|
|
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט כללי עליון}} | | {{דף חסר}} |
| {{הועלה אוטומטית}}
| |
| | |
| === פרק טז - רמז רסא ===
| |
| {{ממ|[[בבלי/יומא/עה/ב|יומא פ' יום הכפורים דף ע"ה:]]}}:<br>
| |
| וילקטו אותו בבקר בבקר. וכתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר. מלמד שירד להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. והנשיאים הביאו את אבני השהם. תנא נשיאים נשיאים ממש, וכן הוא אומר נשיאם ורוח וגשם אין.
| |
| | |
| {{ממ|[[בבלי/ברכות/כז/א|ברכות פ' תפלת השחר דף כ"ז.]]}}:<br>
| |
| תנו רבנן וחם השמש ונמס בד' שעות. אתה אומר בד' או אינו אלא בשש שעות, כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור, הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס. איזו שעה שהשמש חם והיום צונן הוי אומר בארבע. מני לא רבי יהודה ולא רבנן. אי רבי יהודה כולי בארבע שעות נמי צפרא הוא, דרבי יהודה קאמר תפלת השחר עד ארבע שעות, דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר. והכא קאמר וילקטו אותו בבקר בבקר. ואחר כך וחם השמש בארבע שעות. ואי רבנן כולהו שש נמי צפרא, אי תימא רבנן אמר קרא בבקר בבקר. חלקהו לשני בקרים, ואי תימא ר' יהודה אהניא ליה האי בקר יתירה להקדים לו שעה אחת קודם לבקר.
| |
| | |
| ('''מכילתא'''):<br>
| |
| כתיב בפסוק והוא יושב פתח האהל כחם היום. ויבואו כל נשיאי העדה וגו'. אמרו לו משה רבינו מה נשתנה היום הזה מכל הימים. ויאמר אלהם הוא אשר דבר ה'. אמרו לו אימתי אמר להם מחר. את אשר תאפו אפו. רבי יהושע אומר הרוצה לאפוי היה מתאפה לו, והרוצה לאכול דבר מבושל היה מתבשל לו. ר' אלעזר המודעי אומר הרוצה לאכול בו אפוי היה טועם בו טעם כל אפויים שבעולם, והרוצה לאכול דבר מבושל היה טועם בו טעם כל בישולים שבעולם.
| |
| | |
| {{ממ|[[בבלי/ביצה/טו/ב|ביצה פ' ראשון דף ט"ו:]]}}:<br>
| |
| יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל לכתחלה מיום טוב לשבת, אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת. ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. מנא הני מילי, אמר שמואל דאמר קרא זכור את ים השבת. זוכרהו מאחר שבאת להשכיחו. מאי טעמא, אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב. רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול. תנן עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא, אלא לרבא מאי איריא מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי. אין הכי נמי אלא גזירה שמא יפשע. ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. מכאן אמר ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל, מכאן סמכו חכמים לעירובי תבשלין מן התורה:
| |
| | |
| ('''מכילתא'''):<br>
| |
| ויאמר משה אכלוהו היום. לפי שהיו רגילין לצאת בשחרית וכו', אמרו ליה הואיל ולא יצאנו שחרית נצא בין הערבים, אמר להם כי שבת היום לה'. מה תלמוד לומר היום לא תמצאוהו בשדה. אמרו בקע לבן של אבותינו באותה שעה, שהיו אומרים הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאנו למחר, א"ל היום הזה אי אתם מוצאין אותו אבל למחר אתם מוצאין אותו. ר' אלעזר בן חסמא אומר בעולם הזה אין אתם מוצאין אותו אבל לעולם הבא אתם מוצאין אותו. דבר אחר ויאמר משה אכלוהו היום. רב יהושע אומר אם תזכו לשמור את השבת עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות. ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד והכהונה ולויה, לכך נאמר אכלוהו היום. רבי אליעזר אומר אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות. מיומו של גוג ומגוג. ומחבלו של משיח. ומיום הדין הגדול. לכך נאמר אכלוהו היום.
| |
| | |
| ששת ימים תלקטוהו. ר' יהושע אומר למדנו שאינו יורד בשבת. בים טוב מנין, תלמוד לומר שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביום טוב מנין, תלמוד לומר לא יהיה בו. ביום הכפורים מנין תלמוד לומר שבת לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם. אלו מחוסרי אמנה שבישראל:
| |
| | |
| ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם. ר' יהושע אומר א"ל הקב"ה למשה אמור לישראל הוצאתי אתכם ממצרים, קרעתי לכם את הים, הורדתי לכם המן העליתי לכם הבאר הגזתי לכם השלו, נלחמתי לכם את עמלק ועשיתי לכם נסים, עד מתי אתם ממאנין לשמור מצותי. שמא תאמרו מצות הרבה הטלתי לכם, והלא במרה צויתי לכם מצוה אחת לשמרה ולא שמרתם אותה. שמא תאמרו שכל מי שהוא משמר את השבת מה שכר נוטל עליו, תלמוד לומר אשרי אנוש יעשה זאת וגו'.
| |
| | |
| {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/צב/א|בבא קמא פ' החובל דף צ"ב.]]}}:<br>
| |
| הא למדנו שכל מי שמשמר השבת מרוחק מן העבירה. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא, א"ל דכתיב למה תריבון אלי. כלכם פשעתם בי, א"ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא, עד אנה מאנתם לשמור מצותי וגו':
| |
| | |
| תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ומעשה בר"ג שאמר השכימו לי שבעה לעליה, השכים ומצא שמונה, אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות. מיד עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר את השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. א"ל שב בני שב, ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אבל אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ולאו שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא הוה ומחמת כיסופא הוא דעבד. כי הא דיתיב רבי (חייא) וקא דריש והריח ריח שום, אמר מי שאכל שום יצא. עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו, בשחר מצאו רבי שמעון [ברבי] לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שצערת לאבא, אמר ליה חס ושלום לא תהא כזאת בישראל. ורבי חייא מהיכא גמר לה, ממעשה דרבי מאיר דתניא מעשה באשה שבאה לבית מדרשו של רבי מאיר, אמרה להם רבי אחד מכם קדשני בביאה. עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה, עמדו כולן וכתבו לה גט כריתות ונתנו לה. ורבי מאיר מהיכא גמר לה, משמואל הקטן. ושמואל הקטן מהיכא גמר לה, משכניה בן יחיאל, דכתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות. ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה, מיהושע דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו' חטא ישראל. אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני מי חטא, אמר ליה וכי דילטור אני, לך והטל גורלות. ואי בעית אימא ממשה, דכתיב עד אנה מאנתם. תנו רבנן משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו יושבין בעלית בן גוריא ביריחו ונתנה עליהם בת קול משמים, יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה אלא שאין דורו ראוי לכך. נתנו עיניהם בהלל הזקן, וכשמת אמרו עליו אי עניו אי חסיד תלמידו של עזרא. שוב פעם אחת היו יושבין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול משמים, יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן. וכשמת אמרו עליו אי עניו אי חסיד תלמידו של הלל. אף הוא אמר בשעת מיתתו: שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטליא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידין למיתי על עלמא. ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה השעה שאין מספידין על הרוגי מלכות:
| |
| | |
| עמד שמואל הקטן על רגליו, א"ל רבי הלכה נכנסתי לישראל, א"ל מה לך אלדד ומידד שכל ישראל יודעין שאילו אמרתי שלא יכנסו אלא שנים שהיית אחד מהם. אמר תולין מפתחו ופנקסו של מת מפני עגמת נפש, וכשמת שמואל הקטן תלו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן. והיה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה מספידין עליו ואמרו על זה נאה לבכות, על זה נאה להתאבל, מלכים מתים מניחין כתריהן לבניהם, עשירים מתים מניחין עשרן לבניהן, שמואל הקטן נטל חמודות של עולם והלך לו:
| |
| | |
| ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת. ראו מרגליתא דיהבית לכון לחם יומים. כל עסקה של שבת כפול. עומר כפול שני העומר לאחד. קרבנם כפול וביום השבת שני כבשים. ענשה כפול מחלליה מות יומת. שכרה כפול וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד. אזהרתה כפול זכור ושמור. מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת. ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת. הזהרו כי ה' נותנה לכם שתשמרו אותה.
| |
| | |
| על כן הוא נותן לכם וגו'. זה הוא שהיה רבי יהושע אומר זה הוא הלחם כפול, שנאמר שני העומר לאחד. שבו איש תחתיו אלו ד' אמות. אל יצא איש ממקומו ביום השביעי אלו אלפים אמה, וכיון ששמעו את הדבר הזה קבלו עליהם ושבתו, שנאמר וישבתו העם ביום השביעי. דבר אחר וישבתו העם. רבי יהושע אומר א"ל אם תשמרו שבת זו עתיד הקב"ה ליתן לכם שלשה מועדים טובים, חג של ניסן חג של עצרת חג של תשרי, וכיון ששמעו את הדבר הזה קבלו עליהן ושבתו, שנאמר וישבתו העם. ר' אלעזר המודעי אומר א"ל אם תשמרו שבת זו עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות, ארץ ישראל עולם הבא וכו' וכיון ששמעו קבלו ושבתו וגו':
| |
| | |
| תני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה. מתקיף לה רבי יונתן וכי לוקין על לאו שב"אל". מתקיף לה רב אחא בר יעקב אל תפנו אל האובות הכי נמי דלא לקי. רבי יונתן הכי קא קשיא ליה, לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו. [אמר ר' אליעזר] מי כתיב אל יוצא אל יצא כתיב.
| |
| | |
| והוא כזרע גד. אמר רב אסי עגול [כגידא] ולבן כמרגלית. תניא נמי הכי גד, שדומה לזרע פשתן בגבעולין. אחרים אומרים גד, שדומה לאגדה שממשכת לבו של אדם כמעין. תניא אידך [גד] שהיה מגיד להם לישראל בין בן תשעה לראשון ובין בן שבעה לאחרון. לבן שמלבין עונותיהן של ישראל. אמר ר' יוסי כשם שהנביא מגיד להם לישראל מה שבחורין ובסדקין אף מן מגיד וכו'. הא כיצד שנים באין לפני משה לדין, זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרת לי, א"ל דינו לבקר משפט. למחר נמצא עומרו בית רבו הראשון בידוע שזה גנבו, ואם נמצא בבית שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין, הוא אומר היא סרחה עלי והיא אמרה הוא סרח עלי. א"ל משה דינו לבקר משפט. למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה, ואם נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו.
| |
| | |
| כתיב וברדת הטל על המחנה וגו'. וכתיב ויצא העם ולקטו וגו'. וכתיב שטו העם ולקטו. הא כיצד, לצדיקים יורד להם על פתח ביתם, בינונים יצאו ולקטו כו'.
| |
| | |
| ויקראו בית ישראל את שמו מן. דורשי רשומות אומרים בני ישראל קראו את שמו מן. והוא כזרע גד לבן. איני יודע של מי, רבי יהושע אמר דומה לזרע פשתן. יכול כשם שזרע פשתן אדום כך זה אדום, תלמוד לומר לבן. רבי אלעזר המודעי אומר דומה לדבר אגדה שהוא מושך לב בני אדם. אחרים אומרים הוא מעיד על עצמו שהוא מן, שאינו יורד לא בשבת ולא ביום הכפורים. ר' יוסי אומר כשם שהנביא הזה הגיד להן לישראל חדרים וסתרים כך המן מגיד וכו'. וטעמו כצפיחת וגו'. רבי יהושע אומר כאילפם וכעין אסקריטון. ר' אליעזר אומר כסולת זו שהיא צפה על גבי נפה ונלושית בדבש וחמאה.
| |
| | |
| זה הדבר אשר צוה ה'. יכול לא הניחו אלא בשנת הארבעים, תלמוד לומר ויניחהו אהרן וגו'. ואימתי נעשה הארון בשנה שניה, כך לא הניחו אהרן אלא בשנה שניה. וזה אחד מי' דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן, הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב ולוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו. דבר אחר אף בגדיו של אדם הראשון ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו. ז' דברים מכוסין מבני אדם, יום מיתה ויום נחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה בלבו של חברו ומלכות בית דוד מתי תחזור למקומה ומלכות כותיים מתי תעקר:
| |
| | |
| ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת. איני יודע של מה היא אם של כסף אם של זהב אם של נחשת אם של ברזל אם של בדיל אם של עופרת, תלמוד לומר צנצנת. לא אמרתי אלא דבר שהוא מציץ מחבירו, אי אתה מוצא אלא כלי חרש.
| |
| | |
| ותן שמה מלא העומר וגו'. רבי יהושע אומר לאבות. רבי אלעזר המודעי אומר לדורות. רבי אליעזר אומר לימות ירמיהו. שבשעה שאמר ירמיהו לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה, אמרו לו אם אנו מתעסקין בתורה במה נתפרנס. באותה שעה הוציא להם ירמיהו צלוחית של מן ואמר להם, הדור אתם ראו דבר ה' וגו'. אבותיכם שהיו עוסקין בדברי תורה ראו במה נתפרנסו, אף אתם עסקו בתורה והקב"ה מפרנס אתכם מזה. וזה אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד לישראל, צלוחית של מן וצלוחית של מי נדה ושל שמן המשחה. ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו, שנאמר השב את מטה אהרן:
| |
| | |
| ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שהרי כבר נאמר אל קצה ארץ כנען. ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר אל ארץ נושבת. הא כיצד בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד, והיו מסתפקים מן מן שבכלים עד ט"ו בניסן. תניא אידך ובני ישראל אכלו וגו'. וכי ארבעים שנה אכלו, אלא עוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בה טעם מן.
| |
| | |
| ובני ישראל אכלו את המן ארבעים יום לאחר מיתתו של משה, כיצד משה מת בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה של אדר ושבעה עשר של ניסן, שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אלעזר המודעי אומר שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה. הא כיצד מת משה בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה יום של אדר הראשון ושלושים של אדר השני ששנת עבור היתה ושש עשרה של ניסן, שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אליעזר אומר שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה, כיצד משה מת בשבעה בשבט ואכלו הימנו עשרים וארבעה של שבט ושלושים של אדר, ואותה שנה לא היתה מעוברת ושש עשרה של ניסן, שנאמר וישבות המן. רבי אומר חמישים וארבע שנים אכלו ישראל את המן, ארבעים שנה בחייו של משה, שנאמר ובני ישראל אכלו את המן. שאין תלמוד לומר את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען. אלא אלו ארבעה עשרה שנה אחר מיתתו של משה ואלו הן שבע שכבשו ושבע שחלקו. מתה מרים נסתלקה הבאר, מת אהרן נסתלק עמוד הענן, מת משה נסתלקו כולן. רבי יהושע אומר מתה מרים נסתלק הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו והצרעה לא עברה עמהן את הירדן:
| |
| | |
| והעומר (כתיב ברמז תשמח ע"ש) איני יודע כמה הוא, תלמוד לומר והעומר עשירית האיפה. וכמה הוא עשירית האיפה, אחד משבעה רביעים, ועומר זה איני יודע כמה הוא, אחד משבעה ברביעית.
| |
| | |
| ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין. לפי שפרשו ישראל מדברי תורה בא עליהן השונא, שאין השונא בא אלא על חטא ועל עבירה:
| |
| | |
| {{שולי הגליון}}
| |
| {{ניווט כללי תחתון}}
| |
