שו"ת מבי"ט/א/קנו: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאה אוטומטית מתוך דיקטה + התאמה ראשונית) |
מ (הסרת תבנית שנוספה בטעות (נבדק טכנית) (דרך JWB)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
'''<big>כתב</big>''' החכם הרב כה"ר יוסף קארו יצ"ו שראה מה שחלקתי עליו במה שאסר זה ח' ימים הבהמות הלקויות במעיהן מצד עשב שאוכלו' ומתות וכו' ואמר כי לא נזכרתי ממה ששנינו חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ואני אומר לא נזכרתי שהיא משנה וידעתי כי היא ברייתא ושאינה ענין לנדון שלנו כי הבהמה שאסר הוא לא התרתיה אני אי משום כבודו אי משום דשויא חתיכא דאיסורא כמו שפי' המפרשים ז"ל אבל אחר כך באו אלי הטבחים והראו לי בני מעים שהיו נרשמים בהם כמו טפות דם מצד אכילת אותו העשב ברוב הבהמות שהיו שוחטים באותם הימים ואמרתי להם שהיה נראה לי שהיו מותרות וכתבתי ראיה להתירן כי גם שהיו מתות קצת בהמות מאכיל' זה העשב הנקרא כלך הוה ליה סם המות דבהמה שהיא מותרת ומה שאמר שמואל הלעיטה חלתית טריפה הא אוקימו בגמרא דאיירי בקורט של חלתית לא בעלין והכא בנדון דידן העשב שאוכלות הבהמות שמתות בו אפי' היה חלתית היינו עלין וכתב החכם הנז' כי מי אומר לנו שאינה אוכלת אלא עלין אדרבה דרך הוא שאוכלת כל העשב עד העיקר ונמצא שאוכלת העורק שבו העלין אשר בו כח החלתית וחרפותו ואני אומר כי אפילו שהיו אוכלות עורק החלתית לא היו אסורות כי אם בקורט ממש לא בעורק או בשרשי החלתית כמו שחשב החכם יצ"ו ואישתמיט מיניה המשניות השגורות בפיו פ"ק דטבול יום ופרק בתרא דעוקצין התיאה והחלתית ופי' המפרשים ז"ל תיאה שורש של חלתית ותניא הכא בחולין פ' אלו טריפות הלעיטה תועה חלתית וכו' כשירה ואקשי' מינה לשמואל דאמר הלעיט' חלתית טריפה מ"ט משום דמנקבה להו למעיה ואוקי כאן בעלין כאן בקרטין דקורט חד הוא ונוקב בני מעי' משמע בהדיא דדוקא קורט ולא עלין ולא שרשים דאי לאו הכי לפלוג בדידה ולימא הא בעלין הא בשרשים והרי תועה דמתנייא בהדי חלתית דכשרה והוי שורש חלתית כפי' המפרשים ז"ל בסדר טהרות ואף על גב שרש"י ז"ל פי' כאן תועה תורא בלעז עשב מר הוא וכדאמר בגמרא מאי תועה עיקרא דמרריתא איפשר דהוי מין חלתית כמו שפי' המפרשים ז"ל הא קמן באכלה חלתית בין העשב בין השורש כשר ואינה אסורה אלא בקורט שהוא חד ונוקב ואם כן אפילו היה עשב זה שאוכלות הבהמות חלתית והיו אוכלות השורש ג"כ היתה כשרה כ"ש שאין זה חלתית שהרי קורין לו בערבי כלך והחלתי' קורין לו חלתית ואם כן אינן נאסרות הבהמות באכילת עשב זה הנקרא כלך אפילו שמתות הרבה מהן באכילתו שהרי סם המות דבהמה הן מתו' בו ואפי' הכי הן כשרות כדאמר' כ"ש שאינו סם המות גמור דבהמה כפי מה שאומרים כי בקצה זמן מהחורף שאוכלו' מזה העשב מתו' קצתן ואח"כ אוכלו' ואינן ניזקות וכל זה הוא בבהמות הבאות מתחום אחר אבל הבהמות שהן מתחום זה אינן ניזוקות כלל הכלל כי הוא סם המו' דבהמה בזמנו ואינן אסורות וגם כי נמצא ברובן כמו נקודו' אדומו' בבני מעים שלהן אינו זה לקות כיון שהוא ידוע כי מצד אכילת עשב זה הוא ואין שום לקו' באותו אדמימו' ולא שום ריעותא לשנאמר שהוא כניקב משום דאין במקום האדום שום לקות ומסמוס אלא הוא בריא כעין שאר בני מעים ואינו כבשר שהרופ' גוררו כמו שכתב החכם הנז': | '''<big>כתב</big>''' החכם הרב כה"ר יוסף קארו יצ"ו שראה מה שחלקתי עליו במה שאסר זה ח' ימים הבהמות הלקויות במעיהן מצד עשב שאוכלו' ומתות וכו' ואמר כי לא נזכרתי ממה ששנינו חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ואני אומר לא נזכרתי שהיא משנה וידעתי כי היא ברייתא ושאינה ענין לנדון שלנו כי הבהמה שאסר הוא לא התרתיה אני אי משום כבודו אי משום דשויא חתיכא דאיסורא כמו שפי' המפרשים ז"ל אבל אחר כך באו אלי הטבחים והראו לי בני מעים שהיו נרשמים בהם כמו טפות דם מצד אכילת אותו העשב ברוב הבהמות שהיו שוחטים באותם הימים ואמרתי להם שהיה נראה לי שהיו מותרות וכתבתי ראיה להתירן כי גם שהיו מתות קצת בהמות מאכיל' זה העשב הנקרא כלך הוה ליה סם המות דבהמה שהיא מותרת ומה שאמר שמואל הלעיטה חלתית טריפה הא אוקימו בגמרא דאיירי בקורט של חלתית לא בעלין והכא בנדון דידן העשב שאוכלות הבהמות שמתות בו אפי' היה חלתית היינו עלין וכתב החכם הנז' כי מי אומר לנו שאינה אוכלת אלא עלין אדרבה דרך הוא שאוכלת כל העשב עד העיקר ונמצא שאוכלת העורק שבו העלין אשר בו כח החלתית וחרפותו ואני אומר כי אפילו שהיו אוכלות עורק החלתית לא היו אסורות כי אם בקורט ממש לא בעורק או בשרשי החלתית כמו שחשב החכם יצ"ו ואישתמיט מיניה המשניות השגורות בפיו פ"ק דטבול יום ופרק בתרא דעוקצין התיאה והחלתית ופי' המפרשים ז"ל תיאה שורש של חלתית ותניא הכא בחולין פ' אלו טריפות הלעיטה תועה חלתית וכו' כשירה ואקשי' מינה לשמואל דאמר הלעיט' חלתית טריפה מ"ט משום דמנקבה להו למעיה ואוקי כאן בעלין כאן בקרטין דקורט חד הוא ונוקב בני מעי' משמע בהדיא דדוקא קורט ולא עלין ולא שרשים דאי לאו הכי לפלוג בדידה ולימא הא בעלין הא בשרשים והרי תועה דמתנייא בהדי חלתית דכשרה והוי שורש חלתית כפי' המפרשים ז"ל בסדר טהרות ואף על גב שרש"י ז"ל פי' כאן תועה תורא בלעז עשב מר הוא וכדאמר בגמרא מאי תועה עיקרא דמרריתא איפשר דהוי מין חלתית כמו שפי' המפרשים ז"ל הא קמן באכלה חלתית בין העשב בין השורש כשר ואינה אסורה אלא בקורט שהוא חד ונוקב ואם כן אפילו היה עשב זה שאוכלות הבהמות חלתית והיו אוכלות השורש ג"כ היתה כשרה כ"ש שאין זה חלתית שהרי קורין לו בערבי כלך והחלתי' קורין לו חלתית ואם כן אינן נאסרות הבהמות באכילת עשב זה הנקרא כלך אפילו שמתות הרבה מהן באכילתו שהרי סם המות דבהמה הן מתו' בו ואפי' הכי הן כשרות כדאמר' כ"ש שאינו סם המות גמור דבהמה כפי מה שאומרים כי בקצה זמן מהחורף שאוכלו' מזה העשב מתו' קצתן ואח"כ אוכלו' ואינן ניזקות וכל זה הוא בבהמות הבאות מתחום אחר אבל הבהמות שהן מתחום זה אינן ניזוקות כלל הכלל כי הוא סם המו' דבהמה בזמנו ואינן אסורות וגם כי נמצא ברובן כמו נקודו' אדומו' בבני מעים שלהן אינו זה לקות כיון שהוא ידוע כי מצד אכילת עשב זה הוא ואין שום לקו' באותו אדמימו' ולא שום ריעותא לשנאמר שהוא כניקב משום דאין במקום האדום שום לקות ומסמוס אלא הוא בריא כעין שאר בני מעים ואינו כבשר שהרופ' גוררו כמו שכתב החכם הנז': | ||
גרסה אחרונה מ־20:50, 31 במאי 2023
|
< הקודם · הבא > |
כתב החכם הרב כה"ר יוסף קארו יצ"ו שראה מה שחלקתי עליו במה שאסר זה ח' ימים הבהמות הלקויות במעיהן מצד עשב שאוכלו' ומתות וכו' ואמר כי לא נזכרתי ממה ששנינו חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ואני אומר לא נזכרתי שהיא משנה וידעתי כי היא ברייתא ושאינה ענין לנדון שלנו כי הבהמה שאסר הוא לא התרתיה אני אי משום כבודו אי משום דשויא חתיכא דאיסורא כמו שפי' המפרשים ז"ל אבל אחר כך באו אלי הטבחים והראו לי בני מעים שהיו נרשמים בהם כמו טפות דם מצד אכילת אותו העשב ברוב הבהמות שהיו שוחטים באותם הימים ואמרתי להם שהיה נראה לי שהיו מותרות וכתבתי ראיה להתירן כי גם שהיו מתות קצת בהמות מאכיל' זה העשב הנקרא כלך הוה ליה סם המות דבהמה שהיא מותרת ומה שאמר שמואל הלעיטה חלתית טריפה הא אוקימו בגמרא דאיירי בקורט של חלתית לא בעלין והכא בנדון דידן העשב שאוכלות הבהמות שמתות בו אפי' היה חלתית היינו עלין וכתב החכם הנז' כי מי אומר לנו שאינה אוכלת אלא עלין אדרבה דרך הוא שאוכלת כל העשב עד העיקר ונמצא שאוכלת העורק שבו העלין אשר בו כח החלתית וחרפותו ואני אומר כי אפילו שהיו אוכלות עורק החלתית לא היו אסורות כי אם בקורט ממש לא בעורק או בשרשי החלתית כמו שחשב החכם יצ"ו ואישתמיט מיניה המשניות השגורות בפיו פ"ק דטבול יום ופרק בתרא דעוקצין התיאה והחלתית ופי' המפרשים ז"ל תיאה שורש של חלתית ותניא הכא בחולין פ' אלו טריפות הלעיטה תועה חלתית וכו' כשירה ואקשי' מינה לשמואל דאמר הלעיט' חלתית טריפה מ"ט משום דמנקבה להו למעיה ואוקי כאן בעלין כאן בקרטין דקורט חד הוא ונוקב בני מעי' משמע בהדיא דדוקא קורט ולא עלין ולא שרשים דאי לאו הכי לפלוג בדידה ולימא הא בעלין הא בשרשים והרי תועה דמתנייא בהדי חלתית דכשרה והוי שורש חלתית כפי' המפרשים ז"ל בסדר טהרות ואף על גב שרש"י ז"ל פי' כאן תועה תורא בלעז עשב מר הוא וכדאמר בגמרא מאי תועה עיקרא דמרריתא איפשר דהוי מין חלתית כמו שפי' המפרשים ז"ל הא קמן באכלה חלתית בין העשב בין השורש כשר ואינה אסורה אלא בקורט שהוא חד ונוקב ואם כן אפילו היה עשב זה שאוכלות הבהמות חלתית והיו אוכלות השורש ג"כ היתה כשרה כ"ש שאין זה חלתית שהרי קורין לו בערבי כלך והחלתי' קורין לו חלתית ואם כן אינן נאסרות הבהמות באכילת עשב זה הנקרא כלך אפילו שמתות הרבה מהן באכילתו שהרי סם המות דבהמה הן מתו' בו ואפי' הכי הן כשרות כדאמר' כ"ש שאינו סם המות גמור דבהמה כפי מה שאומרים כי בקצה זמן מהחורף שאוכלו' מזה העשב מתו' קצתן ואח"כ אוכלו' ואינן ניזקות וכל זה הוא בבהמות הבאות מתחום אחר אבל הבהמות שהן מתחום זה אינן ניזוקות כלל הכלל כי הוא סם המו' דבהמה בזמנו ואינן אסורות וגם כי נמצא ברובן כמו נקודו' אדומו' בבני מעים שלהן אינו זה לקות כיון שהוא ידוע כי מצד אכילת עשב זה הוא ואין שום לקו' באותו אדמימו' ולא שום ריעותא לשנאמר שהוא כניקב משום דאין במקום האדום שום לקות ומסמוס אלא הוא בריא כעין שאר בני מעים ואינו כבשר שהרופ' גוררו כמו שכתב החכם הנז':
ולענין מה שהשיג על שהתרתי מה שאסר הוא כבר כתבתי כי אותה הבהמה שאסר הוא לא התרתי' אבל מה שהיה רוצה להמשיך איסור בכל הבהמות שיראה במעיהן כך מצד אכילת העשב ההוא הוא שהתרתי ונר' לי שאין זה בכלל אין חבירו רשאי להתיר דמשום כבודו די שלא נתיר אותה בהמה ממש שאס' הוא או משום דשויא חתיכה דאיסורא כשאסרה בפי' אבל לאסור כל העתידות להיות כך אינן נאסרות משום כבודו ולא שוינהו נמי חתיכה דאיסורא כיון שלא היו בעין אז וקודם שאסר הוא האחרות אחר כמה ימים התרתי אני ושאר החכמים יצ"ו שנצטרפו בהיתר ומצאתי בתשובות מהרי"ק ז"ל שורש קע"ב ענין זה שכתב כי מה שאמרו חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ה"מ בהך עובדא גופא אבל בעובדא אחרינ' מי הוא שיטע' לומר שלא יוכל להתיר אם כן כשיטעה חכם אחד בשיקול דעתו ישאר טעות זה לדורות וכו' וכמו שהאריך בזה שם נאם הצעיר משה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |