שו"ת הרא"ש/טו/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(←top: עיצוב וסדר בתבניות) |
מ (←top: סדר בתבניות הניווט) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
'''תשובה''' יראה לי שזכה ראובן בבית מן ההפקר כי המתנה שנתנה הגיורת במתנת שכיב מרע אין בה ממש כדאיתא בפרק מי שמת (קמ"ט) איסור גיורא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה אמר רבא היכי ליקני רב מרי להנהו זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא אי במתנת ש"מ מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן כל דאיתיה בירושה איתיה במתנת כל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנת ש"מ וקראו לפני הצואה והיא מתנת ש"מ שנתנה אחר מותה ואין בה ממש כי אין לגר כח לתת מתנה שתחול אחרי מותו כמו שאין לו כח להורישו וזכה ראובן בבית מן ההפקר וגם מצוה לקיים דברי המת לא שייך בגר כיון שאינו בר ירושה גם אין צריך לקיים דבריו ואת"ל מצוה לקיים דברי המת לא דמיא לשכיב מרע דמתנת ש"מ מהעברתם נחלתו יש לך העברה אחרת שהיא כזו ואיזו זו מתנת שכיב מרע הילכך כיון דילפינן מתנת שכיב מרע מירושה מאן דליתיה בירושה ליתיה במתנת ש"מ אבל מצוה לקיים דברי המת לאו מכח ירושה הוא הילכך שייך בגר כמו באדם אחר אפ"ה לא אמרינן הכא מצוה לקיים דברי המת כמו שפר"ת ז"ל דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בממון שהושלש ביד אדם תחלה לשם כך שצוה הנותן את הנפקד ממון זה תעשה בו כך וכך אחרי מותי וזה שאמר בשעה שנתן לו הממון דאי לא תימא הכי האיך היה יכול רבא להחזיק בממון והלא היה צריך לקיים דברי המת איסור גיורא אלא ודאי כיון שכבר היה הממון ביד רבא ולא צוהו ליתנו לרב מרי בשעה שהפקידו בידו לא שייך ביה מצוה לקיים דברי המת ומה שכתב רב אלפס ז"ל בפרק מי שמת הא דאמר רבא וכו' אבל מתנת ש"מ למי שאינו יורש ואפילו לגר דעלמא קני כו' שגר יכול ליתן למי שלא היה ראוי ליורשו דבריו תמוהין כי רב מארי לא היה ראוי לירש את איסור גיורא כיון שלא היתה הורתו בקדושה והוי כאיניש דעלמא כל הגדולים נחלקו עליו ואין אדם יכול לתקן דבריו אלא כאשר כתבתי כן הוא. | '''תשובה''' יראה לי שזכה ראובן בבית מן ההפקר כי המתנה שנתנה הגיורת במתנת שכיב מרע אין בה ממש כדאיתא בפרק מי שמת (קמ"ט) איסור גיורא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה אמר רבא היכי ליקני רב מרי להנהו זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא אי במתנת ש"מ מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן כל דאיתיה בירושה איתיה במתנת כל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנת ש"מ וקראו לפני הצואה והיא מתנת ש"מ שנתנה אחר מותה ואין בה ממש כי אין לגר כח לתת מתנה שתחול אחרי מותו כמו שאין לו כח להורישו וזכה ראובן בבית מן ההפקר וגם מצוה לקיים דברי המת לא שייך בגר כיון שאינו בר ירושה גם אין צריך לקיים דבריו ואת"ל מצוה לקיים דברי המת לא דמיא לשכיב מרע דמתנת ש"מ מהעברתם נחלתו יש לך העברה אחרת שהיא כזו ואיזו זו מתנת שכיב מרע הילכך כיון דילפינן מתנת שכיב מרע מירושה מאן דליתיה בירושה ליתיה במתנת ש"מ אבל מצוה לקיים דברי המת לאו מכח ירושה הוא הילכך שייך בגר כמו באדם אחר אפ"ה לא אמרינן הכא מצוה לקיים דברי המת כמו שפר"ת ז"ל דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בממון שהושלש ביד אדם תחלה לשם כך שצוה הנותן את הנפקד ממון זה תעשה בו כך וכך אחרי מותי וזה שאמר בשעה שנתן לו הממון דאי לא תימא הכי האיך היה יכול רבא להחזיק בממון והלא היה צריך לקיים דברי המת איסור גיורא אלא ודאי כיון שכבר היה הממון ביד רבא ולא צוהו ליתנו לרב מרי בשעה שהפקידו בידו לא שייך ביה מצוה לקיים דברי המת ומה שכתב רב אלפס ז"ל בפרק מי שמת הא דאמר רבא וכו' אבל מתנת ש"מ למי שאינו יורש ואפילו לגר דעלמא קני כו' שגר יכול ליתן למי שלא היה ראוי ליורשו דבריו תמוהין כי רב מארי לא היה ראוי לירש את איסור גיורא כיון שלא היתה הורתו בקדושה והוי כאיניש דעלמא כל הגדולים נחלקו עליו ואין אדם יכול לתקן דבריו אלא כאשר כתבתי כן הוא. | ||
<noinclude>{{ | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־23:18, 27 בפברואר 2021
שו"ת הרא"ש 
טו א
|
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת הרא"ש כלל טו - סימן א
ששאלת גיורת שנתנה מנכסיה בצואת שכיב מרע לשמעון ולאשתו והיה ראובן דר בבית הגיורת שהוא מושכר בידו כמו חדש אחר פטירת הגיורת והחזיק ראובן בבית מתורת נכסי הגר שהם הפקר ומקבל מתנה בא מכח מתנתו.
תשובה יראה לי שזכה ראובן בבית מן ההפקר כי המתנה שנתנה הגיורת במתנת שכיב מרע אין בה ממש כדאיתא בפרק מי שמת (קמ"ט) איסור גיורא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה אמר רבא היכי ליקני רב מרי להנהו זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא אי במתנת ש"מ מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן כל דאיתיה בירושה איתיה במתנת כל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנת ש"מ וקראו לפני הצואה והיא מתנת ש"מ שנתנה אחר מותה ואין בה ממש כי אין לגר כח לתת מתנה שתחול אחרי מותו כמו שאין לו כח להורישו וזכה ראובן בבית מן ההפקר וגם מצוה לקיים דברי המת לא שייך בגר כיון שאינו בר ירושה גם אין צריך לקיים דבריו ואת"ל מצוה לקיים דברי המת לא דמיא לשכיב מרע דמתנת ש"מ מהעברתם נחלתו יש לך העברה אחרת שהיא כזו ואיזו זו מתנת שכיב מרע הילכך כיון דילפינן מתנת שכיב מרע מירושה מאן דליתיה בירושה ליתיה במתנת ש"מ אבל מצוה לקיים דברי המת לאו מכח ירושה הוא הילכך שייך בגר כמו באדם אחר אפ"ה לא אמרינן הכא מצוה לקיים דברי המת כמו שפר"ת ז"ל דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בממון שהושלש ביד אדם תחלה לשם כך שצוה הנותן את הנפקד ממון זה תעשה בו כך וכך אחרי מותי וזה שאמר בשעה שנתן לו הממון דאי לא תימא הכי האיך היה יכול רבא להחזיק בממון והלא היה צריך לקיים דברי המת איסור גיורא אלא ודאי כיון שכבר היה הממון ביד רבא ולא צוהו ליתנו לרב מרי בשעה שהפקידו בידו לא שייך ביה מצוה לקיים דברי המת ומה שכתב רב אלפס ז"ל בפרק מי שמת הא דאמר רבא וכו' אבל מתנת ש"מ למי שאינו יורש ואפילו לגר דעלמא קני כו' שגר יכול ליתן למי שלא היה ראוי ליורשו דבריו תמוהין כי רב מארי לא היה ראוי לירש את איסור גיורא כיון שלא היתה הורתו בקדושה והוי כאיניש דעלמא כל הגדולים נחלקו עליו ואין אדם יכול לתקן דבריו אלא כאשר כתבתי כן הוא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |