הרי בשמים/א/א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א א

סימן א

לק' מיעליט'ן

בעזה"י יום ה' כ"ח לירח טבת תרל"ט לפ"ק סטריא

שלום רב לכבוד ש"ב הרב החריף ובקי בחדר"ת ירו"ש בנש"ק כש"ת יחיאל מיכל כהנא איש הורוויץ נ"י כעת רב במדינת פולין

מכתבו הגיעני והנני לתשובתו, ע"ד השאלה בס"ת שנמצא היוד מהשם הקדוש ברוך־הוא וברוך־שמו בצורת וא"ו מחמת שהאריך הסופר רגל היוד, והיה שאלת תינוק דלא חכים ולא טיפש ואמר שהוא וא"ו:

הנה לכאורה הדין פשוט דמותר למחוק הוא"ו ולכתוב יוד במקומה ולקדשה, דומיא דכ' ביו"ד סי' רע"ו סי"א בהג"ה בה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרוד הרגל ולתקנה, וכ' בש"ך שם (ס"ק ט"ו) משום שהכל רואין שהוא ח' ואינו שם ואין בזה משום מוחק את השם וה"נ כיון שמתחלה כתב הסופר וא"ו לא נתקדש בקדושת השם:

אמנם אפשר לומר לכאורה דאותיות ו"ה שנכתבו לשם קדושה אין נמחקין כמ"ש התוס' בשם ר"ח בשבועות ל"ה ע"א ובע"ז י"ח ע"א (ד"ה הוגה) דא"ד מאדני כיון שהמה מאותיות שם המיוחד אין נמחקין אף שאינן שם בפני־עצמו. וכן מבואר ברמ"א סי' רע"ו דגם א"ה מאהי' אינו נמחק, ע' בט"ז שם [דלא כמ"ש בס' תורת חיים בשבועות שם עיי"ש מ"ש בשם ס' דרך אמונה ושערי אורה] וא"כ הול"ל דמכ"ש בו"ה שהוא מעצם שם המפורש דאינו נמחק. ובאמת כ"כ בכ"מ פ"ו מיסוה"ת לחד פירושא שהי' כן הגירסא לפני הראב"ד בדברי הרמב"ם ז"ל שם דו"ה מהוי' אינן נמחקין. אולם בספר בני יונה כ' לחלק בזה דכיון דאותיות ו"ה אין דרך לכותבן קודם י"ה לכך לא נתקדשו. בשלמא א"ד שנכתבו לשם קדושה כיון שדרך לכותבו לפני נ"י שפיר נוכל לומר דנתקדשו משום דעתיד להיות שם שלם אבל בו"ה אין להחמיר ע"ש ואנכי הבאתי סמוכין לזה מדברי הש"ס בזבחים פ"ח ע"א גבי כ"ש דאין מקדשין חסרין ל"ש אלא שאין דעתו להוסיף אבל דעתו להוסיף ראשון ראשון קודש ע"ש וה"נ בא"ד כיון שדרך כתיבתן הוא לפני נ"י ודעתו להוסיף נ"י ראשון ראשון קודש אבל באותיות ו"ה שאין דרך לכותבן קודם י"ה [ולשי' קצת פוסקים הו"ל שלכ"ס ופסול] א"כ ל"ש בזה ראשון ראשון קודש. אמנם יש לחלק עוד בזה ולומר דאם כתב ו"ה בלבד לשם קדושה אינה חלה עליו הקדושה משום דא"א להשלימם לשם שלם כיון דמבואר בפוסקים דבעינן שיהי' השם נכתב כסדרן. משא"כ היכי שכ' שם שלם והאותיות יו"ד ק"א כתב שלא לשם קדושה ורק אותיות וא"ו ק"א כ' לשם קדושה והיכי דכ' תחלת השם בפירוש שלא לשם קדושה אפי' קידשו בסוף מבואר בס' בני יונה דל"מ וא"כ כשקידש האותיות ו"ה בסוף חלה עליהם שפיר קדושה כיון דראוי להעביר קולמס על האותיות הראשונות לשם קדושת השם דבכה"ג לאו שלא כסדרן מיקרי כיון דנכתבו כסדר א"כ שפיר נוכל לומר לדעת ר"ח וה"ג שברמב"ם הנ"ל דהאותיות ו"ה קדושים. ושעפי"ז אומר לבאר דברי הש"ס גיטין נ"ד ע"ב ההוא דאתא לקמי' דר"א א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו לא כתבתי לשמן כו' שכל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובות לשמן אינו שוה כלום וליעבר עלייהו קולמס וליקדשי' נימא דלא כר"י כו' והקשה בב"י סי' רע"ו בשם הרשב"ץ הא שם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו א"כ אמאי פריך וליעבר עלייהו קולמס וליקדשי' נימא דלא כר"י הרי יכול למיפרך לכ"ע דהא יוכל למוחקם. ולהאמור יתיישב שפיר דלא הו"מ למיפרך הכי עפימ"ש הרדב"ז בתשובה ח"א סי' ק"ב דכ"מ דקא' אזכרות הכונה על שמות ההוי' ע"ש שמביא ראי' מפורשת מדברי הרמב"ם ז"ל [ולפענ"ד צ"ע מדברי הש"ס סנהדרין ד"ס ע"א ואר"י א"ש אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפוקי כינוי דלא ופליגא דר"ח בתרווייהו דאר"ח השומע אזכרה בזה"ז א"ח לקרוע כו' אלא פשיטא מעכו"ם ואי שם המיוחד מי גמירי אלא לאו בכינוי כו' הרי דקרי לכינוי ג"כ אזכרה. וע' ברכות כ"ח ע"ב הני י"ח כנגד מי א"ר הלל ברי' דרשב"נ כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לד' בני אלים רב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבק"ש וצ"ע] ולפי"ז נוכל לאוקמי כגון שאמר הסופר תחלת האזכרות היינו י"ה כתב שלא לשמן וכמ"ש התוס' במנחות מ"ב ע"א דהתם אין הכונה שכ' סתמא רק שכתב בפירוש של"ש והאותיות ו"ה שבסוף קידש וא"כ א"א בתיקון דהשמות כולן א"א למוחקן דהא סופן הם קדושים ואי דנמחוק רק תחלתן ונכתוב אחרים במקומן הא יהי' שלכ"ס ופסול ומיושב שפיר קושי' הרשב"ץ הנ"ל:

והנה לענין אי מהני קידוש בסוף השם באמת מבואר במשנת חכמים פ"ו מיסוה"ת בשם הרמ"ע מפאנו דמהני ובשו"ת מים רבים חיו"ד סי' כ"ז פלפל הרבה בזה ונשאר בספק אם עולה לקדושת השם בשלא כיון רק באות האחרון או לא אולם נוכל לומר דז"א רק באם לא כיון בהאותיות הראשונות כלל וכתבן סתמא ובהאות האחרון חישב לשם קדושת השם דבכה"ג מבואר בס' בני יונה הנ"ל דאמרינן גמרו וקידושו באין כא' אבל היכי שבהאותיות הראשונות חישב בפי' לשם חול נוכל לומר דאינו מועיל באמת דומיא דאמרי' בעירובין י"ג ע"א ע"כ ל"ק ת"ק התם אלא כיון דאינתק לשם רחל תו לא הדרא מינתקא לשם לאה אבל גבי תורה דסתמא מיכתבה ה"נ דמחקינין ע"ש וראי' לזה נראה ממס' סופרים פ"ה הלכה ג' הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהוד' ולא הטיל בו ד' מוחק את השם וקשה למה יעלה הכורת על השם כולו הרי יוכל למחוק רק הה"א האחרונה ויחזור ויכתבנה לשם קדושה א"ו כיון דבאותיות הראשונות כיון בפירוש לשם יהוד' בכה"ג אינו מועיל קידוש באות האחרון. וגם מכח הסברא נוכל לומר כן דבלא כיון באותיות הראשונות בפי' לשם חול הא קי"ל בתמורה י"א ע"ב באומר רגלה של זו עולה שאם הקדיש דבר שהנשמה תלוי' בה כגון הירך וחלל שלה או למ"ד דבר שעושה אותה טריפה גם בלמעלה מן הארכובה אמרינן דפשטה קדושה בכולה וא"כ ה"נ נהי דלא כיון בהאותיות הראשונות לשם קדושה מ"מ אם באות האחרון כיון לשם קדושה ממילא פשטה קדושה בכל השם כיון דהשם לא יוכל להיות בלעדי אות זה הוי כהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בה דפשטה קדושה בכולה משא"כ אם כיון בפירוש לשם חול הא רצה שלא יתקדשו ממילא אינו מועיל והוי כי הא דאמרי' בקידושין ז' ע"א מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת ע"ש בפירש"י ודמיא ג"כ להא דאמרי' בעלמא כ"ש אין מקדשין שלא מדעת וז"ב. נחזור לנ"ד דכיון דנכתב וא"ו במקום יו"ד לא נתקדש כלל ורשאי לגרור הוא"ו ולכתוב יו"ד במקומה ואופן הגרירה הנה ראיתי בנב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ע"ח שכ' בנידן שנשאל בס"ת שנמצא רגל השמאלי בה"א אחרונה שבשם בן ד' נוגע לגג ונראה כחי"ת כ' וז"ל. אמנם דבר א' צריך אני להזהיר בתיקון זה מה שאינו מבואר בראשונים כאשר יגרור רגל השמאלי יתחיל לגרור ממטה למעלה לצד דבוקו בגג תיכף כשיפרד הדיבוק כבר הוא ה"א ממש ואיך יגרור אח"כ וימחוק השם הרי למהרמ"פ ל"ה בריר לי' שיש בזה משום חק תוכות כו' הנה מבואר מדבריו דלכך הזהיר שלא להתחיל למעלה כיון דלמהרמ"פ ל"ה חק תוכות משמע שבאופן דהוי חק תוכות אין חשש בזה וא"כ בנ"ד רשאי לגרור הוא"ו ממטה למעלה ואי משנעשה יו"ד הרי איכא שם שלם הא בזה שמקצר הוא"ו ועושה אותה יו"ד בכה"ג הוי בודאי חק תוכות. והנה בענין מה שנראה מד' הנוב"י הנ"ל דהיכי דהוי חק תוכות אין בו איסו' מחיקת השם. וכן ראיתי בספר תורת גיטין לא"ז הגאון מליסא ז"ל בגיטין ד"ך ע"ב שכ' להדיא דשם הנעשה ע"י חק תוכות או ע"י רקימה אין בו איסור מחיקה ע"ש ולכאורה אפשר ליישב בזה מה שהקשה בתשו' מעיל צדקה סי' כ"ג על הא דאמר בסוטה ל"ה ע"ב כיצד כתבו ישראל את התורה רי"א ע"ג אבנים כתבוה בע' לשון כו' ואח"כ סדו אותן בסיד כו' האיך עברו על מחיקת השם. ולהאמור י"ל דהי' ע"י החקיקה על האבנים וליכא איסור מחיקה אולם לפענ"ד יש לדון בזה טובא דאטו איסור מחיקה תליא אם נכתב בהכשר לס"ת ומה לי אם נעשה השם ע"י חק תוכות עכ"פ קדושת השם עליו ואסור למוחקו דלא גרע מהי' כתוב שם על ידות הכלים ועל כרעי המטה בערכין ו' וכן במ"ס פ"ה הי"ג על קרן הפרה ומפורש ברמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ו וכן אם הי' שם חקוק בכלי מתכת או בכלי זכוכית והתיך הכלי ה"ז לוקה ולא חילק בין חק תוכות או ירכות וע' בגיטין ד"ך ע"א והא דינרי זהב תוכות הן. וע' בסנהדרין נ"ו ע"א גבי נוקב שם דפריך ואימא מיברז הוא ואזהרתי' מהכא ל"ת כן לד' אלקיכם כו' ואימא דחייק שם אפומא דסכינא ובזע בה כו' הרי דגם בחקק שם אפומא דסכינא עובר במחיקתו משום ל"ת כן. והכי מוכח מדברי הש"ס סוכה נ"ג בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למישטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למיכתב שם אחספא ונשדי' בתהומא ומנח כו' נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו עאכו"כ וקשה הו"ל למיכתב שם אחספא ע"י חק תוכות ולא יהי' איסור ל"ת כן הכי הי' מוכרח לכתוב השם באופן שיכשר לס"ת א"ו דגם ע"י חק תוכות איכא איסור מחיקה מדאורייתא ועוד יש לה"ר מש"ס שבת ק"ג ע"ב כתבה כשירה כו' או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו ומביא הב"י בא"ח סי' ל"ב בשם הנ"י דהכונה שזרק זהב על כתב השמות שנכתבו בדיו אפ"ה פסול משום דס"ל כתב העליון כתב ומבטל התחתון וכ' הב"י דלכך נקט אזכרות דוקא משום דבאזכרות אסור להעביר את הזהב דהוי מוחק את השם ומש"ה יגנזו. אבל בשאר תיבות א"צ לגנוז דמעביר הזהב וחוזר לכשרותו ע"ש וא"כ לפי זה בזרק עפרות זהב כתב זה בודאי אינו כשר לס"ת דהא אינו כשר אלא דיו ואפ"ה שייך בי' איסו' מחיקה וכן מובא במ"ס מעשה בתורתו של אלכסנדר שהי' אזכרותיו בזהב ואמרו חכמים יגנז וא"כ ה"ה חק תוכות אף דפסול לס"ת מ"מ שם מיהא הוי לענין שאסור למוחקו כיון שנכתב לשמו של הקב"ה וע' בתשב"ץ ח"ר סי' קכ"ז שכ' וז"ל אבל אם נכתבו בזהב כיון שנכתבו לשמן קדשי אע"ג דס"ת נפסל בכך היינו משום דלענין כתיבת ס"ת גמרי' הלכה דבעי' דיו אבל דלא ליהוי כתב לענין מחיקת השם ליכא למ"ד וציץ יוכיח שהוא טס של זהב וכתיב בי' כתב בפ' פקודי מכתב פתוחי חותם קודש לה' וטרח תלמודא לאסוקי אי הוי חק תוכות או ירכות כדאי' פ' המביא תניין ומשמע דדיני' לכל מילי דכתיבה כדין לבד מהכשר ס"ת כו' ע"ש ובקושיא של בעל מעיל צדקה הנ"ל מסוטה י"ל עפימ"ש מהרש"א שם דלשון הקודש לא הי' בכלל ע' לשון וא"כ הא מבואר בש"ך יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"א דשם שנכתב בלשון חול אינו שם כלל ומותר למוחקו ע"ש א"כ בלא"ה לק"מ. שוב ראיתי בס' בני יונה סי' רע"ו שהביא בשם תשו' רמ"ע שכ' בנידן שם שנדבק רגל הה"א לגגה צריך ליזהר לגררו ממטה למעלה דאם יתחיל לגרור מלמעלה סמוך לגגה ויראה האות כהוגן אף שנפסול לס"ת דמיקרי חק תוכות וצריך לגרור כל הרגל להכשירה לס"ת מ"מ לענין מחיקת השם הו"ל שם גמור דאסור למוחקו ע"ש וגם הנוב"י הנ"ל הביא בסוף דבריו תשו' רמ"ע הנ"ל וכן בתשו' נטע שעשועים סי' כ"ו מביא בשם כמה פוסקים דאף שמות שנעשו ע"י חק תוכות אסור למוחקו ע"ש אמנם אכתי נוכל לומר דאי הוי חק תוכות דפסול שוב מותר למוחקו כדי להכשירו כיון דמחיקה ע"מ לתקן כ' הפוסקים דשרי כמבואר במ"ס פ"ה ה"ו המוחק אות א' מן השם עובר בל"ת כו' אבל הדיו שנטפה ע"ג הכתב מותר למוחקו שלא היתה כונתו אלא לתקן ע"ש וע' בט"ז א"ח סי' קנ"א סק"ג לענין ביהכנ"ס דנתיצה ע"מ לבנות בנין מיקרי ומ"ש בטו"ז יו"ד סי' רע"ו סק"ז ראי' לאסור מחיקה בשם אפי' ע"מ לתקן ע' בתשו' זכרון יוסף חיו"ד סי' י"ז מ"ש בזה דאינה הוכחה כ"כ וע' במרדכי פ' הקומץ ובש"ג פ"ד דשבועות ובתשו' הרמ"א סי' ק"ל שפוסקים ג"כ הכי. וכן פוסק העטרת זקנים בה' קריאת התורה דמוחק ע"מ לתקן שרי'. וע' בתשו' מהר"ם מלובלין סי' קי"ב ובפרט בנ"ד דהא דעתו למוחקה כולה ומתחלתו לא הי' שם ועתה שנעשה שם אין דעתו לקדשו עד שימחקנו לגמרי ויכתוב יוד במקומה בכה"ג בודאי שרי מחיקה ע"מ לתקן כמבואר בש"ך שם סע"ק י"ב. והנה בב"י סי' רע"ו כתב בשם הר"י אסכנדרני וז"ל וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שריא דהנותץ אבן מן המזבח לא מיחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטימאוהו יונים דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במק"א במקדש שמקום המזבח מכוון ביותר כדאי' ביומא אבל הכא אפשר לגנוז היריעה עכ"ל. והנה בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו מביא דברי הר"י אסכנדרני וכ' ע"ד וז"ל ומ"ש שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו המזבח שבנה עזרא שטימאוהו יונים כדאי' ביומא נראה שלא ראה הענין במקומו פ' ר' ישמעאל דא' התם קרא אשכח ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה מכיון שנכנסו נכרים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפיק לחולין קנינהו בהפקירא והו"ל דידהו וכשנשתמשו בהו לע"א נאסרו א"כ המזבח כבר יצא לחולין ופשיטא דמותר לנותצו שהרי לא נשאר קדושה ומה ענין זה לשם שעדיין נשאר בו קדושה לפי דעתו כיון שקורין אותה ה"א עכ"ל. והנה במה שדחה הרדב"ז הראי' הנ"ל מכח דברי הש"ס שיצאו כליו לחולין לפענ"ד דיחוי זו חוזרת ונראה דע"כ אנו מוכרחין לומר דודאי מתחלה כשנכנסו יונים להיכל והכניסו עמהם ע"ז ותקרובת ע"ז יצאו הכלים לחולין אמנם אח"כ כשבאו בנ"י לדביר בית ה' ופינו את ההיכל וטיהרו את המקדש שוב חזרו לקדושתן דהרי בכ"ש יש מועל אחר מועל ורק בעוד שהי' הטומאה בתוכו לא הי' עליו דין גבוה אבל כשגברה עליו בית חשמונאי ונצחום חזרו לקדושתן והיה אסור לסתור אח"כ אבני המזבח ועכצ"ל כן דאל"ה תקשי למ"ש התוס' בסוכה מ"ט ע"א וכ"כ המשנה למלך בפ"א מבית הבחירה בשם הב"ש דלאו דלא תניף עליהם ברזל לא שייך אלא כשהם הקדש ולא כשעודם חולין ע"ש א"כ מאי קא' הש"ס שם ננסרינהו לא תניף עליהם ברזל א"ר והרי כיון דהם חולין ל"ש בהו לאו דל"ת עליהם ברזל א"ו דאח"כ חזרו תיכף לקדושתן [והא דא' בנדרים ס"ב ע"א ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול שנא' ובאו בה פריצים וחללוה ע"כ קאי אכלים שלא הי' עליהם תורת כלי שרת של"ה עליהם קדושת הגוף שא"ב מועל אחר מועל ושפיר יצאו לחולין אבל לא מזבח וכ"ש שהם קדושים קדוה"ג ולא היה חולין רק באותה שעה שהיו היונים שם] וצדקו דברי הר"י אסכנדרני:

איברא דראיתי באחרונים שקיהו בראי' זו דמנין לנו שהישראל בעצמם סתרו אבני המזבח דילמא עשו ע"י עכו"ם דהוי גרמא ושרי כדאי' בשבת ק"ך ע"ב לא תעשון כן עשיי' הוא דאסור הא גרמא שרי וע' בתוס' ישנים יומא ד"ח ע"א וע' בנוב"י מהדו"ת חא"ח סי' י"ז וכשהניחו לסותרם ע"י עכו"ם הוי גרמא ושרי ע' ברא"ש ב"מ פ' הפועלים מ"ש בשם הראב"ד ז"ל בענין חסום פרתי ודוש בה עיי"ש. אמנם נראה ליישב ג"ז דהנה באמת הקשה הריטב"א בחי' לע"ז שם על הא דקא' התם נתברינהו אבנים שלימות א"ר כו' מאי מועיל לנו בהאי דנתברינהו ונבטלינהו הרי יש דיחוי אצל גבוה כדא' באשרה שביטלה ע"ש ונלפענ"ד ליישב דהנה התוס' בע"ז מ"ז ע"א הקשו בהא דאיבעי' לן שם באשרה שביטלו לולבו מהו למצוה יש דיחוי אצל מצות או לא אמאי לא פשיט לי' מהדס שענביו מרובין מעליו דאם מיעטן כשר אלמא אין דיחוי ותי' דהתם בידו למעט אבל הכא אין בידו דע"י עכו"ם צריך לבטלה ע"ש ולפי"ז הרי באמת פריך הש"ס בע"ז מ"ב למ"ד ע"ז שנשתברה מאלי' מותרת אמאי אין ישראל מבטל ע"ז של עכו"ם תיהוי כע"א שנשתברה מאלי' ומשני רבא גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה והו"ל ע"א של ישראל ואינה בטילה עולמית וא"כ לפי"ז נלפענ"ד דהכא הוי מותר לבטל אפי' ע"י ישראל דדוקא ביחיד חיישינן דילמא מגבה והדר מבטל משא"כ במילי דרבים הא אמרי' בכ"ד רבים מדכרי אהדדי ע' בעירובין ג' ע"א סוכה דליחיד לא מידכר מבוי דלרבים מדכרי אהדדי וכן מצינו סברא זו בשבת קמ"ו ובפירש"י שם וע' בפסחים ל"ו ע"א ומ"ש ממנחת העומר דתניא מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה צבור שאני ופירש"י דק"צ הוא וכל עסקין שלה נעשה עפ"י ב"ד והוי בזריזין ול"ח שיניחוה להחמיץ וע' סוכה מ"ג ע"ב א"ה גבי ערבה נמי נגזור משום דרבה ומשני ערבה שליח ב"ד מייתי לה וכ' הר"ן בשם י"מ דהואיל ונוטלין לפני הב"ד אימת ב"ד עלייהו ולהכי ל"ג משום דרבה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ע"ש וע' טו"ז יו"ד ס' שפ"א סק"א. וא"כ ה"נ במזבח שהוא ענינא דרבים ל"ח דילמא מגבה לה והדר מבטל לה והי' מותר באבני המזבח לבטל גם ע"י ישראל והשתא מיושב שפיר קושי' הריטב"א הנ"ל דמטעם דיחוי לא הי' האבנים נפסלים למזבח כיון דכל שבידו ל"ה דיחוי והכא ל"ה צריכין לבטלה ע"י עכו"ם כנ"ל וע"כ קא' מטעם אבנים שלימות אמר רחמנא וא"כ לפי"ז עולים יפה דברי הר"י אסכנדרני דהא דפריך הש"ס ונתברינהו וקשה דהא נפסלו מטעם דיחוי וע"כ משום דבידו ואי ל"ה מותר רק ע"י עכו"ם שיהי' גרמא א"כ ל"ה בידו כנ"ל ותיהדר הקושי' לדוכתה דפסול בלא"ה מטעם דיחוי וע"כ משום דהכא שרי גם ע"י ישראל ולא עברו על לא תעשון כן משום דהוי ע"מ לתקן. והנה התשב"ץ בחלק ראשון סי' ב' כ' ראי' דמוחק על מנת לתקן שרי וז"ל. ועוד יש להביא ראיה לזה מענין נתיצת מזבח שהוא בלאו מדכתיב ונתצתם את מזבחותם ל"ת כן וגו' והוא הדין לסתירת אבן א' מן ההיכל או מן העזרה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ומצינו שמותר לסתור אבנים בהן כדי לתקן ואפי' לסתור ההיכל כולו כדאשכחן לבבא בן בוטא שהשיא עצה להורדוס למסתרי' להיכלא ולמבניי' כדאי' ריש ב"ב וה"ה נמי למחיקת השם שאם הוא מתכוין לתקן שהוא מותר למחוק שהרי מחיקת השם ונתיצת המזבח וההיכל בחד לאו נפקי מל"ת כן עכ"ל הרי דמשוי התשב"ץ נתיצת המזבח ומחיקת השם כחדא דכי היכי דבנתיצת מזבח שרי ע"מ לתקן ה"ה במחיקת השם ומ"ש הר"י אסכנדרני ראייתו הנ"ל משום דבמזבח א"א בע"א ובס"ת אפשר לגנוז היריעה הוא דחוק מאד דמה שאפשר לגנזו זה לא מיקרי אפשר דבשלמא אם אפשר בתיקון אחר שפיר אסור למחוק השם אפי' כדי לתקן כמ"ש הרדב"ז בתשובה ר"א סי' ע"ז דכיון דאפשר לתקן בלא מחיקה לפיכך אם מוחק אע"ג דנתכוין לצורך תיקון הוי דרך השחתה אבל אם א"א בתיקון אחר מה לי שאפשר לגונזו אין לך בזיון השם גדול מזה. וראי' לזה נראה ממה דתנינן בסוכה נ"א ע"א מבלאי מכנסי ומהמייניהן הי' מפקיעין ובהן הי' מדליקין וקשה לפימ"ש המג"א סי' קנ"ד סק"ט בשם הבאר שבע גבי ס"ת שבלה דטעינה גניזה דאסור לשורפן משם ל"ת כן לד' אלקיכם וכ' המג"א דה"ה בכל תשמישי קדושה הם בכלל ל"ת כן ומבואר בס' בנ"י סי' רע"ו דאפי' אם לא נשאר רק אות א' מהשם וג' אותיותיו הקודמין כבר נמחק אפ"ה איכא במחיקת האות הזה משום ל"ת כן דלא כמ"ש בח"ו דשם שבטל מקצתו בטל כולו ע"ש ולפי"ז האיך מותר לקרוע הבלאי בג"כ הרי עובר על ל"ת כן ול"ש לומר בזה לב ב"ד מתנה עליהן כמ"ש בתוס' שבת כ"א ע"א ד"ה שמחת ובת"י שם ע"ש. ואין לומר משום דכיון דלכבוד הקרבן הי' עושין הוי צורך קרבן וכמ"ש בתוס' שם ואתי עשה דצורך קרבן ודחי לאו דל"ת כן ז"א דהא אפשר בפתילות אחרות והיכי דאפשר שניהם לא אתי עשה ודחי לל"ת וע"כ דכיון דלצורך קרבן הי' עושין ל"ה דרך השחתה ול"ה בכלל ל"ת כן ולא אצטריך לי' לעשה לדחותו. אמנם אכתי קשה הא אפשר בגניזה כמו ס"ת שבלה אעכצ"ל דזה לא מיקרי אפשר:

והנה כאשר בינותי בספרים ראיתי בתשו' רח"כ חיו"ד סי' מ"ג שכתב דבנפסל אות א' מהאותיות של השם עד שבהנשארים אין שם לעצמן אזלא הקדושה גם מאותיות הנשארים ומותר למוחקן ע"ש אך בהג"ה שם מובא בשם גאון דורו שחלק עליו בזה. ועלה בדעתי לחלק דאם נפסל עד"מ היו"ד של השם בן ד' או א' של אלקים שוב אין קדושה בהנשארים כיון דא"א שיחזרו עוד לקדושתן משום דלא יוכל להשלים יו"ד או אל"ף אליהם להשלימם לשם שלם שיחזרו לקדושתן הראשונה כיון דיהי' שלא כסדרן אבל אם נפסל האות האחרון מאותיות השם כיון דנוכל לכתוב האות הנחסר וחזי לאצטרופי שיהי' שם שלם עדיין לא פקעה קדושתה וא"כ לפ"ז לכאורה בבגדי כהונה שבלו ג"כ ליכא משום ל"ת כן כיון דקי"ל בזבחים פ"ח דבבג"כ שנקרעו אין תופרין אותו וא"כ לא חזיין שיחזרו לקדושתן הראשונה וליכא בהו משום ל"ת כן כמו בנמחקו האותיות הראשונות מהשם וכנ"ל. אולם זה ליתא דהא קי"ל בקדושין נ"ד דכתנות כהונה שבלו מועלין בהן הרי דלא פרחה קדושיתהו מהן וע"כ דכיון דגלי רחמנא בבגדי כ"ג והניחם שם מלמד שטעונין גניזה כדאי' ביומא י"ב וה"ה דילפינן בגדי כהן הדיוט מינייהו וכמ"ש המשנה למלך בפ"ה מה' מעילה ה' י"ד עי"ש במה שמסתפק לענין כלי שרת שניקבו או שנשברו אם יהי' בהם דין מעילה הרי דגלי רחמנא דלא אזלי הקדושה מינייהו ושפיר אית בהו ג"כ משום איסור ל"ת כן ובהיותי בענין זה אמרתי לבאר דברי התוס' בזבחים דף צ"ה ע"א גבי הא דאר"ל מעיל שנטמא מכניסו בפחות מג' על ג' ומכבסו משום שנאמר לא יקרע וגו' וכ' התוס' וז"ל אפי' למ"ד בריש כל הפסולין ביאה במקצת שמה ביאה שאני בגד הואיל ויכול לחתכו לא חשוב כאלו נכנס כולו עכ"ל. ולכאורה צריך להבין הא כ' התוס' בכ"ד דכל היכא דהוי איסור לא מיקרי בידו היכי נימא דלהכי לא שמה ביאה משום דבידו לחתכו הא אסור לחתכו משום לא יקרע ולא מיקרי בידו אמנם הדבר נכון דהנה באמת צריך להבין לכאורה אמאי הדין במעיל שנטמא דמכניסו פחות מגע"ג ומכבסו והרי חזינן בשאר בגד שנטמא חוץ לקלעים קי"ל במשנה שם צ"ד ע"ב דקורעו רובו ונכנס ומכבסו ומדלא שרינן ליה ע"י כניסה בפחות מגע"ג ע"כ דלא הוי זה תקנה טובה כמו קריעת רובו א"כ גם המעיל אמאי לא נתירו בקריעת רובו ואי דעובר משום לא יקרע ואף דהוא ע"מ לתקן מ"מ הא כ' המ"ל בפ"ח ממעה"ק בשם בעל קרבן חגיגא דבמעיל עובר משום לא יקרע אפי' שלא כדרך השחתה ע"ש עכ"ז הא כיון שנטמא פסול היא לעבודה ובטל מתורת מעיל ולית ביה משום לא יקרע וע"כ צ"ל משום דעתיד להיות ניתר ע"י כיבוס לכך איכא עליה עדיין תורת מעיל ורכיב עלי' האיסור דלא יקרע ואע"ג דקיי"ל בזבחים דף פ"ח דבגדי כהונה מכובסין היכא שהוגעו לנתר ואהל פסולין לעבודה וה"נ הא קי"ל שם צ"ה דבגד שניתז עליו דם חטאת או שנטמא צריך ז' סממנים כמו בכתם א"כ הוי הוגעו לנתר ואהל וא"כ גם לאחר כיבוס יהי' פסול לעבודה. ז"א דהא דקי"ל במכובסין שהוגעו לנתר ואהל פסולין לעבודה משום דכשנתגעלו גיעול רב כזה שהגיעו ליזקק לכיבוס נתר ואהל תו לא מתקן להו משום דאין עניות במקום עשירות וא"כ בנתגעלו ונעשו צואין כ"כ אבל אם לא נתגעלו רק שצריכין כיבוס משום טומאה ומצות התורה כך היא לכבסן בנתר ואהל ל"ש בזה לפסלן משום אין עניות במקום עשירות וא"כ שפיר יתכשרו אחר הכיבוס וא"כ לא בטיל מתורת מעיל ושפיר חל עלי' עדיין איסור לא יקרע ולפ"ז התינח לאחר דידעינן דמהני כיבוס משא"כ לאחר דמקשי התוס' דלא יועיל כיבוס משום ביאה במקצת שמה ביאה וא"א להכניסן בפחות מגע"ג א"כ לית לי' תקנה וא"כ בטל מתורת מעיל ע"ז שפיר כ' התוס' דאי נימא הכי א"כ בטל מתורת מעיל ובידו לחתכו ואין עובר משום לא יקרע כיון דלית לי' וא"כ ל"ש ביאה ושפיר כשר להכניסו בפחות מגע"ג ואף שהדבר חוזר חלילה מצינו כיוצא בזה בתוס' בכ"ד ומהם בב"מ דף ל' ע"א ד"ה אף עובד דניחא לי' ובגיטין כ"ז ע"א ובב"ק ע"ו ע"א עש"ה:

עוד י"ל דהא באמת יש להבין הלא במעיל אינו עובר משום לא יקרע רק בקורע פי המעיל כמבואר ברמב"ם פ"ט מה' כלי המקדש ה' ג' א"כ הא אפשר לטהרו בקריעת רובו באופן שלא נקרע פיו של המעיל. אולם באמת לק"מ דהא אי קורעו רובו בטל מתורת בגד ואין עוד שם מעיל עליו והוי כקרע פי המעיל דאי ליכא מעיל ממילא ליכא פי מעיל וא"כ לפ"ז שפיר כ' התוס' דאי מכניסו בפחות מגע"ג לא חשבינן לי' כביאת כולו משום דעל כל מקצת שמכניס אמרינן דבידו לחתכו ואינו עובר משום לא יקרע כיון דאינו עובר רק בקריעת פי המעיל ובאותו מקצת הא אינו בטל מתורת בגד. אולם אכתי הא אסור משום ל"ת כן לד' אלקיכם ואין בידו לחתכו א"ו דכיון דהוי דרך תיקון ל"ש בי' איסורא דל"ת כן והבן ומדי עיוני בההיא סוגיא ראיתי בלח"מ פ"ח ממעה"ק הי"ט שעמד שם בדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ג מה' כלים כלישנא בתרא בחולין קכ"ג בנקרע רובה טהורה דאפי' אם שייר בה כדי מעפורת טהורה ובסוגיין פ' דם חטאת פריך סתמא דגמרא מלישנא קמא שם דאם שייר בה כדי מעפורת טמאה וכ' שם וז"ל לכך נראה לרבינו ז"ל לפרש דל"ק ול"ב צר"ה ל"פ לענין דינא כו' ובין ללישנא קמא ובין לל"ב בט"י טהורה אפי' שייר כדי מעפורת ובשאינה ט"י אפי' אם לא שייר כדי מעפורת טהורה ואי שייר טמאה ובפ' דם חטאת גבי מתניתין דקורעו כו' משמע לי' דמתניתין דהתם אפי' בשאינה ט"י ומפני כך מקשה דכיון דשייר כדי מעפורת טמאה היכא דאינה ט"י דילמא לא אתי למקרעה כולה כו' ולפענ"ד נראה לחזק הדברים דבסוגיין פ' דם חטאת ע"כ מיירי באינה טבילת יום עפי"מ דאי' שם צ"ח ע"ב אמר רבא פשיטא לי דם על בגדו חוצץ ופירש"י לענין טבילה בבגד שנטמא ולפי"ז הכא מיירי שניתז דם על הבגד ויצא חוץ לקלעים א"כ א"א להטבילה שהרי הדם חוצץ והכיבוס הא צריך להיות בפנים א"כ ע"כ צריך להיות הקריעה קודם הטבילה וא"א לומר כלל דמיירי בבגד ט"י]. והנה ראיתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רס"ד הביא שם ראי' דמוחק ע"מ לתקן מותר מהא דערכין ד"י ע"ב דמכתשת של משה נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה נטלו תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה וקשה מי התיר ליטול תיקונה הלא מכתשת כלי שרת היא למסקנת הש"ס שבועות י"א ע"א א"ו דמוחק ע"מ לתקן שרי ע"ש ואנכי לא אבין ראי' זו הלא באמת הקשו התוס' בשבועות שם האיך תיקנוה הלא כיון דהוי כ"ש הא כ"ש שנשברו אין מתקנין אותן ושניקבה אין מתיכין לתוכה אבר דאין עניות במקום עשירות ותי' דשאני מכתשת של משה שהיתה מפטמת ביותר עיי"ש וא"כ גם זה לא קשיא דמכתשת של משה כיון שעם התיקון לא היתה מפטמת כ"כ א"כ אדרבא הסרת תיקון זה הוי כבוד גבוה ומה ענין זה לנתיצה ולדברי הי"מ שם הא המכתשת לא היתה כ"ש כלל אלא שהקטורת הי' קדוש קדוה"ג בדיבורו שהי' אומר יהא זה קטורת הי' חל עלי' קדוה"ג אחר כתישה במכתשת שהי' ראוי להקטר ע"ש ואפי' אי הוי כ"ש נמי ליכא ראי' עפי"מ דמבואר בפוסקים דבנטפלין לשם כיון דאינן אלא מדרבנן לכ"ע לית בהו איסו' במחיקה ע"מ לתקן ולפי"ז הא מבואר בירושלמי פ"ד דשקלים במכתשת עשאוה ככלי שרת ופי' המפרש דאינו אלא מדרבנן ע"ש וכיון דל"ה אלא מדרבנן לכ"ע ליכא איסור בע"מ לתקן:

נחזור לנ"ד דבשאלתינו עכ"פ שרי למחוק הוא"ו ולכתוב יו"ד במקומה אליבא דכל הדיעות כיון דמעיקרא לא הי' שם כלל ונ"ל להוסיף עוד ולומר דהא דהשוו אותיות ו"ה לאותיות א"ד דכשם דא"ד לד' ר"ח אינו נמחק ה"ה ו"ה נלפענ"ד דל"ד כלל עפי"ד המהרש"א בשבועות שכ' בכונת ר"ח דלהכי א"ד אינו נמחק משום דנקרא בא"ד כדאמרי' לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני בי"ה ונקרא בא"ד א"כ א"ד הוא במקום י"ה וע"כ כמו אותיות י"ה אינן נמחקין שהוא שם בפ"ע ה"ה א"ד שהוא במקומו ג"כ אינו נמחק וא"כ ו"ה אף שהוא משם המיוחד מ"מ כיון שאינו שם בפ"ע אמאי לא יהי' נמחק. ובאמת משמע הכי להדיא מדברי רש"י ז"ל בשבועות ל"ה ע"ב ד"ה כתב א"ל מאלקים שהתחיל לכתוב אלקים וכתב אל"ף למ"ד אין נמחקין אעפ"י שלא גמר השם שהרי ב' אותיות הללו שם לעצמו עכ"ל ומדכ' דוקא ב' אותיות הללו שהם שם לעצמו משמע הא לא"ה הי' נמחקין וע' בתה"ד בפו"כ סי' קע"א מ"ש לענין א"ד מאדני דוקא ב' אותיות אבל אות א' הי' מותר למחוק ע"ש לענין השני יודין שנכתב בסידורים במקום השם אם מותר למוחקן עיי"ש:

אך בזה יש עדיין להסתפק במה שיהי' השם נכתב שלא כסדר והנה בענין זה יש מבוכה בין האחרונים בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ע"ה מובא שם תשו' הג' מו"ה טיאה ווייל ז"ל ודעתו שם דבשם פוסל אפי' בס"ת שלא כסדרן ומדשתיק לי' הנוב"י ולא דחה דבריו בזה ש"מ אודויי אודי לי' גם הביאו האחרונים כן בשם שו"ת גינת ורדים דבעי' בשם כסדרן והסכימו לדבריו בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' נ"ט ובשו"ת מכתם לדוד סי' ל"ז ל"ח וכן בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' נ"ב הביא ד' הגו"ר והסכים עמו. והנה לכאורה יש לה"ר מפ"ק דמגילה ד"ח ע"ב במשנה דחשוב אין בין ספרים לתו"מ אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותו"מ אין נכתבין אלא אשורית ואמאי לא חשיב ג"כ הא דבס"ת ליכא פסול דשלכ"ס משא"כ בתו"מ א"ו כיון דגם בס"ת איכא פסול דשלכ"ס באזכרות ול"ה מילתא דפסיקא ולכך לא חשיב לי' אולם ראיתי בשו"ת חת"ס חא"ח סי' ח' שעמד בקושיא זו אמאי לא חשיב החילוק דשלכ"ס וכ' וז"ל די"ל דהיינו שהספרים נכתבין בכל לשון כו' דהא לית לנו שום מקרא על שיהיו נכתבים כסדרן או שיהיו נכתבים בלה"ק אלא מדכתיב והיו בהוייתן יהיו והיינו הן הויות לשונם והן הויות כסדרן והוי כאלו תנן במתניתין אין בין ספרים לתו"מ אלא שהספרים ל"ב בהוייתן משא"כ תו"מ והי' נכלל לשונם וסדרן והשתא נמי חדא מינייהו נקט וה"ה לאידך דפח"ח. וא"כ ליכא ראי' מזה דבשמות יהי' פסול שלכ"ס דאין אנו צריכין לתרוצי משום דקתנ' מילתא דפסיקא כיון דאיכא לשנויי כתי' החת"ס הנ"ל ובאמת מסתימת דברי הטוש"ע נראה דאינו פוסל בס"ת בשם שלכ"ס ומה שנזכר בא"ח סי' ל"ב סנ"ב בהג"ה לעשות שם של שדי כסדר הוא רק למצוה מן המובחר לכתחלה ולא שיהי' בזה פסול מדינא ומדברי הנוב"י גופי' במהדו"ת חיו"ד סי' קע"א נראה דס"ל דל"ב בשם כסדרן ע"ש וכ"נ מדברי המג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"ז שכ' לענין דפוס וז"ל ול"נ דבתו"מ פסול משום דא"א לצמצם ולפעמים שנדפס האות השני קודם לראשון והו"ל שלכ"ס כו' ואי איתא הא גם בס"ת פסול משום השמות דבעי' בהו כסדרן אע"כ דמדינא אפי' בשמות ל"ב בס"ת כסדרן. וכן מסתימת דברי הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סי"א בהג"ה נראה הכי דלענין ה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה הי"ל לחלק דבה"א הראשונה אין תקנה משום שלכ"ס. וע' בא"ר סי' ל"ב ס"ק ל"ג שכ' ראי' מזה לשם אלקים ע"ש שמבואר מדבריו דאינו פסול משום שלכ"ס ויש להביא עוד ראי' מהא דקא' בש"ס מנחות ד"ל ע"ב דהלכה כר"ש שזורי גבי הטועה בשם דכל השם תולין מקצתו אין תולין. וכ' הש"ך בסי' רע"ו סק"ז בשם הרא"ש דהטעם דמקצתו אין תולין הוא רק משום שהוא גנאי להשם ולכך אין לפסול אלא לכתחלה ע"ש. וכ"כ בתשו' מ"ב סי' נ"ז דהא דארש"ש מקצת השם אין תולין הוא מטעם דלאו הידור מצוה הוא להיות קצת מאותיות השם למעלה וקצתם למטה ואי איתא הא מקצת הראשון שבשם בלא"ה אין תולין משום כסדרן. אולם יש לדחות ראי' זו עפי"ד הפמ"ג בא"ח סוס"י ל"ח במש"ז שכ' וז"ל גם פשיטא לי אם כ' מקצת אות ואח"כ כ' מקודם משלים האות ול"ה שלכ"ס דכל שאין כותב אות שלם כסדרן מיקרי והי' הדברים כסדרן דבר שלם בעי' לא חצי דבר עכ"ל וע' בת"י בהוריות ד"ד ע"א ד"ה קרי' בי' ונעלם מדבר במה שחילקו דהתם דרשי' ונעלם דבר מדבר ולגבי עדות דרשי' דבר ולא חצי דבר ע"ש] א"כ נ"מ אם לאחר שכתב חצי אות שאחריו נזכר ששכח האות הקודם בשם וא"כ אם יתלה האות שלפניו מטעם שלכ"ס ליכא כיון דלא כ' אחריו רק חצי אות ולא פסול שלכ"ס בכה"ג כ"ד הפמ"ג הנ"ל ואשמעי' דאפ"ה אסור לתלו' מטעם גנאי השם. אך מדברי המ"ב בס' נ"ז והמג"א סי' ל"ב ס"ק י"ז העתיק דבריו דאם שכח יו"ד מאלקינו יש לתלות היו"ד משום דלאו שרשית היא ע"ש נרא' דס"ל דל"ב כסדרן וכ"כ הרדב"ז בתשו' סי' ב' אלפים קס"א בפירוש שא"צ לכתוב את השם על הסדר ע"ש וע' בתשו' זכרון יוסף חא"ח סי' ג'. ובספר יהושע חיו"ד סי' נ"ו ה"ר דל"ב כסדרן בשם מיומא ל"ח דבן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב שהי' קושר ד' קולמסין וכותב שם בן ד' אותיות ע"ש והיא ראי' ברורה ומה שהביאו האחרוני' ראי' משבועות ל"ה הנטפלין לשם שלפניו נמחק לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם ואי איתא דמותר לכתוב שלכ"ס א"כ משכחת איפכא דשלפניו אינו נמחק אם כתבו למפרע לפענ"ד ליכא ראי' מזה דנוכל לומר דכונת הש"ס בההיא דשלפניו ושלאחריו היינו על הכתיבה ויהי' הכונה הנטפל שכתב הסופר לפני השם הוא נמחק ואפי' הוא לאחריו עד"מ אלקינו אם כ' נ"ו לפני כתיבת אלקי נמחק והנטפל שכ' הסופר לאחר השם אינו נמחק וכן מפורש יוצא מדברי הריטב"א בחי' לשבועות שם שכ' להדיא הטעם שבשעה שכותב הנטפל לאחריו כבר. נכתב השם ומש"ה קדשוהו ע"ש הרי דבכתיבה תליא מלתא ואי דאכתי קשיא איך פסקי' בנטפלין שלפני השם דנמחקין דילמא כתבו הסופר למפרע וא"כ ההוא לפניו לאחריו הוא ז"א דאי מספקא לן שפיר פסקינן דמותר למחוק כיון דאיסור מחיקת נטפלין אינו אלא מדרבנן וסד"ר לקולא ועוד דרוב כתיבה הוא כסדר. עוד נ"ל עפי"ד שו"ת הרשב"ש סי' רס"ז שהאריך שם שאין שם העצם אלא שם הוי' ב"ה ושאר השמות המה כולם כינוים ותארים כפי מעשיו ית' אלא שיש הפרש בין כינוי לכינוי שכינוי של מרות ואדנות אסור למחוק ושאר כינוים מותר למוחקן ויצא לנו זה ממ"ש ל"ת כן לד' אלקיכם שלמדו ממנו בפ' הלוקין אזהרה למוחק את ה' ול"א ל"ת כן לה' בלבד שאלו אמר ל"ת כן לה' בלבד הי' לבע"ד לומר דוקא שם המיוחד אבל שאר כינוים נמחקין עכשיו שאמר אלקיכם כל שם אלקות בכלל ע"ש ולפי"ז נ"ל ג"כ בנ"ד דלהכי הנטפלין לאחריו אין נמחקין לפי דגלי לן רחמנא ל"ת כן לד' אלקיכם ומשמע דאלקיכם כולו אינו נמחק ונשמע מזה דהשם תופס קדושה להנטפל מלאחריו ולהכי אפי' בנכתב למפרע ג"כ אינו נמחק כיון דגלי קרא ודו"ק. העולה מכל דברינו האמורים דשפיר יש תיקון בנ"ד לגרור הוא"ו מלמעלה למטה ולכתוב יו"ד במקומה ולקדשה יהי ה' עמו ויעל על במתי המעלה ושלום תורתו יגדל נא כנפשו ונפש ש"ב דור"ש באהבה:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף