ערך/מלאכה שאינה צריכה לגופה: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} == מקורות הנידון - ולענין הלכה == במשנה (שבת צג ב) נחלקו רבי שמעון ורבי י...") |
(תבנית שולי הגליון) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== מקורות הנידון - ולענין הלכה == | == מקורות הנידון - ולענין הלכה == | ||
במשנה (שבת צג ב) נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה בדין זה, ורוב הפוסקים פסקו הלכה כרבי שמעון, דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. אולם הרמב"ם (פרק א' מהלכות שבת הלכה ז') פסק, דהלכה כרבי יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה. וכן דעת היראים (סימן קב במלאכה המכבה, וסימן רעד). וכן כתב בשמו בפסקי הריקאנטי (סוף סימן צח). וכן דעת הרוקח (סימן פח){{הערה|וכמו שכתב בשמו בערך השלחן (סימן שז סק"ג, ובסוף סימן שלד).}} וכן דעת הארחות חיים (הלכות שבת אות ד'). וכן דעת הסמ"ק (במלאכה המכבה). וכן כתב בהגהות חדשות (דף מו ע"א) בד' הסמ"ק, שכן דעת רבינו [הסמ"ק] בכמה מקומות שפוסק בהחלט כרבי יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב{{הערה|ואין להקשות ממה שצידד הסמ"ק (דף מ') להתיר ליטול ידיו בגנתו של חבירו משום דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה, וכד' הערוך, והרי לפי מה שכתבו התוספות (שבת קג א) פסיק רישיה דלא ניחא ליה הוה ליה כמלאכה שאינה צריכה לגופה. וכן כתב הרמב"ן בחידושיו לשבת (קיא א), ובשו"ת הריב"ש (סימן שצד). ע"ש. זה אינו, שהרי עד כאן הערוך לא סבירא ליה הכי, שהרי גם הערוך מודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור. ואילו בפסיק רישיה דלא ניחא ליה מתיר לגמרי. ועיין בקרבן נתנאל (שבת קג א), ובחידושי החתם סופר (סוכה לג ב). ע"ש.}}. | במשנה (שבת צג ב) נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה בדין זה, ורוב הפוסקים פסקו הלכה כרבי שמעון, דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. אולם הרמב"ם (פרק א' מהלכות שבת הלכה ז') פסק, דהלכה כרבי יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה. וכן דעת היראים (סימן קב במלאכה המכבה, וסימן רעד). וכן כתב בשמו בפסקי הריקאנטי (סוף סימן צח). וכן דעת הרוקח (סימן פח){{הערה|וכמו שכתב בשמו בערך השלחן (סימן שז סק"ג, ובסוף סימן שלד).}} וכן דעת הארחות חיים (הלכות שבת אות ד'). וכן דעת הסמ"ק (במלאכה המכבה). וכן כתב בהגהות חדשות (דף מו ע"א) בד' הסמ"ק, שכן דעת רבינו [הסמ"ק] בכמה מקומות שפוסק בהחלט כרבי יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב{{הערה|ואין להקשות ממה שצידד הסמ"ק (דף מ') להתיר ליטול ידיו בגנתו של חבירו משום דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה, וכד' הערוך, והרי לפי מה שכתבו התוספות (שבת קג א) פסיק רישיה דלא ניחא ליה הוה ליה כמלאכה שאינה צריכה לגופה. וכן כתב הרמב"ן בחידושיו לשבת (קיא א), ובשו"ת הריב"ש (סימן שצד). ע"ש. זה אינו, שהרי עד כאן הערוך לא סבירא ליה הכי, שהרי גם הערוך מודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור. ואילו בפסיק רישיה דלא ניחא ליה מתיר לגמרי. ועיין בקרבן נתנאל (שבת קג א), ובחידושי החתם סופר (סוכה לג ב). ע"ש.}}. | ||
| שורה 7: | שורה 6: | ||
יש החוקרים בכל מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור לרבי שמעון, אם זהו מטעם היעדר הצורך שבמלאכה, כלומר, דהצורך שאינה לגופה לא נחשב לצורך, וממילא פטור משום שעשה מלאכה שאין בה כל צורך, ואז חשיב כפסיק רישיה דלא ניחא ליה, או דילמא דטעם הפטור הוא מפני סילוק המלאכה, והיינו דכשנעשית המלאכה בצורך שלא לגופה עוד יותר גרוע משלא לצורך כלל, דבלא לצורך כלל הנה סוף סוף המלאכה היא מלאכה אבל כשנותן להמלאכה מחשבה של אינה צריכה לגופה, זאת מבטלת לגמרי את שם המלאכה. ויש התולים חקירה זו במחלוקת הראשונים, דבחידושי הר"ן [הנדפס בשם חידושי הריטב"א] כתב, דאף על פי שרבי שמעון סובר דמקלקל בחבורה חייב, בכל זאת במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, והתוס' והרמב"ן חולקים על זה, ולדעתם במקלקל בחבורה אין הבדל בין צריך לגופה ובין אינו צריך לגופה. ומובן דבזה הוא פלוגתייהו, שלדעת הראשון הוא מטעם סילוק המלאכה, ולדעת האחרונים זהו רק מטעם היעדר הצורך, ובמקום שאין אנו זקוקים לצורך כלל, שם לא שייך ההבדל בין צריכה לגופה או אינה צריכה לגופה. | יש החוקרים בכל מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור לרבי שמעון, אם זהו מטעם היעדר הצורך שבמלאכה, כלומר, דהצורך שאינה לגופה לא נחשב לצורך, וממילא פטור משום שעשה מלאכה שאין בה כל צורך, ואז חשיב כפסיק רישיה דלא ניחא ליה, או דילמא דטעם הפטור הוא מפני סילוק המלאכה, והיינו דכשנעשית המלאכה בצורך שלא לגופה עוד יותר גרוע משלא לצורך כלל, דבלא לצורך כלל הנה סוף סוף המלאכה היא מלאכה אבל כשנותן להמלאכה מחשבה של אינה צריכה לגופה, זאת מבטלת לגמרי את שם המלאכה. ויש התולים חקירה זו במחלוקת הראשונים, דבחידושי הר"ן [הנדפס בשם חידושי הריטב"א] כתב, דאף על פי שרבי שמעון סובר דמקלקל בחבורה חייב, בכל זאת במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, והתוס' והרמב"ן חולקים על זה, ולדעתם במקלקל בחבורה אין הבדל בין צריך לגופה ובין אינו צריך לגופה. ומובן דבזה הוא פלוגתייהו, שלדעת הראשון הוא מטעם סילוק המלאכה, ולדעת האחרונים זהו רק מטעם היעדר הצורך, ובמקום שאין אנו זקוקים לצורך כלל, שם לא שייך ההבדל בין צריכה לגופה או אינה צריכה לגופה. | ||
{{שולי הגליון}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה מ־23:31, 11 במאי 2021
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
מלאכה שאינה צריכה לגופה
מקורות הנידון - ולענין הלכה
במשנה (שבת צג ב) נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה בדין זה, ורוב הפוסקים פסקו הלכה כרבי שמעון, דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. אולם הרמב"ם (פרק א' מהלכות שבת הלכה ז') פסק, דהלכה כרבי יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה. וכן דעת היראים (סימן קב במלאכה המכבה, וסימן רעד). וכן כתב בשמו בפסקי הריקאנטי (סוף סימן צח). וכן דעת הרוקח (סימן פח)[1] וכן דעת הארחות חיים (הלכות שבת אות ד'). וכן דעת הסמ"ק (במלאכה המכבה). וכן כתב בהגהות חדשות (דף מו ע"א) בד' הסמ"ק, שכן דעת רבינו [הסמ"ק] בכמה מקומות שפוסק בהחלט כרבי יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב[2].
בגדר פטור משאצל"ג
יש החוקרים בכל מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור לרבי שמעון, אם זהו מטעם היעדר הצורך שבמלאכה, כלומר, דהצורך שאינה לגופה לא נחשב לצורך, וממילא פטור משום שעשה מלאכה שאין בה כל צורך, ואז חשיב כפסיק רישיה דלא ניחא ליה, או דילמא דטעם הפטור הוא מפני סילוק המלאכה, והיינו דכשנעשית המלאכה בצורך שלא לגופה עוד יותר גרוע משלא לצורך כלל, דבלא לצורך כלל הנה סוף סוף המלאכה היא מלאכה אבל כשנותן להמלאכה מחשבה של אינה צריכה לגופה, זאת מבטלת לגמרי את שם המלאכה. ויש התולים חקירה זו במחלוקת הראשונים, דבחידושי הר"ן [הנדפס בשם חידושי הריטב"א] כתב, דאף על פי שרבי שמעון סובר דמקלקל בחבורה חייב, בכל זאת במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, והתוס' והרמב"ן חולקים על זה, ולדעתם במקלקל בחבורה אין הבדל בין צריך לגופה ובין אינו צריך לגופה. ומובן דבזה הוא פלוגתייהו, שלדעת הראשון הוא מטעם סילוק המלאכה, ולדעת האחרונים זהו רק מטעם היעדר הצורך, ובמקום שאין אנו זקוקים לצורך כלל, שם לא שייך ההבדל בין צריכה לגופה או אינה צריכה לגופה.
- ↑ וכמו שכתב בשמו בערך השלחן (סימן שז סק"ג, ובסוף סימן שלד).
- ↑ ואין להקשות ממה שצידד הסמ"ק (דף מ') להתיר ליטול ידיו בגנתו של חבירו משום דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה, וכד' הערוך, והרי לפי מה שכתבו התוספות (שבת קג א) פסיק רישיה דלא ניחא ליה הוה ליה כמלאכה שאינה צריכה לגופה. וכן כתב הרמב"ן בחידושיו לשבת (קיא א), ובשו"ת הריב"ש (סימן שצד). ע"ש. זה אינו, שהרי עד כאן הערוך לא סבירא ליה הכי, שהרי גם הערוך מודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור. ואילו בפסיק רישיה דלא ניחא ליה מתיר לגמרי. ועיין בקרבן נתנאל (שבת קג א), ובחידושי החתם סופר (סוכה לג ב). ע"ש.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |