שו"ת מבי"ט/א/קנה

שו"ת מבי"ט א קנה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קנה

כתב החכם הרש"ו ט' טענות לזכות את הח' הרא"מ מתביעה רי"ג הטענה הא' שאם יש שום עדות לא נתקבל בפניו וע"כ לא ידון עליו ואני אומר כי אם העדות נתקבל כראוי למה לא ידון עליו:

ובטענה הב' שהרא"ם הוא לוקח בנכסי אשתו כתב העדות ה"ר מ"נ שלקח קנין הרא"ם היה על שלא יוכל לדחות את רי"ג לך אצל אשתי ואם כן אפילו במה שפי' הרש"ו עדותו הוא מחייב את הרא"ם שהוא כתב בעדות הא' שנטל קנין הרא"ם שכל מה שיוציא רי"ג בד"ת מתביעה זו שיהיה הוא חייב לשל' ועתה בפירושו כתב המזכה את הרא"ם שהקנין היה שלא יוכל לדחותו אצל אשתו ואם כן מה שנטל קנין היה לשלם הוא בעד אשתו אם תהיה חייבת בדין אלא שאין לה במה לפרוע בעודה נשואה שלא ידחה אותו אצלה אלא שישלם בעדה וכשיתברר שהיא חייבת כד"ת אלא שאין לה במה לשלם מפני שהיא נשואה הוא חייב לשלם מכח הקנין שהרי בטל זכותו שהו' לוקח בנכסי אשתו ויצא לרא"ם חובה במה שחשב לזכותו ובטענה הד' כתב שיש נכסים בני חורין דהיינו נכסי היתומה האחרת ומשנה פשוט' היא בהניזקין אין גובין ממשועבדין במקום שיש בני חורין ואין לומר כיון שהיתומ' קטנה וכו' דמי לאשתדוף וכו' ליתא שאין האיחור דומה לאשתדוף שהרי כתב מ"מ בשם הרשב"א ז"ל פי"ט דדוקא נשתדפו וכו' ואני אומר די"ל כך והרשב"א עצמו אמרה כמו שהביא במשרים נתיב כ"ו ח"ג כתב הרשב"א דגובין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין אצל יתומים קטנים דמאחר שאינו יכול לגבות מיתומים הוה ליה כמו אשתדף בני חרי ושאר המפרשים חולקים עליו ע"כ הרי שהרשב"א ז"ל חשיב לנכסי יתומים קטנים כמו אשתדוף והוא כתב משמו דכל שסופו לגבו' לאו אשתדוף מיקרו אפילו יתומים קטנים והרשב"א לא כתב שסופו לגבות אלא בגזלן משום דסופו ליפול והוא מזומן בכל יום לכך אבל יתומים דע"כ צריך להמתין עד שיגדלו הוו כאשתדוף ואם כן אפכינן מטרתא דיטול ב"ח כל חובו מן המשועבדים דהיינו מנ"מ דאשת הרא"ם כיון דמחלק הקטנה אינו יכול לגבות דהוו כאשתדוף לדעת הרשב"א ז"ל שהביא הוא ראיה ממנו:

אבל אעיקרא דדינא פרכא דשני אחי' שחלקו אין ב"ח נוטל אלא חצי חוב מכל א' מהם כהא דאמרי' פ"ק דבבא קמא ג' אחי' שחלקו ובא ב"ח ונטל חלק א' מהם רב אמר בטלה מחלוקת ואיפסיק' הלכה הכי פ' בית כור הרי כתבו המפרשים ז"ל דמיירי כשעשאו אפותיקי כמו שהביא בהג"ה בשם ר"י פ"י מהלכות נחלות וכן במשרים נתיב כ"ו ובנמוקי יוסף פ"ק דב"ק ובמרדכי נמי התם ומוכחי לה מההיא דפ' יש נוחלין היה עליו ב"ח בכור נותן פי שנים וכ"ש במטלטלים ומעות דליכא בהו אפותיקי וכשחלקו לא יגבה ב"ח אלא חלק החוב מכל א' מהם לא הכל מא' וא"כ בנ"ד אם יהיה דין לרי"ג על הרא"ם לא יגבה ממנו אלא על חלק אשתו וימתין לחלק הקטנה עד שתגדיל ומה שכתב הרשב"א ז"ל דגובין ממשועבדין במקום שיש נכסים בני חורין אצל יתומים קטנים היינו כשכלם קטנים ואין ב"ח יכול לגבות מהם יגבה מן הלקוחות שלקחו אחריו ואפי' איכא גדולים וחלקו עם הקטנים יגבה חלק החוב מהם וימתין לחלק הקטנים עד שיגדלו ואפשר לומר דהא דאמרינן דבשלא עשאו אפותיקי דגובה מכל א' חלקו היינו כשהם גדולים כולם אבל כשיש קטנים שאינו יכול לגבות מהם הוו כאישתדוף וגובה הכל מן הגדולים דלא עדיפי מלקוחות דהוו משעבדי וכתב הרשב"א ז"ל דגובין ממשעבדי במקום יתומים קטנים כדא' ובטענה הה' כתב כי אותו השותפות והקנין שנעשה עליו הכל הבל שאין אדם מקנה דשב"ל וכו' ואני אומר דהא דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות שותפין דצריך הטלת מעות לכיס והגבהה לשיתקיים השותפות ובלאו הכי לא מהני אפילו בקנין אלא אם כן מטלטלים היינו כשהם משתתפים במעות או במטלטלים שלהם אבל כשהם לוקחים מאחרים בשותפות משמשכו שניהם או אחרים בעדם או א' מהם מדעת חבירו נעשו שותפים מיד שהרי נקנה לשניהם ובח"מ בסימן קע"ז כתב ואפי' לא עשו לא זה ולא זה אלא נשתתפו והתחילו לישא וליתן בעסק הסחורה לקנות או למכור נראה דמהני ע"כ והכא בנ"ד קנו המלח בשותפות ומכרוה בשותפות כמו שכתוב בעדויות ומה לי קנאוה במעותיהם או קנאוה בהקפה הרי זכו בה ונתחייבו שניהם במעות ונכנסה לרשותם ואפילו א' מהם שקנה בעד שניהם זכה לשניהם מדין שליח וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל תחלת הלכות שותפים האומר לשלוחו צא ומכור וכו' או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה שליחותו וכל מעשיו קיימים ובעדות א' מהעדויות כתוב שמדד לו ר' שלמה לרי"ג המלח אחר שהסכימו בשותפות הרי שנכנסה המלח ברשות רי"ג על שם שניהם ונמכרה על שם שניהם ולא יהא אלא מתעסק משנכנס בידו מעות או סחורה בע"כ הוא זוכה לשניהם בריוח כפי מה שהתנו וכ"ש אם שניהם לקחוה ביחד מיד נאמן והמלח נמדד להם דזכו שניהם בה בתורת שותפות ואין בעדות זה שום הכחשה שהעיד הא' שר' שלמה מדד אותה לרי"ג והעד האחד אמר ובכן הלכו למכור שארית המלח וכו' ומדדו אותה וכו' כי כוונת שניהם ש"ר שלמה נטלה מנאמן המלח ונתנה לרי"ג ובמדידה שלקח רבי שלמה לקחה רי"ג ואם כן זכו שניהם במלח בשותפות בין שניהם ונכנסה לרשותם דרשות רי"ג הוי רשות רבי שלמה דמה שהוא ברשות המתעסק הוא ברשות בעל המעות לריוח או להפסד כל שלא פשע ואיך כתב המזכה הזה שכל השותפות הבל ואחר שהשותפות או העסקא היא קיימת נתבטלה גם כן:

הטענה הואו שכתב שההזק הנמשך היה מפשיעת רי"ג שלא אמר האמת שהיו חמשים ושמונה גרארש כי אחר שהיו שותפין היה לו לקרב תועלת שניהם ולהרחיק הנזק והיה נחשב פושע אם לא היה מציל דהוה ליה כרועה שהיה לו להציל ברועי' ומקלות ולא הציל דאפילו ש"ח חייב וכ"ש ש"ש דחייב אם לא קדם לשכור רועי' ומקלות דהוי פושע כדאמר' פ' השוכר וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות שכירות ובזה נתבטלה ג"כ:

הטענה הז' דאין כאן מבריח ארי מנכסי חבירו דהתם מה לו להבריח והכא הוא חייב להבריח כי הוא שומר עליו דשותפין ש"ש הם זה לזה וכן מתעסק הוא ש"ש לבעל המעות והמזכה הזה נשתבש הרבה בשלש טענות אלו:

הטענה הח' כתב שהעדויות אינם נראים וכו' ואין יכולים להעיד דבר על בוריו וכו' והרי העדים העידו שראו שהוציא מה שהוציא וכיון שהם מעידים על הודאי הם מעידים כי אינו רחוק שיקבל השופט שוחד בפני שני יהודים וכל זה הוא דבר איפשר להיות כך והקולר תלוי על צואר העדים אחר שיקובל עדותם ועל הטענה הט' שעדות זה נתקבל שלא כדין בעוד היתומו' קטנות כבר כתבתי והרשב"א ז"ל חשיב לנכסי יתומים כמו אשתדוף כ"ש שכל. עקר הדין הוא עם אשת הרא"ם וכמו שנתחיי' בעדה ובפניה' נתקבלו העדויו' נאם המבי"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >