משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ ((דרך JWB))
(ניסוי 15:28)
 
(67 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
תחילתדףכאן א/א
ניסוי נוסף
'''{{עוגן1|שבעת}} ימים קודם יה"כ מפרישין כהן גדול.''' שכל עבודת יה"כ אינה כשרה אלא בו דכתיב גבי יה"כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו:
 
'''{{עוגן1|ללשכת}} פרהדרין.''' כך שמה ובגמ' מפרש:
 
'''{{עוגן1|ומתקינין}} לו.''' מזמינין כהן אחר להיות כ"ג תחתיו אם יארע בו פסול קרי או שאר טומאה המעכבין מלבוא למקדש:
 
'''{{עוגן1|ובעד}} ביתו.''' גבי יה"כ כתיב בפ' אחרי מות:
 
'''{{עוגן1|אם}} כן.''' דחיישת למיתה:
 
'''{{עוגן1|אין}} לדבר סוף.''' שמא גם זו תמות אלא לטומאה דשכיחא חיישינן למיתה שימות מת בפתע פתאום לא חיישינן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שמע}} לה מן הדא.''' יליף לפרישת שבעה דכהן גדול מהא:
 
'''{{עוגן1|כאשר}} עשה.''' במילואים שצוה אותם לפרוש מביתם שבעת ימים שנאמ' ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים ובשמיני עבדו שנאמר ויהי ביום השמיני קרא משה וגו' וכתיב קרב אל המזבח כאשר עשה צוה לדורות לפרוש שבע' לפני עבודת יום א':
 
'''{{עוגן1|או}} אינו אלא שעיר של ר"ח.''' דשמיני למילואים בר"ח ניסן היה:
 
'''{{עוגן1|לכפר}} עליכם.''' כך כתיב לעשות לכפר עליכם:
 
'''{{עוגן1|כפרת}} אהרן עצמו.''' שהיה בו כפרה לאהרן בפני עצמו דכתיב ועשה את חטאתך ואת. עולתך וכפר בעדך:
 
'''{{עוגן1|כפרת}} בנים עצמן.''' כלומר כפרת הכהנים וישראל בפני עצמן שנאמר במילואים ואל בני ישראל תדבר קחו לכם שעיר עזים:
 
'''{{עוגן1|אף}} זו.''' פרישה דלדורות צריכה שתהיה ליום שיש בו כפרה לאהרן בפני עצמו וישראל לעצמן והיינו ביה"כ משא"כ בר"ח:
 
'''{{עוגן1|זו}} שריפת הפרה.''' שאף כהן השורף את הפרה היה טעון פרישה שבעה:
 
'''{{עוגן1|ונאמר}} להלן.''' בפרה:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דא"ר בא.''' לעיל אדר"י:
 
'''{{עוגן1|מה}} זו כפרה.''' של מילואים אינה כשרה אלא בכה"ג:
 
'''{{עוגן1|אף}} זו כפרה.''' דילפי' מיניה לדורות דבעי פרישה היינו כפרה שהיא בכה"ג:
 
'''{{עוגן1|שזה}}.''' של פרה הפרשתו בטהרה להחמיר בטהרתו מפני קל שעושין בו לטמאו בו ביום ששורף הפרה להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים דוקא במעורבי שמש נעשית החמירו בה שלא יהא אדם נוגע [בו] א"נ היו אסורין ליגע בו שבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת:
 
'''{{עוגן1|וזה}}.''' של יה"כ הפרשתו בקדושה ליכנס למחנה שכינה ולא יהא לבו זחה עליו ויהא נבדל מקלות ראש שבהבדלתו מן הבריות תהא חלה עליו אימת הקב"ה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ע"ד דר"י דלא יליף לה מן קרייה וכו' ע"ד דבר קפרא דיליף לה מן קרייה וכו'.''' וה"פ בשלמא ר"י דלא יליף פרישת כהן השורף הפרה מקרא אלא משום דמעלה וסלסול עשו בפרה ניחא דלכך החמירו חכמים שלא יהא אחיו הכהנים נוגעין בו אלא לבר קפרא דיליף לכהן גדול ביום הכפורים ולכהן השורף דבעו פרישה מחד קרא מ"ש דכהן השורף הפרה אין אחיו הכהנים נוגעין בו ובכה"ג ביה"כ נוגעין בו:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יטמאו אותו אחיו הכהנים.''' בנגיעה דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא כך וכו'.''' וכי אינו טמא בלאו הכי טומאת ערב מחמת הזייה שהיו מזין עליו בכל יום וקיי"ל טהור שנפלה עליו הזיי' טמאתו וה"ה דהוה מצי למפרך א"כ כהן של יה"כ נמי לא יגעו בו:
 
'''{{עוגן1|אף}} בר קפרא.''' מודה דעשו מעלה וסלסול בפרה אלא דפרישה דפרה מדאורייתא היא כמו דיה"כ:
 
'''{{עוגן1|אי}} מה איל המילואים מעכב.''' שנא' קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה והקרב לפני ה' שמעינן דאם אין איל אף העגל לא יקריב לפני ה':
 
'''{{עוגן1|אף}} שעיר של יה"כ.''' יהא מעכב את הפר שלא יקריב הפר אם אין שם שעיר ואנן לא תנן הכי במנחות פ' התכלת דפרים ואילים ושעירים אינן מעכבין זה את זה:
 
'''{{עוגן1|והוא}} מקבל מיניה.''' ור"י קיבל קושיא זו מרשב"ל וחזר בו מלמילף ממילואים:
 
'''{{עוגן1|מן}} מה.''' מהא דא"ר מנא תמה אני על רשב"ל שהקשה כן לר"י ועל ר"י הוא מתמה שקבל ממנו תשובה כזו:
 
'''{{עוגן1|יתיביניה}}.''' היה לו לר"י להקשות וכי לא מצינו בכיוצא בזה שלמידים דבר מעכב משאינו מעכב וכן בהיפך:
 
'''{{עוגן1|ומלק}} והקטיר.''' כתיב גבי עולת העוף ודרשינן היקישא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבת.''' וה"פ מה הקטרה בראש המזבח שנאמר והקטיר עליו וכן האימורים כתיב בהו עליו אף מליקה בראשו של מזבח ע"ג הקרן של המזבח:
 
'''{{עוגן1|מליקה}} מעכבת.''' שאם לא מלק פסול:
 
'''{{עוגן1|אין}} הקטרה מעכבת.''' שאם נטמאו או שנאבדו האימורים הזבח כשר:
 
'''{{עוגן1|תמיד}} תמיד.''' יליף גזרה שוה:
 
'''{{עוגן1|שנאמר}}.''' במנחת חביתין תמיד וכתיב בלחם הפנים לפני תמיד:
 
'''{{עוגן1|לחם}} הפנים מעכב.''' הבזיכין מלהקטירן ואין חביתין מעכבין א"נ לחם הפנים מעכבין אם אינן שנים עשר משא"כ חביתין קדושה לחצאין מתוך שקרבה לחצאין והכי אמרינן במנחות:
 
'''{{עוגן1|לקיחה}} לקיחה.''' יליף רבי יהודה בגזרה שוה דלולב צריך אגד:
 
'''{{עוגן1|נאמר}} לקיחה במצרים.''' ולקחתם לכם אגודת אזוב:
 
'''{{עוגן1|ונאמר}} לקיחה בלולב.''' ולקחתם לכם ביום הראשון:
 
'''{{עוגן1|אף}} לקיחה האמור בלולב אגודה.''' וסובר לולב צריך אגד ואם לא אגדו פסול הרי שבלולב מעכב:
 
'''{{עוגן1|מצרים}} אינה מעכבת.''' שלא נאמר שם עיכוב:
 
'''{{עוגן1|הא}} רשב"ל וכו'.''' כלומר גופא רשב"ל מקשי לה לר"י ולא יליף ממילואים:
 
'''{{עוגן1|הן}} מייתי ליה.''' ואלא מהיכא קיליף פרישה ביה"כ לדורות:
 
'''{{עוגן1|בזאת}}.''' קרא יתירה הוא דהל"ל בזה או באלה אלא למידרש ודרוש ביה הכי בזאת התורה האמורה בענין דהיינו במילואים יבא אהרן אל הקדש:
 
'''{{עוגן1|ועובד}} כל שבעה.''' דסובר כל שבעת ימי מילואים שימש אהרן ולא משה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וכי אמור הוא בעניין.''' וכי מילואים כתובים בפרשת אחרי מות:
 
'''{{עוגן1|מכיון}} שמיתת בני אהרן אמורה בעניין.''' שמתחיל אחרי מות שני בני אהרן והן מתו בשמיני למילואים הוה ליה כאילו מילואים אמוריםבהאי עניינא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולית סיפיה וכו'.''' והרי סוף דבר גם רשב"ל יליף ממילואים ולמה הקשה לר"י:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' רשב"ל עשה כאדם השומע דבר ופריך עליה לשמוע מחבירו או מרבו אם גם הם סוברים כוותיה:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} בר' בון.''' דלא יליף רשב"ל ממילואים:
 
'''{{עוגן1|וישכון}} כבוד ה' על הר סיני.''' ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים אלא ללמד לדורות מה משה וכו':
 
מה משה לא נכנס לפני ולפנים כלומר לשמי השמים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} על דעתיה דר"י למה נאמרה מיתת בני אהרן.''' בפרש' אחרי מות גבי עבודת יה"כ הא הם מתו בשמיני למילואים:
 
'''{{עוגן1|כך}} מיתתן של צדיקים מכפרת על כל ישראל.''' אם נספדים כהלכה לכך נאמרו כאן שיבכו עליהן ביה"כ:
 
'''{{עוגן1|למה}} סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה אדומה.''' שהרי פ' פרה נאמרה בשנה שנייה ביום שהוקם המשכן ומיתת מרים היתה בשנת הארבעים:
 
'''{{עוגן1|שכשם}} שאפר פרה מכפרת על ישראל.''' על מעשה עגל כדאיתא במדרש:
 
'''{{עוגן1|למה}} סמך מיתת אהרן לשיבור הלוחות.''' בפ' עקב כתיב בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך וגו' וכתיב בתריה ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן א"נ דכתיב שם ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני ה' וכאשר צוני קאי על שברי הלוחות וכתיב בתריה מיד ובני ישראל נסעו וגו' שם מת אהרן:
 
'''{{עוגן1|כתיב}} ובני ישראל וגומר.''' איידי דמייתי להך קרא לכאן דרשו:
 
'''{{עוגן1|נסתלקו}} ענני כבוד.''' שבזכותו היו ובמותו נסתלקו:
 
'''{{עוגן1|התייר}} הגדול.''' מי שהוא בקי בדרכים נקרא תייר שהוא יודע לתור הארץ וענני כבוד היו מראים להם הדרך אשר ילכו בה:
 
ובאו ונתגרו בהם ועשו עמהם מלחמה:
 
'''{{עוגן1|והרגו}} ממנו.''' מישראל שמנה משפחות דלא חשיב מבנימין אלא חמש משפחות והוא בעשרה ירד למצרים ואהוד משמעון ואצבון לגד וישוה לאשר וי"ג שבע משפחות:
 
'''{{עוגן1|אף}} הם הרגו.''' מבני לוי ארבע משפחות אחת מהם נעקרה לגמרי והיא משפחת שמעי וג' מהם נהרגו רובן ונשארו מתי מספר והם משפחת עמרם ויצהר ועוזיאל:
 
'''{{עוגן1|לעמרמי}} וגומר.''' בד"ה לאחר שהעמיד דוד הלוים על מחלקותם כתיב האי קרא והוא מיותר ללמדך שאז בימי דוד נחשבו אף הם למשפחות שנתוספו ונתרבו:
 
'''{{עוגן1|ורב}} שלום.''' והם בני לוי שהם רודפי שלום כאהרן ופנחס:
 
'''{{עוגן1|אמרו}}.''' כשחזרו ישראל למוסרה:
 
'''{{עוגן1|על}} שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק.''' שלא הספידו לאהרן כראוי:
 
'''{{עוגן1|וגמלו}} לצדיק חסד.''' במקום המיתה:
 
'''{{עוגן1|עשירית}} האיפה.''' שמקריב הכהן ביום חינוכו ואפילו כהן הדיוט:
 
'''{{עוגן1|ומכנסיים}}.''' שאינו כתוב לא בצואה ולא בעשייה ואף לא בפרשת מילואים אפ"ה מעכבין:
 
'''{{עוגן1|מ"ט}}.''' כלומר מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} זה.''' יליף זה וזה בגזרה שוה כתיב במילואים זה הדבר אשר צוה ה' לעשות וכתיב בעשירית האיפה זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו עשירית האיפה:
 
'''{{עוגן1|וזה}} עשייה.''' דכתיב במילואים וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם וי"ו יתירה לרבות מכנסיים דכתיב לעיל מיניה בענינא דבגדים:
 
'''{{עוגן1|כל}} האמור בפרשת.''' צוואה דמילואים בואתה תצוה מעכב:
 
'''{{עוגן1|זה}} הדבר.''' וזה הדיבור שאפי' קריאת פרשת מילואים שנצטווה בואתה תצוה אמר להם לציבור בכ"ג באדר כשהתחילו המילואים והקהיל את העדה אל פתח אוהל מועד שנא' ותקהל העדה וגומר ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות ומקראות הללו בעשיית המילואים בצו את אהרן:
 
ה"ג סמיכה ושירי דמים שאינן מעכבין לדורות אינן מעכבין כאן:
 
'''{{עוגן1|ציץ}} ומצנפת.''' הלביש לאהרן קודם שהלביש האבנט של הבנים דבין בצוואה בין בעשייה קדם אבל האבנטים הלביש לכולן בהדי הדדי כדמסיק יהודה ברבי מדכתי' וחגרת אותם אבנט משמע כולהו בהדי הדדי:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' לא אמרן אלא למצוה הוא דיחגור כולם בבת אחת:
 
אבל לציווי ויקרב משה את אהרן וכו' ואח"כ ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט ואח"כ ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנות ויחגור אתם אבנט. פי' אבל לכתחילה בעינן שילביש האבנט לאהרן תחילה ואח"כ לבניו כדמצינו בעשייה שכך עשה משה:
 
'''{{עוגן1|פשוט}} הוא לן.''' הדבר ברור שלא שימש משה בשבעת ימי מילואים אלא בחלוק לבן ולא בבגדי כהונה:
 
'''{{עוגן1|ותני}} לה.''' ותניא נמי הכי בברייתא כדר"א:
 
'''{{עוגן1|וכיון}} שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה וכו'.''' משמע דמשה לא היה מלובש בבגדי כהונה גדולה דאם כן הוה ליה למתני וכיון ששימש אהרן בכהונה גדולה בבגדי ל"ל אלא ללמדך על משה שלא שימש בבגדי כהונה גדולה:
 
'''{{עוגן1|מה}} טעמא.''' כלומר מנא ליה:
 
'''{{עוגן1|כי}} היום ה' נראה אליכם.''' ולא אמר סתם כי ה' נראה אליכם אלא מחמת עבודת אהרן ה' נראה ולא מחמת עבודתו:
 
'''{{עוגן1|עשירית}} האיפה.''' היא מנחת חביתין שהכהן הגדול מקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב מיבעיא ליה איך היתה נקרבת ביום השמיני למילואים:
 
'''{{עוגן1|חצייה}} קריבה.''' לא הקריבו אלא בין הערבים דבבקר לא היה אהרן עדיין כהן הגדול או דלמא מקריבו מחצית בבקר ומחצית בין הערבים כבשאר הימים:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} מן מה דכתיב ויבא וגו'.''' ותנינן בת"כ מלמד שלא בא אלא ללמדו על מעשה הקטרת ואס"ד דאף בבקר היו מקריבין מחצית החביתין א"כ היה צורך שילמוד עמו גם ענין עבודת עשירית האיפה שהיתה ביום חינוכו:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} תנחום ברבי יודן.''' לעולם שלימה היתה קריבה ולא קשיא א"כ ה"ל לתנא למיתני שנכנס עמו ללמד גם עשירית האיפה דלא נכנסי עמו לפנים אלא ללמדו על עבודות שאינן נוהגות בחוץ והיינו קטרת אבל הקרבת המנחה שנוהג בחוץ כבר למדו בהיותו בחוץ:
 
'''{{עוגן1|מילואים}} מה היו.''' מיבעיא ליה מה היו דינם של קרבנות המילואים כקרבן יחיד הואיל ולא באו אלא לחנך אהרן או כקרבן ציבור שבאו לחנך המשכן שהוא לכל ישראל א"נ חינוך אהרן עצמו היה לצורך כל ישראל:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} מן מה דכתיב ויסמכו וגו'.''' שמעינן דקרבן יחיד הוא דאין קרבן ציבור טעון סמיכה כדתנן במנחות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והתני.''' מילואים היו קרבן ציבור:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר אידי.''' לכך קרי להו קרבן ציבור שציבור התנדבו הקרבנות ומסרו' לאהרן ובניו:
 
'''{{עוגן1|מילואים}} מאיכן למדו.''' מיבעיא ליה הא דכתיב במילואים ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים למאי מדמינן אותן הימים אם לקרבנות שנאכלין ליום ולילה א"כ אף במילואים היו צריכים לישב גם ליל שמיני שם ולא לילה הראשונה דשבעת הימים או למעשה בראשית מדמינן שהלילה הולך אחר היום והיו יושבים לילה הראשונה ולא האחרונה וכדמסיק ולא איפשיטא:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' במנחות פ' שתי הלחם:
 
'''{{עוגן1|אלו}} מושכין.''' הלחם הפנים ועד שלא יגביהו אותן מן השלחן אלו מניחין:
 
ה"ג שנאמר לפני תמיד רבי יוסי אומר אף אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה היתה תמיד מתני' דר"מ אר"י מודה ר' יוסי שאם פירקו את הישנה בשחרית וסידרו את החדשה בין הערבים שאין זו תמיד ואר"י מישיבת וכו'. וה"פ ר' יוסי סבר אפילו אלו נוטלין ואח"כ מניחין הלחם על השלחן מ"מ מיקרי תמיד שאין הכוונה אלא שלא יהיה השלחן יום או לילה בלא לחם ות"ק דר"י ר"מ:
 
'''{{עוגן1|צריך}} שימסור יום ללילה ולילה ליום.''' שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וכתיב בתריה ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ש"מ שלא היו יושבים על פתח א"מ כל היום וכל הלילה אלא שהיו משלימין ובאו בסוף היום וישבו עד מקצת הלילה ובאו בסוף הלילה וישבו עד מקצת היום והיינו יומם ולילה דכתיב בקרא ה"ה הכא גבי לחם הפנים נמי בעינן שימסור יום ללילה ולילה ליום:
 
'''{{עוגן1|מכיון}} שמסר יום ללילה דיו.''' ואינו צריך להיות עליו לחם אלא בסוף היום ואם יהיה השלחן בלא לחם כ"ג שעות הרי זה תמיד:
 
'''{{עוגן1|מה}} אר"ח בר יוסף בישיבת אהרן ובניו במילואי'.''' מיבעי' ליה איך סובר ר"ח בר יוסף במילואים אם היו צריכין לישב כל היום וכל הלילה או לא:
 
'''{{עוגן1|ופשיט}} מה.''' אם התם גבי לחם הפנים דכתיב תמיד סובר שאם מסר יום לליל' דיו כ"ש מילואים דלא כתיב בהו תמיד דסגי במסירת יום ללילה:
 
'''{{עוגן1|אשכחת}} אמר.''' נמצאת אומר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ע"ד דר"י היה שם י"ד עמידות וי"ג פירוקין.''' ע"ד דר"ח בר יוסף היה שם שבע עמידות וששה פירוקין. וה"פ לר"י דאמר שבאו בסוף היום וישבו מקצת הלילה והלכו להם וכן עשו בבוקר נמצא שהיה בכל ערב עמידה ופריקה וכן בכל בקר חוץ ביום השביעי לא היתה פריקה ולדעת ר' חייא לא היה בכל יום אלא עמידה אחת ופריקה אחת וביום השביעי היתה עמידה ולא פריקה:
 
'''{{עוגן1|העמידו}} ומשחו ופירקו.''' שנאמר ויהי בחדש הראשון בשנה השנית הוקם המשכן ודרשינן שהוקם מאיליו וכתיב ביום כלות משה להקים את המשכן משמע שמשה הקימו וקשיין קראי אהדדי אלא ודאי שאף ביום השמיני העמידו משה ופירקו אח"כ בו ביום הוקם מאליו:
 
'''{{עוגן1|שהקמת}} הלילה פסולה לעבודת היום.''' דאל"כ למה פירקו ביום השמיני אלא משום דהקמה הראשונה היתה בלילה כשאר הקמות ולכך הוצרך להקימו שנית לעבודת היום:
 
'''{{עוגן1|אשכחת}} אמר וכו'.''' נמצאת אומר לדעת ר' יוחנן לשיטת ריב"י דהקמת הלילה היתה פסולה לעבודת היום צריכין לומר שהיה בכל יום ג' הקמות וג' פירוקים העמדה אחת קודם אור היום כדי לסמוך ישיבתן באהל מועד מן הלילה ליום והעמדה שנית לעבודת היום והעמדה ג' לסמוך היום ללילה ולר' חייא בר יוסף היו ב' עמידות בכל יום א' קודם היום לסמוך הלילה ליום ואחת ביום לעבודת היום:
 
ה"ג ע"ד דר"י כריב"י היו שם כ"א עמידות וכ' פירוקין ע"ד דר"ח בר יוסף כריב"י היו שם ארבע עשרה עמידות וי"ג פירוקין:
 
'''{{עוגן1|מנין}} לפירוקין.''' דלמא כיון שהעמידו ביום הראשון שוב לא פירקו:
 
'''{{עוגן1|ביום}} שכלו הקמותיו.''' ש"מ שבימים הראשונים הקימו ופרקו כל יום וה"ה כשלא היה צורך בהעמדתו פרקו אפי' בו ביום:
 
'''{{עוגן1|כאשר}} עשה וגו'.''' ללמד דבעי פרישה לדורות והיינו ביה"כ וכדאמרי' לעיל:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא כבר תניתה.''' לדרש זה לעיל בפירקין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} חדא בשם ר"י וכו'.''' אחת תני דר"י אמר כן ואחת דרשב"ל אמר כן:
 
'''{{עוגן1|בשמיני}} וכו'.''' ביום השמיני איכא דתני דאף ביום השמיני נמשח המשכן ואיכא דתני דלא נמשח בשמיני וכן פליגי תנאי אם נפרק המשכן ביום השמיני או לא:
 
'''{{עוגן1|פשט}} הוא כן.''' פשיטא לן דמ"ד שנמשח בשמיני סובר נמי דנתפרק בשמיני ומ"ד דלא נמשח סובר נמי דלא נתפרק:
 
'''{{עוגן1|דכתיב}} וימשחם.''' דקרא יתירא הוא דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אותם וקשיא וימשח אותו דרישא ל"ל דוימשחם דסיפא אמשכן נמי קאי אלא ללמדך שמשח המשכן כמה פעמים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מעלה אני עליכם כאילו.''' היה המשכן חסר משיחה והקמתו היא כאילו משחתם אותו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שבעת ימים תכפר על המזבח.''' משמע שבכל יום היה מעמידו מחדש דאל"כ כפרה למה בכל ז' הלא היה די בכפרה אחת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כפרה שהיא בדם.''' דהיינו שהיה מזה על המזבח כל ז' ימים:
 
'''{{עוגן1|כהדא}} דתני.''' כהא דתניא:
 
'''{{עוגן1|על}} זה ועל זה.''' על כהן שהיו מפרישין ליה"כ ועל הכהן שהיו מפרישין לפרה:
 
'''{{עוגן1|היו}} מזין עליו.''' כל ז' ימי הפרישה מכל פרה ופרה שהיו שם מימות משה שהיו בותנין למשמר תמן האפר בחיל כדתנן במסכת פרה:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שיכנסו המים.''' של אפר פרה תחת הדם שהיו מזין על אהרן ובניו בז' ימי המילואים שנא' ויז על אהרן וגו' וכתיב ז' ימים ימלא את ידם כל ז' עשה להם כחק יום הראשון:
 
'''{{עוגן1|ותחת}} השמן המשחה.''' שסובר ר' יוסי שנמשחו ג"כ בכל יום מז' ימי המילואים:
 
'''{{עוגן1|פירש}} בן בתירה.''' דלכך היו מפרישין אותו מאשתו ולא היה נכנס לבית אחר תמיד של. בין הערבים וישמש ויטבול שעה אחת קודם שקיעת החמה ויעריב שמשו וינוח בלשכתו שהרי אהרן נמי היה לן במחנה לויה בשעה שהיה המשכן מפורק משום דחיישינן שמא יבא על אשתו נדה ויהא טמא שבעה דבועל נדה כנדה ויהיה נדחה מלעשות עבודתו ביום הכפורים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וישראל חשודין על הנידות.''' בתמיה וכל שכן דכהן הגדול אינו חשוד על כך:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כיי וכו'.''' דחיישינן לכי האי דתנינן התם בפרק שני דשבועות:
 
'''{{עוגן1|אמרה}} לו נטמאתי.''' עכשיו ופירש מיד בקושי האבר חייב אלא יעמיד עצמו בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קישוי וחיישינן שמא יפרוש בקושי:
 
'''{{עוגן1|אשכחת}} אמר.''' נמצאת אומר דאיצטרך לדבן בתירא דחיישינן לטומאת נדה ואיצטרך לדר"י דילפינן פרישה ממילואים:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}}.''' כלומר למאי דאמר:
 
'''{{עוגן1|וישן}} לו בלשכה.''' והוה דומיא דמילואים וכדפרישית לכך צריך לטעמא דבן בתירא:
 
'''{{עוגן1|וישן}} לו בתוך ביתו.''' ולא יכנוס למקדש כלל:
 
'''{{עוגן1|אף}} היא גזרה גזרו עליה.''' שלא יאמרו כה"ג חבוש בבית האסורים אבל מן הדין לא היה חייב במזוזה שאינה דירת קבע:
 
'''{{עוגן1|פרט}} לשערי הר הבית והעזרות.''' שאינן שעריך המיוחדין לך אלא קדש הם:
 
'''{{עוגן1|לרבות}}.''' שערי הר הבית והעזרות שחייבין במזוזה דבכלל שעריך הן שאתה נכנס ויוצא בו:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} פרט ר"י.''' דסובר כל שאינו דירת קבע פטור ממזוזה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} יאות אר"י.''' שפיר קאר"י שאינן מיוחדין לך ומ"ט דרבנן דמחייבין הא לאו בית דירה הן:
 
'''{{עוגן1|התיב}} ר"י בר' בון.''' לסיועא לרבנן:
 
'''{{עוגן1|בשעריך}} לרבות שערי מדינה.''' ולא פליג ר' יהודה אע"ג דאינן בית דירה אלא ודאי הטעם לפי שבהן נכנסין לבית הדירה דהיינו בתי העיר וחצירות והכא נמי בשערי עזרה לפי שבהן היו נכנסין לבית דירה דהיינו לדירת הכה"ג וסברי דירת שבעה ימים שמה דירה:
 
'''{{עוגן1|חולדת}} המולים.''' נקיקים וחורים שבתוך הגבעות:
 
'''{{עוגן1|חולדת}}.''' כמו חור שחררוהו חולדות הדרים בארץ:
 
'''{{עוגן1|המולים}}.''' הם גבעות כמו מליא בנצא בב"ב:
 
'''{{עוגן1|חלון}} שהוא ד' על ד'.''' אמות:
 
'''{{עוגן1|ומניפים}} לרבוניהם.''' שיושבים שם העבדים בימות החמה להניף רוח לאדוניהם בחדר המקרה:
 
'''{{עוגן1|לולין}}.''' בנין שמגדלין שם אווזים ותרנגולים:
 
'''{{עוגן1|אלו}} ע"ג אלו.''' ואין בחללן ד' על ד':
 
'''{{עוגן1|הן}} דו דרס וכו'.''' לפי שכולן סמוכין על האסקופה התתתונה מצרפן כאילו הן אחת וחייבין במזוזה:
 
'''{{עוגן1|דהוה}} עביד וכו'.''' שהיה נעשה על דעת דכל החכמים:
 
'''{{עוגן1|לשכת}} בולווטים.''' לשכת שרים היו קורים אותה:
 
'''{{עוגן1|פראידתן}}.''' פקידי המלך שיד המלך היתה בם להחליפן בכל שנה כרצונו והוא פירוש למילת פלהדרין:
 
'''{{עוגן1|מילא}} עבידא.''' טעם לדבר שמתחילה היו קורין אותה בולווטין ואח"כ פלהדרין:
 
'''{{עוגן1|בראשון}}.''' במקדש ראשון:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} משמשין.''' בכהונה גדולה כה"ג בן כה"ג אם היה ראוי לכך ולא היו מתמנים לשם ממון:
 
'''{{עוגן1|שימשו}} בו.''' כל ימי בניינו לא יותר מח"י כהנים גדולים:
 
'''{{עוגן1|בדמים}}.''' שהיו נותנים למלך:
 
'''{{עוגן1|ומהן}}.''' משנות עמידת בית שני שימש שמעון הצדיק ארבעים שנה ולא נותר לכל הכהנים כי אם ש"פ שנה:
 
'''{{עוגן1|ומחוקיהן}} כסף.''' שהיה לו להביא המדות גדושות אלא כדי שלא יפלו המעות מהן בדרך שלחן מחוקות ומה שהיה חסר מפני המחוק היה מביא בפני עצמו מצאתי ול"נ ומחוקיהן היינו הכלי שמוחקין בו המדה נמי היתה של כסף כמו המדה:
 
'''{{עוגן1|כפה}} הסיח את המנורה.''' משל הוא אתא חמרא ובטש לשרגא אף כאן המרבה בשוחד הוא מנצח חבירו:
 
'''{{עוגן1|מצאנו}} שלא חרב הבית וכו'.''' בבבלי יליף להו מקרא:
 
'''{{עוגן1|וכן}} בשני.''' דמסתמא עון אחד לשניהם:
 
'''{{עוגן1|מבזים}} את המועדות.''' שלא היו עולים שם לרגל שאלקנה הוצרך לסבב ערי ישראל להדריכם שיעלו לרגל:
 
'''{{עוגן1|ומחללין}} את הקדשים.''' כדכתיב גם בטרם יקטירון החלב וגו' עד כי נאצו האנשים את מנחת ה':
 
'''{{עוגן1|וכל}} ווסת טובה.''' כלו' כל מדות טובות היו בהן:
 
'''{{עוגן1|דלמא}}.''' מעשה והיו יושבין רבי זעירא וכו':
 
'''{{עוגן1|הוון}} אמרין ביותר.''' קשה שנאת חנם מג"ע ועכו"ם וש"ד:
 
'''{{עוגן1|ובשני}} לא נבנה.''' עדיין שחטא דור החורבן האחרון חמור מן הראשונים:
 
'''{{עוגן1|הראשונים}} עשו תשוב'.''' כלומר לעולם דשוים הם אלא דלכך נבנה לראשונים בזמן קצר לפי שעשו תשובה:
 
'''{{עוגן1|הראשונים}} נתגלו עוונם.''' לא היו מכסים פשעיהם:
 
'''{{עוגן1|ונתגלה}} קיצם.''' לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם:
 
ה"ג השניים לא נתגלה עוונם ולא וכו':
 
'''{{עוגן1|דורות}} האחרונים כשרים מן הראשונים.''' או לא:
 
'''{{עוגן1|עידיכם}} הבחירה יוכיח.''' בנין הבית עד לכם בדבר שהראשונים נבנה להם אחר שבעים שנה ואחרונים כבר בגלות זמן רב:
 
'''{{עוגן1|אבותינו}}.''' בחטאם העבירו את התקר' שלא התריב נבוכד נצר אלא התקרה של בה"מ והשאיר היסודות שנאמר ויגל את מסך יהודה:
 
'''{{עוגן1|פעפענו}} את הכתלים.''' שבחרבן בית שני החריבו גם היסודות כדכתיב ערו וגו' וקאמר אנו פעפענו לפי שכל דור שלא נבנה בימיו כאילו הוא החריבו:
 
'''{{עוגן1|מה}} מייחדין ליה עימי'.''' מי מייחדין כהן זה שמפרישין תחת כה"ג עם הכה"ג או לא:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} חגיי משם.''' שהיה מבבל:
 
'''{{עוגן1|דאין}} מייחדין עמו.''' דחיישינן שהוא יקטלנו מחמת איבה:
 
'''{{עוגן1|אותו}}.''' כתיב גבי עשירית האיפה ביום המשח אותו ולא כתיב ביום משחו מכאן שאין מושחין שני כהנים גדולים כאחד:
 
'''{{עוגן1|מפני}} איבה.''' לכן אין מושחין שנים דחיישינן לשנאה שתהיה ביניהם:
 
'''{{עוגן1|עבר}} זה ושימש זה.''' פי' עבר הראשון מחמת פסול שאירע בו ושימש השני ואח"כ עבר פסולו של ראשון והרי שניהם עומדים. דינם:
 
'''{{עוגן1|הראשון}} כל קדושת כהונה עליו.''' וחוזר לעבודתו:
 
'''{{עוגן1|לא}} לכה"ג.''' לשמש בשמנה בגדים ולא לכהן הדיוט לשמש בארבעה:
 
'''{{עוגן1|עבר}} ועבד.''' השני בשמנה בגדים עבודתו כשרה דהא כה"ג הוא אלא דאסרו חכמים משום איב' אבל בארבעה פסול לכ"ע דה"ל מחוסר בגדים:
 
'''{{עוגן1|עבודתו}} של מי.''' מיבעי' לי' אם אירע פסול בכה"ג והשני משמש תחתיו ביה"כ משל מי מביאין הפר של יה"כ:
 
'''{{עוגן1|שאירע}} קרי.''' מקרה שנטמא ע"י אחת מטומאות אבל קרי ממש אי אפשר לומר דתנן באבות שלא אירע קרי לכה"ג ביה"כ מעולם:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} פר ואיל וכו'.''' וכ"ה בהוריות ול"ג שעיר דשעיר של יה"כ לא בא משל כה"ג:
 
'''{{עוגן1|וידע}} המלך מה שאלו.''' שסובר בן אילם שיהיה כהן לעולם והראשון יעבור:
 
'''{{עוגן1|אלו}}.''' ל"ג וכ"ה במגילה:
 
'''{{עוגן1|שהוסע}}.''' שהעבירו מלעבוד עוד בכה"ג אלא שהראשון חוזר לעבודתו:
 
'''{{עוגן1|צינורא}} של רוק.''' טיפה מן הרוק של המלך ניתז על בגדיו ורוק עכו"ם מטמא כרוקו של זב:
 
'''{{עוגן1|ואימרת}} חלוקי.''' שפת חלוקה:
 
'''{{עוגן1|כל}} כבודה וגו'.''' אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב:
 
'''{{עוגן1|יכול}} יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה.''' דכתיב גבי עשירית האיפה והכהן המשיח תחתיו אימא במשוח מלחמה משתעי קרא ל"א אם הביא משוח מלחמה עשירית האיפה יהא כשר כי היכא דמכשרי' מרובה בגדים או כהן שעבר וכפי' זה משמע בת"כ:
 
'''{{עוגן1|את}} שבנו עובד תחתיו.''' כגון כה"ג שנאמר לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם אם הוא ממלא מקום אבותיו:
 
'''{{עוגן1|שאין}} בנו עובד תחתיו.''' שאין גדולת משוח מלחמה ירושה לבנו אחריו אע"פ שהוא ראוי:
 
'''{{עוגן1|שבעת}} ימים וגו' מבניו.''' אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש דקרא יתירה הוא אלא ללמד מי שראוי לבא אל אהל מועד ביה"כ הוא שיהא בנו תחתיו יצא משוח מלחמה שאינו בא לפני ולפנים אין בנו תחתיו:
 
'''{{עוגן1|מנין}} שהוא מתמנה כה"ג.''' דסד"א כיון שהוא משוח מלחמה אינו ראוי לבא אל אהל מועד לשרת בקדש לעולם:
 
'''{{עוגן1|נגיד}} היה עליהם.''' היינו כה"ג ופנחס היה משוח מלחמה בימי משה:
 
'''{{עוגן1|כד}} הוה בעי מקנטרה.''' כשהיה רוצה לקנטרו שילמוד גם עתה בהתמדה כמו שעשה בילדותו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} לפנים עמו.''' כלומר ועכשיו נשכח ממנו:
 
'''{{עוגן1|בימי}} זמרי מיחה.''' לכך כתיב גבי פנחס לפנים היה ה' עמו לפי שבימי זמרי קינא קנאת ה' צבאות אבל בימי פילגש בגבעה לא מיחה בידם:
 
'''{{עוגן1|מניין}} שהוא נשאל בשמנה.'''בגדים כשיוצאין למלחמה ונשאל באורים ותומים:
 
'''{{עוגן1|אלא}} לגדולה של אחריו.''' שאינו חשוב ככה"ג והיינו משוח מלחמה אף הוא ילבש שמנה:
 
'''{{עוגן1|ומנין}} שהוא עובד.''' עבודה בבית המקדש בשמנה בגדים:
 
'''{{עוגן1|עמך}} הייתי.''' כשא"ר יוחנן דין זה ולא אמר עובד בשמנה אלא נשאל בשמנה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בכמה הוא עובד.''' ול"ג ובמה נשאל:
 
'''{{עוגן1|בדין}} היה שיהא עובד בד'.''' כדין כהן הדיוט:
 
'''{{עוגן1|ראינו}} כהן גדול.''' שהעולם סוברים שהוא כה"ג לפי שלובש ח' כשהוא נשאל:
 
'''{{עוגן1|וטועין}} מבפנים לחוץ.''' בתמיה וכי אפשר לטעות בכהאי גוונא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} וכי ר"ט שהיה אביהן של כל ישראל.''' בחכמה לא טעה בכיוצא בזה:
 
'''{{עוגן1|בין}} תקיעת הקהל.''' שתוקעין ביום הקהל:
 
'''{{עוגן1|תמימים}} ולא בעלי מומין.''' נאמר כאן הכהנים ונאמר להלן וזרקו בני אהרן הכהנים מה להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כאן כן:
 
'''{{עוגן1|אקפח}} את בניי.''' מצטער היה על תורה המשתכחת ומקלל את עצמו:
 
'''{{עוגן1|אקפח}}.''' לשון כריתה:
 
'''{{עוגן1|מה}} ת"ל.''' שאם לכפרה עצמה הרי כבר אמור שתהיה באהרן:
 
'''{{עוגן1|מניין}} לרבות כהן אחר.''' שיעמוד תחת אהרן:
 
'''{{עוגן1|ומרובה}} בגדים.''' כגון כהנים גדולים שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה מניין:
 
'''{{עוגן1|כהן}} אחר המתמנה.''' כגון זה דתנן במתני' שמתקינין תחתיו שלא נתרבה בבגדים ולא נמשח:
 
'''{{עוגן1|וכפר}} הכהן.''' מכל מקום:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} במה הוא מתמנה.''' וכ"ה במגילה וה"פ כהן שמתקינין תחתיו במה הוא מתמנה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת שממנין זקנים בפה וא"צ לסמוך ידיו עליו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} חזור בך וכו' ונעשך אב"ד.''' משמע שבחזרה לחוד הוא נעשה אב"ד:
 
'''{{עוגן1|ותמות}}.''' גם האשה אחרת שהתקינו תחתי':
 
'''{{עוגן1|קשייתה}} על דרבנן.''' תיקשי ליה נמי על הרבנן דאמרי שמתקינין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול א"כ אין לדבר סוף:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} קרי מצוי.''' ועשו לה תקנה ולאו דוקא קרי אלא ה"ה כל הטומאות מצויות:
 
'''{{עוגן1|והא}} אשכחנן דר"י אמר.''' דמיתה נמי מצויה הלכך קאר"י דאף אשה אחרת מתקינין לו:
 
ה"ג הדא ההיא דתנינן ר"י אומר וכו':
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' גיטין פ"ג:
 
'''{{עוגן1|נותנו}} לה בחזקת שהוא קיים.''' ולא חיישינן למיתה והכא אתה אומר מיתה מצויה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן ביחיד.''' התם בגיטין אף אם תעשה האשה שלא כדין אין תקלה אלא ליחיד אבל כאן אם תמות אשתו של כה"ג תבא תקלה לציבור שיעבוד ביוה"כ כהן אחר שאינו ראוי כל כך כמו הכ"ג:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא אשכחן דר"י מחמיר אף ביחיד.''' וחייש למיתה:
 
'''{{עוגן1|שופר}}.''' תיבה שהיו נותנים בה מעות להקריב ממנו קיני' והם תורים ובני יונה א' לחטאת וא' לעולה:
 
'''{{עוגן1|ויקדש}} מאתמול.''' לר"י פריך דאמר מתקינין לו אשה אחרת דמשמע בהזמנה בעלמא מתקינין ולמה לא קאמר דיקדש אשה אחרת בעי"כ:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} וכפר בעדו ובעד ביתו.''' אמר רחמנא ולא בעד שני בתים:
 
'''{{עוגן1|לא}} נמצא.''' במה שהוא מקדש ביה"כ אשה כקונה קנין בשבת דאסור ואפי' בי"ט אין מקדשין כדתנן בביצה פ"ד:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} משום שבות.''' הא דאין מקדשין אינו אלא שבות ואין שבות במקדש:
 
'''{{עוגן1|הלין}} דכנסין מרמלין.''' אותן שנושאין נשים אלמנות בע"ש:
 
'''{{עוגן1|צריך}} לכונסן מבע"י.''' דהיינו צריך לייחד עמה אחר החופה קודם שבת שבייחוד זה קונה אותה ואם יתייחד עמה או יבעלנה בשבת תו לא היה כקונה קנין:
תחילתדףכאן א/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הוא}} זורק את הדם.''' של תמידין כדי שיהא רגיל בעבודה ביה"כ:
 
'''{{עוגן1|ומטיב}} את הנרות.''' מדשנן מן האפר של פתילות שכבו:
 
'''{{עוגן1|ושאר}} כל הימים אם רצה.''' להטיב ולהקריב כל קרבן שירצה מקריב ואין אנשי המשמר יכולין לעכב על ידו:
 
'''{{עוגן1|מקריב}} חלק בראש.''' ראש הוא להקטיר ולהקריב כל חלק שיבחר:
 
'''{{עוגן1|ונוטל}} חלק בראש.''' בחלוקת הקדשים נוטל מנה יפה שיבחר לו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} ואינו טמא משום הזייתו.''' בתמיה הא קיי"ל טהור שנפלה עליו הזייה טמאתו וא"כ הכהן שהוזה עליו כל שבעה אפשר לו לעבוד כל שבעה הא בעי כל יום הערב שמש בשביל ההזייה:
 
משהיה מקריב קרבנותיו כלומר סמוך לערב היו מזין עליו:
 
'''{{עוגן1|היך}} עבידא.''' היכי דמי נוטל חלק בראש:
 
'''{{עוגן1|עור}} זה שלי.''' אע"פ שאין שם אלא עור אחת נוטלה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הכא הוא נסיב כולה.''' גבי עור נוטלה כולה:
 
'''{{עוגן1|וכא}} הוא נסיב פלגא.''' והכא גבי חלות ולחם הפנים אינו נוטל אלא המחצה:
 
'''{{עוגן1|כאן}} לקרבן יחיד.''' נוטל כולה אבל לקרבן ציבור אינו נוטל אלא המחצה:
 
'''{{עוגן1|היך}} עבידה.''' היכי דמי כלומר קשיין אהדדי דבברייתא קמייתא משמע דר' מחמיר ובבתרייתא משמע דר' מיקל:
 
'''{{עוגן1|היה}} שם עור א'.''' רבנן לקולא ורבי לחומרא לכה"ג ואם היה שם הרבה עורות רבנן לחומרא דסברי לעולם [אינו] נוטל אלא עור א' ורבי לקולא דסובר לעולם נוטל המחצה:
 
'''{{עוגן1|וכהדא}} וכו'.''' כהא דבולי ואסטרגי היה להן חוב ליתן מתנה כתר מלכות למלך והיה כתוב בכתב המלך בולי ואסטרגי יתנו הכתר:
 
'''{{עוגן1|בולי}} ואסטרגי.''' עשירים ושרים ואסטרגי הם עשירים ביותר:
 
'''{{עוגן1|קריבו}}.''' לשון דורון ל"א לשון משפט כמו ויקרב משה את משפטן והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|אין}} בולי בכלל אסטרגי.''' בתמיה:
 
'''{{עוגן1|וליידא}} מילא.''' ולאיזה דבר פי' המלך ואמר בולי ואסטרגי אלא כוונתו שאלו יתנו המחצה ואלו המחצה:
 
'''{{עוגן1|מביא}} נ' בכלי א' וכו'.''' דפלגינן המאה לשנים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אמר בכמה כלים הוא מביאן.''' נמי היה הדין כן שמביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד:
 
'''{{עוגן1|וליידא}} מילא.''' ולאיזה דבר אמר בשני כלים אלא לחלק ואפילו הכי תני עלה דאם הביא ששים בכלי א' וכו' יצא ש"מ דאפשר לפרש דלאו פלגא קאמר דאם לא כן אפי' בדיעבד לא יצא דהא לא קיים נדרו וא"כ קשיא איך מפקינן ממונא מספיקא:
 
'''{{עוגן1|מכיון}} שעד ששים.''' עשרונות יכולין לבלול בבת אחת בכלי אחד אמרינן מסתמא כיון לקרבן גדול הלכך אם הביא ששי' בכלי א' יצא אבל במילי אחרינא אמרינן ודאי כוונתו מחצה לזה ומחצה לזה:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכא דלא.''' לא נצרכא דאיכא למיפרך אלא אי הוה תני בברייתא אם אמר הרי עלי ששים וכו' ואם הביא ארבעים בכלי אחד וכו' יצא הוא דהוה קשיא שפיר מאי טעמא יצא דאי לקרבן גדול קמיכון ה"ל להביא כולן בכלי אחד:
 
'''{{עוגן1|אשכח}}.''' ברייתא דתני בה אמר הרי עלי ס' וכו' ואם הביא מ' בכלי א' וכ' בכלי אחד יצא וקשיא לרבי. וכי למידין מידת הדין. היינו דיני ממונות וכ"ה בביצה פ"ה:
 
'''{{עוגן1|מעישרון}}.''' שהוא איסורא:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' מצא תנא דהוא יליף ממונא מעשרון:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} שלא יביאם בג' כלים.''' הני מאה עשרונות אע"ג דאינו יכול להביא' בכלי א' דיותר מששים אינו יכול לבלול בכלי א' אמרינן מסתמא היתה כוונתו בב' כלים אבל בג' כלים לא יביאן א"נ בנודר להביא ששים קאמר דאע"ג דאם הביא בב' כלים יצא אם הביא בג' כלים לא יצא:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} בכמה כלים.''' אם הביא יצא:
 
'''{{עוגן1|מתלבש}} בכליו.''' בח' בגדים:
 
'''{{עוגן1|לא}} היה עושה.''' הכה"ג כן שיהא מקריב קרבנות היום ומתלבש בח':
 
'''{{עוגן1|אלא}} בשבתות וי"ט.''' מפני כבוד היום:
 
'''{{עוגן1|הציץ}} מרצה.''' כשהוא על מצח ושל כה"ג אבל אם אינו על מצחו אינו מרצה:
 
'''{{עוגן1|אפי'}}.''' כשהציץ מונח בזוית מרצה:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} הציץ מרצה על מצחו.''' דוקא טעמו מדכתיב והיה על מצחו תמיד משמע דוקא עודהו על מצחו הוא דמרצה:
 
'''{{עוגן1|מן}} הדא דיה"כ.''' שאינו על מצחו בשעת עבודת לפני ולפנים דאינו נכנס בבגדי זהב ואפ"ה מרצה אם באו בטומאה דקיי"ל כל קרבנות צבור הקבוע להן זמן באין בטומאה:
 
'''{{עוגן1|מסייע}} לר"י בר' בון.''' דאמר בכל יום היה כה"ג מתלבש בכליו כדי לרצות על קרבנות ציבור. מסייע לר' עוקבה. דלא היה מתלבש בכל יום ואפ"ה מרצה:
תחילתדףכאן א/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|וקורין}} לפניו.''' כל ז' הימים:
 
'''{{עוגן1|בסדר}} היום.''' פ' אחרי מות:
 
'''{{עוגן1|אישי}}.''' אדוני:
 
'''{{עוגן1|שיהא}} מכיר.''' מתבונן בבהמות העוברות לפניו לתת אל לבו הלכו' סדר היום. בחכמה ובמראה. יהא גדול משל אחיו א"כ מי מוקמי' כ"ו שלא למד:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כאן}}.''' במקדש ראשון לא העמידו אלא ע"פ התורה כהנים מהוגנים:
 
'''{{עוגן1|מבפנים}}.''' לשערי המזרח או חוצה לו:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר מבפנים.''' א"כ אף בעיה"כ היה טובל טבילה א' ולא היו ביה"כ אלא ד' טבילות יתירות שהרי א' מאותן טבילות שטבל ביה"כ היא הטבילה שטבל בכניסתו לעזרה:
 
'''{{עוגן1|כיי}}.''' כי האי דתנינן לקמן פ"ג:
 
'''{{עוגן1|כולהן}} מחמת יה"'כ.''' כל הה' טבילות היו מחמת יה"כ:
 
'''{{עוגן1|בלא}} כך אינו זקוק להערות.''' בתמיה וכי בלאו הכי לא היה צריך להתעורר עליו הרי עיקר כפרה בשעיר:
 
'''{{עוגן1|אשכח}}.''' תנא דתני פר ושעיר היו מעבירין לפניו:
תחילתדףכאן א/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לא}} היו מניחין אותו לאכול הרבה.''' אפי' מן המאכלים שאינן מביאין לידי חימום:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} חלב וכו'.''' שכל אלו הדברים מביאין את האדם לידי טומאת קרי:
 
'''{{עוגן1|קונדיטין}}.''' יין מעורב בדבש ופלפלין:
 
'''{{עוגן1|אעפ"כ}}.''' כלומר אע"פ שהיו משמרין אותו היה צריך לעזר אלוה ממעל שישמרנו מכל טומאה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא מן הניסים שנעשו בבה"מ.''' הי' שלא ראה הכה"ג קרי ביה"כ ולמה היו צריכין לשמרו כל כך:
 
'''{{עוגן1|על}} שם לא תנסון.''' כלומר דלכתחלה אין סומכין על הנס:
 
'''{{עוגן1|כאן}} בראשון.''' הא דתנן שלא ראה הכה"ג קרי מעולם היינו במקדש ראשון ומתני' במקדש שני:
תחילתדףכאן א/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מסרוהו}} זקני ב"ד.''' שקראו לפניו בסדר היום:
 
'''{{עוגן1|לזקני}} כהונה.''' ללמדו חפינת הקטרת שנא' ומלא חפניו קטרת סמים ועבודה קשה היתה:
 
'''{{עוגן1|בית}} אבטינס.''' הם היו עושין את הקטרת כותשין אותן ומערבין סממנים:
 
'''{{עוגן1|והשביעוהו}}.''' שלא יהא צדוקי לתקן מבחוץ ולהכניס בפנים:
 
'''{{עוגן1|הוא}} פורש ובוכה.''' מפרש בגמ' ע"ג שער המים היתה. לשכת בית אבטינס וסמוך ללשכתו דהיינו לשכת פרהדרין היא היתה סמוכה ללשכת בית אבטינס:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הוא}} פורש.''' ובוכה שנחשד. לצדוקי:
 
'''{{עוגן1|שצרכו}} לכך.''' לחשדו דאמר מר החושד בכשרים לוקה בגופו:
 
'''{{עוגן1|יקטיר}} בחוץ.''' בהיכל ע"ג אש:
 
'''{{עוגן1|ויכניס}} מבפנים.''' שהיו דורשין כי בענן אראה על הכפורת כי בענן הקטרת יבא ואז אראה על הכפורת ואין הדבר כן שהרי הכתוב אומר ונתן את הקטרת על האש לפני ה':
 
'''{{עוגן1|עד}} שעמד אותו האיש.''' על עצמו אמר כן:
 
'''{{עוגן1|יצא}} חוטמו.''' ומקלחת תולעים שהחוטם ראשון לאיברים לכנוס שהיא בולטת:
 
'''{{עוגן1|וכמין}} פרסת עגל.''' דהיינו רגל מלאך שחבטו שנאמר ורגליהם רגל ישרה וכו':
 
'''{{עוגן1|היא}} דפרה היא דסוכה וכו'.''' אותו הצדוקי שעשה מעשה הצדוקים בפרה שאומרים במעורבי שמש נעשית הוא נמי הצדוקי שעשה מעשה הצדוקים בניסוך המים והוא העושה מעשה הצדוקים ביה"כ לתקן מבחוץ ולהכניס מבפנים:
 
'''{{עוגן1|אי}} דפרה וסוכה.''' היה צדוקי אחד ודיה"כ היה כהן אחר:
 
'''{{עוגן1|או}} דפרה ויה"כ.''' היה כהן אחד ודסוכה כהן אחר וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר.''' ביום הכפורים לא באו ימים קלים עד שמת איכא למימר תלתיהון עבד דבין יום הכפורים לסוכות שרף הפרה ובסוכות מת ברגימת האתרוגים:
 
'''{{עוגן1|וכמין}} פרסת עגל יצא מתוך מצחו.''' משמע שמת מיד בצאתו מבית קדשי קדשים ובסוכה נמי תנן ורגמוהו כל העם באתרוגיהן אם כן בסוכה מת וע"כ לומר ששנים היו:
 
'''{{עוגן1|שטימאתם}} בית אלקינו.''' כדכתיב אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד:
 
'''{{עוגן1|בו}} ביום.''' שרגמו את הצדוקי באתרוגיהן:
 
'''{{עוגן1|נפגמה}} קרן המזבח.''' בזריקת אתרוגיהן:
 
'''{{עוגן1|גוש}} של מלח.''' חתיכה עבה של מלח:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהא נראה כפגום.''' כלומר לא שיהא כשר לעבודה בסתימה זו אלא שאין כבודו של מזבח שיהא נראה כפגום ולא היה אפשר לתקן לגמרי. שהרי בי"ט היה:
 
'''{{עוגן1|קרן}}.''' אבן אמה על אמה ברום אמה על כל קרן של המזבח:
 
'''{{עוגן1|ויסוד}}.''' היינו אמה כניסה ראשונה:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} אותן שכתוב בהן ודמות פניהם וגו'.''' והן המלאכים וא"כ מהיכן בא המלאך לפנים לחבטו:
 
'''{{עוגן1|בשעה}} שהוא נכנס כדררכו.''' ומקיים מצות העבודה כתקונו הוא דאסור לכל אדם להיות שם אבל זה שלא עשה כתיקונו מותרים להיות שם:
 
'''{{עוגן1|אם}} לפני בשר ודם עושין כן.''' לתקן מבחוץ ק"ו לפני הקב"ה:
 
'''{{עוגן1|מעלה}} עשן.''' עשב שגורם לעשן לעלות כמקל וגם הוא מרבה עשן:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} וכסה ענן הקטרת.''' ש"מ שהוא נותן בו דבר שמעלה עשן כענן:
 
ה"ג אר"א בר"ש ולא ימות ה"ז עונש כי בענן אראה על הכפרת ה"ז אזהרה יכול וכו':
 
'''{{עוגן1|קודם}} למיתת בני אהרן.''' ובעון זה שלא נתנו בו מעלה עשן מתו:
 
'''{{עוגן1|יכול}} שניהן.''' העונש והאזהרה כאמרו אחרי מיתת בני אהרן:
 
'''{{עוגן1|אלא}} אראה.''' דמשמע לעתיד אלמא כשנאמר המקרא הזה עדיין לא נראה ואס"ד לאחר מיתתן נאמר הרי כבר נראה בו ביום שנאמר ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם:
תחילתדףכאן א/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אם}} היה חכם דורש.''' בדבר הלכה כל ליל יה"כ שלא יישן ויראה קרי:
 
'''{{עוגן1|ואם}}.''' תלמיד הוא ולא חכם שיודע להבין ולשמוע דבר הלכה ואינו יודע לדרוש דורשין לפניו:
 
'''{{עוגן1|באיוב}} ובעזרא.''' שהן דברים המושכים את הלב לשומען ואין שינה חוטפתו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|במשלי}} ובתהלים.''' קראו נמי לפניו:
 
'''{{עוגן1|מפני}}.''' שפירושן מוציאין את השינה:
 
'''{{עוגן1|מה}} ניתני.''' איך תני במתני' קבוטר ברי"ש או בלמי"ד:
 
'''{{עוגן1|והוה}}.''' רב עומד ומתפלל ולא היה יכול להפסיק והראה לו באצבעו הגדול שכפפו כמין רי"ש וידעו שתנן קבוטר:
תחילתדףכאן א/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|פרחי}} כהונה.''' בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח קרויין פרחי כהונה:
 
'''{{עוגן1|באצבע}} צרדה.''' אצבע הסמוכה לאגודל ולשון צרדה צרתה דדא כלומר צרתה של הגודל הסמוכה לה:
 
'''{{עוגן1|עמוד}}.''' על רגליך והפג אחת על הרצפה של שיש להסיר חומם שצונן הרגלים מסיר השינה:
 
'''{{עוגן1|והפג}}.''' לשון הסרה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בפה}}.''' שמניח האצבע בפה ונשמע קולו למרחוק:
 
'''{{עוגן1|ביד}}.''' שמחבר אצבע הסמוכה לאגודל בחזקה ושומטה ומכה על כפו ונשמע הקול:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' בריתא פליגי על ר"י דתניא לא היו מעסיקין עמו בנבל וכנור אלא בפה היו משוררין לפניו וקשיא לר"י:
 
'''{{עוגן1|נעימה}}.''' והיינו הזמר השייך לקול הזה שלכל כלי שיר יש זמר בפני עצמו כמפורש בתהלים וקאמר התנא דזמר השייך לאצבע צרדא היו אומרים בפה:
תחילתדףכאן א/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תורמין}} את המזבח.''' תרומת הדשן שהוא חותה מן הדשן במחתה בפעם אחד בין רב בין מעט ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ ונותנו במזרחו של כבש ונבלע שם במקומו והיא היתה תחלת העבודה בשחרית:
 
'''{{עוגן1|סמוך}} לו.''' סמוך לקריאת הגבר לפני קריאתו או לאחריו:
 
'''{{עוגן1|ביה"כ}}.''' תורם מחצות משום חולשא דכה"ג:
 
'''{{עוגן1|וברגלים}}.''' דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלות הדשן מן המערכה למקום שבאמצע המזבח ששמו תפוח והיו משכימין מן האשמורה הראשונה שהוא שליש הלילה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} היתה קריאת הגבר מגעת.''' ברגלים עד שהיתה העזרה מליאה מישראל המביאים קרבנותיהן להקריבם מיד אחר תמיד של שחר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} מסתברא.''' אלא דניתני במתני' ביה"כ מאשמורה הראשונה וברגלים מחצות:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יבאו לידי צמאון.''' שאין הכהנים עוסקין ביה"כ באיברים ופדרים שמונחים ע"ג האש כי אם עד אשמורה הראשונה שמתוך שיעבדו אצל אש המזבח יבואו לידי צמאון ויה"כ אסור בשתייה אבל ברגלים ליכא למיחש להכי די בחצות:
 
'''{{עוגן1|תחלת}} עבודה של מחר היא.''' ואע"פ שנעשית בלילה צריך לקדש ידיו ורגליו טרם שיתרום הדשן:
 
'''{{עוגן1|מן}} הכיור המשוקע במים.''' שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה וס"ל כל שאינן למעלה כל הלילה אינן נפסלים בלילה:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך שבעת ימים'''</big>}}
תחילתדףכאן ב/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בראשונה}} כל מי שרוצה לתרום.''' כל כהן שהיה מאותו בית אב ורוצה לתרום הדשן שחרית תורם ולא היה פייס בדבר:
 
'''{{עוגן1|ובזמן}} שהן מרובין.''' הבאים לתרום זה אומר אני תורם וזה אומר אני תורם זה היה משפטם:
 
'''{{עוגן1|רצים}} ועולים בכבש.''' המזבח שהיא ל"ב אמה אורך:
 
'''{{עוגן1|וכל}} הקודם.''' לכנוס לתוך ד' אמות עליונות של כבש הסמוכות לראש המזבח זכה לתרום וזהו גורלם:
 
'''{{עוגן1|ואם}} היו שנים שוים.''' בכניסתם אין אחד מהם זוכה לתרום אבל מעתה כולן באין להטיל גורל ומהו הגורל הממונה אומר לכולם:
 
'''{{עוגן1|הצביעו}}.''' הוציאו אצבעותיכם כל אחד יראה אצבעו כדמפרש בגמ' אחד או שנים. מפרש בגמ' ואין מוציאין אגודל במקדש. מפני הרמאים כשיקרב המניין לכלות ויביט למי יכלה יוציא זה העומד לפניו שתי אצבעות כדי שימנה בשני בני אדם וימהר המנין לכלות בו והממונה לא יבין לפי שאדם יכול להרחיק האגודל מן האצבע הרבה ונראין כאצבעות משני בני אדם:
 
'''{{עוגן1|ארבע}} פייסות היו שם.''' ד' פעמים ביום היו נאספים לפייס ובגמרא מפרש למה לא היו מפיסין על כולם בבת אחת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ולמה}} לא קבעו פייס לתרומת הדשן.''' קודם שאירע תקלה במרוצתם:
 
'''{{עוגן1|איתא}} חמי.''' כל זה מן הקושיא בוא וראה השתא לשחיטה שהיא כשרה בזר תקנו פייס כדתנן לקמן כ"ש תרומת הדשן שאסורה לזר שהיה להם לתקן פייס:
 
'''{{עוגן1|חזר}} ר' מנא.''' ותירץ שחיטה לפי שאינה כשרה אלא ביום כדכתיב ביום זבחכם תקנו לה פייס אבל תרומת הדשן שכשירה כל הלילה אם נתקן לה פייס לא ישכימו לבוא על הספק משא"כ במרוצה כל אחד סובר שהוא יקדים את חבירו:
 
'''{{עוגן1|מאי}} חמית מימר כן.''' מה ראית לומר כן שתהא תרומת הדשן כשירה כל הלילה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כל הלילה והרים.''' דכתיב על מוקדה כל הלילה וכתיב בתריה והרים את הדשן משמע דאדלעיל קאי דכל הלילה והרים את הדשן:
 
'''{{עוגן1|זר}} שתרם.''' את הדשן מעל גבי המזבח:
 
עבודת מתנה שנאמר ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת הרמה שמסלק מעל המזבח כגון תרומת הדשן:
 
'''{{עוגן1|לכל}} דבר המזבח.''' לרבות עבודת סילוק:
 
'''{{עוגן1|עבודות}} שהכהן מתחייב עליו.''' כלומר אפילו כהן חייב עליו אם עשאו בחוץ דמשום שחוטי חוץ אף זר חייב עליהן מיתה משום זרות אם עשאן בפנים ואע"ג שעל כולן מוזהר הזר מ"מ מיתה אינו חייב אלא על אלו:
 
'''{{עוגן1|ואתיא.'''הא}} דרב כרשב"ל מדלא קחשיב הרמת הדשן:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} לתרומת הדשן.''' זר חייב עליה מיתה:
 
'''{{עוגן1|חתה}} גחלים.''' בתוך המחתה ולא הוציאן לחוץ היינו פלוגתא דר"י ורשב"ל:
 
'''{{עוגן1|הוציא}} שאר הדשן.''' לאחר שהרים את המחתה היינו נמי פלוגתא דר"י ורשב"ל דהא נמי עבודת סילוק היא:
 
'''{{עוגן1|אתיא}}.''' הא דאמרינן דבהוצאת הדשן נמי פליגי:
 
'''{{עוגן1|כמ"ד}} אחרים.''' הא דכתיב בהוצאת הדשן ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן היינו אחרים פחותים מהראשונים מיהו צריך כהן כשר ש"מ דעבוד' היא וזר חייב עליה:
 
'''{{עוגן1|ברם}} כמ"ד.''' אבל למ"ד אחרים לרבות בעלי מומין דכשרים להוצאת הדשן א"כ לאו עבודה היא ולכ"ע זר פטור ובבבלי מפורש דרבנן ור"א פליגי בה:
 
'''{{עוגן1|הוא}} זר וכו'.''' מאי שנא זר מאי שנא בעלי מומין:
 
'''{{עוגן1|זר}} שסידר המערכה.''' של עצים חייב שהיא עבודה תמה דליכא בתרה בסידור המערכה מידי:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}}.''' בסידור שני גזרי עצים שנאמר בהן כהונה אבל שאר סידור לא מחייב:
 
'''{{עוגן1|להצתת}} אליתא.''' להצית בהן אור למערכה גדולה:
 
'''{{עוגן1|אליתא}}.''' קסמים דקים:
 
'''{{עוגן1|ובכלי}} שרת.''' שיהא לבוש בגדי כהונה ארבעה אם כהן הדיוט הוא ובשמנה אם כהן גדול הוא:
 
'''{{עוגן1|בני}} אהרן הכהן.''' וכל מקום שנאמר בני אהרן הכהן בכיהונם משמע בגדי כהונתם:
 
'''{{עוגן1|וכי}} עלת על לב.''' מאחר שלמדנו מדכתיב והאש על המזבח תוקד בו שיהא בראשו של מזבח כלום הוצרכנו למקרא הזה להטעינו כהן וכי תעלה על לב שהזר קרב למזבח והלא נאמר אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו:
 
'''{{עוגן1|שלא}} תהא אלא בראשו של מזבח.''' וכהונה דכתיב בהאי קרא לגופיה איצטריך שנתינת אש צריכה כהן ולא יטילנה זר ויזרקנה למזבח:
 
'''{{עוגן1|התיבון}} והא.''' תניא כתיב והאש וכו':
 
'''{{עוגן1|מחלפא}} שיטתיה דר"י.''' קשיא דר"י אדר"י:
 
'''{{עוגן1|תמן}} הוא מצריך כהן כשר.''' א"כ עכ"ל דאינו בראשו של מזבח דאס"ד שהוא בראשו של מזבח ל"ל קרא שתהא בכהן כשר פשיטא וכי זר קרב על גבי המזבח:
 
'''{{עוגן1|וכא}}.''' והכא הוא אינו מצריך קרא לכהן כשר דהא יליף מוהאש דבעינן שתהא בראשו של מזבח וממילא שמעינן דבעינן כהן כשר:
 
'''{{עוגן1|מה}} את ש"מ נאמר בראש המזבח.''' כלומר אי לאו קרא ונתנו בני אהרן הכהן הוה מוקמינן האי קרא דעל המזבח למילי אחריני כי היכא דמוקמינן על המזבח אחרינא דכתיב בהאי קרא לדרשא אחרינא ל"א מה את ש"מ מהא ליכא למשמע דנאמר בראש המזבח וזר הוה אפשר לומר בראש המזבח ואפילו זר דהא רבי יהודה לית ליה הך סברא דאין זר קרב לגבי מזבח ולשון זה נראה:
 
'''{{עוגן1|תרם}}.''' הדשן והפריחתו הרוח אם יוצא ידי הרמה או לא היינו פלוגתא דר"י ור"ח:
 
'''{{עוגן1|בפריחה}} האחרונה.''' כשפרח כל הקומץ מע"ג המזבח נתכפרו הבעלים והשיריים מותרים לכהנים:
 
'''{{עוגן1|משיאחוז}} האור ברובו.''' א"כ הכא לא יצא ידי הרמה:
 
'''{{עוגן1|מה}} ברובו.''' מיבעיא ליה באיזה רוב קאמר ר"י שצריך שיאחז בו האור אם ברוב כל הקומץ סגי או דלמא ברוב כל קורט וקורט בעינן ולא מהני רוב הקומץ:
 
'''{{עוגן1|תרם}} חציה.''' דסובר אין קמיצה פחותה מב' זתים ותרומת הדשן נמי בקמיצה וקאמר דאם תרם שני פעמים בכל פעם כזית היינו פלוגתא דר"י וריב"ל:
 
'''{{עוגן1|והקטירו}} אפי' שומשמין.''' כשיעור שומשמים לחוד עד שהקטיר הכל יצא ה"ה ה"נ בתרומת הדשן יצא:
 
'''{{עוגן1|מתני'}}.''' דפ' הקומץ לא משמע כן דתנן הקטיר קומצה פעמיים כשרה דמשמע דוקא פעמיים חציו בראשונה וחציו באחרונה ולא פעמי פעמיים:
 
'''{{עוגן1|משני}} זתים.''' הלכך האי דתני במתני' פעמיים דוקא נקט שתהא בכל הקטרה כזית ולא פחות דאין הקטרה פחות מכזית:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' שאין קמיצה פחותה מב' זתים א"כ כהן שאין ידו מחזקת ב' זתים פסול לעבודה דכיון דהוא פסול לקמיצה פסול ולא נזכר זה במומי הכהנים:
 
'''{{עוגן1|בין}} בימין בין בשמאל.''' כשר:
 
'''{{עוגן1|או}} מחטאת ביד.''' דכתיב גבי מנחה קדש קדשים היא כחטאת כאשם וקאמר אי מחטאת יליף לה אפילו ביד כשרה דהקטרת קומץ במקום זריקה היא וזריקת חטאת ביד שנאמר ולקח הכהן מדמה באצבעו מיהו בימין דוקא דכל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין:
 
'''{{עוגן1|או}} באשם.''' ואי מאשם יליף בכלי נמי כשר דלא כתיב בו אצבע מיהו ימין בעינן דתניא גבי אשם זרק בשמאל פסול דכל מקום שנאמר כהונה אינה אלא ימין:
 
'''{{עוגן1|קיבל}}.''' הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו וכשר:
 
'''{{עוגן1|אם}} בשמאל הוא מחזיר.''' הדם לזרקו על המזבח כ"ש שכשר להחזיר לימין וליתן לכלי שיקטיר ממנו למזבח:
 
'''{{עוגן1|בזך}}.''' כף שהקומץ בתוכו:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} לא אם.''' תני אדם ברייתא דבשמאל כשר ר"א בר"ש הוא ששנה אותה:
 
'''{{עוגן1|דתני}} ראבר"ש אומר.''' מנחה אינה צריכה קידוש בזך אבל למ"ד דבעי קידוש בזך לא מהני חזרה לימין משום דהוה כדם שנשפך מצואר בהמה ע"ג הרצפה ואספו שפסול אבל אי לא בעי מתן כלי ה"ל כדם שנשפך מכלי ע"ג הרצפה ואספו שכשר:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בפ"ג דמנחות:
 
'''{{עוגן1|שלא}} בכלי שרת.''' שלא קידש קומץ בכלי שרת דבתחלת מנחה ודאי לא פליגי דבעי כלי:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה במאי פליגי:
 
'''{{עוגן1|רבנן}}.''' דמצרכי כלי שרת להקטרה מצרכי נמי ימין וה"ה הרמת הדשן בעי ימין:
 
'''{{עוגן1|ותמיה}} אני.''' איך מדמין האמוראים הרמת הדשן להקטרת הקומץ הא לא דמיא אלא לקמיצה:
 
'''{{עוגן1|שזו}} בהרמה.''' תרומת הדשן וקמיצה בהרמה שצריכה שיעור כדלקמן וכיון דקמיצה לכ"ע דוקא בימין א"כ אף תרומת הדשן דוקא בימין:
 
'''{{עוגן1|והרים}}.''' כתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בששייר.''' שצריך לשייר מן הדשן ע"ג המזבח שלא יטול כולו:
 
'''{{עוגן1|אין}} אכילה אלא בכזית.''' וצריך שיהא בדשן כזית:
 
'''{{עוגן1|היה}} בכולו כזית.''' שלא היה דשן ע"ג המזבח יותר מכזית היכי ליעביד:
 
'''{{עוגן1|יכול}} עצים.''' דוקא דשן העצים ולא דשן הקרבנות א"נ יכול שירים גם דשן העצים שהרי האש אוכל והעצים והעולה ועצי המערכה:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}}.''' את העולה שאף מה שתאכל האש מן העולה ירים:
 
'''{{עוגן1|אי}} עולה.''' אי הוה כתיב את דשן העולה ה"א אפילו איברי העולה ירים:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} אשר תאכל האש.''' ללמד שלא ירים אותם עד שיתעכלו ותאכלם האש:
 
'''{{עוגן1|חותה}} מן האוכלות הפנימיות.''' מן הגחלים שבאמצע הדליקה לאחר שפנה שאינן נאכלין לצידי המזבח:
 
'''{{עוגן1|ויורד}}.''' למטה לארץ:
 
'''{{עוגן1|קידם}} עצים לאש.''' שסידר תחלה המערכה ואח"כ הצית בהן את האור:
 
'''{{עוגן1|סידר}} עד שלא תרם.''' כלומר או שסידר המערכה קודם שתרם הדשן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} משחיל ונותן מפרק ותורם.''' וה"פ משליך עצים ונותן האש תחילה מפרק המערכה ותורם תחילה דסידרן מעכב:
 
'''{{עוגן1|חילפיי}}.''' שם חכם:
 
'''{{עוגן1|קומץ}}.''' של היום שנתן ע"ג מערכת לילה דהיינו קודם שסידר המערכה של היום א"נ קומץ ואימורין של אמש שהיו מונחים ע"ג המזבח שאינן נפסלין בלינה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא מתני' היא.''' דאין מקטירין דבר קודם לתמיד של שחר כ"ש קודם המערכה של שחרית שהיא העבודה הראשונה דיום:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מתני' אינה אלא למצוה.''' דאין מקדימין וכי קמיבעיא ליה לעכב אם הוא פסול בדיעבד:
 
'''{{עוגן1|ציץ}} מהו שירצה על טוומאת ידים.''' מי אמרינן חמירי דברי סופרים מדברי תורה או לא א"נ טומאת ידים היינו שלא קידש ידיו ורגליו מן הכיור:
 
'''{{עוגן1|ידים}} מהו שיפסלו משום יוצא.'''אם יצא מן המקדש אם צריך לקדש ידיו ורגליו שנית או לא א"נ בהושיט ידיו חוזר למקדש קמיבעיא ליה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולאו.''' ברייתא מפורשת היא שאינן נפסלים משום יוצא:
 
'''{{עוגן1|ניטמאו}}.''' ידיו בדבר שאין טומאתו מן התורה כגון פיגול ונותר שמטמאין את הידים:
 
'''{{עוגן1|יצא}}.''' הכהן מן המקדש א"נ יצאו ידיו אינן נפסלים משום יוצא ואין צריכין קידוש שני:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ואתיא כמ"ד וכו'.''' מהא לא תפשוט דהך ברייתא אתיא כמ"ד לינה אינה פוסלת בידים הלכך גם יציאה אינה פוסלת:
 
'''{{עוגן1|מה}} צריכה ליה.''' כי קמבעיא ליה למ"ד לינה פוסלת בידים אם גם יוצא פוסל בהם או לא:
 
'''{{עוגן1|משום}} מחוסר זמן.''' כגון שהקדים לקדש ידיו ורגליו קודם עמוד השחר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולאו מתני' היא.''' דתניא קידש ידיו היום דהיינו קודם עמוד השחר לצורך היום דאי מאתמול נפסלין בלינה:
 
'''{{עוגן1|תחלת}} עבודה של מחר היא.''' אע"פ שתורם בלילה צריך לקדש ידיו ורגליו ואינו יוצא בקידוש של אמש:
 
'''{{עוגן1|מן}} הכיור המשוקע במים.''' שבערב היו משקעין הכיור למטה שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה וקאמר שאסור להגביה הכיור בלילה דא"כ נפסלין מימיו אלא צריך לטבול כשהכיור למטה א"נ מלתא באנפי נפשה היא שצריך לטבול מכיור המשוקע שלא נפסלו מימיו:
 
'''{{עוגן1|מכיון}} שמסר יום ללילה דיו.''' כיון שהיה הכיור תחלת הלילה למטה שוב אינו נפסל בלינה דתחלת הלילה גורמת הפיסול וכהן שתורם הדשן טובל בכיור למעלה א"נ מכיון שהיו מקודשים מתחלת היום ללילה תו לא צריך:
 
'''{{עוגן1|משהוא}} מגביה.''' הכיור בלילה לתרומת הדשן מיד הוא משקיעו דעמוד השחר הוא העושה לינה ואם הוא למעלה כשעולה עמוד השחר פסול:
 
'''{{עוגן1|אינו}} צריך לקדשן בלילה.''' אם לא הסיח דעתו:
 
'''{{עוגן1|צריך}} לקדשן ביום.''' שסובר רבי שהלינה פוסלת בקידוש ועמוד השחר הוא העושה לינה:
 
'''{{עוגן1|כל}} ג'.''' כלומר ג' ימים שיותר מכאן אי אפשר לו לעסוק בעבודה בתמידות שלא יישן בינתיים:
 
'''{{עוגן1|אבל}} בתחלת עבודות.''' שהפסיק בין עבודות דאתמול לדהיום צריך קידוש וקשיא דר"ח בר יוסף כמאן אי כר' האמר לינה פוסלת בעמוד השחר ואי כראב"ש אפי' בלילה אין צריך קידוש:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} רחב"י.''' מפרש לברייתא:
 
'''{{עוגן1|אבל}} בתחלת עבודות צריך לקדשן.''' כביום מיהו אם קידש בלילה אפי' לשירי עבודות כגון הקטר חלבים ואימורים תו לא צריך לקדשן ביום:
 
ה"ג דברי ראב"ש וכו':
 
'''{{עוגן1|שאין}} הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות.''' ואפי' למחר יכול לעבוד בקידוש של היום ורחב"י כתרוייהו ס"ל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} פתר מתניתי' קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות בלילה צריך לקדשן ביום.''' וה"פ אע"פ שקידש בלילה לעבודה צריך לקדשן ביום דעמוד. השחר עושה לינה:
 
ה"ג אפי' עסוק בעבודה כל ג' וכו':
 
'''{{עוגן1|בין}} בתחלת עבודות וכו'.''' ור"י כרבי:
 
'''{{עוגן1|כך}} אין הלינה פוסלת בכיור.''' שאם המים למעלה כל הלילה אינן פסולות לראב"ש:
 
'''{{עוגן1|שאין}} הלינה פוסלת בידים.''' ומדלא קאמר שאין הלינה פוסלת ברחיצה ש"מ דבכיור פוסלת:
 
'''{{עוגן1|הכיני}}.''' הא כן היא מתפרשת הברייתא:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} מיום ללילה.''' אבל אם מסרו יום ללילה דיו והידים העוסקין בעבודה תמיד כמסר ויום ללילה דמיין:
 
'''{{עוגן1|מה}} בין וכו'.''' מיבעיא ליה הני ד' אמות דמתני' אהייא קאי אם אד' אמות התחתונות דכבש או ד' אמות העליונות הקרובות לגבי מזבח איירי מתני' מן מה וכו'. כלומר ת"ש ממתני' מעשה שהיו שנים שוין רצין ועולין בכבש. עכ"ל שהיו שוין באמצע הכבש ורצין לד' אמות העליונות הקרובות למזבח ש"מ לגבי מזבח תנן:
 
'''{{עוגן1|הוציאו}} אצבע.''' היינו הצביעו וכדפרישית במתני' מהו אין מונין. מי אמרינן דאין מונין כל עיקר אפי' א' משום קנס או דלמא אין מונין לו אלא א' אבל לא היתירות:
 
'''{{עוגן1|ארבע}}.''' אם הוציא ד' אצבעות:
 
'''{{עוגן1|הממונה}}.''' על רצועות המלקות:
 
'''{{עוגן1|מכה}} אותו בפקיע.''' כמין חבל תלוי במקל כרצועה שהב"ד מלקין בהן אלא שהיא מופסקת בראשה לרצועות דקות:
 
'''{{עוגן1|ובטל}} הפייס.''' מפני שאירע בו דבר קלקלה וכדאמרינן בעירובין:
 
'''{{עוגן1|אין}} אומרים ממי במקדש.''' פי' לא היו אומרים ממי מתחיל הגורל אלא הממונה היה מגביה מצנפתו של א' מהן וידעו שממנו מתחיל הגורל ולא אמר בשם ממי מתחיל שהיה נראה כבזיון לשאר כהנים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וחש לומר וכו'.''' וניחוש שמא הממונה על הפייסות יוציא שהוא רואה אוהבו או קרובו הסמוך לזה שנוטל המצנפת יוציא מספר קטן כדי שבו יגמור המנין ויעבוד הוא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כמין קובליים היו עושין.''' כמין שלשלת כזה ולא היה יכול לעמוד על מניינן. א"נ בעיגול סביב סביב כמה פעמים היו עומדים שא"א לעמוד על סכום מניינן עד שיספרם אחת לאחת:
 
'''{{עוגן1|מהלך}} לימין לשמאל.''' מיבעי ליה כשמתחיל המניין אם הוא פונה לימינו או לשמאלו:
 
'''{{עוגן1|אומר}} לזה שעל ימינו.''' זכה אף אתה במחתה שהקטרת צריכה שני כהנים אחד שמוליך הקטרת להיכל ומקטירו ואחד שחותה הגחלים מעל מזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על מזבח הפנימי להקטיר הקטרת ש"מ שהממונה פונה לימין:
 
'''{{עוגן1|הכיני}} לשמאל הפייס היה מהלך.''' כן היא נשמע ממנה שלשמאל הפייס מהלך נמצא זה שקודם לו דהיינו שכבר עבר עליו המניין הוא הזוכה:
 
'''{{עוגן1|מוטב}} שיזכה זה שעבר עליו הפייס ב' פעמים.''' שהיה הממונה אומר מנין גדול יותר ממה שהיה שם כהנים נמצא זה שאצל הזוכה מימינו כבר עבר עליו המנין שני פעמים וזה שלשמאלו לא עבר עליו אלא פעם אחת ש"מ שלשמאל היה הפייס מהלך:
 
'''{{עוגן1|על}} מעלת האולם.''' בהר הבית היו אולמות הרבה שבנה שם הורדוס:
 
'''{{עוגן1|אנו}} מהיכן נתחיל למדוד אם מהיכל או מעזרות.''' וכונתו היתה להרבות בבכייה שודאי לא שייך כאן הבאת עגלה ערופה שהרי נודע מי הכהו:
 
'''{{עוגן1|שרון}} וכו'.''' התחיל כל העם לבכות:
 
'''{{עוגן1|אני}} כפרתכם.''' מיתת בני יכפר עליכם:
 
'''{{עוגן1|לגנאי}}.''' שהיה שפיכת דמים כל כך קלה בעיניהם עד שטהרת כלים היתה חמורה להם ממנה:
 
'''{{עוגן1|כדי}} לעשות פומפי לדבר.''' לכך היו מפיסין ד' פעמים ולא הכל בפעם אחת כדי לעשות פרסום לדבר שנאמר בבית אלקים נהלך ברגש:
 
'''{{עוגן1|א"ר}}.''' תדע שהיו מוסיפין בדבר הפייס כדי לעשות פרסום שהרי הכהן המדשן את מזבח הפנימי היה נכנס בלא"ה להיכל וגם הוא היה יכול לדשן את המנורה ולמה נכנסו ב' כהנים אלא כדי לעשות פרסום לדבר:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בתמיד פ"ג:
 
'''{{עוגן1|הניח}} הכוז על מעלה שנייה.''' לאחר שהטיב חמש נרות ומשתחוה ויצא:
 
'''{{עוגן1|ונטל}} הכוז ממעלה שנייה.''' לאחר שהטיב שתי נרות נטל הכוז ויצא ולא עשה הכל בפעם אחת אלא כדי לעשות פרסום לדבר:
 
'''{{עוגן1|כוז}}.''' הוא כלי שנותנין בו דשן המנורה:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} היה נכנס לקטרת שני פעמים.''' כה"ג ביה"כ נכנס תחלה להקטיר הקטרת בבית קדשי הקדשים ואח"כ נכנס להוצאת כף ומחתה ולא היה עושה הכל בפעם אחת אלא כדי לעשות פרסום לדבר והר"ש יפה הגיה ולמה היה נכנס להטבה שני פעמים ולא משמע הכי לפי המסקנא:
 
'''{{עוגן1|רשב"ל}} אומר דבר תורה הוא.''' לחלק ההטבה שהרי כתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ה"ק חלקהו לשני בקרים ולא משום פומבי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה עבד לה ר"י.''' הא דאורייתא הוא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} עובד להטיב ומקטיר.''' הכי קא קשיא ליה למה נכנסו שני כהנים א' להטבת הנרות וא' לקטרת הא בכהן אחד היה סגי הוא ייטיב את הנרות והוא יקטיר הקטרת אלא ודאי כדי לעשות פומבי:
תחילתדףכאן ב/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מי}} שיחט.''' את התמיד:
 
'''{{עוגן1|הראש}} והרגל.''' של ימין בכהן אחד ושני הידים בכהן שני:
 
'''{{עוגן1|העוקץ}}.''' הוא הזנב והרגל של שמאל בכהן שלישי:
 
'''{{עוגן1|החזה}}.''' הוא השומן הרואה את הקרקע וחותכין אותו מכאן ומכאן בלא ראשי צלעות:
 
'''{{עוגן1|והגרה}}.''' מקום שהוא מעלה גרה והוא הצואר ובו מחוברים קנה הריאה והכבד והלב. והחזה והגרה בכהן רביעי:
 
'''{{עוגן1|ושני}} הדפנות.''' בחמישי. והקרבים בששי:
 
והסולת עשרון למנחת נסכו של תמיד בשביעי:
 
'''{{עוגן1|והחביתים}}.''' חצי עשרון למנחתו של כהן גדול שקריבה עם התמידים בכל יום שנאמר מחציתה בבקר ומחציתה בערב וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרוי חביתין:
 
'''{{עוגן1|והיין}}.''' ג' לוגין של ניסוך לכבש התמיד:
 
'''{{עוגן1|י"ג}} כהנים זוכין בו.''' בפייס זה כא' י"ג עבודות הכהנים המנויות כאן:
 
'''{{עוגן1|דרך}} הלוכו.''' בחייו היה קרב התמיד הראש והרגל החזה והגרה ושתי הידים ושתי הדפנות העוקץ והרגל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מניין}} לדישון המזבח פנימי.''' כלומר מניין שהיו מדשנין מזבח הפנימי:
 
'''{{עוגן1|אינו}} צריך.''' האי אל מקום הדשן מיותר דאם לקבוע מקום למוראת העוף להיכן יזרקנו אינו צריך דהא כבר כתיב אצל מזבח:
 
'''{{עוגן1|אף}} הוא דרש אצל המזבח.''' כלומר ואם ללמד על תרומת הדשן של מזבח החיצון שיניחנה אצל המזבח במזרח כבר למדנו בגזרה שוה נאמר כאן אצל מזבח ונאמר בתרומת הדשן ושמו אצל המזבח מה כאן במזרח אף להלן במזרח והאי אל מקום הדשן למה לי אלא ללמד על דישון מזבח הפנימי:
 
'''{{עוגן1|מניין}}.''' שדישון מזבח הפנימי אסור בהנאה דתנן במעילה פ' וולד חטאת שלאחר הדשן לא נהנין ולא מועלין בה משמע דקודם הדשן מועלין ופריך מנא לן:
 
'''{{עוגן1|אל}} מקום טהור.''' כתיב בפר כהן משיח והוא מיותר אלא ללמד שיהא מקומו טהור כלומר נקי בלי הנאה:
 
'''{{עוגן1|אל}} מקום הדשן.''' כתיב נמי בפר כהן משיח וקאי על מזבח החיצון:
 
'''{{עוגן1|שיהא}} מקומו לעולם.''' שלא יזיזנו ממקומו לתשמיש לפי שהוא אסור בהנאה:
 
'''{{עוגן1|והזה}} עליו והקטיר.''' עליו במזבח הפנימי כתיב בפ' אחרי מות והזה עליו ודרשינן לקמן בפ' הוציאו לו עליו ולא ע"ג גחלים ולא ע"ג אפר אלא ע"ג זהבו ובקטרת נמי כתיב והקטיר עליו בעינן נמי שלא יהיה ע"ג אפר ולא ע"ג גחלים הלכך צריך שיטול הדשן:
 
'''{{עוגן1|מניין}}.''' לדישון מזבח הפנימי שהוא אסור בהנאה:
 
'''{{עוגן1|ק"ו}} אם דשון מזבח החיצון אסור.''' שנאמר אל מקום הדשן כ"ש דשון מזבח הפנימי שהוא חמור ממנו שאסור בהנאה:
 
'''{{עוגן1|קטרת}} שכבת הוממה.''' אם כבה הקטרת לאחר ששלט בו היא נעשית כבעלת מום ואין מחזירין אותו ע"ג המזבח:
 
'''{{עוגן1|ואפילו}} בקרטין.''' גרעין א' שהומם נמי דינו הכי:
 
'''{{עוגן1|שאין}} כתיב אוכלו.''' דכתיב אשר תאכל האש ודרשינן בפ' המזבח מקדש שמחזיר עיכולי עולה היינו דוקא במזבח החיצון אבל קטרת שמקריבין על מזבח הפנימי אין מחזירין עיכולו:
 
'''{{עוגן1|פתילה}}.''' של מנורה שכבתה פסולה וצריך לסלקה:
 
'''{{עוגן1|מה}} מיד.''' מיבעיא ליה אם צריך לסלקה מיד:
 
'''{{עוגן1|צריך}} שיהא מיצן.''' להוציא כל השמן שבה כיון דמקפיד שלא תהא המנורה בלא נרות א"כ להוציא כל השמן שבה שיהא די שמן לפתילה האחרת שנותן בתוכה:
 
'''{{עוגן1|שמן}} מהו שיהא צריך דישון.''' כשמדשן המנורה אם מדשן נמי השמן:
 
'''{{עוגן1|שמן}} צריך דישון.''' דבעינן שיהא בתוכו שמן שיהו דולקים כל הלילה ולא יותיר בה שמן:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' שאתה אומר דבעינן שיהו הנרות דולקות כל הלילה א"כ נתנו חכמים שיעור חצי לוג לכל הלילות אם הוא מספיק ללילי טבת הארוכים בלי ספק שיהא בו מותרות בלילי תמוז א"נ דייק דעכ"ל שגם השמן היה מדשן דאל"כ בתמוז לא הוה צריך ליתן בו שמן אלא א' לשנים או לג' ימים לפי שיעור חצי לוג ללילי טבת הארוכים:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בשקלים פ"ה:
 
'''{{עוגן1|בן}} בבי.''' היה ממונה על הפקיע:
 
'''{{עוגן1|שהיה}} מזייג הפתילות.''' היה גודל הפתילות להמנורה ובלילי תמוז היה עושה אותן עבות ביותר כדי שיתבער כל השמן שבנר ומתחלה שיערו חכמים בפתילות בינונית:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הכא את אמר מטיב ואח"כ מקטיר.''' דתני תתלה בפייס השני מי מדשן את המנורה ובפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' ובפ"ק תנן הוא מקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות משמע קטרת ברישא והדר נרות וקשיין אהדדי:
 
'''{{עוגן1|תמיד}}.''' סדר התמיד דר"ש איש המצפה היא דפליג אחכמים ומשנתינו שנוייה גם בסדר תמיד:
 
'''{{עוגן1|ולא}} כולה.''' לאו כל סדר התמיד כר"ש איש המצפה אתיא:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' דברים דקשיא להו לחכמים לסתמא אהדדי הוא דאמרי' דתמיד כר"ש אתיא אבל שאר סתמא אתיא נמי כרבנן:
 
'''{{עוגן1|מדות}}.''' סתם מתני' דמס' מדות אתיא כראב"י:
 
'''{{עוגן1|ולא}} כולה.''' לאו כל מדות כראב"י אלא הסתמות דקשיא להו לרבנן:
 
'''{{עוגן1|בהטיבו}} את הנרות יקטירנה.''' מעיקרא מטיב ואח"כ מקטיר:
 
'''{{עוגן1|מערב}} ועד בקר.''' לא יהא שם עבודה אחרת אלא זו דהיינו הטבת הנרות ואס"ד דהקטרה בתר עבודה נמצא שיש אחריה עבודה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} מי שזכה בשחרית.''' איש איש שזכה בעבודה:
 
'''{{עוגן1|הזכה}} זכה לעצמו.''' סיומא דברייתא הוא שאין הכהן הזוכה יכול לומר לחבירי אני נותן עבודה שזכיתי בה:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש לברייתא דאיירי בשבת ולכך צריך פייס חדש בין הערביים למשמר הנכנס שבשבת המשמרות מתחדשות ומשמר שעבד שחרית אינו עובד בין הערביים:
 
'''{{עוגן1|לא}} גזרו על שני גזירין בשחרית.''' שתהא בשני כהנים אלא כהן הזוכה בתרומת הדשן סודר לשני גזירין שחרית:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמר הכן.''' כלומר מתני' נמי דייקא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בכל יום תמיד קרב בתשעה בין הערבים באחד עשר שנים בידם שני גזירי עצים.''' וה"פ מדתנן בין הערבים בי"א ואס"ד דאף בשחרית שני גזירי עצים בשני כהנים ליתני אף בשחרית בי"א:
 
'''{{עוגן1|ר'}} שמי.''' פריך למה לא מצריכין אף בשחרית לשני גזירים שני כהנים וקס"ד דפריך מנ"ל דלא גזרו על שני גזירין בשחרית:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' מאי קא קשיא ליה לר' שמי וכי לא שמע שכך אר"י ור' יוסי דייק כן ממתני' וחזר. ר' מנא ואמר ודאי דשמע ר' שמי כן מר"י אלא כאדם ששומע דבר מרבו ויודע שכן הלכה אלא דקשיא ליה טעמא מאי לא גזרו על שני גזירין בשחרית ובבבלי בפרקין מפרש ליה מקרא דדוקא בין הערבים בעינן שני כהנים ולא בשחרית:
 
ה"ג כדרכו בי"ג ובחג ביד אחד צלוחית של מים הרי י"ד בין הערבים בט"ו שנים בידם שני גזירי עצים ובשבת בט"ו שנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים הרי ט"ז:
 
'''{{עוגן1|תביאנה}}.''' גבי מנחת חביתין כתיב תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחוח וקאמר תביאנה משמע מיד כשיכול להביאן יקדים להביא אותן וקמ"ל שיקדים החביתין למוספין:
 
'''{{עוגן1|תקריב}}.''' משמע מ"מ תקריב אותן וקמ"ל שיקדימו הנסכים לחביתין:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני.''' איכא תנא דתני החביתין קודמין לנסכים וקאמר דלא פליגי:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} שהחביתין קודמין נסכים.''' היינו לנסכי יין שהחביתין לאישים ונסכי יין אינן לאישים אלא יורדים לשיתין ומ"ד שהן לאחר הנסכים היינו לאחר נסכי סולת שהיו מקריבין עם התמיד שהן קודמין לחביתין:
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} שזה לאישים וכו'.''' שנסכי סלת אינן אלא לאכילת מזבח ולא לאכילת אדם וחביתין נמי לאכילת המזבח אפ"ה נסכי סולת קודמין שהן קרבן ציבור וחביתין קרבן יחיד שאינן אלא משל כה"ג:
 
'''{{עוגן1|זה}} תדיר.''' חביתין תדיר שקרב בכל יום משא"כ בזיכין שאינן קרבין אלא בשבת:
 
'''{{עוגן1|בזיכין}} ויין.''' מיבעיא ליה בזיכין ונסכים מי קודם:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מתניתא היא.''' מאי קמיבעיא ליה הא תנן במתניתין בשבת בי"א שנים בידם שני בזיכי לבונה וקחשיב ליין בסוף כולם כדתנן במתני' א"כ אס"ד דיין קודם לבזיכין מ"ש דקחשיב לבזיכין בהדי תמיד של שחר הא לא היו נעשין עמו:
 
'''{{עוגן1|כאן}} לקרבן יחיד.''' כי קמיבעיא ליה לקרבן יחיד שמביא לבונה לנדבה ויין לנסכים איזה מהן קודם ומתני' דתני בזיכין קודם ליין היינו בקרבן ציבור:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן היא מתני' אליבא דבן עזאי הראש והרגל וכו' וכדפרישית למתני' והקטרת את כל האיל המזבחה. שיהא נראה כאילו האיל כולו בשלמות הראשון שם ע"ג המזבח:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} הראש והרגל.''' לבן עזאי אמרינן דמקריב תחלה ראש ורגל א"כ אין דרך הילוכו בחיים:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' ודאי כך דרכה של הבהמה כשהיא פושטת ראשה אף היא עוקרת רגלה:
תחילתדףכאן ב/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חדשים}} לקטרת.''' כך היו מכריזין בעזרה מי שלא זכה כל ימיו בקטרת יבא ויפיס:
 
'''{{עוגן1|חדשים}} גם ישנים.''' מי שזכה בפייס פעמים אחרות ומי שלא זכה בו מעולם יבוא ויפיס:
 
'''{{עוגן1|מי}} מעלה איברים מן הכבש למזבח.''' כשהיו מוליכין האיברים מבית המטבחים לא היו מוליכין אותו למזבח אלא נותנין אותן מחצי כבש ולמטה במזרח ומפיסין פייס אחר מי מעלה אותן ממקום הנחתן למזבח והיו עושין כן משום ברוב עם הדרת מלך:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' הרי מפורש תנן הכי במתני' ולמה לי דר' חנינה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר חנינה וכן למחתה.''' אף במחתה לא שנה בה אדם:
 
'''{{עוגן1|מתניתה}} אמרה כן.''' בברייתא תניא הכי:
 
'''{{עוגן1|שני}} כהנים היו מתברכין בכל יום.''' וכיון שאף זה שזכה במחתה נתברך ממילא ידעינן שלא שנה בה אדם מעולם כי היכא דלא שנה אדם בקטרת מפני שמעשרת:
 
'''{{עוגן1|ולא}} הניחה.''' ידו להקטיר הקטרת:
 
'''{{עוגן1|ופועל}} ידיו תרצה.''' אם ידיו בשלימות אפשר שיקויים בו ברך ה' חילו דהיינו ע"י הקטרת דלעיל מיניה דהא יקרא ברך ה' חילו כתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה:
תחילתדףכאן ב/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תמיד}} קרב.''' משעת הולכת איברים ואילך קחשיב:
 
'''{{עוגן1|עצמו}} בכל יום בתשעה.''' ה' לאברים וא' לקרבים ואחד לחביתין ואחד לסלת ואחד ליין:
 
'''{{עוגן1|בחג}}.''' שצריך שני נסוכין א' של יין וא' של מים:
 
'''{{עוגן1|ביד}}.''' כהן אחד צלוחית של מים:
 
'''{{עוגן1|בין}} הערבים.''' שבכל יום שנים בידם שני גזירים להוסיף על המערכה להרבותם:
 
'''{{עוגן1|הבשר}} בחמשה.''' כאיברי התמיד:
 
'''{{עוגן1|הסלת}}.''' שני עשרונים היו ושני כהנים:
 
'''{{עוגן1|בד"א}}.''' דבעינן כל הני כהנים לכל בהמה:
 
'''{{עוגן1|אם}} רצה.''' כהן יחידי להקריב את הכל:
 
'''{{עוגן1|הפשטן}} וניתוחן.''' של יחיד ושל ציבור שוין שכשרין בזר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וערכו}}.''' הכהנים יכול מאה או מאתים כהנים יעסקו בעריכה דוערכו הכהנים רבים משמע:
 
'''{{עוגן1|כל}} ששמועו מרובה ושמועו ממועט.''' כגון כאן שמשמע כל הכהנים שישנו שם משמע נמי שני כהנים ואין אנו יודעין כוונת המקרא:
 
'''{{עוגן1|תפשת}} מרובה לא תפשת.''' שאומרים אליך הבא ראיה וטול:
 
'''{{עוגן1|תפשת}} את הממועט תפשת.''' אם אתה תופש את המועט אין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה הוא א"נ תפשת מרובה לא תפשת שמא היה לך לתפוש המועט ותפשת שלא כדת אבל במועט תפישתך תפישה שהרי המועט בכלל המרובה הוא:
 
'''{{עוגן1|תני}} ריב"ב.''' בא ללמוד ממנהג העולם כשאדם רוצה למדוד דבר מודד במדה שיש לה גבול שיכול לידע בה כמה מדתו אבל אם מודד במדה שאינה כלה לא יגיע אל תכלית כוונתו שהרי אף לאחר המדידה אינו יודע כמה הוא כך אנחנו אומרים שכוונתו המועט שהיא המדה שיש לה סוף:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} נחמיה.''' נלמוד מדרך המקראות שלא באו לסתום אלא לפרש:
 
'''{{עוגן1|אם}} אומר ימים.''' דכתיב גבי זבה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים אם נפרש ימים עשרה עדיין אין אנו יודעין אם האמת כן דאפשר לומר עוד ימים רבים מאלה עד אין מספר:
 
'''{{עוגן1|וכשאתה}} אומר.''' שכוונת הכתוב לתפוש המועט דהיינו ימים שנים פתחת שבא הכתוב לפרש ימים שכים:
 
'''{{עוגן1|אם}} מרובין הן.''' אי אפשר לומר ימים הרב' דאי ימים מרובין משמע אם כן למה לי רבים אלא ודאי בימים שנים איירי קרא:
 
'''{{עוגן1|רבים}}.''' נוסף על ימים יום א' והוא התחלת הריבוי:
 
'''{{עוגן1|יכול}} רבים עשרה.''' והוא סוף הריבוי שכל המספר כלול במנין עשרה:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ימים.''' כלומר כתיב ימים וכתיב רבים מה ימים אינן אלא מספר הממועט והן שנים אף רבים אינן אלא מספר הממועט:
 
'''{{עוגן1|יכול}} שנים וג'.''' דמימים מרבינן שנים ומרבים מרבינן שלשה בפני עצמו ונימא דחמשה ימים בעינן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} וכי נאמר ימים ורבים.''' שנדע שהן נפרדים זה מזה והלא כתיב ימים רבים וחד מפרש לחבריה שהרבים יהיו מרובין על הימים א' והרי הן שלשה:
 
'''{{עוגן1|וערכו}} בני אהרן.''' בא לפרש מנין שתשעה כהנים עוסקין בתמיד וקאמר דכתיב גבי בן הבקר וערכו בני אהרן יכול מאה:
 
'''{{עוגן1|תלמוד}} לומר.''' גבי צאן וערך הכהן אותם דמשמע לשון יחיד דכהן אחד עורך הרבה חתיכות:
 
'''{{עוגן1|הא}} כיצד.''' יתקיימו שני כתובים הללו:
 
'''{{עוגן1|כהן}} א עורך שני איברים.''' נמצא שני הכתובים קיימים שהרבה כהנים עסוקים בו וכהן א' עוסק בשני איברים:
 
'''{{עוגן1|עשרה}}.''' השנויים במשנתינו והיינו חמשה כהנים:
 
'''{{עוגן1|וא'}} בקרביים.''' שהקרביים הם הרבה וצריכין כהן אחד:
 
'''{{עוגן1|נמצא}} הטלה.''' של תמיד:
 
'''{{עוגן1|עולה}} בששה.'''כהנים וסולת וחביתין ויין בשלשה הרי כאן תשעה:
 
'''{{עוגן1|הכהנים}}.''' ה' דהכהנים לרבות כהן שהוא קרח שכשר מן התורה ואינו פסול אלא משום מראית העין ודלא כתנא דפרק ד' דבכורות דסובר דמן התורה פסול ואיזהו קרח כל שאין לו שיטה של שער מקפת מאזן לאזן ובת"כ הגירסא לרבות הקרבים מיהו בבכורות בבבלי הגירסא כמו ששנוי כאן:
 
'''{{עוגן1|והלא}} בבן הבקר הכתוב מדבר.''' לר"ע פריך הא האי קרא וערכו בבן הבקר כתיב ומנ"ל לרבות לתמיד שהוא כבש שטעון ששה ותו הא בן הבקר כ"ד כהנים בעי כדתנן במתני' וכאמר להלן. בצאן וערך הכהן אותם על העצים אשר על האש אשר על המזבח ובתמיד של שחר הכתוב מדבר דאיזהו דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח הוי אומר בתמיד של שחר אף וערכו דכתיב גבי בן בקר בתמיד של שחר מדבר:
 
'''{{עוגן1|אינו}} צריך.''' לקרא אלא טעמא אחרינא אית ביה:
 
'''{{עוגן1|ממשמע}} שנאמר וערכו.''' שפיר ילפינן שנים אלא דלמא בני אהרן להוסיף. עוד אחד על השנים והכהנים נמי אתי להוסיף אחד וכשאתה נותן מאלו כהן אחד לקטרת שהוא קודם לתמיד של שחר נמצא דסגי בשלשה כהנים להעלות האיברים למזבח.:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} איל וכו'.''' כלומר ותו קשיא למה איל בי"א:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כדי לעשות פומפי.''' פרסום לדבר א"כ אף בתמיד כן ולא מקרא יליף:
 
'''{{עוגן1|על}} שם בבית אלקים נהלך ברגש.''' כלומר בבני אדם הרבה:
 
'''{{עוגן1|ואת}} דריש וכו'.''' כלומר למאי צריך הך קרא וערכו לפר של יחיד דבבית אלקים נהלך ברגש לא מוקמינן אלא לקרבנות ציבור:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך בראשונה'''</big>}}
תחילתדףכאן ג/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אמר}} להם הממונה.''' הוא הסגן הוא הממונה:
 
'''{{עוגן1|צאו}} וראו.''' על מקום גבוה שהיה להם במקדש:
 
'''{{עוגן1|זמן}} השחיטה.''' שהשחיטה פסולה בלילה שנאמר ביום זבחכם:
 
'''{{עוגן1|הרואה}}.''' זה שעלה לגג:
 
'''{{עוגן1|ברקאי}}.''' האיר והבריק השחר:
 
'''{{עוגן1|האיר}} פני כל המזרח.''' זמן זה אחר ברקאי דאמר ת"ק:
 
'''{{עוגן1|עד}} שבחברון.''' אותן העומדים למטה שואלין אותו הגיע האור לחברון:
 
'''{{עוגן1|והוא}} אומר הין.''' מפרש בגמ' ברקת. לשון ברק שהניצוצות יוצאין מן הרקיע ל"א מהו בורקי ברקת דהוה תני במתני' הרואה אומר בורקי בורקת וכ"ה בבבלי במתני' הרואה אומר ברוק ברקאי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תמן}}.''' בבבל מפרשים שמאיר האור:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ועד אחד נאמן.''' בתמיה ואיך סמכו על הרואה הזה לחוד:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שנייא היא הכא שאת יכול לעמוד עליו.''' וה"פ שאני הכא דמילתא דעבידא לגלויי היא שהרי בשעה מועטת יראה גם האור למטה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וחש לומר.''' וניחוש שמא בתוך שהוא נכנס ויוצא יהיה האור. וא"א לעמוד עליו ולעולם הוא משקר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} חכימא היא מילתא.''' ניכר הדבר גם למטה באותה שעה או אח"כ בשעה מועטת אם היה האור נראה בשעה ההיא למעלה ואינו אלא גילוי מילתא:
 
'''{{עוגן1|אמר}} עד אחד וכו'.''' כלומר מכאן אנו למידין אם אומר עד א' שנולד התינוק בשבת מלין אותו בשבת הבאה על פיו אע"פ שאינו אלא עד א':
 
'''{{עוגן1|חשיכה}} וכו'.''' וה"ה אם אמר עד אחד שנולד חשיכה מ"ש והרי הוא בן תשעה ואילו נולד בשבת הוה בן שמנה שאסר לטלטלו בשבת כדתניא בפרק רבי אליעזר דמילה סומכין על העד אחד ומטלטלין אותו בשבת הבאה ומ"ש עם חשכה לאו דוקא אלא ה"ה בשאר ימות השבוע אלא איידי דאיירי ברישא בשבת תני סיפא במ"ש על פום מלויתא. ע"פ הנשים המלוים את היולדת וההולכים עמה א"נ ע"פ אור הנראה בראשי ההרים כמו מליא בנצא הנזכר בבתרא:
 
'''{{עוגן1|איבריתא}} דזיהרא.''' ניצוצות של אור השמש שהוא ודאי לילה ושרי לטלטל:
 
'''{{עוגן1|על}} סוסיתא.''' מקום גבוה ואפילו לא הגידו אלא הנשים םומכין עליהן מצאתי ול"נ דסוסיתא היינו שהשמש מגולה שזהו סימן שהוא לילה כמו מן הסיסין שפירשו פקעיות של שתי א"נ שהשמש מזהיר ודמיא לסאסאה דשבלתא:
 
ולמה הוא אומר האיר עד שבחברון והוא אומר הין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בא להזכיר זכות אבות.''' ששם האבות נקברים:
תחילתדףכאן ג/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ולמה}} הוצרכו לכך.''' לעלות לגג ולראות:
 
'''{{עוגן1|עלה}} מאור הלבנה.''' צמח תואר הלבנה סמוך לשחרית:
 
'''{{עוגן1|ודימו}}.''' וחישבו:
 
'''{{עוגן1|והוציאוהו}} לבית השריפה.''' כשהבינו שנשחט בלילה:
 
'''{{עוגן1|והורידו}} כה"ג.''' מילתא באפי נפשה היא ואדלעיל קאי לאחר שהשיב הרואה הן הורידו כה"ג לבית הטבילה שהיה טעון טבילה קודם שישחוט התמיד:
 
'''{{עוגן1|מסיך}} את רגליו.''' כינוי לנקבים גדולים ולשון מיסך כמו אילן המיסך על הארץ לפי שהצריך לנקבים גדולים כורע על ברכיו ומכסה גופו את רגליו וכן בשאול כתיב ושם מערה ויבא שאול להסיך את רגליו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} מאור הלבנה וכו'.''' כלומר מי מצי למיחלף בין מאור הלבנה למאור החמה הרי מאור הלבנה מתמר ועולה זקוף כמקל ומאור החמה מתפשט לכאן ולכאן על פני כל המזרח:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון וכו'.''' כלומר ותו בשלמא בסוף החדש ניחא דחיישו לכך שהלבנה צומחת בסוף החדש סמוך לעלות השחר אלא בתחלת החדש שאין הלבנה צומחת סמוך לעלות השחר למה עשו כך ומתני' משמע שעשו כן בכל יום:
 
'''{{עוגן1|מאילת}} השחר.''' משעה שכוכב נוגה מאיר והוא כוכב המאיר לשחר עד שיאיר המזרח והיינו עלות השחר ממש והוא כשיעור מהלך ד' מילין:
 
'''{{עוגן1|אדם}}.''' בינוני שמהלך ביום י' פרסאות הולך מזמן עלות השחר עד האיר המזרח ד' מילין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מן סדום לצוער ד' מילין.''' בתמיה והא ה' מילין הן וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה:
 
'''{{עוגן1|היה}} מקדר לפניהן הדרך.''' היה משוה להן הדרך ומה שצריכין להלוך עתה על ההרים הוא מאריך הדרך אבל הדרך הישר והשוה אינו אלא ד' מילין:
 
'''{{עוגן1|כמו}} וכמו.''' דהוה מצי למכתב כמו השחר עלה וכתיב וכמו ללמד דבזמן אחר דדמיא לעלות השחר יצאו ואיזהו הוי אומר זה האיר המזרח ועד הנץ החמה:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} שהוא כוכב.''' המאיר השחר טועה דהא לפעמים הוא מקדים ופעמים הוא מאחר ואי כוכב הוא הוה ליה עת קבוע לצאת כשאר הכוכבים:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' אדלעיל קאי למה הוצרכו לכך הא ליכא למטעי בין מאור הלבנה למאור החמה ועוד בתחלת החדש מאי טעמא א"נ ה"פ אם כן דעלות השחר אינו כוכב אלא מאי הוא והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|כמין}} תרין דקרנין דנהור.''' כמין שני ניצוצות או עמודים של אור העולים מן מזרח הן מאירין בעולם כמאור החמה:
 
'''{{עוגן1|דלמא}}.''' מעשה שהיו ר"ח הגדול ור"ש בן חלפתא מהלכין בבקעת דבית ארבל בסוף הלילה:
 
'''{{עוגן1|בר}} ר'.''' כמו בריבי כלומר אדם גדול:
 
'''{{עוגן1|כך}} היא גאולתן של ישראל.''' כמו שהשחר מאיר מעט מעט תחלה אילת השחר ואח"כ עלות השחר ואחר כך האיר המזרח ואחר כך הנץ החמה ואחר כך השמש בצהרים כך היא גאולתן של ישראל מעט מעט ולא הכל בבת אחת:
 
'''{{עוגן1|כי}} אשב בחשך ה' אור לי.''' והדבר ידוע מי שיושב בחשך אם יביט באור הגדול פתאום יעורו עיניו אלא צריך לפתוח תחלה לו אור קטן ואחר כך יוסיף מעט מעט עד שיוכל לסבול אור גדול:
 
'''{{עוגן1|כך}} בתחלה ומרדכי ישב וגו'.''' מביא חמש מקראות נגד חמשה זמנים הנזכרי' למעלה שהאור מאיר עד נכון היום ומצאתי טעמים אחרים וזה נראה לי:
 
'''{{עוגן1|להפליג}}.''' לשהות:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ומסיכה לא שעה קלה היא שנייה היא מסיכה ושעשו אותה כהפלגה.''' וה"פ דקשיא ליה א"ה דלשעה אינו צריךך טבילה למה תנן דמיסיך את רגליו טעון טבילה ומשני שאני מסיכה שעשו אותה כמפליג דהא צריך להסיח דעתו כדי לעשות צרכיו:
 
'''{{עוגן1|תני}} ישן.''' אפי' בבית המקדש טעון טבילה דאי בחוץ למקדש פשיטא וכי גרע מהפליג:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וישן.''' במקדש דתני דטעון טבילה למה לי הא אי אפשר לישן במקדש:
 
'''{{עוגן1|לא}} היתה ישיבה בעזרה.''' שנאמר לעמוד לשרת וכתיב העומדים שם לפני ה':
 
'''{{עוגן1|אלא}} למלכי בית דוד.''' שמצינו בהן ישיבה שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי ומי ביתי וגו':
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש לברייתא שישן בסמיכה ולא ישב:
 
'''{{עוגן1|והא}} כתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה'.''' לרבי שמעון בן לקיש פריך איך קאמר רבי שמעון בן לקיש דאפי' למלכי בית דוד לא היתה ישיבה:
 
'''{{עוגן1|יישב}} עצמו בתפלה.''' הא דכתיב וישב היינו שהיה מיישב ומכוין דעתו לתפילה:
תחילתדףכאן ג/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לעבודה}}.''' לאו דוקא דאין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול כדמפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|בקדש}}.''' לשכת בית הפרוה:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} מזו.''' הראשונה שאינה באה חובה ליה"כ דהא כל יומא נמי איתא אבל טבילות הבאות חובה ליה"כ כתוב בהן במקום קדוש בעניינא דאחרי מות:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן היא פשטא מתני' דאין אדם נכנס לעזרה ולעבודה אבל האמת:
 
'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר.''' לאו דוקא לעבודה אלא אפי' שלא לעבודה רק שנכנס לעזרה טעון טבילה ל"א שלא לעבודה גמורה כגון למתן בהונות ולסמיכה:
 
'''{{עוגן1|מה}} מקום לטבילה זו.''' שטובל הטהור קודם שנכנס לעזרה:
 
'''{{עוגן1|מה}} אם בשעה שהוא נכנס מקדש לקדש.''' פי' שהכהן גדול פושט בגדי זהב ולובש בגדי לבן:
 
'''{{עוגן1|טעון}} טבילה.''' כדתנן חמש טבילות וכו':
 
'''{{עוגן1|מחול}} לקדש.''' זה שהוא ופושט בגדי חול ולובש בגדי קדש כ"ש שטעון טבילה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא צורכה אלא וכו' מחול לקדש יהא טעון טבילה.''' בתמיה וכי שמעינן כן מהאי ק"ו אדרבא נידוק איפכא דוקא מקדש לקדש טעון טבילה כדי שיהא היכר בדבר א"נ כיון דשניהם קדושים חמירא קדושתייהו ובעי טבילה משא"כ המשנה מבגדי חול לקדש:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} שמי וכיני.''' וכן הוא הק"ו:
 
'''{{עוגן1|מה}} אם מקדש לקדש שאינו ענוש כרת.''' אם נטמא בפנים ויצא דרך ההיכל אינו ענוש כרת:
 
'''{{עוגן1|מחול}} לקדש שענוש כרת.''' אם נכנס מחול לקדש בטומאה אינו דין שטעון טבילה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אפי' מקדש לקדש נמי יהא ענוש כרת.''' אם נטמא בהיכל ונכנס לפנים נמי חייב כרת אע"ג שכבר עמד במקום שענוש כרת:
 
'''{{עוגן1|כיי}}.''' כי האי:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בפ"ב דשבועות:
 
'''{{עוגן1|השתחוה}}.''' לאחר שנטמא במקדש או ששהה בכדי השתחוייה חייב קרבן טומאה כ"ש אם נכנס מהיכל לפנים בטומאה דענוש כרת:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדי.''' שיאמר המקרא הזה ויכרעו וגו':
 
'''{{עוגן1|מוסיף}} עד והודו לה' כי טוב.''' דכתיב בסיפים דהך קרא ויכרעו וגו':
 
'''{{עוגן1|עד}} כי לעולם חסדו.''' שהוא סוף הפסוק:
 
'''{{עוגן1|אלא}} מפני טבילת סרך.''' אין כאן חובה מן התורה אלא לסרך ולתפוש בשם טבילה כדי לעלות על לב שאין טבילה אלא לטמאים ויזכור אם יש טומאה ישנה עליו ושכחה ויפריש מלבא לעזרה היום עד שיערב שמשו אחר הטבילה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' ברכות פ"ג:
 
'''{{עוגן1|המשמשת}}.''' המטה שראתה נדה לאחר ששימשה צריכה טבילה אם באת להתפלל כדין בעל קרי:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} פוטר.''' אע"ג דמעיקרא בת טבילה היתה:
 
'''{{עוגן1|מה}} חלק ר"י.''' דהכי תנן התם זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ור"י פוטר קס"ד כי פליג ר"י ארישא דוקא פליג דת"ק מצריך טבילה משום סרך טומאה דלמא שכח שהיה בעל קרי קודם הזיבה ואז ודאי צריך טבילה ומיבעיא ליה מאי טעמו דר"י אי משום דלא חייש לסרך טבילה או דלמר טעמא דר"י דאין טבילה זו מועלת שהרי עדיין טומאה חמורה עליה:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפק מינה.''' כלומר מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|ראה}} קרי.''' קודם הזיבה איכא בינייהו וה"ה דהוה מצי למימר המשמשת שראתה נדה איכא בינייהו אלא דניחא ליה לפלוגי ברישא:
 
'''{{עוגן1|דבר}} תורה היא.''' בטבילה זו חייב שהרי אינה משום סרך שכבר נתחייב בה מקודם זיבה:
 
'''{{עוגן1|מועיל}} הוא שהוא טובל.''' בתמיה הא ודאי אינו מועיל ואינו צריך טבילה:
 
ומשני כהדא דתני וכו':
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דטעמו דר"י לאו משום דלא ס"ל חששא דסרך טבילה אלא משום דטבילה אינה מועלת ובסיפא נמי פליג ר"י:
תחילתדףכאן ג/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סדין}} של בוץ.''' כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ לפי שהוא רגיל לשמש בכל השנה בבגדי זהב:
 
'''{{עוגן1|ונסתפג}}.''' ונתקנח מתעטף באלונטי' של בגד לספוג מים שעל בשרו:
 
'''{{עוגן1|וקידש}} ידיו ורגליו.''' מן הכיור שצריך לכל חליפות בגדי היום קדוש לפשיטה וקדוש ללבישה וטבילה ראשונה זו שהפשיטה של בגדי חול היא לא הוצרך קדוש ידים ורגלים על הפשיטה:
 
'''{{עוגן1|קרצו}}.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|ומירק}} אחר.''' וגמר כהן אחר השחיטה לפי שאין קבלת הדם כשרה אלא בכה"ג וצריך למהר ולקבל:
 
'''{{עוגן1|על}} ידו.''' בשבילו א"נ על ידו אחריו וסמוך לו כמו ועל ידו החזיק בספר עזרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|עד}} שישחוט בו שנים וכו'.''' אין הכ"ג נותן לכהן אחר לגמור השחיטה עד ששחט הוא שנים או רוב שנים שהוא הכשר שחיטה:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' מתני' נמי דייקא דקתני הביאו לו את התמיד קרצו דמשמע שחתכו לשנים:
 
ה"ג בא בא:
 
'''{{עוגן1|נכוסה}}.''' קרץ הוא לשון שחיטה:
 
'''{{עוגן1|וחורנא}} אמר נסוחה.''' ואידך קאמר שהוא לשון עקירה ממקומו כדכתיב ונסחתם מעל פני האדמה:
 
'''{{עוגן1|מן}} הדא.''' מהא דתנן הביאו לו את התמיד קרצו שהוא לשון שחיטה:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} נסוחה.''' שפי' מגליינא שהוא מגלה אותן מאדמתם יליף ליה מדכתיב מחומר קורצתי גם אני שפירושו מחומר נבדל גם הוא:
תחילתדףכאן ג/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|קטרת}} של שחר כו'.''' מפרש בגמ' אסטניס. שגופו מצונן וקר:
 
'''{{עוגן1|מחמין}} לו חמין.''' מעיה"כ:
 
'''{{עוגן1|ומטילין}}.''' ביה"כ לתוך חקק בנין בית טבילתו:
 
'''{{עוגן1|שתפיג}}.''' להסיר צנתן במקצת כמו מפיגין טעמן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|יקדים}} דבר שנאמר בו בבקר בבקר.''' והיינו עצים שנאמר ובער עליה עצים בבקר בבקר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה אפי' לדמו.''' של תמיד יקדים סידור שני גיזרי עצים:
 
'''{{עוגן1|תעשה}}.''' את הכבש הא' תעשה בבקר שיהיו עשיותיו קודם לשאר עשיות והיינו סידור שני גיזרי עצים:
 
'''{{עוגן1|וכתיב}} בקטרת בבקר בבקר.''' שנאמר והקטיר עליו אהרן קטורת הסמים בבקר בבקר:
 
'''{{עוגן1|מה}} כן קיימין.''' ולמאי איצטריך הך קרא אם להקדים הקטרת לאיברי התמיד והלח כעצים הן. איברי התמיד לא שייך בהו עשייה ואינן אלא כנותן עצים ע"ג המזבח ומהיכי תיתי לן לומר דקודמין לקטרת:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כי.''' איצטריך קרא להקדים קטרת אפי' לדם התמיד:
 
'''{{עוגן1|עצים}} מכשירין.''' ומתקנין את הקטרת להקטירו עליהם:
 
'''{{עוגן1|הכי}} גרסינן איתא חמי דם קודם לעצים וקטרת קודם לדם ותימר הכין.''' וה"פ קשיא ליה בוא וראה דקאמר דם קודם לעצים דכתיב תעשה וקטרת קודם לדם דכתיב בבקר בבקר ואיך קאמרת דעצים קודם לקטרת אם כן על כרחך דם בתר עצים:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} הילא לא.''' אין הדבר כן שהעצים קודמין לקטרת שאינן מכשירין וכדמסיק לפיכך איצטריך הך ברייתא לאשמועינן דקטרת קודם לדם:
 
'''{{עוגן1|הוון}} בעיי מימר.''' סברוהו למימר שהכשר הקטרת הן הגחלים לפיכך אמרו שהעצים קודמין ואמר רבי אלעזר מעלה עשן הוא המכשיר הקטרת אי נמי סברוהו למימר הגחלים הן המכשירין ועצים למערכה גדולה אזלי ולא לקטרת:
 
'''{{עוגן1|ונאמר}} בנרות מערב ועד בקר.''' שתהא הטבת הנרות העבודה האחרונה שבערב:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה יואחר אף הקטרת.''' מנסכי ערבית ובמתני' תנן ושל בין הערבים בין איברים לנסכים:
 
'''{{עוגן1|תעשה}}.''' כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטרת קודמת לנםכים אף מנחת בין הערביים קטרת קודמת לנסכים:
 
'''{{עוגן1|הכא}}.''' לעיל גבי דם התמיד של שחר אמרת דדרשי' תעשה להקדים דם התמיד לקטרת והכא את אומר דמתעשה ילפי' לאחר:
 
'''{{עוגן1|תמיד}} של שחר בכלל מאוחר היה.''' דלא כתיב גביה אלא חד בבקר:
 
'''{{עוגן1|והוה}} ר' זעירא.''' משבח ליה לר' הילא וקרי ליה בניה של התורה כדכתיב אם לבינה תקרא וי"מ לשון בניין כמו אל תקרי בנייך אלא בונייך והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|עששות}} של ברזל.''' חתיכות עבות כמו עשת שן:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא נמצא כמכבה ביה"כ.''' שהמים מכבים הברזל:
 
'''{{עוגן1|שאין}} אבות מלאכות ביה"כ.''' בתמיה וכי סובר ר"י שאין כל אבות מלאכות האסורות בשבת אסורות ביה"כ:
 
'''{{עוגן1|אלא}} ר"י ור"ש אמרו דבר א'.''' כי היכי דסובר רבי שמעון מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אף ר"י סובר כן:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא כן סבר מימר וכו'.''' לא כן אר"י בפ' במה מדליקין דף י' ע"א גבי המכבה את הנר דר"י פוטר בכולן חוץ מן הפתילה ואר"י ר' יוסי ור"ש אמרו דבר א' דטעמא דר' יוסי מפני שיש לו צורך בגוף הפתילה ולדבריך הל"ל דשלשתם אמרו דבר א':
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אלא מיסבור סבר ר"י שאין תולדת האש כאש.''' שהברזל שנתחמם מחמת האש אין המכבה אותו חייב עליו כמכבה את האש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אלא כיני וכו'.''' אף דנימא דפליגי בתולדת האש אם היא כאש מ"מ מודה מיהא ר' יהודה דאיסורא מיהא איכא לכבותו:
 
'''{{עוגן1|ויחם}} לו חמין.''' מעי"ה דליכא שום איסורא בעולם:
 
'''{{עוגן1|טעמא}} דהאי תנא.''' כלומר טעמא דר"י דלא ניחא ליה בחמין שלא יאמרו ראינו כה"ג טובל במים שאובין שהחמין שאובין הן:
תחילתדףכאן ג/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הביאוהו}} לבית הפרוה.''' לטבול טבילה שנייה עם שאר כל הטבילות במקום קדוש:
 
'''{{עוגן1|רבי}} מאיר אומר.''' פשט תחלה ואח"כ מקדש:
 
'''{{עוגן1|בגדי}} לבן.''' כתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט שכל עבודות פנימיות היו בהן ועבודות חיצונים כגון תמידין ומוספין היו בבגדי זהב שהוא משמש בהן כל השנה ובין כל חליפה וחליפה היה טעון טבילה ושתי קדושי ידים ורגלים מן הכיור:
 
'''{{עוגן1|בשחר}}.''' בגדים שלובש הוא מפשתן של מדינת פילוסיא שהוא חשוב ומעולה:
 
'''{{עוגן1|ובין}} הערבים.''' ובגדים שלובש להוצאת כף ומחתה:
 
'''{{עוגן1|הנדיון}}.''' מארץ הודו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מ"ט}} דר"מ.''' דכתיב ופשט את בגדי הבד ורחץ בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו וגו' והאי ורחץ היינו קידוש ידים ורגלים ושדינן האי ורחץ אפשיטה ואלבישה דבעי קידוש לאחר פשיטה דומיא דקידוש דלבישה שהוא לובש ואח"כ מקדש לכ"ע אף פשיטה פושט ואח"כ מקדש:
 
'''{{עוגן1|מה}} לבישה מקדש.''' לאחר שלבש אף קידוש דפשיטה כשהוא לבוש מקדש:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר"מ רחיצה חולצת.''' בתמיה דקס"ד דלר"מ פשט וקידש ורחץ וקידש ואח"כ לבש וקשיא ליה וכי רחיצה בלבד תהא חציצה בין שני הקידושין:
 
'''{{עוגן1|ורחץ}} ולבש וקידש.''' וכדתנן במתני' אחת פשוט ואחת לבוש. כלומר בין הקידוש שבפשיטה בין הקידוש שבלבישה שניהן לבגדים שלובש תחת הראשונים הן דסובר ר"מ לכל לבישה דבגדי קדש בעינן שני קידושין ולר"מ קאמר ליה ונמצא דמתני' דלעיל דלא כר"מ דתני פשט ירד וטבל וכו' ולא הזכיר אלא קידוש א' ולר"מ כיון דבגדי קדש לובש צריך שני קידושין:
 
'''{{עוגן1|לבא}}.''' לעתיד:
 
'''{{עוגן1|אחת}} לבא ואחת לשעבר.''' קידוש דלבישה הוא לעתיד לבגדים שלובש וקידוש דפשיטה לבגדים שפשט ורישא כר"מ נמי אתיא:
 
'''{{עוגן1|שתיהן}} לבוש.''' ל"ג:
 
'''{{עוגן1|הכל}} מודים בקידוש ראשון שהוא לבא.''' לצורך לבישת בגדי קדש דלפשיטת בגדי החול ודאי שאינו צריך קידוש:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מה טעם והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם.''' בקידוש כתיב ודריש הכי דבר המעכב בזרעו כהנים הדיוטים דהיינו קידוש הראשון שבשעת כניסה נוהגת בכל הכהנים מעכבת באהרן ביה"כ דהא חוקה כתיב:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} לשעבר.''' לבגדים שפשט דלבגדי חול שלובש אינו צריך קידוש:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' שקידוש האחרון לפשיטה:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} אמר.''' אמר קרא ורחץ בשרו במים ולבשם שינה הכתוב בלבישה לעכב דכתיב ילבש ולבשם ולהכי כתיב הכא עיכובא למעוטי עיכובא דחוקה דלא קיימא אהאי קרא דאיירי ברחיצה ולבישה אלא אשאר דברים האמורים בפרשה וללמדך שאין קידוש ידים ורגלים מעכב:
 
'''{{עוגן1|ודכוותה}} לבישה מעכבת ואין קידוש ידים ורגלים מעכבת.''' ל"ג:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בד שיהו כפולים.''' וה"פ תניא בברייתא מדכתיב בד בבגדי כהונה ילפינן שיהו כפולים אע"ג דבד לחודיה משמע כמו מלבד ה"ק בגדים שנאמר בהן בד צריכין שיהיו של בוץ ובבוץ כתיב שש משזר דילפינן מיניה שיהו חוטין כפולין ששה:
 
'''{{עוגן1|וקיימינה}}.''' ואוקימנא דברייתא זו אתייא דלא כר' יוסי דבסמוך:
 
'''{{עוגן1|לא}} נחת.''' לא ירד לבית המדרש אח"כ קם עם ר"ז וא"ל מה חידוש היה בבית המדרש היום:
 
ה"ג א"ל בד שיהו כפולים וכו':
 
'''{{עוגן1|שתי}} כתנות לכל א' וא'.''' דכתנות לשון רבים משמע וכדמסיק ושמעי' שיהו כפולין:
 
'''{{עוגן1|למאה}} בני אהרן תעשה כתנות.''' כלומר אכתונת דעלמא קאי ובהרבה כהנים משתעי קרא אבל לכהן אחד אין עושין אלא כתונת אחד הרי דלר' יוסי לא בעינן כפולין:
 
'''{{עוגן1|בד}} שיהו חדשים.''' כך שנוי בברייתא ודריש הכי שיהו כשעה שהיה בבדי פשתן:
 
ופריך אם ללמד דחדשים דוקא בעינן אבל שחקים פסולים והא תנן ולבשם אפי' שחקים:
 
'''{{עוגן1|במחלוקת}}.''' הך ברייתא שנויה במחלוקת דרבנן ורשב"ג והא דדרשינן שיהו חדשים לאו למעוטי שחקים אלא שלא נשתמש בהן להדיוט מעולם כרשב"ג ודלא כרבנן:
 
'''{{עוגן1|עור}} שעיבדו לשם קמיע.''' ושלאי לשם מזוזה אפ"ה כותבין עליה מזוזה דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה:
 
'''{{עוגן1|רשב"ג}} אוסר.''' דבעי עיבור לשמה וה"ה לענין בגדי קדש פליגי וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|הוינון}} סברין.''' היינו סוברין הא דפליגי ת"ק ורשב"ג היינו להדיוט כלומר למזוזה אע"ג דמצוה נינהו מ"מ צורך הדיוט הוא אבל לצורך גבוה כגון לבניין בה"מ ובגדי כהונה כ"ע ל"פ דבעינן לשמן:
 
'''{{עוגן1|מן}} מה דתני וכו'.''' מוכח דפליגי נמי לגבוה:
 
'''{{עוגן1|צריך}} שתהא חציבתן בקדש.''' דהיינו לשם קדש:
 
'''{{עוגן1|ובקדש}} יחצבו.''' כלומר אע"ג שהתחיל לחצוב לשם קדש לא מהני עד שיהא כל מעשיהן לשם קדש:
 
'''{{עוגן1|במחלוקת}} היא.''' הך ברייתא כרשב"ג אבל רבנן פליגי וסוברין דאבני קדש ובגדי קדש אין צריכין חציבה ואריגה לשמה וכדתניא באידך ברייתא:
 
'''{{עוגן1|מותר}} להשתמש בו הדיוט.''' דהזמנה לאו מילתא היא. שמעינן מיהת דאע"ג דנשתמש בו להדיוט מותר אח"כ לגבוה ופליג אברייתא דבד דבעינן שיהו חדשים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והתני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט.''' והך ברייתא כרבנן דלרשב"ג מאי אירי' העושה לגבוה הא כל כלי גבוה היו אסורין להדיוט מעולם וקשיא לברייתא קמייתא דתני עד שלא נשתמש לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט:
 
ר' חנניא וכו' עד ר' חונה ל"ג ליה וכפל ענין הוא:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' הא דתנן העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט היינו שנעשה הכלי מתרומת הלשכה לפיכך אסור להדיוט:
 
'''{{עוגן1|כלי}} שרת.''' הנעשים לגבוה מאימתי הן קדושין:
 
'''{{עוגן1|מיד}}.''' אפי' את"ל דבעלמא הזמנה לאו מילתא היא גבי הקדש גבוה שאני דאיכא הזמנה בפה בקדשי מזבח וקדשי בדק הבית:
 
'''{{עוגן1|או}} בשעת תשמיש.''' בשעה שנותנין בהם דברים קדושים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כאחד הן קדושין ומתקדשין.''' וה"פ בתמיה וכי אפשר שיתקדש ומקדש:
 
'''{{עוגן1|ניחא}} של משה וכו'.''' בשלמא בשל משה לא קשיא שהם נמשחו בשמן המשחה ומשיחתן מקדשתן כדכתיב וימשחם ויקדש אותם:
 
'''{{עוגן1|ברם}} של שלמה.''' אלא בכלים שעשה שלמה קשיא וכי כאחת הן קדושין ומתקדשין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בכניסתן לארץ.''' היו נותנין מתוך של משה לכלי של שלמה. ובזה נתקדשו שמה שניתן לתוכו כבר נתקדש בתוך כלי משה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא היה שם של משה.''' כגון בעלייתן מן הגולה וכי כאחד הן קדושין ומתקדשין א"נ ה"ק ואם א"א שלא היה שם של משה אין לבטל בשביל כך עבודת המזבח והראשון נראה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} בעלייתן מן הגולה.''' היו נותנין מתוך של שלמה לתוך כלים החדשים והן מתקדשין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא היה שם של שלמה.''' ע"כ לומר שכא' הן קדושין ומתקדשין:
 
אסורים בהנאה דגמר שם שם מעגלה ערופה דבמת כתיב ותמת שם מרים ובעגלה ערופה וערפו שם העגלה מה ע"ע בהזמנה אסורה בהנאה אף במת הזמנה מילתא היא:
 
'''{{עוגן1|לשם}} חי.''' לכשימות יקבר בו:
 
'''{{עוגן1|ולשם}} מת.''' שכבר מת:
 
'''{{עוגן1|לפני}} מטתו של מת.''' מפני צערו רוצה לאסור על עצמו ממונו:
 
'''{{עוגן1|אסור}} בהנייה.''' דמת תופס ד' אמות ונחשב כאלו הוא על המת עצמו:
 
'''{{עוגן1|ופשט}} ורחץ ולבש.''' הטיל הכתוב ורחץ בין ופשט ולבש ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה:
 
'''{{עוגן1|במקום}} שאינו טעון טבילה.''' כל ימות השנה הבא לעבוד אין טעון טבילה מדברי תורה אלא מדברי סופרים לזכור טומאה ישנה:
 
'''{{עוגן1|טעון}} קידוש.''' דכתיב בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו:
 
'''{{עוגן1|מקום}} שטעון טבילה.''' ביה"כ לכל חליפות בגדים:
 
'''{{עוגן1|מה}} לבישה בקידוש.''' דנפקא לן בק"ו מטבילה:
 
'''{{עוגן1|לא}} מסתברא אלא.''' למידרש ההיקש בהיפך:
 
'''{{עוגן1|מה}} פשיטה בקידוש ידים ורגלים.''' שנא' ופשט ורחץ אף לבישה בקידוש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואין שני של פילוסין.''' כלומר הגרוע שבפילוסין טוב הוא כמו הטוב שבהנדוין ולמה קאמר שלבש בין הערביים הנדויין דוקא כדי שיהיה חילוק בין שחרית לערבית היה ראוי ליקח השני של פילוסין וחילוק גדול ביניהן ועדיף מן הנדויין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} משום מילה דשמעה פרוטי.''' התנא קא משמע לן דבר בפרוטרוט דאפי' הנדויין שרי וכל שכן השני של פילוסין:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' במנחות פרק ט':
 
'''{{עוגן1|הראשון}} שבראשון.''' השמן הראשון היוצא מן הזית הראשון כלומר מן הגבוה שבעצי זית:
 
'''{{עוגן1|אין}} למעלה ממנו.''' ליכא דעדיף מיניה והוא הראוי להקדים שנאמר ממבחר נדריך:
 
'''{{עוגן1|השני}}.''' שבזית ראשון והראשון שבזית השני שוין:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וכי אין השני שבראשון.''' עדיף מהראשון שבשני ואיך קאמר שהן שוין:
 
'''{{עוגן1|משום}} מילה.''' דשמעה פרוטי. מפרש דבר הברור דלענין מנחות הראשון שבשני והשני שבראשון שוין ולא אמרינן דהואיל וראשון הוא יקדימנו קא משמע לן דשוין וממילא ידעינן דמצוה להקדים השני שבראשון:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' ומאי טעמא של ערבית גרוע משל שחרית:
 
'''{{עוגן1|בד}} ד' פעמים.''' שיהא מן המובחר שבבד:
 
'''{{עוגן1|שהיה}}.''' בשרו נראה מתוכה כאלו הוא ערום:
 
'''{{עוגן1|מילא}} את הכתונת מים.''' ונסתמו הנקבים גם כהה בו הלבנונית והזכות שהיה בו ולכך סבב את המזבח שבעה פעמים כדי שייבש מיד מחום המערכה שבגדי כהונה המטושטשין פסולין לעבודה:
תחילתדףכאן ג/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ראשו}} לדרום ופניו למערב.''' בדין היה שיהיה ראשו להיכל ואחוריו למזבח אלא שמא יטיל גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי שלו לצד המזבח לפיכך היה ראשו לדרום וזנבו לצפון דהכי שפיר טפי ואמצע גופו בין האולם ולמזבח ועוקם ראשו שיהיה פניו למערב:
 
'''{{עוגן1|והכהן}} עומד.''' אחוריו למזרח:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|עד}} כנגד כל המזבח.''' בצפון שהן ל"ב אמה. שהמזבח ל"ב אמה מקום זה קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים אבל שלא כנגד המזבח לצד מערב ולצד מזרח אע"פ שהוא צפון העזרה אינו צפון לשחיטה דבעינן על ירך המזבח כדכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה:
 
'''{{עוגן1|מכנגד}} בית החליפות וכו'.''' שרוחב האולם עודף ט"ו אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח למערב ואותו עודף קרוי בית החליפו' שהיו בהן כ"ד חלונות חלון לכל משמר ששם גונזי' סכינים של קדש וסכין קרי חילף בלשון ערבי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ועד כותל העזרה הצפוני.''' וה"פ ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} לא מצאנו שחיטה כשרה בזר.''' ל"ג ליה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בכל אתר הוין תניי זורק חוץ מפרה הוון תני שוחט.''' וה"פ בכל מקום תני שזורק פסול בזר אבל שחיטה כשרה בזר אבל בפרה תיתני אפילו שחיטה פסולה בזר:
 
'''{{עוגן1|לא}} מצאנו.''' בשום מקום דשחיטה פסולה בזר אפילו בקדשי פנים וכ"ש פרה דקדשי חוץ היא:
 
'''{{עוגן1|מה}} הזייה לא הוכשרה באשה כבאיש.''' דכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור איש ולא אשה:
 
'''{{עוגן1|אף}} שחיטה לא הוכשרה באשה כבאיש.''' וכיון דשחיטת אשה כשרה בכל הקדשים ופסולה הכא ה"ה שחיטת זר פסולה כאן:
 
'''{{עוגן1|ופסולה}} באשה.''' אף אתה אל תתמה על השחיטה אף ע"ג דפסולה באשה כשרה בזר:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} תמן.''' גבי הזיי' לא כתיב כהן:
 
'''{{עוגן1|וליידא}} מילתא.''' ולאי זה דבר כתיב איש להכשיר הזר דמסברא איש ואשה שוין אלא ודאי למעט אשה:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן בשחיטה כתיב ושחט אותה לפניו ואי ממעטין אשה ע"כ לומר דאאלעזר קאי וכי היכא דממעטינן מיני' אשה ממעטינן נמי זר ואי מכשרינן זר דדרשינן שיהא אחר שוחט ואלעזר רואה א"כ אשה נמי תיכשר:
 
'''{{עוגן1|צריך}} כהן.''' שנאמר ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו וכתיב חוקה בסוף הפרשה לעכב:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולמה לא אמר.''' דגם שעיר של יום הכפורים צריך כהן:
 
'''{{עוגן1|דו}} קריא וכו'.''' דהא קרא כתיב ושחט את שעיר החטאת וגו' והביא את דמו וגו' מה הבאת דמו לפנים דוקא בכהן אף שחיטה בכהן ל"א משני כיון דכתיב בקרא ושחט והביא לא איצטריך ר"י לאשמועינן דשעיר צריך כהן בשחיטה:
 
'''{{עוגן1|ובשנייה}}.''' בוידוי שנייה שמתודה על פרו כדלקמן פ' טרף בקלפי וי"מ בשנייה אנא בשם כפר נא וכו':
 
'''{{עוגן1|ואומר}}.''' בשעיר המשתלח עוונות תחלה ואחר כך פשעים ואח"כ חטאים:
 
'''{{עוגן1|המרדים}}.''' העושה להכעיס:
 
'''{{עוגן1|הוא}} חוזר ומתודה וכו'.''' בתמיה אם על זדונות ימחלו לו א"צ לבקש שוב על השגגות:
 
'''{{עוגן1|אלא}} מכיון וכו'.''' משה התפלל כשיתוודו על העונות ועל המרדים יהיו לפניך כשגגות:
 
ששה בשני וידויים שהתודה על הפר:
 
'''{{עוגן1|וג'}}.''' בוידוי השעיר:
 
'''{{עוגן1|וא'}} בגורלות.''' ואומר לה' חטאת:
 
'''{{עוגן1|הקרובים}}.''' העומדים סמוך לכה"ג בשעה שמזכיר השם היו נופלין על פניהם:
 
'''{{עוגן1|הרחוקים}}.''' לא נפלו על פניהם ואלו ואלו אומרים בשכמל"ו:
 
'''{{עוגן1|אלו}} ואלו.''' כלומר אפי' הקרובים לא היו זזים מבית המקדש עד שנשכח מהם השם המפורש ולא ידעו מה שמעו:
 
'''{{עוגן1|זה}} שמי לעולם.''' כתיב חסר וקרינן לעלם שיהא נעלם מרוב בני אדם:
 
'''{{עוגן1|בראשונה}}.''' היו הכהנים גדולי' אומרים השם המפורש בקול רם:
 
'''{{עוגן1|משרבו}} הפרוצין.''' שהיו משתמשין בו אע"פ שלא ידעו אותו על בוריו א"נ שהיו מחללין יה"כ והיו כותבין אותו מיד כששמעו:
 
'''{{עוגן1|ושמעתיו}}.''' לשם בן י"ב שהיה הכה"ג מבליע אותו. בנעימות שמנעימים שאר הכהנים היה הכה"ג מבליע אותו שלא ישמע ובשאר ימות השנה איירי א"נ בשם בן ד' איירי ביה"כ ובנעימה שהיו הכהנים מנעימים בשכמל"ו היה מבליע אותו:
 
'''{{עוגן1|מקלל}}.''' לבנו בשם המפורש ומת:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' הפרסי שהפסיד שני דברים שהלך בנו וגם אחד שמע ממנו השם המפורש:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' ר' איניוני לר' חנינא בא ואמסור לך השם המפורש:
 
'''{{עוגן1|עאל}}.''' נכנס בנו של ר"ח תחת המטה לשמעו גם הוא והיה הבן מתעטש ושמע ר' איניוני קולו אמר מה אתם נוהגין כאן מנהג רמאות זיל לא אמסרנו לא לך ולא לברך והי"מ פי' בהיפך וכאשר פירשתי נ"ל:
 
'''{{עוגן1|חד}}.''' רופא היה בציפורי:
 
ומאן דרגיל ליה ומי שבקי בשם המפורש אינו יכול לאכול וליהנות מן בני אדם דצריך קדושה יתירא א"נ שמא יבא לידי קטטה עמהם ויקללן בשם:
תחילתדףכאן ג/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בא}} לו למזרח.''' חוזר לאחוריו לצד מזרח סמוך לפתח שלא היו מכניסין השעירים להגריל אלא שיהיו בתוך חלל העזר' כדכתיב והעמיד אותם לפני ה' אבל לא לקרבן כ"כ לצד ההיכל עד שהוא בא לשוחטו והיו מקריבין אותו כדתנן לקמן הביאו לו את השעיר שחטו וכו':
 
'''{{עוגן1|לצפון}} המזבח.''' כלומר משןך מכנגד המזבח לצד צפון שיהא כנגד אויר שבין מזבח לצפון דאע"ג דלא שחיט ליה הכא מ"מ כל מעשיו טעונים צפון:
 
'''{{עוגן1|וקלפי}}.''' כלי עץ חלול:
 
'''{{עוגן1|של}} אשכרוע.''' ברוש והוא מין עץ חשוב:
 
'''{{עוגן1|בן}} גמלא.''' יהושע בן גמלא כשנתמנה בכהונה גדולה עשאן של זהב:
 
'''{{עוגן1|בן}} קטין.''' כה"ג היה:
 
'''{{עוגן1|עשה}} י"ב דד.''' ליציקת המים:
 
'''{{עוגן1|מוכני}}.''' גלגל לשקעו בבור שיהו מימיו מחוברים בבור ואינן נפסלין בלינה:
 
'''{{עוגן1|נברשת}}.''' מנורה:
 
'''{{עוגן1|שפרשת}} סוטה כתובה עליה.''' ולא יצטרך להביא תורה לכתוב ממנה פרשת סוטה:
 
'''{{עוגן1|נקנור}} נעשו נסים לדלתותיו.''' שם האיש נקנור ונס שלו מפורש בגמ' גר"ש. גרס שם:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בהלכתא}} עיליתא עד מקירו וכו'.''' פי' גמרו של ברייתא זו בהלכה העליונה וכוונתו על הא דלעיל דף י"ז והמעתיקים הם שקצרו הברייתא:
 
'''{{עוגן1|הסגן}} אומר.''' לכהן גדול בגורל של יום הכפורים אישי כהן. גדול הגבה ימינך:
 
'''{{עוגן1|הסגן}} בימינו.''' כשנכנסים להגריל או בשאר ימות השנה כשהולך הכה"ג:
 
'''{{עוגן1|הניף}} הסגן בסודרין.''' וידעו הכהנים שהתחיל המנסך לנסך וידברו בשיר שאין אומרים שירה אלא על היין:
 
'''{{עוגן1|אחז}} הסגן בימינו.''' כשהכה"ג מקריב היה עולה בכבש והסגן בימינו וכשהגיע לחצי הכבש [אחז] הסגן בימינו. והעלהו:
 
'''{{עוגן1|עד}} שהוא נעשה סגן תחלה.''' כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:
 
'''{{עוגן1|אבדו}} מהו לעשות תחתיהן של זהב.''' או של אשכרוע דוקא:
 
'''{{עוגן1|ייבא}} כהדא.''' אתיא כהא דתנן מעלין בקדש ולא מורידין והאי העלאה היא שעושין אותן של זהב:
 
'''{{עוגן1|ויעשו}} דדין זה ע"ג זה.''' דבמתני' משמע שהיו השנים עשר דד בהיקף הכיור ופריך ולמה לא עשאן בשני סדרים דזה הוא נוי טפי:
 
'''{{עוגן1|כיום}} מרובה של תמיד.''' הני שנים עשר דד נעשו כדי שיקדשו בבת אחת שנים עשר כהנים העוסקין בתמיד בשבת שבתוך החג שהוא יום המרובה כדאמרינן לעיל בפ"ב ואלו היו בשני שורות לא היו יכולין לקדש בבת אחת אע"ג דתני לעיל י"ג כהנים לא עשה דד לשוחט שהשחיטה כשרה בזר:
 
'''{{עוגן1|העליון}} משום כלי וכו'.''' שהכיור היה כשני כלים חלק העליון בפני עצמו וחלק התחתון בפני עצמו והעליון היה נפחת לתחתון וקאמר בשלמא בעליון היו יכולין לקדש דלאו כלי הוא כיון שנפחת אלא התחתון וכי אין בו משום שהוא אויר כלי בתמיה וכיון דכלי הוא אינו ראוי לקידוש דסובר המקשה דקידוש ידים ורגלים לכהנים בכל יום וקידוש ראשון דכה"ג ביה"כ צריך להיות כעין מקוה ולא מתוך כלי כדלקמן בפ' טרף בקלפי:
 
'''{{עוגן1|והיו}} רגלי.''' הכיור שבדרום פחותים כרמונים שהוא שיעור לבטלו מכלי:
 
'''{{עוגן1|הים}}.''' שעשה שלמה:
 
'''{{עוגן1|בית}} טבילה לכהנים הוא.''' היה כשר לכהנים לטבול בו:
 
'''{{עוגן1|והים}} וכו'.''' כלומר כדכתיב והים לכהנים לרחצה בו ושמעי' דלא בעינן כלי:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולאו כלי הוא.''' ואיך כשר לטבול בו דהא אין טובלין בכלים שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מקוה דומיא דמעיין שאין בו תפיסת ידי אדם:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אמת המים.''' היתה נמשכת לתוכו ע"י רגליו שבדרום שהיו נפחתים כרמונים לבטלו מתורת כלי:
 
'''{{עוגן1|מקום}} שאוגרין בו דמו של טלה.''' והוא מזרק שמקבלין בו דמו של טלה ולשון נוטריקין הוא אגר טלה:
 
'''{{עוגן1|מקום}} שאוגרין בו דמו של פר.''' מזרקי' לדם הפר ודריש אלף כמו ואלפיך שהוא פר בן בקר ולפי שדמו של טלה מועט היה של זהב ודמו של פר מרובה משל טלה לכך היה של כסף:
 
'''{{עוגן1|אלו}} הסכינים.''' שכן הוא בלשון ערבי א"נ שמחלפין מחיים למיתה:
 
'''{{עוגן1|כי}} האי דתנינן תמן.''' מדות פ"ו:
 
'''{{עוגן1|קונביתא}}.''' הוא כעין מנורה אלא שהוא בעיגול והיינו כמו אלו שאנו קורין לאמפ"א:
 
'''{{עוגן1|תרגם}}.''' אונקלס לקבל למפר"ס והוא כמו למפו"ן שלנו:
 
'''{{עוגן1|שבשעה}} שהיתה החמה זורחת.''' עלה נברשת:
 
'''{{עוגן1|היו}} הניצוצות.''' הן זהרורין שהחמה זורחת מן המזרח ונוטה על פתח ההיכל שהיא לצד מערב:
 
'''{{עוגן1|והיו}} יודעין שזרחה החמה.''' והגיע זמן ק"ש כותיקין שקורין עם הנץ החמה:
 
'''{{עוגן1|אל"ף}} בי"ת וכו'.''' כלומר ראשי תיבות של פרשת סוטהאבל לא כל התיבות דאין כותבין תורה מגילה מגילה:
 
'''{{עוגן1|ככתב}} שכאן.''' על הטבלה כן כתב במגילה של סוטה:
 
'''{{עוגן1|לא}} מעובה וכו'.''' הכתב של המגילה לא עב ולא דק מהכתב שעל הטבלא אלא בינוני:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} פתר לה כאלף שכאן וכו'.''' כלומר הכתב שבמגילה היה ככתב שעל הטבלא לא עב ולא דק אלא בינוני:
 
'''{{עוגן1|נקנור}}.''' שם איש שהלך להביא דלתות לשער המזרח שבעזרה מנחשת מצרים ונעשו לו ניסים כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|והטילוהו}} בים.''' להקל ממשאן:
 
'''{{עוגן1|ובקשו}} להטיל עוד שני.''' שעדיין לא עמד הים מזעפו:
 
'''{{עוגן1|וגייפו}}.''' וחיבקו להדלת השני:
 
'''{{עוגן1|והיה}} בוכה ומתאבל.''' על הראשונה שאלו מסר גם עליה נפשו לא היתה נאבדת ממנו:
 
'''{{עוגן1|ללמינה}} של יפו.''' לנמל של עיר ששמה יפו:
 
'''{{עוגן1|כי}} האי דתנינן תמן.''' בפרק ב' דמדות:
 
'''{{עוגן1|כל}} השערים שהיו שם.''' בבית המקדש נשתנו להיות של זהב כשהעשירו:
 
'''{{עוגן1|מצהיב}}.''' ומאיר יותר משל זהב:
תחילתדףכאן ג/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בן}} לוי.''' כלומר מן הלוים:
 
'''{{עוגן1|פרק}}.''' הכרעת קול נעימה:
 
'''{{עוגן1|על}} מעשה הכתב.''' קושר ד' קולמסין בד' אצבעותיו וכותב שם בן ד' אותיות כאחת ו"ה רמז לענין היחוד שלם וסלוק השינוי משמו ית':
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וברדייתו}}.''' לרדותו מן התנור:
 
'''{{עוגן1|היו}} מסיקין מבפנים.''' בתוך הדפוס שהיה הלחם בתוכו שכך שנינו במנחות ג' דפוסין היו שם נותנו לדפוס ועדיין היה בצק וכמין דפוס היה לה בתנור וכו' והיה הלחם דבוק מבחוץ לדפוס והיה נאפה יפה שהחום שולט בו משני עבריו שגם בתוך הדפוס היה אש:
 
'''{{עוגן1|ואלו}}.''' אנשי אלכסנדריאה לא היו בקיאין לרדותו מן התנור אם הוא דבוק חוץ לדפוס והיו דובקין אותו בתוך הדפוס הראשון ולא היה נאפה כל צרכו ונתעפש:
 
'''{{עוגן1|למענהו}}.''' לכבודו שלא יהא לחם שלחנו מנוול בעיפוש:
 
'''{{עוגן1|י"ב}} מנה היו נוטלים.''' כל יום מתרומת הלשכה:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהו אומרים ממעשה וכו'.''' וכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל:
 
'''{{עוגן1|היתה}} מתמרת ועולה.''' היה העשן עולה זקוף כתמר ומתפשט בשמי קורה ואח"כ יורד:
 
'''{{עוגן1|היתה}}.''' מתפשטת מיד למטה בתחלת עליית העשן:
 
'''{{עוגן1|ממקום}} אחר.''' שלא ידעה מנהגם:
 
'''{{עוגן1|היה}} פוסק עמה שלא תתבשם.''' דהמדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה לכך התנו עמה קודם הנישואין:
 
'''{{עוגן1|לרבות}} כבודם.''' שלא ימצאו בקיאין זולתם:
 
'''{{עוגן1|נתמעט}} כבודם.''' בחרבן הבית:
 
'''{{עוגן1|וכבוד}} שמים נתרבה.''' הא אלקינו הא קשוט דאפילו לביתיה לא נסיב אפין:
 
'''{{עוגן1|על}} הכבוד המתוקן לצדיקים.''' בבנין דלעתיד:
 
'''{{עוגן1|הרי}} מעלה עשן לנגדי.''' ונזכרתי ע"י כן בחרבן הבית וגם בכבוד הצדיקים שנאמר בישעיה ועל כל מקרחיה ענן יומם ועשן וגו' ועשן זה ע"כ היה כמעלה עשן דאל"כ איך ישבו בחופה מפני העשן אלא ודאי שהיה העשן מתפשט למעלה חוץ לסכך:
 
'''{{עוגן1|המגילה}} הזאת.''' שכתובין בה סימני הקטרת איך להכירן וסדר פיטומו:
 
'''{{עוגן1|זלגו}} דמעיו.''' בזכרון החרבן אי נמי על שחשדו אותן שמעשיהן שלא לשם שמים וכדאמרינן לעיל בפ"ק גבי כה"ג נ"ל:
 
'''{{עוגן1|מצאו}} מתלא.''' טעם למה לא למדו לאחרים מעשיהן:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} מבן קמצר.''' דלא נפקא מידי לעכו"ם אם כותב בפעם אחת או לא:
 
'''{{עוגן1|כי}} האי דתנינן תמן.''' שקלים פ"ה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} חזקיה אמר.''' דר' סימון ורבנן פליגי למה לא מנה התנא אלא אלו:
 
'''{{עוגן1|כשירי}} כל דור ודור.''' כשירים שהיו כל ימי עמידת הבית:
 
'''{{עוגן1|משלך}} יתנו לך.''' כלומר לא משלהם הוא אלא מזונות קצובים לך מן השמים:
 
'''{{עוגן1|ובשמך}} קורין אותך.''' לא ידאג אדם לומר פלוני מקפח פרנסתי כי על כרחם בשם וקראוך לבוא ולשוב במקומך. ואין שכאה לפני המקום. שישלם לעושי רעה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} אדם נוגע במוכן לך.''' משיגיע זמן מלכות לעמוד לא יתעכב אפי' רגע אחת:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך אמר להם הממונה'''</big>}}
תחילתדףכאן ד/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|טרף}} בקלפי.''' חטף ולקח פתאום בחטיפה:
 
'''{{עוגן1|בקלפי}}.''' ששנינו למעלה וקלפי היתה שם ולמה בחטיפה כדי שלא יתכוין להבין במשמושו איזהו של שם ויטלנו בימין לפי שסימן יפה היה כשהיה עולה בימין:
 
'''{{עוגן1|והעלה}} שני גורלות.''' א' בימין וא' בשמאל והשעירים עומדים אחד לימין וא' לשמאל ונותן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין ושעלה בשמאל על שעיר של שמאל:
 
'''{{עוגן1|לה'}} חטאת.''' שם המפורש היה מזכיר כדאמרינן לעיל בפ' אמר להם הממונה:
 
'''{{עוגן1|והן}} עונין אחריו.''' כשמזכיר את השם:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} סוף דבר קלפי.''' לאו דוקא מקלפי היה צריך ליטול הגורלות אלא אפי'מסלים היה כשר:
 
'''{{עוגן1|כדי}} לעשות.''' פרסום לדבר שהיא כלי שלא היו צריכין לה במקדש לדבר אחר זולת גורל השעירים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויביא שני חוטין וכו'.''' למה דוקא גורלות והן שני חתיכות עץ שהיה חקוק על האחד לה' ועל השני לעזאזל וקשיא ליה מה לנו לחקוק השם יתן לתוך הקלפי חוט לבן וחוט שחור ויאמר זה לשם וכו':
 
'''{{עוגן1|שיהא}} ניכר שהוא לה'.''' ולפעמים אזל ליה הלבנונית או השחרות שבחוטין ואינו ניכר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויביא צרורות וכו'.''' שבהן ניכר השחרות והלבנות לעולם:
 
'''{{עוגן1|שיהא}} ניכר שהוא לה'.''' והרואה הצרורות אינו יודע איזהו לה' ואיזה לעזאזל:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויכתוב.''' על הצרורות ולמה דוקא עשו של עץ ולא הכשירו כל דבר:
 
'''{{עוגן1|שיהא}} ניכר לעולם.''' וצרורות הם נשברים ואינן ניכרים:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת שהיה חקוק על הפתקאות תיבת לה' ותיבת לעזאזל דהא בעינן שיהא ניכר לעולם ואי בכתב לחוד לא סגי דפעמים שנמחק:
 
'''{{עוגן1|מה}} שזה מעלה.''' מקלפי של תחומין וזה מעלה מקלפי של שבטים כנגדו זכה אותו שבט באותו תחום:
 
'''{{עוגן1|באורים}} ותומים.''' וכל שבט ותחום שהיה עולה מקלפי היה בולט שם השבט והתחום באורים ותומים:
 
'''{{עוגן1|ובכספים}}.''' מי שעלה בחלקו סמוך לירושלים היה מעלה בדמים למי שחלקו רחוק וה"ה לשאר דברים:
 
'''{{עוגן1|לפני}} ה' אלו אורים ותומים.''' דע"י שמות קדושים המונחים בתוך החשן היו מחירים דבריהם:
 
'''{{עוגן1|לא}} היתה א"י מתחלקת לעולם.''' שהיה כל א' בורר לעצמו חלק יפה ולא היו מתרצים בהטלת הגורל:
 
'''{{עוגן1|ג'}} חינין הן.''' שנתן הקב"ה לישובו של עולם:
 
'''{{עוגן1|חן}} אשה בעיני בעלה.''' ואפי היא מכוערת נושאת חן בעיניו שאילולי כן לא היו נישאות וגם בעליהן לא היו מזדקקין להן:
 
'''{{עוגן1|חן}} מקום בעיני יושביו.''' אפי' הוא רע כדמצינו באנשי יריחו:
 
'''{{עוגן1|חן}} מקח בעיני לוקחיו.''' כי לולי זה היה בטל רוב המשא ומתן והוא צורך קיום העולם:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} בושר בחלקו של חבירו.''' בוסר בסמ"ך פי' כל א' חלקו של חבירו מבוזה בעיניו ואינו חפך בו. ובזה ומתרגמינן ובסר:
 
'''{{עוגן1|נגע}} בהן.''' בגורלות כשהן למטה בקלפי וקודם שהעלה אותן נתערבו ואינו יודע באיזהו עלה לה' ובאיזהו עלה לעזאזל:
 
'''{{עוגן1|אין}} השעירים כמצותן.''' ופסולין דהעלאה מתוך הקלפי מעכבת:
 
'''{{עוגן1|ומשהעלה}}.''' את הגורלות חוץ לקלפי ונתערבו אח"כ קודם שהניחן על השעירים כשרים דהנחה על השעירים אינה מעכבת:
 
'''{{עוגן1|ובעלייתו}} נגע בהן ונתערבו.''' ל"ג:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' הכהן אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל ימיני דבריו קיימין וזה שעל ימינו קודש דה"ז כמצותו וכן אם אמר אם של שם וכו' ה"ז קדש אע"ג דטפי ניחא ליה שיעלה בשל ימין אפילו הכי של שמאל קדש דהא מכל מקום אהני הגורל לקבוע שם:
 
לא יקדש אלא זה שעל ימיני או שאמר לא יקדש אלא זה שעל שמאלי:
 
'''{{עוגן1|לא}} קדש.''' שהרי לא אהני הגורל ולא מידי:
 
'''{{עוגן1|מפני}} מה.''' כלומר מאי טעמא לא קדש:
 
'''{{עוגן1|קובען}} בפה.''' מפני שאין קביעתן אלא בפה ולא בגורל ובקרא כתיב ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין קריאת השם עושה חטאת:
 
'''{{עוגן1|אמרה}} התורה.''' ונתן אהרן על שני השעירים גורלות:
 
'''{{עוגן1|גורלות}} של כל דבר.''' של כסף ושל זהב ושל עץ ושל אבן דה"א דבעינן דוקא של זהב דומיא דציץ קמ"ל דכל מילי כשר:
 
'''{{עוגן1|יכול}} יתן שני גורלות על זה וכו'.''' וה"ק קרא ונתן על כל אחד מהשעירי' גורלות:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} גורלות גורל א' לה'.''' מדלא הדר לכתוב גורלות לה' אלא גורל בא למעט שא"צ אלא גורל א' לכל א':
 
'''{{עוגן1|יכול}} יתן של שם ושל עזאזל על זה וכו'.''' כדי לקיים גורלות ואיזה שירצה יעשה לשם:
 
'''{{עוגן1|תלמוד}} לומר גורל א' לה'.''' מדכתיב א' לומר שלא יתן על כל א' אלא א' של שם וא' של עזאזל:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא דא קדמייתא.''' כלומר ולאו אימעיט הא מדכתיב גורל דמשמע שלא יעשה אלא גורל א' של שם וא' של עזאזל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כיני.''' כן היא הברייתא יכול שלא יעשה אלא גורל א' לה' וא' לעזאזל אלא שאף על פי כן יתן שניהם על כל א' כדי לקיים קרא כדכתיב גורלות ואותו שעלה עליו השם יהיה לה':
 
'''{{עוגן1|תלמוד}} לומר גורל א' לה'.''' דהאי א' מיותר ללמדך שלא יתן על השעירים יותר מגורל א':
 
'''{{עוגן1|קדש}} מלמטן ושם מלמעלן.''' שהיה כתוב יו"ד ה"א בסוף שיטה ראשונה וקדש (לה') [ל] בתחילת שיטה שנייה ונקרא יפה כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו שהשם הוא למעלה מן הלמ"ד כזה ודכוותה גבי גורלות של יוה"כ היה כתוב גורל א' ל' מלמטה ושם מלמעלה:
 
'''{{עוגן1|אני}} ראיתיו ברומי.''' שנכנס לאוצר מלך כדאיתא במעילה במעשה דבן תלמיון:
 
'''{{עוגן1|ונתן}} אהרן.''' לכתחילה הנתינה באהרן אבל בדיעבד כשר אפי' אם נתן זר:
 
'''{{עוגן1|אם}} העלה זר.'''הגורלות מתוך הקלפי פסול:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} קל וחומר.''' שתהא העלאה כשרה בזר ומה וכו':
 
'''{{עוגן1|(ומשני)}} לא צורכא דלא.''' לא צריכא למימר אלא בהיפך:
 
ה"ג נתינה שאינה מעכבת אם נתן זר כשר העלייה שהיא מעכבת אם העלה זר פסולה:
 
'''{{עוגן1|ואמר}} ר"י וכו'.''' כלומר וכן אר"י:
 
העלייה מתוך קלפי מעכבת עבודה שאין השעירין מתפרשין זה לשם וזה לעזאזל אלא ע"פ הגורל לפיכך צריך לראות איזה עולה בימין ויהא שעיר של ימין נקבע בו וכן בשמאל דכתיב עלה עלה תרי זימני:
 
אין נתינת הגורלות על שני השעירים מעכבת שאפילו לא הניחו עליו כשר שהרי הוקבעו בגורל:
 
'''{{עוגן1|קובען}} אפילו בפה.''' כלומר אף העלייה אינה מעכבת ואם יאמר הכהן זה לשם וזה לעזאזל הוקבעו בלא הגרלה שאין הגרלה מעכבת אלא שחיסר מצוה:
 
'''{{עוגן1|סברין}} מימר.''' סברוהו למימר לר"י יכול לקבוע אחד היום לה' ואחד למחר לעזאזל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על דעתיה דר"י לאיזה דבר נאמר גורלות.''' וה"פ כיון דקובען בפה למה נאמר גורלות. ומשני למצוה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} השם.''' שקורא עליו בפיו עושהו חטאת וקשיא לר"י:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' תפרש לברייתא זו במצליח בגורל ושל שם עולה בימינו הוא יודע שהחטאת מקובל ורצוי:
 
'''{{עוגן1|לא}} הגריל ולא נתוודה.''' על השעיר המשתלח כשר אלא שחיסר מצוה דכתיב והתודה עליו וגו' בבבלי משני תני לא הניח ולא התודה:
 
'''{{עוגן1|לה'}}.''' כתיב והשעיר אשר עלה עליו הגורל לה':
 
'''{{עוגן1|שיהא}} פסול משום מחוסר זמן.''' כגון ששחט אמו היום לחולה או שאינו בן שמנת ימים דבעינן שיהא ראוי לה':
 
'''{{עוגן1|ואתיא}}.''' הך ברייתא כי האי דאר"י שקובען אפי' בפה ואפילו קבע א' היום וא' למחר נמי כשר וקמ"ל קרא דבשעה שהוא קובע השעיר לעזאזל לא יהא מחוסר זמן אף על גב שלמחר ביום הכפורים לא יהיה מחוסר זמן בעינן שגם בשעת קביעת הפה לא יהיה מחוסר זמן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על דעתיה דר' ינאי לאיזה דבר נאמר לה' וחש לומר שמא יעלה לשם.''' וה"פ אלא לרבי ינאי ל"ל קרא תיפוק ליה אין קביעת השעירים אלא בגורל א"כ פשיטא דבעינן שלא יהא השעיר המשתלח מחוסר זמן דהא איכא למיחש שיעלה המחוסר זמן לשם:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' תפרש לברייתא:
 
'''{{עוגן1|ברוצה}} להגריל.''' ואם יעלה המחוסר זמן לה' יחזור ויגריל בתחלה קמ"ל קרא דאסור לעשות גם שעיר המשתלח מחוסר זמן וה"ה דהוה מצי לשנויי דאיצטריך קרא בשכבר הגריל ואח"כ נעשה מחוסר זמן כגון שנשחטה אמו היום לחולה:
 
'''{{עוגן1|חייב}}.''' כרת משום שחוטי חוץ:
 
'''{{עוגן1|אר"ח}}.''' ולא פליגי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מ"ד חייב בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ מ"ד פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ.''' וה"פ אם לא קרב השעיר הנעשה בחוץ כל א' היה ראוי להקריבו לחטאת של מוסף יום הכפורים האמורה בפ' פנחס ואם כבר קרב שעיר מוסף תו לא חזי לקבל בפנים ואין חייבין עליהן משום שחוטי חוץ וא"ת הא ראויין לשעיר הפנימי י"ל כוון דמחוסרין הגרלה שהיא מעכבת והיא כעין מעשה בגופן לא נקראים ראויין לפנים:
 
'''{{עוגן1|ר"ח}}.''' רצה לדמותן לפסח בשאר ימות השנה ששחטו בחוץ בין לשמו בין שלא לשמו דחייב הואיל וראוי לפנים שלא לשמו ה"ה הכא נמי אמרינן הואיל וראויין לשעיר הנעשה בחוץ:
 
'''{{עוגן1|ולא}} דמיא דא"ר מנא כו' תרווייהו אמרין.''' דשאני פסח שעבר זמנו דלא בעי עקירה אלא מאליו משתנה לשם שלמים:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן אינו נעקר שם שעיר הפנימי שהיה עליהן מתחלה שקנה אותן לשמו [אלא] ע"י השחיטה ולא אמרינן הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' אלא במאי פליגי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מ"ד חייב סברין מימר אין הגרלה מעכבת מ"ד פטור סברין מימר הגרלה מעכבת.''' וה"פ כיון דאין הגרלה מעכבת מיד ראוי לפנים הלכך חייב ומ"ד פטור כיון דהגרלה מעכבת אין ראוי לפנים שהרי הן מחוסרי זמן ומעשה בגופן כדפרישית:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} כלום יש כאן לשם.''' שראוי לפנים אלא אחת ולמה יהא חייב על שתיהן:
 
'''{{עוגן1|או}} זו או זו.''' כלומר באמת אינו חייב אלא אחת ל"א כיון דאו זה או זה ראוי לפנים ואינו ידוע איזה מהן חייב על שתיהן:
 
'''{{עוגן1|ופטור}} על של עזאזל.''' שאינו ראוי להקריב בפנים:
 
'''{{עוגן1|ששחיטתו}} של שעיר.''' אם שחטו קודם מתן דמו של פר בפנים פסול א"כ הרי הוא מחוסר זמן אם שחטו קודם מתן דמו של פר:
 
'''{{עוגן1|שחט}} את הפר.''' בחוץ עד שלא הגריל על השעירים מהו שיהא חייב ומיבעיא ליה אם מתקבל בפנים או לא:
 
'''{{עוגן1|השעיר}} מעכב את הפר.''' והיינו אם לא הגריל על השעיר מעכב שחיטתו של פר ש"מ שאם שחט הפר קודם הגרלה פסול:
 
'''{{עוגן1|הדא}} דתימא וכו'.''' כלומר לעולם אימא לך אין הגרלה מעכבת שחיטת הפר ודקשיא ליתני אין השעיר מעכב את הפר דודאי במתנת פנים שבין הבדים אין השעיר מעכב הפר:
 
'''{{עוגן1|אבל}}.''' הא דתני השעיר מעכב את הפר היינו במתנת פרכת שאין מזה מדם הפר על הפרכת עד שיזה תחלה מדם השעיר על בין הבדים:
 
'''{{עוגן1|היך}} עבידא.''' כמו היכי דמי:
תחילתדףכאן ד/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לשון}} של זהורית.''' צמר צבוע אדום:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} בית שלוחו.''' כנגד שער שהוציאוהו בו:
 
'''{{עוגן1|ולנשחט}}.''' היה קושר לשון של זהורית כנגד בית שחיטתו כלומר בצוארו והשתא לא אתי לאחלופי בשעיר המשתלח שזה בראשו וזה בצוארו ותרווייהו בשחר שעירים לא מיחלפי שבאחרים לא היה לשון של זהורית קשור:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|של}} שעיר.''' משתלח דבעי חלוקה כדתנן לקמן מה היה עושה חציו קשור בקרניו וחציו קשור בסלע היה משקלו סלע:
 
'''{{עוגן1|ושל}} מצורע.''' דלא בעי חלוקה די לו בשקל:
 
'''{{עוגן1|ושל}} פרה.''' דבעי כובד ליפול אל תוך שריפת הפרה בעי' משקל ב' סלעים:
 
אית דמפקין לישנא כלומר יש אומרים בלשון אחר של פרה בי' זוזין והיינו הך דסלע ד' זוזין וב' סלעים ומחצה הן י' זוזין:
תחילתדףכאן ד/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ממרס}}.''' מגיס ומנער ומערב בו שלא יקפה כשישהא עד שיעשה עבודת הקטרת על הרובד הרביעי. כל הרצפה עשויה שורות שורות טבלאות אבני שיש וכל שורה ושורה קרויה רובד וקס"ד דעל שורה רביעית שמפתח ההיכל ולפנים קאמר:
 
'''{{עוגן1|וחותה}}.''' את הגחלים ומניח את המחתה עד שיחפון בחפניו את הקטרת ויתן לתוך הכף ואח"כ יכניס כף ומחתה לפנים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיני}} מתניתא.''' כן היא מתני' על הרובד הרביעי שבעזרה. היה מניחו דאלו בהיכל היה אסור לממרס לעמוד בשעת הקטרה דלפני ולפנים דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד:
 
'''{{עוגן1|שחט}}.''' הפר בחוץ חייב כרת משום שחוטי חוץ וזה ל"צ לאשמועינן אלא משום סיפא תני ליה:
 
'''{{עוגן1|חפץ}}.''' הקטרת בפנים ולא חפן תחלה בחוץ פטור דחפינ' שבחוץ אינה אלא למדה בעלמא ויותר נראה דה"ג חפן בחוץ פטור וטעמו לפי שאינו גמר עבודה:
 
'''{{עוגן1|חתה}}.''' הגחלים מע"ג המזבח ונכנס לפני ולפנים והקטיר ואח"כ נשפך דם הפר הואיל וההקטרה היתה בהכשר כשרה ויביא פר אחר ויכניס דמו לפנים אבל א"צ הקטרה שנית:
 
'''{{עוגן1|עד}} שלא הקטיר.''' כלומר אבל אם עד שלא הקטיר נשפך הדם הרי החתיית גחלים בפיסול לחתות שנית לאחר שישחוט הפר וה"ה אם הקטיר לאחר שנשפך דם הפר צריך הקטרה שנית:
 
'''{{עוגן1|להביא}} פר אחר ולהכניס דמו.''' מיד מבלי שיקטיר שנית אי אפשר שאני אומר דלמא קודם הקטרה נשפך הדם והיתה הקטרה פסולה וצריך להקטיר שנית לאחר שישחוט הפר דאל"כ ה"ל שלא על הסדר דבעינן תחלה שחיטת הפר ואח"כ יקטיר הקטרת:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והוא צריך לחות בתחלה ולחות בתחלה אין את יכול וכו'.''' וה"פ ולהקטיר שנית לאחר שחיטת הפר השני נמי אי אפשר שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והיתה הקטרה הראשונה בכשרות וחייב על הקטרה השנייה מיתה משום אל יבא בכל עת אל הקדש שהרי ביאה יתירה היא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ובטלו העבודות.''' בתמיה א"כ בטלו עבודות יה"כ. ומשני אשכחת. תנא שאמר דלפעמים בטלו עבודות יה"כ והיינו בענין זה שנשפך הדם וספק קודם הקטרה ספק לאחר הקטר' שא"א לעשות כל העבודות שלאחריה דה"ל שלא על הסדר:
 
'''{{עוגן1|שחט}}.''' הכ"ג את הפר ומת מהו שיכנוס אחר בדם הפר ששחט הראשון:
 
'''{{עוגן1|בפר}}.''' בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ודרשינן בפר אבל לא בדמו של פר דאם שחט ומת אין המשמש תחתיו נכנס באותו דם לפנים אלא צריך להביא פר אחר ולשחטו:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} בדם.''' הפר נכנס תחתיו:
 
'''{{עוגן1|מילתיה}} דריב"ל וכו'.''' מדברי רבי יהושע בן לוי מוכח דס"ל אפילו בדם הפר וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיכנס.''' כהן המשמש תחתיו לפנים בקטרת שחפן הראשון ונתן לתוך הכף או דלמא צריך לחזור ולחפון:
 
'''{{עוגן1|מה}} צריכא ליה.''' כלומר ע"כ לא קמיבעיא ליה אלא בחפינה שנאמר מלא חפניו דמשמע חפניו של זה ולא של אחר:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן דלא כתיב בדמו אלא בפר משמע אפילו בדם הפר דאס"ד דס"ל בפר ולא בדמו של פר א"כ פשיטא דה"ל קטרת פסול שהרי חפן קודם שחיטת הפר:
תחילתדףכאן ד/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בכל}} יום.''' כשחותה גחלים ממערכה שנייה של קטרת להכניס על מזבח הפנימי לקטרת שחרית וערבית:
 
'''{{עוגן1|חותה}} בשל כסף ומערה בשל זהב.''' ואינו חותה בשל זהב שחתיית גחלים שוחקת הכלי ומחסרו והתורה חסה על ממונן של ישראל:
 
'''{{עוגן1|והיום}} חותה בשל זהב.''' שלא להטריח על כה"ג לערות מכלי אל כלי:
 
'''{{עוגן1|כבדה}}.''' שהיה דופנה עבה:
 
'''{{עוגן1|והיום}} ארוכה.''' מפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיי}} וכו'.''' הא דתנן במתני' בכל יום חותה בתוך של ד' קבין ומערה בתוך של ג' קבין אתיא כי האי דתנינן בתמיד נתפזרה לו קב גחלים היתירה:
 
'''{{עוגן1|מכבדה}} לאמה.''' סילון של מים העוברת בעזרה ויוצאה לנחל קדרון:
 
'''{{עוגן1|פסכתר}}.''' סיר של נחשת:
 
'''{{עוגן1|שלא}} לייגעו.''' כיון שכל עבודות יום הכיפורים אינן כשרות אלא בו:
 
'''{{עוגן1|אמה}} גמודה.''' אמה קצרה כדי שיתן ידו למטה מזרועו ותהא זרועו מסייעתו:
 
'''{{עוגן1|והיום}} היה בה נרתיק.''' סביב ידה של מחתה לאחוז בה שלא יכוה משום דכלי מתכות שחם מקצתו חם כולו ולפיכך היה צריך היום נרתק יותר משאר ימות השנה לפי ששהו הגחלים במחתה זמן מרובה עד לאחר שגמר כל המתנות ואח"כ הוציא אותה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואינו חוצץ.''' הנרתק הזה בין היד למחתה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אר"י וכו'.'''קובעו להנרתק במסמורין וה"ל כגופו של מחתה:
 
'''{{עוגן1|טובוי}} דו בבייתיה.''' כלומר טוב הוא מי שיש לו ממנו בבית:
 
'''{{עוגן1|טובוי}} דו בלווייתיה.''' וטוב הוא למי שיש לו כשהוא מהלך בדרך והזהב הזה מלווהו ונ"מ למיבעי עליו רחמים י"מ ול"נ שהזהב הזה סגולתו שמטיב ומאיר עיניו של אדם לכך טוב הוא בבית וטוב הוא פשיטא להולך בדרך שדרך ממעט מאור עיניו של אדם:
 
'''{{עוגן1|שמכניסין}} אותו לאור.''' כלומר אע"פ שמצרפין אותו אינו נחסר ממנו כלום. ה"ג מעשה במנורה במקדש שהיתה יתירה על מנורה שעשה משה במדבר דינר זהב והכניסוה לכור פ' פעמים ולא חסר האש. ממשקלה כלום:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויאות.''' בתמיה וכי כך הוא הא עינינו רואות כשנותנין זהב בכור באש הוא נחסר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} עד דלא יקום וכו'.''' כשעדיין לא קם הזהב על ברירותיה שלא נצרף כל צרכו נחסר ממנו אבל בשכבר נצרף כל צרכו לא חסר ממנו כלום אפי' מכניסין אותו לאש כמה פעמים:
 
'''{{עוגן1|שהיה}} מכסיף כל הזהבים שהיו שם.''' כשהחנות נפתח למכור אותו סוגרין שאר החנויות המוכרין שאר זהב:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וכתיב ואת כל הבית צפה זהב ואת אמר הכין.''' וה"פ קשיין קראי אהדדי כאן קאמר כל הבית צפה זהב וכאן אמר בכסף לטוח קירות הבית:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' לזהב קרא כסף שמכסיף את כל הזהב:
 
'''{{עוגן1|דומה}} לאש.''' שבוער בגפרית:
 
'''{{עוגן1|לשם}}.''' מקומו הוא נקרא. כדכתיב וזהב מאופז:
 
'''{{עוגן1|וטחים}}.''' את הזהב בבצק כדי שיאכלו אותו ודרך הנעמיות לבלוע המאכל בלא לעיסה. והן מצרפין את הזהב בזפק שלהן. דוקלטינס. מלך רומי היה:
 
'''{{עוגן1|משקל}} גורדינון.''' הוא דינר היוצא בגרד:
 
'''{{עוגן1|כיי}}.''' כי האי דתנינן תמן במסכת מדות פ"ג:
 
'''{{עוגן1|וגפן}} של זהב.''' שהיה עושה פירות של זהב:
תחילתדףכאן ד/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|פרס}}.''' חצי מנה:
 
'''{{עוגן1|מוסיף}} מלא חפניו.''' שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס של שחרית ושל ערבית הניתן על מזבח הפנימי:
 
'''{{עוגן1|והיום}} דקה מן הדקה.''' זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר ערב יה"כ למכתשת ושוחקה הדק:
 
'''{{עוגן1|בכל}} יום הכהנים.''' העולים למזבח עולים בשפת מזרחו של כבש שהמזרח הוא לימין העולה דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין למזרח:
 
'''{{עוגן1|והיום}}.''' כה"ג משום כבודו להראות חשיבותו שהוא כבן בית והולך במקום שהוא חפץ מה שאין שאר הכהנים רשאין לעשות:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|פטום}} הקטרת.''' כתישת הסמנין ותקין הקטרת נקרא פטום וכן המבשם והממלח כל הבשמים בקרא פטום מרקחת מתרגם הירושלמי מפטים:
 
'''{{עוגן1|הצרי}}.''' שרף הנוטף מעצי הקטף וכל מידי דמנטף מן העץ נקרא שרף וקורין גומ"א:
 
'''{{עוגן1|והצפורן}}.''' מין עשב שחלק כציפורן:
 
'''{{עוגן1|חלבנה}}.''' גלמ"א והוא שרף אילנות בערי יון ואע"פ שריחה רע מנאה הכתוב עם שאר סמני קטרת:
 
'''{{עוגן1|מור}}.''' הוא הדם הצרור בחיה שבהודו ובו מתבשמין בני אדם וי"מ שהוא מין עשב או אילן שריחו נודף:
 
'''{{עוגן1|וקציעה}}.''' קידה:
 
'''{{עוגן1|שבלת}} נרד.''' סם אחר הוא ודומה לבית יד של שבלת:
 
'''{{עוגן1|וכרכום}}.''' הוא שקורין זפרא"ן:
 
'''{{עוגן1|קלופה}}.''' קליפת עץ וקורין לו בערבי קשר סליכה:
 
ה"ג נמצאת אומר שס"ח מנים היו שס"ה כנגד ימות החמה מחציתו בבקר ומחציתו בערב:
 
'''{{עוגן1|ושלשה}}.''' מנים היתירים היו להקטרת הקטורת. ביה"כ:
 
'''{{עוגן1|הדא}} היא.''' דתנן במתני' והיום מוסיף מלא חפניו וכדפרישית במתני' כרשינה. עשב ששמו כך:
 
'''{{עוגן1|יין}} קפריסין.''' יין שבא ממקום ששמו קפרוס וחזק הוא מאוד:
 
'''{{עוגן1|חמר}} חיור.''' יין שאינו לבן מכל וכל ולא אדום:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} יין עתיק.''' שהוא ישן וחזק:
 
'''{{עוגן1|רובע}}.''' הקב:
 
'''{{עוגן1|מעלה}} עשן.''' עשב שמעלה עשן עד שהוא מתמר ועולה כמקל:
 
'''{{עוגן1|אף}} כיפת הירדן.''' וורד שגדל על שפת הירדן:
 
'''{{עוגן1|פסלה}}.''' דכתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה':
 
'''{{עוגן1|חייב}} מיתה.''' כי עייל ביה"כ דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות בזאת יבא אהרן וגומר וכי מעייל קטרת חסר ביאה ריקנית היא וחייב מיתה ואם הביא גם קטורת שלימה עמה חייב על שהקטיר קטרת חסר:
 
'''{{עוגן1|רשב"ג}}.''' לפרושי אתא:
 
'''{{עוגן1|שפין}}.''' מושחין:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהיא נאה.''' יותר אחר ששפין אותה בבורית כרשינה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהיא עזה.''' ואין ריחה נודף אם אין שורין אותה ביין קפריסין:
 
'''{{עוגן1|והלא}} מי רגלים יפין לה.''' לצפורן לשרות בו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} שאין מכניסין ריח רע לעזרה.''' ופטום הקטרת היה צריך להיות בעזרה וגם כל המכשירים היו נעשין בעזרה:
 
'''{{עוגן1|היה}} אומר.''' הממונה לשוחק:
 
'''{{עוגן1|היתה}} פסולה.''' היינו בשאר ימות השנה דאינו חייב מיתה אלא ביה"כ שנכנס לפני ולפנים:
 
'''{{עוגן1|לא}} נתן לתוכה מלח.''' דמדאורייתא בעי קטרת מלח דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח א"נ מדכתיב ממולח טהור קדש וכיון שלא נתן בו מלח ה"ל ביאה ריקנית וחייב עליה מיתה ביה"כ:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} או שלא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה.''' שנאמר כי בענן אראה על הכפורת:
 
'''{{עוגן1|ועובר}} משום הכנסה יתירה.''' חייב משום ואל יבא בכל עת אל הקדש שנכנס שלא לצורך ועיין בת"י דף כ"ב בד"ה ותיפוק ליה וכו':
 
'''{{עוגן1|אינו}} יכול לעמוד בריחה.''' שהיה נודף ריח טוב ממנה ביותר פיטמה חציים. מחצית הסמנין דהיינו קפ"ד מנים:
 
'''{{עוגן1|שלשים}} ורבעים.''' אם פטם שליש או רביע ממנה לא שמענו אם הוא כשר או לא וי"מ לא שמענו ופיטום ההוא פסול:
 
'''{{עוגן1|כמדתה}} היתה כשרה.''' כל שהיה כמדתה לכל סממנן אפי' מנה אחת הצריך לכל יום כשרה:
 
'''{{עוגן1|ודא}} דאת אמר.''' והא דאמרת פיטמה לחצאין כשרה היינו נמי שנותן מכל סממן לפי ערך אבל אם נטל מאחד מסממנים יותר מחציו ומשני פחות מחציו עד שהוא קפ"ד מנים פסול:
 
'''{{עוגן1|אחת}} לששים.''' או לשבעים שנה לא היה צריך (לפנים) [לפטם] אלא חצי שיעור משום דמותר דששים או שבעים שנה סלקי לחצי קטרת פעמים לס' ופעמים לע' שנה לפי שאין כל החפניים שוות:
 
'''{{עוגן1|הדא}} היא.''' והיינו דתנן במסכת שקלים פ"ד מותר הקטרת מה היו עושין בה שנתותר כל שנה מהג' מנים של יה"כ:
 
'''{{עוגן1|הקטיר}} כזית בחוץ.''' הוא דחייב אבל בפחות מכזית פטור:
 
'''{{עוגן1|פחות}} מכזית בפנים פטור.''' קס"ד דבדיעבד אפי' מקטיר פחות מכזית כשר ופריך ר"ז וכו' נפטרו הציבור בפחות מכזית ידי חובתן. א"כ אף המקטיר בחוץ אפי' פחות מכזית יהא חייב דהא מתקבל בפנים הוא:
 
'''{{עוגן1|מן}} מה דתני.''' תנא הקטיר כזית שלם בחוץ הוא דחייב שמעינן פירושן הא דתני פחות מכזית מבפנים פטור היינו דוקא אם השלים אח"כ החלק השני החסר מזה אבל אם לא השלים חייב:
 
'''{{עוגן1|לפי}} שנאמר.''' בקטרת של כל ימות השנה ושחקת הדק א"כ ל"ל דקה ביה"כ:
 
'''{{עוגן1|אר"י}}.''' הא דתנן במתני' כה"ג מקדש ידיו ורגליו מן קיתון של זהב היינו בשאר קידושין שמקדש בו ביום אבל קידוש הראשון צריך שיהיה מן הכיור:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' ברייתא פליגא על ר' יונה שמכשרת כל הכלים המקודשים לקידוש ידים ורגלים:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' הא דכשרים כל הכלים היינו לכה"ג ביה"כ ולקידוש האחרונים אבל קידוש הראשון בעי כיור:
 
'''{{עוגן1|הכיור}} והכן מעכבין.''' וקס"ד מעכבין העבודה וטעמו שאם אין שם כיור וכן אינו יכול לקדש רגליו מתוכו ואין כאן עבודה דבעינן שיקדש ידיו ורגליו מן הכיור:
 
'''{{עוגן1|מקומן}} מעכב.''' שהכיור מעכב הכן שאם אין כיור אין כן ואם אין כן אין כיור ל"א אם אין הכיור וכנו במקומן פסול לקדש בשאר כלים אבל אם יש שם כיור וכן אף שאר כלים כשרים לקדש ולשון זה נראה עיקר:
תחילתדףכאן ד/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בכל}} יום היה שם.''' במזבח החיצון:
 
'''{{עוגן1|ארבע}} מערכות.''' של עצים שמבערים עליהם האש ובגמרא מפרש להו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|קיומי}} אש.''' שאם אין אש של מערכה גדולה מתגבר מוסיפין עליו מזה:
 
'''{{עוגן1|איכול}} איברים ופדרים.''' שלא נתעכלו מבערב כגון שלא ניתנו ע"ג המערכה או ניתנו ולא הספיקו להתעכל:
 
'''{{עוגן1|זו}} קטרת.''' מערכה ליטול ממנו גחלים להקטיר עליהן קטרת שבהיכל:
 
'''{{עוגן1|ולית}} לרבי יוסי מערכת עיכול איברין.''' דסבירא ליה דמהדרין להו למערכה גדולה שנאמר אשר תאכל את העולה אם אינו ענין לתחלתו שנאמר על מוקדה תנהו ענין לסופה:
 
'''{{עוגן1|ולית}} לר' יהודה אף מערכת קיום האש.''' דלא צריך לזה מערכה דכהנים זריזין הן:
 
מה מקיים רבי יהודה כלומר מאי עביד ר"י בקרא דאש תמיד דמוקמינן למערכת קיום אש:
 
'''{{עוגן1|אש}} שאמרתי לך תהא תמיד.''' והיינו של מנורה שנאמר בה להעלות נר תמיד:
 
'''{{עוגן1|לא}} תהא אלא.''' מאש שעל מזבח החיצון:
 
'''{{עוגן1|ושורפין}} אותן בפני עצמן.''' ע"ג המזבח:
 
'''{{עוגן1|מה}} את ש"מ.''' איך שמעינן ממתני' שדוחה את השבת:
 
'''{{עוגן1|והיום}}.''' ביה"כ חמש וכי היכא דדוחה יה"כ דוחה נמי שבת:
 
'''{{עוגן1|דבר}} שאינו מעכב דוחה.'''וכי שריפת איברין ופדרין שאם אינן נשרפין אינן מעכבין הקרבן ודוחין את השבת:
 
עידי החדש יוכיח שאינן מעכבין הקרבן שהרי לפעמים יבואו אחר הקרבת הקרבן של בין הערבים או בזמן הזה ואפ"ה דוחין את השבת א"נ אם אינן באים להעיד והחדש מעובר אין כאן קלקול דאתם אפילו מזידין ואפ"ה דוחין שבת:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.'''ספ"ק דר"ה:
 
'''{{עוגן1|מנין}}.''' שמוסיפין מערכה לקטרת של יה"כ:
 
'''{{עוגן1|מה}} ת"ל אש.''' דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש:
 
'''{{עוגן1|שהיא}} בטילה ע"ג גחלים.''' שיהיו הגחלי' מרובין משלהבת ואלו במערכ' גדולה או בשאר מערכות היה אש הרבה:
 
'''{{עוגן1|יכול}} עוממות.''' כהות שעלה האפר עליהם:
 
'''{{עוגן1|יכול}} שלהבת.''' ואדמעייל לגואי הוה גחלת:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} ולקח גחלי אש.''' משעת לקיחה יהיו גחלים:
 
'''{{עוגן1|מן}} הלוחשות הללו.''' שהן בוערו' והאש ניכר עליהם:
 
אין לחם הפנים נפסל בשעת מסעות כשנוסעין ישראל במדבר ומפרקים המשכן ונושאים השלחן עם הלחם אין נפסל הלחם ביוצא:
 
'''{{עוגן1|אף}} בנסיעתם אינו נפסל.''' משום יוצא אם הלחם על השלחן:
 
כבתוך המחנות אע"פ שנסע כבתוך המחנות הוא ואינו נפסל משום יוצא:
 
'''{{עוגן1|השורף}} קדשים בחוץ.''' אפילו בשעת מסעות לוקה דבעינן בקדש באש תשרף:
 
'''{{עוגן1|וקדשים}} נדחין בשעת מסעות.''' ונפסלין ביוצא:
 
'''{{עוגן1|טמאים}}.''' פרושים וכו'. כלומר אע"ג דאין מחנות לענין קדשים אפ"ה המחנות קדושים וזבין משתלחין חוץ למחנה לויה ומצורעין חוץ למחנה ישראל:
 
'''{{עוגן1|תדירא}} וכו'.''' מרגלא דבר זה בפומיהון דרבנן:
 
'''{{עוגן1|נסתלקו}} הפרוכת.''' בשעת מסעות:
 
'''{{עוגן1|הותרו}} המחיצות וכו'.''' ופליג אדרבי יוחנן:
 
הכי גרסינן תמיד אפילו בטומאה לא תכבה אף במסעות בשעת מסעות מה היו עושין לה היו כופין עליה פסכתור דברי ר"י מתניתא מסייעא לרבי יוחנן רש"א אף בשעת מסעות וכו'. וה"פ מדכתיב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה דריש רבי יהודה דתמיד משמע אףבשעת מסעות לא תכבה וקרינן ביה תמיד והיינו כריב"ל כיון שהלחם הפנים על השלחן בשעת מסעות קרינן בהו לחם הפנים לפני תמיד ואינן נפסלין ביוצא וסיפא דברייתא דהיינו דברי ר"ש מסייעין לרבי יוחנן דסובר דבשעת מסעות היו מדשנין אותה דבשעת מסעות לא קרינן ביה תמיד א"כ אף בלחם הפנים לא מיקרי תמיד ונפסלין ביוצא:
 
'''{{עוגן1|פסכתר}}.''' כלי נחשת:
 
'''{{עוגן1|לא}} היה בגד ארגמן נשרף.''' בתמיה א"כ עכ"ל שהיו מדשנין את המזבח:
 
'''{{עוגן1|מה}} עביד לה ר"י.''' הרי היה בגד ארגמן נשרף, ומשני פסכתר היו כופין. ע"ג האש ואח"כ פרשו עליו בגד ארגמן:
 
'''{{עוגן1|ודשנו}} את המזבח.'''דמשמע שהיו נוטלין הדשן מעליו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} וירוון.'''האי מדשנין היינו שהיו משביעין את המזבח שהיו מניחין עליו איברים ופדרים ואש אף בשעת מסעות שיהיה לו לאכול:
 
'''{{עוגן1|כיי}}.''' כי האי דאר"י בן פזי הא דכתיב ואכל ושבע ודשן היינו.לשון שביעה יתירה אף ודשנו את המזבח נמי לשון שביעה יתירה היא:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק טאף בקלפי'''</big>}}
תחילתדףכאן ה/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הוציאו}} לו.''' מלשכת הכלים. וכך היתה מידתה. כמדתה בחוץ כך מדתה בפנים מה בחוץ חופן בחפניו ממש ולא בכלי אף בפנים כשמערה הקטרת מן הכף לתוך חפניו לא היה מערה בכלי עשוי כמדת חפניו אלא לתוך חפניו ממש א"נ וכך היתה מידתה מלא חפניו מצומצמין שלא יחסר ולא יותיר:
 
'''{{עוגן1|נטל}} את המחתה בימינו.''' מפרש בגמ' מהלך בהיכל. נכנס ומהלך בתוכו למערב:
 
'''{{עוגן1|שתי}} הפרוכת.''' פרופות מן הצפון לדרום אחת חיצונה ואחת פנימית:
 
'''{{עוגן1|וביניהן}}.''' אויר אמה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} ולא כבר.''' תני לעיל נטל את המחתה וכו' ואיך תני הכא הוציאו לו את הכף ואת המחתה משמע שלא היתה עדיין בידו כלל וכלל:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כיני מתניתא.''' כן היא מתניתין הוציאו לו את הכף ואת הבזך שבו היה נתון הקטורת לחפון מתוכו והתנא קורא לבזך מחתה:
 
'''{{עוגן1|מגיס}}.''' כלומר כף גדול כמו כף שמגיסין בו הקדרה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר.''' שהבזך כלי קדש הוא קשיא וכי דבר שקידש בכלי נפדה ואנן תנן בשקלים פ"ד שהנשאר מהשלשה מנים שלא החזיק חפניו היו נותנין לאומנין בשכרן אלא ודאי שהבזך כלי חול היה ומה שלא חפן נשאר חול:
 
'''{{עוגן1|דאיתפלגון}}.''' דפליגי ריב"ח וריב"ל:
 
'''{{עוגן1|פיטמה}}.''' לקטרת בכלי חול:
 
'''{{עוגן1|קדש}} היא.''' קדש תהיה לכם:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שתהא הווייתה בקדש.''' שכל מעשיה לא יהיו אלא בקדש:
 
'''{{עוגן1|שתהא}} באה מתרומת הלשכה.''' אבל א"צ לעשותה בקדש:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}}.''' בפ"ד דשקלים:
 
'''{{עוגן1|המקדיש}} נכסיו.''' וקי"ל סתם הקדשות לבדק הבית:
 
'''{{עוגן1|והיו}} בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור.''' וכל המקדיש דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם הראוי לקרבן יחיד מוכרין אותו ליחיד והראוי לקרבן ציבור שאי אפשר להקריבו כך דצריך לקנותו מקופת הלשכה הלכך נותנין אותן לאומנין בשכרן:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן אמר.''' הא דתנן והיו בהן דברים ראויין קרבנות ציבור היינו קטרת דאי בהמה הא תני לה התם והיא ראויה ליחיד כמו לציבור ואי יינות ושמנים וסלתות הא תני להו אלא קטרת דאינו ראוי אלא לציבור אלמא עושין קטרת מחולין ובחוץ וקשיא לריב"ח:
 
'''{{עוגן1|באומן}} של בית אבטינס.''' שהיה נוטל בשכרו מותר הקטרת שניתותר אלא שהיו לוקחין ממנו אח"כ ולא הספיקו ליקח עד שהקדישם ולעולם בקדש נעשית וכריב"ח:
 
'''{{עוגן1|מכתשת}}.''' ששחקו בה הקטרת היתה כלי שרת לקדש דכל מעשיה בקדש:
 
'''{{עוגן1|דבר}} שקדש בכלי שרת נפדה.''' בתמיה ואנן תנן נותנין אותה לאומנין בשכרן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} ולאו שמואל היא.''' כלומר מאן אמרה להך שמעתתא שמואל ושמואל הוא דאמר שהקילו במותר קדשים:
 
'''{{עוגן1|דאיתפלגון}}.''' דפליגי שמואל ור"י:
 
'''{{עוגן1|הותירו}} תמידין.''' שלקחי ממעות ציבור מתרומת הלשכה דתנן בערכין אין פוחתין מששה טלאים מבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע ר"ח ניסן לא היו מקריבין שוב קרבנות ציבור ממעות התרומה של אשתקד שנאמר חדש בחדשו חדש והבא קרבנות מתרומה חדשה ונמצא בכל שנה ושנה ד' טלאים בלשכת הטלאים ממעות התרומה הישנה והיינו שהותירו שלא הוצרכו להקריבן בשנה שעברה:
 
'''{{עוגן1|שמואל}} אמר נפדין כתמימין.''' להכשירן בשנה זו ומחללין אותן על מעות חולין ואותן המעות ילכו למותר התרומה הישנה שעושין מהן רקועי פחים ציפוי לבית קדשי הקדשים כדתנן בשקלים וכיון שיצאו לחולין חוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה ויקריבו בשנה זה ואע"ג שאין בהמת קדשי יחיד מתחללת בלא מום כדקי"ל מואם כל בהמה טמאה דאמר מר בבעלי מומין שינפדו הכתוב מדבר אילו של ציבור נפדין דלב ב"ד מתנה עליהן ובלא חולין אי אפשר לפדותן ממעות תרומה חדשה שאין הקדש מתחלל על הקדש:
 
'''{{עוגן1|נפדין}} כפסולי המוקדשין.''' וירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה דקדושת הגוף שבהן להיכן הלכה ואין מתחללין בלא מום:
 
'''{{עוגן1|הותירו}} שעירים.''' שקנו הציבור מתרומה הישנה כגון שעיר של ר"ח אדר שנאבד ונמצא בניסן:
 
'''{{עוגן1|אם}} עולה נפדית.''' להקריבה עולה אע"ג שאם מניחין אותה לרעות עד שיסתאב נמי דמיה נופלין לקייץ המזבח להקריב עולה אפ"ה נפדית להקריבה עצמה עולה:
 
'''{{עוגן1|לא}} כ"ש חטאת.''' שאם מניחין אותה שאינה קריבה אלא עולה:
 
'''{{עוגן1|ר"ז}} אמר ירעו.''' השעירים כמו העולות:
 
'''{{עוגן1|מקייצין}} בהן.''' בשעירים שנתותרו משנה לשנה:
 
'''{{עוגן1|את}} המזבח.''' כשהמזבח בטל מקריבין אותן לנדבת ציבור:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} יש חטאת קריבה עולה.''' דשעירי ציבור חטאת הן וקייץ המזבח עולות הן:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני קרבנות ציבור שאינן נקבעין לשם מה שיהיו אלא בשחיטתן וכל זמן שהן חיים רשות ביד ציבור לשנותן למה שירצו:
 
'''{{עוגן1|תנאי}} ב"ד על המותרות.''' אפילו חטאת שיקריבו עולות אבל שאר חטאות של ציבור אין משתנין להיות עולות:
 
'''{{עוגן1|מבורץ}}.''' מבצבץ מכל צד ויוצא:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} בקומצו.''' שלא יקח יותר ממה שבתוך קומצו:
 
'''{{עוגן1|אי}} בקומצו.''' דדייקינן יכול בראשי אצבעותיו יקמוץ מעט וכל כמה דמחסר טפי מעלי:
 
'''{{עוגן1|הא}} כיצד חופה.''' שלש אצבעותיו על פס ידו ובמחבת ובמרחשת שהוא מיני טיגון שהן אפויות תחלה וחוזר ופותתןוקשה קמיצתןמלהיות מבורצת יותרמקמיצת מנחתהסלת שבירוצה נופלין מאלוהן צריך להיות מוחק בגודלו בירוצן של מעלה ובאצבע קטנה בירוצין של מטה:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' גבי מנחה כתיב מלא קומצו ממנו וכתיב והרים ממנו בקומצו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והכא את אמר מלא חפניו.''' וה"פ גבי קטרת כתיב מלא חפניו ילפינן מלא מלא בגזרה שוה:
 
'''{{עוגן1|והכא}}.''' קטרת חסר פסול:
 
'''{{עוגן1|חפניים}} מהו שיעשה ככלי שרת לקדש.''' הקטרת שבחפניו אם הוא כאלו היה בכלי שרת ונפקא מיניה שאם נטמא שאין פודין אותו ולמ"ד שאין המכתשת כלי שרת קמיבעיא ליה א"כ אם נתפזרה מחפניו אי אמרינן ככלי שרת הן לא פסלה ואי אמרינן כצואר בהמה הן פסלה:
 
'''{{עוגן1|אחר}} מהו שיחפון וכו'.''' מי אמרינן מלא חפניו בעינן והא איכא או דלמא ולקח והביא בעינן דולקח אמלא חפניו קאי וליכא:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיעשה מדה לחפניו.''' אם עשה מדה המחזקת מלא חפניו מי ילפינן מלא מלא מקומץ מנחה ואין יוצאין בה או דילמא מלא חפניו והביא בעינן והא איכא:
 
'''{{עוגן1|בכל}} חפנים משערין.''' כשעושין כף עושין אותו גדול אף שחפניו של הכה"ג הוא קטן או היו עושין כף אחת כל פעם כפי השיעור של כהן העובד:
 
'''{{עוגן1|אין}} תימר חפניים הן ככלי שרת.''' דאמרי' מלא חפניו דוקא והקפיד' תורה על חפניו כמו שהקפידה בעבודות אחרות על הכלי שרת א"כ נפשטו האיבעיות כולן דחפן ומת אין אחר נכנס בחפניו דאחפניו קפיד קרא ואין אחר חופן ונכנס בחפניו דאדידיה קפיד קרא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואין עושין מדה לחפניו.''' וכ"ש דאין משערין בכל חפניים דכל מדה שקבעה התורה בכלי שרת כגון רביעית ההין וכיוצא בה מעכבין:
 
ה"ג ועושין מדה לחפניו ומשערין בכל חפנים:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} כבן קמחית.''' רבי ישמעאל בן קמחית כהן הגדול:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} כבן גמלא.''' הוא יהושע בן גמלא כהן גדול:
 
'''{{עוגן1|שני}} זיתים.''' שיעור הקטרת הקומץ:
 
'''{{עוגן1|הילוך}} בזר.''' הולכה ע"י זר כשר דבהולכה לא כתיב כהונה בהדיא אלא מדאפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' דפ"ג דזבחים פליג על ר"י:
 
'''{{עוגן1|קיבל}}.''' הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזירו לימינו וכשר:
 
'''{{עוגן1|ושמאלו}} לאו כזר הוא.''' בתמיה וקס"ד דימינו קרוב לגבי מזבח וה"ז מוליך משמאל לימין ואפ"ה כשר א"כ ה"ה הולכה בזר נמי כשר:
 
'''{{עוגן1|שהיתה}} שמאלו כלפי פנים.''' וכשהוא מחזיר לימינו הוא מתרחק מן המזבח ואין זה הולכה:
 
'''{{עוגן1|ואפילו}} תימר וכו'.''' לעולם שמאלו כלפי חוץ ואפ"ה לא תפשוט דהולכה כשרה בזר דשאני שמאל שהיא בעצמו של כהן ושאני הילוך בזר:
 
ה"ג שניא היא הילוך בזר שנייה היא הילוך ביד:
 
'''{{עוגן1|אר"ז}} פשיטת יד וכו'.''' בא לפרושי מ"ט שנייא הילוך בזר מהילוך ביד דפשיטת יד שמושיט משמאל לימין לא הוה כהילוך:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' סיפא דמתניתין דלעיל קשיא לר"י דתנן נשפך הדם מן הכלי על הרצפה ואספו כהן כשר אע"ג שהלך הדם ע"ג קרקע ונתפשט לצד המזבח וה"ל הולכה בלא שום כהן וכי היכא דהולכה שנעשית מעצמה כשר ה"ה ע"י זר נמי כשר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תיפתר שהיה מתגלגל כלפי חוץ.''' פי' כשנשפך לא נתפשט לצד המזבח אלא נתגלגל להלן מן המזבח ונתרחק ואיירי שנשפך במקום מדרון שאינו מתפשט אלא כלפי חוץ:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואפי' תימר כלפי פנים וכו'.''' פי' אפי' נאמר שנתגלגל לפנים ליכא למילף זר מיניה דשאני הילוך זר מהילוך מאיליו כגון הכא שהלך הדם מעצמו. אר"ז פשיטת יד עשו אותה כהילוך. מאיליו ולכך אם נתן בשמאלו יחזירו לימינו וכשר:
 
'''{{עוגן1|ואת}} הכף בשמאלו.''' אלמא הילוך בשמאל כשירה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא.''' שאני הכא שאי אפשר לעשות בענין אחר שהרי המחתה בימינו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} יתלה.''' הכף בזרועו הימיני א"נ יתלה המחתה בזרועו ע"י בית יד:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אינה דרך כבוד.''' של מעלה לילך לפנים וכף קשור בזרועו:
 
'''{{עוגן1|ויחליף}}.''' מיבעיא ליה אם החליף ונתן הכף בימינו והמחתה בשמאלו מהו:
 
סוברין בני הישיבה למימר אם החליף פסול:
 
ויחתי מיבעיא ליה אם נתן אח"כ המחתה מימינו לשמאלו מהו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואמר אוף תמן ויחתי.''' קשיא ליה א"כ למה תנן קיבל הדם בימינו ונתן בשמאלו יחזירו לימינו וכשר אפי' בלא חזרה יהא כשר כי היכי דמכשירין כאן כל שהיה בימינו פעם אחת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן וכו'.''' כלומר דלא דמיין דהתם אפילו החתי מימינו לשמאלו פסול דה"ל הולכה בפסול וגבי דם כתיב הולכה משא"כ גבי המחתה:
 
'''{{עוגן1|אם}} הכניסן אחת אחת.''' שהכניס תחלה הכף ויצא והכניס המחתה שכיפר:
 
'''{{עוגן1|אלא}} שהוא עובר משום הכנסה יתירה.''' שלא התיר הכתוב לכנוס לפנים ביה"כ אלא ד' פעמים וזה שנכנס ה' פעמים חייב מיתה שעבר על ולא יבא בכל עת אל הקדש:
 
'''{{עוגן1|על}} איזה.''' מן הביאות הוא עובר משום ביאה יתירה על הראשונה או על האחרונה. אמר להן רבי יוסי אומרים. להכה"ג שיכנוס שנית עם המחתה כדי לעבוד עבודת היום:
 
'''{{עוגן1|ואת}} אומר הכין.''' שיהא חייב על השנייה אלא אינו חייב אלא על הביאה ראשונה שהיתה יתירה:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפרק ב' דשבועות:
 
'''{{עוגן1|השתחוה}} וכו'.''' אם נטמא בעזרה והשתחוה או ששהה כדי השתחויה חייב:
 
'''{{עוגן1|על}} איזה מהן עובר.''' על מה ששיהה בעמידתו או על מה ששיהה אח"כ ביציאתו חייב שמה ששיהה בעמידתו לא מיקרי שהיה שהרי הותר לו לשהות כל כך זמן ביציאתו חוצה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} על האחרונה.''' שהוא זמן ששיהה ויותר נראה לי לגרוס בהיפך חברייא אמרין על האחרונה א"ל אומר לו צא ואת אומר הכין אלא על הראשונה:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן תמן.''' פרק ד' דמדות:
 
'''{{עוגן1|טירוקסין}}.''' לשון יון חות ופנים כלומר דמספקא לן אי כלפנים או כלחוץ:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה מבפנים.''' דאי ס"ד מבחוץ הוה ליה למימר ארבעים וא' באמה דחלל ההיכל היה ארבעים אמה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה מבחוץ.''' דאי סלקא דעתך מבפנים הוה ליה למימר. עשרים ואחת אמה אלא ודאי דחללא קחשיב כותלים לא קחשיב אלא מספקא ליה בקדושת כותל המפסקת אי הוה כלפנים או כלחוץ:
 
'''{{עוגן1|והבדילה}} הפרכת לכם.''' דסבירא ליה לרבי יוסי דפרכת היתה עביה אמה להשלים אמה טרקסין ורבנן סברי מתחלת עובי הפרכת צריך להיות קודש כדכתיב והבדילה הפרכת לכם משמע ממקום שמתחיל הפרכת הוא קדש ואע"ג דבמקדש הראשון היה אמה טרקסין התם שאני שהיה בבנין אבל במקדש שני שנעשה בפרכת צריך שיהיה דומיא דמשכן ואמה טרקסין מספקא לן אי מתחלת קדושתה דלפנים מתחילת עביה או מסופה. אי נמי סבירא ליה לרבי יוסי דאמה טרקסין כלפנים ומתחילת עביה הוה כלפנים וקאמרו רבנן מדכתיב והבדילה הפרכת משמע דהפרכת כולה הבדל היא:
 
'''{{עוגן1|בין}} קדש קדשים שלמעלן לקדש קדשים שלמטן.''' דס"ל ליה לרבי יוסי דאף למעלה בעלייה היתה פרכת תלויה כנגד פרכת שלמטה והכי מפורש בתוספתא בפירקין דרבי יוסי סובר שהיתה פרכת נתונה בעלייה כנגד אותה שלמטה שנאמר והבדילה הפרכת לכם והכי פירושו בין בקדש הקדשים שלמעלן ובין בקדש הקדשים שלמטן היה הפרכת המבדיל בינו לקדש:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולית לרבנן כן.''' בתמיה וכי לית להו לרבנן שהיה הפסק למעלה:
 
'''{{עוגן1|אית}} לן.''' שהיה הפסק דסברי דלאו הפרכת היה המפסיק אלא ראשי קורות היו יוצאין מן הכותל עד אותו מקום שהיה קדש והיו יודעין איזהו קדש ואיזהו קדש קדשים:
תחילתדףכאן ה/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|החיצונה}} פרופה מן הדרום.''' רבנן קאמרי לה:
 
'''{{עוגן1|פרופה.'''ראשה}} כפולה לצד החוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה מן הדרום ועומדת:
 
'''{{עוגן1|מהלך}} ביניהן.''' נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהם עד שמגיע לפריפת הצפון:
 
'''{{עוגן1|הגיע}} לצפון.''' ומשנכנס לתוך החלל בית קדש הקדשים הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהם באמצע החלל שהבדים היו ארוכין עד הפרכת ראשו אחד למערב והשני לו למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום:
 
'''{{עוגן1|מהלך}} לשמאלו עם הפרכת.''' שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרכת היתה במזרח נמצא שמאלו עם הפרכת:
 
'''{{עוגן1|דרך}} כניסתו.''' שלא היה מיסיב פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון:
 
'''{{עוגן1|בבית}} החיצון.''' בהיכל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מן}} המנורה ולדרום.''' שהמנורה בדרום היתה עומדת וכדתנן במתני' מן השולחן ולצפון. דס"ל שלא היתה שם אלא פרוכת אחד ופרופה מן הצפון:
 
'''{{עוגן1|ממזבח}} הזהב ולמנורה היה נכנס.''' שמזבח הזהב היה עומד בין המנורה והשלחן ומדברי ר"מ משמע שהיה מהלך אחורי המנורה וקמ"ל בהך ברייתא שלפני המנורה היה מהלך דלא ישחיר בגדיו מהכותל שהושחרה מעשן המנורה:
 
'''{{עוגן1|באצילי}} ידיו.''' בפרק האמצעי שקורין עלינבוגי"ן ששתי ידיו היו מלאים בכף והמחתה ולא היה יכול להגביה פרוכת בהן:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שלא ישרופו.''' שתי פרוכת שבשני הצדדין מן המחתה:
 
'''{{עוגן1|חוזר}} היה לאחוריו.''' ויצא מצד הצפון. ולא היה הולך בבית קדשי הקדשים לצד הדרום ויוצא משם דא"כ היה נראה כפוסע על בין הבדים דאע"ג דהיה יכול לדחוק הפרכת לצד חוץ ולא היה צריך לפסוע על בין הבדים מ"מ נראה כפוסע א"נ כשבא לבין הבדים ונתן הקטורת בתוכן היה חוזר לאחוריו ודוחק הפרכת לצד חוץ שלא יהא נראה כפוסע על גבן:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא עושה.''' לחפון שנית בקדשי קדשים שהרי צריך שיתן מן הכף לשתי ידיו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מניח את המחתה בארץ וזורק הכף באויר וקולטה.''' וה"פ מניח תחלה המחתה ואח"כ זורק הכף למעלה והוא מתהפך ופושט שתי ידיו ומקבל הקטרת:
 
'''{{עוגן1|בודדה}} ברגלו.''' נוטל הכף בין רגליו ושופך לתוך שתי חפניו:
 
'''{{עוגן1|מערה}} מתוך הכף.''' ולא היה צריך לחפון שנית שכבר חפן מבחוץ:
 
'''{{עוגן1|ואח"כ}}.''' העשן מתפשט ויורד:
 
'''{{עוגן1|כר'}} יוסה.''' דאמר דפרכת אחד היה הוא דצריך התנא לאשמועינן שיצא דרך כניסתו:
 
'''{{עוגן1|ברם}} כר"מ.''' אבל לר"מ דסובר דשתי פרכת היו והפנימית היתה פרופה מן הצפון:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} בעי לא יכול.''' אפי' אם רוצה לצאת נכחו לא היה יכול דא"כ כשמגיע לדרום היה צריך להפוך אחוריו אל הקדש כדי להגביה הפרוכת שאם היה דוחק לא היה נפתח שעדיין היה נוגע בפרכת השני:
 
'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|נימר}}.''' ויבא שלמה מירושלם לבמה אשר בגבעון דקרא כפשטיה א"א לפרש דמה ענין גבעון אצל ירושלים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מבמה היה בא.''' והא דכתיב ויבא שלמה לבמה היינו שהיה הולך לירושלים כאלו בא לבמה שהיה אחוריו לירושלים ופניו לבמה שלא ליתן אחוריו אל הבמה אשר בגבעון ששם היה המשכן בעת ההיא:
 
'''{{עוגן1|שלא}} תצא.''' גזר דין מלפניו ביום הזה או בשנה הזאת שיגלו ישראל:
 
'''{{עוגן1|למקום}} של תורה.''' דהיינו שיכולים לעסוק בתורה א"נ מתקיים הגזירה במה שגולין ממקום למקום ללמוד תורה:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יצא עלינו חסרון.''' בממון:
 
'''{{עוגן1|בחסרון}} של מצות.''' צדקות וגמילות חסדים:
 
'''{{עוגן1|שנת}} גשומה.''' ולא יותר מדאי אלא גם שחונה וטלולה פי' חמה וצל:
 
'''{{עוגן1|אלו}} לאלו.''' וכ"ש לאומות אחרות ל"א שהם מתביישים זה מזה:
 
'''{{עוגן1|לתפילת}} יוצאי דרכים.''' שהם מתפללים שלא ירדו גשמים:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יגבהו שררה זו ע"ג זו.''' שלא ישלוט אפילו הרב בהצעיר בשביל שררות:
 
'''{{עוגן1|אנשי}} השרון.''' שיושבים במישור והגשמים סותרים בתיהם וי"מ שאין הקרקע של מקום ששמו שרון יפה ללבנים וצריך לחדש פעמיים בשבוע והתפלל שלא יפלו בתיהם פתאום:
 
'''{{עוגן1|שלא}} להבעית את ישראל.''' שיחשבו שמת:
 
'''{{עוגן1|היה}} זקן אחד.''' כינוי להקב"ה כדמסיק וכן כתיב בדניאל ועתיק יומין יתיב וגו':
 
'''{{עוגן1|אפי'}} אותן שכתוב בהם ודמות פניהם וגו'.''' דכל אדם לרבויי קאתי א"כ כיון שאין מלאך רשאי להיות שם בשעת הקטורה מי היה הזקן שהיה עמו שם:
תחילתדףכאן ה/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נביאים}} הראשוני'.''' דוד ושמואל:
 
'''{{עוגן1|ושתי'}} היתה נקראת.''' מפרש בגמ' לאורו של ארון. לאור השכינה שהיתה שרויה על הארון כדכתיב ונהורא עמיה שריא א"נ הזהב מבהיק ומאיר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מגשש}}.''' ממשש באפילה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' מאן אמר שהיה אדם או מלאך. אני אומר שהיה הקב"ה בעצמו:
 
'''{{עוגן1|שממנו}} הושתת העולם.''' פי' ממקום ההוא נברא העולם:
 
'''{{עוגן1|מציון}} מכלל יופי.''' ממנו מוכלל יופי של עולם שממנו נברא:
 
'''{{עוגן1|הנצי}} יסד בציון אבן.''' אבן בחן פנת יקרת אלמא אבן שבציון היה לראש פנה ויסוד כל העולם:
תחילתדףכאן ה/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|למקום}} שנכנס.''' בית קדש הקדשים:
 
'''{{עוגן1|במקום}} שעמד.''' בין הבדים:
 
'''{{עוגן1|ולא}} היה מתכוין להזות לא למעלה.''' שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון והשבע למטה מאמצעה שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא נופלים לארץ:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כמצליף.''' בשורה זו תחת זו:
 
'''{{עוגן1|וכך}} היה מונה.''' בגמ' מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|נטל}} דם הפר.''' תחלה והניח דם השעיר מסקנא דמלתא דר' יהודא היא דאמר לא היה שם אלא כן אחד בלבד וצריך ליטול דם הפר תחלה:
 
'''{{עוגן1|על}} הפרוכת.''' דכתיב וכן יעשה לאהל מועד:
 
'''{{עוגן1|עירה}} דם הפר וכו'.''' דכתיב במתנות המזבח ולקח מדם הפר ומדם השעיר מדם שניהן יחד:
 
'''{{עוגן1|ונתן}} את המלא בריקן.''' חוזר ומערה מזרק מלא תוך הריקן כדי שיתערבו הדמים יפה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כמטוורד}}.''' כמין חבל מפתיל התלוי במקל כגון הרצועה שמכין בה ב"ד ועיין בערוך ערך מטרקא:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שלא יטעה.''' הא דצריך למנות הזאה ראשונה עם כל אחת כדי שיהא לו שהות בינתיים לתת לב מניין שלא יטעה:
 
'''{{עוגן1|כדי}} שיגמור הזייותיו מתוך שבע.''' כשיסיים הזאה אחרונה יאמר שבע ואלו לא מנה הראשונה בפני עצמה היה צריך שיאמר בסוף שמנה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תני.''' בברייתא דר"י אומר שמונה שבע ואחת וא"כ לא סיים בשבע ואפ"ה מונה אחת בפני עצמה:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} בון.''' ממקרא ילפינן שצריך למנות הראשונה בפני עצמה:
 
ה"ג כתיב אל פני הכפרת יזה שבע פעמים:
 
'''{{עוגן1|מה}} ת"ל יזה.''' הלא כתיב ברישא והזה אותו על פני הכפרת וגו':
 
'''{{עוגן1|יכול}} על גגה.''' למעלה ע"ג הכפרת יזה:
 
'''{{עוגן1|יכול}} על מצחה.''' כלומר בגובה הכפרת כפי אשר מונחת על הארון ולעולם בכפורת עצמה היה מזה:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} על ולפני.''' ללמדך שהוא מגביה ידו ומזה כנגד עוביה של כפרת ואף זה לפניו ולא עליו ממש:
 
'''{{עוגן1|צריך}}.''' שיהא הדם של השעיר כשהוא מזה למעלה נוגע בכפורת:
 
'''{{עוגן1|מה}} כפורת שנאמר להלן.''' גבי הזיית דפר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לא על מצחה לא על גגה וכו' אף כפורת שנאמר כאן לא על מצחה לא על גגה וכו'.''' וה"פ גבי הזיית פר ודאי אינו צריך שיהא נוגע דהא כתיב והזה על פני הכפורת קדמה ופני משמע דאינו מזה עליו ממש אף כפורת שנאמר למעלה בשעיר נמי אינו עליו ממש:
 
'''{{עוגן1|הזיות}} שעיר שלמעלה למדות מהזיות פר שלמטן ואינו כן אלא הזיות שעיר שלמטן למדות מהזיות פר שלמטן.''' וה"פ ואנן בעינן למילף הזיות פר שלמעלן אם צריך שיהא נוגע או לא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והזה על הכפורת.''' למדנו אחת למעלה בשעיר דאותו חדא משמע:
 
'''{{עוגן1|ולפני}} הכפורת.''' דכתיב בשעיר איני יודע כמה יזה למטה דהיינו לפני הכפורת:
 
'''{{עוגן1|או}} לכה לדרך זו.''' ואני למד דם מטה של שעיר מדמו למעלה:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר.''' שאין ת"ל כאשר עשה שהרי גם כאן בשעיר פירש והזה על ולפני אלא נמניין הזאות אתיא שיהו שוין בשניהן בין למעלה בין למטה:
 
'''{{עוגן1|הקדש}}.''' דכתיב וכפר על הקדש ללמדך שצריך לכוין להזות כנגד הקודש דהיינו כנגד הארון:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} בת"כ ויצא אל המזבח אשר לפני ה' מת"ל אר"נ וכו'.''' וה"פ הל"ל וכפר על המזבח וממילא שמעינן שיצא:
 
'''{{עוגן1|בפר}} הבא על כל המצות.''' פר העדה ופר כהן משיח:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} עומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת.''' ואינו עומד בין המזבח ולפרכת שנאמר בפר כהן משיח ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני יי' מת"ל לפני יי' אלא מזבח לפני יי' ואין כהן לפני ה' אלא המזבח מפסיק בין כהן לפרכת בשעת מתן קרנות וכשמזה על הפרכת באותו מעמד עצמו היה עומד שהרי לא נאמרה יציאה בינתיים למדנו שהיה עומד חוץ למזבח ומזה:
 
'''{{עוגן1|יכול}} אף זה.''' כהן המזה ביה"כ כן הוא שעומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת:
 
ה"ג ת"ל ויצא אל המזבח למדנו שהיה לפנים מן המזבח ועכשיו יצא:
 
'''{{עוגן1|או}} אינו מדבר אלא במזבח החיצון.''' וכשהיה מזה חוץ ממזבח (הפנימי) היה עומד כמו בפר הבא על כל המצות:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} אשר לפני ה'.''' ואינו אלא מזבח הפנימי שהוא לפני ה':
 
'''{{עוגן1|שא"צ}} שיהא נוגע.''' בפרכת עצמו שהרי כתיב והזה שבע פעמים וגו' את פני פרכת הקדש ופני משמע דלאו עליו הוא:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני וכו'.''' כלומר אף התנאים בברייתא פליגי בפלוגתא דר' זעירא ור' שמואל בר יצחק דלעיל:
 
'''{{עוגן1|אני}} ראיתיה ברומי.''' כשנכנס לאוצר המלך במעשה דבן תלמיון:
 
'''{{עוגן1|אלו}} מן הדמים שהיו מזין עליה ביה"כ.''' שאין לומר שהיה מפר הבא על כל המצות שהרי לכולי עלמא אין צריך שיהא נוגע:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ואפי' תימר.''' דא"צ שיהא נוגע והא דהיו עליו טיפי דמים דמודה שאם נגע נגע ולית לן בה ולא פליג אלא דחיובא ליכא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} נתן כלי קדש לתוך כלי חול פסול.''' וה"פ אם נתן מזרק קדש לתוך מזרק חול וקיבל את הדם כל קבלות של כל ימות השנה פסול משום חציצה שאין קבלה זו בכהן שהרי אינו אוחז במזרק שהדם בו:
 
'''{{עוגן1|לא}} פסל.''' דמין במינו מזרק קדש במזרק קדש אינו חוצץ:
 
'''{{עוגן1|עירה}} דם הפר לתוך דם השעיר.''' ונתן את המלא בריקן וקס"ד שנתן מזרק מלא במזרק ריקן ש"מ דכלי קדש בכלי קדש אינו חוצץ דהא הכא נמי כתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר והך לקיחה אתיזת המזרק הוא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה את ש"מ.''' ממתני' דלמא כדמסיק ר' מנא:
 
'''{{עוגן1|נימר}} מדם הפר שהוא מלא וכו'.''' ה"ק נתן את המלא דהיינו דם הפר שהוא מלא שדם הפר מרובה משל שעיר לתוך מזרק שבו דם השעיר שהוא ריקן:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} בר' בון עירה דם הפר לתוך דם השעיר.''' כלומר הא תנא ליה רישא דעירה דם הפר לתוך דם השעיר וע"כ נתן את המלא בריקן היינו מזרק מלא לתוך מזרק ריקן:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מלא מיכן וכו'.''' הכי קאמר לאחר שעירה דם הפר לדם השעיר חוזר ומערה מזרק מלא לתוך מזרק ריקן:
 
'''{{עוגן1|יכול}} מזה בפני עצמו וכו'.''' וה"ק ולקח מדם הפר בפני עצמו ומדם השעיר בפ"ע:
 
'''{{עוגן1|או}} נימר מדם הפר אחת בשנה.''' דהא כתיב בסיפא מדם חטאת הכפורים אחת בשנה אבל מדם השעיר מזה בפני עצמו:
 
'''{{עוגן1|אחת}} בשנה יכפר עליו.''' ללמדך דעל המזבח לא יהא כפרה יותר מפעם אחת בשנה:
 
'''{{עוגן1|הכל}} מודין בשבע הזאות שלמטן.''' היינו שבע הזאות שמזה על טהרו של מזבח לאחר מתן על קרנות המזבח שהוא צריך לערות דם הפר לתוך דם השעיר ולא פליגי אם מזה מכל אחד בפני עצמו או משניהם יחד אלא במתן דלקרנות המזבח:
 
'''{{עוגן1|דכתיב}} שבע.''' והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים ולא י"ד פעמים מזה:
 
'''{{עוגן1|איזה}} מהן.''' מן הכוסות צריך לערב עם דם השעיר כדי להזות על מזבח הזהב:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויש אדם מחשב חצי כפרה.''' שהרי לא חישב על הקבלה כל כוס אלא על חצי כפרה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כיני.''' אלא הכי קמיבעיא ליה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ומדם השעיר בג' כוסות ונתן מאחד על הבדים וכו'.''' וה"פ מתחלה חישב ליתן מכוס אחד כל המתנות אלא אח"כ נתן מכל כוס מתנות וקמיבעיא ליה איזה מהן זקוק לערב:
 
'''{{עוגן1|תפלוגתא}} דר"ז ור"ה.''' תליא בפלוגתא דר"ז ור"ה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הגריל ג' זוגות ונתן מאחד על הבדים וכו'.''' א"נ אפשר לקיים הגירסא והא דהגריל ג' פעמים ולא הוה כמחשב בחצי כפרה היינו בשנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים ולאחר שגמר מתנות שבהיכל:
 
'''{{עוגן1|את}} שהוא מכפר בו.''' אפי' מקצת כפרה משתלח שעיר שהגריל בו:
 
ה"ג ומדם השעיר בג' כוסות ונתן מאחד על הבדין וכו':
 
איזה מהן ישפך על היסוד והשאר ליהוו שיריים וישפכו לאמה שבעזרה המביאה את כל לכלוך העזרה לנחל קדרון:
 
ה"ג ת"ל ואת כל דמה ישפך יכול אפי' נתן ד' מתנות מאחת מהן ת"ל ואת דמו ישפך הא כיצד הוא נשפך על היסוד וכו'. וה"פ בשיריים דשעיר נשיא כתיב ואת דמו ישפך ובשיריים דחטאת יחיד כתיב ואת כל דמה ישפך מוקמינן חד בשנתן מד' כוסות מזה אחת ומזה אחת וחד בשלא נתן אלא מאחת דעושה לאחרים שיריים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ראב"ש אומר מנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן וכו' ת"ל ואת כל דמה ישפך.'''דס"ל אין כוס עושה חבירו שיריים:
 
'''{{עוגן1|נתפגל}} זה.''' אם שחט שני שעירים ונתפגל אחד מן השעירים נתפגל גם השני:
 
'''{{עוגן1|אבדו}} אימוריו.''' של אחד מן השעירים מזה הדם על אימוריו של שעיר השני דשניהן כגוף א' חשיבי:
 
'''{{עוגן1|הכל}} מודים בפר משיח ועדה.''' שדמן נכנס לפנים להזות מהן על הפרכת שאם אין נשאר שם כדי מתנה אחת שלא נתערב פסול:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} עד שיהא אחת משל כשרין.''' כלומר שלא יקריבן אחת אחת אלא שנים שנים דחדא מינייהו מיהת כשר:
 
'''{{עוגן1|מה}} פליגון.''' ר' וחכמים בברייתא דבסמוך והיא תוספתא שנויה בפ"ח דזבחי':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ר' אומר אומ' אני רואין את המתנ' אם יש בה כדי ליחלק מתנה לזה וכו'.''' וה"פ שנתן דם הרבה באותה מתנה:
 
'''{{עוגן1|יש}} שיעור למתנות.''' הלכך אם נתערבו צריך שיהא שיעור דם מכל אחד ולרבנן מתנה אינה צריכה שיעור הלכך מתנה אחת משניהן סגי:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דשני השעירים כגופא חדא נינהו דהא הכא שנתערבו שתי חטאות מחולקות אפ"ה סגי במתן אחד כ"ש שניה שעירים דשייכא להדדי דאחד מתיר לחבירו:
תחילתדףכאן ה/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|התחיל}} מחטא ויורד.''' האי תנא סבר שהיה הכהן הולך ברגליו לכל קרן וקרן וכל מתנה ומתנה היתה בקרן שלפניו וסמוך לו ולהכי נקט מחטא ויורד כלומר שהיה נותן המתנה מלמעלה למטה שאלו היה נותן ממטה למעלה בקרן שלפניו הדם זב לתוך בית יד שלו ומטנף את בגדיו ור"א סובר שהכהן עומד בקרן אחת ומשם נותן המתנות על כל הקרנות שהרי כל המזבח אינו אלא אמה על אמה מרובע וכיון שאין שלשת הקרנות סמוכות לו יכול ליתן ממטה למעלה ולא יטנף את בגדיו חוץ מקרן זו שהוא עומד אצלה שא"א לו לצדד ראשי אצבעותיו למטה אלא למעלה שאם יצדד ראשי אצבעותיו למטה ויתן מתנה ממטה למעלה הרי דם זב לתוך בית יד כתנת שלו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ויתחיל}} מקרן מזרחית דרומית.''' שבו מתחיל על מזבח החיצון ועוד שהוא סמוך לו מן צפונית מזרחית:
 
'''{{עוגן1|ימנית}} אין זו ימנית.''' דסובר שתי פרוכת הוו והחיצונה פרופה מן הדרום וכד נפיק מצד דרום יצא ואלו היה הולך למזרחית דרומית היה פונה לצד שמאל דהא הכהן היה עומד בקרן דרומית מערבית ופניו למערב נמצא ששמאלו לצד הכותל דרומית ואין זה דרך ימין:
 
'''{{עוגן1|ויתחיל}} מקרן צפונית מערבית.''' שהרי עבר לפניו טרם בואו אל קרן מזרחית צפונית:
 
'''{{עוגן1|ויצא}} אל המזבח.''' עד שיצא מכל המזבח ומה שהולך מקרן דרומית מערבית אל קרן צפונית מערבית אין זו יציאה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ויתחיל מקרן מזרחית דרומית.''' וה"פ דעדיין קשיא ליה יהפוך פניו למזרח נמצא כשהוא הולך מדרום למזרח הרי זה דרך ימין למזרח:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שלא יתן אחוריו אל הקדש.''' בהפיכתו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואין סופו ליתן אחוריו אל הקדש.''' כשהולך אחר כך ממערבית דרומית לדרומית מזרתית:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} חוזר היה לאחוריו.''' אחר כך היה חוזר לאתוריו אע"ג דלא היה דרך ימין כיון שלא נשאר שום קרן כי אם קרן דרומית מזרחית אין להקפיד אם אינו הולך דרך ימין:
 
'''{{עוגן1|ויעמוד}} בדרום.''' בקרן דרומית מזרחית דהיינו שילך דרך אחוריו לשם ולא הוה דרך שמאל כיון שאינו נותן עליו רק על קרן צפונית מזרחית ויחזור ויתן על קרן מערבית דרומית דביה נפיק ברישא:
 
'''{{עוגן1|אין}} זו ימנית.''' כשחוזר ונותן על קרן מערבית דרומית אין זה דרך ימין שהרי חוזר עליו מצד דרום שהוא עומד בו:
 
'''{{עוגן1|ועל}} כולן הוא נותן מלמעלן למטן.''' בזו שלפניו על כרחו כדי שלא יזוב הדם לתוך בית ידו דהואיל וגבוה הוא יותר מידו צריך להיות ראשי אצבעותיו למעלה ואם מושך מלמטה למעלה הדם זב לתוך בית ידיו ובאותן של צדדין נותן כדרך שהתחיל בזו חוץ מאותה שבאלכסון שהיא רחוקה ואם בא למשוך מלמעלה למטה טורח הוא לו להיות כופף ופושט זרועו עד כלות המתנה אלא כשכופף גופו ופושט זרועו מתתיל למטה ונזקף והולך למעלה:
 
'''{{עוגן1|סביב}}.''' על קרנות המזבח סביב:
 
'''{{עוגן1|סביב}} להילוך.''' כסביב דמזבח החיצון:
 
'''{{עוגן1|סביב}} לקרנות.''' דכולא מזבח הפנימי במקום חדא קרן דמזבח החיצון קאי. בפולמוסיות. כשצרו על ירושלים בימי בית שני:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דעביד הכין.''' ומסבב ברגל עביד ומאן דעומד במקומו ונותן עביד:
תחילתדףכאן ה/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|על}} טהרו.''' אחר שגמר מתנות הקרנות מזה עליו שבע פעמים כדכתיב והזה עליו מן הדם:
 
'''{{עוגן1|טהרו}}.''' מקום המגולה שבו לא ע"ג אפר ולא ע"ג גחלים כדמפרש בגמרא אלא על זהבו של מזבח:
 
'''{{עוגן1|ושל}} מזבח החיצון.''' שירי דמי חטאות החיצונות היה שופך על יסוד דרומי:
 
'''{{עוגן1|אלו}} ואלו.''' דמים החיצונים והפנימים הנשפכים על יסוד מזבח העולה היו שותתין ונופלין מן היסוד על הרצפה:
 
'''{{עוגן1|ומתערבין}} באמה.''' בסילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון:
 
'''{{עוגן1|לגננים}}.''' בעלי גנות:
 
'''{{עוגן1|ומועלין}} בהן.''' אסור ליהנות מהן בלא דמים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ולא}} על אפרו.''' המונח ע"ג המזבח:
 
'''{{עוגן1|צד}} צפוני.''' היה נותן ז' הזאות שהיה מזה על המזבח:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} צד צפוני רבי ליעזר.''' דאמר במקומו היה עומד ומתטא והיינו בצד צפון שמשם היה מתתיל מקרן מזרחית צפונית ושם עמד אף בשעת גמר מתן קרנות:
 
'''{{עוגן1|ומ"ד}} צד דרומי כרבנן.''' דסברי ברגל היה מקיף וגמר מתן קרנות בקרן דרומית מזרחית ושם היה נותן ז' הזאות:
 
'''{{עוגן1|כל}} הניטל מבחוץ להנתן בפנים.''' כגון גחלים לקטרת:
 
'''{{עוגן1|ניטל}} מן הסמוך לפנים.''' ממזבח הזהב ומצד המערבי:
 
'''{{עוגן1|וכל}} היוצא מבפנים להנתן בחוץ.''' כגון דם הפר שמוציא מבפנים לחוץ שמתחלה נותן בפנים על הפרוכת ואח"כ בחוץ ניתן מן הסמוך לפנים דהיינו בהאי דפגע ברישא והוא קרן דרומי:
 
'''{{עוגן1|גחלים}}.''' שנוטל לקטורת בכל יום:
 
'''{{עוגן1|ונר}} המערבי.''' אש לנר המערבי להדליקו:
 
'''{{עוגן1|למידין}} מגחלים של יה"כ.''' שנוטל לקטרת שנאמר ולקח מלא המתתה גחלי אש מלפני ה' ואיזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ולא כולו לפני ה' הוי אומר זהו מזבח החיצון וילפינן לגחלים שבכל יום ונר המערבי מק"ו דהשתא לקטרת שלפנים ניטלין ממזבח החיצון כ"ש להני שהם מבחוץ יותר שנוטלין ממזבח החיצון:
 
'''{{עוגן1|ושני}} בזיכי לבונה.''' ילפינן משירי דמים הפנימים שנשפכים במזבח החיצון אע"ג שהיו בפנים ה"ה בזיכי לבונה אע"ג שהיו בפנים ע"ג השלחן כשיצאו לחוץ מקטירין אותן בחוץ:
 
'''{{עוגן1|ואת}} כל דם הפר.''' מה"א יתירה דרשינן בת"כ לרבות פר יה"כ לשפיכה:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} לא אמר.''' התנא לרבות פר ושעיר של יה"כ לשפיכה:
 
'''{{עוגן1|בלא}} כך אינו זקוק להערית.''' בתמיה וכיון שצריך לערב דם הפר בדם השעיר טרם צאתו לחוץ א"כ כששופך דם הפר צריך לשפוך גם דם השעיר עמו והא דתני דם הפר לפי שהוא מרובה מדם השעיר:
 
'''{{עוגן1|אשכחת}}.''' תנא דתני בפירוש לרבות פר ושעיר של יוה"כ לשפיכה:
 
'''{{עוגן1|מחלוקת}} ביניהון.''' כלומר איכא בינייהו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מאן דמר אם כיפר כילה אין השיריים מעכבין.''' וה"ק אם כיפר עיקר המתנות כילה ואפילו לא שפך השיריים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מ"ד אם כילה כיפר השיריים מעכבין.''' וה"ק אם כילה הכל אז מכפר ואם לא כילה הכל אז אין הכפרה של מתנות מכפרת:
 
'''{{עוגן1|משמעות}}.''' דורשין איכא בינייהו מר משמע ליה הכי [ומר משמע ליה הכי]. אבל שיריים לכולי עלמא אין מעכבין:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' כלומר איך מפרש ריב"ל לדברי התנאים מאי כלה ומאי לא כלה:
 
'''{{עוגן1|עושה}} אותן ארבע מתנות.''' כמו מתנות דמזבח החיצון ואם נתן מתנה אחת כיפר ה"ה במתנות דמזבח הפנימי:
 
'''{{עוגן1|אינו}} עושה אותן אלא מתנה אחת.''' ואם חיסר אחת מהן לא עשה כלום ל"א מ"ד עושה אותן ארבע מתנות ואם לא נתן אלא מתנה אחת לא כיפר ומאן דאמר עושה אותן מתנה אחת אפילו לא נתן אלא מתנה אחת כיפר:
 
'''{{עוגן1|מה}} אם שירי חטאת וכו'.''' כלומר אין צריך קרא שתהא מתן דמה של עולה טעונה יסוד:
 
ה"ג בבבלי בזבחים פרק איזהו מקומן אמר רבי עקיבא מה אם שירי חטאת וכו':
 
'''{{עוגן1|הא}} ביום הכפורים מכפרין.''' לכך לא קאמר ואינן ראויין לכפר דהא יש מקום שהן ראויין לכפר:
 
'''{{עוגן1|מה}} נן קיימין.''' במאי עסקינן האי קרא אל יסוד מזבח העולה למאי אתא אי למתן קרנות לא צריך קרא דהוא קל וחומר כדר' ישמעאל ור"ע ולמצוה לשיריים לא צריך דהא כתיב בחטאת ואת כל דם הפר וגומר אלא לעיכוב לשיריים הוא דאתא:
 
'''{{עוגן1|מה}} לתחתונים וכו'.''' רישא דברייתא שנוייה בזבחים פרק איזהו מקומן ובעי למילף הניתנין למעלה שנתנן למטה שלא כיפר דומיא דניתן למטה שנתן למעלה וקאמר מה לתחתונים שניתנו למעלה דין הוא שלא כיפרו שאין קרב מהן למעלה לעולם:
 
'''{{עוגן1|שיש}} מהן קרב למטה.''' והן שיריים שנותנן ליסוד:
 
'''{{עוגן1|שיש}} מהן קרב בחוץ.''' שפיכת שיריים:
 
'''{{עוגן1|ואם}} נתנן.''' בתחלה בחוץ לא הורצו דעיכובא כתיב בהו כאשר עשה:
 
'''{{עוגן1|שאין}} מזבח.''' הפנימי ממרקן שאין שם גמר מתן דמים שעודן צריכין עבודה אחת הלכך חמירי וקא סלקא דעתך דצריכין לשפיכת שיריים שמע מינה דשפיכת שיריים מעכבי:
 
'''{{עוגן1|שהרי}} הקרנות ממרקות אותן.''' שהוא גמר מתן דמיהם לעכב דהא לכולי עלמא שיריים החיצונים לא מעכבי הלכך לא חמירי ויכשרו למטן להכי אצטריך אותה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מהו אין מזבח הפנימי ממרקן.''' לא על השיריים קאי אלא שאין המזבח הפנימי לבד ממרקן אלא אף הזיית הבדין והפרוכת צריכין וכיון דצריכי להנהו תרי הזיות חמירי תאמר בקרנות שממרקין וגומרין כל העבודות של הקרנות:
 
'''{{עוגן1|דתנינן}}.''' בפרק איזהו מקומן אם לא נתן השיריים לא עיכב ש"מ דאין השיריים מעכבין:
 
'''{{עוגן1|זה}} לפניי ולפנים.''' כפר בדמים הללו בלפני ולפנים:
 
'''{{עוגן1|זה}} ההיכל.''' אף בהיכל מכפר בדם הזה דהיינו על הפרכת וכן במזבח הזהב כפר בדם הזה ואף בעזרות:
 
'''{{עוגן1|מה}} אית לך.'''. שמכפר מדם הזה בעזרה מאי לאו שיריים ששופך על יסוד מזבח החיצון וכיון דכתיבו בפרשה מעכבין דהא כתיב חקה:
 
'''{{עוגן1|מקומן}} מעכב.''' או לא אם נתנן על יסוד מערבי מעכבין או לא:
 
'''{{עוגן1|נותנן}}.''' לשיריים בלילה ע"ג המזבח הזבח פסול ושוחט זבח אחר או דלמא אין צריך לשחוט זבח אחר:
 
'''{{עוגן1|מחשב}} להן.''' אם חישב על השיריים ליתנן חוץ לזמנן או חוץ למקומן הזבח פסול או לא:
 
'''{{עוגן1|אבדו}}.''' השיריים מה הן מעכבין הזבח או לא מי אמרינן דלא מעכבי אלא כשהן בעין אבל אם נאבדו לא כמו האימורין שאם נאבדו הזבח כשר ואי איתנהו מעכבי או דלמא אפילו ליתנהו מעכבין:
 
'''{{עוגן1|צריכה}} ליה.''' כי קמיבעיא ליה אם התחיל ליתן מן השיריים על המזבח ונחסרו:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אם לא התחיל ליתן.''' הכל מודים כששייר מהזאות הרי הן שיריים ואם לא נשתייר אין כאן שיריים ואינן מעכבין:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כפרת נפש בלבד.''' אבל לא שיהיה בו קדושה שימעול בו הנהנה ממנו:
 
'''{{עוגן1|אין}} לך בו אלא כרת נפש בלבד.''' והיינו האוכלו אבל הנהנה ממנו פטור לגמרי:
 
'''{{עוגן1|הקדיש}} דם.''' לבדק הבית איכא בינייהו:
 
ה"ג וזה הואיל ואין בו כפרה יש בו מעילה וכו' וזה הואיל ויש בו כרת אין בו מעילה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הקדיש דם לבדק הבית וכו' והוה ר"ז חדי בה.''' ויהיה ר"ז שמח בשמועה זו שכיון לדברי ר' יוחנן:
 
'''{{עוגן1|סבר}}.''' ר"ז על דרבנן איתאמרת הנך טעמים דאמר ר"י אבל לר"ש אפילו דם קדשים אית בהו מעילה מדאורייתא:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"ז לר' בא ומה בידך מה שמעת מר"י למאן קאמר האי טעמא דאין מעילה בדם:
 
'''{{עוגן1|ועל}} דר"ש איתאמרת.''' השיב לו ר' בא דר"י אמרו אפי' לר"ש דלד"ה אין מעילה בדם קדשים מדאורייתא ואף ר"ש לא קאמר דיש מעילה אלא מדרבנן ובמקדיש דמים לבדק הבית וכ"ה בתוספתא דמעילה וכן היה רש"א המקדיש דמים לבדק הבית מועלין בהן ל"א א"ל ר' בא לר"ז ומה בידך שאתה סובר שנאמרו הדברים לרבנן ואינו כן שנאמרו אפי' לר"ש:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כך משיבין ר"מ ור"ש לחכמים.''' אלו מכרן לדם קדשים מודים אתם שמועלין בדמיהן ותופסין המעות הקדושה ה"נ שמועלין בדם עצמו:
 
'''{{עוגן1|ופליג}} על ההיא דאר"ל.''' הא דקאמר שמא אינו תופס דמיהן דמשמע דברור לו שתופס דמיו פליג אדר"א:
 
'''{{עוגן1|לפיכך}}.''' ל"ג בכולא מימרא דר' לעזר:
 
ה"ג דישון מזבח וכו' אם מכרן תופס את דמיהן הדמים וכו' אם מכרן אינו תופס את דמיהן:
תחילתדףכאן ה/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האמורין}} על הסדר.''' במשנתינו:
 
'''{{עוגן1|וכן}} בהיכל.''' נתן מקצת מתנות על הפרכת ונשפך הדם יביא פר אחר ויתחיל מתנות הפרוכת ואין צריך לחזור ולהתחיל בכפורת:
 
'''{{עוגן1|שכלן}} כפרה בפני עצמן.''' לפיכך כפרה שנגמרה נגמרה:
 
'''{{עוגן1|ממקום}} שפסק.''' ואפי' לא נגמרה אותה כפרה א"צ לחזור וליתן מה שנתן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בפנים}}.''' לפניי ולפנים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אבל בעבודות הנעשות בחוץ בבגדי לבן וכו'.''' וה"פ כגון הגרלה וידוי ושפיכת שיריים וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב אם הקדים להן דבר מאוחר אין אלו מעכבין עליו לפוסלו אבל בשחיטה ובחפינה מודה הוא דצורך פנים כפנים הוא:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וחכ"א אף הנעשות בחוץ בבגדי לבן וכו' שניהן מקרא אחד דרשו והיתה זאת לכם לחקת עולם אחת בשנה.''' וה"פ אלמא כי כתיב חקה אאחת בשנה קאי:
 
'''{{עוגן1|עבודות}} שהוא נכנס פעם אחת בשנה.''' והיינו עבודות שהוא עובד בבגדי לבן שאינן אלא פ"א בשנה:
 
'''{{עוגן1|מקום}} שהוא נכנס בו פ"א בשנה.''' עליו קאי חקה אבל עבודות הנעשו' בהיכל ובעזרות אפילו דברים הנעשים בבגדי לבן ואין כפרתן אלא בכה"ג ופעם אחת בשנה לא כתיבא חקה:
 
'''{{עוגן1|ר'}} פס.''' היינו ר' אפס:
 
'''{{עוגן1|שעיר}} מעכב את הפר.''' שאם נתן דם הפר על הפרכת קודם שנתן דם השעיר על הכפורת פסול:
 
ה"ג אמר רבי לעזר שחט את השעיר ואח"כ נתן מדם הפר על בין הבדים הנעשה בתחלה כשר א"ר יוסה אלו נשפך מדם הפר ודם השעיר מונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר וכשר. וה"פ ר' יוסה לסייע לר' לעזר קאתי כי היכי אם נשפך דם הפר קודם מתנות הפרכת ודם השעיר קיים ששוחטין פר אחר והשעיר כשר אף על גב שהפר נשחט לאחר השעיר אפ"ה כשר ה"ה נמי אם נתן המתנות שבפנים לאחר שחיטת השעיר כשר ויש לי פירושים אחרים בסוגיא זו ורחוקים מפשטא דשמעתתא:
 
'''{{עוגן1|אלו}} אמר ונתן יאות.''' אלו כתיב בקרא ונתן מדם הפר ואח"כ כתיב ושחט את השעיר שפיר הוה שמעינן שאם שחט השעיר קודם מתן הפר שהוא פסול אבל השתא דכתיב ולקח מדם הפר משמע דלא קפיד קרא אלא שיהא דם הפר בעין קודם שחיטת השעיר:
 
'''{{עוגן1|שלש}} לכושר ושלש לפסול.''' בג' מקומות דהיינו בין הבדים ופרכת וע"ג מזבח הזהב מכשירין הזבח ופוסלין אותו אם היה לו מחשבת חוץ בכל הזאות של אחת מהן על חבירתה דסברי רבנן דכל הזאות שבמקום אחד שייכי להדדי:
 
'''{{עוגן1|ארבעים}} ושלש לכושר.''' מ"ג הזיות היה מזה ביה"כ ט"ז על בין הבדים מדם הפר ומדם השעיר וט"ז על הפרכת מדם הפר ומדם השעיר וד' על הקרנות וז' על המזבח משניהם יחד הרי מ"ג:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו ואלו נשרפין כמצותן.''' וה"פ אם נשפך הדם לאחר הכפרה שבפנים והביא פר אחד לשאר הזאות זה וזה נשרף בבית הדשן חוץ לג' מחנות ומטמאים בגדים:
 
'''{{עוגן1|לכן}} צריכה.''' הא מיבעיא לן אם אירע בראשון פסול אם נשרף כמצותו או לא:
 
'''{{עוגן1|ויאות}}.''' ושפיר לומר שנשרף כמצותו דהא אם נתן מקצת מתנות ונשפך הדם מביא אחר תחתיו ומה לי נשפך במקצת מתנות או אירע בו פסול:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון.''' לא פשיט לן אלא אם שחט הראשון לשם כשר והשני לשם פסול אין השני פוסל הראשון אבל שחט הראשון לשם פסול והשני לשם כשר מהו מי אמרינן כיון שכבר נפסלו לא מהני שחיטת האחרונים שיהו נשרפין כמצותן או לא:
 
'''{{עוגן1|מצינו}} פסול מוציא מיד פיגול.''' שאם היה לו מחשבת פיגול באחת מהעבודות ואח"כ היה לו מחשבת פסול באחת משאר עבודות אין חייב עליו כרת משום פיגול דבעינן שלא יהא שם פסול אחר חוץ ממחשבת פיגול א"כ מחשבת פסול מוציא מיד כושר ואם נשחט השני לשם כשר מוציא הראשון מן הפסול ונשרף כמצותו:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק הוציאו לו'''</big>}}
תחילתדףכאן ו/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|במראה}}.''' שניהם לבנים או שניהם שחורים:
 
'''{{עוגן1|ויאמר}} אם של שם מת.''' הכי מפ' בגמרא:
 
'''{{עוגן1|והשני}}.''' אם של עזאזל מת ועכשיו יש כאן שנים לשם אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד מזוג שני באחד יתכפר והשני ירעה ובגמ' מפרש איזה שני אם שני שבזוג שני אם שני שבזוג ראשון:
 
'''{{עוגן1|שאין}} חטאת ציבור מתה.''' דכי גמירי חטאת מתות ביחיד גמירי:
 
'''{{עוגן1|ימות}} המשתלח.''' דהא לא איתעבידה מצוה דדם וצריך להביא שעיר אחר ואי אפשר אלא בהגרלה וכיון דאית ליה בעלי חיים נידחין ימות המשתלח הראשון:
 
'''{{עוגן1|מת}} המשתלח.''' קודם מתן דמים ישפך הדם דכתיב יעמד חי לפני ה' לכפר עליו זקוק לעמוד חי עד שעה שנתכפר בשני ובלא הגרלה אי אפשר וזקוק לשניים וראשון ידחה דהכל מודים בשחוטין שנדחין:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כבשים}}.''' גבי תמידין כתיב שני כבשים בני שנה וכן גבי מצורע כתיב יקח שני כבשים:
 
'''{{עוגן1|שיהו}} שוין.''' בכל מה דאפשר:
 
'''{{עוגן1|צפרים}}.''' דכתיב גבי מצורע שתי צפרים חיות:
 
'''{{עוגן1|חצוצרות}}.''' דכתיב קח לך שתי חצוצרות כסף:
 
'''{{עוגן1|והא}} כתיב לא תטה משפט גר יתום.''' ואס"ד דבעינן שיהו שני בעלי דינים שוין א"כ לא מצינו שגר דן אלא עם חבירו גר אם כן למה לי קרא שלא יטה דין גר מהיכא תיתי להטות מפני שהוא גר הא שכנגדו נמי גר הוא:
 
'''{{עוגן1|ונאמר}} להלן שני.''' דכתיב וישארו שני אנשים במחנה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} מפנייא.''' וקרא ועמדו שני אנשים בעדים משתעי דכתיב לעיל מיניה כי יקום עד חמס באיש וסמיך ליה ועמדו ואייתר שני לגזירה שוה:
 
'''{{עוגן1|הרי}} למדנו שאין האשה מעידה.''' כל שכן שאין האשה דנה דהא תנן כל הכשר לדון כשר להעיד ודבורה שדנה את ישראל היה על פי הדיבור:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהא אחד עומד ואחד יושב.''' שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו דבריו:
 
'''{{עוגן1|מעמיד}} לזה ומושיב לזה.''' ל"ג ליה לקמן בשבועות ולפי גירסתינו נראה דה"פ כשישבו שניהם אסור להעמיד אחד ולהושיב אחד ולעיל איירי כששניהם עומדים:
 
'''{{עוגן1|לבוש}} כשם שהוא לבוש.''' שלא תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך ויאמר איך יאמינו בי ב"ד על אדם חשוב כזה:
 
'''{{עוגן1|כשהן}} מעידין עדותן.''' דכתיב ועמדו שני האנשים וסובר דבעדים משתעי קרא כדאמרי' לעיל:
 
'''{{עוגן1|אף}} הנידונין צריכין להיות עומדין.''' דהא ודאי בבעלי דינים נמי איירי דהא כתיב אשר להם הריב:
 
'''{{עוגן1|שווין}} בדמים.''' שנתן בעד שניהן בשוה ואן שוין בשבחן שהאחד משובח מחבירו:
 
'''{{עוגן1|אין}} השעירין כמצותן.''' דעיקר קפידא שיהו שוין בשבחן שהוא דבר שבגופן:
 
'''{{עוגן1|משובח}} בגופו.''' שהוא שמן ואין מראהו טוב או איפכא מראהו טוב ואינו שמן כל כך איזהו מהן קודם:
 
'''{{עוגן1|אביב}} קצור.''' גבי עומר כתיב אביב קלוי באש וגו' ותני אם נמצא תבואה קצורה שהיא אביב כלומר לחה ונמצא שעורים יבשי' שעדיין קמה ואינן קצורים אביב קצור קודם אף ע"ג שמצוה לקצור מ"מ כיון שזה שקצור משובח בגופו הוא קודם ש"מ משובח בגופו קודם:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתניתא.''' כן היא מתניתין שיאמר זה שעלה וכו' וכדפרישית במתני' ולא שיאמר אם של שם מת וכו':
 
'''{{עוגן1|איזה}} מהן קרב תחלה.''' אם של עזאזל מת איזה מן השנים העומדים לשם קרב שבזוג ראשון או שבזוג שני:
 
'''{{עוגן1|שני}} שבזוג שני.''' יקרב ושני שבזוג ראשון ירעה דקסבר ב"ח נידחין:
 
'''{{עוגן1|ועשהו}} חטאת בראשון.''' דהל"ל לחטאת ועשהו למה לי אלא לקבוע בראשון:
 
'''{{עוגן1|קבעו}} בתלייה שלא ידחה.''' כלומר אפי' הוא תלוי ועומד כגון שמת השני אפ"ה אינו נדחה:
 
'''{{עוגן1|שני}} שבזוג ראשון מהו שידחה.'''מי אמרינן כיון דאיכא עתה אחד לעזאזל וגם זה של שם שמזוג ראשון חזר ונרא' לא איכפת לן במיתת השני או דלמא כיון דלא נראה השני שבראשון אלא מפני השני שבזוג וכיון שמת השני אף הא' נדחה:
 
'''{{עוגן1|כ"ש}}.''' שלשיטת רב הוא בהיפך אם מת השני שבזוג הראשון שזה השני עומד תחתיו שהשני נדחה דהרי אמר זה יתקיים תחתיו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} הגריל ג' זוגות ונתן מא' על הבדים וכו'.''' א"נ ה"פ הגריל ג' פעמים כגון שנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים ולאחר שגמר מתנות שבהיכל:
 
'''{{עוגן1|את}} שהוא מכפר בו.''' אפי' מקנת כפרה משתלח שעיר שהגריל עמו:
 
'''{{עוגן1|ויש}} אדם מגריל למיתה משעה ראשונה.''' לר' יוחנן פריך דאמר שני שבזוג ראשון יקריב א"כ מגריל על השני מיד למיתה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אשכחנן.''' כה"ג לר"א לכ"ע:
 
'''{{עוגן1|דר"א}} אמר.''' בתמורה פ"ג תמורת אשם ואשם שמתו בעליו כולם ימותו ותמורת אשם היא כהפרישה משעה ראשונה למיתה:
 
'''{{עוגן1|הן}} דאת מקשי.''' הא דאת מקשה לר"י תיקשי לך אמתני' דתמורה ריש פ"ג:
 
ה"ג וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו:
 
'''{{עוגן1|וכי}} אדם מימר למיתה.''' דהא תמורת חטאת לכ"ע למיתה אזלא דהלל"מ היא ה' חטאות מתות:
תחילתדףכאן ו/ב
'''{{עוגן1|}} מתני' בא לו אצל שעיר.''' לאחר שגמר מתן דמים של פר ושעיר בא לו הכהן אצל שעיר המשתלח במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שלא}} להזכיר גניין של ישראל.''' וסובר שלא אמר עמך בית ישראל אלא סתמא אמר א"נ ה"פ למה לא אמר כסדר חטאו עוו פשעו וקאמר שלא להזכיר גנאי לישראל דהוה משמע שכולם פשעו לכך סיים בחטא דמשמע שכולם חטאו בשוגג אבל לא במרד:
 
'''{{עוגן1|מלמד}} שהוא עתיד למות.''' ללמדך שאם דחפו לצוק ולא מת צריך שירד אחריו וימיתנו:
 
'''{{עוגן1|עד}} וכלה מכפר את הקדש.''' כלומר עד אחר הוידוי שהיא מכלל הכפרה:
 
'''{{עוגן1|עד}} שעת הוידוי.''' שהוא מתוודה על השעיר אבל הוידוי עצמה אינה מעכבת וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק מן ביניהון.''' כלומר מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|ואת}} אמר צריך להביא פר אחר.''' לכ"ע והשתא קמיבעיא ליה לרבי יהודה אם צריך להתודות שנית א"כ אפילו לר"ש קמיבעיא ליה ולכתחילה:
 
'''{{עוגן1|אף}} בשעיר המשתלח כן.''' אם מת לאחר שגמר מתנות שבפנים וקודם הוידוי אם צריך להגריל על שעיר המשתלח השני או לוקח שעיר בלא הגרלה:
תחילתדףכאן ו/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלא}} שעשו הכהנים קבע.''' להיות משלחין כהנים ולא היו בית דין של כהנים מניחין ישראל להוליכו:
 
'''{{עוגן1|ערסלא}}.''' שם האיש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|להכשיר}} את הזר.''' לשליח אע"ג דכתיב ביה כפרה כשר בזר:
 
'''{{עוגן1|שיהא}} עתיד.''' מוכן לכך כמו להיות עתידים ליום הזה:
 
'''{{עוגן1|שיהא}} מזומן.''' מאתמול מב"ד לכך:
 
'''{{עוגן1|אף}} בשבת.''' אפי' היה השעיר חולה מרכיבו על כתיפו:
 
'''{{עוגן1|אף}} בטומאה.''' אפי נטמא המשלח נכנס לעזר' בטומאה ומשלחו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא.''' היינו עתיד היינו מזומן ותרתי למה ליה דתני:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' עתי שלא ישלחנו אלא באחד שהוא עתיד ומזומן לכך אבל לא ביד שנים אפי' זימנם:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שיטמא בגדים.''' לשניהם או אינו מטמא אלא לאחד מהם:
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא.''' כמו תא שמע מהא דתניא בתורת כהנים:
 
'''{{עוגן1|והמשלח}} לא המשלח את המשתלח.''' ה"א קדריש וקשיא פשיטא מהיכא תיתי שיטמא אלא ודאי בששלח עוד אחר עם המזומן והיינו המלוה דאינו מטמא בגדים:
 
'''{{עוגן1|ברח}}.''' השעיר דרך הליכה לצוק וחזר ולקחו מטמא בגדים אם לבש בגדים אחרים:
 
'''{{עוגן1|דרך}} חזרה.''' כגון שלא מת בדחייתו לצוק וחזר וברח ותפסו המשלח אינו מטמא בגדים אלא אוכלים ומשקים הוא דמטמא:
 
'''{{עוגן1|חלה}} השליח.''' מהו שישלחנו ביד אחר:
 
'''{{עוגן1|כך}} תהו בשלום.''' כלומר מה לכם לשאול על כך אין אתם זקוקים לשלחו:
 
'''{{עוגן1|ואם}} חלה המשתלח.''' דהיינו השעיר מהו שירכיבנו על כתפו:
 
'''{{עוגן1|יכול}} הוא לטעון אתכם ולי.''' כלומר בריא וחזק הוא השעיר להרכיב אותי ואתכם ולא היה רוצה להשיב תשובה נכונה כדלקמן:
 
'''{{עוגן1|דחפו}} לצוק ולא מת.''' מהו שיהא צריך לירד אחריו להמיתנו:
 
'''{{עוגן1|לא}} שהיה ר"א מפליגן.''' בדברים אחרים כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע להשיב אלא יודע היה אבל לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו:
 
'''{{עוגן1|והסרקיין}}.''' הגזלנים שהיו במדבר היו אוכלין אותו:
 
'''{{עוגן1|היה}} נר המערבי דולק.''' לאחר שכבו כל הנרות ואע"פ שממנו מתחיל להדליק ערבית בו היה מסיים הטבת נרות שחרית והוא עדות שהשכינה שורה בישראל כדכתיב מחוץ לפרכת העדות ואמרינן מהו עדות זהו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה ממנה היה מתחיל ובה היה מסיים:
 
'''{{עוגן1|לשון}} של זהורית.''' צמר סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע אדום וקושרין אותו בראש שעיר המשתלח והוא מלבין והוא סימן שמחל הקב"ה לישראל שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:
 
'''{{עוגן1|כאפון}}.''' כגרגיר אחד מהאפונים שהוא פחות מכזית:
 
'''{{עוגן1|הצנועים}} היו מושכין את ידיהם.''' כיון שהוא פחות מכזית אין כבוד ליטלו:
 
'''{{עוגן1|הגרגרנים}}.''' זוללים כי הייתי זוללה מתרגמינן ארי הייתי גרגרנית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} והוא היה נקרא בן חמצן עד היום הזה.''' והוא לשון גזלן כדמייתי מקרא מכף מעוול וחומץ:
 
'''{{עוגן1|היה}} מאדים.''' יותר ממה שהיה בתחלה וזהו סימן לכובד עוונם:
 
'''{{עוגן1|ומוצאין}} אותן פתוחין.''' והוא סימן לחרבן:
 
'''{{עוגן1|פתח}} לבנון דלתיך.''' ואין לבנון אלא בית המקדש שמלבין עוונות של ישראל:
 
'''{{עוגן1|הרי}} נחוניין בני לפניכם.''' אע"פ שהיה שמעי בנו גדול ממנו בשנים מ"מ במדות שמנו חכמים בכה"ג היה נחוניא גדול ממנו:
 
'''{{עוגן1|והלך}}.''' שמעון והלביש לנחוניא אחיו במקום כתנת אונקלי והוא מלבוש של עור ובמקום אבנט חגרו בצלצל והוא אזור ואפשר שהיה שמעון ממונה על המלבוש ולא הרגיש נחוניא מה הוא מלבישו:
 
'''{{עוגן1|אמר}} להן.''' שמעון לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה לאשתו או לחשוקתו שהוא מזנה עמה שאמר לה לכשישמש בכה"ג ילבוש בגדיה שאונקלי וצלצול בגדי נשים הם:
 
'''{{עוגן1|בדקו}} את הדברים.''' אם כן הוא שנדר זה לאהובתו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} מצאו אותו.''' לנחוניא שברח לו מפני הבושה לאלכסנדריא של מצרים:
 
'''{{עוגן1|ומה}} אם זה.''' חוניו שברח מן השררה ולא נכנס בה מעולם היתה תחילת חינוכו:
 
'''{{עוגן1|ראו}} האיך נחזור עליה לבסוף.''' שעשה מזבח במצרים ושלא כדין עשה:
 
'''{{עוגן1|מי}} שהוא נכנס.''' לשררה ויוצא ממנה בע"כ ע"א כמה וכמה שהוא מוסר נפשו ונשמתו עליה:
 
'''{{עוגן1|כו'}} היך קדמייא.''' כלומר וכו' כמו שמסיים לעיל בדברי ר"מ שלפנינו דא"ל לכשישמש וכו':
 
'''{{עוגן1|מי}} שלא נכנס לשררה.''' שהרי נחוניא לא נכנס לשררה מעולם:
 
'''{{עוגן1|העשיא}} את ישראל לעכו"ם.''' השיאן את ישראל שבמצרים להקריב על המזבח שבנה שם:
תחילתדףכאן ו/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|וכבש}} וכו'.''' מפרש בגמ' טול וצא. ולא תשהא עוד עונותינו אצלנו:
 
'''{{עוגן1|מיקירי}} ירושלים.''' מחשובי ירושלים:
 
'''{{עוגן1|עד}} סוכה הראשונה.''' סוכות עשו לו בדרך ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכיפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה:
 
'''{{עוגן1|צוק}}.''' כל הר גבוה וזקוף קרוי צוק:
 
'''{{עוגן1|שבעה}} ומחצה לכל מיל.''' הרי תשעים ריס י"ב מיל והם י"א מסעות מירושלים לסוכה הראשונה מסע אחת ומסוכה לסוכה עד י' סוכות ט' מסעות ומסוכה האחרונה לצוק מסע אחת הרי לכל מסע מיל חוץ מאחת שהיתה ב' מיל והיא המסע האחרונה ומיל היא ב' אלפים אמה כמידת תחום שבת לפיכך מסוכה אחרונה לא היו מלוין אותו לצוק:
 
'''{{עוגן1|הרי}} מים הרי מזון.''' לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו אבל מעולם לא הוצרך אדם לכך:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כבש}} גופו.''' שכבשו והטמינו המשלח שלא יראו אותו כמו כבשו פניהם בקרקע:
 
'''{{עוגן1|כבש}} ממש.''' בנין בנוי ע"ג קרקע שיהיה למעלה מן העם:
 
'''{{עוגן1|עד}} מתי אתם תולין הקלקלה בינינו.''' כלומר אתם משהין עבירות הדור המונחין על השעיר:
 
'''{{עוגן1|וכולן}} ע"י עירוב.''' כל אחד מלויהו עד הסוכה ע"י עירוב:
 
'''{{עוגן1|יכול}} אני לעשותן בשתי סוכות.''' ע"י שבני ירושלים מלוין אותו שני מילין וסוכה הראשונה ד' מילין מירושלים ויוצאין לקראתו שני מילין עד מקום שיצאו אנשי ירושלים ואנשים אחרים היושבין בסוכה שעירבו לצד השני של הסוכה מלוין אותו שני מילין ויוצאין לקראתו מסוכה השנייה שהיתה ח' מילין מירושלים שני מילין ואנשים אחרים היושבין בסוכה שנייה מלוין אותו שני מילין הרי עשר מילין ושני סוכות:
 
'''{{עוגן1|לייפות}} את כחו.''' לחזקו ואף על פי שמעולם לא הוצרך לכך:
 
'''{{עוגן1|למה}}.''' כלומר מה הוא חזקתו מפני שאין יצה"ר תאב אלא לדבר האסור ולא לדבר המותר:
 
'''{{עוגן1|כהדא}}.''' כהא דר' מנא הלך ביה"כ לבקר את ר' חגי שהיה חלש:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"ח צמא אני:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"מ שתה אם את רוצה:
 
'''{{עוגן1|שבקיה}}.''' הניחו והלך לו. לאחר שעה חזר ר' מנא והלך אצלו:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} מה.''' עשית בצמא שצמית:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"ח משהתרת לי לשתות הלך לי הצמא והיינו מטעם שאין יצה"ר תאב אלא בדבר האסור:
 
'''{{עוגן1|הוה}} משתעי.''' היה מספר הך מעשה דבסמוך:
 
'''{{עוגן1|חד}} בר נש.''' אדם אחד היה מהלך ביה"כ בשוק ובתו עמו אמרה ליה בתו אבי צמא אני א"ל אביה המתן מעט וחזרה ואמרה אבי צמא אני חזר ואמר המתן מעט ומתה:
 
'''{{עוגן1|כד}} מפני מוספא.''' לבתר דסיים תפלת מוסף אמר לציבור אחיי מי שיש לו תינוק ילך בשבילו לביתו שיתן לו לאכול ולשתות שלא יבאו לידי סכנה:
תחילתדףכאן ו/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חציו}} קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו.''' ולא כוליה בסלע שמא ילבין מיד בקשירתו ומשמחתו ישכח לדחות השעיר ולא כוליה בשעיר שמא יכוף השעיר ראשו ולא יוכל לראות אם הלבין החוט אבל השתא לא תלבין לחצאין וכשקושר באחרונה חציו בין קרניו אע"פ שתלבין מיד כיון שעוסק בשעיר לא ישכח מלדחפו:
 
'''{{עוגן1|בא}} וישב לו.''' חוזר עד סוכה האחרונה אע"פ שהיוצא חוץ לתחום אפילו ברשות אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם ברשות לזה התירו לפי שהוא מעונה וחלש ועוד שהוא ירא לעמוד במדבר יחידי משתחשך:
 
'''{{עוגן1|מטמא}} בגדים.''' דכתיב והמשלח את השעיר יכבס בגדיו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ויש}} מהן.''' שנמחלו עונותיהם והיה הלשון מלבין:
 
'''{{עוגן1|ויש}} מהן שהיה מאדים.''' כלומר לא היה מלבין א"נ מי שהיו עונותיו מרובין היה הלשון מאדים יותר:
 
'''{{עוגן1|ויש}} שנים שהיה מאדים.''' והיו עצבין כל השנה כולה א"נ שלא יודע הדבר בין האומות:
 
'''{{עוגן1|חזרו}} וקשרו אותו בסלע.''' שעל ההר שדחף שעיר המשתלח ממנו:
 
'''{{עוגן1|כשנים}} שבין שמים וארץ וכו'.''' משום דקשיא ליה כשני מיבעיא ליה דומיא דסיפא דקרא דכתיב כשלג ילבינו אלא שהיו רחוקים כשנים שבין שמים לארץ דכתיב כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו פשעינו ואידי ואידי חד שיעורא:
 
'''{{עוגן1|יתר}} מכאן כצמר יהיו.''' שהשלג לבן מן הצמר כדתנן בנגעים בהרת עזה כשלג שאת כצמר לבן:
 
'''{{עוגן1|כשני}} אבות.''' שהם תק"ב אברהם חי קע"ה יצחק ק"פ יעקב קמ"ז:
 
'''{{עוגן1|כשלג}} ילבינו בראשונה.''' כשחטאו בפעם ראשון:
 
'''{{עוגן1|בשני}}.''' כששנה בחטאו אינו מתכפר לו כל כך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} כפי שניו כשלג ילבינו יתר מכאן כצמר יהיו.''' שימי אדם מתחלקים לג' חלקים ילדות ובחרות וזקנה ובכל חלק מהם מתאוה לתאוה אחרת ע"כ אמר אם החטא כפי שניו שהבחור מנאף והזקן רודף אחר הכבוד ומשתכר אין חטאם גדול כל כך כמו זקן מנאף ובחור משתכר ביין משתיו ויתר מכאן דהיינו זקן מנאף כצמר יהיו:
תחילתדףכאן ו/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בא}} לו.''' אחר שמסר הכה"ג השעיר המשתלח למשלח בא לו אצל פר ושעיר העומדים לישרף וקרען והוציא אימוריהן:
 
'''{{עוגן1|ונתנם}} במגיס.''' בקערה של כלי שרת:
 
'''{{עוגן1|והקטירן}}.''' כדכתיב ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה:
 
'''{{עוגן1|קלען}} במקלות.''' כמין קליעה ד' בני אדם נושאין שני מוטות שנים לפנים ושנים לאחור ומהלכין מוט אצל מוט והפר והשעיר נתונים עליהן מורכבין זה על זה וכופפן זה תחת זה כמין קליעה ושלימין הן עם עורותם ובשרם ופרשם אלא שנקרע כריסן להוציא אימוריהן:
 
'''{{עוגן1|והוציאן}} לבית השריפה.''' חוץ לירושלים:
 
'''{{עוגן1|מאימתי}} מטמאין בגדים.''' העוסקין בהן כדכתיב והשורף אותם יכבס בגדיו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אנן}} תנינן.''' במתני' מיד לאחר שילוח של שעיר המשתלח בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני.''' איכא תנאים ששנו לאחר השילוח בא לו כה"ג לקרות ואח"כ בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין:
 
'''{{עוגן1|קרא}} מסייע למתני'.''' דסמיך לוהמשלח וגו' כתיב ואת פר החטאת וגו' יוציא אל מחוץ דלמחנה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואפילו כן כאהן דתנינן וכו'.''' ואפילו קרא מצינן לפרושי כתנא דברייתא:
 
'''{{עוגן1|כאנש}} דסליק וכו'.''' כאדם שרוצה לעלות מטבריא לציפורי אע"ג שהוא עדיין בטבריא אומרין שהוא מאנשי ציפורי כיון שבדעתו לעלות לשם ה"נ כיון שהפר והשעיר מונחים לפניו ועומדין לשריפ' כתיבו בקרא מיד לאחר שעיר המשתלח:
 
'''{{עוגן1|מהו}} שישרפו כמצוותן.''' חוץ לג' מחנות מי אמרינן כיון שנטמאו לא ישרופו אלא בעזרה או דילמא כיון דבין טהורים ובין טמאים מצוותן בשריפה מקיימין בהו מצות שרפה חוץ לג' מחנות:
 
'''{{עוגן1|מה}} צריכה ליה.''' כי קמיבעיא ליה בשנטמאו לפני זריקה שלא הגיע זמנן לצאת:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אם נטמאו לאחר זריקה.''' שכבר הגיע זמנן לצאת:
 
'''{{עוגן1|קורא}} אני.''' עליהן במועדו דכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם דקאי נמי אקרבנות של יה"כ ודרשינן מיניה אפי' בשבת אפי' בטומאה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ועדה שלא כתוב בו במועדו לית ש"מ כלום.''' וה"פ פר העדה והוא פר העלם דבר של ציבור שלא כתוב בו במועדו אם נטמא אף לאחר זריקה מיבעיא ליה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לא מיתמנע ר' יוסי ר' קיים הכא וא"ל ר' בון בר חייה קיים בפר משיח ועדה.''' וה"פ ר' מנא אמר שר' יוסה רבו לא רצה לקיים בעיא דר' זעירא אלא בלפני זריקה ורבי בון בר חייא הוא שהשיב לו דאף בלאחר זריקה קמיבעיא ליה ובפר כהן משיח ופר העדה:
 
ה"ג רבי לעזר שחל וכו':
 
'''{{עוגן1|שיצא}} רוב.''' במיעוט האבר שמיעוט אחד מן האיברים משלים לרובה של הבהמה ליציאתה מהו אם הוה יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאתן או לא הוה יציאה דשדינן מיעוט האבר בתר רוב האבר שבפנים וה"ל כמאן דלא נפיק ואין כאן רוב הבהמה לחוץ א"כ קמיבעיא ליה אם יצאו כן קודם זריקה תוך לעזרה אם נשרפו כמצותן או לא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מילתיה אמרה ברובו הדבר תלוי.''' כלומר פשיטא דלא שבקינן רוב הבהמה ושדינן בתר רוב האבר:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} פשיטא.''' הך מילתא דאם יצא רובו במיעוט האבר דודאי בתר רוב האבר שדינן ליה:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכא דלא.''' לא קמיבעיא ליה אלא שיצא הכל אבר אבר שלם ואח"כ יצא רוב האבר ומשלים לחציו מהו מי אמרינן שדינן מיעוט האבר שבפנים בתר רוב האבר שבחוץ וה"ל רובא או דלמא בתר שאר איברים שבפנים שדינן ליה כיון דאין האבר נתוק לא אזלינן ביה בתר רובא ולא הוה יציאה ואף שהלשון דחוק קצת כפי פירושינו זה מ"מ מסכים הוא לבבלי בזבחים דף ק"ד ע"ב:
 
'''{{עוגן1|שיצאו}} יחזרו.''' מהו שיטמאו בגדים:
 
'''{{עוגן1|פשיטא}} לך.''' דבשעת חזירתן אינן מטמאין בגדים:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכא דלא.''' לא קמיבעיא לן אלא אם יטמאו בגדים בשעה שיצאו תחלה או דלמא כיון שחזרו טהרו למפרע א"נ קמיבעיא ליה לאותן שמוציאין אותן אחר שחזרו אם גם הם מטמאין בגדים או לא:
 
'''{{עוגן1|האחרונים}} אינן מטמאין בגדים עד שיצאו.''' ואס"ד דטומאה בפרים תליא א"כ ה"נ כיון שיצא רובה פרים אע"פ שלא יצאו כל המתעסקים יטמאו אלא ודאי משום דאמרינן כי הדור הדור וכ"ש אלו שמוחזרין ועומדין שהרי לא יצאו:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני התם דכתיב והוציא את הפר דרשינן עד שיצא המוציא דביה משתעי קרא אבל אם יצאו וחזרו לא אמרינן כיון דהדור הדור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שעירים הנשרפין מהו שיפסלו משום יוצא.''' וה"פ אם יצאו לפני זריקת דמן מי אמרינן כיון דסופן חובה לצאת לא מפסיל ביציאתן או דלמא כיון דלא הגיע זמנן לצאת פסולין:
 
'''{{עוגן1|מה}} צריכה ליה.''' כי קמיבעיא ליה לרשב"ל אבל לר"י פשיטא ליה דלא מיפסיל:
 
'''{{עוגן1|דאיתפלגון}}.''' דפליגי ר"י ורשב"ל:
 
'''{{עוגן1|השוחט}} את התודה בפנים.''' בעזרה ולחמה בחוץ לא קדש הלחם ולחמי תודה משהוקדשו בפה קדשו קדושת דמים ליאסר באכילה ובהנאה אבל לא קדשו קדושת הגוף ואם נטמאו נפדין ויוצא לחולין ושחיטת הזבח מקדשתן לגופן להיות נפסלין בטבול יום במגע מחוסר כיפורים ובלינה ואם נטמאו ישרפו:
 
'''{{עוגן1|לא}} קדש הלחם.''' קדושת הגוף:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} אמר.''' איזהו חוץ לחומה היינו חוץ לחומת ירושלים:
 
'''{{עוגן1|חוץ}} לחומת העזרה.''' דבעינן שיהא הלחם עם הזבח בעזרה:
 
'''{{עוגן1|רשב"ל}} כדעתיה.''' כלומר אם לא קמיבעיא לך אלא לרשב"ל תפשוט דפסול:
 
'''{{עוגן1|כבר}} נפסל משום יוצא.''' ואע"ג דסופו לצאת חוץ לעזרה שהרי נאכל בירושלים א"כ ה"ה כאן אע"ג דסופו לצאת פסול ולא ס"ל לחלק דהכא חובה לצאת משא"כ בבשר קדשים קלים:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} כר'יוחנן.''' מיבעיא ליה דע"כ לא קאר"י התם דלא קידש הלחם אלא כשהם חוץ לחומת ירושלים אבל בפנים קדושין שהרי זו היא מחיצתן שנאכלין לפנים מן החומה אבל בשר פרים הנשרפין שיצאו חוץ לחומת ירושלים שאין כאן שום מחיצה פסולין או דלמא מחיצתן מיהת היא שהרי יוצאין לשם לשריפה:
 
'''{{עוגן1|אינה}} מחיצה להן.''' בתמיה וכי אין חוץ לחומת ירושלים מחיצתן וכי היכא דקסבר ר' יוחנן דלחמי תודה כשהן חוץ לחומת העזרה קדושין ה"ה הנך כשיצאו חוץ לחומת ירושלים לא נפסלו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מהו שיטמאו אוכלים ומשקים בלא הכשר ובלא טומאה.''' וה"פ מהו שיטמאו בחיים אוכלים ומשקים בלא הכשר מים על הפרים ובלא טומאה מאחרים:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שסופן לטמאות טומאה חמורה.''' אדם ובגדים המתעסקין בשריפתן ובהוצאתן:
 
'''{{עוגן1|מעתה}}.''' שהם עצמן מטמאין מחיים אם כן יטמאו אימוריהן כשנוטלין אותן מהן ואיך יקרבו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} בשפירשו.''' אימוריהן מהם דהיינו לאחר שחיטה הוא דקמבעיא ליה לרבי אלעזר:
 
'''{{עוגן1|ואפילו}} תימר וכו'.''' סתמא דש"ס קאמר לעולם בשלא פירשו ודקשיא ליטמו אימוריהן שאני אימורין כיון שטומאת הפרים באין מחמת אימורין אין אימורין מתטמאין מהן כהא דאמרי' גבי מי חטאת אף על פי שהן מטמאין אחרים אין מתטמאין מאותן שנטמאו מהן:
 
מפני שסופן לטמא טומאה חמורה כדתנן בפ"ק דטהרות דהאוכל נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה א"כ ה"נ הואיל וסופן לטמא טומאה חמורה ליטמאו בלא הכשר ובלא טומאה ותפשוט בעי' דר"א:
 
'''{{עוגן1|נבלת}} עוף הטהור אין לו מחיצה.''' המעכבה מליטמאה משא"כ פרים הנשרפים שאינן מטמאין טומאה חמורה אלא משיצאו חוץ לחומת עזרה והוה ליה מחוסר מעשה בגופן דין הוא דלא יטמאו טומאה קלה עד שיצאו ולא תפשוט בעי' דר"א:
 
'''{{עוגן1|נבלת}} עוף טהור.''' נמי יש לה מחיצה דהא אינו מטמא אלא בבית הבליעה של אדם אם כן אף היא מחוסרת מעשה ואפי' הכי מטמא טומאה קלה הואיל וסופה לטמא טומאה חמורה אם כן ה"ה פרים הנשרפין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שמא מטמא בגדים בבית הבליעה.''' בתמיה וכיון שהנבלת עוף טהור עומדת לכלב ה"ל אכילת אדם מחיצתה ומחוסרת מעשה:
 
'''{{עוגן1|דרומיא}}.''' מארץ דרום:
 
'''{{עוגן1|נבלת}} עוף טהור מחיצתה בכל מקום.''' יכולה לטמא בגדים ע"י אכילת אדם אבל פרים הנשרפין מקומן גורם הטומאה חוץ לירושלים לר"ש וחוץ לעזרה לרבנן:
 
'''{{עוגן1|להקטיר}} אימורין למחר פיגל.''' דהא דמן מתיר אימוריהן ליקרב ע"ג המזבח וכרבנן דפליגי אר"ש בזבחים פרק ב"ש:
 
'''{{עוגן1|לא}} פיגל.''' כיון דלא שייך ביה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח:
 
'''{{עוגן1|אבדו}} האימורים.''' של פרים הנשרפין מהו לזרוק הדם על הבשר. כמו בשאר קדשים או דלמא שאני הני דלא לאכילת אדם ולא לאכילת המזבח קיימי:
 
'''{{עוגן1|ולא}} שמיט ליה.''' לר' שמי דר"א אמר דאם חישב לישרוף למחר אינו פוסל ה"ה אם נאבדו האימורים אין זורקין עליהן דאי זורקין עליהן ה"ל כאכילת המזבת:
 
'''{{עוגן1|זר}} ששרף.''' פרים הנשרפין פשיטא שהוא מטמא בגדים דכשרה בזר:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכה דלא.''' לא קמיבעיא ליה אלא אם שרפן בלילה מהו שיהיו כשרין:
 
'''{{עוגן1|והשורף}}.''' כתיב בקרא והשורף אותם יכבס בגדיו למעט המצית את האור וכו':
 
'''{{עוגן1|זהו}} המסייע בשעת שריפה.''' ומתעסק בצרכי גופן נמי מיקרי שורף:
 
'''{{עוגן1|המהפך}} בכזית.''' שמונח על גבי האש כדי שימהר להתעכל:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכה.''' לא קמיבעיא ליה אלא היה עומד בעזרה או בתוך חומת ירושלים ונטל קורה בידו והניע בו כזית מהו שיטמא בגדים:
 
'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' כמו תא שמע:
 
'''{{עוגן1|והוציא}}.''' אל מחוץ למחנה ושרף וגו'. מקיש יציאה לשריפה וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|וטמא}} עד הערב.''' דכתיב גבי שריפת הפרה לרבות אף המסייע בשריפה ה"ה הכא נמי מרבינן אף המסייע בשעת שריפה:
תחילתדףכאן ו/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הגיע}} שעיר למדבר.''' שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר המזבח:
 
'''{{עוגן1|דידכיות}}.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|ועד}} בית חורון.''' הוא ראש המדבר וסבר ר"י בית חורון במדבר הוה קאי וכיון שהגיע השעיר במדבר נעשה מצותו אע"פ שלא הגיע לצוק:
 
'''{{עוגן1|הולכין}} מיל.''' כדאמרי' לעיל מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה וכשחוזרין ושוהין אחר כך כדי הילוך מיל יודעין שהגיע שעיר למדבר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|קבלן}}.''' מצבות גדולות וגבוהות ששם השומרים עומדים ומניפים בסודרים:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך שני שעירי'''</big>}}
תחילתדףכאן ז/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לקרות}}.''' פרשת היום בגמרא מפרש מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|בבגדי}} בוץ.''' שעבד בהן עבודת היום:
 
'''{{עוגן1|איצטלית}}.''' לבוש כמין חלוק:
 
'''{{עוגן1|משלו}}.''' שקריאת הפרשה אינה עבודה:
 
בית הככסת היה סמוך לעזרה בהר הבית:
 
'''{{עוגן1|חזן}} הכנסת.''' שמש:
 
'''{{עוגן1|ראש}} הכנסת.''' על פיו נחתכין צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע מי עובר לפני התיבה ונותנים ס"ת מזה לזה משום יקרא דכ"ג להראות שיש שררות הרבה למטה ממנו:
 
'''{{עוגן1|ואך}} בעשור.''' שבפרש' אמור:
 
'''{{עוגן1|יותר}} ממה שקריתי כו'.''' שלא להוציא לעז על ס"ת כשרואין אותו קורין פ' שלישית על פה יהו סבורים שס"ת חסר פרשה:
 
'''{{עוגן1|שבחומש}} הפקודים.''' ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל:
 
'''{{עוגן1|קורא}} על פה.''' טעמא מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|על}} התורה וכו'.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|לא}} מפני שאינו רשאי.''' דסד"א דרואה עבודה א' אינו רשאי להניחה כדי לילך ולראות עבודה אחרת דאין מעבירין על המצות וראיית עבודה מצוה היא דברוב עם הדרת מלך קמ"ל דלא מעבר מצוה הוה כיון שאינו עסוק בה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ויעש}}.''' בסוף פ' יה"כ באחרי מות כתיב ויעש כאשר צוה ה' את משה:
 
'''{{עוגן1|מה}} ת"ל כאשר צוה ה' את משה.''' הל"ל ויעש כן אהרן אלא ויעש אהרן וקרא הפרשה כדברים אשר צוה ה' את משה:
 
'''{{עוגן1|שירי}} עבודה.''' שאינה עבודה גמורה כגון קריאת הפרשה ותפלה שמתפלל בבית החיצון:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' דקריאת הפרשה אינ' עבודה דאס"ד עבודה איך קאמר ואם לאו באסטלית לבן משלו דלאו בגדי כהונה וכי יש לך עבודה שכשירה שלא בבגדים:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוסי.''' פריך למה כשירה קריאת הפרשה שלא בבגדי לבן מפני שהיא בחוץ בעזרה הרי שחיטת הפר והשעיר שנעשית בחוץ ואפ"ה עובדה בבגדי לבן:
 
ה"ג והוא עובדה בבגדי לבן:
 
'''{{עוגן1|רצה}} עובדה.''' לקריאת הפרשה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן ומגיה הא דתנן במתני' ואם לאו באסטלית לבן אלא לעולם בעינן בגדי כהונה אלא דאם רצה היינו בבגדי זהב או בבגדי לבן:
 
'''{{עוגן1|מצינו}} שחיטה.''' והשתא למידין דאף שחיטת הפר והשעיר אם רצה לעשותה בבגדי זהב עושה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} בכל.''' מקום אמרינן שנוהגין כבוד בתורה והולכין אחריה והכא אמרינן שמביאין הס"ת אצל כה"ג:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אלא ע"י.''' שהכ"הג והסגן הם בני אדם גדולים וחשובים כבוד היא לתורה שתבא לידם וגם היא מכבדת אותם:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והא תמן.''' בבבל מביאין הס"ת לגבי ריש גלותא אע"פ דלפעמים אינן חשובים כל כך בתורה ובמצות:
 
'''{{עוגן1|תמן}}.''' גבי ריש גלותא הואיל והן מזרעו של דוד עושין להן כמנהג אבותיהן כמלכי בית דוד:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' במגילה פ"ד:
 
'''{{עוגן1|מדלגין}} בנביא.''' מפרשה לפרשה:
 
'''{{עוגן1|ואין}} מדלגין בתורה.''' שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע:
 
'''{{עוגן1|ואין}} מדלגין מנביא לנביא.''' שיש כאן טירוף הדעת יותר מדאי:
 
'''{{עוגן1|שאין}} גולין ס"ת ברבים.''' מפני כבוד הציבור שימתינו עד שיגלול:
 
'''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' אמור לנפשך:
 
'''{{עוגן1|שהיתה}} פרשה קטנה.''' שצריך לדלגה דאין שם שהייה בגלילה כלל ואפ"ה אסור דהא סתמא תנן אין מדלגין בתורה:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' הטעם שאין גולין ס"ת בציבור כדי שישמעו התורה על הסדר וכשהן דולגים אין לב השומע פנוי כל כך לכוין הדברים:
 
'''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' שהכה"ג קורא אחרי מות ואך בעשור שבחומש הפקודים אע"ג שהן רחוקים זה מזה וקשיא בהני תרי טעמי דבסמוך:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא.''' שאני התם שהוא סדר היום וכאלו הם פרשה אחת:
 
'''{{עוגן1|בכל}} מקום אינו קורא ע"פ.''' דקי"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן בע"פ והכא קורא ע"פ אלא ודאי כיון דשייכי אהדדי התירו לו לקרות ע"פ ה"ה נמי לענין דילוג התירו מפני שהוא סידורו של יום:
 
'''{{עוגן1|רבי}} יוסה.''' צוה לבר עולא שמש של בה"כ של בבליים כשאין להן אלא ספר אחד וצריכין לקרות בשני עניינים תהא גולל לפני פרכת ותקרא ואין אתה צריך להכניסה לתוך הארון ולהוציאה שנית:
 
'''{{עוגן1|כד}} אינון תרתי.''' כשיש לך שני ס"ת תהא מוליך אחת לתוך ארון ואח"כ תביא השנייה ולא תוציא שני ס"ת כא':
 
'''{{עוגן1|תי}}.''' כמו תהא:
 
'''{{עוגן1|הבוחר}} בתורה.''' וחותם בה כדרך שחותם בכל השנה דסובר דבכל השנה נמי חותם הבוחר בתורה א"נ היום מסיים הבוחר בתורה במקום שחותם בכל השנה נותן התורה:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} שאותך לבדך ביראה נעבוד.''' והיינו בברכת העבודה שמסיים בה היום שאותך לבדך וגו':
 
'''{{עוגן1|הטוב}} לך להודות.''' כדרך שחותם בכל השנה בבה"כ:
 
'''{{עוגן1|על}} מחילת העון.''' חותם בא"י מוחל וכו':
 
'''{{עוגן1|השוכן}} בציון.''' חותם בברכת המקדש ולא הבוחר במקדש א"נ דחותם בתרווייהו:
 
'''{{עוגן1|על}} שאר תפלה וכו'.''' כפי מה שהוא רגיל להתפלל חותם הושע ה' את עמך ישראל שהן צריכין להושע לפניך בא"י שומע תפלה:
תחילתדףכאן ז/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שבעת}} כבשים.''' של מוסף הן בחומש הפקודים:
 
'''{{עוגן1|ופר}} העולה.''' נמי דמוסף עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית:
 
'''{{עוגן1|ולהטיב}} את הנרות.''' הטבה זו הדלקה היא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כולהן}}.''' אילו ואיל העם ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ ואימורי חטאת כולם קריבים עם תמיד של בין הערבים:
 
'''{{עוגן1|אתיא}} דר"א.''' דמתני' דאמר אילו ואיל העם קודמים למוספים:
 
'''{{עוגן1|כב"ש}}.''' דאמרי בפ"ח דברכות שמברך על היום ואח"כ מברך על היין אע"ג דברכת היין תדירה אפ"ה קדוש היום קודם שהוא מקודש ה"נ עבודת היום מקודש ומוספין תדיר עבודת היום קודם:
 
'''{{עוגן1|היך}} עבידה.''' כמו היכי דמי:
 
'''{{עוגן1|פר}} ואיל וז' כבשים.''' כולן עולות והן קרבנות הכתובים בחומש הפקודים:
 
'''{{עוגן1|והשאר}}.''' היינו שעיר הנעשה בחוץ ואיל העם ואימורי חטאת:
 
'''{{עוגן1|טעמא}}.''' דהאי תנא שמקריב כל העולות בשחר סמוך לתמיד של שחר שהוא עולה ושעיר הנעשה בחוץ וכו' שהן חטאת סמוך לפר ושעיר הפנימי שהן חטאת:
 
'''{{עוגן1|והדין}} תנייא.''' טעמא דהאי תנא:
 
'''{{עוגן1|תולה}} עבודות.''' כסדר שהם מפורשים בקרא:
 
'''{{עוגן1|ואת}} עולת העם.''' משמע כל עולות העם יחדיו הקריב ואפי' אותן שבחומש הפקודים:
 
'''{{עוגן1|ושעיר}}.''' הנעשה בחוץ מ"ט מאחרי ליה הא איהו נמי אמור בענין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מלבד חטאת הכפורים.''' דכתיב בחומש הפקודים שעיר עזים אחד לחטאת מלבד חטאת הכפורים משמע שקדמה חטאת הכפורים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ובא אהרן אל אהל מועד.''' ש"מ שהיה בחוץ ומהיכן בא ע"כ לומר שמקריאת הפרשה בא ולמה נכנס ודאי להוציא את הכף ואת המחתה ואח"כ כתיב ויצא ועשה את עולתו ש"מ שלאחר הוצאת כף עשה עולתו ועולת העם:
 
'''{{עוגן1|ואת}} אמר הכין.''' שהעולות עם תמיד של שחר היו קריבין:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} ולא כן אר"י.''' שהוצאת כף ומחתה היתה לאחר תמיד של בין הערבים א"כ ע"כ לומר שפסוק זה שלא כסדר נאמר דאס"ד כסדר הכתוב לא משכחת אלא ג' טבילות ואנן גמירי ה' טבילות היה טובל בשינוי בגדים בו ביום:
 
'''{{עוגן1|עוד}} היא אמורה על הסדר.''' דקרא ובא אהרן וגו' לא קאי אהוצאת כף ומחתה אלא שבא מקידוש הראשון שהיה מקדש בלבישה לקידוש האחרון לפשיטת הבגדים:
 
'''{{עוגן1|למה}} לית אנן אמרין.''' שלא היה קידוש לפשיטה אלא ללבישה היו שני קידושין נמצא שבפשיטה האחרונה לא היה קידוש:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} דכתיב ובא ופשט וכו'.''' וה"פ שאני הכא דע"כ לומר שהיה קידוש לפשיטה:
 
'''{{עוגן1|מה}} לבישה בקידוש.''' דילפינן בק"ו מה במקום שאין טעון טבילה דהיינו במקדש כל השנה כשבא לעבוד אין טעון טבילה מן התורה אלא מדרבנן לזכור טומאה ישנה טעון קידוש שנא' בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו:
 
'''{{עוגן1|אר"א}}.''' אשר לבש בעינן שיש לך עבודה אחרת בבגדי לבן דאשר לבש משמע שכבר לבש אלמא זו היא פשיטה שנייה ש"מ שני פעמים לובש בגדי לבן וש"מ שיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה:
 
'''{{עוגן1|ולמה}}.''' כה"ג משמש ביה"כ בבגדי לבן ולא בבגדי זהב כבשאר ימות השנה:
 
'''{{עוגן1|כשירות}} של מעלן.''' של מלאכי השרת המשמשים ברקיע:
תחילתדףכאן ז/ג
 
'''{{עוגן1|מפני}} מה כה"ג משמש בשמנה כלים.''' בכל ימות השנה ואע"ג דמסיק לקמן שכולן באין לכפרה מ"מ הכי קשיא ליה. ישמש כהן הדיוט בד' וכה"ג בד' הנוספים לחוד:
 
'''{{עוגן1|בריתי}} היתה אתו.''' דכתיב גבי אהרן:
 
מפני מה אינו משמש בבגדי זהב ביה"כ:
 
'''{{עוגן1|מפני}} הגאוה.''' שלא יתגאה בכניסתו לפני ממ"ה הקב"ה כדכתיב אל תתהדר לפני מלך:
 
'''{{עוגן1|שאין}} קטיגור.''' זהב שעשו בו את העגל נעשה סניגור לכנוס בו לפני ולפנים ביה"כ לכפר על ישראל:
 
'''{{עוגן1|ולבשם}}.''' נוטריקון ובלו שם שלא היו ראויין לעבודה עוד:
 
'''{{עוגן1|ולא}} היו כשרים ליה"כ הבא.''' אפי' לכה"ג זה:
 
'''{{עוגן1|אחת}}.''' תשובה אחת מבגדי כה"ג שהן קדושה חמורה איך יעשו בגדי כהן הדיוט הא מעלין בקדש ואין מורידין:
 
'''{{עוגן1|ואחת}}.''' תשובה שנייה מבגדי כהן הדיוט עצמן דהא אבנטו של כה"ג ביה"כ הוא של בוץ ואבנט של כהן הדיוט הוא של כלאים:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} של בוץ.''' שנאמר באבנט בד יחגור:
 
'''{{עוגן1|שיש}} בו כלאים.''' שנאמר ואת האבנט שש משזר תכלת ושש כתנא ותכלת עמרא:
 
בראוי לו בבגדים הנאמרים בו:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שהקרבנות מכפרין.''' משום דקשיא ליה למה נסמכה בואתה תצוה ענין מילואים לבגדי כהונה:
 
'''{{עוגן1|כתנת}} היתה מכפרת על לובשי כלאים.''' דס"ל שאין חייבי' על כלאים אלא בבגד הלובש סמוך לבשרו שהוא המחמם אבל מה שעל בגדיו אינו אלא מדרבנן א"נ לפי שבגדי כהונה קשים הם ולא שייך בהן כלאים כדאיתא בבבלי בריש פירקין והיינו אבנט ומצנפת ומכנסיים אבל כתונת ודאי לא היה קשה דא"כ היה חוכך בבשרו:
 
'''{{עוגן1|ויטבלו}} את הכתנת בדם.''' רמז היה להם שכפרת דמים עולה ע"י כתונת:
 
'''{{עוגן1|לכסות}} בשר ערוה.''' לחפות על גילוי עריות:
 
'''{{עוגן1|וישם}} את המצנפת על ראשו.''' פשיטא שנותנין המצנפת על הראש אלא ללמדך שהוא מכפר על המתנשאים להיות לראש והם גסי הרוח א"נ יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גבוה לב:
 
'''{{עוגן1|על}} הגנבים.''' לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר:
 
'''{{עוגן1|על}} העקמנים.''' שמעקמים דרכים ואומרים בפיהם ולבם בל עמם והאבנט כנגד אצילי ידיהן והיינו כנגד הלב. רש"י. א"נ שמרמזין בידיהם והאבנט כנגד אצילי ידיהן:
 
'''{{עוגן1|ל"ב}} אמה היה.''' באבנט והיה מעקמו לפניו ולאחריו הלכך מכפר על העקמנים:
 
'''{{עוגן1|אין}} אפוד ותרפים.''' בזמן שאין אפוד הוה עון ותרפים:
 
'''{{עוגן1|יבא}} קול.'''שמשמיעין פעמוני המעיל ויכפר על מעשה קול של לשון הרע:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מה כפרה האמורה בחוץ בן הבקר כו' אף כפרה האמורה בפנים בן הבקר וכו'.''' וה"פ מה כפרה האמורה בעגלה ערופה הנעשית בחוץ מכפרת על ש"ד וקס"ד השתא דהיקישא איצטריך לכפר על הרוצח בשגגה וקשיא אהא דאמר לעיל דכפרת שוגג בכה"ג תליא ואין לו כפרה אחרת:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כאן בשוגג.''' פר בפנים מכפר על השוגג ומיתת כה"ג על המזיד:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} שנייא היא עגלה ערופה בין שוגג למזיד.''' בתמיה וכיון דע"ע מכפרת על שוגג ומזיד ה"ה פר יה"כ מכפר על שניהם:
 
'''{{עוגן1|כאן}} על חטא ידוע.''' עגלה ערופה מכפרת על חטא ידוע:
 
'''{{עוגן1|ותטבע}} האבן במצחו.''' גבי גלית שגידף מערכת ישראל:
 
'''{{עוגן1|וכתיב}}.''' גבי ציץ והיה על מצחו תמיד:
 
'''{{עוגן1|שהן}} מאירין.''' מפרשין דבריהם:
 
'''{{עוגן1|שהן}} מתימין לפניהם את הדרך.''' ילכו בה בעת שהיו ישראל תמימים לכך נקראים ותומים:
 
'''{{עוגן1|שבידו}} להן.''' שהטעה להם הגורל ונפלו על ידו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} אמר נתתיו.''' והם לא ביחנו אם לנצח אם להנצח:
 
'''{{עוגן1|שתי}} שאילות כאחת.''' אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון חזר ושואל על השני:
 
'''{{עוגן1|היסגירוני}} וגו'.''' הרי כאן שאי שאלות הירד שאול ואם ירד היסגרוני בעלי קעילה בידו:
 
'''{{עוגן1|דוד}} לא שאל כהוגן.''' דהל"ל הירד שאול היסגירוני שירידת שאול קודמת למסירתו והחזירו לו ויאמר ה' ירד נמצא שהשיבוהו על הראוי לשאל ראשונה:
 
'''{{עוגן1|מן}} הדא ויאמר דוד וגו'.''' הרי שהשיבו על מה ששאל ראשונה:
 
ה"ג ולא על האחרונה היסגירוני בעלי קעילה וגו' דוד בקש וכו' והשיבו שלש וישאל דוד וכו' האשיגנו ויאמר רדוף וכו':
 
'''{{עוגן1|דוד}} ביקש עליה רחמים כו'.''' מדהוצרך לרחמים ש"מ שלא רצו להשיבו לו כלום:
 
'''{{עוגן1|והשיבו}} שלש.''' רדוף א' והשג תשיג ב' והצל תציל ג':
 
'''{{עוגן1|הקול}} היה שומע.''' דעל ידי שהרוח הקודש מתלבש בו היה שומע את הקול מדבר אליו:
 
'''{{עוגן1|הכתב}}.''' כגון עי"ן משמעון ולמ"ד מלוי וה"א מיהודה ורוח הקדש מתלבש בכהן שידע לצרף ולסדר אותיות הבולטות:
 
'''{{עוגן1|דכתיב}} וישמע את הקול.''' וכל העם לא שמעו ה"נ היה כאן באורים ותומים:
 
'''{{עוגן1|הא}} לית חית וכו'.''' ואם היה צריך להם כגון תנצחו מהיכן ידעו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אברהם וכו'.''' נמי היו שמותם כתובין עליהן:
 
'''{{עוגן1|כל}} אלה שבטי ישראל.''' נמי היו חקוקין עליהן נמצא דכל סדר אלפ"א בית"א היה כתוב עליהן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק בא לו'''</big>}}
תחילתדףכאן ח/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|יה"כ}} אסור באכילה ובשתייה וכו'.''' מפרש בגמרא דכל הני איקרי עינוי וגבי יה"כ ה' עינויי' כתיבי והני ה' הוו דשתייה בכלל אכילה:
 
'''{{עוגן1|מלך}}.''' צריך שיתראה נאה דכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך:
 
'''{{עוגן1|והכלה}}.''' צריכה נוי כדי שתחבב על בעלה וכל ל' יום לחופתה קרוי' כלה:
 
'''{{עוגן1|והחיה}}.''' יולדת תנעול. מפני הצנה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} ענוש כרת.''' על האכילה ושתייה ואת תנן במתני' יה"כ אסור באכילה וכו' דמשמע איסורא הוא דאיכא ענוש כרת ליכא:
 
'''{{עוגן1|לפחות}} מכשיעורון נצרכה.''' הא דתנן לשון איסור היינו בשאכל פחות מככותבת הגסה שהוא שיעור ליה"כ וכי לא שלים שיעורא כרת ליכא איסורא איכא:
 
'''{{עוגן1|מה}} מלאכה שאסרתי לך במקום אחר.''' כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקו' אחר כרת כגון פיגול ונותר:
 
ה"ג ואיזו הן אלו וכו':
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} דבר שהוא אבידת נפש.''' וה"פ עינוי שהיא בתוך חלל הגוף איירי:
 
'''{{עוגן1|והא}} ליתנון.''' והא אינן אלא חמשה עינויים בתורה ובעשור ואך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכם:
 
'''{{עוגן1|ואחד}} מוסף ברחיצה.''' רחיצה לא קחשיב בענויים דהא מרחיץ ידיו עכ"פ ל"א הכי פריך והא אינן אלא ה' עינויין בתורה תרי באחרי מות ושלשה באמור אל הכהנים ומשני ר' תנחומא דעוד אחד הוא במוסף דהיינו בפ' פנחס שהוא ובעשור וכו' ופי' זה נראה עיקר וכ"מ בתענית:
 
'''{{עוגן1|בתענית}} ציבור.''' כגון תענית גשמים השניות והאחרונות:
 
'''{{עוגן1|בט"ב}} מרחיץ ידיו.''' וכשעדיין המים על גבי ידיו רוחץ בהן פניו:
 
'''{{עוגן1|ומעביר}} את המפה.''' שהיא לחה קצת מקינוח הידים ע"ג פניו:
 
'''{{עוגן1|תרי}} מרטוטה.''' היה שורה בגדים בלואים במים מעיה"כ ונתן תחת הכד ליסחט קצת לעשותה כמין כלים נגובים ולמחר מעבירה ע"ג פניו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} איסור מלאכה במקום שנהגו.''' דיש מקומות שעושין מלאכה בט"ב ויש מקומות שאין עושין כדתנן בפרק מקום שנהגו ובתענית ציבור מותר בעשיית מלאכה בכל מקום שמעינן מיהת דלענין. רחיצה שוין וקשיא לריב"ל:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} חושש.''' משום רחיצה:
 
'''{{עוגן1|כהן}} תנייא.''' כהאי תנא דמותר לעבור במים לילך אצל רבו ובתו:
 
'''{{עוגן1|והיו}} רגליו קיהות.''' עייפים מחמת טורח הדרך:
 
'''{{עוגן1|בשבת}}.''' כל סיכה מותרת ובלבד דלא מוכחא מילתא דלרפואה קעביד:
 
'''{{עוגן1|בין}} סיכה שאינה של תענוג.''' כגון שיש לו חטטין בראשו:
 
'''{{עוגן1|לאיסור}}.''' גבי מעשר שני ותרומה ולאיסור עשה וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|ולתשלומין}}.''' אם סך זר בתרומה חייב לשלם חומש כאלו שתה ולא מיקרי מזיק וכן בקדש:
 
'''{{עוגן1|אבל}} לא לעונש.''' למלקות וכרת:
 
ופריך והא תני ולא יחללו דכתיב בתרומה לרבות השותה והסך ש"מ דאף סך איכא עונש וקשיא אהך ברייתא דתני בה אבל לא לעונש:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} אר"י לית כאן סך.''' כלומר סמי מכאן סך דולא יחללו להביא את השותה לחוד הוא דאתי:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רבי אבא מרי.''' אם לית כאן סך אף שותה ליכא למימר דאתי מריבויי' דולא יחללו:
 
'''{{עוגן1|דל}} כן.''' דאם לא כן אלא דלא יחללו להביא את השותה לחוד הוא דאתי ש"מ דאין שתייה בכלל אכילה דאי בכלל אכילה היא למה צריך קרא לרבויי:
 
'''{{עוגן1|דבר}} שהוא בא משני לאוין מצטרף.''' ואנן תנן במתני' האוכל והשותה מצטרפין אלא ודאי דכולה ברייתא משבשתא בשלמא אי מרבינא סך מולא יחללו איכא למימר דה"ק לרבות את הסך כשותה וכן הוא בבבלי בנדה אבל אי תני שותה לבדו קשיא:
 
'''{{עוגן1|מנין}} שהוא מחוור בעשה.''' שיש איסור עשה בסך שמן של מעשר שני אף על פי שאין בו לאו:
 
'''{{עוגן1|מה}} נן קיימין.''' במאי עסקינן:
 
'''{{עוגן1|אם}} להביא לו ארון ותכריכין.''' בא הכתוב לאסור. השתא לחי אסור ליקח בו חלוק דלא הותר אלא לאכילה ממש וצריך לאכלו בקדושת מעשר כ"ש שאסור למת:
 
'''{{עוגן1|איזהו}} דבר.''' ששייך בחי ובמת והתירה התורה לחי ואסרו למת הוי אומר זו סיכה ש"מ דבסיכה איכא איסור דאורייתא ואינו אלא עשה דלא נאמרו הדברים אלא בסיפור הדברים של.הוידוי וליכא למשמע לאו מיניה:
 
'''{{עוגן1|אסורין}} בנעילת הסנדל.''' כגון יה"כ וט"ב ותענית ציבור:
 
'''{{עוגן1|יצא}} לדרך.''' חוץ לעיר:
 
'''{{עוגן1|באמפליא}}.''' קלצו"ן בלע"ז והוא עשוי כמין מנעל:
 
אר"ח ולא פליגי:
 
'''{{עוגן1|באמפליא}} של בגד.''' דלאו מנעול הוא ואפי' לרה"ר שרי לצאת בו:
 
'''{{עוגן1|בלילי}} צומא רבא.''' בליל יה"כ:
 
'''{{עוגן1|סולייתה}}.''' הוא סנדל של שעם:
 
'''{{עוגן1|מה}} הוא דין.''' למה אתה עושה כן:
 
'''{{עוגן1|איסתניס}} אנא.''' ולאו לתענוג הוא דעביד:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל מן אן הדה.''' וה"פ מנין לך הא דמותר:
 
'''{{עוגן1|איסתניס}} הוה.''' ושרי ליה אבל לשאר כל אדם אסור:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} אית חמי.''' בוא וראה אם ברחיצה אסור פשיטא דאסור בתשמיש דהא בעלי קריין צריכין טבילה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תפתר.''' תפרש למשנתינו דאיצטריך למיתני איסור תשמיש במקום שלא נהגו לטבול לקרי א"נ שמשנתינו נשנית קודם תקנת עזרא שתיקן טבילה לבעלי קריין:
 
'''{{עוגן1|אין}} קרי.''' שצריך טבילה אלא שבא לו ע"י תשמיש:
 
'''{{עוגן1|אפילו}} ראה עצמו.''' מקושט בחלום. וע"י כך ראה קרי צריך טבילה:
 
'''{{עוגן1|הוו}} בעיין מימר.''' סברוהו בני הישיבה לומר ובלבד שבא לו הקרי בחלום ע"י שהרהר באשה שבא עליה ולא פליגי אריב"ל:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} מדבר אחר.''' ולא מחמת אשה נמי צריך טבילה:
 
'''{{עוגן1|לית}} הדא וכו'.''' וכי אין ברייתא זו פליג על ריב"ל דאמר אין צריך טבילה לקרי אלא שבא על ידי תשמיש והא ביה"כ אסור בתשמיש ואפ"ה מצריך טבילה לבעלי קריין:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' תפרש להך ברייתא שבעלי קריין טובלין ביה"כ היינו אותן ששימשו בעי"כ ושכחו לטבול עד יה"כ:
 
'''{{עוגן1|אית}} לך מימר וכו'.''' בתמיה וכי אפשר לך לומר ששכח ריב"ח מלטבול אלא ודאי שראה קרי ביה"כ כדי להודיע לו שהוא בן עה"ב כדאמרינן בבבלי סוף מכילתין ושמעינן שאפילו בלא תשמיש צריך טבילה וקשיא לריב"ל:
 
'''{{עוגן1|מפני}} איבה.''' שלא תתגנה על בעלה:
 
'''{{עוגן1|הוינא}} וכו'.''' סברוה למימר דלא פליגי חכמים ור"א אלא בנעילת הסנדל דחיה אבל ברחיצה דמלך וכלה לא פליגי:
 
'''{{עוגן1|אשכח}}.''' ברייתא דמפורש בה דפליגי אכולה מתני' אמלך וכלה וחיה:
תחילתדףכאן ח/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ככותבת}}.''' תמרה גסה והיא פחות מכביצה ואע"ג דכל שיעורי אכילה בכזית הכא שאני כדמפרש לקמן בגמ' מלא לוגמיו. מפרש בגמ' שצריך למעך חללה. שדרך הכותבת שיש חלל בינה לגרעינתה וממתני' שמעינן שמשערינן בככותבת מלבד החלל:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|דל}} כן.''' דאל"כ ליתני במתני' כמוה וכגרעיניתה וכחללה או לא ליתני אלא סתמא ככותבת הגסה אלא ודאי למעט חללה:
 
ה"ג תני כמלא לוגמיו:
 
'''{{עוגן1|מה}} ופליג.''' וכי פליגא הך ברייתא אמתני' ומשני מלא לוגמיו. דמתני' נמי אינו מלא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו:
 
'''{{עוגן1|ברביעית}}.''' שהוא מלא שתי לוגמיו שהוא רביעית באדם בינוני:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} לא.''' תני לפלוגתייהו בעדיות גבי קולי ב"ש דהא ב"ש מיקל דאינו חייב עד שישתה רביעית:
 
'''{{עוגן1|מפני}} לוגמא של בן אבטיח.''' שהיה אדם גדול ומלא לוגמיו דידיה אפי' מצד אחד מחזיק יותר מרביעית וב"ה לקולא דמלא לוגמיו לפי מה שהוא אדם משערינן:
תחילתדףכאן ח/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלא}} חטאת אחת.''' מפרש בגמ' אין מענין אותן. אין חייבין למנוע מהן מאכל:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מחנכין וכו'.''' מפרש בגמ' למה. אינו חייב אלא אחת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ומשני}} שתייה בכלל אכילה.''' וחד שמא הוא ומחד קרא נפקי:
 
'''{{עוגן1|אין}} אכילה בכלל שתייה.''' האומר לא אשתה אין האכילה בכלל:
 
'''{{עוגן1|מה}} נן קיימין.''' באיזה דם מיירי קרא דכתיב גביה לשון אכילה:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כי עסקינן בדם שהוא.''' שהוא צלול ואפ"ה קראה בלשון אכילה ש"מ שהשתייה בכלל אכילה:
 
'''{{עוגן1|הקפה}} את הדם.''' כגון שקרשו בחמה:
 
'''{{עוגן1|מה}} עביד לה ר' יונה.''' דאיהו קאמר שדם שקרש אינו אוכל לחייב עליו אלא ודאי דה"פ דהך ברייתא אינו אוכל לטמא טומאת אוכלין דליצטרף עם אוכל פחות מכביצה ליטמא טומאת אוכלין ואינו משקה לטמא טומאת משקה בלא הכשר אבל כרת חייב אפילו על הקרוש א"כ איכא לאוקמי קרא בקרוש וקשיא אר' יונה:
 
'''{{עוגן1|בכל}} אשר תאוה נפשך.''' בבקר ובצאן ביין ובשכר ואכלת שם:
 
'''{{עוגן1|מה}} נן קיימין.''' במאי מוקמינן להאי קרא אם בנותן יין לתוך התבשיל ויש בתבשיל טעם יין ולכך קרי ליה אכילה הלא היין בתבשיל לפגם הוא:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' כי איירי קרא בשותה יין ואפ"ה קרי ליה אכילה:
 
'''{{עוגן1|באילין}} אורזנייא וגוממנייא.''' מין כמיהין שהיין משביחן הלכך קרי ליה אכילה שכל הטפל לאכילה כאכילה דמיא:
 
'''{{עוגן1|ואכל}} ושתה אינו חייב אלא אחת.''' אי אמרת בשלמא שתייה בכלל אכילה איצטריך ליה לתנא לאשמועינן אלא אי אמרת שתייה לאו בכלל אכילה שבועה שלא אוכל ואכל ועשה מלאכה מי איצטרך לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת:
 
'''{{עוגן1|אמור}} דבתרה.''' תיקשי לך סיפא דמתני' ואכל ושתה חייב שתים. כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה בשתייה כשאמר אח"כ שלא אשתה אמאי חייב שתים אלו אמר שלא אשתה תרי זימני מי מחייב תרתי:
 
'''{{עוגן1|אמר}} להו ר"י.''' מסיפא לא קשיא דאלו אמר על שני ככרות המונחים לפניו שבועה שלא אוכל ככר זה ושבועה שלא אוכל ככר זה מי לא מחייב שתים אם אכל שניהן ה"נ כיון דהדר אמר שבועה שלא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר אכילה גרידא היא:
 
'''{{עוגן1|מפני}} ששתה וכו'.''' כלומר טעמא דשתה משקין שאינן ראויין לשתייה הא אם שתה משקין הראויין לשתייה חייב אע"ג דשבועה שלא אוכל אמר אלא ש"מ שתייה. בכלל אכילה:
 
'''{{עוגן1|ניחא}}.''' הניחא כדתני במתני' שלא אמר אלא שבועה שלא אוכל ואפ"ה חייב על השתיה אלא לר' שהוא אומר דוקא אם אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה א"כ אין ראיה מכאן:
 
'''{{עוגן1|האוכל}} והשותה וכו'.''' היינו מתני' אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ש"מ דשתיה בכלל אכילה:
 
'''{{עוגן1|לא}} אכלתי באוני ממני אלא שתיתי.''' בתמיה הא אף לשתות מעשר שני באנינות אסור:
 
ה"ג עד כדון כשאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם אמר שבועה שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתיה וכ"ה בשבועות. וה"פ אע"ג דשתיהי בכלל אכילה ואם אמר שבועה שלא אוכל ושתה חייב מ"מ שבועה שלא אשתה ואכל אינו חייב על האכילה:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} מחוור.''' ואין הדברים מבוררים דאס"ד תירוש זה היין ויצהר זו סיכה א"כ השותה והסך חוץ לחומה ילקה בלאו דלא תוכל וגו':
 
'''{{עוגן1|אלא}} על מ"ש טהור שנכנס וכו'.''' שנאמר לא תוכל לאכול וגומר וכתיב לפני ה' אלקיך תאכלנו וגו' כל היכא דקרינן לפני ה' וגו' קרינן ביה לא תוכל לאכול וגו' א"כ אף לענין אכילה ממש אין לוקין חוץ לחומה:
 
'''{{עוגן1|גר"ש}} בהי"ל קדמייתא.''' הוא לשון המדפיסים שקיצרו דברי הש"ס הואיל והם כתובים לעיל בפירקין והוא ר"ת גמרו שם בהילכתא ראשונה שבפרק זה:
 
'''{{עוגן1|כל}} מלאכה לא תעשו.''' בעצם היום הזה:
 
'''{{עוגן1|עונש}} לית כאן.''' למלאכת הלילה:
 
'''{{עוגן1|רשב"ל}}.''' פריך באיזה לשון הל"ל אזהרה בעינוי דאי הוה כתיב לא תעונה אדרבה הוה משמע דאסור לענות ואי הוה כתיב לא תאכל הוה משמע כסתם אכילה בכזית והתורה לא חייבה אלא בככותבת דמייתב' דעתא והלכך א"צ אזהרה לא ליום ולא ללילה:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} הושעיה.''' הכי ה"ל למכתב האזהרה בלשון השמר או פן לא תעונה:
 
'''{{עוגן1|הא}} תלת אזהרן.''' השמר ופן ואל שלשתן לשון אזהרה הן ל"א לשון קושיא היא אי הוה כתיב הכי ה"ל שלשה אזהרות:
 
'''{{עוגן1|הישמר}} באותה אמירה וכו'.''' מפרש הא השמר לשון עשה הוא וקאמר דה"פ השמר בלאו זה שאמרתי לך או בעשה זו שאמרתי לך הלכך השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה ל"א לשון קושיא היא דהל"ל בלשון השמר וכ"ה בבבלי:
 
'''{{עוגן1|מה}} אם עינוי הקל.''' שאינה נוהגת בשבתות וי"ט חייבין עליה כרת מלאכה שנוהגת בשבתות וי"ט לא כ"ש:
 
'''{{עוגן1|אלא}} ליתן אזהרה לפניו.''' ללילה שלפני היום:
 
'''{{עוגן1|דברים}} אפילו מופנה מצד אחד.''' דהא לא אייתר אלא עונש דמלאכה ואפ"ה ילפינן בגז"ש:
 
'''{{עוגן1|ולא}} ר"ע היא.''' דכולהו סתימתאה אליבא דר"ע הן ור"ע סובר דלמדין גז"ש אפילו אינה מופנה כלל:
 
'''{{עוגן1|לא}} חילקתה בין יום ללילה.''' כדאמרינן לעיל דאייתר עונש דמלאכה ללילה:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון כר"ע.''' דיליף גז"ש אפילו אינה מופנה:
 
'''{{עוגן1|כר'}} ישמעאל.''' אלא לר"י מנ"ל לחייב בלילה:
 
והיתה לכם לחקת עולם בחודש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו הקיש הכתוב מלאכה לעינוי:
 
'''{{עוגן1|מלאכה}} שחייבין עליו כרת.''' בין ביום בין בלילה:
 
'''{{עוגן1|הכוסס}} חיטי תרומה לוקה.''' אע"ג דלא אכלן כדרך אכילתן חייב דמ"מ נהנה ואינן מזיקין אותו לאפוקי הכוסס שעורין דפטור במזיקין לו:
 
'''{{עוגן1|הכוסס}}.''' כל דבר שהוא שלא כדרך אכילתו קרוי כוסס:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} משלם את החומש.''' דאיש כי יאכל כתיב פרט למזיק את עצמו:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} משלם קרן וחומש.''' ור"י סובר כר':
 
'''{{עוגן1|אחר}} טיבולו.''' אחר שאכל דבר מטובל בחומץ חייב שאז מיישב את הנפש:
 
'''{{עוגן1|תינוקות}} אין מענין אותן ביום הכפורים.''' להשלים והוא הדין דלא מחנכין אותן לשעות אבל קודם לשנה וקודם לשנתיים מחנכין לשעות אבל השלמה ליכא מדרבנן:
 
'''{{עוגן1|ר"י}}.''' מפרש למתניתין תינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים להשלים אבל מחנכין לשעות מקודם לשנה וקודם לשנתיים משלימין מדרבנן ולא קשיא בין לר"ה בין לר"י השתא לפני שנתיים מחנכין לשעות או משלימין לפני שנה מיבעיא דכאן בחולה וכאן בבריא:
 
'''{{עוגן1|עד}} איכן.''' לר"י פריך דאמר אפי' לפני שנתיים מחנכין לשעות עד כמה יהיו שנותיו של התינוק ויתחיל לחנכו לשעות:
 
'''{{עוגן1|כבן}} תשע כבן עשר.''' הכא נמי בן תשע בבריא ובן עשר בחולה:
תחילתדףכאן ח/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עוברה}} שהריחה.''' העובר מריח ריח התבשיל והיא מתאוה לו ואם אינה אוכלה שניהן מסוכנים:
 
'''{{עוגן1|ע"פ}} בקיאים.''' רופאים מומחים באומנתן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תוחבה}}.''' אצבעתה ברוטב של אותו דבר ומוצצתן:
 
'''{{עוגן1|שתי}} עוברות באו לפני ר"ט.''' ביה"כ לשאול אם מותרים לאכול ושלח אצליהם שני תלמידים ואמר להם זילו ואמרו באזניהם של העוברות שהיום יה"כ וישמע התינוק וישתוק ולא יתרוצץ עוד בקרבה:
 
'''{{עוגן1|אמרין}}.''' כן לראשונה ושתק התינוק:
 
'''{{עוגן1|ושדך}}.''' לשון שקט ותשקוט הארץ מתרגמינן ושדוכית ארעא:
 
'''{{עוגן1|זורו}} רשעים מרחם.''' נעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים:
 
'''{{עוגן1|יכול}} אני.''' לצום:
 
'''{{עוגן1|שומעין}} לרופא.''' דחולה מחמת חליו אין דעתו מיושבת לידע הדברים על בוריין:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכה.''' לא קמיבעיא לן אלא כשחולה אומר יכול ורופא אומר איני יודע מהו:
 
'''{{עוגן1|וכל}} ספק נפשות דוחה את השבת.''' דבסקילה וכ"ש יה"כ דבכרת:
תחילתדףכאן ח/ה
מתני' בולמוס חולי האוחז מחמת רעבון ומסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:
 
'''{{עוגן1|כלב}} שוטה.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|אין}} מאכילין מחצר כבד שלו.''' ואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:
 
'''{{עוגן1|מתיר}}.''' קסבר רפואה גמורה היא:
 
'''{{עוגן1|מפקחין}} עליו.''' חופרין את הגל ומחפשין אחריו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מנין}} שמאכילין.''' ביה"כ למי שאחזו חולי רעבון דבלה וצימוקין אפי' הן של תרומה:
 
'''{{עוגן1|ושני}} צימוקים.''' ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ג' ימים וג' לילות ש"מ דצימוקים ודבילה משיבין רוחו של הרעב ואין מעכבין אותו אם לא נמצאו אלא תרומה:
 
'''{{עוגן1|כ"ד}} עשרונות שאכל דוד.''' דסובר כל לחם הפנים אכל דוד דהיינו י"ב חלות שכל אחת שני עשרונים:
 
'''{{עוגן1|ברעבון}} אכלן.''' שאחזו בולמוס והותר לו לאכול:
 
'''{{עוגן1|ר"י}}.''' הגיע לו חולי רעבון ואכל כל מה שהיה לפניו:
 
'''{{עוגן1|בקל}}.''' אם אין שם דברים המותרים כל צרכו ויש שם דברים האסורין מאכילין אותו תחלה הקל שבהן אולי ישיב נפשו בזה:
 
'''{{עוגן1|מאכילין}} אותו בתרומה.''' בסמוך מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|מאכילין}} אותו שביעית.''' לאחר הביעור דטבל במיתה בידי שמים ושביעית בעשה:
 
'''{{עוגן1|חלה}} וערלה.''' מיבעיא לן איזהו מהן נותנין לו דערלה אסור בהנאה וחלה עון מיתה:
 
'''{{עוגן1|ואת}} אמר הכן.''' להקדים תרומה לנבלה הא מאכילין אותו מן הקל ונבלה קלה מתרומה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} כמ"ד מאליהן קבלו המעשרות.''' כלומר מעשרות בזמן בית שני דרבנן וה"ה תרומות ונבלה איסור דאורייתא:
 
'''{{עוגן1|אזניו}} סרוחות.''' גדולות וכפולות למטן:
 
'''{{עוגן1|מה}} עיסקיה וכו'.''' מה טיביה שנעשה כלב שוטה:
 
'''{{עוגן1|רות}} תזזית.''' רוח רעה:
 
'''{{עוגן1|ובודקת}} בו.''' אם תצליח בכשפיה. גרמני מבני אשכנז ובלע"ז נקרא גרמניא ל"א על שם שהיה בעל עצמות:
 
'''{{עוגן1|שעקצו}} חוורבור וחיה.''' אל תאמין לאדם שאומר לך שנשכו מין נחש ששמו חוורבור שבא מנחש וצפרדע והוא חי:
 
'''{{עוגן1|ובלבד}} פרדה לבנה.''' אם בעטה בו אי אפשר שחיה המכה:
 
'''{{עוגן1|מיעוט}}.''' דאך מיעוטא הוא לומר דלא לכל אמר שישמרו את השבת:
 
'''{{עוגן1|אית}} דבעי מימר.''' סברא הוא דנחלל עליו את השבת כדי שישמור שבתות הרבה:
 
'''{{עוגן1|בשביל}} ישראל.''' שיש שם דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב:
 
'''{{עוגן1|עד}} איכן.''' בודקין כשמפקחין:
 
'''{{עוגן1|תרין}} אמורין.''' פליגי בה:
 
'''{{עוגן1|בהוא}} דהוה קיים.''' בדבר שהוא קיום האדם שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו:
 
'''{{עוגן1|בהוא}} דהוה רבון.''' בדבר שנתגדל בו שמטבורו נוצר ומשלח שרשיו אילך ואילך:
 
'''{{עוגן1|והנשאל}} מגונה.''' שהיה לו לדרוש דברים אלו ברבים שידעו העם קודם מעשה:
 
'''{{עוגן1|בגדולים}}.''' שבישראל והם ת"ח:
 
'''{{עוגן1|בני}} קצרא.''' אנשי המלכות מפני שאפטרופס של מלך היה:
 
'''{{עוגן1|ולא}} הניחן.''' מפני כבוד השבת:
 
'''{{עוגן1|הניחו}} לגבאי.''' הצדיק על עצמו דין שמים:
 
'''{{עוגן1|ולאיפרכוס}}.''' שר הממונה על החיל:
 
'''{{עוגן1|לא}} היה צריך לעשות כן.''' שהרי שנינו עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:
 
'''{{עוגן1|נפתי}}.''' עכו"ם ממקום ששמו נפת:
 
'''{{עוגן1|במגורה}}.''' בשכונה:
 
'''{{עוגן1|בעי}} מטפייתה.''' רצה לכבותה:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' נפתייא לר' יונה:
 
'''{{עוגן1|בגדך}} מדלי.''' במזלך תהא מונחת אוצרי ואם יגיע לו היזק ישלם לו הוא:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} אין.''' שרוצה לקבל אחריותו ונעשה לו נס וניצולו כולם:
 
'''{{עוגן1|פרס}}.''' גלימיה על הגדיש והאש ברחה מן הגדיש:
תחילתדףכאן ח/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ואשם}} ודאי.''' הם אשם גזילות ומעילות:
 
'''{{עוגן1|מכפרין}}.''' ומסתמא תשובה איכא שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפרק קמא דשבועות:
 
'''{{עוגן1|ועל}} זדון.''' טומאת מקדש וקדשיו:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא היא קלות.''' היינו עשה ולא תעשה ולמה תני להו בתרתי:
 
'''{{עוגן1|ותו}} לא היא חמורות.''' היינו כריתות ומיתות ב"ד ותרתי ל"ל:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתני'.''' כן היא פירושא דמתני' דסיפא מפרש לרישא וכולא פירושא דקלות וחמורות היא וניחא נמי דתני תרתי זדון והודע דחדא נינהו:
 
בדבר שיש בו חיוב קרבן ל"ג ליה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ניחא.''' הא דתנן שיה"כ מכפר על לא הודע אלא הא דתנן שמכפר ואפי' על חטא שנודע לו וקס"ד אפי' באותן עונות שחייב עליהן קרבן וקשיא ממתני' דכריתות דתנן חייבי חטאות וכו' שעבר עליהן יה"כ חייבין:
 
'''{{עוגן1|בין}} שנתוודע לו בהן וכו'.''' כלומר תרווייהו באשם תלוי איירי וה"ק בין שנתוודע שבא לידי ספק איסור בין שלא נתוודע לו הספק אלא לאחר יה"כ לעולם פטור:
 
ה"ג תמן תנינן על אלו חייבין על זדונן כרת ועל לא הודע שלהן אשם תלוי ולא כבר כיפר יה"כ ר"ש בשם ר' לוי סוכייה במורד ביה"כ היא מתני' ולמה לא אמר בשלא נתוודע בהן מילתיה אמרה אפי' לא נתוודע לו בהן ביה"כ יה"כ מכפר וכ"ה במסכת שבועות. וה"פ והלא כבר כיפר יה"כ ולמה יביא כלל אשם תלוי ומשני במורד ביה"כ ואינו רוצה שיכפר לו יה"כ לכך צריך להביא אשם תלוי ופריך ולמה לא מוקי למתני' בשלא ידע בספק איסור שעשה ביה"כ ומשני מילתיה אמרה שאפי' לא נתוודע בהן ביה"כ [יה"כ] מכפר הלכך לא מוקי' למתני' בהכי:
 
'''{{עוגן1|עשה}}.''' אחייבי עשה יה"כ מכפר אע"פ שלא עש' תשוב':
 
'''{{עוגן1|לא}} תעשה.''' דוקא בשעשה תשובה יה"כ מכפר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|האומר}} אין עולה מכפרת כלל או אין עולה מכפרת עלי.''' אבל על אחרים מכפרת:
 
'''{{עוגן1|מכפרת}} היא.''' העולה דאיהו דקטעי וסבר שאינה מכפרת:
 
'''{{עוגן1|אי}} אפשי וכו'.''' שהוא מבעט ואומר שאינו רוצה שתכפר עליו אינה מכפרת על כרחו:
 
'''{{עוגן1|מכפר}} הוא לו ע"כ.''' דיה"כ מכפר בין לשבים בין לשאינן שבים:
 
'''{{עוגן1|לא}} כולא.''' מיהו אין כפרתו של זה המבעט ביה"כ דומה למי שאינו מבעט:
 
'''{{עוגן1|מן}} הדין.''' מהא דדמיא לאדם שאומר למלך אין אתה מלך מי מתרצה לו המלך כך זה המבעט ובשבועות יש גי' אחרת ושם נפרש:
תחילתדףכאן ח/ז
 
'''{{עוגן1|והעולה}} על רוחכם.''' כלומר וקרבן עולה היא על רוחכם מה שאתם מחשבי' בלבבכ':
 
'''{{עוגן1|והעלה}} עולות מספר כולם.''' אולי חטאו בני בלבבם ש"מ שעולה מכפרת עליו הרהור הלב:
 
'''{{עוגן1|הפורק}} עול.''' הכופר בעיקר:
 
'''{{עוגן1|והמפר}} ברית.''' בשר מילה:
 
'''{{עוגן1|והמגלה}} פנים בתורה.''' בא על דברי תורה בגילוי עזות פנים כגון שדורש אגדות של דופי לא היה למשה לכתוב אלא ותמנע היתה פילגש וילך ראובן בימי קציר חטים:
 
'''{{עוגן1|מיסבור}} סבר ר' שיה"כ מכפר בלא תשובה.''' בתמיה דמדקאמר ר' שעל אלו ג' עבירות יוה"כ מכפר עם התשובה משמע דעל השאר לא בעי תשובה:
 
'''{{עוגן1|הא}} מיתה מכפרת בלא תשובה.''' ור' נמי ה"ק על כל עבירות שבתורה מיתה מכפרת חוץ וכו'. מאן תנינתה. מי תני להך ברייתא דמיתה מכפרת בלא תשובה ר' וכדפרישית:
 
'''{{עוגן1|הווי}} הדא וכו'.''' הרי הא דתנן במתני' מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשוב' דלא כר' דלר' מיתה לא בעיא תשובה:
 
'''{{עוגן1|חלוקי}} כפרה.''' שחלוקין בכפרתן זה כך וזה כך:
 
'''{{עוגן1|ג'}} הם.''' שנחלקין שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכ' לזה אבל תשוב' אינה מן החלוקין שהיא צריכה לכולן:
 
'''{{עוגן1|שובו}} בנים שובבים.''' ארפא משובותיכם משמע מיד ארפא למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה:
 
'''{{עוגן1|כי}} ביום הזה יכפר.''' למדת שיש עביר' שצריכה יה"כ:
 
'''{{עוגן1|ופקדתי}} בשבט פשעם.''' למדת שיש עביר' שצריכ' יסורין ומסתברא הקל לקל' והחמור לחמור':
 
'''{{עוגן1|מכפרין}} מחצה.''' שנאמר לטהר אתכם מכל חטאתיכם דקרא יתירה הוא אלא ה"ק כי ביום הזה יכפר עליכם על שאר עבירות ועל כריתות ומיתות ב"ד מהני לטהר במקצת דיכפר לשון קינוח הוא ומוחק החטא מכל וכל ולטהר במקצת משמע:
 
'''{{עוגן1|שנתחלל}} בו ש"ש.''' שחוטא ברבים וע"י כן מחטיא את הרבים:
 
'''{{עוגן1|הא}} למדנו שהמיתה ממרקת.''' גומרת הכפרה מדקאמר עד תמותון ותו לא:
 
'''{{עוגן1|זו}}.''' דתני לעיל ד' חלוקי כפרה הם דברי ר' לעזר וכו':
 
'''{{עוגן1|שעיר}} המשתלח מכפר.''' על הכל:
 
'''{{עוגן1|היום}} מכפר.''' יה"כ מכפר על הכל:
 
'''{{עוגן1|כיצד}} הוא מכפר.''' כלומר מאימתי הוא מכפר:
 
'''{{עוגן1|כל}} שהוא.''' מיד בכניסתו:
 
'''{{עוגן1|בסוף}}.''' היום הוא מכפר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מת מיד.''' בתחלתה יום:
 
'''{{עוגן1|איתתבת}} קומי ר"י.''' מהך בריית' על ר"ז דמפורש דיה"כ אינו מכפר עד שתחשך:
 
'''{{עוגן1|ואמר}}.''' ר' ירמיה תפרש להך ברייתא שהיה בדעתן להביא שעיר ואח"כ לא הביאו וע"כ אינו מכפר עד שתחשך שכל שיש שעיר אין יה"כ מכפר:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוסי בר' בון.''' פריך כיון שהקב"ה רואה את הנולד ויודע שלא יביאו שעיר היה לו לכפר מיד אי איתא לדר"ז:
 
'''{{עוגן1|ההן}}.''' האי מאן דחטא נגד חבירו צריך שיאמר לו בפירוש חטאתי לך ואם מקבל מחילה זו הרי טוב ואם לאו צריך להביא בנ"א ויפייסנו בפניהם:
 
'''{{עוגן1|יעשה}} שורה של אנשים.''' מפרש ישר לשון שורה:
 
'''{{עוגן1|אם}} יעשה כן.''' בין נתרצה לו חבירו בין לא נתרצה עליו הכתוב אומר פדה נפשו וגו' והוא סיפא דקרא ישר על אנשים:
 
'''{{עוגן1|מית}}.''' אם מת זה שחטא נגדו צריך לילך על קברו ולומר שם חטאתי לך:
 
'''{{עוגן1|א"צ}}.''' כלומר אינו ראוי שיתודה עליהן שנית ביה"כ הבא:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} זריז.''' בעבודת הבורא ונשכר שכל פעם ששב נחשב עליו למצוה בפ"ע:
 
'''{{עוגן1|בשונה}} באותה עבירה.''' ועשאה שנית זהו ודאי ככלב שב על קיאו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כשעשאן ונמחל לו.'''ויזכיר חסדי ה' ויהיה נזהר מלעבור עליה שנית:
 
'''{{עוגן1|עם}} חשיכה.''' לאחר שקיבל יה"כ ע"ע:
 
'''{{עוגן1|שכל}} היום כשר לוידוי.''' וכל המרב' בו להתודו' ה"ז משובח:
 
חטאתי ומירע עשיתי היינו שוגג:
 
'''{{עוגן1|ובדעת}} רעה הייתי עומד.''' היינו מזיד והיינו עון:
 
'''{{עוגן1|ובדרך}} רחוקה הייתי עומד.''' הם המרדים שעושה כאלו עומד רחוק מה':
 
'''{{עוגן1|מחול}} לי על פשעי.''' במאי דסיים פתח פשע עון וחטא:
 
'''{{עוגן1|צריך}} לפרוט את החטא.''' שחטא בשעת הוידוי:
 
'''{{עוגן1|מי}} גרם להם וכו'.''' לא הזכיר את העון אלא למעטו ולומר אתה גרמת להם שהרבית להם כסף וזהב וע"י כך עשו את העגל:
 
'''{{עוגן1|שאין}} חמור נוהק.''' שמח ומשתגע ומזיק אלא מתוך שיש לו סל של חרובין בצוארו שמתענג בהן:
 
'''{{עוגן1|וזרקתי}} עליכם מים טהורים.''' שהקב"ה מעורר לבן לתשובה:
 
'''{{עוגן1|וטהרתם}} מכל טומאותיכם.''' אח"כ ישראל מטהרים עצמן:
 
'''{{עוגן1|אטהר}} אתכם.''' ואח"כ הקב"ה מכפר להן על כל גילוליהם שלא התוודו עליהן כדי שיהיו טהורין לפניו:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא'''</big>}}

גרסה אחרונה מ־15:28, 27 ביוני 2024

ניסוי נוסף

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=משתמש:עמד/ארגז_חול&oldid=486944"