אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוטה/יג

יום שלישי כ' ניסן תשפ"ג - מסכת סוטה דף יג

מילוי שנותיהם של צדיקים מעת לעת

דרשת חז"ל שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים

בגמרא במסכת סוטה (יג:) איתא: "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" (דברים לא ב), שאין תלמוד לומר 'היום' - היום מלאו ימי ושנותי [- ביום זה נולדתי. רש"י]. ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, דכתיב (שמות כג כו) "את מספר ימיך אמלא".

ובגמרא בקידושין (לח.): תניא אידך, בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד, מנין שבשבעה באדר מת, שנאמר... הא למדת שבשבעה באדר מת משה. ומנין שבשבעה באדר נולד משה, שנאמר "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא", שאין ת"ל 'היום', מה ת"ל 'היום', מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחדוש, שנאמר "את מספר ימיך אמלא".

ועוד דרשו חז"ל במדרש {{ממ|[[בראשית רבה/נח/א|ב"ר נח א}}: "יודע ה' ימי תמימים" (תהילים לז יח) כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים. ובפירוש מהרז"ו: כמ"ש את מספר ימיך אמלא. [אמנם יעויין שם במפרשים שיש שפירשו דרשת חז"ל באופן אחר].

האם מילוי השנים נמנה לפי ימים או לפי שעות

ובספרי (פי' ב) על הפסוק "אחד עשר יום מחורב" אמרו: והלא כבר נאמר "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" שאין ת"ל היום, ומה ת"ל היום, היום מלאו ימי ושנותי מעת לעת. רבי אומר היום מלאו שבאותו היום שלמו לו מעת לעת. ובעמק הנצי"ב גרס בדעת חכמים בלא 'מעת לעת', היום מלאו ימי ושנותי, ורבי מוסיף שבאותו יום שלמו לו מעת לעת. ובעמק הנצי"ב ביאר שנחלקו אם מלאו רק מנין השנים או שמלאו גם מנין הימים, כיון שסתם שנה היא מראש השנה לראש השנה, אך השנים אינם מכוונות בימים עד כלות כל המחזור.

ובספר עין אליהו (שיק, סוטה שם) ביאר הגירסא כפי שהיא לפנינו שגם בדברי חכמים גורסים 'מעת לעת', וביאר על פי מה שהביא הש"ך (חו"מ סימן לה סק"א) ספקו של הלחם חמודות במי שנולד באמצע היום האם נעשה גדול דוקא באותה שעה, מעת לעת לפי שעות, או שדי במה שנולד באותו יום ומקצת היום ככולו, והרי זה חשוב כמעת לעת מתחילת היום.

ובזה ביאר העין אליהו את המחלוקת בספרי האם פטירתו היתה מעת לעת ממש או רק באותו היום שהוא כמעת לעת כיון שמקצת היום ככולו.

ביאור המשך חכמה בטעותו של המן שלא ידע שמשה נולד ביום שנפטר

והנה המשך חכמה (מגילת אסתר) כתב לבאר ציווי מרדכי לישראל "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם", שהרי אצל העמים מונים את היממה 'יום ולילה שאחריו', ואם כן כשגזר המן על יום י"ג אדר היה פירושו יום י"ג וליל י"ד. מאידך, אצל עם ישראל היום הולך אחר הלילה, ואם כן כשנתקנו ימי הפורים ביום י"ד אדר היינו ליל י"ד ויום י"ד. ולכן כששלח מרדכי ספרים לקיים את ימי הפורים, הדגיש בדבריו שתהיה התקנה 'בזמניהם' של היהודים שהיום הולך אחר הלילה, ולא כגזירת המן שהיתה ליום ולילה שאחריו.

בזה ביאר המשך חכמה את דברי הגמרא במגילה (יג:) תנא, כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.

וביאר המשך חכמה, דהנה מבואר בגמרא בסוטה (יב.) על הפסוק "ותרא אותו כי טוב הוא": וחכמים אומרים, בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא "ותרא אותו כי טוב הוא", וכתיב התם "וירא אלקים את האור כי טוב". ואם כן צריך לומר שלידת משה היהתה בליל ז' באדר, ולכן היה ניכר הארתו בבית כיון שהיה הבית חשוך בלילה. ומאידך פטירת משה היתה בעצם היום ביום ז' באדר. ולכן המן שהלך אחר חשבון האומות שהלילה נגרר אחר היום שלפניו, סבר שלא נולד ומת משה באותו יום, וכיון שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים נמצא שפטירת משה היתה "שלא בזמנו" ואם כן יוכל היה למות בחודש אחר ולא בחודש אדר, ואם מת בחודש אדר על כרחך סימן יש בדבר שחודש זה הוא חודש רע עבור ישראל.

אמנם באמת "לא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" - דהיינו שאצל ישראל היום הולך אחר הלילה, ואם כן נמצא שאכן פטירתו היתה ביום לידתו, ומה שמת באותו יום הוא משום שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, ואם כן לא היה יכול למות בזמן אחר, ושוב אין כאן שום סימן שחודש אדר הוא חודש רע לישראל. ואדרבה מזלו טוב שהרי יכול היה להיוולד בשאר חודשים וכיון שנולד בחודש זה הרי שחודש אדר הוא במזל טוב.

מתי נולד משה בליל ז' אדר או ביום ז' אדר?

אלא שיש להעיר קצת על מה שלמד המשך חכמה שמשה נולד בלילה שהרי יש כיון שהחביאתו יוכבד, וכמו שנאמר (שמות ב ג) "ותצפנהו שלשה ירחים". ואם כן מסתבר מאד שהאפילו את הבית אף אילו היה נולד ביום, ויכול היה להתקיים "נתמלא הבית כולו אור" גם בעיצומו של יום. גם דבריו תלויים לכאורה במחלוקת הנזכרת, לביאור העין אליהו, שכן בחז"ל מבואר שבמשה התקיים 'הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים', ומאידך מבואר לדברי המשך חכמה שנולד בלילה ומת ביום, ואם כן אין כאן מילוי שנים מעת לעת בשעות אלא רק בימים.

והנה המשך חכמה בתוך דבריו נקט בפשטות שמשה רבינו נפטר ביום ז' אדר ולא בלילה, ובתוספות במנחות (ל. ד"ה מכאן) כתבו וז"ל: מה שנוהגין לומר צידוק הדין בשבת במנחה, פירש רב שר שלום גאון על שנפטר משה רבינו באותה שעה. ובגליון הש"ס לרע"א: ציין לדברי רש"י במסכת סוטה (יג:) שם מבואר - בגמרא וברש"י - שבשבת שנפטר משה תחילת היום היה של משה וסופו של יהושע, הרי שמת משה במהלך היום.

קושיית המהרש"א ששנותיו של משה מלאו בו' אדר

ובמהרש"א בקידושין (ח"א לח.) העיר שלכאורה אם הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, אם כן כלה שנתו של משה בו' אדר, ואילו בז' אדר כבר התחילה שנת הקכ"א.

ובשו"ת פנים מאירות למהר"ם אש (ח"ב סימן קעד) ציין מה שכתב בדרשים שלו טעם לשבח למה הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים דוקא 'מיום ליום', על פי מה שכתבו התוספות במנחות (קי. ד"ה ומיכאל) מה דאיתא במדרשות, שמיכאל שר הגדול מקריב נשמותיהן של צדיקים לפני הקב"ה. ואם כן דין הצדיקים כדין קדשים שמחשבים בהם שעות, ואם כן גם לענין מילוי שנותיהם אין אומרים מקצת היום ככולו, אלא ממלאים שעותיהם ובשעה שנולד בה בשעה נפטר. ולפי זה צריך לומר שמשה רבינו נולד בז' באדר לעת מנחת ערב ובאותה שעה מת [ודלא כהמשך חכמה שנולד בליל ז' אדר].

והחתם סופר ביאר על פי זה את טעותו של המן כעין דברי המשך חכמה, שהיה סבור שהשלמת שנותיו של משה היא בו' אדר, ואם כן נמצא שאף שמת בז' אדר - אין כאן מילוי שנותיהם של צדיקים שהרי כבר התחילה שנות הקכ"א, ואם כן אין פטירתו משום 'מילוי שנים' אלא משום 'סימן רע' שבחודש אדר.

אם משה נפטר בשבת כיצד כתב 'בן מאה ועשרים שנה אנכי היום'

והנה התוספות במנחות שם הקשו על דברי רב שר שלום גאון שנפטר משה במנחה של שבת, שהרי אם כן מה שכתב משה "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" על כרחך לא כתבו ביום פטירתו אלא בערב שבת, ואם כן "יש לתמוה דכתב על העתיד".

ובפירוש אשל אברהם על מגילת תענית (פי"ג) כתב ליישב על פי מה שחקרו המפרשים אם שנות גדלות מונים מעת לעת, והאורים ותומים (סימן לה) העלה בדעת רבי שמעון שצריך מעת לעת, ונראה דכל שכן לענין למלאות שנותיהן של צדיקים שמונים אותם מעת לעת, מיום ליום ומשעה לשעה. ואם כן יש לומר שרבי שמעון [שהוא בעל המימרא במנחות שם] הלך בזה לשיטתו, ובאמת יום ז' אדר למניינו של עולם חל בערב שבת, ויכול היה לכתוב משעת מנחה ולמעלה "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" כי כיון שפטירתו היתה בתוך כ"ד שעות למחרת אם כן היה זה ביומו האחרון. אך מכל מקום קבעו את התענית ביום פטירתו בז' אדר - כיון שהלכו בזה אחר תחילת היום שכתב בו שהוא יום ז' אדר.

וכעין זה היה אפשר לומר להפך שבערב שבת חל יום ו' אדר, ומשה כתב "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" מן המנחה ולמעלה, ונפטר למחרת ביום ז' אדר במנחה, כך שבשעת כתיבתו כבר נכנס לתוך יומו האחרון, אך לא נפטר עד למחרת כשנשלם היום שהרי הקב"ה מחשב שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומעת לעת. [ובאמת לדברי האשל אברהם לכאורה נפטר בח' אדר, ואולי ט"ס נפלה שם בדבריו וכוונתו להצעתנו זו].