מנחת חינוך/שכו: הבדלים בין גרסאות בדף
(פיסוק וכדו') |
(פיסוק וכדו') |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
'''שלא נעבוד כו'.''' והנה כבר כתבתי לעיל קצת במצוה פ"ד ומצוה קי"ב, ושם ייעדתי לכתוב כאן, ובעזרת ה' יתברך אכתוב בקיצור, ועין ר"מ הלכות שמטה ויובל הדינים, דאסור לזרוע בשנת השמטה, ואם זרע עובר בלא תעשה דכתיב שדך לא תזרע כו' ולוקה, וגם עובר בעשה שנאמר ושבתה הארץ כו'. | '''שלא נעבוד כו'.''' והנה כבר כתבתי לעיל קצת במצוה פ"ד ומצוה קי"ב, ושם ייעדתי לכתוב כאן, ובעזרת ה' יתברך אכתוב בקיצור, ועין ר"מ הלכות שמטה ויובל הדינים, דאסור לזרוע בשנת השמטה, ואם זרע עובר בלא תעשה דכתיב שדך לא תזרע כו' ולוקה, וגם עובר בעשה שנאמר ושבתה הארץ כו'. | ||
וכבר כתבתי לעיל מצוה קי"ב דחרישה בשביעית אין עוברים | וכבר כתבתי לעיל מצוה קי"ב דחרישה בשביעית אין עוברים בלא תעשה רק בעשה ושבתה וז"ש בחריש כו'. | ||
והנה בזורע דעוברים על לאו ועשה לשיטת הרהמ"ח שכתבנו כ"פ דסובר היכי דאיכא לאו בהדי עשה כמו י"ט כשם שהנשים מוזהרים על הלאו כך חייבים בעשה אף על פי דה"ל מעשהז"ג אם כן ה"נ כיון דמוזהרים על הלאו מוזהרים גם על העשה אך בחריש' דאינו רק עשה אפשר דאין הנשים מצווים דה"ל מעשהז"ג אך אפ"ל כיון דהעשה ושבתה הארץ כו' כולל הן מלאכה שיש בה לאו כגון זריעה והן מלאכת חרישה שאין בה רק עשה וכיון דעל מה שעוברי' בלאו מוזהרים על העשה מוזהרים נמי גם על חרישה אף שאין בה לאו דאין עשה לחצאין וכיון דנצטוו על העשה היכי דיש לאו מוזהרים באותה עשה אף במקום שאין לאו אך להתוס' קדושין סוגיא דמ"ע שהז"ג דאף במקום שיש לאו אין הנשים מוזהרים על העשה אם כן נהי דבזריעה מוזהרים על הלאו אבל לא העשה בחרישה דליכא לאו אין מוזהרים כלל. ובאמת לא מצינו זה שיהיו הנשים מותרי' לחרוש בשביעית אך כבר כתבתי לעיל עפ"י ד' הריטב"א קדושין דף כ"ה דהמעשהז"ג שאינה בגוף האדם כגון שביתת בהמתו גם הנשים מוזהרים אם כן ה"נ בשביעית אנחנו מצווים על שביתת קרקע כמבואר בש"ס דע"ז גם הנשים מוזהרים ועמ"ש לעיל דאסור לעשות מלאכה בשדה שמטה ע"י עכו"ם לא מטעם שבות רק עובר בעשה דשביתת קרקע כמו שביתת בהמה בשבת לדידן ושביתת כלים לב"ש עיין לעיל וא"צ לכפול. ודעת הרמב"ן מובא בשער המלך כאן נראה דסובר דחרישה ליכא איסור תורה רק איסור דרבנן עבשער המלך מה שפלפל ואין הרמב"ן ת"י. ופשוט דהזורע חייב בכ"ש כמו גבי שבת עיין ר"מ פ"ח מה' שבת וכן זריעת כלאים כי זריעה אין לה שיעור אפילו בכ"ש חייב וג"כ חייב אפילו לא השריש עדיין בקרקע כמו גבי שבת וכלאים כמ"ש לעיל באריכות בפ' אמור. ומבואר בר"מ פ"ח מה' שבת ופ"א מה' כלאים ובכ"ד והוא מהש"ס דעציץ נקוב הוא כארץ אם כן גבי שביעית נמי ועציץ שאינו נקוב אין דינו כארץ ה"נ ובמ"ל ה' ביכורים פ"ב האריך לבאר דיני עציץ נקוב בשל עץ ובשל חרס ע"ש באריכות ועיין ר"מ פ"א מתרומות דספינה בעפר ח"ל שבאה לארץ אם הספינה גוששת חייבת בשביעית וע' מ"ל לענין כל הכלים והחילוק בין זרעים לעץ ובעזהשי"ת יבוארו דינים אלו במק"א. ומבואר במס' מ"ק דף ב' ע"ב המנכש (פירש"י תולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי' לי' צמחו הנהו כו') ומשקה מים לזרעים בשבת רבה סובר דחייב משום חורש ור"י סובר דחייב משום זורע כו' והר"מ פ"ח מהלכות שבת כתב בה"א החורש כו' חייב המנכש כו' ה"ז תולדה דחורש ובה"ב כתב הזורע כ"ש חייב כו' המשקה מים לזרעים ה"ז תולדה דזורע וחייב כו' פסק רבינו הר"מ גבי משקה מים כר"י ובה"א גבי מנכש פוסק כרבה דחייב משום זורע ועמד בזה הכסף משנה וכתב דמנכש דכתב הר"מ אינו כמנכש דמ"ק ובמנכש דמ"ק מודה הר"מ דהוא משום זורע. אך תמה למה השמיט הר"מ מנכש דמ"ק ע"ש. והנה בפ"א דכלאים ה"ב כתב הר"מ א' המנכש וא' הזורע וא' המחפה כו' ה"ז לוקה היינו משום לאו דשדך לא תזרע כלאים מבואר להדיא דסובר הר"ם דמנכש דמ"ק חייב משום זורע ע"ש במ"ק. וכאן גבי שמטה מבואר שם במ"ק דהמנכש אינו חייב דרק זמירה וזריעה אסרה התורה ולא תולדו' וכ"ה להדיא בד"ג ע"ש וכ"ה כאן בר"מ דרק זריעה וזמיר' אסרה תורה ולא שאר אבות ותולדות וכן משקה מים לזרעים אף דבשבת חייב מכל מקום כאן לא אסרה תורה שאר אבות ותולדות כמבואר כאן בר"מ. ועיין כסף משנה פ"א מהל' כלאים ד"ה ואסור כתב דהר"ם פוסק דהלכה כר"י דמנכש משום זורע ופוטר מקיים אך הקשה הא הר"מ פסק בה' שבת כרבה דמנכש משום חורש ע"ש. ותמהני הא הוא בעצמו כ' בהל' שבת דמנכש דמ"ק סובר הר"ם כר"י דחייב משום זורע אך שם בהלכות מיירי ממנכש אחר היינו בעיקרי אילנות כו' כדי ליפות כו' אבל הר"ם פוסק כר"י אם כן ניחא. ותמהני דלא זכר דברי עצמו וגם תירוצו שם תמוה מאד שכתב דאף לרבה הברייתא כר"ע מכל מקום פליגי חכמים כו' היאך יכולים אנחנו לומר דפוסק במנכש דמ"ק כרבה הא כתב להדיא דמנכש חייב בכלאים ואי כרבה אינו חייב דחורש בכלאים ליכא ע"כ פוסק כר"י אך בשבת צ"ל דמיירי במנכש אחר כמ"ש הכסף משנה: | |||
'''והנה ''' מבואר בר"מ ה' כלאים א' הזורע כו' וא' המחפה כו וחיפה אותו בעפר לוקה משום זורע כלאים והוא ברייתא במ"ק וכאן לענין שביעית לא נתבאר בר"מ אם חייב על המחפה ע"ש במכות דכ"א מבואר דיש חורש כו' וחייב משום שמונה לאוין החורש כו' בשביעית וכלאים ובי"ט כו' ואמרינן שם דמחפה חייב משום זורע ע"כ חייב בכלאים ור"ל סובר דמחייב משום מקיים וע"ש בפירש"י דלהאי תנא חייב בשביעית משום חורש דסובר דחורש בשביעית לוקה. והנה לדעת הר"מ דחורש בשביעית אינו לוקה וגם מקיים כלאים אינו לוקה וע"כ המשנ' מחייב משום מחפה דהוי זורע וגם על שביעית חייב משום זורע אם כן מחפה חייב בשביעית אך אפשר דמשנה זו סובר דחורש חייב בשביעית אם כן אינו מוכח ד"ז דמחפה וע' רש"י דעל מנכש יותר חייב משום זורע ממחפה והר"ם סובר דעל מנכש א"ח אם כן כ"ש מחפה ויש לפלפל בסוגיא דמכות וברש"י שם. אך אח"ז ראיתי בשער המלך ה' כלאים פ"א דהרגיש במ"ש ומפלפל שם בסוגיא ע"כ א"ר להאריך. מכל מקום נראה דגם מחפה א"ח בשביעית דה"ל כשאר אבות ותולדות דא"ח בשביעית. ובה' שבת ג"כ בפרק הנ"ל אינו מביא הר"ם דין דמחפה אך אפשר דפשוט הוא וכ"ש ממשקה מים כו' ובפרט גבי כלאים כתב דחייב משום זורע כ"ש בשבת דחייב על כל תולדות וכ"ה בש"ס דמכות דחייב משום זורע אף בי"ט ע"ש אם כן גבי שבת כ"ש הוא ולא הוצרך הר"ם לבאר. וע' פסחים מ"ז רש"י ד"ה ושביעית פי' וחורש תולדה דזורע כו' ובאמת אתולדה א"ח בשביעית וע"ש בתוס' ד"ה ושביעית כתב למ"ד חורש בשביעית אינו לוקה מוקי במחפה ומחפה חייב משום זורע נראה דמחפה לאו תולדה היא וחייב בשביעית אך לע"ד כיון דהר"ם לא הביא כאן דין דמחפ' נראה דסובר דא"ח בשביעית משום מחפה והמשנ' אתיא כמ"ד לוקין על חרישה. ויש לפלפל עוד עיין בזה. והנה מ"ש דחרישה וזריעה אסורים ושאר מלאכות מותר היינו מן התורה דמדרבנן הרבה עבודות אסורי' עיין ר"מ ומס' שביעית. וכבר כתבנו דחרישה אסור מן התורה ול"ד בשביעית עצמה אלא הל"מ דבזמן שבהמ"ק קיים אסור לחרוש ל' יום קודם שביעית וחז"ל הוסיפו עוד זמנים מפסח ועצרת לשדה לבן ולשדה אילן ועשר נטיעות מפוזרות עד בית סאה חורשין בשבילן עד ר"ה וגם זה הל"מ כ"ה בר"מ פ"ג מש"ס דמ"ק וכר"י דהוא הל"מ ולא כר"ע דיליף מבחריש כו' אלא כר"י דהפסוק בחריש אמרינן מה חריש רשות אף כו' וילפינן דקצירת העומר דוחה שבת אך כ"ז היא הל"מ ודוקא בזמן המקדש ובזמן שאין בהמ"ק מותר בעבודת הארץ עד ר"ה כי כך קבלו הל"מ וצ"ע ד' הר"מ דפוסק כר"י אם כן הפסוק בחריש מיירי בשבת וכ"כ הר"מ התו"מ דקצירת עומר ד"ש וכר"י והיאך כתב כאן רפ"א דמצוה לשבות בשנת השמטה ומביא פסוק זה דבחריש. ובאמת לר"י לא מיירי הפסוק זה משמטה רק משבת ועיין בטעם המלך מ"ש בזה. וער"מ פ"ג חשב כמה מלאכות דאף בזמן המקדש היו מותרים בתוס' שביעית והטעם דהם לצורך פירות ששית וקצת מלאכות דאף בשמיטה עצמה אינם אסורים מן התורה לא גזרו חכמינו זכרונם לברכה בתוס' שביעית ע' פ"ב דשביעית ובר"ש שם. והנה כתבנו לעיל דתוס' שביעית ל"י ר"ע נפיק ליה מן בחריש ור"י סובר דהיא הל"מ בזמן המקדש אפ"ל דדוקא חרישה אסור בתוספת שביעית דכתיב בחריש וגם ר"י דסובר דהל"מ מעשר נטיעות ג"כ מבואר חרישה אם כן אפשר דוקא בחרישה היא גזירת הכתוב או הל"מ ל"י אבל לזרוע מותר עד ר"ה ובר"מ אין מבואר זה אך בסוף הפרק כתב דאף בזה"ז אין נוטעין כו' מ"ד יום לפני ר"ה ופחות מזה יעקור וד"ז אסור משום מראית עין כו' ואפשר דבזמן המקדש ג"כ אין איסור רק משום מ"ע אך בזה"ז ג"כ אסור או אפשר דבזמן המקדש אסור זריעה מן התורה דזריעה יותר חמור מחרישה והר"ם משמיענו דאף בזה"ז אסור משום מ"ע וד"ז עיין בר"ה דף ט' ע"ב ד"ה ומותר כו' דדעת ר"ת דאין תוס' שביעית מן התורה או הל"מ רק בחרישה ולא בנטיעה ע"ש באריכות וע"ש בדף י' ע"ב ד"ה שלשים ובע"ז דף נ' ע"ב ברש"י ותוס' ובר"ש פ"ב דשביעית ואין כאן מקומו לברר. ויש לחקור אי נימא דאין איסור זריעה בתוס' שביעית אפשר מותר לזרוע מן התורה עד ר"ה אף שתשרש בשביעית מכל מקום ה"ל כמו שבת וי"ט דמותר לעשות מלאכה עד חשיכה אף שהמלאכה נעשית בשבת פותקין מים כו' כמ"ש לעיל פרשת אמור. או אפשר כיון דכבר כ' דמצווים אנחנו על שביתת קרקעות בשמיטה וכה"ג בשבת אסור לב"ש משום ש"כ כמבואר בשבת דף י"ח ה"נ אסור השרשה בשמיט' מחמת שביתת קרקע. או אפשר דש"ק דאסרה תורה היינו הא דמפורש בקרא כגון זריעה וזמירה עוברים ג"כ על ש"ק אבל בשאר דברים אינו בכלל ש"ק דזריעה משמע זריעה דוקא ולא השרשה אם כן לא קאי כלל העשה דש"ק רק על זריעה וזמירה ולא השרש' ויש לפלפל הרבה בסוגיא דר"ה ואין כאן מקומו. ונוהגת מצוה זו בכל אישי ישראל ובאיזה מקום נוהג יתבאר אי"ה במצוה שכ"ח שם כתבו הרהמ"ח ודינו לכ"ד כלאו שיש בו מלקות חוץ מה שעובר בעשה כנ"ל: | '''והנה ''' מבואר בר"מ ה' כלאים א' הזורע כו' וא' המחפה כו וחיפה אותו בעפר לוקה משום זורע כלאים והוא ברייתא במ"ק וכאן לענין שביעית לא נתבאר בר"מ אם חייב על המחפה ע"ש במכות דכ"א מבואר דיש חורש כו' וחייב משום שמונה לאוין החורש כו' בשביעית וכלאים ובי"ט כו' ואמרינן שם דמחפה חייב משום זורע ע"כ חייב בכלאים ור"ל סובר דמחייב משום מקיים וע"ש בפירש"י דלהאי תנא חייב בשביעית משום חורש דסובר דחורש בשביעית לוקה. והנה לדעת הר"מ דחורש בשביעית אינו לוקה וגם מקיים כלאים אינו לוקה וע"כ המשנ' מחייב משום מחפה דהוי זורע וגם על שביעית חייב משום זורע אם כן מחפה חייב בשביעית אך אפשר דמשנה זו סובר דחורש חייב בשביעית אם כן אינו מוכח ד"ז דמחפה וע' רש"י דעל מנכש יותר חייב משום זורע ממחפה והר"ם סובר דעל מנכש א"ח אם כן כ"ש מחפה ויש לפלפל בסוגיא דמכות וברש"י שם. אך אח"ז ראיתי בשער המלך ה' כלאים פ"א דהרגיש במ"ש ומפלפל שם בסוגיא ע"כ א"ר להאריך. מכל מקום נראה דגם מחפה א"ח בשביעית דה"ל כשאר אבות ותולדות דא"ח בשביעית. ובה' שבת ג"כ בפרק הנ"ל אינו מביא הר"ם דין דמחפה אך אפשר דפשוט הוא וכ"ש ממשקה מים כו' ובפרט גבי כלאים כתב דחייב משום זורע כ"ש בשבת דחייב על כל תולדות וכ"ה בש"ס דמכות דחייב משום זורע אף בי"ט ע"ש אם כן גבי שבת כ"ש הוא ולא הוצרך הר"ם לבאר. וע' פסחים מ"ז רש"י ד"ה ושביעית פי' וחורש תולדה דזורע כו' ובאמת אתולדה א"ח בשביעית וע"ש בתוס' ד"ה ושביעית כתב למ"ד חורש בשביעית אינו לוקה מוקי במחפה ומחפה חייב משום זורע נראה דמחפה לאו תולדה היא וחייב בשביעית אך לע"ד כיון דהר"ם לא הביא כאן דין דמחפ' נראה דסובר דא"ח בשביעית משום מחפה והמשנ' אתיא כמ"ד לוקין על חרישה. ויש לפלפל עוד עיין בזה. והנה מ"ש דחרישה וזריעה אסורים ושאר מלאכות מותר היינו מן התורה דמדרבנן הרבה עבודות אסורי' עיין ר"מ ומס' שביעית. וכבר כתבנו דחרישה אסור מן התורה ול"ד בשביעית עצמה אלא הל"מ דבזמן שבהמ"ק קיים אסור לחרוש ל' יום קודם שביעית וחז"ל הוסיפו עוד זמנים מפסח ועצרת לשדה לבן ולשדה אילן ועשר נטיעות מפוזרות עד בית סאה חורשין בשבילן עד ר"ה וגם זה הל"מ כ"ה בר"מ פ"ג מש"ס דמ"ק וכר"י דהוא הל"מ ולא כר"ע דיליף מבחריש כו' אלא כר"י דהפסוק בחריש אמרינן מה חריש רשות אף כו' וילפינן דקצירת העומר דוחה שבת אך כ"ז היא הל"מ ודוקא בזמן המקדש ובזמן שאין בהמ"ק מותר בעבודת הארץ עד ר"ה כי כך קבלו הל"מ וצ"ע ד' הר"מ דפוסק כר"י אם כן הפסוק בחריש מיירי בשבת וכ"כ הר"מ התו"מ דקצירת עומר ד"ש וכר"י והיאך כתב כאן רפ"א דמצוה לשבות בשנת השמטה ומביא פסוק זה דבחריש. ובאמת לר"י לא מיירי הפסוק זה משמטה רק משבת ועיין בטעם המלך מ"ש בזה. וער"מ פ"ג חשב כמה מלאכות דאף בזמן המקדש היו מותרים בתוס' שביעית והטעם דהם לצורך פירות ששית וקצת מלאכות דאף בשמיטה עצמה אינם אסורים מן התורה לא גזרו חכמינו זכרונם לברכה בתוס' שביעית ע' פ"ב דשביעית ובר"ש שם. והנה כתבנו לעיל דתוס' שביעית ל"י ר"ע נפיק ליה מן בחריש ור"י סובר דהיא הל"מ בזמן המקדש אפ"ל דדוקא חרישה אסור בתוספת שביעית דכתיב בחריש וגם ר"י דסובר דהל"מ מעשר נטיעות ג"כ מבואר חרישה אם כן אפשר דוקא בחרישה היא גזירת הכתוב או הל"מ ל"י אבל לזרוע מותר עד ר"ה ובר"מ אין מבואר זה אך בסוף הפרק כתב דאף בזה"ז אין נוטעין כו' מ"ד יום לפני ר"ה ופחות מזה יעקור וד"ז אסור משום מראית עין כו' ואפשר דבזמן המקדש ג"כ אין איסור רק משום מ"ע אך בזה"ז ג"כ אסור או אפשר דבזמן המקדש אסור זריעה מן התורה דזריעה יותר חמור מחרישה והר"ם משמיענו דאף בזה"ז אסור משום מ"ע וד"ז עיין בר"ה דף ט' ע"ב ד"ה ומותר כו' דדעת ר"ת דאין תוס' שביעית מן התורה או הל"מ רק בחרישה ולא בנטיעה ע"ש באריכות וע"ש בדף י' ע"ב ד"ה שלשים ובע"ז דף נ' ע"ב ברש"י ותוס' ובר"ש פ"ב דשביעית ואין כאן מקומו לברר. ויש לחקור אי נימא דאין איסור זריעה בתוס' שביעית אפשר מותר לזרוע מן התורה עד ר"ה אף שתשרש בשביעית מכל מקום ה"ל כמו שבת וי"ט דמותר לעשות מלאכה עד חשיכה אף שהמלאכה נעשית בשבת פותקין מים כו' כמ"ש לעיל פרשת אמור. או אפשר כיון דכבר כ' דמצווים אנחנו על שביתת קרקעות בשמיטה וכה"ג בשבת אסור לב"ש משום ש"כ כמבואר בשבת דף י"ח ה"נ אסור השרשה בשמיט' מחמת שביתת קרקע. או אפשר דש"ק דאסרה תורה היינו הא דמפורש בקרא כגון זריעה וזמירה עוברים ג"כ על ש"ק אבל בשאר דברים אינו בכלל ש"ק דזריעה משמע זריעה דוקא ולא השרשה אם כן לא קאי כלל העשה דש"ק רק על זריעה וזמירה ולא השרש' ויש לפלפל הרבה בסוגיא דר"ה ואין כאן מקומו. ונוהגת מצוה זו בכל אישי ישראל ובאיזה מקום נוהג יתבאר אי"ה במצוה שכ"ח שם כתבו הרהמ"ח ודינו לכ"ד כלאו שיש בו מלקות חוץ מה שעובר בעשה כנ"ל: | ||
גרסה מ־13:57, 2 במאי 2021
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
שלא נעבוד כו'. והנה כבר כתבתי לעיל קצת במצוה פ"ד ומצוה קי"ב, ושם ייעדתי לכתוב כאן, ובעזרת ה' יתברך אכתוב בקיצור, ועין ר"מ הלכות שמטה ויובל הדינים, דאסור לזרוע בשנת השמטה, ואם זרע עובר בלא תעשה דכתיב שדך לא תזרע כו' ולוקה, וגם עובר בעשה שנאמר ושבתה הארץ כו'.
וכבר כתבתי לעיל מצוה קי"ב דחרישה בשביעית אין עוברים בלא תעשה רק בעשה ושבתה וז"ש בחריש כו'.
והנה בזורע דעוברים על לאו ועשה לשיטת הרהמ"ח שכתבנו כ"פ דסובר היכי דאיכא לאו בהדי עשה כמו י"ט כשם שהנשים מוזהרים על הלאו כך חייבים בעשה אף על פי דה"ל מעשהז"ג אם כן ה"נ כיון דמוזהרים על הלאו מוזהרים גם על העשה אך בחריש' דאינו רק עשה אפשר דאין הנשים מצווים דה"ל מעשהז"ג אך אפ"ל כיון דהעשה ושבתה הארץ כו' כולל הן מלאכה שיש בה לאו כגון זריעה והן מלאכת חרישה שאין בה רק עשה וכיון דעל מה שעוברי' בלאו מוזהרים על העשה מוזהרים נמי גם על חרישה אף שאין בה לאו דאין עשה לחצאין וכיון דנצטוו על העשה היכי דיש לאו מוזהרים באותה עשה אף במקום שאין לאו אך להתוס' קדושין סוגיא דמ"ע שהז"ג דאף במקום שיש לאו אין הנשים מוזהרים על העשה אם כן נהי דבזריעה מוזהרים על הלאו אבל לא העשה בחרישה דליכא לאו אין מוזהרים כלל. ובאמת לא מצינו זה שיהיו הנשים מותרי' לחרוש בשביעית אך כבר כתבתי לעיל עפ"י ד' הריטב"א קדושין דף כ"ה דהמעשהז"ג שאינה בגוף האדם כגון שביתת בהמתו גם הנשים מוזהרים אם כן ה"נ בשביעית אנחנו מצווים על שביתת קרקע כמבואר בש"ס דע"ז גם הנשים מוזהרים ועמ"ש לעיל דאסור לעשות מלאכה בשדה שמטה ע"י עכו"ם לא מטעם שבות רק עובר בעשה דשביתת קרקע כמו שביתת בהמה בשבת לדידן ושביתת כלים לב"ש עיין לעיל וא"צ לכפול. ודעת הרמב"ן מובא בשער המלך כאן נראה דסובר דחרישה ליכא איסור תורה רק איסור דרבנן עבשער המלך מה שפלפל ואין הרמב"ן ת"י. ופשוט דהזורע חייב בכ"ש כמו גבי שבת עיין ר"מ פ"ח מה' שבת וכן זריעת כלאים כי זריעה אין לה שיעור אפילו בכ"ש חייב וג"כ חייב אפילו לא השריש עדיין בקרקע כמו גבי שבת וכלאים כמ"ש לעיל באריכות בפ' אמור. ומבואר בר"מ פ"ח מה' שבת ופ"א מה' כלאים ובכ"ד והוא מהש"ס דעציץ נקוב הוא כארץ אם כן גבי שביעית נמי ועציץ שאינו נקוב אין דינו כארץ ה"נ ובמ"ל ה' ביכורים פ"ב האריך לבאר דיני עציץ נקוב בשל עץ ובשל חרס ע"ש באריכות ועיין ר"מ פ"א מתרומות דספינה בעפר ח"ל שבאה לארץ אם הספינה גוששת חייבת בשביעית וע' מ"ל לענין כל הכלים והחילוק בין זרעים לעץ ובעזהשי"ת יבוארו דינים אלו במק"א. ומבואר במס' מ"ק דף ב' ע"ב המנכש (פירש"י תולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי' לי' צמחו הנהו כו') ומשקה מים לזרעים בשבת רבה סובר דחייב משום חורש ור"י סובר דחייב משום זורע כו' והר"מ פ"ח מהלכות שבת כתב בה"א החורש כו' חייב המנכש כו' ה"ז תולדה דחורש ובה"ב כתב הזורע כ"ש חייב כו' המשקה מים לזרעים ה"ז תולדה דזורע וחייב כו' פסק רבינו הר"מ גבי משקה מים כר"י ובה"א גבי מנכש פוסק כרבה דחייב משום זורע ועמד בזה הכסף משנה וכתב דמנכש דכתב הר"מ אינו כמנכש דמ"ק ובמנכש דמ"ק מודה הר"מ דהוא משום זורע. אך תמה למה השמיט הר"מ מנכש דמ"ק ע"ש. והנה בפ"א דכלאים ה"ב כתב הר"מ א' המנכש וא' הזורע וא' המחפה כו' ה"ז לוקה היינו משום לאו דשדך לא תזרע כלאים מבואר להדיא דסובר הר"ם דמנכש דמ"ק חייב משום זורע ע"ש במ"ק. וכאן גבי שמטה מבואר שם במ"ק דהמנכש אינו חייב דרק זמירה וזריעה אסרה התורה ולא תולדו' וכ"ה להדיא בד"ג ע"ש וכ"ה כאן בר"מ דרק זריעה וזמיר' אסרה תורה ולא שאר אבות ותולדות וכן משקה מים לזרעים אף דבשבת חייב מכל מקום כאן לא אסרה תורה שאר אבות ותולדות כמבואר כאן בר"מ. ועיין כסף משנה פ"א מהל' כלאים ד"ה ואסור כתב דהר"ם פוסק דהלכה כר"י דמנכש משום זורע ופוטר מקיים אך הקשה הא הר"מ פסק בה' שבת כרבה דמנכש משום חורש ע"ש. ותמהני הא הוא בעצמו כ' בהל' שבת דמנכש דמ"ק סובר הר"ם כר"י דחייב משום זורע אך שם בהלכות מיירי ממנכש אחר היינו בעיקרי אילנות כו' כדי ליפות כו' אבל הר"ם פוסק כר"י אם כן ניחא. ותמהני דלא זכר דברי עצמו וגם תירוצו שם תמוה מאד שכתב דאף לרבה הברייתא כר"ע מכל מקום פליגי חכמים כו' היאך יכולים אנחנו לומר דפוסק במנכש דמ"ק כרבה הא כתב להדיא דמנכש חייב בכלאים ואי כרבה אינו חייב דחורש בכלאים ליכא ע"כ פוסק כר"י אך בשבת צ"ל דמיירי במנכש אחר כמ"ש הכסף משנה:
והנה מבואר בר"מ ה' כלאים א' הזורע כו' וא' המחפה כו וחיפה אותו בעפר לוקה משום זורע כלאים והוא ברייתא במ"ק וכאן לענין שביעית לא נתבאר בר"מ אם חייב על המחפה ע"ש במכות דכ"א מבואר דיש חורש כו' וחייב משום שמונה לאוין החורש כו' בשביעית וכלאים ובי"ט כו' ואמרינן שם דמחפה חייב משום זורע ע"כ חייב בכלאים ור"ל סובר דמחייב משום מקיים וע"ש בפירש"י דלהאי תנא חייב בשביעית משום חורש דסובר דחורש בשביעית לוקה. והנה לדעת הר"מ דחורש בשביעית אינו לוקה וגם מקיים כלאים אינו לוקה וע"כ המשנ' מחייב משום מחפה דהוי זורע וגם על שביעית חייב משום זורע אם כן מחפה חייב בשביעית אך אפשר דמשנה זו סובר דחורש חייב בשביעית אם כן אינו מוכח ד"ז דמחפה וע' רש"י דעל מנכש יותר חייב משום זורע ממחפה והר"ם סובר דעל מנכש א"ח אם כן כ"ש מחפה ויש לפלפל בסוגיא דמכות וברש"י שם. אך אח"ז ראיתי בשער המלך ה' כלאים פ"א דהרגיש במ"ש ומפלפל שם בסוגיא ע"כ א"ר להאריך. מכל מקום נראה דגם מחפה א"ח בשביעית דה"ל כשאר אבות ותולדות דא"ח בשביעית. ובה' שבת ג"כ בפרק הנ"ל אינו מביא הר"ם דין דמחפה אך אפשר דפשוט הוא וכ"ש ממשקה מים כו' ובפרט גבי כלאים כתב דחייב משום זורע כ"ש בשבת דחייב על כל תולדות וכ"ה בש"ס דמכות דחייב משום זורע אף בי"ט ע"ש אם כן גבי שבת כ"ש הוא ולא הוצרך הר"ם לבאר. וע' פסחים מ"ז רש"י ד"ה ושביעית פי' וחורש תולדה דזורע כו' ובאמת אתולדה א"ח בשביעית וע"ש בתוס' ד"ה ושביעית כתב למ"ד חורש בשביעית אינו לוקה מוקי במחפה ומחפה חייב משום זורע נראה דמחפה לאו תולדה היא וחייב בשביעית אך לע"ד כיון דהר"ם לא הביא כאן דין דמחפ' נראה דסובר דא"ח בשביעית משום מחפה והמשנ' אתיא כמ"ד לוקין על חרישה. ויש לפלפל עוד עיין בזה. והנה מ"ש דחרישה וזריעה אסורים ושאר מלאכות מותר היינו מן התורה דמדרבנן הרבה עבודות אסורי' עיין ר"מ ומס' שביעית. וכבר כתבנו דחרישה אסור מן התורה ול"ד בשביעית עצמה אלא הל"מ דבזמן שבהמ"ק קיים אסור לחרוש ל' יום קודם שביעית וחז"ל הוסיפו עוד זמנים מפסח ועצרת לשדה לבן ולשדה אילן ועשר נטיעות מפוזרות עד בית סאה חורשין בשבילן עד ר"ה וגם זה הל"מ כ"ה בר"מ פ"ג מש"ס דמ"ק וכר"י דהוא הל"מ ולא כר"ע דיליף מבחריש כו' אלא כר"י דהפסוק בחריש אמרינן מה חריש רשות אף כו' וילפינן דקצירת העומר דוחה שבת אך כ"ז היא הל"מ ודוקא בזמן המקדש ובזמן שאין בהמ"ק מותר בעבודת הארץ עד ר"ה כי כך קבלו הל"מ וצ"ע ד' הר"מ דפוסק כר"י אם כן הפסוק בחריש מיירי בשבת וכ"כ הר"מ התו"מ דקצירת עומר ד"ש וכר"י והיאך כתב כאן רפ"א דמצוה לשבות בשנת השמטה ומביא פסוק זה דבחריש. ובאמת לר"י לא מיירי הפסוק זה משמטה רק משבת ועיין בטעם המלך מ"ש בזה. וער"מ פ"ג חשב כמה מלאכות דאף בזמן המקדש היו מותרים בתוס' שביעית והטעם דהם לצורך פירות ששית וקצת מלאכות דאף בשמיטה עצמה אינם אסורים מן התורה לא גזרו חכמינו זכרונם לברכה בתוס' שביעית ע' פ"ב דשביעית ובר"ש שם. והנה כתבנו לעיל דתוס' שביעית ל"י ר"ע נפיק ליה מן בחריש ור"י סובר דהיא הל"מ בזמן המקדש אפ"ל דדוקא חרישה אסור בתוספת שביעית דכתיב בחריש וגם ר"י דסובר דהל"מ מעשר נטיעות ג"כ מבואר חרישה אם כן אפשר דוקא בחרישה היא גזירת הכתוב או הל"מ ל"י אבל לזרוע מותר עד ר"ה ובר"מ אין מבואר זה אך בסוף הפרק כתב דאף בזה"ז אין נוטעין כו' מ"ד יום לפני ר"ה ופחות מזה יעקור וד"ז אסור משום מראית עין כו' ואפשר דבזמן המקדש ג"כ אין איסור רק משום מ"ע אך בזה"ז ג"כ אסור או אפשר דבזמן המקדש אסור זריעה מן התורה דזריעה יותר חמור מחרישה והר"ם משמיענו דאף בזה"ז אסור משום מ"ע וד"ז עיין בר"ה דף ט' ע"ב ד"ה ומותר כו' דדעת ר"ת דאין תוס' שביעית מן התורה או הל"מ רק בחרישה ולא בנטיעה ע"ש באריכות וע"ש בדף י' ע"ב ד"ה שלשים ובע"ז דף נ' ע"ב ברש"י ותוס' ובר"ש פ"ב דשביעית ואין כאן מקומו לברר. ויש לחקור אי נימא דאין איסור זריעה בתוס' שביעית אפשר מותר לזרוע מן התורה עד ר"ה אף שתשרש בשביעית מכל מקום ה"ל כמו שבת וי"ט דמותר לעשות מלאכה עד חשיכה אף שהמלאכה נעשית בשבת פותקין מים כו' כמ"ש לעיל פרשת אמור. או אפשר כיון דכבר כ' דמצווים אנחנו על שביתת קרקעות בשמיטה וכה"ג בשבת אסור לב"ש משום ש"כ כמבואר בשבת דף י"ח ה"נ אסור השרשה בשמיט' מחמת שביתת קרקע. או אפשר דש"ק דאסרה תורה היינו הא דמפורש בקרא כגון זריעה וזמירה עוברים ג"כ על ש"ק אבל בשאר דברים אינו בכלל ש"ק דזריעה משמע זריעה דוקא ולא השרשה אם כן לא קאי כלל העשה דש"ק רק על זריעה וזמירה ולא השרש' ויש לפלפל הרבה בסוגיא דר"ה ואין כאן מקומו. ונוהגת מצוה זו בכל אישי ישראל ובאיזה מקום נוהג יתבאר אי"ה במצוה שכ"ח שם כתבו הרהמ"ח ודינו לכ"ד כלאו שיש בו מלקות חוץ מה שעובר בעשה כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |