הגדה של פסח (זבח פסח - אברבנאל)/הא לחמא עניא

הגדה של פסח || הגדה של פסח (זבח פסח - אברבנאל)     • מה נשתנה

• מה נשתנה ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אפוד בד זבח פסח (אברבנאל) חכמת מנוח טעמא דקרא יפה נוף כוס אליהו מעשה נסים מרבה לספר עיון תפילה קמחא דאבשונא רבי טעבעלה באנדי שבלי הלקט

הגדה של פסח   הא לחמא עניאהא לחמא עניא

כְּהָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַּׁתָּא הָכָא. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַּׁתָּא עַבְדֵי. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין:

---

---

זבח פסח (ר"י אברבנאל)

---

הא לחמא עניא

ההגדה הזאת היא במכילתא וכבר זכרתי בשערים מה שיש במאמר הא' הזה מהשאלה למה סדרו חז"ל המאמ' הזה בלשון ארמי ושאר מאמרי ההגדה כלם בלשון הקדש. וכבר נתנו בזה החכמים ז"ל טעמים על דרך הדרש מהם מפני שלא יבינו המזיקין בלשון הקדש ויבאו ללכלך הסעודה אחר שנתן להם רשות באמרו כל דכפין ייתי ויכול אבל הדעת הזה הוא ספק ספיקא בכמה מדרגות ראשונה במציאות השדים. וב' שיבינו לשון קדש ולא לשון ארמית וג' שלא ילכלכו הסעודה כי אם ברשות בע"ה כבן יכבד אב ועבד אדוניו ואף שנודה כל זה שהוא באמת משא כבד כבר השרישונו חז"ל ששלוחי מצוה אינה ניזוקין ואמרו ליל שמורים הוא לילה המשומ' בה מן המזיקים. ומהם אמרו שנ' המאמ' הזה בלשון ארמי כדי שלא יבינו אותו מלאכי השרת ולא יתחילו לשורר להקב"ה בלילה הזה שהיא ליל יציאת מצרים שלא אמרו בו שירה שנ' ולא קרב זה אל זה כל הלילה וכבר יקשה גם לדעת הזה שהיה ראוי שיאמרו כן בהלל שהוא השיר המיוחס ללילה הזה לא המאמר הזה הראשון מההגדה שאין בו שירה. ועם היות שבליל יציאת מצרים לא אמרו שירה מי המונע שמדי שנה בשנה בלילה הזה לא יאמרו אותה ויקנאו בישראל. כ"ש שכבר אמרו חז"ל שמלאכי השרת שומעין כל הלשונות ואמרו שגבריאל למד את יוסף שבעים לשין והם קבלו שהם כנגד שבעים שרי' המקיפי' כסא כבודו ולפי זה יבינו ג"כ לשון ארמי. ואחרים אמרו שמפני היות אבותינו בבבל כאש' סדרו ההגדה הסכימו לומר זה בלשון ארמי כדי שיבינו הנשים והטף והם יפרסמו את המצוה אבל יקשה לדעת הזה למה היה המאמ' הראשון הזה בלשון ארמי ושאר מאמרי ההגדה כלם בלשון הקדש והנה כלם סדרו בבבל ומאמ' מה נשתנה הוא יותר כנגד הנשי' והטף והיה ראוי א"כ להיות בלשון ארמי.

ולכן היותר נראה בזה הוא כי מפני ההכרזה אשר בזה המאמר כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח. תקנו המאמר הזה בלשון ארמי כי היו אז בבבל ובבוא החג כיון שלא היו חוגגין בירושלים לסמוך על שולחנם העניים והאביונים סדרו' שגם פה בגלות יתחייב כל בע"ה להרבות מתנתו כמו שאמר ושמחת' לפני י"י אלהיכם אתם ובניכם ובנותיכם והלוי וגו' ולכן כשישב על שולחנו ירים קולו אל הענייה אשר בפתח הבית לקרוא כלם בשם י"י כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח ר"ל שיבואו לסמוך על שולחנו ולפי שהעניים לא יבינו לשון הקדש תקנו שיעשה ההכרזה הזאת בלשון ארמי כדי שיבינו אותו ויכנסו בביתו. וכבר צוה הנביא על הצדקה הזאת באמרו הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית וגו' אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד י"י יאספך.

ואמנם למה נקראה המצה לחם עוני כבר נמצאו עליו לחז"ל חדשים גם ישנים ששה טעמים כי בפרק ערבי פסחים אמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים: אבל זה בלתי מספיק כי גם על הפסח והמרור יש עניית דברי' וכמו שאמר רבן גמליאל כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור וכו' ועוד שהנה הכתוב קרא את המצה לחם עוני ולא היה זה מפני ההגדה כי עדיין לא נתקנה. עוד אמרו שם דבר אחר לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. כלומר שבלילה הזה יפרוס בעל הבית את המצה לזכרון שהיו ישראל במצרים עניים אבל התורה עשתה המצה זכרון לגאולה כמו שאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור אה יום צאתך וגו'. ולכן יש להאמין כי המצה היא זכר לגאולה לא לעבדות ולא לעניות. ומזה גם כן תראה הטעם השלישי שאמרו בזה שנקרא לחם עוני לפי שמפני עבדותם במצרים לא היו מניחים אותם המצריים ללוש עיסתם ולאוכלה כראוי כי באמת לא באה מצות המצה לזכרון הגלות כי אם לזכרון הגאולה. ואחריה אמרו שאמר זה לפי שבמצרים אכלו מצה עם הפסח כמו שאמר על מצות ומרורים ושנקראת לחם עוני בערך למצריים כי בבא מצות המצה בא להם עניים ומכת בכוריהם. ושלכן נאמר די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים על אכילת אותה הלילה. וגם זה איננו שוה לי כי יותר היה ראוי שיקראהו לחם גאולה וגם היה ראוי לומר די אכלו אבהתנא ביציאתם ממצרים לא בארעא דמצרים שמורה על ההרגל וההתמדה. ואחרים אמרו שקראו לחמא עניא מפני העיסה שתקנו שתהיה מעשירית האיפה כמו קרבן העני שנ' ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפ' וכן היתה עיסת המן במדב' שהיה מלקט כל אחד ממנה עשירית האיפה. אבל רחוק הוא שיכוין המגיד לזה שאם היה כן היה ראוי שיאמ' הא קורבנא דעוניא. או עיסה דעניא. אם היה שכפי כמות העיסה נקראה כן לא שיאמ' הא לחמא עניא שמורה היות העוני בטבע הלחם ומהותו. לא בכמותו ומקריו. והטעם הששי הביא הרמב"ן בפירושו בסד' ראה אנכי ז"ל. וזכר במצה שתהיה לחם עוני להגיד שצוה בה לזכו' שייצאו ממצרים בחפזון והוא עוני זכר כי היה במצרים בלחם צר ומים לחץ. והנה תרמוז לשני הענינים. וכן אמרו הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עוני ולא שתהיה מצה עשירה כמו שהזכירו חז"ל ע"כ. הנך רואה שנעתק הרב מענין לענין לפי שלא נתישב אצלו מה שאמר בזה כי הנה ישיגוהו הספקו' שזכרתי לשאר הדעות:

והנכון אצלי בזה הוא שהמצה תקרא בכתוב לחם עוני לשתי סבות האחת מפאת טבעה לפי שהלחם בהיותו עיסה טרם יחמץ הוא קטן הכמות ואח' החמוץ יגדל הבצק ויעלה למעלה והמצה להעדר החמוץ לא תגדל ולא תעלה אבל תהיה תמיד שפלה נמוכה. ומהבחינה הזאת נקראה לחם עוני לשפלותה ודלותה בעצמה והסבה השנית לפי שהמצה קשה להתעכל באצטומכא ותתמיד לשבת בה לקושיה ולכן תספיק מעט המצה לאוכליה. וכבר כתב יצחק הישראלי בספ' המסעדים אשר לו שפת המצה קשה מאד להתעכל באצטומכא ומתאחרת לצאת משם ומולידה רוח וסתומים ושהוא מאכל נאות לעמלים יותר מן הלחם החמץ: והמצרים לשנאתם את בני ישראל וכדי שיספיק אליהם לחם מועט היו נותנים אליהם בבניני המלך ובמעשה הלבנים לחם מצה ומהבחינות האלה שתיהן נאמ' כאן הא לחמא עניא כנגד הראשונה מפאת טבעה כמו שזכרתי ודי אכלי אבהתנא בארעא דמצרים היא כנגד הסבה השנית ועם היות שנקראת מצה לחם עוני מהבחינות האלה לא נאמ' מפני זה שצותה התורה במצות המצה ואיסור החמץ מזה הטעם כי אם לזכרון מהירות גאולתם כמו שאמר כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. הנה א"כ המאמ' הזה אינו סותר לדרשת רבן גמליאל במצה לפי שכאן לא אמר המגיד טעם מצות המצה אבל זכר ענינה שהיה לחמא עניא בטבעה ושכן היו אוכלים אותה במצרים. אחרי כן פירש רבן גמליאל הסבה למה אנחנו אוכלים מצה בלילה הזה והיא לזכרון מהירות הגאולה והיציאה ממצרים שהיתה כל כך שלא הספיק בצקם להחמיץ ויהיה פירוש הכתוב שבעה ימים תאכל עליו מצות שהמצה הוא לחם עוני נמוך ושפל ובלתי גדל לחי שבחפזון יצאת מארץ מצרים עד שלא הספיק הבצק להגדיל ולעלות ונשאר נמוך ועני. וכמו שאפרש עוד במקומו.

ואמנם למה התחילה ההגדה בענין המצה ולא בענין הפסח שהוא הקודם במעלה וסבה או למה לא זכר שלשתם פסח מצה ומרור. ומה ענין אמרם הא שתא הכא והכפל אשר בא בו שהם השאלות אשר באו בשער השלישי והרביעי כבר אמרו מהחכמים שאומרנו כאן כל דכפין וכו' הם דברי אנינות על גלותנו לומר כי בעונותנו גלינו מארצנו ואין אנו יכולין להקריב קרבן חוצה לארץ ולכן אינם צריכין טהרה. אבל כל מי שיבא יאכל מזה הפת כטמא וכטהור יחדיו. ולכן אנו מתפללים שלשנה הבאה נעלה לירושלם ושבו בנים לגבולם. והאיש אשר אינו טהור יעשה כחקת הפסח: ואחרים אמרו שהתחיל במצה מפני שאנו חייבין לתת לכל אחד די מחסורו בזמן הזה. ולכן אמר כל דכפין. ומאמר לשנה הבאה הוא נאמ' לזכרון ירושלים שנא' אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי כאלו יאמר שבזכות הנדבה והצדקה הזאת להאכיל לעניים יגאלנו השי"ת. וראיתי מי שפירש שהמאמר הזה כולו הוא ספור מה שעשו אבותינו במצרים והדברי' שאמרו באותו ליל שמורים שמפני חפזונה היו מחלקין המצה והיו אומרים אלו לאלו כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח כי עתה אנו עבדים במצרים ולשנה הבאה נשב בארעא לישראל בני חורין ושעתה כאש' אנחנו מחלקין את המצה נעשה הודעה לנשים ולתינוקות שכן עשו אבותינו במצרים והיו אומרים ככה ואנחנו עושים דוגמתם ושההקינו לומר לשנה הבאה בני חורין בלשון תקדש ולא בלשון ארמי כשאר מלות המאמר כדי שלא יבינו אותו המאמר הארמיים ויחשבו אותם מורדים במלכות ואומרין שיעשו עצמם בני חורין וגם בפירוש הזה לא ימלטו מהספקות.

והנכון אצלי הוא שחז"ל תקנו שיהיה אדם בליל פסח קודם ההגדה בוצע מצה וישים חציה תחת המפה ויעקור הקער' מלפניו ויתננה בצד השולחן כאלו כבר אכלו כדי שיהיה מקום לשואל לשאול למה עושין כן עדיין לא אכלו כמו שביארו בפ' ערבי פסחים ותקנו שיקרא את העניים שיבואו לאכול עמו מפתו ולסמוך על שולחנו ולכן דבר מהמצה לא שתהיה כונתו לבאר טעמה והוראתה כאן כי אינו מזה המקום ואחרי כן יבוא במקומו אבל הוא לענין ההכרזה כאלי יאמר העניים והאביונים מבקשים לחם ואין לכו לחמו בלחמי כי הוא לחם עוני ונאות אליכם ובלילה הזה כולנו שוים ואע"פ שאתם עניים אל תתביישו כי כן היו אבותינו במצרים הנה א"כ היו דבריו אלה מתוך ענותונתו לדבר על לב העניים ועל כן קרא לחמו לחם עוני ואולי על כל הסעודה אמרו כי הלחם יאמר על הבשר כמו שיאמר על הפת שנא' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ומשה כשאמ' זה לישראל. אמר להם בתת יי' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע לפי שעל הבשר ועל הלחם יחד אמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ותועיל ההכרזה הזאה גם כן למה שכונו בו והוא שהנשים והטף ישאלוהו אחרי שאתה שמת לפניך לחם ובצעת אותו והקדשת קרואיך ואמרת כל דכפין ייתי ויכול מה זה שנתחרטת ממה שהתחלת לעשות ותסלק אה הקערה. הנה כל זה יביא לענין השאלה אשר כונו עליה לבא לספר ביציאת מצרים הנה התבאר מזה למה התחיל מאמרו מן הלחם אם שיפורש על כל הסעודה ואם שיפורש על הפת בלבד שהיה לקרוא לכל אדם ויאכל לחם ולכן לא זכר הפסח כי אינו בחוצה לארץ. ולא גם כן המרור שאין בו אכילת מספקת כי אם המצה כאשר היא לחם שלבב אנוש יסעד. ועל כדומה לזה אמר עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאלהינו. האמנם לפי שאנחנו עושין בלילה הזה זכר לפסח מאותו אפיקומן שאוכלין על השבע במקומו לכן יאמר כל דכפין ייתי ויכול כנגד המצה והמרור כל דצריך ייתי ויפסח כנגד האפיקומן שהוא זכר לפסח ולכן זכרו באחרונה כאלו אמר אחרי שיאכל מהסעודה יעשה זכר לפסח או יהיה כפל ענין במלות שונות ייתי ויכול ייתי ויפסח. רוצה לומר יחוג עמנו ואמנם אומרו עוד הא שתא הכא וכו' בא להתיר ספק שאיפשר שיספוק נגדו והוא כי היתה חובה לחוג את חג הפסח בירושלם. כמו שאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך וגומר כי אם אל המקום אשר יבחר י"י וגו' ואיך אמר אם כן יבא ויפסח כאלו יעשה בחוצה לארץ חג הפסח. וכדי להשיב על זה אמר הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. רוצה לומר השנה הזאת נעשה כאן חג ולשנה הבאת יהי רצון מלפני השם שנעשה אותו בארעא לישראל: ונתן הסבה בזה באמרו הא שתא הכא עבדי רוצה לומר הנה נעשה השנה הזאת החג כאן מפני שאנחנו עבדים ולא נוכל לעשות לחוג בירושלם אמנם לשנה הבאה נוכל לעשותו בארעא לישראל לפי שנהיה אז בני חורין ונעשה המצוה כהלכתה הנה א"כ המאמר הראשון שאמר הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל הוא הודעה והנחה. ומה שהוסיף לומר עוד הא שתא הכא עבדי וכו' הנה הוא נתינת הסבה לדבר ולא בא זה בכאן על דרך תפלה כמו מה שנאמ' בסוף ההגדה כן ה' אלהינו יגיענו למועדים אחרים וכו' כי שם נאמר על צד התפלה כמו שאבאר וכאן בא להתיר הספק כמו שזכרתי הנה התבא' זה המאמ' הראשון והותרו השאלות והספקות אשר בארבעה השערים הראשונים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף ·