ספר האגור/הלכות סוכה: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} {{:ספר האגור/תתקנח}} {{:ספר האגור/תתקנט}} {{:ספר האגור/תתקס}} {{:ספר האגור/תתקסא}} {{:ספר האגור/תתקסב}} {{:ספר האגור/תתקסג}} {{:ספר האגור/תתקסד}} {{:ספר האגור/תתקסה}} {{:ספר האגור/תתקסו}} {{:ספר האגור/תתקסז}} {{:ספר האגור/תתקסח}} {{:ספר האגור/תתקסט}} {{:ספר האגור...") |
מ (added Category:סוכה using HotCat) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:סוכה]] | |||
גרסה אחרונה מ־23:30, 23 באוקטובר 2023
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות סוכה
(תתקנח) אין יוצאין לא בסוכה שתחת האילן ואם האילן צלתה מרובה מחמתו אז רואים אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלי אילן כשרה אפי' לא השפיל הענפים למטה לערב' עם הסכך של הסוכה אם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אין האילן אז צריך שישפיל הענפים ויערב' עם הסכך בענין שלא יהיו נכרים ויהיה הסכך רבה עליהן ומבטלן זהו לדעת ר"י. אבל ראבי"ה כתב אפי' אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלי האילן ואילן חמתו מרובה מצלתו אם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה שהרי הצל מן האילן ולא מן הסכה ל"ש אם האילן קודם ל"ש אם הסכה קודמת פסול כיון שענפי האילן מכוונין כנגד הסכך הכשר. אבל אם הענפים כנגד האויר שבין סכך הכשר כשרה הואיל וצל הכשר מרובה מן החמה שאפי' אם ינטל האילן יש שעור כשר להכשירו. וכ"כ הרמב"ן ומפני זה יש מחמירין שלא לעשות סוכה בבית למטה מן הגג אע"פ שהסירו הרעפי' כיון שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם אע"פ שיש אויר גדול בין העצים יותר מכדי העצים והר"ר יחיאל היה נוהג כשהיה עושה סכה תחת הגג היה מסיר הרעפים שהיה זוקף קנים מהסכך עד הגג כדי לערב שתי סככים יחד להיות הכל סכך אחד. ונ"ל שהוא מותר. ובעל העטור התירו מטעם אחר לה"ט:
(תתקנט) תבן ובטלו הוי מעוטא. כתב ראבי"ה דכל הני בטולים צריכים שיבטלו בפיו עד עולם וכן פירש ר"ח ורש"י פי' לשבעת ימי החג צריך בטול ודי מרדכי לפי דברי השר מקוצי יש להחמיר להסיר כל הלאטי"ש שעל הסכה אפי' שחמת' מרוב' מצלת' לפי שהן פוסלין כנגדן ומורי הר"א פרץ היה מצוה לשום ערבה עליהן. אי נמי לזקוף הערבה על הלטי"ש דליהוי כמו חבטן. ולמדנו מכאן העושה סוכתו בתוך ביתו א"צ להסיר רק הנסרי' ולא הלטי"ש וכן מצא ראבי"ה בתשובת ר"י שכשירה. וגם לא משום תעשה ולא מן העשוי כיון שנוטל הנסרים מעל הלטי"ש וכן השיב ר"י מרדכי:
(תתקס) הישן תחת המט' או תחת הכילה אם הוא גבוה יותר מעשרה טפחים ויש לה גג טפח חשוב כאהל ולא יצא. אבל אם אין לה גג רחב טפח או שיש לה גג ואינו גבוה י' טפחים שרי. והרי"ן גיאת תלה הכל בגג שאם יש לה גג טפח אפי' אינו גבוה י' טפחים אסור לישן תחתיה ואם אין לה גג שרי ואפי' גבוה עשרה ולא נהירא להרא"ש:
(תתקסא) הרי"ץ גיאת כתב סדין הפרוס תחת הסכה אם הוא לנוי לא פסל אא"כ היה מופלג מן הסכך עשרה טפחים ולא נהירא אל הרא"ש:
(תתקסב) בעל העטור כתב סכך תחת הסכה אפי' אין ביניהם אלא ארבעה טפחים פסולים וכ"כ ראבי"ה והר"ר זרחיה הלוי לוא נהירא אל הרא"ש:
(תתקסג) חבילה שהעלה ליבש ונמלך עליה לסככה פסולה. וכתב הר"ר יצחק קורקוז"ה שאין נתרת בהתרה אלא צריכה נענוע ויש אומרים שאף זו נתרת בהתרה:
(תתקסד) נעץ ארבע קונדיסין באמצע על הגג וסכך על גגה פסולה ולא חשיב לה כמחיצות ואם נעצו בשפת הגג וסכך עליהן כתב הרמב"ם דכשרה שרואין למחיצות הבית כאלו עולות למעלה וכ"כ שרירא גאון והרי"ן גיאת. אבל רב אלפס וראבי"ה והר"ר ישעיה פוסלין ולזה הסכים הרא"ש:
(תתקסה) צריך שלא יכסה כסוי עב מאד עד שלא יהו נראים הכוכבים ונצוצי השמש מתוכה. אבל בדיעבד אפילו עבה כבית כשרה. וכ"כ בעל היראים דאפי' לכתחלה יכול לעשות וכ"כ רבינו אפרים ובעל הדברות מכשיר בדיעבד ור"ת פסק שאם עשאה עבה מאד שאין המטר יכול לירד בה פסולה. והרא"ש לא הביא דבריו בפסקיו:
(תתקסו) בית המקורה בנסרים שאין עליה מעזיבה ובא להכשירה לשם סכה די במה שיפקפק פי' שיסיר כל המסמרים לשם עשיית סכה או שיטול מכל ב' נסרים אחד ויתן סכך כשר במקומה וכלה כשרה ואפי' תחת הנסרים והרמב"ם כתב ובלבד שלא יהא בהן ד' ולא נהירא להרא"ש לה"ט:
(תתקסז) א"ר הונא אמר שמואל סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ומן הצד בד' אמות ורב אמר בין מן הצדדים בין באמצע ד' אמות. ופסק ר"י ז"ל כשמואל רבינו ישעיה ובעל הדברות פסק כרב וכ"פ בה"ג והירושלמי מסייעו שבה"ל:
(תתקסח) היה גבוה מעשרים אמה ובנה בה אצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כול' ובו שעור הכשר סכה כשרה ופירש"י כשרה כל הסכה אפי' מן האיצטבא והלאה ופירש ה"ר ישעיה שאינו כשרה אלא על האיצטבא. והרא"ש הסכים לדעת רש"י:
(תתקסט) אם היא עגולה ויש בה כדי לרבע' שבעה על שבעה כשרה ואם היא עגולה ויושב סמוך לפתחא ואין בתוכה אלא ראשו ורובו ושלחנו חוצה לה. פסק רב אלפס וה"ג שלא יצא אבל הרי"ן גיאת והר"ר ישעיה והר"ר זרחיה הלוי פסקו שיצא. ולזה הסכים הרא"ש:
(תתקע) גזל עצים וסכך בהם אין לו עליו אלא דמי עצים אפי' לא שינה בהם ויוצא בה בדיעבד ובעל העטור כתב אם גזל עצים וסכך בהן ואינו רוצה ליתן דמיהן הרי זו גזולה לה"ט:
(תתקעא) פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר. פירש"י מפני הנשר שלא יהיו עליו נושרים על שלחנו ור"ת והגאונים פירשו מפני הנשר שלא ינשרו עליו והוי חמתה מרובה מצלתה וכיון דעל דעת כן עושה א"כ בדעתו שאם ינשרו עליו והסדין מחזיק רוצה הוא להכשיר בסדין והיא פסולה מאחר שהדבר המקבל טומאה מחזיק העלין התלושין. והנכון כפירש"י שבה"ל:
(תתקעב) אמר רבא ואינה נתרת אלא בצורת פתח פירש"י דאשתי' כהלכתה ושלישית אפי' טפח קאי והכי קאמר רבא הטפח ששנינו שמתיר בדופן שלישי אינה מתיר אא"כ עשאו לאותו צורת הפתח על פני כל הדופן כולו. ורבינו ישעיה ורבינו יהודה בר נתן פירשו באופן אחר שבה"ל:
(תתקעג) המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהים מן הארץ ב' טפחים פסולה. פי' דפחות מג' אמרי' לבוד מלמטה ולמעלה אם גבוהים מן הארץ י' טפחים כשרה. ר' יוסי אומר כשם שמלמט' לה למעלה י' טפחים כך מלמעלה למטה י' טפחים. ר"ח ובעל הדברות פסקו כר' יוסי. ובעל ה"ג ור' נטרונאי גאון ורבי ישעיה והרי"ן גיאת פסקו כרבנן וכ"פ בעל יראים:
(תתקעד) אתמר נוי סוכה המופלגים ממנה ד' אמות פי' כמו קרמים וסדינים הפרוסין תחת הסכה לנוי רב נחמן אמר כשרה דבטלינהו לגביה ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה משום אהל מפסק' ואשתכח דלא גני בסוכה והרי"ן גיאת ורבי' ישראל כהן פסקו כרב נחמן שבה"ל ר"ת כתב שבדפנות של סכה אין בהם משום אסור. אבל הרמב"ם כתב שגם עצי הדפנות אסורים וכן נראה לבעל היראים ולא נהירא אל הרא"ש:
(תתקעה) בעצי סוכה לא מהני תנאה שעל כרחו בודל מהן כל בין השמשות משום סתירת אהל נוי סכה מתנ' עליהם ואומר איני בודל מהם כל בין השמשות ודוקא שמתנה בזה הלשון אבל באומר אני מתנה עליהן לאוכלן כשיפלו אינו כלום אבל אם אמר מתנה אני עליהן אימתי שארצה מהני תנאה שגם בין השמשות בכלל. ולפי התירו' האחר של התוס' לא מהני תנאה אפי' בנויי' אלא לאחר שיפלו וכן יראה מה"ג שכתבו עטורי סכה שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן במקומן נפלו בי"ט אסורין באכילה ומותרים להחזירן למקומן אבל אם התנה עליהם בשעה שתלה אותן ואמר כשארצה אוכל מהן מותר ע"כ. הרי שלא כתב היתר בתנאי אלא לאחר שנפלו ואיני מבין מה יש לחלק לענין טילטול במקומו בין י"ט לשבת והרא"ש כתב בתשובה דמהני בהן תנאה אפי' בעודן קיימין אבל בלא תנאה אסורין אפי' אחר שנפלו:
(תתקעו) מהר"ם היה מחמיר אפי' בפירות שלא לאוכל' חוץ לסוכה וה"ר פרץ היה אומר דפירות לא צריכי סכה אבל שאר דברים כגון בשר וגבינה וכיוצא בהן צריך והרמב"ם כתב מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסכה והמחמיר שלא לשתות אפי' מים חוץ לסוכה תע"ב:
(תתקעז) והרא"ש כתב אפי' את"ל דפירי ובשר וגבינה בעי סוכה היינו דוקא מי שיקבע סעודתו עלייהו אבל מי שאכלן עראי ודאי א"צ סוכה ושתיית מים נמי עראי הוא ומיהו כיון שאין דרך לקבוע עליהן אפי' הקובע סעודתו עליהן לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי שא"צ סוכה אבל תבשיל העשוי מה' מינין הקובע עליו חשוב קבוע וצריך סוכה טורים:
(תתקעח) ת"ר אוכל אדם אכילת עראי חוץ לסכה כמה אכילת עראי כדטעים בר בי רב ועיין לכלה פי' שהוא קרוב לביצה ופירות אין טעונין סוכה וכל שתיה קרויה עראי וכתב הר"ר אביגדור כהן דאכילת עראי דשבת וי"ט ואפילו שתיה חשיב' קבע הואיל ואדם קובע סעודתו על היין שבה"ל:
(תתקעט) מצאתי מאני משתי' במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא כתב בספר המצותי"מ משום מיאוס כגון קערות שנמאסות לאחר אכילה וי"מ כגון קדרה ואגני דלישה דטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דיר' אלא בית יש להם לבדם ולאו מטעמא דמיאוסא וכ"כ ר"א בר יואל הלוי דקערות לאחר שאכל ושרו לאטמינהו בסכה. ובה"ג מפרש מאני מיכלא כגון קערות ושפודים מרדכי:
(תתקפ) מברכין על הסכה בכל פעם שנכנס בה ואפי' הנכנס בסכת חבירו לבקר צריך לברך בכל פעם ופעם כך כתבו הגאונים ואע"פ שברך עליה ביום ראשון חוזרים ומברכים עליה. ור"ת כתב כיון שעיקר הקביעות שאדם קובע בתוך הסכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל שאר הדברים אפי' השינה שהיא חמורה מאכילה שהרי אוכלים עראי חוץ לסכה ואין ישנין עראי חוץ לסכה אפ"ה כיון שהאכילה עיקר פוטר השאר:
(תתקפא) בספר המצות כתב משירדו הגשמים טפות טפות בתוך הסכה שאם ירדו תוך המקפה היתה מתקלקלת ר"ל שירדו שעור כדי שיתקלקלו אפי' שאין לו תבשיל שיתקלקל יכול לצאת. ואינו משמע כן מדלא קאמר בגמרא כדי שתסרח המקפה משמע שתסרח ממש:
(תתקפב) חתן כתב הרמב"ם שפטור מן הסכה הוא וכל השושביני' וכל בני החופה. והרא"ש כתב דשושבינין לא חשיבי עוסקין במצוה וחייבין בכל המצות חוץ מתפלה ותפילין. וחתן אע"פ שהוא פטור מכל המצות חייב בסוכה שאפשר לו לשמוח בסכה:
(תתקפג) והרמב"ם כתב שצריך לקדש מעומד כדי שיברך לישב בסכה קודם עשיית המצוה וכתב הרא"ש א"כ לדבריו היה לו לקדש קודם שנכנס בה שמיד בכניסתו בה עושה המצוה. אבל כיון שמצות סכה היא האכילה והטיול אף אם הוא מברך לאחר שישב מקרי שפיר קודם לעשייתו שהמצוה נמשכת כל זמן האכילה וכן זמן ששוהה בתוכה ופירוש בסכות תשבו תתעכבו כמו ותשבו בקדש. וכ"כ רב צמח גאון ומהר"ם היה מברך על הסכה קודם ברכת המוציא אף בחול והרא"ש כתב והעולם לא נהגו כן כי רגילין כל העם שאין מברכין על הסכה אם נכנס לטייל ולישיב' אלא בעת האכילה לפיכך ראוי לברך תחלה ברכת המוציא ואח"כ יברך על הסכה לה"ט:
(תתקפד) דעת חיצוני הוא המקדש מעומד ומשום ברכת הסכה אין לשנות המנהג. כתב בה"ג ומיבעי לברוכי אפי' יוצא ונכנס עשרה פעמים ורב יהודאי גאון כתב כשנכנס לישב בה בכל סעודה וסעודה צריך לברך בין בערב בין ביום ובעל הדברות כתב כל שעה שנכנס בה לאכול ולשתות ותלמוד תורה ועמידת קבע צריך לברך ור"ת כתב כל מצות סכה שקיים מסעוד' אחת לסעודה אחרת כגון שינה וטיול ולמ"ד ברכת לישב בסכה שמברך בסעודה פוטרתן מלברך עליהם ורב האי גאון כתב הנכנס לסכת חברו לבקרו מנהג ידוע שמברך שם בין סעד בין לא סעד. והנראה בעיני כבעל הדברות משבה"ל. והעולם נוהג שלא לברך אלא מסעודה לסעודה: