יעזורו אלא ה' ילחם לכם:
 
'''{{עוגן1|וא'}} בימי יוחנן בן קרח.''' דכתיב אם שום תשימון פניכם לבא מצרים והיתה החרב אשר וגו' הרי על שהלכו בדרך לשוב מצרים נענשו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואחת בימי טרגיינוס.''' שנתקיים בהם והשיבך ה' באניות שע"י אניות נהרגו כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|בוא}} וכבוש את היהודים שמרדו בך.''' דסברה שלכך התענו והתאבלו בט"ב שמצערים על שנולד לה בן ושמחו בחנוכה על שמתה בתו והיינו המרד:
 
תשב לבוא בספינה בעשרה ימים ובא בה' ימים ע"י רוח שאינה מצויה:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' להו במה עסקתם בתורה אמרו לו כך וכך אמר להם האי גברא וכו' כלומר עליו נאמר המקרא הזה וגזרת מלך הוא:
 
'''{{עוגן1|מאי}} דעבדת בארעייא.''' באנשים המונחים בארץ יעשו בנשים העומדים על הארץ כלו' שיהרגם ובאיכה רבתי הגירסא מאי דעבדת בעילייא עביד בארעייא והיא נראית עיקר:
 
'''{{עוגן1|נגדעה}}.''' נחתכה קרן וכבוד ישראל שלא יהא כבוד לרוב עם מישראל ככבוד הזה עד עת בוא משיחנו בבי"א:
תחילתדףכאן ה/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מתקנין}} תיקון גדול.''' מפרש בגמ' בראשיהן. בראש כל מנורה ומנורה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מלקין}} אותו.''' שנשבע לשוא ומשעה שיצאת שבועה מפיו הרי הוא כנשבע על עמוד של שיש שהוא זהב שאף זה נשבע על דבר שאי אפשר ובשבועות תנן דהיינו שבועת שוא וחייבין על זדונה מכות וכגון שהתרו בו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מתנמנמין היו.''' וה"ק לא טעמנו טעם שינה כדרך ב"א הישנים על מטתם:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן תמן.''' במדות פ"ב:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וחלקה היתה בראשונה.''' פי' עזרת נשים היתה חלקה ולא היו זיזין יוצאין ל"א וחלקה היתה שהיתה פרוצה בלא מחיצה ומעקה סביב לה:
 
'''{{עוגן1|והקיפוה}}.''' גזוזטרא זיזין הבולטין מן הכותל סביב סביב ובחג היו מניחין עליהן נסרים ועליהן נשים עומדות ורואות בשמחת בית השואבה:
 
'''{{עוגן1|ממי}} למדו.''' לעשות גזוזטראו' דהא כתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית שהודיע הקב"ה ע"י גד החוזה ונתן הנביא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מדבר תורה.''' כלומר קרא אשכחו ודרשו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר שלא יבואו לידי קלקול:
 
'''{{עוגן1|משפחות}} משפחות לבד.''' משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד:
 
'''{{עוגן1|זה}} הספידו של משיח.''' ב"י שיהרג במלחמת גוג:
 
'''{{עוגן1|זה}} הספידו של יצה"ר.''' שיהרג ובוכין הצדיקים שנזכרים בצערן שהיה להם לכבוש אותו בחייהם והרשעים נזכרין בצערן על שלא כבשו אותו:
 
'''{{עוגן1|וגובהן}}.''' של מנורות שהיו שם היתה ק' אמה:
 
'''{{עוגן1|כל}} דתלי ק' אמין.''' כל שגבוה ק' אמה צריך בסיס ל"ג אמות ושליש שהן שליש גבהו וכן צריך מכל צד והסולמות לא היו יכולין לעמוד על הבסיס שהיה משופע אלא על הארץ ממש נמצא שהסולמות שהיו עומדים מכאן ומכאן למנורות היו אוכלין בעזר' ס"ו אמה על ס"ו אמה:
 
'''{{עוגן1|והתני}}.''' בפ"ה דמדות:
 
'''{{עוגן1|כל}} העזרה.''' לא היתה אלא קפ"ז על רוחב קל"ה. צא מהם ק' להיכל וי"א אמה אחורי בית הכפורת נשתיירו ע"ו אמות נמצא שלא נשתייר בכל העזרות אלא תשעה אמות אפי' לא היה שם אלא מנורה א' ואנן על כל מנורה ומנורה תנן ועוד העם היכן היו עומדים:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' מצא ברייתא דתני בה שמקום המנורות והסולמות היו מעשה ניסים ולא היו ממעטין בעזרה א"נ שעמדו בלא בסיס:
 
'''{{עוגן1|מה}} ביד כולהם וכו'.''' מיבעיא ליה פירושא דמתני' אם ביד ד' פרחי כהונה ביחד היו ק"ך לוג שמן או ביד כל אחד היו ק"ך לוג ולא איפשטא:
תחילתדףכאן ה/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מבלאי}} מכנסי כהנים.''' ממכנסי כהנים הבלויות ומאבנטיהן הישנים:
 
'''{{עוגן1|מפקיעין}}.''' מפרש בגמ' שלא היתה מאירה. לפי שהמנורות גבוהות ק' אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מבלאי}} מכנסי כה"ג.''' שהן היו מפשתן יפה ונאה לכך היו מדליקין המנורה מהם:
 
'''{{עוגן1|את}} הנרות שבחוץ.''' הן המנורות שבשמחת בית השואבה ושאר הנרות שהיו דולקות בעזרות בלילה לצורך הכהנים:
 
'''{{עוגן1|כתיב}} להעלות וכו'.''' לכך לקחו פתילות של פשתן ולא של צמר גפן אע"ג שהוא נאה הימנו מפני שהפשתן מעלה להב יותר וכתיב להעלות נר תמיד שתהא השלהבת עולה מאיליה:
 
'''{{עוגן1|מפשילין}}.''' היו מוציאין פתילות ארוכות:
 
'''{{עוגן1|יכולה}} אשה וכו'.''' מותרת אשה לברור חטים מפסולת שבהן לאור המערכה:
 
'''{{עוגן1|לאור}} המערכה.''' שהמזבח היה גבוה י"א אמה וכותל המזרחי היתה נמוכה כדתנן בפ"ב דמדות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא היו מועלות.''' וכי אין מעילה במה שנהנית באור המערכה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לאו.''' אין בו מעילה וכדאריב"ל:
 
'''{{עוגן1|קול}}.''' של כלי שיר שהן הקדש:
 
'''{{עוגן1|וריח}}.''' הקטרת:
 
'''{{עוגן1|אין}} בהן מעילה.''' כיון דאין בהן ממש:
 
'''{{עוגן1|מיריחו}} היו שומעין קול שער הגדול.''' ומירושלים עד יריחו עשרה פרסאות:
 
'''{{עוגן1|המגריפה}}.''' קול מין כלי נגון ולקמן בפרקין מפרש לה:
 
'''{{עוגן1|בן}} קטון.''' שם אדם וכה"ג היה ועשה גלגל לכיור לשקעו בבור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה וכשהיו מעלים אותו מבור לקדש בו היה קול הגלגל נשמע עד ליריחו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} גביני כרוז.''' כהן שהיה מכריז בכל בוקר עמדו כהנים לעבודתכם:
 
'''{{עוגן1|צלצל}}.''' צימבל"א בלע"ז:
 
קולו של כ"ג הידוע להם בשעה שהוא מזכיר את השם שאמר אנא השם חטאתי וכו' ונשמע קולו עד יריחו:
 
'''{{עוגן1|בהרי}} אכוור.''' שם המחוז:
תחילתדףכאן ה/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|באבוקו'}} של אור.''' בד' או בח' אבוקות וזורק את זו ומקבל את זו:
 
'''{{עוגן1|דברי}} תושבחו' מפרש בגמ' שעליהן הלוים עומדים.''' בכלי שיר בשמחת בית השואבה אבל הדוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|יש}} מהן אומרים.'''.היינו תושבחת' דמתני' שמשבחין להקב"ה על כך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו חסידים ואנשי מעשה.''' שהיו חסידי' מנעוריהם:
 
'''{{עוגן1|שלא}} ביישה.''' שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנתינו:
 
'''{{עוגן1|כד}} הוה וכו'.''' כשהיה רואה אותן שעושין שמחת בית השואבה בקלות ראש אמר להם:
 
'''{{עוגן1|דאנן}} כאן מאן כאן.''' דלאפס נחשבו התושבחות לפני ה' אם אינן עושין ביראה ובאימה שאינו צריך לקילוסן של אלו שהרי כתיב אלף אלפין וגו' ישמשוניה ואין שימושן אלא לשורר ולשבח לפניו:
 
'''{{עוגן1|כד}} הוה וכו'.''' כשהיה רואה אותן בכשרות ושמחים בעבודת ה' וביראתו היה אומר אם אין אנחנו כאן להודות ולהלל לה' מי כאן שישבח במקומינו שחביב לפני ה' קילוסן של ישראל יותר מקילוסן של מלאכים:
 
'''{{עוגן1|ונעים}} זמירות ישראל.''' ברישא דקרא משיח אלקי יעקב וה"פ משיח של אלהי יעקב שנעי' לפניו זמירות ישראל ושניהם אהקב"ה קאי:
 
'''{{עוגן1|יושב}} תהלות ישראל.''' שכל שבח שישראל מקלסין משרה שכינתו עליהם ושמעינן מהכא שחביב לפניו קילוסן של ישראל משל מלאכים מדמוריד שכינה למטה:
 
'''{{עוגן1|היה}} משתבח בקפיצותיו.''' כשהיה מרקד בשמחת בית השואבה היו משבחים אותו שאין שם מי שיודע לרקד ולקפץ כמותו:
 
'''{{עוגן1|בשמונה}} אבוקות של זהב.''' היינו של אור והיו מבהיקים כזהב והיה זורק א' ונוטל אחת ואין אחת נוגעת בחברתה:
 
נועץ גודלו של שתי ידיו ונשען עליהם עד ששוחה ונושק את הרצפה לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה:
 
'''{{עוגן1|ונפסח}}.''' ואטלע לפי שכשזוקף גופו מאליו ואינו נשען על ידיו בחזקה לדחוף גופו למעלה נמצא כל אונס זקיפתו על מתניו:
 
'''{{עוגן1|כתיב}} וישב דוד וכו'.''' מייתי ליה הכא לאשמועינן דנכון לעשות כן לרקד לפני ה' שכן עשה דוד המלך לפני ארון האלהים:
 
'''{{עוגן1|ארכיסטים}}.''' ארכי שר סטים לסטים:
 
'''{{עוגן1|גדר}} לפנים מגדר היה.''' מדכתיב גדרות לשון רבים קדרש:
 
'''{{עוגן1|והוה}} חמי ליה.''' והיה דוד רואה את שאול שמשלשל הצניף שעליו מעט ומגלה לבושו מעט כנגד מה ששלשל מבגד העליון כדי שבהגלות לבושו לא יהא נראה פרועו:
 
'''{{עוגן1|ותחס}} עליך.''' שאתה חסת על עצמך ואע"ג דיהיב טעמא כי משיח ה' אי לאו צניעותא דחזי ביה לא הוה משגח בהאי דרודף הוה:
 
'''{{עוגן1|ועם}} האמהות.''' ולא קאמר לפני האמהות אלא עם האמהות שהוא להם כבן אצל אמו:
 
'''{{עוגן1|לעגלה}} אשתו.''' והיינו מיכל ש"מ שהיה לה בנים:
 
'''{{עוגן1|שגעת}} כעגלה ומתה.''' והלכך נקראת עגלה שמתה בלדתה ועד יום מותה לא הוה לה אבל ביום מותה הוה לה:
תחילתדףכאן ה/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תקעו}} והריעו ותקעו.''' זהו סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח:
 
'''{{עוגן1|הגיעו}} לעזרה.''' לקרקע עזרת נשים:
 
'''{{עוגן1|והפכו}} פניהם למערב.''' לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:
 
'''{{עוגן1|שונין}}.''' כופלין לומר אנו ליה משתחוים ומודים על מה שעבר וליה עינינו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אכריז}} כרוזא.''' שהיה מכריז מי שדרכו להכריז בכל יום עמדו כהנים לעבודתכם וכו' כדאיתא בתמיד:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} ליה.''' שהוא לשון עברי וגבר היינו תרנגול:
 
'''{{עוגן1|אמר}} להם.''' רב:
 
והא תנינן בשקלים בן גבר על נעילת שערים וכי איכא לפרושי בן תרנגול היה ממונה:
 
'''{{עוגן1|עשירית}} למעלה.''' עשירית מלמעלן קאמר דנחית עשרה ועמד על החמישית עדיין יש חמשה מעלות לירד עד עזרת נשים או דלמא עשירית מלמטן דנחית חמשה וקאי אעשרה:
 
'''{{עוגן1|משתחויתם}}.''' משמע שתי השתחוית:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל.''' דרך כבוד כלפי מעלה שהיו פורעים ומתריזים עצמם שמתחל' הגביהו עצמן ואח"כ הניחו עצמן למטה כעין השתחויה ל"א משתחויתם מלה מורכבת ממשתחוים וממשחיתם ודריש השתחויה לחמה והשחתה להיכל וה"ג משתחוים לחמה ומשחיתים להיכל כ"כ הי"מ והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|הא}} וותרה לאלף.''' כלומר והלא יותר מאלף עשו והקב"ה וויתר להם בתמיה:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' ה"ק שתי רעות אלו עשו בבת אחת:
תחילתדףכאן ה/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלשה}} לפתיחת שערי'.''' כשפותחין שערי העזרה תוקעים תר"ת וחשיב להו לג' תקיעות:
 
'''{{עוגן1|ותשע}} לתמיד של שחר.''' כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר וג' פרקים היו מפסיקים בו ועל כל פרק היו הכהנים תוקעים תר"ת ומשתחוים העם הרי ט' תקיעות:
 
'''{{עוגן1|ובמוספין}}.''' ביום שיש בו מוסף מוסיפין עוד תשע לשיר של מוספין:
 
'''{{עוגן1|בין}} קדש לחול.''' כשקדש היום להודיע שחשכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה:
 
'''{{עוגן1|ג'}} לפתיחת שערים.''' כמו בכל יום:
 
'''{{עוגן1|וג'}} לשער העליון.''' דאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשאר העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:
 
'''{{עוגן1|וג'}} לשאר התחתון.''' דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון והוא השער היוצא למזרח:
 
'''{{עוגן1|ג'}} למילוי המים.''' לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים תקעו והריעו ותקעו:
 
'''{{עוגן1|על}} גבי המזבח.''' כשזוקפין את הערבה כדתנן לעיל בפ' לולב וערבה וזוקפין את הערבה בצידי המזבח ותקעו והריעו ותקעו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ההן}} תנייא.''' האי תנא דברייתא:
 
'''{{עוגן1|חדא}}.''' מצוה אחת הן ובחדא חשיב להו:
 
'''{{עוגן1|וההן}} תנייא.''' והאי תנא דמתני' שתמצא אומר. כשתדקדק בדבריהן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אחת על כל מטה ומטה רי"א אחת על כל דגל ודגל.''' וה"פ לכ"ע על כל דגל ודגל קודם נסיעתו היו תוקעין תר"ת כדדריש בספרי מן המקראות אלא דרבנן סברי על כל שבט בפני עצמו היו תוקעין דבכל דגל יש ג' שבטים היו תוקעין על הראשון תקיעה ונסע מיד ואח"כ על הב' תרועה ונסע ואח"כ על הג' תקיעה ור"י סובר דלא התחילו ליסע עד אחר תר"ת נמצא שכולן מצוה אחת הן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ותני שלש למעל' עשירית.''' וה"פ דפריך והאיכא נמי ג' ואיכא נ"א תקיעות בע"ש שבתוך החג:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הא חורי.''' האי פליגא ותנא אחרינא הוא דמאן דסובר שתוקעין למעלה עשירית סובר שלא היו תוקעין ע"ג המזבח:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' ממתני' שמעינן שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים דאס"ד למילוי המים היו תוקעין ה"ל נ"א תקיעות בע"ש שבתוך החג דהרי בע"ש היו ממלאין מים לצורך מחר כדתנן במתני' ס"פ לולב וערבה וניתוספו עוד שלש ולמילוי המים דתנן היינו בשעה שהיו מנסכין וממלאין הספל מים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואילין אינון וכו'.''' וכי לא היה יום שהיה בו מ"ח תקיעות אלא בע"ש שבתוך החג והא איכא אחרנייתא דהיינו ר"ה שחל להיות בשבת שיש בו מ"ח תקיעות כ"א שבכל יום וט' למוסף שבת וט' למוסף ר"ה וט' למוסף ר"ח הרי מ"ח:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כמאן דאמר יתקעו.''' דכתיב ובני אהרן יתקעו בחצוצרות מה ת"ל יתקעו שכבר נאמר ותקעתם בחצוצרות והל"ל ובני אהרן בחצוצרות:
 
'''{{עוגן1|המוספין}} יתקעו.''' כלומר כשהמוספין לבדן כגון שחל ר"ח או ר"ה בחול תוקעין על כל א' בפני עצמו אבל כשחלו להיות יחד אין תוקעין אלא אחד על כולן ויותר נראה דה"ג אלא דלא כמ"ד יתקעו לפי מנין המוספין תוקעין וכ"ה בברייתא בבבלי בפירקין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואפילו כמ"ד יתקעו לפי מנין המוספין יתקעו תקיעות היו מוסיפין לא היו מוסיפין תשע תקיעות.''' וה"פ בתלתא סגי דמיתקעו לא מרבינן אלא תר"ת א"נ ה"ג לא מוסיפין תרועות דמיתקעו לא מרבינן תרועות ובצרי להו:
 
'''{{עוגן1|הוא}} נבל הוא כינור.''' דדמיין להדדי בצורתן אלא דנימין יתירות היו בנבל מבכינור:
 
'''{{עוגן1|למה}} נקרא שמו נבל.''' דס"ד דלכך נקרא נבל שעשו כמו נבל יין אבל עכשיו דקאמר דצורתו כמו כינור פריך שפיר:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} מלבין.''' ומבייש כמה מיני זמר שזמירתו ערב לשומעים ונבל בהיפוך אותיות לבן:
 
'''{{עוגן1|ע"י}} עור שאינו עבוד וכו'.''' ולכך נקרא נבל שנעשה מדבר פחות מלשון נבלות ופחיתות:
 
'''{{עוגן1|ארדבליס}}.''' זוג ועינבל שקורין אשקליט"א:
 
'''{{עוגן1|סורח}}.''' מערבב את הנעימה כשהיה קול זה מסיים:
 
'''{{עוגן1|חליל}}.''' היינו אביב:
 
'''{{עוגן1|צלצל}}.''' שני כלים מכין זה על זה וקולם דק וקורין צנב"ש:
 
'''{{עוגן1|מכתשת}} של מקדש.''' שבה היו כותשין סממני הקטרת והיתה קולה צלול מפטמת הבשמים יפה ונותנת ובהן ריח כדתניא שהקול יפה לבשמים:
 
'''{{עוגן1|שני}} כלים.''' צלצל ומכתשת:
 
'''{{עוגן1|ארוחה}}.''' כמו ארוכה פי' תרופה ורפואה למכתם:
 
'''{{עוגן1|ועליהן}} הוא אומר.''' על נחשת כיוצא בהן כתיב:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} נחשת מרוק נחשת ממורט.''' ושני מקראות הן בד"ה כתיב מרוק ובמלכים כתיב ממורט וענינם א' דמרוק קלל שהוא מלוטש ומצהיב וממורט נמי מלוטש כמו למען היות לה ברק מרוטה:
 
'''{{עוגן1|וכלי}} נחשת מוצהב וכו'.''' מקרא הוא בעזרא:
 
'''{{עוגן1|חד}} מיניהון כתריי דזהב.''' נחשת שלהם היה יפה מאוד שהיה שוה כפלים כשל זהב דשנים מיותר דסתם רבים שנים:
 
'''{{עוגן1|תריי}} מנהון כתרי דדהב.''' וה"ק וכלי נחשת מוצהב הרבה הביא עזרא הרבה אלא שנים מהן היו חמודות כזהב ואי לא כתיב שנים ה"א דכולן חמודות כזהב או דה"א שלא היו שם יותר משני כלים של נחשת כמיעוט רבים:
 
'''{{עוגן1|כאיסר}}.''' מקור המעיין שנובע משם רחב כאיסר:
 
מגריפה מין כלי ניגון וצורתו כעין מגריפת אש:
 
'''{{עוגן1|עשרה}} נקבים היו בה.''' ובכל נקב היה קנה אחד שהיו בו ק' נקבים וכל נקב שבקנה היה מוציא זמר בפני עצמו:
 
'''{{עוגן1|מאה}} נקבים היו בה.''' ובכל נקב קנה שהיו בו עשרה נקבים:
 
'''{{עוגן1|מדברי}} שניהם.''' כלומר בזה שניהם שוים:
 
'''{{עוגן1|מי}} קודם.''' מי אמרי' שבת קודם דתדיר הוא או דלמא ר"ח קודם כדי להודיע שהוא ר"ח:
 
'''{{עוגן1|חיילי'}} דר"י.''' כחו וראייתו של ר' ירמיה דסובר ר"ח קודם. מהא דתניא שירו של ר"ת קודם וה"נ קרבן מוסף ר"ח קודם:
 
כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ר"ח דפשיטא להו לב"ד שקידשוהו כהלכתו ור' ירמיה סובר דאף הקרבן מקדימין להודיע שהוא ר"ח:
תחילתדףכאן ה/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|י"ט}} הראשון של חג.''' כ"ד משמרות של כהונה היו במקדש וכולן עולות לרגל וזוכות בחובות הבאות מחמת הרגל וט"ז משמרות מקריבין ט"ז בהמות שהם י"ג פרים ואילים שנים ושעיר א' נשארו ח' משמרות לי"ד כבשים:
 
'''{{עוגן1|ששה}} משמרות.''' מן השמנה היו מקריבין ב' כבשים כל א' מהם הרי י"ב כבשים והשאר שהם ב' משמרות הנשארות מקריבין א' א':
 
בשני שנתמעט א' מהפרים ונשתיירו ט' משמרות לי"ד כבשים חמשה מהן היו מקריבין שנים שנים הרי י' והשאר שהם ד' משמרות הנותרות מקריבות א' א':
 
בשלישי שנתמעט עוד א' מן הפרים ונשארו י' משמרות לי"ד כבשים ד' משמרות מקריבין ב' ב' הוי להו ח' והשאר א' א' ששה כבשים לששה משמרות בשביעי כלן שוין המשמרות ומקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחת שהרי אינו אלא ז' פרים ואילים ב' ושעיר אחד לי' משמרות נשארו י"ד כבשים לי"ד משמרות:
 
'''{{עוגן1|בח'}} חוזרים לפייס כברגלים.''' פר א' איל א' וז' כבשים שמקריבין בשמיני אין קרבנן כסדר קרבנות החג לפי סדר המשמרות אלא כל המשמרות באות ומפייסות עליהן כמו שמפייסות בשאר הרגלים וסדר הפייס מפורש ביומא פרק בראשונה:
 
'''{{עוגן1|אמרו}} משמר שהקריבו פרים היום לא היו מקריבין פרים למחר.''' שהמשמרות שהקריבו אתמול כבשים לא היו מניחין אותן אלא חוזרות חלילה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מהו}} להתחיל מהן לרגל הבא.''' כגון בפסח יקריבו אילו שנים משמרות פרים בלא פייס:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' ממתניתא איכא למיפשט דלא הקריבו בלא פייס:
 
'''{{עוגן1|בשמיני}} חזרו לפייס כברגלים.''' והשתא בשמיני הסמוך חזרו לפייס כ"ש בשאר רגלים דלא נטלו בלא פייס:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכה.''' כלומר לא קמיבעי' ליה אלא לרבי נתן:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר"נ.''' מיבעיא אם נטל המשמר הנשאר מימי החג בפסח פר ראשון בלא פייס כי היכי דמקריב א' מהן בשמיני בלא פייס או לא שהפסיד חלקו:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} ותני כן.''' כלומר הא דבסמוך שמיני רגל בפני עצמו וכו' אמרו ר"י וגם תנינן כן בברייתא:
 
'''{{עוגן1|כולהם}} כתיב וביום.''' בקרבנות של חג בפ' פנחס בכלהו כתיב וביום ובשמיני כתיב ביום לומר שהוא חלקו:
 
ה"ג ברכה א"ר אילא זמן וה"פ שצריך לברך בו שהחיינו:
 
'''{{עוגן1|קרבן}}.''' בח' מקריבין פר א' ואיל אחד ואם היה כסדר פרי החג א"כ היו בו ו' פרים ואילים שנים:
תחילתדףכאן ה/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|באמורי}} הרגלים.''' מה שאמר ברגלים כלומר בקרבנות האמור' ברגל היו כל המשמרות שוים כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחוד ויחיד ועורות של עולות ראיה ושל מוספי ציבור ושל שעירי חטאת:
 
'''{{עוגן1|ובחלוק}} לחם הפנים.''' כשאירע שבת ברגל שבשבת מסלקין אותן ומסדרין אחר כדכתיב וביום השבת יערכנו:
 
'''{{עוגן1|ובעצרת}}.''' כשאירע בשבת ויש בו חלוק חמץ של ב' לחם וחלוק לחם הפנים שהיא מצה אומרי' לו לכל א' כשנותנין לו חלקו בלחם הפנים הילך מצה וכשנותנין לו חלקו בשתי לחם אומרי' לו הילך חמץ לפי שאין חולקין קרבן כנגד קרבן אלא מכל קרבן כל א' נוטל חלקו כדנפקא לן מלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו לפיכך מודיעין אותו שנותנין חלקו בין בחמץ בין במצה:
 
'''{{עוגן1|משמר}} שזמנו קבוע.''' לשמש בשבת זו שחל הרגל להיות בתוכה:
 
'''{{עוגן1|מקריב}} תמידין.''' שהרי אינן בשביל הרגל:
 
'''{{עוגן1|נדרים}} ונדבות.''' שנדרו ונדבו בה כל השנה והביאום ברגל:
 
'''{{עוגן1|ושאר}} קרבנות ציבור.''' לאתויי פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז ששגגו ב"ד וטעו בהוראה ועשו רוב הקהל על פיהם ואם אירע כן ברגל משמר שזמנו קבוע מקריבין אותו:
 
'''{{עוגן1|מקריב}} את הכל.''' לאתויי קיץ המזבח כשהוא בטל שכלתה הקרבת התמיד ואין מביאין שם נדר או נדבה לוקחין ממעות הנותרות משירי הלשכה ומקריבין אותן והן נדבת ציבור ואף אלו אם קרבו ברגל משמר שזמנו קבוע מקריבין אותן:
 
'''{{עוגן1|בין}} מלפניה בין מלאחריה.''' אם חל י"ט לאחר שבת אע"ג דלא ה"ל שבת שבתוך החג אפ"ה הואיל וצריכין להקדים ביאתן מע"ש בשביל י"ט שהרי בשבת לא יוכלו לבא חולקים בלחם הפנים וכן אם חל ח' לפניהם בע"ש אע"פ שאין השבת בתוך החג חולקין הואיל ולא יכלו ללכת:
 
'''{{עוגן1|חל}} להיות יום אחד להפסיק בינתים.''' כגון שחל יום טוב ראשון בב' בשבת היו יכולין לבא באחד בשבת והן קדמו ובאו מערב שבת או שחל יום טוב האחרון בחמשה בשבת שהיו יכולין לילך בערב שבת ונתעכבו שם בשבת כל המשמר שנתעכבו שם אינו נועל אלא ב' חלות ומשמר הקבוע נוטל י' חלות וחולקין אותו בין משמר הנכנס למשמר היוצא כשאר שבתות השנה:
 
'''{{עוגן1|הנכנס}} נוטל שש.''' שהמשמרות מתחלפות בשבת זו עובדת שחרית וזו עובדת ערבית:
 
'''{{עוגן1|הנכנס}} נוטל ז'.''' ב' חלות יתירים בשכר הגפת דלתות שהם נועלין הדלתות שפתחו המשמר היוצא בשחרית:
 
'''{{עוגן1|הנכנסין}} חולקין ביניהן.''' לחם המגיע לחלקם בצפון כדי שיראה לכל שהן נכנסין שהצפון עיקר:
 
'''{{עוגן1|והיוצאין}} בדרום.''' כדי שיראו שהם יוצאין והולכין להן לפיכך שינו מקומם אצל רוח שאינו עיקר:
 
'''{{עוגן1|בלגה}}.''' שם המשמר:
 
'''{{עוגן1|לעולם}} חולקת בדרום.''' ואפילו כשהיא נכנסת קנסא הוא דקנסוה:
 
'''{{עוגן1|וטבעתה}} קבוע.''' כ"ד טבעות היו בעזרה במקום המטבחיים לכ"ד משמרות כהונה וטבעת של כל המשמרות פתוחות מצד אחד והופכה למעלה ומכניס צואר הבהמה לתוכה וחוזר והופך פתחה למטה לתוך הרצפה וטבעת של בלגה קבוע ואינה נהפכת וצריכה להשתמש בשל אחרים וגנאי הוא לה:
 
'''{{עוגן1|וחלונה}} סתומה.''' חלונות היו בלשכות החליפות ששם גונזין את סכיניהן וחלונה של בלגה סתומה דקנסוה רבנן משום מעשה שהיה כדמפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כתיב}} חלק כחלק יאכלו.''' ללמד על חילוק לחם הפנים וב' הלחם שחולקין בשוה:
 
'''{{עוגן1|יכול}} אף בשאר ימות השנה כן.''' שיחולק כל קרבן לכ"ד משמרות:
 
'''{{עוגן1|תלמוד}} לומר לבד ממכריו על האבות.''' חוץ ממה שמכרו אבות לבנים כלומר שהתנו ביניהם שיהא כל אחד משמש בשבת הקבוע ויקח כל אחד קרבנותיו שיקריב בשבתו:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני.''' תחלה נותנו לו חמץ ואחר כך מצה:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר הילך מצה.''' תחלה היו נותנין לו מצה משום דמצה חביב לי' והקדימו לחביב:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר הילך חמץ.''' תחלה לפי שחמץ אוכל תדיר:
 
'''{{עוגן1|כל}} המשמרות.''' בשעת החג שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים היו חולקים כל המשמרות עם היוצאין בדרום:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן חל להיות וכו'.''' אסיפא קאי דתנן הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום והנך משמרות שאין זמנן כלל לא עדיפי ממשמר היוצא:
 
'''{{עוגן1|קרייא}} וכו'.''' קרא מסייע להאי תנא לר"י דסובר דהיוצאין נוטלין חמש:
 
'''{{עוגן1|ואחימלך}} מן המשמר היוצא היה.''' לכך אמר ליה דוד תנה לי לחם חמשה או הנמצא אם כבר אכלתם ממנו תנה לי מה שהותרת:
 
'''{{עוגן1|כדי}} לחלוק כבוד לנכנסין.''' שצפון חשוב שעבודת קדשי קדשים בצפון:
 
'''{{עוגן1|נכנסין}} דרך ימין.''' שפתח העזרה במזרח הבית היתה נמצא הנכנס צפון לימינו בבואו וצריך לילך לשם וחולקין מיד בבואם:
 
'''{{עוגן1|מרים}} בת בלגה.''' ממשמר בלגה היתה וכך שמה:
 
'''{{עוגן1|ובאה}} וטפחה ע"ג של מזבח.''' כשנכנסו יונים להיכל בימי יוחנן כה"ג עשתה כן:
 
'''{{עוגן1|לוקוס}}.''' זאב בלשון יוני:
 
'''{{עוגן1|שהגיע}} זמנה.''' של משמרות בלגה לעלות בשבתה ולא עלת ונראה שאין העבודה חביבה עליהם:
 
'''{{עוגן1|ונכנס}} ישבב.''' שסדר משמרות בלגה אחר ישבב וכשישבב יוצא בלגה נכנסת וכששהה משמרות בלגה לבא עיכב ישבב במשמרתו ולא יצא:
 
'''{{עוגן1|שימש}} בכהונה.''' ול"ג גדולה:
 
'''{{עוגן1|לפיכך}}.''' הואיל ועיכבוהו בביאתם איחרו חילוקם שיהא ביוצא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויעקרו אותה ממקומה.''' שתהא משמרה בסוף הכ"ד משמרות:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לית יכול.''' אי אפשר לעשות כן שקשה לפני המקום לעקור כבוד כל המשפחה אף על פי שעשו שלא כהוגן:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויעשו אותן.''' לכ"ג משמרות ויהיה משמר בלגה נכלל במשמר שלפניה או שלאחריה ואין היחוס נעקר ממקומו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לית יכיל.''' אי אפשר שיעשו כ"ג משמרות שאומנות גדולה היתה לשמואל ודוד להעמידן על כ"ד שבהיותן כ"ד אי אפשר לשום משמר שיגיע תחלת שנת היובל פעמיים במשמרה עד שיחזור חלילה על כל הכ"ד משמרות כגון שמשמר יהויריב בתחלת היובל הראשון יהיה משמר ידעיה בתחלת היובל השני וכן כולם או לסירוגין הא מיהת ודאי שאי אפשר למשמר יהויריב שיגיע אליהם תחלת היובל שנית עד אחר כ"ד שכבר הגיע לכולם נמצא שא"א לעשותן כ"ג דא"כ יתקלקל החשבון הזה וזהו ודאי אומנות גדולה מעשה חושב:
 
'''{{עוגן1|בשדה}} אחוזה.''' שהוקדש ולא נגאל ומכרו הגזבר כשיוצא ביובל ניתנת למשמר שפגע בו יובל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אמר רבי אבהו חישבתים.''' למשמרת כ"ד ולכ"ד יובלות זה אחר זה ומצאתי שאי אפשר למשמר ליטול ולשנות בשדה אחוזה עד שיטול חברו:
 
'''{{עוגן1|רחבות}} מלמעלן וכו'.''' כנגד ראש השור כשמהפכין הטבעת הוא כראש השור ממש:
 
'''{{עוגן1|שלא}} העמידו אותה על סכיניהן.''' כלומר שלא ישתמשו בהחלון ליתן בו סכיניהם:
 
'''{{עוגן1|כהא}} דתנינן תמן.''' פ"ד דמדות:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק החליל וסליקא לה מסכת סוכה'''</big>}}

גרסה אחרונה מ־15:28, 27 ביוני 2024

ניסוי נוסף

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=משתמש:עמד/ארגז_חול&oldid=486944"