האלף לך שלמה/אורח חיים/קסו: הבדלים בין גרסאות בדף
(תיקונים) |
(+) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{מרכז|'''סימן קסו'''}} | {{מרכז|'''סימן קסו'''}} | ||
'''שאלותיו''' בגינה שבה זרעים אשר הם בתוך העיר והם יותר מבית סאתיים הנה מה שכתב רו"מ דמה דזרעים מבטלי מחיצתא הוי ספקא | '''שאלותיו''' בגינה שבה זרעים אשר הם בתוך העיר והם יותר מבית סאתיים. | ||
'''הנה''' מה שכתב רו"מ דמה דזרעים מבטלי מחיצתא הוי ספקא דדינא כמו שכתב הרא"ש בפ' עושין פסין וכיון דלדידן הוי רק כרמלית הוי ספקא דדיגא לא כן הוא כי אינו ספק רק ודאי אסור וכן משמעות לשון הטור והש"ע והמג"א כתב בס"ק י"ג דהו"ל כרמלית ואוסר החצר א"כ מוכח להדיא דאף בכרמלית אסור והרא"ש כתב רק בלשון וצ"ע וזה אינו מורה לומר דהוי ספקא דדינא רק שכתב דצריך עיון לחלק וליישב הדבר אבל לדינא מודה דהוי ודאי אסור ותדע דאם הוי ספקא דדינא הרי בנזדע מיעוטו אם אין בו אלא סאתיים מותר כתב הב"י סי' שנ"ח דהוי ב' לישני בש"ס ופסק הרא"ש והרמב"ם לקולא וא"כ אם הרא"ש בעצמו פסק בזה לקולא למה בזה פסק לחומרא בע"כ דאין זה מכה ספק רק ודאי אסור אך נראה דיש תקנה דיעשו צוה"ם בפרצה של הגינה ובזה הוי כסתום ואינו אוסר החצר ואם הם של נכרים נראה דאין אוסרין כיון דדירת נכרי כדירת בהמה ומה דנכרי אוסר הוי רק שמא ילמד ממעשיו ובזרעים לא שייך זה לכך דוקא במקום שבותו אוסרים זרעים ולא בשל נכרים ודו"ק: | |||
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־15:17, 19 בדצמבר 2023
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שאלותיו בגינה שבה זרעים אשר הם בתוך העיר והם יותר מבית סאתיים.
הנה מה שכתב רו"מ דמה דזרעים מבטלי מחיצתא הוי ספקא דדינא כמו שכתב הרא"ש בפ' עושין פסין וכיון דלדידן הוי רק כרמלית הוי ספקא דדיגא לא כן הוא כי אינו ספק רק ודאי אסור וכן משמעות לשון הטור והש"ע והמג"א כתב בס"ק י"ג דהו"ל כרמלית ואוסר החצר א"כ מוכח להדיא דאף בכרמלית אסור והרא"ש כתב רק בלשון וצ"ע וזה אינו מורה לומר דהוי ספקא דדינא רק שכתב דצריך עיון לחלק וליישב הדבר אבל לדינא מודה דהוי ודאי אסור ותדע דאם הוי ספקא דדינא הרי בנזדע מיעוטו אם אין בו אלא סאתיים מותר כתב הב"י סי' שנ"ח דהוי ב' לישני בש"ס ופסק הרא"ש והרמב"ם לקולא וא"כ אם הרא"ש בעצמו פסק בזה לקולא למה בזה פסק לחומרא בע"כ דאין זה מכה ספק רק ודאי אסור אך נראה דיש תקנה דיעשו צוה"ם בפרצה של הגינה ובזה הוי כסתום ואינו אוסר החצר ואם הם של נכרים נראה דאין אוסרין כיון דדירת נכרי כדירת בהמה ומה דנכרי אוסר הוי רק שמא ילמד ממעשיו ובזרעים לא שייך זה לכך דוקא במקום שבותו אוסרים זרעים ולא בשל נכרים ודו"ק: