שו"ת חתם סופר/ג/צב

שו"ת חתם סופר ‏ ג צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יראה בנחמה בבנין עיר ה' שמה ה"ה י"נ הרב המאה"ג המופלג ומפורסם גן הדסים ערוגת הבושם כש"ת מו"ה איצק נ"י אבד"ק פאקש יע"א:

שבוע העברה הגיעני נועם מכתבו גב"ע אודת עגונה מ' הענדל אשת בערל ב"ה פנחס כמבואר הכל באר היטב בג"ע שהוגבה לפני מעלת הרב וב"ד הצדק נ"י. ופר"מ בקש ממני לחוות דעתי הקלושה בקצרה שלא לאחר ולהשהות המצוה ולהיות מוטרד באמת בכמה ענינים שונים ע"כ אבוא בקצירת אומר וה' יצילני משגיאה וישים בפי אשר אדבר:

הנה פשוט בש"ס שלהי יבמות דנפל במים שאין להם סוף ושהו עליו כדי יציאת נפש אשתו מותרת מן התורה אשר ע"כ אם נישאת לא תצא ומ"מ לכתחילה לא תנשא ובתוס' ספ"ק דב"מ ד"ה איסורא וכו' משמע דחומרא זו היא רק מחומרת דא"א שאין כיוצא בו בשארי איסורים וכן מבואר להדי' בתוס' בכורות כ' ע"ב ד"ה חלב וכו' דעת ר"ת דמים שאל"ס מיעוט הנמלטים הוא מיעוט שאינו מצוי ומשו"ה לא סמיך המיעוט לחזקת א"א ואם נישאי' לא תצא ומ"מ לכתחילה לא תנשא משום חומרא דא"א. אמנם ביבמות ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה וכו' כ' תוס' דחוששי' למיעוט המצוי כמו מים שאל"ס וכו' מבואר מדבריהם דס"ל דמיעוט הנמלטים מצוי והרא"ש שם סי' ה' כ' כן בהחלט במסקנתו דמיעוט הנמלטים מצוי משו"ה לכתחלה לא תנשא ובחולין פ"ק סי' י"ב כ' החליט במסקנתו כר"י בבכורת דמיעוט נמלטים אינם מצוי ומשו"ה אם נישאת לא תצא ומשמע הא דלכתחילה לא תנשא חומרא יתירה היא כתוס' ספ"ק הנ"ל וצריך נגר ליישב. ויש לדחוק ולומר דהך מיעוט דנמלטים הוא מצוי ואינו מצוי כמ"ש תוס' בסוגי' דפתח פתוח דרצון הוה רוב דאונס לא שכיח ומסקו דהוה רק רוב מדרבנן והוה אונס שכיח ולא שכיח וה"נ דכוותי' ואי הוה נמלטים אינו מצוי כלל לא הוה מחמרינין אפי' בא"א ואי הוי מצוי ממש הוי סמכינן מיעוטא לחזקה ואפי' נישאת תצא אך הואיל והוא מצוי ואינו מצוי אזי משום חומרא דא"א לא תנשא לכתחילה ואם נישאת לא תצא שוב מצאתי דבסתירת הרא"ש הרגיש הבית מאיר ולא תי' כלום:

א"נ י"ל דברי תוס' דספ"ק דב"מ עפ"י מה דהוה בעי למימר רב אשי ביבמות קכ"א ע"א דצורבא מרבנן מתירי' אשתו לכתחלה משום אי איתא דסליק קלא אית לי' למילתא וכ' שם תוס' דודאי רובא אית להו קלא ומ"מ מסקינן דלא כרב אשי דחיישי' למיעוטא בא"א ע"ש וצ"ע לכאורה הא כיון דמיעוט הנמלטים אינו מצוי כל כך עכ"פ כמ"ש לעיל בשם התוס' ומאותן המיעוט הנמלטים אית לרוב ת"ח קלא וא"כ בת"ח הוי מיעוטא דמיעוטא ואמאי ניחוש וצריך לומר כל זה מחומרא דא"א ועדיין קשה איך כ' תוס' ביבמות ל"ו ע"ב הנ"ל דהיינו טעמא דמחמרי' משום שהוא מיעוט המצוי תינח אינש דעלמא ת"ח מאי איכא למימר וצ"ל כיון דבאיניש דעלמא הוי מיעוט המצוי שוב מחמרינן בת"ח אע"ג דהוי תרי מיעוטא. וא"כ לפ"ז א"ש דברי תוס' ספ"ק דב"מ דהוכיחו דמחמריני' בחומרא דא"א ולא אזליני' בתר רובא ולכאורה דבריהם תמוהים דמסתיין שיהא חומרא דא"א כמו חומרא דממון אבל היכי מצינן דחמיר טפי מממון דנימא היכי פשוט מר וכו' אדרבא בממון אין הולכי' אחר הרוב מן התורה ובא"א דרבנן בעלמא היא ולהנ"ל ניחא דראי' תוס' היא משני מיעוטי' כגון ת"ח דאית לי' קלא דבממון כי האי גונא לא חיישי' למיעוטא דמיעוטא אפי' מדרבנן עיי' תוס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ממונות ע"ש וכן פסק ב"ח ח"מ סי' רל"ב ואילו באשת איש אפי' בתרי מיעוטא חיישי' מדרבנן דלכתחילה לא תנשא:

וסתירת הרא"ש נ"ל ג"כ קצת ולומר דהרי במרדכי שלהי יבמות סי' צ"א רצה ר"א מוורדין לומר במשאל"ס אינה אסורה לעולם אלא לפי אומדן חכמי הדור שתמתין איזה שנים עד שנאבד זכרו וס"ל דאע"ג דלא קיי"ל כרב אשי בת"ח להתיר בזמן קצר משום דאית לי' קלא מ"מ בזמן רב מתירי' אפי' באיניש דעלמא והנה חלקו עליו כל חכמי דורודנתת דבריך לשיעורי' מ"מ חזינן דסברא גדולה היא היכי דראוי שיה' קול ונאבד זכרו ולא נשמע ממנו דבר קליש לי' איסורא וכן פסק הרמב"ם בהלכות נחלות פ"ו הלכה ג' מי שטבע במים וכו' בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו יורדים לנחלה על פיו בעדות זו אעפ"י שאין משיאי' את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא באיסור כרת אבל בממון וכו' ואבד זכרו ושמעו שמת הרי אלו יורדים לנחלה וכו' ע"ש הרי קמן דסברא גדולה היא זו ובתשו' מבי"ט ח"א ססי' קל"ה מקיל מאוד באבד זכרו ביבשה ע"ש ונ"ל דאין לסמוך על דבריו שם בלי ראי' ועיי' תשו' שב יעקב ססי' י"א מ"מ הרי קמן דכל שאבד זכרו אפי' בשארי בני אדם שאינם ת"ח קליש לי' איסורא ורובם למיתה ועוד נ"ל להקדים דכל שמחפשים וחוקרי' אחר הדבר הרבה ה"ל זמן מועט כמו זמן מרובה ודבר מועט הו"ל כאבד זכרו וסברא זו וחילוק זה מבואר בתוס' כתו' י"ח ע"א ד"ה דסתם וב"ב ל"ח ע"א וגיטין ד' ע"ב ד"ה כיון וכו' לחלק בין מחזרת אחר עדים או לא ע"ש וה"ה הכא ומכיון שזכינו לזה כיון דקיי"ל אשה בשעת נישואין דייקא ומינסבא ומחזרת לברר הדבר אעפ"י דמשאל"ס כמלחמ' דמי' ולא סמכי' כולי' האי אחזקת דייקא ומינסבא להתיר כמבואר ר"פ האשה שלום קט"ו ע"א דלא איפשטא איבעי' דלמא אמרי בדדמי לא דייקי כולי האי מ"מ נהי שאין להתיר בשביל זה מ"מ דייקא מיהת ומיקלש איסורא וחזקת א"א וגדולה מזו בתוס' ב"ב ל"ב ע"א סוף ד"ה ואין וכו' וי"ל דלענין הכי דייקא ומרעא וכו' ע"ש ואחרי כל ההוצעות האלו נראה לי דודאי לענין להנשא לכתחילה הוי מיעוט הנמלטים מהמי' מיעוט המצוי כמ"ש תוס' ורא"ש ביבמות ל"ו ע"ב הנ"ל ומצרפי' לחזקת א"א ואסור מדינא ומשום חומרת א"א הוסיפו עוד לאסור אפי' בת"ח ומכ"ש באדם אחר אפי' אבד זכרו דה"ל מיעוט שאינו מצוי מ"מ לא פלוג רבנן משום דאיכא עכ"פ לפעמים מיעוט המצוי במי שאינו ת"ח ועדיין לא אבד זכרו וכל זה לענין להתירה לכתחילה משא"כ עברה ונישאי' הרי בשעת נישואי' דייקא ומדדייקא הוי זמן קצר כמו אבד זכרו בזמן רב ושוב הוי מיעוט שאינו מצוי וכיון דדיעבד הוא אם נישאת לא תצא והיינו דכ' תוס' בבכורת ורא"ש בחולין פ"ק סי' י"ב דמשו"ה אם נישאת לא תצא משום דהוי מיעוט שאינו מצוי היינו כיון שכבר נישאי' ודייקא בשעת נישואי' שוב הו"ל מיעוט שאינו מצוי וכל דברי חכמים קיימי' בלי שום סתירה בעזה"י:

אמנם כל זה בשהו עליו כדי יציאת הנפש בשעת הטביעה ולא יצא מהמים ושיעור זה לא אתפרש רק הריב"ש בסי' ש"פ כתב ע"ד אגב וז"ל אבל מי שלא עמד שלשה ימים במים אחרי מותו דהיינו משעה שלישי' שטבע אפשר דלא אמרי בי' מתפח תפח ע"ש מבואר דפשיטא לי' דשיעור יציאת הנפש הוא שלש שעות וכ' מהר"א ששון בתשובה סס"י א' דיצא לו כן מש"ס ב"ק נו"ן ע"א ופירש"י שם ד"ה שעה א' וכו' יע"ש וכוונת הש"ס שם דר"ח בן דוסא ידע דכל זמן שאפשר שתחי' בטבע לא יעשה הקב"ה נס ע"כ שעה א' וב' לא הי' בטוח שכבר עלתה עד אחר שעה ג' אז הי' בטוח שעלתה כבר והנה אין לפרש תחלת שעה ג' ראשונה אמר שלום דלא שייך תחלת שעה ראשונה אלא ה"ל למימר כשנפלה אמר שלום וגם לא שייך לומר כל שעה ראשונה אמר כל זמן שלום דא"כ ה"ל למיכלל ולומר ב' שעות ראשונות אמר שלום אע"כ סוף שעה ראשונה באו לפניו ואמרו לו ואמר שלום א"כ שעה שני' נמי סוף שעה שני' והוא תחילת שעה שלישית עדיין אמר שלום ובסוף שעה ג' אמר עלתה באופן שאם ההכרח של הר"א ששון מהש"ס אמתי אין שיעור יציאת הנפש פחות מג' שעות שוות שלנו אך תשו' מהרי"ט ח"ב חא"ע סי' כ"ו כ' מסברא שהוא שיעור שעה מועטת שא"א לאדם לחיות במים זמן רב דאין שליט ברוח לכלוא הרוח ונדחק מאוד בש"ס הנ"ל וכן נדחק בתשו' הב"א סי' ע"ט יע"ש ואני אומר אם סברא מסייע להרי"ט וב"ח וגמ' מסייע להריב"ש ומהר"א ששון נימא אנן בוודאי עפ"י טבע א"א להחיות במירי כ"א שעה קלה אך אם אירע שהעלוהו עדיין אפשר לעשות לו רפואה ותחבולו' ע"י רופאי' עד ג' שעות כידוע וכן מצאתי בס' עצי ארזים סי' י"ז ס"ק קל"א שאפשר בהכי וע"כ ר"ח ב"ד בפ' הפרה לא הי' בטוח שעלתה עד סוף ג' שעות דכיון דעד אותה שעה אפשר להשיב נפש ע"י שום תחבולה בטבע לא הי' בטוח בנס [עיין לעיל סי' ס"ה]:

נמצא לפ"ז לע"ד כל ששהו עליו שעה קטנה ולא ראה אותו יוצא מהמים ועוד ב' שעות הי' בסמוך כל כך שאם הי' יוצא מהמי' והי' צריך לתחבולו' ורופאי' ורפואת הי' מתפרסם להם ולא שמעו ולא נודע להם דבר ה"ל כשהו עליו ג' שעות ובמים שיש להם סוף אשתו מותרת ובמים שאין להם סוף יצאנו עכ"פ מאיסור דאורי' דרובא אינם נמלטים רק מדרבנן סמכי' מיעוט נמלטים ע"י גלי דאשפלוהו לחזקת א"א ואסורה מדינא ככל אסורי' ואם יצורף לזה עוד שישכח זכרו זמן זמנים טובא או שיהי' זה ת"ח מפורסם אז הוי רק איסור קל מדרבנן משום חומרא דאשת איש:

והנה בנידון שלפנינו לא נזכר כלל ששהו עליו אפי' שעה מועטת כי ריבה נוצריות רצתה משם לתוך הקהלה להביא מצילי' ומסתמא לא שהתה במקום הטביעה שהרי חשבה להצילם ע"י מסייעי' ונזדרזה א"כ י"ל בתוך זמן שרצתה לתוך העיר יצא הוא מהמים והלך לדרכו אלא שבתחילת גב"ע נזכר שנערים נוצרים ג"כ עמדו על הכביסה א"כ י"ל שהנערה הלכה להביא מצילי' והנערי' עמדו על עמדם ושהו כדי יציאת נפש היינו עד שבאו היהודים ואז שהו שם כמה שעות כמבואר בג"ע ואע"ג שלא נזכר זה מ"מ סתמא כפירושו כן הוא ואין צריך לשמוע מפי הנערי' הנוצרי' כך דמסתמא אלו יצא א' מהנטבעים קלא ה"ל למילתא וה"ל לענין זה אומדנא דמוכח טפי מנאבד זכרו באופן דעכ"פ יצאנו מאיסור דאורי' ומ"מ מדמיון אני אומר והרב ובד"צ שהם בפנים ישכילו על דבר אמת:

ועתה נראה מה יהי' בסי' גופו וכליו סימני גופו המה כחירגא דיומא דלא שמי' כי עיור עין א' פשוט שאפי' סי' אמצעי לא הוי ואין זה ענין לפלוגתת מ"ב שבט"ז סקל"א באם צמצם מקום השומא בעין ימין או באבר פלוני דצמצם המקום הוה סי' כמו נקב יש בצד אות פלוני' אבל נקב בימין הגט או בשמאלו לא הוי סימן מובהק אפי' בתיבה פלוני' דוקא בצמצום מקום באות פלוני' וה"ה שומא מצמצם בצד ימין של אבר פלוני אבל נקטעה אצבע ימינו או שמאלו לא הוי סימן ומכ"ש עיור עין דשכיחא טובא בימין או בשמאל ובתשו' ב"י כ' דנקבי' הרבה בפנים ע"י חולי בלאט"רין הוי סימן מובהק שאינו נמצא בא' מאלף נראה במדינתו דבר דחולי בלאט"רין לא שכיח א' מיני אלף אבל במדינתינו דמכה מהלכת היא בכל זמן ועידן אז אפי' עיור עין מחמתן שכיחא טובא ומכ"ש במי שנטבע במים אפשר עינו נימוק בחירו ע"י סבה מסבת המיתה:

וכן נמי בהרת אדומות ושחורו' ברגלו לא כלום הוא דאפי' הי' לו אותן פצעים ממש שראו בו הרופאים בחייו לא הי' אפשר להעיד דאפשר אלו נעשה ע"י הטביעה וע"י אכילת דגים דאכלו כורי לחסא וע"י נגף באבנים ועפר ומכ"ש שאין כאן אלא בהרת שעשוי הוא בשר המת שבמים להשתנות לבהרת כאלו ומאן ספון ומאן חשוב להתיר עגונה ע"י סימני' כאלו:

סי' בגדיו רוי"ט געשטרייפט ד' כנפות ואנגנעטין מכנסי' היינו חיורי וסומקא דאין מעידי' עליהם ופשוט אך כתונת געשטערצט פי' מהופך עליונו לתחתונו וכפתור של קאנפוס ורשום עליו ב' אותיו' ב' ה' ר"ל בערל הענדל זהו סי' מובהק בלי ספק כיון דלא הוחזקו עוד שמו ושמה בכי האי גוני ועוד בנקל יש להכיר חתימת יד האשה הרושמי' האותיו' ההמה י"ל כהאי דמעולם לא חתמנו עיי' גטין כ"ז ע"ב ותוס' שם ד"ה מעולם וכו' שכתבו וצ"ל שלא ראו העדי' ח"י שאם ראו ואמרו שהוא כ"י פשיטא שיחזיר עכ"ל וא"כ בגט כ"ש הכא דבגט מחמרי' טפי משום שאפשר להשיג גט אחר משא"כ במיתה עיי' ח"ץ ססי' קל"א וכן חצי טיכל רשום באותיו' הנ"ל ואותו חצי טיכל מתאים לאותו חצי טיכל הנשאר בבית הנה סברא זו דשתי חתיכות המתאימו' סמכי' עלי' באיסור בש"ס ופוסקים ומבואר בש"ע י"ד סי' פ"ג סעי' ד' וכבר האריך בתשו' חכם צבי סי' ל"ט דגם בזמן הזה סמכינן אבקיאותא דידן דלא כט"ז ססי' ק"א אע"ג דססי' ק"א כבר נתבטל חד בתרי מן התורה מ"מ האי דסי' פ"ג לא משמע דאיירי ברובא טהורי' ואפ"ה סמכי' אמתאימו' ומ"מ הכא בחומרא דא"א לא בעינא למסמכא אהך לחודא אי לא בצירוף רשום שמו ושמה וארושם לחוד נמי לא דהא בגט איכא נמי תרווייהו שמו ושמו ואביו ועירו ומ"מ בעי נמי סי' בכיס וארנקי אע"ג דהתם בהוחזקו שיב"ש מיירי ועוד גט שאני כנ"ל מ"מ אין דעתי להקל בלא ראיות ברורות כשמש אבל בצירוף מתאימות עם היכר הרושם וכן צירוף געשטערצט כתונת עם הרושם בודאי הוי סי' מובהק בשני אלו אבל ט"ע בכליו שהזכיר פר"מ בתשו' לא נ"ל לסמוך עליו אחר ששהו ט"ו יום במים ונתקלקלו וגם כיון שידע' הטביעה אמרו בדדמי ובג"ע לא נזכר טב"ע בכליו כלל והנה בחידושי ביארתי הא דקאמר הש"ס כליו בחורי וסומקי ולא אמר כליו בצבעא ומ"ט פרט חורי וסומקי דהוי אורך שלא לצורך ע"כ הי' נלע"ד דקשה להש"ס כיון דכבר אשמועי' דגופו ארוך וגוץ לא סמכי' כ"ש כליו בציבעי אלא ע"כ הא פשיטא אם הי' כל כליו חיורי או סומקי וכהאי גוני לא סמכי' דהוי ק"ו מגופו ארוך וגוץ אך קמ"ל בחיורי וסומקי תרויהו שנתנו בו סי' שהי' מכנסי' סומקי ומעיל חיורי ובתי שוקיים ירקי וכי האי גוני וה"א הצירוף יחשוב לסי' דרחוק הוא שיזדמן עוד א' מלבוש בצירוף בגדיו כאלו דוקא קמ"ל אפ"ה לא סמכי' והנה אעפ"י שביארתי כן מ"מ הכא נ"ל הואיל וכבר אית לן סי' מובהקי' ביותר בכתונת וטיכל שפיר נצרף לזה עוד גם סומקי דארבע כנפות ואנגנעט ירוק דמכנסים שלו באופן שנאמר שהבגדים המצורפים האלו המה בלי ספק ופקפוק בגדיו של בעל האשה בערל בן פנחס בעל האשה הענדל:

ומעתה נבוא לחששא דשאלה הנה ידועי' דברי ש"ך ח"מ ססי' ס"ה דלרי"ף ורמב"ם לא חיישי' וכבר הביאו זה כל האחרונים וגם דגול מרבבה בגליון ש"ע ציין עליו אבל אין דרכי להתיר ע"י סמיכה על דעות אם לא אמצא הסכמות כל או לכל הפחות רוב החולקים כי דבר זה נמסר לגדולי' להכריע אבל איש כמוני מה כחי והנה לדעת הפוסקים החוששי' לשאלה יש כאן סברת להקל סברת מהר"ל מפראג סברת תשו' מהו' עוזר סברת מהר"מפ ועוד מה שלדעתי יש להמציא כאן:

הנה ס' מהר"ל מפראג היכי דאיכא סי' אמצעי בגוף א"כ להך לישנא דסי' דאורי' מותרת ולהך לישנא דסי' ל"ד לא אתאינן לחשש שאלה ויפה דחה הב"ש וכוונתו מבואר דחזי' אי סי' דאורי' פי' דלא חיישי' דילמא איתרמי סי' כסי' ואפ"ה חיישי' לשאלה דהאי איתרמי טפי דאדם משאיל כליו מכ"ש אי סי' ל"ד משום דחיישי' דאיתרמי סי' כ"ש דניחוש דאתרמי שאילת כלי ואפי' כלי' דלא מושלי אפשר דחיישי' רק מה שחידש ח"ץ דהוה שאלה דיחיד דנימא שהשאיל לזה שהי' לו ג"כ סי' אמצעי כזה ובזה הארכתי בתשובה אך פה אינו ענין דכבר כתבתי לע"ד עיור עינו ובהרת ברגלו אפי' סי' אמצעי לא הוי ומ"מ לקמן אי"ה נעשנו סניף:

דברי הגאון מהו' עוזר בתשובה הובא בס' באר היטב באריכות דבמשאל"ס ושהו כדי יציאת נפש דליכא אלא איסורא דרבנן מועיל סי' אמצעי לכ"ע דבאיסורא דרבנן סגי בהכי וגם בתשו' נודע ביהודא ראיתי פי' אחד כן ודבריהם צ"ע ממ"ש תוס' ר"פ האשה שלום דעובדא דשני ת"ח הי' סי' מובהקים למ"ד סי' דאורי' עיי"ש ד"ה וקאמרו סי' הרי קמן אפי' במש"אלס ובת"ח דאית להו קלא וה"ל תרי מיעוטא כמו שביארתי לעיל ואפ"ה בעי תוס' סי' מובהקים ביותר ש"מ משום חומרא דא"א מחמרי' אפי' כי הא והנה אומר אני אי כדברי הגאונים הנ"ל הה"נ דלא חיישי' במש"אלס ולפ"ז י"ל דהרי התוס' פסקו לא חיישי' לשאלה מכח הך שינויי דחיורי וסומקי כמ"ש תוס' ביבמות ק"כ ע"ב ד"ה כליו וכו' מיהו למסקנא וכו' ע"ש ונראה דהפוסקים דחיישי' לשאלה ס"ל דודאי לכל השינוי שבש"ס חיישי' בדאורי' לשאלה ובדרבנן לא חיישינן אך בהא פליגי הני שינויי' דבבכורת מ"ו ע"ב פליגי תרי לישנא חי מן התורה בעי פרצוף פנים עם החוטם או סגי בחד ורק משום חומרא דא"א בעי תרווייהו ע"ש וא"כ י"ל הך לישני דחיורי וסומקי אזיל להך לישנא דמן התורה סגי בחד ואפ"ה אמר במתני' אי ליכא תרווייהו פרצוף פנים עם החוטם אע"ג דאיכא חד מינייהו וליכא אלא אי' דרבנן אפ"ה לא סמכי' אסי' כליו וא"כ ליכא למימר משום שאלה הא לדרבנן לא חיישי' לשאלה ע"כ חידש לנו בחיורי וסומקי נמצא להני גאוני' דחששו לשאלה בדאורייתא ע"כ יודו דבדרבנן לא חיישי' לשאלה והתוס' דס"ל דבהך שינוי' דחיורי וסומקי הדר בי' לגמרי משאלה ומשו"ה פסקו דלא חיישי' לשאלה כלל אינהו לא ס"ל לחלק בין דאורי' לדרבנן משו"ה כ' גבי ב' ת"ח דבעי סי' מובהקים נמצא לפ"ז במש"אלס ושהו כדי יציאת נפש לא ניחוש לשאלה ממ"נ דלהתוס' לא חיישי' לשאלה כלל דפסקינן כשינוי' בתרא חיורי וסומקי ולאינך פוסקים ע"כ ס"ל דלשינויי בתרא בדרבנן לא חיישי' לשאלה ובוודאי לא נעביד עובדא עפ"י דברינו אלו אבל עכ"פ בתרתי דרבנן כגון מש"אלס וגם נאבד זכרו שנה שנתיים לפי עיני המורה יש לעשותו סניף לשארי התירים ויבואר עוד לפנינו אי"ה:

סברת מהר"מפ בתשובה הובאה ברמ"א סי' י"ז סל"ב והמעיי' בפנים יראה כי בחנם נתלבטו האחרונים ז"ל כי שפתיו ברור מללו כל שראינו נופל למים באלו הבגדים למאי ניחוש לו אולי בתוך המים מצא אחד והפשיט בגדיו והשאילם בתוך המים זה דבר שא"א לשמוע ואם נימא דגלי אשפילוהו ויצא מן המים והשאיל בגדיו ביבשה לאחר ואח"כ נטבע גם הוא א"כ צריכי' למיחש דהנהו בגדים נטבעו פעמים במים זהו רחוק אטו כל טביעת תפסו להני בגדים זה כוונתו בתוספת ביאר ועיי' ט"ז סקמ"ו ויש להביא ראי' לזה מתוס' גיטין כ"ח ע"א ד"ה מצאו וכו' וא"ת וניחוש לשאלה וכו' א"נ ביודע שבחפיסה או בדלוסקמא איבדא עכ"ל וביבמות ק"כ ע"ב ד"ה אב"א תפסו זה התי' לעיקור והנה ע"כ כוונת קושייתם דניחוש שהשאיל החפיסה לאחר ואותו האחר נתן בו גט ואבדו והוא מוצאו עכשיו וא"כ מה תי' תוס' שידוע שאבד הגט בחפיסה מה בכך מ"מ ניחוש שהאחר מצאו ונתן בו גיטו ששמו כשמו ואבדו והוא מצאו עכשיו אע"כ כל שידעינין שאבדו בחפיסה תו לא חיישי' לתרי מקראות וכהר"מפ הנ"ל כל שראינו טובע באלו המלבושים תו לא חיישי' ואע"ג דיש לדחות שאני התם דאיכא נמי שמו ושמה ז"א דא"כ לא הוי מקשה הש"ס מידי ביבמו' שם מכיס וארנקי וזהו באמת ק' הרא"ש בתשובה ותי' דלעולם נחתי' בי' דרגא בגט דאיכא שמו ושמה ואפשר באחר ובמיתה לא אפשר באחר נקל אפי' בלא שמו ושמה וכ"כ ח"ץ סי' קל"א וכבר רמזתי על זה לעיל:

והשתא לפ"ז בנידון שלפנינו אלו הי' הנערה הנוצריות במס"לת שנטבעו באלו המלבושי' הי' לנו עמוד חזק להשען עליו אך זה לא נזכר בדבריו אך מביתו יצא במלבושיו ואפשר החליפ' בין יציאתו מביתו לביאתו אל מקום הכביסה ואין כאן סמיכה על מהר"מפ הנ"ל ויבואר עוד לפנינו אי"ה:

לע"ד יש להמציא כאן ולומר דידוע דלשאלת כל בגדיו ונשאר ערטלאי ובשגם בגד של מצות ציצית לא חיישי' רק למכירה חליפי' וגזילה וכדומה אבל לשאלה לא והנה הי' רושם שמו ושם אשתו על אלו המלבושי' היינו הכתונת וטיכל ואלו מכרם לאחר לא הי' מניח אותיו' שמו של זה על המלבושים שלא יאמרו גנוב הוא אתו ועיי' יבמו' קט"ו ע"ב אימר אישתלי או לפנחי' שבקינן לא שייך הכא אך התוס' מייתי בשם הירושלמי דשייך אישתלי גם בכי האי גוני ובאמת הרמב"ם לא מייתי הך דיני כלל משמע דס"ל ש"ס דילן פליג אך הרב"י בח"מ סי' קע"ו בתוך מחודש כ"א מייתי לי' בשם רבינו ירוחם ופסקו בש"ע שם סעי' כ"ט וביארתי בתשובה אחרת דס"ל דרובא לא מישתלי אך אין הולכי' בממון אחר הרוב ע"כ נהי במע"ש הלכה דלא חיישי' למשתלי אך בשותפי' דהכל בחזקת שניהם וזה בא להוציא מחברו ע"י סי' שמו יכול לטעון דלמא אתה מהמיעוט דמשתלי מ"מ נ"ל לחלק בין התם להכא דהקונה מלבוש מחברו אינו רוצה שיהי' שמו של זה עליו משא"כ שותפי' דלא קפדי ומה תאמר שמא החליפו עם א' ששמו כשמו זה הוי מכירה דיחיד ולא חיישי' כמ"ש ח"צ סי' קל"א הנ"ל ועוד כשנצרף סברת מהר"מפ הנ"ל ליכא למיחש לחליפי' אלא לאותה שעה שהלך מביתו למקום הכביסה וא"כ בקל נוכל לחקור אם בסביבו' ההמה ליכא אחר דחתום עצמו ב' ה' ואותם החותמים עצמם כן יעידו בפנינו שלא החליפו עמו המלבושי' ושוב כיון דלא הוחזקו שמו כשמו תו ליכא למיחש לאיניש דעלמא ואין לומר דלמא הכתונת והטיכל לבד השאיל ולא החליף וכיון שהשאילם לא הו"מ השואל להסיר הרושם וכיון דלא השאיל אלא ב' אלו לא הוי שאלת כל מלבושיו ושארי מלבושיו אין בהם אלא סי' חיורי וסומקי והדרא חששא למקומה ז"א לזה הנחתי לעיל במונח דכיון דסי' מובהק בשני אלו תו נצרף גם סי' אידך מלבושי' דחיורי וסומקי ונימא הואיל ואשכחנא גבי הדדי הנך ב' שיש בהם רושם עם הנך חיורי וסומקי מישך שייך להדדי וכיון דהנך תרי לא החליף דאל"כ הי' אידך מסיר הרושם ואת כל מלבושיו לא השאיל א"כ זה הוא בער בן פנחס בעל האשה הענדל ומצורף עוד לזה דנטבע במש"אלס ה"ל אי' דרבנן ולסניף בעלמא נימא נמי הואיל ונמצא עיור ורגלי לקוי בבהרת משונו' כמו שהי' רגיל למצוא אצל בער הנ"ל:

ובכל זאת מיראי הוראה אני אם תשיג היתרא מגאון א' אשר יתנה בתנאי ללרף עוד בן תורה א' עמו הרי דעתי מצורפת ומטינא שיבא מכשורא אך אם לא יאמר בה לא איסור ולא היתר אזי לא יסמכו על דברי הנ"ל אלא אחר שתמתין ב' שנים שיאבד זכרו ג"כ ויהי' תרי דרבנן כי עדיין לבי נקפו בשיעור שיהוי יציאת נפש הנ"ל ואז ישבו ב"ד של ג' ויעיינו בדבריו אלו ויתירו האשה הענדל אשת בערל בן פנחס מק"ק פאקש והנה במרדכי יבמו' סי' צ"א הנ"ל איתא ד' שנים ונ"ל בזמנינו דקביעא דואר בכל אתר ויכול לכתוב לביתו סגי בפחות והואיל וחזינן דחז"ל החמירו במינקת ולא חשו לעיגון של ב' וג' שנים ע"כ מסתייעא שתמתין ב' שנים הנל"עד כתבתי וה' יצילני מטעות ושגיאה. פ"ב יום א' ז' אב תקע"ח לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >