ספר המקנה/קידושין/לד/ב

ספר המקנה קידושין לד ב

דף ל"ד ע"ב

בתוס' ד"ה ואנא אמינ' טפלי' חייבין וכו'. וא"ת כיון דלא נילוף חיוב' דהקהל וכו' דטפלין מעלי מנשים וכו'. דבריהם אינם מובנים דההוא ק"ו הוי מצי למילף לכל התורה כולה דקטנים פטורות ונשים חייבות ודוחק לומר דבאמת ה"א דבכל התורה קטני' חייבי' ותו דא"כ גבי מצה נמי נימא הכי דנילוף נמי דקטני' חייבין ואין לומר דפטורין מהקיש' דכל שישנו וכו' דאדרבה נימא דכיון דאיתנהו קטני' בעשה דמצה איתנהו נמי בלא תאכל חמץ ולולי דברי התוספות היה נראה לי לענ"ד דוודאי האי ק"ו ק"ו אלימא הוא והא דאיצטרך למימר דהוי שני כתובי' היינו משום דהוי מצי למימר דנהי דלנשי' גופייהו לא איצטרך דהא הוי ק"ו מטפלי' מ"מ נראה דבאמת לא שייך חיובא בטף כדאמר בעלמא טף למה באין כדי ליתן שכר למביאהן ר"ל דלא שייך חיובא אקטן אלא חיוב הוא על האב להביאו. ולפ"ז י"ל כיון דכתיב האנשים והנשים והטף היינו דכמו שמוטל על האב להביא את בנו ה"נ מוטל על האם להביא בנה והיינו דקאמר סתמא למביאהן. ולפ"ז י"ל דלהאי מצוה גופא איצטרך נשי' שאף הן מצוות על הטף כמו האנשים דזה לא נדע מקל וחומר הא מצינו בפדיון הבן שהאב מחוייב לפדות וכן במילה והנשים פטורות לפדות ולמול את בניהם אלא כיון דמ"ע הוא להביא את הטף נילף ממצה דנשים חייבות דליכא למימר דסד"א דנילוף ראי' ראי' מעולת ראי' דקיי"ל דגז"ש שאינו מופנה למידין ומשיבין וה"נ איכא למיפרך מה לעולת ראי' שנשים פטורות אבל הכא שהנשים חייבות בעצמן מק"ו דטפלין ה"נ חייבת במ"ע להביא את הטף נמצאת תרווייהו צריכי ק"ו דטפלין חייבין והקיש' דמצה והא דלא אמר לילף ממצה לחוד ואי משום ג"ש דראי' ראי' איכא למיפרך מה לראי' שכן לא כתיב ביה חיובא לטף. זה אינו דה"מ למידחי דהא גופא נילוף דטף חייבין בראיה שהאב צריך להביא בנו אבל כיון דאיכא כ"ש לנשים דחייבין בהקהל בק"ו מטף ובראי' כתיב בהדיא זכורך להוציא נשים שפיר איכא למיפרך. ובזה ממילא מתורץ מה שהקשה המהרש"א ז"ל דלפי האמת דא"צ הקהל לשני כתובי' דל"ל בהקהל חיובא לנשים הא נילף בק"ו דטפלי' ולפמ"ש אתי שפיר דלפי האמת נשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא ואיצטריך נשים בהקהל שהן חייבות להביא את הטף דזה לא ידעינן מק"ו כנ"ל. ודו"ק:

שם. בתוס' ד"ה ונילוף מת"ת וכו'. הוקש כבודם וכו'. בריטב"א ז"ל הוסיף על דבריהם דליכא למילף שאר מ"ע מכיבוד אב ואם דמדאיצטריך גבי איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולם חייבין בכבודי שאם אמר לו אביו חלל שבת לא ישמע לו ש"מ דעדיף משאר מצות עשה דהא בשבת איכא נמי בי' עשה ואפילו הכי ה"א דדחי על כרחך דאלים האי עשה משום דהוקש כבודם לכבוד המקום וליכא למילף שאר עשה מיניה ולכאורה קשה דהאיך אפשר לומר דעשה דמור' חשיב' טפי מעשה דת"ת דהא אמרינן בסוף פ' קמא דמגילה דגדול ח"ת יותר מכיבוד אב ואם שהרי לא נענש יעקב על י"ד שנה ששימש בבית עבר ונראה דמור' שאני דעדיפ' טפי מכיבוד והיינו דאמר התם שאמר לו אביו שחוט לי ובשל לי ולא אמר סתם שאם אביו צריך לאכול ישחוט לו ועיין מה שכתבנו לעיל בזה ולפמ"ש אתי שפיר דדוק' שאמ' לו דהוא בכלל מורא דלא יסתור דבריו כמ"ש לעיל ה"א שידחה שאר עשה משום דהוקש מוראו למורא המקום אבל כיבוד לא אשכחן בתורה דהוקש אף דקאמר לעיל דהוקש משום דכתיב כבד את ה' מהונך הוא מדברי קבלה ובזה באמת ת"ת עדיפא כדאשכחן ביעקב אבל מורא ה"א דעדיף טפי משום דהוקש בתורה לכבוד המקום כדאית' לעיל דף למ"ד ע"ב נאמר איש אמו ואביו תיראו וכו' ובזה נראה לי דאתי שפיר נמי הא דמקשה לר' יוחנן בן ברוקא וכו' מאי קושי' נימא דילפינן מפרי' ורבי' לחומר' ולסברת הריטב"א ז"ל אתי שפיר דכתבו התוספות בגיטין דף מ"א ע"ב דהא דכופין את רבו לשחררו אף על גב דהמשחרר עבדו עובר בעשה משום דפרי' ורבי' מצוה רבה אלמא דעדיפא משאר עשה וליכא למילף שאר עשה מיני' ועמ"ש לקמן בזה וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף