תשובה מאהבה/מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשובה מאהבה ‏ מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב"ה בצל אל יתלונן יתערה כאזרח רענן ישב השקט ושאנן יתרועע אף ירנן כבוד אהובי ידידי ורב חביבי הרב הגדול החריף ובקי מוה' בצלאל ר"ב שלום עד בלי ירח, אמן.

ע"ד נערה שנתפתתה והנה היא הרה לזנונים והיא בת טובים ממשפחה יקרה וזאת אומרת מפלוני אלמוני נתעברה והוא הודה ולא בוש בהודאה גמורה ואמר צדקה ממני נתעברה והתחייב א"ע לפרנס את הולד כאשר תלד ולתתו למניקה ואחרי שכבר הבועל נשא אשה לא יכול לקחת אותה ועתה מתה אחות המפותה והניחה בנים ובנות וגיסה בעל אחותה רוצה לקחת המפותה גיסתו באופן אם א"צ להמתין עליה אחר לידתה כ"ד חודש כמשפט מניקת חברו כי תלו בי' טפלי וא"א לו להיות שרוי בלא אשה גם המשפחה חוששת משום פגמה כי ילדה ורכה בשנים היא מי יודע מה ילד יום וחלילה רבות רעות תסתעפנה אם לא תקח גיסה הנ"ל כי עני' היא ומי יחמול עליה ועתה השאלה אם תכף אחר הלידה תתן הולד למניקת אשר על הבועל לשלם כאשר התחייב א"ע אם יש להקל שאין צריך כ"ד חודש למען אשר לא תבא חלילה לידי עבירה אחרת החמורה ובעבור פגם משפחה מיוחסת כי די בעו"ה בפגמא של הראשון.

אהובי ידידי הרב נ"י הלא נודע על שער בת רבים כי טרדותי רבו למעלה ראש ללמוד יום יום עם תלמידים ושעורי' דאוריית' התמידי' ושאלות רצופות תכופות מבני עיר יצ"ו עד שהראשונה עברה השניה ממהרת לבא ורבות אנחותי מרורי' כזית מזונותי וכו' היפוך דעת חז"ל והעתיקם הטור בח"מ סי' ט' חובה על ישראל לפרנס דייניה' כמבוא' בארוכה וכו' ופרצוף אדם לחוד' אסיר בחבלי עוני ובאיסור מוסיף אני אסיר באיסור בת אחת בת מטרד והגיע תור נערה בתולה נשאת מבתי תחי' זאת נחמתי בעניי כו' ואיככה אוכל להעמק שאלה במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים הראשונים והאחרונים לאין מספר אלו אוסרין ואלו מתירין אלו ואלו דא"ח ומלך עולם והגאון בעל תפארת למשה בסוף ספרו מאיים על המורים המקילי' בתקח במניקת חברו ומעשה חזא שהגאון מו"ה שעפטל זצל"ה הורה להקל ומת באותו השנה ואני אנה אני בא במקום גדולי' חקרי לב תום אין בי וים התלמוד אין עמדי ואין אני עשי' בשו"ת הישני' וגם חדשים אכן להראות אהבתי כי עזה ונפשי קשורה בנפשו לעשות רצונו ולמלאות שאלתו נתתי לבי לתור ולדרוש כיד ה' לטובה למען שמו באהבה אבל בנחיצה רבה אחרי שמעלתו הרב נ"י אץ מהומה עלי.

הנה בשאלה זו במזנה רבו האוסרים מהראשונים ומהאחרונים ורבו המתירין האוסרים המה נימוקי יוסף פ' החולץ והגמ"ר ובמהרי"ו ובמהרי"ל ובש"ע אה"ע סי' י"ג ואחרונים שם ובצ"צ סי' צ"ה וכיוצא בהן המתירי' מהר"י מינץ וב"ד ור"מ ורמשא בהגמ"ר ובית יעקב סי' קמ"ז ומורי הגאון בנ"ב בכמה מקומות וזכרון יוסף באה"ע סי' ה' בשם שב יעקב ושבות יעקב וכנסת יחזקאל ואיהו בהדייהו ומה שמאיים הגאון בעל תפארת למשה בסוף ספרו לא היתה השאלה במזנה אלא באלמנה אשר כל המשפחה לא הניקו את בניהם ולא רצו הגאון מו"ה העשל והגאון מוהר"י להמנות עמהם וגם על הוראה זו עיין מ"ש הגאון בעל ח"ץ סי' ס"ה ואיך הי' המעשה.

ושלא יאמר מעלתו ידידי הרב נ"י רבותא למחשב גברי אבאר עניות דעתי דעת נוטה ודעת תורה פעמים בארוכה ופעמים בקצרה מה שהרהרתי במושכלות הראשונו' ז"ל הרמב"ם פי"א מהל' גירושין הל' כ"ה וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו ועאפ"י שהזרע ידוע למי הוא מעוברת שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חברו ומניקה שמה יתעכר החלב והוא אינו מקפיד על בן חברו לרפאו' החלב בדברים המועילים לחלב כשיתעכר עכ"ל ועיין בכ"מ שתמה הא האי טעמא דחסה אדחי לה בגמרא יבמות דף מ"ב ע"א ואוקימנא טעמא משום דלמא איעברה ואיעכרה חלבה ולמה השמיט רבינו הך טעמא עיין שם וצל"ע על לשונו הא בספרי הרמב"ם אשר לפנינו מביא גם כן הך טעמא דמיעכר חלבה על מניקה כאשר העתקתי לשונו ואף דבגירסת הגמר' ובפירש"י משמע דלמא איעברה ומעיכר חלבה ודידי' מאכילים ביצים וחלב ולדעת הרמב"ם החשש דלמא איעכרה לה חלבה אף דלא איעברה ורפואה תעלה לה לחלב ע"י ביצים וחלב אפשר לדעת רבינו מ"ש דלמה איעברה לאו דוקא (ובפרט לפמ"ש לקמן אי"ה דאין רוב מניקות מתעברות) ועיקר חששא דמיעכר חלבא באיזה אופן שיהיו הן ע"י שנתעברה הן ע"י דבר אחר נמצא הולד מת מחמת רעת אמנם י"ל נ"מ רבתי בין דעת רש"י להרמב"ם אם אלמנה מותרת לתת בתה למניקה אחרת אף אם לא תנשא תוך כ"ד חדש (על אשה היושבת תחת אישה ודאי לא רצו חכמים לתקן כי האבות ישגיחו על בנים אשר יולדו להם דהרי אפילו בגרושה לא תקנו לדעת הר"ש ומותרת לינשא כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו אבל באלמנה) אם יש לחוש אולי יופסק חלבה של אלמנה והמניקות תתעבר ולא תוכל עוד להניק או שמא תחזיר בה המניקת ואין רצונה להניק עוד והיא אלמנה שוב לא תוכל להניק נמצא הולד מת ברעב ומעולם לא נשמע גזרת חכמים שאלמנה צריכה להניק ומעשים בכל יום אלמנות העשירות נותנו' בניהם למניקות ולא צריכו' להמתין כ"ד חדש בשלמא לדעת רש"י אף אם תחזיר המניקות או תתעבר תהי' אמו מאכילתו ביצים וחלב אבל לדעת הרמב"ם צע"ג ולא ראיתי לאחד שהרגיש בזה ואין סברא לומר שאלמנה תחזיר אחר מניקה אחרת להניקו תינח כ"ז שאין מכירה אבל במכירה ואין רוצה לינק מאחרת מאי איכא למימר וא"ל הב"ד כופה למניקה במכירה תינח אם יכולה להניק אבל אם נתעברה ולא יכולה להניק מאי איכא למימר ואפשר שזו חששה רחוקה במכירה ואינו יונק מאחרת והוי מלתא דלא שכיחי ולא גזרו בי' רבנן כ"ז כתבתי לתשובה על הגאון בעל ברכי יוסף שכתב משום סכנת הולד גזרו אף במלתא דלא שכיתי (כדבעינן למימר קמן אי"ה) ה"ל לגזור אף בכה"ג וי"ל.

אמנם עכ"פ ק' למה יהיב הרמב"ם טעם על מעוברת לחוד וטעם על מניקות לחוד דהא מסיק בגמר' טעם אחד לשניה' דסתם מעוברת למניקה קיימא ואידחי לי' טעמא דדחסא ולמה נקט הרמב"ם טעם הדיחוי ועיין בכ"מ ולח"מ ויש"ש פ' החולץ סי' למ"ד ועיין בתשובה מהרי"ל סי' ק"ז וסי' ק"י שהוכיח מקושי' זו דלכך נקט הרמב"ם והסמ"ג טעמא דדחסא לאסור בכל ענין בין אלמנה בין גרושה בין מניקה שנתעברה בזנות כדעת ר"ת עיין שם וכ"כ ה"ה לדעת הרמב"ם וז"ל וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם ברייתא שם והטעם מפורש בגמרא וי"מ ז"ל שהיו סוברים דדוקא במניקה אלמנה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואינו כן דעת רבינו אלא בכל גווני אסור וכ"ד ר"א משבחא ז"ל וכן נראה מן הגמר' דמניקה דומי' דמעוברת עכ"ל וראוי לשית לב מנא לי' לה"ה ז"ל דרבינו לא ס"ל חילוק של ר"ש הזקן אי משום דאינו מחלק בכך (וכן מבואר בר"ן פ' אע"פ וז"ל לכאורה הכי משמע מדקתני בברייתא לא ישא אדם כו' סתמא קתני כל שהיא מניקת חברו ל"ש גרושה ל"ש אלמנה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולא חילק עכ"ל) וקשה הא אין חילוק הזה בין גרושה לאלמנה נזכר בגמ' להדי' ואין דרכו של הרמב"ם להביא על ספרו מה שאינו מפורש בתלמוד להדי' אף שהדבר מוכח בראיות עצומות והעתיק לשון הברייתא כצורתה כהוייתה וצ"ל גם ה"ה הרגיש בקושי' הנ"ל למה מביא הרמב"ם טעם הנדחה בגמ' ע"כ דלא ס"ל כדעת הש"ר הזקן אלא דעת הרמב"ם כדעת ר"ת וכמהרי"ל הנ"ל ומניקה דומי' דמעוברת וכן מורים סוף דברי ה"ה ז"ל וכן נראה מן הגמ' דמניקה דומי' דמעוברת עכ"ל והיינו כדמפרש ר"ת ואמינא קצת ראי' לדבריהם דרבינו ס"ל כשטת ר"ת ומניקה דומי' דמעוברת ל"ש גרושה ל"ש אלמנה כי הנה הר"ן פ' אע"פ תמה על הרי"ף והרמב"ם שהשמיטוהו הא דר"נ דשרא להו לר"ג וכתב אפשר שהשמיטוהו משום דס"ל דוקא ר"ג דאין לנו כיוצא בו עכ"ל ותמה מורי הגאון ז"ל בנ"ב בחלק אה"ע סי' י"ג דף יו"ד ע"ד וז"ל הנה זה יתכן לתרץ דעת הרי"ף שאין דרכו להביא רק דינים הנהוגים עתה אבל לא יועיל זה לתרץ דעת הרמב"ם שזה דרכו של הרמב"ם שלא להשמיט שום דין המתבאר בש"ם בין שנוהג עתה ובין שאינו נוהג ואפי' דברים הנהוגי' במלך ישראל לבדו שבודאי אין לנו עתה כי"ב לא השמיט הרמב"ם וכן דיני קדשי' וא"כ קשה למה השמיט הרמב"ם דבר זה עיין שם ואני ראיתי לה"ה שם הל' כ"ו שהרגיש ג"כ בקושי' הר"ן הנ"ל למה השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם וכתב וז"ל הרבינו וההלכות לא הזכירו הא דר"ג או שהם סבורים שאין הלכה או שלא אמרו אלא בדר"ג דוקא עכ"ל ודבריו צל"ע ואיך שייך לומר דהרי"ף והרמב"ם ס"ל שאין הלכ' כר"נ במקו' דלא מצינו בתלמוד הסותרת הוראתו (ועיין פ' אע"פ בהר"ן שם) אמנם אם הרי"ף והרמב"ם ס"ל כשטת ר"ח אף דהדר הש"ס מטעמא דדחסא אבל מסברא לא הדר ואין חילוק בין אלמנה לגרושה כי מניקה דומי' דמעוברת א"כ מה מעוברת דאין לחלק בין ר"ג לאחרינא אף מניקת (מסוגיא דף אעפ"י דף סמ"ך ע"ב וברש"י שם משמע דר"נ לא התיר לר"ג אלא מניקת אבל מעוברת באיסור קיימא מטעם דחסא) וממילא נדחה דינו של ר"נ ויפה השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם לשטתייהו הך חילוק דר"ג ומעתה אחרי שבארתי שגם הרי"ף והרמב"ם קיימו בהך שיטה דמניקה דומי' דמעוברת וא"כ אין חילוק בין גרושה בין אלמנה ובין נתעברה בזנות כספק מהרי"ל הנ"ל מי ימלא לבו להקל ממש נגד כל הקדמונים.

ברם דברים שאמרתי טעות הם אם ר"נ עבד עובדא והתיר לנשי דבי ר"ג ע"כ שיש שום אופן דלא אמרינן בזה מניקה דומי' דמעוברת ולא נמצא מפורש בש"ס אמוראי דפליגי עלי' דר"נ בזה אדרב' המעיין בסוגיא שם היא כר"נ א"כ מי יכריע כנגדו ועוד הא הרא"ש ביבמות ובכתובות פסק כר"ת אף דהש"ת הדר מטעמא דדחסא עכ"ז מעוברת ומניקה שוין מניקה דומי' דמעוברת עיין שם ומבוא גם הך דינא וכן נתנו למניקה חיישינן שמא תחזיר המניקה ונשי דר"ג שאני אלמים וחזקי' היו עיין שם וק' למה לי כולי האי תיפוק לי' מניקה דומי' דמעוברת וכן קשה להיפוך שמתיר אשה שצמקו דדיה או שפסק חלבה בחיי בעלה כו' הא מניקה דומי' דמעוברת ועיין בב"ש אה"ע סי' י"ג ס"ק כ' ועוד הר"ן וה"ה כתבו בפי' דבכל גוונא אסור ל"ש אלמנה ול"ש גרושה כי מניקה דומי' דמעוברת וכתב שכן דעת השאלתות וכ"ד הרמב"ם ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב מיהו בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תינק אותו כלל אפי' בשכר עכ"ל וקשה לדידהו הא מניקה דומי' דמעוברת והרגיש בזה הלח"מ שם ולכך אני אומר נשי דר"ג שלא הניקו ונתנו תכף למנקת והיו שאננות ובוטחות שלא תהדרו (שאין לנו אתה בזה"ז כיוצא בה) או אשה אשר צמקו דדיה או פסק חלבה בחיי בעלה ושכרה מניקת וכי"ב אין להם שם מניקה כלל לומר עליה מניקה דומי' דמעוברת ודבר זה למדתי מתורת הרא"ש שכתב וז"ל והיכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותר לינשא דליכא למיגזר מידי כו' וכן משמע הלשון מניקת חברו שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה ומטעם זה נראה להתיר אשה שדדיה צמקו עכ"ל (והגאון ב"ש סי' י"ג ס"ק כ' כתב כזה מסברא דנפשי') ולדעת הר"ן וה"ה שהבאיתי דס"ל מפורש דאמרינן מניקה דומי' דמעוברת ואפ"ה קימו וקבלו דעת הרשב"א בגרושה כ"ז שאין מכירה אינה נקראת מניקת חברו וצ"ל לדידהו אף דנקראת מניקה מניקת חברו לא נקראת לומר עליה מניקת חברו דומי' דמעוברת חברו ועיין לקמן אי"ה.

ולכך דקדק רז"ל יבמות דף מ"ב ע"א אלא סתם מעוברת למניקה קיימא וילד"ק מאי סתם דייקו די אומר אלא מעוברת למניקה קיימא אלא דר"ל סתם מעוברת אבל לא כל מעוברת לאפוקי גרושה לדעת הש"ר צמקו דדיה לדעת הרא"ש נתעברה בזנות לדעת הר"מ טורמשא בהגמ"ר פ' החולץ ומהר"י מינץ סי' ה' ובמקום דכל המשפחה אינן מניקות להוראת הגאון מוה' שעפטל ז"ל חלב ארסי לדעת הח"צ סי' ס"ד ס"ה ס"ו ונודע ביהודה חלק אה"ע סי' י"ד וט"ו ועשירה שהכניסה שתי שפחות או נכסי' הראוי' לקנות שתי שפחות לדעת אמונת שמואל הנזכר באה"ע סי' י"ג בב"ש ס"ק ל"ז ובח"מ ס"ק י"ג ונתעברה באמבטי לספק של הגאון בעל ברכי יוסף ועיין לקמן וכי"ב סכ"ז כל אלה אסורות כשהן מעוברות מטעמא דדחסא דס"ד לא זז ממקומו ולכך נקטה הבריית' מעוברת ומניקת חברו אשר לכאורה לפי מה דמסיק מעוברת למניקה קיימא לא ה"ל למימר אלא לא ישא אדם מניקת חברו וממילא מעוברת אסורה כי מעוברת אסורה כי מעוברת למניקה קיימא ואפ"ה אסורה משום דחסא ובזה חזיתי ובארתי לשון חכמים לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו וקשה חברו חברו למה לי יען זה הדבר אשר דברתי מעוברת חברו אעפ"י שאינה מניקת חברו ע"ד שכתבתי (ודרך פלפול י"ל גם מניקת חברו אעפ"י שאינה מעוברת חברו עפ"י מ"ש בהגהות אלפסי והעתיקן רמ"א באה"ע סי' פ"ב סעיף ה' אפי' אשה אחרת שהניקה ולד עד שמכירה כופין אותה ומניקה כו' והוסיף בעל חסן ישועות בשם רבו ומביאו בעל ברכי יוסף סי' י"ג ולא תנשא תוך כ"ד חדש א"כ היא מניקת חברו ואינה מעוברת חברו) ובזה תירצתי מ"ש מורינו הגאון ז"ל בנודע ביהודה בחלק אה"ע סי' י"ח (דף י"ד ע"ב) בד"ה ואמנם כשהקשה הגמרא אלמה תני' לא ישא אדם כו' ונדחק בטעמא משום סנדל ודחסא וקשה תינח מעוברת מניקה מאי איכא למימר אם ידע איזה טעם במניקה למה לי' למיהב טעמא במעוברת הא מעוברת סופה מניקה עיין שם בארוכה אבל לפי מ"ש המקשה רוצה למיהב טעמא במעוברת שאינה עומדת להניקה וקאמר משום סנדל ומשום דחסא ומסיק לתרץ קושיא המקשה הראשון דחכמים גזרו אף היכא דקים לן שהיא מעוברת משום דסתם מעוברת כו' אבל בוודאי מעוברת דלאו מניקה טעם דחסא במקומו עומד וכל הולך ישר ישפוט מישרים מה דפריך ה"נ חייס אינו אלא להיות שקיל וטרי להסיק סתם מעוברת כו' כי מה דפריך ה"נ חייס אינה קושי' כ"כ כי אינו דומה חייס דידי' שהוא משגיח ומשמר את הולד וכ"מ לישנא דחייס משא"כ מעוברת חברו אף שאין אדם מתכון להרוג את הנפש כמו שפירש"י אין ענין לחייס דידי' ומעתה צדקו דברי הרמב"ם שהעתיק לשון הבריית' כצורתה וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו וממילא נשמע מעוברת חברו אעפ"י שאינה מניקת חברו ולכך כתב אעפ"י שהזרע ידוע למי היא מעוברת שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאין מקפיד על בן חברו דקדק לומר שאינו מקפיד והוא כמ"ש שאינו משמרו כ"כ אף שאינו מתכוין להרוג ועל מניקה נ"ט שמא יתעכר החלב כי שני טעמים צדקו יחדו בגמרא על מעוברת ועל מניקה כמ"ש אמנם בנימוקי יוסף והרא"ש משמע לשטת הש"ר הזקן כאשר מסיק הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא חזר מטעם דחסא לגמרי ואפי' גרושה מעוברת מותרת להינשא ויש לי בזה מקום לפלפל ואין להאריך בזה.

עכ"פ לפי מה שבארתי לשטת הרמב"ם המעוברת אסורות אף דלא קיימו להנקה ובמניקות יש חילוק כי חז"ל דייקו סתם מעוברות למניקות עומדות ולא כל מניקות ולשטת הש"ר לדעת הרא"ש והנ"י סתם מעוברת למניקה קיימא אבל יש מעוברת שאינה קיימת למניקה כמו גרושה ומותרת אפי' בעודה מעוברת ומעתה נחזי מה דינה של נתעברה בזנות הנה בעודה מעוברת לא מיבעיא לדעת הרמב"ם ודאי אסורה שכתב ואעפ"י שהזרע ידוע למי היא מעוברת שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חברו עכ"ל וק"ו הדברים אם התם שהזרע ידוע למי הוא ואף אם הוא אינו מקפיד היא מקפדת ומשמרת את העובר ואפ"ה אסורה מכ"ש נתעברה בזנות די"ל כשם שהפקירה נפשה לזה כו' ואין הזרע ידוע למי הוא וגם היא אינה מקפדת ביותר נוח לה אם לא יהי' לה ולד ואף דאז"ל במס' כתובות דף ס' ע"ב דלא עבדי נשי דקטלי לבניהו היינו בידים אבל מ"מ אינה משמרתו ואינה מקפדת ובזה י"ל גם הש"ר הזקן מודה אף דמתיר במעוברת גרושה דעכ"פ אכא חייס והיא משמרתו אבל לא נתעברה בזנות ועוד דכל הפוסקי' לא העתיקו אלא שהתיר הש"ר בגרושה מניקה אבל לא בגרושה מעוברת זולת הרא"ש והנ"י והמה יחידים בדבר הזה.

אבל נתעברה בזנות אף שהתחילה להניק ועדיין אינה מכירה יש לצדד להקל אף שכבר שם מניקה עלי' אבל שם מניקת חברו אין עליה תמן תנינא ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה מניקה את בנה אבל נתעברה בלי חופה וקדושין היא אינה אשתו והוא אינו בעלה ואינה משעובדת להניק כלל ואינה נקראת בשם מניקת חברו לא מיבעי' לדעת הש"ר דבגרושה אפי' מכירה אחרי שאינה משעובדת עוד לבעלה להניק (אם לא במקום שאינו רוצה לינק מאחרת והוא משום סכנה ואין חולק בזה אם היא אמו או אשה אחרת כמ"ש לקמן בשם ריא"ז) א"כ ק"ו בנתעברה בזנות אם גרושה שהיתה על כל פנים משעובדת לבעלה בעודה מעוברת ובעודה הניקה טרם הגירושין אזיל השעבוד כאשר נתגרשה נתעברה בזנות שלא היתה משעובדת מעולם מכ"ש שא"צ להמתין כ"ד חדש ואף דרוב הפוסקי' חילקי' על הש"ר בזה ר"ת ורשב"א והר"ן ונ"י וה"ה והרא"ש והטור והאגודה והגמ"ר ויש"ש ומסתעיין משאלתות דר"א (הנה מפסקי תוספות יבמות וכתובות משמע שהסכימו עם הש"ר ובקיצור פסקי הרא"ש משמע קצת סתירה מיבמות לכתובות ובריא"ז פ' החולץ מסכים עם הש"ר וז"ל גרושה אעפ"י שהבן מכירה אינו מניקתו אלא בשכר כאשה נכרית לפיכך א"צ להמתין כמו שאין הנכרית צריכה להמתין כמבואר בקונטרס הראיות ועיין פ' אע"פ עכ"ל) דוקא בגרושה שהניקה קודם שנתגרשה עד שהכירה כמבואר בהר"ן פ' אעפ"י ובה"ה בשם הרשב"א שכתבו שהרשב"א מסכים עם ר"ת ואפ"ה כתבו ומיהו בגרושה דוקא בשהניקתו קודם שנתגרש' עד שהכירה כו' והעתיקו הב"י להלכה באה"ע סי' י"ג יז"ל ומדברי הרשב"א שכתבתי בסי' הזה שכתב ה"ה בשמו ובגרושה שרי בכה"ג אפילו בהתחילה להניקו בעודה תחת בעלה אם אינה מכירה שרי וראיתי מורי' עושים מעשה כדברי הרשב"א ולא מחיתי ביד' כיון שיש להם אילן גדול על מי שיסמוכו ועוד דמידי דרבנן עכ"ל ועיין בח"מ ס"ק י"ז ועיין ב"ח.

מכ"ש אם לא נתנה הדר בפי התינוק מעולם שכתב הש"ג פרק אע"פ אם גם היא בכלל מניקת חברו בשם הרא"ש והטור שחל עליה שם מניקת וסיים וצל"ע כי גם ראיתי מקילין להתיר ובתשובות בר ששת אוסר עכ"ל והגאון תפארת למשה בסוף ספרו מקיל בגרושה אם לא נתנה דד בפי התינוק אפילו לדעת ר"ח עיי"ש גם מורי הגאון ז"ל בנודע ביהודה חלק אה"ע סוף סימן י"ז מתיר בגרושה אם לא התחילה להניק וכתב דברים של טעם ודעת וז"ל והנה בש"ע בסימן י"ג סעיף י"ד זה שאמרו בגרושה יש מי שאומר דוקא דהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה כו' ויש מי שאומ' דאשה שמת בעלה והניחה מעובר' וילדה ולא הניק' כו' צריכה להמתין כ"ד חודש ונראה מדבריו הוא הדין בגרושה והנה דברי הש"ע סתרי אהדדי דבריש דבריו כתב דעת המתיר בשם יש מי שאומר ולשון יש מי שאומר דרכו של ש"ע לומר על דברי יחיד שאין הלכה כמותו ובסוף דבריו כתב האוסר בשם יש מי שאומר ואמנם הדבר פשוט דבהתחילה להניק אך שאינו מכירה בזה תופס דעת האוסרים עיקר ולכן הביא דברי המתיר בשם יש מי שאומר ובלא התחילה להניק תופס עכ"פ בגרושה דעת המתיר עיקר ולפי שמדברי הריב"ש שהוא האוסר משמע דה"ה בגרושה ולכן כתב דעתו בשם יש מי שאומר עכ"ל ואמינא קצת ראי' יגיד עליו ריעו שם בהגהות רמ"א סעיף י"ג וז"ל ואין חילוק בין התחילה להניק או לא התחילה וכתב בח"מ לא קאי ארישא רק דין באפי נפשי' הוא כלומר ל"ד מניקה ממש אלא כל שראוי להניק ויש לה חלב בכלל מניקת חברו עיין שם בב"ש וילד"ק למה באמת לא כתב הרמ"א כן בסוף הסימן על מה שסיים המחבר ומשמע מדבריו דה"ה בגרושה והל"ל ואין חילוק בין התחילה להניק כו' וקאי אכל הסימן (וכן מהר"מ יפה העתיק הגהות רמ"א בסעיף י"ג) אלא כדעת מורי ז"ל ודוקא באלמנה ולא בגרושה וכ"מ בד"מ על מה שהביא הבית יוסף תשובת הריב"ש באשה שמת בעלה כו' ולא הניקה כו' שצריכה להמתין כו' ציין הוא ז"ל (בסי' יו"ד דפוס ברלי') וכן הוא בתשובת מהרי"ו כו' דאין חילוק בין התחילה להניק כו' עכ"ל וקשה למה ציין על סוף דברי הב"י וה"ה לגרושה שילדה ולא הניקה כו' אלא העיקר בגרושה לא משמע לי' להחמיר.

ואפי' אם נקבל דמשמע לי' להמחבר לדעת הריב"ש לאסור בגרושה אפי' לא התחילה להניק כאשר הציץ הב"ש בסוף ס"ק ל"ח די לנו להחמיר בגרושה שהיתה עכ"פ משעובדת תחת אישה טרם הגירושין ונכנסה בתקנתא דרבנן בעודה נשואה אבל נתעברה בזנות לא שלא היתה משעובדת לעולם כמבואר בתשובת מהר"י מינץ סי' ה' ומורינו הגאון בנ"ב חאה"ע סי' ח"י (דף י"ג ריש ע"ג) מביא סברא זו בשם שואלו לסלק השגת הצמח צדק והיא סברת מהר"י מינץ בעצמו והמעיין בתשובת מורינו שם יראה שלא ראה אז דברי מהרי"מ כי הנה מורי שם כתב וז"ל ובמניקה מזנה אכתי לא עמדנו ע"ד ר"ת בזה ולדעתי הדבר קשה להקל במזנה למאן דמחמיר בגרושה ואדרבה הואיל ואין כאן אב מוטל על הב"ד לפקח על תקנת הולד לכופה עכ"ל כבר הרגיש בזה מהרי"מ בעצמו וז"ל ומרדכי פ' אעפ"י פסק הש"ר דבגרושה מניקת מותרת כו' ואעפ"י שאם מכירה כופה בב"ד להניקה מ"מ אין השיעבור כ"ז שלא כפו אותה בב"ד ומותרת להנשא כו' הרי לדעת הש"ר הא עובדא דידן דלא אתא לידי כפי' לעולם כיון דאין כפי' בלתי קבלת שכרה וזה ברור שא"א לכוף הצבור כו' כי יתרבו השתוקין כו' וכיון שאין כאן כפי' הרי לפנינו שכתב המרדכי בפי' לדעת הש"ר שהיא מותרת לינשא אפי' במכירה ואפשר אחרי שאין פה עמנו לכוף כלל כדפרישית כ"ע מודים אפי' ר"ת והשאלתות כו' כי לא נקרא מכירה אחרי שיונק גם כן מאחרת עכ"ל והוא לענ"ד הדבר פשוט מה גם שמוטל הולד על הב"ד להחיותו עכ"ז עליה אינו מוטל ויכולים הב"ד להשכירו מניקה אחרת וכי נכוף אותה בשביל שהיא אמו וכי גרעה מדין זה מגרושה שגם ולדה מוטל על הב"ד ועיין בהגהות רמ"א אה"ע סי' פ"ב סעיף ה' ועיין שם בח"מ סק"ו.

הן אמת שגם מהרי"ל בתשובה סי' ק"י מחמיר במזנה וגם הוא מביא הך סברא דב"ד כופה אבל בעניותי אני אומר שאינו ענין לכאן וז"ל לענין מניקת דזנות דכתב מר נ"י לר"ת אין חילוק כו' וכן לאידך ראי' דר"ת כו' ומה שחלק מר דאב או ב"ד יכוף גרושה במכירה וזאת מי יכוף אותה מטבותא דמר לא כי בודאי הב"ד או קהל דמוטל עלייהו לפרנס התינוק הי' כופין כמו אב דמ"ש הא גורשה לא משעבדת לי' אלא מפני הסכנה הוי טעמא ה"ה כה"ג עכ"ל המעיין בדבריו יראה שאינן אלא לדעת ר"ת ומוירי אם הולד מכירה והוי זנות דומי' דגרושה וכופין לדעת ר"ת אבל באין מכירה ומכ"ש כשלא הניקה מעולם דגם ר"ת מודה כמ"ש לעיל בזה ואפשר גם מורינו הגאון ז"ל מדבר במניקה מזנה שכבר היא מניקה וכן נראה לענ"ד בנ"י ובהנמ"ר פ' החולץ וז"ל מניקה שנתעברה בזנות בא המעשה לפני הרב ר' מרדכי טורמשא והתירה ואמר דאפי' ר"ת האוסר הוי משום שכופה אבי התינוק וזנות מי יכוף ולכן התירה ולא הודו לו חכמים דמ"מ ב"ד יכופו אותה עכ"ל פקח עיניך וראה דלא הודו לו חכמים בדבר הזה שאמר שגם ר"ת מודה בזה אבל לדעת הש"ר ודאי ההיתר ברור גם להחכמים החולקי' וגם מה שנחלקו עמו הוא משום דב"ד יכופו אותה ודוקא במכירה אבל באינה מכירה לא נשמע ולא נראה דחלקו על הר"מ טורמשא ומכ"ש ומכ"ש אם לא התחילה להניק אף לדעת ר"ת.

אמנם בעל צ"צ סימן נ"ה וק"ד חשש להחמיר במניקה מזנה והאריך בתחלת דבריו שאין לדמות לדורו של מהר"י שלא היה דורו יפה מה שאין כן בדורו של צמח צדק משפט ומישרים גם בעש"ג מענישי' עיי"ש אפשר יפה דבר ובזמנו דבר שהיה דומה עליו שדורו יפה אבל בזמננו בעו"ה אדרבה מענישים מי שמעניש אותן והדור פרוץ מרובה ויפה כתב מהרי"מ בזה אין להאריך ואין צריך ביאור כי מפורסם הוא א"כ אין מקום להחמי' כלל בנדון דידן כי בפירש כתב הגאון בעל צמח צדק שם אף שהרמ"א בסימן י"ג סעיף י"א אינו מקיל אלא במופקרת לזנות היינו אם הדיר כשר אבל אם הדור פרוץ אף שהיא אינה מופקרת לזנות יש להקל עיי"ש מלתא בטעמא אלא שלא אדבר כעת מדעת הרמ"א עד לקמן אי"ה ועתה אדבר אף כי אפשר דרא.

הנה הבעל צמח צדק כתב שם וזה לשונו מכל מקום משמע מדברי כלם דמזנה עדיפא מגרושה ולכל הפחות הש"ר הזקן דמתיר בגרושה מכ"ש שמתיר במזנה ולי יש שטה אחרת בזה דמשמע לי בהיפוך ואומר אני אפילו הש"ר הזקן דמתיר בגרושה כו' מודה במזנה שאסורה כו' כתב הרא"ש פרק החולץ משום שלא יבא הולד לידי סכנה והיינו משום שרוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתן אפילו אינן משעבדות להניקן לכך אם היא אסורה לינשא לאחר ודאי היא חסה על הולד ומניקתו כו' וכיון דהכי הוא טפי אית להחמיר במזנה מבגרושה דעל כרחך לא התיר הרש"ה אלא בגרושה דאף על גב דהיא לא תניק את ולדה הרי אבי הילד קיים הוא ישכור לו מניקת כו' אבל מזנה אם תהי' מותרת להינשא כו' מי ישכור מניקת לולד דאין היא נאמנת לומר למי נבעלה שישכור מנקת לולד ולכך יש לנו לומר שאסורה לינשא ואז ודאי תהיה חסה על ולדה כו' עכ"ל המעיין בהרא"ש שם ישפוט מישרים שדברי הרא"ש לא נאמרים אלא לשטת ר"ת ולא לשטת הש"ר (ואין מן הצורך להעתיקו כי הרא"ש מצוי) גם הי' בן גילו להגאון מהרי"ל בתשובה בראיה זו שגם הוא מביא דברי הרא"ש וכ' עליו וזה לשונו הרי דתלה טעמא דר"ת בסכנה דהנשים עצמן חסות על ילדיהן ומניקתן ואם כן זנותן נמי ה"ה כו' עכ"ל משמע מה שצדר להחמיר הוא לדעת רבינו תם ואף דכתב מהרי"ל שם בסוף התשובה וזה לשונו ואפשר שהש"ר דוקא בגרושה שרי דבעל וקרובותיה שכיחי דחסו עליה וב"ד כופין לפרנס עד שש עכ"ל היא סברת עצמו ובדרך אפשר קאמר ולא כהגאון בעל צמח צדק שגזר אומר מוחלפת השטה מהגאוני' שבהגמ"ר ומסתברא מ"ש הרא"ש אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן כו' (מכאן תשובה לבעל ברכי יוסף שנסתפק באשה שנתעברה באמבטי אי שריא להינשא כשהיא מניקה אף על גב דמלתא דלא שכיחי ל"ג אבל טעם הגזרה משום סכנת הולד וחמירא סכנת' א"כ אף נתעברה באמבטי לא תנשא כ"ז שהיא מניקת עיין שם וק' לדבריו ל"ל להרא"ש למימר דרוב נשי' חסות כו' אפי' אם אין הרוב חסות הא חמירא סכנתא וגזרו אף משום מעוטא וי"ל ועיין לקמן אי"ה דאישתמיטתי' דברי מהרי"ו) לישנא דגמרא מסייע לי' להרא"ש סתם מעוברת למניקה קיימא ופירש"י כשתלד מניקתו עכ"ל ר"ל לכך קיימא למניקה משום דרוב נשים חסות על ילדיהן אבל הם לא דברו אלא מסתם ברוב נשים ולא כל נשים ולא במזנה עמ"ש לעיל.

יען ראיתי למורינו הגאון בנ"ב חאה"ע סי' י"ח דף י"ג ע"ג וז"ל ואני ל"כ עמדי ודברי החולקים על הר"מ טורמשא תורה הם דמזנה שאין שם אב אין חולק שאסורה כו' והקשיתי על שטת הרש"ה שתולה טעם בשיעבוד ומתוך כך מתיר גרושה והרי לב"ש שום אשה אינה משעובדת להניק כלל כדאית' כתובות נ"ט ע"ב כו' מחוורתא מתני' דלא כב"ש הרי דלב"ש אינה מניקת בנה כלל אפי' בעודה תחת בעלה כו' והרי בדף ס' ע"ב על מה דפליגי ר"מ ור"י במניקה שמת בעלה ה"ז ל"ת עד כ"ד חדש כו' אמר רנב"י הן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה כו' ודוחק לומר דבש"א כ"ד חדש היינו לענין זמן הנקה שלא להיות כיונק שקץ שהרי על מניקת שמת בעלה קאמר הן הן דברי ב"ש כו' אלא ודאי דגם ב"ש וב"ה על מניקה שמת בעלה פליגי וא"כ ק' לב"ש למה אסורה לינשא והלא לא משעבדא כלל ומה לב"ש בין אלמנה לגרושה לשר הזקן ומתוך קושי' זו הוכחתי דע"כ לא הותר הרש"ה אלא בגרושה דאיכא אב אבל באלמנה דליכא אב מודם הש"ר שאין חילוק בין מתעבדא ללא משעבדא ומעה הרי לב"ש לא היתה משעובדת בשום פעם ואפ"ה כשמת בעלה כיון דליכא אב אסרו' חכמים להינשא כדי שתניק וא"כ ה"ה למזנה דמה בכך שלא נשתעבדא כלל הרי היא כאלמנה לב"ש עכ"ל ודפח"ח אמנם צל"ע מנא לי' לרבינו הגאון להוכיח מקושיא זו דיש לחלק בין איכא אב לליכא אב ולהחמיר במזנה דלמא י"ל מפאת קושיא זו לדחות דברי הש"ר ולהוכיח דאלמנה וגרושה שוין וגם ב"ש ס"ל סתם נשים חסות על ילדיהן כסברת הרא"ש ואפי' אינן משעבדות ועתה נ"מ אפי' הכניסה אלמנה שתי שפחות דלא משעבדא להניק ואפ"ה אסורה כ"ד חדש כמו לב"ש דכל נשים אינן משעובדות ואפ"ה לא תנשא כ"ד חדש מטעם חסות לאפוקי מההיתר של בעל אמונת שמואל (ועיין בח"מ סי' י"ג ס"ק י"ג וב"ש ס"ק ל"ז) אבל לא להוכיח מכאן לחלק בין יש אב לאינו אב ולהחמי' במזנה אולי במזנ' קיל מגרושה ואלמנה דא"ל בזמנה סתם נשים חסות כמ"ש אמנם עכ"פ יפה הוכיח להחמיר במזנה לשטת הש"ר אבל י"ל גם להש"ר אינה הוכחה מקושיא זו דיש להוכיח מקושי' זו דהרש"ה לא התיר בגרושה אלא באין מכירה וב"ש במכירה איירי ודלא כב"י אה"ע כמ"ש מורינו הגאון בעצמו שם סי' י"ד דף י"א ע"ג (ומורינו הגאון ז"ל שם סבר שזה דעת ב"י לבד וכבר כתבתי לעיל שזה דעת ה"ה והר"ן ויתר פוסקי') אבל להוכיח במזנה להחמיר אינו מוכרח יען כ"ז אינו אלא דרך מו"מ.

אבל אחרי שקושית מורינו הגאון ז"ל חמורה מאד כאשר סיים בעצמו ואני מתפלא על כל הראשונים והאחרונים שלא הרגישו בזה עכ"ל עניתי ואמרתי אולי אמצא חן המקום ב"ה ליישבה ובהשקפה הראשונה רציתי לומר דב"ש וב"ה ודאי לענין זמן הנקה מיירי, (והראני ידידי הרב מו"ה בצלאל נ"י שכ"כ הפ"י ובס' הפלאה) ולא לענין מניקת חברו כי גזרת מעוברת ומניקת חברו עדיין בימי ב"ש וב"ה לא גזרו כי ע"כ גזרת הבחנה שלשה חדשים וגזרת לא ישא אדם מעוברת ומניקת חברו לא בזמן אחד נגזרו והבאיתי ראי' מסוגיא דיבמות דף מ"ב ע"א דאמרו בטעמא דהבחנה ג"ח ואמר שמואל משום דכתיב להיות לך כו' והוא רק דרך אסמכתא כמ"ש הבית שמואל ורבא אמר משום שמא ישא ב"א כו' וקשה הא הטעם פשוט דבקים לי' שהיא מעוברת מסיק שם הטעם משום דחסה ומשום דמעוברת למניקה קיימא וא"כ היא גופה טעמא דהבחנה שמא מעוברת היא וחשש דחסא וחשש דאינו ממסמסא לי' ביעי וחלב ומצאתי גם מורינו הגאון ז"ל שם סי' כ"ג דף ט"ו ע"ב הרגיש בקושיא זו וגזר אומר משום קושיא זו אף אם יעלה ספק בלב הבעל אם הוא מן הראשון או ממנו שוב אין חששא דחסה ומעלי לי' ביצים וחלב עיין שם אבל לפמ"ש שגזרה לא ישא מעוברת ומניקת חברו לא נגזרו בעת שגזרו על הבחנה וגזרת הבחנה היתה קדומה א"כ יפה אמרו שמואל ורבא טעמא על הבחנה שגזרו ברישא ומצאתי סעד לדברי מהגאון בעל ברכי יוסף שנסתפק באשה שנתעברה באמבטי אם יש לה די' מעוברת ומניקת חברו ופלפול בחגיגה דף י"ד ע"ב דשאלו את בן זומא בתולה שעוברה באמבטי ותמה על הרמב"ם שהשמי' דין נתעברה באמבטי אם כשרה לכהונה ולכך קאמר דבימי ב"ז עדיין לא נגזרה על מעוברת ומניקת חברו ואחרי שנגזרה על מעוברת ומניקת חברו אין נ"מ בהא דשאלו את ב"ז ויפה השמיט הרמב"ם עייש"ה א"כ אם בימי ב"ז לא נגזרו על מניקת חברו מכ"ש בימי ב"ש וב"ה שהיו קודמים יותר בזמן ואין מקום לקושית מורינו הגאון ז"ל אבל אחרי העיון נראה שבזמן אחד גזרו על הבחנה ועל מעוברת ומניקת חברו ואי משום קושיא למה להו למיהב טעמא על הבחנה תיפוק להו דטעם פשוט שמא מעוברת היא ומשום תקנת הולד בעודה מעוברת ומניקה כבר הרגישו בזה הרמב"ן והרשב"א ביבמות במקומו וכתבו דה"מ למימר כן אלא שחששא רחוקה היא וכולי האי לא גזרו בספק מעוברת ואמרו בטעמא דעדיף טפי וכבר הביא מורינו הגאון ז"ל בעצמו דברי הרמב"ן והרשב"א שם סימן ת"י דף י"ג ע"א (גם מכאן תשובה להגאון בעל ברכי יוסף שרוצה להמציא משום סכנת הולד חששו אף חששא רחוקה וזהו דלא כהרמב"ן והרשב"א) והדרה קושית מורינו על השער.

ואנכי עפר ואפר תחת כפות רגלי מורי הגאון ז"ל ולענ"ד אין כאן קושי' כלל ופשוט בעיני ב"ש וב"ה מעולם לא נחלקו על מניקת חברו ומ"ש רנב"י בכתובות דף ס' ע"ב הן הן דברי ב"ש כו' לענין זמן הנקה וכן נראה אחר העיון מרש"י שם ד"ה שמנה עשר חדש די לתינוק לינק בכך עכ"ל וכן נלע"ד ממקומו היא מוכרע דאין ס"ד דר"מ ור"י יפלגו בפלוגת' דב"ש וב"ה ור"מ כב"ש ועוד דאמר רשב"ג אני אכריע לדברי האומר כ"ד חדש מותרת לינשא כו' אם ב"ש וב"ה פליגי במניקת חברו אין על זכרוני במהירות אם נמצא כיוצא בזה בש"ס דיאמר אחד אני אכריע בפלוגתא דב"ש וב"ה דהא כללא הוא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה (ואף על גב דאמר ר"ג במסכת ברכות דף מ"ג ע"ב אני אכריע לאו הכרעה היא אלא שנתן טעם לדברי ב"ש כמבואר בהרא"ש שם ובפ"י וכ"כ תוס' בארוכה במס' ב"ק דף קט"ז ע"א בד"ה הכרעה ובמס' פסחים דף כ"א ע"א בד"ה אין ועיין בשו"ת מ"ע סימן ה' בארוכה עד סוף התשובה גם אין זה בכלל הכרעה כי ר"ג כאן לדברי שניהם קאמר ואין זה בכלל הכרעה שלישית ועיין עוד בתוס' במסכת שבת דף מ' ע"א בד"ה הלכה והארכתי במק"א בס"ד לזה הערני ידידי וחביבי הרב המובהק החרוץ ושנון מוה' משה האג מרגלי' נ"י מור' לצדק בק"ק פעטשוי) וגם אין הלשון מדוקדק לדברי האומר גם נראה לענ"ד ראיה ברורה לזה מהרי"ף והרא"ש וזה לשונם דקאמר מניקה כו' כו' כ"ד חדש דברי ר"מ ר"י מתיר בי"ח חדש וקיי"ל בהא כר"מ דרב ושמואל כו' עכ"ל ואי גם ב"ה מיירי במניקת חברו למה ליה להביא מרב ושמואל תיפוק להו דהלכה כב"ה בכל מקום אלא ודאי ברור ב"ש וב"ה לא פליגי אלא לענין זמן הנקה ולא לענין מניקת חבירו ואזלא הקושי' מעל הש"ג וגם מורינו הגאון ז"ל בעצמו לא בנה על קושיא זו להחמיר במזנה אדרבה שם באותה תשובה צדר להקל במזנה דלא כמהרי"ו כדבעינן למימר קמן אי"ה בסמוך ונראה.

ובאמת יש לצרף להקל דעת מהרי"ו בסימן ע"ג דזנות לא שכיחי ולא גזרו בהו רבנן (מכאן תשובה לבעל ברכי יוסף שהמציא משום תקנת הולד אף במלתא דלא שכיחי גזרו ביה רבנן אישתמיטתי' דברי מהרי"ו הללו) ואף שמהרי"ו שם דחה קולא זו מתוספת כתובות וגיטין דדוקא זנות דאשת איש בעדים והתרי לא שכיחי אבל זנות דעלמא שכיחי (והנה משמעות רמ"א באה"ע סימן קע"ז סעיף ב' בהג"ה גם באונס ומפתה אינן שכיחין וי"ל) כבר כתב מורינו הגאון ז"ל חלק אה"ע סימן ט"ז ובסימן ח"י בד"ה ואמנם באמת זנות שכיחי אבל מעוברת או מניקה בזנות לא שכיחי דאשה מזנה ומהפכת ומזנה והיה מקום להתיר במזנה ובסימן כ"ג שם הוסיף עוד וכתב ואמנם אפשר שלא התעבר לא מקרי גזרה דרוב נשים מתעברות (צל"ע וכי רוב נשים מניקות מתעברות) אלא אכתי תוכל למסמס בביעי וחלב ושמא לא יהיב הבעל הוא רק גזרה ובמקום שיש עוד צד להקל יש לצרף גם זה עכ"ל על כל פנים יש לנו נ"י ועה"י להשען עליו לסקל במזנה במקום שיש עוד צד להקל ונביא לקמן אי"ה צדדים וצדי צדדים בזה. יען עדיין גבה טורא ביננו הוא הר גדול ונורא הרמ"א באה"ע סימן י"ג סעיף י"א וז"ל ויש מקילין במזנה ויש להקל במופקרת לזנות כדי שיהיה בעלה משמר' עכ"ל הנה מהר"ם יפה השמי' כ"ז בלבוש אבל משום הא לא ארי' אין יחיד האחרון יכול לדחו' דברי הראשונים מהר"י מינץ והגמ"ר בלי טעם וראי' וממקומו הוא מוכרע אפילו הרמ"א שאין דעת' להקל במזנה כהגמ"ר עכ"ז הביא דבריו בשם י"מ ומכריע דעתו דוקא אם היא מופקרת לזנות כמהר"י מינץ אבל להשמיט דברי הראשונים לגמרי בלי טעם ודעת מזה אין ראי' לא להקל ולא להחמיר הרי להדי' דהרמ"א לא הכריע להקל אלא במופקר' לזנות לכאורה רציתי לומר מ"ש הרמ"א וי"מ במזנה ויש להקל במופקרת כו' קאי על דברי המחבר שכתב גזרו חכמים שלא ישא מעוברת חברו ומניקת חברו כו' עלה קאי וי"מ במזנה ויש להקל במופקרת לזנות אפי' בעודה מעוברת כמו גרושה לדעת הש"ר כמ"ש הנ"י והרא"ש אבל לפי משמעות סדר דברי המחבר והרמ"א לא נראה כן.

הנה פשוט מה שמקיל הרמ"א להתיר מניקת חברו אם היא מופקרת לזנות אף שאין אנו אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו אמנם זה דומה לאמת' דפומבדית' דהוו קא עבדי בה אינשי אסורא קסבר רבינא דכופן את רבה לשחררה גיטין דף ל"ח ע"א וכ"פ הרמב"ם וש"ע י"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט אע"ג דמשחר עבדו עובר בעשה וכן באשה שחצי' שפחה וחצי' ב"ח דמנהג הפקר נהגו בה וכפו את רבה ועשאה ב"ח כמבואר שם ובדף מ"ג ע"ב וביבמות דף ס"ו ע"א ועיין תוספות במס' שבת דף ד' ע"א ובעירובין דף ל"ב ע"ב ובגיטין דף מ"א ע"ב ובכ"מ ציינו קושית' על אשה שחצי' שפחה כו' ולא על אמת' דפומבדיתא משום דאמת' אינה אלא אליבא דרבינא משא"כ ההיא דאשה דחצי' שפחה ונהגו בה הפקר והוא אליבא דכ"ע זולת הרשב"א בחדושיו למס' שבת כ' בחציו עבד וחציו ב"ח לית בי' משום בהם תעבודו משום צד חירות שבו וההיא אמתא משום שרבים היו נכשלים בה כו' ודבריו צע"ג כאשר שמעתי גם מאת ידידי הרב נ"י זה ימים רבים בשם רבו ידידי הגאון מוהר"ל פישלש נ"י א"כ קשה מאי קא פריך שם לאביי מאשה שחצי' שפחה כו' ומאי קא דחי הכי השתא כו' תיפוק לי' דחציו ב"ח לית בה משום בהם תעבודו משא"כ באמת' דפומבדית' דיש בה עשה בהם תעבודו ס"ל לאביי משום איסור לבד לא אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברו אמנם שלא לדמות חלילה הרשב"א כטועה ונעלם ממנו הסוגיא במקומו נלע"ד דאינו דומה חצי' שפחה לחציו עבד כי חציו עבד על חציו חירות שבו אין בו משום בהם תעבודו וחייב בעשה דפ"ו משא"כ בשפח' אף על צד חירות שבה אינה מחויבת בפ"ו (ועיין תוספות במס' גיטין דף מ"א ע"ב בסוף ד"ה לא) ומה דכפו אותה הוא משום דנהגו בה הפקר כמבואר בשמעתין ולאו משום פ"ו כריב"ם כמבואר שם דף מ"ג ע"ב א"כ חצי שפחה ואמתא שוין ואחרי בינותי בספרים מצאתי בחדושי מהר"מ ברבי הנדפס מחדש הרגיש בקושי' הנ"ל עייש"ה שדבריו דחוקי' ואין להאריך עכ"פ אנן פסקינן אפילו בעשה של תורה בשפחה גמורה אם נהגו בה מנהג הפקר כופין את רבה ומשחררה מכ"ש במזנה מינקת חברו דרבנן מכ"ש אם לא הניקה מעולם (ולא נעלם מעיני דברי ה"ה פ"ט מהל' עבדים דליכא עשה דד"ת והעיקר הוא משום ל"ת ל"ת להם חן ועיי' מג"א סי' צ' ס"ק למ"ד ועין מהר"י ן' לב חלק ד' ועיין ברכי יוסף א"ח סי' נ"ה ועיין בהגהות נתיב חיים סי' רס"ח ויש לי בזה פלפול ארוך והוא דרך אגב ואין לפלפל ואין למדין) ובפרט לפמ"ש בצ"צ אם הדור פרוץ אף שהיא אינה מופקרת דין אחד יש להם להקל ולענ"ד ה"ז דומה לכהן שעלתה לו יבלת דאמרינן במס' עירובין דף ק"ג ע"ב חברו חותכה לו בשיניו דקא עביד שבות כדי שיזכה חברו בעבורה עיין שם אע"ג אם חברו אינו עובד עבודה אינו עושה עבירה עכ"ז מותר לעבור על שבות דבריהם כדי לזכות את חברו מכ"ש בעובדא דידן שזכות הוא לה ומי יודע מה ילד יום כי העניות מעבירים את האדם כו' ועיין בא"ח סי' ש"ו סעיף י"ד ובאחרונים שם דוק ותשכח.

מכ"ש בנ"ד שהבועל הודה בהודאה גמורה שממנו נתעבר' להתחייב א"ע לזון את הולד שאין כאן חשש אפילו להפוסקי' באיסור דאוריית' חוששין כשם שזינתה עם זה כו' באיסור דרבנן רוב פוסקי' דל"ח ועיין ב"ש אה"ע סי' ד' ס"ק מ"ם ובסי' קנ"ד ס"ק ט"ו ותמה אני על הגאון מהרי"ו סי' ע"ג שמביא ראי' מדברי הרמב"ם מהל' יבום וש"ע סי' קנ"ו סעיף ט' מי שזינה עם אשה כו' ואמר זה העובר ממני הוא אפי' היא מודה לו ה"ז ספק חולצת כו' עיין שם מה ענין ספק יבום דאוריית' לספק מניקת חברו דרבנן יגעתי ומצאתי שכוונתי בזה למורינו הגאון שם סי' כ"ג בד"ה ומה ועיין עוד שם שאין כאן חשש תקלה כלל שיאמרו קמו רבנן במלתא כו' כי דוקא בגירושין דאיכא למיקם עלי' דמלתא שפיר אמרו דנפיק מיני' חורבא אבל במזנה אפי' חבשוהו בבית אסורים אין אפוטרופוס לעריות וא"א למיקם עלה דאסורה וליכא חשש כלל שיאמרו קמו רבנן כו' עיין שם דבריו נאמנים ונחמדים ובפי' כ' הב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ג וז"ל אם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זינתה עם אחר עכ"ל ועתה פקח עיניך וראה אם הבועל עצמו הוא הנושא הבא לקחת אותה דיש לחוש שמא עיניו נתן בה מיקל הב"ש מכ"ש אם הוא והיא מודים שממנו הולד והבועל אומר לא חפצתי לקחתה וקבל לזון את הולד ואומר זה בני דנאמן ואין חוששין כשם שזנתה כו' ואפשר גם מהרי"ו לא החמיר אלא במקום שהבועל נשא אותה וחשש שמא עיניו נתן בה כנ"ל אבל אם הבועל אינו רוצה בה ומוד' לה שממנו נתעברה והתחייב א"ע לכל התחייבות האב לבנו בודאי נאמן כי מי פתי חסר לב יקבל על עצמו לזון בן אחר על שם בנו והוא בנו ליורשו ולהכניס עצמו לכמה ספיקי אסורי תורה ועוד אם יש לחוש שזנתה גם עם אחרים א"כ היא מופקרת לזנות ומקיל רמ"א להדי' (וכבר בארתי במקום אחר כל שנבעלה יותר מפעם אחת היא מופקרת ועיין יבמות דף ס"א ע"ב ברש"י ד"ה מופקרת ואין כאן מקומו) והדבר פשוט במקום שהבועל מודה ואינו חפץ לישאנה ונתן בני למניקת שמותרת ולא עוד אלא שתמהתי במק"א זה עשרי' וחמש שנים על הב"ש אשר החליט פסק הלכה סימן ד' ס"ק מ"א ובסימן כ"ב ס"ק ה' ובסימן ע"א ס"ק ח' בשם הריב"ש אם הוא כופר פטור אפילו משבועה ולא הביא תשובת תשב"ץ חלק שני סי' י"ט שמביא דעת הריב"ש וחולק עליו עיין שם דברים של טעם ודעת וכן משמע במהרא"י שמביא הש"ך בח"מ סי' פ"ז ס"ק נ"ה דלא כב"ש אלא שאין כאן מקומו אחרי שהבועל הודה ולא בוש והפוסקים הראשונים והאחרונים שהחמירו במזנה הוא מטעם שאין לולד אב לכפותו להחיותי והיא אינה נאמנת על שום אדם כמבואר בדבריהם והגאון בעל צ"צ הוא גדול שבמחמירי' והאריך שם בתשובה פעמים רבות וכתב כיון שאין אנו יודעים מי הוא המזנה שהרי היא אינה נאמנת לומר למי נבעלה ואין שום אדם מחויב לשכור מניקת לולד כו' וכן נראה מהרא"ש אשר בנה יסודו עליו משום שאין במזנה אב לכפותו ותחס עיני' על הולד עיין שם באופן שבעולה זו מותרת להינשא אחר לידתה לכל הפוסקים אפילו להמחמירים במזנה מקילי' בה בפרט שתנשא לבעל אחותה.

יש עוד קצת סניף להתירה אחרי שבעל אחותה רוצה בה ותלו בי' טפלי כדאשכחן במס' מ"ק דף כ"ג ע"א ביוסף הכהן שמתה אשתו ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותך ועיין בתוספות במס' יבמות דף מ"ג ע"ב ובהרא"ש פ' אלו מגלחין שמרחמת על בני אחותה יותר מאחרת ולכך פסק הרמ"א בי"ד סי' שצ"ב סעיף ג' מי שיש לו בנים קטנים ונתרצה לאחותה מותר לכונסה וכ' הש"ך בשם העט"ז ויבא עלי' אחר שבעה ומ"ש הש"ך שם דבריו דחוקי' ואין לי פנאי להאריך.

סיומא דהאי פיסקא אם תכף אחר הלידה בלי הנקה מהאם כלל יתן האב את הילד למניקת פנוי' ויתחייב את עצמו בכתב ועדים שעליו לשלם דמי המניקת ואחרי ימי הנקה לפרנסו לכל הפחות עד שש שנים (מטעם הכמוס עמדי) והמינקה תשבע בנק"ח עד"ר שלא תנשא תוך כ"ד חדש ותכלול בשבועה להניק הולד הנ"ל אזי בעולה הנ"ל מותרת לבעל אחותה דוקא ואחר הלידה בלי פקפוק ולא יהי' לבעל אחותזה לבו נוקפו כלל ויראה זרע יאריך ימים אמנם אחרי ששאלה זו חוץ למקומי אין אני מורה להקל בזה עד שיעיין מעלתו הרב נ"י בכל מה שכתבתי (מפאת שמעלתו הרב נ"י הוא השואל ונפיש חילי' לאוריית' וידיו רב לו בחריפות ובקיאות ויש לו בית מלא ספרים מכל הראשונים והאחרונים ואני הגבר ראה עני בדעת תורה ורבות רעות שבעה נפשי וכו' אפשר שאשגה בדבר שתשב"ר יודעי') ואחר העיון יכול להעתיק מדברי הטוב בעיניו או כלם או מקצתם וישלחם לידידי הרב המובהק המאוה"ג המופלג בתורה מו"ה שמואל כהן שדעתו יפה אחרי שהשאלה היא תחת דגלו עלי אהבה אם תסכימו אתם עמדי הן מטעמי דידי הן מטעמי דידכו אני בהדייכו נאם ידידו החפץ בכבודו יהי כזית הודו.

פראג עש"ק כ"ז טבת כ"י טו"ב ויש"ר לפ"ק ה"ק אלעזר פלעקלס.

והנה כבוד ידידי הרב מוה' בצלאל נ"י העתק תשובתי הנזכרה למעלה אות באות ושלחה לידידי הרב מוהר"ש כהן הרב דגליל פילזן ובקש מני לקיים העתק וכתבתי וז"ל.

ב"ה יום השלישי ט' שבט תקסג"ל פראג שלום עד אין חקר טובה וברכה עד בלי די כבוד אהובי חביבי המאוה"ג שבח עוז ומגדול המופלא והמופל' בתור' מוה' שמואל כ"ץ אב"ד בגליל פילזן יע"א.

הנה כבוד אהובי הרב הגדול מו"ה בצלאל רנשבורג א"צ עדות בודאי צוה להעתיק דברי כהוייתן מכ"ת ממש ואמת חותמי הנ"ל, נא ישים עיונו על כל דברי וצדדתי להקל כי המשפחה מיוחסת בישראל ובה מופלגי תורה וגדול כבוד הבריות במקום איסור דרבנן וקיימ"ל כבוד הבריות דוחה ל"ת דרבנן אף בקום ועשה כדעת הרא"ש והטור ואף שגדול אחד מן האחרונים בזמננו בנה עליהם דיק בפלפול עצום ונורא עכ"ז כדאים הרא"ש והטור בלי חולק להיותם סניף מכ"ש במקום שרבו המתירין מהראשונים והאחרונים ומה שהחמרתי בכמה דברים אחרי שלא ידעתי שהשלישו כבר המעות כנראה מלשון השאלה נאם ידידו הטרוד מאד ודורש שלומו בכל עת ובכל שעה. ה"ק אלעזר פלעקלס

גם הרב מו"ה בצלאל נ"י הנאמן בבריתי קום מאמרי ושם עינו ולבו על תשובתי הנ"ל והסכים עמדי להתירה בלי גמגום וכתב בזה קונטרס מיוחד והראה לפני אם ישרו דבריו בעיני וז"ל אות באות.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >