עץ יוסף על בראשית רבה/ז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
(←top: הוספת תגיות להסתרת תבניות הניווט מדף הפרשה הראשי) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | ||
'''מה עוף טעון שחיטה''' | '''מה עוף טעון שחיטה''' כדכתיב ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכדתניא בתורת כהנים מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם חיה. והכא איתקיש דגים לעוף {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}: | ||
'''תא לקי''' | '''תא לקי''' בא וקבל מלקות על שהורית שלא כהלכה: | ||
'''א"ל אינש כו'''' | '''א"ל אינש כו'''' בן אדם שאומר דבר תורה יהא לוקה בתמיה: | ||
'''מנין הוא דאורייתא''' | '''מנין הוא דאורייתא''' היכן הוא מוכח בתורה שהדגים טעונים שחיטה: | ||
'''לא הורית טב''' | '''לא הורית טב''' לא פסקת יפה: | ||
'''רביע''' | '''רביע''' הרבץ לקבל המלקות: | ||
'''א"ל חבוט כו'''' | '''א"ל חבוט כו'''' פי' האיש אמר כן לר' חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלם: | ||
'''רצוף רצפך''' | '''רצוף רצפך''' מלשון ובידו רצפה שפירושו לשון הכאה. לפי דרש חז"ל שדרשו רצפה רצוף פה {{ממ|[[מתנות כהונה על בראשית רבה/{{כאן}}|מתנות כהונה]]}}. ובערוך פי' רצפה היא קרקע הבית ועל שם שהניח אותו על הארץ להלקותו אמר בדרך צחות הניחני על הקרקע כי טוב להדבק בקרקעיתך למען אוסיף לקח ממנה: | ||
'''דהיא טבא לאולפנא''' | '''דהיא טבא לאולפנא''' דזה טוב ללמוד: | ||
'''בנה של כתית''' | '''בנה של כתית''' מישראל הבא עליה והולידה לו בן: | ||
'''לבית אבותם''' | '''לבית אבותם''' וזה אביו ישראל לכן ישראל מקרי. ובקהלת רבה איתא הגירסא ויתילדן על משפחותם לבית אבותם וכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. ויליף יליד מויתילדו. דגם במילה הולכים אחר האב: | ||
'''לא הורית טב''' | '''לא הורית טב''' דקרא דויתילדו באביו ואמו ישראל שהולד נחשב ממשפחות האב ליוחסין ולחלוקת הארץ: | ||
'''אם אתי בר כותית.''' | '''אם אתי בר כותית.''' פי' אם בנה קטן עמה לגיירו. דאילו גדול אפילו ישראל גמור אין מילה שלא בזמנה דוחה שבת: | ||
'''למגזריה''' | '''למגזריה''' למולו: | ||
'''מן הקבלה''' | '''מן הקבלה''' נביאים וכתובים: | ||
'''וכתורה יעשה''' | '''וכתורה יעשה''' דמשמע שזה כדין תורה: | ||
'''מאיזה תורה''' | '''מאיזה תורה''' היכא רמיזא בתורה: | ||
'''בנך הבא מישראלית כו'.''' | '''בנך הבא מישראלית כו'.''' פרש"י בקדושין סוף פרק האומר וז"ל כי יסיר את בנך לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך. מדלא כתיב כי יסיר את בתך. משמע דבן הנולד לכותי מבתך קאמר שיסירנו הכותי מאחרי. ושמעינן דבן בתך אפילו מן כותי קרוי בנך. ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך. מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו. מבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לך מבנך אלמלא בן כותית אינו קרוי בנך אלא בנה ועיין שם בתוספות. וביפ"ת וקהלת רבה בעץ: | ||
'''חבוט חבטך''' | '''חבוט חבטך''' פי' האיש אמר כן לרבי חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלם. וקלטא מלשון קליטה וקבלה: | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־13:08, 19 בינואר 2021
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש מתנות כהונה
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מה עוף טעון שחיטה כדכתיב ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכדתניא בתורת כהנים מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם חיה. והכא איתקיש דגים לעוף (נזר הקודש):
תא לקי בא וקבל מלקות על שהורית שלא כהלכה:
א"ל אינש כו' בן אדם שאומר דבר תורה יהא לוקה בתמיה:
מנין הוא דאורייתא היכן הוא מוכח בתורה שהדגים טעונים שחיטה:
לא הורית טב לא פסקת יפה:
רביע הרבץ לקבל המלקות:
א"ל חבוט כו' פי' האיש אמר כן לר' חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלם:
רצוף רצפך מלשון ובידו רצפה שפירושו לשון הכאה. לפי דרש חז"ל שדרשו רצפה רצוף פה (מתנות כהונה). ובערוך פי' רצפה היא קרקע הבית ועל שם שהניח אותו על הארץ להלקותו אמר בדרך צחות הניחני על הקרקע כי טוב להדבק בקרקעיתך למען אוסיף לקח ממנה:
דהיא טבא לאולפנא דזה טוב ללמוד:
בנה של כתית מישראל הבא עליה והולידה לו בן:
לבית אבותם וזה אביו ישראל לכן ישראל מקרי. ובקהלת רבה איתא הגירסא ויתילדן על משפחותם לבית אבותם וכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. ויליף יליד מויתילדו. דגם במילה הולכים אחר האב:
לא הורית טב דקרא דויתילדו באביו ואמו ישראל שהולד נחשב ממשפחות האב ליוחסין ולחלוקת הארץ:
אם אתי בר כותית. פי' אם בנה קטן עמה לגיירו. דאילו גדול אפילו ישראל גמור אין מילה שלא בזמנה דוחה שבת:
למגזריה למולו:
מן הקבלה נביאים וכתובים:
וכתורה יעשה דמשמע שזה כדין תורה:
מאיזה תורה היכא רמיזא בתורה:
בנך הבא מישראלית כו'. פרש"י בקדושין סוף פרק האומר וז"ל כי יסיר את בנך לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך. מדלא כתיב כי יסיר את בתך. משמע דבן הנולד לכותי מבתך קאמר שיסירנו הכותי מאחרי. ושמעינן דבן בתך אפילו מן כותי קרוי בנך. ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך. מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו. מבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לך מבנך אלמלא בן כותית אינו קרוי בנך אלא בנה ועיין שם בתוספות. וביפ"ת וקהלת רבה בעץ:
חבוט חבטך פי' האיש אמר כן לרבי חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלם. וקלטא מלשון קליטה וקבלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |