משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (הוספת אותיות באופן אוטומטי על ידי בוט (דרך WP:JWB))
(ניסוי 15:28)
 
(192 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
 
ניסוי נוסף
תחילתדףכאן חושן משפט/קמו
{{מרכז|'''סימן קמו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''מחאה מבטלת החזקה ובאיזה לשון ובמה ומתי.''' ובו כ"ה סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} מחאה {{באר היטב|א}} מבטלת החזקה {{ביהגרא|א}} אפי' מיחה המערער שלא בפני המחזיק אפילו הוא במדינה אחרת אם שיירו' מצויות ביניהם {{ביהגרא|ב}} ובלבד שתהי' בפני עדים {{אורים|א}} {{סמע|א}} {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ג}} ודי בפני ב' {{באר הגולה|ג}} ואפי' זקנים או חולים {{אורים|ב}} {{סמע|ב}} אע"פ שאינם יכולים לילך ולהודיע למחזיק {{באר הגולה|ד}} שהם יאמרו הדבר לאחרים ואחרים לאחרים עד שישמע למחזיק:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|ד}} אין מחאה בפחות משנים {{ביהגרא|ה}} אבל באחד לא אפי' מיחה בפני המחזיק {{תומים|א}} ואפי' {{באר היטב|ב}} שמודה במחאה {{אורים|ג}} {{סמע|ג}} {{נתיבותב|א}} {{שך|א}} {{ביהגרא|ו}} דמתוך {{נתיבותח|א}} שיכול {{באר היטב|ג}} לומר לא מחית בי נאמן לומר לקוחה היא בידי {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ז}} ואע"פ שעד א' מכחישו {{אורים|ד}} {{סמע|ד}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|ח}} ויש מי {{באר היטב|ד}} שחולק:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|ט}} אפי' אם יאמרו העדים שמיחה בפניהם לא הגדנו לשום אדם {{פתש|א}} אפי' הכי הוי מחאה לבטל החזקה כיון שהוא מיחה כראוי וסמך עליהם {{אורים|ה}} שיאמרו אותו לאחרים ואחרים יאמרו לו {{באר הגולה|ט}} ואפי' שאמר לעדים כשמיחה בפניהם אל תאמרו לו או {{באר הגולה|י}} שהם אמרו מעצמם לא נאמר לו הוי מחאה {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ג}} שהם {{באר היטב|ה}} יאמרו לאחרים ואחרים יאמרו לו {{באר הגולה|כ}} ואפילו אמרו לא נוציא דבר זה מפינו הוי מחאה {{סמע|ו}} דמילתא דלא רמיא עליה דאינש אמר ולאו אדעתיה {{באר הגולה|ל}} אבל אם הוא אמר {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} לא יצא דבר זה מפיכם {{אורים|ו}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|ד}} לא הוי מחאה.
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|מ}} כיצד לשון המחאה {{באר הגולה|נ}} אומר בפני ב' פלוני {{ביהגרא|י}} (שהוא) משתמש בחצרי או בשדי גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין {{ביהגרא|יא}} <small>(וי"א שא"צ לומר אתבע אותו בדין) {{באר הגולה|ס}} (טור בשם הרא"ש וב"י בשם רשב"ם ותוס') </small>{{באר הגולה|ע}} וכן אם אמר להם {{ביהגרא|יב}} שכורה היא בידו {{ביהגרא|יג}} או משכונא {{אורים|ז}} {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ה}} ואם יטעון עלי שמכרתי או נתתי אני {{באר היטב|ו}} תובע אותו בדין וכן כל כיוצא בזה ה"ז מחאה {{אורים|ח}} {{סמע|ח}} {{באר הגולה|פ}} אבל אם אמר להם {{נתיבותח|ו}} פלוני שמשתמש בחצרי גזלן הוא אין זו מחאה שהרי המחזיק אומר כששמעתי (זה) {{ביהגרא|יד}} אמרתי שמא חירף אותי בלבד ולפיכך לא נזהרתי בשטרי: <small>הגה {{תומים|ב}} {{ביהגרא|טו}} ולא מהני אלא מחאת המערער שידוע שהקרקע היתה שלו אבל אם נתנה לו (למערער הזה) {{אורים|ט}} {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ג}} הקרקע בסתר ולא נתגלה שהיא שלו אין מחאתו כלום דהמחזיק {{קצהח|ב}} יכול לומר לא חששתי במחאתו שלא ידעתי שהקרקע שלו (ב"י בשם הרשב"א): </small>
 
{{אות סעיף|ה}} {{תומים|ג}} {{אורים|י}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|צ}} מחאה {{נתיבותח|ח}} בפני {{באר היטב|ז}} ב' {{סמע|ט}} כותבין אע"פ {{נתיבותח|ט}} שלא אמר להם {{באר היטב|ח}} כתובו: <small>הגה {{תומים|ד}} {{אורים|יא}} {{סמע|י}} {{קצהח|ג}} {{ביהגרא|טז}} ויכתבו בלשון שליחות {{נתיבותח|י}} פלוני העדנו על עצמו {{קצהח|ד}} {{נתיבותב|ד}} ליכתוב לו שמיחה {{ביהגרא|יז}} אבל לא יכתבו שמענו שמיחה {{אורים|יב}} {{סמע|יא}} דהוי עדות {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ה}} מפי כתבם (נ"י פ' חזקת הבתים) {{אורים|יג}} </small>{{סמע|יב}} {{באר הגולה|ק}} וכיון שמיחה {{נתיבותח|יב}} בשנה ראשונה א"צ לחזור ולמחות בכל שנה ושנה {{באר הגולה|ר}} אבל צריך שלא יהא בין מחאה למחאה ג' שנים גמורות {{אורים|יד}} {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יג}} שאם {{באר היטב|ט}} שהה בין מחאה למחאה ג' שנים לא עלתה לו מחאה:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ש}} {{ביהגרא|יח}} בד"א במחאה על פה {{סמע|יד}} {{קצהח|ה}} אבל אם {{באר היטב|י}} {{נתיבותח|יד}} {{נתיבותב|ו}} מכרה המערער לאחר בשטר תוך ג' שני' א"צ למחו' עוד וצריך המחזיק ליזהר בשטרו לעולם:
 
{{אות סעיף|ז}} {{נתיבותב|ז}} {{באר הגולה|ת}} ערער וחזר וערער {{אורים|טו}} {{סמע|טו}} {{נתיבותח|טו}} אם מחמ' טענה ראשונ' ערער אין לו חזקה {{נתיבותח|טז}} ואם לאו יש לו חזקה:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|א}} לא אמרו למחות בסוף כל ג' וג' {{קצהח|ו}} אלא כשעמד בתוכו אותו הראשון {{תומים|ה}} {{אורים|טז}} {{סמע|טז}} {{נתיבותב|ח}} אבל {{נתיבותח|יז}} כשמכרו הראשון {{אורים|יז}} {{סמע|יז}} {{קצהח|ז}} א"צ למחות {{באר היטב|יא}} בלוקח לפי שהלוקח הזה אינו בא אלא מכח הראשון וכבר מיחה זה בראשון:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ב}} כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד הרי שאכל פירות שדה זו כמה שנים ובא המערער ואמר לו מאין לך שדה זו שלי היא השיבו איני יודע של מי הוא וכיון שלא אמר לי אדם דבר ירדתי לתוכה אין זו חזקה שהרי לא טען שלקחה ולא שנתנה לו ולא שירשה <small>(וכ"כ המרדכי פח"ה) </small>{{ביהגרא|כ}} ואעפ"כ {{נתיבותח|יח}} {{נתיבותב|ט}} אין מוציאין אותה מידו עד שיביא זה המערער עדים שהיא שלו {{תומים|ו}} {{אורים|יח}} {{סמע|יח}} {{שך|ה}} הביא עדים {{באר היטב|יב}} {{נתיבותב|י}} {{קצהח|ח}} תחזור לו השדה {{סמע|יט}} ומוציאין ממנו {{נתיבותח|יט}} כל {{ביהגרא|כא}} הפירות שאכל ואין פותחין לזה המחזיק תחלה לומר שמא שטר היה לך ואבד {{סמע|כ}} {{נתיבותח|כ}} עד שיטעון מעצמו <small>(ואז שומעין לו ואין זה חוזר {{באר היטב|יג}} וטוען) (טור סי"ו) </small>{{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|ג}} וכן האוכל שני חזקה מחמת שיש שטר בידו ונמצא השטר בטל בטלה החזקה ותחזור השדה עם כל הפירות לבעלי':
 
{{אות סעיף|י}} {{שך|ו}} {{נתיבותב|יא}} {{נתיבותח|כא}} {{באר הגולה|ד}} הבא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי ממורישי {{תומים|ז}} {{אורים|יט}} {{נתיבותב|יב}} א"צ טענה אחרת: <small>הגה {{תומים|ח}} {{אורים|כ}} {{באר היטב|יד}} {{פתש|ב}} {{סמע|כא}} {{שך|ז}} {{נתיבותח|כב}} {{נתיבותב|יג}} {{ביהגרא|כג}} ודין לוקח {{פתש|ג}} {{ביהגרא|כד}} ובעל חוב שגבה קרקע כדין יורש (רא"ש סוף כלל נ"ח) {{אורים|כא}} {{ביהגרא|כה}} ואין המוכר {{תומים|ט}} או הלוה נאמנים לומר שהקרקע לא היתה שלהם (הרא"ש כלל צ"ט סי' ד') {{באר הגולה|ה}} </small>ובלבד {{פתש|ד}} שיביא עדים {{קצהח|ט}} שדר בה המוריש או {{תומים|י}} {{אורים|כב}} נשתמש בה {{נתיבותח|כג}} אפי' יום א' וכיון שאכלה הוא ג' שנים מחמת מורישו מעמידין אותו בידו {{שך|ח}} {{ביהגרא|כו}} <small>וה"ה אם החזיק {{באר היטב|טו}} המוריש ג' שנים (טור) אע"פ שהוא לא {{באר הגולה|ו}} [דר בה] (כלל) (ב"י) </small>{{באר הגולה|ז}} אבל אם לא הביא ראיה שדר בה מורישו כלל תחזור השדה וכל הפירות למערער שיש לו עדים שהוא שלו הביא ראיה שנראה בה מורישו {{באר הגולה|ח}} אינה כלום שמא בא לבקר אותה ולא קנאה {{באר הגולה|ט}} אם היתה שדה {{סמע|כב}} והביא עדים {{נתיבותח|כד}} {{ביהגרא|כז}} שנרה מורישו ה"ז בחזקה שקנאה <small>(המ"מ פי"א מה' טוען): </small><small>הגה {{ביהגרא|כח}} אשה שהחזיקה בקרקע בעלה לאחר מותו ואח"כ החזיק בנה ג' שנים ובאו יורשי הבעל ואומרים שקרקע זו של הבעל ובנה אומר שנפל לאמו בכתובתה בנה נאמן במגו דאי בעי אמר מכם קניתיה והרי אכל שני חזקה אבל אי לא אכל שני חזקה שאין לו מיגו אע"פ שמורישו החזיק ג' שנים לאו כלום הוא {{ביהגרא|כט}} דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה (מרדכי פרק חזקת) ודוקא יורש וכיוצא בו {{ביהגרא|ל}} אבל מי שלקח הקרקע מן האשה {{תומים|יא}} {{אורים|כג}} {{נתיבותב|יד}} ומכרה בפרסום {{סמע|כג}} {{באר היטב|טז}} מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח דאילו לא היו הקרקעות של האשה {{נתיבותח|כה}} לא היו מניחין היורשין לאשה למכרם בחזקתה בפרסום וכל כיוצא בזה (ב"י בשם הרשב"א): </small>
 
{{אות סעיף|יא}} {{באר הגולה|י}} הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען ממך לקחתיה ואכלתיה שני חזקה טען המערער ואמר היאך תטעון שלקחת ממני היום ג' שנים {{סמע|כד}} ובאותו זמן לא הייתי במדינה זו מצריכין זה שבתוכה להבי' ראיה שזה פלוני שמערער היה עמו במדינה בזמן הזה שטוען שמכר לו אפילו יום אחד כדי שיהא אפשר שימכור ואם לא הביא מסלקין אותו:
 
{{אות סעיף|יב}} {{תומים|יב}} {{אורים|כד}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|לא}} ויש מי שאומר {{סמע|כה}} דדוקא {{נתיבותח|כו}} כשמזכיר {{באר הגולה|ל}} היום שמכר לו אבל אם אינו מזכיר היום א"צ להבי' ראיה שהיה כאן ביום שקנאה {{סמע|כו}} ואפי' אם יאמר המערער אמור באיזה יום קנית אותו אין מזקיקין אותו לכך {{תומים|יג}} {{סמע|כז}} {{ביהגרא|לב}} וי"א {{אורים|כה}} {{באר הגולה|מ}} דדוקא {{נתיבותח|כז}} {{נתיבותב|טו}} בשעת חירום אבל שלא בשעת חירום אף על גב דאמר ליה זבינית מינך ביום פלוני לא בעי לאתויי ראיה דההוא יומא הוה בהדיה {{סמע|כח}} <small>(דדילמא {{נתיבותח|כח}} מכר לו על ידי {{באר היטב|יז}} שליח) (טור בשם הרמ"ה והרא"ש): </small>
 
{{אות סעיף|יג}} {{באר הגולה|נ}} הרי שאכל שדה זו שנים רבות ובא המערער וא"ל מה לך ולשדה זו הודה {{תומים|יד}} {{סמע|כט}} {{שך|ט}} {{נתיבותב|טז}} וא"ל {{אורים|כו}} {{נתיבותח|כט}} {{באר היטב|יח}} יודע אני {{נתיבותב|יז}} שהיתה שלך אבל פלוני מכרה לי {{סמע|ל}} {{שך|י}} {{נתיבותב|יח}} {{קצהח|י}} {{נתיבותח|ל}} והוא {{באר היטב|יט}} לקחה ממך ואמר לו המערער פלוני שמכר לך גזלן הוא הואיל והודה שהיא שלו ושלא {{באר הגולה|ס}} לקחה ממנו תחזור השדה וכל הפירות למערער {{ביהגרא|לג}} אע"פ שאין לזה המערער עדים שהיא שלו {{סמע|לא}} {{באר הגולה|ע}} {{ביהגרא|לד}} ואין המחזיק יכול {{נתיבותח|לא}} {{נתיבותב|יט}} לגבות מעותיו מהמוכר מפני שיאמר לו אילו לא הודית לו שהיתה שלו לא היו מוציאין אותה מידך:
 
{{אות סעיף|יד}} {{תומים|טו}} {{אורים|כז}} {{באר הגולה|פ}} הביא זה המחזיק {{באר היטב|כ}} עדים {{סמע|לב}} {{שך|יא}} שפלוני שמכר לו {{שך|יב}} {{נתיבותב|כ}} {{נתיבותח|לב}} {{פתש|ה}} דר בה אפי' יום {{באר היטב|כא}} אחד {{ביהגרא|לה}} <small>(או אפילו שעה אחת) {{סמע|לג}} {{נתיבותח|לג}} {{ביהגרא|לו}} ודוקא שיש עדים שדר בו המוכר בתורת דירה אבל אם אינן מעידים על הדירה רק שראוהו נכנס בו למדדו לא מהני (טור) </small>או שאמר ליה {{באר הגולה|צ}} בפני לקחה ממך ואח"כ מכרה לי מעמידין אותה בידו {{תומים|טז}} {{אורים|כח}} {{שך|יג}} {{קצהח|יא}} שהרי {{נתיבותב|כא}} יש לו טענה עם חזקתו ואילו רצה טען ממך לקחתיה שהרי יש לו שני חזקה {{סמע|לד}} {{שך|יד}} {{ביהגרא|לז}} {{באר הגולה|ק}} ואם לאחר שטען קניתיה מפלוני שאמר שקנאה ממך חזר וטען קנאה ממך בפני {{נתיבותח|לד}} {{באר היטב|כב}} אין שומעין לו {{תומים|יז}} {{אורים|כט}} {{שך|טו}} אבל אם מתחלה אמר {{קצהח|יב}} מפלוני {{נתיבותב|כב}} קניתיה {{באר היטב|כג}} סתם ושוב הוסיף ואמר שקנאה ממך בפני {{באר היטב|כד}} {{סמע|לה}} {{נתיבותח|לה}} שומעין לו:
 
{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|ר}} {{ביהגרא|לח}} אם עמד המוכר בדין עם המערער קודם שמכרה למחזיק {{סמע|לו}} {{נתיבותח|לו}} ונפטר ממנו כיון שלא היו לו עדים שהיתה שלו אע"פ שלאחר שמכרה לזה המחזיק ערער עליו המערער והודה לו שהיתה שלו על פי המוכר שאמר לו שהיתה שלו וקנאה הוא ממנו לא הפסיד בזה כיון שכבר יצא זכאי מב"ד המוכר שמכרה לו:
 
{{אות סעיף|טז}} {{באר הגולה|ש}} הביא המחזיק עדים שדר בו המוכר יום אחד ואחר כך הביא המערער עדים שהמחזיק רצה לקנותה ממנו וטוען אילו קניתיה מפלוני כמו שאתה טוען למה רצית לקנותה ממני אינה טענה {{באר הגולה|ת}} שאומר רציתי לפייסך במעט מעות כדי לסלק תרעומתך {{ביהגרא|לט}} {{באר היטב|כה}} {{סמע|לז}} <small>({{תומים|יח}} אבל אם לא טען הוא {{אורים|ל}} {{נתיבותח|לז}} {{נתיבותב|כג}} לא טענינן ליה) (ב"י בשם הרמב"ם בסו' ה"ט): </small>
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|א}} אם לא הביא המחזיק עדים. שדר בו המוכר יום אחד וטוען המערער שהמוכר גזלה {{באר הגולה|ב}} או אפי' יש לו עדים שדר בו המוכר יום אחד אלא שיש למערער עדים שהוחזק המוכר גזלן על שדה זו וגזלן אין לו חזקה והביא המחזיק עדים שנתייעץ עם המערער אם יקחנה {{פתש|ו}} ויעצו לקנותה וטוען זה אלו היתה גזולה ממך למה יעצתני לקנותה אינה טענה {{תומים|יט}} {{באר הגולה|ג}} שיאמר המערער {{אורים|לא}} {{סמע|לח}} {{נתיבותח|לח}} {{נתיבותב|כד}} אתה {{סמע|לט}} נוח לי להוציאה מידך יותר ממה שאוציאנה מיד הגזלן {{סמע|מ}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|מ}} אבל אם כופר ואומר מעולם לא יעצתיך לקנותה {{נתיבותח|לט}} וזה מביא עדים שיעצו {{באר היטב|כו}} מחייבים למערער:
 
{{אות סעיף|יח}} {{שך|טז}} {{ביהגרא|מא}} {{באר הגולה|ה}} אם {{באר היטב|כז}} הביא המחזיק עדים {{סמע|מא}} שא"ל המערער לקחתה לו מיד המוכר אינה טענה לומר לו אם הוא שלך למה רצית לקנות {{אורים|לב}} {{סמע|מב}} {{נתיבותח|מ}} {{באר הגולה|נ|•}} דעביד אינש דזבין דיניה: <small>הגה מי שקנה קרקע אחת שני פעמים ותובע המוכר במעות השניים {{ביהגרא|מב}} אם טוען המוכר שחזר ולקחה מן הלוקח {{אורים|לג}} {{סמע|מג}} ולכן חזר {{נתיבותח|מא}} ומכרה לו שנית נאמן {{סמע|מד}} {{ביהגרא|מג}} ואם אינו טוען כך צריך הלוקח לברר למה קנאה שני פעמים {{ביהגרא|מד}} אם אמר שטעה נאמן {{ביהגרא|מה}} ואם אמר שידע ולקחה שני פעמים הדין עם המוכר {{תומים|כ}} דודאי נתן לו המעות {{אורים|לד}} {{שך|יז}} {{נתיבותח|מב}} {{נתיבותב|כה}} לשם {{באר היטב|כח}} מתנה (ב"י בשם הרשב"א): </small>
 
{{אות סעיף|יט}} {{באר הגולה|ו}} טען המחזיק מפלוני קניתיה וחזקתי בה שני חזקה {{תומים|כא}} {{נתיבותח|מג}} {{באר הגולה|ז}} ויש לו עדים {{אורים|לה}} {{סמע|מה}} {{שך|יח}} {{באר היטב|כט}} שדר בה המוכר יום אחד השיב המערער והלא יש בידי שטר מקויים שאותו פלוני מכרה לי מהיום ד' שנים וקדמה קנייתי לקנייתך חזר המחזיק וטען שני חזקה שאמרתי לא בשביל ג' שנים בלבד אלא שנים רבות יש לי שקניתיה ואני קדמתיך הרי טענת המחזיק טענה שאדם קורא לשנים רבות שני חזקה {{באר הגולה|ח}} לפיכך אם הביא המחזיק {{אורים|לז}} {{סמע|מו}} עדים {{נתיבותח|מד}} {{נתיבותב|כו}} שאכלה {{באר הגולה|ט}} שבע שנים שנמצא שאכלה שני חזקה קודם שקנאה המערער מעמידין אותה בידו {{תומים|כב}} {{סמע|מז}} {{שך|יט}} {{באר הגולה|י}} אבל אם אכלה {{אורים|לו}} {{נתיבותח|מה}} פחות משבע שנים מוציאין אותה מידו {{אורים|לז}} {{סמע|מח}} שאין לך {{נתיבותח|מו}} מחאה גדולה מזו {{ביהגרא|מו}} שהרי מכרה בשטר קודם שנגמרה החזקה והיה לו ליזהר בשטרו לעולם {{באר הגולה|כ}} ואם לא עשה לו שטר אלא מכרה לו בעדים אין לו קול ולא חשיב כמחאה {{סמע|מט}} {{באר היטב|ל}} ודי לו {{נתיבותח|מז}} בחזקת ג' שנים:
 
{{אות סעיף|כ}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|מז}} בד"א כשאמר תחלה שני חזקה סתם אבל אם פירש שלש שנים ואח"כ הוציא המערער השטר של ד' שנים {{סמע|נ}} אפילו {{נתיבותח|מח}} הביא המחזיק עדים שהחזיק בו שבע שנים {{פתש|ז}} אינו {{באר היטב|לא}} כלום {{ביהגרא|מח}} {{באר הגולה|מ}} וי"א דהוא הדין אם אמר אכלתי ג' שנים שיכול לחזור ולטעון שני חזקה טובא קאמינא כיון שלא אמר ולא יותר:
 
{{אות סעיף|כא}} {{ביהגרא|מט}} {{שך|כ}} {{נתיבותח|מט}} {{באר הגולה|נ}} אם היו הטענות {{באר היטב|לב}} בענין שנודע למחזיק קודם שיטעון טענתו שיש למערער שטר עליה אם טען המחזיק השתא מקמי דזבנה לך זבנה לי {{אורים|לח}} {{שך|כא}} {{נתיבותח|נ}} {{נתיבותב|כז}} חד יומא {{תומים|כג}} {{פתש|ח}} {{באר היטב|לג}} נאמן {{סמע|נא}} {{שך|כב}} במגו {{אורים|לט}} דאי בעי אמר {{באר היטב|לד}} מנך זבינתה:
 
{{אות סעיף|כב}} {{באר הגולה|ס}} ב' שהיו עוררים על שדה זה אומר שלי וזה אומר שלי ואין לאחד מהם ראיה {{ביהגרא|נ}} או {{באר הגולה|ע}} שהביא כל אחד מהם עדים שהוא שלו או של אבותיו {{ביהגרא|נא}} או שהביא כל א' משניהם עדים שאכלה שני חזקה {{באר הגולה|פ}} והשנים שהעידו בהם אלו {{אורים|מ}} {{סמע|נב}} {{נתיבותח|נא}} הם השנים עצמם שהעידו בהם אלו אם היה א' מחזיק בה מקודם תשאר בידו ואם לא היה אחד מחזיק בה {{תומים|כד}} {{אורים|מא}} {{סמע|נג}} מניחין אותה {{נתיבותח|נב}} בידיהם על המתגבר {{סמע|נד}} {{נתיבותב|כח}} {{נתיבותח|נג}} וכל המתגבר ירד בה ויהיה האחד מוציא מידו ועליו הראיה {{נתיבותח|נד}} {{באר הגולה|צ}} ואם בא שלישי ותקף עליהם וירד לתוכה {{באר היטב|לה}} מסלקין אותו ממנה:
{{באר הגולה|ק}} הביא האחד עדים שהיא של אבותיו ושאכלה שני חזקה {{אורים|מב}} {{באר היטב|לו}} {{סמע|נה}} והרי היא {{נתיבותח|נה}} תחת ידו והביא האחד עדים שאכלה אלו השנים עצמם (והרי היא תחת ידו) נמצא עדות החזקה של שניהם מוכחשת {{נתיבותח|נו}} מעמידין אותה ביד זה {{אורים|מג}} {{סמע|נו}} שהעידו עליו עדי {{באר היטב|לז}} החזקה שהיא של אבותיו ומורידים אותה לתוכה {{באר הגולה|ר}} חזר השני והביא אף הוא עדים שהיא של אבותיו שהרי נמצאת גם עדות זו מוכחשת {{סמע|נז}} {{נתיבותח|נז}} {{באר היטב|לח}} חוזרים ב"ד ומסלקים ממנה אף הראשון {{באר הגולה|ש}} ומניחים אותה ביד שניהם וכל המתגבר ירד בה <small>(ואם היתה תחלה ביד אחד מהן מחזירין אותה לידו כמו שהיתה תחלה ({{באר הגולה|ת}} טור): </small>
{{באר הגולה|א}} זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי {{אורים|מד}} {{סמע|נח}} זה הביא עדים שהיא של אבותיו {{נתיבותח|נח}} {{באר הגולה|ב}} מעולם) וזה הביא עדים שאכלה שני חזקה תחזור לזה שהביא עדים שהיא של אבותיו ויחזיר הפירות שאכל {{ביהגרא|נב}} {{באר הגולה|ג}} אפי' אין עדים שאכלם אלא על פיו {{אורים|מה}} {{סמע|נט}} {{נתיבותח|נט}} שהרי לא טען {{באר היטב|לט}} כלום {{באר הגולה|ד}} ואין אכילתו ראיה שכל חזקה שאין עמה טענה על הבעלים אינה כלום: <small>הגה {{ביהגרא|נג}} אבל אם לא העידו העדים רק סתם שהיה של אבותיו ואין מעידין שלא מכרוה {{תומים|כה}} {{סמע|ס}} {{שך|כג}} {{נתיבותח|ס}} {{באר הגולה|עב|•}} {{ביהגרא|נד}} אם {{נתיבותב|כט}} אפשר {{אורים|מו}} {{באר היטב|מ}} לפרש דברי המחזיק שאמר של אבותיו שר"ל שאבותיו קנאוהו {{סמע|סא}} {{נתיבותח|סא}} שומעין למחזיק {{סמע|סב}} {{ביהגרא|נה}} אבל אם טען תחלה שהיו של אבותיו מעולם אינו חוזר וטוען {{ביהגרא|נו}} ואם אמר המערער של אבותי {{שך|כד}} {{נתיבותב|ל}} והמחזיק אומר של אבותי {{נתיבותב|לא}} {{נתיבותח|סב}} דמשמע ולא של אבותיך אנן לא טענינן ליה ליישב דבריו {{ביהגרא|נז}} אלא א"כ מפרש דבריו בעצמו {{ביהגרא|נח}} ומיהו אם היו לו עדים שאבותיו דרו בו יום אחד אע"ג דלא טען לפרש אנן טענינן ליה (כל זה בטור) {{באר הגולה|ה}} חזר זה המחזיק ואמר כן של אבותיך היתה ואתה מכרת לי וזה שטענתי תחלה שהוא {{נתיבותח|סג}} של אבותי כלומר שאני סומך עליה והרי היא שלי כשל אבותי {{אורים|מז}} {{סמע|סג}} {{שך|כה}} או שאמר של אבותי שלקחוה {{באר היטב|מא}} מאבותיך הרי זה טענה נכונה שהרי נתן אמתלאה לדבריו הראשונים ומעמידים אותה בידו {{ביהגרא|נט}} {{באר הגולה|ו}} והוא שטוען כן בעודן בפני ב"ד אבל אם יצא מבית דין וחזר וטען אין שומעין לו דחיישינן שמא למדוהו לטעון שקר {{באר הגולה|ז}} ואם טען בתחלה ואמר לו של אבותי ולא של אבותיך אין שומעין לו בטענה זו אחרת אפילו בעודו בפני ב"ד {{באר הגולה|ח}} בד"א שאינו חוזר וטוען {{אורים|מח}} {{סמע|סד}} בשטוען {{באר היטב|מב}} {{נתיבותח|סד}} תחלה בפני ב"ד אבל מה שאמר חוץ לב"ד יכול לחזור ולטעון בב"ד {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|ס}} ויש מי שאומר {{סמע|סה}} שאפילו אמר חוץ לב"ד של אבותי ולא של אבותיך יכול לומר בב"ד של אבותי שלקחוה מאבותיך {{נתיבותח|סה}} {{באר הגולה|י}} ויש מי {{באר היטב|מג}} שחולק בזה: </small>
{{שך|כו}} {{באר הגולה|כ}} הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען ממך לקחתיה והרי שטרי {{נתיבותח|סו}} {{סמע|סו}} {{שך|כז}} והוציא שטר {{באר היטב|מד}} מקויים טען המערער {{תומים|כו}} {{אורים|מט}} {{ביהגרא|סא}} שהוא מזויף <small>(כ"כ הטור בשם רמב"ם ורא"ש) </small>והודה לו בעל השטר ואמר כן הוא אבל היה לי {{קצהח|יג}} שטר כשר ואבד ולקחתי זה שבידי כדי לאיים עליו שיודה שמכר לי באמת {{סמע|סז}} {{שך|כח}} הואיל ואלו רצה היה {{באר היטב|מה}} עומד בשטרו {{ביהגרא|סב}} שהרי מקוים הוא {{סמע|סח}} ה"ז נאמן ואין מוציאין השדה מתחת {{באר היטב|מו}} ידו וישבע היסת: <small>הגה {{ביהגרא|סג}} מי שהחזיק שני חזקה {{אורים|נ}} {{סמע|סט}} והמערער {{באר הגולה|ל}} הביא ראיה {{נתיבותח|סז}} שנתבטל המקח אפי' הכי הוי חזקה {{ביהגרא|סד}} דשמא אח"כ חזר וקנאה ממנו ועוד דכתיבה {{באר היטב|מז}} כזו אינה מבטלת המקח {{ביהגרא|סה}} עד שיחזור ויקנו ממנו קנין גמור (ב"י בשם הרשב"א): </small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קמז
{{מרכז|'''סימן קמז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המערער על השדה והוא עד או דיין''' ובו ה סעיפים.}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} ראובן שמכר לשמעון שדה והיה לוי מעדי השטר ובא לוי לערער על השדה ולטעון שראובן גזל אותה ממנו {{תומים|א}} אין שומעין לו {{אורים|א}} {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} ואין משגיחין על ראיות {{באר היטב|א}} שיביא על אותה שדה והרי איבד כל זכותו שאומרים לו {{אורים|ב}} {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} היאך {{באר היטב|ב}} תעיד על המכר ותבא ותערער: <small>הגה {{ביהגרא|א}} ודוקא שחתם עם עד אחד אבל אם חתם לבד לא אבד זכותו די"ל מה שחתם כי היה יודע שאין חתימ' עד אחד כלום (ב"י בשם הריטב"א) {{ביהגרא|ב}} וכן אם לא חתם בעד רק לכבוד בעלמא לא אבד זכותו (ריב"ש סרנ"ב): </small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ג}} {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ב}} וכן אם העיד לוי {{נתיבותח|ג}} בשטר שכתוב בו השדה פלוני של ראובן מצד מזרח או מערב הואיל {{סמע|ד}} {{שך|ב}} ועשה השדה סי' לאחר והעיד בשטר איבד זכותו ואינו יכול לחזור ולערער: <small>הגה {{תומים|ב}} {{ביהגרא|ד}} אפוטרופוס או בית דין דזבנו של יתומים {{אורים|ג}} {{באר הגולה|ג}} בכה"ג {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ד}} לא אבדו {{באר הגולה|ד}} זכותם [{{באר הגולה|ה|•}} שיש] להם על השדה (ריב"ש סי' רמ"ד וע"ל סי' קי"א רכ"ו ס"ד) {{סמע|ו}} {{ביהגרא|ה}} אם המערער {{נתיבותח|ה}} שכר הקרקע מן המחזיק הוי כחתום עליה בעד ואבד זכותו [הרא"ש כלל ע' סי' ג'] {{אורים|ד}} ועיין לעיל ריש {{באר היטב|ג}} סי' קמ"ב: </small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ה}} טען העד ואמר תלם אחד הוא שעשיתי סימן ולא כל השדה ואותו תלם הסמוך למצר בלבד הוא של ראובן ה"ז טענה הנשמעת ויש לו לערער על כל השדה חוץ מאותו תלם {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ו}} והוא שיש בתלם ט' קבין שהוא {{נתיבותח|ו}} שיעור שדה {{סמע|ז}} אם כתוב שדה ואם אין כתוב שדה אלא קרקע אין לו אלא תלם קטן: <small>הגה {{אורים|ה}} {{סמע|ח}} {{שך|ג}} {{באר היטב|ד}} חזר {{פתש|א}} וטען {{תומים|ג}} {{נתיבותח|ז}} חזרתי ולקחתי ממנו תלם שהודיתי בו {{אורים|ו}} {{ביהגרא|ז}} {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ח}} {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} אם אין כתב ידו {{באר היטב|ה}} יוצא ממקום אחר {{נתיבותב|ג}} {{ביהגרא|ח}} או {{נתיבותח|ט}} שהתלם בידו והחזיק בו אח"כ נאמן (טור) {{ביהגרא|ט}} טען מה שעשאו סימן לאחר לאו משום שהוא שלו רק {{נתיבותב|ד}} {{נתיבותח|י}} שהנכסים נקראים כך שהיו שלו תחלה טענתיה טענה אא"כ פי' בהדיא שהם שלו (ב"י בשם הריטב"א בשם הרמ"ה): </small>
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ז}} דיין החתום בקיום השטר יכול לערער מפני שיכול לומר לא ידעתי מה היה כתוב בשטר {{באר הגולה|ח}} מפני שהדיינים יכולים לקיים השטר אע"פ שלא קראוהו {{ביהגרא|י}} <small>(אבל אם {{סמע|י}} היה דיין {{אורים|ז}} {{באר היטב|ו}} {{נתיבותח|יא}} והגבה לזה הקרקע אבד זכותו) (ריב"ש סימן רנ"ב): </small>
 
{{אות סעיף|ה}} {{סמע|יא}} {{באר הגולה|ט}} בא שמעון ונמלך מלוי ואמר ליה הנני קונה שדה פלוני מראובן ובעצתך אקנה אותה אמר ליה לוי לך וקנה אותה שהיא טובה יש ללוי לערער עליה ולא איבד זכותו שהרי לא עשה מעשה {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|י}} ויש מי שאומר דדוקא כשהודה המערער שיעצו בכך אבל אם כפר ואמר להד"ם והלה הביא עדים לדבריו מחייבים המערער בכך{{באר הגולה|כ}} :
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קמח
{{מרכז|'''סימן קמח'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''מי שאבדה לו דרך שדהו.''' ובו ב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} מי שהלך למדינת הים ואבד דרך שדהו {{סמע|א}} {{באר הגולה|ב}} בין {{באר היטב|א}} שהיו ארבעה השדות המקיפים אותה לארבעה אנשים בין שהיו ארבעה שקנו מאחד הרי כל אחד מהם דוחהו ואומר שמא דרך שלך על חבירי הוא לפיכך יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} וכן אם היו ד' השדות לאיש {{פתש|א}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} אחד שקנה אותן מארבעה אין לו עליו דרך שהרי אומר לו עתה {{קצהח|א}} {{נתיבותב|ב}} {{שך|ב}} {{סמע|ב}} {{פתש|ב}} אם {{באר היטב|ב}} {{נתיבותח|ב}} אחזיר {{קצהח|ב}} לכל אחד שטרו אין אתה יכול לעבור על אחד מהם ואני קניתי מכל אחד מהם כל זכות שיש לו {{באר הגולה|ד}} אבל אם היה בעל ד' השדות המקיפות איש אחד {{נתיבותח|ג}} {{סמע|ג}} {{קצהח|ג}} והוא בעל המצר מתחלה ועד {{באר היטב|ג}} סוף ה"ז אומר מכל מקום דרכי עליך וילך לו בקצרה {{סמע|ד}} באי זו שדה שירצה בעל השדה {{נתיבותב|ג}} {{שך|ג}} {{קצהח|ד}} {{ביהגרא|א}} ואם {{נתיבותח|ד}} החזיק בדרך {{סמע|ה}} [בדין {{באר היטב|ד}} חזקה] [המגיד פט"ו דטוען {{באר הגולה|ה}} ] ואומר היא דרכי אין מסלקין אותו ממנה אלא בראיה ברורה:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קמט
{{מרכז|'''סימן קמט'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''אלו שאין להם חזקה השותפין והאריסין והאפטרופסים הגזלנים והאחין וחרש שוטה וקטן''' ובו ל"א סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} ראובן שאכל שדה שמעון שני חזקה וטען שהיא לקוחה בידו {{ביהגרא|א}} והביא שמעון עדים שהיא ידועה לו {{ביהגרא|ב}} וכן הביא עדים שראובן ידוע {{סמע|א}} שהוא {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ב}} שותפו או {{באר היטב|א}} אריסו או אפוטרופוס ומפני זה לא מיחה תחזור השדה לשמעון וישבע היסת שלא מכר ולא נתן {{סמע|ב}} אבל אם {{ביהגרא|ד}} לא הביא שמעון ראיה שראובן היה שותף או אריס אלא ראובן הודה מעצמו (ואמר) הן הוא שותפו ומכר לי {{נתיבותח|א}} נאמן {{באר הגולה|ג}} במגו שהיה יכול לומר שלא היה שותפו מעולם <small>הגה {{ביהגרא|ה}} שני שותפים בקרקע אחת ובא אחד והחזיק בקרקע שלהן אע"ג דלגבי האחד לא הוי חזקה {{סמע|ג}} כגון שהיה אריסו או אפוטרופוס שלו או שלא היה עמו במדינה מ"מ {{נתיבותב|א}} {{נתיבותח|ב}} מועיל חזקתו נגד השותף {{באר היטב|ב}} השני לחלקו (טור בשם הרא"ש כלל צ"ט ס"ג וכ"כ הב"י בשם הרשב"א): </small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ד}} שדה של שני שותפים שאין בה דין חלוקה אע"פ {{סמע|ד}} שאכל אחד מהם {{נתיבותח|ג}} {{באר היטב|ג}} {{פתש|א}} כולה כמה שנים הרי היא בחזקת שניהם ואם יש בה דין חלוקה ואכלה האחד כולה שני חזקה יש לו חזקה: <small>הגה {{ביהגרא|ו}} אבל אם החזיק בחציה ואומר זה הגיע לחלקי לא הוי חזקה (טור בשם הרא"ש והרמב"ם פי"ג דטוען ומרדכי פ' חזקת) {{ביהגרא|ז}} וכן אפי' החזיק בכולה והשותף נותן חצי המס הוי מחא' ואינו חזקה (ב"י סי' קמ"ו בשם רשב"א): </small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ה}} הבן שהוא סומך על שלחן אביו ונחשב בכלל בני ביתו אם אכל בנכסי אביו שני חזקה וכן האב שאכל נכסי זה שהוא סומך עליו שני חזקה לא עלתה להם חזקה:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ו}} נסתלק מעל שלחנו מחזיקין זה על זה:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|ח}} {{שך|ג}} {{באר הגולה|ז}} יש מי שאומר דה"ה {{באר היטב|ד}} לחתן בנכסי חמיו:
 
{{אות סעיף|ו}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|ח}} אב בנכסי {{באר היטב|ה}} הבת {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ד}} וכן הבת או הבן בנכסי האם דינם כבן בנכסי האב ואב בנכסי הבן: <small>הגה {{סמע|ו}} {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} וה"ה בשאר קרובים שאין מקפידין זה על זה {{נתיבותח|ה}} {{פתש|ב}} לפי {{באר היטב|ו}} ראות הדיינים (תשובת רשב"א סי' תתק"נ ותשובת רמב"ן סי' צ"ג וריב"ש סי' רנ"ב וטור סוף הסי'): </small>
 
{{אות סעיף|ז}} {{שך|ה}} האחים שאוכלים על שולחן אחד {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ו}} וכיס אחד {{באר היטב|ז}} לכולם {{באר הגולה|ט}} יש מי שאומר שאין להם חזקה זה על זה:
 
{{אות סעיף|ח}} {{שך|ו}} {{באר הגולה|י}} אם אח אחד עשיר ואחד עני ואין לו כלום ואחיו מוציא עליו {{סמע|ח}} והעני הוא דר בבית {{נתיבותח|ז}} המיוחד לאחיו אין לו בה חזקה: <small>הגה {{סמע|ט}} אשה {{באר היטב|ח}} שהלותה לחתנה מקום בבית הכנסת וישב עליה {{שך|ז}} לא הוי חזקה {{נתיבותח|ח}} שכן דרך להשאיל זה מזו [פסקי מהרא"י סי' פ"ו]: </small>
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|כ}} האיש שאכל בנכסי אשתו שני חזק' {{סמע|י}} {{ביהגרא|ט}} אע"פ שהתנה עמה שאין לו פירות בנכסיה ואפילו התנה עמה כשהיא ארוסה שלא יירשנה ואח"כ אכל {{סמע|יא}} {{שך|ח}} {{ביהגרא|י}} ובנה {{באר היטב|ט}} והרס ועשה כל מה שעשה {{באר הגולה|ל}} וכן האשה שאכלה פירות בנכסי בעלה ונשתמשה בהם כחפצה כמה שנים {{ביהגרא|יא}} אע"פ שייחד לה שדה במזונותיה ואכלה שדות אחרות {{נתיבותח|ט}} אין אכילתן ראיה: <small>הגה {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|מ}} ודוקא שלא הזיק גופה של קרקע {{סמע|יב}} {{נתיבותח|י}} {{נתיבותב|ג}} {{קצהח|ב}} אבל {{באר היטב|י}} חפר בקרקע בורות שיחין ומערות וכיוצא בהן שקלקל הקרקע והיא לא מחתה {{נתיבותח|יא}} הוי חזקה (טור והרמ"ה ומרדכי פרק חזקת) {{באר הגולה|נ}} {{סמע|יג}} {{שך|ט}} {{ביהגרא|יג}} וכן {{נתיבותח|יב}} חזקת ניזקין {{סמע|יד}} כגון פתיחת חלונות {{באר היטב|יא}} וכיוצא בו יש אומרים דהוי חזקה [טור ס"י בשם ר"י הלוי]: </small>
 
{{אות סעיף|י}} {{סמע|טו}} {{שך|י}} {{באר הגולה|ס}} נתגרשה אפי' {{באר היטב|יב}} {{נתיבותח|יג}} ספק גירושין הרי היא כשאר כל אדם: {{ביהגרא|יד}} <small>(אלמנה אצל יתומים כל זמן שיש לה מזונות אין לה חזקה בנכסי בעלה) (מרדכי פ' חזקת): </small>
 
{{אות סעיף|יא}} {{ביהגרא|טו}} {{סמע|טז}} {{שך|יא}} {{קצהח|ג}} אין מחזיקין {{נתיבותח|יד}} {{באר הגולה|טז|•}} {{קצהח|ד}} בנכסי {{באר היטב|יג}} אשת איש כמו שנתבאר בטור אבן העזר סי' פ"ז:
 
{{אות סעיף|יב}} {{באר הגולה|ע}} {{ביהגרא|טז}} ראובן שמכר פירות שדהו לשמעון לשלש שנים {{סמע|יז}} {{נתיבותח|טו}} ובא לוי ואכלן אותן שלש שנים {{באר הגולה|פ}} לא עלתה לו {{באר היטב|יד}} חזקה:
 
{{אות סעיף|יג}} {{סמע|יח}} {{שך|יב}} {{באר הגולה|צ}} מי {{נתיבותח|טז}} שהוחזק גזלן על השדה זו {{סמע|יט}} {{באר הגולה|ק}} או מי {{נתיבותח|יז}} שהוחזקו {{באר היטב|טו}} אבותיו שהם הורגים נפשות על עסקי ממון אע"פ שאכל {{נתיבותח|יח}} שדה זו כמה שנים {{באר הגולה|ר}} לא החזיק ותחזור השדה לבעלים {{ביהגרא|יז}} {{סמע|כ}} {{באר היטב|טז}} וכן {{נתיבותח|יט}} המחזיק בנכסיו אינה ראיה:
 
{{אות סעיף|יד}} {{באר הגולה|ש}} עכו"ם שאכל כמה שנים {{סמע|כא}} קרקע {{נתיבותח|כ}} הידוע לישראל {{סמע|כב}} {{נתיבותח|כא}} {{נתיבותב|ד}} אין אכילתו {{באר היטב|יז}} ראיה ואם לא הביא שטר {{סמע|כג}} {{שך|יג}} תחזור השדה לבעלים {{נתיבותח|כב}} {{באר הגולה|ת}} {{ביהגרא|יח}} בלא שום שבועה:
 
{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|א}} וישראל שקנה מעכו"ם קרקע הידוע שהיה של ישראל {{סמע|כד}} דינו כמותו {{באר הגולה|ב}} ואין אכילתו ראיה: <small>הגה {{ביהגרא|יט}} וישראל שני שקנה מישראל שקנה מן העכו"ם כיון דטוענין ללוקח טוענין לישראל שני {{ביהגרא|כ}} שמא ישראל ראשון ראה שטר אצל העכו"ם או שבפניו לקחה העכו"ם דאז מהני חזקה כמו שיתבאר בסמוך {{ביהגרא|כא}} וכל מקום דיכולין לכוף העכו"ם בדיניהם [שם בשם ראבי"ה] אם בא להחזיק בשל ישראל שלא כדין יש לישראל הבא מכחו חזקה {{ביהגרא|כב}} מומר לעכו"ם דינו כעכו"ם (שם) והבא מכחו אין לו חזקה {{ביהגרא|כג}} וכל זה שלא מיחה המערער במחזיק כלל אבל אם מיחה פעם א' ושוב שתק ג' שנים ולא מיחה הוה חזקה דהרי גילה דעתו שאינו ירא למחות (כ"ז במרדכי פרק חזקת): </small>
 
{{אות סעיף|טז}} {{באר הגולה|ג}} טען זה הישראל הבא מחמת עכו"ם ואמר {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כג}} בפני {{באר היטב|יח}} לקחה העכו"ם שמכרה לי מזה הישראל המערער הרי זה נאמן {{באר הגולה|ד}} בשבועה {{סמע|כו}} מתוך שיכול לומר {{נתיבותח|כד}} אני לקחתי ממך והרי אכלתיה שני חזקה:
 
{{אות סעיף|יז}} {{ביהגרא|כד}} {{באר הגולה|ה}} החזיק עכו"ם בקרקע ונתגייר ושהתה בידו ג' שנים אח"כ וטוען {{אורים|יח}} {{סמע|כז}} קניתי ממך {{באר היטב|יט}} {{נתיבותח|כה}} {{נתיבותב|ה}} אחר שנתגיירתי נאמן:
 
{{אות סעיף|יח}} {{באר הגולה|ו}} {{קצהח|ה}} חרש שוטה וקטן {{נתיבותב|ו}} אין אכילתם ראיה {{נתיבותח|כו}} מפני {{ביהגרא|כה}} שאין להם טענה כדי שתעמוד הקרקע בידם אלא תחזור לבעלים {{ביהגרא|כו}} וכן המחזיק בנכסיהם אין אכילתם ראי':
 
{{אות סעיף|יט}} {{שך|יד}} {{באר הגולה|ז}} אין מחזיקין בנכסי {{באר היטב|כ}} קטן אפי' הגדיל כיצד {{סמע|כח}} {{קצהח|ו}} אכלה בפניו כשהוא קטן (שנה ושתים) {{אורים|יט}} אחר שהגדיל וטען אתה נתת לי אתה מכרת לי אינו כלום {{תומים|ח}} {{באר הגולה|ח}} עד שיאכל שלשה שנים רצופות אחר שהגדיל: <small>הגה {{אורים|כ}} {{סמע|כט}} {{שך|טו}} {{נתיבותח|כז}} {{נתיבותב|ז}} {{ביהגרא|כז}} וי"א {{באר היטב|כא}} דאינה חזקה דהואיל {{נתיבותב|ח}} וירד לשדה כשהיה קטן לא ידע שהיתה שלו שימחה (טור בשם הרא"ש והראב"ד שם בהשגתו והמגיד פי"ד דטוען בשם הרמב"ן והרשב"א ונ"י פ' המפקיד ומרדכי פרק חזקת) וכן נראה לי עיקר: </small>
 
{{אות סעיף|כ}} {{ביהגרא|כח}} {{באר הגולה|ט}} הא דאין מחזיקין בנכסי קטן {{סמע|ל}} דוקא {{באר היטב|כב}} כשידוע {{נתיבותח|כח}} שהיה של אביו אבל {{נתיבותח|כט}} אם אינו ידוע {{שך|טז}} הוי חזקה {{תומים|ט}} {{באר היטב|כג}} {{שך|יז}} במגו {{אורים|כא}} שהיה טוען לא היתה של אביך {{באר היטב|כד}} מעולם {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|כט}} ואם החזיק בה שלשה שנים בחיי האב ואחר מיתת האב בא בנו הקטן לערער אין שומעין {{סמע|לא}} {{ביהגרא|ל}} ואם צריך להביא עדים על חזקתו מביא ומקבלים {{באר היטב|כה}} עדותן {{סמע|לב}} {{נתיבותח|ל}} אע"פ שהמערער קטן {{ביהגרא|לא}} ואם יצא קול המגרע חזקה {{ביהגרא|לב}} כגון שיצא קול שבתורת משכונא בא לידו {{באר הגולה|כ}} אם יצא הקול בחיי האב קודם שהחזיק בו ג' שנים שהיתה המשכונא בידו לשנים ידועות {{באר היטב|כו}} {{נתיבותח|לא}} {{ביהגרא|לג}} {{סמע|לג}} וכלו השנים אחרי מות אביהם לא הוי חזקה {{ביהגרא|לד}} אבל אם החזיק בה ג' שנים בחיי האב קודם שיצא הקול ואח"כ מת הוי חזקה.
 
{{אות סעיף|כא}} {{תומים|י}} {{אורים|כב}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|לה}} {{סמע|לד}} {{שך|יח}} {{נתיבותח|לב}} מי {{באר היטב|כז}} שהחזיק בנכסי קטן ואמר משכונא הם בידי ויש לי עליהם חוב כך וכך {{שך|יט}} הואיל ואילו רצה אמר לקוחים הם בידי נאמן שהרי אינה מוחזקת שהיתה לאביו של זה {{סמע|לה}} {{שך|כ}} {{נתיבותח|לג}} {{נתיבותב|ט}} והרי זה גובה {{שך|כא}} {{באר היטב|כח}} {{נתיבותח|לד}} {{סמע|לו}} (משבחה) מה שטען {{ביהגרא|לו}} ותחזור ליתומים {{שך|כב}} אבל אם יצא עליה קול שהיה של יתומים {{סמע|לז}} {{נתיבותח|לה}} {{נתיבותב|י}} {{באר הגולה|מ}} בענין הקול שכתבנו בסמוך אינו נאמן שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן ותחזור שדה וכל הפירות שאכל ליתומים עד שיגדילו ויעשה עמהם דין:
 
{{אות סעיף|כב}} {{סמע|לח}} {{שך|כג}} {{נתיבותב|יא}} {{ביהגרא|לז}} {{באר הגולה|נ}} אכלה {{נתיבותח|לו}} שני חזקה בחיי אביהם מתוך שיכול לומר לקוחה היא בידי {{באר היטב|כט}} מאביהם נאמן לומר חוב יש לי על אביהם וגובה אותו מהפירות {{סמע|לט}} {{שך|כד}} {{קצהח|ז}} {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|לח}} וגובה {{שך|כה}} {{נתיבותח|לז}} שלא {{באר היטב|ל}} בשבועה מתוך שיכול לומר שלי הן:
{{סמע|מ}} {{ביהגרא|לט}} {{באר הגולה|ע}} החזיק בה המחזיק {{נתיבותח|לח}} ג' שנים בחיי האב {{ביהגרא|מ}} ובשעת מיתת האב היתה בחזקת האב {{ביהגרא|מא}} אבל לא החזיק בה ג' שנים אחר שהוציאה מיד המחזיק ומת והניח בן קטן {{ביהגרא|מב}} מעמידין אותה בחזקת הקטן <small>(טור סכ"ו) </small>ואין מקבלין עדות המחזיק להחזיק בה כיון שהבן קטן ונמצא בחזקת אביו בשעת מותו {{ביהגרא|מג}} ולאחר שיגדיל הקטן יביא המחזיק עדים אם מעידים שהחזיק בה ג' שנים כראוי בחיי האב מוציאין אותה מיד הקטן ונותנים אותה למחזיק {{ביהגרא|מד}} אבל אם שהתה ביד האב ג' שנים {{ביהגרא|מה}} או מקצת שלש בידו {{תומים|יא}} ותשלום השלש ביד בנו {{אורים|כג}} אחר שהגדיל אין מוציאין אותה מידו {{ביהגרא|מו}} אבל מה שהיתה ביד הבן בעודו קטן אינו מצטרף לתשלום ג' שני חזקה של אביו:
<small>(טור סכ"א די"א כן) </small>החזיק שני חזקה בשדה יתומים וטוען {{נתיבותח|לט}} {{נתיבותב|יב}} שהאפוטרופוס מכרה לו ואבד שטרו {{תומים|יב}} {{אורים|כד}} {{סמע|מא}} {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|מז}} י"א דהוי חזקה. {{ביהגרא|מח}} <small>(ויש חולקין) ({{באר הגולה|צ}} טור בשם ר"ב ותשובת רשב"א סימן תרמ"ב) וכן נ"ל: </small>
{{סמע|מב}} {{באר הגולה|ק}} אריס לאביו של בעל השדה או לאנשי משפחתו אין לו חזקה שכיון שהוא אריס של בתי אבות {{סמע|מג}} {{נתיבותח|מ}} אין ממחין {{אורים|כה}} הבעלים {{באר היטב|לא}} בידו אבל אם זה הוא שנעש' אריס תחלה הואיל ואכלה כולה שני חזקה מעמידין אותה בידו ואומרים לבעלים היאך אכל שנה אחר שנה ולא מחיתם בידו {{ביהגרא|מט}} <small>(אבל בעלים מחזיקין בשל אריסין טור סעיף ל'): </small>
{{באר הגולה|ר}} אריס של בתי אבות שהוריד אריסין תחת ידו יש חזקה שאין מורידין אריסין {{אורים|כו}} אחרים לנכסי אדם והוא שותק {{סמע|מד}} {{באר הגולה|ש}} אבל אם {{נתיבותח|מא}} חילק לאריסין {{באר היטב|לב}} אחרים שהיו בה אין לו חזקה שמא ממונה על האריסים עשו אותו:
{{שך|כו}} {{באר הגולה|ת}} אריס שירד מאריסתו ואכלה ג' שנים אחר שירד {{באר היטב|לג}} החזיק:
{{תומים|יג}} {{אורים|כז}} {{ביהגרא|נ}} {{נתיבותב|יג}} {{באר הגולה|א}} האומנים {{נתיבותח|מב}} {{ביהגרא|נא}} שהיו בונים בקרקע או מתקנים אותה שנים רבות אין להם חזקה {{ביהגרא|נב}} ירדו מאומנותם אם אכלו אותה ג' שנים אחר שירדו מאומנותם יש להם חזקה <small>({{ביהגרא|נג}} ובעלים מחזיקין בשל אומנים) (טור סכ"ב): </small>
{{ביהגרא|נד}} {{שך|כז}} {{נתיבותח|מג}} {{באר הגולה|ב}} האפוטרופסים אין להם חזקה {{ביהגרא|נה}} בין שהיו אפוטרופסים על שדה זו {{תומים|יד}} {{אורים|כח}} בין על שאר נכסים {{ביהגרא|נו}} <small>(וי"א דיש לו חזקה בשדות אחרות שאין לו רשות בהן) (טור סכ"ו) {{תומים|טו}} {{ביהגרא|נז}} </small>{{סמע|מה}} בין {{אורים|כט}} שמינה אותם ב"ד בין שמינה אותם אבי היתומים {{שך|כח}} {{סמע|מו}} וגדלו היתומים והניחו אותם {{ביהגרא|נח}} בין שמינה אדם אפוטרופוס על הוצאתו והכנסתו הואיל והם משתמשים ברשות אין להם חזקה <small>(אבל {{ביהגרא|נט}} בעלים מחזיקין בשלהם) (טור סכ"ד): </small>
{{תומים|טז}} {{אורים|ל}} {{נתיבותח|מד}} {{נתיבותב|יד}} {{באר הגולה|ג}} עברו האפוטרופסין ממנויין ואכלו ג' שנים אחר שעברו ה"ז חזקה:
{{סמע|מז}} {{שך|כט}} {{נתיבותח|מה}} {{ביהגרא|ס}} {{באר הגולה|ד}} המחזיק {{באר היטב|לד}} בהקדש עניים או של בית הכנסת אין לו חזקה {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|סא}} ואם יש לו גזברים ממונים עליו יש לו חזקה: <small>הגה {{תומים|יז}} {{ביהגרא|סב}} {{שך|ל}} ודוקא {{נתיבותח|מו}} {{נתיבותב|טו}} שיש {{אורים|לא}} לגזברים חלק באותו הקדש אבל בלאו הכי לא הוי חזקה {{סמע|מח}} דלא יפסידו העניים משום שלא {{באר היטב|לה}} מיחה הגזבר שאין לו חלק בהקדש (ב"י בשם הרשב"א ותשובת הרשב"א סי' תרמ"א) {{תומים|יח}} {{סמע|מט}} {{ביהגרא|סג}} {{שך|לא}} {{נתיבותח|מז}} {{קצהח|ח}} המחזיק בשל קהל {{אורים|לב}} {{באר הגולה|ו}} י"א דלא הוי חזקה וכן אם הם החזיקו בשל אחרים (אגודה פ' חזקת) {{שך|לב}} {{ביהגרא|סד}} ול"נ {{נתיבותח|מח}} דדינו {{באר היטב|לו}} כמו בשל הקדש {{תומים|יט}} יחיד {{אורים|לג}} {{נתיבותב|טז}} שיש לו ס"ת {{סמע|נ}} {{נתיבותח|מט}} והחזיק שהציבור קורא תמיד בספר תורה שלו אם היה לציבור ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה {{ביהגרא|סה}} ואסורים לשנות {{ביהגרא|סו}} ואם לא הי' להן ס"ת אחרת לא מקרי חזקה ({{באר הגולה|נב|•}} ד"ע וחולק על בנימין זאב סי' קפ"ב) {{תומים|כ}} {{פתש|ג}} {{ביהגרא|סז}} אדם שהחזיק במצוה כגון בגלילה או ס"ת וארעו אונס ונתנו הקהילות המצוה לאחר כשעבר אנסו של ראשון חוזר למצותו {{אורים|לד}} {{סמע|נא}} אבל אם {{נתיבותח|נ}} {{באר היטב|לז}} נתן המצוה לאחר בלא אונס נתבטלה חזקתו (מרדכי פרק חזקת ותוס' פ' קמא דיומא (ע' בא"ח סי' קנ"ג) {{ביהגרא|סח}} בית שהיה בית הכנסת בביתו מימים רבים {{פתש|ד}} אסור לשנותו (מהרי"ק שורש קי"ג) {{ביהגרא|סט}} ראובן ושמעון שירשו מאביהן שאין לשום אדם כח לבנות בית הכנסת בלי רשותם אינם יכולים למכור כוחן לאחרים דלהן ניתן רשות ולא לאחר ולא שום שררה יכולין למכור (מרדכי ס"פ החובל) (וכ"כ רי"ו נ"ו ח"ג בשם הרמ"ה והביאו הב"י ס"ס רע"ו ע"ש): </small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנ
{{מרכז|'''סימן קנ'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''מי שירד לתוך שדה בתורת משכון וחזר ועשה שטר מכירה''' ובו ז' סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} מי שירד לתוך שדה אחת בתורת משכונא אין לו בה חזקה אם ידוע שבתורת משכונא ירד לתוכה {{סמע|א}} ואם אין שם {{אורים|א}} אלא קול {{באר היטב|א}} בעלמא נתבאר בסי' קמ"ט (סעיף כ') {{באר הגולה|ב}} ומ"מ עצה טובה לממשכן למחות בסוף כל שלש ושלש שמא יכבוש זה שטר המשכונא אחר שישכח הדבר ויטעון לקוח הוא בידי {{סמע|ב}} {{באר הגולה|ג}} כההוא דמשכן פרדסא לחבריה לעשר שנין ולבתר דאכלה ג' שנין אמר ליה אי מזבנת לי מוטב ואם לא אכבוש שטר משכונא ואטעון לקוח הוא בידי:
 
{{אות סעיף|ב}} {{תומים|א}} {{באר הגולה|ד}} נתנה הממשכן {{באר היטב|ב}} לבנו במתנה וחזר ועשה שטר מכירה לבעל המשכונא שטר המכירה אינו כלום והמעות שנתן יותר על המשכונא {{אורים|ב}} {{באר הגולה|ה}} {{סמע|ג}} אינם אלא {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} כמלוה על פה:
 
{{אות סעיף|ג}} היכא שידוע שירד בתורת משכונא {{ביהגרא|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{סמע|ד}} {{באר הגולה|ו}} י"א {{תומים|ב}} {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} שאין לו בה {{אורים|ג}} חזקה {{באר היטב|ג}} לעולם אפילו אם ידוע ששלמו ימי המשכונא והחזיק בה שלש שנים אחר כך {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|ג}} וי"א שאם אכלה ג' שנים אחר שכלו ימי המשכונא יש לו חזקה {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|ד}} ויש מי שאומר שאם העידו העדים ששדה זו משכונא אצלו {{תומים|ג}} {{אורים|ד}} {{ביהגרא|ה}} ואינם יודעים לכמה שנים אפי' החזיק בה כמה שנים {{נתיבותח|ג}} {{שך|ב}} {{באר היטב|ד}} אין לו חזקה {{סמע|ה}} ואם העידו {{נתיבותח|ד}} שמשכנה אצלו {{באר היטב|ה}} סתם ואכלה ג' שנים משנה ראשונה ואילך יש לו חזקה {{ביהגרא|ו}} דסתם משכונא שתא:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ט}} ראובן שירד לתוך שדה שמעון בתורת משכונא והיה לראובן אצל שמעון עוד תביעה אחרת על פה ואינו יכול להוציאה מידו וכלו ימי המשכונא {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ה}} ורוצה לעכב השדה ולאכול פירותיו עד כדי התביעה שיש לו אצל שמעון ולהחזירו לו אח"כ אם ידוע לנו שירד לה בתורת משכונא אינו נאמן אפי' אם החזיק בה ג' שנים {{סמע|ז}} אלא צריך {{אורים|ה}} {{נתיבותח|ו}} להחזירה {{באר היטב|ו}} מיד כיון שכלו ימי המשכונא ואם אינו ידוע נאמן על תביעתו האחרת במיגו שהיה יכול לכבוש שטר המשכונא {{סמע|ח}} ולטעון לקוח הוא בידי {{ביהגרא|ז}} {{נתיבותח|ז}} {{באר היטב|ז}} ובשבועה {{באר הגולה|י}} ודוקא שאכל כבר הפירות כדי התביעה שטוען עליו {{שך|ג}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|ח}} אבל אם בא לתובעו {{אורים|ו}} {{סמע|ט}} {{נתיבותב|ג}} {{נתיבותח|ח}} {{קצהח|ב}} {{באר היטב|ח}} קודם שיאכל הפירות {{שך|ד}} {{נתיבותח|ט}} אינו נאמן לעכב {{באר היטב|ט}} הקרקע בידו:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ל}} ואם אינו ידוע שירד בתורת משכונא אלא שיצא עליה קול בכך {{ביהגרא|ט}} אם יצא הקול קודם שהחזיק בה אינו נאמן לטעון לקוחה היא בידי {{ביהגרא|י}} ואם יצא הקול לאחר שהחזיק בה ג' שנים אם היה טוען לקוחה היא בידי הי' נאמן {{סמע|י}} אבל אם טען יש לי עליו {{נתיבותח|י}} תביעה אחרת {{תומים|ה}} {{נתיבותב|ד}} ורוצה לעכב הקרקע {{אורים|ז}} {{נתיבותח|יא}} עד שיאכל כדי התביעה במגו שהיה יכול לטעון לקוח הוא בידי אינו נאמן {{באר היטב|י}} שהורע כח המגו כיון שיצא קול שירד בתורת משכונא לפיכך לא היה חפץ לטעון לקוח הוא בידי:
 
{{אות סעיף|ו}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|מ}} כמו שהדין בין ראובן ושמעון כן הדין בינו ובין יורשי שמעון אם מת שמעון ובא לטעון כנגד יורשיו {{סמע|יא}} שאם הוא {{נתיבותח|יב}} בענין שיכול לטעון לקוח הוא בידי נאמן גם על הפירות שאכל עד כדי התביעה ואם אין יכול לטעון לקוח הוא בידי א"נ גם על התביעה האחרת אלא שבזה {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|נ}} יש מי שאומר שיש ביניהם שהאב משביעו בטענת ברי בין בעיקר טענה שהיא התביעה האחרת שיש לו עליו {{סמע|יב}} בין בטענת מיגו שהיא לקוחה בידו אבל כנגד היתומים שאין להם טענת ברי {{תומים|ו}} {{אורים|ח}} {{באר היטב|יא}} נוטל {{שך|ו}} בלא שבועה {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|יב}} ויש מי שאומר דכל מאי דמצי אבוהון {{באר היטב|יב}} למיטען ולהשביע טענינן להו ליתמי {{שך|ז}} אפי' בשמא:
 
{{אות סעיף|ז}} {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|ע}} ירד לתוכה בתורת משכונא ואכלה ג' שנים {{שך|ח}} ואין {{באר הגולה|יז|•}} עדים שבא לידו בתורת משכונא ואומר שעדיין יש לו להחזיק בתורת משכונא ב' שנים {{באר הגולה|פ}} נאמן במיגו דלקוחה הוא בידי {{אורים|ט}} {{סמע|יג}} {{שך|ט}} {{באר הגולה|צ}} אפי' אם טוען המלוה {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ה}} שטר משכונא היה לי {{באר היטב|יג}} ואבד:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנא
{{מרכז|'''סימן קנא'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין אלו שאין אכילתן ראיה.''' ובו ג' סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} כל אלו {{אורים|א}} שאין אכילתן ראיה אם הביאו עדים שמכרו להם הבעלים שדה זו או ניתנה להם במתנה ראייתן ראיה {{סמע|ב}} חוץ מהגזלן {{באר הגולה|ב}} ובעל בנכסי {{באר היטב|א}} אשתו באיזה נכסים אמרו {{סמע|ג}} {{ביהגרא|א}} {{נתיבותח|ב}} בנצ"ב או {{סמע|ד}} בשדה {{נתיבותח|ג}} שייחד לה בכתובתה ובשדה {{נתיבותח|ד}} שכתב לה בכתובתה {{סמע|ה}} {{ביהגרא|ב}} ובשדה {{נתיבותח|ה}} שנתן לה משלו {{תומים|א}} {{אורים|ב}} {{שך|א}} אבל בנכסי מלוג יש לו {{באר היטב|ב}} ראיה:
 
{{אות סעיף|ב}} אשה בנכסי בעלה שהביאה עדים שמכרם לה {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ו}} {{באר היטב|ג}} נתבאר {{באר הגולה|ג}} בטור אבן העזר:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ד}} גזלן כיצד כיון שהוחזק גזלן על שדה זו {{סמע|ז}} אע"פ {{אורים|ג}} שהביא {{נתיבותח|ז}} ראיה {{באר היטב|ד}} בשטר שהודה הבעל בפני עדים שמכר לו שדה {{נתיבותח|ח}} {{סמע|ח}} ולקח {{באר הגולה|ה|•}} דמים והבעלים אומרים לא מכרנו אלא מפני היראה הודינו לו מוציאין את השדה מידו ואין לו כלום ({{תומים|ב}} {{ביהגרא|ג}} <small>ואם כתב לו {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ט}} אחריות נכסים {{אורים|ד}} {{באר הגולה|ה}} י"א דקנה [טור ס"ג בשם רי"א]) </small>{{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ד}} ואם העידו העדים שבפניהם מנה לו כך וכך <small>(מעות) </small>{{סמע|י}} {{נתיבותח|י}} מוציאין השדה מיד הגזלן ומחזירין לו הבעלים הדמים: <small>הגה {{תומים|ג}} {{ביהגרא|ה}} וי"א דאם ראו העדים נתינת המעות ולא מסר המוכר מודעה תחלה מכירתו מכירה דקיי"ל {{אורים|ה}} {{סמע|יא}} {{באר היטב|ה}} תלוהו וזבין זביני' זבינא ({{באר הגולה|ז}} טור בשם הרא"ש) וכנ"ל עיקר וע"ל סי' ר"ה בדיני מסירת מודעה: </small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנב
{{מרכז|'''סימן קנב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין אלו שאין להם חזקה מתי יש להם חזקה''' ובו סעיף אחד:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} כל אלו שאמרו אין להם חזקה {{אורים|א}} {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר היטב|א}} בניהם יש להם חזקה {{ביהגרא|א}} שאם אכל הבן ג' שנים {{סמע|ב}} וטוען {{נתיבותח|ב}} שהבעלים {{אורים|ב}} {{באר היטב|ב}} מכרוה או נתנוה לו יש לו חזקה {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ב}} אבל אם טען שהוא {{נתיבותח|ג}} ירושה לו מאביו {{אורים|ג}} {{באר היטב|ג}} שאכלה שני חזקה אין לו חזקה <small>({{ביהגרא|ב}} וכן בן הבן אם טוען שירשה מאבי אביו וכן עד עולם {{תומים|א}} {{ביהגרא|ג}} אבל אם טען בן הבן {{אורים|ד}} {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ד}} שירשה {{באר היטב|ד}} מאביו יש לו חזקה) [טור] {{תומים|ב}} {{אורים|ה}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ד}} </small>ואם הביא עדים שהודו הבעלים לאביו שמכרוה או נתנוה לו מעמידים השדה בידו {{סמע|ה}} {{באר הגולה|ד}} <small>({{ביהגרא|ה}} וי"א דאפי' לא הביא (עדים) רק שאמרו בפנינו הודה לאבינו שמכרה לו נאמנים {{אורים|ו}} במגו שהיו אומרים לקוחה בידינו) [טור] {{שך|א}} {{באר היטב|ה}} </small>חוץ מבן הגזלן שאף ע"פ שהביא ראיה שהודו הבעלים לאביו שמכרו לו {{באר הגולה|ה}} אינו ראיה כמו שנתבאר: <small>הגה {{ביהגרא|ו}} מיהו אם אומר {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ה}} {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} בפני מנה לך אבי המעות והוא החזיק שלשה שנים נאמן {{באר היטב|ו}} במיגו שהיה יכול לומר ממך לקחתי (טור) {{אורים|ז}} </small>{{סמע|ז}} {{באר הגולה|ו}} {{באר היטב|ז}} {{ביהגרא|ז}} ובן בן הגזלן אפילו בא בטענת אביו יש לו חזקה {{באר הגולה|ז}} אבל אם בא בטענת אבי אביו אין לו חזקה: <small>הגה {{ביהגרא|ח}} וי"א דאם בן בן הגזלן אומר {{סמע|ח}} {{באר היטב|ח}} בפני {{נתיבותח|ו}} הודית שמכרת לאבי אבא הוה חזקה דכולי האי לא מטיל אימה בשביל בן בנו אבל אם בן הגזלן אמר בפני הודה שמכר לאבי לא מהני דמשום מורא הוצרך להודות גם בפניו (טור בשם הרא"ש): </small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנג
{{מרכז|'''סימן קנג'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סולם ונעיצת קורות''' ובו כ סעיפים.}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} המבקש להוציא {{נתיבותח|א}} זיז <small>(פי' כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה ולחוץ) </small>מכותלו {{נתיבותב|א}} {{פתש|א}} על אויר חצר חבירו {{ביהגרא|ב}} כל שהוא {{ביהגרא|ג}} בעל החצר מעכב עליו {{ביהגרא|ד}} שהרי מזיקו בראייה {{נתיבותח|ב}} בעת {{באר היטב|א}} שתולה בו ומשתמש בו: <small>הגה {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ג}} {{ביהגרא|ה}} וכל זמן שלא הסירו שהניחו בעל החצר {{באר היטב|ב}} מרצונו {{ביהגרא|ו}} אין בעל הזיז משתמש בו מפני שמזיק לבעל החצר בראייה ובעל החצר משתמש בו (טור סעי"ד): </small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ז}} הוציא את הזיז {{סמע|ג}} {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} {{ביהגרא|ח}} ולא מיחה בו בעל החצר {{נתיבותח|ד}} {{נתיבותב|ג}} {{באר היטב|ג}} לאלתר {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ה}} {{קצהח|ב}} הרי החזיק בעל הזיז {{סמע|ה}} {{ביהגרא|ט}} <small>(ומשתמש בו ומונע בעל החצר להשתמש בו) (טור סע"ב): הגה {{ביהגרא|י}} וי"א דכל חזקות אלו {{נתיבותב|ד}} {{נתיבותח|ו}} בעינן ג' שנים וכל שלא החזיק ג' שנים יכול למחות וכן בעינן שיבא בטענה כמו בחזקת קרקע (טור {{באר הגולה|ג}} בשם ר"ת והרא"ש) וכמו שנתבאר לעיל בסי' קמ"ו סעיף ט' {{ביהגרא|יא}} וי"א דבזיז שאין בו טפח לא מהני חזקה כלל ויכול בעל החצר למחות בו כל זמן שירצה {{שך|ב}} {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ה}} {{ביהגרא|יב}} ואם לא מיחה בו {{באר היטב|ד}} והניחו מרצונו בעל החצר יכול להשתמש בו אבל לא בעל הזיז (טור בשם הרמ"ה והר"י ברצלוני והרא"ש): </small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|יג}} היה בזיז טפח החזיק באויר החצר כנגדו ואם רצה בעל החצר {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ח}} לבנות {{באר היטב|ה}} תחת הזיז ולבטל תשמישו בעל הזיז מעכב עליו {{סמע|ז}} ואם אין בזיז טפח לא החזיק באויר החצר וכל עת שירצה בעל החצר לבנות תחתיו ולבטל תשמישו של זיז אין בעל הזיז יכול לעכב עליו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ה}} היה הזיז שהוציא רחבו טפח ומשוך באויר חצירו של חבירו ד' טפחים {{ביהגרא|יד}} <small>(או שבולט טפח במשך ארבע' טפחים באורך הכותל) (טור) {{ביהגרא|טו}} </small>ולא מיחה בו {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ט}} החזיק בארבע על ד' ואם רצה להרחיב את הזיז עד שיעשה ארבע על ד' מרחיב: <small>הגה {{ביהגרא|טז}} אבל אם החזיק בזיז בולט טפח במשך י' טפחים אינו יכול להשלים כשיעור משהו אלא יכול לעשות {{סמע|ט}} {{נתיבותח|י}} {{באר היטב|ו}} ד' ולא יותר הוציא זיז טפח במשך ג' אינו יכול להרחיבו אלא ישאר כמו שהוא ({{באר הגולה|ו}} טור ס"ז בשם הרי"ף) {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|ז}} </small>ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצירו תחת הזיז כלום אא"כ הניח לו תחתיו גובה אויר י' טפחים כדי שישתמש בזיז: <small>הגה {{סמע|י}} ואם בעל החצר רוצה לקבוע זיז בכותל חבירו {{שך|ג}} {{נתיבותח|יא}} בעל הכותל יכול {{באר היטב|ז}} למחות בו אפי' בזיז פחות מטפח ({{באר הגולה|ח}} טור): </small>
 
{{אות סעיף|ה}} {{שך|ד}} {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|ט}} יש מי שכתב שכל זה אינו אלא בחצר חבירו {{סמע|יא}} שאין לו בו לא {{באר היטב|ח}} פתח ולא חלון אבל בחצר של שותפים שיש עליו פתחים וחלונות אם רוצה להוציא זיז לפני חלונות להשתמש עליו אינו יכול למחות בו שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק {{סמע|יב}} וגם לבנות {{באר היטב|ט}} כנגדו בלא הזיז אינו יכול לבנות מפני חלונותיו: <small>הגה {{סמע|יג}} {{ביהגרא|יט}} ויש מי שכתב שאותן {{נתיבותב|ו}} זיזין שמוציאין {{נתיבותח|יב}} מגג של רעפים מפני קיום הכותל מן המטר אין בעל החצר יכול למחות {{ביהגרא|כ}} ואין לו חזקה {{ביהגרא|כא}} וכשירצה זה לבנות {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יג}} {{באר היטב|י}} יסלקם לגמרי (נ"י פרק חזקת): </small>
 
{{אות סעיף|ו}} {{סמע|טו}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|י}} הרוצה {{נתיבותח|יד}} להוציא צנור על חצר חבירו כדי שיקלח שם המים או שעשה מזחילה <small>(פי' צנור גדול שהמים עוברים בו) </small>על כותלו כדי שיהיו המים נזחלים ויורדים לחצר חבירו {{ביהגרא|כב}} בעל החצר מעכב עליו {{ביהגרא|כג}} ואם לא מיחה בו החזיק זה בצנור <small>(ויש אומרים {{נתיבותב|ז}} דגם בחזקה זו בעינן חזק' שלשה שנים וטענה ובלא זה לא מקרי חזקה) (טור וב"י בשם רשב"ם ורשב"א) </small>{{באר הגולה|כ}} רצה אח"כ לסתום הצנור בעל החצר מעכב עליו שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חבירו {{סמע|טז}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|ח}} {{באר הגולה|ל}} כך {{באר היטב|יא}} החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חבירו באים אצלו לרשותו: <small>הגה (טור ס"ך וב"י בשם רשב"א ורשב"ם) מיהו אם סתר בעל הגג וראה זה ושתק אבד זכותו דהוי מחילה מיד {{ביהגרא|כד}} כדאמרי' לגבי סתימת חלון [(רשב"א סי' אלף רל"ג)] (נ"י) {{ביהגרא|כה}} וכן אם סילק בעל הגג מרזב שלו בדרך מחילה מיד הוי מחילה וא"י להחזירה {{סמע|יז}} {{ביהגרא|כו}} אבל אם נפל הכותל ועמד כך שנים הרבה יכול לחזור ולבנות אימתי שירצה עם המרזב {{ביהגרא|כז}} ואם עשה בעל החצר מעשה שנראה שאינו רוצה המרזב {{נתיבותב|ט}} וראה זה {{נתיבותח|טז}} ושתק הוי מחילה (תשובת רשב"א אלף קל"ג): </small>
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|כח}} רצה בעל הגג {{סמע|יח}} {{שך|ז}} לעקור הצנור מצד זה ולהחזירו לצד אחר או שהיה ארוך ורצה לקצרו {{סמע|יט}} {{שך|ח}} {{נתיבותח|יז}} אין בעל החצר יכול {{באר היטב|יב}} לעכב עליו שלא החזיק אלא במימי הגג והרי הם באים אצלו מכל מקום:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|נ}} וכן אם רצה בעל החצר {{סמע|כ}} {{נתיבותח|יח}} {{נתיבותב|י}} לבנות תחת {{באר היטב|יג}} הצנור אין בעל הגג יכול לעכב עליו {{סמע|כא}} שאין הצנור עשוי {{נתיבותח|יט}} לתשמיש כזיז כדי שיחזיק באויר החצר שאינו עשוי אלא לקילוח המים: <small>הגה {{ביהגרא|כט}} והואיל ואין עליו אלא לקבל מימיו {{סמע|כב}} ירצה לקבלם בכלי או בצנור הדין עמו (טור סט"ו בשם הרמ"ה ונ"י בשם רשב"ם פ' חזקת) {{ביהגרא|ל}} אבל לא יוכל לומר לבעל הצנור {{ביהגרא|לא}} להטותו לרוח אחרת {{ביהגרא|לב}} או לשנות בו כלל {{ביהגרא|לג}} ואפי' אם הוא ארוך אינו יכול לקצרו {{ביהגרא|לד}} והוא שיש קפידא לבעל הצנור אבל בלא"ה כופין על מדת סדום ובלבד שיקלחו מימיו יפה (כל זה בטור): </small>
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|לה}} ראובן שרצה להחזיר שופכי גגותיו לרשות הרבים {{סמע|כג}} בני רשות הרבים יכולים לעכב עליו: <small>הגה וה"ה אחד מבני מבוי שרצה להחזיר שופכו למבוי ומזיק לאחר בכותל שיש לו אצל מבוי זה {{ביהגרא|לו}} אף ע"פ שאין לבעל הכותל שום זכות במבוי זה שהשופכין יורדין לתוכו (ב"י בשם הרשב"א): </small>
 
{{אות סעיף|י}} {{שך|ט}} {{ביהגרא|לז}} {{באר הגולה|ע}} מי שהוריד מי גגו על חצר חבירו ולא מיחה בו והחזיק בדבר זה אם המים מנטפים ורצה לקבצם למקום אחד ולעשותם צנור עושה וכן אם היו באים דרך צנור ממקום אחד וחילקן על רוחב הכותל והחזירן נוטפים עושה {{סמע|כד}} {{נתיבותב|יא}} {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|לח}} ואפי' לבנות על גגו {{נתיבותח|כ}} כמין צריף <small>(פי' מלון של שומרי שדות שאין לו גג אלא הקורות למעלה נוגעים זו בזו והולכות ומתרחבות למטה) </small>עד שירדו המים במהרה לחצר חבירו {{באר היטב|יד}} בונה שהרי הוחזקו מימיו של זה לירד לחצר חבירו:
 
{{אות סעיף|יא}} {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|לט}} מי שבא להגביה השופכין כדי שיהיו יורדים ממקום גבוה שזה ודאי מוסיף בהיזק הוא אין שומעין לו וכן כל כיוצא בהם {{פתש|ב}} {{ביהגרא|מ}} ויש מתירין גם בזה: <small>הגה ואם רוצה להשפיל הצנור בעל החצר מעכב עליו שהרי יכול לבנות תחתיה וכשישפילה לא יוכל לבנות תחתיה כל כך. (טור בשם הרמ"ה): </small>
 
{{אות סעיף|יב}} {{באר הגולה|ק}} ראובן היה לו בית אצל חצר שמעון ומי גגו נוטפים לחצר שמעון ונפל ביתו של ראובן ושוב בנה שמעון בית בחצרו {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כא}} וקנה מראובן שיקבל מי גגו בחרבתו בכ"מ שירצה ואח"כ בנה ראובן חרבתו והחזיר מי גגו לחצירו של שמעון כבתחלה {{סמע|כו}} ומי גגו של שמעון שקנה מראובן שיקבלם (נוטפין) על גג ראובן (וחוזרים לחצר שמעון עם מי גג ראובן) ושמעון טוען שאין לו לקבל מי גגו דראובן אלא אדרבה הוא צריך לקבל מי גגו הדין עם שמעון{{באר הגולה|ר}} : <small>הגה ראובן שמימיו יורדין על גגו של שמעון והחזיק בזה ובא שמעון להגביה גגו צריך ליכנס בשלו כדי הנחת מרזב במקום ראשון שלא יפסיד חבירו (מרדכי ריש ב"ב) {{ביהגרא|מא}} מי שהחזיק בחצר חבירו לשפוך בה מי כביסה אחת {{סמע|כז}} ממחין בידו שלא ישפוך בה {{נתיבותח|כב}} {{באר היטב|טו}} חמשה כביסות וכן אם החזיק למי גשמים לא ישפוך שם מי כביסה (נ"י פ"ק דב"ב) {{סמע|כח}} אבל השופך {{נתיבותח|כג}} {{נתיבותב|יב}} שופכין ברשותו דרך ביב העוברת בחצר חבירו אע"פ שלא החזיק אלא לדבר אחד יכול לשפוך שם מה שירצה הואיל דברשותו הוא שופך (שם ד"ד): </small>
 
{{אות סעיף|יג}} {{באר הגולה|ש}} המעמיד {{סמע|כט}} {{נתיבותח|כד}} סולם קטן שאין לו ד' שליבות בצד כותלו בתוך חצר חבירו או בתוך שדהו לא החזיק בנזק זה {{ביהגרא|מב}} וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד הסולם ומבטל תשמישו: <small>הגה {{ביהגרא|מג}} ואם קבעו במסמר אפי' קטן יש לו חזקה (נ"י) </small>ואם היה סולם גדול שיש לו ד' שליבות או יותר החזיק ואם בא לבנות ולבטלו בעל הסולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור שהרי מחל לו להעמיד סולם גדול {{באר הגולה|ת}} לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול בעל החצר יכול למחות בידו כדי שלא יחזיק עליו {{באר הגולה|א}} אבל אם העמיד סולם קטן {{סמע|ל}} {{שך|י}} {{נתיבותח|כה}} אינו יכול למנעו שהרי אומרים לו אין לך הפסד בזה כל זמן שתרצה {{באר היטב|טז}} תטלנו:
 
{{אות סעיף|יד}} {{באר הגולה|ב}} כותל שבין ראובן ושמעון אם היו שותפים בו זה חופר מצד זה ומכניס קורותיו {{ביהגרא|מד}} כל שהן וזה חופר מצד זה ומכניס קורותיו: <small>הגה {{ביהגרא|מה}} ואע"פ שהאחד הכניס והשני לא הכניס זמן ארוך יכול להכניס כשירצה הואיל וחצי כותל שלו (ב"י בשם הרשב"א) {{סמע|לא}} {{ביהגרא|מו}} ואין כל אחד יכול להכביד על הכותל רק כמנהג (ב"י בשם רשב"א): </small>
 
{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|ג}} היה הכותל של ראובן לבדו אין שמעון יכול להשתמש בו:
 
{{אות סעיף|טז}} {{באר הגולה|ד}} חפר שמעון בכותל זה והכניס בו קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחה בו החזיק במקום הקורה אפי' היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף: <small>הגה {{סמע|לב}} {{שך|יא}} {{נתיבותח|כו}} {{קצהח|ג}} {{נתיבותב|יג}} ובחזקת סולם ונעיצת קורות י"א דבעינן חזקה ג' שנים וטענה (טור בשם ר"ת ואביו הרא"ש וה"ה בפ"א מה"ח בשם התוס' והר"ר יונה והרשב"א) ויש חולקין {{באר היטב|יז}} {{פתש|ג}} בכל חזקות אלו (שם בשם רשב"ם ובשם הגאונים והרמב"ם שם וכ"כ הה"מ שם בשם הרמב"ן): </small>
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|ה}} היתה הקורה סוכת עראי כל ל' יום לא החזיק בה סתם שהרי ראובן אומר לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי {{סמע|לג}} לאחר ל' יום החזיק שאין זה עראי ואם סוכת החג היא {{נתיבותח|כז}} כל שבעת ימי {{באר היטב|יח}} החג לא החזיק {{באר הגולה|ו}} לאחר שבעה החזיק ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט מיד {{באר הגולה|ז}} החזיק {{באר הגולה|ח}} {{קצהח|ד}} והוא {{נתיבותח|כח}} {{נתיבותב|יד}} שיביא ראיה {{ביהגרא|מז}} שראובן סייע עמו {{ביהגרא|מח}} או ראה ולא מיחה:
 
{{אות סעיף|יח}} {{באר הגולה|ט}} מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת {{סמע|לד}} אינו יכול {{נתיבותח|כט}} להחזיק בקורה שניה שהרי לא {{ביהגרא|מט}} {{נתיבותב|טו}} מחל לו אלא על אחת {{סמע|לה}} {{נתיבותח|ל}} בד"א כשהודה שאין כותל זה שלו אלא של חבירו והוא מחל לו על הכנסת הקורה זו {{נתיבותב|טז}} {{באר הגולה|י}} {{קצהח|ה}} אבל אם {{באר היטב|יט}} טען כותל זה {{נתיבותח|לא}} {{נתיבותב|יז}} אני שותף בה {{שך|יב}} הואיל ונשתמש בקורה אחת נאמן ומשתמש בכולה אחר שישבע שבועת היסת שהיא שתוף בכל הכותל: <small>הגה (ריב"ש סי' ר"י מ"מ שם) {{ביהגרא|נ}} וי"א דדוקא כשאומר {{נתיבותח|לב}} שמתחלה היתה הכותל שותף בין שניהם אבל אם מודה {{נתיבותח|לג}} שמתחלה היתה של חבירו אין נעיצת קורות ראיה על הכותל עצמה {{סמע|לו}} {{נתיבותח|לד}} {{קצהח|ו}} {{ביהגרא|נא}} אא"כ עשה תקרה עליה {{ביהגרא|נב}} וי"א שאין לחלק {{קצהח|ז}} והוי חזקה לחלק באבני הכותל אם תפול {{ביהגרא|נג}} אבל לא על מקום הכותל (כל זה בטור): </small>
 
{{אות סעיף|יט}} {{באר הגולה|כ}} היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל ובצד שמעון מקומות חפורים להכניס בהם ראשי הקורות לא החזיק בהן שמעון להכניס בהם קורות {{ביהגרא|נד}} ואינו יכול לטעון שהוא שותף בו שהרי אין לו בו תשמיש ויכול ראובן לטעון אני חפרתי מקומות אלו מצדך כדי שיהיו מוכנים עד שתקנה ממני או שתבקש ממני ואמחול לך ותכנס הקורות בלא חפירה בכותל כדי שלא יתמטמט כותלי בעת החפירה:
 
{{אות סעיף|כ}} {{באר הגולה|ל}} ראובן החזיק בנעיצת קורות {{באר היטב|כ}} בכותל הידוע לחבירו ונפל אותו כותל וחזר הבעל ובנאו {{סמע|לז}} אין לו לנעוץ {{נתיבותח|לה}} {{נתיבותב|יח}} על אותו כותל חדש {{ביהגרא|נה}} וכיון שכן אם היה רעוע ובא ראובן לשפצו ולתקנו חבירו יכול לעכב ע"י: <small>הגה {{שך|יג}} ראובן שבנה {{באר היטב|כא}} יסוד חומתו בחצר שמעון חבירו טפחיים יותר מן החומה {{ביהגרא|נו}} ובא בטענה ובחזקה {{ביהגרא|נז}} החזיק למעלה כל כנגד היסוד עד רום רקיע ואע"ג שהחומה אינה רחבה למעלה {{ביהגרא|נח}} איכא למימר שכונס לתוך שלו הוי ועכשיו הוא חפץ להחזיר החומה למקומה {{ביהגרא|נט}} וצריך לישבע שלא השיג גבול רעהו (מרדכי ס"פ חזקת) {{ביהגרא|ס}} ונראה לי דזה דוקא במקום שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג להרחיב היסודות כמו במדינות אלו {{סמע|לח}} אין לו {{נתיבותח|לו}} רק היסוד שהחזיק בו: </small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנד
{{מרכז|'''סימן קנד'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''חזקת חלונות ופתחים וכמה צריך להתרחק מהן.''' ובו לב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} אחד מהשותפין {{באר היטב|א}} בחצר שלקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} פתחו {{באר הגולה|ב}} לחצר השותפים שלו {{ביהגרא|ב}} <small>(שכל אחד מבני החצר אין לו רשות לשנות כלל {{נתיבותב|ב}} אלא {{נתיבותח|ב}} כמו שבנאו או קנאו או ירשוהו יש להם לנהוג בו) (טור סע"ב) </small>{{סמע|א}} {{נתיבותח|ג}} {{ביהגרא|ג}} אפי' {{באר היטב|ב}} בנה עלייה על גב ביתו לא יעשה לה <small>(פתח) </small>לתוך החצר {{ביהגרא|ד}} לפי שמרבה עליהם את הדרך {{ביהגרא|ה}} נעשה כמי שהיה לו שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה {{סמע|ב}} {{באר הגולה|ג}} אבל {{ביהגרא|ו}} יכול הוא {{נתיבותח|ד}} {{פתש|א}} לבנות {{באר היטב|ג}} עלייה על גב ביתו בנין חדש ובלבד שלא תהא פתוחה לחצר {{פתש|ב}} אלא לתוך ביתו {{ביהגרא|ז}} ואצ"ל שאם רצה {{סמע|ג}} לחלוק <small>(ביתו) </small>לשנים חולק כיון שאינו פותח פתח אחר לחצר {{ביהגרא|ח}} בד"א שאם לקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים בפותחו {{באר הגולה|ד}} לחצר ממש אבל יכול לפתחו לתוך ביתו {{שך|ב}} {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ה}} והוא {{נתיבותח|ה}} שיסתום הפתח שהיה לו בחצר אחרת {{ביהגרא|י}} <small>(ויש חולקין {{סמע|ד}} {{נתיבותב|ג}} דאפי' {{נתיבותח|ו}} לתוך ביתו אסור {{באר היטב|ד}} לפתחו) (טור בשם הרא"ש{{באר הגולה|ו}} ):</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|ז}} אחד מהשותפין בחצר שהביא לביתו אנשי בית אחרת יש לחבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך וכן המשכיר ביתו לבעל הבית אחד ואח"כ הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו כאחד בבית זה הרי {{נתיבותח|ז}} המשכיר מעכב {{באר הגולה|ח}} ואם הם סמוכים על שלחנו אינו יכול לעכב עליו לא השותף ולא המשכיר: <small>הגה {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ח}} {{ביהגרא|יב}} וי"א דשותף יכול למלאות ביתו אכסנאי' ודיורים כל שאינו מוסיף בנין חדש (טור בשם רשב"ם ונ"י בשם הרי"ף והרמב"ן וריטב"א) {{סמע|ו}} {{ביהגרא|יג}} אע"פ שחולק ביתו לדיורים ויש להן {{פתש|ג}} בית הכסא אחד ביחד ולא יוכל השני למימר הם ממלאים לי הבית הכסא {{נתיבותב|ד}} שנים שיש להם בשותפות בית אחד {{ביהגרא|יד}} אין האחד יכול להרשות לאחרים להשתמש בחלקו {{סמע|ז}} {{פתש|ד}} {{ביהגרא|טו}} אע"ג {{נתיבותח|ט}} דבחצר {{ביהגרא|טז}} אין להקפיד בכה"ג {{סמע|ח}} {{נתיבותח|י}} מיהו בבית {{באר היטב|ה}} קפידי אינשי (כ"ז מרדכי פרק חזקת {{באר הגולה|ט}} ):</small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{שך|ג}} {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|י}} {{פתש|ה}} לא יפתח אדם {{פתש|ו}} חלון לחצר חבירו {{סמע|ט}} {{נתיבותח|יא}} {{ביהגרא|יח}} ואפי' א' מהשותפים בחצר שבקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר {{באר היטב|ו}} מעכב עליו שותפו {{ביהגרא|יט}} מפני שמסתכל בו ממנו {{באר הגולה|כ}} ואם פתח יסתום {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|כ}} ואם נתנו לו השותפים בחצר רשות לפתוח חלון או פתח רשאי והוא שלא יפתח פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון: <small>הגה {{נתיבותב|ה}} {{ביהגרא|כא}} ופתח כנגד פתח {{סמע|י}} {{נתיבותח|יב}} לא מהני {{באר היטב|ז}} חזקה וה"ה בחלון נגד חלון (ב"י בשם רשב"ם) {{ביהגרא|כב}} וי"א בחלון נגד חלון מהני (טור בשם הרמ"ה) {{ביהגרא|כג}} ואם באו שניהם לפתוח בבת אחת פתח נגד פתח או חלון נגד חלון אם אחד מהן אינו חסר וחבירו נהנה {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ו}} כופין על מדת סדום {{ביהגרא|כד}} ואם שניהם כאחד חסרים יעשו פשרה ביניהם (נ"י פ' חזקת) {{סמע|יא}} {{ביהגרא|כה}} {{באר הגולה|מ}} {{פתש|ז}} </small>אלא {{נתיבותח|יד}} ירחיק משהו זה מנגד זה {{ביהגרא|כו}} {{באר הגולה|נ}} ואם הוא לחצר אחרת שנתנו לו רשות לפתוח פתח או חלון צריך להרחיק מכנגד פתחו או חלונו של חבירו עד שלא יוכל לראות בו כלל {{באר הגולה|ס}} אבל פותח אדם {{באר היטב|ח}} לר"ה פתח בית כנגד פתח בית וחלון כנגד חלון {{סמע|יב}} {{שך|ד}} {{נתיבותב|ז}} {{באר הגולה|ע}} {{נתיבותח|טו}} {{ביהגרא|כז}} אם אינם {{באר היטב|ט}} גבוהים ד' אמות מפני שאומר לו הריני כא' מבני ר"ה שרואים אותך: <small>הגה {{נתיבותח|טז}} והבא לבנות ראשון בעלייה אם חבירו שכנגדו יכול לעכב עליו לומר היום או מחר אפתח ג"כ ותעכב עלי {{שך|ה}} ע"ל סי' זה סעיף י"ד ט"ו וי"ו וי"ז {{ביהגרא|כח}} </small>ולמבוי כל שיש למטה ממנו ג' בתים {{שך|ו}} {{באר הגולה|פ}} יש מי {{באר היטב|י}} שאומר שדינו כר"ה {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|כט}} וי"א שכל שאינו מפולש אין דינו כרשות הרבים {{שך|ז}} {{נתיבותח|יז}} {{ביהגרא|ל}} פתח לר"ה ויש בזה {{באר היטב|יא}} היזק ראייה לחצר שבצד רה"ר שכנגדו חבירו יכול למחות בו (נ"י ומרדכי פ"ק דב"ב וד"ע מדקדוק הפוסקים {{באר הגולה|יט|•}} ) {{באר הגולה|ק}} {{פתש|ח}} ואע"פ כן לא יפתח אדם {{סמע|יג}} חנות {{באר היטב|יב}} כנגד פתח {{באר הגולה|ר}} או חלון חבירו מפני שזה היזק קבוע תמיד שבני ר"ה עוברים ושבים ואינם מביטים בו תמיד וזה יושב בחנותו כל היום ומביט בפתח או בחלון חבירו {{ביהגרא|לא}} {{באר הגולה|ש}} לפיכך צריך להתרחק עד כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל: {{ביהגרא|לב}} <small>(י"א שצריך {{באר היטב|יג}} ליזהר אדם {{נתיבותח|יח}} מלהסתכל בבית חבירו עד שהוא נתפס כגנב בראייה ההיא {{סמע|יד}} כיון שאין לו טענה) (נ"י פ' חזקת):</small>
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ת}} {{שך|ח}} {{פתש|ט}} {{נתיבותח|יט}} היה {{באר היטב|יד}} פתח של אחד מהשותפין בחצר קטן אינו יכול להרחיבו שהרי שותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמיש ואיני יכול להסתר ממך בפתח גדול {{באר הגולה|א}} ואם היה הפתח גדול לא יעשנו שנים שהרי אומר לו {{סמע|טו}} {{נתיבותח|כ}} בפתח {{באר היטב|טו}} אחד אני יכול להסתר בשנים איני יכול {{באר הגולה|ב}} אבל מי שהיה לו {{נתיבותב|ח}} פתח קטן לר"ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשותו שנים {{באר הגולה|ג}} אין חבירו שכנגדו מעכב עליו {{ביהגרא|לג}} ואצ"ל בני ר"ה שאינם יכולים לעכב עליו {{ביהגרא|לד}} <small>(היה לו פתח {{באר היטב|טז}} גדול {{סמע|טז}} {{נתיבותח|כא}} יכול לעשות שם פתח קטן {{פתש|י}} {{ביהגרא|לה}} אבל לא במקום אחר) (טור וב"י בשם הרמב"ם):</small>
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|לו}} אחד מהשותפים בחצר שהיה לו פתח פתוח לחצר והיו לו שתי דלתות ורוצה לעשותה דלת אחת {{באר הגולה|ד}} יש מי שאומר שאינם יכולים לעכב עליו אע"פ שנפתח כולו תמיד משא"כ שהיה בשתי דלתות: <small>הגה {{סמע|יז}} {{שך|ט}} {{ביהגרא|לז}} אבל היו לו {{נתיבותח|כב}} שני פתחים של שני שני אמות לא יוכל {{באר היטב|יז}} לעשות {{נתיבותב|ט}} פתח א' של ד' אמות (גמ' פ' חזקת{{באר הגולה|כח|•}} ):</small>
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|לח}} מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו {{סמע|יח}} בין חלון גדולה בין חלון קטנה בין למעלה בין למטה בעל החצר מעכב עליו שהרי אומר תזיק לי בראיה {{נתיבותב|י}} {{קצהח|א}} ואע"פ שהוא גבוה {{נתיבותח|כג}} תעלה בסולם ותראה:
 
{{אות סעיף|ז}} {{שך|י}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|לט}} הרי שפתח חלון לחצר חבירו {{סמע|יט}} {{נתיבותח|כד}} {{ביהגרא|מ}} ומחל לו בעל החצר {{ביהגרא|מא}} או שגלה דעתו שהניחו {{נתיבותב|יא}} כגון שבא וסייע עמו {{ביהגרא|מב}} או שידע הניזק ולא ערער הרי זה החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום: <small>הגה {{נתיבותח|כה}} {{ביהגרא|מג}} כן ראוי להורות {{סמע|כ}} {{ביהגרא|מד}} מאחר {{באר הגולה|לא|•}} שכבר החזיק זה בחלון {{ביהגרא|מה}} אע"פ שרבים חולקים וסבירא להו דאין חזקה מהני בהיזק ראיה {{ביהגרא|מו}} ואפי' למ"ד יש לו חזקה היינו לגופו של חלון דלא יוכל בעל החצר לסתמו או למחות בו אבל הוא {{ביהגרא|מז}} {{סמע|כא}} אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו כדי שלא יזיקנו בראייתו ובזה איסורא קא עביד {{ביהגרא|מח}} ולא מהני ליה חזקה וזה יוכל בעל החצר למחות בו (ב"י בשם הרשב"א) {{סמע|כב}} {{באר היטב|יח}} {{ביהגרא|מט}} אבל כל זמן שאין לו חזקה יוכל לערער עליו וצריך לסותמו אע"פ שעכשיו א"צ לבנות בצדו ואי בעינן חזקה ג' שנים יש בו מחלוקת וכמו שנתבאר לעיל סי' קנ"ג לענין זיזין ושאר דברים כיוצא בו (וע"ל סי' קנ"ה סעיף ל"ה):</small>
 
{{אות סעיף|ח}} {{שך|יא}} {{ביהגרא|נ}} {{באר הגולה|ז}} בד"א שיש חזקה להיזק ראייה בעושה מעשה כגון פותח חלון על חצר חבירו אבל חצר השותפין {{באר הגולה|ח}} אע"פ שעמדו שנים רבות בלא מחיצה {{סמע|כג}} {{נתיבותח|כו}} {{נתיבותב|יב}} {{קצהח|ב}} כיון {{באר היטב|יט}} דממילא בלא עשיית שום מעשה הם מזיקים זה את זה בראייה {{סמע|כד}} {{נתיבותח|כז}} אין להם חזקה וכופים זה את זה לעשות מחיצה:
 
{{אות סעיף|ט}} {{ביהגרא|נא}} {{באר הגולה|ט}} הרי שפתח חלון לחצר חבירו וידע בעל החצר ולא ערער {{סמע|כה}} ונפל הכותל שהחלון בו {{נתיבותח|כח}} לא הפסיד זכותו וכשיבנה הכותל {{באר היטב|כ}} יחזיר בו החלון:
 
{{אות סעיף|י}} {{ביהגרא|נב}} {{באר הגולה|י}} כיצד דינו של חלון זה שהניח לפתחה אם ראשו של אדם יכול ליכנס ממנה או שהיתה למטה מד' אמות אע"פ שאין ראשו נכנס ממנה אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדין אא"כ הרחיק ד' אמות כמו שיתבאר (בסכ"א) היתה {{קצהח|ג}} חלון קטנה שאין ראשו של אדם נכנס ממנה והיתה למעלה מד' אמות בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדין שהרי טוען ואומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיא קטנה וגבוה אבל שתחזיק עלי עד שארחיק הבנין לא הנחתי {{באר הגולה|כ}} בד"א כשפתחה לתשמיש או כדי שיכנס בה הרוח אבל אם פתחה לאורה אפי' היתה {{ביהגרא|נג}} קטנה ביותר (וגבוה) ביותר הואיל ולא ערער החזיק {{פתש|יא}} ואין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדיה עד שירחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו שהרי מחל לו על האורה <small>(ובענין איזה חלון עשוי לאורה תלוי בעיני הדיין ולפי ענין החלון) (טור וב"י בשם הרשב"א):</small>
 
{{אות סעיף|יא}} {{שך|יב}} {{באר הגולה|ל}} י"א דהא דיש חזקה לחלון דוקא כשיש לה {{סמע|כו}} {{באר היטב|כא}} צורת הפתח {{נתיבותח|כט}} או מלבן דבלא"ה לא הוי אלא כחור שחררוהו עכברים {{ביהגרא|נד}} <small>(וי"א דהכל לפי {{פתש|יב}} ענין בני המדינה (ב"י בשם הרשב"א) וכנ"ל):</small>
 
{{אות סעיף|יב}} {{שך|יג}} {{באר הגולה|מ}} וכן מי שהיתה לו חלון {{באר היטב|כב}} מוחזקת ובא חבירו ובנה כנגדה או מצדדיה בלא הרחקה או סתמה ושתק בעל החלון אינו יכול לחזור ולערער לפתוח החלון או להרחיק הבנין שכיון ששתק מחל שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושתק אא"כ מחל: <small>הגה {{סמע|כז}} {{נתיבותח|ל}} {{קצהח|ד}} {{ביהגרא|נה}} ומיד {{ביהגרא|נו}} הוי מחילה {{ביהגרא|נז}} וי"א שצריך טענה שאם בעל החלון יש לו שטר או ראייה על החלון צריך שיטעון זה שקנאו וסתימתו [{{באר הגולה|לט|•}} בפניו] הוא ראייה לדבריו ואם {{נתיבותח|לא}} אין לו ראיה על החלון אלא החזקה שהחזיק לבד אין זה צריך טענה אחרת רק שיאמר שחזקתו טעות היתה (טור בשם ר"ת והרא"ש) וכל זה כשסתם בעל החצר ושתק בעל החלון {{ביהגרא|נח}} אבל כשבעל החלון בעצמו סתם חלונו לא הוי מחילה במה שסתמו לפי צורך שעה אלא אם פרץ פצימי החלון שניכר שאינו רוצה לפתחו עוד או שבנה בנין גמור לפניו וכיוצא בזה (מרדכי פ"ק דב"ב) {{ביהגרא|נט}} ואם בעל החלון אומר אני סתמתי ולא הוי מחילה ובעל החצר אומר שהוא סתמו והוי מחילה {{סמע|כח}} {{שך|יד}} בעל החלון נקרא {{באר היטב|כג}} מוחזק ועל בעל החצר להביא ראיה (ב"י בשם הריטב"א) וע' לקמן (בסעיף כ') ובסי' קנ"ה סעיף ל"ה:</small>
 
{{אות סעיף|יג}} {{שך|טו}} {{באר הגולה|נ}} מי שהיו לו חלונות למטה בכותלו ובא חבירו לבנות בפניהם ואמר ליה אני אפתח לך חלונות אחרות בכותל זה למעלה מאלו הרי זה מעכב עליו ואומר לו בעת שתפתח החלונות תרעיד הכותל ותקלקל אותה ואפילו אומר אני אסתיר כל הכותל {{ביהגרא|ס}} ואבנה אותו לך חדש ואעשה בו חלונות למעלה ואשכיר לך בית שתדור בו עד שאבנה יכול לעכב עליו שאומר לו אין רצוני שאטרח ממקום למקום {{באר הגולה|ס}} אפי' אינו משתמש בו אלא בעצים {{ביהגרא|סא}} {{באר הגולה|ע}} לפיכך אם לא היה שם טורח כלל ואינו צריך לפנות {{סמע|כט}} {{באר היטב|כד}} אינו יכול לעכב עליו {{ביהגרא|סב}} {{באר הגולה|פ}} אבל בעל החלונות שרצה לשנות מקום החלונות {{פתש|יג}} בין למעלה בין למטה אפי' היתה גדולה ואמר {{סמע|ל}} אפתח {{באר היטב|כה}} {{נתיבותח|לב}} אחרת קטנה ואסתום זו בעל החצר מעכב עליו {{ביהגרא|סג}} וכן אינו יכול להרחיב בחלון כל שהוא: <small>הגה {{ביהגרא|סד}} כותל שבין ראובן לשמעון והכותל של אחד מהן {{סמע|לא}} {{נתיבותב|יג}} יכול {{באר היטב|כו}} {{נתיבותח|לג}} לסתור כשירצה ואין חבירו יכול לעכב (מרדכי ריש ב"ב):</small>
 
{{אות סעיף|יד}} {{נתיבותח|לד}} הבא לפתוח {{נתיבותב|יד}} ראשון בעלייה שכנגד עליית חבירו {{ביהגרא|סה}} {{באר הגולה|צ}} לה"ר יונה אינו יכול לפתוח {{סמע|לב}} אלא עד {{באר היטב|כז}} חצי עלייתו כדי שישאר השאר לכשנגדו {{ביהגרא|סו}} ולהרא"ש {{באר הגולה|ק}} ולהרשב"א אינו יכול חבירו לעכב עליו ולומר היום או למחר אפתח ותעכב עלי {{סמע|לג}} {{נתיבותח|לה}} שר"ה {{באר היטב|כח}} הפקר הוא וראשון שפתח הוי כזוכה מהפקר:
 
{{אות סעיף|טו}} {{סמע|לד}} {{שך|טז}} {{ביהגרא|סז}} {{באר הגולה|ר}} וה"מ {{באר היטב|כט}} במקום {{נתיבותח|לו}} שאין אדם רשאי להוציא זיזין וגזוזטראות מעלייתו לרשות הרבים אבל במקום שרשאי להוציאם לא הוי האור שלפני עלייתו הפקר אלא הוי כחצר השותפין וכשפתח זה חלונו כנגד אויר שלפני עלייה שכנגדה שלא כדין פתח כיון שגם האחר יכול להוציא בניינו לרשות הרבים:
 
{{אות סעיף|טז}} {{שך|יז}} {{נתיבותב|טו}} {{ביהגרא|סח}} {{באר הגולה|ש}} {{באר היטב|ל}} דעת הרא"ש שהפותח חלון לרשות חבירו {{נתיבותח|לז}} שעכשיו אינו מזיקו בהיזק ראייה אין שכנו יכול לעכב עליו בטענת שהיום או למחר יבנה הוא המקום ההוא ויזיקנו זה מחלון זה בהיזק ראיה מפני שכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול לעכב עליו דזה נהנה וזה אינו חסר הוא {{קצהח|ה}} {{ביהגרא|סט}} וכיון שאינו יכול לעכב עליו אין לו חזקה וכשיבנ' הלה יכפנו לסתמו כדי שלא יזיקנו בהיזק ראייה וכן יכול לבנות כנגד אותו חלון בלא הרחקה {{באר הגולה|ת}} ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוציא עלייתו לחוץ ופתח בו חלון ולסוף נמלך שמעון שכנו שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו כדי שלא יאפיל שהדין עם שמעון מפני שכיון שמנהג המקום שרשאי להוציא זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים הוי כחצר השותפין וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר של עליית שמעון {{ביהגרא|ע}} שלא כדין פתח כיון שגם שמעון היה יכול להוציא בניינו ועד עתה לא היה שמעון מקפיד כי לא היה מזיק לו ולכן לא היה יכול למחות בידו הילכך אין חזקה לראובן {{באר הגולה|א}} ויכול שמעון לבנות כנגד חלונו {{באר הגולה|נ|•}} ומטעם זה פסק בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שמעון {{נתיבותב|טז}} אינו יכול למחות בו כיון שאין מזיקו וכיון שאינו יכול למחות בו אין לו חזקה לפיכך אם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשה חורבה {{באר הגולה|ב}} ואדם שיש לו חלון פתוח לרשות חבירו ונחרב טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון זה קודם שנחרב המקום ויכתוב עדותם להיות בידו לראיה {{באר הגולה|ג}} ומטעם זה פסק בגגים שהם מכוסים רעיפים ואין עליהם תשמיש שיכול לפתוח עליו חלון ואם אחר זמן יפתח זה גגו ויכול לראות מאותו חלון לחצר כופהו לסותמו {{באר הגולה|ד}} הלכך חלון הפתוח לחצר חבירו {{סמע|לה}} והוא במקום {{באר היטב|לא}} גבוה ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבנין גג של רעפים ואותו הבנין מנעו מלהסתכל בחצר יכול למחות בידו מלעשות הבנין והגג כי יאמר לו היום או למחר תסתור הבנין שלך ותכפיני לסתום חלוני כי תאמר אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי ואני לא אוכל למצוא עדים שהחזקתי בו בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך {{ביהגרא|עא}} {{באר הגולה|ה}} אבל הרשב"א כתב שראובן הבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראיה ושמעון טוען שהוא יבנה בשלו היום או למחר ויזיקנו בראייה שהדין עם שמעון לעכב על ידו דלא בעי למיקם בהדיה למחר {{נתיבותח|לח}} {{נתיבותב|יז}} בדינא ודיינא כשיבא לבנות ואפי' אם רצה לכתוב לו שטר הודאה בכך אין שומעין לו דנמצא זה צריך להיות שומר שוברו מהעכברים {{באר הגולה|ו}} וכן דעת הראב"ד ולזה הסכים {{באר הגולה|ז}} הריב"ש וכתב שכן דעת הרבה מהאחרונים {{באר הגולה|ח}} וכן דעת ה"ר יונה והרמב"ן והכי נקטינן <small>(ובמקום שיש מנהג הולכין אחר המנהג) (ריב"ש סימן תע"ב) </small>{{סמע|לו}} {{שך|יח}} {{נתיבותח|לט}} {{ביהגרא|עב}} ומיהו {{באר הגולה|ט}} כתב הרמב"ן שנ"ל {{פתש|יד}} שאינו יכול {{באר היטב|לב}} להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדיין: <small>הגה {{סמע|לז}} {{פתש|טו}} ואפילו למ"ד שיש לו חזקה הואיל והיה יכול למחות הני מילי בפותח לרשות חבירו {{סמע|לח}} {{נתיבותח|מ}} {{נתיבותב|יח}} {{ביהגרא|עג}} אבל בפותח לרשות הרבים {{באר היטב|לג}} וכדומה שאין בידו למחות כלל לכולי עלמא {{באר הגולה|נט|•}} לא הוי חזקה {{ביהגרא|עד}} ראובן שהיו לו חלונות בביתו נגד חצירו או גינתו של חבירו {{קצהח|ו}} וכותל ביניהן ונפל הכותל ועי"ז ראובן רואה לרשות חבירו {{סמע|לט}} צריך לסתום חלונותיו אע"פ שעשאם בהיתר כן כתב הרא"ש בתשובה (הביאו הטור סכ"ב) {{ביהגרא|עה}} מיהו אם היה בית מפסיק והיה ג"כ של ראובן {{נתיבותח|מא}} או של אחר שהיה רואה מאותו בית לרשות חבירו ונפל ועל ידי כך רואה מבית אחר א"צ לסתום חלונותיו {{קצהח|ז}} דמאי שנא (שרואין) מבית זה או מבית אחר (טור שם) {{פתש|טז}} {{ביהגרא|עו}} מיהו יש חולקין וס"ל דהיזק ראייה מיקרי היזק דממילא ומאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק עצמו ועיין לקמן סימן קנ"ה:</small>
 
{{אות סעיף|יז}} {{ביהגרא|עז}} {{באר הגולה|י}} ראובן שפתח חלון לחצר שותפין והאחד איננו פה והתנה עם זה שהוא פה שכשיחלוקו אם יפול חלקו אצל ראובן לא יוכל למחות בו {{סמע|מ}} {{נתיבותח|מב}} אין תנאי זה {{באר היטב|לד}} כלום:
 
{{אות סעיף|יח}} {{שך|יט}} {{ביהגרא|עח}} ראובן יש לו בית אצל עכו"ם ופתח חלון על גגו של עכו"ם {{סמע|מא}} {{נתיבותח|מג}} לאחר ימים מכר העכו"ם ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בענין שסותם החלון של ישראל וטוען ראובן אתה מאפיל על אורות חלוני {{סמע|מב}} {{באר הגולה|כ}} אף על פי שהלוקח בא {{נתיבותח|מד}} מחמת {{באר היטב|לה}} עכו"ם {{באר הגולה|ל}} אסור לו לסתום כדין ישראל עם ישראל {{ביהגרא|עט}} דלא אשכחן דקאי במקום עכו"ם {{סמע|מג}} אלא {{נתיבותח|מה}} לגריעות' {{באר הגולה|מ}} : <small>הגה {{ביהגרא|פ}} וי"א {{שך|כ}} דהואיל {{סמע|מד}} והעכו"ם {{נתיבותח|מו}} היה יכול {{באר היטב|לו}} לסותמו גם הלוקח הבא מכחו יכול לסתמו וכן כל כח העכו"ם יש לישראל הבא מכחו וכן הורו מהר"ם והרא"ש {{באר הגולה|נ}} {{פתש|יז}} וכנ"ל להורות {{ביהגרא|פא}} וכ"ש במקום דאיכא דינא דמלכותא דאזלינן בתרה {{ביהגרא|פב}} וצריך הלוקח להזהר שיחזיק בקרקע העכו"ם קודם שיתן לעכו"ם המעות כי אם יתן לו המעות קודם החזקה מיד נסתלק העכו"ם והוי {{באר הגולה|סה|•}} כהפקר {{ביהגרא|פג}} וזכה הישראל השני בחלונות אלו קודם שיחזיק הישראל השני (מרדכי פרק חזקת) {{ביהגרא|פד}} וכל זה מיירי שידוע שחצירו של עכו"ם היה קודם לחלונות של זה אבל אם {{באר היטב|לז}} ספק אם החלונות היו קודמין והחזיק בשל הפקר על הלוקח הבא לסתום להביא ראיה (תשובת רמב"ן סי' י"ו) ואין חזקה מועלת נגד עכו"ם הבא מכחו אא"כ החזיק בו לאחר שלקחו מן העכו"ם (תשו' רשב"א) ועיין לקמן סי' קצ"ד:</small>
 
{{אות סעיף|יט}} {{ביהגרא|פה}} {{באר הגולה|ס}} ראובן שהיה לו בית אצל חצרו של עכו"ם ופתח עליו חלונות כי כן דיניהם של עכו"ם ועתה מכר העכו"ם חצרו לשמעון ואמר שמעון לראובן {{סמע|מה}} {{שך|כא}} {{נתיבותח|מז}} סתום חלונותיך {{באר הגולה|ע}} הדין {{באר היטב|לח}} עמו {{ביהגרא|פו}} ואפילו טען ראובן שלקח מהעכו"ם. <small>הגה {{שך|כב}} {{נתיבותב|כ}} {{ביהגרא|פז}} וכבר {{נתיבותח|מח}} {{באר היטב|לט}} נתבאר בסמוך דיש חולקין. ראובן שהיה לו בית אצל עכו"ם והעכו"ם פתח לו חלונות לחצרו של ראובן וקנה שמעון הבית מן העכו"ם ובא ראובן לסתום החלונות ומראה {{באר היטב|מ}} שטר שכן כתב לו העכו"ם שיוכל לסתום ושמעון אומר כי הבית שקנה היה כבר של ישראל והוא החזיק בחלונות {{באר הגולה|פ}} קודם שמכרו לעכו"ם {{נתיבותב|כא}} אם העכו"ם {{נתיבותח|מט}} היה צריך לסתמו בדיניהם או שכתוב בשטר שמראה ראובן שאין לו חזקה בחלונות כי נעשו שלא כדין או בדרך שאלה שמעון הבא מכח עכו"ם לא עדיף מיניה אבל אם העכו"ם לא היה צריך לסתמן גם לא הודה שאין לחלונותיו חזקה רק שכתב אני אסתום כשתרצה וחייב עצמו במה שלא היה {{באר הגולה|צ}} מחוייב מדינא אין צריך שמעון לסתמן (תשובת רשב"א אלף קכ"ט) ועכו"ם שהחזיק בחלונות אינה חזקה מאחר שבדיניהם אינם יכולים למחות בהן א"כ החזקה {{באר הגולה|ק}} אינה חזקה (שם):</small>
 
{{אות סעיף|כ}} {{באר הגולה|ר}} ישראל שהיה לו חלון פתוח לחצר העכו"ם וסתם אותו מבחוץ והניחו פתוח לצד פנים לאחר זמן מכר העכו"ם חצרו לישראל ואותו הישראל בונה כותל נזדמן קרן כותלו לסתום החלון וטען הישראל אני מפני העכו"ם סתמתה מפני {{באר הגולה|עב|•}} היזק ראייה ועתה ארצה לפתחו אינו יכול לחזור ולפתוח כיון שסתם חוצה לו {{ביהגרא|פח}} ושייר {{סמע|מו}} {{נתיבותח|נ}} הכותל כולו לפנים {{סמע|מז}} {{נתיבותח|נא}} {{ביהגרא|פט}} גילה בדעתו שעקרה מלהשתמש לאורה ועשאה כחלון שאדם עושה בתוך ביתו {{נתיבותח|נב}} {{סמע|מח}} {{קצהח|ח}} {{ביהגרא|צ}} ועוד יכול הקונה {{באר היטב|מא}} לומר אני מצאתי חלון זו סתומה {{נתיבותב|כב}} מנין שפתוח היתה ונסתמה יש לחוש שמא העכו"ם סתמה ונעשית חזקה כדאמרן {{סמע|מט}} {{נתיבותח|נג}} {{ביהגרא|צא}} {{באר הגולה|ש}} ולסתום לאלתר הוי חזקה:
 
{{אות סעיף|כא}} {{סמע|נ}} {{ביהגרא|צב}} {{באר הגולה|ת}} מי שהיתה לו {{נתיבותח|נד}} חלון בכותלו ובא חבירו ועשה {{באר היטב|מב}} חצר בצדו אינו יכול לומר לבעל החלון זה סתום חלון זה כדי שלא תביט בי שהרי החזיק בהיזק זה {{ביהגרא|צג}} אם בא חבירו לבנות כותלו כנגד החלון כדי שיסיר היזק ראייתו {{באר הגולה|א}} צריך להרחיק את כותלו מכנגד החלון ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו {{ביהגרא|צד}} {{באר הגולה|ב}} וכיון שהרחיק ארבע אמות אף על פי שמאפיל אינו צריך להרחיק יותר {{באר הגולה|ג}} היתה החלון למטה בכותל כופה את חבירו לבנות כנגדה ברחוק ד' אמות {{סמע|נא}} {{נתיבותח|נה}} {{באר היטב|מג}} ולהגביה בנין ד' אמות כדי שלא יביט בו מהחלון {{באר הגולה|ד}} היתה החלון למעלה בכותל ובנה חבירו כותל כנגד החלון מלמטה {{באר הגולה|ה}} אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ד' אמות או יותר אינו יכול למנעו {{סמע|נב}} {{ביהגרא|צה}} אע"פ {{נתיבותח|נו}} שלא הרחיק מהכותל {{באר היטב|מד}} כלום שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו בראייה אבל אם נשאר גובה מראש הכותל עד החלון פחות מד' אמות כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף מהחלון או יגביה הכותל על החלון ד' אמות ויהיה הכותל רחוק מהחלון ד' אמות כדי שלא יאפיל ולא יציץ ויראה: <small>הגה וכל זה בבונה נגד החלון שעל גבי חצר {{ביהגרא|צו}} אבל חלון שהולך לר"ה אין לו חזקה כמו שנתבאר סעיף י"ו ולכן יכול לבנות כנגדו אע"פ שמאפיל עליו (תשובת הרשב"א אלף פ"ה ואלף קל"ה וב"י דייק לה מלשון הטור) ועיין לקמן סימן זה סעיף ל"א ול"ב:</small>
 
{{אות סעיף|כב}} {{באר הגולה|ו}} בנה כותל {{באר הגולה|פא|•}} בצד החלון צריך להרחיק מהחלון {{באר הגולה|ז}} טפח {{ביהגרא|צז}} {{באר הגולה|ח}} ומגביה הכותל ארבע אמות על החלון {{סמע|נג}} או {{נתיבותח|נז}} {{באר היטב|מה}} כונס ראש הכותל כדי שלא ישב עליו ויציץ ויראה: <small>הגה {{סמע|נד}} {{ביהגרא|צח}} {{נתיבותח|נח}} ומודדין {{באר היטב|מו}} טפח זו מן החלון עצמו {{סמע|נה}} {{נתיבותח|נט}} ולא מן השקיפה וכל מי שיש לו חלון {{סמע|נו}} יכול לשקפו אח"כ בין מבחוץ בין מבפנים ואין חבירו יכול לעכב ולכן השקיפה אין לה חזקה (מרדכי פ' לא יחפור):</small>
{{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|צט}} בנה כתלים משני צידי החלון צריך להיות ביניהם רוחב ד' אמות {{סמע|נז}} {{שך|כג}} {{נתיבותח|ס}} והחלון {{באר היטב|מז}} באמצע הארבע ולא יסכך על גביהם {{נתיבותח|סא}} אלא א"כ הרחיק הסיכוך מהכותל שיש בו החלון {{באר הגולה|י}} ד"א כדי שלא יאפיל עליו:
{{סמע|נח}} {{באר הגולה|כ}} עשה {{נתיבותח|סב}} גג {{באר היטב|מח}} משופע אצל חלון חבירו {{ביהגרא|ק}} אע"פ שאין עליו תשמיש קבוע {{סמע|נט}} צריך {{נתיבותח|סג}} להשפיל ממנו ד' אמות:
{{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|קא}} אם פתח בתקרה עלייתו כעין ארובה ומשם נכנס אור לביתו אם בא שכנו לבנות א"צ להרחיק כלל <small>הגה ראובן שבנה בביתו {{סמע|ס}} {{קצהח|ט}} חדר {{באר היטב|מט}} {{נתיבותח|סד}} לאוצר יין ושמן וצריך {{נתיבותב|כג}} אויר לקרר היין ובא חבירו לבנות כותל כנגדו יכול ראובן למחות בו {{ביהגרא|קב}} אע"פ שהרחיק ד' אמות דמאחר שהחדר מוכן לאוצר ועשאו בביתו ברשות אין חבירו רשאי לעשות לו היזק בבניינו (ב"י בשם הרשב"א):</small>
{{ביהגרא|קג}} {{באר הגולה|מ}} אחד מהשותפין {{סמע|סא}} {{נתיבותח|סה}} שרצה להגביה הכותל המשותף ביניהם (על) הוצאתו יותר על ד' אמות אע"פ שהוא מאפיל החצר אין חבירו יכול לעכב {{באר היטב|נ}} עליו:
{{באר הגולה|נ}} שני אחים שחלקו חצר מדעתן {{סמע|סב}} {{שך|כד}} {{ביהגרא|קד}} {{באר הגולה|ס}} {{נתיבותח|סו}} ושמו {{באר היטב|נא}} הבנין והעצים זה כנגד זה ולא השגיחו על שומת האויר {{שך|כה}} והגיע לא' מהם בחלקו {{באר הגולה|צא|•}} תרבץ החצר ולשני {{באר הגולה|צב|•}} {{באר הגולה|ע}} האכסדרה אם רצה בעל החצר לבנות כותל בסוף חלקו בונה בפני האכסדרה ואע"פ שמאפיל עליו שהרי לא שמו האויר {{באר הגולה|פ}} והוא הדין אם היו חלונות פתוחות מחצר של זה לשל זה יכול לבנות בפניהם {{ביהגרא|קה}} מיהו כל שלא בנה בפניהם {{סמע|סג}} {{נתיבותח|סז}} אינו יכול לומר לו {{באר היטב|נב}} סתום חלונותיך אע"פ שיש היזק ראיה. <small>הגה {{שך|כו}} {{באר היטב|נג}} {{ביהגרא|קו}} וי"א דיכול לומר לו סתום חלונותיך (טור בשם הרא"ש ונראה מהרמב"ם פ"ז דשכנים) {{סמע|סד}} {{ביהגרא|קז}} ודוקא באכסדרה שיש לו אור יותר מדאי אבל החלונות הצריכים לבית {{שך|כז}} {{נתיבותח|סח}} אינו יכול לבנות כנגדן וכל שכן שלא לסתמו {{שך|כח}} דבית בלא אור אינו שוה כלום (טור וכ"כ הרא"ש):</small>
{{ביהגרא|קח}} {{סמע|סה}} ראובן {{נתיבותח|סט}} שנתן או {{באר הגולה|צ}} מכר {{באר היטב|נד}} כאחד הבית לשמעון והחצר ללוי והיו {{באר היטב|נה}} חלונות פתוחים מהבית לחצר אם רצה אותו שזכה בחצר {{סמע|סו}} {{נתיבותח|ע}} {{באר הגולה|ק}} לבנות בפניהם <small>(הרשות בידו) </small>{{ביהגרא|קט}} {{באר הגולה|ר}} וה"ה אם מכר או נתן החצר ושייר הבית לעצמו דרשאי אותו שזכה בחצר לבנות בפני החלונות {{נתיבותח|עא}} {{באר הגולה|ש}} {{ביהגרא|קי}} {{באר היטב|נו}} <small>(וי"א דאין יכול לבנות) </small>אא"כ הרחיק ד' אמות: <small>הגה מכר הבית ושייר החצר לעצמו {{סמע|סז}} {{נתיבותח|עב}} י"א {{פתש|יח}} דאינו יכול לסתום חלונותיו דמוכר בעין יפה מוכר וה"ה לנותן (ר' ירוחם נל"א ח"י וב"י) {{סמע|סח}} {{נתיבותח|עג}} ויש חולקין (נ"י ס"פ לא יחפור וב"י בשם הריטב"א{{באר הגולה|ת}} ) (ועיין לקמן סי' קנ"ה סעיף כ"ה):</small>
{{ביהגרא|קיא}} {{באר הגולה|א}} מי שהיה מזיק את חבירו בהיזק ראיה וכשראה שהיה חבירו תובעו נתן אותו הכח לבנו קטן אין אומרין נמתין עד שיגדיל {{סמע|סט}} אלא {{נתיבותח|עד}} מסלקין ההיזק {{באר היטב|נז}} מיד {{ביהגרא|קיב}} <small>(ואם קדם ומכר הבית לעכו"ם כופין המוכר לסלק היזקו (ב"י בשם רשב"א {{באר הגולה|קא|•}} ):</small>
{{ביהגרא|קיג}} {{באר הגולה|ב}} מי שיש לו חלונות על חצר חבירו והן סתומות מכמה שנים אלא שלא נפרצו הפצימין <small>(פי' המשקוף מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל ב"י א"נ שיווי החלונות נקרא פצימין וכשרוצה לסתום פורץ השיווי כדי לחבר הכותלים ערוך) </small>אם רצה לחזור ולפתחן הרשות בידו מאחר שלא נפרצו הפצימין:
{{ביהגרא|קיד}} {{באר הגולה|ג}} כתב הרשב"א שאע"פ שהפותח חלון לרשות הרבים אין חבירו שכנגדו רשאי לפתוח חלון כנגד אותו חלון {{ביהגרא|קטו}} אם בא להגביה כותלו מגביה ואינו נמנע {{סמע|ע}} ואף על פי {{נתיבותח|עה}} שאין {{באר היטב|נח}} ביניהם ד' אמות ובלבד שיגביה ד' כדי שלא יציץ ויראה:
{{ביהגרא|קטז}} {{באר הגולה|ד}} {{קצהח|י}} ראובן שזכה בחורבה של הפקר ובנה בה בתים ועליות בחלונות ופתחים ובא שמעון וזכה גם כן מההפקר ובנה בתים ועליות כנגדו ונמצא השני ניזק מהראשון מהיזק ראיה ותובע מהראשון שיסיר הזיקו אין בדברי השני כלום שהראשון זכה ואין השני יכול למנעו ולא עוד אלא שאם בא השני להזיקו בהיזק ראיה גם הוא כגון שרוצה לפתוח חלון כנגד חצרו של ראשון או לחצרו אינו רשאי:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנה
{{מרכז|'''סימן קנה'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין הרחקת נזיקין''' ובו מ"ד סעיפים.}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} הבית {{באר היטב|א}} והעלייה של שנים {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} לא יעשה בע"ה תנור בתוך ביתו אא"כ יש לו על {{באר היטב|ב}} גביו גובה ד' אמות {{באר הגולה|ב}} בינו לתקרת העלייה (שלא ישרף העלייה) וכן לא יעמיד בעל העלייה תנור עד שיהיה תחתיו מעזיבה שלשה טפחים {{ביהגרא|ב}} {{באר הגולה|ג}} מלבד שיהא על גביו גובה ד' אמות {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} ובכירה טפח מעזיבה {{באר היטב|ג}} מתחתיה {{באר הגולה|ד}} ואם תנור של נחתומין הוא צריך שיהיה תחתיו ד' טפחים ובכירה של נחתומין ג' טפחים {{ביהגרא|ג}} {{סמע|ג}} אע"פ שהרחיק כשיעור אם יצא האש {{שך|ב}} והזיקה {{נתיבותח|ג}} {{באר הגולה|ה}} {{קצהח|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר היטב|ד}} משלם מה שהזיקה {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ד}} {{סמע|ד}} וכל אדם {{באר היטב|ה}} בביתו צריך להרחיק כשיעורים הללו מפני השכנים שמעכבים עליו:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ה}} {{באר הגולה|ז}} מי שהיתה לו חנות {{נתיבותח|ד}} {{קצהח|ב}} {{פתש|א}} תחת {{באר היטב|ו}} אוצר חבירו לא יעשה בה לא נחתום ולא צבע ולא רפת בקר {{באר הגולה|ח}} ולא יכניס שם {{סמע|ו}} אספסתא <small>(פי' תבואה שלא הביאה שליש והוא מאכל בהמה תרגום על בלילו על אספסתיה) </small>וכיוצא בהם {{ביהגרא|ה}} מדברים שעולה מהם הבל חם הרבה מפני שהחום מפסיד פירות האוצר <small>(וה"ה שלא יפתח חלון מבית שיש בו דברים אלו לחדר שיש לו תחת האוצר) (טור בשם הרשב"א) {{באר הגולה|ט}} </small>לפיכך אם היה {{סמע|ז}} אוצר יין {{נתיבותח|ה}} {{באר היטב|ז}} בא"י שאין החום מפסידו הרי זה עושה בחנותו כל מלאכת אש שירצה {{סמע|ח}} אבל {{נתיבותח|ו}} לא יעשה {{באר היטב|ח}} רפת בקר מפני שמפסיד ריח היין {{ביהגרא|ו}} <small>(וכן במקום שקול ונדנוד קשים ליין שצריך להרחיק) (ריב"ש סימן רל"ו) {{סמע|ט}} {{באר הגולה|י}} {{קצהח|ג}} </small>ואם הוחזקה החנות {{באר היטב|ט}} בתחלה לרפת או לנחתום וכיוצא בו ואח"כ רצה בעל העלייה לעשות עלייתו אוצר {{נתיבותח|ז}} אינו יכול למחות בידו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{נתיבותב|ב}} {{באר הגולה|כ}} גילה בעל העלייה דעתו שחפץ לעשות בה אוצר כגון שכיבד וריבץ עלייתו או שריבה בה חלונות כדרך שעושים לאוצר וקדם זה ועשה תנור קודם שיכניס פירות לאוצר {{באר הגולה|ל}} או שהתחיל לאצור {{סמע|י}} {{נתיבותח|ח}} שומשמין או רמונים או תמרים {{באר היטב|י}} וכיוצא בהם וקדם זה ועשה התנור קודם שאצר חטים {{סמע|יא}} {{ביהגרא|ז}} או שעשה בעל החנות {{נתיבותח|ט}} {{באר הגולה|מ}} מחילה על גבה להבדיל בין החנות ובין האוצר {{סמע|יב}} {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|ח}} בכל אלו {{נתיבותח|י}} בעל האוצר {{באר היטב|יא}} מעכב עליו ואם עבר ועשה {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יא}} אינו יכול להסירו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ס}} היו מימי העליון יורדים על התחתון ומזיקין אותו {{ביהגרא|ט}} אם אין שם מעזיבה בענין שכששופך מימיו {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יב}} {{באר היטב|יב}} מיד יורדים לתחתון ומזיקים אותו חייב לסלק היזקו ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים בה {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ג}} ואינם יורדים מיד אלא לאחר מכאן יורדים ומזיקין א"ח לסלק היזקו: <small>הגה {{ביהגרא|י}} והכל לפי הענין דאם המים מועטין וכלין לאלתר אפילו בלא מעזיבה אינו חייב לסלק היזקו ואם היו מרובים ומזיקין לו תדיר דרך המעזיבה חייב לסלקו (מרדכי ר' פ"י דב"מ) {{סמע|טו}} וכל זה במי תשמישו דבעל עלייה ששופך על העלייה {{שך|ג}} {{ביהגרא|יא}} אבל {{נתיבותח|יד}} אם ירדו גשמים על העלייה ויורדין למטה על {{באר היטב|יג}} הניזק לתקן שלא יוזק (ריב"ש סי' תקי"ז) </small>{{באר הגולה|ע}} {{סמע|טז}} מרחיקין את הגפת <small>(פירוש פסולת של זיתים) </small>ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת {{נתיבותח|טו}} {{באר הגולה|פ}} הסלעים {{שך|ד}} {{נתיבותב|ד}} {{נתיבותח|טז}} {{באר הגולה|צ}} {{פתש|ב}} וחול {{באר היטב|יד}} הלח {{סמע|יז}} {{נתיבותח|יז}} מכותלו של חבירו שלש טפחים {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|יב}} או {{סמע|יח}} סד בסיד:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ר}} {{קצהח|ד}} מרחיקין {{נתיבותב|ה}} את {{סמע|יט}} {{נתיבותח|יח}} הזרעים ואת המחרישה {{ביהגרא|יג}} ואת {{באר הגולה|ש}} הגומא שמתקבץ בה מי רגלים {{סמע|כ}} מן הכותל {{נתיבותח|יט}} שלשה {{באר היטב|טו}} טפחים: <small>הגה {{נתיבותב|ו}} {{ביהגרא|יד}} ובגומא צריך לסוד ג"כ בסיד {{סמע|כא}} {{נתיבותח|כ}} וע"ל סעיף י' {{ביהגרא|טו}} ואפילו בלא גומא אסור לשפוך מי רגלים סמוך לכותל פחות משלשה טפחים (נ"י פרק לא יחפור):</small>
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ת}} לא ישתין אדם בצד כותל חבירו אם הוא של לבנים אלא אם כן הרחיק ממנו שלש טפחים ואם היה כותל אבנים די בהרחקת טפח {{ביהגרא|טז}} ואם היו האבנים {{סמע|כב}} {{נתיבותח|כא}} צחיח {{באר היטב|טז}} סלע משתין בצדו בלא הרחקה:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|א}} מרחיקין את הריחים מן הכותל ג' טפחים {{סמע|כג}} מהריחים התחתונה שהם ארבע מהעליונה {{ביהגרא|יז}} כדי שלא יניד אותו או כדי שלא יבהלנו בקול הריחיים: {{ביהגרא|יח}} <small>הגה וכל זה ברחיים קטנה כגון רחיים של יד אבל רחיים גדולה שהבהמות מוליכות אותה {{ביהגרא|יט}} צריך הרחקה טפי ואם לא הרחיק והזיק בית חבירו {{נתיבותב|ז}} חייב לשלם כפי ראות הדיינין שישומו אם הוא גרם לו ההיזק (תשובת הרא"ש כלל ק' סי' ד') וכן בשאר נזיקין כגון האורג שמזיק לחבירו בהכאות שעושה בשעת אריגה ישומו על פי בקיאין ואומנין וכל כיוצא בזה (ריב"ש סי' קצ"ו):</small>
 
{{אות סעיף|ח}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|ב}} מרחיקין את {{באר היטב|יז}} התנור מן הכותל שלשה טפחים מקרקעיתו {{סמע|כד}} שהם ארבע משפתו כדי שלא יחם הכותל {{ביהגרא|כ}} {{באר הגולה|ג}} ומודד מהשפה הפנימית שעובי כותלי התנור בכלל השלשה טפחים:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|כא}} יש מי שאומר {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כב}} {{נתיבותב|ח}} שכל אלו ההרחקות מהכותל דוקא בכותל של {{באר היטב|יח}} לבנים {{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|ה}} ויש מי שאומר דאפי' בכותל של אבנים {{שך|ו}} {{ביהגרא|כג}} {{באר הגולה|ו}} וזה דעת {{באר היטב|יט}} הרמב"ם והר"ר יונה ז"ל:
 
{{אות סעיף|י}} {{שך|ז}} {{ביהגרא|כד}} {{באר הגולה|ז}} לא יחפור אדם {{סמע|כו}} {{נתיבותח|כג}} בור ולא שיח ולא {{באר היטב|כ}} מערה ולא יביא אמת המים {{סמע|כז}} ולא יעשה בריכת המים {{ביהגרא|כה}} לשרות בו בגדים לכבסם בצד כותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק מהכותל שלשה טפחים {{סמע|כח}} {{שך|ח}} {{נתיבותח|כד}} {{נתיבותב|ט}} {{באר הגולה|ח}} {{קצהח|ה}} {{ביהגרא|כו}} ויסוד בסיד {{באר היטב|כא}} לכותל {{ביהגרא|כז}} בור זה או מקוה המים זה או כותל האמה מצד חבירו כדי שלא יבליעו המים ויזיקו כותל חבירו: <small>הגה {{ביהגרא|כח}} וי"א דאפי' לא היו המים קבועים שם תמיד כגון צנור השופכת מים מבית לחוץ אפילו הכי צריך להרחיקו (מרדכי ר"פ לא יחפור) {{ביהגרא|כט}} ויש חולקין (נ"י ר"פ הנ"ל והמגיד פ"ט משכנים) {{סמע|כט}} {{נתיבותח|כה}} {{באר היטב|כב}} {{ביהגרא|ל}} מיהו במי רגלים לכ"ע אסור כמו שנתבאר סעיף ה' {{ביהגרא|לא}} וה"ה בור שאין בו מים כלל אסור לחפור סמוך לכותל חבירו וצריך לתקן לפי עיני אומנין הבקיאין בכך (ב"י בשם הרשב"א):</small>
 
{{אות סעיף|יא}} {{באר הגולה|ט}} אבן שהכובס מכה בגדים עד שיתלבנו צריך להרחיק אותה ד' אמות מכותל חבירו שבעת שהכובס מכה עליה המים ניתזים ומזיקים לכותל:
 
{{אות סעיף|יב}} {{סמע|ל}} {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|לב}} ראובן שהיה {{באר היטב|כג}} כותלו סמוך לכותל שמעון {{נתיבותח|כו}} כמין {{באר הגולה|לג|•}} גם ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל שמעון עד שיעשה כותלים כמין בי"ת הרי שמעון מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ד' אמות כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב כדי שידושו בו רבים ותתחזק הארץ: <small>הגה {{סמע|לא}} {{ביהגרא|לג}} אפילו עמדה שם הכותל ימים רבים ונפלה כשחוזר ובנאה צריך להרחיק (טור):</small>
 
{{אות סעיף|יג}} {{באר הגולה|כ}} בד"א {{סמע|לב}} {{נתיבותח|כז}} בכותל גנה או בעיר חדשה בכותל חצר אבל בעיר ישנה כבר נתחזקה ובונה כנגדו בלא הרחקה. <small>הגה {{ביהגרא|לד}} {{סמע|לג}} {{שך|ט}} {{נתיבותח|כח}} ועד {{באר היטב|כד}} חמשים שנה מקרי העיר חדשה (מרדכי פרק לא יחפור) {{סמע|לד}} {{ביהגרא|לה}} ובית דירה דינו ככותל {{באר היטב|כה}} גינה (טור בשם רבינו תם):</small>
 
{{אות סעיף|יד}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|לו}} וכן אם לא היה באורך כותל שמעון שבונה כנגדו ד' {{באר הגולה|מ}} אמות אינו מרחיק אע"פ שמונע הרגל מלהלך שם שהכותל שהוא פחות מד' אמות אינו צריך חיזוק הארץ: <small>הגה {{ביהגרא|לז}} וכן אם כותל ראובן הולך ממזרח למערב ושמעון בא לסמוך כותל מצפון לדרום אין צריך להרחיק (טור) {{ביהגרא|לח}} וי"א דכל זה לא מיירי {{סמע|לה}} אלא {{קצהח|ו}} כשקנו {{נתיבותח|כט}} {{נתיבותב|י}} {{פתש|ג}} הקרקע מן {{באר היטב|כו}} המלך או מן ההפקר אבל בלאו הכי יכולין לסמוך כותל לכותל (נ"י פרק לא יחפור והמגיד פ"ט מה' שכנים ור' ירוחם נ' ל"א ח"ו):</small>
 
{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|נ}} הכותש הריפות <small>(פי' חטים הנכתשים במכתשת) </small>וכיוצא בהם בתוך שלו ובעת שמכה {{סמע|לו}} {{נתיבותח|ל}} {{ביהגרא|לט}} מנדנד לחצר חבירו עד {{באר הגולה|ס}} שנדנד כיסוי החבית שעל פי החבית {{ביהגרא|מ}} <small>(וי"א שאין צריך כל כך רק שינדנד הכותל קצת) (טור והמגיד פי"א דשכנים בשם הרשב"א וב"י בשם התוס') </small>ה"ז מזיק בחיציו וחייב להרחיק כדי שלא ינדנד או יבטל מלאכתו שמזקת ואם הזיק {{ביהגרא|מא}} בעת הנדנוד {{ביהגרא|מב}} חייב לשלם שהרי מכחו בא הנזק: <small>הגה {{נתיבותח|לא}} {{ביהגרא|מג}} ואפילו {{נתיבותב|יא}} נבנה החצר אחר שבא המזיק לכאן צריך המזיק להרחיק נזקו (הגהות מיי' פ"ט והגהות אשירי ונ"י ס"פ לא יחפור) {{ביהגרא|מד}} וה"ה אם אין מזיק לחצר אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול ההכאה מזיק לו צריך להרחיק עצמו (ריב"ש סי' קצ"ז):</small>
 
{{אות סעיף|טז}} {{סמע|לז}} {{באר הגולה|ע}} מרחיקין את {{נתיבותח|לב}} הסולם {{באר היטב|כז}} מהשובך של חבירו ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה <small>(פי' הערוך חיה קטנה כעין חתול והר"ן פי' בפרק אלו טריפות מרטינ"ה בלע"ז) {{ביהגרא|מה}} </small>בעת שמניח הסולם ותעלה לשובך ותאכל את הגוזלות:
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|פ}} מרחיקין את הכותל {{סמע|לח}} מן המזחילה של חבירו ד' אמות כדי שיהיה מקום לבעל המזחילה לזקוף סולם {{סמע|לט}} ולתקן מזחילה שלו {{סמע|מ}} {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|מו}} הואיל {{סמע|מא}} {{נתיבותח|לג}} והחזיק בה: <small>הגה ויש אומרים לענין שאם קנה ממנו מקום כדי לעלות למזחילתו צריך להניח לו מקום ארבע אמות שיעור זקיפת סולם (טור בשם {{באר הגולה|ק}} ר"י וב"י בשם הרא"ש):</small>
 
{{אות סעיף|יח}} {{באר הגולה|ר}} מי שבא לחפור בור בסוף שדהו סמוך למיצר חבירו אם שדה חבירו {{סמע|מב}} אינו עשוי {{באר היטב|כח}} לבורות סומך ואינו יכול למחות בידו {{באר הגולה|ש}} {{ביהגרא|מז}} ואם ימלך חבירו לחפור בור בצדו צריך להרחיק מכותל הבור {{ביהגרא|מח}} ששה טפחים עד שיהיה בין חלל שני הבורות עובי ששה טפחים {{באר הגולה|ת}} ואם היתה שדה חבירו עשויה לבורות אינו סומך {{ביהגרא|מט}} עד שירחיק מהמצר ג' טפחים ויחפור וכשיבא חבירו לחפור ירחיק גם הוא ג' טפחים בתוך שדהו ויחפור: <small>הגה {{ביהגרא|נ}} וכשמרחיק י"א דצריך ג"כ לסוד בסיד כותל בורו וכמו שנתבאר סעיף י' (טור לדעת הרמ"ה) {{קצהח|ז}} {{ביהגרא|נא}} וי"א {{קצהח|ח}} דבחדא מנייהו {{באר היטב|כט}} סגי (שם בשם הרא"ש):</small>
 
{{אות סעיף|יט}} {{ביהגרא|נב}} {{באר הגולה|א}} החופר בור לתוך שדהו ומכר חצי השדה ובא הלוקח לחפור גם הוא בור צריך להרחיק כל שיעור הרחקה אפילו אם היתה עשויה לבורות {{סמע|מג}} {{נתיבותח|לד}} כיון {{נתיבותב|יב}} שהראשון {{באר היטב|ל}} בהיתר עשה שהרי בשלו חפר: <small>הגה {{פתש|ד}} {{ביהגרא|נג}} וכן מותר לעשות בכל נזקין אלו בשלו בשאין שם דבר הניזוק {{סמע|מד}} חוץ {{נתיבותח|לה}} מחפירות בור אצל שדה העשוייה לבורות (טור בשם ר"ח והתו' והרא"ש) {{ביהגרא|נד}} ויש חולקין בזה (שם בשם רש"י והרי"ף):</small>
 
{{אות סעיף|כ}} {{ביהגרא|נה}} {{באר הגולה|ב}} ראובן {{נתיבותח|לו}} חפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו לתוכה וכשרבו המים בוקעין ועוברים דרך חומות מרתף שמעון חייב ראובן לסלק היזקו: <small>הגה וכל היזקות שלא נתבארו שיעור הרחקתן בכדי שלא יזיק לפי ראות הבקיאין (טור בשם הרא"ש):</small>
 
{{אות סעיף|כא}} {{ביהגרא|נו}} {{באר הגולה|ג}} יש מי שאומר שלא אמרו דבהרחקת ששה טפחים בין בור לבור סגי אלא בארץ הרים אבל במקום דרפיא ארעייהו {{נתיבותח|לז}} צריך להרחיק יותר {{סמע|מה}} {{באר הגולה|ד}} לפיכך צריך להרחיק בית הכסא מבור חבירו עד שיכירו בני אדם שאינו עובר מלחות בית הכסא לבור {{ביהגרא|נז}} ולרווחא דמלתא ירחיק חמשים אמה: <small>הגה {{סמע|מו}} {{נתיבותח|לח}} {{נתיבותב|יג}} {{ביהגרא|נח}} ויש מי {{באר היטב|לא}} שחולקין על זה (מרדכי פ"ק דב"מ ופ' לא יחפור) וכל מקום שמזיק צריך להרחיק עצמו {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|נט}} אפילו היה רשות הרבים מפסיק בין הבתים כגון שתי חצרות בשני צדי רשות הרבים אפילו הכי צריך להרחיק (ב"י בשם הרשב"א):</small>
 
{{אות סעיף|כב}} {{באר הגולה|ו}} מרחיקין את {{סמע|מז}} {{ביהגרא|ס}} {{שך|י}} {{נתיבותח|לט}} גורן {{באר היטב|לב}} קבוע מהעיר חמשים אמה כדי שלא יוליך הרוח התבן בעת שזורה ויזיק לבני העיר {{שך|יא}} {{ביהגרא|סא}} {{באר הגולה|ז}} <small>ואם הגורן קודם לעיר {{סמע|מח}} {{שך|יב}} {{באר היטב|לג}} מסלקו ובני העיר נותנים לו דמיו ספק {{נתיבותח|מ}} מסלקו בלא דמים {{סמע|מט}} {{נתיבותח|מא}} {{פתש|ה}} {{ביהגרא|סב}} ומזה יש מי שלומד על דוכוס ממדינה שגזר על יהודים שיעשו עם היהודים הדרים תחת שרים קטנים בכפרים שידורו תחתיו ואם לא יגרש כולם צריכים לקיים דברי הדוכוס ולסלק היזק הרבים {{פתש|ו}} וליסע תחת הדוכס תחלה {{סמע|נ}} {{באר היטב|לד}} ולדון אח"כ עם הרבים {{ביהגרא|סג}} אם יש להם היזק בזה (הגהות מרדכי דקידושין) {{סמע|נא}} {{באר הגולה|ח}} </small>וכן לא יעשה אדם גורן קבוע {{נתיבותח|מב}} בתוך שלו אלא א"כ היה לו חמשים אמה לכל רוח כדי שלא יזיק התבן {{סמע|נב}} {{באר היטב|לה}} לנטיעת חבירו או לנירו.
{{באר הגולה|ט}} מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי {{באר הגולה|י}} ואת הכבשונות והדבורים מהעיר חמשים אמה ואין עושים בורסקי אלא למזרח העיר {{סמע|נג}} {{באר הגולה|כ}} מפני {{ביהגרא|סד}} שרוח מזרחית חמה וממעטת היזק {{באר הגולה|נז|•}} [ריח] עיבוד העורות:
{{סמע|נד}} {{נתיבותח|מג}} {{קצהח|ט}} {{באר הגולה|ל}} מרחיקין {{באר היטב|לו}} השובך מהעיר חמשים אמה {{סמע|נה}} ולא יעשנו בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח {{סמע|נו}} ואם {{נתיבותח|מד}} לקחו כמו שהוא אפילו הוא בתוך [{{באר הגולה|נט|•}} בית] רובע הרי הוא בחזקתו {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|סה}} ואף אם יפול יכול לחזור לבנותו {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|סו}} שטוענים {{באר היטב|לז}} ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות לא שנא נגד יחיד לא שנא נגד רבים:
{{באר הגולה|ס}} מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו {{ביהגרא|סז}} גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות {{סמע|נז}} צריך {{נתיבותח|מה}} {{נתיבותב|יד}} להרחיק ד' אמות: <small>הגה (כן פי' ר"ח) {{ביהגרא|סח}} כי כן דרך צורך המחרישה בין האילנות {{ביהגרא|סט}} ואם אין דרך לחרוש בין האילנות אין צריך להרחיק כלל (ב"י) {{ביהגרא|ע}} ובמקום שצריכים להרחיק {{קצהח|י}} ובאין שניהם ליטע בבת אחת כל אחד מרחיק חצי השיעור (המגיד פ' עשירי דשכנים): </small>{{באר הגולה|ע}} בד"א בא"י אבל בחוצה לארץ מרחיק {{נתיבותח|מו}} {{ביהגרא|עא}} בין גפנים לגפנים {{באר הגולה|פ}} ובין אילנות לאילנות שתי אמות {{סמע|נח}} {{באר הגולה|צ}} ובין גפנים לשאר אילנות {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|עב}} או שדה (לבן) {{ביהגרא|עג}} ארבע אמות: <small>הגה {{ביהגרא|עד}} וי"א דבין גפנים לאילנות בעינן להרחיק כפי אומד הדעת שלא יפריחו העופות מן האילנות אל הגפנים בשיטה אחת ({{באר הגולה|ר}} טור) {{ביהגרא|עה}} וי"א דוקא בנוטע אילנות {{סמע|נט}} אבל {{נתיבותח|מז}} נוטע גרעין והאילן ממילא גדל אין צריך להרחיק (הגהות אשיר"י ומרדכי פרק לא יחפור וב"י בשם התוס'{{באר הגולה|ש}} ) {{ביהגרא|עו}} ראובן שמכר ביתו לאחד וגינתו לאחר {{סמע|ס}} {{נתיבותח|מח}} אין בעל הגינה {{סמע|סא}} צריך להרחיק {{באר היטב|לח}} אילנותיו {{ביהגרא|עז}} אע"פ שמכר הבית תחלה ואין אומרים בזה מוכר בעין יפה הוא מוכר (ריב"ש סימן ק"ל) {{סמע|סב}} {{באר היטב|לט}} {{ביהגרא|עח}} וע"ל סי' קנ"ד סעיף כ"ח </small>{{ביהגרא|עט}} {{באר הגולה|ת}} ובכל מקום {{סמע|סג}} אם היה {{נתיבותח|מט}} גדר בנתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר:
{{באר הגולה|א}} מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו קוצץ {{סמע|סד}} {{נתיבותח|נ}} {{באר הגולה|ב}} כמלא מרדע ע"ג המחרישה {{סמע|סה}} {{באר הגולה|ג}} ובחרוב ובשקמה <small>(פי' חרוב אילן של חרובין) (ופי' שקמה אילן שעושה מין תאנים מדבריות) </small>כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר {{באר הגולה|ד}} וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו {{ביהגרא|פ}} {{באר הגולה|ה}} או על בית האילן קוצץ {{ביהגרא|פא}} <small>(אפילו בשאר אילנות) </small>{{באר הגולה|ו}}  (טור) את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר:
{{באר הגולה|ז}} אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו: <small>הגה {{ביהגרא|פב}} וה"ה אם רוצה להוציא זיז למעלה מגמל ורוכבו אפילו בר"ה וכל שכן במבוי אינן יכולין לעכב עליו (טור בשם הרמ"ה וכ"כ הרי"ף) {{ביהגרא|פג}} אבל אינו יכול לעשות גשר מבית לבית דמאפיל על בני רשות הרבים או בני המבוי (שם בשם תשובת אביו הרא"ש) ואפי' זיז א' אם מאפיל או שופך משם שופכין לאמצע הדרך אסור (ריב"ש סי' תנ"ה{{באר הגולה|ח}} ):</small>
{{ביהגרא|פד}} {{באר הגולה|ט}} ראובן יש לו תאנה והנוף <small>(פי' חלק האילן שעל הארץ היינו גופא של אילן) נוטה על עלייתו של לוי ומעכבו מלהטיח גגו {{סמע|סו}} יכול לוי {{נתיבותח|נא}} לקוץ הנוף המעכבו:</small>
{{ביהגרא|פה}} {{באר הגולה|י}} אילן העומד על המצר אע"פ שהוא נוטה לתוך שדה אחד מהם {{סמע|סז}} {{נתיבותב|טו}} שניהם {{נתיבותח|נב}} חולקים פירותיו:
{{באר הגולה|כ}} ראובן שחפר בור וירד ומצא שרשי אילן של שמעון בתוך שדהו {{נתיבותב|טז}} קוצץ וחופר והעצים שלו {{באר הגולה|ל}} ואם היה קרוב לאילן שמעון {{סמע|סח}} {{נתיבותח|נג}} בתוך ט"ז אמה השרשים של שמעון וקוצצם ונותנם לו {{ביהגרא|פו}} ואם אינו צריך לחפור בור ויצאו השרשים של שמעון בתוך שדהו הרי מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה {{סמע|סט}} וכל שורש שמצא {{נתיבותח|נד}} בתוך ג' טפחים {{באר היטב|מ}} קוצצו {{סמע|ע}} ואינו חושש {{נתיבותח|נה}} שמא ייבש אילן של חבירו שזה בתוך שלו הוא חופר:
{{שך|יג}} {{באר הגולה|מ}} {{קצהח|יא}} מי {{באר היטב|מא}} שבא לעשות משרה <small>(פי' חפירת מים שמשרין בה הפשתן) </small>של פשתן בצד ירק של חבירו שהרי מי המשרה נבלעים בארץ והולכים ומפסידים את הירק או שנטע כרישין קרוב לבצלים של חבירו שהם מפיגים טעמם או שנטע חרדל בצד כוורת דבורים שהרי הדבורים {{סמע|עא}} {{נתיבותח|נו}} אוכלים {{ביהגרא|פז}} העלים ומפסידים הדבש כל אלו וכיוצא בהם {{באר הגולה|נ}} אינו צריך להרחיק בכדי שלא יזיק {{ביהגרא|פח}} {{באר הגולה|ס}} ומ"מ צריך שירחיק משרה מהירק {{סמע|עב}} {{נתיבותח|נז}} {{קצהח|טו}} {{ביהגרא|פט}} וכרישין מהבצלים וחרדל מהדבורים ג' טפחים או יותר מעט כדי שלא יהיה היזק בידים {{ביהגרא|צ}} <small>(וה"ה בכל כיוצא בזה שאין ההיזק בשעת מעשה אלא בא אח"כ על הניזק להרחיק עצמו) (טור סמ"ח):</small>
{{באר הגולה|ע}} מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו <small>(או בא לנטוע) (טור) </small>אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אותי {{סמע|עג}} {{נתיבותח|נח}} שזה נזק הבא {{באר היטב|מב}} מאליו לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו {{סמע|עד}} וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו:
סמך באחד מאלו שהיה לו להרחיק וגרם היזק לחבירו {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|צא}} יש מי {{שך|יד}} {{נתיבותח|נט}} {{נתיבותב|יז}} שפוטר מלשלם {{סמע|עה}} {{ביהגרא|צב}} {{באר הגולה|צ}} ויש מי שמחייב:
{{ביהגרא|צג}} {{באר הגולה|ק}} מי שעשה גורן בתוך שלו {{ביהגרא|צד}} או קבע בית הכסא {{ביהגרא|צה}} או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהם צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו {{ביהגרא|צו}} כדי שלא יזיקו {{באר הגולה|ר}} אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו ה"ז חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקו ואפי' ע"י רוח {{ביהגרא|צז}} מצויה {{ביהגרא|צח}} שכל אלו כמו שהזיקו בחיציו הן ואע"פ שהוא חייב להרחיק כל כך אם הוליכה הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהן {{סמע|עו}} {{נתיבותב|יח}} {{באר הגולה|ש}} פטור מלשלם {{נתיבותח|ס}} שהרוח {{שך|טו}} הוא {{באר היטב|מג}} {{נתיבותח|סא}} שסייע אותו:
{{באר הגולה|ת}} כל הרחקות שאמרנו אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק ה"ז מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו להרחיק והוא שראה ממנו שמחל {{סמע|עז}} כגון שסייע עמו {{באר היטב|מד}} מיד או שאמר לו לעשות או שראהו שעשה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד על זה זכה: <small>הגה וע"ל סימן קנ"ד סעיף י"ב {{סמע|עח}} {{ביהגרא|צט}} וכן ראוי {{באר היטב|מה}} להורות אע"ג {{שך|טז}} די"א {{קצהח|טז}} דבעינן חזקה שלש שנים וטענה (טור בשם הרא"ש):</small>
{{שך|יז}} {{ביהגרא|ק}} {{באר הגולה|א}} במה דברים אמורים {{באר היטב|מו}} בשאר נזקים חוץ מארבע שהם העשן וריח בית הכסא {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|קא}} ואבק וכיוצא בו {{באר הגולה|ג}} ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו חזקה ואפילו שתק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק: <small>הגה {{סמע|עט}} {{נתיבותב|יט}} {{ביהגרא|קב}} ואפילו סמך {{נתיבותח|סב}} קודם שבא לשם דבר הניזק (טור בשם הרא"ש ור"ת ורמב"ם) {{ביהגרא|קג}} מיהו אם זכו שניהן בשל הפקר כל הקודם זכה ואין השני אחריו יכול למחות בו (ריב"ש סימן שכ"ב) {{ביהגרא|קד}} </small>וכן היזק ראיה במקום שצריך מחיצה {{סמע|פ}} כגון {{נתיבותח|סג}} חצר השותפין שיש בו דין חלוקה {{באר הגולה|ד}} יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו {{באר הגולה|ה}} ומאחר שממילא הם מזיקים זה את זה בלי עשיית שום מעשה אין להם חזקה אלא אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה {{באר הגולה|ו}} ולמה שינו נזקין אלו משאר נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזקין אלו וחזקתו שאינו מוחל שהזיקו היזק קבוע {{נתיבותב|כ}} {{ביהגרא|קה}} {{נתיבותח|סד}} ואם קנו מידו {{ביהגרא|קו}} שמחל בניזקין אלו {{סמע|פא}} {{ביהגרא|קז}} {{נתיבותח|סה}} (או {{באר היטב|מז}} שמכרן לו או שנתן לו) (טור בשם ר"י והרא"ש וב"י בשם הרשב"א) אינו יכול לחזור בו:
{{שך|יח}} {{באר הגולה|ז}} עשן {{באר היטב|מח}} שאמרו דוקא בעשן תדיר כגון כבשונות של נחתומין ושל יוצרים וכיוצא בהם אבל תנור שהיחיד אופה בו פת {{סמע|פב}} {{נתיבותח|סו}} וכן כירה {{באר הגולה|ח}} כיון דלא שהי קוטרא רובא דיומא לאו תדיר הוא <small>(אבל אי שהי רובא דיומא מיקרי עשן תדיר ודינן כשל נחתומין ויוצרים) (ב"י ממשמעות דברי הרמ"ה) </small>{{באר הגולה|ט}} ואי חזי ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות {{סמע|פג}} {{נתיבותב|כא}} {{באר הגולה|י}} {{באר היטב|מט}} {{ביהגרא|קח}} ומיהו לכתחלה מצי מעכב אפילו בעשן שאינו תדיר {{סמע|פד}} {{שך|יט}} {{ביהגרא|קט}} <small>וי"א דבעשן שאינו תדיר אפילו לכתחלה לא יוכל למחות (פסקי מהרא"י סי' קל"ז) {{נתיבותח|סז}} {{פתש|ז}} וכן נ"ל {{באר היטב|נ}} להורות </small>ועשן תדיר נמי {{ביהגרא|קי}} דוקא היכא דמטי לרשותא דחבריה ברוח מצויה אבל אי לא מטי ליה אלא ברוח שאינו מצויה לא מחייב לסלוקי ואפילו ברוח מצויה נמי {{ביהגרא|קיא}} דוקא דמזיק לאינשי אבל אי לא מזיק לאינשי אף ע"ג דמטי לביתיה ומשחיר לאישיתיה <small>(פי' כותלו) </small>אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות {{ביהגרא|קיב}} אבל לכתחלה מצי מעכב:
{{שך|כ}} {{באר הגולה|כ}} בית הכסא {{באר היטב|נא}} שאמרו דוקא כעין בתי כסאות שלהם שהיו על גבי קרקע ומגולים אבל שלנו {{סמע|פה}} שהם מכוסים בחפירות {{באר הגולה|ל}} אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות {{ביהגרא|קיג}} אבל לכתחלה מצי מעכב: <small>הגה ראובן ושמעון שהיה להם בה"כ בשותפות והחפירה הולכת לתוך חצירו של לוי ועכשיו ראובן ושמעון רוצים לחלוק ולעשות שתי בתי כסאות {{סמע|פו}} {{נתיבותח|סח}} {{ביהגרא|קיד}} לוי יכול {{באר הגולה|קד|•}} למחות (ב"י בשם הריטב"א):</small>
{{ביהגרא|קטו}} {{סמע|פז}} {{באר הגולה|מ}} מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו {{ביהגרא|קטז}} והרי הם מצירים את חבירו בקולם ובצפצופם {{ביהגרא|קיז}} או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות {{סמע|פח}} {{נתיבותח|סט}} ומכלים פירותיהם {{ביהגרא|קיח}} {{באר הגולה|נ}} אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו נפסדים לו בדם חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו נזק מחמתן שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה {{פתש|ח}} <small>וה"ה כל נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו (טור סכ"ה בשם הרא"ש):</small>
בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהן אומן ולא מיחו בידו ואח"כ רוצים למחות בידו {{סמע|פט}} יתבאר בסי' שאח"ז:
{{ביהגרא|קיט}} {{באר הגולה|ס}} כל דבר שידוע שאין המערער יכול לסבלו אע"פ ששאר בני אדם סובלים אותו אין לו חזקה כנגד מערער זה:
{{באר הגולה|ע}} הא דקוטרא ובית הכסא אין להם חזקה {{ביהגרא|קכ}} דוקא דעביד להו מזיק ברשות דנפשיה אבל אי אחזיק ועביד {{סמע|צ}} בית הכסא בגופא דארעא דחבריה דפתוח לביתיה דמזיק אי נמי דעביד בית הכסא ברשותא דנפשיה ועוקא דיליה אזיל לביתיה דחבריה כיון דבגופא דארעא קא מחזיק אית ליה חזקה {{ביהגרא|קכא}} ואי טען דזבניה ניהליה נאמן בשבועה {{ביהגרא|קכב}} ומ"מ אית ליה לכסויי לההוא בית הכסא או לההוא עוקא כי היכי דליסתליק מיניה ריחא אע"ג דאחזיק ביה בהכי בלא כיסוי {{נתיבותח|ע}} ואי לא מסלק ליה לריחא {{באר הגולה|פ}} לא הוי חזקה כלל {{ביהגרא|קכג}} אפילו אם אמר מסליקנא ליה לבית הכסא ומשתמשנא ביה במלתא אחריתא לאו כל כמיניה דלבית הכסא אחזיק וכיון דלא הוי חזקה לגופיה {{סמע|צא}} לא הוי חזקה למילתא {{באר היטב|נב}} אחריתי {{ביהגרא|קכד}} {{באר הגולה|צ}} ויש מי שאומר שכיון שהחזיק בגוף הקרקע הרי הוא שלו לאיזה תשמיש שירצה ובלבד שלא יגיע לחבירו ממנו שום נזק:
{{ביהגרא|קכה}} {{שך|כא}} {{באר הגולה|ק}} מי {{באר היטב|נג}} שהחזיק בנזק שיש לו חזקה {{סמע|צב}} כגון שפתח חלון או העביר את המים או שלא הרחיק מה שראוי להרחיק והרי המחזיק טוען אתה אמרת לי לעשות או מחלת לי אחר שראית או הוכר הנזק ושתקת ולא מחית בי והניזק אומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם או שאמר כשראיתי מחיתי בך ואתה אמרת עתה ארחיק או אסתום ואתה מדחה אותי מיום אל יום כדי שתקבע היזיקך בכל אלו וכיוצא בהם {{סמע|צג}} {{נתיבותח|עא}} על הניזק להביא ראיה ואם לא הביא {{באר הגולה|ר}} ישבע המזיק היסת ויפטר:
{{באר הגולה|ש}} החזיק בנזק שאין לו חזקה כגון עשן ובית הכסא וכיוצא בהם וטען המזיק שקנה מידו של ניזק על המזיק להביא ראיה שקנה מידו ואם לא הביא ישבע הניזק היסת שלא קנו מידו על כך ויסלק זה היזקו: <small>הגה {{ביהגרא|קכו}} לעיל סי' קנ"ד נתבאר בסעיף י"ט דהבא מכח עכו"ם הוי כעכו"ם {{ביהגרא|קכז}} לענין נזקין דאתו ממילא (הרא"ש בתשובה בכלל י"ח סימן ט"ו) {{ביהגרא|קכח}} אבל בנזקין אלו שנתבארו בסי' זה דצריך להרחיק עצמו משום דהוי כמזיקו בידים {{ביהגרא|קכט}} אין חזקת עכו"ם מהני לזה דיזיקנו בידים. שני שכנים הדרים ביחד וביתו של אחד נפרץ וע"י זה באים גנבים לבית השני ואמר השני גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק {{ביהגרא|קל}} {{שך|כב}} {{נתיבותח|עב}} {{נתיבותב|כב}} י"א דהדין {{באר היטב|נד}} עמו וצריך לתקן הזיקו (ר' ירוחם נתיב ל"א חלק ו' וכ"כ הטור בסי' קנ"ז בשם הרמ"א) ויש חולקין דלא הוי גירא דיליה (ב"י) {{ביהגרא|קלא}} וכן אם לא גדרה ונעשה לו היזק פטור מלשלם לדברי הרא"ש {{באר הגולה|קיד|•}} :</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנו
{{מרכז|'''סימן קנו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין מי שירד לאומנתו של חבירו ומי שמביא סחורה לעיר אחרת''' ובו ז' סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{ביהגרא|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} אחד מבני המבוי {{נתיבותח|א}} {{ביהגרא|ב}} שאינו {{באר היטב|א}} מפולש {{ביהגרא|ג}} <small>(י"א דבמבוי אינם יכולים למחות ואין דינין אלו אמורים רק בחצר) (טור וב"י בשם קצת הפוסקים) </small>{{באר הגולה|ב}} {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{באר היטב|ב}} שביקש לעשות {{נתיבותח|ג}} {{סמע|ג}} {{באר היטב|ג}} רופא או אומן או גרדי <small>(פי' אומן להקיז דם) (ופי' גרדי אורג בגדים) </small>{{ביהגרא|ד}} או {{סמע|ד}} סופר {{באר הגולה|ג|•}} שטרות או מלמד תינוקות {{ביהגרא|ה}} {{סמע|ה}} {{באר הגולה|ג}} לימוד שאינו של תורה בני המבוי מעכבים עליו {{ביהגרא|ו}} מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים {{סמע|ו}} {{ביהגרא|ז}} ואפילו נתרצו לו כולם {{נתיבותח|ד}} {{באר הגולה|ד}} חוץ מאחד אותו אחד מעכב עליו {{באר הגולה|ה}} וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין {{באר הגולה|ו}} {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ה}} לא ישכירנו לאחד מאלו: <small>הגה {{סמע|ח}} {{ביהגרא|ח}} אבל למכרו י"א {{באר היטב|ד}} דשרי ואח"כ ישתעו דינא בהדי לוקח ובלבד שלא ימכרנו לעכו"ם דלא ציית דינא (מרדכי ריש פרק לא יחפור):</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ז}} חנות שבחצר {{פתש|א}} יכולים השכנים {{באר היטב|ה}} למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק {{סמע|ט}} אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולים לישן {{סמע|י}} {{נתיבותב|א}} מקול הפטיש או מקול הריחים {{סמע|יא}} {{נתיבותח|ו}} {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|ט}} מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו: <small>הגה {{ביהגרא|י}} וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו {{סמע|יב}} אפילו לכתחילה אינן יכולין למחות (המגיד פ"י דשכנים בשם הרמב"ן ורשב"ם וב"י בשם התו' ומרדכי) {{ביהגרא|יא}} ודוקא בני אדם בריאים אבל אם {{נתיבותח|ז}} הם חולים והקול מזיק להם יכולים למחות (ריב"ש סי' קצ"ו וכפול לעיל סי' קנ"ה סט"ו):</small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ט}} וכן יש לו ללמד {{סמע|יג}} {{נתיבותח|ח}} {{באר היטב|ו}} תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו {{פתש|ב}} ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן {{באר הגולה|י}} והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות בידו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יג}} {{סמע|יד}} {{נתיבותח|ט}} {{באר הגולה|כ}} בני {{באר היטב|ז}} מבוי או בני חצר שנעשה א' מהם אומן ולא מיחו בידו {{ביהגרא|יד}} שהרי הוחזק והיו העם נכנסים {{סמע|טו}} ויוצאין לקנות (ושתקו לא החזיק בדבר זה) {{נתיבותח|י}} ויש להם בכל עת לעכב ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים שהיזק זה הוא כמו העשן והאבק שאין להם חזקה:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ל}} {{סמע|טז}} {{ביהגרא|טו}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ב}} {{באר היטב|ח}} כופין {{נתיבותח|יב}} בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות {{באר הגולה|מ}} היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו {{נתיבותח|יג}} {{פתש|ג}} אינו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי {{באר הגולה|נ}} ואפילו היה מבני מבוי אחר {{נתיבותח|יד}} אינם יכולים למונעו שהרי יש ביניהם אותה אומנות: <small>הגה {{שך|ד}} {{באר היטב|ט}} {{ביהגרא|טז}} ורבים האומרים דבני החצר או המבוי שאינו מפולש אפילו בכי האי גוונא יכולים למחות אלא דבעל האומן אינו יכול למחות ולומר אתה פוסק חיי (בית יוסף בשם הרבה פוסקים) </small>{{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|יז}} אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות {{נתיבותח|טו}} חנות בצד חנותו של זה או מרחץ בצד מרחצו של זה {{פתש|ד}} יש להם למונעו ואם היה נותן עמהם {{נתיבותח|טז}} מנת {{באר היטב|י}} המלך אינם יכולים למנעו: <small>הגה {{שך|ה}} {{ביהגרא|יח}} {{באר היטב|יא}} ורבים האומרים דאפ"ה אין לו רשות ליכנס למבוי שיש שם בני אומנתו דבעל האומנות יכול לעכב עליו שלא ליכנס למבוי שלו הואיל והוא מעיר אחרת אבל במבוי אחר אינו יכול למחות בו {{ביהגרא|יט}} הואיל ונותן מס (טור והמגיד פ"י דשכנים וב"י בשם רש"י ותוס') {{סמע|יז}} {{נתיבותח|יז}} {{ביהגרא|כ}} ובני העיר יכולין למחות בכל ענין {{באר הגולה|יז|•}} ויכולין לומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים אע"פ שיש בהן כבר אומנות {{ביהגרא|כא}} ואם לא נתן מס עד עכשיו ובא {{נתיבותח|יח}} לעסוק במלאכתו ולתת מס {{באר הגולה|ע}} י"א דבר אומנותו יכול לעכב עליו {{סמע|יח}} {{ביהגרא|כב}} עד שישכיר לו בית ויהיה כבני העיר (תה"ד סי' שמ"ב) {{ביהגרא|כג}} וי"א דלא מקרי נתינת מס במה שנותן מנת המלך אלא עד {{פתש|ה}} שיתן מס שלו למושל העיר הזאת דשייך לגבול שלהן (ב"י בשם רש"י) {{ביהגרא|כד}} ואין חילוק בכל זה בין תלמיד חכם לאחר דאין חילוק אלא ברוכלין כמו שיתבאר בסמוך (טור) {{ביהגרא|כה}} וי"א דאם בני העיר צריכין לתורתו אינם יכולין למחות בידו {{ביהגרא|כו}} אף ע"פ שיש ת"ח אחר בעיר דקנאת סופרים תרבה חכמה (ב"י בשם הגהות אשירי) {{פתש|ו}} {{ביהגרא|כז}} ת"ח המביא סחורה לעיר חייבין למנוע לכל אדם למכור עד שהוא ימכור שלו (טור) ואי איכא עובדי כוכבים דמזבני דליכא רווחא לת"ח מותר כל אדם למכור (טור בשם הרמ"ה) ועיין ביו"ד סי' רמ"ג {{פתש|ז}} אדם שיש לו עובד כוכבים מערופי"א יש מקומות שדנין {{באר הגולה|פ}} שאסור לאחרים לירד לחיותו ולעסוק עם העובדי כוכבים ההוא ויש מקומות {{באר היטב|יב}} שאין דנין {{ביהגרא|כח}} ויש מתירין לישראל אחר לילך לעכו"ם ההוא להלוות לו ולעסוק עמו ולשחודיה ליה ולאפוקי מניה {{באר הגולה|צ}} דנכסי עובדי כוכבים הם {{באר הגולה|כא|•}} כהפקר וכל הקודם זכה ויש אוסרין (כל זה במרדכי פ' לא יחפור והגהות מיימוני פ"ו דשכנים וע' לקמן סי' שע"ו) ואפילו ישראל שעושה מלאכה אצל עכו"ם ורגיל בכך אסור לישראל אחר ליכנס שם ולהוזיל המלאכה ואם רוצה לעשותו גוערין בו {{ביהגרא|כט}} מיהו אם עבר ועשה אין מוציאין מידו (ב"י בשם הרשב"א) וע' לקמן סי' רכ"ז {{ביהגרא|ל}} שני בני אדם הדרים ביחד {{פתש|ח}} והאחד רוצה להוזיל בהלוואת הרבית לעובדי כוכבים אין חבירו יכול למחות בו (רבי' ירוחם נ' כ"א ח"ו) וה"ה בכל כיוצא בזה ועיין לקמן סימן רכ"ח סעי"ח:</small>
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ק}} רוכלים המחזירים בעיירות אין בני המדינה יכולין לעכבן שתקנת עזרא היא שיהיו מחזרין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל: <small>הגה ולכן נ"ל דוקא מוכרי בשמים וכי האי גוונא אבל בשאר דברים אין חילוק בין רוכל לאחר </small>{{סמע|יט}} {{באר הגולה|ר}} {{נתיבותח|יט}} אבל אינם {{באר היטב|יג}} קובעים מקום ויושבים בו אלא מדעת בני העיר {{באר הגולה|ש}} ואם תלמיד חכם הוא קובע בכל מקום שירצה: <small>הגה {{ביהגרא|לא}} וה"ה מלמדי תינוקות דינן {{ביהגרא|לב}} כתלמיד חכם ({{באר הגולה|ת}} טור):</small>
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|א}} הסוחרים שמביאים סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבין עליהם {{פתש|ט}} מלמכור יד על יד כדרך חנונים ואם מכרו ביום {{באר הגולה|כז|•}} השוק בלבד אין מונעים אותם {{סמע|כ}} {{באר הגולה|ב}} {{פתש|י}} והוא {{נתיבותח|כ}} שימכרו בשוק אבל לא יחזרו על הפתחים אפי' ביום השוק {{באר הגולה|ג}} ואם יש להם מלוה בעיר {{סמע|כא}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|כא}} מוכרים כדי {{באר היטב|יד}} פרנסתם אפי' בלא יום השוק עד {{סמע|כב}} {{נתיבותח|כב}} שיפרעו {{באר היטב|טו}} חובם וילכו להם: <small>הגה {{ביהגרא|לג}} וכן לענין הלוואת רבית לעובדי כוכבים ומזלות יכולין לעכב בידן אבל אינם יכולים לעכב בידן אם באים ביום השוק ומלוים ברבית לבני עיירות המתקבצים שם לבא בשוק (טור והגהות מיימוני פ"ו דשכנים) ואם יש להן מלו' בעיר יכולין ללות {{ביהגרא|לד}} עד שישתכר כדי פרנסתו כדי שיגבה חובותיו (טור וב"י בשם תוס' והרא"ש) {{ביהגרא|לה}} י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת היינו דוקא בדליכא פסיד' ללקוחות שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר {{פתש|יא}} אבל אם נותנין יותר בזול {{סמע|כג}} או שהוא {{נתיבותח|כג}} {{פתש|יב}} יותר {{באר היטב|טז}} טובה שאז נהנין הלוקחין מהן אין מוכרי סחורות יכולין למחות (הרא"ש וטור בשם הר"י הלוי) {{ביהגרא|לו}} ובלבד שיהיו הלוקחים ישראלים {{פתש|יג}} אבל בשביל עובדי כוכבים הנהנים לא (רבי ירוחם נ' ל"א ח"ו והמ"מ בפ"י משכנים) {{ביהגרא|לז}} וכשמביאים סחורה אחרת שאין לבני העיר אע"פ דלא מוזלי במקח ואינה יותר טובה אינם יכולין למחות (ב"י מדברי הפוסקים) {{ביהגרא|לח}} בני העיר שברחו לישוב מפני חשש סכנה אין בני הישוב יכולין לעכב בידן {{ביהגרא|לט}} מלהרויח כשיעור חיותם עד שיעבור זעם {{פתש|יד}} {{ביהגרא|מ}} וכפי מיעוט עסקן שנושאין ונותנין ישאו בעול עם הקהל ואם שייכים במס העיר לא יכולין לעכב (שם בשם המרדכי פרק לא יחפור) וכן מי שבאו להוציאו מן העיר שאין לו חזקת ישוב (ריב"ש) אין יכולים להוציאו עד שיגבה חובותיו ויכול להרויח בכדי כך כדי חיותו (ת"ה סימן ש"מ) {{ביהגרא|מא}} וי"א הא דאינו צריך לתת מס רק כפי עסקיו היינו כשאינן רוצים להתיר לו הישוב אבל אם רוצים להתיר לו הישוב לגמרי צריך לתת מס כפי אחד מבני העיר מיד או ילך לדרכו (שם) {{ביהגרא|מב}} ויש מי שחולק בזה (תשובת רשב"א סימן תרס"ד) בני העיר שעוסקין בסחורה בעיר אחרת אינן ברשותן לכוף אותן ליתן מס {{נתיבותח|כד}} כפי רצונם {{פתש|טו}} אלא אומרים להם תנו כך וכך או מוחין בידן מלעסוק בעירם (רשב"א הנ"ל) {{ביהגרא|מג}} בני עיר אחרת שבאין לפזר בעיר ואין מרויחין אין בני העיר יכולין למחות בהם אע"פ שמייקרים השער (מהרי"ק שורש קע"ג) {{ביהגרא|מד}} וכל זה לא מיירי אלא כשבאים אחרים לעסוק בעיר שאינן דרים שם {{סמע|כד}} {{באר הגולה|ד}} ולכן {{נתיבותח|כה}} יכולים למחות בידן אע"פ שרוצים ליתן מס הואיל ולא היו שייכים במס עד הנה אבל אם רוצים לדור במקום ההוא וליתן מס ולהיות כאחד מבני העיר {{ביהגרא|מה}} י"א דהרשות בידם {{פתש|טז}} דיוכל אדם לדור בכל מקום שירצה ואין הראשונים קנו העיר בחזקה (טור בשם הרא"ש ומרדכי פרק הנ"ל ועיין בב"י) {{ביהגרא|מו}} ויש חולקין ואומרים דיכולין למחות בידם {{שך|ז}} {{ביהגרא|מז}} בפרט בזמן הזה {{באר היטב|יז}} שדרים תחת האומות ויש לחוש שאם יתוספו הדיורין שיבא לידי קלקול מן האומות ולכן הבא לדור הוי כרודף {{פתש|יז}} {{ביהגרא|מח}} ולכולי עלמא אם בני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור או ע"י מונע אחר הרשות בידם (מהרי"ק שורש קצ"ה) {{ביהגרא|מט}} ויש מקומות שנוהגין {{באר הגולה|ה}} לעשות {{נתיבותח|כו}} {{באר היטב|יח}} {{סמע|כה}} חרם חזקת ישוב (כ"כ המרדכי) {{ביהגרא|נ}} ואז יכולין לכוף (על פי החרם) ולא מדינא {{באר הגולה|ו}} ויכולין לגזור שלא לישא וליתן עם הבאים לדור בלא רשותם ואם יש רב בעיר יכול לגזור על הבא לדור אם הוא תלמידו (מרדכי פ' הנ"ל ותוס') {{ביהגרא|נא}} וי"א {{סמע|כו}} דאין חרם חזקת ישוב חל על תלמיד {{באר היטב|יט}} חכם כי הוא יכול לדור בכל מקום שירצה (מהרי"ו סימן קנ"א והגהות המרדכי ישן) {{ביהגרא|נב}} ואם התירו לא' החרם על זמן ונתנו לו רשות לדור לא אמרינן שהותר {{באר היטב|כ}} כולו ויכולין לגרשו אח"כ (מרדכי פ' חזקת) {{ביהגרא|נג}} ראובן ובניו שהיו דרין בישוב אחד {{סמע|כז}} {{נתיבותח|כז}} {{ביהגרא|נד}} וטוענין חזקה שיש עמה טענה חזקתם חזקה {{סמע|כח}} {{נתיבותח|כח}} {{באר היטב|כא}} ויכולין למחות בשמעון הבא לגור שם {{ביהגרא|נה}} {{באר הגולה|ז}} ואם שמעון טוען בעדים שהיה ירא למחות משום שראובן ובניו מוסרין אין חזקתן חזקה אבל אם ראובן מוסר ובניו אינם מוסרים יש לבניו חזקה דבן גזלן י"ל חזקה (מרדכי פ' חזקת) {{קצהח|א}} וכן דנין {{פתש|יח}} בחזקת {{באר היטב|כב}} ישוב כמו בחזקת קרקע לענין שאר דברים {{באר הגולה|ח}} : נהגו הקדמונים {{ביהגרא|נו}} שאם א' נסע מן העיר י"ב חדש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור אבד חזקתו אבל אם לא גילה בדעתו בכך לא אבד חזקתו עד שלשה שנים ואם גילה שדעתו לחזור לא אבד חזקתו אפי' בג"ש (מהרי"ק שורש קצ"ב) {{ביהגרא|נז}} וי"א דאפילו בסתם לא אבד חזקתו (וכן משמע מתשובת רשב"א סימן אלף קל"ג) {{ביהגרא|נח}} בני העיר שהיה להם חזקת ישוב אם נתייאשו פעם אחת מן העיר ואח"כ חזרו מקצתן והשתדלו הישוב אין לאחרים עליהם כלום (מהרי"ק שורש הנ"ל) עיין סוף סי' קמ"ט מדין מי שהחזיק במצוה עם הקהל:</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנז
{{מרכז|'''סימן קנז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שנים שהן שותפים בחצר ובאים לידי חלוקה כיצד יבנו הכותל.''' ובו יג סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} חצר השותפין {{סמע|א}} {{ביהגרא|א}} שיש בה {{נתיבותח|א}} דין {{באר היטב|א}} חלוקה או שחלקוה ברצונם אע"פ שאין בה דין חלוקה {{ביהגרא|ב}} יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ב}} ואפי' עמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה: <small>הגה {{סמע|ב}} {{שך|א}} {{ביהגרא|ד}} ואפי' יש מנהג בעיר שלא לעשותו אין הולכין {{באר היטב|ב}} אחריו וכופין לעשותו (טור בשם הרא"ש ונ"י ריש ב"ב) {{ביהגרא|ה}} ואפי' אמר האחד חזקתי כך בלא כותל {{סמע|ג}} {{קצהח|א}} {{נתיבותח|ב}} {{באר היטב|ג}} ואתה מחלת לי לא מהני {{ביהגרא|ו}} {{סמע|ד}} {{נתיבותב|א}} אא"כ {{נתיבותח|ג}} יש {{באר היטב|ד}} עדים שמחלו זה לזה על היזק ראייה שוב אינן יכולין למחות (טור ס"ד בשם הרא"ש):</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ג}} מקום {{באר היטב|ה}} שאין בו דין חלוקה שרצו שותפין לחלקו {{באר הגולה|ד}} אע"ג שקנו מידם כל אחד מהם יכול לחזור בו {{סמע|ה}} {{שך|ג}} שזה {{נתיבותח|ד}} קנין {{באר היטב|ו}} דברים הוא {{באר הגולה|ה}} אבל אם בירר כל אחד חלקו ורצה זה ברוח פלונית וזה רצה ברוח פלונית {{ביהגרא|ז}} וקנו מידם על זה אינם יכולים לחזור בהם {{סמע|ו}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ח}} וכן אם הלך זה בעצמו {{באר היטב|ז}} והחזיק בחלקו וזה בעצמו והחזיק בחלקו {{ביהגרא|ט}} אע"פ שלא קנו מידם אין א' מהם יכול לחזור בחבירו {{נתיבותח|ה}} {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|י}} י"א שאפי' החזיק שלא בפני חבירו ולא אמר לו לך חזק וקני קנה {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|ח}} ואפי' לא החזיק אלא א' זכה הלה בחלק האחר: <small>הגה וע' לקמן בס' קע"א מדיני מקומות בית הכנסת:</small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ט}} כותל זה יבנוהו על מקום שניהם ובהוצאות שניהם {{סמע|ז}} {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|יב}} ואין אחד מהם יכול לומר לא נתרציתי לחלוק אע"פ שלא היה בו דין חלוקה אלא בתנאי שתבננה אותה משלך {{סמע|ח}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|יג}} אפילו אם יש {{נתיבותח|ו}} לאחד פי שנים בחצר יעשו הכותל לחצאים: <small>הגה {{שך|ה}} {{נתיבותב|ב}} {{ביהגרא|יד}} היה אחד מהן עשיר ואחד מהן עני אם אחד רוצה לכנוס בשלו ולבנות {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ז}} א"צ {{באר היטב|ח}} יותר {{ביהגרא|טו}} ואם אינו רוצה דינו {{סמע|י}} {{נתיבותח|ח}} כמו בבית {{באר היטב|ט}} ועלייה וע"ל סימן קס"ד ואם שניהם עניים {{באר הגולה|ל}} משתמשים כך {{סמע|יא}} {{שך|ו}} {{ביהגרא|טז}} ומ"מ {{נתיבותח|ט}} כל אחד ירחיק עצמו בכל מה דאפשר שלא יזיק חבירו בראייה (טור ס"ז בשם הר"י ברצלוני):</small>
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|מ}} רוחב כותל זה כמנהג המדינה {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|נ}} שנוהגים השותפים לבנות כשחולקין ביניהם {{באר הגולה|ס}} ואפי' נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים {{באר הגולה|טז|•}} ובהוצין <small>(טור סט"ו בשם רי"ב) </small>{{ביהגרא|יט}} ובלבד שלא יהיה בה אויר שיסתכל ויראה את חבירו: <small>הגה {{ביהגרא|כ}} ואם נהגו בפחות מקנים והוצין {{סמע|יב}} {{שך|ז}} י"א {{נתיבותח|י}} דלא הולכין אחר {{באר היטב|י}} המנהג ההוא (טור בשם ר"ח ומרדכי ואשירי ריש ב"ב והגהות פ"ב דשכנים) {{ביהגרא|כא}} ואם אין מנהג ידוע בעיר {{סמע|יג}} {{קצהח|ב}} יתקן {{נתיבותח|יא}} כפי ראות עיני {{באר היטב|יא}} הדיין ע"פ מומחין (נ"י בשם י"מ) {{ביהגרא|כב}} ואם קנו מידו לבנות מחיצה לא יוכל לחזור בו {{באר היטב|יב}} דלבנות לא מיקרי קנין דברים (טור בשם הרא"ש) {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יב}} {{ביהגרא|כג}} {{באר היטב|יג}} ויש חולקין בזה (שם בשם הרמ"ה) {{סמע|טו}} {{ביהגרא|כד}} ואם נהגו {{נתיבותח|יג}} במחיצה {{באר היטב|יד}} קלה והא' אומר לעשותה כולה משלו באבנים ולכנוס לתוך שלו {{סמע|טז}} {{נתיבותח|יד}} או להפך {{נתיבותב|ג}} י"א דחבירו יכול {{באר היטב|טו}} לעכב על ידו ויעשו כמנהג (נ"י בשם הרא"ה וטור בשם י"א) {{ביהגרא|כה}} ויש חולקין (טור ס"ב בשם הרא"ש ונ"י בשם י"ח):</small>
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ע}} {{קצהח|ג}} אם אחר זמן נפלה כותל זה המקום והאבנים של שניהם {{באר הגולה|פ}} ואפי' נפל לרשות אחד מהם או שפינה אחד מהם את כל האבנים לרשותו {{ביהגרא|כו}} {{סמע|יז}} וטען {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|ד}} שמכר לו חבירו {{באר היטב|טז}} חלקו או נתנו לו במתנה {{קצהח|ד}} אינו נאמן {{באר הגולה|צ}} אלא הרי הם ברשות שניהם עד שיביא ראיה {{שך|ח}} {{ביהגרא|כז}} {{באר הגולה|ק}} ויש מי {{באר היטב|יז}} שאומר דדוקא כשהאבנים ניכרים {{שך|ט}} שהם מזה {{באר היטב|יח}} הכותל:
 
{{אות סעיף|ו}} {{ביהגרא|כח}} {{באר הגולה|ר}} כותל שבין ב' שותפין שנפל ובא לחלוק האבנים והיו בצד הכותל של א' מהם {{קצהח|ה}} אבנים יקרות יותר ממה שבצד חבירו ורוצה זה שהם בצדו לזכות בהם אין שומעין לו:
 
{{אות סעיף|ז}} {{סמע|יח}} {{נתיבותח|טז}} {{ביהגרא|כט}} {{באר הגולה|ש}} אם אין בו דין חלוקה ולא נתרצה האחד לחלוק אלא על מנת שיעשה חבירו כל הכותל {{סמע|יט}} אין לו {{באר היטב|יט}} תקנה {{ביהגרא|ל}} {{נתיבותח|יז}} אלא בשטר {{ביהגרא|לא}} או שיבנה האחד עליו {{פתש|א}} תקרה ומעזיבה {{ביהגרא|לב}} או שיש בו חלונות מצדו וניכר שנעשו משעת הבנין {{ביהגרא|לג}} {{באר הגולה|ת}} ויש מי שאומר {{סמע|כ}} {{שך|י}} {{קצהח|ו}} {{באר היטב|כ}} דמהני ביה חזית <small>(פי' טיח בסיד על הכותל לצד חבירו אמה על אמה שזה סי' שהוא בנאו ולא חיישי' שמא יקלפנו חבירו דקליפה ידוע): הגה {{ביהגרא|לד}} ולמעלה מד' אמות שאינו יכול לכופו ולבנות עמו {{קצהח|ז}} מהני לכ"ע (נ"י) {{ביהגרא|לה}} ואם נהגו בעיר מנהג אחר לשמור כותליהן מן הרמאין יעשו כפי המנהג (הרא"ש והטור נ"י ר"פ השותפין):</small>
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|א}} כותל חצר שבין שני השותפין שטען האחד שהוא בנאו לבדו וחבירו אומר שסייעו בבנין ה"ז בחזקת שסייעו {{ביהגרא|לו}} {{באר הגולה|ב}} ואפי' אם ידוע שהאחד בנאה לבדו ושואל מחבירו שיפרע לו חלקו {{נתיבותח|יח}} {{נתיבותב|ה}} וטוען {{קצהח|ח}} שפרעו נאמן בשבועת היסת {{סמע|כא}} {{שך|יא}} {{קצהח|ט}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|לז}} ואפילו טוען שפרעו {{נתיבותח|יט}} {{באר היטב|כא}} קודם [{{באר הגולה|כז|•}} שגמר] בנין הכותל {{ביהגרא|לח}} {{באר הגולה|ד}} ואפי' יש עדים שתבע חבירו שיסייענו בבנין ולא רצה נאמן לומר נתתי אח"כ {{ביהגרא|לט}} {{באר הגולה|ה}} עד שיביא עדים שהיה עמהם במקום פלוני מיום שהחל זה בבנין כותל זה ויודעים אנו שלא פרעו {{ביהגרא|מ}} או שיעידו עדים שהעמידו בב"ד שיסייענו בבנין וציווהו ב"ד שיסייעו {{באר היטב|כב}} וסירב {{שך|יב}} {{נתיבותח|כ}} מלעשות ציווי ב"ד:
 
{{אות סעיף|ט}} {{שך|יג}} {{ביהגרא|מא}} {{באר הגולה|ו}} אם רצה אחד מהשותפין להגביה כותל זה יותר מד' אמות חבירו מעכב עליו לומר חצי מקום הכותל שלי ואיני רוצה שתמעט האויר שלי כי אני רוצה להשתמש על חצי המקום שלי {{ביהגרא|מב}} אלא א"כ מנהג המדינה שלא לעכב {{קצהח|י}} <small>(מיהו על חלקו יכול לבנות מה שירצה) (נ"י סוף ב"מ) </small>{{ביהגרא|מג}} {{באר הגולה|ז}} וי"א {{נתיבותב|ו}} שאין חבירו מעכב על ידו אלא {{נתיבותח|כא}} רשאי הוא להגביה {{ביהגרא|מד}} {{סמע|כב}} ומשלם לחבירו כפי מה שכתלו נפחת מפני {{באר היטב|כג}} כבדו:
 
{{אות סעיף|י}} {{סמע|כג}} {{שך|יד}} {{באר הגולה|ח}} כותל חצר המבדיל בין שני השותפין {{באר היטב|כד}} שנפל יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנותו עד גובה ארבע אמות רצה האחד והגביהו יותר מארבע אמות אין מחייבין אותו ליתן חלקו במה שהגביה יותר מארבע אמות {{באר הגולה|ט}} אלא <small>(אם) </small>כן בנה כותל אחר גבוה כנגד הכותל שביניהם שאז מחייבין אותו לתת חלקו {{באר הגולה|י}} בגובה שכנגד כותלו כיצד בנה האחד כותל שביניהם והגביהו י' אמות ובא חבירו ובנה כותל אחר כנגדו או בצדו והגביה הכותל האחר שש אמות {{סמע|כד}} מחייבין אותו ליתן {{נתיבותח|כב}} חלקו בשתי אמות {{באר היטב|כה}} שהוסיף על ד' אמות שהרי נראה ממעשיו שהוא רוצה בהם {{סמע|כה}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|מה}} וכן אם {{נתיבותח|כג}} חקק בראש הכותל שביניהם מקום להניח בו הקורות {{באר הגולה|ל}} או שבנה עליו קורה גדולה שהקורות נשענים עליה מחייבים אותו לתת חלקו {{סמע|כו}} בשש אמות כלם שהוסיף חבירו על הד' אמות {{סמע|כז}} אע"פ שלא בנה כל הכותל שהרי גילה דעתו שהוא רוצה בכל הגובה הזה: <small>הגה {{ביהגרא|מו}} וכן בארכו אם הניח {{נתיבותח|כד}} אבן נכנס ואבן יוצא כדרך שעושין בבנין כשרוצים להוסיף עליו {{סמע|כח}} {{נתיבותח|כה}} {{נתיבותב|ז}} חייב בכל התוספות שהוסיף חבירו (טור מכ"ח) {{ביהגרא|מז}} וה"ה אם היה לו כותל כבר ובנה דבר שניכר שחפץ במה שעשה חבירו (הגהות אשירי וב"י בשם ערוך) {{קצהח|יא}} {{ביהגרא|מח}} וכן אם נהנה בבניינו אע"פ שלא עשה שום היכר שניחא לו חייב ליתן לו כפי מה שנהנה (מרדכי ריש ב"ב והגה"מ פ"ג דשכנים):</small>
 
{{אות סעיף|יא}} {{שך|טו}} {{באר הגולה|מ}} ואם זה שבנה הכותל גבוה בא לתבוע לחבירו שיפרע חלקו בהוצאת שאר הגובה שהוסיף על ארבע אמות {{סמע|כט}} מפני שסמך לו (בצדו) או כנגדו {{סמע|ל}} ואמר {{נתיבותח|כו}} נתתי {{באר היטב|כו}} אינו נאמן אלא חבירו {{סמע|לא}} {{שך|טז}} {{נתיבותח|כז}} {{נתיבותב|ח}} {{באר הגולה|נ}} {{באר היטב|כז}} נשבע בנקיטת חפץ שלא נתן לו ונוטל ממנו אא"כ הביא ראיה שנתן לו {{סמע|לב}} {{נתיבותח|כח}} מיהו אם קבע לו {{קצהח|יב}} בנין {{באר היטב|כח}} קבוע נאמן שנתן לו חלקו {{באר הגולה|ס}} (טור):
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|מט}} {{באר הגולה|ע}} בד"א כשידוע בעדים שזה התובע בנה כל הכותל אבל אם אינו ידוע הרי הוא בחזקת שניהם ואם הנתבע מודה לתובע שבנאו אלא שטוען פרעתיך נאמן במיגו דאי בעי אמר בניתי בהדך: <small>הגה {{ביהגרא|נ}} וי"א {{סמע|לג}} שאם נתרצה תחלה בהגבהה נאמן לומר שנתן לו חלקו (תוס' ונ"י) {{סמע|לד}} {{באר היטב|כט}} {{ביהגרא|נא}} ומיד שאמר ליתן חצי ההוצאה {{נתיבותח|כט}} {{קצהח|יג}} זכה בחצי הכותל ואין חבירו יכול למחות ומחייבין אותו ליתן (המגיד פ"ב דשכנים ונ"י):</small>
 
{{אות סעיף|יג}} {{ביהגרא|נב}} {{באר הגולה|פ}} כותל חצר שבין שני {{באר היטב|ל}} שותפים שנפל והיה רחב מתחלתו ואחד מהשותפין מעכב שלא יבנוהו רחב כמו שהיה אלא כשאר בנייני המדינה בכותל חצר שבין שני שותפין הדין עמו וכן אם היה גבוה יותר מד' אמות והאחד מהם {{סמע|לה}} אינו רוצה לסייעו בהגבהתו יותר מארבע אמות הדין עמו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנח
{{מרכז|'''סימן קנח'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''חלקו גינה או בקעה כיצד עושים הגדר''' ובו ט"ס.}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} שנים שהיו שותפים {{קצהח|א}} בגינה {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} ובאים לחלוק מחייבין אותם לגדור ביניהם {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} אפילו סתמא שאין ביניהם {{באר היטב|א}} מנהג ידוע {{סמע|ג}} {{נתיבותב|א}} אבל {{נתיבותח|ג}} בבקעה {{באר היטב|ב}} סתם אין מחייבין אותו אא"כ יש מנהג ידוע לגדור:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|א}} {{סמע|ד}} {{שך|א}} המוכר גינה לחבירו סתם והיתה מעורבת {{נתיבותח|ד}} עם גנות אחרות {{שך|ב}} {{באר הגולה|ב}} יש מי שאומר {{קצהח|ב}} {{באר היטב|ג}} שכופין את הלוקח לבנות הכותל ביניהם ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור בגנות: <small>הגה {{ביהגרא|ב}} ויש חולקין וסבירא להו דהולכין אחר המנהג {{נתיבותח|ה}} {{סמע|ה}} כמו בשני שותפין (ראב"ד פ"ב דשכנים וטור ג"כ לא חילק) וכן נראה לי עיקר:</small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ג}} שיעור הגדר בגינה ובבקעה {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ו}} י' טפחים {{באר הגולה|ד}} וי"א ד' אמות:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ה}} רצה אחד מהם לגדור בבקעה כונס לתוך שלו ובונה {{סמע|ז}} ועושה חזית {{באר הגולה|ו}} כמו אמה {{נתיבותח|ז}} בסיד מבחוץ: <small>הגה וה"ה אם נהגו בסימן אחר כדלעיל סי' קנ"ז סעיף ז' </small>כדי להודיע שהכותל שלו {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ז}} לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים שלו עשו מדעת שניהם בונים הכותל באמצע {{סמע|ט}} ועושים {{נתיבותח|ח}} חזית מכאן ומכאן לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|ד}} אם עשאוה שניהם ולא עשה שום אחד מהם סימן {{נתיבותב|ב}} {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ח}} יש מי שאומר {{קצהח|ג}} שאפילו תפול לרשות אחד מהם {{סמע|י}} הרי היא בחזקת {{באר היטב|ד}} שניהם {{נתיבותח|ט}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ט}} ויש מי שאומר שאם תפול לרשות אחד מהם הרי היא שלו:
 
{{אות סעיף|ו}} {{סמע|יא}} {{ביהגרא|ז}} {{באר הגולה|י}} מי שהיה לו {{נתיבותח|י}} {{באר היטב|ה}} חורבה בין חורבות חבירו {{ביהגרא|ח}} ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה ושנייה ושלישית שנמצאת חורבה זו מג' רוחותיה גדורה אין מחייבין אותו ליתן מההוצאה כלום שהרי לא הועיל לו והרי חורבתו פתוחה לר"ה כמו שהיתה {{באר הגולה|כ}} לפיכך אם גדר לו רוח רביעית עד שנמצאת חורבתו מוקפת גדר מגלגלים עליו את הכל ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בד' רוחות {{סמע|יב}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ג}} {{ביהגרא|ט}} עד {{באר היטב|ו}} ד' אמות: <small>הגה (עיין בד"מ) {{ביהגרא|י}} גדר ב' רוחות {{קצהח|ד}} ועמד הניקף וגדר רוח ג' ועדיין פתוח לרוח רביעית {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יב}} {{באר הגולה|ל}} נ"ל דא"צ לשלם לו כלום עד שיגדור א' מהן רוח רביעית </small>{{קצהח|ה}} {{ביהגרא|יא}} ובלבד שיהיה מקום הכותל של שניהם {{באר הגולה|מ}} אבל אם היה הכותל של זה שבנה ובחלקו בנה אין מגלגלין {{נתיבותב|ד}} אלא דבר מועט כמו שיראו הדיינים {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יג}} שהרי אינו יכול {{באר היטב|ז}} להשתמש בכתלים {{סמע|טו}} {{שך|ג}} {{קצהח|ו}} {{באר הגולה|נ}} וכן אם הניקף {{באר היטב|ח}} עצמו הוא שגדר רוח רביעית הרי גילה דעתו ונותן חצי ההוצאה של שלשה רוחות אם היו הכתלים של שניהם: <small>הגה {{ביהגרא|יב}} וכל זה מיירי שגדר בינו ובין הניקף {{ביהגרא|יג}} אבל גדר מבחוץ ובינו ובין הניקף עדיין פתוח {{סמע|טז}} {{ביהגרא|יד}} אם הוא {{נתיבותח|יד}} מקום שנהגו לגדור {{סמע|יז}} {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|ה}} אין הניקף צריך לשלם לו כלום אף כשגדר המקיף כל הד' {{באר היטב|ט}} רוחות {{ביהגרא|טו}} אבל אם גדר הניקף {{סמע|יח}} אחת מן הרוחות דגלי דעתיה דניחא ליה חייב ליתן {{סמע|יט}} {{שך|ד}} {{פתש|א}} כפי מה {{באר היטב|י}} שגרם לו {{נתיבותח|טז}} {{נתיבותב|ו}} היקף יתירה (טור):</small>
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|טז}} הא דמגלגלים עליו הכל דוקא בשגדר הרביעית בבנין לא שנא מקיף לא שנא ניקף אבל אם גדר הרביעית בקנים אינו נותן לו אלא דמי {{סמע|כ}} {{נתיבותב|ז}} {{באר היטב|יא}} הקנים:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|ע}} אם אין המקיף יכול לברר כמה הוציא ישבע כעין דאורייתא ויטול {{סמע|כא}} כיון {{נתיבותח|יז}} {{באר היטב|יב}} שברשות הוציא ואם אמר שומו לי בפחות שבשומות ואטול בלא שבועה {{פתש|ב}} שומעין לו ולענין טענת פרעון {{נתיבותח|יח}} {{סמע|כב}} אינו נאמן לומר פרעתי עד שיביא {{באר היטב|יג}} ראיה:
 
{{אות סעיף|ט}} {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|פ}} אם מתחלה אמר לו ניקף לא אתן לך כלום דלדידי סגי לי בנטורא בר זוזא {{סמע|כג}} {{באר הגולה|צ}} דהיינו גדר של קוצים אינו נותן לו אלא דמי נטורא בר זוזא {{באר הגולה|ק}} אפי' לא אמר לו כן אלא לאחר שגדר השלישית כיון {{נתיבותב|ח}} שאמר לו קודם שגדר הרביעית:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קנט
{{מרכז|'''סימן קנט'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''היזק ראייה שמגג לגג וכיצד יסירוהו''' ובו ד סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} שני בתים {{סמע|ב}} {{נתיבותח|א}} זה {{באר היטב|א}} בצד זה והיו גגותיהם {{סמע|ג}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|ב}} עשויים לדירה {{סמע|ד}} אפי' היו בשני {{באר היטב|ב}} צידי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו {{סמע|ה}} זה שלא כנגד זה {{נתיבותח|ב}} {{באר היטב|ג}} ומעדיף {{ביהגרא|ב}} כדי שלא יראו זה את זה {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ג}} אע"פ שבני רשות הרבים רואים אותו יכול לומר כל אחד לחבירו אלו אין רואים אותי אלא ביום בעת שאעמוד על גגי אבל אתה {{סמע|ו}} רואה אותי {{באר היטב|ד}} תמיד: <small>הגה {{ביהגרא|ד}} {{קצהח|א}} ואם הגג שפל עד שבני רשות הרבים רואין אותו כמי שעומד בגג אין כאן היזק ראייה (טור בשם ר' יונה):</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ג}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|ד}} גג {{באר היטב|ה}} הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ד' אמות {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ד}} אבל בין גג לגג {{באר הגולה|ה|•}} משאר הגגים {{באר הגולה|ה}} אינו זקוק לד' אמות שאין בני אדם דרים בגגות {{ביהגרא|ה}} לפיכך אין בגגות היזק ראיה אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגים גבוה י' טפחים כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו: <small>הגה {{ביהגרא|ו}} וי"א דוקא {{סמע|ט}} שהגגין סמוכין זה לזה אבל אם אויר מפסיק ביניהן {{שך|ב}} {{ביהגרא|ז}} לא שנא אויר רה"י או אויר ר"ה בעינן מעקה וכדרך שנתבאר בסמוך (טור ס"א והגמ"יי {{באר הגולה|ו}} והמגיד פ"ג משכנים) וכן נ"ל עיקר:</small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|ז}} אם הא' אומר החצי שלי אבנה אותו לרוח מזרח והשני אומר לא כי אלא אני אבנה אותו רוח יפילו גורל {{ביהגרא|ט}} ואם בא אחד לפנינו ותבע ואמר לחבירו או תעשה אתה המעקה ואני אתן לך חצי ההוצאה או תן לי ואעשנו {{סמע|י}} {{נתיבותח|ה}} שומעין לו {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|ח}} אבל אם המתין עד שעשה חבירו החצי שלו ואמר לו הואיל והתחלת גמור אם הלה אינו רוצה {{סמע|יא}} {{נתיבותח|ו}} אינו יכול {{באר היטב|ו}} לכופו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יא}} {{סמע|יב}} {{באר הגולה|ט}} אם {{נתיבותח|ז}} הגגים רחוקין בענין שאין מסתלק היזק ראייה במה שיבנה כל אחד מעקה לחצי גגו {{באר היטב|ז}} ויעדיף וצריך לבנות כל המעקה אם יכולים להסכים שיבנה האחד הכל ויקבל חצי ההוצאה מחבירו הרי טוב ויבנה הכל ויכתוב שטר לחבירו שהחצי הבנין הוא שלו ואם לאו יטילו גורל ביניהם מי יבנה הכל ויקח חצי ההוצאה מחבירו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קס
{{מרכז|'''סימן קס'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''גג הסמוך לחצר ושתי חצרות אחת גבוה מחברתה.''' ובו ג סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{קצהח|א}} {{באר הגולה|א}} גג הסומך לחצר חבירו {{ביהגרא|א}} בעל הגג מזיק לבעל החצר {{נתיבותח|ב}} {{באר היטב|א}} {{ביהגרא|ב}} ואין בעל {{סמע|ב}} החצר מזיק לבעל הגג לפיכך צריך {{באר הגולה|ב}} בעל הגג לעשות ביניהם {{באר הגולה|ג}} מחיצה ד' אמות כדי לסלק היזקו {{סמע|ג}} {{שך|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|ד}} ואין בעל החצר מסייעו אלא כפי {{קצהח|ב}} שיגיע {{נתיבותח|ג}} חלקו למחיצת י' טפחים כדי שיהיה נתפס כגנב {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ה}} ואם קרקע החצר גבוה מן הגג צריך בעל הגג לבנות על שלו למטה עד שיהיה גבוה ארבע אמות למעלה מקרקעית החצר כדי לסלק היזקו ואפי' אם הגג נמוך מן החצר ד' אמות {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ו}} יש מי שאומר {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ד}} {{באר היטב|ב}} דאכתי איכא היזק ראייה ממנו לחצר וצריך בעל הגג לבנות מחיצה גבוהה ד' אמות מקרקע החצר {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ז}} ויש מי שאומר דכיון שהגג נמוך מן החצר ד' אמות שוב אין לו היזק ראיה ואינו צריך לעשות כלום:
 
{{אות סעיף|ב}} ואם הגג נמוך מהחצר {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ח}} י"א {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ה}} {{קצהח|ג}} שאין העליון {{באר היטב|ג}} זקוק לתחתון כלל {{באר הגולה|ט}} וי"א דהני מילי כשהחצר גבוה מהגג י' טפחים אבל אם הוא גבוה מהגג פחות מי' טפחים {{קצהח|ד}} בונה בעל הגג עד קרקע החצר {{נתיבותב|ב}} ורואין כמה חסר עדיין להשלים לגובה י' ויתן לו בעל החצר החצי מזה:
 
{{אות סעיף|ג}} {{סמע|ו}} {{באר הגולה|י}} שתי חצירות שקרקעית הא' גבוה מחבירו צריך העליון לסייע לתחתון לבנות למטה {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|ז}} והתחתון צריך לסייע לעליון עד שיהיה גבוה ד' אמות מקרקע העליון ולמעלה {{סמע|ז}} {{ביהגרא|ח}} לפיכך יקציעו העפר מקרקע של עליונה שיעור עובי חצי הכותל ובונין הכותל על קרקע שניהם {{ביהגרא|ט}} עד שיהא גבוה ד' אמות מקרקע העליונה ולמעלה: <small>הגה {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ו}} {{קצהח|ה}} ואם החצר {{ביהגרא|י}} גבוה {{באר היטב|ד}} הרבה או שהתחתון אינו רחב להביט בו מרחוק ואפשר שבמחיצה מועטת יסתלק היזק ראיה שלו סגי במחיצה שירא' לבני אדם שאינו מזיק עוד בראייתו (טור בשם ה"ר יונה):</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסא
{{מרכז|'''סימן קסא'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דברים שבני החצר כופין זה את זה.''' ובו ו סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} בני העיר [נ"א החצר] {{באר היטב|א}} כופין זה את זה {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} לבנות דלת ובית שער לחצר {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|ב}} וכן כל הדברים שהחצר צריך להם {{ביהגרא|ב}} צורך גדול או הדברים שנהגו בני המדינה לעשותם {{ביהגרא|ג}} אבל שאר הדברים {{באר הגולה|ג}} כגון {{סמע|ב}} {{באר הגולה|ד|•}} ציור וכיור אינו כופהו עשה אחד מעצמו {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ד}} אם גילה השני דעתו שהוא חפץ בו מגלגלין עליו את הכל ונותן לו חלקו בהוצאה:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ה}} מי שיש לו בית בחצר ואינו דר עמהם חייב לעשות עמהם דלת נגר <small>(פי' בריחי עצי שיטים תרגום נגרי אעין דשטין) </small>ומנעול אבל {{נתיבותח|ב}} לא שאר דברים:
 
{{אות סעיף|ג}} כשגובין דברים אלו {{באר הגולה|ו}} גובין {{נתיבותב|א}} לפי הממון {{סמע|ד}} ולא לפי {{נתיבותח|ג}} קירוב הבתים {{ביהגרא|ד}} דדוקא בעיר אמרו לפי קירוב בתים אבל לא בחצר {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|ה}} ויש מי שאומר שדין החצר כדין העיר:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ח}} אם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך ואינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר יתקנו הם {{נתיבותח|ד}} וישכירו ביתו ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ט}} אחד מהשותפין בחצר {{סמע|ה}} שבקש להעמיד בה בהמה או ריחים {{סמע|ו}} (או) לגדל בו תרנגולים חבירו מעכב עליו {{באר הגולה|י}} וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם בכולם השותפין {{ביהגרא|ז}} מעכבין זה על זה חוץ מהכביסה {{שך|ב}} {{באר הגולה|יב|•}} {{סמע|ז}} לפי {{נתיבותח|ה}} שאין דרך בנות ישראל להתבזות על גב הנהר: {{ביהגרא|ח}} <small>(ולכן במקום שהאנשים כובסים וליכא האי טעמא יכולין למחות ואפי' לנשים דוקא אי כובסות בד' אמות שלהן וליכא מדרון דאזיל לחלק חבירו אבל אי איכא מדרון וכל שכן אם רצה לכבס בד' אמות של חבירו יכולין למחות) (נ"י פ' חזקת):</small>
 
{{אות סעיף|ו}} {{סמע|ח}} {{באר הגולה|כ}} חמש חצירות השופכות מים {{נתיבותח|ו}} לביב אחד <small>(פי' חריץ מתוקן שנשפכין בו כל השופכין) ונתקלקל צריכים לסייע {{באר היטב|ב}} לתחתונה נמצאת עליונה מסייעת לכולן {{סמע|ט}} ואין שום אחת מסייעת {{באר היטב|ג}} לה והתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצרה:</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסב
{{מרכז|'''סימן קסב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דברים שבני מבוי כופין זה את זה''' ובו ז סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} {{פתש|א}} בני מבוי כופין זה את זה לעשות {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} לחי {{באר היטב|א}} וקורה למבוי {{באר הגולה|ב}} אבל אם באו להעמיד לו דלתות {{ביהגרא|א}} אפי' אחד מהם יכול לעכב ולומר {{סמע|ב}} אני רוצה ליכנס {{נתיבותח|ב}} בחבילתי עד {{באר היטב|ב}} פתחי {{באר הגולה|ג}} ואפי' אם יסכימו כולם להעמיד דלתות {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} בני רשות הרבים {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ד}} {{באר היטב|ג}} מעכבים עליהם: <small>הגה {{ביהגרא|ב}} ואפי' מכרו בני המבוי המבוי להעמיד דלתות {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ה}} {{באר היטב|ד}} והכריזו שכל מי שלא יערער שאבד זכותו ולא ערערו בני רשות הרבים אפ"ה יכולין למחות (ב"י בשם הרשב"א) {{באר הגולה|ד}} </small>ואפי' אם ירצו להעמיד הדלתות בפנים במבוי הרבה {{סמע|ו}} לפי {{באר היטב|ה}} {{נתיבותח|ו}} שפעמים דוחקים ונכנסים לתוכו: <small>הגה {{ביהגרא|ג}} {{פתש|ב}} מיהו מבואות קטנים הפתוחים לאותן הפתוחים לרשות הרבים {{ביהגרא|ד}} או לסמטא רשאין בני המבוי לעשות להן דלתות (טור ס"ד בשם הרא"ש) {{ביהגרא|ה}} וי"א דאפי' אם פתוח לרשות הרבים וניכר בראשו {{סמע|ז}} כמין פתח שיש לו {{באר היטב|ו}} פצימין יכולין להעמיד לו דלתות (טור ס"ה בשם הרמב"ן ונ"י ריש ב"ב) בני מבוי שהיה במבוי שלהן שכונה בחצר אחד ובו בית הכנסת ובית המקוה והחצר סגור בדלתות והמבוי פתוח לרשות עכו"ם ובמקום אחר דרים ישראלים שיש להם דרך על זה המבוי לילך לחצר ההוא לצורך טבילה או תפלה ובני המבוי רוצים להעמיד דלתות כדי לשמור (עצמן) מן העכו"ם הנכנסים הישראלים האחרים {{ביהגרא|ו}} יכולין למחות בידם {{סמע|ח}} {{ביהגרא|ז}} אע"פ שרוצים {{באר היטב|ז}} להסיר הדלת מן החצר {{נתיבותח|ז}} ולקבעה בראש המבוי זה משורת הדין {{פתש|ג}} אבל אם נתן להם המלך רשות להעמיד דלתות במבוי שלהן {{ביהגרא|ח}} דינא דמלכותא דינא {{סמע|ט}} כי השווקים והרחובות שלהן ויכולין לעשות בהן מה שירצו (תשובת רשב"א):</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ה}} וכן מבואות {{סמע|י}} המפולשין לדרך עיר אחרת ובקשו בני אותם מבואות לסתמם בני אותם העיר מעכבים עליהם {{באר הגולה|ו}} ואפי' יש להם {{נתיבותח|ח}} דרך {{באר היטב|ח}} אחרת לעבור משם:
 
{{אות סעיף|ג}} {{נתיבותח|ט}} {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ז}} מי שבקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|י}} ואם היה {{נתיבותח|י}} {{באר היטב|ט}} מפולש {{סמע|יא}} {{ביהגרא|יא}} <small>(לר"ה) </small>{{באר הגולה|ט}}  (המגיד) פותח כל פתח שירצה לכתחלה {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|יב}} ואי אית ליה דלתות שנועלים בהם בלילה כסתום דמי שמרבה עליהם הדרך בלילה: <small>הגה {{סמע|יב}} {{שך|ב}} {{ביהגרא|יג}} וכן מעכבין זה את זה שלא להשתמש במבוי רק בדברים {{באר היטב|י}} שדרך להשתמש במבואות (טור בשם הרמב"ם פ"ה דשכנים):</small>
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|כ}} יש אומרים שהמבקש לפתוח פתח במבוי אחר {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יא}} בני מבוי {{באר היטב|יא}} ראשון מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם דריסת הרגל של בני מבוי אחר לבא שם דרך פתחו:
 
{{אות סעיף|ה}} {{סמע|יד}} {{שך|ג}} {{קצהח|א}} {{באר הגולה|ל}} היה לו {{נתיבותח|יב}} פתח {{באר היטב|יב}} סתום {{סמע|טו}} במבוי {{ביהגרא|יד}} שאינו מפולש הרי זה פותחו בכל עת שירצה {{באר הגולה|מ}} ואם פרץ את פצימיו בני מבוי מעכבין עליו:
 
{{אות סעיף|ו}} {{שך|ד}} {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|נ}} אחד מבני מבוי שבקש לסתום פתחו ולהחזירו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו שמא יבא עליהם מס ומתמעט מחלקן מהמס הקצוב על בני המבוי לפיכך מקום שאין המס קצוב על בני המבוי הרי זה סותם פתחו בכל עת שירצה {{סמע|טז}} {{שך|ה}} {{ביהגרא|טז}} <small>(ובלבד {{נתיבותח|יג}} {{באר היטב|יג}} שיפרוץ פצימיו שיש לו למבוי זה) (נ"י פ"ק דב"ב):</small>
 
{{אות סעיף|ז}} {{שך|ו}} {{באר הגולה|ס}} חמש חצירות הפתוחות למבוי שאינו מפולש כולם משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכן השנייה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה ואינה משתמשת עם השאר נמצאת הפנימית משתמשת עם כולם ומשתמשת לעצמה {{סמע|יז}} לפיכך אם בעל {{נתיבותח|יד}} {{באר היטב|יד}} השנייה בנה אצטבא <small>(פי' מקום צר כאמה וגובה כד' כה' טפחים שמניחים עליו פרקמטיא למכור ולפעמים יושבין עליו) </small>כנגד פתחו וסתמו אין החיצונה יכולה לעכב עליו אבל כל {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|א}} הפנימיות מעכבות עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך {{סמע|יח}} שהרי מקיפין את האצטבא: <small>הגה {{ביהגרא|יז}} {{באר היטב|טו}} {{פתש|ד}} וי"א דאין טענת ריבוי הדרך טענה ואין הפנימי יכול למחות בחיצון {{סמע|יט}} אא"כ היה {{נתיבותח|טז}} כח לפנימי לסתום המבוי שם אם היה רוצה אבל בלא"ה כגון שיש כח לחיצון להשתמש לפנים ממנו אין ריבוי הדרך טענה (ב"י בשם הרשב"א) וכמו שהדין במבוי {{נתיבותח|יז}} כן הדין במקומות של בהכ"נ {{נתיבותב|ב}} {{ביהגרא|יח}} לכן עשיר שיש לו מקומות רבים ובני הכנסת באים {{פתש|ה}} להוסיף ספסלים בביה"כ במקומות הפנויים כדי להרויח הצדקה ושיבואו רבים להתפלל או שיחידים רוצים לישב באמצע הדרך העשיר יכול למחות בטענה שמיצר לו הדרך או מרבה עליו הדרך {{ביהגרא|יט}} מיהו אם יש מנהג בעיר הולכין אחריו {{ביהגרא|כ}} ויכולין בני הכנסת לתקן שכל מי שיש לו מקום שאינו צריך לו שישכירנו בקצבה הנראה להם ואם רוצים לבנות להם ביה"כ אחר או יחידים הבאים לבנות להם ביה"כ {{פתש|ו}} אין אחרים יכולין למחות בידם {{ביהגרא|כא}} והמוחה ראוי לנזיפה (ריב"ש סי' רנ"ג) {{ביהגרא|כב}} ואין להשתמש בבית הכנסת אלא בדבר הנהוג לכן אם אלו היושבים במערב באים להגביה מקומותיהם במעלה על האחרים האחרים יכולין למחות אבל להגביה מעט כדי שיזונו עיניהם בענין שלא יהיו נראין גבוהין {{ביהגרא|כג}} דזה נהנה וזה אינו חסר אינן יכולין לעכב (ריב"ש סי' רנ"ט) וע' לקמן סי' קע"א סעיף א': {{ביהגרא|כד}} {{באר הגולה|ע}} </small>וכן בעל השנייה שפתח לחצירו פתח שני בינו ובין החיצונה {{באר הגולה|פ}} אין החיצונה מעכבת עליו שאין לה להשתמש אלא מפתחה ולחוץ אבל אם פתח הפתח שני בינו ובין השלישית {{ביהגרא|כה}} הפנימית מעכבת עליו שאין לו להשתמש במבוי אלא מפתח חצירו הראשון ולחוץ וכן הדין בכולם: <small>הגה {{ביהגרא|כו}} וי"א דכל כנגד חצירו {{נתיבותח|יח}} יש לו רשות לפתוח בין כלפי חוץ בין כלפי פנים {{סמע|כ}} {{שך|ז}} ולכן יכול למחות ג"כ על מי שבא לסתום נגד חצירו אע"פ שהוא לפנים מפתח חצירו {{באר הגולה|יח|•}} (טור בשם הרשב"א והרמ"ה):</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסג
{{מרכז|'''סימן קסג'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דברים שבני העיר כופין זה את זה''' ובו ו סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{ביהגרא|א}} {{נתיבותח|א}} {{באר הגולה|א}} כופין בני העיר זה את זה {{ביהגרא|ב}} <small>(אפי' מיעוט כופין את המרובין) (רבי ירוחם נל"א ח"ו) {{ביהגרא|ג}} </small>לעשות {{באר הגולה|ב}} חומה דלתים ובריח לעיר {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ג}} ולבנות להם בית הכנסת ולקנות ספר תורה נביאים וכתובים {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} כדי {{באר היטב|א}} שיקרא בהם כל מי שירצה מן הצבור: <small>הגה {{ביהגרא|ה}} וה"ה לכל צרכי העיר {{סמע|ג}} {{ביהגרא|ו}} וע' {{נתיבותח|ג}} בא"ח סי' נ"ה דין שכירות {{באר היטב|ב}} חזן לבני העיר גם סי' נ"ג שם {{ביהגרא|ז}} וכופין בני העיר זה את זה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה וליתן בתוך כיס של צדקה (מרדכי פ"ק דב"ב ותשובת מיימוני ספר קנין סי' נ"ט) וע"ל סי' ד' וסי' ז' בני העיר שיש להם דין עם יחיד אם יכולים לדונו ואם נקראים מוחזקין דין שכירות למניין ע' בא"ח סוף סי' נ"ה {{ביהגרא|ח}} ועל הוצאות שהוציאו לבער מסור כל הדרים בעיר חייבים ליתן לזה (הרא"ש בתשובה כלל ו' סי' כ"א כ"ו וכפול לקמן סי' שפ"ח) {{ביהגרא|ט}} כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן {{פתש|א}} יש להושיב כל בע"ב הנותנים מס {{ביהגרא|י}} ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים {{ביהגרא|יא}} וילכו אחר הרוב {{ביהגרא|יב}} ואם המיעוט ימאנו הרוב יכולין לכוף אותן אפילו בדיני עכו"ם ולהוציא ממון על זה {{ביהגרא|יג}} והם צריכין לתת חלקם {{ביהגרא|יד}} והמסרב מלומר דעתו ע"פ החרם בטילה דעתו ואזלי' בתר רוב הנשארים האומרים דעתן (תשו' מוהר"ם ספר קנין סי' כ"ז והגמי"י פי"א דתפלה) וע' בי"ד סי' רנ"ו אימת חייב ליתן לכיס של צדקה:</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|טו}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ד}} מי שיש לו {{פתש|ב}} {{באר היטב|ג}} חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדים אותו {{סמע|ד}} לחפור עמהן בורות שיחין ומערות ואמת המים אבל בשאר כל הדברים אין משעבדים אותו {{באר הגולה|ה}} {{סמע|ה}} {{ביהגרא|טז}} וכל הדר בעיר י"ב חדשים {{סמע|ו}} או {{נתיבותח|ד}} {{באר היטב|ד}} שקנה בה בית דירה נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכים {{נתיבותח|ה}} לתיקון החומה ודלתות {{ביהגרא|יז}} ושכר הפרשים והשומרים את המדינה וכיוצא בדברים אלו ששומרים העיר: <small>הגה {{ביהגרא|יח}} ודוקא בסתם אבל אם ידענו {{סמע|ז}} {{שך|ג}} {{באר הגולה|ו}} שרוצה {{נתיבותח|ו}} לקבוע בעיר מיד הוי כאנשי העיר {{ביהגרא|יט}} וי"א דאם שכר בית דירה כל ששכרה לי"ב חדש הוי כאנשי העיר מיד (ריב"ש סי' תע"ה) {{ביהגרא|כ}} וי"א דבעינן קנה דוקא להשתקע (מרדכי פ"ק דב"ב) {{ביהגרא|כא}} ויש אומרים אפי' לגור {{סמע|ח}} {{ביהגרא|כב}} ולכ"ע אם נפל לו {{נתיבותח|ז}} בית בירושה או במתנה אינו {{באר היטב|ה}} כלום (ריב"ש סי' תי"ד וקל"ב) {{ביהגרא|כג}} {{סמע|ט}} מיהו {{נתיבותח|ח}} אם יש מנהג הולכין אחריו {{ביהגרא|כד}} וי"א דכל זה במס קצוב אבל כשאינו קצוב מיד כששוכר בית חייב ליתן גם הוא דעושה עין כמו שאר בני העיר ואיכא למימר דמתרבה המס בשבילו (מוהר"ם מירזבו"רק ותוס' ומרדכי והרא"ש) {{ביהגרא|כה}} ויש חולקין (נ"י פ' חזקת) {{ביהגרא|כו}} והא דמהני אם דר שם י"ב חדש היינו שנתעכב שם שלא מחמת אונס אבל אם נתעכב שם מחמת אונס {{סמע|י}} {{שך|ד}} {{נתיבותח|ט}} כגון {{באר הגולה|ז}} שחלה או כדומה לזה לא {{ביהגרא|כז}} ומיהו אם הרויח שם צריך לתת מס לפי ענין ההרוחה כמו שנתבאר לעיל סי' קנ"ו (מהרי"ו סי' ק"ו) מי {{ביהגרא|כח}} ששהה בעיר שנים רבות ולא תבעו ממנו מס לא הוי מחילה ולכשיתבעו ממנו צריך {{באר היטב|ו}} לתת למפרע (מהר"מ מירזבורק) {{ביהגרא|כט}} כל מס שהושם על בני העיר אין אדם יכול לפטור עצמו ממנו {{סמע|יא}} {{שך|ה}} {{נתיבותח|י}} {{באר הגולה|ח}} {{פתש|ג}} בצאתו {{באר היטב|ז}} העיר אחר שהושם המס (מרדכי פ' השותפין בשם הר"י) {{ביהגרא|ל}} ואפי' אחר שנתנו לשר חלקם אם השר כופר צריכין לחזור וליתן (הגהות מרדכי פ' הנ"ל) {{ביהגרא|לא}} ואם יש להם חילוקים עם בני העיר צריכין לחזור למקומם ולדון עמהם (מהרי"ק שורש ב') {{ביהגרא|לב}} ואם נהגו בענין אחר הכל כפי המנהג (תרומת הדשן סי' שמ"ב):</small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|לג}} {{באר הגולה|ט}} כשגובין מאנשי העיר לבנות החומה גובין לפי {{באר היטב|ח}} קירוב הבתים לחומה {{סמע|יב}} כל {{נתיבותח|יא}} הסמוך לחומה נותן יותר {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|לד}} וי"א שגובין לפי הממון ואחר שחלקו לפי הממון גובין ג"כ איזה בית קרוב לחומה הוא פורע יותר כיצד ב' בתים שוים בקירוב זה בזה ויש בהן ממון בשוה פורעים בשוה ואם יש בית קרוב לחומה ואין בו ממון ואחד רחוק ויש בו ממון אין גובין מהקרוב כלום כיון שאין לו על מה לחוש: <small>הגה {{ביהגרא|לה}} כל מה שגובין לפי הממון הולכין אחר רוב הממון {{סמע|יג}} והעשירים שהם מיעוט נפשות {{נתיבותח|יב}} {{פתש|ד}} הם חשובים {{באר היטב|ט}} רוב בענין זה {{סמע|יד}} ולכן פסק מהרא"י (ת"ה סי' שמ"ד) {{ביהגרא|לו}} על {{נתיבותח|יג}} {{באר הגולה|יא|•}} ה' אנשים בעיר אחת ומהן ב' אחין תקיפין ועשירים ורוצים שהם יבררו שנים שיש שייכות להן שהדין עמהם {{סמע|טו}} </small>ואם שני בתים יש בהם {{נתיבותח|יד}} ממון {{באר היטב|י}} בשוה וא' רחוק וא' קרוב הקרוב יתן יותר מהרחוק {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|לז}} ודוקא כשיש שלום בארץ ואיכא אימת מלכות {{סמע|טז}} אבל בזמן {{נתיבותח|טו}} שיש מלחמה והמלכים {{באר היטב|יא}} מתגרים זה בזה לא איכפת לן בקירוב בתים כלל ואין גובין {{סמע|יז}} אלא לפי שבח הממון {{ביהגרא|לח}} ואם באים על עסקי נפשות גובים אף לפי שבח נפשות החצי לפי שבח ממון והחצי לפי נפשות והאי שבח ממון דוקא ממון דמיטלטל: <small>הגה {{שך|ו}} {{ביהגרא|לט}} וכן אם טעו {{באר היטב|יב}} חבורה ההולכת במדבר ואיכא סכנת נפשות גובין {{באר הגולה|יג|•}} [אף] לפי הנפשות (תוס' ומרדכי והרא"ש פ"ק דב"ב) {{פתש|ה}} {{ביהגרא|מ}} וכל מה שמעלילין עובדי כוכבים על ישראל שמדות ואפי' מענין אותו ביסורין י"א דגובין לפי הממון של ישראל (הרא"ש) {{ביהגרא|מא}} ויש חולקין וסבירא להו דכל שיש בו סכנת נפשות ואפי' רק ציוו שלא למכור לחם ליהודים או {{פתש|ו}} אסרו השחיטה וכדומה {{פתש|ז}} גובין לפי נפשות (תשו' רשב"א סי' אלף צ"א) ולי נראה דדנין בזה {{סמע|יח}} לפי ענין {{באר היטב|יג}} הנראה לדיינים {{ביהגרא|מב}} שומרי העיר ששומרין בעצמן בלילות ונתפשרו עם המושל לתת קצבה לשנה גובין לפי ממון אע"פ שמתחלה הוצרכו לשמור בשוה (מרדכי פ"ק דב"ב) ודוקא בכה"ג אבל אם העכו"ם עדיין שומרים והיהודים שוכרים שנים או שלשה לשמור במקומן עדיין אקרקפתא דגברא מונח וגובין בשוה הן דל הן עשיר (ת"ה סי' קמ"ה) {{ביהגרא|מג}} וכשגובין לפי ממון אין חילוק בין ממון שלו או ממון אחרים שעסק בהן ואפי' נהגו שלא ליתן מהם יכולים לשנות ולקצוב ליתן מהם מכאן והלאה (מרדכי פ' השותפין) {{ביהגרא|מד}} וי"ח וסבירא להו דא"צ ליתן ממון אחרים {{ביהגרא|מה}} ואם מתייראין שעושין להם עין יגידו למלך (מרדכי פ' הגוזל בתרא בשם ר"ת) והמנהג כסברא הראשונה {{ביהגרא|מו}} ומי שיש לו בידו עיסקא מאחרים {{ביהגרא|מז}} יתן {{ביהגרא|מח}} המקבל מפלגא {{ביהגרא|מט}} והנותן פלגא {{שך|ז}} {{ביהגרא|נ}} וכן צריכין לתת ממה {{נתיבותח|טז}} שיש {{באר היטב|יד}} לאשה בלא בעלה או {{באר היטב|טו}} לבניו {{סמע|יט}} {{שך|ח}} או {{נתיבותח|יז}} בנותיו הקטנים (מרדכי {{באר הגולה|ל}} פ' הנ"ל) {{ביהגרא|נא}} אם היו רגילין תחלה לתת ע"פ הערכה {{פתש|ח}} יכולין לשנות {{פתש|ט}} ולתקן ע"פ השבועה דהוו כשותפין זה עם זה שיכולין להשביע אחד את חבירו בשבועת השותפין (נ"י בשם רשב"א ות"ה סי' שמ"ב) {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|נב}} ואם כולן נותנין ע"פ השבועה ואחד אומר איני נשבע {{פתש|י}} אלא {{סמע|כ}} {{נתיבותח|יח}} העריכו אותי בכל מה שתרצו {{פתש|יא}} י"א {{באר היטב|טז}} דאין שומעין לו (ת"ה הנ"ל) {{סמע|כא}} {{ביהגרא|נג}} ואם שמו המס על כל אחד מהם {{פתש|יב}} מה יתן {{נתיבותח|יט}} והתחילו {{באר היטב|יז}} לגבות מאותה שעה הוי על (כל) אחד כחוב ואפילו העני אח"כ חייב ליתן מה שפסקו עליו (תשובת הרשב"א סי' תתע"ז) {{סמע|כב}} וכן אם היה {{נתיבותח|כ}} עני והעשיר הולכין תמיד אחר זמן הגבייה (רשב"א סי' תשע"ז) {{פתש|יג}} מיהו מי שבא לעיר בין הזמן שנתחייב במס ההוא ובין זמן הגבייה י"א דא"צ ליתן המס ההוא מאחר שכבר נתחייב {{ביהגרא|נד}} ואין רשות ביד הקהל להתנות שיתנו (ריב"ש סי' תע"ז) {{ביהגרא|נה}} מיהו י"א דאם המס ההוא תועלת הבאים חייבים ליתן חלקם (הרא"ש כלל ו' סי' י"ב) {{פתש|יד}} {{ביהגרא|נו}} וכל ענייני מסים {{פתש|טו}} הולכין אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן {{ביהגרא|נז}} ג' פעמים {{סמע|כג}} {{שך|ט}} אע"פ {{פתש|טז}} שהוא מנהג {{באר היטב|יח}} גרוע אין מדקדקים בענייני המסים (ת"ה סי' הנ"ל ומהרי"ו סי' קל"ב) {{פתש|יז}} {{ביהגרא|נח}} קהל שהלוו לשר ואמר לנכות להם {{סמע|כד}} בענייני המסים ואח"כ לא רצה (ומת) {{נתיבותח|כא}} {{נתיבותב|א}} {{קצהח|א}} ונתייאשו מן החוב ואח"כ קם בנו תחתיו וניכה להם הקהל הוו כזוכים מן ההפקר ואין צריכין לשלם חלק לאותן שהיו עשירים בזמן ההלואה וירדו מנכסיהם (מהרי"ק שורש ג') {{ביהגרא|נט}} מי שיש לו חובות על אחרים {{סמע|כה}} {{שך|י}} {{נתיבותח|כב}} אם ראויין ליפרע נותן מהם {{ביהגרא|ס}} וכן {{באר הגולה|נ}} אם נתחייב לאחרים מנכין לו אם יצטרך לשלם {{שך|יא}} {{פתש|יח}} {{ביהגרא|סא}} אין צריכין ליתן {{באר היטב|יט}} מריבית שעלה על משכונות כל זמן שלא נזקף עם הקרן {{ביהגרא|סב}} וכן שכירות שלא בא ליד בעליו (ת"ה הנ"ל ומהרי"ו סי' תל"ג) {{ביהגרא|סג}} וכן אין נותנים ממעות המיוחדים למצוה או לצדקה (הרא"ש כלל י"ג סי' ו' והגהות מרדכי ריש ב"ב) אם אין לו הנאה מהם {{ביהגרא|סד}} {{סמע|כו}} אבל אם יש לו {{נתיבותח|כג}} {{באר היטב|כ}} הנאה מן הריוח או לזרעו אחריו נותן כפי הנאה שבהן (ת"ה הנ"ל) {{סמע|כז}} {{שך|יב}} {{ביהגרא|סה}} מי שיש לו {{נתיבותח|כד}} פקדון ביד אחרים ואינו נושא ונותן בו {{באר הגולה|ס}} י"א דחייב ליתן מהם מס {{ביהגרא|סו}} אף ע"פ שנותן ג"כ במקום שהפקידן (ת"ה הנ"ל) {{פתש|יט}} {{ביהגרא|סז}} ויש {{באר היטב|כא}} חולקין (תשו' רשב"א סי' תרס"ד וסי' תשפ"ח ומהרי"ק שורש קכ"ד) {{ביהגרא|סח}} {{סמע|כח}} ולכ"ע אם היו לו {{באר היטב|כב}} קרקעות במקום אחר אינו נותן מהם כלום (ת"ה הנ"ל) {{סמע|כט}} {{שך|יג}} {{ביהגרא|סט}} ובמקום {{נתיבותח|כה}} שנותנין ע"פ הערכה אינו יכול לומר שטעו אבל אם נותנין ע"פ השבועה י"ל {{באר היטב|כג}} שטעו (מהר"יו סי' פ"ד) </small>{{ביהגרא|ע}} {{באר הגולה|ע}} אבל ממון דלא מיטלטל אין גובין עליו כלל: <small>הגה {{ביהגרא|עא}} והא דאין נותנין מקרקעות היינו מבתים וכדומה שאינו מרויח בהן אבל אם יש לאדם שנים או ג' בתים ודר באחד מהן ומשכיר האחרים או שיש לו שדות וכרמים שמרויח בהן {{סמע|ל}} או שעוסק {{נתיבותח|כו}} {{באר היטב|כד}} בפרקמטיא צריך ליתן מהם {{ביהגרא|עב}} אבל לא כ"כ כמו משאר ממון {{ביהגרא|עג}} כשנותנים מבתים כל בית החשוב יותר ועושה עין יותר צריך ליתן יותר (מרדכי פ' השותפין ות"ה סי' שמ"ב) {{ביהגרא|עד}} ובכל זה הולכין אחר המנהג (תשו' רשב"א סי' תרמ"ד) {{ביהגרא|עה}} ואם רוצים בעלי כיסים לקצוב מס על הבתים במקום שא"צ ליתן מהם אין שומעין להן (מרדכי הנזכר לעיל) וכמו שאין נותנין מן הבתים {{ביהגרא|עו}} כך אין נותנים משאר כלי בית או ספרים {{סמע|לא}} {{ביהגרא|עז}} אבל {{נתיבותח|כז}} {{באר הגולה|פ}} תכשיטין נותנין מהם {{פתש|כ}} {{ביהגרא|עח}} אבל אינו כ"כ כמו משאר ממון ואין חילוק אם מחוברים לבגדים או לא והכל כפי המנהג (ת"ה סי' שמ"ב) {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|עט}} </small>ואם יש לחוש לגזילות חצירות וקרקעות ושריפת בתים ונתיצתם גובין אף לפי כולם: <small>הגה {{ביהגרא|פ}} במקום שבני העיר מושיבין ביניהם מלמד תינוקות ואין אביהן של תינוקות יכול לשכור לבניהם ויצטרכו הקהל ליתן השכר גובין לפי ממון וכן בשכר החזן (ר"י נכ"ט ח"ג) {{פתש|כא}} וע' בא''ח סי' נ"ג סעיף כ"ג {{פתש|כב}} וכן בנין בית הכנסת גובין לפי ממון (מהר"מ פאדוואה ס"ג) {{סמע|לב}} {{ביהגרא|פא}} כל {{באר הגולה|ק}} צרכי העיר {{פתש|כג}} אע"פ {{נתיבותח|כח}} שמקצתן אינן צריכין כגון בית חתנות או מקוה וכדומה אפ"ה צריכין ליתן חלקן (מהר"י מינץ):</small>
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|פב}} {{באר הגולה|ר}} כל הדברים הצריכים לשמירת העיר לוקחים מכל אנשי העיר ואפילו מהיתומים חוץ מתלמידי חכמים שאין ת"ח צריכים שמירה שתורתן משמרתן {{באר הגולה|ש}} אבל לתיקון הדרכים והרחובות אפי' מן החכמים {{באר הגולה|ת}} ואם כל העם יוצאים ומתקנים בעצמם לא יצאו {{באר היטב|כה}} ת"ח עמהם שאין דרך תלמיד חכם {{סמע|לג}} {{נתיבותח|כט}} להתזלזל בפני ע"ה <small>(וע' בי"ד סי' רמ"ג סעיף א') </small>{{באר הגולה|א}} היו חופרין נהר להביא למדינה מים גובין אפי' מהיתומים שזו זכות להם כדי שישקו ממנו שדותיהם וכרמיהם {{באר הגולה|ב}} לפיכך אם אירע שום דבר שלא באו המים הואיל ולא נהנו מהם היתומים מחזירים להם כל מה שנלקח מהם וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה {{ביהגרא|פג}} אבל אין היתומים צריכים ליתן אפי' לבנין בית הכנסת דלאו בני מיעבד מצות נינהו (נ"י פרק השותפין) כמו שיתבאר לקמן סי' ר"צ סט"ו:</small>
 
{{אות סעיף|ה}} {{שך|יד}} {{ביהגרא|פד}} תלמידי חכמים פטורים {{באר היטב|כו}} ממסים כמו שנתבאר בטור יורה דעה סימן רמ"ג: <small>הגה {{ביהגרא|פה}} יש מקומות שנוהגין {{סמע|לד}} {{נתיבותח|ל}} {{באר היטב|כז}} שחזן בית הכנסת פטור ממסים ומנהג הגון הוא וכן ראוי לנהוג (ת"ה סי' שמ"ב) {{ביהגרא|פו}} מיהו מדינא אינו פטור {{סמע|לה}} ואם {{נתיבותח|לא}} שכרוהו מתחלה לפטור ממסים ואח"כ {{באר היטב|כח}} שכרוהו סתם ודאי על תנאי ראשון שכרוהו (ריב"ש סי' תע"ה):</small>
 
{{אות סעיף|ו}} {{שך|טו}} {{ביהגרא|פז}} {{באר הגולה|ג}} אדם שהוא {{באר היטב|כט}} בטל ואין לו שום משא ומתן בעיר אם בני העיר פייסו בשבילו כגון כשבא גובה המס לגבות חק הקצוב והוא מטילו על בני העיר לפי אומד דעתו עד כדי קצבתו ואמרו לו בני העיר אדם זה בטל הוא ואינו ראוי לפרוע מס ומחמת זה פטרו וגובה מהם חלקו שנתמעט צריך לשלם להם חלקו שהטיל עליהם {{באר הגולה|ד}} אבל אם מעצמו פטרו אע"פ שהטיל חלקו על שאר בני העיר פטור: <small>הגה {{ביהגרא|פח}} הא דאדם בטל חייב במס היינו כשדר בעיר אבל מי שבא דרך מקרה בעיר אינו חייב כלום מאחר שאינו מרויח שם (ת"ה הנ"ל) {{פתש|כד}} {{ביהגרא|פט}} וכל זה שפטרוהו קודם שקבעו המס אבל אם קבעו המס על בני העיר ואח"כ פטרו אדם בטל חייב ליתן חלקו (ב"י בשם נ"י שם) {{ביהגרא|צ}} מי שמחל לו השר חלקו במסים {{סמע|לו}} אם {{נתיבותח|לב}} בא ע"י {{באר היטב|ל}} בקשתו {{סמע|לז}} {{נתיבותח|לג}} צריך ליתן להקהל חלקו {{פתש|כה}} ואם פטרו מעצמו הרי הוא שלו לבד (אשר"י פרק הגוזל בתרא ות"ה סי' שמ"א) {{ביהגרא|צא}} וי"א שקודם שנתפשרו עם השר {{שך|טז}} {{נתיבותח|לד}} {{נתיבותב|ב}} אין כח ביד {{באר היטב|לא}} השר לפטור א' מהן או להקל על אחד ולהכביד על אחרים או להפרידן זה מזה אבל אם כבר נתפשרו עם השר {{שך|יז}} {{נתיבותח|לה}} ומחל אח"כ לאחד {{באר היטב|לב}} חלקו אפי' ע"י בקשתו הוא שלו וא"צ ליתן להקהל (הרשב"א סי' תתמ"א ומהרי"ו סי' ל"ח ומרדכי פ' הגוזל בתרא שתי הדעות) {{ביהגרא|צב}} ומי שפטרו המלך או השר ממסים וארנוניות מ"מ משאר צרכי העיר לא פטרו וחייב ליתן לכל צרכי העיר (תשו' רשב"א סי' תרמ"ד) {{סמע|לח}} {{ביהגרא|צג}} יחיד שנותן {{נתיבותח|לו}} {{באר היטב|לג}} חק למלך אפ"ה צריך ליתן עם הקהל (ריב"ש סי' קל"ב) {{ביהגרא|צד}} הקהל שותפין זה עם זה במסים הקצובים אבל בעלילות אין שותפין ואם המושל מעליל על קצתן אין האחרים חייבים ליתן אפי' העליל תחילה על כולן וברחו קצתן {{ביהגרא|צה}} או נפטרו בחכמתן פטורים (תשו' מיימוני דקנין סי' א' ותשובת רשב"א אלף צ"ט) וע' לעיל סי' קכ"ח {{ביהגרא|צו}} ואם בא עלילה על עיר אחת {{פתש|כו}} כל הקהילות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור חייבין ליתן לזה (מהרי"ק שורש ד') {{ביהגרא|צז}} ובמס שאינו קצוב יכול המלך או המושל להפריד או לחבר הנותנין כפי מה שירצה (ת"ה סי' שמ"א) {{ביהגרא|צח}} ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחבר לאיזה קהל {{שך|יח}} {{נתיבותח|לז}} {{פתש|כז}} {{באר היטב|לד}} או להפרידן אם הדבר מזיק לאחרים ואם עשו יש להם דין מסור אך רשאין לומר אנחנו מועטים או כדומה לזה והמלך יעשה מה שירצה (שם ושם) {{ביהגרא|צט}} ובני המדינה שהיו שותפין בנתינת מסים ואח"כ נתן המלך קצת המדינה לבנו אם המס בא ליד בן המלך נתפרדו זה מזה ואם המס בא עדיין ליד המלך השותפות קיים כמו בראשונה (מרדכי פרק הנ"ל) {{ביהגרא|ק}} מי שתפסו השר והוצרך לתת לו ממון הרבה וע"י כך פטרו ממסים פטור לתת עם הקהל אבל אם עובד לשר וע"י כך פטרו חייב וכמו שנתבאר (מהר"מ מריזבורק) {{פתש|כח}} {{ביהגרא|קא}} יש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור להם השר עם שטרי חובותיהן אותן שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה (הרא"ש כלל ו' סי' ט') וע' לעיל סוף סעיף ג' סימן זה {{סמע|לט}} {{נתיבותח|לח}} {{פתש|כט}} {{ביהגרא|קב}} קהל {{באר היטב|לה}} שפטרו א' ממסים פטור {{ביהגרא|קג}} וכל דברי הקהל אינן צריכין קנין {{סמע|מ}} {{ביהגרא|קד}} מיהו יכולין למימר שלא פטרוהו {{נתיבותח|לט}} {{באר הגולה|ה}} רק לשנה (הרא"ש כלל ו') וע' לקמן סוף סימן רל"א מדיני תקנות {{נתיבותח|מ}} {{באר היטב|לו}} {{באר הגולה|ו}} {{סמע|מא}} קהל ובני העיר נמצא בתקנות קדומות {{ביהגרא|קה}} שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים {{סמע|מב}} {{ביהגרא|קו}} ומי שאינו נושא בעול עם הציבור יכול להכריח {{באר היטב|לז}} אחרים {{ביהגרא|קז}} אבל {{נתיבותח|מא}} לא יהיה גבאי (כל בו סי' קי"ו):</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסד
{{מרכז|'''סימן קסד'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''בית ועליה של שנים ומה יש על כל אחד לתקן''' ובו ח"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} הבית והעליה של {{באר היטב|א}} שנים {{ביהגרא|א}} כל קלקול שיארע בכתלים מן התקרה ולמטה חייב בעל הבית לתקנו {{ביהגרא|ב}} ואם אינו רוצה לתקנו {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} בעל העליה {{באר היטב|ב}} כופהו {{ביהגרא|ג}} ומן התקרה ולמעלה {{סמע|ב}} יתקננו בעל העלייה {{נתיבותח|ב}} אם {{באר היטב|ג}} {{סמע|ג}} ירצה {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ד}} {{נתיבותח|ג}} והתקרה בעצמה היא של בעה"ב והמעזיב' שעליה היא של בעל העלייה: <small>הגה {{ביהגרא|ה}} וי"א {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ד}} דאין בעל הבית חייב לתקן התקרה אלא בעל העלייה צריך {{באר היטב|ד}} לתקנו וכן נראה לי לדון {{שך|ב}} {{נתיבותב|ב}} {{ביהגרא|ו}} וכל צרכי הגג {{נתיבותב|ג}} {{ביהגרא|ז}} חייב בעל העלייה לתקן ג"כ ודוקא בב' שותפים {{נתיבותב|ד}} אבל {{נתיבותח|ה}} בשוכר ומשכיר על התחתון לתקן התקרה (ע' בטור והמגיד פי"א דשכנים ונ"י סוף ב"מ):</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ה}} {{נתיבותב|ה}} {{באר הגולה|ג}} נדלדלו {{באר היטב|ה}} קורות הבית וירדו לאויר הבית {{באר הגולה|ד}} אם הגיעו {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ו}} לתוך {{באר היטב|ו}} י' טפחים {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ז}} {{באר הגולה|ה}} סותר ובונה ואם לא הגיעו {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ח}} יכול בעל העלייה לעכב עליו {{באר הגולה|ו}} ואפי' {{באר היטב|ז}} אמר לו בעל הבית אני אשכור לך מקום כדי שתדור בו עד שאתקן התקרה {{באר הגולה|ז}} אפי' אינו משתמש בו אלא בעצים אין שומעין לו שהרי אומר לו איני רוצה שאטרח ממקום למקום כדי שתתקן ביתך {{באר הגולה|ח}} התנו ביניהם דבר זה אם נשאר בגובה הבית שיקח אדם חבילה בינונית על ראשו ויכנס בה תחת קורות אלו שנתעקמו אינו סותר ואם אינו יכול ליכנס עד שיכוף ראשו סותר ומתקן ובונה ואין בעל העליה יכול לעכב שהרי התנו ביניהם תחלה: <small>הגה {{שך|ג}} {{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|ט}} לא נדלדלו הקורות אלא {{באר היטב|ח}} הושפלה התקרה מחמת שנכנסו כותלי הבית בארץ והגיעה עד פחות מי' הוצאות ההגבהה על שניהם ולמעלה מי' העליון יכול לעכב וכדרך שנתבאר (טור סי"ג וכפי' רש"י שם ע' בב"י) {{ביהגרא|ט}} כותל שבין ראובן לשמעון והיא של א' מהן יכול לסתרה כשירצה ואין השני יכול למחות (מרדכי ריש ב"ב) {{ביהגרא|י}} ואם הכותל רעוע אע"פ שהוא של שניהן אחד מהן יכול לסותרה והשני צריך לתת חלקו (נ"י סוף פ' שור שנגח ד' וה'):</small>
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|י}} נפלו שניהם הבית והעליה הרי שניהם {{באר היטב|ט}} חולקים בעצים ובאבנים ובעפר {{ביהגרא|יא}} <small>(וכפי מה שאחד {{נתיבותב|ו}} גבוה יותר מחבירו נוטל יותר בעצים ובאבנים ובעפר) ({{באר הגולה|כ}} טור ס"ד) {{באר הגולה|ל}} ואם נשתברו מקצת האבנים רואים איזה ראויה להשתבר אם אבני הבית או אבני העלייה {{באר הגולה|מ}} ודבר זה {{נתיבותח|ט}} ידוע מדרך הנפילה {{סמע|ט}} אם נפל העליון על התחתון והרסו או נשמט התחתון ונפל העליון ונהרס {{באר הגולה|נ}} ואם אינם יודעים כיצד נפל {{נתיבותח|י}} {{סמע|י}} {{נתיבותב|ז}} חולקין {{באר היטב|י}} האבנים השלימות והשבורות:</small>
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ס}} היה א' מכיר מקצת האבנים והן שלימות והשני {{ביהגרא|יב}} מודה לו בכולם או שמודה על קצתם {{סמע|יא}} {{שך|ד}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ח}} ועל קצתם אומר לו איני יודע {{פתש|א}} {{באר היטב|יא}} נוטלן אפי' הן גדולות וטובות יותר משאר אבנים {{סמע|יב}} {{נתיבותב|ט}} והשני נוטל כל כך {{נתיבותח|יב}} {{באר היטב|יב}} שלימות כנגדן:
 
{{אות סעיף|ה}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|ע}} אמר {{נתיבותח|יג}} {{פתש|ב}} בעל העלייה לבעל הבית לבנות כדי שיבנה עלייתו על גביו {{קצהח|א}} {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|פ}} והוא אינו רוצה {{סמע|יג}} הרי בעל העלייה {{באר היטב|יג}} בונה את הבית כשהיה {{סמע|יד}} {{קצהח|ב}} ויושב {{נתיבותח|יד}} {{נתיבותב|י}} {{פתש|ג}} ודר בתוכו {{פתש|ד}} עד {{באר היטב|יד}} שיתן לו {{ביהגרא|יד}} {{נתיבותב|יא}} כל יציאותיו ואחר כך יבא ויבנה עלייתו אם ירצה {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|טו}} ואם אין א' מהם יכול לבנות בעל העלייה {{סמע|טו}} נוטל {{באר היטב|טו}} {{נתיבותח|טו}} שליש הקרקע ובעל הבית שני שלישים {{סמע|טז}} {{נתיבותב|יב}} <small>(וכן אם מוכרין אותה {{נתיבותח|טז}} {{ביהגרא|טז}} מדעת {{באר היטב|טז}} שניהם חולקין הדמים כן): (טור)</small>
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ק}} רצה בעל הבית לבנות ביתו בונהו כשהיה ואם בא לשנות בכותלים אם חיזק אותם {{סמע|יז}} והרבה ברחבם יותר ממה שהיו שומעין לו רצה למעט ברחבם או לפחות מחזקם כגון שהיו אבנים ובקש להחזיר לבנים {{באר היטב|יז}} וכיוצא בהם אין שומעין לו בא לשנות את התקרה לקורות כבדים וחזקים שומעין לו לפחות ממה שהיו אין שומעין לו הרבה בחלונות {{סמע|יח}} או {{נתיבותח|יז}} שהוסיף {{באר היטב|יח}} בגובה הבית אין שומעין לו מיעט בחלונות או שמיעט בגובה הבית שומעין לו:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|ר}} וכן בעל העלייה בונה אותה אם רצה כשהיתה ואם בא לשנות הכותלים להרחיב ולהחזיק אין שומעין לו מפני שהוא מכביד על כותל התחתון אבל למעט שומעין לו וכן {{באר היטב|יט}} בקורות תקרה העליונה אם שינה אותם לקלים ממה שהיו שומעין לו לכבדים מהם אין שומעין לו הרבה בחלונות או שמיעט בגובה העלייה שומעין לו אבל אם מיעט בחלונות או הרבה בגובה אין שומעין לו: <small>הגה {{ביהגרא|יז}} ומיהו כל שאין הקפדה רק בכובד הבנין {{סמע|יט}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|יח}} אם היה {{באר היטב|כ}} המנהג לשנות אזלי' {{באר היטב|כא}} בתריה (טור בשם הראב"ד ותשו' הרשב"א סי' תתקל"א) {{ביהגרא|יח}} י"א הא דאסורים לשנות היינו כשלקחו או ירשו זה הבית וזה העלייה אבל כשבנו מן ההפקר יכולין לשנות שהרי בתחלה אם היה רוצה היה בונה כל מה שירצה (רבי ירוחם נתיב כ"ז ח"ג):</small>
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|ש}} יש מי שאומר שכותל שבין שתי חצירות {{סמע|כ}} שהמקום והאבנים {{נתיבותח|יט}} של שניהם כל א' בונה ומגביה ומכביד כמו שירצה ובלבד שלא יגביה כל כך שיתקלקל הבנין לפי ראות עיני הבקיאים בבנין {{סמע|כא}} {{ביהגרא|כ}} {{באר הגולה|ת}} ויש מי שאומר דהני מילי במקום שלא נהגו השותפים להקפיד בכך אבל אם נהגו להקפיד מעכב עליו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסה
{{מרכז|'''סימן קסה'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''מי שיש לו גינה תחת בד של חבירו.''' ובו ס"א:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} בית הבד שהוא בנוי בעובי ההר וגנה אחת על גביו ונפחתו שמי בית הבד {{סמע|א}} {{באר הגולה|ב}} בד' טפחים או יותר הרי בעל הגנה יורד {{סמע|ב}} {{נתיבותח|א}} {{באר היטב|א}} וזורע למטה {{סמע|ג}} עד שיעשה {{באר היטב|ב}} זה {{נתיבותח|ב}} {{נתיבותב|א}} לבית בדו כיפין {{ביהגרא|א}} ויתקן העליון קרקע גנתו ויזרע כל גנתו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסו
{{מרכז|'''סימן קסו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''מי שנפל כותלו לגינת חבירו.''' ובו סעיף אחד:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} מי שהיה כותלו {{סמע|א}} סמוך {{באר היטב|א}} לגינת חבירו ונפל כופין אותו לפנות אבניו אם אמר ליה פנה אותם ויהיו שלך אין שומעין לו {{באר הגולה|ב}} ואם נתרצה בעל הגינה בכך {{סמע|ב}} {{שך|א}} {{נתיבותח|א}} {{באר הגולה|ג}} {{באר היטב|ב}} ופינה אותם וחזר זה ואמר תן לי אבני {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ד}} ואין לך <small>(אלא) </small>יציאותך אין שומעין לו {{באר הגולה|ה}} אבל כל זמן שלא פינה אותם אפי' הם בחצירו של זה ואמר לו פנה אותם ויהיו שלך לא קנה חצירו שלא כוון אלא לדחותו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסז
{{מרכז|'''סימן קסז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שתי גינות אחת גבוה מחברתה''' ובו ב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים בגובה עובי הארץ שביניהם {{סמע|א}} כל שהעליון {{נתיבותח|א}} יכול {{באר היטב|א}} לפשוט ידו וליטול אותו {{ביהגרא|א}} מעיקרו הרי הוא שלו {{באר הגולה|ב}} ובלבד שלא {{באר היטב|ב}} יאנוס עצמו {{נתיבותב|א}} והשאר של תחתון: <small>הגה {{ביהגרא|ב}} היתה יד העליון מגיע עד למטה אפ"ה {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} כל שהוא סמוך לקרקע פחות משלשה הוא של מטה ({{באר הגולה|ג}} טור) {{באר הגולה|ד}} היה מגיע לנופו ואין מגיע לעקרו {{סמע|ג}} {{שך|א}} {{נתיבותח|ג}} {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ה}} לא יטול {{באר היטב|ג}} העליון ואם נטל אין מוציאין מידו:</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ד}} {{באר הגולה|ו}} אילן {{נתיבותח|ד}} העומד על {{באר היטב|ד}} המצר אע"פ שהוא נוטה לתוך שדה א' מהם הרי שניהם חולקין בפירותיו {{ביהגרא|ד}} <small>(אבל אם עומד בשדה של אחד מהן ונוטה לשדה אחר הולכין אחר העיקר והכל שלו) (טור וכן כתב התוספות שם):</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסח
{{מרכז|'''סימן קסח'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שטף נהר את זיתיו והמוכר זיתיו לעצים.''' ובו ב"ס}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} שטף הנהר זיתיו ושתלן בתוך שדה חבירו ואמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעין לו בארץ ישראל {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{באר הגולה|ב}} משום יישוב הארץ {{סמע|ב}} אלא יעמדו במקומם {{באר הגולה|ג}} ואם עקרן הנהר בגושיהם {{ביהגרא|א}} <small>(בענין שראויים להתקיים על ידן) (טור) </small>יחלקו הפירות בעל השדה עם בעל <small>(הזתים) </small>{{סמע|ג}} {{נתיבותח|ב}} כל {{באר היטב|א}} שלשה שנים ולאחר שלשה שנים הכל לבעל השדה {{ביהגרא|ב}} {{באר הגולה|ד}} אלא שצריך ליתן לבעל הזיתים דמי הזיתים {{ביהגרא|ג}} כמו שהיו שוים מתחלה כששטפן הנהר {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ה}} ואם לא נעקרם בגושיהן {{סמע|ד}} {{שך|א}} {{נתיבותח|ג}} הכל לבעל הקרקע {{באר היטב|ב}} מיד {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ה}} ואם בא בעל הזיתים ליטול זיתיו בין תוך שלשה בין לאחר שלשה הרשות בידו בחוצה לארץ אבל בארץ ישראל אין שומעין לו וזה נותן לו {{נתיבותח|ד}} דמי זיתיו {{באר הגולה|ז}} כמו שעומדים לימכר לנטיעות {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|ו}} ואם זה אומר לו טול אילנותיך {{סמע|ה}} {{שך|ב}} {{באר היטב|ג}} שומעין לו:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ט}} המוכר זיתיו לעצים {{באר הגולה|י}} אם פסק עמו לקוץ מיד כל הפירות שיעשו {{סמע|ו}} הרי הן לבעל {{באר היטב|ד}} הקרקע ואם התנה עמו לקיץ כל זמן שירצה כל הפירות שיוציאו לבעל העצים {{באר הגולה|כ}} מכר סתם אם עשו {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ה}} {{באר הגולה|יב|•}} פחות {{באר היטב|ה}} מרביעית לסאה חוץ מההוצאה הרי אלו של בעל הזיתים עשו רביעית לסאה {{באר הגולה|ל}} חוץ מההוצאה יחלוקו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קסט
{{מרכז|'''סימן קסט'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''מי שיש לו בור לפנים מבורו וגינה לפנים מגינתו''' ובו ב' סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{באר הגולה|א}} מי שיש לו {{באר היטב|א}} בור לפנים מביתו של חבירו {{ביהגרא|א}} ויש לו דרך עליו אין לו רשות ליכנס שם {{סמע|ב}} {{נתיבותח|א}} אלא {{באר היטב|ב}} ביום בשעה שדרך בני אדם ליכנס {{שך|א}} {{ביהגרא|ב}} {{באר הגולה|ב}} <small>(ודוקא בור {{נתיבותח|ב}} אבל חדר נכנס שם בין ביום בין בלילה) (נ"י פ' המוכר פירות) {{באר הגולה|ג}} ואין לו רשות להכניס בהמותיו שם אלא ממלא ומוציא לחוץ {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} {{באר הגולה|ד}} וכל אחד מהם עושה מפתח לבור שלא יכנס שום אחד מהם אלא מדעת חבירו:</small>
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ה}} מי שיש לו גנה לפנים מגינתו של חבירו אין לו רשות ליכנס בה בלילה {{סמע|ד}} ולא להכניס לתוכה {{באר היטב|ג}} תגרים {{ביהגרא|ג}} <small>(וה"ה לבית שהוא לפנים מבית חבירו) ({{באר הגולה|ו}} נ"י הנ"ל) </small>ולא יכנס מתוכה לשדה אחרת {{ביהגרא|ד}} <small>(אלא אם כן הוא צורך גינתו) (שם בנ"י) {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ד}} {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|ה}} והחיצון זורע את הדרך נתן לו דרך מן הצד מדעת שניהם נכנס בה באיזה שעה שירצה ומכניס לתוכה תגרים אבל לא יכנס מתוכה לשדה אחרת ושניהם (אינם) רשאים לזורעה:</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קע
{{מרכז|'''סימן קע'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''גנות המסתפקות ממעין אחד.''' ובו ב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} חמש גנות המסתפקות ממעין אחד ונתקלקל המעין {{פתש|א}} כולם {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} מתקנות עם העליונה נמצאת התחתונה מתקנת עם כולם ומתקנת לעצמה והעליונה אינה מתקנת אלא לעצמה:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ב}} בני הנהר {{סמע|ב}} {{שך|א}} {{נתיבותח|ב}} {{ביהגרא|א}} משקין {{באר הגולה|ג}} על {{באר היטב|א}} הסדר {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ב}} רצה אחד לסכור כדי שיחזיר לו המים וישקה תחלה ואחר כך יפתח ואחר רוצה להשקות תחלה {{נתיבותח|ג}} כל המתגבר זכה {{באר הגולה|ה}} {{פתש|ב}} ובור שהוא קרוב לאמה {{סמע|ג}} {{ביהגרא|ג}} <small>(והנהר מושך בו על פי הלוכו) ({{באר הגולה|ו}} טור) </small>מתמלא ראשון מפני דרכי שלום {{ביהגרא|ד}} <small>(וי"א דוקא שקדם בור לאמה {{באר הגולה|ז}} אבל איפכא לא) (המגיד פ"ג דשכנים וב"י בשם הרשב"א):</small>
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעא
{{מרכז|'''סימן קעא'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''איזה דבר שהשותפין כופין זה את זה לחלוק וכל דיניו''' ובו י"ז סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} {{סמע|א}} {{ביהגרא|א}} אחד הקונה מחבירו חצי שדהו {{שך|א}} {{ביהגרא|ב}} או {{באר היטב|א}} שנים שקנו מאחד שדה או {{באר היטב|ב}} שירשו או שניתן להם במתנה או שהחזיקו בו מההפקר וביקש אחד מהשותפין לחלוק וליטול חלקו לבדו אם יש באותו קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו ואם אין בו דין חלוקה אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לחלוק {{באר הגולה|ב}} וכן הדין במטלטלין: <small>הגה {{ביהגרא|ג}} ואם היה בו דין חלוקה וקבלו קנין שלא לחלוק {{סמע|ב}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|ג|•}} אינן יכולין {{באר היטב|ג}} לחזור בהן (תשו' רשב"א סי' תתק"ז) {{ביהגרא|ד}} ראובן ושמעון שיש להן מקומות בבית הכנסת זה אצל זה וראובן רוצה לעשות מחיצה ביניהם ולהכניס המחיצה בתוך שלו ושמעון רוצה לעכב באמרו שאם יעשה מחיצה המקום יהיה דחוק {{נתיבותב|ב}} הדין עם ראובן (ב"י סי' קנ"ז בשם הרשב"א והרא"ש כלל ה' סי' ג') {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ב}} {{נתיבותב|ג}} {{ביהגרא|ה}} {{פתש|א}} וכן רבים היושבים על ספסל אחד בבית הכנסת והיושב בראש רוצה להוסיף עוד מקום אחד אצל מקומו והיושב אצלו רוצה למחות באמרו שעכשיו הוא שני אצל הראש {{פתש|ב}} ואם יוסיף יהיה שלישי הדין עמו ויכול למחות (הרא"ש כלל ה' סי' ד') וע' לעיל סי' קס"ב ס"ז מדיני מקומות בבית הכנסת</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ג}} בד"א כשאין א' מהם מכיר את חלקו במקום שהם שותפין בו אלא יד כולם משתמשת בכל מקום אבל אם היה א' מכיר חלקו אע"פ שאין בו דין חלוקה כופה כל אחד מהם את חבירו להבדיל בין חלקו לחלק חבירו {{באר הגולה|ד}} כדי {{סמע|ד}} שלא יזיקו זה את זה {{נתיבותח|ג}} {{באר היטב|ד}} בראיה:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ה}} איזהו דין חלוקה כל שאלו יחלק לפי השותפים {{נתיבותח|ד}} {{סמע|ה}} {{שך|ג}} {{נתיבותב|ד}} יגיע {{באר היטב|ה}} לפחות שבהם חלק ששם הכל קרוי עליו אבל אם אין שם הכל קרוי על החלק אין בו דין חלוקה כיצד {{באר הגולה|ו}} כל חצר שאין בה ד"א על ד"א {{ביהגרא|ז}} {{באר הגולה|ז}} מרובעות {{סמע|ו}} {{באר הגולה|ח}} חוץ מד' אמות {{נתיבותח|ה}} של הפתחים אינה קרויה חצר {{באר הגולה|ט}} וכל שדה שאין בה כדי זריעת ט' קבין אינה קרויה שדה {{סמע|ז}} וכל גנה שאין בה כדי זריעת חצי קב אינה קרויה גנה {{באר הגולה|י}} וכל פרדס שאין בה כדי זריעת ג' קבין אינה קרויה פרדס לפיכך אין חולקין את החצר עד שיהא בה ד' אמות לכל א' וא' מהשותפין ולא את השדה עד שיהא בו זריעת ט' קבין לכל אחד ולא הגנה עד שיהא בה חצי קב לכל א' וא' {{באר הגולה|כ}} (ולא את הפרדס עד שיהא בו בית ג' קבין לכל אחד ואחד) בד"א בא"י וכיוצא בה אבל בבבל וכיוצא בה אין חולקין את השדה {{סמע|ח}} עד שיהא בה {{באר הגולה|ל}} {{נתיבותח|ו}} כדי חרישת יום לזה וכדי חרישת {{באר היטב|ו}} יום לזה {{באר הגולה|מ}} ולא את הפרדס עד שיהא בה ל"ו אילנות לזה ול"ו אילנות לזה כדי עבודת אדם א' ביום א' {{באר הגולה|נ}} ושדה שמשקים אותה בכלי עד שיהא בה כדי שימלא הפועל יום א' לזה ויום א' לזה: <small>הגה {{ביהגרא|ח}} היה בו דין חלוקה ומכר א' מהן לשנים או הורישו לב' בניו ואין לאחד מהן כדי חלוקה אינן יכולין לעכב מלחלוק {{נתיבותב|ה}} דלא עדיפי מגברא דאתו מחמתיה (מרדכי ס"פ השואל וסוף כתובות בשם מהר"מ וטור סי' קע"ד) {{ביהגרא|ט}} היו ד' שותפין ביחד לב' יש להן שיעור חלוקה ולב' אין להן שיעור חלוקה {{סמע|ט}} הב' שיש להן חלוקה נוטלין חלקן והב' האחרים נשארו שותפין ואפי' אמר אחד מאותן שאין בו כדי חלוקה תנו לי ג"כ חלקי וא"כ ישאר לרביעי פחות מכדי חלוקה {{נתיבותח|ז}} וכדי {{באר היטב|ז}} לבטל החלוקה אמר כן אין שומעין לו (תשובת מיי' דקנין סי' י"ד) {{ביהגרא|י}} שלשה שהיו שותפין בבית לשנים היה להן כדי חלוקה ולאחר אין בו כדי חלוקה וקנה א' מן השנים חלקו של האחד שאין לו כדי חלוקה אין יכול לבטל החלוקה אע"פ שהמוכר היה יכול לבטלה (שם מרדכי סוף כתובות)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|יא}} יש מי שאומר שאם יש לו אצלו קרקע {{נתיבותח|ח}} הראוי להצטרף עמו {{סמע|י}} יכול חבירו {{באר היטב|ח}} לכופו לחלוק:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ע}} יש מי שאומר שאם באים לחלוק בית או <small>(חצר) אע"פ שיש בו כדי חלוקה אם אין בו כדי שיגיע לכל א' דרך בפני עצמו שלא יצטרך לעבור על חלק חבירו אין בו דין חלוקה: הגה {{ביהגרא|יג}} וי"א עוד דבעי' ג"כ שיוכל להשתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בכולו כגון אם היה מרחץ או בית הכסא צריך שיהא ג"כ בחלקו (נ"י בשם הרא"ה ות' הרשב"א סי' תתקי"א) {{שך|ד}} {{באר היטב|ט}} {{ביהגרא|יד}} וכן אם רוצים לחלוק בית שיש בו דין חלוקה {{פתש|ג}} והבית יהיה נפסד ונגרע אין יכול לכוף חבירו {{ביהגרא|טו}} כל שנראה לב"ד שההפסד יותר מחומש (תה"ד סי' של"ו) {{ביהגרא|טז}} וכן אם אין בו דין חלוקה ויש חומה רחבה ואם יקלישוה יהיה בו דין חלוקה אם נראה לב"ד שאינו מזיק לבנין כופין זה את זה לחלוק (תשו' מיי' דקנין סי' י"ד) {{ביהגרא|יז}} ובית שיש בו דין חלוקה אם יחלקהו לרחבו אבל אם יחלקהו לארכו לא הוי דין חלוקה חולקין לרחבו (שם ובסי' ר"י) {{ביהגרא|יח}} ואם יש {{נתיבותח|ט}} {{נתיבותב|ו}} בצד אחד בניינים ובצד שני אין כל כך בניינים (או בצד א' ר"ה ובצד א' סימטא) מעלין בכספים עד שיהיו החלקים שוים והכל כדי שלא יצטרכו לשבר הבניינים ולהפסיד {{ביהגרא|יט}} אבל מדעת שניהן עושין כמו שירצו (תשובה הנזכר לעיל סי' ל"ו)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|פ}} אחד מהשותפים {{פתש|ד}} שאמר לחבירו במקום שאין בו דין חלוקה {{ביהגרא|כ}} או בדבר שאי אפשר שיחלוקו כגון שפחה או כלי {{באר הגולה|צ}} {{קצהח|א}} {{פתש|ה}} מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני חלקי בשער הזה הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו {{ביהגרא|כא}} <small>אפי' אמר ליתן בו הרבה יותר מדמיו צריך השני לקנות או למכור (טור בשם הרא"ש ומרדכי ספ"ק דב"ב והמגיד פ"א דשכנים ריב"ש סי' תפ"ג וב"י בשם הרמב"ם ותשובת רמב"ן סי' מ"ג ורש"י ותוס') {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|כב}} </small>אבל אם אין התובע רוצה לקנות {{סמע|יא}} או לא ימצא במה יקנה אינו יכול לכוף את חבירו לקנות ממנו אפי' בשער הזול שהרי חבירו יכול לומר לו איני רוצה שאקנה אלא שאמכור לפיכך {{באר הגולה|ר}} שני אחים אחד עני וא' עשיר שהניח להם אביהם מרחץ או בית הבד {{סמע|יב}} {{נתיבותח|י}} {{נתיבותב|ז}} עשאן האב לשכור השכר לאמצע כל זמן שירצו לעמוד בשותפות <small>(ואין העשיר יכול לומר השכר חלקך דאין דרך לשכור דברים כאלו לחצאין משא"כ בטרקלין) {{באר הגולה|ש}} (המגיד) </small>עשאן האב לעצמו אין יכול לכוף אחיו לשכור אותם אלא משתמשים בהם כדרך שנשתמש אביהם {{סמע|יג}} {{שך|ו}} והרי עשיר {{נתיבותח|יא}} אומר {{באר היטב|י}} לעני קח לך זיתים ובא ועשאם בבית הבד קנה לך עבדים ויבואו וירחצו במרחץ {{באר הגולה|ת}} ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי {{ביהגרא|כג}} והריני לווה וקונה {{סמע|יד}} או מוכר {{באר היטב|יא}} לאחרים וקונין הדין עמו: <small>הגה {{ביהגרא|כד}} וי"א דלא יוכל לומר גוד או אגוד {{סמע|טו}} {{שך|ז}} {{נתיבותב|ח}} כשאין לו מעות רק {{נתיבותח|יב}} צריך למכור {{באר היטב|יב}} (חלקו) (טור בשם י"א מרדכי פ"ק דב"ב) ואין אדם יכול לומר לחבירו גוד או אגוד {{פתש|ו}} בפחות משויו דאם לא כן {{סמע|טז}} {{באר היטב|יג}} ידחוק העשיר את העני למכור את שלו פחות משויו (ב"י בשם הרמ"ה)</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|כה}} אמר כל אחד מהם איני קונה אלא הנני מוכר חלקי {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ט}} מוכרים אותה לאחרים:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|כו}} {{באר הגולה|ב}} אמר כל אחד מהם איני מוכר אלא כל א' מהם רוצה {{פתש|ז}} שיקנה חלק חבירו או שאין אחד מהם רוצה לא לקנות חלק חבירו ולא למכור חלקו אלא ישארו שותפין {{נתיבותב|י}} {{ביהגרא|כז}} אם היה {{נתיבותח|יד}} המקום עשוי לשכור שוכרין אותו וחולקים שכרו: <small>הגה {{ביהגרא|כח}} ויוכל אחד לומר לחבירו או שכרהו אתה בכך או אני אשכרהו בכך כדינא דגוד או אגוד (ריב"ש סי' רכ"ז) {{ביהגרא|כט}} וכל מקום שיכולים להשוות עצמם בדינא דגוד או אגוד עדיף מחלוקות אלו. (טור והמגיד פ"א דשכנים ותשובת רשב"א סי' תתקנ"ו) {{ביהגרא|ל}} {{באר הגולה|ג}} </small>ואם אין המקום עשוי לשכור אם הוא חצר {{סמע|יז}} <small>(או חנות או בית שאי אפשר להם לדור {{באר היטב|יד}} ביחד) [טור] {{פתש|ח}} </small>שוכנים בה שנה שנה שאי אפשר שישכנו שניהם כא' מפני היזק ראיה שהרי אין בה דין חלוקה {{ביהגרא|לא}} ואין אדם עשוי לטרוח כל ל' יום לפנות מחצר לחצר {{באר הגולה|ד}} אלא משנה לשנה: <small>הגה {{ביהגרא|לב}} וי"א דבחצר צריכין להשתמש ביחד דהרי משועבד לכל אחד לביתו המיוחד לו ומהאי טעמא אין בחצר דין גוד או אגוד (טור בשם הרא"ש וב"י בשם הרמב"ן ובשם הרשב"א) {{ביהגרא|לג}} {{סמע|יח}} ודוקא בד' אמות הצריכין לכל פתח או בדרך הצריך לכניסה ויציאה אבל בשאר חצר אמרינן גוד או אגוד (וע' לקמן סעיף י"ז) {{סמע|יט}} {{באר הגולה|ה}} </small>ואם האחד יש לו {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|יא}} שני שלישים והאחד יש לו שליש יטילו שני גורלות א' משנה וא' משנתים ואותו שיש לו שני שלישים ישתמש בו שני שנים רצופות {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|לד}} ואם מרחץ הוא נכנסים בה שניהם תמיד בכל יום {{ביהגרא|לה}} וכן כל דבר שראוי להשתמש בו <small>(ביחד) </small>ואינו עשוי לשכור כגון ספר תורה או מצע אינו יכול לומר לו השתמש אתה יום ואני יום {{סמע|כ}} שהרי אומר לו בכל יום אני רוצה להשתמש בו {{ביהגרא|לו}} {{באר הגולה|ז}} ואם הוא דבר שאין יכולין להשתמש בו כאחד {{סמע|כא}} {{נתיבותח|טז}} חולקין אותו {{באר היטב|טו}} בימים <small>הגה {{ביהגרא|לז}} לא חלקו {{פתש|ט}} והשתמש בו אחד מן השותפין כמה שנים לא יוכל אח"כ האחר לומר אשתמש ג"כ זמן שנשתמשת דכל זמן שלא חלקו כל אחד {{נתיבותח|יז}} {{נתיבותב|יב}} בשלו הוא משתמש (רשב"א סי' תתק"ט)</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{ביהגרא|לח}} {{באר הגולה|ח}} אחד השוכר מחבירו מקצת שדה או חצר שאין בה דין חלוקה או שנים ששכרו מקום אחד בשותפות כל א' מהם יכול לכוף את חבירו ולומר לו או שכור ממני חלקי או השכר לי חלקך ואם יש בה דין חלוקה חולקין {{ביהגרא|לט}} <small>(ויש חולקין וסבירא להו {{סמע|כב}} {{שך|ח}} {{נתיבותח|יח}} דלא שייך חלוקה בדבר השכור לזמן ({{באר הגולה|ט}} טור) וע' {{באר היטב|טז}} לקמן סי' שי"ו {{באר הגולה|י}} ס"ב)</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|מ}} אם אין בו דין חלוקה ואמר האחד נעשה ב' חלקים אחד שיהא בו כשיעור וא' קטן ואני אטול הקטן ואתה טול הגדול ותן לי דמים ששוה יותר הגדול {{סמע|כג}} אינו יכול {{באר היטב|יז}} לכופו {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|מא}} ואפי' אם אמר לו טול אתה הגדול במתנה יכול הלה לומר {{סמע|כד}} אין רצוני {{פתש|י}} לקבל {{באר היטב|יח}} מתנה {{שך|ט}} {{נתיבותח|יט}} {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|מב}} ויש חולקין בזה {{ביהגרא|מג}} {{באר הגולה|נ}} אבל אם אמר לו טול אתה הגדול בשוויו ואני הקטן או אקח אני הגדול בשוויו ואתה טול הקטן ואם תאמר שאינך חפץ בקטן אני אקח הכל שומעין לו אע"פ שאינו מניח את חבירו ליטול {{באר היטב|יט}} הכל:
 
{{אות סעיף|יא}} {{ביהגרא|מד}} {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כ}} {{באר הגולה|ס}} {{באר היטב|כ}} חצר שיש בו שבעה אמות וראובן יש לו ארבע אמות {{שך|י}} ושמעון אין לו אלא שלש {{סמע|כו}} {{נתיבותח|כא}} ואין שמעון רוצה לחלוק {{שך|יא}} יכול ראובן לומר לו אטול חלקי {{נתיבותב|יג}} חוץ {{נתיבותח|כב}} מאמה אחת {{סמע|כז}} {{פתש|יא}} שאשאר {{באר היטב|כא}} שותף בה עמך ואח"כ יאמר לו גוד או אגוד:
 
{{אות סעיף|יב}} {{באר הגולה|ע}} {{ביהגרא|מה}} דינא דגוד או אגוד {{סמע|כח}} אפי' בדבר {{נתיבותב|יד}} שכולו אינו ראוי לאחד הוא {{סמע|כט}} {{נתיבותח|כג}} {{ביהגרא|מו}} <small>ויש {{באר היטב|כב}} חולקין בזה {{באר הגולה|פ}} (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|יג}} {{באר הגולה|צ}} דבר שאין תשמישו שוה כגון שתי שפחות שהאחת יודעת לאפות ולבשל והאחת יודעת לטוות או שני כלים שאין מלאכתן שוה וכל א' צריך לשניהם {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|מז}} אפי' אם דמיהם שוים אין א' יכול לומר לחבירו טול אתה זה ואני השני או איפכא {{סמע|ל}} לפי שכל א' צריך לשניהם {{באר הגולה|ר}} וכן אם יש להם שדה וכרם ואין בשום א' מהם כדי חלוקה אפי' אם דמיהם שוים לא יאמר טול אתה שדה ואני כרם או איפכא {{באר הגולה|ש}} {{ביהגרא|מח}} ואפילו אם יאמר לו גוד או אגוד בשניהם כאחד {{סמע|לא}} {{נתיבותח|כד}} {{באר היטב|כג}} אין שומעין לו אלא אם ירצה יאמר לו בא' מהם גוד או אגוד והשני ישאר בשותפות או יאמר בכל א' זה אחר זה גוד או אגוד {{ביהגרא|מט}} ושני דברים שתשמישן שוה ודמיהן שוין ואין בשום א' מהם כדי חלוקה הא ודאי שיכול לומר כל א' מהם לחבירו גוד או אגוד {{סמע|לב}} <small>(דהיינו שחולקין {{נתיבותח|כה}} אחד נגד חבירו ואחד נוטל {{באר היטב|כד}} אחד והשני שני) (טור) {{באר הגולה|ת}} {{ביהגרא|נ}} </small>והוא הדין לאם אין דמיהם שוים: <small>הגה {{ביהגרא|נא}} ואין חילוק בין אם אחד נותן לשני מה דביני ביני או שאומר לו {{סמע|לג}} שיקח אחד מהן {{נתיבותח|כו}} {{באר היטב|כה}} בלא תוספות דמים והוא יקח השני או להפך (טור) {{סמע|לד}} {{ביהגרא|נב}} {{באר הגולה|א}} </small>ויש מי {{נתיבותח|כז}} שחולק {{באר היטב|כו}} בזה:
 
{{אות סעיף|יד}} {{ביהגרא|נג}} {{באר הגולה|ב}} שני אחים שירשו שני בתים גדולים שיש בכל א' כדי חלוקה והא' אומר נחלוק כל בית בפ"ע והשני אומר לא כי אלא נחלוק {{נתיבותח|כח}} בית כנגד בית {{סמע|לה}} לזה שאמר נחלוק בית כנגד בית שומעין: <small>הגה {{ביהגרא|נד}} {{סמע|לו}} {{שך|יב}} {{נתיבותח|כט}} וכל שכן אם אין בכל {{באר היטב|כז}} בית כדי חלוקה שחולקין בתים כנגד בתים הואיל ותשמישן בשוה וכמו שנתבאר בסמוך (דעת עצמו) והא דבית נגד בית חולקין היינו בדבר שתשמישן שוה {{ביהגרא|נה}} אבל יש אומרים דרוב בתים אין בהם דין חלוקה שאין כל הבתים והחדרים שוין ואין חולקין בית נגד עלייה או חדר שאין תשמישו שוה לו {{ביהגרא|נו}} וכ"ש במקום שיצטרך לסתור בחלונות {{סמע|לז}} או פתחים ולחזור ולבנות שיצטרך להוציא הוצאות שאין חולקין בית אחד (ריב"ש סי' רכ"ז) {{סמע|לח}} {{שך|יג}} {{ביהגרא|נז}} אבל מדברי הרא"ש {{באר היטב|כח}} בתשובה (הביאו הטור בסי' זה סכ"ח) נראה דחולקין בית נגד חנות או מרתף ונ"ל דה"ה נגד חדר או נגד עלייה דזה מקרי תשמישו שוה גם לענין הוצאת הבנין אם נראה לב"ד שאינו מזיק להם כל כך חולקים וכמו שנתבאר לעיל סעיף ה' לענין הפסד הבתים {{ביהגרא|נח}} מיהו לענין גוד או אגוד אין חילוק בין בית או מקום ב"ה או שאר דברים שיוכל לומר על כולו ביחד גא"א (ד"ע ותשובת רשב"א סי' תתקנ"ו) {{ביהגרא|נט}} י"א {{סמע|לט}} דאין דין גוד או אגוד רק בדבר שהגוף שלהן {{פתש|יב}} אבל במשכנתא או {{באר היטב|כט}} כדומה {{נתיבותח|ל}} שעתידין לגבות מעותיהן אין אומרים גוד או אגוד רק חולקים המעות (רבי' ירוחם נכ"ז ח"ב ותשובת רמב"ן סימן ע"ג) ונ"ל דאם משתמשין במשכנתא {{סמע|מ}} {{שך|יד}} הוי {{נתיבותח|לא}} כמו {{באר היטב|ל}} שכירות כמו שנתבאר סעיף ט' דיש חולקין</small>:
 
{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|ס}} {{באר הגולה|ג}} י"א דלא אמרי' גוד או אגוד אלא בנתינת דמים מיד אבל אם אמר גוד ואמתין לך המעות ל' יום או אגוד ותמתין לי המעות ל' יום {{סמע|מא}} {{שך|טו}} {{נתיבותח|לב}} {{נתיבותב|טו}} אין שומעין לו שיכול לומר לו אני נוח לך ואתה קשה ממני:
 
{{אות סעיף|טז}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|סא}} היכא דאין דין חלוקה ויש שם יתומים גדולים וקטנים והגדולים רוצים לחלוק {{באר הגולה|ה}} יש מי שאומר שב"ד מעמידים אפוטרופוס לקטנים ודנים להם גוד או אגוד {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|סב}} וי"א דלא שייך ביתומים גוד או אגוד שאין אפוטרופוס רשאי למכור חלקם:
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|סג}} לא נאמר דין גוד או אגוד {{סמע|מב}} {{נתיבותח|לג}} בד' אמות של פירוק משא {{סמע|מג}} ולא במה שצריכים {{נתיבותח|לד}} ליציאה וביאה ואע"פ שהבתים פתוחים מצד אחד לרשות הרבים שאין אדם עשוי לפרוק משאיו בדרכים לעין כל:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעב
{{מרכז|'''סימן קעב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''בית או חצר איך נותנים ד"א ודין הזבל שבחצר ונתינת האכסניא''' ובו ט סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} חצר {{באר היטב|א}} המתחלקת {{ביהגרא|א}} נותן לכל פתח ד' אמות והשאר חולקי' בשוה {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{ביהגרא|ב}} שכל פתח צריך לפניו ד' {{באר היטב|ב}} אמות לתוך החצר {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ג}} ואפי' שהפתח רחב הרבה נוטל ד"א על פני כל רחבו לתוך אויר החצר {{באר הגולה|ג}} ואם אין הפתח רחב ד' משלים עליו מהצדדים ד' {{סמע|ב}} כדי שיהיה לו {{נתיבותח|ב}} ד' על ד' {{באר הגולה|ד}} ואם יש לא' פתוח לחצר בית שיש לו ב' פתחים ולשני בית שאין לו אלא פתח א' אותו שיש לו ב' פתחים נוטל לכל פתח ארבע אמות כפי מה שהם פתחיו ובעל הפתח אחד אין לו אלא ד' אמות לפני פתחו {{באר הגולה|ה}} בד"א בשנים {{סמע|ג}} שקנו מההפקר כגון שבנו במקום הפקר זה בנה לו בית ופתח בו ב' פתחים וזה בנה לו בית ופתח בו פתח אחד {{נתיבותח|ג}} {{באר היטב|ג}} ואח"כ הקיפו אותם עד שנעשה להם לחצר: <small>הגה {{שך|ב}} {{באר היטב|ד}} {{ביהגרא|ד}} וי"א דהוא הדין אם חלק נכסיו על פיו ונתן לאחד מבניו בית עם שני פתחים ולאחד עם פתח אחד (טור ס"ג בשם רש"י ור"ת) {{סמע|ד}} {{שך|ג}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ה}} </small>אבל שנים {{באר היטב|ה}} {{נתיבותח|ד}} שקנו או שירשו קנו וירשו בשוה חלק כחלק בין בבתים בין בחצר ולא יטול האחד יותר מחבירו כלום ואפי' אם קדמו וחלקו הבתים קודם חלוקת החצר לא אמרינן אותו שעלה לחלקו הבית שיש לו שני פתחים זכה בד' אמות החצר לכל אחד מפתחיו אלא חולקים בשוה:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ז}} בד"א {{סמע|ה}} כששני הבתים שוים וחלקו בית כנגד בית ולא הוצרכו לשום אותם ולהעלות בדמים אבל אם אינם שוים ושמו אותם והעלום בדמים {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ה}} ואותו שהגיע לחלקו הבית שיש בו שני פתחים {{באר הגולה|ח}} נתן לחבירו הדמים ששוה יותר על שלו {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ו}} בכלל זה העילוי ג"כ ד' אמות שבחצר וזכה בהם כמו שזכה במה שביתו שוה יותר משל האחר {{ביהגרא|ז}} אע"פ שבעוד שלא חלקו לא היו הד' אמות שלו לגמרי אלא לפרק בו משאו וחבירו היה משתמש בו ג"כ כשהיה מוצא אותם פנויים {{ביהגרא|ח}} עתה שחלקו הם שלו לגמרי: <small>הגה {{ביהגרא|ט}} וכל זה מיירי {{נתיבותח|ז}} בסתם חצירות {{נתיבותב|א}} אבל חצר שיש לכל אחד חלק ידוע כל אחד אינו נוטל אלא כפי מה שיש לו ואם מגיע לכל אחד לפני ביתו ד' אמות על ד' אמות חולקין בין אם יש לבית פתחים הרבה או לא (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ט}} בית שיש לו פתחים רבים מכל רוחותיו יש לו ארבע אמות לכל רוח {{סמע|ח}} ואם {{נתיבותח|ח}} {{באר היטב|ו}} ייחד לו פתח אין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|י}}  אכסדרה <small>(פי' מקום שיש לו ג' דפנות והצד הרביעי כלו פתוח כעין דלת) {{סמע|ט}} </small>אם אפשר לו {{באר היטב|ז}} להכנס בתוכו במשאו {{סמע|י}} אין לה ארבע אמות {{ביהגרא|י}} <small>(ואם הוא {{נתיבותח|ט}} לפני הבית ואין באכסדרה ארבע משלים עליה מן החצר שיהא ד' ועולות {{באר הגולה|יא|•}} לד' שלפני פתח הבית) (טור בשם ר"י) {{ביהגרא|יא}} </small>ואם לאו יש לה ד' אמות שלא אמרו שיש לכל פתח ארבע אמות אלא לפרק שם משאו {{סמע|יא}} {{נתיבותח|י}} {{באר הגולה|כ}} בית שער <small>(פי' בית {{באר היטב|ח}} קטן שלפני פתח טרקלין וקורין לה פורקא בלע"ז רש"י) {{סמע|יב}} </small>או {{נתיבותח|יא}} מרפסת <small>(פי' מקום גבוה בחצר הבית והרבה פתחי עליות פתוחין לה) </small>יש להם ארבע אמות היו חמשה בתים פתחים למרפסת והמרפסת פתוחה לחצר אין לה אלא ד' אמות:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ל}} {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יב}} לול של תרנגולים {{נתיבותח|יג}} {{באר היטב|ט}} {{סמע|יד}} אין לה ד' אמות:
 
{{אות סעיף|ו}} בית חציו מקורה וחציו אינו מקורה {{סמע|טו}} בין שקירויו {{באר היטב|י}} לפנים {{באר הגולה|מ}} בין {{נתיבותח|יד}} שקירויו לחוץ אין לה ד' אמות {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|יב}} ודוקא כשיש ד"א על ד"א במה שאינו מקורה:
 
{{אות סעיף|ז}} {{סמע|טז}} {{באר הגולה|ס}} בית סתום {{באר הגולה|ע}} יש לו ד' אמות {{באר הגולה|פ}} פרץ את פצימיו אין לו ארבע אמות: <small>הגה שלפני הפתח אבל יש {{ביהגרא|יג}} לו חלק בחצר {{סמע|יז}} מאחר שהיה שם {{נתיבותח|טו}} פתח בתחלה (ריב"ש סי' רמ"ח)</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{סמע|יח}} {{באר הגולה|צ}} בית שאין לו ד' אמות על ד' אמות אין לו ד' אמות בחצר כנגד הפתח אלא אם יש בחצר {{באר הגולה|ק}} ד' אמות לזה וד' אמות לזה {{סמע|יט}} עד פתח הבית הזה חולקין:
 
{{אות סעיף|ט}} {{סמע|כ}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|ר}} הזבל של חצר מתחלק לפי הפתחים {{באר הגולה|ש}} אבל {{באר היטב|יא}} {{פתש|א}} אכסניא של מלך לפי בני אדם {{נתיבותח|טז}} {{ביהגרא|יד}} <small>(פי' הזבל שמניחין בחצר {{ביהגרא|טו}} וי"א לענין שצריכים לתת להן אכסניא) (טור וב"י ב' הדעות)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעג
{{מרכז|'''סימן קעג'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שותפים או אחים שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה וחלוקת ספרים ושאין להם חזקה זה על זה''' ובו ד סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} השותפין שרצו {{באר היטב|א}} לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה אע"פ שהם מפסידין את שמו חולקין ובכתבי הקדש {{באר הגולה|ב}} דהיינו כ"ד ספרים {{ביהגרא|א}} שהם כתובים בגליון כספר תורה שלנו {{באר הגולה|ג}} אם הם בכרך אחד אין חולקין {{סמע|א}} <small>(שהוא בזיון לספרים {{באר היטב|ב}} לחלקן מכרך אחד (טור) {{ביהגרא|ב}} אע"פ שאם היו של אחד מותר לחתכן) (הגהות אשיר"י) </small>ואם הם בשתי כריכות {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ג}} אם הם שני ענינים {{סמע|ב}} {{נתיבותח|א}} אין בו דינא דגוד או אגוד ואם הם ענין א' אומרים בו גוד או אגוד <small>(וע' לעיל סי' קע"א סעיף י"ג)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ה}} {{פתש|א}} אם חלקו בגורל לאחר שעלה הגורל לא' מהם {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ב}} {{באר הגולה|ו}} נתקיימה החלוקה {{באר היטב|ג}} לכולם: <small>הגה {{פתש|ב}} {{ביהגרא|ד}} מיהו הרא"ש כתב (בתשובה והביאו הטור) דאין הגורל קונה {{סמע|ה}} רק מברר החלקים ואם החזיק אחד בחלקו החלוקה קיימת {{באר הגולה|ז}} וע"ל סי' קנ"ז סעיף ב'</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ח}} האחים שחלקו {{סמע|ו}} הרי הם {{נתיבותח|ג}} כלקוחות זה מזה {{סמע|ז}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|ד}} {{פתש|ג}} ואין להם זה על זה {{באר היטב|ד}} דרך ולא סולמות ולא {{באר היטב|ה}} חלונות ולא {{נתיבותב|א}} אמת המים שכיון שחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו {{סמע|ח}} אע"פ שהיה {{באר היטב|ו}} מקודם {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|ה}} וה"ה לשנים שקנו שדה כא' וחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|י}} אבל ב' שקנו שדה משני אנשים או משני אחים {{באר הגולה|כ}} כשהיה נודע חלק כל אחד והיו מחזיקים בנזקים אלו אין לא' מהם להפסיק אמת המים ולא לשנות דבר מהנזקים שהחזיקו בהם המוכרים: <small>הגה {{ביהגרא|ז}} שנים שחלקו חצר ונשאר באר מים חיים בחלק א' מהן ונשאר רשות לשני לשמש בו {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ה}} ונתקלקל הבאר על שניהן לתקנו {{נתיבותב|ב}} {{נתיבותח|ו}} ואם נפל אזלא חזקת הב' לענין הזה דאין לו עוד דרך לשאוב משם אבל מקום הבאר לשניהם {{סמע|י}} {{ביהגרא|ח}} אבל אם חלקו ונשאר הבאר מתחלה לאחד בלבד (אלא) שנתן רשות לשני לשאוב משם אם נפל {{פתש|ד}} אזלא חזקתו לגמרי ואין לו עוד חלק בבאר אפי' חזר ותקנו (ב"י בשם הרשב"א{{באר הגולה|ל}} )</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|מ}} אחים שחלקו ועלה חלק א' מהם כרם ולשני שדה הלבן {{סמע|יא}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|ז}} {{ביהגרא|ט}} יש לבעל {{באר היטב|ז}} הכרם ד' אמות בשדה הלבן {{באר הגולה|נ}} להפך בו מחרישתו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעד
{{מרכז|'''סימן קעד'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''אחים או שותפי' או בכור שבאי' לחלוק''' ובו ה"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|א}} האחין או השותפין שבאו לחלוק השדה וליטול כל אחד חלקו {{סמע|א}} אם היתה כולה שוה לגמרי {{סמע|ב}} {{ביהגרא|ב}} חולקין לפי המדה בלבד {{ביהגרא|ג}} ואם אמר א' תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשד' אחר שלי ויהיה הכל שדה א' שומעין לו {{שך|א}} וכופה אותו על זה שעיכוב בדבר זה {{סמע|ג}} מדת סדום היא {{סמע|ד}} {{ביהגרא|ד}} <small>(וי"א {{נתיבותח|א}} דאין שומעין {{באר היטב|א}} לו {{סמע|ה}} {{נתיבותב|א}} אלא צריך להעלות בדמים עד שיתרצו חביריו) (טור בשם הרא"ש) {{שך|ב}} {{פתש|א}} {{ביהגרא|ה}} ויש אומרים דהוי {{באר היטב|ב}} ספק וכל דאלים גבר (מרדכי סוף פ"ק דב"ב בשם מהר"ם) {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ו}} </small>אבל אם היה חלק ממנה טוב או קרוב לנהר יותר {{סמע|ו}} {{ביהגרא|ז}} או קרוב לדרך ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו אלא נוטל בגורל {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ח}} אמר להם תנו בשומא שלי מצד זה חצי מדתה {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ב}} מהצד הרע {{באר הגולה|ד|•}} וטול אתה {{נתיבותב|ב}} מהצד הטוב כדי שיהא חלקי סמוך לשדה שלי {{באר היטב|ג}} שומעין לו: {{ביהגרא|ט}} <small>הגה היו בכאן שני שדות האחד אומר לחלוק כל שדה ושדה והאחד אומר לחלוק שדה כנגד שדה {{סמע|ח}} שומעין לזה שאומר לחלוק שדה כנגד שדה {{ביהגרא|י}} ודוקא ששתיהן שוות ואין נפקותא בחלוקת השדות לחצאין {{סמע|ט}} אבל אם האחד טובה בשום צד {{סמע|י}} או שאחד יש לו {{באר היטב|ד}} מצר אצל השדות {{שך|ג}} חולקין כל שדה לשנים (טור ס"ג)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ד}} הבכור שחלק {{סמע|יא}} נוטל {{נתיבותח|ג}} ב' חלקים שלו {{באר היטב|ה}} כאחד {{סמע|יב}} {{באר הגולה|ה}} אבל {{נתיבותח|ד}} {{באר היטב|ו}} היבם שחלק עם אחיו בנכסי האב נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל אם עלו במקום א' עלו ואם עלו בב' מקומות עלו: <small>הגה {{ביהגרא|יא}} וי"א דדוקא שהיו החלקים שווים אבל אם היה אחד טוב מחבירו אפי' {{באר היטב|ז}} בכור אינו נוטל חלקו ביחד {{סמע|יג}} וכן אם היה לפשוט שדה במצר {{באר היטב|ח}} אלו השדות (טור והרא"ש והמגיד פי"ב דשכנים בשם שאר מפרשים)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|ו}} ארץ {{באר היטב|ט}} מרובעת {{סמע|יד}} שהיה הנהר מקיף לה מזרח וצפון והדרך דרום ומערב חולקין אות' באלכסון כדי שיגיע לזה נהר ודרך ולזה נהר ודרך {{באר הגולה|ז}} ואם אמר {{סמע|טו}} {{באר היטב|י}} תנו לי החצי שמצד זה שהוא בצד שדי שומעין לו {{נתיבותח|ה}} כללו של דבר כל דבר שהוא טוב לזה ואין על חבירו הפסד כלל כופין אותו לעשות:
 
{{אות סעיף|ד}} {{סמע|טז}} {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ח}} ב' שקנו שדה בשותפות א' שליש וא' ב' שלישים כשחולקים נוטל ב' שלישים ביחד כיון שקנו אותה כאחד {{באר הגולה|ט}} אבל ג' שקנו שדה בשותפות ושוב קנה הא' חלק חבירו כשבאים לחלוק אינו יכול {{באר היטב|יא}} לכוף את חבירו שיתן לו שני חלקים ביחד כיון ששני החלקים לא היו מתחלה שלו אלא בא מכחו ומכח אחיו שקנה ממנו שליש: <small>הגה {{ביהגרא|יג}} שני אחין שמתו ולכל אחד שני בנים ובאין לחלוק השדה שהיה של אביהן וב' הבנים של אחד מהן רוצים להיות שותפין והאחרים רוצים לחלוק חולקין השדה לד' חלקים ונותנים לאלו השנים חלקן ביחד ולאחרים כל אחד לבדו (רבי ירוחם נכ"ז ח"ב) אבל אם היו מתחילה ד' אחין שלא באו השנים מכח א' אין נותנין להם חלקן ביחד (מרדכי פרק שני דייני גזירות בשם מוהר"ם) וי"א דאפי' בכה"ג נותנין להם ביחד דכופין על מדת סדום (כן משמע מר' ירוחם הנ"ל)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|י}} {{סמע|יז}} {{ביהגרא|יד}} האחים שבאו לחלוק ושמו החלקים זה כנגד זה ובאו להטיל שלשה גורלות וא' מהם חפץ בא' מן החלקים ומעלה אותה ואומר אני אתן בו יותר כך וכך על מה ששמאוהו או אתם תקחו אותו בכך וכך שומעין לו ואם אינם רוצים באותו עילוי יטלנו הוא בלא גורל {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|טו}} ויש חולקים:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעה
{{מרכז|'''סימן קעה'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''אחין שרצו לחלק וכל דיני דבר מצרא''' ובו ס"ג סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|א}} לא היו כאן כל האחים ואותו שלפנינו מבקש לחלוק {{ביהגרא|ב}} חולק בפני שלשה {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ג}} אפילו הם הדיוטות {{ביהגרא|ד}} ובלבד שיהיו נאמנים ובקיאים בשומא ואם חלק בפחות משלשה לא עשה כלום {{באר הגולה|ג}} ואם היו מעות {{סמע|א}} וכולם {{באר היטב|א}} {{ביהגרא|ה}} מטבע אחד {{ביהגרא|ו}} ושוים א"צ שלשה אלא שנים {{באר היטב|ב}} לראיה בעלמא: <small>הגה {{ביהגרא|ז}} וכן אם היו הנכסים מופקדים ביד אח' ובאו מקצת האחין {{סמע|ב}} {{נתיבותח|א}} נותנין להן חלקן בדרך הנזכר (מרדכי פ' המפקיד וע"ל סי' ע"ז ס"ט)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ח}} אם אחר שחלק זה בפני ג' שלא בפני אחיו ובא אחיו ואמר אותו החלק שוה בעיני יותר ואני מוסיף דמים יותר ממה ששמתם אותו {{שך|א}} {{נתיבותח|ב}} שומעין לו לבטל החלוקה {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|ט}} אבל אם בא {{סמע|ג}} לבטל {{באר היטב|ג}} החלוקה בלא טענה ולומר נפיל גורל אחר אין שומעין לו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{שך|ב}} שני {{באר היטב|ד}} אחים שחלקו {{קצהח|א}} ואח"כ בא אח שלא היו יודעים בו {{באר הגולה|ו}} {{פתש|א}} בטלה החלוקה {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|י}} ואפי' שהי' להם שלשה שדות ונטל כל א' מהם אחת מהן והשלישית חלוקה ביניהם וכשבא האח השלישי {{סמע|ד}} נפל חלקו באותה שחלקו ביניהם לא נאמר ישאר כל א' מהם בשלו אלא איזה מהם שירצה {{שך|ג}} יכול {{באר היטב|ה}} לבטל כל החלוקה ויפילו גורל אחד לכולם {{באר הגולה|ח}} ואפי' נתרצה האח השלישי ליטול מעט מזה ומעט מזה בלא גורל אפי' הכי יכול כל א' מהשנים לבטל החלוקה כיון שהיתה בטעות:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ט}} וכן אם בא ב"ח של אביהם וגבה חובו מחלקו של א' מהם {{סמע|ה}} {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|יא}} כגון {{נתיבותח|ג}} שעשאו {{באר היטב|ו}} אפותיקי בטלה החלוקה וחולקין חלוקה אחרת:
 
{{אות סעיף|ה}} {{סמע|ו}} {{שך|ד}} {{נתיבותח|ד}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|יב}} אחד מן האחים או {{פתש|ב}} השותפין שמכר חלקו לאחד שאר האחין או השותפין מסלקין {{באר היטב|ז}} ללוקח {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|יג}} ויש אומרים שאפי' {{שך|ה}} אם הוא מצרן {{באר היטב|ח}} {{פתש|ג}} מסלקו השותף <small>(או האחין וכן עיקר):</small>
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|מ}} המוכר קרקעו לאחר בין שמכרה הוא {{ביהגרא|יד}} בין שמכר שלוחו {{באר הגולה|נ}} בין שמכרו ב"ד יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|ס}} ואפי' הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר והמצרן עם הארץ ורחוק מן המוכר המצרן קודם ומסלק את הלוקח: <small>הגה {{ביהגרא|טז}} ואפי' אם אומר המוכר קודם שאמכור למצרן לא אמכור {{באר היטב|ט}} כלל אפ"ה קנה המצרן {{סמע|ז}} בעל כרחו של {{באר היטב|י}} מוכר [תשובת מיימוני ס' קנין סי' ל"ב] </small>וזה הלוקח הרחוק {{באר הגולה|ע}} {{ביהגרא|יז}} חשוב כשלוחו לכל דבר ועידי הקנין של לוקח יכתבו שטר בשם המצרן {{ביהגרא|יח}} ואין צריכים קנין אחר וכן אם {{באר הגולה|פ}} הוקרה צריך ליתנה לו כמו שקנאה ואם הוזלה צריך ליקח אותה כמו שקנאה {{סמע|ח}} אם חפץ בה {{ביהגרא|יט}} ואם תיקן בה והשביחה {{באר הגולה|צ}} ה"ל כיורד {{ביהגרא|כ}} ברשות ושמין לו {{סמע|ט}} וידו על העליונה {{ביהגרא|כא}} ואי בתר דתבעיה (השביחה) ה"ל כיורד שלא ברשות {{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|ק}} ואם עקר ממנה נטיעות או קלקל {{סמע|י}} מנכה לו מן הדמים מה שקלקל ואפי' קלקל קודם שיבא {{באר היטב|יא}} המצרן {{באר הגולה|ר}} {{ביהגרא|כג}} ואם אכל פירות אותם שאכל אחר שבא והביא מעות לסלקו צריך לשלם ושאכל קודם אינו צריך לשלם {{באר הגולה|ש}} {{ביהגרא|כד}} ואם לוה הלוקח קודם שבא המצרן {{סמע|יא}} {{נתיבותח|ה}} אין שעבוד {{באר היטב|יב}} הבע"ח חל עליו ואינו טורף מהמצרן:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|ת}} קנאה הלוקח במנה והיא שוה ק"ק אם היה נותנה כן לכל אדם כגון שמוכר מחמת דוחק לא יתן לו המצרן אלא מנה ואם לא הי' נותנה כן לאחר צריך ליתן לו ק"ק {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|כה}} ואם טען הלוקח שלא היה נותנה כן לאחר והמצרן אומר שהיה נותנה כן לאחר {{סמע|יב}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|ו}} {{באר הגולה|ב}} על המצרן להביא {{באר היטב|יג}} ראיה:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|כו}} אם מכרה לו {{סמע|יג}} {{נתיבותח|ז}} בהמתנה לית בה משום דינא דבר מצרן אא"כ המצרן {{פתש|ד}} רוצה לפרוע מיד: <small>הגה או שאין המוכר מקפיד ורוצה להמתין למצרן (ד"ע לדעת הטור והרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{סמע|יד}} {{נתיבותח|ח}} {{באר הגולה|ד}} קנאה במאתים ואינו שוה אלא מנה {{פתש|ה}} אם המצרן חפץ בה צריך ליתן לו ק"ק {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|כז}} ואם טען המצרן {{פתש|ו}} שעשו קנוניא ביניהם {{שך|ז}} {{נתיבותח|ט}} {{פתש|ז}} נשבע הלוקח {{באר הגולה|ו}} בנקיטת חפץ {{באר היטב|יד}} ונוטל ק"ק {{ביהגרא|כח}} ואם היו שם עדים שנתן ק"ק והמצרן טוען שאמנה היתה בינו ובין המוכר {{סמע|טו}} {{שך|ח}} {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|כט}} והוא יודע {{באר היטב|טו}} בודאי שלא לקחו ממנו אלא במנה נותן לו דמים כפי מה שהעדים מעידים ומסלקו ומשביעו שלקחו בק"ק ונפטר: <small>הגה {{שך|ט}} {{ביהגרא|ל}} גבאה בחובו אינו צריך ליתן לו רק {{סמע|טז}} {{נתיבותח|י}} כפי {{באר היטב|טז}} שומת בית דין הקרקע אע"פ שהחוב היה יותר (ריב"ש סי' תת"ג)</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|לא}} המוכר על תנאי בין שהתנה מוכר {{סמע|יז}} בין שהתנה לוקח אין בעל המצר יכול לסלקו {{סמע|יח}} {{נתיבותב|א}} {{נתיבותח|יא}} עד {{באר היטב|יז}} שיתקיימו התנאים ויזכה הלוקח בקרקע ולא תשאר בה עילה כלל ואח"כ יסלק אותו:
 
{{אות סעיף|יא}} {{באר הגולה|ט}} היה לשדה הנמכר ד' המצרנים מד' רוחותיו יד כולם שוה בה {{סמע|יט}} ויחלקוה באלכסון כדי שיגיע לכל א' חלק על פני כל שדהו {{ביהגרא|לב}} ואם היה ה' מצרנים כגון שהיו שלש משלש רוחותיו וברוח הד' שנים {{באר הגולה|י}} אותם השנים חשובים כא' ונוטלין בין שניהן חלק אחד כאחד מהחלקים שנוטלים השלשה בד"א כשבאו כאחד {{באר הגולה|כ}} אבל אם קדם א' וסילק ללוקח זכה בה הוא לבדו ואפי' היו המצרנים הרבה והיה בהם מי שאינו מצרן {{באר הגולה|ל}} אלא בחלק קטן מאד {{ביהגרא|לג}} אם קדם הוא וסילק ללוקח או קדם וקנאה (מהמוכר) זכה בה: <small>הגה {{סמע|כ}} {{נתיבותח|יב}} מיהו {{באר היטב|יח}} לכתחלה ימכור לכולם ביחד (המ"מ פי"ב וב"י בשם תלמידי הרשב"א ושכ"כ בעה"ע) {{שך|י}} ויש {{באר היטב|יט}} חולקין (המגיד פי"ב די"א כן) ואם קדם אחד מהן לקנות והאחרים טוענין שגם הם רצו לקנותו {{ביהגרא|לד}} רק שזה {{באר היטב|כ}} גזם להם להזיק והיה בידו לעשות ויש להם עדים על כך {{נתיבותב|ב}} כשיסורו אונסן יכולין לסלקו מחלקן (ב"י בשם רשב"א ות' רשב"א סי' תתק"ו) וע' לקמן סי' זה סעיף ל"ג: {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|לה}} </small>באו קצת מהמצרנים וקצתם במדינה אחרת אלו שבכאן מסלקין ללוקח והיא שלהם לבדם:
 
{{אות סעיף|יב}} {{שך|יא}} {{ביהגרא|לו}} {{באר הגולה|נ}} היו {{באר היטב|כא}} הרבה שותפין לרוח אחת לשדה הנמכרת כל א' מהם יכול לסלק ללוקח {{ביהגרא|לז}} ואם קדם אחד מהם וסילקו זכה הוא ואין שאר השותפין יכולין לערער {{באר הגולה|ס}} ולא עוד אלא אפילו היה מצד א' לשדה הנמכרת שדה משותף בין שנים ומצד א' אצלה שדה של אדם אחר וקנאה א' מהשותפין בשדה שאצל השדה הנמכרת אין בעל השדה שבצד א' יכול לומר לאותו שקנאה אני מצרן ודאי ואתה ספק דשמא יפול חלקך לצד אחר אלא חשוב ודאי כמוהו כיון שיש לו חלק בכל השדה וכיון שקדם זכה {{סמע|כא}} {{ביהגרא|לח}} {{באר הגולה|ע}} וה"ה שאם קנאה איניש דעלמא שא' מהמצרנים יכול לסלקו אע"פ שיש לו שותף ואין הלוקח יכול לומר לו שמא יפול חלקך מצד אחר {{ביהגרא|לט}} וכן שדה הנמכרת של שנים ומכר א' מהם חלקו לאחר המצרן מסלקו ואין הלוקח יכול לומר כיון שאין החלק שקניתי מסויים שמא יפול חלקו מצד אחר שאינו מצד השדה שלך:
 
{{אות סעיף|יג}} {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|מ}} א' שלקח משנים שדה אחת ובא המצרן לסלקו מחציו שלקח מן האחר אינו יכול לסלקו אא"כ מסלקו מכולה או מניחו בכולה: <small>הגה {{שך|יב}} {{קצהח|ב}} ודוקא בשדה אחת {{סמע|כב}} {{נתיבותח|יג}} {{פתש|ח}} אבל {{באר היטב|כב}} שתי שדות יכול לסלקו מאחת {{נתיבותב|ג}} ומניח לו אחת (ב"י בשם תלמידי רשב"א) {{שך|יג}} {{ביהגרא|מא}} </small>אבל {{באר היטב|כג}} המוכר קרקע לשנים יכול המצרן לסלק לשניהם או לסלק האחד ולהניח האחד:
 
{{אות סעיף|יד}} {{שך|יד}} {{ביהגרא|מב}} {{באר הגולה|צ}} בעל בנכסי {{באר היטב|כד}} אשתו יש לו דין מצרנות שאם יש לה קרקע מנכסי מלוג ובאו למכור קרקע שאצלו יכול הבעל לסלק הלוקח {{סמע|כג}} {{ביהגרא|מג}} {{נתיבותח|יד}} אפילו אם קנו מידה שמחלה ללוקח אינו {{באר היטב|כה}} כלום והבעל יכול לסלקו {{ביהגרא|מד}} עמדה היא {{באר הגולה|ק}} וסלקה ללוקח וכן העבד שהיה נושא ונותן בנכסי אדוניו {{שך|טו}} {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|ד}} {{באר היטב|כו}} וסילק את הלוקח אם רצה הבעל או האדון מקיים על ידיהם ואם לא רצה לא יקיים ותחזור ללוקח ויחזיר הדמים:
 
{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|ר}} {{ביהגרא|מה}} המצרן שבא לסלק את הלוקח וקודם שסילקו מכר השדה שיש לו על המצר איבד זכותו {{סמע|כד}} {{פתש|ט}} {{ביהגרא|מו}} וגם הלוקח {{באר היטב|כז}} שקנה ממנו אין לו דין מצרן לסלק הלוקח שקנה סמוך למצר:
 
{{אות סעיף|טז}} {{ביהגרא|מז}} {{באר הגולה|ש}} מי שעשאו בעל הבית שליח למכור שדהו {{סמע|כה}} אף ע"פ שהשליח עצמו מצרן {{סמע|כו}} {{שך|טז}} אינו {{באר היטב|כח}} רשאי לקנות {{ביהגרא|מח}} וכשמכר לאחרים {{סמע|כז}} {{באר הגולה|ת}} אינו יכול {{באר היטב|כט}} לסלק את הלוקח {{סמע|כח}} {{ביהגרא|מט}} <small>וכן מי שחתם על שטר המכירה {{באר היטב|ל}} בעד אינו יכול לסלק ללוקח (ר' ירוחם ני"א ח"ד)</small>:
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|נ}} מת הלוקח קודם שסילקו המצרן {{סמע|כט}} {{נתיבותח|טז}} אינו יכול לסלק ליורש {{באר היטב|לא}} {{ביהגרא|נא}} <small>(ויש חולקין) (טור ונ"י פרק המפקיד וריב"ש סי' תק"א) {{שך|יז}} וכן נ"ל עיקר</small>:
 
{{אות סעיף|יח}} {{ביהגרא|נב}} {{באר הגולה|ב}} נתן הלוקח הקרקע במתנה לאחר {{סמע|ל}} {{נתיבותח|יז}} {{באר היטב|לב}} {{ביהגרא|נג}} שלא באחריות אין המצרן יכול לסלקו {{ביהגרא|נד}} והוא שלא יהא רמאות בדבר {{ביהגרא|נה}} {{שך|יח}} <small>ויש חולקין (טור ונ"י פרק המפקיד) {{באר היטב|לג}} וכנ"ל עיקר</small>:
 
{{אות סעיף|יט}} {{ביהגרא|נו}} {{סמע|לא}} {{נתיבותח|יח}} {{נתיבותב|ה}} {{באר הגולה|ג}} מכרה לוקח ראשון ללוקח שני וכן אם מכרה היורש או המקבל מתנה המצרן {{באר היטב|לד}} מסלק את הלוקח:
 
{{אות סעיף|כ}} {{ביהגרא|נז}} {{סמע|לב}} {{באר הגולה|ד}} טרפה בעל חוב בחובו המצרן מסלקו בין ששמוהו לו בית דין בחובו בין שהגבהו ליה מדעתו ואם ירצה הנטרף לתת הדמים שהיו עליו בחובו {{סמע|לג}} {{נתיבותח|יט}} {{באר היטב|לה}} תחזור לו שדהו לעולם:
 
{{אות סעיף|כא}} בעל חוב של המוכר שטרף מהמצרן {{ביהגרא|נח}} {{באר הגולה|ה}} יש מי שאומר שהמצרן חוזר ונוטל מהלוקח והלוקח נוטל מהמוכר {{ביהגרא|נט}} {{באר הגולה|ו}} וחלקו עליו לומר {{סמע|לד}} {{נתיבותח|כ}} שאין דין המצרן עם הלוקח כלל אלא עם המוכר <small>(וכן {{באר היטב|לו}} נראה עיקר)</small>:
 
{{אות סעיף|כב}} {{באר הגולה|ז}} {{שך|יט}} {{ביהגרא|ס}} יש מי שאומר דמצרן לא יכול {{נתיבותח|כא}} {{סמע|לה}} לאחותי אינשי אחריני {{באר היטב|לז}} בדוכתיה לסלוקי ללוקח בדיני דבר מצרא {{באר הגולה|נב|•}} אלא היכא דאקנה ליה בארעא קמייתא דקא תבע מחמתו והני מילי לאפוקי מיניה דלוקח הוא דלא מפקינן {{ביהגרא|סא}} אבל למהוי בדוכתיה דבר מצרא לאזמוני זוזי ללוקח בזמניה אפי' שדרינהו ע"י שליח שעשאו בעדים בדוכתיה קאי:
{{סמע|לו}} {{באר הגולה|ח}} הביאו המצרן והלוקח כל א' מעותיו אם היו מעותיו של לוקח טובים משל מצרן {{ביהגרא|סב}} או שהיו ממהרים יותר לצאת בהוצא' {{סמע|לז}} או {{באר הגולה|ט}} שאלו צרורין וחתומין ואלו מותרין בטל זכות המצרן {{ביהגרא|סג}} {{באר הגולה|י}} וה"ה אם קדם הלוקח ופרע {{סמע|לח}} אין המצרן יכול לסלקו אלא {{נתיבותח|כב}} {{באר היטב|לח}} בכעין מעותיו: <small>הגה {{ביהגרא|סד}} והוא הדין {{פתש|י}} בכל דבר שיש פסידא למוכר לא תקנו בזה זכות למצרן (טור)</small>:
{{ביהגרא|סה}} {{באר הגולה|כ}} החליף חצר בחצר או בשדה או בכרם או איפכא {{סמע|לט}} {{נתיבותח|כג}} {{באר הגולה|ל}} כיון שהוא קרקע בקרקע אין בו דין בעל המצר <small>(וכן נראה להורות {{סמע|מ}} אף ע"פ שיש מי שחולק) {{באר הגולה|מ}} </small>אבל אם החליף חצר בבהמה או במטלטלין {{באר היטב|לט}} רואין דמי אותו הבהמה או דמי אותן המטלטלין ונותן לו בן המצר ומסלקו {{שך|כ}} וא"י לומר לו {{סמע|מא}} תן לי כמו שלקחתי בו {{ביהגרא|סו}} שהערמה היא זאת ואינה מועלת כלום {{באר הגולה|נ}} וכן כל כיוצא בזה שיראה לדיין שהוא הערמה אינו מבטל כח המצרן:
{{באר הגולה|ס}} אמר המצרן אטרח ואביא מעות לא נטרינן ליה ואיבד זכותו ואם אמר אלך ואביא מעות {{סמע|מב}} אם הוא אמוד {{באר הגולה|ע}} שיש לו ממתינים לו עד שילך ויביא ואם אינו אמוד אין שומעין לו {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|סז}} ויש מי שאומר דאי מקמי דאתא לב"ד או לגבי מוכר לא הוה יודע בהני זביני אי נמי ידע בהני זביני ולא הוה ידע בסכום דמיה כי אמר איזל ואייתי זוזי אף ע"ג דלא אמוד נטרינן ליה ודוקא שיעור דאזיל ואייתי מגו ביתיה אבל טפי לא נטרינן ליה:
{{שך|כא}} {{באר הגולה|צ}} היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר רוצה לזורעה הלוקח זוכה {{סמע|מג}} משום ישוב הארץ ואין בה דין בן המצר {{סמע|מד}} {{באר הגולה|ק}} ויש מי שאומר שאם המצרן רוצה לנוטעה יכול {{באר היטב|מ}} לסלקו:
{{באר הגולה|ר}} היה מפסיק בינו ובין מצר חבירו {{סמע|מה}} {{באר היטב|מא}} רכב דקלים {{ביהגרא|סח}} או בנין גבוה וחזק {{סמע|מו}} או {{באר היטב|מב}} גומא וכיוצא בהם רואים אם יכול להכניס אפי' תלם אחד בתוך הדבר המפסיק עד שיתערבו שתי השדות הרי זה בן מצר שלו ומסלק הלוקח ואם לאו אינו מסלק הלוקח:
{{באר הגולה|ש}} {{סמע|מז}} {{שך|כב}} מכר לו קרקע מעט באמצע שדהו ואח"כ מכר לו קרקע בצד אותה שבאמצע רואים אם אותה המעט שמכר לו תחלה היא עידית או זבורית לגבי זאת הקרקע שמכר לו באחרונה זכה הלוקח ואין בן המצר יכול לסלקו שהרי הוא עצמו בן המצר הוא מפני אותו מעט שקנה באמצע ואם אותו מעט שקנה באמצע כמו זאת שמכר לו בסוף בצדו הרי זה מערים ובן המצר מסלק אותו {{סמע|מח}} {{נתיבותח|כד}} {{באר הגולה|ת}} מהשדה שקנה {{באר היטב|מג}} בסוף: <small>הגה {{ביהגרא|סט}} וכן אם נתן לו מעט קרקע במתנה {{שך|כג}} רואין אם מכר לו אחר כך כל כך ביוקר עד {{באר היטב|מד}} שהבליע המתנה הרי הערים ויוכל בן המצר לסלקו (תשו' מיימוני דקנין סי' ל"ג): הגה {{סמע|מט}} {{ביהגרא|ע}} ואם יש חשש ערמה בדבר מחרימין על ככה וכן בכל דבר שיש לחוש לערמה לדחות בן המיצר מחרימין על כך (הגהות מיימוני פ"ד דשכנים ובית יוסף בשם הגאונים)</small>:
{{שך|כד}} {{באר הגולה|א}} בא הלוקח ונמלך בבן המצר וא"ל הרי פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו אלך ואקח ממנו וא"ל לך וקח {{סמע|נ}} {{נתיבותח|כה}} {{באר הגולה|ב}} לא ביטל {{באר היטב|מה}} זכותו ויש לסלק אותו אחר שיקנה {{סמע|נא}} {{באר הגולה|ג}} אלא אם כן קנו מידו {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|עא}} ויש מי שאומר שאם אמר בפני עדים הוו עלי עדים שנסתלקתי אין צריך יותר שרוצה לומר נסתלקתי {{סמע|נב}} כדין בקנין: <small>הגה {{ביהגרא|עב}} אם אמר הלוקח למצרן לקנות והוא אומר לא בעינא ליה י"א דזכה הלוקח מיד {{סמע|נג}} {{שך|כה}} דאינו נעשה {{נתיבותח|כו}} שלוחו {{באר היטב|מו}} בעל כרחו (ב"י בשם המרדכי)</small>:
{{באר הגולה|ה}} במה דברים אמורים שצריך קנין כשמחל לו קודם שקנה {{סמע|נד}} {{ביהגרא|עג}} אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח {{באר היטב|מז}} {{ביהגרא|עד}} כגון שבא המצרן וסייע אותו {{ביהגרא|עה}} או שכרו ממנו {{ביהגרא|עו}} או שראוהו בונה וסותר כל שהוא {{סמע|נה}} {{נתיבותח|כז}} {{באר היטב|מח}} ומשתמש בו ולא מיחה בו ולא ערער {{ביהגרא|עז}} אף ע"פ שהוא בתוך זמן הראוי לסילוק הרי זה מחל ושוב אינו יכול לסלקו:
{{באר הגולה|ו}} {{פתש|יא}} נמלך המוכר בבן המצר {{סמע|נו}} למכור לו {{נתיבותח|כח}} {{באר היטב|מט}} באותם דמים ואמר ליה זיל זבין לעלמא דלא בעינא ליה לא צריך למקנא מיניה:
{{ביהגרא|עח}} {{סמע|נז}} {{באר הגולה|ז}} אם שהה המצרן {{שך|כו}} שיעור שילך ויביא מעות ויתבענו {{באר היטב|נ}} בדין ולא תבעו איבד זכותו: <small>הגה {{נתיבותח|כט}} {{ביהגרא|עט}} היה אנוס לא אבד זכותו (ב"י) {{ביהגרא|פ}} וכן אם שתק מכח טעות כגון שהיה סבור שדמי המכירה יגיעו לו ואח"כ כשנודע לו {{סמע|נח}} {{נתיבותח|ל}} שיגיעו {{באר הגולה|עה|•}} למצרן שלו בא לסלק הלוקח הדין עמו (תשו' מהרי"ל): {{ביהגרא|פא}} </small>ודוקא משעה {{באר היטב|נא}} שנתגלה המכר לבני העיר והחזיק הלוקח בקרקע אבל אם לקחה בצנעא לא איבד זכותו עד שיתפרסם המכר וישהה אחר כך מלתובעו בדין:
{{באר הגולה|ח}} אם יש עדים {{סמע|נט}} שזה {{באר היטב|נב}} איימו לבן המצר בדבר שיש בידו להזיקו שלא יערער על המקח כשיעבור האונס יכול לסלקו:
{{שך|כז}} {{באר הגולה|ט}} היה בן המצר במדינה {{באר היטב|נג}} אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה או הגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקיעתו שיאמר הקונה לאחר כמה שנים תצא מידי: <small>הגה {{ביהגרא|פב}} וי"א דמ"מ לכתחילה ילך המוכר לפני ב"ד {{סמע|ס}} {{שך|כח}} {{נתיבותח|לא}} שיודיעו לאוהבי או קרובי המצרן אם {{באר היטב|נד}} רוצה לקנות {{באר הגולה|עח|•}} (מרדכי פרק המקבל)</small>:
{{ביהגרא|פג}} {{באר הגולה|י}} היו המצרנים רבים {{סמע|סא}} {{נתיבותח|לב}} ומכר א' מהם זכותו ללוקח אפי' בקנין יכולים האחרים לסלקו:
{{סמע|סב}} מכר {{נתיבותח|לג}} {{באר הגולה|כ}} כל נכסיו לא' אין בעל המצר של שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה {{פתש|יב}} שהרי היא {{באר היטב|נה}} ואחרת קנה כאחד {{סמע|סג}} {{נתיבותח|לד}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|פד}} ואפי' אם המצרן ג"כ רוצה לקנות כל נכסיו בכל מקום שהן {{סמע|סד}} אינו יכול לסלקו:
{{שך|כט}} {{באר הגולה|מ}} מכרה {{סמע|סה}} למי שקנאה הוא ממנו {{סמע|סו}} אין המצרן יכול לסלקו כיון שכבר מכרה לו {{שך|ל}} {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|פה}} וה"ה {{פתש|יג}} אם {{נתיבותח|לה}} מכרה {{באר היטב|נו}} לבן אותו שקנאה הוא ממנו שאין המצרן יכול לסלקו {{ביהגרא|פו}} {{באר הגולה|ס}} ויש מי שחולק במכר לבן: <small>הגה {{ביהגרא|פז}} מיהו לכתחילה אם בא המצרן ובעלים הראשונים ליקח המצרן קודם {{שך|לא}} {{באר היטב|נז}} {{ביהגרא|פח}} ואם בא אדם אחר ליקח אפי' לכתחילה אין הבעלים ראשונים יכולין לעכב (ב"י בשם הר"ן ונ"י והגהות אשירי) {{ביהגרא|פט}} מכר ראובן לשמעון ושמעון ללוי ולוי חזר ומכר לראובן {{שך|לב}} המצרן {{באר היטב|נח}} יכול לסלקו (הגהות אשיר"י)</small>:
{{נתיבותח|לו}} {{באר הגולה|ע}} הקונה {{באר היטב|נט}} מהעכו"ם {{שך|לג}} אין המצרן יכול לסלקו:
{{באר הגולה|פ}} מכרה לעכו"ם {{סמע|סז}} עכו"ם לאו בר דינא דבר מצרא הוא: <small>הגה {{סמע|סח}} הקונה {{נתיבותח|לז}} {{באר היטב|ס}} בצד עכו"ם {{ביהגרא|צ}} י"א דאין המצרן שבצד השני יכול לסלוקי' (ב"י) {{ביהגרא|צא}} וי"א דאין לסמוך על זה {{שך|לד}} אא"כ {{נתיבותח|לח}} יש צד אחר בדבר שאין לסלקו (ת"ה סי' של"ח)</small>:
{{סמע|סט}} {{שך|לה}} {{נתיבותח|לט}} {{באר הגולה|צ}} המוכר לעכו"ם {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|צב}} או {{באר היטב|סא}} שוכר לו משמתין אותו {{פתש|יד}} עד שיקבל עליו {{שך|לו}} כל אונס שיבא מהעכו"ם עד שינהוג העכו"ם עם בן המצר שלו בדיני ישראל בכל {{סמע|ע}} ואם אנסו בדבר שלא כדין {{באר היטב|סב}} ישראל משלם המוכר {{סמע|עא}} {{ביהגרא|צג}} {{נתיבותח|מ}} {{באר הגולה|ר}} <small>ודוקא ששמתוהו תחילה אבל אם לא שמתוהו ואירע לו אונס מן העכו"ם י"א דפטור לשלם (ר"ן ונ"י והמגיד פי"ב {{באר הגולה|ש}} בשם הראב"ד ומרדכי פ' הגוזל קמא וכנ"ל עיקר) {{באר הגולה|ת}} {{ביהגרא|צד}} </small>ואם בא לו היזק מכח שכונת העכו"ם בחיי המוכר (ומת) חייב הבן לשלם ממה שירש מאביו {{ביהגרא|צה}} אבל אם לא בא לו ההיזק אלא לאחר מיתת המוכר {{באר הגולה|א}} יש מי שאומר {{סמע|עב}} {{נתיבותח|מא}} שלא קנסו בנו אחריו:
{{ביהגרא|צו}} {{באר הגולה|ב}} במ"ד אמורים כשיכול למוכרה או לשוכרה לישראל {{סמע|עג}} {{נתיבותח|מב}} {{פתש|טו}} בדמים שנותן העכו"ם אבל אינו חייב למוכרה לישראל {{באר היטב|סג}} בפחות {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|צז}} ואי חזינן שהעכו"ם מכוין לקנות במצר ישראל {{סמע|עד}} {{שך|לז}} כדי {{נתיבותח|מג}} להשחית {{באר היטב|סד}} נחלתו הכל לפי ראות הדיין:
{{סמע|עה}} {{שך|לח}} {{באר הגולה|ד}} המוכר {{נתיבותח|מד}} שדה רע כדי לקנות בדמים {{פתש|טז}} שדה {{באר היטב|סה}} יפה או שמכר מקום רחוק כדי לקנות מקום קרוב {{סמע|עו}} אין בהם דין בן המצר {{באר הגולה|ה}} שמא בנתים שיודע למצרן יקנה אחר אותו שדה שהוא רוצה לקנות:
{{באר הגולה|ו}} מכר כדי ליתן מנת המלך או שמכר לקבורה או {{פתש|יז}} למזון האשה והבנות {{ביהגרא|צח}} <small>(וי"א {{סמע|עז}} דה"ה {{פתש|יח}} למזונות {{באר היטב|סו}} עצמו) (ב"י בשם תלמידי הרשב"א) </small>אין בו דין בן המצר {{באר הגולה|ז}} ואפי' שלוה לצרכי קבור' או למזון האש' והבנות {{סמע|עח}} או שלוה מחבירו לפרוע המס כשמוכר לפרוע למלוה {{באר היטב|סז}} אין בו משום דין המצר {{ביהגרא|צט}} <small>(ואפילו לכתחילה כשבאו לקנות כל הקודם זכה) (רמב"ם פי"ב והג"א בשם ר"ח ובשם תלמידי רשב"א) {{ביהגרא|ק}} ויש אומרים דהמצרן קודם (שם הגהת אשירי בשם רש"י)</small>:
{{ביהגרא|קא}} {{שך|לט}} {{באר הגולה|ח}} {{באר היטב|סח}} טען הלוקח ואמר מפני המס וכיוצא בו מכר לי המוכר ובעל המצר אומר שקר אתה טוען כדי לבטל זכותי על בעל המצר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע הלוקח היסת:
{{ביהגרא|קב}} {{סמע|עט}} {{באר הגולה|ט}} אפי' היה {{נתיבותח|מה}} בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה שמביא בעל המצר {{סמע|פ}} {{שך|מ}} לפיכך אם טען הלוקח ואמר {{באר היטב|סט}} גזלן אתה לשדה זו {{שך|מא}} {{באר היטב|ע}} אריס אתה לשדה זו או שוכר או ממושכן {{סמע|פא}} {{שך|מב}} צריך {{נתיבותח|מו}} בעל המצר להביא {{באר היטב|עא}} ראיה שהוא בעל המצר ושקרקע זו בחזקתו וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה {{ביהגרא|קג}} וכן במקום שהפוסקים חולקין אין מוציאין מיד הלוקח הואיל ומוחזק (תה"ד סי' שכ"ו) {{ביהגרא|קד}} {{פתש|יט}} מיהו לכתחילה יש למכור למצרן (ב"י)</small>:
{{באר הגולה|י}} סלקיה מצרן ללוקח ואח"כ נודע ששדה זו לא היתה של מצרן {{ביהגרא|קה}} יד הלוקח על העליונה רצה מחזיק במעותיו רצה מחזיר למצרן מעותיו וחוזר למקנתו {{ביהגרא|קו}} וחייב לשלם לו כל הפירות שאכל {{ביהגרא|קז}} ואם הנגזל שבא הקרקע עתה לידו רוצה לסלק הלוקח משום דינא דבר מצרא חזינן אי ידע דזבניה {{סמע|פב}} {{נתיבותח|מז}} והיה {{באר היטב|עב}} יכול לסלקיה בעידנא דסלקיה גזלנא ולא סלקיה תו לא יכול לסלוקיה ואי לא ידע ביה מקמי הכי אע"ג דאתי עליה לבתר דסלקיה גזלנא ללוקח לא בטלא מצרנותיה בהכי:
{{באר הגולה|כ}} המוכר {{סמע|פג}} {{שך|מג}} {{נתיבותח|מח}} לאשה או {{באר היטב|עג}} ליתומים קטנים {{ביהגרא|קח}} <small>אבל יתומים גדולים {{ביהגרא|קט}} או {{סמע|פד}} קטנים {{באר היטב|עד}} שאינם יתומים אית בהו משום בר מצרא (ב"י בשם המגיד פי"ב) {{שך|מד}} {{באר היטב|עה}} </small>אין בו משום דינא דבר מצרא {{באר הגולה|ל}} מכר לטומטום ואנדרוגינוס אין המצרן יכול לסלקו {{ביהגרא|קי}} לפי שהם ספק אשה: <small>הגה {{ביהגרא|קיא}} ודוקא אשה שיש לה {{סמע|פה}} {{נתיבותח|מט}} נכסים {{באר היטב|עו}} ידועים או אלמנה שאין לחוש שמערמת וקונה לבעלה ואומרת לעצמה (נ"י פ' המקבל וב"י בשם רשב"א ובשם הרי"ף) {{סמע|פו}} {{ביהגרא|קיב}} {{נתיבותח|נ}} קנתה היא ובעלה {{באר היטב|עז}} ביחד אין יכולין לסלק אפי' הבעל (ריב"ש סי' שס"ט) {{סמע|פז}} {{שך|מה}} {{ביהגרא|קיג}} הקונה {{נתיבותח|נא}} מן {{באר היטב|עח}} האשה י"א {{באר היטב|עט}} דלית בו משום דינא דבר מצרא (ב"י בשם הפוסקים) {{שך|מו}} ודוקא מצרן אינו יכול לסלק אשה {{פתש|כ}} אבל {{באר היטב|פ}} שותף יכול לסלקה {{שך|מז}} {{נתיבותח|נב}} {{ביהגרא|קיד}} דשותף עדיף ממצרן (מהרי"ו)</small>:
{{ביהגרא|קטו}} {{באר הגולה|מ}} קטן שהוא מצרן אם רואים ב"ד שזכות הוא לו יסלקו את הלוקח או יטלו לו חלקו עם שאר המצרנים:
{{באר הגולה|נ}} המוכר לא' מן השותפים שלו {{נתיבותח|נג}} במשא ובמתן {{סמע|פח}} אע"פ שאינו שותפו בקרקע {{באר היטב|פא}} זכה בה ואין שאר שותפין או שאר בני המצר נוטלים עמו: <small>הגה {{ביהגרא|קטז}} אם הלוקח לית לי' ארעא {{סמע|פט}} ודחיקא ליה שעתא והמצרן א"צ לה רק להרווחא בעלמא י"א דלית ביה משום דינא דבר מצרא (תוס' פ"ק דב"ב והגהות מיימוני פי"ב מה' דעות) {{ביהגרא|קיז}} ויש {{באר היטב|פב}} חולקין (תוס' בפ"ק דב"ב והגהת מרדכי שם בשם מוהר"ם) ומדברי מוהר"ם סי' ש"מ ומהרי"ו סי' צ"ט נראה כסברא הראשונה {{ביהגרא|קיח}} ודוקא שהלוקח מן העיר ולא יוכל למצוא בית במקום אחר {{פתש|כא}} אבל בלאו הכי המצרן קודם לכולי עלמא (מהרא"י ומהר"יו סי' צ"ה)</small>:
{{באר הגולה|ע}} כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד מהם אומר אני אקח בדמים אלו ואין אחד מהם בעל המצר {{סמע|צ}} אם היה האחד {{נתיבותח|נד}} מיושבי העיר והאחד משכני השדה שכן העיר קודם שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם שכן וקרוב שכן קודם {{סמע|צא}} {{ביהגרא|קיט}} {{באר הגולה|פ}} קדם א' מהן וקנה {{באר היטב|פג}} זכה ואין חבירו שראוי לקדם לו יכול לסלקו הואיל ואין א' מהם בעל המצר {{באר הגולה|צ}} : <small>הגה {{ביהגרא|קכ}} י"א דלא מיקרי שכן אלא אם הוא חבירו הרגיל עמו {{סמע|צב}} אבל מה {{באר היטב|פד}} שדר אצלו אינו כלום (רבי ירוחם בשם התוס' בהכותב וטור בסי' רנ"ג וכ"כ הרא"ש שם) {{שך|מח}} {{ביהגרא|קכא}} ויש מי {{באר היטב|פה}} שחולק (רש"י ותוס' בהמקבל)</small>:
{{ביהגרא|קכב}} {{שך|מט}} {{באר הגולה|ק}} היה הקרקע של אחד {{באר היטב|פו}} והבנין או האילנות של אחר אם יש לבעל הבנין או בעל האילנות {{באר הגולה|קי|•}} זכות בקרקע כל א' מהם בן המצר של חבירו לפיכך אם מכר אחד מהם חלקו חבירו מסלק הלוקח {{ביהגרא|קכג}} {{סמע|צג}} {{באר הגולה|ר}} אפי' [הלוקח] הוא {{באר היטב|פז}} מצרן {{באר הגולה|ש}} אבל אם אין לבעל האילנות {{שך|נ}} או לבעל הבנין {{באר היטב|פח}} זכות בקרקע {{סמע|צד}} {{באר הגולה|ת}} {{ביהגרא|קכד}} אלא {{נתיבותח|נה}} כל זמן שירצה אומר לו עקור אילניך או הרוס בניינך ומכר בעל הקרקע זכה הלוקח ואין בעל האילנות או בעל הבנין מסלק אותו ואם מכר בעל הבנין או בעל האילן הרי בעל הקרקע מסלק אותו: <small>הגה {{סמע|צה}} {{שך|נא}} {{באר היטב|פט}} {{פתש|כב}} {{ביהגרא|קכה}} הבית והעלייה של שניהם ומכר הא' ביתו למצרן {{נתיבותח|נו}} אין בעל העלייה יכול לסלקו דלא מקרי שותפים זה לזה רק דינן כמצרנים (תשובת הרא"ש כלל צ"ו)</small>:
{{ביהגרא|קכו}} {{באר הגולה|א}} וכן אם נמכר קרקע הסמוך לזה שהקרקע לא' והבנין לאחר בעל הקרקע קודם לבעל הבנין אלא א"כ יש לבעל הבנין זכות בקרקע כמו {{באר היטב|צ}} שנתבאר:
{{ביהגרא|קכז}} {{סמע|צו}} {{שך|נב}} {{באר הגולה|ב}} בכל הקרקעות {{באר היטב|צא}} שבעולם יש דין מצרנות {{סמע|צז}} אבל {{ביהגרא|קכח}} במטלטלין {{באר היטב|צב}} ועבדים אין דין מצרנות {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|קכט}} ומחובר לקרקע כקרקע ויש בו דין מצרנות {{ביהגרא|קל}} <small>(ולכן {{סמע|צח}} יש דין מצרנות {{באר היטב|צג}} בבתים) {{סמע|צט}} {{שך|נג}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|קלא}} </small>וה"ה {{נתיבותח|נז}} {{פתש|כג}} {{באר היטב|צד}} במקומות בית הכנסת: <small>הגה {{ביהגרא|קלב}} י"א דהמוכר מקומות בבית הכנסת בני משפחתו יכולין לסלק המוכר משום פגם משפחה {{ביהגרא|קלג}} וי"ח (מרדכי פרק המוכר פירות ב' הדעות) ונ"ל דהכל לפי {{באר היטב|צה}} הענין דאם היה פגם בזה למשפחה כגון שיושבין משפחות משפחות לבד יש לדון כסברא הראשונה {{סמע|ק}} וכמו שאמרו לענין המוכר {{באר היטב|צו}} קברו וכל כיוצא בזה {{שך|נד}} {{ביהגרא|קלד}} . המלוים ביחד בחנות אין לו דין קרקעות ואין המצרן {{ביהגרא|קלה}} או השותף מסלק הלוקח כמו בקרקעות ודינו כמו מטלטלין {{שך|נה}} {{נתיבותח|נח}} מיהו {{פתש|כד}} אם {{באר היטב|צז}} נראה לב"ד היזק לשותף השני מצי מסלק ליה וכן בכל מטלטלין אע"פ שאין בהם דין מצרנות מ"מ (אם) שותפין (הן) במטלטלין ואחד מכר חלקו יכול השותף השני לסלק הלוקח אם נראה לב"ד שאין השותף השני נוח לו כראשון (מהרי"ק שורש כ' וד"ע)</small>:
{{סמע|קא}} {{באר הגולה|ה}} הנותן {{באר היטב|צח}} מתנה אין בה דין בן המצר {{באר הגולה|ו}} היה כתוב בשטר מתנה {{סמע|קב}} שאחריות מתנה זו על הנותן {{באר היטב|צט}} יש בה דין בן המצר וכמה נותן לו מה שהיה שוה {{באר הגולה|ז}} אמר הלוקח כן הוא והערמה עשינו ומכירה הוא ובכך וכך קניתיה נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כדין השלוחין {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|קלו}} והוא שיטעון {{סמע|קג}} {{נתיבותח|נט}} דמים שהן ראויים או יותר מעט אבל אם אמר על שוה מנה בק"ק קניתי אינו נאמן {{סמע|קד}} {{באר הגולה|ט}} היה כתוב בשטר מתנה וקבלתי עלי אחריות מתנה זו שאם תצא מידו אתן לו ק"ק {{באר היטב|ק}} נותן לו בן המצר ר' ואח"כ מסלקו ואע"פ שאינו שוה אלא מנה:
{{ביהגרא|קלז}} {{באר הגולה|י}} הקדש לעניים אין בו משום דינא דבר מצרא:
{{סמע|קה}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|קלח}} היתה שדה שאצל המצרן {{נתיבותח|ס}} {{באר היטב|קא}} הפקר ובא אחד והחזיק בה אם ימצא כמותה במקום אחר של הפקר להחזיק בה {{סמע|קו}} יכול המצרן לסלקו {{סמע|קז}} {{נתיבותח|סא}} ואם לאו אינו יכול לסלקו:
{{שך|נו}} {{באר הגולה|ל}} {{פתש|כה}} הממשכן שדהו ואח"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו {{סמע|קח}} {{באר היטב|קב}} אין המצרן יכול לסלקו {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|קלט}} אבל אם מכרה הממשכן לאחר אפי' אינו בן המצר אין המלו' יכול להוציא מידו: <small>הגה {{ביהגרא|קמ}} וי"א דאפי' קדם המצרן וקנאה יוכל המלוה לסלקו (טור בשם הרא"ש והמרדכי פרק המקבל וב"י בשם עיטור) וכן נראה לי לדון ולהורות {{ביהגרא|קמא}} והוא שנראה לב"ד שלא היה ערמה בדבר שהלוה למוכר כדי שיסלק המצרן (טור) {{ביהגרא|קמב}} המלוה לעכו"ם על שדהו או ביתו {{פתש|כו}} ובא אחר וקנאו המלוה מסלקו (מרדכי פרק המקבל ותוס' פרק איזהו נשך) {{באר היטב|קג}} {{ביהגרא|קמג}} המלוה על בית {{שך|נז}} ולא הלוה על המרתף שתחתיו אין לו שייכות {{באר היטב|קד}} במרתף {{סמע|קט}} {{נתיבותח|סב}} ואם קנה המרתף המצרן מסלקו (נ"י שם וכן דעת הרא"ש)</small>:
{{ביהגרא|קמד}} {{שך|נח}} {{באר הגולה|נ}} אם בתחלת {{באר היטב|קה}} המשכונא בא המצרן לערער לעכב ולומר אני אלוה לך כי שמא כונתך להערים למכור למלוה אינו יכול לעכב בידו כי יאמר בעל השדה זה נוח לי ואתה קשה ממנו אמנם אם יראה לדיין שיש בו ערמה דוחין את המלוה {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|קמה}} אם שדה הסמוכה למשכונא נמכרת הלוה מעכב על המלוה ואין המלוה מעכב על הלוה {{באר הגולה|ע}} {{ביהגרא|קמו}} ואם אין הלוה חפץ לקנותו וקנאו אחר אפילו אינו בן המצר {{שך|נט}} אין המלוה יכול {{באר היטב|קו}} להוציאו מידו ואם קדם המלוה וקנה בן המצר מוציאו מידו {{סמע|קי}} {{ביהגרא|קמז}} <small>וי"א {{נתיבותח|סג}} דלמלוה דין מצרן {{באר הגולה|קל|•}} (טור בשם הר"י ברצלוני וכ"כ הרא"ש והמגיד בשם הרשב"א פי"ב) {{סמע|קיא}} וכן נראה עיקר</small>:
{{ביהגרא|קמח}} {{שך|ס}} {{באר הגולה|פ}} השוכר בית מחבירו {{סמע|קיב}} {{נתיבותח|סד}} והמצרן רוצה להוציאו מידו {{באר היטב|קז}} לשכרו לעצמו {{שך|סא}} אין שומעין {{באר היטב|קח}} לו:
{{ביהגרא|קמט}} {{באר הגולה|צ}} {{קצהח|ג}} {{פתש|כז}} מי שיש לו בית בשכירות ובית שאצלו נמכר אינו יכול לזכות בו מדין בן המצר {{באר הגולה|ק}} ואם קדם וקנאו בן המצר יכול לסלקו: {{ביהגרא|קנ}} {{שך|סב}} <small>(ויש מי {{באר היטב|קט}} שחולק וסבירא ליה {{סמע|קיג}} {{נתיבותח|סה}} דיש בשכירות דין מצרנות) (טור בשם הרא"ש ור' ירוחם בשם הרשב"א בשם ר"י ברצלוני)</small>:
{{באר הגולה|ר}} שנים ששכרו שדה בשותפות וא' מהם רוצה להשכיר חלקו לאחר והשני רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו {{ביהגרא|קנא}} {{סמע|קיד}} {{שך|סג}} {{באר הגולה|ש}} כיון שהוא {{באר היטב|קי}} שותף בו:
{{ביהגרא|קנב}} {{שך|סד}} {{באר הגולה|ת}} השכיר ביתו לאחד ואח"כ מכרה לו {{סמע|קטו}} אין בן המצר יכול להוציא מידו: <small>הגה {{ביהגרא|קנג}} היה בית וחנות זה על זה ושכרן לשנים ואח"כ בא למכרם כל אחד מצרן {{באר היטב|קיא}} לשלו {{נתיבותח|סו}} ולמה {{שך|סה}} שהוא דר בו (ב"י בשם מעשה שבא לידו)</small>:
{{ביהגרא|קנד}} {{באר הגולה|קלז|•}} השכיר ביתו לאחד ואח"כ מכרה לאחר אפי' אינו בן המצר {{סמע|קטז}} {{נתיבותח|סז}} {{פתש|כח}} אין השוכר יכול להוציאו מידו: <small>הגה {{ביהגרא|קנה}} ראובן היה לו קרקע שמעלה ממנו מס לשמעון לשנה ומכר שמעון המס ללוי וראובן אומר שהוא מצרן אם מכר שמעון ממכר עולם הדין עם ראובן {{ביהגרא|קנו}} ואם לא מכר רק לשנים קצובים אינו אלא כמוכר חוב בעלמא שאין בו מצרנות (ב"י בשם הרשב"א)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעו
{{מרכז|'''סימן קעו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''השיתוף כיצד מתקיים וכיצד נוהגין וכיצד נפרדין ואם מת אחר מהם''' ובו נ"א סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} השותפים שבאו להשתתף {{סמע|א}} אין השיתוף נגמר בדיבור לומר שאם אמר בואו ונשתתף יחד בכך וכך שלא יוכלו לחזור בהם ואינו מתקיים אלא בקנין וכיון שצריך קנין {{סמע|ב}} כל דבר ודבר {{נתיבותב|א}} {{נתיבותח|א}} לפי קניינו מתקיים שיתופו לפיכך {{סמע|ג}} {{ביהגרא|ב}} המטבע שאינו נקנה בחליפין אין השיתוף מתקיים בו בקנין שאפי' קנו מיד שניהם שיביא כל א' מעותיו וישתתף בהם {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ב}} {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ג}} וכתבו {{באר היטב|א}} שטר על זה והעידו עדים אינו מועיל {{באר הגולה|ג}} אלא צריך שיביא כל אחד מעותיו {{ביהגרא|ד}} {{סמע|ה}} {{ביהגרא|ה}} ויטילו מעות שניהם בכיס אחד {{ביהגרא|ו}} ויגביהו שניהם הכיס {{סמע|ו}} {{שך|א}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ז}} ויש מי שאומר {{נתיבותח|ג}} שהוא הדין אם משך כל אחד מעותיו של {{באר היטב|ב}} חבירו מהני {{ביהגרא|ח}} ואפי' לא עשו לא זה ולא זה {{סמע|ז}} {{שך|ב}} {{פתש|א}} אלא {{באר היטב|ג}} נשתתפו {{נתיבותח|ד}} והתחילו לישא וליתן בעסק השיתוף ליקנות או למכור {{באר הגולה|ה}} יש מי שאומר דמהני: <small>[הגה] {{ביהגרא|ט}} מי שהלוה לחבירו מעות ואח"כ אמר ליה יהיו בידיך למחצית שכר ונאנסו בידו חייב בכל האונסין כמו בתחלה {{שך|ג}} {{נתיבותח|ה}} דלא נסתלק {{באר היטב|ד}} משמירתן בדיבור בעלמא (מרדכי פ' החובל)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|ו}} {{שך|ד}} נשתתפו בשאר מטלטלין כיון שקנאו מידם שיביא זה חביתו של יין וזה כדו של דבש והרי נשתתפו בהם נעשו שותפין בהם {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|יא}} וכן אם {{נתיבותח|ו}} {{באר היטב|ה}} ערבו פירותיהם {{נתיבותב|ב}} {{ביהגרא|יב}} או {{קצהח|א}} {{נתיבותח|ז}} ששכרו מקום בשותפות והניח זה כדו וזה חביתו שנשתתפו בהם הרי אלו שותפין בהם {{ביהגרא|יג}} כללו של דבר בכל הדרכים שקונה הלוקח באותן הדרכים עצמם קונין השותפין זה מזה הממון המוטל ביניהם להשתתף בו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|יד}} {{קצהח|ב}} האומנים שנשתתפו באומנות אע"פ שקנו מידם אינם שותפים כיצד שני חייטין או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה אין כאן שותפות כלל {{שך|ה}} {{נתיבותח|ח}} שאין אדם מקנה דבר שלא בא {{באר היטב|ו}} לעולם: <small>הגה {{פתש|ב}} {{ביהגרא|טו}} {{נתיבותח|ט}} וי"א {{סמע|ט}} דיכולין להקנות זה לזה אפי' בדבר שלא בא לעולם (טור בשם {{באר הגולה|ט}} הראב"ד והרא"ש ותשו' רשב"א אלף נ"ז וב"י בשם עיטור) {{ביהגרא|טז}} {{שך|ו}} וי"א {{נתיבותב|ג}} {{סמע|י}} דאפי' קנין אינם {{באר היטב|ז}} צריכין אלא כל מה שמתנים זה עם זה מתקיים אפי' באמירה בעלמא {{שך|ז}} {{נתיבותח|י}} ואינן יכולין לחזור בהן כל זמן השותפות {{באר היטב|ח}} שהתנו (מרדכי פרק הגוזל בתרא והגהות מיימוני פ"ג דשלוחין ופ"י דגזילה וב"י בשם הר"ן) {{ביהגרא|יז}} ויש חולקין ואומרים {{פתש|ג}} שיכולין {{באר היטב|ט}} לחזור בהן {{שך|ח}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ד}} לענין מה שירויחו אח"כ אבל לא {{נתיבותב|ה}} לענין מה שהרויחו כבר ואין נאמנין לומר שכבר חזרו בהן (נ"י פ"ק דב"ב וריב"ש סי' תע"ו בשם הרמב"ן והרשב"א) {{ביהגרא|יח}} וכל זה בשנים שנשתתפו זה עם זה ועוסקין שניהם בשותפות וכל אחד יתן לחבירו מה שירויח ולכן גמרו ומקני אהדדי אבל מי שנותן לחבירו מחצית שכר עיסקא ומתנה שיתן לו כל הרווחים שיגיעו לו אפי' ממקומות אחרים אינו אלא כמתנה בעלמא {{פתש|ד}} ואינו נקנה אלא בקנין גמור (מרדכי פ' השואל והג"א פרק האומנין) {{סמע|יא}} {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|י}} </small>אבל אם היו לוקחים (החייטים) {{באר היטב|י}} הבגדים עצמם ותופרין אותם ומוכרין (או) לוקחים (האורגים) השתי והערב ממעותיהם ואורגים ומוכרים ונשתתפו במעות שלוקחין בו הרי אלו שותפים {{שך|ט}} {{נתיבותב|ו}} וכל מה שירויחו בשכר מלאכתן ומשאם ומתנם הרי אלו {{באר היטב|יא}} לאמצע:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|כ}} {{סמע|יב}} {{באר הגולה|כ}} שותפין {{נתיבותח|יב}} {{באר היטב|יב}} ששמו פירותיהם ונשתתפו בהם {{נתיבותב|ז}} יש להן אונאה זה על זה {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יג}} {{ביהגרא|כא}} עירבו פירות בלא שומא ומכרום ונשאו בדמיהם הרי אלו {{באר היטב|יג}} מחשבין הפירות כמה היו שוים בעת שנשתתפו {{סמע|יד}} ומחשבין השכר או ההפסד:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|ל}} השותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה ש' ונתעסקו כולם בממון סתם {{ביהגרא|כג}} ופיחתו או הותירו {{סמע|טו}} השכר או הפחת ביניהם {{נתיבותב|ח}} בשוה {{נתיבותח|יד}} לפי מנינם {{נתיבותב|ט}} לא לפי המעות {{ביהגרא|כד}} ואפי' לקחו שור {{ביהגרא|כה}} לטביחה {{שך|י}} {{ביהגרא|כו}} שאלו לא מכרוהו [נ"א {{באר הגולה|מ}} טבחוהו] היה נוטל כל אחד מבשרו לפי מעותיו {{פתש|ה}} אם מכרוהו {{באר היטב|יד}} חי ופחתו או הותירו השכר או הפחת לאמצע {{ביהגרא|כז}} בד"א כשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהם אבל אם {{ביהגרא|כח}} המעות קיימים {{פתש|ו}} ועדיין לא הוציאו אותם {{סמע|טז}} ופחתו או הותירו {{פתש|ז}} מחמת {{באר היטב|טו}} המטבע ששינה המלך או אנשי המדינה חולקין השכר או ההפסד לפי המעות {{סמע|יז}} {{שך|יא}} {{נתיבותב|י}} {{ביהגרא|כט}} <small>וכל שכן אם נשתתפו בפירות {{ביהגרא|ל}} {{באר היטב|טז}} ועדיין הן בעין שנוטלין לפי מעותיהן (טור) {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|לא}} </small>ואם התנו ביניהם הכל לפי תנאם בין בריוח בין בהפסד:
 
{{אות סעיף|ו}} {{שך|יב}} {{ביהגרא|לב}} {{באר הגולה|ס}} יש מי שאומר {{באר היטב|יז}} דה"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד {{קצהח|ג}} לשלם מביתו לא כגון אם נשתתפו זה במנה וזה במאתים {{שך|יג}} ונפסד הכל {{נתיבותב|יא}} לא אמרינן שישלם בעל המנה לבעל המאתים {{פתש|ח}} חמשים {{באר היטב|יח}} מביתו {{באר הגולה|ע}} {{פתש|ט}} {{ביהגרא|לג}} יש מי שאומר שאם עלה בו ריוח אחר שהגיע זמן חלוקה שקבעו נוטלין לפי {{באר היטב|יט}} המעות {{ביהגרא|לד}} {{סמע|יח}} והוא הדין אם {{באר היטב|כ}} שינו ממה שהתנו בתחלה {{שך|יד}} נוטלין לפי מעותיהן {{באר הגולה|יז|•}} (ב"י בשם הרי"ף בשערים):
 
{{אות סעיף|ז}} {{ביהגרא|לה}} {{שך|טו}}  {{באר הגולה|פ}} ויש מי {{באר היטב|כא}} שאומר {{נתיבותב|יב}} שאם נגנבו או אבדו {{סמע|יט}} חולקין לפי המעות: <small>הגה {{ביהגרא|לו}} ראובן שהיה לו חוב ואומר לשמעון שיסייע לו בגביית החוב {{סמע|כ}} ויהיה לו שליש {{באר היטב|כב}} הריוח וכן עשו ואח"כ קנו סחורה {{נתיבותב|יג}} הוו להו {{קצהח|ד}} כב' שהטילו לכיס שהרי יש לשמעון חלק בריוח (ב"י בשם הרשב"ץ) ודוקא שקנו אח"כ הסחורה ביחד אדעתא דשותפות אבל אם ראובן הוא הקונה ושמעון סייעו אין לו בריוח כלום שהרי לא נדר לו רק חלק בגביית החוב ולא במה שהרויח אח"כ וא"צ ליתן לו רק כמה שנותנין למסייע לחבירו (ב"י וד"ע) {{ביהגרא|לז}} ראובן ושמעון שנשתתפו להלוות לעכו"ם וראובן נתן לו חלקו ואח"כ אמר העכו"ם שא"צ יותר ואמר ראובן לשמעון שיתן לו חלקו למה שהלוה {{ביהגרא|לח}} ושמעון {{סמע|כא}} דחה אותו ליתנם ובתוך כך נפטר אפ"ה זכו יורשיו בחלק הריוח דהרי לא מחל לראובן אבל אם {{נתיבותב|יד}} אמר שמעון שלא יתן חלקו {{סמע|כב}} {{באר הגולה|צ}} אז שינה בענין השותפות ואבד חלקו מן הריוח (מרדכי פ' מי שהיה נשוי) וע"ל סי' זה סעי' מ"א {{באר הגולה|ק}} </small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|לט}} {{באר הגולה|ר}} השותפין {{סמע|כג}} שומרי {{באר היטב|כג}} שכר הן שאם נגנב או נאבד מהשותפות ברשות אחד מהם חייב באחריותו {{באר הגולה|ש}} בד"א בזמן שכל אחד מתעסק בשותפות זמן ידוע ונגנב לו בזמן שנתעסק בו: <small>הגה {{ביהגרא|מ}} ודוקא שהתנו כן מתחלה אבל {{שך|טז}} {{נתיבותב|טו}} אם א' אינו מחוייב להתעסק רק עושה מנדבת לבו אינו חייב בשמיר' השותפות ולא הוי {{פתש|י}} {{נתיבותח|טו}} רק כשומר {{באר היטב|כד}} חנם (הגהות אלפסי פרק חזקת) {{באר הגולה|ת}} {{ביהגרא|מא}} אבל אם {{נתיבותח|טז}} {{נתיבותב|טז}} התחילו להתעסק {{באר היטב|כה}} ביחד {{סמע|כד}} אפי' אם אח"כ נתעסק בו כל אחד לבדו פטורים {{קצהח|ה}} דשמירה בבעלים היא (ואם חייב בפשיעה ע' לקמן סוף סי' רצ"א) {{סמע|כה}} {{שך|יז}} </small>ואם מתחלה נתעסק בו אחד לבדו ואח"כ נתעסקו בו שניהם ביחד ונגנב {{סמע|כו}} {{שך|יח}} {{באר היטב|כו}} {{נתיבותח|יז}} {{נתיבותב|יז}} הראשון חייב שלא היה השני עמו במלאכתו כשהתחילה שמירתו והב' פטור שהראשון היה עמו במלאכתו כשהתחילה שמירתו: <small>הגה {{שך|יט}} {{נתיבותח|יח}} {{נתיבותב|יח}} {{באר היטב|כז}} חלקו השותפות לגמרי ונשאר ביד א' מהן לפרוע לעכו"ם ואבדו או נגנבו ממנו אין חבירו חייב לשלם לו ההפסד אבל אם נשאר ג"כ לשני מן השותפות הוי שמירה בבעלים וההפסד על שניהם (מהרי"ק שורש קי"ד)</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{ביהגרא|מב}} {{סמע|כז}} {{באר הגולה|א}} אחים שהן שותפין יכול כל אחד למחות בחבירו שלא יקנה דבר לעצמו מהשותפות אם לא ינכה אותו מחלקו ואם לא מיחו וקנו לעצמם {{באר הגולה|ב}} כשבאים לחלוק {{ביהגרא|מג}} שמין הבגדים שעליהם {{ביהגרא|מד}} כפי מה שהם שוים בשעת חלוקה {{סמע|כח}} {{באר הגולה|ג}} אבל אם {{נתיבותח|יט}} כלו לגמרי או אבדו אין מחשבין אותם להם {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|מה}} ואם קנו {{נתיבותח|כ}} {{נתיבותב|יט}} בגדים לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם {{סמע|כט}} {{באר הגולה|ה}} אין שמין אותם {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|מו}} בד"א בבגדי חול אבל בבגדי {{באר היטב|כח}} שבת {{באר הגולה|ז}} שמין להם {{סמע|ל}} {{שך|כ}} {{באר היטב|כט}} {{ביהגרא|מז}} וגדול האחין אף במה שקנה לעצמו אין שמין לו {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|מח}} אבל לכתחלה יכולים למחות בו שלא יקנה: <small>הגה {{שך|כא}} והוא הדין שאר שותפין שאינן אחין (טור ושכ"כ {{באר הגולה|ט}} הרמב"ם) מיהו נ"ל {{סמע|לא}} דאזלינן בזה {{נתיבותח|כא}} אחר {{באר היטב|ל}} המנהג</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|י}} המשתתף עם חבירו בסתם {{ביהגרא|מט}} לא ישנה מנהג המדינה באותה סחורה {{ביהגרא|נ}} ולא ילך למקום אחר {{ביהגרא|נא}} ולא {{באר היטב|לא}} ישתתף בה עם אחרים {{באר הגולה|כ}} {{סמע|לב}} {{שך|כב}} {{נתיבותב|כ}} {{ביהגרא|נב}} ולא יתעסק {{נתיבותח|כב}} בסחורה {{באר היטב|לב}} אחרת {{ביהגרא|נג}} ולא ימכור בהקפה אלא דבר שדרכו {{סמע|לג}} {{נתיבותח|כג}} {{נתיבותב|כא}} להמכר {{באר היטב|לג}} תמיד בהקפה: <small>הגה {{נתיבותח|כד}} {{נתיבותב|כב}} {{ביהגרא|נד}} ואם התרה בו שלא לעשות אפי' בדבר שדרכו בהקפה חייב לשלם (ב"י בשם העיטור) {{ביהגרא|נה}} היו קצת בני אדם מוכרין בהקפה וקצת אינן מוכרין בהקפה לא יקיף בלא דעת חבירו (ב"י בשם רבי ירוחם בשם הגאונים) {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|נו}} וכל שאינו משנה או פושע יעשה בשל חבירו כמו בשלו (מרדכי סוף פ' אלמנה ניזונית) {{ביהגרא|נז}} ונוטל מחבירו חלקו במה שהוציא דכל שותף כיורד ברשות דמי (מרדכי פ' חזקת) {{ביהגרא|נח}} בני חבורה האוכלין יחד וא' אוכל הרבה {{פתש|יא}} יכולין אחרים לסלקו (אגודה דפסחים פ' האשה דף פ"ט) {{נתיבותח|כה}} {{נתיבותב|כג}} {{ביהגרא|נט}} </small>ולא יפקיד ביד אחרים {{ביהגרא|ס}} אלא א"כ התנו בתחלה או שיעשה מדעת חבירו {{ביהגרא|סא}} ואם עבר ועשה שלא מדעת חבירו {{סמע|לד}} ואח"כ הודיעו {{נתיבותח|כו}} {{באר היטב|לד}} והסכים למעשיו {{באר הגולה|מ}} ה"ז פטור {{סמע|לה}} ואין הדברים האלו צריכים קנין {{פתש|יב}} אלא בדברים בלבד {{ביהגרא|סב}} {{באר הגולה|נ}} {{פתש|יג}} ואם <small>(שינה) </small>האחד מכל אלו הדברים שהלך למקום שלא היה לו לילך או פירש בים {{סמע|לו}} {{שך|כג}} {{נתיבותח|כז}} {{נתיבותב|כד}} {{באר הגולה|ס}} או {{באר היטב|לה}} שמכר בהקפה או נשא ונתן בסחורה אחרת וכן כיוצא באלו הדברים כל פחת שיבא {{נתיבותח|כח}} מחמת זה שעבר חייב לשלם לבדו ואם היה שם שכר {{סמע|לז}} {{נתיבותב|כה}} השכר {{באר היטב|לו}} לאמצע:
 
{{אות סעיף|יא}} {{ביהגרא|סג}} {{באר הגולה|ע}} לפיכך הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות ליקח בהם חטים {{ביהגרא|סד}} לסחורה והלך וקנה שעורים או לקנות שעורים וקנה חטים {{שך|כד}} אם פחתו פחתו לזה {{באר היטב|לז}} שעבר ואם הותירו הותירו לאמצע <small>(וע"ל סי' קפ"ג ס"ה) </small>{{ביהגרא|סה}} {{באר הגולה|פ}} וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפו' אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם נשתכר השכר לאמצע {{סמע|לח}} {{ביהגרא|סו}} {{באר הגולה|צ}} אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו אם פחתו פחת לעצמו ואם הרויח הריוח לעצמו {{פתש|יד}} ואם {{באר היטב|לח}} התנו ביניהם הכל לפי התנאי: <small>הגה {{ביהגרא|סז}} ראובן ושמעון שהיו שותפין היה להן {{נתיבותח|כט}} {{נתיבותב|כו}} חוב אצל שר אחד שראובן דר תחתיו והוא עשה החוב ושמעון טוען שראובן יתבע החוב לפי שהוא עשאו וראובן אומר שמתיירא מן השר שהוא דר תחתיו הדין עם ראובן (הרא"ש בתשו' כלל פ"ט סי' א') ועי' לקמן סעיף מ"ז סי' זה {{שך|כה}} {{נתיבותח|ל}} {{נתיבותב|כז}} {{ביהגרא|סח}} ראובן שהלך ופטר חובות של שמעון חבירו ואומר ששמעון צוה לו לעשות אם אמת ששמעון צוה לו ראובן פטור אע"ג דלא א"ל על מנת לפטור {{ביהגרא|סט}} אבל אם שמעון כופר {{ביהגרא|ע}} ויש {{באר היטב|לט}} עדות שהחובות היו שלו וראובן פטרן ראובן {{שך|כו}} {{נתיבותח|לא}} חייב לשלמן ואינו נאמן לומר שברשות שמעון עשה מה שעשה אבל אם אין לשמעון עדות {{פתש|טו}} ראובן נאמן במיגו שהיה יכול לומר שהחובות אינן של שמעון או שהוא לא פטרן (מרדכי פ' החובל בשם מוהר"מ) (וע' לקמן סעיף נ')</small>:
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|עא}} {{באר הגולה|ק}} אחד מהשותפים או המתעסק שעשה סחורה בנבלות וטריפות וכיוצא בהם השכר לאמצע {{סמע|לט}} {{ביהגרא|עב}} ואם הפסיד {{פתש|טז}} הפסיד {{באר היטב|מ}} לעצמו: <small>הגה {{שך|כז}} {{קצהח|ו}} {{ביהגרא|עג}} וכן {{נתיבותח|לב}} {{נתיבותב|כח}} אם גנב או גזל השותף {{פתש|יז}} צריך {{באר היטב|מא}} לחלוק עם חבירו (הגהות מרדכי פ' חזקת והג"מ פ"ה מה' שותפין) ואם הפסיד ההפסד לעצמו ודוקא אם הפסיד קודם שנודע לחבירו {{פתש|יח}} אבל אם חלק הגניבה עם השותף ואח"כ בא עלילה עליו וכן אם קנה גניבה וחלק עם חבירו ובא אח"כ עלילה ההפסד ג"כ לאמצע מאחר שנתרצה למעשיו ואין הדברים צריכין קנין {{סמע|מ}} כמו שנתבאר (בנימין זאב סי' ש"ס) {{ביהגרא|עד}} אבל אם חלקו שאר רווחים ובא עלילה על אחד מן השותפין {{סמע|מא}} {{נתיבותח|לג}} שלא כדין אין חבירו חייב לסייעו בהפסד (הרא"ש בתשו' כלל ע"ט סי' ו') וע' סי' זה סעיף ל"ח וסוף סי' קע"ז {{סמע|מב}} {{נתיבותח|לד}} {{נתיבותב|כט}} מי ששכר חבירו לישא וליתן בשלו וכל המציאות שיגיעו לידו יהיו שלו וגבה חובות פרועים מעכו"ם הוי בכלל מציאה {{ביהגרא|עה}} דכל שטר פרוע אינו שוה רק דמי הנייר {{סמע|מג}} ולכך מי שהחזירו לעכו"ם אינו חייב לשלם לחבירו ואפי' לכתחילה נמי שרי {{באר הגולה|מג|•}} (תשובת רשב"א אלף י"ד והריטב"א)</small>:
 
{{אות סעיף|יג}} {{ביהגרא|עו}} {{באר הגולה|ר}} א' מהשותפין שאמר {{נתיבותח|לה}} {{נתיבותב|ל}} נוליך הסחורה {{פתש|יט}} למקום פלוני שהוא ביוקר ונמכר שם אע"פ שקבל עליו כל אונס או כל פחת שיבא הרי חבירו מעכב עליו שהרי אומר לו אין רצוני שאתן מעות שבידי ואהיה רודף רוח אחריך לדין להוציא ממך וכן כל כיוצא בזה:
 
{{אות סעיף|יד}} {{ביהגרא|עז}} {{באר הגולה|ש}} אחד מהשותפין {{ביהגרא|עח}} שבא לישן הפירות עד הזמן הידוע {{באר הגולה|ת}} למכור אותם פירות אין חבירו מעכב עליו {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|עט}} אבל {{נתיבותח|לו}} משהגיע זמן המכר יכול כל אחד מהם למכור {{פתש|כ}} ואין חבירו יכול לעכב עליו {{באר הגולה|ב}} ואם מכר בלא דעת חבירו ונתייקר אח"כ אין לחבירו עליו כלום {{ביהגרא|פ}} <small>(אבל אם מכרה {{קצהח|ז}} קודם זמנה הוי פשיעה {{נתיבותב|לא}} וחייב לשלם לחבירו חלקו) (ב"י בשם {{באר הגולה|ג}} רבי ירוחם) {{באר הגולה|ד}} </small>ואם אין זמן ידוע למכור אותם פירות ורוצה א' מהם לישנם חבירו מעכב עליו:
 
{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|פא}} {{שך|כח}} {{באר הגולה|ה}} השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב כל א' מהם מעכב על חבירו {{סמע|מד}} {{נתיבותח|לז}} {{נתיבותב|לב}} {{פתש|כא}} ואינו יכול לחלוק עד שיגיע {{באר היטב|מב}} הזמן או עד שיכלה ממון השותפות ואין אחד מהם יכול ליטול {{סמע|מה}} {{נתיבותח|לח}} מהקרן {{פתש|כב}} ולא {{באר היטב|מג}} מהשכר עד סוף הזמן: <small>הגה {{נתיבותח|לט}} {{נתיבותב|לג}} ואם שינה או פשע תוך הזמן או עבר על תנאו אפ"ה אינן יכולין לחלוק אלא משלם מה שהפסיד (ב"י לדעת הרמב"ם) ודלא כיש חולקין בזה (מרדכי פרק מי שהיה נשוי)</small>:
 
{{אות סעיף|טז}} {{ביהגרא|פב}} {{באר הגולה|ו}} נשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן הרי אלו {{נתיבותח|מ}} {{נתיבותב|לד}} חולקין כ"ז שירצה אחד מהם ויטול כל א' חלקו מהסחורה {{ביהגרא|פג}} ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה {{ביהגרא|פד}} או {{פתש|כג}} שהיה בחלוקתה הפסד {{שך|כט}} הרי אלו {{באר היטב|מד}} מוכרים אותה {{נתיבותח|מא}} וחולקים הדמים:
 
{{אות סעיף|יז}} {{ביהגרא|פה}} {{שך|ל}} {{באר הגולה|ז}} היה זמן ידוע למכירת אותה סחורה יש לכל א' מהם לעכב שלא יחלקו עד שתמכר בזמן הידוע למכירתה {{ביהגרא|פו}} ואין אחד מהם נוטל לא מהקרן ולא מהריוח עד זמן החלוקה {{ביהגרא|פז}} אלא אם התנו ביניהם:
 
{{אות סעיף|יח}} {{ביהגרא|פח}} אם לא קבעו זמן לשותפות או שקבעו זמן ונשלם {{באר הגולה|ח}} ובא א' לחלוק שלא מדעת חבירו {{שך|לא}} {{נתיבותח|מב}} חולק בפני ג' {{סמע|מו}} אפי' הם {{באר היטב|מה}} הדיוטות ובלבד שיהיו {{באר הגולה|ט}} נאמנים {{באר הגולה|י}} ויודעים בשומא ואם חלק {{פתש|כד}} בפחות משלש' לא עשה כלום: <small>הגה {{נתיבותח|מג}} ואם הפסיד אח"כ בחלקו {{סמע|מז}} הוא יכול {{נתיבותח|מד}} לבטל החלוקה (טור) {{שך|לב}} {{ביהגרא|פט}} ויש חולקין (שם בשם י"א) {{באר הגולה|כ}} {{שך|לג}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|צ}} </small>בד"א שחלקו פירות אבל אם היו מעות {{סמע|מח}} {{באר הגולה|מ}} שכולם מטבע א' {{באר היטב|מו}} ושוים יש לו לחלק שלא בפני ב"ד {{סמע|מט}} {{נתיבותח|מה}} ומניח חלק חבירו בב"ד ואם אין המעות {{באר הגולה|נ}} שוים הרי הם כפירות ואין חולקין אותם אלא בב"ד:
 
{{אות סעיף|יט}} {{ביהגרא|צא}} {{שך|לד}} א' מהשותפים או {{נתיבותח|מו}} {{נתיבותב|לה}} מהמתעסקים שמת {{סמע|נ}} {{נתיבותח|מז}} {{נתיבותב|לו}} {{באר היטב|מז}} בטלה {{פתש|כה}} השותפות או העסק {{שך|לה}} אע"פ שהתנו לזמן {{באר היטב|מח}} קבוע: <small>הגה {{שך|לו}} וכן {{באר היטב|מט}} עיקר ודלא כדעת החולקין (מרדכי פ' הגוזל בתרא ופ' המקבל) {{נתיבותח|מח}} {{נתיבותב|לז}} שותף שחלה או נאנס ולא עסק בשותפות אין הדין שהאחר ירויח ויתן לו ואפי' אם קנו מידו בשעת השיתוף אבל אם היה בעיר אחרת בשליחות השותפות {{שך|לז}} ונתעכב {{באר היטב|נ}} באונס יש לו חלק עמהם ואם יש מנהג בזה בין השותפין יעשו כמנהגן (ב"י בשם הרשב"א) {{ביהגרא|צב}} ג' שקבלו עסקא מאחד ומת אחד מהן נתבטל הענין ויכולין לחזור בהן (ב"י בשם ריטב"א) {{ביהגרא|צג}} ג' שותפים ביחד שעשו שותפות {{שך|לח}} עם {{באר היטב|נא}} אשה שויתרה להן מחלקה ואח"כ פשע האחד ולא עסק בשותפות כמו שהיה לו לעסוק ומחמת זה אינו נוטל כל כך בריוח {{נתיבותח|מט}} {{נתיבותב|לח}} הריוח לאשה לפי ערך כי אינו דומה שנים העוסקים לג' (ב"י בשם הרשב"א) אחין שותפין שהיו נזונין ביחד כל אחד כפי צרכו ונפטר אחד מהן והשני נשא ונתן לצורך השותפות כמו שעשה בחיי אחיו אין האלמנה יכולה לומר בשעת החלוקה שהיא תטול בראש כפי מה שלקח החי יותר ממנה מאחר שנשאו ונתנו סתם כפי מה שנהגו בחייהם עשו וכן אם ויתרו הקהל {{נתיבותב|לט}} במס חלק האלמנה אין השני יוכל לומר שתחלק עמו הריוח ההוא מאחר שלא התנה ועסק סתמא מה שויתרו לאלמנה זכתה בו (טור בשם הרא"ש פ"ח סי' ד')</small>:
 
{{אות סעיף|כ}} {{ביהגרא|צד}} {{סמע|נא}} {{באר הגולה|ס}} היה להם {{נתיבותח|נ}} {{נתיבותב|מ}} חוב אצל אחרים אינו יכול לומר לחבירו לא נחלק עד שנגבה כל חוב שיש לנו אלא חולקים {{פתש|כו}} וכשיפרעו החובות יטול כל אחד חלקו: <small>הגה {{סמע|נב}} {{שך|לט}} או יכולין לחלוק השטרות בשומת ב"ד {{סמע|נג}} {{שך|מ}} {{נתיבותח|נא}} {{ביהגרא|צה}} או {{באר היטב|נב}} בגוד או אגוד {{ביהגרא|צו}} ואם נתקלקל אח"כ החוב של א' מזל רע דידיה גרם (טור בשם הרא"ש) {{באר הגולה|ע}} וע' לעיל (סי' ס"ו סעיף מ"א) {{סמע|נד}} {{באר הגולה|פ}} </small>היה עליהם חוב לאחד {{באר הגולה|צ}} אם פירשו שאינם אחראים זה לזה חולקין וכשיגיע זמן החוב לפרוע יתן כל אחד חלקו ואם לאו כל אחד מהם מעכב לחלוק עד שיגיע זמן השטר מפני שיאמר לחבירו הואיל וכל אחד ממנו חייב לשלם כל השטר {{נתיבותח|נב}} נשא {{באר היטב|נג}} ונתן בדמים אלו עד שיגיע הזמן:
 
{{אות סעיף|כא}} {{ביהגרא|צז}} {{באר הגולה|ק}} אמר ליה חבירו נחלוק {{סמע|נה}} {{נתיבותח|נג}} וטול אתה דמים כנגד כל השטר ועשה בהם סחורה לעצמך ושלם כל השטר בזמנו יש לו לעכב עדיין ולומר שמא אפסיד והשנים יותר {{באר היטב|נד}} מרויחים מהאחד:
 
{{אות סעיף|כב}} {{ביהגרא|צח}} {{באר הגולה|ר}} הנותן מעות לחבירו לילך למדינה פלונית לסחורה או לקנות לו פירות בסחורה או לישב בחנות אינו יכול לחזור בו ולהחזיר הממון מיד השותף {{סמע|נו}} עד שילך למקום שהתנו ויחזור או עד שיקנו אותם הפירות {{נתיבותח|נד}} וימכרו או עד שישב בחנות שזה כמי שקבע זמן הוא:
{{ביהגרא|צט}} {{סמע|נז}} {{באר הגולה|ש}} המקבל עסק מחבירו {{נתיבותח|נה}} לזמן קצוב {{נתיבותב|מא}} {{פתש|כז}} המקבל {{קצהח|ח}} יכול לחזור בו כדין פועל שחוזר בו אפי' בחצי היום אבל הנותן אינו יכול לחזור בו {{סמע|נח}} {{שך|מא}} {{ביהגרא|ק}} {{נתיבותח|נו}} <small>מה שאין כן {{באר היטב|נה}} בשותפין שקבעו זמן (ב"י) וכמו שנתבאר לעיל סעיף ט"ו</small>:
{{ביהגרא|קא}} {{באר הגולה|ת}} שני שותפים שיש להם תביעה על אחד ותבעו א' מהם ויצא השותף חייב אם היה על עסק שבועה שהי' חייב לו ונשבע לו {{פתש|כח}} אין שותף שני יכול לתבעו בשבועה {{נתיבותח|נז}} דשבועה לאחד שבועה למאה:
{{ביהגרא|קב}} {{באר הגולה|א}} היה להם תביעת ממון עליו ויצא השותף חייב אם לא היה שותפו בעיר יכול לתבעו פעם אחרת {{ביהגרא|קג}} <small>(וקטן כמאן דליתא בעיר דמי {{שך|מב}} {{נתיבותח|נח}} {{קצהח|ט}} וי"א דה"ה {{באר היטב|נו}} אשה) (נ"י בשם הריטב"א) {{נתיבותב|מב}} </small>היה בעיר אינו יכול לתבעו: <small>הגה {{ביהגרא|קד}} ודוקא כשהן התובעין {{סמע|נט}} אבל {{נתיבותח|נט}} כשהן {{באר היטב|נז}} נתבעין ואחד טען אינו מזיק לחבירו כלל {{סמע|ס}} הואיל ולא צוהו לטעון ולדון בשבילו ובני העיר בענייני צרכי העיר הם כשותפין ואם אחד מהם תבע לאחר כולן יודעין באותו תביעה ואינן יכולין לחזור ולטעון (מרדכי פ' מי שהיה נשוי)</small>:
{{ביהגרא|קה}} {{שך|מג}} {{נתיבותב|מג}} {{באר הגולה|ב}} בד"א {{סמע|סא}} {{שך|מד}} שלא נתחייב השותף מתוך {{באר היטב|נח}} טענותיו אבל נתחייב מתוך טענותיו כגון שהודה {{סמע|סב}} או שאמר אין לי ראיה לא הפסיד שותפו בהודאתו ואם {{נתיבותח|ס}} יש לו ראיה יביא וגם צריך להיות שאינו יכול לשנות בטענה ממה שטוען הראשון לפיכך חשבינן ליה כאלו ירד כבר לדין {{נתיבותח|סא}} וכותבים עליו פסק דין ויורדים לנכסיו {{סמע|סג}} ואינו יכול לדחות ולומר שימתינו לו עד שירד לדין וגם אינו יכול לומר אם הייתי שם הייתי בודק בעדים עד שיהיו מוכחשים אבל אם יכול לשנות שומעין לו אע"פ שהיה בעיר {{ביהגרא|קו}} {{באר הגולה|ג}} וי"א {{סמע|סד}} שאם לא היה {{באר היטב|נט}} בעיר {{באר הגולה|עב|•}} שיכול לתבעו יכול {{נתיבותח|סב}} להחרים עליו שלא ידע שירד שותפו עמו לדין:
שנים שהלוו או שהפקידו לאחד ובא א' מהם ליטול חלקו או ליטול הכל נתבאר בסוף סימן ע"ז ואם אחד לווה משנים בשטר אחד ונכתב בשם האחד יתבאר בסי' זה <small>(וכן שותפין שלוה אחד מהן לצורך השותפות אם חבירו חייב לשלם ע"ל סימן ע"ז סעיף ב')</small>:
{{ביהגרא|קז}} {{באר הגולה|ד}} שנים שהן שותפין בחוב אחד {{סמע|סה}} {{נתיבותב|מד}} {{נתיבותח|סג}} שחייב להם {{באר היטב|ס}} עכו"ם וגבה אחד מהן מקצתו ורוצה לעכבו לעצמו ואומר לחבירו {{סמע|סו}} לך וקח חלקך מהעכו"ם אין שומעין לו {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|קח}} ואם השר כעס על אחד מהם ואמר לחבירו חלקך אסייע שיפרע ובחלק האחר לא אסייע {{סמע|סז}} {{נתיבותח|סד}} {{שך|מה}} אם אמר זה {{פתש|כט}} לעצמי אני {{באר היטב|סא}} מציל {{פתש|ל}} {{באר הגולה|ו}} הציל לעצמו {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|קט}} וה"ה אם שנים יש להם חוב מקולקל וצריך ליתן שוחד להצילו {{נתיבותח|סה}} והאחד אינו רוצה ליתן יכול חבירו לומר אני אוציא שוחד חלקי ואציל לעצמי: <small>הגה {{סמע|סח}} {{פתש|לא}} וכן {{נתיבותב|מה}} בכל מקום דאיכא פסידא יכול א' לחלוק בלא דעת חבירו ולהציל לעצמו (מרדכי פרק הגוזל בתרא והגהות מיימוני פ"ד דשותפין) {{באר הגולה|ח}} וכן השותפין שהיה להן חוב אצל עכו"ם אלם ואחד פייסו ליתן לו חלקו אם אמר לעצמי אני מציל הרי הוא שלו לבד (תשו' רשב"א סי' אלף ס"ג וע' לקמן סי' קפ"א סעיף ב')</small>:
{{ביהגרא|קי}} {{באר הגולה|ט}} שותף התובע מחבירו כדי יין של שותפות ואמר כל אותם שיש בהם סימן שלי הם שלי יכול האח' לומר אשתקד היו אותם חביות [שלך] עכשיו הם שלי:
{{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|קיא}} ראובן ושמעון שנשתתפו ונטל אחד מהם מהממון ונשתתף עם לוי הרי חבירו משביע ללוי ולא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את וכל שכן אם נתן ראובן לשמעון ממון בתורת עסקא ונתן מהממון ללוי בעסקא שמשביע ראובן ללוי שבועת השותפין {{ביהגרא|קיב}} ואם שמעון השביע ללוי {{נתיבותח|סו}} {{נתיבותב|מו}} שבועה לאחד שבועה למאה {{ביהגרא|קיג}} ואפי' פטר ראובן את שמעון משבועה {{סמע|סט}} {{שך|מו}} {{נתיבותח|סז}} {{נתיבותב|מז}} {{באר היטב|סב}} {{ביהגרא|קיד}} או פטר שמעון את לוי משבועה {{נתיבותב|מח}} {{באר הגולה|כ}} עדיין ראובן משביע את לוי {{ביהגרא|קטו}} {{סמע|ע}} אא"כ פטר גם את {{נתיבותח|סח}} באי כחו:
{{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|קטז}} {{סמע|עא}} שנים שלוו מאחד ערבים זה {{באר היטב|סג}} לזה {{ביהגרא|קיז}} והילכך אם מת אחד מהם או העני או כפר אחד והודה א' {{פתש|לב}} אותו שהודה מתחייב בכל {{סמע|עב}} {{ביהגרא|קיח}} ואין מקבלים עדותו על חבירו {{ביהגרא|קיט}} וכן מי שהודה לא' מהשותפין {{ביהגרא|קכ}} או {{נתיבותח|סט}} פרע לאחד מהם {{סמע|עג}} כאלו {{באר היטב|סד}} הודה ופרע לשותפו:
{{ביהגרא|קכא}} {{באר הגולה|מ}} אם טען אחד מהשותפין דבר שהוא חובה לו ולחבירו {{סמע|עד}} נאמן כעד א' לחייב {{באר היטב|סה}} לשותפו שבוע' דאורייתא:
{{באר הגולה|נ}} ב' שותפים {{פתש|לג}} שמת אחד מהם ולא נשבע או שאחד מהם חשוד ישבע האחר:
{{שך|מז}} {{באר הגולה|ס}} אחד שלוה משנים בשטר אחד אם בא א' מהם ותבע החוב כולו חייב {{באר היטב|סו}} לשלם לו על הדרך שנתבאר בסוף סי' ע"ז {{ביהגרא|קכב}} {{באר הגולה|ע}} ואם נכתב השטר בשם א' ובא זה שנכתב על שמו ותבע הכל חייב לפרעו אבל אם אותו שלא נכתב על שמו תובע {{באר הגולה|פ}} אפי' מקצת אין שומעין לו:
{{ביהגרא|קכג}} {{באר הגולה|צ}} שני אחים או שלשה שיש להם דין עם אחר {{סמע|עה}} אינו יכול לומר יבא א' מכם ויטעון בעד {{באר היטב|סז}} כולכם:
{{ביהגרא|קכד}} {{באר הגולה|ק}} שנים שיש להם חוב בשותפות {{באר היטב|סח}} עם עכו"ם ופרע קצת ומעכב השאר מפני שאומר שא' מהם חייב לו כנגדו והלה כופר ההפסד על שניהם: <small>הגה {{שך|מח}} {{ביהגרא|קכה}} ונר' לי {{נתיבותב|מט}} דהוא הדין אם הי' {{נתיבותח|ע}} החייב {{באר היטב|סט}} ישראל {{נתיבותב|נ}} {{ביהגרא|קכו}} רק שחייב לישבע משא"כ בעכו"ם {{סמע|עו}} {{שך|מט}} {{נתיבותח|עא}} {{ביהגרא|קכז}} דאפי' שבועה אין {{באר היטב|ע}} צריך {{ביהגרא|קכח}} רק חרם בעלמא</small>:
{{ביהגרא|קכט}} {{באר הגולה|ר}} ראובן ושמעון שותפים וקנה שמעון בגדים מעכו"ם ומכרם ליהודי ונתחייב היהודי לפרוע לעכו"ם לזמן פלוני ונתחייב שמעון לעכו"ם בשטר שאם לא יפרענו היהודי לאותו זמן שיפרענו הוא ואח"כ חלקו ראובן ושמעון השותפות שביניהם {{באר הגולה|ש}} חייב ראובן לעשות שטר עליו לשמעון {{נתיבותח|עב}} {{נתיבותב|נא}} שאם יברר שמעון בעדים {{סמע|עז}} {{פתש|לד}} שלא {{באר היטב|עא}} פרע היהודי לעכו"ם ויצטרך שמעון לפרוע לעכו"ם יפרע ראובן חלקו מכל שיברר שמעון בעדים שהוציא על עסק זה בהוצאות ובשוחד:
{{ביהגרא|קל}} {{באר הגולה|ת}} אם קנה שמעון סחורה מעכו"ם והטעהו בחשבון ונתן דמי הטעות לשותפות וירא שמא יזכור טעותו וכן אם היו משכונות מאחרים וירא שיבא לו מזה הפסד {{סמע|עח}} {{נתיבותח|עג}} {{באר היטב|עב}} יודה ראובן בפני עדים שדמי הטעות ודמי המשכנות באו לשותפות ויכתבו ויחתמו ויתנו ביד שמעון <small>(וע' לעיל סעיף י"ב סי' זה)</small>:
{{ביהגרא|קלא}} {{באר הגולה|א}} אם לקח שמעון מעות מאחד להכניס בשותפות ויטול ריוח בכדי מעותיו {{סמע|עט}} {{באר הגולה|ב}} אע"פ שלא הודיע לראובן שותפו {{סמע|פ}} יטול הלה {{נתיבותח|עד}} חלקו בריוח כמו {{באר היטב|עג}} שהתנ' עמו:
{{ביהגרא|קלב}} {{באר הגולה|ג}}  בני כרך שקנו ספר תורה בששים דינר והתנו שאם ילך אחד מהכרך להתיישב במקום אחר שהנשארים יתנו לו חלקו ועתה רוצה אחד לצאת ושואל חלקו לפי מה שהוקרו הספרים והנשארים אומרים שלא יתנו חלקו כי אם לפי מה שקנו בתחלה הדין עם {{באר היטב|עד}} הנשארים: <small>הגה {{ביהגרא|קלג}} ראובן ושמעון היו להם שותפות ביחד והיו להן שטרות ונתחייבו מס לקהל {{סמע|פא}} ולקחו הקהל {{באר היטב|עה}} השטרות בעד מס של ראובן חייב לפרוע לשמעון חלקו ולא יכול לומר תנכה ג"כ חלקך במס כי מאחר שנהנה מן השטרות ופרע בהן חובו צריך לשלם לשמעון ולא יכול לפרוע בעד שמעון שלא ברצונו (הרא"ש כלל פ"ט סימן ט') {{סמע|פב}} {{באר הגולה|ד}} ראובן קנה סחורה והניח לשמעון ולוי ויהודה לכל אחד רביעית לריוח ולהפסד {{שך|נ}} ואח"כ הפסידו בסחורה ארבע מאות וחזרו בהם שמעון ולוי {{באר הגולה|ה}} ונתנו לראובן שלש מאות {{נתיבותב|נב}} אם יהודה {{נתיבותח|עה}} רוצה לחזור צריך ליתן מאה לראובן דלא נשתתפו אלא על הריוח מן הסחורה אבל לא מה שיקנה אחד משותף חבירו {{שך|נא}} {{נתיבותח|עו}} {{נתיבותב|נג}} שותפין הרבה יחד אין אחד יכול {{באר היטב|עו}} להסתלק רק מדעת כולן (כלל הנ"ל סי' ט"ו) {{ביהגרא|קלד}} מי שמקבל מחבירו {{באר היטב|עז}} סחורה להוליכה למקום אחר ולחלק בריוח ובתוך זמן (קודם) שמוליכה {{באר היטב|עח}} זל הסחורה בכאן {{סמע|פג}} {{שך|נב}} {{נתיבותב|נד}} מחשב הסחורה לפי מה ששוה {{סמע|פד}} {{נתיבותח|עז}} בשעה שמוליכה ולא בשעה שקבלה (רבינו ירוחם נתיב כ"ז ח"א {{באר הגולה|צז|•}} )</small>:
{{ביהגרא|קלה}} {{באר הגולה|ו}} ראובן ושמעון בקש מהם עכו"ם להלוות לו סך מעות ולוי בקש להשתתף עמהם בחוב ונתרצו וקדם ראובן ונתן מחלקו לעכו"ם ד' זקוקים וחצי ואמר העכו"ם שלא היה צריך יותר והלך ראובן ואמר לשמעון ולוי אם תרצו לחלוק עמי בחוב תנו לי כל אחד חלקו בחוב ושמעון נתן לו חלקו ולוי לא נתן לו ונפטר אם כשתבע ראובן ללוי חלקו אמר איני חפץ ליתן {{באר הגולה|ז}} {{נתיבותב|נה}} הרי {{נתיבותח|עח}} נעקר משותפותם {{באר הגולה|ח}} אבל אם אמר תדיר הריני משלם אע"ג דדחה אותו קצת {{ביהגרא|קלו}} כיון דלא אטרחי לב"ד קני רווחא וחייב ליתן ליורשיו:
{{ביהגרא|קלז}} {{באר הגולה|ט}} ראובן ושמעון שהיו שותפים בחוב וראובן קבל הערב {{נתיבותח|עט}} ותפשו השר והוצרך ראובן לפטור החוב {{נתיבותב|נו}} כיון שבאונס היה {{באר הגולה|י}} פטור משמעון:
{{ביהגרא|קלח}} {{באר הגולה|כ}} שותפים שיש להם חוב ביחד ורצה האחד להתרחק ממקומו ולהוליך השטר עמו חבירו יכול לעכב עליו שלא יוליך השטר <small>(וכמו שנתבאר סי"ג סי' זה)</small>:
{{ביהגרא|קלט}} {{באר הגולה|ל}} אם א' מהשותפים טען עסק השותפות על בהמתו או נתנו בחנותו בסתם נוטל שכר בהמתו או חנותו תחלה ואח"כ יחלקו הריוח או ההפסד:
{{ביהגרא|קמ}} {{באר הגולה|מ}} אחד מהשותפין שלקח מסחורת השותפות בעצת שותפו {{סמע|פה}} {{באר היטב|עט}} להוליכה למקום אחר למכור וכשבאו לחשבון רוצה ליטול מהשותפות {{סמע|פו}} {{נתיבותח|פ}} הוצאות מזונותיו {{נתיבותב|נז}} {{באר הגולה|נ}} אין שומעין לו אלא אם כן יש שם מנהג:
{{ביהגרא|קמא}} {{שך|נג}} {{באר הגולה|ס}} אחד מהאחים השותפים שיש בידו ממון וטוען שהוא של אחרים {{נתיבותב|נח}} עליו להביא ראיה {{סמע|פז}} {{שך|נד}} {{ביהגרא|קמב}} כיון {{נתיבותח|פא}} שאינו חלוק בעיסתו {{ביהגרא|קמג}} ואם מת {{שך|נה}} על {{באר היטב|פ}} האחרים להביא ראיה שהם שלהם <small>(וע' לעיל סי' ס"ב נתבאר דינין אלו)</small>:
{{ביהגרא|קמד}} {{באר הגולה|ע}} ראובן ושמעון {{נתיבותח|פב}} ששר אחד חייב להם ממון ושמעון קבל הערבות בלא ראובן ושמעון הלך תחת אותו שר ואינו רשאי לתבוע חובו וראובן מזהירו לגבות החוב {{באר הגולה|פ}} אין שמעון חייב להקניט השר שלו כדי לגבות חובו של ראובן {{ביהגרא|קמה}} אך אם הוא פטור ממס בעבור אותו חוב אומדים כמה מס היה לו ליתן לשנה ויתן לראובן כפי חלק שיש לו באותו חוב:
{{סמע|פח}} {{נתיבותב|נט}} {{באר הגולה|צ}} שני שותפים {{נתיבותח|פג}} שקנו משי וכשבאו למכרה חסרה מהמשקל גם זה {{באר היטב|פא}} בכלל הפסד ויחלקוהו ביניהם ({{באר הגולה|קיא|•}} וישבע שמעון שלא שלח בו יד ושלא פשע בשמירתו) {{באר הגולה|ק}} אחד מהשותפים שהוליך סחורת השותפות למקום אחר למכור ונשבה ופדאו חבירו מהאמצע ומשכה השותפות ולא היו מקפידים זה על זה ומת {{באר הגולה|ר}} יורשי המת {{סמע|פט}} {{נתיבותח|פד}} נוטלים בתחלה מהאמצע כשיעור פדיון אותו שנשבה: <small>הגה {{ביהגרא|קמו}} {{שך|נו}} כי אין שותף חייב לפדות חבירו {{פתש|לה}} אע"פ {{באר היטב|פב}} שנתפס מכח השותפות (שם והגהות מרדכי דב"ב) {{ביהגרא|קמז}} ואם יש מנהג בזה הולכין אחריו (תשובת רמב"ן סימן ב' ומהרי"ק שורש כ"ד וקכ"ה) {{ביהגרא|קמח}} מיהו אם קבל עסק תפסו השר עם שאר היהודים והוצרך לתת מן העסקא בפדיון נפשו אם דרך העיר לתת מן העסקא הוי כשאר מס לתת מן העסקא (מרדכי פרק הגוזל בתרא) וכל זה בשותפים {{שך|נז}} אבל מי ששולח חבירו בעסקיו ונתפס י"א דאם הלך בשבילו בחנם חייב לפדותו {{נתיבותב|ס}} דהוי ליה עליו כשואל שחייב באונסין (מרדכי פ' האומנים והגהות שניות) {{סמע|צ}} {{נתיבותח|פה}} {{פתש|לו}} ויש {{באר היטב|פג}} חולקין (תשובת רמב"ן סי' ב' ומהרי"ק שורש קל"א) {{ביהגרא|קמט}} וכן מי ששלח אחר חבירו וקיבל עליו {{באר היטב|פד}} לפדותו מכל הפסד ונתפס בדרך אפי' הכי פטור לפדותו {{סמע|צא}} דאונסא דלא {{באר היטב|פה}} שכיח הוא (שם וב"י סי' ר"ז בשם אגודה)</small>:
{{ביהגרא|קנ}} {{באר הגולה|ש}} סוס שהיה ממושכן לראובן ושמעון והפקידוהו לעכו"ם אחד לשמרו ואמר שמעון לעכו"ם שישאילוהו ללוי והוליכוהו ללוי ונגזל ממנו {{נתיבותב|סא}} אם רצה ראובן {{נתיבותח|פו}} גובה משמעון {{ביהגרא|קנא}} ואם רוצה גובה מלוי:
{{ביהגרא|קנב}} {{באר הגולה|ת}} ראובן שאמר לשמעון כל מה שתעשה בשלך עשה בשלי והלך שמעון ופטר החוב של שניהם חייב לשלם לו חלקו <small>(וע' עוד דינין הרבה בדיני שותפות סי' צ"ג)</small>:
{{ביהגרא|קנג}} {{באר הגולה|א}} אסור להשתתף עם עכו"ם {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|קנד}} ואם נשתתף {{סמע|צב}} {{שך|נח}} ונתחייב לו שבועה {{נתיבותח|פז}} מותר {{באר היטב|פו}} לקבלה: <small>(וע' באורח חיים סי' קנ"ו ובי"ד סימן קמ"ז {{באר הגולה|ג}} )</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעז
{{מרכז|'''סימן קעז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שותפים שאחד מהם ירד לאומנות המלך או חלה''' ובו ה סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{ביהגרא|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} א' מהאחים שמינהו {{באר היטב|א}} המלך גבאי או סופר שמכניס ומוציא בממון המלך {{ביהגרא|ב}} וכן כל כיוצא בזה מעבודת המלך אם מחמת אביהם מינהו כגון שהיה אביהם ידוע בדבר זה ואמר נעמיד בנו תחתיו כדי {{נתיבותב|א}} {{נתיבותח|א}} {{סמע|א}} לעשות חסד עם היתומים הפרס שיטול וכל השכר שישתכר בעבודה לכל האחים {{ביהגרא|ג}} ואפי' הי' חכם ביותר וראוי למנותו ואם מחמת עצמו מינוהו הרי זה לעצמו {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ד}} והוא הדין להפסד שאם נטל ממנו המלך מחמת ממון האחים ועשרם ההפסד לכולם ואם מחמת עצמו שכבר היה עשיר ההפסד לעצמו: <small>הגה {{ביהגרא|ה}} וכל זה באחין השותפין עדיין בנכסי אביהן {{נתיבותב|ב}} {{נתיבותח|ב}} אבל חלקו לא (טור בשם ר' יונה) {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ו}} וי"א דהוא הדין בשותפים אחרים אם נטל אחד מהן בשביל כולן הריוח וההפסד לאמצע (טור) {{ביהגרא|ז}} וי"א דוקא לאומנות המלך {{סמע|ב}} {{נתיבותב|ג}} אבל {{נתיבותח|ג}} לאומנות {{באר היטב|ב}} אחרת הכל לעצמו (שם בשם הר"י הלוי וב"י בשם הרמב"ן) {{ביהגרא|ח}} וי"א דאפי' באומנות המלך הוא נוטל תחילה {{נתיבותב|ד}} {{נתיבותח|ד}} טורח מלאכתו כפועל בכל יום (שם בשם ה"ר יונה)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ד}} {{שך|ב}} חלה אחד מהם {{באר הגולה|ה}} אם בפשיעה {{סמע|ד}} כגון {{באר הגולה|ו}} שהלך בשלג {{באר היטב|ג}} בחורף או בחום בימות החמה וכיוצא בזה אם יש קצבה לרפואתו מתרפא בשלו {{באר הגולה|ז}} ואם אין לה קצבה מתרפא מן האמצע אבל אם חלה באונס אפי' יש לה קצבה מתרפא מן האמצע {{ביהגרא|ט}} וקודם שנתרפא יכולים לומר לו חלוק עמנו: <small>הגה {{שך|ג}} {{נתיבותח|ה}} {{פתש|א}} {{באר היטב|ד}} {{ביהגרא|י}} וי"א בהיפך דפשיעה בכל ענין אינו מתרפא מן האמצע ובחלה באונס דוקא רפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע ({{באר הגולה|ח}} טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|ט}} בד"א שנתרפא מן האמצע {{נתיבותח|ו}} כשהוא לבדו מתעסק באומנות והשאר בטלים ונוטלים חלק בריוח {{שך|ד}} {{פתש|ב}} אבל שני {{באר היטב|ה}} שותפים שמתעסקים באומנות או בסחורה וחלה אחד מהם אפי' באונס מתרפא משל עצמו: <small>הגה {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ה}} {{פתש|ג}} {{באר היטב|ו}} {{ביהגרא|יב}} ודוקא שאינן ניזונין מן השותפות אבל ניזונין מן השותפות וחלה באונס כל רפואה שאין לה קצבה כמזונות דמיא (ב"י לדעת הרא"ש) ואם שותף חייב לפדות חבירו ע' לעיל סי' קע"ו סמ"ח</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ו}} {{באר הגולה|י}} אחד {{באר היטב|ז}} מאחים השותפים {{נתיבותח|ח}} שרצה לילך ללמוד תורה או אומנות ישומו כמה יגיעו לחלקו בהוצאתן כשהם ביחד וכן יתנו לו {{סמע|ז}} אף על פי שצריך {{באר היטב|ח}} יותר כשהוא לבדו:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|כ}} שותף שאמר לשותפו גנוב וכל נזק שיגיע לך {{פתש|ד}} אשלם {{סמע|ח}} {{באר היטב|ט}} {{נתיבותח|ט}} פטור ואע"פ שנהנה מאותה גניבה: {{באר הגולה|ל}} <small>(וע' לעיל סי' קע"ו סעיף י"ב)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעח
{{מרכז|'''סימן קעח'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שותף שבקש מהמוכס שימחול לו.''' ובו ג סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} {{נתיבותב|א}} שותפים שבקש אחד מהם מהמוכס {{סמע|א}} שימחול לו {{באר היטב|א}} ומחל לו {{נתיבותח|א}} הוא {{באר היטב|ב}} לאמצע כאלו הוא שלוחם לבקש בשביל כלם {{שך|ב}} {{פתש|א}} ואם {{באר היטב|ג}} מעצמו בלא פיוס אמר אני מוחל בשביל פלוני הוא שלו לבדו:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ב}} מי שפטרו המלך מכל מסים וארנוניות אע"פ כן חייבי' לפרוע במה שהוציאו הצבור בצרכי הצבור ובשמירתן <small>(וע' לעיל סי' קס"ג)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{שך|ג}} {{באר הגולה|ג}} {{באר היטב|ד}} שותף שירד לתוך שדה המשותף ועבדה חשוב כיורד ברשות ונוטל כדין אריסי העיר {{סמע|ב}} {{באר הגולה|ד}} אפי' {{נתיבותח|ב}} בקמה העומדת לקצור {{סמע|ג}} ואפילו בשדה שאינה עשויה {{באר היטב|ה}} ליטע והוא הדין אם מתעסק בלא רשות בדבר המטלטל המשותף: <small>הגה {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ג}} {{ביהגרא|א}} ואין השותף נוטל הוצאה רק כפי השבח שמשביח {{נתיבותב|ב}} ואם לא השביח כלום אינו נוטל כלום (נ"י {{באר הגולה|ה}} פ' חזקת הבתים ומרדכי פרק הגוזל בתרא) {{ביהגרא|ב}} ואם מיחה השותף השני שלא לעשות כגון שבנה בנין {{נתיבותב|ג}} והוא מוחה בו אם הוא דבר {{נתיבותח|ד}} שא"א מלבנות צריך חבירו ליתן לו חלקו ואם אינו צריך לבנות יכול חבירו לומר לו טול עציך ואבניך. (הגה מיי' הל' גזילה)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קעט
{{מרכז|'''סימן קעט'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שותפין אין להם חזקה זה על זה.''' ובו סעיף א:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} דבר {{באר היטב|א}} הידוע שהוא משל השותפות {{פתש|א}} אין לא' חזקה בו על חבירו {{סמע|א}} {{נתיבותב|א}} {{נתיבותח|א}} {{שך|ב}} {{ביהגרא|א}} ואפי' נשתהה בידו זמן {{באר היטב|ב}} רב {{ביהגרא|ב}} אינו יכול לומר שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה {{ביהגרא|ג}} אלא {{באר היטב|ג}} בראייה ולא מיבעיא במילת' דידיע לתרווייהו שוה בשוה {{באר הגולה|ב}} אלא אפי' חזי דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי וזבני בהו עיסקא ולא ידיע כמה אייתי כל חד ובתר הכי נפיק האי עיסקא מידא דחד ואמר תרי תילתא דידי ותילתא דחבראי לא מהימן אלא {{שך|ג}} פלגי ליה בשוה {{סמע|ב}} {{נתיבותב|ב}} {{ביהגרא|ד}} והוא {{נתיבותח|ב}} דלא מצי למטען להד"ם או החזרתיו לך כגון דחזו ליה סהדי תחות ידיה וידעו דהא עיסקא דזבנו תרווייהו: <small>הגה {{ביהגרא|ה}} ודוקא קודם שחלקו {{נתיבותח|ג}} {{פתש|ב}} אבל לאחר שחלקו יש להן חזקה זה על זה (ב"י בשם הרי"ף וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ה משותפים וע' לעיל סי' קמ"ט)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפ
{{מרכז|'''סימן קפ'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||ובו סעיף אחד:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} שותפים בחצר שנדרו הנאה זה מזה {{סמע|א}} נתבאר דינו {{באר היטב|א}} ב[[שולחן ערוך/יורה דעה/רכו|טור יורה דעה סי' רכ"ו]]:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפא
{{מרכז|'''סימן קפא'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שיירא שעמד עליהם גייס והציל א' מהם.''' ובו ג"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} שיירא שהיתה הולכת {{באר היטב|א}} במדבר ועמד עליה {{פתש|א}} גייס וטרפה אם אינם יכולים להציל מידם ועמד א' מהם והציל {{סמע|א}} {{נתיבותב|א}} {{נתיבותח|א}} {{פתש|ב}} הציל {{באר היטב|ב}} לעצמו ואם יכולים הם להציל וקדם אחד מהם והציל אע"פ שאמר לעצמי אני מציל {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} הציל לאמצע ויטול כל א' מהם {{באר היטב|ג}} שלו היו יכולים להציל ע"י הדחק כל המציל מציל לאמצע {{שך|ב}} אלא א"כ אמר לעצמי אני מציל שאם אמר כן הרי זה מציל לעצמו שכיון ששמעו שהוא אומר לעצמי אני מציל היה להם לדחוק עצמם ולהציל וכיון שישבו ולא הצילו הרי נתייאשו מן הכל:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ב}} היו שני שותפים {{שך|ג}} {{נתיבותח|ג}} והציל {{פתש|ג}} אחד {{באר היטב|ד}} מהם הציל לאמצע {{נתיבותח|ד}} ואם אמר לעצמי אני מציל הרי זה חלק מחבירו והציל לעצמו: <small>הגה {{סמע|ג}} {{ביהגרא|א}} כל מה שהגיע לחלקו אבל אם הציל יותר הוא שלהם ודוקא שהם יכולים להציל {{ביהגרא|ב}} אבל אם {{שך|ד}} {{נתיבותח|ה}} אינן יכולין {{באר היטב|ה}} להציל הכל שלו (טור) וע"ל סימן קע"ו סכ"ח {{ביהגרא|ג}} ואם אמר {{נתיבותב|ב}} שאמר שהציל לעצמו ואין לו עדים {{שך|ה}} {{נתיבותב|ג}} {{נתיבותח|ו}} {{קצהח|א}} {{באר היטב|ו}} {{פתש|ד}} נשבע על כך ומחזיק לעצמו (מרדכי פרק הגוזל בתרא בשם ראבי"ה)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{סמע|ד}} {{באר הגולה|ג}} וכן השוכר את הפועל להציל כל שיציל הרי הוא למשכיר ואם אמר לעצמי אני מציל {{סמע|ה}} {{נתיבותב|ד}} {{נתיבותח|ז}} {{פתש|ה}} ה"ז {{באר היטב|ז}} חוזר בו מהשכירות וכל שיציל אחר שאמר לי {{סמע|ו}} {{באר הגולה|ד}} {{נתיבותח|ח}} הרי הוא שלו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפב
{{מרכז|'''סימן קפב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''כיצד נעשה שליח או טעה וקנה ביוקר ואם עבר על דעת משלחו.''' ובו י"ב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} <small>הגה {{סמע|א}} {{באר הגולה|א}} {{קצהח|א}} {{פתש|א}} בכל דבר שלוחו של אדם כמותו {{סמע|ב}} {{קצהח|ב}} {{פתש|ב}} חוץ {{באר הגולה|ב}} מלדבר {{באר היטב|א}} עבירה דקיימא לן אין שליח לדבר עבירה (טור) {{שך|א}} {{באר הגולה|ג}} ודוקא {{נתיבותח|א}} {{פתש|ג}} שהשליח בר {{באר היטב|ב}} חיובא אבל אם אינו בר חיובא הוי שליח {{נתיבותב|א}} אפי' לדבר עבירה (הגהות מיימוני פרק ה' דשלוחין) {{באר הגולה|ד}} : {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|ה}} </small>האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין {{ביהגרא|ב}} או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו {{נתיבותח|ב}} {{נתיבותב|ב}} {{פתש|ד}} וכל מעשיו קיימין{{ביהגרא|ג}} ואין העושה שליח צריך קנין {{ביהגרא|ד}} ולא עדים {{סמע|ג}} אלא {{באר היטב|ג}} באמירה בעלמא בינו לבין חבירו {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ה}} ואין צריך עדים {{סמע|ד}} אלא לגלות הדבר אם כפר א' מהם: <small>הגה {{ביהגרא|ו}} ולכן האומר לחבירו {{נתיבותח|ג}} קח סחורה זו ואשתתף עמך והלך וקנאה {{סמע|ה}} {{נתיבותב|ג}} לא יכול {{באר היטב|ד}} לחזור בו דהוי כשלוחו (תשובת הרשב"א סי' אלף ו')</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ז}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ז}} עבר השליח על דעת {{באר היטב|ה}} משלחו לא עשה כלום {{באר הגולה|ח}} ודוקא שהודיע שהוא שליח של פלוני לפיכך אע"פ {{סמע|ו}} שמשך או המשיך אם נמצא שעבר על דעת משלחו {{באר היטב|ו}} {{פתש|ה}} בטל המקח ומחזיר אבל {{נתיבותב|ד}} אם לא הודיעו שהוא שלוחו של פלוני {{נתיבותח|ד}} נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ט}} טעה וקנה ביוקר אפי' בכל שהוא {{נתיבותח|ה}} {{נתיבותב|ה}} המקח בטל {{ביהגרא|ח}} בין בקרקע {{ביהגרא|ט}} בין במטלטלין שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|י}} לפיכך אם התנ' עמו {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ו}} שעשהו שליח בין לתיקון בין לעוות {{ביהגרא|יא}} אפי' מכר לו שוה מנה בדינר או לקח לו שוה דינר במנה אינו יכול לחזור בו וחייב המשלח {{שך|ג}} {{נתיבותח|ז}} ליתן כפי {{באר היטב|ז}} התנאי: <small>הגה {{ביהגרא|יב}} מי שצוה לאחד שיתעסק לו באיזו דבר והוא הוציא עליו הוצאות אם הוציא עליו יותר מן הרגילות להוציא על עסק כזה {{פתש|ו}} א"צ להחזיר דלא אסיק אדעתיה שיוציא כל כך {{ביהגרא|יג}} אבל אם לא הוציא יותר מן הרגילות חייב לשלם לו (מהרי"ק שורש י') ואם יש טענה ביניהם ע' לעיל סי' צ"א סעיף ג' וסי' צ"ג סעיף ד'</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|כ}} יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם {{שך|ד}} {{נתיבותב|ו}} יכול המוכר {{באר היטב|ח}} לומר {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ח}} שהתנה עמו בין לתקן בין לעוות והמוצי' מחבירו עליו הראיה:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|טו}} אם הטעה השליח {{שך|ה}} את {{באר היטב|ט}} הלוקח {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ט}} דינו כשאר כל אדם שהמכר קיים עד שתות וזכה המשלח ביתרון:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|מ}} נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו {{באר הגולה|יד|•}} שלא באחריות ה"ז עוות {{סמע|י}} {{באר הגולה|נ}} והשליח לוקח אותה לעצמ' שלא באחריות כמו שעשה וחוזר ומוכר למשלח באחריות {{סמע|יא}} {{נתיבותח|י}} הואיל וקנה אותה {{באר היטב|י}} במעותיו והאחריו' על השליח: <small>הגה {{ביהגרא|טז}} {{שך|ו}} {{באר היטב|יא}} ודוקא שהמשלח מספיק עצמו באחריות השליח ורוצה בקיום המקח אבל אם אינו מספיק עצמו לזה ורוצה לבטלו הרשות בידו (ר"ן ריש פרק ב' דקידושין) {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ז}} {{ביהגרא|יז}} י"א דוקא שאין לו לשליח להחזיר מעותיו למשלח אבל אם רוצה להחזיר לו מעותיו הרשות בידו (טור בשם הרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|ס}} הנותן מעות לשלוחו לקנות לו פירות ויפסוק עם המוכר ליתנם לו ביום פלוני וטעה השליח ולא התנה {{סמע|יב}} שיתנם לו {{נתיבותח|יב}} כשעת הזול והוזלו הרי זה עיוות והמשלח יכול לחזור בו וא"צ לקבל מי שפרע {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יג}} לא השליח ולא המשלח: {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יד}} {{ביהגרא|יח}} <small>(ואפי' לא הודיעו שהוא שליח רק קנה סתם) (ב"י בשם {{באר הגולה|ע}} תלמידי רשב"א והר"ן)</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|פ}} האומר לשלוחו מכור משדי בית סאה והלך ומכר בית סאתים {{סמע|טו}} הרי זה {{באר היטב|יב}} מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|ח}} {{באר הגולה|צ}} ומיהו הלוקח יכול לחזור ולומר איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ק}} א"ל מכור בית סאתים ומכר לו בית סאה {{סמע|טז}} {{נתיבותב|ט}} {{נתיבותח|טז}} הרי זה {{באר היטב|יג}} מעביר על דבריו ולא קנה הלוקח:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|ר}} א"ל מכור שדה לאדם א' והלך השליח {{סמע|יז}} {{שך|ז}} {{נתיבותח|יז}} ומכרה לשני' ממכרו בטל שהרי עבר על דבריו {{ביהגרא|יט}} <small>(וי"א דדוקא שמכר להן בשני שטרות) ({{באר הגולה|ש}} טור)</small>:
 
{{אות סעיף|יא}} {{באר הגולה|ת}} א"ל מכור שדה {{סמע|יח}} {{נתיבותח|יח}} ולא פירש אפי' מכר למאה ממכרו קיים {{באר הגולה|א}} {{נתיבותב|י}} {{ביהגרא|כ}} בד"א כשמכר' בשטר א' {{סמע|יט}} או כשמכרם בב' שטרות {{באר היטב|יד}} והחתימם השליח {{ביהגרא|כא}} אבל אם מכר לשנים בשני שטרות ולא החתימם השליח מכרו בטל:
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|ב}} עשה שליח לקנות לו שדה ואמר המוכר לשליח על תנאי שיחזירוהו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והמשלח חברים בטוב תתפשרו אינו מכור אלא על זה התנאי וצריך להחזיר לו כשירצה המוכר ודין הפירות שאכל {{סמע|כ}} {{נתיבותח|יט}} נתבאר בטור יורה דעה סימן קע"ד {{באר הגולה|ג}} :
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפג
{{מרכז|'''סימן קפג'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''עשה שליח לקנות לו חטין וקנה לו שעורים''' ובו ט"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} הנותן מעות {{באר היטב|א}} לשלוחו {{סמע|א}} לקנות לו סחורה {{באר היטב|ב}} ידועה ולא לקחה {{נתיבותב|א}} {{נתיבותח|א}} אין לו עליו {{פתש|א}} אלא תרעומת {{פתש|ב}} ואם ידוע שלקח {{ביהגרא|א}} <small>(במעות המשלח) </small>מוציא ממנו בעל כרחו:
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|ב}} {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} {{באר הגולה|ב}} {{באר היטב|ג}} {{פתש|ג}} הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלים {{ביהגרא|ב}} והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה {{סמע|ב}} לעצמו {{באר היטב|ד}} במעותיו מה שעשה עשוי והרי הוא מכלל הרמאים {{באר הגולה|ג}} {{נתיבותח|ב}} {{סמע|ג}} ואם היה {{באר היטב|ה}} יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו ומוכר לו {{שך|ג}} ואינו מוכר למשלחו ה"ז מותר לקנות לעצמו {{באר הגולה|ד}} והוא שיודיענו ואם מפחד שמא יבא אחר ויקדמנו לקנות הרי זה קונה לעצמו {{סמע|ד}} ואח"כ מודיעו: <small>הגה {{קצהח|ב}} {{ביהגרא|ג}} קנאה סתם במעותיו יכול לומר אח"כ לעצמי קניתי (ב"י בשם ר"ן פ"ב דקידושין) {{ביהגרא|ד}} ודוקא בקרקע סתם אבל {{נתיבותח|ג}} {{נתיבותב|ג}} בקרקע מיוחד הואיל והוא מנהג רמאות ודאי מעיקרא קנאה משלח ולא יכול לחזור בו (ר"ן ספ"ב דקידושין) קנאה בא' מדרכי הקנאה בלא מעות זכה המשלח ואפי' מכרה השליח אינו כלום (ב"י בשם תשובת הרשב"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ה}} שליח שקנה לעצמו במעות המשלח אע"פ {{שך|ד}} {{סמע|ה}} שזקפן עליו {{באר היטב|ו}} במלוה המקח של משלח: <small>הגה {{ביהגרא|ו}} מיהו אם אמר {{פתש|ד}} השליח לפני עדים {{סמע|ו}} {{באר היטב|ז}} שחוזר בשליחותו {{שך|ה}} {{נתיבותח|ד}} {{נתיבותב|ד}} י"א דקנה {{באר היטב|ח}} לעצמו (המגיד פ"ז דמכירה {{באר הגולה|ו}} ומרדכי פ' הגוזל קמא) {{ביהגרא|ז}} וי"א דבכל ענין הוא {{פתש|ה}} של {{באר היטב|ט}} המשלח {{באר הגולה|ז|•}} (ר' ירוחם נכ"ו ח"א וב"י סי' קע"ו שתי הדעות)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{שך|ו}} {{באר הגולה|ז}} ראובן שאמר לשמעון {{ביהגרא|ח}} {{סמע|ז}} {{קצהח|ג}} זבין לי האי מידי {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ט|•}} וזבין ליה {{באר היטב|י}} סתמא קנייה ראובן משעת משיכת שמעון {{ביהגרא|ט}} ואע"פ שחזר שמעון אחר משיכה ואמר לעצמי כוונתי לקנות אינו נאמן {{סמע|ט}} {{ביהגרא|י}} אע"ג דיהיב שמעון דמים {{באר היטב|יא}} שלו קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי {{סמע|י}} {{נתיבותח|ה}} {{קצהח|ד}} {{ביהגרא|יא}} אבל אם חזר בו שמעון קודם {{באר היטב|יב}} משיכה ואמר שקונה לעצמו {{ביהגרא|יב}} אפי' חזר בין מתן מעות למשיכה קנה לעצמו {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|יג}} אי יהיב שמעון למוכר זוזי מדיליה {{ביהגרא|יד}} אבל אי יהיב ראובן זוזי לשמעון ואזל ויהיב זוזי למוכר {{סמע|יא}} {{נתיבותב|ה}} {{נתיבותח|ו}} {{באר הגולה|יא|•}} בשמא דראובן ומקמי משיכ' {{פתש|ו}} {{באר היטב|יג}} הדר ביה שמעון {{סמע|יב}} ואמר לעצמי אני קונה לא קנה שמעון עד דמודע למוכר ומכוין מוכר לאקנויי ליה {{ביהגרא|טו}} בד"א בדאמר זבין לי {{באר הגולה|ט}} אבל אי אמר אייתי לי דאזבין ואזל וזבין לנפשיה זכה: <small>הגה {{נתיבותב|ו}} {{ביהגרא|טז}} ראובן שהיה יודע סחורה בזול ואמר לשמעון לקנותה להם ביחד ושמעון שתק וקנאה ושוב אומר לעצמי קניתי {{באר הגולה|יג|•}} אם קנאה במעות שלו זכה שמעון במה שקנה {{סמע|יג}} {{שך|ז}} {{נתיבותח|ז}} {{ביהגרא|יז}} ואפי' אם נתרצה בתחלה {{באר היטב|יד}} בפי' יכול לחזור בו ואינו אלא רמאי {{ביהגרא|יח}} אבל אם קנאה במעות ראובן צריך לחלוק עמו (ב"י בשם עיטור והגה"מ פ"ד דב"מ) {{סמע|יד}} {{באר הגולה|י}} {{באר היטב|טו}} {{ביהגרא|יט}} ואין המשלח יכול לחזור בו ואפי' קנה שמעון במעות עצמו (ב"י בשם רשב"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{שך|ח}} {{באר הגולה|כ}} נתן מעות {{באר היטב|טז}} לשלוחו לקנות לו חטים {{סמע|טו}} בין לסחורה בין לאכילה והלך וקנה לו שעורים או בהפך אם היה בהם {{שך|ט}} {{נתיבותח|ח}} {{נתיבותב|ז}} {{קצהח|ה}} {{באר היטב|יז}} הפסד הוא לשליח {{סמע|טז}} {{שך|י}} {{נתיבותח|ט}} {{נתיבותב|ח}} ואם היה בהם {{באר היטב|יח}} ריוח הוא למשלח: <small>הגה {{ביהגרא|כ}} וה"ה אם נתן לו מעות במחצית שכר נמי דינא הכי (טור) {{באר היטב|יט}} {{ביהגרא|כא}} {{סמע|יז}} וכן אם שלחו עם סחורה להוליכה למקום פלוני והשליח הוליכה למקום אחר אם הפסיד ההפסד לעצמו ואם הרויח {{שך|יא}} {{נתיבותח|י}} הריוח {{באר היטב|כ}} לשניהם (טור סי' קע"ו ורבי' ירוחם נ"ל ח"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ל}} {{קצהח|ו}} היה {{סמע|יח}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ט}} השער קצוב {{באר היטב|כא}} וידוע והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוס' השליח עם בעל המעות {{סמע|יט}} ואם היה דבר {{נתיבותח|יב}} שאין לו {{באר היטב|כב}} קצבה {{סמע|כ}} הכל לבעל המעות {{שך|יב}} {{ביהגרא|כב}} <small>מיהו אם {{קצהח|ז}} {{נתיבותח|יג}} אמר המוכר בפי' שנותן לשליח הכל של שליח (ר"ן פ' אלמנה ניזונית ותשובת רמב"ן סי' ס' {{באר הגולה|יז|•}} )</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} <small> (ע' בד"מ דכ"כ לדעת רש"י) {{סמע|כא}} {{נתיבותב|י}} {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|כג}} </small>שלח שלוחו לקבל מעות מהעכו"ם {{קצהח|ח}} וטעה העכו"ם ונתן לו יותר {{סמע|כב}} {{שך|יג}} {{נתיבותח|יד}} {{נתיבותב|יא}} הכל {{באר היטב|כג}} לשליח: <small>הגה {{ביהגרא|כד}} ודוקא שידע השליח בטעות קודם שבאו ליד המשלח {{נתיבותב|יב}} {{קצהח|ט}} אבל אם לא ידע בטעות ההוא ונתנו ליד המשלח {{סמע|כג}} {{שך|יד}} {{נתיבותח|טו}} הכל {{פתש|ז}} של {{באר היטב|כד}} המשלח (מרדכי פ' אלמנה ניזונית) {{שך|טו}} {{ביהגרא|כה}} ומי שהיה עושה סחורה עם העובדי כוכבים ובא חבירו {{סמע|כד}} {{נתיבותח|טז}} וסייעו והטעה העכו"ם במדה או במשקל או במנין {{באר היטב|כה}} חולקין הריוח בין שעשה עמו בשכר או בחנם {{באר הגולה|נ}} (מרדכי פ' הנ"ל ותשוב' מיי' דקנין סי' כ"ב וד"ע אף להרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{שך|טז}} {{ביהגרא|כו}} {{באר הגולה|ס}} ראובן שלח את שמעון שיקח לו בגד בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן לו המעות לפרוע ונמצא שהמוכר שכחם צריך להחזירם לראובן ואינו יכול לומר אני רוצה לעכבם {{סמע|כה}} {{נתיבותח|יז}} {{באר הגולה|ע}} שמא אחר זמן יזכרם העובד כוכבים וגם אינו יכול לומר אני {{באר הגולה|פ}} רוצה לקדש השם ולהחזירם לעובד כוכבים: <small>(דומה לזה בטור ובדברי המחבר בסי' ע"ב סל"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{ביהגרא|כז}} {{באר הגולה|צ}} והוא הדין אם ראובן חייב מעות לעכו"ם ונתנם לחבירו לפרעו ושכחם העכו"ם יחזיר לראובן: <small>הגה {{ביהגרא|כח}} וכן מי שנתן ביד חבירו חמשים זהובים {{באר היטב|כו}} לפשר עם בעלי חובות שלו ופשר בכ"ה המותר למשלח (ב"י בשם הגהות מרדכי דכתובות) {{ביהגרא|כט}} וכן אם נתן לו מאתים לשלם לעכו"ם והשליח הטעה לעכו"ם ונתן לו רק מאה והעכו"ם סבור שנתן לו מאתים {{באר הגולה|כד|•}} דהכל למשלח דהו"ל {{סמע|כו}} {{נתיבותח|יח}} כאלו מחל העכו"ם חצי החוב {{שך|יז}} דהוי של משלח (הגהות מרדכי פ' אלמנה ניזונית)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפד
{{מרכז|'''סימן קפד'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''הקונה שדה על שם אחר ואחר כך אומר שהוא לעצמו (ודין שליח שמנה לג' ביחד)''' ובו ב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|א}} ג' שנתנו מעות לאחד לקנות להם מקח {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} אם היו המעות {{באר היטב|א}} מעורבים וקנה במקצת הדמים {{ביהגרא|א}} אע"פ שהיתה כוונת השליח שזה שקנה לא' מהם הרי המקח של כולם וחולקים אותו לפי מעותיהם: <small>הגה {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{ביהגרא|ב}} מיהו {{שך|א}} אם {{באר היטב|ב}} פירש בהדיא שקנה לאחד מהן הרי חזר משליחות האחרים וזכה זה שקנה לו (טור בשם ר' ישעיה) {{באר הגולה|ב}} </small>היו מעות של כל א' מהם צרורים {{באר הגולה|ג|•}} וחתומים אע"פ שהיה בלב השליח הזה שיקנה המקח לכלם לא קנה אלא זה שקנה המקח במעותיו בלבד:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} ראובן שקנה שדה משמעון ואמר ליה ללוי קניתי אותה וכתב שטר מכר {{באר הגולה|ד}} בשם לוי {{באר היטב|ג}} וחזר ראובן {{שך|ב}} ואמר לשמעון לעצמי קניתיה חזור וכתוב שטר מכר בשמי {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} אין כופין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשם ראובן ואם התנה עמו מתחלה ואמר ליה לעצמי אני קונה וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה הרי זה כופהו לכתוב שטר אחר בשמו {{באר הגולה|ה}} ולא {{באר היטב|ד}} עוד אלא {{סמע|ד}} אפי' לא אמר כן למוכר {{סמע|ה}} אלא שאמר לעדים תחלה בפני המוכר יש לכם {{באר היטב|ה}} לכתוב לי שטר אחר על שמי כופין אותו לכתוב שטר אחר על שמו: <small>הגה {{ביהגרא|ג}} ואם קנה קרקע תחלה {{קצהח|א}} על שם לוי אע"פ שלוי לא עשהו שליח אם קנה {{ביהגרא|ד}} במעות לוי {{נתיבותח|ד}} {{נתיבותב|ב}} {{סמע|ו}} {{שך|ג}} לא יוכל {{באר היטב|ו}} לחזור בו (הגהות מרדכי פ"ד דמציעא)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפה
{{מרכז|'''סימן קפה'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''סרסור שמכר בפחות או ביותר ממה שאמר לו בעל הבית ושאר טענות שבינו לבין בעל הבית.''' ובו י"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} הסרסור {{פתש|א}} {{באר היטב|א}} שליח הוא אלא שנוטל שכר שליחותו {{ביהגרא|ב}} לפיכך אם שינה דעת הבעלים משלם מה {{באר היטב|ב}} שהפסיד כיצד ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור וא"ל מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה והלך ומכרו בחמשים {{נתיבותב|ב}} {{נתיבותח|ב}} משלם החמשים מביתו {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ג}} מכר במאתים הכל {{באר היטב|ג}} לראובן: <small>הגה {{סמע|ג}} {{שך|ב}} {{ביהגרא|ג}} מי ששלח שליח להוליך לו דבר למקום אחד ובתוך כך {{נתיבותח|ד}} שלח לו {{באר היטב|ד}} דורון הוי שומר שכר (הגהות מרדכי דב"מ)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|ג}} {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ה}} {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ב}}  אין שליח יכול לקנות {{באר היטב|ה}} לעצמו אפי' באותם דמים שהרשוהו בעלים למכרו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|ה}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|ג}} נתן {{באר היטב|ו}} חפץ לסרסור למכרו בארבעה ואמר הסרסור כשבא החפץ לידו הילך ארבעה בשבילו {{נתיבותח|ו}} ונתפייס המוכר אינו יכול לחזור בו אע"ג דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נתנו לו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ד}} אמר בעל הבית לסרסור המותר שימכר על כך יהיה שלך {{סמע|ה}} אף על פי ששתק הסרסור {{שך|ה}} {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ג}} זכה {{באר היטב|ז}} במותר:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|ז}} {{באר הגולה|ה}} ראובן אומר במאה אמרתי לך למכרו והסרסור אומר בחמשים אמרת לי וכן מכרתי {{שך|ו}} {{נתיבותח|ח}} {{נתיבותב|ד}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ח}} נשבע הסרסור שבועת התורה שהרי הודה {{באר היטב|ח}} במקצת {{סמע|ו}} {{באר הגולה|ז}} ואם כבר נתן לו החמשים {{סמע|ז}} או שאמר ליה הילך {{באר הגולה|ח}} נשבע היסת שעשה שליחותו {{סמע|ח}} {{נתיבותב|ה}} וזכה הלוקח {{שך|ז}} {{נתיבותח|ט}} {{נתיבותב|ו}} {{פתש|ב}} {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ט}} ואם {{באר היטב|ט}} ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא {{סמע|ט}} {{שך|ח}} {{נתיבותח|י}} {{באר היטב|י}} יחזיר החפץ לבעלים ויחרים על מי שנתן לו רשות למכור בחמשים {{סמע|י}} או {{באר הגולה|י|•}} שרצה בחמשים {{סמע|יא}} וחזר בו אחר שקניתי: <small>הגה {{ביהגרא|י}} וי"א דאין הקונה צריך להחזיר {{סמע|יב}} {{שך|ט}} {{נתיבותח|יא}} אפי' {{באר היטב|יא}} מודה סרסור לדברי המוכר (טור בשם הראב"ד{{באר הגולה|י}} )</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{סמע|יג}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|יא}} כל סרסור {{סמע|יד}} שהודיע ללוקח שחפץ זה או קרקע זה של ראובן ואחר שקנה הלוקח {{נתיבותב|ז}} אמר המוכר {{נתיבותח|יב}} איני רוצה למכור בדמים אלו {{סמע|טו}} {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ח}} {{באר הגולה|ל}} מחזיר הלוקח שהרי לא פסק לו דמים ואמד לו מכור בכך וכך: <small>הגה {{סמע|טז}} {{ביהגרא|יב}} וי"א דוקא שלא אמר לו כלום בשעת {{באר הגולה|יד|•}} שהפקידו {{סמע|יז}} {{שך|י}} {{באר היטב|יב}} אבל (אם) {{נתיבותח|יד}} אמר לו מכור במה שתמצא לא יוכל המוכר לחזור בו ומה שעשה הסרסור עשה (טור בשם הראב"ד) {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|מ}} ראובן היה לו בית למכור ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו {{פתש|ג}} ואח"כ מכרו ללוי ע"י אחר חייב ליתן לשמעון סרסרותו (ב"י בשם הרא"ש כלל ק"ה סי' א')</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|נ}} כל סרסור שאבד החפץ מידו או נגנב {{סמע|יח}} {{נתיבותח|טו}} {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|טו}} אפי' בשעת הליכה חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|ע}} ראובן נתן טבעת לסרסור למכור והפסיד האבן מהטבעת {{ביהגרא|טז}} ישבע הסרסור שאינה {{באר היטב|יג}} ברשותו {{נתיבותח|טז}} {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|יז}} {{סמע|יט}} וישבע כמה היה שוה האבן {{סמע|כ}} {{שך|יא}} {{נתיבותח|יז}} ויפרע {{באר היטב|יד}} שוויה:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|יח}} הנותן כליו לסרסור למשכנם לו ואמר איני יודע היכן משכנתים {{סמע|כא}} {{שך|יב}} {{נתיבותח|יח}} {{באר היטב|טו}} פשיעותא היא וחייב לשלם {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|יט}} ואם א"ל משכנם ביד פלוני וכן עשה {{סמע|כב}} ואח"כ כפר בו אותו פלוני {{סמע|כג}} {{נתיבותח|יט}} {{באר הגולה|ר}} פטור הסרסור:
 
{{אות סעיף|י}} {{ביהגרא|כ}} {{באר הגולה|ש}} סרסור שנתן כלי לבקרו ולא רצה המבקר להחזירו {{סמע|כד}} {{פתש|ד}} חייב הסרסור {{באר הגולה|ת}} {{ביהגרא|כא}} וכ"ש שאין לסרסור למכור חפץ באשראי אלא א"כ נוטל רשות מבעל הכלי: <small>הגה {{סמע|כה}} השדכן הוי כמו סרסור ואם השדכן רוצה שישלמו לו מיד שכר שדכנותו והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנשואין {{ביהגרא|כב}} תלוי במנהג המדינה ובמקום שאין מנהג {{ביהגרא|כג}} הדין עם הבעלים {{ביהגרא|כד}} ובמקום שאין צריך לשלם לו עד הנישואין {{סמע|כו}} אם חזרו בהן {{באר היטב|טז}} ונתבטל השדכנות {{נתיבותח|כ}} פטורים הבעלים מלשלם לו שכרו {{ביהגרא|כה}} אלא אם כן התנו בהדיא {{שך|יג}} על מנת שיתפייס ואז צריך לשלם לו {{ביהגרא|כו}} מיד אפי' יחזרו בהן (פסקים וכתבים מהרא"י סי' פ"ה{{באר הגולה|כה|•}} )</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפו
{{מרכז|'''סימן קפו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''הלוקח כלים מן האומן למכור.''' ובו ב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלים אותן ממני אתן לך דמיהם ואם לאו {{סמע|א}} אתן לך {{באר הגולה|ב}} שכר מועט {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|ג}} ונאנסו {{סמע|ב}} {{נתיבותח|א}} בהליכה חייב ואם נאנסו {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ב}} בחזרה {{באר היטב|א}} פטור {{באר הגולה|ד}} אבל {{ביהגרא|א}} אם נגנבו או אבדו חייב:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ה}} נטלם ע"מ למכרם וא"ל אם ימכרו במקום פלוני או עד זמן פלוני אתן לך דמים כך וכך ואם לא ימכרו אחזירם לך ונאנסו בין בהליכה {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ג}} {{נתיבותב|ב}} בין בחזרה חייב לשלם {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ב}} וי"א דהני מילי בדבר שיש לו קונים הרבה ויכול למכרו {{באר היטב|ב}} {{סמע|ה}} מיד בדמים שקצב אלא שמחזיר למכרו ביותר כדי שישתכר בו {{סמע|ו}} דאל"כ פטור {{באר הגולה|ז}} מאונסים {{נתיבותב|ג}} {{נתיבותח|ד}} ואינו חייב {{ביהגרא|ג}} אלא בגניבה ואבידה כדין סרסור: <small>הגה {{ביהגרא|ד}} {{שך|ב}} ואם קצב לו דמים ואמר לו כל הריוח מזה נחלוק בינינו אין לו אלא דין סרסור {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ה}} {{באר היטב|ג}} ואינו חייב באונסים (ב"י) {{באר הגולה|ח}} </small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפז
{{מרכז|'''סימן קפז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין שליח שטוען שאירע לו אונסין.''' ובו ד סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|א}} כל שליח שטען שאירעו אונס פלוני והפסיד כך וכך {{סמע|א}} {{שך|א}} הרי זה נשבע שבועת {{באר היטב|א}} השומרים {{סמע|ב}} על טענתו ויפטר {{ביהגרא|ב}} ואם היה האונס {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} במקום שאפשר להביא עליו עדים {{באר הגולה|ב|•}}  {{ביהגרא|ג}} או דבר שהוא גלוי וידוע שהרי ימצא עדים הרי זה צריך להביא ראיה על טענתו {{באר הגולה|ב}} ואם לא הביא עדים אינו נאמן ומשלם:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} {{קצהח|א}} מעשה באחד שאמר לשלוחו קנה לי ארבע מאות גרבי יין {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ד}} ממעות שהיו לו בידו וקנה לו ונמצא חומץ אמרו חכמים מנין גדול כזה שהחמיץ קול יש לו {{באר הגולה|ה}} הואיל ואפשר להביא ראיה {{נתיבותח|ב}} {{נתיבותב|ב}} יביא ראיה שלא היה היין חומץ בשעה שלקח ויפטר ואם לא יביא ראיה ישלם {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} וכן כיוצא בזה מדברים שהראיה מצוייה בהן אבל דבר {{באר היטב|ב}} הנעלם שאין ראייתו מצויה ישבע עליו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ה}} וכן הדין בכל טענת שיטעון השותף כיוצא בו {{סמע|ד}} {{שך|ב}} {{נתיבותב|ג}} וכן הדין {{נתיבותח|ד}} בטענת השומרים אם הראייה יכולה להיות או יביא ראיה על טענתו או ישלם: <small>הגה {{סמע|ה}} {{באר היטב|ג}} {{ביהגרא|ו}} ודוקא בטענת שומרין {{נתיבותח|ה}} {{נתיבותב|ד}} אבל בטענת פרעון והשבה וכיוצא בה {{נתיבותב|ה}} דעבידי אינשי דפרעי בצנעה אפי' יש ראיה מפטר בשבועה (טור בשם הרמ"ה)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ז}} {{באר הגולה|ז}} נתן מעות לחבירו לקנות לו חטים וכן עשה ושם החיטים בבית אחד {{שך|ג}} {{נתיבותח|ו}} ונרקבו מחמת {{באר היטב|ד}} גשמים שירדו עליהם חייב לשלם:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפח
{{מרכז|'''סימן קפח'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''אין שליחות לעכו"ם ויש שליחות לעבד ואשה.''' ובו ו סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{נתיבותח|א}} {{קצהח|א}} אין {{באר הגולה|א}} העכו"ם נעשה {{באר היטב|א}} שליח {{ביהגרא|א}} לדבר מהדברים שבעולם {{באר הגולה|ב}} וכן אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם לדבר מהדברים:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} עושה אדם שליח {{ביהגרא|ב}} איש או אשה {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{ביהגרא|ג}} ואפי' אשת {{באר היטב|ב}} איש {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} {{ביהגרא|ד}} ואפי' {{באר הגולה|ד}} עבד ושפחה {{ביהגרא|ה}} הואיל והם בני דעת {{סמע|ד}} {{באר הגולה|ה}} וישנם במקצת מצות נעשים שלוחים למשא ומתן {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ו}} אבל מי {{קצהח|ב}} שאינם בני דעת והם {{נתיבותב|א}} חרש {{נתיבותח|ד}} שוטה וקטן {{נתיבותח|ה}} אינם נעשים שלוחים {{קצהח|ג}} {{ביהגרא|ז}} ולא עושים שליח אחד הקטן ואחד הקטנה {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|ח}} לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני {{ביהגרא|ט}} <small>(ונתן בידו פונדיון שהוא שני איסרין ונתנו לחנוני) </small>ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את השמן ואת האיסר החנוני {{באר הגולה|ח}} חייב לשלם {{סמע|ה}} {{באר הגולה|ט}} שלא שלחו אלא להודיעו {{נתיבותח|ו}} {{סמע|ו}} ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה ועל הצלוחית שנתן המשלח ליד הקטן {{נתיבותח|ז}} ומדד החנוני לתוכו אם שברו הקטן החנוני פטור אא"כ לקחו מידו {{סמע|ז}} ומדד {{באר היטב|ג}} לאחרים והחזירו לידו {{באר הגולה|י}} (טור) {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ח}} {{נתיבותב|ב}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|י}} </small>ואם פירש ואמר שלח לי עם הקטן ה"ז פטור:
 
{{אות סעיף|ג}} {{סמע|ט}} {{באר הגולה|ל}} האומר לחבירו מנה שיש לי בידך {{ביהגרא|יא}} בין מלוה {{ביהגרא|יב}} בין פקדון {{נתיבותח|ט}} שלחהו לי ביד פלוני {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|יג}} אפי' היה קטן אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו {{באר הגולה|יד|•}} :
 
{{אות סעיף|ד}} השולח לחבירו לשלוח לו ע"י שליח מעות שהיו לו בידו מלוה או פקדון נתבאר בסי' קכ"א:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|יד}} כל היכא שהשליח משנה מדעת המשלח {{סמע|י}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|י}} בטל השליחות מכל {{באר היטב|ד}} וכל:
 
{{אות סעיף|ו}} {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|ס}} מי שהגיע לו היזק בממונו מחמת שליחות שולחו {{ביהגרא|טז}} או שהעלילו עליו מחמת השליחות והפסידוהו ממון אין המשלח חייב לשלם לו נזקו {{סמע|יא}} {{נתיבותח|יא}} <small>(ועיין לעיל סי' {{באר היטב|ה}} קע"ו סעיף מ"ח)</small>:
 
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קפט
{{מרכז|'''סימן קפט'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין אין המקח נגמר בדברים.''' ובו סעיף אחד:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{ביהגרא|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|א}} אין המקח נגמר בדברים {{ביהגרא|ב}} שהאומר לחבירו היאך אתה נותן לי חפץ זה ואמר ליה בכך וכך ונתרצו שניהם ופסקו הדמים יכולים לחזור שניהם {{ביהגרא|ג}} אפי' היה הדבר בפני עדים ואמרו להם הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה הרי זה אינו כלום עד שיגמר המקח כל דבר ודבר כראוי לו קרקע לפי קניינו ובעלי חיים לפי קניינם ומטלטלים לפי קניינם ולאחר שנגמר המקח כל אחד לפי קניינו {{ביהגרא|ד}} אין שום אחד מהם יכול לחזור בו {{באר הגולה|ב}} אפי' לא היו עדים בדבר: <small>הגה {{קצהח|א}} {{ביהגרא|ה}} ואפי' מחלו זה לזה אח"כ לא מהני {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} אלא צריכין לחזור {{באר היטב|א}} ולהקנות זה לזה (תה"ד סי' שי"א וריב"ש סי' תק"י)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצ
{{מרכז|'''סימן קצ'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית קרקע בכסף.''' ובו יח סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} קרקע נקנה באחד מארבע דברים {{באר הגולה|א}} בכסף בשטר בחזקה {{באר הגולה|ב}} {{פתש|א}} {{ביהגרא|א}} ובקנין {{באר היטב|א}} סודר: <small>הגה {{ביהגרא|ב}} וכדין המקח כך דין שכירות קרקע כל ימי השכירות וע' לקמן סוף סי' קצ"ה</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|ג}} {{קצהח|א}} {{פתש|ב}} בכסף {{באר היטב|ב}} כיצד מכר לו בית או שדה {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{פתש|ג}} ונתן לו {{נתיבותב|ב}} כסף {{נתיבותח|ב}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ג}} שוה {{באר היטב|ג}} פרוטה קנה {{ביהגרא|ד}} ואין א' מהם יכול לחזור בו {{באר הגולה|ה}} ואפי' נתן לו הכסף {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ג}} ע"מ {{באר היטב|ד}} שיחזירהו לו קנה:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ו}} האומר לחבירו {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ד}} תן מנה לפלוני וקנה לך קרקע שלי כיון שנתן {{באר היטב|ה}} קנה:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ז}} י"א שהוא הדין לאומר לחבירו {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ה}} הילך מנה ויהיה שדך מכור לפלוני כיון שקבל זה ממנו {{באר היטב|ו}} נקנה השדה לאותו פלוני: <small>הגה {{ביהגרא|ז}} {{שך|ב}} {{נתיבותב|ג}} {{באר היטב|ז}} והוא שאותו פלוני חפץ בזה {{נתיבותח|ו}} כגון שעשאו שליח או שאמר למוכר {{קצהח|ב}} שדך קנוי לי במה שנתן לך פלוני (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ח}} וכן י"א שה"ה לאומר לחבירו תן מנה לפלוני {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ז}} ויהי' שדי מכור לו {{באר היטב|ח}} לאותו פלוני עצמו כיון שקבל פלוני המנה מזה נקנה לו לאותו פלוני עצמו השדה <small>(והוא שהלוקח חפץ בזה וכדרך שנתבאר בסמוך)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ט}}  וכן י"א שה"ה לאומר לחבירו {{סמע|ו}} הילך מנה ויהיה שדי מכור לך עצמך בו כיון שזכה במנה נקנה לו השדה {{נתיבותב|ד}} {{באר הגולה|י}} והוא שיהיה {{נתיבותח|ח}} {{קצהח|ג}} אדם חשוב {{קצהח|ד}} {{ביהגרא|ח}} שהמוכר נהנה במה שהוא מקבל ממנו מתנה: <small>הגה {{סמע|ז}} {{שך|ג}} {{ביהגרא|ט}} ראובן שהיה חייב לשמעון מנה והגיע זמן הפרעון ואמר שמעון לראובן אמכור לך קרקע במנה ונתרצה ראובן ונתן לו מנה {{קצהח|ה}} לא יוכל שמעון לומר {{נתיבותח|ט}} מנה זו אני גובה בחובי רק הקרקע {{באר היטב|ט}} קנויה לראובן ואח"כ יגבה שמעון חובו (מרדכי סוף כתובות)</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|כ}} בד"א שקנה בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שטר {{פתש|ד}} אבל במקום שדרכן לכתוב שטר {{סמע|ח}} {{פתש|ה}} לא קנה {{נתיבותח|י}} {{פתש|ו}} עד שיכתוב את {{באר היטב|י}} השטר:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|ל}} התנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף ואם ארצה אקנה בשטר ונתן הכסף על תנאי זה ה"ז קיים ואין המוכר יכול לחזור בו מפני התנאי והלוקח יכול לחזור בו עד שיכתוב לו השטר {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|מ}} וכן אם התנה המוכר בזה אז הדבר תלוי בו:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|נ}} הקונה מחבירו קרקע ופסקו הדמים {{סמע|ט}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ה}} {{באר הגולה|ס}} {{קצהח|ו}} והניח {{באר היטב|יא}} משכון עליהם לא קנה {{שך|ה}} וכל הרוצה לחזור משניהם חוזר: <small>הגה אבל {{ביהגרא|יא}} אם אמר לו {{סמע|י}} קנה בגוף המשכון כפי מעותיך קנה (תוס' ומרדכי פ"ק דקדושין) וע' לקמן סי' ר"ד סעיף ה' וסי' ר"ז סעיף י"ז</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ע}} המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים {{באר הגולה|פ}} אפי' לא נשאר לו אלא זוז אחד {{סמע|יא}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|יב}} לא קנה הלוקח את כלו {{ביהגרא|יג}} אע"פ {{סמע|יב}} שכתב השטר {{נתיבותח|יג}} או {{באר היטב|יב}} החזיק {{שך|ז}} {{באר הגולה|צ}} חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או קנה מהקרקע כנגד המעות שנתת {{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|ק}} ונותן לו {{באר היטב|יג}} מהזיבורי' שבה {{ביהגרא|טו}} <small>(ונותן לו {{נתיבותב|ו}} כפי השער של {{באר היטב|יד}} עכשיו) (ר"ן פ"ק דקדושין המגיד {{באר הגולה|כ|•}} פ"ה דמכירה ב"י בשם הרא"ש) {{באר הגולה|ר}} </small>ואם {{נתיבותב|ז}} חזר המוכר {{נתיבותח|יד}} יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי ונוטל מהיפה שבה <small>(כשער שפסקו) (פוסקים הנ"ל) {{באר הגולה|ש}} </small>ואם לא היה יוצא ונכנס ותובע קנה הלוקח את כולה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ושאר הדמים עליו כשאר החובות: <small>הגה {{ביהגרא|טז}} וכן אם זקף עליו הנשאר במלוה {{סמע|יג}} אע"פ שיצא ונכנס אחר הדמים {{באר היטב|טו}} קנה {{ביהגרא|יז}} וכל זה שנתן לו מקצת הדמים בתורת פרעון אבל לא נתן לו {{סמע|יד}} {{נתיבותח|טו}} אלא {{נתיבותב|ח}} {{באר היטב|טז}} בערבון בעלמא אפי' לא נפיק ועייל אזוזי לא קנה רק נגד מעותיו (הכל בטור) {{סמע|טו}} {{נתיבותח|טז}} {{ביהגרא|יח}} אא"כ {{באר היטב|יז}} פירש שיקנה נגד הכל {{ביהגרא|יט}} ושניהם יכולין לחזור בהן {{סמע|טז}} ולא קנה {{נתיבותח|יז}} רק מן {{באר היטב|יח}} הגרוע שבשדה נגד מעותיו (ב"י בשם תוס' והמרדכי והגהות אשירי פרק הזהב)</small>:
 
{{אות סעיף|יא}} {{ביהגרא|כ}} {{באר הגולה|ת}} {{שך|ח}} מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שהוא יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים קנה הכל ואין הלוקח יכול לחזור בו שזה שתובע ורודף לא מפני שעדיין לא גמר והקנה {{סמע|יז}} אלא {{באר היטב|יט}} כדי {{נתיבותח|יח}} שלא יחזור בו הלוקח {{באר הגולה|א}} וכן הדין במוכר מטלטלים {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|כא}} אע"ג שמשך הלוקח הפירות והוציאן לרשותו והמוכר נכנס ויוצא על שאר הדמים לא קנה ויד החוזר בו על התחתונה כמו שנתבאר {{פתש|ז}} אלא א"כ מכר מפני רעת ממכרו שאז קנה הכל:
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|ג}} מי שמכר נכסיו מפני שרוצה לילך לדור בעיר אחרת כמוכר שדהו מפני רעתה דמי:
 
{{אות סעיף|יג}} {{ביהגרא|כג}} {{סמע|יח}} {{באר הגולה|ד}} לקח שדה שוה מנה במאתים ונתן לו מקצת דמים והמוכר נכנס ויוצא לתבוע השאר ה"ז ספק אם הוא {{סמע|יט}} כמוכר שדהו מפני רעתה אם לאו {{ביהגרא|כד}} ולפיכך {{סמע|כ}} הרוצה לחזור משניהם אינו יכול {{באר היטב|כ}} לחזור {{נתיבותח|יט}} ואם תפס המוכר {{נתיבותח|כ}} ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו לו אין מוציאין מידו:
 
{{אות סעיף|יד}} {{ביהגרא|כה}} {{באר הגולה|ה}} בקש למכור שדה במאה ולא מצא קונה לשדה שוה מאה {{סמע|כא}} {{נתיבותח|כא}} והוצרך למכור במאתים וקבל קצת מהדמים ועייל ונפיק אשארא לא קנה ושניהם יכולי' לחזור {{באר היטב|כא}} בהם אבל אם הוא בענין שאם היה רוצה לטרוח היה מוצא למכור שדה במנה {{סמע|כב}} ולא טרח ומכר במאתים {{נתיבותח|כב}} {{באר הגולה|ו}} ה"ז ספק לפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור {{סמע|כג}} {{נתיבותב|ט}} ואם תפס המוכר ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו לו אין מוציאין מידו:
 
{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|כו}} {{באר הגולה|ז}} הא דאמרי' דכי עייל ונפק אזוזי לא קנה היינו בדידעינן דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי {{סמע|כד}} {{נתיבותח|כג}} {{באר הגולה|ח}} ואפי' אם קבע זמן לפרעון וכשהגיע הזמן דחקו לפרוע לו מעותיו וזה דחהו והדיין רואה שהוא {{באר היטב|כב}} דחוק למעות ועייל ונפיק אזוזי לא קנה:
 
{{אות סעיף|טז}} {{ביהגרא|כז}} {{שך|ט}} {{באר הגולה|ט}} יש מי שאומר דעייל ונפיק אזוזי היינו שהלך אליו לבקש מעותיו שני פעמים {{ביהגרא|כח}} לא שנא מצאו ובקש ממנו לא שנא לא מצאו רק שגילה דעתו שהלך לבקשו {{ביהגרא|כט}} ודוקא דעייל ונפיק ביומא {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כד}} {{באר היטב|כג}} דאוקמוה לזבוני או ביום שקרוב לו אבל לא עייל ונפק ביומיה אפילו עייל ונפיק למחר לא מצי הדר ביה {{ביהגרא|ל}} וכי עייל ונפיק ביומיה אפי' ששתק אז ולאחר כמה ימים חוזר הרשות בידו {{ביהגרא|לא}} ואי עייל ונפיק ביומיה תרי זימני ולא יהיב ליה {{באר הגולה|י}} ומקמי דשלים יומיה אייתי ליה זוזי קנה ולא מצי הדר ביה דכל דפרע ביומיה כפורע מיד דמי: <small>הגה {{סמע|כו}} {{באר היטב|כד}} {{ביהגרא|לב}} {{נתיבותח|כה}} וכן הא דאמרינן דקנה עד נגד מעותיו י"א דהיינו דוקא במקום שכסף קונה בלא שטר {{סמע|כז}} {{נתיבותב|י}} אבל במקום שצריך שטר {{נתיבותח|כו}} {{קצהח|ז}} אין השטר קונה לחצאין וכל שלא קנה כולו אפי' נגד מקצתו נמי לא קנה (ר"ן פ"ק דקידושין ונ"י פרק האומנין {{נתיבותב|יא}} {{ביהגרא|לג}} מיהו {{נתיבותח|כז}} אם התנה הכל כפי תנאו (המגיד פרק א' דמכירה)</small>:
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|כ}} דין מטלטלין כדין הקרקעות לדבר זה שאפילו משכן והכניסם לרשותו והמוכר עייל ונפיק אזוזי לא קנה {{ביהגרא|לד}} {{נתיבותב|יב}} אלא שבזה {{קצהח|ח}} יש חילוק במטלטלים {{סמע|כח}} {{נתיבותח|כח}} {{ביהגרא|לה}} {{באר הגולה|ל}} אם הוא דבר שאינו ראוי {{באר היטב|כה}} ליחלק {{סמע|כט}} כגון שמכר לו {{באר היטב|כו}} בעל חי ונתן לו קצת מהדמים ועייל ונפיק אזוזי המקח בטל לגמרי לפי שאינו ראוי ליחלק והמוכר אינו רוצה להיות שותף עמו {{ביהגרא|לו}} <small>(מיהו אם אמר בפירוש {{נתיבותב|יג}} ערבוני יקון קנה עד מעותיו) (ר"ן ונ"י פ' האומנין) </small>אבל במידי דבר חלוק' הוא אין המקח בטל אלא כנגד מה שחייב לו:
 
{{אות סעיף|יח}} {{באר הגולה|מ}} הקונה דבר מחבירו ונתן לו הדמי' וטעה במנין המעו' ולאחר זמן תבעו המוכר ואמר לו מאה שנתת לי {{נתיבותב|יד}} אינם אלא צ' {{שך|י}} {{נתיבותח|כט}} {{ביהגרא|לז}} נקנה {{באר היטב|כז}} המקח ומחזיר לו העשר' אפי' אחר כמה שנים בין בקרקע בין במטלטלי': <small>הגה {{ביהגרא|לח}} מי שהעלילו עליו {{סמע|ל}} {{נתיבותח|ל}} {{נתיבותב|טו}} וכדי להבריח מכר קרקעותיו וקבל המעות {{באר הגולה|נ}} כשנתבטלה העלילה {{סמע|לא}} בטל המקח {{סמע|לב}} {{נתיבותח|לא}} {{פתש|ח}} {{ביהגרא|לט}} אפי' אם נתרצו אח"כ במקח דמאחר ששטר שעשו בראשונה לא היה כלום דלא היה רק כדי להבריח הו"ל אח"כ שטר מוקדם {{באר הגולה|לח|•}} ופסול (ב"י בשם הרשב"א)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצא
{{מרכז|'''סימן קצא'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית קרקע בשטר.''' ובו ד סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} בשטר כיצד {{נתיבותב|א}} כתב לו {{נתיבותח|א}} על הנייר {{סמע|א}} {{שך|א}} {{נתיבותח|ב}} {{פתש|א}} או על {{באר היטב|א}} החרס {{ביהגרא|א}} או על העלה {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ג}} שדי נתונה לך שדי מכורה לך {{ביהגרא|ב}} {{באר הגולה|ב}} כיון שהגיע השטר לידו קנה {{סמע|ג}} {{ביהגרא|ג}} אע"פ {{נתיבותח|ד}} שאין שם {{באר היטב|ב}} עדים כלל:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ד}} בד"א במוכר שדהו {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ה}} מפני {{באר היטב|ג}} רעתה אבל בשאר קרקעות אע"פ שהגיע שטר המכר בעדים לידו {{נתיבותב|ב}} {{באר הגולה|ד}} לא קנה {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ו}} עד שיתן דמים:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ה}} {{קצהח|א}} {{ביהגרא|ה}} {{פתש|ב}}  שטרי דידן {{סמע|ו}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|ז}} {{באר הגולה|ו|•}} שטרי קנין הם: <small>הגה {{קצהח|ב}} והקרקע נקנה על ידו {{ביהגרא|ו}} ואם כתב לו בפירוש שלא מכר לו בשטר {{סמע|ז}} ואינו אלא לראייה {{באר היטב|ד}} בעלמא {{באר הגולה|ו}} אין הקרקע נקנית על ידו (הר"ן פ"ק דקדושין והמגיד פ"א דקדושין ופ"א דמכירה)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{שך|ג}} {{ביהגרא|ז}} {{באר הגולה|ז}} קנה קרקע בדמים {{באר היטב|ה}} ידועים והמוכר אומר לא קבלתי המעות והלוקח אומר כבר נתתי אם הוא מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ח}} וכתב בשטר שהודה שקבל {{נתיבותב|ג}} הלוקח נאמן: <small>הגה {{ביהגרא|ח}} מכר לו קרקע בשטר {{סמע|ט}} {{שך|ד}} {{נתיבותח|ט}} {{ביהגרא|ט}} או {{באר היטב|ו}} במעות (וא"ל קני) לאחר שלשים יום ונקרע השטר תוך הזמן {{נתיבותב|ד}} או {{קצהח|ג}} נאבדו המעות אם אמר לו קני לך מעכשיו ולאחר ל' יום קנה לא אמר מעכשיו לא קנה {{שך|ה}} {{נתיבותח|י}} {{ביהגרא|י}} וה"ה לקנין {{באר היטב|ז}} חזקה (ב"י בשם תוס' פרק האשה רבה {{באר הגולה|ט|•}} ונ"י פ"ק דמציעא)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצב
{{מרכז|'''סימן קצב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית קרקע בחזקה.''' ובו טז סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} בחזקה {{באר היטב|א}} {{ביהגרא|א}} כיצד {{פתש|א}} מכר או נתן לו בית או שדה {{פתש|ב}} כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא {{סמע|א}} {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ב}} והועיל במעשיו הרי זה קנה:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ג}} בד"א {{סמע|ב}} כשהחזיק {{נתיבותח|א}} בפני המוכר או הנותן אבל שלא בפניו לא קנה אלא א"כ אמר לו לך חזק וקני {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ד}} ואם מסר לו {{באר היטב|ב}} המפתח הוי כאומר לו {{פתש|ג}} לך חזק וקני {{באר הגולה|ה}} וכן המוכר בור לחבירו {{סמע|ד}} כיון שמסר לו {{באר הגולה|ו|•}} דליו הוי {{נתיבותח|ב}} כאומר לו לך חזק וקני:
 
{{אות סעיף|ג}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ו}} נעל כיצד מכר או נתן לו בית או חצר והיה הפתח פתוח ונעל הלוקח את הפתח {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ג}} וחזר {{באר היטב|ג}} ופתחו קנה {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ז}} ויש מי שאומר {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ד}} שצריך לנעול במפתח {{סמע|ז}} {{ביהגרא|ה}} <small>וה"ה {{נתיבותח|ה}} אם עשה {{באר היטב|ד}} מנעול לדלת או שהעמיד דלתות י"א דקנה (הכל בטור)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ח}} גדר כל שהוא {{באר הגולה|ט}} כיצד היה שם גדר והיו עולים בו בנחת והוסיף עליו כל שהוא {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|ו}} והשלימו לעשרה {{ביהגרא|ז}} <small>(וי"א {{סמע|ח}} דאפי' פחות {{באר היטב|ה}} מעשרה) (ועיין בטור ובב"י) </small>ונמצא שאין עולים {{באר הגולה|כ}} אלא בדוחק ה"ז הועיל וקנה:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ל}} פרץ כל שהוא {{באר הגולה|מ}} כיצד היתה שם פרצה והיו נכנסים בה בדוחק והרחיבה כל שהוא עד שנמצא נכנסין בריוח ה"ז הועיל וקנה:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|נ}} נתן צרור והועיל {{סמע|ט}} כגון {{באר הגולה|ס}} (שחבר) בו המים לשדה או נטל צרור והועיל כגון שפתח בנטילתו המים לשדה קנה וכן כל כיוצא בזה {{באר הגולה|ע}} אבל אם ראה אמת המים בא להזיק הקרקע ונתן צרור ומנעה <small>(או שנטל צרור {{באר הגולה|פ}} ופתח (שיצאו) המים) (טור) </small>לא קנה {{סמע|י}} {{באר היטב|ו}} {{נתיבותח|ו}} {{פתש|ד}} שסילוק ההיזק אינו קונה אלא הבאת התועלת:
 
{{אות סעיף|ז}} {{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|צ}} המוכר או הנותן לחבירו שדה בצד שדהו כיון שדש המצר שבין שתי השדות ונעשו שתיהן כשדה אחת קנה {{סמע|יא}} {{באר הגולה|ק}} אבל אם הלך בה לארכה ולרחבה אין הילוך זה מועיל כלום {{באר הגולה|ר}} ואם שביל של כרמים מכר לו הואיל ונעשה להילוך {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|א}} קנה {{באר היטב|ז}} בהילוך {{סמע|יב}} {{נתיבותח|ח}} וכמה שיעור {{באר היטב|ח}} רוחב הדרך שיקנה בהלוכו {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ש}} אם היה מסוים במחיצות קנה כדי שיגביה רגל ויניח רגל בצדה ואם אין שם מחיצות קנה ברוחב כדי שתהיה על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה {{סמע|יג}} {{נתיבותח|ט}} <small>(וי"א איפכא דבאין מחיצות סגי ברוחב שיגביה רגל ויניח רגל וביש מחיצות כדי שיהא על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה) (טור והמגיד פ"א דמכירה) {{באר הגולה|ת}} </small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|א}} היתה הקרקע צחיח סלע {{סמע|יד}} {{נתיבותח|י}} שאין בה לא גדר ולא פרצה ואינה בת זריעה החזקה שקונה אותה שטיחת פירות או העמדת בהמה שם וכיוצא בזה משאר התשמישים:
 
{{אות סעיף|ט}} {{סמע|טו}} {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|ב}} הציע מצעות בבית או בשדה {{נתיבותח|יא}} {{באר היטב|ט}} {{ביהגרא|יב}} ושכב עליהם {{באר הגולה|ג}} או ערך שלחן ואכל {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|יג}} ולא עוד אלא אפי' נתן כליו לתוכו או צבר בו פירות הראוים לצבור קנה:
 
{{אות סעיף|י}} {{ביהגרא|יד}} {{שך|ג}} {{באר הגולה|ה}} המוכר שדה לחבירו ונכנס בה הלוקח וזרעה או נרה {{נתיבותב|ב}} או {{באר היטב|י}} שאסף פירות האילן או זמרו וכן כל כיוצא בדברים אלו קנה:
 
{{אות סעיף|יא}} {{סמע|טז}} {{נתיבותח|יב}} {{באר הגולה|ו}} וכן אם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח קנה לוקח: <small>הגה {{שך|ד}} {{פתש|ה}} {{ביהגרא|טו}} ויש {{באר היטב|יא}} חולקין וסבירא להו דאין קונין בחזקות אלו {{סמע|יז}} {{נתיבותח|יג}} לא באכילת פירות ולא בהעמדת בהמה וכיוצא בזה שאינו מועיל לקרקע {{סמע|יח}} והכי מסתברא (טור בשם הראב"ד ור"ן פ"ק דקידושין והמגיד {{באר הגולה|ז}} {{נתיבותב|ג}} {{ביהגרא|טז}} היה {{נתיבותח|יד}} גבשושית בשדה ונטלה או גומא וסתמה הוי חזקה ונ"ל דוקא אם מהני לקרקע אבל חפר מעט לא קנה אלא {{נתיבותח|טו}} בשדה העומד לחרישה (מרדכי פח"ה)</small>:
 
{{אות סעיף|יב}} {{באר הגולה|ח}} המוכר לחבירו י' שדות בי' מדינות {{סמע|יט}} {{נתיבותח|טז}} כיון שהחזיק באחד מהם קנה {{באר היטב|יב}} כולם ואפי' היתה אחת מהם {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|יז}} הר גבוה והשנית מצולה {{סמע|כ}} שהרי אין תשמיש של זו כתשמיש של זו בד"א {{סמע|כא}} שנתן דמי כולם {{באר הגולה|י}} אבל אם לא נתן דמי כולם לא קנה {{סמע|כב}} {{נתיבותח|יז}} {{נתיבותב|ד}} אלא כנגד {{באר היטב|יג}} מעותיו {{סמע|כג}} {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|כ}} לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כולם {{סמע|כד}} {{נתיבותח|יח}} {{ביהגרא|יט}} <small>(ויש חולקין {{נתיבותב|ה}} {{באר היטב|יד}} במתנה) (טור בשם הרא"ש) {{סמע|כה}} {{נתיבותח|יט}} {{ביהגרא|כ}} והוא הדין בעשרה בתים או בית ושדה דינן כעשרה שדות (נ"י פ' המוכר בית)</small>:
 
{{אות סעיף|יג}} {{נתיבותח|כ}} {{נתיבותב|ו}} {{ביהגרא|כא}} {{באר הגולה|ל}} וכן בשכירות כיון שהחזיק באחד מהם קנה כולם כל זמן השכירות: <small>הגה {{ביהגרא|כב}} ובשכירות לא בעינן שנתן {{סמע|כו}} {{נתיבותח|כא}} דמי כולן דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (ב"י)</small>:
 
{{אות סעיף|יד}} {{ביהגרא|כג}} {{באר הגולה|מ}} היו מקצת הקרקעות במכר ומקצת בשכירות כיון שהחזיק בין בשל מכר בין בשל שכירות קנה הכל:
 
{{אות סעיף|טו}} דין מחזיק בנכסי הגר יתבאר בסימן ער"ה:
 
{{אות סעיף|טז}} {{סמע|כז}} {{ביהגרא|כד}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|נ}} חזקה {{באר היטב|טו}} לחודה בלא כסף ובלא שטר קניא כל היכא דלא עייל ונפיק אזוזי {{סמע|כח}} <small>(ואפי' במקום שנהגו לכתוב שטר {{באר הגולה|ס}} (טור) {{ביהגרא|כה}} מיהו אם התנה {{שך|ו}} הכל לפי תנאו {{באר הגולה|ע}} (ר' ירוחם ני"א ח"א)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצג
{{מרכז|'''סימן קצג'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המחובר לקרקע דינו כקרקע.''' ובו סעיף אחד:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|א}} כל {{נתיבותב|א}} המחובר לקרקע שצריך לקרקע הרי הוא כקרקע {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{ביהגרא|ב}} ונקנה בכסף או בשטר או בחזקה {{באר הגולה|ב}} אפילו לא נתכוין לקנות הקרקע אלא החזיק בקרקע לקנות המחובר בו {{נתיבותח|ב}} או נתן כסף בעד הקרקע כדי לקנות המחובר בו קנה אע"פ שלא קנה הקרקע {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ג}} אבל אם אינו צריך לקרקע {{סמע|ב}} {{שך|א}} כגון {{באר היטב|א}} ענבים העומדים ליבצר ה"ז {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} כמטלטלין {{באר היטב|ב}} לקנין ויש להם אונאה {{ביהגרא|ד}} <small>(ויש חולקין ואומרים דאפי' אין צריך לקרקע דינן כקרקע) (טור)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצד
{{מרכז|'''סימן קצד'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''עכו"ם שמכר קרקע לישראל וקיבל כסף ולא כתב שטר.''' ובו ג סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{נתיבותח|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} העכו"ם {{פתש|א}} אינו {{סמע|ב}} קונה {{נתיבותב|א}} {{באר היטב|א}} בחזקה <small>(ולא בכסף) </small>אלא בשטר הוא שקונה {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ב}} עם {{באר היטב|ב}} נתינת הכסף וישראל הקונה מעכו"ם הרי הוא כעכו"ם {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ג}} {{נתיבותב|ב}} ואינו קונה אלא בשטר {{באר הגולה|ב|•}} : <small>הגה {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ד}} {{נתיבותב|ג}} {{קצהח|א}} {{ביהגרא|ב}} מיהו {{באר היטב|ג}} שכירות מן העכו"ם קונה בכסף לחוד (ב"י סימן קצ"ב) {{נתיבותח|ה}} {{קצהח|ב}} וכן אם התנה לוקח שיקנה לו {{שך|ב}} בכסף בלחוד {{באר היטב|ד}} {{פתש|ב}} קנה מיד (ב"י בסי' זה)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|ג}} {{באר היטב|ה}} מאחר שעכו"ם אינו קונה הקרקע מישראל ולא מקנהו לישראל אלא בשטר {{באר הגולה|ב}} ישראל שלקח שדה מהעכו"ם ונתן דמים {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ג}} וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ו}} כדרך שמחזיקים בנכסי הגר {{סמע|ז}} זכה אחרון {{פתש|ג}} {{ביהגרא|ד}} <small>וי"א {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ד}} דאפי' {{באר היטב|ו}} החזיק בה ראשון זכה האחרון דלא סמכא דעתא דראשון בלא שטר (טור בשם רשב"א והמגיד פ"א דזכיה {{באר הגולה|ד}} ונ"י וכן משמע במרדכי פ' חזקת) וכן נ"ל {{סמע|ט}} אבל אם החזיק הא' קודם שנתן המעות זכה (לכולי עלמא) (מרדכי פ' חזקת) {{סמע|י}} {{ביהגרא|ה}} {{נתיבותח|ח}} {{נתיבותב|ה}} {{באר הגולה|ה}} </small>ונותן לראשון את {{באר היטב|ז}} הדמים {{באר הגולה|ו}} מפני שהעכו"ם מעת שלקח הדמים סילק רשותו וישראל לא קנה עד שיגיע השטר לידו ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהם זכה {{סמע|יא}} {{ביהגרא|ו}} {{נתיבותח|ט}} {{נתיבותב|ו}} {{באר הגולה|ח|•}} ואחריותו על העכו"ם {{באר היטב|ח}} המוכר: <small>הגה {{סמע|יב}} {{נתיבותח|י}} {{פתש|ד}} {{ביהגרא|ז}} והשני מקרי {{באר היטב|ט}} רשע (טור בשם הרשב"ם ועיין בב"י) {{ביהגרא|ח}} ומ"מ אם בא הראשון להשתדל ע"י העכו"ם להוציאו מיד השני {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יא}} נקרא {{באר היטב|י}} מסור {{סמע|יד}} הואיל והשני נותן לו {{באר היטב|יא}} מעותיו (טור בשם הרא"ש והגהות אשירי ותוספות ומרדכי) {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|ט}} </small>בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכתוב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושים כפי משפט {{באר היטב|יב}} המלך: <small>הגה {{סמע|טו}} {{נתיבותב|ז}} {{ביהגרא|י}} עכו"ם שהיה לו משכון או פקדון ביד ראובן ונתנו לשמעון בשטר {{נתיבותח|יב}} זכה ראובן במה שבידו דמיד שנתן העכו"ם לשמעון נסתלק העכו"ם ושמעון לא קנה עד דמשיך ולכן הוי {{באר היטב|יג}} כהפקר וזכה בו ראובן כזוכה מן ההפקר {{באר הגולה|י|•}} (תשובת רשב"א סי' אלף ל"ב ור' ירוחם נכ"ג)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ח}} יש מי שאומר שאפי' אם כתב העכו"ם שטר לראשון קודם שיחזיק בו אחר אינו כלום כיון שכבר נסתלק הרי הוא כאחר אלא צריך שיכתוב השטר קודם שיקבל המעות {{ביהגרא|יא}} <small>(וכל זה לא מיירי {{פתש|ה}} אלא בקרקע {{סמע|טז}} {{שך|ד}} {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ח}} {{קצהח|ג}} {{באר הגולה|ט}} אבל {{באר היטב|יד}} במטלטלין קנה בנתינת המעות) (טור)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצה
{{מרכז|'''סימן קצה'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין''' ובו יא סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} {{קצהח|א}} בקנין {{באר היטב|א}} כיצד {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} יתן הקונה למקנה {{ביהגרא|א}} כלי כל שהוא {{ביהגרא|ב}} ויאמר לו קנה זה חלף הקרקע או המטלטל שמכרת או שנתת לי {{ביהגרא|ג}} <small>(ואין נוהגין שיאמר לו הקונה כן כי מסתמא אדעתא דהכי הוא נותן לו) (טור) {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ב}} </small>וכיון {{באר היטב|ב}} שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטלים ללוקח או למקבל מתנה בכל מקום שהוא {{ביהגרא|ה}} אע"פ שלא החזיק ולא נתן כסף {{פתש|א}} ולא כתב שטר ולא משך {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} ואין שום אחד מהם יכול {{באר היטב|ג}} לחזור בו {{סמע|ד}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ו}} אפי' אין עדים בדבר אם מודים זה לזה: <small>הגה {{שך|ב}} {{ביהגרא|ז}} וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוי קנין הואיל ומודים זה לזה שקנה (הרא"ש כלל ס"ו סי' ח')</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ה}} {{באר הגולה|ד}} אין קונים {{נתיבותח|ד}} {{פתש|ב}} אלא {{באר היטב|ד}} בכלי {{ביהגרא|ח}} ואע"פ שאין בו שוה פרוטה {{ביהגרא|ט}} <small>(ובלבד שיהא עשוי מדבר חשוב לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר) (טור) {{באר הגולה|ה}} </small>ואין קונים בדבר שאסור בהנאה {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|י}} ולא בפירות {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ה}} {{באר הגולה|ז}} ולא {{באר היטב|ה}} במטבע {{סמע|ז}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|ו}} {{באר היטב|ו}} {{ביהגרא|יא}} <small>(בהמה מקרי כלי וקונין בה {{ביהגרא|יב}} {{סמע|ח}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|ח}} אבל {{נתיבותח|ז}} שאר מטלטלין שאינן כלי אין קונין בהם (טור) {{שך|ה}} {{ביהגרא|יג}} מטבע {{באר היטב|ז}} שנפסל לגמרי הוי ככלי וקונין בהם) (טור סי' ר"ג) {{סמע|ט}} {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|יד}} </small>ואין קונין בכליו של מקנה:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|י}} הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח {{סמע|י}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|טז}} אפי' הקנהו שלא בפני הקונה ואע"פ שהקנה לו הכלי {{באר הגולה|ל}} ע"מ להחזירו נקנה המקח: <small>הגה {{ביהגרא|יז}} ולכך הורגלו לעשות הקנין בסודר של עדים אפי' בפני הקונה לפי שרוב הקנינים הן שלא בפני הקונה (טור בשם הרא"ש) {{ביהגרא|יח}} והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה {{סמע|יא}} {{נתיבותח|ח}} {{נתיבותב|א}} {{קצהח|ב}} היינו {{באר היטב|ח}} במתנה וכיוצא בזה דודאי ניחא ליה {{ביהגרא|יט}} אבל במקח שאפשר {{קצהח|ג}} שאינו חפץ לקנות לא קנה ושניהן חוזרין (מהרי"ו ס' ד')</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|מ}} אע"פ שלא תפס המקנה כל הכלי אלא מקצתו ונשאר קצתו ביד הקונה קנה בו והוא שיאחז ממנו שיעור כלי {{סמע|יב}} {{פתש|ג}} שהוא {{נתיבותח|ט}} שיעור {{באר היטב|ט}} ג' אצבעות {{באר הגולה|נ}} ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחוז {{שך|ו}} בענין שיהא יכול {{סמע|יג}} {{נתיבותח|י}} {{נתיבותב|ב}} {{באר היטב|י}} לנתק {{באר היטב|יא}} כל הכלי ולהביאו אצלו: <small>הגה {{ביהגרא|כ}} וי"א {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יא}} דאין קנין בפחות {{באר היטב|יב}} מג' (המגיד פ"ה דמכירה ור"ן סוף פ"ד דנדרים וב"י בשם עיטור ונ"י פ"ק דמציעא) {{ביהגרא|כא}} ואין המוכר יכול לעכב הכלי או לחתוך קצתו {{קצהח|ד}} דסתם קנין ע"מ להחזיר הכלי הוא (הגהות אשירי פ' הזהב) {{ביהגרא|כב}} ואין מקנין בכלי אלא מדעת בעליו (ב"י בשם עיטור ור' ירוחם והרא"ש והר"ן ספ"ד דנדרים ונ"י פ"ק דמציעא) ולכן מי שלקח סודר חבירו בלא דעתו ומקנה בו אינו קנין (תשו' רשב"א חי"ט ותשובת רמב"ן סי' ק"א) {{ביהגרא|כג}} וי"א אפי' הוי כלי שאול לו אינו קנין {{ביהגרא|כד}} אא"כ השאילו כדי להקנות בו (מרדכי ס"פ הספינה) וכן נראה לי</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|כה}} {{שך|ז}} {{באר הגולה|ס}} י"א שאין הקנין {{באר היטב|יג}} מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד {{ביהגרא|כו}} אבל אם אמר לו הקונה תקנה סודר זה ותקנה חפצך לי לאחר שלשים לא קנה מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה {{סמע|טו}} {{שך|ח}} {{באר הגולה|ע}} אבל אם אמר לו קנה {{נתיבותח|יב}} {{קצהח|ה}} ע"מ שתקנה לי {{פתש|ד}} {{באר היטב|יד}} מעכשיו ולאחר ל' יום קנה: <small>הגה {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ג}} {{ביהגרא|כז}} ובסתם אמרי' דהוי מעכשיו באופן המועיל {{סמע|טז}} דודאי בכדי לא הוי עביד (פסקי מהרא"י סי' קע"ג) {{באר הגולה|פ}} </small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|צ}} אע"פ שנגמר הדבר בקנין סודר כל אחד משניהם יכול לחזור בו כ"ז שעוסקים באותו ענין ואם הפסיקו הענין אין א' מהם יכול לחזור בו:
 
{{אות סעיף|ז}} {{סמע|יז}} {{שך|ט}} {{נתיבותח|יד}} {{קצהח|ו}} {{באר הגולה|ק}} {{פתש|ה}}  בשאר {{באר היטב|טו}} דרכי הקנייה אין שום א' מהם יכול {{פתש|ו}} לחזור בו {{באר הגולה|ר}} {{פתש|ז}} לאחר כדי דיבור:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|כח}} {{באר הגולה|ש}} יש מי שכתב שאם פירש בשעת קנין סודר בלא חזרה {{סמע|יח}} {{נתיבותח|טו}} {{ביהגרא|כט}} או שכתבו שטר {{ביהגרא|ל}} או שקבלו דיינים לפשרה בקנין אע"פ שעוסקים באותו ענין אינם יכולים לחזור בהם {{סמע|יט}} {{נתיבותח|טז}} {{קצהח|ז}} אחר כדי דיבור:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ת}} בדרכים שהקרקע נקנה בהם שכירות {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|לא}} ושאלת קרקע נקנין: <small>הגה {{ביהגרא|לב}} ואפי' במקום שכסף אינו קונה בלא שטר כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ץ {{סמע|כ}} מ"מ {{נתיבותח|יז}} {{באר היטב|טז}} שכירות סגי ליה בכסף לחוד (ב"י) {{שך|י}} {{נתיבותב|ד}} {{ביהגרא|לג}} {{באר הגולה|ב}} </small>וי"א {{באר היטב|יז}} {{קצהח|ח}} {{נתיבותח|יח}} שאינם נקנים בקנין סודר:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|לד}} שכירות {{נתיבותח|יט}} {{באר היטב|יח}} ומשכונא {{סמע|כא}} {{נתיבותח|כ}} אינם נקנים במלוה: <small>הגה משום דהויין כמכר ואין קונים במלוה אפילו בתורת כסף (וע' לקמן סי' ר"ד סעיף י')</small>:
 
{{אות סעיף|יא}} {{ביהגרא|לה}} {{סמע|כב}} {{נתיבותח|כא}} {{באר הגולה|ד}} אין קונין {{באר היטב|יט}} בשבת קנין סודר {{שך|יא}} ואם קנו {{קצהח|ט}} אע"פ שעשו עבירה {{באר היטב|כ}} קנו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצו
{{מרכז|'''סימן קצו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית עבד כנעני''' ובו ה סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} עבד כנעני {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} דינו כקרקע לקנייה נקנה בכסף {{נתיבותח|ב}} או בשטר או בחזקה {{באר הגולה|ב}} או בקנין סודר: <small>הגה {{ביהגרא|א}} {{נתיבותב|א}} ונקנה ג"כ במשיכה כגון שתקפו והביאו אליו (טור) וכמו שיתבאר למטה</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ב}} {{באר הגולה|ג}} במה היא החזקה בקנין העבדים שישתמש בו בפני רבו כדרך שמשתמשין בעבדים {{באר הגולה|ד}} ואם הוא שלא בפני רבו צריך שיאמר לו לך חזק וקני:
 
{{אות סעיף|ג}} {{סמע|ב}} {{באר הגולה|ה}} כיצד {{נתיבותח|ג}} התיר לו מנעלו או שהנעיל לו מנעלו או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ או שהפשיטו או סכו או גרדו או הלבישו או הגביה את רבו קנה {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ג}} וי"א {{נתיבותב|ב}} {{סמע|ג}} שה"ה אם {{נתיבותח|ד}} הגביהו רבו:
 
{{אות סעיף|ד}} עשה לו מלאכה שאינה בשימוש גופו כגון שתפר לו בגד וכיוצא בזה {{באר הגולה|ז}} קנאו רבו {{נתיבותח|ה}} {{סמע|ד}} {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|ד}} וי"א שלא קנאו:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ט}} תקפו והביאו אצלו קנאו {{סמע|ה}} אבל {{נתיבותב|ג}} {{קצהח|א}} {{נתיבותח|ו}} אם {{באר היטב|א}} קראו ובא אצלו או שאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח והלך אצלו לא קנה {{באר הגולה|י}} ואם הוא עבד קטן קראו ובא אצלו קנאו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצז
{{מרכז|'''סימן קצז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית בהמה גסה ודקה.''' ובו ז סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{ביהגרא|א}} בהמה בין דקה בין גסה {{סמע|א}} {{באר הגולה|א}} אינה נקנית במסירה אלא במשיכ' ואינו צריך להגביה: <small>הגה {{ביהגרא|ב}} וי"א דאף {{נתיבותח|א}} מסירה קונה בבהמה גסה (הגהות מיימוני פ"ב דמכירה בשם ראבי"ה) {{ביהגרא|ג}} {{סמע|ב}} וי"א אף בדקה (טור תוס' ואשירי ר"פ הספינה ופ"ק דקידושין בשם רש"י ור"ת) {{באר הגולה|ב|•}} אם הוא {{ביהגרא|ד}} בפני המוכר (רש"י וריב"א) וע"ל סי' קצ"ח ס"ח עד י"ג בדיני מסירה {{ביהגרא|ה}} א"ל לקנות במשיכה ושינה בין לגריעותא {{ביהגרא|ו}} כגון למסירה {{ביהגרא|ז}} או למעליותא כגון שהגביה לא קנה אלא במשיכה כמו שא"ל (טור בשם ר"י והרי"ף והרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ב}} {{באר הגולה|ב}} {{קצהח|א}} הגבהה קונה בכל {{באר היטב|א}} מקום {{באר הגולה|ג}} אבל משיכה אינו קונה אלא {{באר הגולה|ה|•}} בסימטא או בחצר של שניהם אבל לא ברשות הרבים {{סמע|ד}} ולא בחצר {{נתיבותח|ג}} שאינה של {{באר היטב|ב}} שניהם:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ד}} כיצד קונין את הבהמה במשיכה {{ביהגרא|ח}} א"צ לומר אם משכה והלכה {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ד}} {{נתיבותב|א}} או {{באר היטב|ג}} שרכב עליה והלכה בו שקנה {{באר הגולה|ה}} אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה במקלו {{ביהגרא|ט}} {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ה}} <small>(או {{באר היטב|ד}} שהנהיגה בקול) (טור) {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ו}} {{באר היטב|ה}} ורצתה בפניו {{באר הגולה|ו}} כיון שעקרה יד ורגל קנאה {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|י}} והוא שימשוך בפני הבעלים ואם משך שלא בפני הבעלים צריך שיאמר לו קודם שימשוך לך משוך וקני {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ז}} (וע"ל סימן {{באר היטב|ו}} רע"א מדינין אלו)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ח}} המוכר עדר לחבירו או שנתן לו במתנה כיון שמסר לו {{שך|א}} משכוכית {{ביהגרא|יא}} היא הבהמה המהלכת בראש {{באר היטב|ז}} העדר והכל נמשכים אחריה א"צ לומר משוך וקני {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ח}} ואם משך העדר אפילו שלא בפניו קנה דמסירת משכוכית הוי כאומר לך משוך וקני: <small>הגה {{סמע|י}} {{ביהגרא|יב}} מכר לו ספר א' ונתן לו חציו והלך ומשך או הגביה השני (שלא מדעת חבירו) לא קנה דלא דמי החצי שנתן לו למשכוכית (הגה' מיי' פ"ה דמכירה ותשו' מיי' דקנין דסי' י"ח) {{סמע|יא}} {{ביהגרא|יג}} לא מסר לו המשכוכית ומכר לו {{ביהגרא|יד}} רק י' בהמות אם קונה במשיכה לא קנה אלא אותה שמשך ואם קונה במסירה {{ביהגרא|טו}} אם מסר לו באפסר אחת ונתן לו דמי כולן קנה לא מסר לו דמי כולן לא קנה רק כנגד מעותיו כמו שנתבאר לעיל גבי קרקע סוף סי' קצ"ב (רבי ירוחם נ"י ח"ד)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ט}} המוכר בהמה לחבירו או נתנה לו במתנה {{סמע|יב}} {{נתיבותח|ט}} ואמר קנה {{באר הגולה|יב|•}} כדרך שבני אדם קונים {{סמע|יג}} {{ביהגרא|טז}} אם {{נתיבותח|י}} {{באר הגולה|י}} משך או הגביה קנה אבל אם רכב עליה אם בשדה <small>(או {{ביהגרא|יז}} בסימטה) (טור) </small>קנה {{סמע|יד}} ואם {{נתיבותח|יא}} בעיר {{באר היטב|ח}} <small>(בר"ה) </small>לא קנה לפי שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר {{באר הגולה|כ}} לפיכך אם היה אדם חשוב שדרכו לרכוב בעיר או אדם מזולזל ביותר שאינו מקפיד על הלוכו בעיר ורוכב כגון המטפלין בגידול הבהמות או העבדים {{באר הגולה|ל}} או שהיתה אשה או {{נתיבותב|ב}} שהי' {{נתיבותח|יב}} {{קצהח|ב}} ברשות הרבים שהרבים דוחקים שם הרי זה קונה ברכיבה והוא שתהלך בו:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|מ}} האומר לחבירו {{נתיבותב|ג}} משוך ותקנה או חזק ותקנה וכיוצא בדברים אלו והלך ומשך או החזיק לא קנה שמשמע תקנה להבא ועדיין לא הקנה לו {{סמע|טו}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|יג}} {{ביהגרא|יח}} והוא הדין לאומר לו משוך חפץ זה לקנותו {{ביהגרא|יט}} <small>(אלא צ"ל משוך וקני או חזק וקנה) (טור בשם הרמב"ם)</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|נ}} האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא {{קצהח|ג}} לאחר שלשים יום {{סמע|טז}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|יד}} {{נתיבותב|ד}} ומשך {{באר היטב|ט}} לא קנה {{באר הגולה|ס}} ואם אמר ליה קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנה {{סמע|יז}} {{שך|ד}} {{נתיבותב|ה}} ואפי' היתה {{נתיבותח|טו}} {{קצהח|ד}} עומדת {{באר הגולה|ע}} {{באר היטב|י}} באגם ביום ל' {{ביהגרא|כ}} שזה כמי שהקנה אותה מעתה על תנאי נעשה התנאי נתקיים הקנין {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|כא}} וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצח
{{מרכז|'''סימן קצח'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית מטלטלין איזה במשיכ' ואיזה במסירה ומה דינו במעות שבידו.''' ובו טו סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} {{קצהח|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} דבר תורה מעות קונות {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{פתש|א}} אבל חכמים {{באר היטב|א}} תקנו {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} {{נתיבותב|ב}} שלא יקנו המטלטלים {{שך|א}} אלא בהגבהה {{פתש|ב}} או במשיכה {{באר הגולה|ב}} דבר שאין דרכו להגביה {{ביהגרא|ב}} <small>(וכיון שמשך או הגביה קנה אע"פ שלא נתן המעות) (טור) {{באר הגולה|ג}} </small>כיצד המקבץ עצים או פשתן וכיוצא בהם ועשה מהם טעון גדול שאי אפשר להגביהו אינו נקנה במשיכה שהרי אפשר להתירו ולהגביהו עץ עץ אבל אם היה טעון של אגוזים או של פלפלים או של שקדים וכיוצא בהם שאין אחד יכול להגביהו הרי זה נקנה במשיכ' {{שך|ב}} {{ביהגרא|ג}} <small>(ויש חולקין וסבירא להו דאפי' בעצי' נקנה במשיכ' הואיל ואיכא טורח להתיר ולהגביה) וע"ל סי' ר' סעיף ז' בדין משיכה והגבהה (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} הגבהה {{שך|ג}} {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ד}} י"א {{נתיבותח|ד}} שצריך {{באר היטב|ב}} להגביה {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ה}} ג' טפחים {{באר הגולה|ה}} ויש אומרים דסגי {{נתיבותח|ו}} {{נתיבותב|ג}} בהגבהת {{באר היטב|ג}} טפח:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ו}} משיכה שאמרו {{סמע|ה}} צריך שימשוך {{נתיבותח|ז}} החפץ כולו {{סמע|ו}} ויוציאנו {{נתיבותח|ח}} מכל המקום שהוא {{באר היטב|ד}} בו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ז}} דברים שאין דרכם להגביהם אי אגבהינו קנה:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ח}} ולמה תקנו חכמים שלא יהא מעות קונות גזירה שמא יתן הלוקח דמי החפץ וקודם שיקחנו יאבד באונס כגון שתפול דליקה וישרף או יבואו לסטים ויטלוהו ואם היה ברשות הלוקח {{סמע|ז}} {{שך|ד}} {{נתיבותח|ט}} {{נתיבותב|ד}} יתמהמה המוכר {{פתש|ג}} ולא {{באר היטב|ה}} יציל לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ט|•}} {{נתיבותח|י}} כדי שישתדל ויציל {{סמע|ט}} {{שך|ה}} {{פתש|ד}} {{באר הגולה|ט}} לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ שנמכר {{נתיבותח|יא}} מושכר למוכר העמידוהו על דין תורה שהרי {{באר היטב|ו}} מצוי הוא אצל ביתו ויכול להציל {{שך|ו}} {{נתיבותח|יב}} {{באר הגולה|י}} {{קצהח|ב}} וכן {{נתיבותח|יג}} {{באר היטב|ז}} השוכר המקום שאותם המטלטלים הנמכרים מונחים בו בא' מדרכי קניית השכירות שנתבארו בסי' קצ"ה [סעיף ט'] {{שך|ז}} {{נתיבותח|יד}} {{באר היטב|ח}} {{פתש|ה}} קנה המטלטלים שבו ואין שום א' מהם יכול לחזור בו {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|כ}} והוא שתהא {{שך|ח}} חצר המשתמרת {{נתיבותח|טו}} לדעת {{באר היטב|ט}} השוכר או שהוא עומד בצד המקום ההוא: <small>הגה {{ביהגרא|ז}} וי"א דאם היו {{שך|ט}} המטלטלין {{נתיבותב|ה}} במקום {{נתיבותח|טז}} {{סמע|י}} דליכא למיחש {{באר היטב|י}} לדליקה {{באר היטב|יא}} {{פתש|ו}} נקנו במעות (הגהות ראשונות דמרדכי פרק הזהב) {{סמע|יא}} {{שך|י}} {{ביהגרא|ח}} {{קצהח|ג}} וכן {{נתיבותח|יז}} {{פתש|ז}} אם התנו {{באר היטב|יב}} בהדיא דמעות יקנו קנו (ב"י)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ל}} י"א {{סמע|יב}} {{פתש|ח}} דשכירות המטלטלים נקנה בכסף דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליי' דכיון שהגוף שלו טרח ומציל:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|מ}} הספינה הואיל וא"א להגביה ויש במשיכתה טורח גדול {{סמע|יג}} ואינה נמשכת אלא {{באר היטב|יג}} לרבים לא הצריכו' משיכה {{סמע|יד}} אלא נקנית {{באר היטב|יד}} במסירה {{ביהגרא|י}} וכן כל כיוצא בזה {{באר הגולה|נ}} {{סמע|טו}} ואם אמר לו לך משוך וקנה אינו קונה הספינה {{באר הגולה|ס}} עד {{נתיבותח|יח}} שימשכנה {{באר היטב|טו}} כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|ע}} מסירה זו שאמרו אין צריך שימסרנו מידו ליד לוקח אלא כיון שאחז בה הלוקח {{ביהגרא|יב}} בפני המוכר או במצותו הוה ליה מסירה:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|פ}} מסירה אינו קונה אלא בר"ה ובחצר שאינה של שניהם {{סמע|טז}} {{ביהגרא|יג}} <small>(והכניסה שם {{באר הגולה|יט|•}} {{נתיבותח|יט}} שלא ברשות בעל החצר) {{סמע|יז}} {{נתיבותח|כ}} </small>ומשיכה אינו קונה אלא {{באר היטב|טז}} בסימטא או בחצר של שניהם והגבהה קונה בכל מקום: <small>הגה {{סמע|יח}} {{ביהגרא|יד}} אמר ליה המוכר לקנות במסירה או במשיכה במקום שאין קונין לא מהני ולא קנה (ר"ן פ"ק דקידושין)</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|טו}} לפיכך אם היתה הספינה עומדת בר"ה או בחצר שאינה של שניהם והקפיד המוכר ואמר ליה משוך וקנה צריך למשכה כולה ושיוציאנה מאותו רשות שאין משיכה קונה בו ויכניסנה לרשות שהמשיכה קונה בו:
 
{{אות סעיף|יא}} {{ביהגרא|טז}} {{באר הגולה|ק}} היתה עומדת בסימטא או בחצר שניהם אינה נקנית אלא במשיכה ולא במסירה:
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|ר}} היתה עומדת בר"ה ולא אמר להם המוכר כלום והלך הלוקח ומשך לא קנה עד שימשכנה כדינה מר"ה לסימטא אע"פ שנקנית במסירה בר"ה ומסירה אינה צריכ' שימסור לו מיד ליד אפ"ה כיון שהתחיל למשוך {{פתש|ט}} כבר גילה בדעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוס בה אלא במשיכה:
 
{{אות סעיף|יג}} {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|ש}} י"א דספינה אינה נקנית במשיכה אלא כדרך משיכתה {{סמע|יט}} כגון {{נתיבותח|כא}} שמונחת במים או ברקק מים שהוא בסימטא או בחצר של שניהם אבל אם היתה ביבשה אינו קונה עד שיגביהנה:
 
{{אות סעיף|יד}} {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|ת}} דבר הנקנה במשיכה שהיה בר"ה או בחצר שאינה של שניהם ומשכו הלוקח לרשותו או לסימטא כיון שהוציא מקצתו מר"ה או מרשות שאינה של שניהם {{סמע|כ}} {{נתיבותח|כב}} קנה {{באר הגולה|א}} {{פתש|י}} {{ביהגרא|כ}} מאחר שמשכו כולו והוציאו מכל המקום שהיה בו:
 
{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|כא}} {{באר הגולה|ב}} הנותן דמי המטלטלים או מקצתן וחזר בו הלוקח וא"ל המוכר בא וטול מעותיך הרי המעות אצלו {{סמע|כא}} {{נתיבותח|כג}} כמו {{באר היטב|יז}} פקדון ואם נגנבו או אבדו אינו חייב באחריותן אבל אם חזר בו המוכר ואמר ללוקח בא וטול את שלך הרי המעות ברשותו וחייב באחריותו {{שך|יא}} {{נתיבותח|כד}} {{קצהח|ד}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|כב}} אפי' {{באר היטב|יח}} מאונסים גדולים עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר לו אח"כ {{קצהח|ה}} בא וטול את שלך ואז אי איתנהו בעין הנך זוזי ממש דיהיב ליה לוקח פטור {{ביהגרא|כג}} אבל אם הוציאם וייחד אחרים תחתיה' וקבל מי שפרע {{באר הגולה|ד}} י"א שחזרו הלואה וחייב אפילו באונסים עד שיבואו לרשות לוקח {{נתיבותב|ו}} {{באר הגולה|ה}} ויש מי שאומר שאפי' הוציאם כיון שקבל עליו מי שפרע ונותנם לו אע"פ שלא רצה הלוקח לקבלם פטור:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/קצט
{{מרכז|'''סימן קצט'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''יש דרכים שמעות קונות ויש זמן שמעות קונות.''' ובו ד סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} יש מעות קונות כיצד {{סמע|א}} {{נתיבותב|א}} היו לו {{נתיבותח|א}} מעות בידו בלא מנין ובלא משקל ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי ולקחם המוכר ולא דקדק לידע מנינם נקנה החפץ ללוקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו {{סמע|ב}} מפני שהוא {{נתיבותח|ב}} דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן: <small>הגה {{ביהגרא|א}} ואפי' הלוקח ידע מנינם רק שאמר למוכר מכור לי באלו והמוכר לא דקדק במנינם יש אומרים דקנה (עיין {{באר הגולה|ב}} בב"י)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ב}} {{באר הגולה|ג}} וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון במנה וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב לראובן בדמים ואח"כ היה לשמעון {{פתש|א}} מטלטלים אחרים למכור {{ביהגרא|ג}} וא"ל ראובן מכור אות' בדמים {{קצהח|א}} שיש לי בידך מדמי המכר ואמר ליה הן נקנין אותן המטלטלים לראובן בכל מקום שהם ואע"פ שלא משך ולא הגביה שגם זה דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו ביה רבנן {{סמע|ג}} {{נתיבותב|ב}} {{ביהגרא|ד}} אבל אם היה עליו {{נתיבותח|ג}} חוב שלא מחמת המכר וא"ל מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך {{סמע|ד}} {{פתש|ב}} ונתרצו שניהם לא קנה: <small>הגה {{ביהגרא|ה}} {{סמע|ה}} מיהו י"א דמיירי דוקא שאמר ליה מכור לי {{נתיבותח|ד}} {{באר הגולה|ד}} בהנאת {{באר היטב|א}} מחילת הדמים שיש לי אצלך אבל אם אמר ליה מכור לי בדמים שיש לי בידך לא קנה (המגיד פ"ז דמכירה {{באר הגולה|ה}} ור"ן פ' הזהב וע' בב"י) וע' לקמן סי' ר"ד סעיף י'</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ו}} יש זמן שמעות קונות {{באר הגולה|ז}} שהעמידו חכמים דבריהן על דין תורה בבשר בארבעה פרקים ואלו הם {{סמע|ו}} {{באר הגולה|ח}} ערב יום טוב {{באר היטב|ב}} האחרון של חג וערב יום טוב ראשון של פסח וערב העצרת וערב ראש השנה שאם היה לטבח שור שוה מאה דינרים ולקח מהלוקח דינר כדי ליתן לו בשר כשישחוט ולא נתקבצו לו כל דמי השור {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ה}} משחיטין אותו בעל כרחו כדי ליתן הבשר ללוקח לפיכך אם מת השור מת ללוקח {{סמע|ח}} ומפסיד {{באר היטב|ג}} הדינר: <small>הגה {{ביהגרא|ו}} ויש מי שכתב דה"ה הנותן מעות על {{קצהח|ב}} יין לקידוש בערב שבת דקנה דכל כהאי גוונא העמידו דבריהם על דין תורה (מהרי"ל)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ט}} יתומים או אפוטרופוס שלהם שמכרו מטלטלים ומשכן הלוקח ועדיין לא נתן המעות ונתייקרו חוזרים בהם כדין {{באר היטב|ד}} התורה שאין משיכה קונה אלא מעות {{ביהגרא|ז}} <small>(ומכל מקום הלוקח {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ו}} הוי שומר שכר על המקח) (מרדכי פ' הניזקין וב"י בשם תוס') </small>{{באר הגולה|י}} ובזו בלבד חלוק דין היתומים מדין שאר בני אדם {{סמע|י}} אבל {{נתיבותח|ז}} בשאר {{באר היטב|ה}} החלוקות דין היתומים שוה לשל כל אדם לענין זה: <small>הגה {{סמע|יא}} {{באר היטב|ו}} {{ביהגרא|ח}} ודוקא יתומים אבל {{נתיבותב|ג}} {{קצהח|ג}} הקדש {{ביהגרא|ט}} וצדקה קונה במעות ולכן {{סמע|יב}} {{שך|א}} אם נתן אחד {{נתיבותח|ח}} {{פתש|ג}} דמים {{באר היטב|ז}} להקדש על המקח ונתייקר אין הקדש {{שך|ב}} {{נתיבותח|ט}} {{נתיבותב|ד}} יכול {{באר היטב|ח}} לחזור בו (מרדכי פ' הניזקין ור"ן פ"ק דקידושין)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/ר
{{מרכז|'''סימן ר'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית מטלטלין על ידי חצירו וכיצד קונה כליו.''' ובו י"ב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} היו מטלטלין {{קצהח|א}} ברשות הלוקח {{סמע|א}} {{באר הגולה|ב}} {{נתיבותח|א}} {{ביהגרא|א}} המשתמר לדעתו: <small>הגה {{ביהגרא|ב}} ויש חולקין וסבירא להו דבמכר או מתנה {{קצהח|ב}} אם {{נתיבותב|א}} משומר {{ביהגרא|ג}} לדעת המוכר או הנותן סגי וקנה (ע' בב"י) {{שך|א}} {{קצהח|ג}} {{נתיבותח|ב}} {{פתש|א}} וכן נראה {{באר היטב|א}} להורות {{שך|ב}} {{נתיבותב|ב}} {{באר היטב|ב}} {{ביהגרא|ד}} מיהו אם המוכר השכיר לו חצר עצמו והמטלטלין שמוכר לו {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ג}} {{באר היטב|ג}} מעורבין עדיין עם שאר מטלטלין של מוכר מקרי חצר שאינו משומר ולא קנה (הגהות מרדכי פ"ק דמציעא) {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ה}} </small>או שהוא עומד בצד אותו רשות {{נתיבותח|ד}} {{ביהגרא|ו}} <small>(וי"א דבעינן {{שך|ג}} {{נתיבותח|ה}} {{נתיבותב|ג}} דוקא בתוכו אבל חוצה לו לא) (המגיד פ"ו דגזילה) {{באר הגולה|ד}} </small>כיון שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח ואע"פ שעדיין לא מדד {{באר הגולה|ה}} והוא שפסק דמים {{ביהגרא|ז}} {{שך|ד}} {{באר היטב|ד}} <small> (וי"א {{נתיבותח|ו}} {{שך|ה}} {{נתיבותב|ד}} {{קצהח|ד}} דארבע אמות של אדם קונין לו {{סמע|ג}} כמו {{באר היטב|ה}} במציאה) (עיין בב"י)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|ו}} היו ברשות המוכר או ברשות אדם אחר שהם מופקדים אצלו לא קנה הלוקח עד שיגביה המטלטלין או עד {{באר היטב|ו}} שימשכם כמו שנתבאר: <small>הגה {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|ט}} מיהו אם שכר המקום שמונח בו {{ביהגרא|י}} או נתנו לו במתנה {{סמע|ד}} ובקנין {{שך|ו}} {{נתיבותב|ה}} {{ביהגרא|יא}} או אפי' {{נתיבותח|ז}} בדבור {{פתש|ב}} בעלמא {{באר היטב|ז}} קנאו דהשתא הוי ברשותו וקונה לו והא דמהני דבור בעלמא היינו ברשות אחר {{סמע|ה}} אבל אם {{נתיבותח|ח}} מונח ברשות {{באר היטב|ח}} המוכר ואומר יזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני לא קנה {{קצהח|ה}} עד {{ביהגרא|יב}} שישכיר לו מקומו ויקנה לו בא' מדרכי הקנייה (טור בשם הרא"ש ור' ירוחם נ"י ח"ב) {{ביהגרא|יג}} ואם היו הפירות מופקדים ביד אחר לא סגי שיאמר תקנה חצרי ללוקח {{סמע|ו}} עד שיאמר כן מדעת המוכר (ב"י בשם הרמב"ן והמגיד פ"ד דמכירה)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{נתיבותח|ט}} {{נתיבותב|ו}} {{באר הגולה|ח}} כליו של אדם {{סמע|ז}} כל מקום {{נתיבותח|י}} שיש לו {{באר היטב|ט}} רשות להניחו קנה לו וכיון שנכנסו המטלטלים בתוך הכלי אין א' מהם יכול לחזור בו והרי זה כמי שהונחו בתוך ביתו: <small>הגה {{ביהגרא|יד}} ויש מחלקין דאם אינן ברשות לוקח רק בסימטא וכיוצא בזה אין כליו קונים {{סמע|ח}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ז}} אא"כ {{באר היטב|י}} מדד או עד שיאמר לו זיל וקני (טור ותוס' והרא"ש פרק הספינה והגהות מיימוני פ"ד דמכירה) {{סמע|ט}} {{נתיבותח|יב}} {{באר הגולה|ט}} </small>לפיכך אין כליו של אדם קונים לו ברשות הרבים ולא ברשות המוכר {{באר הגולה|י}} אלא א"כ אמר לו המקנה {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ח}} לך וקנה בכלי זה ואז קנה {{סמע|י}} {{שך|ז}} {{ביהגרא|טו}} אם הוא ברשות {{באר היטב|יא}} המוכר:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|כ}} וכן אם קנה הכלי מהמוכר {{ביהגרא|טז}} והגביהו ואח"כ הניחו שם ברשות המוכר וחזר וקנה ממנו הפירות כיון שנכנסו בתוך כלי זה קנה אותם שמפני הנאת המוכר במכירת הכלי אינו מקפיד על מקומו:
 
{{אות סעיף|ה}} {{נתיבותח|יד}} {{נתיבותב|ט}} {{קצהח|ו}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|יז}} כשם שאין כליו של לוקח קונה לו ברשות מוכר כך אין כליו של מוכר קונה ללוקח אע"פ שהוא ברשות לוקח {{ביהגרא|יח}} <small>(וי"א {{סמע|יא}} {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|י}} אפי' א"ל המוכר זיל קני לא קנה) (טור בשם הר"י וב"י בשם הרא"ש{{באר הגולה|יג|•}} )</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{שך|ח}} {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|מ}} משיכה מהני בכליו של מוכר שאם מדד המוכר ונתן לתוך כליו ומשכו הלוקח בפניו קנה ואפי' לא אמר לו {{סמע|יב}} {{נתיבותח|טז}} משוך הכלי לקנות {{שך|ט}} מה {{באר היטב|יב}} שבתוכו:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|נ}} אין הרשות קונה ולא הכלי ולא משיכה ולא הגבהה אא"כ פסק תחלה המדה בכך וכך אבל כ"ז שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו {{באר הגולה|ס}} דכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום {{באר הגולה|ע}} ואם המקח {{סמע|יג}} דבר {{נתיבותח|יז}} שדמיו קצובים אע"פ שלא פסק קנה {{באר הגולה|פ}} וכן אם א"ל הריני מוכר לך {{סמע|יד}} {{שך|י}} {{פתש|ג}} כפי מה {{נתיבותח|יח}} שישמוהו {{באר היטב|יג}} ג' קנה אפי' אין דמיו קצובים {{סמע|טו}} {{ביהגרא|כ}} {{נתיבותח|יט}} {{נתיבותב|יא}} {{באר הגולה|צ}} היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ואפי' היו ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר קבל עליו המוכר למכור והתחיל המוכר למדוד בתוך כליו של {{באר היטב|יד}} מוכר {{באר הגולה|ק}} אם א"ל כור בשלשים סלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה הואיל ועדיין הפירות בכליו ולא גמר כל המדה {{סמע|טז}} וכליו של מוכר אינן קונים ללוקח אע"פ שהוא ברשות לוקח: <small>הגה {{סמע|יז}} {{נתיבותב|יב}} {{ביהגרא|כא}} וי"א דכל שגילה דעתו שאינו רוצה למכור רק הכור {{באר היטב|טו}} ביחד אפילו היה ברשות לוקח ובכליו של לוקח {{נתיבותח|כ}} או שמשך או שהגביה לא קנה {{סמע|יח}} {{שך|יא}} {{באר הגולה|כא|•}} אא"כ {{באר היטב|טז}} מדדו (טור בשם הרא"ש וכשיטת הרשב"ם) {{באר הגולה|ר}} {{סמע|יט}} {{באר הגולה|ש}} </small>ואם א"ל {{נתיבותח|כא}} כור בל' סאה {{באר היטב|יז}} בסלע {{באר הגולה|ת}} ראשון ראשון {{פתש|ד}} קנה {{סמע|כ}} כיון שפסקו דמים על [כל סאה וסאה] כל סאה {{ביהגרא|כב}} שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא ברשות הרבים ואילו לא היו הפירות בכליו של מוכר {{סמע|כא}} כיון שהם ברשות לוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד כמו שנתבאר בס"ג: <small>הגה {{פתש|ה}} {{ביהגרא|כג}} וי"א דלא קנה ראשון ראשון {{סמע|כב}} אלא {{נתיבותח|כב}} מטעם {{באר הגולה|כה|•}} שהוא מוחזק ולכן {{סמע|כג}} אם לא נתן {{באר היטב|יח}} המעות הלוקח יכול לחזור (טור בשם הרמ"ה) {{ביהגרא|כד}} פתח לו המוכר חבית יין וכשמדד לו החצי רוצה הלוקח לחזור ולא ליקח יותר והמוכר אומר שהמותר יחמיץ צריך הלוקח ליקח כולו {{סמע|כד}} או {{נתיבותח|כג}} {{נתיבותב|יג}} לקבל {{באר היטב|יט}} אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שוה בשעה שקנאו (טור בשם הרא"ש כלל ק"ב סי"א) {{ביהגרא|כה}} וי"א דכל זה כשמדד המוכר {{פתש|ו}} אבל אם מדד הלוקח קנה בכל ענין דמדידתו הוי כמשיכה (טור) {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כד}} {{ביהגרא|כו}} ויש חולקין (טור בשם הראב"ד) {{ביהגרא|כז}} כל שנקנה המקח אין אחד מהם יכול לחזור אע"פ שנפלו חילוקים ביניהם ומיאן המוכר לתת לו מקחו אלא ידונו אח"כ על מה שביניהם (ריב"ש סי' רכ"ב)</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|א}} הכניס הלוקח את החמורים לביתו עם התבואה שעליהם אותה משיכה אינה כלום {{סמע|כו}} {{נתיבותח|כה}} אפי' אם {{באר היטב|כ}} פסק הדמים {{באר הגולה|ב}} ומדד המוכר על החמורים לא קנה {{ביהגרא|כח}} {{באר הגולה|ג}} ויש מי שאומר שאפי' מדד לוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זו {{נתיבותח|כו}} {{נתיבותב|יד}} דלמדידה בעלמא נתכוין {{באר הגולה|ד}} {{קצהח|ז}} {{פתש|ז}} <small>(ויש חולקין וסבירא להו {{נתיבותב|טו}} אם {{נתיבותח|כז}} מדד לוקח קנה וכמו שנתבאר) {{באר הגולה|ה}} </small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{ביהגרא|כט}} {{באר הגולה|ו}} המוכר יין או שמן לחבירו בסימטא או בחצר של שניהם או ברשות לוקח והיתה {{נתיבותח|כח}} המדה של סרסור {{סמע|כז}} עד שלא נתמלאה {{באר היטב|כא}} המדה הרי הן של מוכר משנתמלאה המדה הרי הן ברשות לוקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו {{ביהגרא|ל}} {{באר הגולה|ז}} וכן פירות שהיו צבורים בסימטא או בחצר של שניהם והמדה אינה של אחד מהם והיה המוכר מודד {{נתיבותח|כט}} עד שלא נתמלאה המדה הרי היא ברשות מוכר ומשנתמלאה המדה הרי היא ברשות לוקח:
 
{{אות סעיף|י}} {{ביהגרא|לא}} {{באר הגולה|ח}} היתה {{נתיבותח|ל}} המדה של {{באר היטב|כב}} אחד מהם {{באר הגולה|ט}} והיו בה רשמים לידע חציה שלישיה ורביעה וכיוצא בהן כיון שהגיע לרושם מהרשמים קנה ראשון ראשון ואע"פ שלא נתמלאת המדה שכל רושם מהם כמדה בפני עצמה שהרי כל אחד מהם הוא המדה והוא סומך על הרשמים שבה {{ביהגרא|לב}} {{סמע|כח}} {{נתיבותב|טז}} <small>(וי"א דאם המדה של מוכר לא קנה {{נתיבותח|לא}} עד שיערה אותה) (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|יא}} {{נתיבותב|יז}} {{באר הגולה|י}} הנוטל כלי מבית האומן על מנת לבקרו אם היו {{באר הגולה|כ}} דמיו קצובים ונאנס בידו חייב שהואיל ודמיו קצובים מעת שהגביה נעשה ברשותו {{ביהגרא|לג}} ואין המוכר יכול לחזור בו {{סמע|כט}} {{ביהגרא|לד}} והוא {{נתיבותח|לב}} שיגביהנו {{נתיבותח|לג}} כדי {{באר היטב|כג}} לקנות את כולו {{באר הגולה|ל}} ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח אבל חפץ שהמוכר קץ בו והוא מבקש ורודף למכרו הרי הוא ברשות המוכר {{סמע|ל}} עד שיפסוק הדמים {{באר היטב|כד}} ויגביהנו הלוקח אחר שפסק ואם גילה דעתו שאינו חפץ בו ונגנב או נאבד קודם שיחזירנו {{סמע|לא}} {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|לה}} יש אומרים שהוא {{נתיבותח|לד}} כשומר {{באר היטב|כה}} שכר {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|לו}} וי"א שהוא כשומר חנם:
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|לז}} {{באר הגולה|ס}} אחד המושך או המגביה או המחזיק בעצמו {{פתש|ח}} או שאמר לאחר להגביה או למשוך לו או להחזיק לו ה"ז זכה לו {{סמע|לב}} {{נתיבותב|יח}} וכן {{נתיבותח|לה}} בשאר דרכי הקנייה:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רא
{{מרכז|'''סימן רא'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין רושם על החבית והתוקע כפו לחבירו.''' ובו ב"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} מכר לו בדברים בלבד {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{באר הגולה|ב}} ופסקו הדמים {{ביהגרא|א}} ורשם הלוקח {{שך|א}} {{נתיבותח|ב}} {{באר היטב|א}} רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו אע"פ שלא נתן לו מהדמים כלום כל החוזר בו אחר שרשם {{סמע|ב}} {{באר הגולה|ג}} מקבל מי שפרע {{נתיבותב|א}} {{קצהח|א}} {{פתש|א}} ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וחייב זה ליתן הדמים {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ב}} והוא שרשם בפני המוכר {{סמע|ג}} או שאמר ליה המוכר {{נתיבותח|ג}} רשום {{באר היטב|ב}} מקחך:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ה}} {{פתש|ב}} וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו {{סמע|ד}} כגון ע"י {{שך|ב}} שנותן {{פתש|ג}} הלוקח {{באר היטב|ג}} פרוטה למוכר {{סמע|ה}} {{באר הגולה|ו}} או על ידי {{נתיבותח|ד}} שתוקע לו כפו <small>(או במקום שנוהגים הסוחרים {{סמע|ו}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|ה}} {{ביהגרא|ג}} שמוסרים לקונה {{באר היטב|ד}} המפתח) (הגהות מיימוני פ"ז דמכירה) </small>וכן כל כיוצא בזה:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רב
{{מרכז|'''סימן רב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין קניית מטלטלין אגב קרקע או עבדים וקרקע או עבד ומטלטלין או בהמה וכלים שעליה.''' ובו ט"ו סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} המקנה קרקע ומטלטלין {{באר היטב|א}} {{ביהגרא|א}} כאח' כיון שקנה הקרקע באחד מדרכי הקנייה {{סמע|ב}} {{נתיבותח|א}} נקנו המטלטלין עמהם {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ב}} בין שהיו שניהם במכר או במתנה בין שמכר מטלטלין ונתן קרקע בין שמכר קרקע ונתן מטלטלים כיון שקנה קרקע קנה המטלטלים {{שך|ב}} {{פתש|א}} {{באר היטב|ב}} {{ביהגרא|ג}} <small>וי"א {{נתיבותח|ב}} דאפי' {{קצהח|א}} הקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה (ר"י נ"י ח"ב) {{באר הגולה|ג}} </small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ד}} בד"א כשהיו אותם המטלטלים {{סמע|ג}} {{קצהח|ב}} צבורים {{נתיבותח|ג}} באות' קרקע אבל אם היו במקום אחר צריך שיאמר לו קנה מטלטלין אגב קרקע אפי' היו המטלטלין במדינה אחרת וא"ל קנה אותם ע"ג קרקע פלוני כיון שקנה קרקע נקנו המטלטלין אע"פ שאינם צבורים בתוכה ואם לא אמר ליה קנה אגב קרקע לא קנה מאחר שאינם צבורים בתוכה: <small>הגה {{סמע|ד}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|ד}} {{נתיבותב|א}} {{קצהח|ג}} וי"א דאפי' הם צבורים בתוכה {{פתש|ב}} {{באר היטב|ג}} צריך שיאמר קנה אגב קרקע (טור בשם הראב"ד והרא"ש) {{נתיבותב|ב}} וכן נראה לי עיקר {{ביהגרא|ה}} וי"א דבעינן {{סמע|ה}} דוקא לשון אגב אבל {{נתיבותח|ה}} עם לא מהני (ר"ן פ"ק דקדושין בשם רש"י) {{סמע|ו}} {{ביהגרא|ו}} ויש {{באר היטב|ד}} חולקין (שם בשם הרא"ה)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ה}} הקנה השדה לאחד והמטלטלים לאחר {{נתיבותח|ו}} {{סמע|ז}} אע"פ שא"ל קנה {{באר היטב|ה}} המטלטלים על גבי קרקע והחזיק האחד בקרקע {{סמע|ח}} לא קנה השני מטלטלין ואם תפסן אחר שחזר בו המקנה אין מוציאין מידו שהרי תפסן אחר שקנה חבירו הקרקע שנקנו אלו על גבו <small>(ויש חולקין וסבירא להו דמוציאין מיד התופס {{סמע|ט}} כדין כל {{באר היטב|ו}} ספק ממון{{באר הגולה|ו|•}} ) (ר"ן פ"ק דקדושין)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ו}} הקנה שדה לאפוטרופסים {{סמע|י}} {{נתיבותח|ז}} ומטלטלים {{באר היטב|ז}} ליתומים קני {{ביהגרא|ז}} {{סמע|יא}} {{נתיבותח|ח}} <small>(וה"ה בגבאי צדקה) (ר"ן הנ"ל)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{סמע|יב}} {{נתיבותח|ט}} {{באר היטב|ח}} {{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|ח|•}} בהמות כמטלטלים בדינים אלו:
 
{{אות סעיף|ו}} {{סמע|יג}} {{נתיבותח|י}} {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ז}} אין קרקע נקנה {{באר היטב|ט}} אגב קרקע:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|ח}} {{קצהח|ד}} {{ביהגרא|י}} קרקע כל שהוא מקנין על גביו מטלטלים הרבה: <small>הגה {{ביהגרא|יא}} והא דבעינן קרקע כל שהוא לאפוקי {{נתיבותח|יא}} אם ידענו בודאי שאין לו {{נתיבותב|ג}} אבל כשאינו ידוע שאין לו והוא מקנה אגב קרקע סגי בכך {{שך|ד}} וא"צ {{באר היטב|י}} לסיים הקרקע שמקנה על ידה ולכן מקנין אגב קרקע ארבע אמות {{סמע|יד}} אע"פ שאין {{באר היטב|יא}} יודעים שיש לו (ב"י בשם הרשב"א) וע"ל סי' קי"ג {{ביהגרא|יב}} ויכול להקנות אגב מקומות של בית הכנסת אע"פ שהמקומות של רבים וכל אחד יושב על מקום א' {{ביהגרא|יג}} הוי כמו שאול לו ומקנים על ידם (תשו' רשב"א סימן תתקל"ד ותתקל"ה)</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|ט}} המקנה עבדים וקרקעות כאחד {{סמע|טו}} {{נתיבותח|יב}} החזיק {{באר היטב|יב}} בעבדים לא קנה הקרקעות החזיק בקרקעות אם היו {{נתיבותח|יג}} עבדים בתוכה קנה {{באר הגולה|י}} ואם לאו לא קנה {{שך|ו}} {{סמע|טז}} {{ביהגרא|יד}} אפי' שיאמר לו {{באר היטב|יג}} קנה אותם על גבי קרקע:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|כ}} המקנה עבדים ומטלטלים כאחד משך המטלטלים לא קנה העבדים {{סמע|יז}} {{נתיבותב|ד}} החזיק {{קצהח|ה}} בעבדים {{נתיבותח|יד}} לא קנה המטלטלים {{סמע|יח}} אא"כ היו המטלטלים {{נתיבותח|טו}} על גבי העבד {{סמע|יט}} {{באר הגולה|ל}} {{קצהח|ו}} והוא {{נתיבותח|טז}} שיהיה כפות {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|טו}} וי"א שצריך גם {{סמע|כ}} {{נתיבותח|יז}} {{נתיבותב|ה}} שיהי' ישן:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|נ}} היה לא' {{סמע|כא}} {{נתיבותח|יח}} עציץ נקוב וזרעים שבו לאחר אם הקנה בעל העציץ עציצו לבעל הזרעים כיון שמשך קנה:
 
{{אות סעיף|יא}} {{שך|ז}} {{באר הגולה|ס}} {{באר היטב|יד}} הקנה בעל זרעים זרעיו לבעל העציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים עצמם:
 
{{אות סעיף|יב}} {{באר הגולה|ע}} היה העציץ והזרעים שבו הכל לאחד והקנה שניהם לאחר {{שך|ח}} {{באר הגולה|פ}} החזיק {{באר היטב|טו}} בעציץ לקנות הזרעים אף העציץ לא קנה {{סמע|כב}} {{נתיבותח|יט}} החזיק בזרעים קנה העציץ {{ביהגרא|טז}} <small>(וי"א דדוקא בשל עץ בעינן נקוב אבל של חרס {{סמע|כג}} אינו נקוב {{נתיבותח|כ}} כנקוב דמי (רש"י פ"ק דגיטין) {{סמע|כד}} {{נתיבותח|כא}} (וי"א איפכא) {{באר הגולה|צ}} תוס' שם)</small>:
 
{{אות סעיף|יג}} {{באר הגולה|ק}} המקנה בהמה וכלים שעל גבה כאחד {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כב}} אע"פ שמשך הבהמה וקנאה {{שך|ט}} {{נתיבותח|כג}} לא קנה {{באר היטב|טז}} הכלים שעליה עד שיגביה או ימשוך הכלים עצמם אם אין דרכם להגביה שהבהמה {{שך|י}} כחצר {{באר היטב|יז}} המהלכת היא ואין מה שבתוכה קנוי לבעלה {{באר הגולה|ר}} לפיכך {{סמע|כו}} אם היתה {{נתיבותח|כד}} הבהמה כפותה קנה אף כלים שעליה {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|ש}} ויש מי שאומר {{סמע|כז}} {{נתיבותח|כה}} {{קצהח|ז}} {{באר היטב|יח}} דבמציאה אם אומר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה קנאם {{ביהגרא|יח}} אפי' אינה כפותה:
 
{{אות סעיף|יד}} {{באר הגולה|ת}} א"ל המוכר {{שך|יא}} משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה הואיל ולא הקנה לו גוף הבהמה {{סמע|כח}} {{נתיבותח|כו}} אף על פי {{באר היטב|יט}} שמשכה {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|א}} והיא כפותה לא קנה כלים שעליה:
 
{{אות סעיף|טו}} {{שך|יב}} {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|כ}} א"ל משוך קופה זו ובמשיכתה {{נתיבותב|ו}} קנה מה שבתוכ' קנה מה שבתוכה אע"פ שלא קנה הקופה:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רג
{{מרכז|'''סימן רג'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''כל מטלטלין נקנין בחליפין ומטבע אין נקנה בחליפין''' ובו י סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{באר הגולה|א}} {{נתיבותח|א}} {{ביהגרא|א}} כל המטלטלין קונים זה את זה בחליפין {{ביהגרא|ב}} א"צ לומר {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{נתיבותב|א}} אם אין המקנה מקפיד {{באר היטב|א}} לידע שיווי החפץ שנוטל בחליפין {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ג}} כעין שקונין בסודר שזהו קנין גמור שמועיל לכל הדברים {{ביהגרא|ד}} בין קרקע בין מטלטלי <small>(חוץ משטרות וע' לעיל סי' ס"ו) {{ביהגרא|ה}} </small>בין בעלי חיים {{נתיבותח|ג}} {{באר היטב|ב}} {{ביהגרא|ו}} {{סמע|ג}} ופירות נמי {{באר הגולה|ג}} אע"פ שאין קונים בהם {{באר הגולה|ד}} נקנים בחליפין {{סמע|ד}} {{באר הגולה|ה}} {{פתש|א}} חוץ {{באר היטב|ג}} ממטבע שאינו נקנה בחליפין ולא קונה {{באר הגולה|ו}} וכן דבר שאין בו ממש אין קנין מועיל בו כגון שקנו ממנו שילך עם פלוני למקום פלוני או שיחלקו חצר שביניהם <small>(ועיין לעיל סי' קנ"ז סעיף ב') </small>וכיוצא באלו שהם קנין דברים ואין לו על מה לחול: <small>הגה {{שך|א}} {{נתיבותח|ד}} {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} {{ביהגרא|ז}} וטובת {{באר היטב|ד}} הנאה לאו ממון ואינה נקנה בחליפין (הגהות מיימוני פ"ה דמכירה) {{ביהגרא|ח}} ועיין לקמן סי' רמ"ה האומר אתן דבר לפלוני אי הוי קנין דברים {{ביהגרא|ט}} מי {{באר היטב|ה}} שקנו ממנו {{נתיבותח|ה}} שיעשה שטר מחילה לחבירו הוי קנין דברים דשטר מחילה אינו אלא סילוק בעלמא אבל אי קנו ממנו להחזיר לחבירו כל זכיותיו שיש לו עליו לא הוי קנין דברים (תשובת רשב"א אלף ל"ג) {{סמע|ה}} {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|ז}} </small>אלא אפי' מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל דהשתא דומה לדמים אפ"ה נקנה {{באר הגולה|ח}} כיצד היה לזה פרה ולזה חמור והעריכו אותם כמה שוה כל א' מהם והסכימו להחליפם זה בזה כיון שמשך בעל הפרה את החמור {{סמע|ו}} {{באר היטב|ו}} נקנית פרתו לבעל החמור בכל מקום שהיא ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו {{ביהגרא|יא}} <small>(וי"א {{נתיבותח|ו}} {{נתיבותב|ג}} דאם העריכו זה כנגד זה קונין אף בפירות {{נתיבותח|ז}} {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ט}} ויש חולקין {{באר הגולה|י}} עיין בב"י שתי הדעות)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{נתיבותח|ח}} {{באר הגולה|כ}} החליף חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך את הטלה לא קנה מפני שאין כאן משיכ' גמורה {{באר הגולה|ל}} {{פתש|ב}} {{ביהגרא|יג}} וי"א דדוקא בכהאי גוונא משום שאין החמור ראוי ליחלק אבל אם אמר פרה וטלה בכור חטים ומשך הפר' ולא משך הטל' {{נתיבותב|ד}} קנה בחטי' כנגד דמי הפר' {{ביהגרא|יד}} <small>(וי"א דאם ראובן {{נתיבותח|ט}} {{נתיבותב|ה}} החליף עם שמעון ולוי ונתבטל אצל אחד בטל ג"כ נגד השני) (ת"ה סי' שי"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|מ}} לשונות של זהב ושל כסף ושל שאר מיני מתכו' הרי הם כשאר מטלטלים {{ביהגרא|טז}} ונקנים בקנין וקונין זה את זה בהחלפה {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|נ}} אבל המטבעות של כסף {{באר הגולה|ס}} או של זהב או של נחושת הרי כולם דמים כנגד שאר מטלטלים {{סמע|ז}} והנותן אחד מהם בדמי מטלטלים לא קנה {{ביהגרא|יח}} ואין אחד מהם נקנה בקנין ולא נעשה קנין: <small>הגה {{ביהגרא|יט}} ולפיכך {{נתיבותח|י}} {{נתיבותב|ו}} {{באר היטב|ז}} המייחד מעות והקנה לאחד בחליפי המטלטלים הואיל ולא קנה זה המעות לא קנה זה המטלטלין אע"פ שמשכן ודוקא בתורת חליפין {{קצהח|ב}} שייחד לו המעות {{ביהגרא|כ}} אבל בתורת דמים {{קצהח|ג}} משמשך החפץ נתחייב בדמיו מיד (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|כא}} {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ע}} בד"א בזמן שמכר שאר מטלטלים באחד ממיני מתכות אלו אבל המוכר מטבע במטבע {{באר הגולה|פ}} הדינרים של זהב {{סמע|ט}} {{נתיבותח|יא}} לגבי מטבעו' של כסף הרי הם {{באר היטב|ח}} כפירות: <small>הגה {{סמע|י}} {{ביהגרא|כב}} ואם הקנה לו הכסף בתורת דמים {{נתיבותח|יב}} שלא ייחד דוקא מעות אלו משמשך הזהב נתחייב לו הכסף כפי מה שפסק עמו (טור) {{באר הגולה|צ}} </small>וכן המעו' של נחשת כמו פירות לגבי מטבעות של כסף {{באר הגולה|ק}} כיצד נתן לו דינר זהב בכ"ה דינרי כסף כיון שמשך הדינר זהב נתחייב ליתן לו הכ"ה דינרי כסף כמו שפסק עמו {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ז}} {{באר הגולה|ר}} {{סמע|יא}} אם חדשים חדשים ואם {{באר היטב|ט}} ישנים ישנים אבל אם נתן לו כ"ה דינרי כסף בדינר זהב {{סמע|יב}} {{נתיבותח|יד}} לא קנה עד {{באר היטב|י}} שיקח הדינר של זהב:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ש}} {{ביהגרא|כג}} נתן לו שלשים איסר של נחושת בדינר כסף חייב ליתן לו דינר כסף כמו שפסק עמו אם חדש חדש {{קצהח|ד}} ואם ישן ישן אבל אם נתן לו דינר כסף בשלשים איסרות נחושת לא קנה עד שיקח האיסרות של נחוש' {{ביהגרא|כד}} <small>(ומעות שלנו שכסף ונחושת מעורב ביחד {{סמע|יג}} הוי {{נתיבותח|טו}} טבעא לגבי {{באר היטב|יא}} כסף) (ר' ירוחם נ"י ח"ב):</small>
 
{{אות סעיף|ו}} נחושת {{ביהגרא|כה}} {{באר הגולה|ת}} יש אומרים דהוי טיבעא לגבי דהבא {{סמע|יד}} {{נתיבותח|טז}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|כו}} ויש אומרים דהוי פירא לגבי דהבא:
 
{{אות סעיף|ז}} {{ביהגרא|כז}} {{באר הגולה|ב}} כולם יש להם דין מטבע לגבי שאר מטלטלים {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|כח}} וכולם זה כנגד זה כגון שמכר דינר זהב בדינר זהב או דינר כסף בדינר כסף או דינר נחושת בדינר נחושת יש להם דין מטבע:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|כט}} מעות הרעות {{ביהגרא|ל}} שפסלתן מלכות או מדינה {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|לא}} או דינרים שאין יוצאים באותה מדינה ואין נושאין ונותנין בהן עד שמשנים אותם למטבע אחר {{שך|ב}} {{ביהגרא|לב}} הרי הם {{נתיבותח|יז}} {{באר היטב|יב}} כפירות לכל דבר ונקנין בקנין {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|לג}} ומתחייבין ע"י משיכתן לתת מעות שפסקו {{סמע|טו}} ואם נטלו כנגדן {{נתיבותח|יח}} מעות לא נקנו: <small>הגה {{ביהגרא|לד}} וי"א דאפילו מעות הרעות שלא נפסלו לגמרי רק שאינן יוצאין בהוצאה להדיא נקראו מטלטלין (טור ונ"י פרק הזהב והמגיד פ"ז דמכירה) {{באר הגולה|ז}} וכן נראה עיקר</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|לה}} המטבע {{נתיבותח|יט}} {{פתש|ג}} אין דרך {{סמע|טז}} {{באר היטב|יג}} שיזכה בו מעתה מי שאינו ברשותו אלא על גב קרקע כגון שקנ' קרקע ועל גבו מעות {{ביהגרא|לו}} או שישכור מקום המעות {{ביהגרא|לז}} כיון שזכה בקרקע בכסף או בשטר או בחזקה או בקנין זכה במעות {{ביהגרא|לח}} {{סמע|יז}} והוא שיהיו {{קצהח|ה}} אותם מעות קיימים {{שך|ג}} {{באר הגולה|ט}} כגון שהיו {{באר היטב|יד}} מופקדים במקום אחר {{באר הגולה|י}} ולא כפר המפקיד {{שך|ד}} {{נתיבותח|כ}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|לט}} אבל ראובן שהי' לו חוב על שמעון והקנה ללוי קרקע ועל גבו החוב לא קנה {{באר היטב|טו}} החוב {{ביהגרא|מ}} {{סמע|יח}} אבל יכול הוא להקנות לו {{נתיבותח|כא}} החוב <small>(של ישראל) </small>במעמד שלשתן כמו שנתבאר בסי' קכ"ו וכן יכול הוא להקנותו לו ע"י שימכור לו או יתן במתנה שטר החוב כמו שנתבאר בסי' ס"ו {{נתיבותח|כב}} <small>(וע"ל סי' קכ"ג בדיני הרשאה)</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|ל}} {{קצהח|ו}} {{ביהגרא|מא}} המחליף קרקע בקרקע או מטלטלים בקרקע או קרקע במטלטלים כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו: <small>הגה {{סמע|יט}} {{שך|ה}} {{נתיבותח|כג}} {{באר היטב|טז}} {{פתש|ד}} החליף מעות ומטלטלים או מעות וקרקע ביחד {{ביהגרא|מב}} י"א הואיל וחליפין אינן קונין במעות נתבטל כל הקנין {{נתיבותב|ח}} וי"א דכל הקנין קיים וי"א דקיים אצל הקרקע והמטלטלין ובטל אצל המעות (מרדכי פרק מי שמת) {{סמע|כ}} {{ביהגרא|מג}} והוא הדין אם {{באר היטב|יז}} קנו באיזה דבר המועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש {{סמע|כא}} דהוי קנין דברים {{ביהגרא|מד}} שנים שקנו מזה לזה להחליף על כל אשר להן {{נתיבותח|כד}} י"א דלא מהני בזה קנין (ריב"ש סי' רס"ג) {{שך|ו}} {{נתיבותח|כה}} וי"א {{באר היטב|יח}} דמהני {{ביהגרא|מה}} אך כל א' יעמוד בשלו וחבירו יתן לו המותר בנכסיו דעיקר כוונתן היתה להרויח ולא להחליף ממש (ת"ה סי' שי"א) וע"ל סי' ר"ט סעיף ב'</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רד
{{מרכז|'''סימן רד'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''אימתי מקבל החוזר בו מי שפרע ומתי נקרא מחוסר אמנה''' ובו י"א סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים {{שך|א}} אף ע"פ {{פתש|א}} {{באר היטב|א}} שלא נקנו לו {{פתש|ב}} המטלטלים {{סמע|א}} כמו שנתבאר כל החוזר בו {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|א}} בין לוקח בין מוכר {{ביהגרא|ב}} לא עשה מעש' ישראל {{שך|ב}} {{קצהח|א}} {{נתיבותב|א}} {{נתיבותח|א}} וחייב {{סמע|ב}} {{פתש|ג}} לקבל {{באר היטב|ב}} מי שפרע {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ג}} ואפי' לא נתן אלא {{באר היטב|ג}} מקצת הדמים:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ד}} נתן דמי המקח ונאנס קודם שיקחנו ואמר ליה תן לי מקחי או החזר לי מעותי אע"פ שיש עדים שאבד באונס ולא הי' כח במוכר להצילו ולא נתרשל בדבר ה"ז מחזיר הדמים {{באר הגולה|ה|•}} ואין כאן מקום למי שפרע {{פתש|ד}} {{באר היטב|ד}} {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ה}} {{שך|ג}} וי"א דהוא הדין למי שחוזר בו {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ב}} {{פתש|ה}} מפני שהוא {{באר היטב|ה}} ירא {{סמע|ה}} {{שך|ד}} להפסיד {{נתיבותח|ג}} כל המקח:
 
{{אות סעיף|ג}} הפוסק על שער שבשוק וקבל דמים ולא הי' לו אותו המין שפסק עליו {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ד}} נתבאר בסי' ר"ט <small>(ע"ל סי' ר"ט סעיף ו)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ו}} כיצד מקבל מי שפרע {{סמע|ז}} אוררין {{באר היטב|ו}} אותו {{ביהגרא|ו}} בב"ד ואומרים מי שפרע {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ה}} מאנשי דור {{באר היטב|ז}} המבול {{ביהגרא|ז}} ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע {{סמע|ט}} {{שך|ה}} {{ביהגרא|ח}} ממי שאינו עומד בדבורו {{ביהגרא|ט}} <small>(וי"א שאומרים לו הוא יפרע ממך אם אינך עומד בדיבורך (טור בשם הרא"ש) וי"א שאומרים לו ברבים) (מרדכי ס"פ הזהב) {{באר הגולה|ז}} </small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|ח}} ז הלוקח מחבירו קרקע או שאר מטלטלים ופסקו הדמים {{סמע|י}} {{קצהח|ב}} והניח {{באר היטב|ח}} משכון על הדמים לא קנה וכל הרוצה לחזור משניהם חוזר ואינו חייב לקבל מי שפרע {{באר הגולה|י|•}} :
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ט}} מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים {{סמע|יא}} ורשם הלוקח {{באר היטב|ט}} רושם על המקח כדי שיהי' לו סי' ידוע שהוא שלו אע"פ שלא נתן מהדמים כלום כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכל זה בשרשם בפני המוכר או שאמר לו המוכר רשום מקחך <small>(ועיין לעיל סימן ר"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|י}} הנושא ונותן בדברים בלבד ה"ז {{סמע|יב}} ראוי לו {{נתיבותח|ו}} לעמוד {{באר היטב|י}} בדבורו אע"פ שלא לקח מהדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע"פ שאינו חייב לקבל מי שפרע ה"ז ממחוסרי אמנה {{סמע|יג}} ואין רוח חכמים נוחה הימנו:
 
{{אות סעיף|ח}} וכן מי שאומר לחבירו ליתן לו מתנה ולא נתן הרי זה ממחוסרי אמנה {{באר הגולה|כ}} בד"א {{קצהח|ג}} במתנה מועטת שהרי סמכה דעתו של מקבל כשהבטיחו {{באר הגולה|ל}} אבל במתנה מרובה אין בה חסרון אמנה שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו עד שיקנה אותו בדברים {{שך|ו}} שהם נקנים בהם {{באר הגולה|מ}} :
 
{{אות סעיף|ט}} {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|נ}} יש מי שאומר {{סמע|יד}} {{נתיבותח|ז}} שאם {{באר היטב|יא}} רבים אמרו לאדם א' ליתן לו מתנה אינם יכולים לחזור בהם אפי' אם היא מתנה מרובה:
 
{{אות סעיף|י}} {{שך|ז}} {{ביהגרא|יב}} מי שהיה לו חוב אצל חבירו וא"ל מכור לי מטלטלין אלו {{קצהח|ד}} בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר {{באר הגולה|ס}} יש אומרים {{סמע|טו}} {{נתיבותח|ח}} שהרי זה כמי שנתן דמים וכל החוזר בו מקבל מי שפרע {{באר הגולה|ע}} {{פתש|ו}} {{ביהגרא|יג}} ויש {{באר היטב|יב}} חולקים: {{ביהגרא|יד}} <small>(ואומרים דאינו קונה אלא {{נתיבותב|ב}} בהנאת מחילת מלוה אפי' לא מחל לו לגמרי {{סמע|טז}} רק {{נתיבותב|ג}} {{נתיבותח|ט}} {{קצהח|ה}} {{באר היטב|יג}} שהרויח לו זמן הפרעון ואמר ליה יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה הוי כנותן לו מעות) (טור בשם הרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|יא}} {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|פ}} ראובן שהי' חייב לשמעון מנה ואמר שמעון לראובן מטלטל זה אמכור לך במנה ונתן לו ראובן המנה יכול שמעון לומר מנה זה {{קצהח|ו}} אני {{פתש|ז}} גובה {{באר היטב|יד}} בחובי והחפץ לא אתן לך ואיני במי שפרע {{סמע|יז}} אבל אם אמר ליה ראובן הא לך עוד מנה ותן לי החפץ צריך ליתן או יקבל מי שפרע: <small>הגה {{סמע|יח}} {{ביהגרא|טז}} אע"פ שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו וא"צ לקבל עליו מי שפרע מ"מ ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אע"פ שלא עשה שום קנין רק דברים בעלמא וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו {{ביהגרא|יז}} והני מילי בחד תרעי אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה {{באר הגולה|צ}} וכל האומר לתת לחבירו מתנה מועטת ולא נתנה לו הרי זה ממחוסרי אמנה (הכל בטור) וע' לקמן סי' רמ"ט {{ביהגרא|יח}} וי"א דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור ואם חזר בו יש בו משום מחוסרי אמנה (נ"י פ' הזהב {{באר הגולה|ק}} והמגיד פ"ו דמכירה {{באר הגולה|ר}} וב"י בשם תוס' ור' ירוחם נ"ט ח"ד) {{שך|ח}} {{נתיבותח|י}} וכן נראה {{באר היטב|טו}} עיקר</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רה
{{מרכז|'''סימן רה'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין מוכר מחמת אונס ומסר מודע' ובטלה''' ובו יב סעיפים}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|א}} מי {{באר היטב|א}} שאנסוהו עד שמכר {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{באר היטב|ב}} {{ביהגרא|א}} ולקח דמי המקח {{סמע|ג}} {{ביהגרא|ב}} אפי' תלוהו עד שמכרו ממכרו ממכר {{ביהגרא|ג}} בין במטלטלים {{פתש|א}} בין בקרקע {{באר הגולה|ב}} שמפני אונסו גמר והקנה {{נתיבותב|ב}} {{באר הגולה|ג}} {{סמע|ד}} {{ביהגרא|ד}} אע"פ {{נתיבותח|ג}} שלא לקח הדמים בפני {{באר היטב|ג}} העדים: <small>הגה {{ביהגרא|ה}} ויש חולקין וסבירא להו דבעינן שראו העדים נתינת המעות {{נתיבותב|ג}} אבל הודאתו לחוד לא מהני (טור וראב"ד פ"י דמכירה) {{ביהגרא|ו}} וי"א דבעינן דוקא שנתן לו המעות {{סמע|ה}} אבל {{שך|ב}} אם נתן לו {{נתיבותח|ד}} {{פתש|ב}} {{באר היטב|ד}} שטר עליו אינו קונה (ב"י בשם הראב"ד לדעת הרי"ף) {{ביהגרא|ז}} ויש חולקין (ב"י לדעת הרי"ף והרא"ש) {{באר הגולה|ד}} </small>לפיכך {{סמע|ו}} אם מסר {{נתיבותח|ה}} {{באר היטב|ה}} מודעא קודם שימכור ואמר {{קצהח|א}} לשני עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני מפני אונס {{פתש|ג}} הרי המכר בטל {{שך|ג}} {{נתיבותח|ו}} {{נתיבותב|ד}} {{ביהגרא|ח}} ואפי' החזיק {{באר היטב|ו}} כמה שני' מוציאים אותה מידו {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ה}} ומחזיר הדמים {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ח}} {{שך|ד}} {{נתיבותב|ו}} {{באר הגולה|ה}} וצריכים העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי לא שיסמכו על פיו {{באר הגולה|ו}} וכל מודעא שאין כתו' בה {{נתיבותח|ט}} אנו העדי' ידענו שפלוני זה אנוס היה אינ' מודעא:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ז}} בד"א במכר {{סמע|ח}} {{נתיבותח|י}} {{נתיבותב|ז}} אבל {{נתיבותב|ח}} {{פתש|ד}} {{באר היטב|ז}} במתנה {{באר הגולה|ח|•}} או מחילה אין צריכין להכיר אונסו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{סמע|ט}} {{שך|ה}} {{נתיבותב|ט}} {{באר הגולה|ח}} {{קצהח|ב}} {{נתיבותח|יא}} {{באר היטב|ח}} {{פתש|ה}} {{ביהגרא|ט}} פשרה דינה כמכר ומחילה דינה כמתנה {{סמע|י}} {{נתיבותח|יב}} {{ביהגרא|י}} <small>מתנה שכתוב בה {{באר היטב|ט}} אחריות נכסים דינה {{באר הגולה|י|•}} כמכר (ריב"ש סי' ר"ן)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|יא}} יש מי שאומר דהא דאמרי' דכשלא מסר מודע' ממכרו ממכר אם הוא בקרקעות אפי' לא נתן לו כל שוויו לפי שאין אונאה לקרקע {{נתיבותב|י}} אבל במטלטלים כיון שיש בו כדי אונאה או כדי בטול מקח אין כאן תורת מקח {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|י}} וה"מ כשאינו כופהו אלא על המכירה אבל {{נתיבותח|יג}} בסכום המעות אינו כופהו {{סמע|יא}} אבל אם {{באר היטב|י}} כופהו ליתן לו בפחות משוויו אף בקרקע {{באר הגולה|יג|•}} אין כאן תורת מקח והוי כמו שאנסוהו ליתן שאינה מתנה {{ביהגרא|יג}} <small>(מיהו {{קצהח|ג}} לענין זה הוי כמכר דאם מסר מודעא בעינן שידעו העדים באונסו כמו במכר (ריב"ש סי' קכ"ז)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|יד}} יש מי שאומר שאפי' אמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם וכשיודע על פי עדים האונס שאנסוני {{קצהח|ד}} {{סמע|יב}} {{באר היטב|יא}} יצטרף עדותכם לבטל המקח {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יד}} {{פתש|ו}} אין שומעין לו {{נתיבותב|יא}} {{ביהגרא|טו}} <small>(מיהו אם כבר נכתבו המודעא והביא אח"כ ראיה דאנוס היה המכירה בטלה {{באר הגולה|ל}} ב"י)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{סמע|יד}} {{באר הגולה|מ}} בד"א {{שך|ו}} שצריך שידעו שהוא אנוס במוכר או בעושה פשרה אבל במתנה {{פתש|ז}} או במחילה אם מסר מודעא קודם אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה בטלה שאין הולכים {{קצהח|ה}} במתנה אלא אחר {{שך|ז}} גלוי {{באר היטב|יב}} דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה והמחילה מתנה היא:
 
{{אות סעיף|ז}} {{קצהח|ו}} {{באר הגולה|נ}} אחד האונס את חבירו בשהכהו או תלאו עד שמכר {{ביהגרא|טז}} או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות: <small>הגה {{ביהגרא|יז}} בין אונס הגוף {{ביהגרא|יח}} בין אונס ממון {{ביהגרא|יט}} מיהו יש חולקין וס"ל דאם הפחידו לאו כלום הוא {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|יב}} {{ביהגרא|כ}} דעביד אינש {{באר היטב|יג}} דגזים ולא עביד (מהרי"ק שורש קע"ו) {{ביהגרא|כא}} </small>בין בידי עכו"ם {{סמע|טו}} בין בידי ישראל הרי זה אונס {{באר הגולה|ס}} ומעשה באחד ששכר פרדס מחבירו {{באר הגולה|ע}} לעשר שנים {{סמע|טז}} ולא היה {{נתיבותח|טז}} שטר {{באר היטב|יד}} חוב ביד המשכיר {{סמע|יז}} ואחר {{נתיבותח|יז}} שאכלו השוכר ג' שנים אמר לו {{נתיבותח|יח}} אם לא תמכרנו לי אכבוש שטר שכירות ואטעון שהוא לקוח בידי ואמרו חכמים שהוא אונס וכן כל כיוצא בזה {{באר הגולה|פ}} לפיכך אם {{באר היטב|טו}} תבעו המשכיר בב"ד {{סמע|יח}} וכפר בו {{נתיבותב|יג}} וטען שהפרדס שלו ואח"כ מסר המשכיר מודעא ואח"כ מכר לשוכר שכפר בו הרי הממכר בטל שהרי יש לו עדים שהוא אנוס והם העדים שכפר בב"ד {{נתיבותב|יד}} והם הם עידי המודעא וכן כל כיוצא בזה:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|כב}} בד"א באונס {{סמע|יט}} שהרי הוא חמסן מפני שכופה את המוכר למכור שלא ברצונו {{סמע|כ}} אבל {{נתיבותח|יט}} {{נתיבותב|טו}} הגוזל {{באר היטב|טז}} והוחזק בגזלן ואח"כ לקח שדה שגזל {{באר הגולה|ק}} אין המוכר צריך למסור מודעא {{באר הגולה|ר}} {{סמע|כא}} כמו שיתבאר:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ש}} עידי המודעא {{סמע|כב}} יש להם לחתום {{נתיבותח|כ}} הם עצמם באותו הממכר שנמסר להם המודעא עליו ואין בכך כלום {{באר הגולה|ת}} {{ביהגרא|כג}} ואפי' אמר להם בפני האנס ברצוני מכרתי בלא אונס הוי המודעא קיימת כשם שאונסו שמכר בלא רצון כך אונסו עד שאמר ברצוני אני מוכר <small>(ע"ל סי' מ"ו אי נאמנים לומר מודעא היה דברינו): הגה {{ביהגרא|כד}} {{שך|ח}} שטר מודעא שאין בו זמן ואין העדים כאן ולא ידעינן אי נעשית קודם המכר או אח"כ המודעא כשרה ומבטלת המקח {{סמע|כג}} {{נתיבותב|טז}} מאחר דידעינן באונסיה {{סמע|כד}} {{נתיבותח|כא}} {{קצהח|ז}} {{פתש|ח}} {{באר היטב|יז}} מסתמא מסר מודעא קודם לכן (מ"כ במרדכי ישן ודעת עצמו)</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{סמע|כה}} {{שך|ט}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|כה}} וכן אם הודה בפניהם שלקח הדמים אחר שמסר מודעא על כך {{נתיבותח|כב}} אינו חייב להחזיר כלום שהאנס אנסו עד שיודה והעדים כבר ידעו שהוא אנוס אבל אם מנה הדמים בפניהם חייב להחזיר:
 
{{אות סעיף|יא}} {{באר הגולה|ב}} העידו עליו עידי המכר שביטל המודעא {{שך|י}} {{נתיבותח|כג}} {{פתש|ט}} {{סמע|כו}} הרי המודעא {{באר היטב|יח}} בטלה {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|כו}} ואם אמר לעידי המודעא הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין ברצוני להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעא: <small>הגה {{ביהגרא|כז}} מיהו אם חזר ובטל כל הבטולין שעשה בתחלה י"א דמהני (טור בשם הרא"ש) וכן נוהגין לכתוב בשטרות {{סמע|כז}} לבטל כל מודעי {{באר היטב|יט}} {{נתיבותח|כד}} דנפיק מגו מודעי עד עולם (ר"ן פ' הכותב) {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|כח}} ודוקא במכר אבל במתנה {{סמע|כח}} {{נתיבותח|כה}} כל זמן {{נתיבותב|יז}} דידעי' באונסיה אע"ג דבטל מודעא לא הוי מתנה {{ביהגרא|כט}} אבל {{קצהח|ח}} אי לא ידעי' אונסיה מהני ביטול מודעא אף במתנה (טור בשם הרא"ש וב"י בשם תוס' ור"ן ומהרי"ק שורש קי"ח) {{ביהגרא|ל}} וכן אם הודה באיזה דבר שאינו חייב הוי כמתנה לכל דבר (ב"י בשם הרשב"א): {{באר הגולה|ה}} </small>
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|לא}} {{באר הגולה|ו}} באיזה אונס אמרו שהוא מבטל המקח באונס דאתי ליה מאחריני אבל באונס דאתי ליה מנפשיה כגון מי שמוכר מפני שהוא דחוק למעות לא ואפילו באונס דאתי ליה מאחריני דוקא שאנסוהו למכור אבל לא אנסוהו למכור אלא ליתן מעות ומחמת שלא היו לו המעות הוצרך למכור {{נתיבותח|כו}} {{באר הגולה|ז}} {{שך|יא}} לא הוי אונסא {{פתש|י}} וזביניה {{באר היטב|כ}} זביני {{ביהגרא|לב}} <small>(וכל זה מיירי באנסוהו למכור דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקני {{פתש|יא}} אבל {{נתיבותח|כז}} {{נתיבותב|יח}} {{קצהח|ט}} אנסוהו לקנות אינו קנין) (ב"י בשם עיטור)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רו
{{מרכז|'''סימן רו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין כשאמכור אמכור לך במאה ומכר לאחר ביותר או שאמר אמכרנה לך כמו שישומו אותו ב"ד''' ובו ד"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} האומר לחבירו כשאמכור שדה זו {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} הרי היא {{קצהח|א}} מכורה {{באר היטב|א}} לך {{באר הגולה|ב}} {{סמע|א}} {{ביהגרא|א}} מעכשיו במנה {{ביהגרא|ב}} וקנה מידו על כך ולאחר זמן מכרה לאחר במאה קנה הראשון {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{ביהגרא|ג}} <small>(לא הזכיר סכום רק א"ל כשאמכרנה אמכור לך (לא קנה הראשון) ({{באר הגולה|ג}} טור) וכן אם) {{באר הגולה|ד}} {{פתש|א}} </small>מכרה ביותר על מנה קנה האחרון {{סמע|ג}} שלא א"ל אלא כשאמכור שיהיה מוכר {{נתיבותח|ג}} מדעתו כבתחלה וזה לא היה רוצה למכור ולא מכר {{נתיבותח|ד}} אלא מפני התוספות שהוסיף זה ונמצא כמי שנאנס ומכר: <small>הגה {{ביהגרא|ד}} וכל זה מיירי שאמר בלשון כשאמכור אמכור לך וכו' אבל אמר {{נתיבותח|ה}} {{נתיבותב|ב}} לא תמכור אלא לי (מהרי"ק שורש כ') {{ביהגרא|ה}} או שהתנה בפירוש שאף אם יתנו לו יותר ממה שקצב ימכור לו {{סמע|ד}} תנאו קיים (הגהות מרדכי פ' איזהו נשך והמגיד פ"ח דמכירה)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ו}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ה}} א"ל כשאמכרנה הרי היא קנויה לך מעכשיו כמו {{באר היטב|ב}} שישומו {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ו}} ב"ד של ג' אפי' ע"פ שנים מהשלש' א"ל {{באר הגולה|ו}} כמו שיאמרו שלשה עד שיאמרו הג':
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ז}} וכן אם אמר {{סמע|ו}} כמו שישומו אותה {{נתיבותח|ז}} ב"ד ארבעה עד שישומו הארבעה כולם ויסכימו {{סמע|ז}} {{באר הגולה|ח|•}} וימכור לאחר {{נתיבותח|ח}} כמו שיסכימו ואח"כ קנה הראשון:
 
{{אות סעיף|ד}} שמו אותה {{סמע|ח}} שלשה או ארבעה ואמר המוכר עד שיבואו {{שך|ג}} {{נתיבותח|ט}} ג' {{באר היטב|ג}} אחרים או ד' וישומו {{באר הגולה|ח}} אין שומעין לו {{סמע|ט}} שהרי קנו מידו תחלה {{נתיבותח|י}} שמכר מעכשיו: <small>הגה אבל {{קצהח|ב}} לא מכר מעכשיו אע"פ שקנו מידו שכשימכור יהא מוכר לו לא קנה {{סמע|י}} דהוי קנין דברים כמו שנתבאר לעיל סי' ר"ג {{ביהגרא|ז}} ועוד דהוי אסמכתא כמו שנתבאר בסי' ר"ז</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רז
{{מרכז|'''סימן רז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המוכר נכסיו על תנאי ודיני אסמכתא והמחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו.''' ובו כ"א סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} המקנה לחבירו בין קרקע בין מטלטלים והתנה {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} תנאים {{באר הגולה|ב}} שאפשר {{באר היטב|א}} לקיימם בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה {{ביהגרא|ב}} <small>(מיהו י"א דאם התנה המוכר {{סמע|ב}} טובת {{באר היטב|ב}} הלוקח אין זה תנאי דלא הוי {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ב}} אלא פטומי {{באר היטב|ג}} מילי והני מילי {{סמע|ד}} שמכר לו בתחילה סתם {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ג}} וקודם שנגמר המקח {{באר היטב|ד}} לגמרי הטיל המוכר תנאי {{ביהגרא|ג}} אבל אם בתחילה אמר המוכר על תנאי כך וכך אני מוכר לך אע"פ דהוי טובת הלוקח מ"מ לא קנה רק אדעתא דהכי והוי תנאי גמור {{ביהגרא|ד}} וכן אם התנו תנאי ואח"כ כתבו השטר סתם ודאי על תנאי הראשון כתבוהו) (טור בשם הרא"ש והגהות מרדכי פ' איזהו נשך וב"י בשם תוס' ותלמידי רשב"א) {{פתש|א}} </small>אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה {{פתש|ב}} ואם לא נתקיים התנאי לא קנה וכבר נתבאר {{נתיבותח|ד}} {{נתיבותב|א}} {{פתש|ג}} משפטי התנאי בטור אבן העזר <small>(סי' {{באר היטב|ה}} ל"ח וסי' קמ"ד וע"ל סי' רמ"א מדיני תנאי)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|ה}} {{נתיבותב|ב}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ה}} י"א {{סמע|ו}} דה"מ כשקנה {{באר היטב|ו}} בדרך מהדרכים שקונים בהם והרי יש עליו לקיים התנאי אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי הזה יקנה ואם לא נתקיים לא יקנה אע"פ שנתקיים התנאי לא קנה {{קצהח|א}} שזו אסמכתא היא ולא קניה אלא א"כ אמר לו קנה מעכשיו וקנו מידו על כך:
 
{{אות סעיף|ג}} {{שך|ג}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ד}} מי שמכר חצירו או שדהו ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר {{פתש|ד}} כדי {{באר היטב|ז}} לילך למקום פלוני או מפני המטר שנמנע כדי לקנות חטים בדמיו {{סמע|ז}} ה"ז {{נתיבותח|ו}} כמוכר על תנאי לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר או באו חטים והוזלו {{סמע|ח}} {{שך|ד}} {{ביהגרא|ז}} {{באר הגולה|ה}} או {{נתיבותח|ז}} נמנע הדרך לעלות לאותה הארץ {{ביהגרא|ח}} או {{באר הגולה|ו}} לא נסתייע לו לעלות {{ביהגרא|ט}} או לקנות החטים ה"ז מחזיר לו הדמים ותחזור לו הקרקע שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני והרי לא נעשה וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה {{סמע|ט}} {{שך|ה}} {{נתיבותח|ח}} {{ביהגרא|י}} ודוקא במוכר קרקעותיו {{נתיבותב|ג}} {{פתש|ה}} אבל במוכר {{באר היטב|ח}} {{פתש|ו}} מטלטלים ל"מ גילוי דעתו עד שיתנה בדיני תנאי (טור בשם רש"י)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ז}} אבל המוכר סתם אע"פ שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר {{ביהגרא|יא}} ואע"פ שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו חוזר שהרי לא פירש {{פתש|ז}} ודברים שבלב אינם דברים {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ח}} ואע"פ שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על דעת לעשות כך וכך כיון דבשעת המכירה לא אמר אינו חוזר: <small>הגה {{ביהגרא|יג}} מיהו אי איכא {{פתש|ט}} אומדנא דמוכח נתבטל המקח (תוספות והרא"ש כלל פ"ה) {{ביהגרא|יד}} וי"א {{סמע|י}} {{נתיבותח|ט}} {{באר היטב|ט}} דבמתנה דברים שבלב הויין דברים (הגהות אלפסי פ' אלמנה ניזונית)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{שך|ו}} {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|ט}} מי {{באר היטב|י}} שהקנה לחבירו והתנה עליו על מנת שתתן מקח זה או תמכרנו לפלו' {{באר הגולה|י}} אם נתנו או מכרו לאותו פלו' קנה {{נתיבותב|ד}} ואם לא קיים התנאי {{נתיבותח|י}} ומכרו לאחר או שלא מכרו ולא נתנו בזמן שקבע לו לא קנה {{שך|ז}} {{סמע|יא}} {{באר הגולה|כ}} וכן המוכר או הלוקח שהתנה {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ה}} שיחזיר לו {{פתש|י}} המקח בזמן פלו' {{נתיבותח|יב}} {{נתיבותב|ו}} או {{באר היטב|יא}} כשיתן המעות הרי המכר קיים ויחזיר כמו שהתנה {{שך|ח}} {{ביהגרא|טז}} <small>(ואי נתן לו {{באר היטב|יב}} בעל כרחו אי מקרי נתינה וקיום התנאי {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ז}} ע"ל סי' ק"ך)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{שך|ט}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|יז}} מכר {{באר היטב|יג}} קרקע והתנה המוכר שיחזירנו לו כשיהיו לו מעות צריך להחזירו לו כשיביא לו מעותיו {{סמע|יב}} לפיכך {{נתיבותח|יד}} אסור ללוקח לאכול פירות דהוה ליה הנך זוזי כהלואה גביה:
 
{{אות סעיף|ז}} {{שך|י}} {{באר הגולה|מ}} {{פתש|יא}} מכר לו {{באר היטב|יד}} סתם וא"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזור לך קרקע זו {{סמע|יג}} {{באר הגולה|נ}} {{נתיבותח|טו}} הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות ואין בזה אבק רבית שהרי מעצמו חייב עצמו בתנאי זה:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|ס}} מעשה באשה ששלחה שליח לקנות לה קרקע משמעון שהיה קרובה ואמר שמעון המוכר לראובן השליח אם יהיו לי מעות תחזיר לי פלונית קרובתי קרקע זו השיב ראובן ואמר לו אתה ופלונית קרובים כמו אחים כלומר הדבר קרוב שהיא תחזור לך ואינה מקפדת על כך ובא מעשה לפני חכמים ואמרו זה השליח לא קנה כלום {{סמע|יד}} שהרי לא סמכה דעתו של קרוב זה על דברי השליח מפני שלא השיבו {{פתש|יב}} תשובה {{באר היטב|טו}} גמורה {{סמע|טו}} {{שך|יא}} {{נתיבותח|טז}} ונמצא שלא גמר והקנה:
 
{{אות סעיף|ט}} {{שך|יב}} {{באר הגולה|ע}} הלוהו על שדה מאה זהובים {{ביהגרא|יט}} והוא שוה יותר {{ביהגרא|כ}} <small>(וי"א {{סמע|טז}} {{נתיבותח|יז}} אפי' לא שוה יותר בכה"ג מיקרי אסמכתא) (ב"י) </small>וא"ל {{קצהח|ב}} אם לא תפרעני עד שלשה שנים <small>(יהיה שלי) {{סמע|יז}} </small>הוי {{נתיבותח|יח}} {{באר היטב|טז}} אסמכתא ולא קנה אבל אם א"ל אם לא תפרעני עד שלשה שנים {{סמע|יח}} {{שך|יג}} {{נתיבותח|יט}} תהא שלי {{באר היטב|יז}} מעכשיו קנה: <small>הגה {{ביהגרא|כא}} וי"א דאם בתחילה כשמשכנה {{סמע|יט}} {{נתיבותח|כ}} {{באר היטב|יח}} הקפיד שלא למשכן רק זו הקרקע קנה אפי' בלא מעכשיו (טור) {{סמע|כ}} {{ביהגרא|כב}} {{באר היטב|יט}} וכן אם אמר ליה אם לא אפרע לך לא יהא לך פרעון אלא מזו {{נתיבותח|כא}} הוי אפותיקי וקנה ולא יוכל לסלקו אלא במעות</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{שך|יד}} {{ביהגרא|כג}} כל היכא דלא קנה השדה משום דהוי אסמכתא {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|כד}} מנכה כל הפירות שאכל מפני שהם רבית של תורה {{באר הגולה|צ}} וי"א דפירות שאכל {{סמע|כא}} {{נתיבותח|כב}} {{באר היטב|כ}} תוך ג' שנים אינו מנכה דלא הוי אלא אבק רבית: <small>הגה אבל מה שאכל אחר שלשה צריך להחזיר (טור וב"י בשם הראב"ד והרא"ש והתוספות) וכן בכל דבר שלא קנה משום אסמכתא אע"ג שבא לידו צריך להחזיר משום דהוי בטעות (מרדכי ונ"י פ' איזהו נשך) {{סמע|כב}} {{נתיבותח|כג}} {{ביהגרא|כה}} ויש {{באר היטב|כא}} חולקים ואומרים דאם בא ליד הקונה קנה {{קצהח|ג}} ולא הוי מחילה או נתינה בטעות ודוקא פירות שאכל לאחר ג' צריך להחזיר משום דהוי ביה קצת איסור ריבית דהוי דרך הלואה אבל בלאו הכי קנה (הרא"ש כלל ע"ב סי' א' וריב"ש סי' של"ה)</small>:
 
{{אות סעיף|יא}} {{סמע|כג}} {{שך|טו}} {{נתיבותח|כד}} {{נתיבותב|ח}} {{קצהח|ד}} {{באר הגולה|ק}} הנותן ערבון לחבירו ואמר ליה אם אני חוזר בי {{פתש|יג}} ערבוני {{באר היטב|כב}} מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי {{סמע|כד}} {{נתיבותח|כה}} אכפול לך ערבונך אם חזר בו הלוקח {{ביהגרא|כו}} קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר בו המוכר {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כו}} אין מחייבין אותו {{באר היטב|כג}} לכפול הערבון {{שך|טז}} שזו אסמכתא היא ולא קנה: <small>הגה {{פתש|יד}} {{ביהגרא|כז}} ויש חולקין וס"ל דאפי' אם חזר בו הלוקח לא קנה המוכר {{סמע|כו}} {{נתיבותח|כז}} ואע"פ שהוא בידו אסמכתא לא קניא (טור בשם רש"י וראב"ד וב"י בשם הרא"ש) {{ביהגרא|כח}} וכ"ש {{שך|יז}} אם {{נתיבותח|כח}} התפיסו ביד שליש</small>:
 
{{אות סעיף|יב}} {{סמע|כז}} {{באר הגולה|ר}} וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר ואמר ליה אם לא נתתי לך עד יום פלו' {{נתיבותח|כט}} תן לו שטרו והגיע הזמן ולא נתן לו לא יתן השליש את השטר {{נתיבותח|ל}} שזו {{באר היטב|כד}} אסמכתא היא:
 
{{אות סעיף|יג}} {{סמע|כח}} {{נתיבותח|לא}} {{באר הגולה|ש}} וכן תנאים שמתנים בני אדם ביניהם אע"פ שהם בעדים {{באר היטב|כה}} ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה ולא אתן לך אע"פ שעשה או שהיה הדבר לא קנה {{פתש|טו}} שכל {{באר היטב|כו}} האומר אם יהיה אם לא יהיה {{שך|יח}} לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה: <small>הגה {{ביהגרא|כט}} ויש אומרים דג' חלוקין בדיני אסמכתא {{ביהגרא|ל}} דכל מה שאין בידו ותלוי ביד אחרים {{פתש|טז}} כגון שא"ל {{סמע|כט}} {{נתיבותח|לב}} {{נתיבותב|ט}} קנה לי יין ממקום פלוני ואם לא תקנה תחייב לי בכך וכך דזה אינו תלוי בו דדילמא לא ירצו למכור לו הוי אסמכתא {{באר הגולה|כב|•}} בכל ענין ולא קנה {{ביהגרא|לא}} ומה שיש בידו לעשות אם לא גזים כגון שאמר {{סמע|ל}} {{נתיבותח|לג}} {{נתיבותב|י}} אם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטב לא הוי אסמכתא וקניא אבל אי גזים ואמר אם לא אעבוד אשלם אלפא זוזי הוי אסמכתא ולא קניא {{ביהגרא|לב}} {{באר הגולה|ת}} לפיכך {{נתיבותב|יא}} כשמוכר {{נתיבותח|לד}} {{באר היטב|כז}} מקנה ללוקח על תנאי אם תעשה לי כך תקנה הוי אסמכתא כיון שקיום התנאי אינו תלוי ביד המוכר רק ביד הלוקח {{סמע|לא}} {{נתיבותח|לה}} {{פתש|יז}} {{ביהגרא|לג}} אבל אם אין בידו לגמרי ולא ביד אחרים כגון המשחק בקוביא וכיוצא בו שאינו יודע אם ינצח או לא ואפילו הכי התנה ודאי גמר ומקני מספק {{ביהגרא|לד}} בד"א כששוחקין {{נתיבותב|יב}} במעות מוכנים {{סמע|לב}} אבל {{נתיבותב|יג}} אם {{פתש|יח}} שוחקים {{נתיבותח|לו}} {{באר היטב|כח}} באמנה {{סמע|לג}} {{באר הגולה|א}} אין מוציאין ממנו מה שהפסיד (טור בשם ר"י) {{ביהגרא|לה}} וי"א {{נתיבותח|לז}} {{קצהח|ה}} אפי' נתן לו משכון על המעות לא מהני דמעות אין כאן משכון אין כאן כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ץ סעיף ט' אבל כשמעות מוכנין על הדף מותר לשחוק ואין בו אסמכתא (מרדכי פרק זה בורר) {{ביהגרא|לו}} ודלא כיש חולקין ואוסרין לשחוק בכל ענין (הגהות מרדכי הנ"ל) {{ביהגרא|לז}} וי"א דאינו מותר רק כשהדף שהמעות מונחים עליו {{קצהח|ו}} קנוי לשניהם (תוס' פ' הנ"ל ב"י בשם ר"י) וע"ל סי' ש"ע {{ביהגרא|לח}} ולא מקרי אסמכתא אלא כשעיקר הדבר תולה בתנאי אבל מי שמחייב עצמו לחבירו ואומר אם יהיה בחיים יתן לו ואם לאו יתן ליורשיו זה לא מקרי אסמכתא דהא עכ"פ חייב ליתן לו וכן כל כיוצא בזה (ב"י בשם תשובת רשב"א) {{ביהגרא|לט}} י"א הא דמשחק בקוביא לא הוי אסמכתא הוא מטעם דמאחר ששניהן מתנין זה כנגד זה וכל אחד יוכל להפסיד אגב דבעי למקני גמר ומקני {{ביהגרא|מ}} ולכן כל שנים שהמרו זה עם זה קנו אם {{נתיבותב|יד}} קנו מידן {{סמע|לד}} {{באר הגולה|כה|•}} {{נתיבותח|לח}} {{נתיבותב|טו}} ודוקא שאין בידן גם כן אבל מה שבידן לא כמו שנתבאר גבי ערבון בסמוך סעיף י"א (טור ומרדכי פרק איזהו נשך בשם ר"ת) {{סמע|לה}} ואפי' {{באר היטב|כט}} בזה יש חולקין ולכן הוצרכו {{נתיבותח|לט}} לתת {{נתיבותב|טז}} טעמים אחרים גבי משחק בקוביא וקנסות שדוכין לקמן סעיף ט"ז</small>:
 
{{אות סעיף|יד}} {{באר הגולה|ב}} {{שך|יט}} כל האומר קנה {{באר היטב|ל}} מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה שאילו לא גמר להקנות לא הקנהו מעכשיו {{סמע|לו}} {{נתיבותח|מ}} כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלוני {{סמע|לז}} {{שך|כ}} קנה {{נתיבותח|מא}} בית {{באר היטב|לא}} זה מעכשיו {{סמע|לח}} {{נתיבותח|מב}} {{באר היטב|לב}} וקנו מידו על כך הרי זה קנה אם בא בתוך הזמן וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה {{ביהגרא|מא}} וי"א {{סמע|לט}} {{נתיבותב|יז}} דמעכשיו לחוד לא מהני לסלק אסמכתא אלא בעינן ג"כ {{סמע|מ}} שיקנו ממנו {{נתיבותח|מג}} בב"ד {{באר היטב|לג}} חשוב ומעכשיו (תוס' והרא"ש ומרדכי פרק איזהו נשך) {{ביהגרא|מב}} וי"א דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לענין אסמכתא (ב"י לדעת הרמב"ן) {{ביהגרא|מג}} ויש חולקין {{סמע|מא}} {{נתיבותח|מד}} אם האסמכתא היא בדרך קנס לא אמרינן ע"מ כמעכשיו דמי (ב"י בשם תשובת רשב"א סי' תתק"ח ואלף קמ"ט)</small>:
 
{{אות סעיף|טו}} {{שך|כא}} {{באר הגולה|ג}} אסמכתא שקנו עליה בבית דין חשוב הרי זה קנה {{ביהגרא|מד}} <small>(וכל שלשה דבקיאי בדיני אסמכתא מקרי ב"ד חשוב לענין זה) (טור בשם הרא"ש והרא"ש כלל ע"ב סי' ה') {{ביהגרא|מה}} וי"א דבעינן ב"ד חשוב שבעיר {{ביהגרא|מו}} או המומחה לרבים (מרדכי פ' א"נ והמגיד פי"א דמכירה) {{ביהגרא|מז}} ואם צוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בבית דין חשוב {{פתש|יט}} {{סמע|מב}} אע"ג {{באר היטב|לד}} דלא קנה מהני {{נתיבותח|מה}} {{נתיבותב|יח}} דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי {{סמע|מג}} {{ביהגרא|מח}} ואפי' לא אמר בפי' אלא צוה לכתוב (לו) {{נתיבותח|מו}} שטר חוב (נ"א טוב) מהני כאלו פי' בהדיא (הגמי"י פי"א דמכירה ותשובת מיי' דקנין סי' ד') ועיין לעיל סי' ס"א סעיף ה' {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|מט}} </small>והוא שיתפיס זכיותיו בבית דין והוא שלא יהיה אנוס {{באר הגולה|ה}} כיצד הרי שהתפיס שטרו או שוברו בב"ד וקנוי מידו שאם לא יבוא ביום פלוני ינתן שטר זה לבעל דינו והגיע היום ולא בא הרי אלו נותנים והוא שיהיה בב"ד חשוב {{ביהגרא|נ}} <small>(וי"א אע"ג דלא התפיס זכיותיו מהני הואיל וקנו ממנו בב"ד חשוב וכתב הרא"ש דהכי נהיגי עלמא) {{סמע|מד}} {{ביהגרא|נא}} {{באר הגולה|ו}} </small>ואם עכבו נהר או חולי לא יתנו וכן כל כיוצא בזה ונתבאר תשלום דין זה בסי' נ"ה ובסי' כ"א: <small>הגה {{ביהגרא|נב}} וי"א דאם השלישו משכנות זה כנגד זה במשפטי עכו"ם ובשטרותיהן קנו אפי' באסמכתא משום דינא דמלכותא דינא (ב"י בשם רשב"א ועיין לעיל סי' ס"ח)</small>:
 
{{אות סעיף|טז}} {{שך|כב}} {{ביהגרא|נג}} {{באר הגולה|ז}} {{באר היטב|לה}} כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין {{נתיבותח|מז}} {{באר היטב|לו}} קונין מזה שהוא חייב לחבירו מאה דינרים {{סמע|מה}} {{נתיבותח|מח}} ואחר שחייב עצמו קונים מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך {{סמע|מו}} הרי חוב זה {{נתיבותח|מט}} מחול לו {{באר היטב|לז}} מעכשיו ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו ועל דרך זה היו עושים בכל התנאים שבין אדם לאשתו בשידוכים ובכל הדברים הדומים להם וכן אנו נוהגים: <small>הגה {{ביהגרא|נד}} ודרך זה מהני בכל דבר ובכל ענין {{שך|כג}} {{ביהגרא|נה}} ויש מקומות {{באר היטב|לח}} שנהגו לכתוב {{נתיבותח|נ}} שני שטרי חובות גמורים {{נתיבותב|יט}} {{באר הגולה|ח}} ונותנין שתיהן לשליש ואיזה צד שיעבור יתן שתי השטרות לכשנגדו {{ביהגרא|נו}} {{באר הגולה|ט}} </small>וי"א שקנס שעושים {{באר היטב|לט}} בשידוכים לקנוס החוזר בו {{סמע|מז}} {{נתיבותח|נא}} לא הוי אסמכתא כי כדאי הוא שיתחייב החוזר בו בקנס לדמי הבושת שבייש את חבירו <small>(וכן המנהג פשוט בכל גלילות אלו) {{שך|כד}} {{נתיבותח|נב}} {{קצהח|ז}} {{ביהגרא|נז}} ומיהו {{באר היטב|מ}} קנין צריך (מרדכי פ' א"נ) (וכן נוהגין{{באר הגולה|לד|•}} ) {{באר הגולה|י}} </small>וכן אם המלמד קבל עליו בעת שהשכירוהו קנס אם יחזור בו {{סמע|מח}} {{שך|כה}} {{נתיבותח|נג}} ולא נמצא מלמד אחר {{באר היטב|מא}} מזומן {{באר הגולה|כ}} אינו אסמכתא:
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|ל}} שנים שהתנו ביניהם לקיים דבר אחד ונתנו ערבונות לקנס שמי שיחזור בו שיזכה חבירו בעירבון לא יאמר אם אני חוזר בי אתן לך כך וכך {{סמע|מט}} {{נתיבותח|נד}} וה"ז משכון על הממון שאתחייב לך אם אחזור {{באר הגולה|מ}} בי אלא יקנה לו בסודר {{נתיבותח|נה}} דלא כאסמכתא ובב"ד חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזור בו ואז יתן לו החפץ במשכון ואז יחול השעבוד על המשכון כיון שנתחייב לו בקנס אם יחזור בו {{ביהגרא|נח}} {{סמע|נ}} או יאמר אם אחזור בי {{קצהח|ח}} תזכה בכך וכך ממון {{נתיבותח|נו}} {{באר היטב|מב}} בגוף חפץ זה:
 
{{אות סעיף|יח}} {{ביהגרא|נט}} {{באר הגולה|נ}} שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלוני שיתחייב כך וכך ממון וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכתא ודלא וכו' {{סמע|נא}} {{נתיבותח|נז}} אין זה מוציאו מידי אסמכתא ולא קנה {{שך|כו}} {{באר הגולה|ס}} <small>(כן נראה {{באר היטב|מג}} לדון אע"ג {{סמע|נב}} {{נתיבותח|נח}} {{ביהגרא|ס}} דיש חולקין המוציא מחבירו עליו הראיה)</small>:
 
{{אות סעיף|יט}} {{סמע|נג}} {{שך|כז}} {{ביהגרא|סא}} {{קצהח|ט}} {{באר הגולה|ע}} {{פתש|כ}} נדר {{באר היטב|מד}} ושבועה {{פתש|כא}} ותקיעת כף מהני אפילו באסמכתא {{באר הגולה|פ}} : <small>הגה {{נתיבותח|נט}} וע' לקמן סי' ר"ט סעיף ד' {{סמע|נד}} {{ביהגרא|סב}} וכן {{קצהח|י}} אם כתוב {{נתיבותח|ס}} בשטר {{נתיבותב|כ}} {{פתש|כב}} {{באר היטב|מה}} שקבל עליו בח"ח ובש"ד וכמו שנתבאר לעיל סי' זה סעיף ט"ו לענין ב"ד חשוב כנ"ל {{סמע|נה}} {{פתש|כג}} אע"פ {{נתיבותח|סא}} שיש מי שחולק (ריב"ש סי' שפ"ו) {{ביהגרא|סג}} {{סמע|נו}} ואם נדר איזה דבר {{נתיבותח|סב}} באסמכתא לצדקה או להקדש {{פתש|כד}} {{באר היטב|מו}} קונה כמו שנתבאר בי"ד סי' רנ"ח סעיף י'</small>:
 
{{אות סעיף|כ}} המחייב עצמו לחבירו בלא תנאי אע"פ שלא חייב לו כלום חייב {{סמע|נז}} כמו שנתבאר בסי' מ' {{סמע|נח}} {{נתיבותח|סג}} ואין {{באר היטב|מז}} בזה משום אסמכתא:
 
{{אות סעיף|כא}} {{סמע|נט}} {{ביהגרא|סד}} חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הריני חייב לזון אותך או לכסותך {{נתיבותח|סד}} חמש שנים {{סמע|ס}} {{באר הגולה|צ}} {{פתש|כה}} {{באר היטב|מח}} להרמב"ם לא נשתעבד וכל האחרונים {{נתיבותח|סה}} חלקו עליו <small>(ועיין לעיל סי' ס' ס"ג)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רח
{{מרכז|'''סימן רח'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''מקח שנעשה בצד איסור.''' ובו סעיף אחד:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{קצהח|א}} {{נתיבותב|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} מקח שנעשה באיסור כגון {{נתיבותח|א}} שהוסיף {{סמע|א}} בשווי המקח בשביל המתנת המעות או שפסק קודם שיצא השער {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} ולא היה לו למוכר {{סמע|ג}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|ג}} {{פתש|א}} {{ביהגרא|ב}} <small>(וכן אם {{נתיבותב|ב}} {{באר היטב|א}} נשבע או נדר שלא למכור ועבר ומכר) (עיין {{באר הגולה|ב}} בבית יוסף) {{נתיבותח|ד}} {{סמע|ד}} {{נתיבותב|ג}} {{באר הגולה|ג}} {{פתש|ב}} {{ביהגרא|ג}} </small>ונתקיים {{באר היטב|ב}} בקנין {{סמע|ה}} או בא' {{נתיבותח|ה}} מדרכי ההקנאות המקח קיים {{סמע|ו}} ויתן {{נתיבותח|ו}} כשער של {{באר היטב|ג}} היתר ואין אחד מהם יכול לבטל המקח {{סמע|ז}} {{נתיבותב|ד}} {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ד}} ומיהו {{נתיבותח|ז}} הלוקח יכול לחזור {{באר היטב|ד}} בו שלא ליתן כשער היוקר <small>(ואין חילוק בזה בין מקח {{נתיבותח|ח}} או מתנה או מחילה או שאר דברים) (כ"כ ב"י)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רט
{{מרכז|'''סימן רט'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המקנה דבר שאינו מסויים או שלא בא לעולם''' ובו י"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ידוע הרי זה קנה ואם אין מינו ידוע לא קנה כיצד ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ידועה ולא מנין הקנקנים ולא משקל התאנים ידוע {{באר הגולה|ב}} ה"ז ממכרו קיים אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם {{סמע|א}} {{שך|א}} {{נתיבותב|א}} {{ביהגרא|ב}} {{נתיבותח|א}} ויש להם {{באר היטב|א}} אונאה לפי שער שבשוק:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ג}} אבל האומר לחבירו {{פתש|א}} כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך וכל מה שיש בתיבה זו או בשק זה אני מוכר לך בכך וכך ורצה הלוקח ומשך אין כאן קנין שלא סמכה דעתו של לוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב {{סמע|ב}} {{שך|ב}} {{פתש|ב}} ואין זה אלא {{נתיבותח|ב}} {{באר היטב|ב}} כמשחק בקוביא וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה {{ביהגרא|ד}} וי"א {{שך|ג}} דה"ה {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} שנים {{באר היטב|ג}} שהחליפו על כל אשר להם {{באר הגולה|ד}} וע"ל סוף סי' ר"ג וע"ל {{סמע|ד}} סי' רמ"א ס"ד מדין המוכר דבר שאינו מסויים</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ה}} המוכר לחבירו בעשרה דינרים חטים ולא פסק כמה סאה מכר לו נותן לו {{נתיבותח|ד}} כשער שבשוק בשעת המכירה וכל החוזר בו מאחר נתינת הדמים ולא רצה בשער שהיה בשוק בשעת נתינת המעות מקבל מי שפרע:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ו}} {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ה}} {{באר הגולה|ו}} {{פתש|ג}} אין אדם {{באר היטב|ד}} מקנה דבר שלא בא לעולם בין במכר בין במתנת בריא {{סמע|ו}} {{באר הגולה|ז}} {{פתש|ד}} בין {{נתיבותח|ו}} במתנת שכיב מרע {{ביהגרא|ז}} כיצד {{סמע|ז}} מה שתוציא שדה זו מכור לך מה שיוציא אילן זה נתון לך {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ז}} תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני {{באר הגולה|ח}} או שאמר מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך או נתון לך לא אמר כלום {{באר הגולה|ט}} {{קצהח|א}} אפילו היתה {{נתיבותב|ב}} {{פתש|ה}} הפרה או {{נתיבותח|ח}} השפחה מעוברת לא קנה כלום {{סמע|ט}} {{ביהגרא|ח}} <small>(מיהו גבי אילן {{קצהח|ב}} </small>אם {{באר היטב|ה}} חנטו הפירות מקרי בא לעולם) (רש"י פ' איזהו נשך) {{באר הגולה|י}} ויכול לחזור בו {{סמע|י}} {{שך|ד}} {{קצהח|ג}} אפי' אחר {{באר היטב|ו}} שתלד הפרה או השפחה ואחר שגדלו פירות האילן ובאו לעולם {{שך|ה}} {{סמע|יא}} {{באר הגולה|כ}} ואם {{נתיבותב|ג}} קדם הלוקח {{שך|ו}} {{נתיבותח|ט}} {{באר הגולה|יב|•}} {{באר היטב|ז}} {{קצהח|ה}} ותפס הפירות {{סמע|יב}} {{שך|ז}} {{באר היטב|ח}} אין מוציאין <small>(והוא הדין בשאר דברים שלא באו לעולם {{ביהגרא|ט}} ואפי' לא תפס {{סמע|יג}} {{נתיבותב|ד}} {{קצהח|ו}} אלא כתב ליה שטר {{נתיבותח|י}} {{באר הגולה|ל}} ומסר ליה {{באר היטב|ט}} השטר כמאן דתפיס דמיא) (ת"ה סי' ש"ך [בשם] הגמי"י פכ"ב דמכירה) {{באר הגולה|מ}} {{פתש|ו}} {{ביהגרא|י}} </small>ואם מכר {{סמע|יד}} {{קצהח|ד}} {{פתש|ז}} האילן לפירותיו או פרה ושפחה לעובריהם {{סמע|טו}} {{נתיבותח|יא}} קנה {{באר היטב|י}} מיד ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו: <small>הגה {{ביהגרא|יא}} האומר לחבירו שיקנה ממנו {{נתיבותח|יב}} {{פתש|ח}} דמי היין כשימכור היין מקרי דבר שלא בא לעולם (מרדכי דגטין פ' האומר) {{ביהגרא|יב}} וי"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם אבל אם אומר {{סמע|טז}} {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ה}} {{קצהח|ז}} שיקנה כשיהיה בעולם קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם (מרדכי ר"פ י"נ) ויש {{באר היטב|יא}} חולקין (מרדכי ר"פ יש נוחלין ור"פ מי שמת) {{ביהגרא|יג}} ואע"ג דאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם {{שך|ח}} מ"מ {{סמע|יז}} {{נתיבותח|יד}} יכול {{באר היטב|יב}} לשעבדו (תוספות פ' מי שמת) {{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|טו|•}} ויש חולקין (נ"י פ' איזהו נשך בשם תלמידי רשב"א) {{ביהגרא|טו}} אבל הוא עצמו יכול להתחייב כמו שנתבאר לעיל סימן ס' סעיף ו' {{פתש|ט}} מי שמקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם {{נתיבותח|טו}} {{באר היטב|יג}} עם דבר שבא לעולם י"א {{סמע|יח}} דדמי לקני את וחמור כמו {{סמע|יט}} שיתבאר לקמן סוף סי' ר"י (מרדכי פ' מי שמת) {{ביהגרא|טז}} ואם נשבע לקיים המקח אע"פ שלא בא לעולם {{סמע|כ}} {{נתיבותח|טז}} צריך לקיים שבועתו כדלעיל סי' ר"ז סעיף י"ט וסי' ע"ג סעיף ח' ומיהו אינו נקנה בקנין (ע"ל סי' רכ"ב) ולכן אם לא נוכל לכוף אותו לקיים שבועתו כגון שמת אין הקנין כלום וכן אם {{באר היטב|יד}} שאל על שבועתו (ריב"ש סי' של"ה ושמ"ה ושפ"ז) {{ביהגרא|יז}} וכשם שאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם {{סמע|כא}} {{נתיבותח|יז}} {{קצהח|ח}} כך {{נתיבותב|ו}} אינו יכול למחול דבר שלא בא לעולם (תשו' ר"ן סי' כ"ג{{באר הגולה|נ}} )</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|יח}} דבר שבא לעולם {{שך|ט}} {{נתיבותב|ז}} אלא {{שך|י}} {{נתיבותח|יח}} שאינו {{באר היטב|טו}} ברשותו דינו כדבר שלא בא לעולם שלא קנה {{שך|יא}} ויכול כל אחד מהם לחזור בו ויתבאר עוד בסי' רי"א{{באר הגולה|ס}} : <small>הגה {{סמע|כב}} {{שך|יב}} {{נתיבותב|ח}} {{ביהגרא|יט}} מ"מ {{נתיבותח|יט}} {{פתש|י}} אם {{באר היטב|טז}} טרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח וקנה כדי דליקום בהמנותיה (ת"ה סי' ש"כ)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{נתיבותח|כ}} {{נתיבותב|ט}} {{ביהגרא|כ}} {{באר הגולה|ע}} הפוסק על שער {{באר היטב|יז}} שבשוק וקיבל דמים ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר {{פתש|יא}} {{סמע|כג}} {{שך|יג}} חייב {{באר היטב|יח}} לקנות וליתן ללוקח מה שפסק {{פתש|יב}} ואם חזר בו {{קצהח|ט}} מקבל מי שפרע: <small>הגה אבל {{ביהגרא|כא}} אם פסק עמו עד שלא יצא השער שהמקח נעשה באיסור חוזר בו וא"צ לקבל מי שפרע (נ"י דב"מ ור' ירוחם נ"ט ח"ד{{באר הגולה|פ}} )</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|צ}} כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם {{קצהח|י}} כך אינו משייר דבר שלא בא לעולם {{ביהגרא|כב}} כיצד מכר שדה לראובן {{שך|יד}} {{נתיבותח|כא}} {{באר היטב|יט}} ושייר מפירותיו לשמעון דבר ידוע בכל שנה {{סמע|כד}} {{נתיבותח|כב}} {{נתיבותב|י}} לא קנה שמעון {{באר היטב|כ}} כלום מהפירות {{באר הגולה|ק}} אבל אם שייר לעצמו בעין יפה שייר: <small>הגה {{ביהגרא|כג}} ואין חילוק בזה בין מכר בין מתנה הן מתנת בריא {{שך|טו}} {{נתיבותח|כג}} {{ביהגרא|כד}} הן {{באר היטב|כא}} שכיב מרע (ר"ן פרק מי שמת בשם הרשב"א) {{שך|טז}} {{ביהגרא|כה}} ויש חולקין במתנת שכיב מרע (שם בשם הראב"ד ב"י ב' הדעות) (וע"ל סי' רי"ב סעיף ג') </small>ואמרינן דשייר מקום הפירות אע"פ שלא פירש {{ביהגרא|כו}} ואפי' {{באר הגולה|ר}} מכר לוקח זה השדה לאחר חלקו של זה המוכר אינו יכול למכור וצריך ליתן לו כל מה ששייר {{באר הגולה|ש}} ואם אמר כ"ז ששדה זה בידך כשמכרה לאחר פקע כחו של מוכר ראשון ואפי' אם חזר הלוקח ראשון וקנה מלוקח שני {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כד}} אינו נותן למוכר ראשון כלום {{באר הגולה|ת}} ואם מת מוכר ראשון {{נתיבותח|כה}} אין לבניו כלום אפי' מת בעודה ביד לוקח ראשון {{שך|יז}} {{סמע|כו}} אא"כ פירש לי וליורשי: <small>הגה {{ביהגרא|כז}} י"א דוקא שאינו משייר דבר מסויים דאז לא הוי {{שך|יח}} רק {{באר היטב|כב}} כתנאי בעלמא ולכן צריך לפרש לי וליורשי אבל שייר לעצמו דבר מסויים כגון בית ואומר {{סמע|כז}} {{נתיבותב|יא}} {{ביהגרא|כח}} ע"מ {{נתיבותח|כו}} {{באר היטב|כג}} שדיוטא אחת שלי יורשין בניו זכותו אחריו (ב"י בשם הרמב"ן)</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|כט}} {{באר הגולה|א}} אע"פ שצריך ליתן לו הפירות ששייר אם לא יתנם לו {{סמע|כח}} {{נתיבותח|כז}} אין המקח מתבטל בכך {{באר הגולה|ב}} אבל אם מתנה על מנת {{באר היטב|כד}} שתתן לי או לפלוני מהפירות כך וכך בכל שנה אז קיום המקח תלוי בו ואם לא יתן לו כמו שהתנה יתבטל המקח: <small>הגה {{ביהגרא|ל}} דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ {{באר הגולה|ג}} יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם (טור סי"ב והמרדכי פ"ק דמציעא) {{קצהח|יא}} {{פתש|יג}} {{ביהגרא|לא}} וכן לסלק עצמו {{קצהח|יב}} וכחו {{קצהח|יג}} מדשלב"ל {{סמע|כט}} הואיל {{באר היטב|כה}} ועדיין {{נתיבותח|כח}} לא זכה בו (מרדכי ר"פ הכותב) ועיין באבן העזר סי' צ"ב {{ביהגרא|לב}} י"א דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ {{סמע|ל}} אם (הוא ג"כ) {{נתיבותח|כט}} {{פתש|יד}} רוצה לקנות מקני ג"כ ולכן שנים שהקנו זה מזה על מתנה שיקבל א' מהן מאחר שלכל מי שיתן (לו) יחלוק עם חבירו דקנה (הגהות מרדכי דב"ב) {{ביהגרא|לג}} וע"ל סי' קע"ו סעיף ג' דיש חולקין</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|לד}} מכר או נתן {{סמע|לא}} {{נתיבותח|ל}} דקל {{באר היטב|כו}} לאחד ופירותיו לאחר לא שייר מקום הפירות וראשון קנה דקל ופירותיו ושני לא קנה כלום:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|לה}} אמר לאחד קנה דקל חוץ מפירותיו שייר לעצמו {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|לו}} גם מקום הפירות שהם הענפים ואין ללוקח אלא הגזע לכשייבש:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רי
{{מרכז|'''סימן רי'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המקנה לעובר שלו או לעובר אחר.''' ובו ג סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} אין אדם מקנה {{באר היטב|א}} למי שלא בא לעולם {{באר הגולה|ב}} לפיכך המזכה לעובר של אחר {{נתיבותח|א}} לא קנה {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|ב}} ואפילו {{נתיבותב|א}} אמר לכשיולד יזכה: <small>הגה {{נתיבותח|ב}} ודלא {{ביהגרא|ג}} כיש חולקין וסבירא להו {{ביהגרא|ד}} דאם לא מת או חזר המזכה עד שיולד {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ג}} {{קצהח|א}} {{ביהגרא|ה}} וקנאו {{באר היטב|ב}} במשיכה וישנו עדיין ברשות הזוכה כשיולד אז זכה {{קצהח|ב}} {{ביהגרא|ו}} אם אמר כשיולד (הרמ"ה וע"ל סי' רכ"ב טור בשם הרא"ש ור"ח) {{סמע|ג}} {{שך|א}} {{נתיבותב|ב}} {{נתיבותח|ד}} {{קצהח|ג}} {{באר הגולה|ד}} </small>ואם היה {{פתש|א}} {{באר היטב|ג}} בנו קנה {{ביהגרא|ז}} אפילו לא אמר לכשיולד {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|ח}} והוא שתהיה אשתו {{סמע|ד}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|ה}} {{פתש|ב}} כבר {{באר היטב|ד}} מעוברת בשעת המתנה {{קצהח|ד}} {{סמע|ה}} {{פתש|ג}} {{ביהגרא|ט}} <small>(ובן בנו כאחר דמי) (תשובת הרא"ש כלל פ"ב סי' ד') {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|י}} </small>וי"א דהא דמזכה לעובר שלו קנה {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ו}} דוקא {{באר היטב|ה}} בשכ"מ אבל בבריא לא קנה:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ז}} הקנה מקצת נכסיו לבהמה או למי שלא בא לעולם וחזר ואמר לחבירו {{סמע|ז}} {{באר הגולה|ח}} קנה כבהמה זו {{באר הגולה|ט}} או כעובר זה לא קנה כלום:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|יא}} א"ל קנה נכסי או חפץ פלוני אתה {{באר הגולה|כ}} ובהמה זו או אתה ועובר זה {{סמע|ח}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|ז}} {{קצהח|ה}} {{פתש|ד}} קנה הוא {{באר היטב|ו}} מחצה: {{ביהגרא|יב}} <small>(המקנה דבר למת כל שהוא לצורך קבורתו וכבודו קנה) (תשו' רשב"א סי' שע"ה)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/ריא
{{מרכז|'''סימן ריא'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין דבר שלא ברשותו והכותב נכסיו לבניו לאחר מותו.''' ובו ז' סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|א}} דבר שאינו {{באר היטב|א}} ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדבר שלא בא לעולם כיצד {{באר הגולה|ב}} מה שאירש מאבא <small>(או משאר מורישיו) (תלמידי הרשב"א) </small>מכור לך {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} מה שתעלה {{באר היטב|ב}} מצודתי מהים נתון לך {{באר הגולה|ג}} שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא אמר כלום וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה {{ביהגרא|א}} וי"א דוקא בסתם אבל אם {{באר היטב|ג}} פי' {{סמע|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{שך|ב}} ואמר {{נתיבותב|ב}} שדה זו שאני אירש מאבא מכור לך קנה (טור בשם ר"ת) וע"ל סי' ר"ט סעיף ה'</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ב}} מי שהיה מורישו גוסס <small>(פי' מעלה ליחה בגרונו מפני צרות החזה שזה יקרה סמוך למיתה) </small>ונטה למות ורצה למכור מנכסיו מעט כדי להוציא הדמים {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ג}} {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|ג}} בצרכי קבורה הואיל {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ד}} והבן עני ואם ימתין עד שימות וימכר ישתהא המת ויתבזה תקנו חכמים שאם מכר ואמר מה שאירש מאבי היום מכור לך ממכרו קיים: <small>הגה {{סמע|ה}} {{ביהגרא|ד}} ואין מדקדקים אם מכר {{נתיבותח|ה}} יותר מעט ואם לא מצא למכור מעט מוכר בכדי שיעור שמוצא למכור (ר"ן פ"ק דמציעא והמגיד פכ"ב דמכירה בשם רב האי וב"י בשם תלמידי רשב"א) {{באר הגולה|ו}} </small>וכן צייד עני שאין לו מה יאכל ואמר מה שתעלה מצודתי היום מן הים מכור לך ממכרו קיים {{סמע|ו}} משום {{נתיבותח|ו}} כדי {{באר היטב|ד}} חייו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ז}} היה אביו נוטה למות ולא היה לו צרכי קבורה ומכר לאח' לצרכי קבורה ואמר ליה מה שאירש מאבא היום מכור לך בכך וכך ומת הבן בחיי האב {{באר הגולה|ח|•}} ואח"כ מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות {{נתיבותח|ז}} {{שך|ג}} {{סמע|ז}} {{נתיבותב|ג}} ואינו צריך להחזיר {{באר היטב|ה}} דמים {{באר הגולה|ח}} שהרי אביו מכר דבר שלא בא עדיין לרשותו {{סמע|ח}} ונמצאו הנכסים {{נתיבותח|ח}} ברשות האב {{באר הגולה|י|•}} וזה יורש אבי אביו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ט}} {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|ה}} ויש מי {{באר היטב|ו}} שאומר שאם ראובן לוה מיעקב אביו ואח"כ מכר נכסיו {{סמע|י}} ומתו {{באר היטב|ז}} ראובן ויעקב וירש חנוך בן ראובן השט"ח מיעקב מוציא מיד הלקוחות הנכסים שמכר אביו דמצי אמר {{קצהח|א}} אנא מאבוה דאבא יריתנא:
 
{{אות סעיף|ה}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|י}} הכותב נכסיו {{באר היטב|ח}} לבנו לאחר מותו הרי הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות {{באר הגולה|כ}} ואין המקבל יכול למכור הפירות כל זמן שהנותן קיים אלא יכול למכור מהיום ולאחר מיתת הנותן {{נתיבותח|י}} {{סמע|יא}} שיזכה הלוקח בגוף הקרקע מיד ויזכה בפירות לאחר מיתת הנותן ויזכה בהם הלוקח {{באר הגולה|ל}} אפי' אם מת מקבל בחיי נותן שאין כאן מקנה דבר שלא בא לעולם כיון שהגוף שלו דקנין פירות שנשאר לאב (לאו) כקנין הגוף דמי:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|ו}} מי שנתן קרקע לחבירו ונתן לו על גביו דינרים או מטלטלין לא קנה אא"כ היו המעות והמטלטלין ברשותו {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|ז}} לפיכך צריך להביא ראיה שהיו המעות והמטלטלין שהקנה לו ברשותו באותה שעה {{סמע|יב}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ד}} {{באר היטב|ט}} <small>(וע"ל סי' ס' סעיף ו')</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|ס}} {{נתיבותח|יב}} {{נתיבותב|ה}} {{ביהגרא|ח}} מי שהיה לו {{קצהח|ב}} פקדון ביד אחר הרי זה מקנהו {{באר היטב|י}} במכר או במתנה לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא {{סמע|יג}} והרי הוא בחזקת שהוא {{באר היטב|יא}} קיים {{באר הגולה|ע}} {{קצהח|ג}} ואם כפר בו זה שהופקד אצלו {{קצהח|ד}} אינו יכול להקנותו שזה כמי שאבד שאינו ברשותו {{קצהח|ה}} {{ביהגרא|ט}} אבל המלוה הואיל ולהוצאה ניתנה אינה בעולם {{באר הגולה|פ}} ואין אדם יכול להקנותה {{סמע|יד}} {{באר הגולה|צ}} אלא במעמד {{באר היטב|יב}} שלשתן {{ביהגרא|י}} ואם היה מלוה בשטר {{באר הגולה|ק}} מקנה את השטר בכתיבה ומסירה שהרי יש כאן דבר הנמסר לקנות שעבוד שבו: הגה {{סמע|טו}} {{ביהגרא|יא}} ראובן לוה משמעון ועשה לו {{נתיבותח|יג}} שטר מכירה על שדהו {{באר היטב|יג}} מעכשיו בלא תנאי והשלישו ביד לוי שאם לא יפרענו לו לזמן יתן השטר לשמעון וקודם שהגיע הזמן מכר שמעון השדה ליהודה וכשהגיע הזמן לא פרע ראובן לשמעון {{פתש|א}} ונתן לוי לשמעון השטר שבידו מכירת שמעון קיימת אע"פ שהיתה קודם הזמן (טור סי' נ"ד בשם הראב"ד):
 
תחילתדףכאן חושן משפט/ריב
{{מרכז|'''סימן ריב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין מקנה דירת בית או חצירו או מקדיש דבר שלא בא לעולם.''' ובו ט' סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה אלא דבר שיש בו {{באר היטב|א}} ממש {{באר הגולה|ב}} אבל דבר {{פתש|א}} שאין בו ממש אינו נקנה {{ביהגרא|א}} לפיכך המקנה לחבירו {{סמע|א}} {{קצהח|א}} אכילת {{באר היטב|ב}} פירות דקל זה או {{פתש|ב}} דירת בית זה לא קנה {{סמע|ב}} עד שיקנה גוף בית זה לדור בו וגוף אילן לאכול פירותיו: <small>הגה {{סמע|ג}} {{שך|ב}} {{ביהגרא|ב}} האומר {{פתש|ג}} {{באר היטב|ג}} ידור פלוני בבית זה ולא קצב זמן הדירה {{סמע|ד}} {{נתיבותב|א}} {{באר הגולה|ג}} אפי' רק {{באר היטב|ד}} שעה אחת במשמע (הג"מ סוף ב"ב) {{ביהגרא|ג}} ושטר שכתוב בו שראובן נתן לדור בביתו {{נתיבותב|ב}} וקנו ממנו ע"ז {{סמע|ה}} {{פתש|ד}} {{באר היטב|ה}} יש לפרש השטר שקנה ממנו בענין {{באר היטב|ו}} המועיל והקנה לו הגוף לדור בו {{סמע|ו}} {{פתש|ה}} {{ביהגרא|ד}} וכ"ש {{נתיבותב|ג}} אם החזירו הקנין למטה בשטר דודאי ליפוי כח כתבו וקנו ממנו בענין המועיל אבל אם לא כתב בשטר רק קנו ממנו שנותן לו לדור בביתו אינו כלום דאז עיקר הקנין קאי על הדירה ואין בדירה ממש (תשו' רמב"ן סי' ס"ז) {{ביהגרא|ה}} שטר שלא היה כתוב בו קנין פירות כראוי רק כתוב בו שנתן לו כח ליקח הפירות כתקון חכמים הרי הודה {{סמע|ז}} שהקנה לו {{באר היטב|ז}} כתקון חכמים ויש לפרש שנתן לו באופן המועיל (מרדכי פ' מי שמת)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ד}} וכן המוכר לחבירו {{באר היטב|ח}} אויר חורבתו {{סמע|ח}} ואויר חצירו אינו כלום אא"כ הקנה לו חצירו להכניס בו זיזין וכן כל כיוצא בזה:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ה|•}} אבל אם מכר לא' בית ואילן וחורבה וחצר ושייר לעצמו דירת הבית ואכילת הפירות ואויר החורבה ואויר החצר {{באר הגולה|ה}} מהני {{סמע|ט}} דהוי כאילו פירש ששייר לעצמו מקום {{באר הגולה|ו}} ואפי' לא הזכיר שיור בחצר כלל אלא מכר לו בית ואמר לו {{סמע|י}} {{נתיבותב|ד}} על מנת שדיוטא {{באר היטב|ט}} העליונה שלי אמרינן {{באר הגולה|ז}} {{ביהגרא|ז}} ששייר לו מקום בחצר {{באר הגולה|ח}} להוציא זיזין {{באר הגולה|י|•}} מהדיוטא לחצר: <small>הגה {{שך|ג}} {{ביהגרא|ח}} ואם שייר לעצמו זכות {{סמע|יא}} וגם שייר לאיש אחר אמרינן {{באר היטב|י}} כמו ששייר לעצמו בעין יפה ובאופן המועיל כן שייר לחבירו דודאי על ענין אחד נתכוין (תשו' רמב"ן סי' י"ח) (וע"ל סי' ר"ט ס"ז)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ט}} המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב ה"ז מכיר' {{ביהגרא|י}} ומשתמש הלוקח בגוף כחפצו ואוכל הפירות כל זמן המכירה ובסוף תחזור לבעליה {{ביהגרא|יא}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|י}} ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה {{באר היטב|יא}} לפירות {{ביהגרא|יב}} שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס {{סמע|יב}} {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|כ}} אבל הקונה לזמן קצוב הוא {{קצהח|ב}} {{סמע|יג}} בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין {{באר היטב|יב}} עולם לעולם:
 
{{אות סעיף|ה}} {{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|ל}} ומה הפרש יש בין המוכר שדה זו לפירותיה {{שך|ה}} {{סמע|יד}} ובין המוכר פירות שדה זו לחבירו {{ביהגרא|טו}} שהמוכר פירות השדה אין ללוקח להשתמש בשדה זו כלל {{סמע|טו}} אפי' להכנס <small>[בה] </small>אלא בשעת הוצאת הפירות ויש לבעל השד' להשתמש בה כחפצו {{ביהגרא|טז}} אבל המוכר שדה לפירותיה אין בעל השדה יכול להכנס בה אלא מדעת הלוקח ויש ללוקח להשתמש בה כחפצו:
 
{{אות סעיף|ו}} {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|מ}} ומה הפרש יש בין הקונה שדה זו לפירותיה ובין השוכר שדה זו מחבירו {{ביהגרא|יח}} שהקונה שדה לפירותיה יש לו לנטעה או לזרעה כל זמן שירצה או להובירה {{סמע|טז}} {{פתש|ו}} {{ביהגרא|יט}} והשוכר אינו {{באר היטב|יג}} כן {{סמע|יז}} כמו שנתבאר בסי' ש"ך:
 
{{אות סעיף|ז}} {{שך|ו}} {{באר הגולה|נ}} דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים {{באר היטב|יד}} אינו כדין הדיוט בקנייתו שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור עלי {{סמע|יח}} {{שך|ז}} או {{באר היטב|טו}} אתננו לצדקה אע"פ שאינו מתקדש לפי שאינו בעול' {{באר הגולה|ס}} ה"ז חייב לקיים דברו שנא' ככל היוצא מפיו יעש' והואיל והדבר כן {{סמע|יט}} {{קצהח|ג}} אם צוה אדם כשהוא שכ"מ {{קצהח|ד}} ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים או כל שכר בית זה לעניים {{באר הגולה|ע}} {{באר היטב|טז}} זכו בהם העניים: <small>הגה {{שך|ח}} {{באר היטב|יז}} {{פתש|ז}} {{ביהגרא|כ}} וי"א דלא קנו ההקדש ולא הצדקה כלום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וממילא דבריו בטלים אבל אם אמר {{סמע|כ}} {{שך|ט}} כשתלד בהמתי {{שך|י}} או {{באר היטב|יח}} יוציא אילן זה פירות וכיוצא בזה אתננו להקדש או לעניים חייב לקיים דבריו מטעם נדר (טור בשם הרא"ש) {{פתש|ח}} ודוקא אם הנודר קיים אבל אם כבר מת אינו כלום {{סמע|כא}} {{פתש|ט}} שהרי אינו {{באר היטב|יט}} כאן שיקיים נדרו (מרדכי פ' מי שמת) וסברא האחרונה היא עיקר וכן ראוי להורות ועיין לקמן סי' רנ"ב סעיף ב' ואם נשבע לקיים המקח ע' לעיל סי' ר"ט סעיף ד'</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{שך|יא}} {{ביהגרא|כא}} {{קצהח|ה}} {{באר הגולה|פ}} קנה קרקע אדעתא שיעשנו {{באר היטב|כ}} הקדש ולא הוציא מפיו כלום {{באר הגולה|צ}} י"א דכיון שגמר בלבו לתת לצדקה חייב ליתן {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|כב}} ויש מי שאומר דאע"ג דכתיב כל נדיב לב עולות חולין מקדשים לא ילפינן {{באר הגולה|ר}} והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין שאין הקדש עתה לבדק הבית ואינו אלא לצדקה הילכך כל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום: <small>(ויש להחמיר כסברא הראשונה וע' בי"ד ס"ס רנ"ח)</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ש}} וכן אם אמר קרקע זה לכשאקננו יהיה הקדש אינו כלום שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אבל אם אמר לכשאקננו אקדישנו או {{קצהח|ו}} אתננו להקדש הוי עליו נדר וצריך לקיים נדרו: <small>הגה וזהו סברת הרא"ש וחולק על הרמב"ם שסובר {{שך|יב}} שאם אמר לכשאקננו יהיה הקדש חייב לקיים דבריו כמ"ש סברתו בסעיף ז' {{סמע|כב}} {{פתש|י}} ודברי {{באר היטב|כא}} המחבר שסתם לעיל כדברי הרמב"ם וכאן כדברי הרא"ש אינו נכון {{באר הגולה|ת}} </small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/ריג
{{מרכז|'''סימן ריג'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''פירות כוורת ופירות שובך באיזה ענין קנה''' ובו ב"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} המוכר פירות שובך או פירות כוורת לחבירו קנה ואין זה מוכר דשלב"ל לפי שאינו מוכר יונים שיולדו או דבש שיבוא לכוורת {{סמע|א}} {{באר הגולה|ב}} אלא הוא מוכר שובך {{באר היטב|א}} לפירותיו או כוורת לדבשה {{קצהח|א}} שהרי הוא כמוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה כך זה הקנה שובך זה לפירותיו כמו שמוכר אילן לפירותיו:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} הביצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך {{סמע|ב}} {{שך|א}} {{ביהגרא|א}} כ"ז {{באר הגולה|ד}} שלא פרחו ודבר זה תקנת חכמים הוא ומשום לא תקח האם על הבנים נגעו בה לפיכך הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו {{סמע|ג}} {{שך|ב}} {{באר היטב|ב}} מטפח <small>(פי' מכה בידו) </small>על השובך {{סמע|ד}} עד {{באר הגולה|ה}} שיפרחו {{באר היטב|ג}} האמהות ויגבהו מעל הארץ ואח"כ יקנה אותם לחבירו בא' מדרכי הקנאות המטלטלין:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/ריד
{{מרכז|'''סימן ריד'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המוכר בית סתם מה נמכר עמו.''' ובו י"ג סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} המוכר דבר שיש לו תשמישים לא מכר את התשמישים אא"כ פירש כיצד מכר את הבית {{סמע|א}} לא מכר את היציע {{באר הגולה|ב}} שסביבות הבית {{סמע|ב}} אע"פ שהוא פתוח {{באר היטב|א}} לתוכו {{ביהגרא|א}} <small>(וי"א אפי' מכר לו {{סמע|ג}} מצרים {{באר היטב|ב}} החיצונים) (טור בשם הרא"ש וב"י ר"פ המוכר את הבית) {{באר הגולה|ג}} </small>בד"א כשהיה רוחב היציע ארבע אמות או יותר אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית {{ביהגרא|ב}} <small>(אפי' אינו פתוח לתוכו) (טור) {{באר הגולה|ד}} {{ביהגרא|ג}} </small>וכן העלייה שעל גבי הבית {{סמע|ד}} הפתוחה {{באר היטב|ג}} לתוכו בארובה <small>(פי' כמו חלון שבגג הבית שהוא קרקעית העליה) </small>במעזיבת הבית הרי הוא בכלל הבית: <small>הגה {{ביהגרא|ד}} וכל זה לא {{באר היטב|ד}} מיירי אלא בשעת המכר או מתנה אבל {{סמע|ה}} מי שהודה שמכר ביתו או נתנו לחבירו הכל בכלל דא"צ להודות רק על הכלל ולא על הפרטים {{באר הגולה|ה}} (ב"י בשם רשב"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{שך|א}} {{קצהח|א}} {{באר הגולה|ו}} המוכר את {{באר היטב|ה}} הבית {{פתש|א}} לא מכר {{סמע|ו}} את החדר שלפנים ממנו {{באר הגולה|ז}} אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים {{ביהגרא|ה}} <small>(וי"א {{פתש|ב}} דוקא בחדר שרחב ארבע אמות) (טור בשם הרא"ש וב"י בשם הרמב"ן) {{סמע|ז}} {{באר הגולה|ח}} </small>ולא את {{באר היטב|ו}} הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים {{ביהגרא|ו}} ויש לו רוחב ארבע אמות {{באר הגולה|ט}} ולא את {{סמע|ח}} הבור <small>(פי' בור בחפירה דות בבנין) </small>ולא את הדות אע"פ שכתב לו שמכר לו עומקא ורומא {{ביהגרא|ז}} {{סמע|ט}} <small>(ואע"פ {{שך|ב}} שמכר לו {{באר היטב|ז}} המצרים החיצונים): הגה {{סמע|י}} וכתב לו ג"כ ולא שיירית בזבינא אילין כלום (טור) {{ביהגרא|ח}} ויש חולקין אם כתב לו ולא שיירית וכו' (ר"ן וב"י פ' המוכר את הבית) {{באר הגולה|י}} </small>וצריך המוכר {{סמע|יא}} לקנות לו {{באר היטב|ח}} דרך מהלוקח כדי להכנס לבור זה או לדות זה ששייר {{באר הגולה|כ}} ואם א"ל מכרתי לך הבית {{באר היטב|ט}} חוץ מהבור או הדות {{סמע|יב}} אינו צריך לקנות לו דרך {{סמע|יג}} {{באר היטב|י}} וכן המוכר בור או דות בלבד אין הלוקח צריך לקנות לו דרך אלא נכנס לתוך ביתו של מוכר עד הדות וממלא {{ביהגרא|ט}} <small>(בד"א שאין ללוקח דרך אחר חוץ מזה אבל אם יש לו דרך אחר אין לו דרך בביתו של מוכר) (ריב"ש סי' רמ"ח)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|ל}} המוכר בית לחבירו אע"פ שכתב לו הקניתי לך עמקו ורומו צריך לכתוב לו קנה מקרקע התהום עד רום רקיע {{סמע|יד}} שהעומק והרום אינה נקנה בסתם וכיון שקנה העומק והרום קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ אבל לא קנה הבנינים שבעמקים ושבאויר וכיון שכתב לו מקרקע התהום עד רום הרקיע קנה הבור והדות שבעובי הקרקע ומעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה: <small>הגה {{ביהגרא|יא}} וגם הגג אע"פ שיש לו גובה עשרה ורוחב ד' {{ביהגרא|יב}} אבל כל שאינו רוחב ד' וגובה י' בכלל בית הוא ואפי' לא כתב ליה עומקא ורומא {{סמע|טו}} קנה {{באר היטב|יא}} גג בזה (ב"י בשם רמב"ן)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|מ}} אם לא כתב לו עומק ורום כלל אלא מכר הבית סתם {{ביהגרא|יד}} אין לו באויר שעל גג הבית ולא למטה ולא כלום בין בבית בין בחצר {{סמע|טז}} שלא קנה אלא עד ראש {{באר היטב|יב}} כותלי החצר {{ביהגרא|טו}} ואם בא להגביה ולבנות על אויר הבית או לחפור תחת הקרקע אינו רשאי {{סמע|יז}} דעומק ורום משוייר הוא ואם בא מוכר לבנות עליה באויר על גבי עמודים בונה {{סמע|יח}} אבל אינו יכול לבנות על {{באר היטב|יג}} הכתלים שמכר {{ביהגרא|טז}} וכן אם בא {{סמע|יט}} לחפור {{באר היטב|יד}} מבחוץ ולהשפיל תחת קרקע הבית עושה ובלבד שלא יזיק בחפירתו לבעל הבית {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|נ}} וי"א שאינו יכול לחפור תחת הקרקע {{סמע|כ}} {{באר היטב|טו}} כדי שלא יזיק {{סמע|כא}} ואם {{באר הגולה|טו|•}} כן מה מועיל שיור עומקא שאם חפר הלוקח בו בורות שיחין ומערות הרי הם של מוכר {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|ס}} ויש מי שכתב שאם מכר לו חורבה ולא כתב ורומא כיון דסתם חורבות עשויות לבנות יש לו באויר כדי {{באר הגולה|ע}} רומ' של בית והוא כדי שיקח אדם חבילה בינונית על ראשו {{סמע|כב}} ויכניס {{באר היטב|טז}} ויוציא ולא יצטרך לכוף ראשו ובשדה ובכרם מן הסתם קנה הרום שהרי אין עשוים לבנות על גביהם ואינו משיירו {{סמע|כג}} אבל לא קנה {{באר היטב|יז}} העומק {{ביהגרא|יט}} שהרי הם עשוים לחפור {{ביהגרא|כ}} וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביהו ולבנות באויר או להעמיק ולחפור מעמיק ומגביה אבל לא קנה בבנינות שבעמקים ושבאויר ואם כתב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא לבד {{סמע|כד}} {{ביהגרא|כא}} אע"פ שלא כתב עומקא ורומא קנה {{באר היטב|יח}} הכל{{באר הגולה|פ}} : <small>הגה {{שך|ג}} {{ביהגרא|כב}} ראובן שמכר בית לשמעון וכתב לו מתהום ארעא ועד רום רקיעא והיה לו בית סמוך לזה ונכנס בית הכסא מבית הנשאר לראובן לבית שמכר אין הלוקח יכול לסתום החפירה שתחת ביתו דלא מכר לו {{באר היטב|יט}} שיפסיד ביתו וכל כיוצא בזה (ב"י בשם הר"י בן הרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{סמע|כה}} {{ביהגרא|כג}} {{באר הגולה|צ}} י"א דבחצר קנה כל האויר אע"פ שלא כתב לו רומא כיון שאין מקום מסויים למעלה {{באר הגולה|ק}} ויש מי שחולק: <small>הגה {{ביהגרא|כד}} וכמו שנתבאר בסמוך וסברת י"א נ"ל שכן ראוי להורות {{ביהגרא|כה}} מכר לראובן בית ולא כתב לו עומקא ורומא שאין האויר נקנה לו למעלה ומכר אח"כ כל בתים שלו לשמעון לא קנה שמעון האויר שעל הבית שמכר לראובן {{סמע|כו}} אע"פ שכתב לשמעון מתהום ארעא עד {{באר היטב|כ}} רום רקיעא מ"מ מאחר שמכר בית זה כבר לראובן ולא שייר לעצמו רק האויר שאין בו ממש ולא יוכל להקנותו כדלעיל סי' רי"ב {{ביהגרא|כו}} ואם יש גג על הבית שמכר לראובן מאחר שנמכר לשמעון שיש בו ממש ה"ה האויר שעליו וכן אם הבית עומד בחצר המוכר ומכר החצר וכל אשר בו {{סמע|כז}} נמכר האויר {{באר היטב|כא}} עמו וקנאו שמעון הקונה בחצר (ב"י בשם תשובת רשב"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ר}} {{ביהגרא|כז}} המוכר לחבירו בית ולא כתב לו עומקא ורומא אם נפל הבית {{באר הגולה|ש}} אין הלוקח יכול לבנות אלא כשיעור הראשון {{ביהגרא|כח}} ואפי' כתב לו עומקא ורומא {{סמע|כח}} {{ביהגרא|כט}} והיתה עלייה בנויה ע"ג {{באר היטב|כב}} עמודים כיון שלא קנה הלוקח {{סמע|כט}} {{באר הגולה|ת}} אם נפלה חוזר {{באר היטב|כג}} ובונה אותה {{ביהגרא|ל}} אבל אם מכרה המוכר לאחר ונפלה {{סמע|ל}} {{באר הגולה|א}} אזדא ליה ואין הלוקח יכול לחזור ולבנותה {{ביהגרא|לא}} אבל הקונה עלייה {{סמע|לא}} בנויה על גבי {{באר היטב|כד}} בית ונפלה חוזר ובונה אותה:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|ב}} המוכר לחבירו בית {{סמע|לב}} {{באר היטב|כה}} בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים {{באר הגולה|ג}} ואע"פ שיש שם מעט שקורים לבירה בית לא קנה אלא הבית בלבד שמצרים הוא שהרחיב לו ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו {{באר הגולה|ד}} ולא הנחתי במכר זה כלום {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|לב}} ואפי' אם כתב לו זה הלשון אם אין שם מי שיקרא לבירה בית ואפי' מיעוטא לא קנה אלא הבית בלבד: <small>הגה {{שך|ד}} {{ביהגרא|לג}} ואם {{באר היטב|כו}} הכל קורין לבירה בית סתם ולבית יחידי אין קורין בית סתם עד שיפרש בית לבד אז כולו מכר אפי' לא מצר לו מצרים החיצונים (טור) {{ביהגרא|לד}} מי שנתן לחבירו שמינית בבית פלוני שיש לו ואח"כ נודע שאין לו {{פתש|ג}} רק חצי הבית או רביעית אין אומרים שנתן לו שמינית מחלקו אלא אזלינן אחר לשון בני אדם ובודאי שמינית מכל הבית קאמר (מרדכי פרק המוכר פירות) וע' לקמן סי' רי"ח סעי' כ"א</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|לה}} {{באר הגולה|ו}} המוכר בית לחבירו {{סמע|לג}} על מנת {{באר היטב|כז}} שדיוטא עליונה שלי הרי זה שלו {{סמע|לד}} {{ביהגרא|לו}} ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא {{סמע|לה}} {{ביהגרא|לז}} ואם נפלה חוזר ובונה {{באר היטב|כח}} אותה {{ביהגרא|לח}} ואם רצה לבנו' על גבה בונה {{סמע|לו}} כשהיה {{באר היטב|כט}} מקודם: <small>הגה וה"ה אם אמר חוץ מבור ודות וכל כיוצא בזה (ב"י בשם רמב"ן)</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|ז}} שני בתים {{סמע|לז}} זה {{באר היטב|ל}} לפנים מזה הקנה שניהם לשנים {{באר הגולה|לא|•}} כאחד והקנה לשניהם במכר או במתנה {{סמע|לח}} אין להם דרך זה על זה {{סמע|לט}} ואצ"ל אם נתן לחיצון ומכר לפנימי אבל אם מכר לחיצון ונתן לפנימי יש לו דרך שכל הנותן בעין יפה נותן {{ביהגרא|לט}} יותר מהמוכר:
 
{{אות סעיף|י}} {{ביהגרא|מ}} {{באר הגולה|ח}} בד"א כשהקנה לשניהם כאחד אבל אם מכר או נתן לפנימי ואח"כ מכר או נתן לחיצון {{סמע|מ}} תכף {{באר הגולה|ט}} שקנה הפנימי זכה בדרך ושוב אין זכותו מסתלק וכן חיצון במכר ופנימי במתנה {{סמע|מא}} אם היה מכר החיצון תחילה {{באר הגולה|י}} שוב לא יזכה הפנימי בדרך:
 
{{אות סעיף|יא}} {{באר הגולה|כ}} המוכר את הבית {{ביהגרא|מא}} {{באר הגולה|ל}} מכר כל הדברים הקבועים כגון {{באר הגולה|מ}} דלת {{סמע|מב}} {{באר הגולה|נ}} ונגר ומנעול {{סמע|מג}} {{באר הגולה|ס}} והאצטרובל {{ביהגרא|מב}} ומכתשת הקבועה {{ביהגרא|מג}} {{באר הגולה|ע}} והתנור והכירים והריחים {{באר הגולה|פ}} אם הם קבועים {{ביהגרא|מד}} {{באר הגולה|צ}} ואת {{סמע|מד}} {{באר הגולה|מג|•}} מלבנות הפתחים {{סמע|מה}} {{פתש|ד}} {{ביהגרא|מה}} המחוברים בטיט <small>(וי"א דחיבור {{פתש|ה}} ביתידות לא מיקרי חיבור) {{באר הגולה|ק}} (עיין בב"י) {{באר הגולה|ר}} </small>ולא מכר את המפתח {{באר הגולה|ש}} אפי' הוא קבוע בדלת {{באר הגולה|ת}} ולא מכתשת המיטלטלת ולא את {{באר הגולה|מח|•}} הקלת {{סמע|מו}} {{באר הגולה|א}} ולא את מלבנו' כרעי {{באר היטב|לא}} המטה ולא את מלבנות החלונות אע"פ שהם מחוברים בטיט מפני שהם לנוי {{באר הגולה|ב}} ואם א"ל הוא וכל מה שבתוכו כל אלו מכורים {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|מו}} אבל לא גג ויציע ובור ודות ומחילות: <small>(הר"ן ונ"י פ' המוכר הבית) {{ביהגרא|מז}} (וי"א דאם כתב לו כל מה שבתוכו הוי {{סמע|מז}} כאלו כתב לו ולא שיירית וכו' וע"ל סי' זה סעיף ב')</small>:
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|מח}} {{באר הגולה|ד}} האומר לחבירו בית מביתי אני נותן לך נותן לו הקטן שבהם נפל א' מהם מראה לו זה שנפל שיד בעל השטר על התחתונה וה"ה לאומר שור בשורי אני מוכר לך: <small>הגה {{סמע|מח}} {{ביהגרא|מט}} אבל אינו נותן לו {{באר היטב|לב}} עלייה {{ביהגרא|נ}} אבל אם אמר לו רק בית אני מוכר לך {{פתש|ו}} יכול ליתן לו עלייה דהוא נמי מקרי בית (טור סי"ח והרא"ש פרק הנודר מן הירק)</small>:
 
{{אות סעיף|יג}} {{סמע|מט}} {{באר הגולה|ה}} המוכר מקום לחבירו לעשות בית או {{באר הגולה|ו}} רפת בקר וכן המקבל מחבירו לעשות לו {{סמע|נ}} בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו {{ביהגרא|נא}} <small>(או שקיבל עליו {{באר היטב|לג}} לעשותו) (טור) </small>עושה לו ד' אמות על ו' מכר לו {{ביהגרא|נב}} בית גדול עושה ח' על י' מכר לו מקום {{סמע|נא}} טרקלין עושה י' על י' {{סמע|נב}} תרבץ <small>(פי' חצר גדול שעושים השרים בצד אפדני שלהם ותרבץ ע"ש שמרביצין אותו במים להשכיב העפר רשב"ם) </small>[ {{באר הגולה|ז}} של] חצר י"ב על י"ב {{ביהגרא|נג}} <small>(מלבד עובי המחיצות) (טור שם) </small>ורום כל בית ובית {{סמע|נג}} כחצי ארכו וחצי {{באר היטב|לד}} רחבו:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רטו
{{מרכז|'''סימן רטו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המוכר חצר ובית הבד ומרחץ ועיר מה מכר בכלל.''' ובו ח סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{באר הגולה|א}} המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבתוכה {{סמע|ב}} {{באר היטב|א}} וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן {{באר הגולה|ב|•}} החול {{סמע|ג}} והחניות הפתוחות לתוכה {{באר הגולה|ב}} אבל שאינן פתוחות לתוכה אינן נמכרות עמה היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישים עמה נמכרות עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה {{באר הגולה|ג}} ולא מכר את המטלטלין שבתוכה {{ביהגרא|א}} {{סמע|ד}} <small>(שאינן נמכרין בכלל הבית) (טור ס"ב) </small>ובזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכה {{באר הגולה|ד}} הרי כל תשמישי הבית אע"פ שמיטלטלין מכורין {{סמע|ה}} {{ביהגרא|ב}} <small>(בר מחיטי {{באר היטב|ב}} ושערי) (טור ס"ג) {{באר הגולה|ה}} </small>בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה <small>(וי"א דאם מצר לו מצרים החיצונים {{סמע|ו}} {{באר הגולה|ו}} הכל מכור (נ"י פ' המוכר הבית בשם הרשב"א) כדאמרינן לגבי בור ודות וכבר נתבאר לעיל סי' רי"ד {{סמע|ז}} דיש חולקין גבי בור ודות וה"ה כאן)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ז}} המוכר את בית הבד מכר את {{באר הגולה|ט|•}} האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עליה זתים {{באר הגולה|ח}} ואת הכלונסאות של ארז שסומכין <small>(הקורה) (טור) </small>בהם בעת טחינת הזיתים ואת {{באר הגולה|ט}} היקבים ואת הכלים שנותנים בהם הזיתים הכתושים {{סמע|ט}} והם המפרכות {{ביהגרא|ג}} <small>({{באר הגולה|י}} ואת הלוחות שנותנים סביב לזיתים שלא יתפזרו) (טור ס"ד) {{באר הגולה|כ}} </small>אבל לא מכר את הריחים העליונה ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים {{באר הגולה|ל}} בין כך ובין כך לא מכר את הכובשות שמכבשין בהם הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה {{ביהגרא|ד}} <small>וי"א דאם אמר הוא וכל מה שבתוכו {{סמע|י}} הרי אלו מכורים (טור שם) וכן נ"ל עיקר {{באר הגולה|מ}} </small>ולא את {{סמע|יא}} השקים <small>(פי' שקים מנוצה של עזים ומרצופים הן של עור) (ה"ה שם) ולא את המרצופי' {{סמע|יב}} ואם {{באר הגולה|נ}} א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כולם {{באר היטב|ג}} מכורים {{באר הגולה|ס}} ואם היו חוץ לבית הבד {{באר הגולה|ע}} חניות {{סמע|יג}} ששוטחים בהם זיתים או שומשמים {{סמע|יד}} אם {{באר היטב|ד}} מצר לו מצרים החיצונים שלהן קנה הכל ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|פ}} המוכר את בית המרחץ מכר {{סמע|טו}} את בית הנסרים שיושבים עליהם כשהם ערומים ואת בית {{סמע|טז}} היקמים <small>(פי' הם ספלאות של עץ שנותנים בהם מים לפני כל אחד ואחד) (ה"ה שם בשם אבן מיגש) </small>שנוטלים בהם המים ואת בית הספסלים שיושבים עליהם בחצר המרחץ כשהם לבושים ואת בית הוילאות שמסתפגים בהם אבל לא מכר את הנסרים עצמם ואת היקמים עצמם ולא את הספסלים עצמם ולא את הוילאות עצמם ובזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקות לו מים {{סמע|יז}} {{באר הגולה|צ}} בין בימות החמה בין בימות הגשמים {{סמע|יח}} ולא בית כינוס העצים {{באר הגולה|ק}} ואם א"ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולם מכורים אע"פ שהם חוצה לו {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ר}} ויש מי שכתב דדוקא כשהן בין המצרים וכתב לו אילין מצרנהא:
 
{{אות סעיף|ד}} {{שך|א}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ש}} המוכר את {{באר היטב|ה}} העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות שובכות בית הבדים {{סמע|יט}} {{באר הגולה|ת}} בית השלחין {{ביהגרא|ז}} שבה {{באר הגולה|א}} ואת הסמוכין לה {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ח}} ואת {{סמע|כ}} החורשין <small>(פי' תרגום יער חורשא ופי' ביברין פרדס שמאספין שם חיות וחפירה שמאספין בה דגים) </small>המוקפים לה ואת השדות הידועים לה {{באר הגולה|ג}} ואת הביברים של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אע"פ שרחוקים ממנה {{באר הגולה|ד}} אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך {{סמע|כא}} הרי כולם מכורים {{ביהגרא|ט}} בין כך ובין כך {{סמע|כב}} לא מכר את שיריה <small>(פי' בגמ' בב"ב מאי שיריה פסקי באגי ופירש"י חתיכות בקעה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בינתים ושיריה לשון שירים הוא) {{סמע|כג}} </small>ולא את בנותיה ולא את החורשים המוקצים ממנה {{סמע|כד}} {{באר הגולה|ה}} ולא את החלק שיש לה בים {{סמע|כה}} ולא החלק שיש לה ביבשה ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ו}} המוכר את השדה {{סמע|כו}} מכר את האבני' {{ביהגרא|י}} {{באר הגולה|ז}} הסדורו' לגדר ואת האבנים {{סמע|כז}} {{באר הגולה|ח}} המונחות על העומרים מפני שהם {{באר היטב|ו}} לצרכה {{ביהגרא|יא}} {{סמע|כח}} <small>(ומכר את {{באר היטב|ז}} מצריו) (טור) </small>ומכר את {{סמע|כט}} {{ביהגרא|יב}} הקנים החלקים {{באר הגולה|ט}} המונחים תחת הגפנים כדי להעמידם ומכר את התבואה המחוברת לקרקע {{באר הגולה|י}} אף ע"פ שהגיע להקצר {{סמע|ל}} {{באר הגולה|כ}} ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחות' מבית רובע אע"פ שהקנים שלה עבים וחזקים {{סמע|לא}} ומכר את {{ביהגרא|יג}} השומיר' <small>(פי' בית דירה שעושים לשומר השדה) {{סמע|לב}} </small>העשוי' בטיט אע"פ שאינה קבועה ומכר את החרוב {{סמע|לג}} שאינו מורכב {{סמע|לד}} ואת בתולת השקמה <small>(פי' שקמה אילן שעושה מין תאנים ובבחרותו שעדיין לא נכרתו ענפיו נקרא בתולת השקמה וכשיזקין ויכרתו ענפיו להחליפה נקרא סדן השקמה) </small>אע"פ שהם עבים {{סמע|לה}} ומכר כל הדקלים שבה <small>(אפי' העומדים על המצר) [{{באר הגולה|ל}} טור] {{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|מ}} </small>אבל לא מכר את האבנים שאינם סדורות לגדר ולא את האבנים שאינם מונחים על העומרים אע"פ שהם מוכנים לכך {{ביהגרא|טו}} <small>(וי"א דאם היו מונחות פעם אחת על העומרים הרי אלו מכורין) (טור וב"י בשם תוס') </small>ולא את הקנים שבכרם שאינם מונחים תחת הגפנים אע"פ שהם משופין וחלקים ומוכנים לכך ולא את התבואה העקורה מהקרקע אע"פ שהיא צריכה לשדה {{ביהגרא|טז}} <small>(ליבשה שם) </small>ובזמן שאמר ליה היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר מחיצ' הקנים שהיא בית רובע אע"פ שהקנים שבה דקים וקטנים ולא מכר ערוג' קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמה כגון שקורין לה בוורד"א של פלוני ולא את השומירה בזמן שאינה עשויה בטיט אע"פ שהיא קבועה בארץ ולא מכר החרוב המורכב ולא סדן השקמה אפי'הם דקים {{באר הגולה|נ}} ולא מכר את הבור שבה ולא את הגת ולא את השובך בין שלמים בין חרובים {{סמע|לו}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ס}} {{באר היטב|ח}} וצריך המוכר ליקח להם דרך מהלוקח כדי שילך בה {{ביהגרא|יז}} עד אותו הבור או הדות או הגת או השובך שנשארו לו בתוך השדה ואם פירש ואמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו הדרך:
 
{{אות סעיף|ו}} {{סמע|לז}} {{שך|ג}} {{באר הגולה|ע}} בד"א {{באר היטב|ט}} במוכר {{ביהגרא|יח}} מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו אלא אלו {{סמע|לח}} {{פתש|א}} אבל הנותן מתנה {{באר הגולה|פ}} קנה את כולו {{ביהגרא|יט}} בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד {{סמע|לט}} כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל {{סמע|מ}} {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|כ}} כל המחובר לה עד שיפרש: <small>הגה {{ביהגרא|כא}} ודוקא מה שהוא בתוך הדבר הניתן אבל מה שהוא חוץ ממנה כגון יציע וחדר וכדומה אין חילוק בין מכר למתנה (המגיד פכ"ו דמכירה {{באר הגולה|ק}} וב"י בשם הר"ן)</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{סמע|מא}} {{באר הגולה|ר}} וכן האחים שחלקו וזכה אחד מהם בשדה זכה בכולם {{סמע|מב}} והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכול' {{סמע|מג}} {{באר היטב|י}} והמקדיש את השדה הקדיש את כולם:
 
{{אות סעיף|ח}} {{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|ש}} אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים האמורי' וכיוצא בהם אלא במקום שאין שם מנהג {{ביהגרא|כג}} ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך ה"ז מכור וסומכים על המנהג בין בקרקעות בין במטלטלין {{באר הגולה|ת}} וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכי' אחר לשון בני אדם באותו מקום ואחר המנהג:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רטז
{{מרכז|'''סימן רטז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המוכר שדה ואמר חוץ מדקל פלוני או חוץ מהאילנות או קרקע לזה ואילנות לזה (וכיצד יכתוב בשטר מכירה כדי להסתלק מן העירעורים)''' ובו י"ד סעיפים: '}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|א}} המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו קנה לך דקלים ותמרים והוצין <small>(פי' ענפי דקל שעושין מהן מחיצה) ואע"פ שקנה כל אלו אע"פ שלא פירש אותם {{סמע|ב}} {{באר היטב|א}} נויי השטר הוא</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ב}} וכן המוכר {{באר היטב|ב}} קרקע לחבירו צריך לכתוב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום כדי להסתלק מהדינין והטענות:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ג}} המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים וא"ל חוץ מדקל פלוני אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבדו שייר {{סמע|ד}} {{באר היטב|ג}} והשאר ללוקח ואם דקל רע הוא ששייר לא קנה מהדקלים כלום: <small>הגה {{ביהגרא|ב}} וי"א דדוקא הטובים ממנו לא קנה אבל כל אילנות הפחותים ממנו או אפי' כיוצא בו קנה {{סמע|ה}} וכל אילן הנושא קב פירות מקרי דקל טוב (טור והרא"ש) {{ביהגרא|ג}} וי"א דכל זה במין האילן ששייר {{סמע|ו}} אבל כל שאינו מינו קנה הלוקח הכל (נ"י פ' המוכר הבית בשם רשב"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ד}} מכר לו שדה ואמר חוץ מהאילנות {{סמע|ז}} אם יש בו דקלי' בלבד שייר הדקלים ואם יש בו גפנים בלבד שייר הגפנים {{סמע|ח}} {{באר היטב|ד}} וכן שאר האילנות היו בה גפנים ודקלים לא שייר {{באר הגולה|ה}} אלא הגפנים {{סמע|ט}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ד}} <small>[וכן בדקלים ואילנות {{באר הגולה|ז}} שייר האילנות] היו בה אילנות וגפנים שייר האילנות ומכר הגפנים {{סמע|י}} {{באר הגולה|ח}} </small>שהמוכר בעין יפה {{באר היטב|ה}} מוכר: <small>הגה {{סמע|יא}} {{ביהגרא|ה}} אמר לו {{באר הגולה|ט|•}} חוץ מחרוב זה לא קנה כל החרובין שבשדה {{ביהגרא|ו}} והא דקאמר חוץ מזה {{פתש|א}} כדי לשייר לו דרך (הכל בטור) (וע"ל סי' רט"ו ס"ה) {{באר הגולה|ט}} </small>ואם הדקלים שייר לא שייר אלא כל דקל גבוה {{סמע|יב}} {{באר היטב|ו}} שעולים לו בחבל והשאר הרי הם של לוקח {{ביהגרא|ז}} <small>(מיהו אם כולם נמוכים שייר כולם) ({{באר הגולה|י}} טור) {{באר הגולה|כ}} </small>ואם שאר האילנות הוא ששייר לא שייר בהם אלא כל {{סמע|יג}} שאין {{באר היטב|ז}} העול כובשו וכל שהעול כובשו הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב <small>(מיהו אם כולם דקין שהעול כובשן שייר כולן) (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ל}} האומר לחבירו {{סמע|יד}} {{שך|א}} {{פתש|ב}} קרקע {{באר היטב|ח}} ודקלים אני מוכר לך אפי' לא היו לו דקלים {{ביהגרא|ח}} אם {{באר הגולה|מ}} רצה לקנות לו שני דקלים ה"ז נקנה המקח ואין הלוקח יכול לומר לו איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים ואם אמר קרקע בדקלים אני מוכר לך אם היו בו שני דקלים קנה {{פתש|ג}} ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר ואם א"ל קרקע של דקלים אני מוכר לך אין לו דקלים שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|טו|•}} ומיהו אם יש דקלים בקרקע {{סמע|טו}} קנאן: <small>הגה {{ביהגרא|י}} בכל {{באר היטב|ט}} ענין שאמר {{ביהגרא|יא}} ויש אומרים דאם א"ל קרקע ודקלים אני מוכר לך אע"פ שיש דקלים בשדה אם יש לו דקלים במקום אחר צריך ליתן לו עוד שני דקלים {{ביהגרא|יב}} ואם אין לו א"צ לקנות מיהו הקרקע קנוי לו דשני מכירות הן הקרקע והדקלים (טור בשם הרשב"ם)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{סמע|טז}} {{באר הגולה|נ}} המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו {{ביהגרא|יג}} אפי' היו ג' נטיעות {{באר הגולה|ס}} קטנות או שלשה {{באר הגולה|ע}} {{באר היטב|י}} בדי אילן יש ללוקח קרקע הראוי להם {{ביהגרא|יד}} <small>(ויש אומרים דאם הם דקין {{סמע|יז}} שהעול {{באר היטב|יא}} כובשן לא קנה קרקע שביניהם) (טור בשם הר"י) {{באר הגולה|פ}} </small>ואפי' יבשו האילנות או נקצצו יש לו קרקע הראוי להם {{ביהגרא|טו}} <small>(ונוטע אחרים תחתיהם) (טור) {{סמע|יח}} {{באר הגולה|צ}} </small>וקנה כל האילנות {{באר היטב|יב}} שביניהם {{באר הגולה|ק}} וכמה הוא הקרקע הראוי להם תחתיה' וביניהם וחוצה להם {{סמע|יט}} כמלא האורה <small>(פי' כדי שיוכל לעבור מלקט תאנים עם הסל שבידו) </small>וסלו {{באר הגולה|ר}} וזה המקום שהוא מלא האורה וסלו {{סמע|כ}} אין א' מהם יכול לזרעו אלא מדעת חבירו {{ביהגרא|טז}} <small>אבל הקרקע שביניהן זורע הלוקח {{סמע|כא}} {{ביהגרא|יז}} ואם שייר המוכר הקרקע שביניהן לעצמו אפ"ה מקום האילנות ללוקח {{סמע|כב}} ויכול לנטוע אחרים אם יבשו (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|ש}} בד"א כשהיו שלשה האילנות עומדים כמו ג' פטפוטי (כירה) <small>(פי' כעין רגלים שחיברן בטיט על הארץ לשפות עליהם הקדרה) {{סמע|כג}} </small>שהרי הם שנים זה כנגד זה והשלישי מכוון ביניהם ומרוחק מהם {{באר הגולה|ת}} והוא שיהיה בין כל אילן ואילן {{סמע|כד}} מארבע אמות {{באר היטב|יג}} ועד י"ו {{באר הגולה|א}} ומהיכן הוא מודד {{סמע|כה}} מהעיקר הרחב של אילנות {{באר הגולה|ב}} אבל אם לא היו עומדים בשורה הזאת או שהיו מקורבים פחות מארבע אמות או מרוחקים יותר מי"ו אמה {{באר הגולה|ג}} או שלקחן זה אחר זה {{באר הגולה|ד}} או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו {{באר הגולה|ה}} או שהפסיק בור או אמת המים או רשות הרבים ביניהם ה"ז אין לו קרקע לפיכך לא קנה האילנות שביניהם ואם יבש האילן או נקצץ ילך לו: <small>הגה {{ביהגרא|יח}} והוא שאין גזעו מחליף אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש אלא {{ביהגרא|יט}} כעולה מן הגזע דמי והוא משל בעל האילן (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|ו}} כל מי שקנה ג' אילנות ויש לו קרקע {{סמע|כו}} אם הגדילו והוציאו חוטר יקוץ כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה {{ביהגרא|כ}} <small>(ואם המוכר אומר שהגדילו והלוקח אומר שלא הגדילו {{סמע|כז}} על הלוקח להביא {{באר היטב|יד}} ראיה) (טור והמ"מ שם בשם נימוקי הרמב"ן) </small>וכל השריגים והאמירים <small>(פי' הסעיפים העליונים שבאילנות) </small>היוצאים מהם {{סמע|כח}} ואפי' מהשרשים הרי הם של בעל האילנות {{סמע|כט}} שהרי יש לו קרקע:
 
{{אות סעיף|ט}} {{ביהגרא|כא}} {{באר הגולה|ז}} הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין לו קרקע לפיכך אם מת האילן או נקצץ אין לו כלום: <small>הגה {{ביהגרא|כב}} מיהו יש לו כמלא אורה וסלו וכל שכן תחתיה ללקט שם פירותיו {{סמע|ל}} {{ביהגרא|כג}} ואין המוכר יכול לזרוע שם {{סמע|לא}} {{ביהגרא|כד}} גם יש ללוקח דרך ללקט פירותיו מן האילנות שקנה (טור) {{באר הגולה|ח}} </small>הגדילו ב' האילנות והוציאו שריגים ואמירים {{סמע|לב}} יקוץ שמא יצמחו בארץ {{באר היטב|טו}} ויאמר למוכר ג' אילנות מכרת לי ויש לי קרקע {{ביהגרא|כה}} <small>(אבל אם נתפשטו הענפים {{סמע|לג}} אפי' {{באר היטב|טז}} למרחוק א"צ לקוץ) (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|ט}} כל העצים שקוצץ בעל השני אילנות מהם העולה מהגזעים והוא הרואה פני חמה {{סמע|לד}} הרי הוא של בעל האילנות והעולה מהשרשים והוא שאינו רואה פני החמה הרי הוא של בעל השדה {{באר הגולה|י}} ובדקל אין לבעל הדקל מן העולה כלום {{סמע|לה}} {{באר הגולה|כ}} לפי שאין לו גזע:
 
{{אות סעיף|יא}} {{ביהגרא|כו}} {{באר הגולה|ל}} המוכר קרקע ושייר אילנות {{סמע|לו}} הרי יש לו {{באר היטב|יז}} חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע היה אומר לו הלוקח עקור אילניך {{ביהגרא|כז}} <small>וי"א דאין לו אלא הקרקע הצריך לה (ראב"ד וטור)</small>:
 
{{אות סעיף|יב}} {{סמע|לז}} {{קצהח|א}} {{ביהגרא|כח}} {{באר הגולה|מ}} וכן אם שייר שני אילנות בלבד {{באר הגולה|נ}} יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע היה הלוקח אומר עקור אילניך ולך:
 
{{אות סעיף|יג}} {{באר הגולה|ס}} מכר הקרקע לא' והאילנות לאחר {{סמע|לח}} {{קצהח|ב}} {{באר היטב|יח}} והחזיק זה באילנות וזה החזיק בקרקע זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד: {{ביהגרא|כט}} ויש חולקין וס"ל דאין לבעל אילנות בקרקע כלום רק אם יבשו יוכל ליטע אחרים תחתיהם (טור בשם ר"י והרא"ש):
 
{{אות סעיף|יד}} {{באר הגולה|ע}} הלוקח זתים מחבירו לקוץ {{סמע|לט}} {{באר היטב|יט}} מניח מהאילן סמוך לארץ {{סמע|מ}} ב' {{באר הגולה|מא|•}} גרופיות וקוצץ לקח {{סמע|מא}} {{באר הגולה|פ}} בתולת שקמה מגביה ג' טפחים וקוצץ {{באר הגולה|מג|•}} סדן של שקמה ב' טפחים ובשאר אילנות טפח וקוצץ בקנים ובגפנים {{סמע|מב}} מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזעם מחליף:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/ריז
{{מרכז|'''סימן ריז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המוכר בתוך שדהו אמת השלחים או דרך יחיד או דרך רבים או מקום לעשות קבורה.''' ובו ז סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} המוכר לחבירו בתוך שדהו {{סמע|א}} {{באר היטב|א}} מקום אמת המים להשקות בה בית השלחין נותן לו בתוך שדהו אמה שרחבה שתי אמות {{באר הגולה|ב}} ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה <small>(פי' גדותיה ופי' קילון כמו סילון ואינו גדול כל כך ועשוי להשקות בהמה ורחיצת כלים) </small>ואם מכר לו אמת המים {{סמע|ב}} להשקות בה {{באר הגולה|ג}} בקילון נותן לו אמה שרחבה אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ד}} אלו האגפים בעל השדה נוטען אבל אינו זורען {{סמע|ג}} שהזרעי' {{באר הגולה|ה}} מלחלחים את הקרקע ומקלקלים את אמת המים:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ו}} אמת המים שכלו אגפיה בעל האמה {{סמע|ד}} {{באר היטב|ב}} מתקן בעפר אותה <small>(השדה) {{סמע|ה}} {{באר הגולה|ז}} </small>שע"מ כן קבל עליו המוכר להיות אמת המים בתוך שדהו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ח}} המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו {{סמע|ו}} אם דרך {{באר היטב|ג}} היחיד מכר לו נותן לו שתי אמות ומחצה רחבה {{סמע|ז}} כדי שיעמוד חמור {{באר היטב|ד}} במשאו על אורך הדרך {{סמע|ח}} {{ביהגרא|א}} <small>(והוא דלא סיימי {{באר היטב|ה}} מחיצות אבל סיימי מחיצות צריך לתת טפי) (המגיד פכ"א בשם ר"י מג"ש) {{באר הגולה|ט}} </small>מכר לו הדרך בין עיר לעיר נותן לו {{סמע|ט}} ח' אמות ברוחב הדרך מכר לו {{סמע|י}} {{באר הגולה|י}} דרך הרבים נותן לו רוחב ט"ז {{באר היטב|ו}} אמה {{באר הגולה|כ}} מכר לו {{סמע|יא}} {{באר היטב|ז}} למעמד נותן לו בית ארבע קבין:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ל}} האומר לחבירו {{סמע|יב}} בור וכותליה אני מוכר לך נותן לו רוחב הכותל ג' טפחים:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|מ}} המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה או המקבל מחבירו לעשות בו קבורה עושה מערה ופותח לתוכה שמנה קברים שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגד הנכנס {{באר הגולה|נ}} למערה מדת המערה ד' אמות על שש וכל קבר וקבר ד' אמות אורך ורוחב ששה טפחים ורום ז' {{סמע|יג}} נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה ובין שנים האמצעים ב' אמות:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|ס}} המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו והספדו באים בני משפחתו {{סמע|יד}} וקוברים אותו בעל כרחו של לוקח {{סמע|טו}} {{ביהגרא|ב}} ונותנים לו דמי {{באר היטב|ח}} הקבר שקברו אותו בה:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/ריח
{{מרכז|'''סימן ריח'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המוכר בית כור עפר ויש בו סלעים ובקעים.''' ובו כ"ה סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} האומר לחבירו {{סמע|א}} בית {{באר היטב|א}} כור {{באר הגולה|א}} עפר אני מוכר לך {{ביהגרא|א}} {{סמע|ב}} <small>(והוא הדין אם אמר בית כור לבד) (טור ב"י ר"י והרא"ש) </small>והי' בתוך השדות גאיות קטנים עמוקים עשרה טפחים {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ב}} אע"פ שאין בה מים {{באר הגולה|ג}} או סלעים גבוהין עשרה טפחים {{ביהגרא|ב}} {{סמע|ד}} <small>(ורחבן ד') (טור בשם רשב"ם) {{ביהגרא|ג}} {{סמע|ה}} (ואין {{באר הגולה|ד|•}} בהם רובע הקב) (טור) </small>אין נכללים בתוך הבית כור {{באר הגולה|ד}} שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ונראים כשנים או שלשה מקומות {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ה}} ולוקח אלו הגאיות והסלעים בכלל הבית כור בלא דמים: <small>הגה {{ביהגרא|ה}} ויש אומרים דנשארו למוכר {{ביהגרא|ו}} ומ"מ {{סמע|ו}} הלוקח צריך {{באר היטב|ב}} ליקח שאר השדה {{ביהגרא|ז}} בלבד שיוכל לעבור המחרישה ביניהם (טור בשם רשב"ם והרא"ש ונ"י ר"פ בית כור)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ו}} היו פחות מכאן {{ביהגרא|ח}} {{סמע|ז}} <small>(ואפי' מלאים {{באר היטב|ג}} מים) (טור) </small>נמדדים עמה {{באר הגולה|ז}} בד"א בשלא היה בהם {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ח}} אלא בית ד' {{באר היטב|ד}} קבין והיו הארבע קבין {{סמע|ט}} {{באר היטב|ה}} מובלעים {{ביהגרא|ט}} בתוך {{באר הגולה|ט}} חמשת קבין {{סמע|י}} בתוך {{באר הגולה|י}} רובה של שדה אבל היו יותר על ד' קבין {{ביהגרא|י}} {{סמע|יא}} <small>(והם גבוהין {{באר היטב|ו}} ג') (טור בשם הרא"ש) {{ביהגרא|יא}} {{סמע|יב}} </small>או שהיו מפוזרים הרבה {{ביהגרא|יב}} או אינם מובלעים {{סמע|יג}} אע"פ שאין בהם {{באר היטב|ז}} י' אינם נמדדים עמה:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|כ}} היו נבלעים רובן במיעוטן {{סמע|יד}} [או] מיעוטן ברובן או שהיו מחולקים {{סמע|טו}} {{באר הגולה|ל}} כמו חוט {{באר היטב|ח}} שוה {{סמע|טז}} או כמו {{באר הגולה|מ}} עגול או כמו {{באר הגולה|נ}} משולש {{סמע|יז}} או שהיו {{באר הגולה|ס}} בהצדדין {{סמע|יח}} או שהיו {{באר הגולה|ע}} דרך עקלתון כל אלו {{באר הגולה|פ}} ספק {{סמע|יט}} והמוציא מחבירו עליו {{באר היטב|ט}} הראיה:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|צ}} וכן אם {{סמע|כ}} היה עפר {{באר היטב|י}} למעלה וסלע מלמטה {{סמע|כא}} או {{באר היטב|יא}} סלע מלמעלה ועפר מלמטה ה"ז ספק:
 
{{אות סעיף|ה}} {{סמע|כב}} {{באר הגולה|ק}} היה בו סלע יחידי אפי' בית רובע לכור {{באר הגולה|ר}} אין נמדד עמה ואם היה סמוך למצר {{סמע|כג}} אפי' כל שהוא אין זה נמדד עמה {{באר הגולה|ש}} הפסק עפר בין סלע למצר ה"ז ספק: <small>כל אלה דברי הרמב"ם אבל יש דעות אחרות בדינין אלו והביאן הטור</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ת}} אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך אפי' היו בה גאיות עמוקים י' טפחים או יותר או סלעים גבוהים י' טפחים או יותר הרי אלו נמדדים עמה: <small>הגה {{סמע|כד}} {{שך|א}} {{ביהגרא|יד}} וי"א {{באר הגולה|כד|•}} דוקא שאין בהן {{באר היטב|יב}} (יותר על) ד' קבין (טור בשם הרשב"ם וב"י בשם הרא"ש ובשם הרי"ף הר"ן והרא"ה) {{ביהגרא|טו}} וכל זה מיירי שאין לוקח עומד בתוך השדה {{סמע|כה}} אבל אם {{באר היטב|יג}} עומד בתוך השדה הוי כאלו אמר בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר ואפי' חסר {{סמע|כו}} ז' קבים {{באר היטב|יד}} ומחצה הגיעו (טור בשם הרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|א}} האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך {{סמע|כז}} מדה בחבל אם פיחת כל שהוא {{באר היטב|טו}} מנכה לו מן הדמים ואם הותיר כל שהוא יחזיר לו:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|ב}} א"ל {{סמע|כח}} בית כור עפר {{ביהגרא|טז}} <small>(זה) </small>אני מוכר לך ה"ז כמו שפירש ואמר בית כור עפר בין חסר בין יתר {{באר הגולה|ג}} ואם פיחת מהמדה {{סמע|כט}} א' {{באר הגולה|כח|•}} מכ"ד שהוא רובע לכל סאה או הותיר רובע לכל סאה הגיעו יתר על כן יחשוב עמו {{סמע|ל}} (על) {{באר היטב|טז}} כל הרבעים שחסרו או הותירו וכל שפיחת מבית כור ינכה לו מהדמים: <small>הגה {{ביהגרא|יז}} י"א דוקא שפחות שעדיין נקרא בית כור {{סמע|לא}} אבל {{באר היטב|יז}} יתר מכן לא דהא בית כור קאמר ליה {{ביהגרא|יח}} ודוקא שאין לו קרקע יותר אבל מכר לו בית כור בשדותיו {{סמע|לב}} נותן לו בית כור {{באר היטב|יח}} מכוון (ב"י בשם הר"ן) </small>וכל שהותיר על בית כור יחזיר לו:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|ד}} ומה הוא מחזיר לו אם היה התוספות {{סמע|לג}} פחות מט' קבין מחזיר לו דמים כשעת המכירה {{סמע|לד}} {{באר היטב|יט}} ליפות כח המוכר {{באר הגולה|ה}} ואם היתה התוספות סמוכה לשדה אחרת של מוכר מחזיר לו אותה תוספת קרקע שהרי סומך אותה לשאר שדותיו ואינו מפסיד כלום:
 
{{אות סעיף|י}} {{סמע|לה}} {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|ו}} היתה התוספת יתירה על ט' קבין {{סמע|לו}} נותנים רובע לכל סאה וסאה והנשאר יתר על הרבעי' אם יש בו ט' קבין נותן כל הרבעים כולם עם היתר מהקרקע {{ביהגרא|כ}} ונותנו לו כשעה שלקחה ממנו:
 
{{אות סעיף|יא}} {{סמע|לז}} {{באר הגולה|ז}} {{באר היטב|כ}} בד"א {{סמע|לח}} כשהיתה {{באר היטב|כא}} בזול בשעת ממכר והוקירה בשעת החזרת היתר אבל אם היתה ביוקר והוזלה אומרים ללוקח אם רצית ליתן לו דמי התוספת כולה תן לו דמים כפי הממכר ואם רצית ליתן לו קרקע תן לו כמו ששוה עכשיו:
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|כא}} {{באר הגולה|ח}} דין חצי קב בגינה כדין ט' קבין בשדה שאם הותיר בגינה פחות מחצי קב על הרבעים אינו מחזיר לו אלא דמים הותיר חצי קב מחזיר לו כל הרבעים עם היתר בדמים או קרקע כשעת הזול של עת החזרה <small>(וכל מ"ש מתחלת סעיף ט' ע"כ הוא ל' הרמב"ם פכ"ח מה' מכירה והמ"מ הניחו שם בצ"ע והעיקר {{ביהגרא|כב}} כדעת י"א כי כל שהוא פחות מט' קבין הרשות ביד המוכר ליקח קרקע או מעות ואם נותן לו מעות נותן כשעת הזול בין היתה בזול והוקרה או היתה ביוקר והוזלה אבל היתה לו שדה אחרת סמוכה לתוספת זה נותן לו קרקע וכן אם היתה התוספת ט' קבין ומחשבין כל המותר בין הרבעים בין הנשאר) (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|יג}} {{סמע|לט}} {{באר הגולה|ט}} מכר שדה ונעשה גינה ביד לוקח או גינה ונעשה שדה {{באר הגולה|י}} ה"ז ספק אם מחשב לו כדין שהיתה בעת המכר או כדין שהוא עתה:
 
{{אות סעיף|יד}} {{באר הגולה|כ}} האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך {{סמע|מ}} מדה {{באר הגולה|לז|•}} בחבל בין חסר בין יתיר {{סמע|מא}} {{שך|ב}} {{באר היטב|כב}} או שא"ל בית כור עפר אני מוכר לך בין חסר בין יתיר מדה בחבל {{ביהגרא|כג}} {{באר הגולה|ל}} הלך {{סמע|מב}} אחר {{באר היטב|כג}} הפחות שבלשונות {{סמע|מג}} ואין לו אלא כדין אם {{באר היטב|כד}} חסר אם יתיר:
 
{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|כד}} {{באר הגולה|מ}} מכר לו בית כור {{סמע|מד}} וא"ל בסימנים ובמצרים פיחת שתות או הותיר שתות הגיעו {{סמע|מה}} פיחת יתר על שתות {{באר הגולה|מ|•}} ינכה לו מהדמים הוסיף לו יתר על שתות יתן לו דמים או קרקע הכל לפי השיור אם הנשאר בשדה פחות מט' קבין ובגינה פחות מחצי קב ולא היה סמוך לשדה המוכר מחזיר לו דמים:
 
{{אות סעיף|טז}} {{סמע|מו}} {{באר הגולה|נ}} המוכר לחבירו שדה שהלוקח יודע אותה ואת מצריה וכבר הורגל בה אפי' אמר ליה יש במדתה ק"ק {{סמע|מז}} ולא נמצא אלא ק"נ הגיעתו שהרי ידעה וקיבל עליו ומה שאמר ליה חשבון ק"ק {{סמע|מח}} כלו' {{באר הגולה|ס}} שהיא שוה כמו אחרת שיש במדתה מאתים:
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|ע}} האומר לחבירו {{קצהח|א}} {{ביהגרא|כה}} בית כור {{באר הגולה|פ}} פלוני אני מוכר לך אע"פ שאין במדתו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא מקום הנקרא בית כור {{ביהגרא|כו}} לפיכך צריך המוכר להביא ראיה שהוא נקרא בית כור:
 
{{אות סעיף|יח}} {{באר הגולה|צ}} וכן האומר לחבירו כרם שלי {{באר הגולה|ק}} במקום פלוני אני מוכר אע"פ שאין בו גפנים הגיעו והוא שיהיו קורים אותו כרם {{באר הגולה|ר}} וכן האומר לחבירו פרדס {{באר הגולה|ש}} זה אני מוכר לך אפי' אין בו רמונים הגיעו {{באר הגולה|ת}} והוא שיקרא פרדס וכן כל כיוצא בזה:
 
{{אות סעיף|יט}} {{ביהגרא|כז}} {{באר הגולה|א}} כל אלו הדברים במקום שאין שם מנהג אבל במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום:
 
{{אות סעיף|כ}} {{באר הגולה|ב}} האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך שמין כמה שוה כל השדה ונותן לו {{באר הגולה|נב|•}} מהכחוש שבה {{סמע|מט}} מה ששוה חצי הדמים של כל השדה {{באר הגולה|ג}} וכן אם אמר לו חציה בדרום אני מוכר לך שמין לו דמי כולה {{סמע|נ}} ונותן לו {{באר הגולה|ד}} בדרומה כחצי כל הדמים {{באר הגולה|ה}} ומקבל עליו הלוקח לעשות בחלקו מקום הגדר {{ביהגרא|כח}} <small>(וי"א {{סמע|נא}} {{באר הגולה|נו|•}} דהמוכר נותן מחלקו המקום לעשות בו גדר וכו') (טור סי"ח) </small>ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב ג' טפחים וחוצה לו חריץ אחר גדול רחב ששה טפחים {{באר הגולה|ו}} ובין שני החריצין רחב טפח {{סמע|נב}} כל זה שלא תקפוץ הנמיה:
 
{{אות סעיף|כא}} {{סמע|נג}} {{באר הגולה|ז}} היה לו חצי השדה ואמר לחבירו {{פתש|א}} חצי שיש לי בשדה מכרתי לך קנה החצי כולו אמר ליה חצי השדה שיש לי לא קנה אלא רביע <small>(ועיין לעיל סי' רי"ד סעיף ז')</small>:
 
{{אות סעיף|כב}} {{באר הגולה|ח}} היה לו בקעה גדולה ובתוכה שדות הרבה {{באר הגולה|ט}} וכל אחת חלוקה במצר שלה {{סמע|נד}} ומכר לו בה שדה {{באר הגולה|י}} ומצר לו מצרי הבקעה {{סמע|נה}} {{באר הגולה|כ}} לא קנה אלא שדה אחת אף על פי {{סמע|נו}} שיש מעט שקורים לבקעה שדה <small>(ועיין לעיל סי' רי"ד סעיף ז') {{ביהגרא|כט}} אבל אם אין מצר מפסיק קנה הכל {{סמע|נז}} דכל המוקף במצר אחד נקרא שדה אחד (הרא"ש ס"כ וטור) (ועיין ריש סי' רי"ט)</small>:
{{באר הגולה|ל}} האומר לחבירו שדה {{סמע|נח}} דבי חייא אני מוכר לך והיו לו שתי שדות הנקראים בשם זה לא קנה {{סמע|נט}} {{שך|ג}} אלא {{באר הגולה|מ}} {{באר היטב|כה}} הפחות שבהם:
{{באר הגולה|נ}} האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מיעוט שדות ב' א"ל כל שדות {{סמע|ס}} אפי' ג' וד' חוץ מגנות ופרדסים {{סמע|סא}} <small>(ודוקא שאמר שדות {{ביהגרא|ל}} אבל אם אמר {{פתש|ב}} [{{באר הגולה|סו|•}} כל] קרקעות הכל {{באר היטב|כו}} בכלל {{סמע|סב}} {{שך|ד}} אפי' בתים) (טור סכ"ב בשם רבינו יונה) {{באר הגולה|ס}} </small>אמר ליה נכסים אפי' גנות ופרדסים {{סמע|סג}} אבל לא בתים ועבדים {{סמע|סד}} ואם א"ל כל נכסים אפי' בתים ועבדים {{שך|ה}} {{באר הגולה|ע}} וכל המטלטלים {{באר הגולה|סט|•}} הידועים לו ואפי' תפילין שבראשו בכלל המכר {{ביהגרא|לא}} <small>(ודוקא שאמר כל נכסי {{סמע|סה}} {{שך|ו}} אבל [אם] אמר {{באר היטב|כז}} נכסי דבי פלניא לא מכר לו המטלטלין שקנה מאותו פלוני דאין מטלטלין נקראים על שם המוכר) (טור בשם הר"י)</small>:
{{באר הגולה|פ}} האומר לחבירו שדה ראובן אני מוכר לך וכיון שבא הלוקח להשתמש בה אמר ליה המוכר אינו זו השדה שהיתה של ראובן אלא כך היא קרויה ולעולם לא היתה לו אלא זו שהיתה של ראובן ולקחתיה ממנו והיא שמכרתי לך {{סמע|סו}} {{באר הגולה|צ}} על המוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה זוכה הלוקח בזו שכל העם קורין אותה של ראובן:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/ריט
{{מרכז|'''סימן ריט'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''כיצד מסיימין המצרים ואם לא סיים אותם''' ובו ו"ס:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} האומר לחבירו {{סמע|א}} שדה פלוני אני מוכר לך קנה כולה אפי' היא גדולה הרבה אע"פ שלא סיים המצרים כ"ז שאין מצר מפסיק: <small>הגה {{ביהגרא|ב}} מצר לו מצר מזרחי ומערבי ולא הזכיר צפוני ודרומי {{סמע|ב}} קנה כל {{באר היטב|א}} השדה ולא אמרינן שלא יקנה {{סמע|ג}} רק {{באר היטב|ב}} תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב ({{באר הגולה|ב}} טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ולא מצר מצר רביעי קנה השדה כולה אבל {{סמע|ד}} מצר הרביעי לא קנה {{באר היטב|ג}} <small>(כיצד) </small>אם היה {{סמע|ה}} {{באר היטב|ד}} מובלע בין המצרים ואין עליו {{באר הגולה|ד|•}} רכב של דקלים ואין בו ט' קבין קנה אף המצר הרביעי {{באר הגולה|ד}} ואם לא היה מובלע ויש עליו רכב של דקלים או שיש בו ט' קבין לא קנהו היה מובלע ויש עליו רכב דקלים או שיש בו ט' קבין או שלא היה מובלע ואין עליו רכב של דקלים ואין בו ט' קבין הרי הדבר מסור לב"ד כפי מה שיראה לאיזה דרך {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ה}} שדעתן נוטה יעשו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{שך|א}} {{באר הגולה|ו}} מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אם היה הארוך של איש אחר {{סמע|ו}} לא קנה מן הארוך אלא כנגד {{באר היטב|ה}} הקצר {{סמע|ז}} {{באר הגולה|ז}} ואם היה של שנים קנה כנגד ראש {{באר היטב|ו}} תור <small>({{ביהגרא|ד}} וי"א דאפילו באיש אחד {{סמע|ח}} קנה באלכסון כראש תור) (טור בשם הרא"ש ובשם ה"ר יונה)</small>:
 
{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ט}} {{באר הגולה|ח}} סיים לו את הזויות בלבד ולא מצר לו את המצר של כל רוח או שסיים לו ב' מצרים {{סמע|י}} {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|ה}} כמין גאם {{ביהגרא|ו}} <small>(זה כנגד זה) </small>או שסיים לו {{סמע|יא}} חלק מכל רוח ורוח ה"ז לא קנה את כולה אלא יקנה ממנה כפי מה שמצר לו וכפי {{שך|ב}} מה {{באר היטב|ז}} שיראו הדיינים:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|י}} היה מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום {{סמע|יב}} צריך שיכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות ומצר שמעון משתי רוחות:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|כ}} היה לו שדה ומכר מקצתו לשמעון לצד מערב ומצד מזרח עכב לעצמו ומצר לו מצר מערב ולא מצר לו מצר מזרח אלא כתב {{סמע|יג}} מצר מזרח דמינה {{באר היטב|ח}} פליגא או דמינה פסיקא אם כתב לו ואילין מצרנהי {{סמע|יד}} קנה {{באר היטב|ט}} חצי השדה ואם לא כתב לו כן לא קנה אלא {{סמע|טו}} {{באר היטב|י}} ט' קבין:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רכ
{{מרכז|'''סימן רכ'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המוכר את הספינה וקרון וצמד בקר ופרה וחמור ושפחה.''' ובו יח סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} המוכר את הספינה מכר {{סמע|א}} את התורן <small>(פי' עץ גבוה שתולין עליו הנס והנס וילון התלוי בתורן נגד הרוח) {{סמע|ב}} </small>ואת הנס {{סמע|ג}} ואת העוגנין <small>(פירוש ברזל כעין מזלג המעגן ומעכב הספינה) </small>ואת כל המשוטין המנהיגים אותה {{ביהגרא|א}} <small>(ובכלל זה החבלים שמושכין בהן הספינות לנמל) (המגיד פכ"ז דמכירה) {{סמע|ד}} {{ביהגרא|ב}} </small>ואת הכבש <small>(פי' גשר) {{באר הגולה|ב}} </small>והאסכלא שעולים בה לספינה ויורדים עליה {{סמע|ה}} ואת בית {{באר היטב|א}} המים שבתוכה {{סמע|ו}} {{באר היטב|ב}} אבל לא מכר את הספינ' הקטנה {{ביהגרא|ג}} בין שהיא עשויה לילך בה ליבשה בין שהיא עשויה לצוד בה דגים ולא את העבדים המשמשין בה ולא את {{באר הגולה|ג|•}} המרצופים ולא את הסחורה שבתוכה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולם מכורים:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות {{באר הגולה|ד}} בזמן שאינם קשורות עמו מכר את הפרדות לא מכר את הקרון: <small>הגה {{ביהגרא|ד}} היו קשורין זה בזה מכר הקרון מכר הפרדות {{סמע|ז}} מכר הפרדות לא מכר {{באר היטב|ג}} הקרון (טור)</small>:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ה}} י"א דה"מ במוכר {{סמע|ח}} אבל במשכיר את הקרון השכיר גם הפרדות אע"פ שאינם קשורות עמו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ט}} {{שך|א}} {{באר הגולה|ו}} מכר את {{באר היטב|ד}} הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד {{ביהגרא|ה}} אפילו במקום {{סמע|י}} שקורין [{{באר הגולה|ז}} מקצתן] לצמד בקר: הגה {{ביהגרא|ו}} ודוקא שאינן קשורין ביחד אבל אם קשורין ביחד מכורים (טור בשם הר"י הלוי והמגיד פרק כ"ז דמכירה {{באר הגולה|ח}} ונ"י פרק הספינה):
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ט}} המוכר את העול {{סמע|יא}} מכר את {{באר היטב|ה}} הפרה מכר את הפרה לא מכר את העול {{ביהגרא|ז}} <small>(ויש חולקין וסבירא להו דמכר העול לא מכר פרה (טור בשם הראב"ד) וכן נראה לי עיקר)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|י}} מכר את העגלה מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את העגלה {{ביהגרא|ח}} <small>(ויש חולקין כמו שנתבאר):</small>
 
{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|כ}} המוכר את החמור {{סמע|יב}} מכר את המרדעת <small>(פי' כעין אוכף שמניחין על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם) </small>ואת האוכף <small>(פי' כלי עץ נתון על המרדעת לרכיבה או כדי למנוע חכוך המשאוי) {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ל}} </small>אע"פ שאינם עליו אבל {{באר הגולה|מ}} לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים {{באר הגולה|נ}} {{סמע|יג}} ואפי' היו עליו בשעת המכר {{סמע|יד}} {{ביהגרא|י}} <small>(אא"כ א"ל הוא וכל מה {{באר היטב|ו}} שעליו מכור לך) (טור בשם הרי"ף ור"י והרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|ס}} בכל אלו הדברים {{סמע|טו}} אין הדמים {{באר היטב|ז}} ראי' {{סמע|טז}} שאם טעה בכדי שהדעת {{באר היטב|ח}} טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל מוכר ולוקח {{באר הגולה|ע}} ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח שזה מתנה נתן לו: <small>הגה {{שך|ב}} {{באר היטב|ט}} {{ביהגרא|יא}} ודווקא במקום שקורין לבקר בקר ולצמד צמד אבל אם רוב בני אדם {{סמע|יז}} קורין לצמד בקר אז אמרינן הדמים מודיעים (טור בשם הרמ"ה) {{ביהגרא|יב}} ואם כל בני אדם קורין לצמד בקר {{ביהגרא|יג}} ולצמד לבד מפרשים צמד לבד אפי' בלא הודעת דמים הכל מכור (שם) {{ביהגרא|יד}} וי"א הא דאמרינן מכר בקר לא מכר הצמד היינו בסתם דאימור לשחיטה זבניה אבל אם {{באר הגולה|יח|•}} לרדיא מכר הצמד עם הבקר (שם בשם הרמ"ה הכל בטור)</small>:
 
{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|פ}} המוכר את השפחה מכר כלים שעליה אפי' הם מאה אבל לא מכר השיריים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את {{סמע|יח}} הקטליאות <small>(פי' חוטין שעורכין בהן גרגירי זהב וקושרין אותן על הצוואר בדוחק) </small>שבצוארה ואם א"ל שפחה וכל מה שעלי' הרי כולם מכורים אפי' יש עליה כלים של מאה מנה:
 
{{אות סעיף|י}} האומר לחבירו {{באר הגולה|צ}} שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר לו את הולד {{ביהגרא|טו}} <small>(וי"א דאפי' מכר לו {{סמע|יט}} שפחה {{פתש|א}} ופרה {{באר היטב|י}} סתם {{קצהח|א}} אם הם מעוברות הולד מכור) (טור בשם הרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|יא}} {{באר הגולה|ק}} שפחה מניקה אני מוכר לך {{באר הגולה|ר}} פרה מניקה אני מוכר לך {{סמע|כ}} לא מכר לו את {{באר היטב|יא}} הולד חמורה מניקה אני מוכר לך מכר לו את הסייח <small>(פי' חמור קטן) </small>שאין אדם קונה חמור לחלבה:
 
{{אות סעיף|יב}} {{ביהגרא|טז}} {{באר הגולה|ש}} האומר לחבירו ראש עבד זה או ראש חמור זה אני מוכר לך ה"ז מכר חציו וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו א"ל יד עבד זה או יד חמור זה אני מוכר לך {{סמע|כא}} משמנים ביניהם <small>(פי' לשון שומא כלומר שישומו אותו אבר שמכר לאיזה מלאכה הוא ראוי ולפי שוויו יטול) </small>וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו:
 
{{אות סעיף|יג}} {{באר הגולה|ת}} {{ביהגרא|יז}} אמר ליה ראש פרה אני מוכר לך לא מכר אלא הראש בלבד שהרי ראשה נמכרה תמיד בבית המטבחיים:
 
{{אות סעיף|יד}} {{באר הגולה|א}} המוכר את {{באר היטב|יב}} הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את {{באר הגולה|ב}} הריאה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הריאה אבל בבהמה דקה {{סמע|כב}} מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הריאה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הריאה:
 
{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|ג}} אין דברים אלו אמורים אלא במקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג ידוע הכל הולך אחר המנהג:
 
{{אות סעיף|טז}} {{באר הגולה|ד}} המוכר את הבור לא מכר מימיו {{סמע|כג}} מכר {{באר היטב|יג}} אשפה מכר זבלה {{ביהגרא|יח}} <small>(וי"א מכר בור מכר מימיו (טור בשם רשב"ם והרא"ש) {{ביהגרא|יט}} מכר מים וזבל לא מכר הבור והאשפה) (שם בשם רמב"ם)</small>:
 
{{אות סעיף|יז}} {{באר הגולה|ה}} מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים:
 
{{אות סעיף|יח}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|כ}} י"א דה"ה איפכא מכר יונים מכר שובך מכר דבורים מכר כוורת בד"א שפירש שמכר כל פירות השובך והכוורת {{באר הגולה|ז}} בלי שיור אבל אם מכר סתם פירות הכוורת {{סמע|כד}} לא מבעי' שלא מכר הכוורת אלא אף הדבורי' לא מכר כולם {{באר הגולה|ח}} אלא יקח הלוקח ג' נחילים <small>(פי' ג' חבורות הנולדות ראשונה שכן דרך הכוורת שבתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילדות ומביא כוורת חדש ומכניסן לתוכו וכן לסוף ט' או י' ימים וכו' רשב"ם) </small>הראשונים ומכאן ואילך {{סמע|כה}} נוטל נחיל ומניח נחיל כדי שתתיישב הכוורת {{באר הגולה|ט}} ואם מכר סתם {{סמע|כו}} פירות השובך אינו יכול ליטול כל הגוזלות שילדו בו מעתה מפני שהאמהו' בורחות נמצא שהחריב כל השובך אלא מניח מהם כדי ליישב השובך וכמה מניח {{סמע|כז}} אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת הפירות מניח בריכה <small>(פי' דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חדש זכר ונקבה וכל שני ולדות נקראו בריכה) </small>ראשונ' שיולידו האמהות כדי שיצטוותו האמהות עם הבריכה הראשונה ועם הבנות שעמהם ומניח ממה שיולידו הבנות ב' בריכו' כדי שיצטוותו הבנות עם שתי בריכות שיולידו וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונה של אמהות הרי אלו שלו: <small>הגה {{ביהגרא|כא}} בכל דברים אלו אין חלוק בין מכר למתנה {{סמע|כח}} אע"ג דלענין דברים {{באר היטב|יד}} המחוברים יש חלוק {{סמע|כט}} {{ביהגרא|כב}} כמו שנתבאר לעיל סרט"ו סעיף ו' לענין מטלטלין אין חילוק (טור בשם {{באר הגולה|י}} רשב"ם)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רכא
{{מרכז|'''סימן רכא'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''מוכר שאמר במאתי' ולוקח אומר במנה''' ובו סעיף א':}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{סמע|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} המבקש {{באר היטב|א}} לקנות מחבירו מקח מוכר אומר במאתים אני מוכר לך והלוקח אומר איני לוקח אלא במנה והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ אינו נותן אלא מנה ואם הלוקח הוא שבא ומשך החפץ סתם חייב ליתן ק"ק: <small>הגה {{קצהח|א}} {{ביהגרא|א}} היה בתחילה {{באר היטב|ב}} קציצה ביניהן {{סמע|ב}} וחזר אחד וחזרו ומשכו סתם אמרינן ודאי על קציצה הראשונה קנו (נ"י פרק האומנין)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רכב
{{מרכז|'''סימן רכב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שנים חלוקים על המקח ושאד טענות שבין המוכר והלוקח.''' ובו ד' סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{נתיבותב|א}} {{קצהח|א}} {{באר הגולה|א}} {{באר היטב|א}} נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אימתי {{סמע|א}} בזמן {{נתיבותח|א}} שהמקח יוצא מתחת ידו {{באר הגולה|ב|•}} אבל אם אין המקח יוצא מתחת ידו {{סמע|ב}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{קצהח|ב}} {{נתיבותב|ב}} {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|א}} הרי הוא {{באר היטב|ב}} {{פתש|א}} עד א' בלבד ודינו בעדות זו כדין כל אדם {{קצהח|ג}} שהרי {{נתיבותב|ג}} אינו נוגע בעדותו {{קצהח|ד}} <small>(לא שנא נקט זוזי מחד לא שנא נקט זוזי משנים ואמר שאחד מהם נתן לו בעל כרחו (טור) {{נתיבותח|ג}} {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ג}} ולפיכך אם נטל הדמים משנים ונטל מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו ולא ידע ממי נטל מדעתו וממי נטל בעל כרחו {{סמע|ד}} בין שהיה המקח בידו בין שהיו שניהם תופסים בו אין כאן עדות כלל וכל אחד מהם נשבע כתקנת חכמים בנקיטת חפץ ונוטל חצי המקח וחצי הדמים</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ד}} הלוקח מאחד מחמשה בני אדם {{שך|ג}} וכל אחד מהם {{נתיבותח|ד}} תובע אותו ואומר אני הוא בעל המקח והוא אינו יודע ממי מהם לקח {{סמע|ה}} {{שך|ד}} {{נתיבותח|ה}} {{באר היטב|ג}} מניח {{נתיבותח|ו}} דמי המקח ביניהם ומסתלק {{ביהגרא|ב}} ויהיו הדמים {{שך|ה}} {{נתיבותב|ד}} מונחים {{באר היטב|ד}} {{באר הגולה|ו|•}} בבית דין עד שיודו או עד שיבא אליהו {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ז}} {{קצהח|ה}} {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|ג}} ואם הוא חסיד {{שך|ו}} נותן דמים לכל {{באר היטב|ה}} א' וא' כדי לצאת ידי שמים:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ו}} לקח מקח מאחד מחמשה בני אדם וכפר בו {{קצהח|ו}} ונשבע על שקר ועשה תשובה והרי הוא רוצה לשלם וכל א' ואחד תובע אותו ואומר אני הוא שכפרת בי ונשבעת על שקר והוא אומר איני יודע {{שך|ז}} {{נתיבותח|ח}} חייב לשלם לכל אחד ואחד {{סמע|ז}} מפני שעבר {{באר היטב|ו}} עבירה:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ד}} {{באר הגולה|ז}} הרי שטען על חבירו ואמר מכרת לי והוא אומר לא מכרתי או מכרתי ולא נתת לי הדמים או שטען הלוקח ואמר שנתן הדמים ועדיין לא משך או משכתי {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ט}} ולא {{באר היטב|ז}} ראיתי חפץ זה והמוכר אומר לו הודעתיו לך או שאמר אחד מהם תנאי היה בינינו והאחד אומר לא היה תנאי כלל {{באר הגולה|ח}} בכל אלו הטענות וכיוצא בהם המוציא מחבירו עליו הראי' לא היתה שם ראיה נשבע הכופר שמבקשים להוציא מידו שבועת היסת ואם הודה {{סמע|ט}} במקצת הטענה ישבע או שיש עליו עד אחד נשבע שבועת התורה כשאר הטענות כולן: <small>הגה {{ביהגרא|ה}} יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר {{סמע|י}} {{שך|ח}} {{נתיבותח|י}} {{פתש|ב}} אני הלוקח {{באר הגולה|ט}} {{באר היטב|ח}} נאמן (הגהות מיימוני פ' ט' מאישות)</small>:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רכג
{{מרכז|'''סימן רכג'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המחליף פרה בחמור יילדה או מי שיש לו ב' עבדים או ב' שדות''' ובו ה סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{נתיבותב|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} המחליף פרה בחמור ומשך בעל הפרה את החמור ועדיין הפרה בביתו וילדה {{נתיבותב|ב}} {{פתש|א}} וטען בעל הפרה שילדה קודם שמשך החמור ובעל החמור אומר {{קצהח|א}} אחר משיכת החמור ילדה {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} וכן המוכר שפחתו {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ב}} וקבל המעות וילדה המוכר אומר שילדה קודם שקבל המעות והלוקח אומר אח"כ ילדה {{סמע|ב}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|ב}} {{נתיבותב|ג}} אפי' אם הלוקח טוען ברי והמוכר טוען שמא {{באר הגולה|ג}} על הלוקח להביא ראיה אפי' אין הפרה והשפחה ברשות מוכר {{שך|ג}} {{פתש|ב}} אלא עומדת {{באר היטב|א}} באגם {{באר הגולה|ד}} ואם לא הביא ראיה {{נתיבותח|ג}} {{נתיבותב|ד}} {{סמע|ג}} ישבע המוכר על ולד הפרה {{ביהגרא|ג}} בנקיטת {{באר היטב|ב}} חפץ {{סמע|ד}} {{ביהגרא|ד}} ועל ולד השפחה {{ביהגרא|ה}} ישבע {{באר היטב|ג}} היסת {{סמע|ה}} {{נתיבותב|ה}} {{קצהח|ב}} {{ביהגרא|ו}} ואם {{נתיבותח|ד}} {{באר הגולה|ה|•}} הלוקח {{באר היטב|ד}} מוחזק על המוכר להביא ראיה:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ו}} זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע ואינו ברשות אחד מהם {{באר הגולה|ה}} על {{נתיבותח|ה}} הלוקח להביא {{באר היטב|ה}} ראיה {{נתיבותב|ו}} <small>(וי"א דאפילו {{נתיבותח|ו}} התובע טוען ברי והנתבע שמא) (טור) {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ז}} </small>ויש מי שאומר שיחלוקו:
 
{{אות סעיף|ג}} {{באר הגולה|ז}} זה אומר ברשותי ילדה {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ז}} והאחר שותק זכה הטוען בולד:
 
{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|ח}} מי שהיו לו שני עבדים גדול וקטן או שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדולה לקחתי והמוכר אומר קטנה היא שלקחת על הלוקח להביא ראיה {{סמע|ח}} {{שך|ד}} או ישבע המוכר היסת שלא מכר אלא קטן {{סמע|ט}} {{באר הגולה|ט}} ואם היתה שם {{נתיבותח|ח}} הודאת מקצת ישבע שבועת התורה על המטלטלים ויגלגל עליהם הקרקעות:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|י}} אמר הלוקח גדול לקחתי והמוכר שותק זכה הלוקח בגדול {{ביהגרא|ט}} ואם אמר המוכר איני יודע {{באר הגולה|כ}} על הלוקח להביא ראיה או ישבע המוכר היסת שאינו יודע {{שך|ה}} {{ביהגרא|י}} ואין לזה אלא {{באר היטב|ו}} קטן:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רכד
{{מרכז|'''סימן רכד'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המחליף פרה בחמור או שקנה ונמצא נקב בבית הכוסות''' ובו ב סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|א}} כל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה כיצד המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך החמור {{סמע|א}} עד שמת {{באר היטב|א}} החמור {{סמע|ב}} {{נתיבותח|א}} {{פתש|א}} על בעל החמור להביא ראיה שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה {{נתיבותח|ב}} {{ביהגרא|ב}} וי"א דעל בעל הפרה להביא ראיה דמאחר שקנה החמור בכל מקום שהוא {{סמע|ג}} הרי היה ברשות בעל {{באר היטב|ב}} הפרה ועליו להביא ראיה כמו שיתבאר בסמוך לענין טבח (טור בשם הרא"ש) {{ביהגרא|ג}} ואם אינו מביא ראיה {{קצהח|א}} ישבע המוכר {{סמע|ד}} שלא {{נתיבותח|ג}} ידע המומין אלו ופטור (מרדכי פרק המדיר) ראובן החליף עם שמעון סוס ביין וכאשר משך שמעון הסוס בא עכו"ם ולקחו ממנו ואמר שהסוס נגנב ממנו ורוצה שמעון להחזיק ביין שבידו {{ביהגרא|ד}} אם ראובן מודה שנגנב הסוס הוי מקח טעות ויוכל שמעון להחזיק מה שבידו {{ביהגרא|ה}} אבל אם ראובן אינו מודה אמרינן {{סמע|ה}} העכו"ם משקר וצריך לתת היין לראובן (מרדכי פרק הזהב ותשובת מיימוני דקנין סימן ו')</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ב}} מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ונקבה אותו נקב מפולש אם נמצא עליה קורט דם בידוע שזו נטרפה קודם שחיטה {{סמע|ו}} לפיכך אם {{באר היטב|ג}} הגליד <small>(פי' עור דק שעלה על המכה ערוך ורש"י פירש קרושט"א) </small>פי המכה {{סמע|ז}} בידוע שזו נטרפה שלשה ימים קודם שחיטה {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ד}} לא הגליד פי המכה הרי זה ספק {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ה}} ועל הטבח להביא ראיה שקודם לקיחתו נטרפה {{קצהח|ב}} שהרי ברשותו נולד הספק {{באר הגולה|ג}} ואם לא הביא ראיה {{סמע|י}} ישלם הדמים למוכר:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רכה
{{מרכז|'''סימן רכה'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''אם קבל עליו כל אונס שאירע או התנה בפירוש שלא יהיה עליו אחריות''' ובו ו סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} כל המוכר {{ביהגרא|א}} קרקע או עבד או מטלטלין הרי זה חייב באחריותן כיצד אם בא אחד והוציא המקח מיד הלוקח {{סמע|א}} {{נתיבותח|א}} {{נתיבותב|א}} מחמת המוכר חוזר הלוקח ונוטל {{נתיבותח|ב}} {{סמע|ב}} כל {{באר היטב|א}} הדמים שנתן מן המוכר שהרי נלקח המקח מחמתו {{פתש|א}} כך הדין בכל ממכר אע"פ שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם {{סמע|ג}} {{שך|א}} {{נתיבותב|ב}} אפילו {{נתיבותח|ג}} מכר הקרקע {{באר היטב|ב}} בשטר {{באר הגולה|ב}} ולא הזכיר בו אחריות ה"ז חייב באחריות שאחריות שלא נזכר {{סמע|ד}} {{נתיבותב|ג}} טעות סופר הוא:
 
{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ג}} בד"א כשהוציא המקח מיד {{נתיבותב|ד}} הלוקח {{נתיבותח|ד}} בב"ד של ישראל {{סמע|ה}} {{פתש|ב}} כגון שהיה המקח מטלטלין והיו גנובים או גזולין או שהיתה הקרקע גזולה או שבא בעל חוב של מוכר וטרפה מיד הלוקח והכל בב"ד של ישראל אבל אם עכו"ם הוא שהוציא המקח מהלוקח {{סמע|ו}} {{פתש|ג}} {{ביהגרא|ב}} בין בדין {{באר היטב|ג}} המלך בין בערכאות שלהם אין המוכר חייב באחריותו ואע"פ שהעכו"ם {{באר היטב|ד}} טוען שהמוכר גנב חפץ זה או גזלו ממנו {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ה}} {{נתיבותב|ה}} והביא עידי עכו"ם על כך אין המוכר חייב כלום שזה אונס הוא {{קצהח|א}} ואין המוכר חייב באחריות אונס:
 
{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ד}} בד"א בשלא התנה עמו {{סמע|ח}} אבל אם {{באר היטב|ה}} התנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם {{באר הגולה|ה}} אפי' בא עכו"ם וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ד}} אבל אם נפסק הנהר שהי' משקה אותה {{סמע|ט}} {{ביהגרא|ה}} או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה {{ביהגרא|ו}} או שבאה זועה והשחית אותה ה"ז פטור {{שך|ב}} {{באר היטב|ו}} שאלו וכיוצא בהן {{באר היטב|ז}} אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה {{באר הגולה|ז}} וה"ה לכל תנאי ממון שאומדים דעת המתנ' ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה בעת שהתנה:
 
{{אות סעיף|ד}} {{סמע|י}} {{באר הגולה|ח}} מעשה באחד ששכר מלחים להביא שומשמים למקום פלוני והתנה עמהם שהם חייבים בכל אונס שיארע להם עד שיגיעו השומשמים למקום פלוני ונפסק הנהר שהיו מוליכים בו ואמרו חכמים זה אונס שאינו מצוי ואין חייבין להוליך השומשמים על גבי בהמה עד אותו מקום וכן כל כיוצא בזה:
 
{{אות סעיף|ה}} {{באר הגולה|ט}} {{שך|ג}} אם התנה המוכר {{פתש|ד}} בפירוש שלא יהיה עליו אחריות {{סמע|יא}} אפילו אם נודע בודאי שהיתה גזול' והוציאה הנגזל מיד הלוקח אין המוכר חייב {{ביהגרא|ז}} ואצ"ל שאם בא ב"ח וטרפה שאינו מחזיר לו כלום שכל תנאי שבממון קיים:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|ח}} המוכר לחבירו מרתף של יין והתנו ביניהם שלא יהיה אחריות על המוכר רק אם תשבר חבית או תשפך בלבד ולא יהיה אחריות על הלוקח אלא לענין הטעם בלבד כגון אם יחמיץ אם אח"כ לא אירע כי אם {{סמע|יב}} {{נתיבותח|ו}} {{נתיבותב|ו}} {{פתש|ה}} אונס {{באר היטב|ח}} ניסוך {{באר הגולה|כ}} הוא על המוכר:
 
תחילתדףכאן חושן משפט/רכו
{{מרכז|'''סימן רכו'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''המוכר שדה שלא באחריות או יצא עליו קול ערעור''' ובו ו סעיפים:}}}}
 
{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא לוי והוציאה מיד שמעון {{סמע|א}} {{ביהגרא|א}} אם {{באר היטב|א}} {{קצהח|א}} רצה {{נתיבותח|א}} ראובן לעשות דין עם לוי עושה ואין לוי יכול לומר {{פתש|א}} מה לי {{באר היטב|ב}} ולך והרי אין עליך אחריות שהרי ראובן אומר לו אין רצוני {{סמע|ב}} {{שך|א}} {{נתיבותב|א}} שיהיה לשמעון {{סמע|ג}} {{נתיבותח|ב}} תרעומת עלי שהפסיד בגללי {{ביהגרא|ב}} {{סמע|ד}} {{פתש|ב}} <small> (אבל אם נתן לו {{נתיבותח|ג}} במתנה לא יוכל לטעון בעדו דהא ליכא כאן תרעומת) (ב"י בשם הרשב"א)</small>:
 
{{אות סעיף|ב}} {{סמע|ה}} {{באר הגולה|ב}} ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר ולקחה משמעון באחריות ובא ב"ח של ראובן לטרוף אותה ממנו {{באר הגולה|ג}} אינו יכול לחזור על שמעון {{סמע|ו}} שאע"פ שלא קיבל עליו אחריות לשמעון {{פתש|ג}} אחריות עצמו קבל שלא יהי' הוא המוכר והוא המוציא לעצמו {{באר הגולה|ד}} אבל אם בא {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ד}} ב"ח של יעקב אביו וטרפה מיד ראובן חוזר וגובה כל הדמים משמעון:
 
{{אות סעיף|ג}} {{שך|ב}} {{באר הגולה|ה}} המוכר שדה לחבירו שלא באחריות {{סמע|ח}} חייב {{קצהח|ב}} באחריות דנפשיה {{ביהגרא|ג}} ודוקא בזכות שיש לו {{נתיבותח|ה}} בשעת מכירה אבל אם בא לו זכות {{פתש|ד}} לאחר {{באר היטב|ג}} מכאן חוזר עליו:
 
{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ט}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|ו}} {{באר הגולה|ו}} אפוטרופסים {{באר היטב|ד}} שמכרו בנכסי יתומים לא אמרי' דאחריות דנפשייהו קבילו:
 
{{אות סעיף|ה}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|ז}} המוכר קרקע לחבירו {{ביהגרא|ד}} ואחר שקנה הלוקח {{ביהגרא|ה}} בא' מהדרכים שקונים בהם {{סמע|י}} קודם שישתמש בה יצאו עליו מערערין ה"ז יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנה בו ובאו התובעים לפיכך יבטל המקח {{ביהגרא|ו}} ויחזיר המוכר את {{באר היטב|ה}} הדמים ויעשה דין עם המערערים ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא {{ביהגרא|ז}} ואפי' {{נתיבותח|ז}} דש אמצר שלה ועירבו עם הארץ אינו יכול לחזור בו אלא עושה דין עם המערער ואם הוציאה מידו בדין יחזור על המוכר כדין כל הנטרפין: <small>הגה {{ביהגרא|ח}} כל זה מיירי {{סמע|יא}} {{נתיבותח|ח}} בערעור שלא נתברר עדיין {{באר היטב|ו}} לגמרי אבל ב"ד רואין שיש אמתלא בדברי המערער אבל אם לא יצא רק קול בעלמא אפי' לא נתקיים המקח לגמרי לא יכול לבטל המקח בשביל דברים בעלמא (טור) {{סמע|יב}} {{באר הגולה|ח|•}} {{נתיבותח|ט}} {{ביהגרא|ט}} ואם {{באר היטב|ז}} חזר הלוקח מחמת ערעור {{נתיבותב|ב}} אע"פ שנתבטל הערעור אח"כ נתבטל המקח ושניהן יכולין לחזור בו אם בא ערעור על השדה מחמת שהמוכר {{ביהגרא|י}} היה חייב לאחרים והמוכר אומר שיש לו שוברים על החובות מקרי ערעור {{סמע|יג}} {{נתיבותח|י}} ויכול הלוקח לחזור בו וא"צ לקנות דבר ולשמור שוברו לעולם (שם בשם הרא"ש)</small>:
 
{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|יא}} אסור למכור לחבירו קרקע או מטלטלין שיש עליו עסק ודין עד שיודיעו שאע"פ שהאחריות עליו אין אדם רוצה שיתן מעותיו וירד לדין ויהיה נתבע מאחרים:

גרסה אחרונה מ־15:28, 27 ביוני 2024

ניסוי נוסף

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=משתמש:עמד/ארגז_חול&oldid=486944"