שו"ת מהרי"ק/קטז: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (בדיקה טכנית) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''נדרשתי''' לחוות דעי על אודות הר' יוסף חתנו של הר"ר אהרן מושק"ט יצ"ו. באמרם כי רבי יוסף הנ"ז מסרב לחדש כתובת אשתו אשר נאבדה {{ממ|א}} במרפור"ק ואף כי הר' יוסף הנ"ז מודה שנאבדה הכתובה לפי מה שאומר רבי יודא ב"ר משה מ"מ ממאן הוא לחדש לה כתובה כראשונה רק אומ' לכתוב לה כתובה אחרת ממאתים זוז כדי להנצל מאיסר היות עם אשתו בלי כתובה. ולפי הנראה לע"ד דבר פשוט שחייב לעשות לה כתובה אחרה כראשונה דלמה יגרע כחה מפני שנאבדה והלא שעבד הר"יוסף הנ"ז את עצמו בזה הסך בשעת נשואין ומסתמא קנו מידו ואין אחר קנין כלום ואפילו היה משעבד עצמו בסך גדול יותר ממה שהיה לו באותה שעה מ"מ פשיטא שחל הקנין והשיעבוד משום דמשעבד גופו לזה לכשיהיה לו כמו שהשיב רבינו אליהו ורבי' יצחק או מטעם הודאת בעל דין כו' כאשר כתבו התוס' ריש פר' אעפ"י {{ממ|כתובות דף נד}} וכן המרדכי הביא שם דבריהם וכל שכן לדברי רב האי גאון שכתב שאין צריך קנין בשעת נשואין במה שנתן לה דתנאי כתובה ככתובה דמי וקני מדרב גודל וא"כ למה לא יעשה לה כתובה אחרת כיוצא בראשונה כיון שנאבדה הראשונה וכי תימא מכל מקום יכול לומר אע"ג שאני חייב באותו סך הראשון מ"מ איני רוצה לעשות שטר אחר דלא לפשו עלאי שטרי. הלא משנה שלימה היא בפ' בתרא דבבא בתרא {{ממ|דף קסח}} מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לב"ד וכותבין לו שטר אחר ועל כרחך איירי שאין הלוה שם שיודה ויתרנה בדבר שהרי כתבו שם התו' וז"ל ופלוני ופלוני עדיו החתומין בשטר כך פירוש רשב"א ונראה לר"י שמזכיר דין גבי העדים שהעידו שראו אותו השטר שאם ירצה הלוה היום או למח' לפוסלם שיוכל לפוסלם עכ"ל התוספות משמע בהדיא שאין הלוה שם שיודה ויתרצה בחדוש השטר שאם היה שם ומודה היכי קאמר שאם ירצה הלוה לפסול העדים שיוכל לפוסלם והלא כבר הוד' והודאת בעל דין כמאה עדים דמי אלא ודאי אינו שם או שהוא שם ועומד וצווח שלא יחדשו השטר ואפילו הכי מחדשים לו השטר ואם איתא דמצי למחויי מטעם דפרישי דלא לפשו עלה שטרי אם כן היכי כתבינן שטרא אחריני אפילו ליתיה קמן כיון דאי הוה קמן היה יכול למחות אלא ודאי שאין זו טענה דכיון שהוא חייב וידוע שהשטר נאבד או נמחק למה לא יעשה לו שטר אחר. ועוד יש להביא ראיה ברורה דאפי' הלוה קמן ועומד וצווח שלא לעשות שטר אחר דלאו כל כמיני' מדגרסינן בפרק הגוזל קמא {{ממ|דף נח}} אמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור כו' מתקיף רמי בר חמא היכי דמי אי דאיכא עדים לכתבו ליה שטרא אחרינא אי דליכא עדים מנא ידעינן אומר רבא תהא במאמינו שמע מינה דהיכא שיש עדים שנאבד השטר או שהלוה מודה שאין יכול למחות מלכתוב שטר אחר דאם יכול למחות מטעם דפרישי' לעיל או משום טעם אחר אם כן למה דחק רבא להעמידו במאמינו שהוא דוחק גדול נוקמא כגון שהלוה עומד וצוח שלא יכתבו לו שטר אחר ואפי' הכי פטור. אלא ודאי דלאו כל כמיניה ואפילו עומד וצווח ומאחר שהוכחתי שאין לו למחות ביד העדים מלכתוב לו שטר אחר אם כן הוא עצמו חייב לכתוב לה כתובה אחרת כאשר בתחילה לפי הנראה לע"ד שהרי בפרק המוכר את הספינה {{ממ|בבא בתרא דף עז}} גבי ההוא דחוזר בשטר ואין חוזר בשדה כתבו התוס' וז"ל ואם תאמר כיוו שאין מזיק לו כלום בין במתנה בין במכר נכתב לו ממה נפשך שלא יוכל לכפור דאין מפסיד כלום בכתיבה כו' עד ויש לומר דמפסיד משום דעל ידי השטר קול יוצא שמכר או נתן ולא ילוו לו כל כך ברצון עכ"ל התוס' משמע דהוא עצמו חייב לכתוב לו השטר דאי לא תימא הכי מה מקשה נכתוב לו ממה נפשך והלא אינם יכולים לכתוב כי אם בשליחותו של המוכ' או הנותן ואי מצי למימר לא בעינא למכתב שטרא א"כ אין כאן שליחות והיאך יחתמו העדים את השטר אלא ודאי דגם הוא עצמו חייב לכתוב השטר היכא שאין לו הפסד בדבר והכי נמי ע"כ אין לו הפסד מדחזינן שהעדים כותבין אפילו בע"כ כדהוכחתי לעיל מההיא דפרק הגוזל קמא דפשיטא דלא דמי לההיא דחוזר בשטר דפרק הספינה שתרצו התוספו' דמפסיד משום שעל ידי השטר קול יוצא שאני התם שעדיין לא נעשה שום שטר אלא דבורא בעלמא קאמר להו כתבו לו את השטר והשתא הדר ביה אבל הכא שכבר נעשה השטר לא חשיב הפסד שכבר יצא הקול או משום דכבר זכה הלוה בשטר ולא מצי תו הדר ביה. דאי לא תימא הכי יקשה מההיא דפרק בתרא דבבא בתרא אפרק הגוזל שהבאתי למעלה ואם כן על הר' יוסף הנז' לכתוב כתובה לאשתו דוגמת הכתובה הראשונה שנאבדה במר"פורק אם כן הוא כאשר אומר אלי ר' יודא בר' משה ז"ל שגם הר' יוסף הבעל מודה {{ממ|ב}} שנאבדה ואף אם לא היה מודה הדעת מכרעת דבחזקת אבידה מחזקינן לה כיון שהדבר ידוע שהר' אהרן חמיו של הרבי יודא הנז' היה במרפור"ק כשכבשה כרקום והוא היה שומר כתובת בתו וגדולה מזו כתב רבינו שלמה בן אדרת בתשובה כאשר מצאתי כותב בשמו וזה לשונו ועוד השיב בענין הגולים שצריך כל אחד לחדש כתובה לאשתו וכן עשו קהל יאנד"א בשיצאו מעירם ואפילו לא תפסה הכתובה ליסטין מזויין ושמא תמצאנה למחר וכו' עד כל שכן אלו שתחת מלך צרפת ואפילו אותם שתחת מלך מואורק"א דשמא ישובו למחר כיון שבזבזו אשר להם הרי הן כתא מכמר וכן הורו החכמים לאנשי יאנד"א עכ"ל. משמע בהדיא דאע"ג דאיכא לספוקי שמא ישובו למחר כי הנהו שהיו תחת המלך מואורקא אפי' הכי כיון שבזבזו אשר להם הרי הוא כתא מכמר ואין לצפות שיחזרו להם ועוד מצאתי שהשיב הרשב"א בתשובה אחרת וזה לשונו עוד נשאל בראובן שהיה מוחזק בשדה שהיא ידוע לשמעון ושמעון אינו עמו במדינה ובא ראובן לבית דין ועידי חזקתו עמו ואומר לבית דין שנאבד שטרו כשכבשה כרקום והשיב דבכה"ג מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ולא דמי לבר חמוה דרבי ירמיה דטריק גלי באפי דרבי ירמיה דהתם היה בא להחזיק בקרקע הידוע לחבירו והיה מערער אבל אין מערער בפנינו לא מחזקינן ליה כגזלן דסתם אינשי לאו גזלנא ננהו והוה ליה כחולה או שהיו עדיו חולין או שהיה הולך למדינת הים דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין עכ"ל רבינו שלמה בן אדרת: | |||
'''נדרשתי ''' לחוות דעי על אודות הר' יוסף חתנו של הר"ר אהרן מושק"ט יצ"ו. באמרם כי רבי יוסף הנ"ז מסרב לחדש כתובת אשתו אשר נאבדה {{ממ|א}} במרפור"ק ואף כי הר' יוסף הנ"ז מודה שנאבדה הכתובה לפי מה שאומר רבי יודא ב"ר משה מ"מ ממאן הוא לחדש לה כתובה כראשונה רק אומ' לכתוב לה כתובה אחרת ממאתים זוז כדי להנצל מאיסר היות עם אשתו בלי כתובה. ולפי הנראה לע"ד דבר פשוט שחייב לעשות לה כתובה אחרה כראשונה דלמה יגרע כחה מפני שנאבדה והלא שעבד הר"יוסף הנ"ז את עצמו בזה הסך בשעת נשואין ומסתמא קנו מידו ואין אחר קנין כלום ואפילו היה משעבד עצמו בסך גדול יותר ממה שהיה לו באותה שעה מ"מ פשיטא שחל הקנין והשיעבוד משום דמשעבד גופו לזה לכשיהיה לו כמו שהשיב רבינו אליהו ורבי' יצחק או מטעם הודאת בעל דין כו' כאשר כתבו התוס' ריש פר' אעפ"י {{ממ|כתובות דף נד}} וכן המרדכי הביא שם דבריהם וכל שכן לדברי רב האי גאון שכתב שאין צריך קנין בשעת נשואין במה שנתן לה דתנאי כתובה ככתובה דמי וקני מדרב גודל וא"כ למה לא יעשה לה כתובה אחרת כיוצא בראשונה כיון שנאבדה הראשונה וכי תימא מכל מקום יכול לומר אע"ג שאני חייב באותו סך הראשון מ"מ איני רוצה לעשות שטר אחר דלא לפשו עלאי שטרי. הלא משנה שלימה היא בפ' בתרא דבבא בתרא {{ממ|דף קסח}} מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לב"ד וכותבין לו שטר אחר ועל כרחך איירי שאין הלוה שם שיודה ויתרנה בדבר שהרי כתבו שם התו' וז"ל ופלוני ופלוני עדיו החתומין בשטר כך פירוש רשב"א ונראה לר"י שמזכיר דין גבי העדים שהעידו שראו אותו השטר שאם ירצה הלוה היום או למח' לפוסלם שיוכל לפוסלם עכ"ל התוספות משמע בהדיא שאין הלוה שם שיודה ויתרצה בחדוש השטר שאם היה שם ומודה היכי קאמר שאם ירצה הלוה לפסול העדים שיוכל לפוסלם והלא כבר הוד' והודאת בעל דין כמאה עדים דמי אלא ודאי אינו שם או שהוא שם ועומד וצווח שלא יחדשו השטר ואפילו הכי מחדשים לו השטר ואם איתא דמצי למחויי מטעם דפרישי דלא לפשו עלה שטרי אם כן היכי כתבינן שטרא אחריני אפילו ליתיה קמן כיון דאי הוה קמן היה יכול למחות אלא ודאי שאין זו טענה דכיון שהוא חייב וידוע שהשטר נאבד או נמחק למה לא יעשה לו שטר אחר. ועוד יש להביא ראיה ברורה דאפי' הלוה קמן ועומד וצווח שלא לעשות שטר אחר דלאו כל כמיני' מדגרסינן בפרק הגוזל קמא {{ממ|דף נח}} אמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור כו' מתקיף רמי בר חמא היכי דמי אי דאיכא עדים לכתבו ליה שטרא אחרינא אי דליכא עדים מנא ידעינן אומר רבא תהא במאמינו שמע מינה דהיכא שיש עדים שנאבד השטר או שהלוה מודה שאין יכול למחות מלכתוב שטר אחר דאם יכול למחות מטעם דפרישי' לעיל או משום טעם אחר אם כן למה דחק רבא להעמידו במאמינו שהוא דוחק גדול נוקמא כגון שהלוה עומד וצוח שלא יכתבו לו שטר אחר ואפי' הכי פטור. אלא ודאי דלאו כל כמיניה ואפילו עומד וצווח ומאחר שהוכחתי שאין לו למחות ביד העדים מלכתוב לו שטר אחר אם כן הוא עצמו חייב לכתוב לה כתובה אחרת כאשר בתחילה לפי הנראה לע"ד שהרי בפרק המוכר את הספינה {{ממ|בבא בתרא דף עז}} גבי ההוא דחוזר בשטר ואין חוזר בשדה כתבו התוס' וז"ל ואם תאמר כיוו שאין מזיק לו כלום בין במתנה בין במכר נכתב לו ממה נפשך שלא יוכל לכפור דאין מפסיד כלום בכתיבה כו' עד ויש לומר דמפסיד משום דעל ידי השטר קול יוצא שמכר או נתן ולא ילוו לו כל כך ברצון עכ"ל התוס' משמע דהוא עצמו חייב לכתוב לו השטר דאי לא תימא הכי מה מקשה נכתוב לו ממה נפשך והלא אינם יכולים לכתוב כי אם בשליחותו של המוכ' או הנותן ואי מצי למימר לא בעינא למכתב שטרא א"כ אין כאן שליחות והיאך יחתמו העדים את השטר אלא ודאי דגם הוא עצמו חייב לכתוב השטר היכא שאין לו הפסד בדבר והכי נמי ע"כ אין לו הפסד מדחזינן שהעדים כותבין אפילו בע"כ כדהוכחתי לעיל מההיא דפרק הגוזל קמא דפשיטא דלא דמי לההיא דחוזר בשטר דפרק הספינה שתרצו התוספו' דמפסיד משום שעל ידי השטר קול יוצא שאני התם שעדיין לא נעשה שום שטר אלא דבורא בעלמא קאמר להו כתבו לו את השטר והשתא הדר ביה אבל הכא שכבר נעשה השטר לא חשיב הפסד שכבר יצא הקול או משום דכבר זכה הלוה בשטר ולא מצי תו הדר ביה. דאי לא תימא הכי יקשה מההיא דפרק בתרא דבבא בתרא אפרק הגוזל שהבאתי למעלה ואם כן על הר' יוסף הנז' לכתוב כתובה לאשתו דוגמת הכתובה הראשונה שנאבדה במר"פורק אם כן הוא כאשר אומר אלי ר' יודא בר' משה ז"ל שגם הר' יוסף הבעל מודה {{ממ|ב}} שנאבדה ואף אם לא היה מודה הדעת מכרעת דבחזקת אבידה מחזקינן לה כיון שהדבר ידוע שהר' אהרן חמיו של הרבי יודא הנז' היה במרפור"ק כשכבשה כרקום והוא היה שומר כתובת בתו וגדולה מזו כתב רבינו שלמה בן אדרת בתשובה כאשר מצאתי כותב בשמו וזה לשונו ועוד השיב בענין הגולים שצריך כל אחד לחדש כתובה לאשתו וכן עשו קהל יאנד"א בשיצאו מעירם ואפילו לא תפסה הכתובה ליסטין מזויין ושמא תמצאנה למחר וכו' עד כל שכן אלו שתחת מלך צרפת ואפילו אותם שתחת מלך מואורק"א דשמא ישובו למחר כיון שבזבזו אשר להם הרי הן כתא מכמר וכן הורו החכמים לאנשי יאנד"א עכ"ל. משמע בהדיא דאע"ג דאיכא לספוקי שמא ישובו למחר כי הנהו שהיו תחת המלך מואורקא אפי' הכי כיון שבזבזו אשר להם הרי הוא כתא מכמר ואין לצפות שיחזרו להם ועוד מצאתי שהשיב הרשב"א בתשובה אחרת וזה לשונו עוד נשאל בראובן שהיה מוחזק בשדה שהיא ידוע לשמעון ושמעון אינו עמו במדינה ובא ראובן לבית דין ועידי חזקתו עמו ואומר לבית דין שנאבד שטרו כשכבשה כרקום והשיב דבכה"ג מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ולא דמי לבר חמוה דרבי ירמיה דטריק גלי באפי דרבי ירמיה דהתם היה בא להחזיק בקרקע הידוע לחבירו והיה מערער אבל אין מערער בפנינו לא מחזקינן ליה כגזלן דסתם אינשי לאו גזלנא ננהו והוה ליה כחולה או שהיו עדיו חולין או שהיה הולך למדינת הים דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין עכ"ל רבינו שלמה בן אדרת | |||
'''והרי''' לך שפסק דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין וצריך לומר לכל מבין שבא הפסק לומר שהעדים יעידו בפני בית דין על החזקה ויכתבו לו שטר על זה כמו שאומר שטען שאבד שטרא כשכבשה כרקום דאי לא תימא הכי למה הוצרך לקבל עדות שלא בפני בעל דין ולענין מה פסק כן אם להניח למחזיק בזה הקרקע פשיטא ופשיטא שיחזיק גם בלא קבלת עדות שהרי אין לו טוען כדקאמר בהדיא לא היה עמו במדינה וכדכתב דאין מערער בפנינו ופשיטא שלא היה צריך ראובן לשום קבלת עדות אם לא שהיה רוצה שיכתבו לו שטר מאחר שאבד שטרו כשכבשה כרקום והרי לך ראיה דבכבוש כרקום מחזקינן לשטרות בחזקת אבודות ולא מצינו למימר שמא הצניעו ולא מצאוהו אנשי מלחמה או שמא יחזור להם. וגם מכאן יש להביא ראיה על עיקר הדין דאין הלוה או המוכר יכול למחות מדפס' דמקבלין עדות כו' כדי לכתוב לו שטר אחר כדפי' לעיל ואע"ג שלא היה ברצון המוכר שהרי לא היה במדינה וה"נ לא שנא ומכל הני טעמים דפי' לעיל אם כן הוא כמו שאמרו לי שהר' יוסף הנז' מודה שנאבדה הכתובה הראשונה הנני גוזר עליו בכח נח"ש או שיחזור ויכתוב כתובה לאשתו בסך הראשון אשר היה בכתובה הראשונה שנעשית בשעת הנישואין בלשון כתוב' דאירכס' כאשר תקנו רבותינו הקדמוני' ז"ל תוך שלשה ימים אחרי אשר יגיע לידי כתבו זה או טופסו מקויים בעדים או מבר סמכ' שירד לדין אשתו בגרע"ץ או באישפרו"ק באיזה משני המקומות שירצה הוא ויתחייב לירד עם אשתו לדין כנ"ל תוך שלשים יום אחר אשר יגיע כתבי זה לידי או טפסו מקויים בעדים או מבר סמכא. | |||
{{יישור לשמאל|'''נאם הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה'''}} | |||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה אחרונה מ־16:52, 7 ביוני 2021
|
< הקודם · הבא > |
נדרשתי לחוות דעי על אודות הר' יוסף חתנו של הר"ר אהרן מושק"ט יצ"ו. באמרם כי רבי יוסף הנ"ז מסרב לחדש כתובת אשתו אשר נאבדה (א) במרפור"ק ואף כי הר' יוסף הנ"ז מודה שנאבדה הכתובה לפי מה שאומר רבי יודא ב"ר משה מ"מ ממאן הוא לחדש לה כתובה כראשונה רק אומ' לכתוב לה כתובה אחרת ממאתים זוז כדי להנצל מאיסר היות עם אשתו בלי כתובה. ולפי הנראה לע"ד דבר פשוט שחייב לעשות לה כתובה אחרה כראשונה דלמה יגרע כחה מפני שנאבדה והלא שעבד הר"יוסף הנ"ז את עצמו בזה הסך בשעת נשואין ומסתמא קנו מידו ואין אחר קנין כלום ואפילו היה משעבד עצמו בסך גדול יותר ממה שהיה לו באותה שעה מ"מ פשיטא שחל הקנין והשיעבוד משום דמשעבד גופו לזה לכשיהיה לו כמו שהשיב רבינו אליהו ורבי' יצחק או מטעם הודאת בעל דין כו' כאשר כתבו התוס' ריש פר' אעפ"י (כתובות דף נד) וכן המרדכי הביא שם דבריהם וכל שכן לדברי רב האי גאון שכתב שאין צריך קנין בשעת נשואין במה שנתן לה דתנאי כתובה ככתובה דמי וקני מדרב גודל וא"כ למה לא יעשה לה כתובה אחרת כיוצא בראשונה כיון שנאבדה הראשונה וכי תימא מכל מקום יכול לומר אע"ג שאני חייב באותו סך הראשון מ"מ איני רוצה לעשות שטר אחר דלא לפשו עלאי שטרי. הלא משנה שלימה היא בפ' בתרא דבבא בתרא (דף קסח) מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לב"ד וכותבין לו שטר אחר ועל כרחך איירי שאין הלוה שם שיודה ויתרנה בדבר שהרי כתבו שם התו' וז"ל ופלוני ופלוני עדיו החתומין בשטר כך פירוש רשב"א ונראה לר"י שמזכיר דין גבי העדים שהעידו שראו אותו השטר שאם ירצה הלוה היום או למח' לפוסלם שיוכל לפוסלם עכ"ל התוספות משמע בהדיא שאין הלוה שם שיודה ויתרצה בחדוש השטר שאם היה שם ומודה היכי קאמר שאם ירצה הלוה לפסול העדים שיוכל לפוסלם והלא כבר הוד' והודאת בעל דין כמאה עדים דמי אלא ודאי אינו שם או שהוא שם ועומד וצווח שלא יחדשו השטר ואפילו הכי מחדשים לו השטר ואם איתא דמצי למחויי מטעם דפרישי דלא לפשו עלה שטרי אם כן היכי כתבינן שטרא אחריני אפילו ליתיה קמן כיון דאי הוה קמן היה יכול למחות אלא ודאי שאין זו טענה דכיון שהוא חייב וידוע שהשטר נאבד או נמחק למה לא יעשה לו שטר אחר. ועוד יש להביא ראיה ברורה דאפי' הלוה קמן ועומד וצווח שלא לעשות שטר אחר דלאו כל כמיני' מדגרסינן בפרק הגוזל קמא (דף נח) אמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור כו' מתקיף רמי בר חמא היכי דמי אי דאיכא עדים לכתבו ליה שטרא אחרינא אי דליכא עדים מנא ידעינן אומר רבא תהא במאמינו שמע מינה דהיכא שיש עדים שנאבד השטר או שהלוה מודה שאין יכול למחות מלכתוב שטר אחר דאם יכול למחות מטעם דפרישי' לעיל או משום טעם אחר אם כן למה דחק רבא להעמידו במאמינו שהוא דוחק גדול נוקמא כגון שהלוה עומד וצוח שלא יכתבו לו שטר אחר ואפי' הכי פטור. אלא ודאי דלאו כל כמיניה ואפילו עומד וצווח ומאחר שהוכחתי שאין לו למחות ביד העדים מלכתוב לו שטר אחר אם כן הוא עצמו חייב לכתוב לה כתובה אחרת כאשר בתחילה לפי הנראה לע"ד שהרי בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עז) גבי ההוא דחוזר בשטר ואין חוזר בשדה כתבו התוס' וז"ל ואם תאמר כיוו שאין מזיק לו כלום בין במתנה בין במכר נכתב לו ממה נפשך שלא יוכל לכפור דאין מפסיד כלום בכתיבה כו' עד ויש לומר דמפסיד משום דעל ידי השטר קול יוצא שמכר או נתן ולא ילוו לו כל כך ברצון עכ"ל התוס' משמע דהוא עצמו חייב לכתוב לו השטר דאי לא תימא הכי מה מקשה נכתוב לו ממה נפשך והלא אינם יכולים לכתוב כי אם בשליחותו של המוכ' או הנותן ואי מצי למימר לא בעינא למכתב שטרא א"כ אין כאן שליחות והיאך יחתמו העדים את השטר אלא ודאי דגם הוא עצמו חייב לכתוב השטר היכא שאין לו הפסד בדבר והכי נמי ע"כ אין לו הפסד מדחזינן שהעדים כותבין אפילו בע"כ כדהוכחתי לעיל מההיא דפרק הגוזל קמא דפשיטא דלא דמי לההיא דחוזר בשטר דפרק הספינה שתרצו התוספו' דמפסיד משום שעל ידי השטר קול יוצא שאני התם שעדיין לא נעשה שום שטר אלא דבורא בעלמא קאמר להו כתבו לו את השטר והשתא הדר ביה אבל הכא שכבר נעשה השטר לא חשיב הפסד שכבר יצא הקול או משום דכבר זכה הלוה בשטר ולא מצי תו הדר ביה. דאי לא תימא הכי יקשה מההיא דפרק בתרא דבבא בתרא אפרק הגוזל שהבאתי למעלה ואם כן על הר' יוסף הנז' לכתוב כתובה לאשתו דוגמת הכתובה הראשונה שנאבדה במר"פורק אם כן הוא כאשר אומר אלי ר' יודא בר' משה ז"ל שגם הר' יוסף הבעל מודה (ב) שנאבדה ואף אם לא היה מודה הדעת מכרעת דבחזקת אבידה מחזקינן לה כיון שהדבר ידוע שהר' אהרן חמיו של הרבי יודא הנז' היה במרפור"ק כשכבשה כרקום והוא היה שומר כתובת בתו וגדולה מזו כתב רבינו שלמה בן אדרת בתשובה כאשר מצאתי כותב בשמו וזה לשונו ועוד השיב בענין הגולים שצריך כל אחד לחדש כתובה לאשתו וכן עשו קהל יאנד"א בשיצאו מעירם ואפילו לא תפסה הכתובה ליסטין מזויין ושמא תמצאנה למחר וכו' עד כל שכן אלו שתחת מלך צרפת ואפילו אותם שתחת מלך מואורק"א דשמא ישובו למחר כיון שבזבזו אשר להם הרי הן כתא מכמר וכן הורו החכמים לאנשי יאנד"א עכ"ל. משמע בהדיא דאע"ג דאיכא לספוקי שמא ישובו למחר כי הנהו שהיו תחת המלך מואורקא אפי' הכי כיון שבזבזו אשר להם הרי הוא כתא מכמר ואין לצפות שיחזרו להם ועוד מצאתי שהשיב הרשב"א בתשובה אחרת וזה לשונו עוד נשאל בראובן שהיה מוחזק בשדה שהיא ידוע לשמעון ושמעון אינו עמו במדינה ובא ראובן לבית דין ועידי חזקתו עמו ואומר לבית דין שנאבד שטרו כשכבשה כרקום והשיב דבכה"ג מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ולא דמי לבר חמוה דרבי ירמיה דטריק גלי באפי דרבי ירמיה דהתם היה בא להחזיק בקרקע הידוע לחבירו והיה מערער אבל אין מערער בפנינו לא מחזקינן ליה כגזלן דסתם אינשי לאו גזלנא ננהו והוה ליה כחולה או שהיו עדיו חולין או שהיה הולך למדינת הים דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין עכ"ל רבינו שלמה בן אדרת:
והרי לך שפסק דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין וצריך לומר לכל מבין שבא הפסק לומר שהעדים יעידו בפני בית דין על החזקה ויכתבו לו שטר על זה כמו שאומר שטען שאבד שטרא כשכבשה כרקום דאי לא תימא הכי למה הוצרך לקבל עדות שלא בפני בעל דין ולענין מה פסק כן אם להניח למחזיק בזה הקרקע פשיטא ופשיטא שיחזיק גם בלא קבלת עדות שהרי אין לו טוען כדקאמר בהדיא לא היה עמו במדינה וכדכתב דאין מערער בפנינו ופשיטא שלא היה צריך ראובן לשום קבלת עדות אם לא שהיה רוצה שיכתבו לו שטר מאחר שאבד שטרו כשכבשה כרקום והרי לך ראיה דבכבוש כרקום מחזקינן לשטרות בחזקת אבודות ולא מצינו למימר שמא הצניעו ולא מצאוהו אנשי מלחמה או שמא יחזור להם. וגם מכאן יש להביא ראיה על עיקר הדין דאין הלוה או המוכר יכול למחות מדפס' דמקבלין עדות כו' כדי לכתוב לו שטר אחר כדפי' לעיל ואע"ג שלא היה ברצון המוכר שהרי לא היה במדינה וה"נ לא שנא ומכל הני טעמים דפי' לעיל אם כן הוא כמו שאמרו לי שהר' יוסף הנז' מודה שנאבדה הכתובה הראשונה הנני גוזר עליו בכח נח"ש או שיחזור ויכתוב כתובה לאשתו בסך הראשון אשר היה בכתובה הראשונה שנעשית בשעת הנישואין בלשון כתוב' דאירכס' כאשר תקנו רבותינו הקדמוני' ז"ל תוך שלשה ימים אחרי אשר יגיע לידי כתבו זה או טופסו מקויים בעדים או מבר סמכ' שירד לדין אשתו בגרע"ץ או באישפרו"ק באיזה משני המקומות שירצה הוא ויתחייב לירד עם אשתו לדין כנ"ל תוך שלשים יום אחר אשר יגיע כתבי זה לידי או טפסו מקויים בעדים או מבר סמכא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |