מחצית השקל/אורח חיים/קמא

מחצית השקל ‏ אורח חיים קמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (סק"א) מעומד. כב"ח סי' כו' וכ"מ ל' הטור שכ' פה וז"ל וצריך לקרות מעומד דתנן הקורא את המגלה יושב יצא משא"כ בתורה עכ"ל ומדכ' במגלה ל' יצא משמע דוקא דיעבד וכ"כ הטור להדיא בסי' תר"ץ דלכתחלה גם מגלה לא יקרא יושב וע"ז כ' הטור משא"כ בתורה משמע דבתורה אפי' דיעבד לא יצא וס"ל למ"א דניהו דלא ס"ל במגלה כהטור אלא דאפילו לכתחלה קורא (ביחיד) מיושב וכמ"ש לקמן סי' תר"ץ וא"כ לדידן י"ל מה שאמר הש"ס שם במס' מגלה משא"כ בתורה דאסור לכתחלה מיושב אבל דיעבד יצא מ"מ כיון דגם לדידן ניהו דאין לו הכרח דבתור' אפי' דיעבד לא יצא מיושב מ"מ י"ל כן מסברא דלדידן במגלה קורא יושב אפי' לכתחלה ובתורה אפילו דיעבד לא יצא מיושב כדי שלא להרבות פלוגתא בינינו ובין דעת הטור ועיין בא"ר. אבל ממ"ש הרב"י בשם רש"י משמע כו' דרש"י פי' במשנה וז"ל הקורא את המגלה כו' אם רצה עומד אם רצה יושב עכ"ל הרי דרש"י מתיר יושב במגלה אפי' לכתחלה ועל מ"ש הש"ס תנא משא"כ בתורה כתב רש"י וז"ל שאין קורין בתורה בציבור מיושב עכ"ל דתיב' בצבור שכ' רש"י לכאורה מיותר דהיכן מצינו קריאת התורה ביחיד ופשיטא דבצבור מיירי אלא דרש"י בא לרמז הטעם דלמה החמירו בתורה הואיל והיא בציבור לכן מפני כבוד הציבור יקרא בעמידה ומה"ט ס"ל לרמב"ם גם במגלה כשקורא בצבור צריך שיקרא בעמידה כמ"ש סי' תר"ץ וצ"ל לפ"ז הא דנקטה ברייתא תורה אע"ג דגם במגל' בצבור צריך לעמוד היינו דנקטה מילתא דפסיקא דבתורה לא משכחת מיושב דהא אין קורין בתורה אלא בצבור משא"כ מגלה משכחת מיושב כשקורא ביחיד וכיון דלרש"י הטעם משום כבוד הציבור. מסבר' דיצא בדיעבד מיושב ואע"ג דגמרא יליף מקרא דבתורה צ"ל בעמידה דא"ר אבהו דכתיב ואתה פה עמוד עמדי כו' אלמלא כו' כ"י אף הקב"ה בעמידה צ"ל לרש"י דקרא אסמכתא גם שם לא היה שייך כבוד הציבור:

וכ"מ מספ"ז דסוטה דף מ"א דאמרי' דהמלך קורא כו' ר"ל פ' המלך במשנה תור' כל מוצאי יום טוב ראשון של סוכות של שנה ראשונה של שמטה והיה קורא מיושב בעזרת נשים מפני כבוד מלכות:

גבי עדות כו'. דדייקו הפוסקים אע"ג דקי"ל צריכים העדים להעיד מעומד דכתיב ועמדו שני האנשים מ"מ דיעבד אם העידו מיושב עדותן עדות מדהותר לת"ח להעיד לכתחלה מיושב משום כבוד תורתו וא"א דאפי' דיעבד לא הוי עדות מיושב לא ה"ל להתיר לת"ח:

ויש לחלק דכבוד המלך חמיר דהא לא מצי מחיל על כבודו ולכן אע"ג דהקריאה מיושב שארי אנשים לא יצאו אפי' דיעבד מ"מ הותר למלך אפי' לכתחל' משא"כ כבוד ת"ח אינו חמיר כ"כ דהא יכול למחול על כבודו דתורתו דיליה הוא ולכן אי לאו דבשאר אנשים עדותן עדות בדיעבד מיושב לא ה"ל להתיר לכתחלה בת"ח ועיין בשבועות דף למ"ד ע"ב בתוס' ד"ה עש"ה כו' משמע לחד תי' להיפוך:

(ב) [ס"ק ב] לסמוך. דצ"ל באימ' (ב"י) והוא מירושלמי וז"ל כשם שנתנה באימה כך אנו צריכים לנהוג בה באימה עכ"ל:

וא"כ אפי' להשען. ר"ל בשלמ' אי הוי אמרי' הטעם דסמיכה מיקרי ישיבה היה מותר להשען קצת דכה"ג ודאי ל"מ ישיבה אבל כיון דהטעם דצ"ל באימ' אפי' להשען קצת אינו דרך אימה:

ועמ"ש סי' תקפ"ה דלכתחילה צריך לתקוע מעומד. וכ' דאין לסמוך כ"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול ושם לא שייך טעם הירושלמי משום אימה וע"כ צ"ל דסמיכ' כה"ג מקרי ישיבה:

וא"כ אפילו בעל בשר כו' דדוק' מה שנאסר משום דאינו דרך אימה דהיינו להשען קצת זה הותר בבעל בשר דכיון שהוא בעל בשר ניכר שאינו נשען דרך גיאות וש"ד משא"כ סמיכה גמורה דאיסורה דלא הוי עמידה ועמידה בעי' מקרא דואתה פה ע"ע כנ"ל או שהוא אסמכתא כנ"ל עכ"ל עכ"פ כיון דבעי עמיד' גם לבעל בשר לא הותר:

גבי פרקדן. דאסור לקרות ק"ש אלא כשיהפך על צדו. וכ' רש"י הטעם שנרא' שמקבל עליו עול מלכות שמים דרך גיאות. ובעל בשר די לו כשמט' קצת על צדו הרי מה שאסור מפני שעושה המצוה דרך גיאות הותר בבעל בשר ולא יותר אלא דקשי' לענ"ד דהא שריות' דבעל בשר כ' הרב"י בשם המרדכי פ"ק דברכות ושם משמע דאפי' סמיכה גמורה שרי לבעל בשר וז"ל ר' יוחנן איקלע להאי אתרא חזי גברא דקרי בסמיכה א"ל אסור לך שנאמר ואתה פה ע"ע א"ל בעל בשר אני והתי' לו אבל שאר אדם אסור וכ"ש בתפלה שנאמר לעמוד ולשרת מס' רוקח עכ"ל וכ"ה ברוקח סי' נ"ג והאי עובדא משמע דהוי סמיכה גמורה מדמייתי ליה קרא ואתה פה ע"ע דאי סמיכה מועטת דהיינו להשען קצת לא הוי טעמי' אלא משום כשם שניתנה באימה כו' אע"כ דהוי סמיכה גמורה ואפ"ה כשא"ל בעל בשר אני התיר וע"כ צ"ל דגם סמיכה גמורה דאיסורא מקרא דהוי ישיבה ג"כ טעמו שצריכים לנהוג בה באימה ומה"ט אסר קרא ישיבה ולכן אפי' סמיכה גמורה מותרת לבעל בשר ונ"ל דמ"מ ישיבה גמורה לא הותרה לבעל בשר כיון דאפשר ע"י סמיכה:

וקשה דבח"מ כו' חשיב לסמיכה עמידה. שכתב שעדים רשאים להעיד בעמידה ע"י סמיכה אע"ג דצריכים להעיד מעומד ע"כ צ"ל דזה מקרי עמידה ומשמע ליה למ"א דמיירי התוס' בסמיכה גמורה ואפ"ה מקרי עמידה:

והכא כתבו הטור והתוספות דל"ח כו' והביא ראיה מדאמרינן בזבחים דף י"ט ע"ב כיצד קידוש ידים ורגלים במקדש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית רבי יוסי בר"י אומר מניח שתי ידיו זו ע"ג זו ושתי רגליו זו ע"ג זו ומקדש א"ל הפלגת א"א לעשות כן שיפול אמר ר' יוסי חבירו מסייעו והיינו עמידה ע"י סמיכה ואמרינן במאי קמפלגי ומסיק בעמיד' ע"י סמיכה לת"ק לא הוי עמידה ולר"י בר"י הוי עמידה וקי"ל כת"ק:

וצ"ל דגבי עדות הקילו אבל אינו מוכרח כו' דז"ל הריב"ש שממנו נובעים דברי רמ"א בח"מ והובא דברי ריב"ש במ"א לקמן סימן תך"ב אם קבלו העדות מעומד (ר"ל דהדיינים צריכים לישב בשעת קבלת עדות) ואם היו עומדי' מה שעשוי עשוי ואם היו נסמכים על העמוד אפי' לכתחלה מותר דסמיכה אינה כישיבה עכ"ל ולפי הבנת מ"א מ"ש הריב"ש ואם היו נסמכים כו' ארישא קאי דהיינו אם הדיינים היו נסמכים וא"כ צ"ל מה שסיים דסמיכה אינו כישיבה הוא ט"ס וצ"ל דסמיכה כישיבה וכדמסיק מ"א אח"ז. ולפ"ז לא הוזכר בריב"ש כלל דין עדים ואם כן הא דכתב מ"א דעדים רשאים להעיד לכתחלה בעמידה ע"י סמיכה ניהו דמסברא י"ל אע"ג דמוכח בזבחים כנ"ל. וכן מתשובת הריב"ש דמקרי ישיבה מ"מ בעדים הקילו וקרינן ליה עמידה מ"מ כיון שרמ"א כ' כן בשם תשו' הריב"ש והא בריב"ש לא הוזכר כלל דין עדות וע"כ צ"ל דרמ"א יליף דין עדות מדיינים שהוזכר בריב"ש והכי יליף דס"ל לרמ"א דסמיכה אינו ישיבה גמורה ולא עמידה גמירה ואעפ"כ לפעמים חשבינן ליה עמידה ולפעמי' ישיבה והיינו בדיינים חשבי' ליה לישיבה מדהתי' הריב"ש שהדיינים יעמדו ע"י סמיכ' לכתחלה ואע"פ שאינו ישיב' גמור' מ"מ מקלינן בדייני' לקרות לסמיכ' ישיב' מדמקלי' לגבי דיינים דאם קבלו עדות בעמידה ממש דמהני דיעבד מקלינן גם בזה דע"י סמיכה מותר לכתחלה וחשבי' ליה לישיב' א"כ מסבר' יליף מיני' רמ"א בעדי' איפכ' ניהו דבעינן שיעמדו מ"מ כיון דקי"ל דאם העידו מיושב מהני עדותן כמ"ש הפוסקים כנ"ל א"כ אם נסמכים העדים אפי' לכתחלה רשאים להעיד דחשבי' לסמיכה לגבי עדים עמידה אע"ג דאינו עמיד' גמורה:

וע"ז כ' מ"א דאינו מוכרח לו' דבר שצריך עמידה אע"ג דדיעבד מהני אם נעשה בישיבה מ"מ לא הותר לכתחלה ע"י סמיכ':

דהא גבי קריאה כו' ונ"ל דרמ"א ע' בב"י כו' תשובת ריב"ש אינו תח"י ואפשר דבתשובת ריב"ש נדפס כתיקונו דסמיכה כישיבה ולכן כ' מ"א דרמ"א לא עיין כ"א בב"י ולא בתשו' גופה. ולכן כ' רמ"א דכשר כו' ר"ל דרמ"א הבין כיון שסיים ריב"ש דסמיכה אינו כישיבה ע"כ צ"ל דלא קאי ארישא דמיירי בדיינים (דלא כמ"ש מ"א תחלה וכנ"ל) אלא האי ואם היו נסמכים כו' קאי על העדים אם העדים נסמכים אפי' לכתחלה מותר וע"ז סיים שפיר דסמיכה אינה כישיבה ור"ל דגבי עדים מקילין כנ"ל:

אבל נראה לעין שט"ס כו' ר"ל מדרישא בדיינים מיירי גם סיפא ואם היו נסמכים קאי על הדיינים וכ"כ מ"א לקמן סי' תכ"ב א"כ הדק"ל על רמ"א:

כתבו התו' דבכ"מ כו' אהא דפריך הש"ס שם בזבחים אפלוגתא דת"ק ור"י בר"י דה"ל לישב לקדש ידיו ורגליו ומשני אמר קרא לעמוד ולשרת אלמא בעי' שירות מעומד וקידוש שירות מקרי דכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת וכתבו התו' על קושית הש"ס שישב ויקדש וז"ל לא ישיב' ממש קאמר דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה עכ"ל:

היינו דוקא בעזרה כו'. ר"ל דצ"ל איך יתיישב קושייתם במ"ש אלא סמיכה דממ"נ אי סמיכה נקרא עמידה ולא קשיא מהא דאין ישיבה בעזרה א"כ היכי מתרץ דבעי' שירות מעומד דהא סמיכה מקרי עמידה ולזה כ' מ"א דוק' בעזרה דלא בעי' שיעמוד אלא דהישיבה אסורה לכן שלא בשעת עבודה הותרה סמיכה דלא מקרי ישיבה משא"כ גבי שירות דכתי' לעמוד ולשרת בעי' עמידה וסמיכה לא מקרי עמידה ולפ"ז מוכח מהתו' דלא כהריב"ש דמתי' להדייני' סמיכה דהא הדיינים צריכים לישב וסמיכה הוכיחו התו' דל"מ ישיב' וגבי דיינים בעי' ישיבה ממש כדדרשי' בשבועות דף ל' ע"ב דכתיב וישב משה לשפוט וממילא גם לרמ"א קשה על עדים דבעי' עמידה וכמו שהקש' מ"א לעיל. וע' בשבועות דף ל' כו' דאמרי' התם אשת רב הונא אחר מיתת רב הונא אתיא לקמיה דר"נ לדינא ואר"נ הא צריכנא לעמוד מפניה דאשת חבר ה"ה כחבר אלא פן יסתת' טענת בעל דינה שיראה שאני מכבד' ולכן אמר לשמעי' אפרח עלי בר אווזא ואיקום ולא יבין בע"ד שאני קם מפני' אלא יסבור מפני בר אווזא שפרח' עלי ופריך הש"ס בשע' גמר דין היכי הוי עביד דהא בשע' גמר דין צריכים הדיינים ודאי לישב והא צריך לקום מפני אשת רב הונ' ומשני שהי' יושב כמאן דשרי מסאני' ר"ל כמי שמתיר מנעלו דהיינו ישיבה ע"י סמיכ' דלגבי אשת רב הונא מקרי עמיד' ולגבי גמר דין דבעי ישיבה מקרי ישיבה וא"כ תקשי הא מזבחים מוכח דסמיכ' לא מקרי עמידה כנ"ל וע"ז תי' דגבי ת"ח סגי בקימ' בעלמ' ר"ל גבי שירות דכתי' עמידה הסמיכה אסור' דל"מ עמידה כמ"ש והא דמהני נגד אשת רב הונא דיש לה דין ת"ח והיה נקרא הסמיכה עמיד' היינו משום דגבי ת"ח לא בעי' עמיד' ממש אלא הידור לכך סגי בסמיכה ועדיין לא תי' דבשבועות משמע דגבי דיינים מקרי ישיבה וכדעת הריב"ש ובזבחים הוכיחו התו' מדפריך וליתב ולקדש אע"ג דאין ישיבה בעזרה מ"מ ע"י סמיכה מותר דלא מקרי ישיבה כנ"ל ולקמן ס"ס תכ"ב כ' וז"ל דשאני התם (ר"ל בעזרה) דאין אסור אלא ישיב' ממש מפני הכבוד אבל בישיבת דיינים מקרי סמיכה ישיבה עכ"ל וא"כ א"ש דברי תשובת הריב"ש אבל דברי רמ"א גבי עדים עדיין אינו מיושב ולפ"ד מ"א י"ל קצת קושית הב"ח וש"ך בח"מ סימן י"ז סק"ה על סמ"ע מגמ' דשבועות הנ"ל ע"ש וק"ל:

(ו) (ס"ק ו) אמן. מצויין בטעות דקאי עמ"ש סוף הסעיף עד שיכלה אמן מפי הצבור:

כמ"ש סי' קכ"ח סי"א שכ' דאין הכהנים רשאים להתחיל ברכת כהנים עד שיכלה אמן מפי כל הצבור ודייק התו' מדאמר מפי כל הצבור שאפילו על המאריכים צריכים להמתין דגבי ברכת כהנים ניהו דהמאריך לאו שפיר עביד מ"מ צריכים הכהנים להמתין עליו שכל הצבור צריכים לשמוע ברכת כהנים וא"כ ה"ה הכא אע"ג דלא קתני כל הצבור וליכ' לדייק דצריך להמתין על המאריך מ"מ מסברא אמרינן דצריכים להמתין וכ' דלא דמי כמ"ש סימן קס"ז סעיף ט"ז דאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים ואפ"ה א"צ להמתין על המאריכין כמו הכהנים דהטעם דאיכא בכהנים איכא נמי הכא דהא כל הצבור צריכים לשמוע קריאת התורה:

(ז) (ס"ק ז) בדרך כו' ועבב"י סי' קכ"ח ר"ל דהב"י כתב כשהחזן מוליך הס"ת לבימ' שאז פני החזן למערב לכן צריך להוליכה דרך צפון כי אז תהיה פנייתו לימין וכשמחזירה להיכל שאז פניו אל ההיכל שהוא במזרח יוליך הס"ת דרך דרום שאז זה הוי פנים לימין והוא לכאורה דלא כמ"א אך י"ל דלהרב"י מיירי שב' הדרכים שוין באורך:

(ח) (ס"ק ח) עד עס"ס קמ"ז ר"ל דהר"מ כ' כמ"ש מ"א ודייק לה ממ"ש בס"ס קמ"ז יום שיש שני ספרי תורה אין לסלק הראשונה מהשולחן עד שיניח השני' על השלחן כדי שלא יסיח דעתו מן המצות והאי טעמא שייך גם כאן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.