תשובה מאהבה/קסג: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאה מספריא + התאמה לאוצר) |
מ (מערכת העביר את הדף תשובה מאהבה/א/קסג לשם תשובה מאהבה/קסג: מספור הסימנים אחיד) |
(אין הבדלים)
| |
גרסה אחרונה מ־20:23, 25 ביוני 2023
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי מאת הקצין הרבני החרוץ המופלג מוה' משה בהגאון מוהר"ל פישלש על בגד צבוע של אשה שיש בו גוונין הרבה אדומים ירוקי' ולבנים כמין שושני' ופרחי' ונמצא בו כתם דהיינו על לבן לבד אין בו כשיעור זולת בצרוף מראה האדומה אם יש להקל בזה כדין כתם שנמצא על בגדי צבעונן אחרי שאין שעור כתם על המראות הכשרות לבדנה או דלמא עד כאן לא אמרו להקל בבגדי צבעונן אלא אם נמצא הכתם על הבגד אשר כלו אדום אבל זה שנראה הכתם גם על הלבן וע"כ לא באה המראה האדמימה מן האדום אדום הזה ותלינן להחמיר.
תשובה ונראה הנה הלכה מרווחת בש"ע והאחרוני' בלי חולק שבגדי צבעונין מצילין על הכתמים (וכ"ד הראשונים זולת הרמב"ן פסק כת"ק נדה דף ס"א ע"ב וחלקו עליו הרשב"א והרא"ש וכל הראשונים ועיין בית יוסף) והרמ"א הוסיף בש"ע סי' ק"ץ סעיף יו"ד בהג"ה לפיכך תלבש האשה בגדי צבעוני' כדי להצילה מכתמים עכ"ל וכן הורו המורים בכל עיר ובכל מקום ולא עלה על לב שום מורה להחמיר בזה וכעת נדפס מה שכתב בגליון ש"ע י"ד מאת רבינו הגדול המנוח נ"ע ונקרא בשם דגול מרבבה וציין על לשון ש"ע על בגד צבוע טהורה וז"ל ותמהני שלא הביאו שום חולק ובהגמ"נ פ"ט מהל' א"ב אות ו' כ' בשם רבינו שמחה ובשם ראב"ן שלא אמרו בגמרא דבר זה אלא לטהר הבגד שלא יטמא טהרות אבל האשה טמאה לבעלה אפי' נמצא בבגדי צבעוני' וכיון שהרמב"ן מחמיר כמבואר בב"י קשה להקל נגד שלשה עמודי עולם עכ"ל והנה לכאורה נלע"ד דמות ראי' לדבריהם עפ"י מה שהקשה בעל כרו"פ בהל' נדה סי' ק"ץ ס"ק יו"ד למה התירו בפולמס בגדי צבעוני' הא אמרו בגמ' מיום שחרב בהמ"ק ראוי הי' לגזור שלא לישא אשה אלא שאין גוזרין על הצבור אלא כשהצבור יכול לעמוד בו א"כ משמע לולא זאת לא הי' משגיחין על ביטול פ"ו ועתה למה בטלה גזרה הראוי' לגזור בשביל חשש מיעוט פ"ו עכ"ד לכן אני אומר מפאת קושי' זו מוכח דבאמת לא התירו בפולמס אלא משום טהרות ולא משום בעלה כשטת רבינו שמחה וראב"ן.
אמנם לפמ"ש תוס' ב"ב דף ס' ע"ב דין הוא כו' תימה הכתיב פרו ורבו ושמא על אותן שכבר קיימו פ"ו קאמר עכ"ל א"כ מעיקרא דדינא פריכו דברי הכרו"פ כי לא עלו על לבם מעולם לעקור מ"ע של פ"ו אלא רצו לגזור על אותן שקיימו כבר פ"ו בבן ובת ואין להקשות עכ"פ לא הי' ראוי להם להתיר בגדי צבעוני' אחרי שקיימו בעליהן פ"ו ז"א שלא רצו לגזור לחצאין ואין להקשות הא רצו לגזור שלא לישא אשה אחרי שקיימו פ"ו אלא שלא גזרו משום דאין רוב הצבור כו' משמע אי לאו האי טעמא הוי קא גזרו אף שזו נראה גזרה לחצאין יש לדחות אין הגזרות שוות ודעת לנבון נקל לחלק ביניהן בכמה גווני.
איברא עודנה ההיא ראי' מהימנא לשטת רבינו שמחה והראב"ן ואזדא הראב"ן לטעמי' כי הנה המרדכי כ' בשם הראב"ן בפ' הבע"י דס"ל דאפי' אם שהה בזה"ז עם האשה עשר שנים ולא ילדה אין כופין מהך דאמרינן בפ' חזקת הבתים דין הוא שנגזור על עצמנו כו' הלכך לכל הפחות אין כופין להוציא ועיין בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ג ד"ה ומ"ש הרמב"ן עיי"ש פקח עיניך וראה דהראב"ן לא ס"ל כשטת תוס' אלא מה דאמרו דין הוא שנגזור על עצמנו כו' נאמר אף במי שלא קיים פ"ו והדרה קוש' הכרו"פ עכצ"ל לשטת הראב"ן דלא התירו בגדי צבועים אלא משום טהרות.
אמת אגיד טרם אשר עיינתי בהראשונים היו דברי ר"ש והראב"ן נפלאים מני כי הי' ערוך לפני דלא הי' ולא נברא בשום מקום במסכת נדה דף י"א ע"ב בגמ' ל"ש אלא לטהרות כו' עד סוף הפרק שם ועייש"ה בתוס' ומשנה שלימה שם דף ע"ו ע"א כל הנשים בחזקת טהורה לבעליהן ופירש"י שלא הוזכרה בדיקה אלא לעשותה טהורה לבעליהן וכ"מ בדוכתי טובי והטעם שהקילו לבעלה יותר מטהרות הוא משום ביטול פ"ו בין לשמאי ובין להילל כדאמרו שם דף ג' ע"ב בגמ' דמ"ש כל התורה דעבדינן סייג א"ל א"כ בטלת בנות ישראל מפ"ו והילל מפ"ו מי קאמינא לטהרות הוא דקאמינא כו' והמהרש"א ז"ל הביאני לידי הסכמה זאת דף ל"ו ע"ב שם בתוס' בד"ה נדת ליומא נראה דאף לבעלה ל"ח שמא תשפה כו' דהא עובדה דשילא כו' וכ' המהרש"א וז"ל בכל דוכתא מחמירינן טפי טהרות מלבעלה אבל שיעור דבריהם משום דאפשר לפרושי לטהרות הוא דהוה נדה ליומא אם לא תשפה ואם תשפה יהיו הטהרות טמאי' שנגע בערב ואהא קאמרי דאף לבעלה מותרת ול"ח שמא תשפה כו' דהא עובדא עכ"ל ונרא' שיעור דבריו דה"א בטהרות אם נגע בערב טהורים דהיינו אם לא תשפה למחר אבל לשמש עם בעלה דא"א בתקנה זו וצ"ל שומרת יום כנגד יום והוכיחו בתוס' דאינו כן אלא גם לבעלה פליגי אומר אני אם כך עלה במחשבה לפניו צל"ע למה להו להוכיח מלקמן דגם לבעלה פליגי הא ממקומו הוא מוכרע דאל"כ למאי קאמר שמואל חיישינן אי לטהרות הא גם רב מודה לשטת המהרש"א שאם תשפה למחר שאפי' מה שנגע בערב טמאי' אע"כ גם לבעלה פליגי ורב ס"ל דל"ח ושמואל ס"ל חיישינן אמנם יש לקיים דברי המהרש"א ושמואל להקל על רב בא דרב ס"ל נדה ליומא והרי היא עכ"פ ההוא יומא נדה אפי' לשרוף ואתא שמואל למימר דאפי' בההוא יומא לא הוית נדה ממש אלא חיישינן שמא תשפה ואינו אלא לתלות ואין להאריך כי קושית המהרש"א יש ליישב עפ"י פשוטו לקבל דדוקא באיסור דרבנן מקלינן טפי לבעלה משום ביטול פ"ו אבל כאן דלבעלה בכרת ה"א חיישינן להחמיר טפי לבעלה קמ"ל דאף לבעלה ל"ח כו' שוב מצאתי זכר לדבר בבית יוסף י"ד סי' קצ"א אע"ג דלענין בדוקה מחמרינן לטהרות טפי מלבעלה ש"ה דמשום גזרת מעל"ע לא שייכא אלא בטהרות מפני כך הוצרכו בדיקה להם אע"ג דלבעלה ל"צ אבל בענין זה יש להחמיר לבעלה דהוי איסור כרת יותר מלטהרות דלית בהו איסור כרת עכ"ד ועיין לקמן ולפי מ"ש אי"ה בשם הב"ח אין מקום לקושית המהרש"א ועיין בסמוך.
עכ"פ הי' הדבר מוסכם לפני כהלכה פסוקה להחמיר טפי בדבר דרבנן בטהרות מלבעלה אבל עתה אשר ראיתי גדולי הראשוני' הר"ש והראב"ן לא ס"ל כן ומחמירים בכתמים דרבנן יותר לבעלה מלטהרות נתתי לבי לתור ולדרוש על ספרן של צדיקי' הנה ידידי וחביבי הרב מו"ה בצלאל ר"ב ני' הראני לי דברי הב"ח בסי' ק"ץ אות ל"א על מה שכ' הטור בשם הרמב"ן שאין לסמוך על בדיקת סימני' לומר שהוא צבע להתירה לבעלה שלא הוזכרו בדיקת סימני' אלא לטהרות אבל לבעלה אעפ"י שלא עבר כו' וכ' הב"ח איכא למידק הלא בפ"ק דנדה כו' קאמר ר"י א"ש ל"ש אלא אשה עסוקה בטהרות כו' אלמא דחמירי יותר בטהרות כו' וי"ל א"ז אלא בבאה לעסוק בטהרות להבא התם הוא דהחמירו כו' אבל כל במצאה כתם דצריך העברת סימני' לידע אם דם הוא לטמא טהרות למפרע או לאו הסברה הפוכה דהקילו חכמים בספק טהרות למפרע כדי שיעמדו בהכשרו כו' אבל לבעלה לא הקילו להבא ואסורה לבעלה אף לאחר שהעבירו עליו סמנים ולא עבר עכ"ל א"כ אם נמצא כתם בבגד צבוע יש להחמיר לבעלה דלית בזה משום לבו נוקפו ולהקל בטהרות כדי שיעמדו בהכשרן וצדקו יחדו הר"ש והראב"ן אבל ראה ראיתי בכרו"פ הל' נדה סי' ק"ץ ס"ק י"ז שדברי הרמב"ן המה פשוטים כדעת הראב"ד ועיין ת"ה וברא"ה שחושבין דאין ז' סימני' מעידין שאינם דם דאף שאינו עובר ע"י הוא היותו בלוע בתוך הבגד אך לענין טהרות הבגד מעבירין ז' סימני' דממ"נ אי צבע הוא פשיטא דטהור ואי דם רק שהוא בלוע תוך הבגד א"כ הוה טומאה בלועה ואינה מטמא ופשוט וכ"מ בתוס' דף ס"ב ע"א עכ"ל וכן מצאתי בס' תפארת למשה סי' זה בד"ה בט"ז ס"ק ח"י עיי"ש וכ"כ בשו"ת פ"מ חלק א' סי' י"ב.
וכדבריהם מצאתי מפורש בהרב המגיד פ"ט מה"ל אסורי ביאה הל' ל"ז על שכ' הראב"ד שאין הבדיק' זו לטהר את האשה אלא לטהר את הבגד אעפ"י שיהי' דם מאחר שא"י לצאת אינו מטמא מפני שהוא בלוע כו' וכ' ה"ה וכן דעת הרמב"ן ז"ל כדבריו שאין בדיקת הסימני' דבר ברור כדי לטהר את האשה לבעלה ולא הזכירו בגמרא אלא לענין מגע עכ"ל ויותר מפורש באר היטיב מצאתי בהגמיי"נ שם אות צ' וז"ל אבל הרמב"ן כ' שאין בדיקת הדבר ברור בראי' ברורה לטהר האשה למפרע אך לטהר הבגד מכאן ולהבא מטבילה ואילך כיון דהוי בלוע שא"א לצאת בטל הוא ודינו כצבע בעלמא וטהור כו' הלכך לעולם האשה טמאה למפרע ומקולקלת למנינה ועיין עוד שם ועיין בחדושי הר"ן ועיין רש"י דף ס"ב ע"ב ד"ה טהרותיו טהורות א"כ גם להרמב"ן לא החמירו בשום מקום לבעלה יותר מטהרות ומה שהכא מטהר הבגד מכאן ולהבא הוא משום טומאה בלועה אבל טהרות שנגעו מקודם הבגד והאשה בין למפרע ובין להבא בין לבעלה ובין לטהרות שוין וטמאין א"צ הב"ח נשבר ואנחנו נמלטנו ואני על מקומי כאשר הצבתי לך ציונים דבכל הלכות נדה החמירו יותר לטהרות מלבעלה ועוד דאפי' בעונה הסמוך לוסתה ה"א דהחמירו בטהרות יותר מלבעלה כדאמרו שם דף ס"ג ע"ב תרתי ל"ל ומשני צריכא דאי אשמעינן הא ה"א ה"מ לטהרות אבל לבעלה לא קמ"ל.
עכ"ז אני אומר מה גם שאין סברת הב"ח מוכרחת ומיוחסת להרמב"ן יש לה יחוס עצמה גברא רבא אמר מלתא דמסתבר דלא הקילו לבעלה להבא ולא הקילו אלא במקום דאיכא חשש לבו נוקפו גם לענין עונה שם דף ס"ג ע"ב לקושטא דמלתא שניהם שקולי' טהרות ובעלה ולא הקילו שם לבעלה יותר כי לית בזה משום לבו נוקפו ואין לכאורה שום סתירה על סברה זו וראוי לחוש לדבריו במקום שאין ברור להקל והב"ח נמשח בסברת הראשוני' כדבעינן למימר קמן אי"ה.
ואחרי בינותי בספרים ומצאתי דנחלקו להקת גדולי הראשוני' אם יש להחמיר בדרבנן לבעלה טפי מלטהרות והביאם הב"י בסי' קצ"א בד"ה כתבו בהגמיי"נ בפ"ה בשם הר"מ עיי"ש בארוכה ומשמעות לשון הרב המגיד פ"ט מהל' א"ב הל' ל"ז שכתב שכל שנסתפק הדבר והעבירו עליו הסמנים ה"ז טהורה אפי' לבעלה כו' עכ"ל מלשון זה אפי' לבעלה כו' משמע דהסברא להחמיר טפי לבעלה מטהרות כמו בה"ה שם הלכה ד' עייש"ה ועיין ב"י סי' קצ"ו.
אמור מעתה בגדי צבעוני' אשר לדעת רוב הפוסקי' הרמב"ם והרשב"א וה"ה והרא"ש והטור וב"י וש"ע והרמ"א והט"ז כלם כאחד עונים שאין חוששין בהם משום כתם ואין האחרוני' פצו פה ואמרו דבר נגדם להחמיר וכן הורו המורים בכל מקום ולא עוד אלא שהרמ"א הוסיף לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים (והוא מלשון הרמב"ם אלא שאזן וחקר ותקן לשון הרמב"ם להנצל מקושית ב"י כמבואר במנ"י) ודאי אין להחמיר אכן בנדון השאלה אשר נמצא שיעור כתם חציו על הצבוע וחציו על הלבן יש להחמיר כשלשה עמודי עולם שמחמירי' בכל בגד צבוע אפי' כלו הפוך אדום אלא שראיתי בשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ב החליט אם חלק הצבע אין להצטרף עם חלק הלבן אבל כשיש שני חלקי לבן וביניהם חלק הצבע וכתם אחד מחברם יחד אף שאין בכל אחד מחלקי הלבנים כשיעור יש להחמיר לנרכן ולטמאן אף שחלק הצבע מפסיק ביניהו ולא תלינן בשתי מאכולות עייש"ה וכן העתיקו להלכה ולמעשה בעל סדרי טהרה סימן ק"ץ ס"ק כ"א (והנה בדבר אשר מחמיר אם שניהם יחדו כשעור אף שחלק הצבע מפריד בינייהו צריך יישוב קצת שאינו דומה ממש למ"ש הרמ"א בתשובה סימן צ"ז ועיין ט"ז ס"ס ק"ץ ובנה"כ ועיין שם מעיל צדקה סימן כ' אמנם כבר הראיתי לדעת ר"ש וראב"ן שמביא הגמיי"נ יש להחמיר עכ"פ בנדון זה ועיין בסמוך) ולי הדבר צ"ע דודאי באופן זה יש להחמיר כשלשה עמודי עולם אחרי שאין המטהרים בבגדי צבעוני' מטהרים על אופן זה ויש להביא דמות ראי' להחמיר בזה מנגעים פי"א משנה ד' בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה הרי אע"ג דגם נגעים אינם מטמאי' בבגדי' צבועים כמבואר שם א"כ ליכא שיעור גריס בלבן אפ"ה מצרפים ומטמאים ה"נ בעובדא דילן ויש לדחות קצת עכ"פ לא מלאני לבי להקל ואתיישב עוד בדבר הזה ואשימה עיני עליו בלי נדר ולרוב טרדותי קצרתי חנוכה תקסד"ל פראג. הק' אלעזר פלעקלס.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |