מהר"ם חריף/בבא קמא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(נדפס לראשונה בס"ד תשרי תש"פ) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
'''{{עוגן1|שם}}''' בגמ', מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן או לאו. גבי שבת תנן כו'. [ופירש רש"י {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/ב/ב#הכא|ע"ב ד"ה הכא מאי]]}} 'מי אמרינן תולדות כיוצ"ב לא שנא אב לא שנא תולדה אם הזיק משלם, או דלמא לא', ופטור]. | '''{{עוגן1|שם}}''' בגמ', מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן או לאו. גבי שבת תנן כו'. [ופירש רש"י {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/ב/ב#הכא|ע"ב ד"ה הכא מאי]]}} 'מי אמרינן תולדות כיוצ"ב לא שנא אב לא שנא תולדה אם הזיק משלם, או דלמא לא', ופטור]. | ||
'''{{עוגן1|ומקשין}}''' העולם{{הערה|להלן {{ממ|[[מהר"ם חריף/בבא קמא/ט|סי' ט']]}} הביא קושיא זו בשם רבי אברהם יהושע העשיל מקרקא (נפטר בשנת תכ"ד), והוא בספרו חי' הלכות על ב"ק, ובספרו חנוכת התורה {{ממ|ליקוטים אות רי"א}}. וכן הקשה גם התפארת שמואל. וכן הביאו גם ה[[פני יהושע/בבא קמא/ב/א|פנ"י]] וה[[צל"ח/בבא קמא/ב/א|צל"ח]] דמקשין העולם.}} | '''{{עוגן1|ומקשין}}''' העולם{{הערה|להלן {{ממ|[[מהר"ם חריף/בבא קמא/ט|סי' ט']]}} הביא קושיא זו בשם רבי אברהם יהושע העשיל מקרקא (נפטר בשנת תכ"ד), והוא בספרו חי' הלכות על ב"ק, ובספרו חנוכת התורה {{ממ|ליקוטים אות רי"א}}. וכן הקשה גם התפארת שמואל. וכן הביאו גם ה[[פני יהושע/בבא קמא/ב/א|פנ"י]] וה[[צל"ח/בבא קמא/ב/א|צל"ח]] דמקשין העולם.}} לפי רש"י {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/ב/א#ארבעה|ד"ה ארבעה]]}} דפירש 'הני דכתיבי בקרא בהדיא קרי אבות', משמע [דכל] הני דלא כתיבי קרי תולדות, א"כ מאי בעי ליה [להש"ס, אי תולדותיהן לאו כיוצ"ב, ופטור], תפשוט דכיוצא בהן, דאי לאו [כיוצ"ב], מאי קאמר לא הרי וכו', פירוש, דנכתוב [רחמנא] לחדא, ותיתי אידך מיני'. [וקשה], דאי לא כתיבא אידך בהדיא בקרא, הוי תולדה, ולא הוי ילפינן מיני' [דאב דכתיב בקרא, לחייב אתולדה], משום ד[תולדותיהן] לאו כיוצא בהן [ופטירי]. | ||
<small>איך מספק"ל דלמא תולדות לאו כיוצ"ב, הא אין סברא לחלק, דמ"ש אב כו', כדפריך ארב פפא</small>{{ש}} | <small>איך מספק"ל דלמא תולדות לאו כיוצ"ב, הא אין סברא לחלק, דמ"ש אב כו', כדפריך ארב פפא</small>{{ש}} | ||
'''{{עוגן1|ותו}}''' קשה, מדמקשה לקמן {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/ב/ב|ב' ע"ב]], [[בבלי/בבא קמא/ג/א|ג' ע"א]] ו[[בבלי/בבא קמא/ג/ב|ע"ב]]}} על רב פפא, על כל ארבעה אבות נזיקין דתני במתניתין, 'אלא תולדותיהן לאו כיוצא בהן דאמר רב פפא אהייא, אילימא אקרן, מאי שנא קרן דכוונתו להזיק וכו'. אילימא אשן, מאי שנא שן דיש הנאה להזיקה' וכו'. וכן ארגל, ובור וכו'. וא"כ קשיא, לכתחילה מאי קא מיבעי ליה לש"ס, תיפוק ליה ד[ודאי תולדותיהן] כיוצא בהן, [דאין סברא לחלק ביניהם] דמאי שנא אבות ומאי שנא תולדות, כדפריך באמת [על רב פפא]{{הערה|כן הקשו בשטמ"ק כאן בשם המהר"י כ"ץ, והמהדורא בתרא להלן בע"ב.}} . | '''{{עוגן1|ותו}}''' קשה, מדמקשה לקמן {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/ב/ב|ב' ע"ב]], [[בבלי/בבא קמא/ג/א|ג' ע"א]] ו[[בבלי/בבא קמא/ג/ב|ע"ב]]}} על רב פפא, על כל ארבעה אבות נזיקין דתני במתניתין, 'אלא תולדותיהן לאו כיוצא בהן דאמר רב פפא אהייא, אילימא אקרן, מאי שנא קרן דכוונתו להזיק וכו'. אילימא אשן, מאי שנא שן דיש הנאה להזיקה' וכו'. וכן ארגל, ובור וכו'. וא"כ קשיא, לכתחילה מאי קא מיבעי ליה לש"ס, תיפוק ליה ד[ודאי תולדותיהן] כיוצא בהן, [דאין סברא לחלק ביניהם] דמאי שנא אבות ומאי שנא תולדות, כדפריך באמת [על רב פפא]{{הערה|כן הקשו בשטמ"ק כאן בשם המהר"י כ"ץ, והמהדורא בתרא להלן בע"ב.}}. | ||
'''{{עוגן1|ודוחק}}''' לומר דבעל האיבעיא דבעי בעיא, לאו הוא האי מקשה דמקשה על רב פפא מאי שנא כו', ומקשה אחרינא הוא. דא"כ [המקשה דפריך מאי שנא אב כו'], הוי לי' למינקט בלשונו, למיפרך על תרוייהו, היינו [הן] על בעל האיבעיא [גופיה], דקא מיבעי לי' אי לאו כיוצא בהן, וגם על רב פפא דאמר איכא [תולדות] דלאו כיוצ"ב. ולמה פריך [רק] על רב פפא לחוד, מאי שנא קרן דכוונתו להזיק הני נמי וכו', וכן כולם, וק"ל. | '''{{עוגן1|ודוחק}}''' לומר דבעל האיבעיא דבעי בעיא, לאו הוא האי מקשה דמקשה על רב פפא מאי שנא כו', ומקשה אחרינא הוא. דא"כ [המקשה דפריך מאי שנא אב כו'], הוי לי' למינקט בלשונו, למיפרך על תרוייהו, היינו [הן] על בעל האיבעיא [גופיה], דקא מיבעי לי' אי לאו כיוצא בהן, וגם על רב פפא דאמר איכא [תולדות] דלאו כיוצ"ב. ולמה פריך [רק] על רב פפא לחוד, מאי שנא קרן דכוונתו להזיק הני נמי וכו', וכן כולם, וק"ל. | ||
<small>הספק בגמ' שמא לא נקרא אב אלא מי שיש לו עכ"פ גם תולדה שחלוקה ממנו ואינה כיוצ"ב</small>{{ש}} | <small>הספק בגמ' שמא לא נקרא אב אלא מי שיש לו עכ"פ גם תולדה שחלוקה ממנו ואינה כיוצ"ב</small>{{ש}} | ||
'''{{עוגן1|והנה}}''' לפי פשוטו{{הערה|הגהמ"ח מכנה התירוץ שבסימן זה 'לפי פשוטו', לאפוקי מהתירוץ האחר שבסימן הבא, שם כתב ליישב הני ב' קושיות 'בדרך פלפול וסברא', ע"ש.}} | '''{{עוגן1|והנה}}''' לפי פשוטו{{הערה|הגהמ"ח מכנה התירוץ שבסימן זה 'לפי פשוטו', לאפוקי מהתירוץ האחר שבסימן הבא, שם כתב ליישב הני ב' קושיות 'בדרך פלפול וסברא', ע"ש.}} נראה לי דלא קשה כלל הני שתי קושיות, דודאי גם לבעל האיבעיא לא [הוי] מספקא לי' כלל בכל שאר נזיקין, [דתולדותיהן כיוצ"ב, היינו דחייב עליהן] אע"ג דלא כתיבי בקרא, כיון דמצינו למילף מהני ארבעה אבות נזיקין דכתיבי, ילפינן אינך דלא כתיבי מינייהו. דכך היא המדה בכל התורה כולה, דילפינן בבנין אב או בקל וחומר, מה דלא כתיב מהאי דכתיב, אי ליכא שום פירכא, אלא דומין ממש להני דכתיבי. | ||
'''{{עוגן1|אלא}}''' דקא מיבעי ליה הכי, מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, וקא קשיא לי' למאי נפק"מ איצטריך למיתני אבות כלל. אי לאורויי דאיכא תולדות, הי' קשה לו דזה לא איצטריך לאשמועינן, דפשיטא היא דאיכא תולדות על כל אב ואב, הני דלא כתיבי, ואפילו הכי חייב. דמאי שנא קרן דכוונתו להזיק כו', הני נמי. וכן שן נמי איכא לחיובי אתולדה, דהיינו נתחככה בכותל להנאתה, דמאי שנא שן דיש הנאה וכו'. כדפריך לקמן אכולהו אבות, מאי שנא הני ומאי שנא הני, אע"ג דלא כתיבי בהדיא, כיון דדומין הן. | '''{{עוגן1|אלא}}''' דקא מיבעי ליה הכי, מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, וקא קשיא לי' למאי נפק"מ איצטריך למיתני אבות כלל. אי לאורויי דאיכא תולדות, הי' קשה לו דזה לא איצטריך לאשמועינן, דפשיטא היא דאיכא תולדות על כל אב ואב, הני דלא כתיבי, ואפילו הכי חייב. דמאי שנא קרן דכוונתו להזיק כו', הני נמי. וכן שן נמי איכא לחיובי אתולדה, דהיינו נתחככה בכותל להנאתה, דמאי שנא שן דיש הנאה וכו'. כדפריך לקמן אכולהו אבות, מאי שנא הני ומאי שנא הני, אע"ג דלא כתיבי בהדיא, כיון דדומין הן. | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
<small>בשבת איכא נפקותא לדינא בין אב לתולדה, משא"כ באבות דטומאה הוא ללישנא מעליא</small>{{ש}} | <small>בשבת איכא נפקותא לדינא בין אב לתולדה, משא"כ באבות דטומאה הוא ללישנא מעליא</small>{{ש}} | ||
'''{{עוגן1|ולפ"ז}}''' יתיישב נמי הא דקאמר - במאי דקא מייתי גבי שבת תנן כו', - אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן וכו', נפקא מינה דאילו עביד שני אבות, אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי וכו'. דקשה למאי איצטריך הכא בבעייתו לפרש ולומר במילתא דשבת דכיוצא בהן, מאי בעי בשבת הכא{{הערה|כן הקשה השטמ"ק בשם המהר"י כ"ץ.}} . | '''{{עוגן1|ולפ"ז}}''' יתיישב נמי הא דקאמר - במאי דקא מייתי גבי שבת תנן כו', - אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן וכו', נפקא מינה דאילו עביד שני אבות, אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי וכו'. דקשה למאי איצטריך הכא בבעייתו לפרש ולומר במילתא דשבת דכיוצא בהן, מאי בעי בשבת הכא{{הערה|כן הקשה השטמ"ק בשם המהר"י כ"ץ.}}. | ||
'''{{עוגן1|ועוד}}''', דאדרבה לפי מאי דמייתי משבת, דהתם אמרינן, 'תולדותיהן כיוצא בהן, לא שנא אב חטאת וכו', ונפקא מינה בין אב לתולדה, דאילו עביד שתי אבות' וכו'. אלמא דאיכא נפקא מינה דמשום כך זה מיקרי אב וזה איקרי תולדה, אף דאמרינן דכיוצא בהן. ולפי בעייתו [הכא בנזקין] אי אמרינן דתולדותיהן כיוצא בהן, וחייב על התולדה כמו על האב, ליכא שום נפק"מ, וקשה למה זה מיקרי אב וזה תולדה. | '''{{עוגן1|ועוד}}''', דאדרבה לפי מאי דמייתי משבת, דהתם אמרינן, 'תולדותיהן כיוצא בהן, לא שנא אב חטאת וכו', ונפקא מינה בין אב לתולדה, דאילו עביד שתי אבות' וכו'. אלמא דאיכא נפקא מינה דמשום כך זה מיקרי אב וזה איקרי תולדה, אף דאמרינן דכיוצא בהן. ולפי בעייתו [הכא בנזקין] אי אמרינן דתולדותיהן כיוצא בהן, וחייב על התולדה כמו על האב, ליכא שום נפק"מ, וקשה למה זה מיקרי אב וזה תולדה. | ||
| שורה 55: | שורה 55: | ||
<small>לפ"ז נמצא, דאי מדמין תולדות דנזיקין לשבת א"כ בנזקין פטור, ואי מדמין לטומאה א"כ חייב</small>{{ש}} | <small>לפ"ז נמצא, דאי מדמין תולדות דנזיקין לשבת א"כ בנזקין פטור, ואי מדמין לטומאה א"כ חייב</small>{{ש}} | ||
'''{{עוגן1|וא"כ}}''' הפירוש של האיבעיא אינה כמו שמבינים פשוט. דלפי פשוטו, האיבעיא [היא כך], דאי אמרינן תולדותיהן כיוצא בהן, היינו, דקא מדמי ליה למתניתין דשבת, דשם אמרינן דתולדה [חייב עליה] כאב, [והכי נמי במתניתין]. ואי אמרינן גבי נזיקין לאו כיוצא בהן, היינו דמדמי ליה למתניתין דטומאות, דשם התולדה לא הוי כאב [בדיני הטומאה]. אבל לפי [מה] שכתבתי הוי הפירוש איפכא כנ"ל{{הערה|פי', דלפי דברי הגהמ"ח, אי מדמינן אבות נזקין לאבות בשבת, עיקר הדמיון הוא אינו כפשוטו, דכמו דבשבת תולדותיהן כיוצ"ב כדאמר בגמ', והיינו דחייב אתולדה כמו אאב, הכי נמי בנזקין. אלא הדמיון דמדמינן נזקין לשבת קאי אהמשך דברי הגמ' דקאמר גבי שבת, מאי נפק"מ בין אב לתולדה כו', וקאמר שהחילוק ביניהם, דאי עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא כו', ופירושו, דאי מדמינן נזקין לשבת, א"כ גם בנזקין יש חילוק בין אב לתולדה, וא"כ בנזקין תולדה פטור עליה, ותולדותיהן לאו כיוצ"ב דהאב.{{ש}}וכן אי מדמינן נזיקין לאבות הטומאה, עיקר הדמיון הוא לא כמו בפשוטו, דתולדותיהן לאו כיוצ"ב, דדין התולדה אינה כדין האב, דאינה מטמאה אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין. אלא אדרבה אי מדמינן נזיקין לטומאות א"כ תולדות דנזיקין כיוצ"ב וחייב עליהן, דהדמיון לטומאות הוא להיפך, דכמו שבאבות הטומאה אין נפקותא בעצם לדינא אם הוא קרוי אב או תולדה, ואך משום מעלת הלשון קראו להני דמפורשים בקרא 'אבות', ולאידך דלא מפורשים בקרא 'תולדות', כנ"ל. אבל אין חילוק ונפק"מ בעצם הדין בין אב לתולדה כמו שיש בשבת. הכי נמי גם נזיקין מדמינן לטומאה ואמרינן דאין חילוק בעצם בין האב לתולדה. וא"כ נימא שכל התולדות דנזיקין דינם כיוצ"ב דהאב, וחייב עליהן כמו האב, ואין תולדה שפטור עליה, ואעפ"כ קרי ליה אב למאי דכתיב בהדיא בקרא, למעלת הלשון, ודו"ק.}} , וק"ל. | '''{{עוגן1|וא"כ}}''' הפירוש של האיבעיא אינה כמו שמבינים פשוט. דלפי פשוטו, האיבעיא [היא כך], דאי אמרינן תולדותיהן כיוצא בהן, היינו, דקא מדמי ליה למתניתין דשבת, דשם אמרינן דתולדה [חייב עליה] כאב, [והכי נמי במתניתין]. ואי אמרינן גבי נזיקין לאו כיוצא בהן, היינו דמדמי ליה למתניתין דטומאות, דשם התולדה לא הוי כאב [בדיני הטומאה]. אבל לפי [מה] שכתבתי הוי הפירוש איפכא כנ"ל{{הערה|פי', דלפי דברי הגהמ"ח, אי מדמינן אבות נזקין לאבות בשבת, עיקר הדמיון הוא אינו כפשוטו, דכמו דבשבת תולדותיהן כיוצ"ב כדאמר בגמ', והיינו דחייב אתולדה כמו אאב, הכי נמי בנזקין. אלא הדמיון דמדמינן נזקין לשבת קאי אהמשך דברי הגמ' דקאמר גבי שבת, מאי נפק"מ בין אב לתולדה כו', וקאמר שהחילוק ביניהם, דאי עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא כו', ופירושו, דאי מדמינן נזקין לשבת, א"כ גם בנזקין יש חילוק בין אב לתולדה, וא"כ בנזקין תולדה פטור עליה, ותולדותיהן לאו כיוצ"ב דהאב.{{ש}}וכן אי מדמינן נזיקין לאבות הטומאה, עיקר הדמיון הוא לא כמו בפשוטו, דתולדותיהן לאו כיוצ"ב, דדין התולדה אינה כדין האב, דאינה מטמאה אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין. אלא אדרבה אי מדמינן נזיקין לטומאות א"כ תולדות דנזיקין כיוצ"ב וחייב עליהן, דהדמיון לטומאות הוא להיפך, דכמו שבאבות הטומאה אין נפקותא בעצם לדינא אם הוא קרוי אב או תולדה, ואך משום מעלת הלשון קראו להני דמפורשים בקרא 'אבות', ולאידך דלא מפורשים בקרא 'תולדות', כנ"ל. אבל אין חילוק ונפק"מ בעצם הדין בין אב לתולדה כמו שיש בשבת. הכי נמי גם נזיקין מדמינן לטומאה ואמרינן דאין חילוק בעצם בין האב לתולדה. וא"כ נימא שכל התולדות דנזיקין דינם כיוצ"ב דהאב, וחייב עליהן כמו האב, ואין תולדה שפטור עליה, ואעפ"כ קרי ליה אב למאי דכתיב בהדיא בקרא, למעלת הלשון, ודו"ק.}}, וק"ל. | ||
'''{{עוגן1|וא"כ}}''' זהו כוונת רש"י בפירושו שכתב, תולדות דשבת הוי כאבות, [פי', וכיון דהם כאבות, א"כ על כרחך קרי להו תולדות משום הנפקותא לדינא שיש בזה אם הוא קרוי אב או תולדה]. ותולדות דטומאה לא הוי כאבות, [פירוש, דאין דינם כאבות, שזה מטמא גם אדם וכלים, וזה רק אוכלין ומשקין. ועל כרחך הטעם דקרי לזה אב ולזה תולדה, אע"פ שאין נפקותא בשם, אם הוא קרוי אב או תולדה, הוא רק משום לישנא בעלמא]. הכא גבי נזיקין מאי וכו'. וכוונתו [דרש"י], דמהני תרי מתניתין נפיק האיבעיא דיליה אי חייב לשלם בתולדות דהכא, או לא. | '''{{עוגן1|וא"כ}}''' זהו כוונת רש"י בפירושו שכתב, תולדות דשבת הוי כאבות, [פי', וכיון דהם כאבות, א"כ על כרחך קרי להו תולדות משום הנפקותא לדינא שיש בזה אם הוא קרוי אב או תולדה]. ותולדות דטומאה לא הוי כאבות, [פירוש, דאין דינם כאבות, שזה מטמא גם אדם וכלים, וזה רק אוכלין ומשקין. ועל כרחך הטעם דקרי לזה אב ולזה תולדה, אע"פ שאין נפקותא בשם, אם הוא קרוי אב או תולדה, הוא רק משום לישנא בעלמא]. הכא גבי נזיקין מאי וכו'. וכוונתו [דרש"י], דמהני תרי מתניתין נפיק האיבעיא דיליה אי חייב לשלם בתולדות דהכא, או לא. | ||
גרסה אחרונה מ־17:07, 13 באוקטובר 2020
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
קושית העולם לפרש"י דאבות הן דכתיבי בקרא, א"כ את"ל תולדות נזקין לאו כיוצ"ב ופטור, תיפו"ל דמה"ט הוצרכה תורה לכתוב כל האבות
שם בגמ', מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן או לאו. גבי שבת תנן כו'. [ופירש רש"י (ע"ב ד"ה הכא מאי) 'מי אמרינן תולדות כיוצ"ב לא שנא אב לא שנא תולדה אם הזיק משלם, או דלמא לא', ופטור].
ומקשין העולם[1] לפי רש"י (ד"ה ארבעה) דפירש 'הני דכתיבי בקרא בהדיא קרי אבות', משמע [דכל] הני דלא כתיבי קרי תולדות, א"כ מאי בעי ליה [להש"ס, אי תולדותיהן לאו כיוצ"ב, ופטור], תפשוט דכיוצא בהן, דאי לאו [כיוצ"ב], מאי קאמר לא הרי וכו', פירוש, דנכתוב [רחמנא] לחדא, ותיתי אידך מיני'. [וקשה], דאי לא כתיבא אידך בהדיא בקרא, הוי תולדה, ולא הוי ילפינן מיני' [דאב דכתיב בקרא, לחייב אתולדה], משום ד[תולדותיהן] לאו כיוצא בהן [ופטירי].
איך מספק"ל דלמא תולדות לאו כיוצ"ב, הא אין סברא לחלק, דמ"ש אב כו', כדפריך ארב פפא
ותו קשה, מדמקשה לקמן (ב' ע"ב, ג' ע"א וע"ב) על רב פפא, על כל ארבעה אבות נזיקין דתני במתניתין, 'אלא תולדותיהן לאו כיוצא בהן דאמר רב פפא אהייא, אילימא אקרן, מאי שנא קרן דכוונתו להזיק וכו'. אילימא אשן, מאי שנא שן דיש הנאה להזיקה' וכו'. וכן ארגל, ובור וכו'. וא"כ קשיא, לכתחילה מאי קא מיבעי ליה לש"ס, תיפוק ליה ד[ודאי תולדותיהן] כיוצא בהן, [דאין סברא לחלק ביניהם] דמאי שנא אבות ומאי שנא תולדות, כדפריך באמת [על רב פפא][2].
ודוחק לומר דבעל האיבעיא דבעי בעיא, לאו הוא האי מקשה דמקשה על רב פפא מאי שנא כו', ומקשה אחרינא הוא. דא"כ [המקשה דפריך מאי שנא אב כו'], הוי לי' למינקט בלשונו, למיפרך על תרוייהו, היינו [הן] על בעל האיבעיא [גופיה], דקא מיבעי לי' אי לאו כיוצא בהן, וגם על רב פפא דאמר איכא [תולדות] דלאו כיוצ"ב. ולמה פריך [רק] על רב פפא לחוד, מאי שנא קרן דכוונתו להזיק הני נמי וכו', וכן כולם, וק"ל.
הספק בגמ' שמא לא נקרא אב אלא מי שיש לו עכ"פ גם תולדה שחלוקה ממנו ואינה כיוצ"ב
והנה לפי פשוטו[3] נראה לי דלא קשה כלל הני שתי קושיות, דודאי גם לבעל האיבעיא לא [הוי] מספקא לי' כלל בכל שאר נזיקין, [דתולדותיהן כיוצ"ב, היינו דחייב עליהן] אע"ג דלא כתיבי בקרא, כיון דמצינו למילף מהני ארבעה אבות נזיקין דכתיבי, ילפינן אינך דלא כתיבי מינייהו. דכך היא המדה בכל התורה כולה, דילפינן בבנין אב או בקל וחומר, מה דלא כתיב מהאי דכתיב, אי ליכא שום פירכא, אלא דומין ממש להני דכתיבי.
אלא דקא מיבעי ליה הכי, מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, וקא קשיא לי' למאי נפק"מ איצטריך למיתני אבות כלל. אי לאורויי דאיכא תולדות, הי' קשה לו דזה לא איצטריך לאשמועינן, דפשיטא היא דאיכא תולדות על כל אב ואב, הני דלא כתיבי, ואפילו הכי חייב. דמאי שנא קרן דכוונתו להזיק כו', הני נמי. וכן שן נמי איכא לחיובי אתולדה, דהיינו נתחככה בכותל להנאתה, דמאי שנא שן דיש הנאה וכו'. כדפריך לקמן אכולהו אבות, מאי שנא הני ומאי שנא הני, אע"ג דלא כתיבי בהדיא, כיון דדומין הן.
ולכך היה קשה לי', למה לי למתני היתורא ארבעה 'אבות', כיון דלא מרבינן מיניה כלום, ולא הוי לי' למיתני אלא ארבעה נזיקין הן, השור והבור וכו', כיון דליכא נפקותא כלל אי יש להן תולדות או לאו, כיון דפשיטא דגם על התולדות חייב כמו על האבות.
ומספקא לי' הכי, מדקתני אבות יתירא מכלל דאיכא תולדות, ו[היינו דמשמע דאיכא נמי] הני תולדות [ד]לא מצינו למילף לחיובא, משום דאינם דומים לגמרי לאבות, וגם בבנין אב לא מצינו למילף [להו], דאיכא איזה פירכא על מה הצד. וכדי שלא תטעה לדון ולומר דכל תולדות שהמה קצת דומים לאב, גם עליהן חייב לשלם. משום הכי קתני אבות, לאורויי מכלל דאיכא תולדות, היינו אותן שאינם דומים בכל ענינים לאבות. ובודאי כיון דאותן תולדות אינם דומין לאבות דכתיבי בקרא, בודאי לא מצי למילף מיני', ולאו כיוצא בהן המה.
וא"כ איכא למימר דמשום הכי איצטריך למיתני אבות במתניתין, לאורויי דאיכא איזה תולדה שאינה דומה ממש לאב דכתיבא בקרא, ולאו כיוצא בהן לחיובא. אבל הני תולדות דקא חשיב הש"ס לקמן, ומקשה עלי', 'מאי שנא הני ומאי שנא הני', גם לבעל האיבעיא לא הי' מספקא לי' כלל דבודאי כיוצא בהן, כיון דהמה דומין ממש לאבות בכל ענינים. אבל {אלא} דספיקו היה, אי איכא שום תולדה דאינו דומה ממש לאבות, ולאו כיוצא בהן. או דלמא כיוצא בהן, והיינו דליכא עוד שום תולדות דאינו דומה ממש לאבות, וכולם כיוצא בהן, ו[לפ"ז] הא דנקט במתניתין אבות, לאו לאורויי מכלל [דאיכא] תולדות דלאו כיוצא בהן אתי, אלא איכא למימר דלכך נקט לישנא ד'אבות', הואיל דכתיבי הני בהדיא בקרא, ואחרינא לא כתיבי.
וא"כ תו לא קשה שתי קושיות הנ"ל, דאע"ג דקא מיבעיא לי' אי תולדותיהן לאו כיוצא בהן, שפיר קאמר במתניתין לא הרי השור כהרי המבעה, דלכתוב חדא ותיתי אידך מינייהו, דהא כולן נזיקין שהן דומין ממש להדדי, בודאי דילפינן חד מחבריה, דכיוצא בהן, ובזה לא הי' מסופק הבעל האיבעיא, כנ"ל. רק דספיקו הי' אי איכא שום תולדה דאינו דומה ממש לאבות, ולאו כיוצא בהן. או לאו, [אלא דתולדותיהן כיוצ"ב, היינו] דליכא שום תולדה דאינה דומה ממש. ועל זה קאמר התנא דמתניתין [שפיר], לא הרי שור כהרי המבעה, ד[האבות עצמם] אינם דומין זה לזה, ולכך לא מצינן למילף חד מחברי', וק"ל.
ב[עריכה]
בשבת איכא נפקותא לדינא בין אב לתולדה, משא"כ באבות דטומאה הוא ללישנא מעליא
ולפ"ז יתיישב נמי הא דקאמר - במאי דקא מייתי גבי שבת תנן כו', - אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן וכו', נפקא מינה דאילו עביד שני אבות, אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי וכו'. דקשה למאי איצטריך הכא בבעייתו לפרש ולומר במילתא דשבת דכיוצא בהן, מאי בעי בשבת הכא[4].
ועוד, דאדרבה לפי מאי דמייתי משבת, דהתם אמרינן, 'תולדותיהן כיוצא בהן, לא שנא אב חטאת וכו', ונפקא מינה בין אב לתולדה, דאילו עביד שתי אבות' וכו'. אלמא דאיכא נפקא מינה דמשום כך זה מיקרי אב וזה איקרי תולדה, אף דאמרינן דכיוצא בהן. ולפי בעייתו [הכא בנזקין] אי אמרינן דתולדותיהן כיוצא בהן, וחייב על התולדה כמו על האב, ליכא שום נפק"מ, וקשה למה זה מיקרי אב וזה תולדה.
אמנם לפי [מה] שכתבתי אתי שפיר, דודאי גם בעל האיבעיא ידע, דגם אי אמרינן הכא [בנזקין] דתולדותיהן לאו כיוצא בהן, כל התולדות שהמה דומין ממש לאבות, המה כיוצא בהן. והנפק"מ לפי תנא דמתניתין דקרי להנך דמייתי במתניתין אבות, לאורויי מכלל דאיכא תולדות, והיינו תולדות שאינן דומין, שאינו חייב לשלם עליהם, כמו גבי שבת דאיכא קצת נפקא מינה.
ומשום הכי מייתי הא דשבת, ד[בשבת] איכא ג"כ נפק"מ [במה שזה אב וזו תולדה], דאילו עביד שתי אבות בהדי הדדי וכו', ובזה לאו כיוצא בהן, ולענין חיוב דחייב אתולדה כמו על האב הוא כיוצא בהן. והוא הדין נמי הכא [באבות דנזקין], התולדות שהם דומים ממש לאבות, [הוו] כיוצא בהן, וחייב [עליהן] כמו על האבות. והתולדות שאינם דומים ממש לאבות, לאו כיוצא בהן. או דלמא תולדותיהן כיוצא בהן, פירוש, דכל התולדות כיוצא בהן, היינו דליכא שום תולדה דאינו דומה ממש לאבות, אלא דהכל דומין ממש לאבות, וחייב לשלם [אתולדות] כמו על האבות. ו[לפ"ז] לא קרי התנא להני אבות, אלא משום לישנא מעליא נקט אבות, דהמה כתובין להדיא בקרא, ולא לאשמועינן דאיכא נפקותא בתולדותיהן, לענין דינא.
ואהא מייתי ראי' נמי, 'גבי טומאה תנן אבות הטומאות השרץ והש"ז', כולהו תולדות דמייתי שם, אע"ג דחלוקין בדיניהם, דהאבות מטמאין אדם וכלים, והתולדות רק אוכלין ומשקין. וכל הני אבות דשם מפורשין בקרא, וגם התולדות שלהן נמי נלמדין מקרא במס' פסחים (כ' ריש ע"ב), דמטמאין אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים. וגם מתנייהו להדיא במתנייתא דסדר טהרות, כל דיני אבות וכל דיני תולדות. וא"כ לא איצטריך התנא דטומאה למיתני גבי שרץ וש"ז וטמא מת, לקרוא הני אבות, כיון דלא אתי לאשמועינן מידי לדינא. וצריך לומר דקרי התם אבות משום לישנא מעליא, משום דהמה החמורות שבטומאות, דמטמאין אדם וכלים.
וא"כ הכא גבי נזיקין [נמי] איכא למימר, אע"ג דליכא נפקותא לענין חיוב תשלומין בין האבות ובין התולדות, דודאי המה כיוצא בהן, מ"מ קרי לאותן הני דמפורשין בתורה, אבות, משום דכתיבי להדיא, וק"ל.
הספק אי נזיקין כשבת שיש נפקותא אי קרוי אב או תולדה, או כטומאה שהוא רק ללישנא מעליא
ובזה יבוארו דברי רש"י (ב' ע"ב) בד"ה הכא מאי (כו') וז"ל, תולדות דשבת הוי כאבות, תולדות דטומאה לא הוי כאבות, והכא תולדות דנזיקין מאי, מי אמרינן דתולדותיהן כיוצא בהן, לא שנא אב ולא שנא תולדה אם הזיק משלם, או דלמא לא, עכ"ל.
ויש לדקדק, למאי איצטריך [רש"י] לאתויי דגבי שבת הוי תולדות כאבות, וגבי טומאה תולדות לאו כאבות. הא הגמ' ערוכה לפנינו השקלא וטריא, 'גבי שבת תנן כו', גבי טומאה תנן' וכו', ולא הוי ליה לרש"י לפרש אלא [הספק] הכא גבי נזיקין מאי.
ולפי [מה] שכתבתי אתי שפיר, דהא עיקר האיבעיא דהכא בנזיקין, אי לאו כיוצא בהן [פי', דפטור], רצה לדייק מדקתני יתורא אבות מכלל דאיכא תולדות, אי איכא תולדות שאינם דומים ממש לאבותיהם, ואיכא נפק"מ בין אב לתולדה, דאינו חייב לשלם כמו על האב. והיינו כמו גבי שבת דאיכא ג"כ נפק"מ בין אב לתולדה. או דלמא [כיוצ"ב, היינו] דאין נפק"מ בין אב לתולדה, דכל התולדות הן דומין לאב, וליכא תולדות שאינן דומין ממש לאב. והיינו דקאמר גבי טומאות תנן, כלומר כמו גבי טומאה דאיכא ג"כ אבות ותולדות, ולאו כיוצא בהן.
ובעייתו היא, אי אמרינן דיש תולדות [בנזיקין] דלאו כיוצא בהן, [היינו] דבודאי צריך שיהיה נפק"מ בין אב לתולדה, כמו גבי שבת דאיכא גם כן נפק"מ בין אב לתולדה, דאילו עביד שתי אבות בהדי הדדי וכו'. או דלמא [בנזיקין כל תולדותיהן] כיוצא בהן, והיינו דליכא שום תולדה דלאו כיוצא בהן, וליכא נפקותא כלל לדינא בין אב לתולדה, והיינו כמו גבי טומאות דליכא נפקותא לדינא כלל [בהשם שלהן] במאי דקרי להני אבות ולהני תולדות, כיון ד[בלאו הכי דין התולדות] לאו כיוצא בהן [דהאבות], ו[כל חילוק הדין שביניהם אינו מחמת השם שלהם, אלא] הכל הוא מפורש בקרא, דאב הטומאה מטמא אדם וכלים, וולד הטומאה אינה מטמאה אלא אוכלין ומשקין. וא"כ ליכא נפק"מ לדינא [בהשם שלהן], במאי דקרי להני אבות ולהני תולדות. אך משום לישנא מעליא נקט להני דמפורשים בקרא 'אבות', ולאידך דלא מפורשים בקרא 'תולדות'. וא"כ הכא גבי נזיקין נמי ליכא שום נפקותא לדינא, דכולן כיוצא בהן [שחייב עליהם], רק קרי להני דכתיבן בקרא אבות, ולאינך תולדות. וא"כ בעייתו אי כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן, תלוי בשתי משניות הנ"ל, דשבת וטומאה.
לפ"ז נמצא, דאי מדמין תולדות דנזיקין לשבת א"כ בנזקין פטור, ואי מדמין לטומאה א"כ חייב
וא"כ הפירוש של האיבעיא אינה כמו שמבינים פשוט. דלפי פשוטו, האיבעיא [היא כך], דאי אמרינן תולדותיהן כיוצא בהן, היינו, דקא מדמי ליה למתניתין דשבת, דשם אמרינן דתולדה [חייב עליה] כאב, [והכי נמי במתניתין]. ואי אמרינן גבי נזיקין לאו כיוצא בהן, היינו דמדמי ליה למתניתין דטומאות, דשם התולדה לא הוי כאב [בדיני הטומאה]. אבל לפי [מה] שכתבתי הוי הפירוש איפכא כנ"ל[5], וק"ל.
וא"כ זהו כוונת רש"י בפירושו שכתב, תולדות דשבת הוי כאבות, [פי', וכיון דהם כאבות, א"כ על כרחך קרי להו תולדות משום הנפקותא לדינא שיש בזה אם הוא קרוי אב או תולדה]. ותולדות דטומאה לא הוי כאבות, [פירוש, דאין דינם כאבות, שזה מטמא גם אדם וכלים, וזה רק אוכלין ומשקין. ועל כרחך הטעם דקרי לזה אב ולזה תולדה, אע"פ שאין נפקותא בשם, אם הוא קרוי אב או תולדה, הוא רק משום לישנא בעלמא]. הכא גבי נזיקין מאי וכו'. וכוונתו [דרש"י], דמהני תרי מתניתין נפיק האיבעיא דיליה אי חייב לשלם בתולדות דהכא, או לא.
והיינו דספיקא דילי' הוא, אי כמתניתין דשבת, דשם איכא נפקותא לדינא במאי דקרי להך אבות, ולאינך תולדות. והוא הדין הכא, נמי איכא נפקותא בין אבות לתולדות, כמו שכתבתי דאיכא תולדות דלאו כיוצא בהן, ולא חייב עליהם כמו על האבות. או דלמא [תולדות דנזיקין] כהאי מתניתין דטומאה, דשם לא אשמועינן התנא נפקותא במאי דקרי אבות ותולדות, אלא משום לישנא מעליא, וא"כ הכא נמי ליכא נפקותא, אלא דכל התולדות המה כיוצא בהן וחייב לשלם, וק"ל.
ובזה נמי מיושב הא דמייתי הש"ס הכא הקושיא על רבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב, אמאי קרי לי' אב וכו'. דקושיא זו [לכאורה] הו"ל להקשות שם במס' שבת (ע"ה ע"ב).
אמנם לפי [מה] שכתבתי אתי שפיר, דהא עיקר ספיקתו של בעל האיבעיא הכא אי נימא דתולדותיהן [דנזיקין] לאו כיוצא בהן, משום דקא דייק כמו גבי שבת, דתנן אבות ותולדות, ואיכא נפקותא בין אב לתולדה, דאילו עביד וכו', א"כ הכא נמי נימא הכא, דאיכא תולדות דאינן דומין ממש לאבות.
ועל זה מקשה הש"ס, 'ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב', על כרחך לדידיה ליכא נפקא מינה כלל לדינא, אע"ג דתני אבות מכלל דאיכא תולדות. [כלומר], וא"כ מה עלה על דעתו של בעל האיבעיא [הכא], להסתפק ולומר דכאן [בנזיקין] איכא נפקותא, משום דקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, [והרי לר"א בשבת לכאורה אין כל נפקותא בין אב לתולדה].
והמתרץ נמי משני ליה שפיר, 'הך דהוי במשכן חשיבא' וכו'. וכוונתו היינו דאפילו לרבי אליעזר שפיר מספקא לי' הכא דלמא לאו כיוצא בהן, מדקתני אבות מכלל דאתא לאשמועינן דאיכא תולדות, וכיון דהני תולדות דדומין ממש לאבות לא איצטריך למיתני אבות, דפשיטא דכיוצא בהן, וליכא נפקותא בהו לענין חיוב תשלומין. על כרחך משום הכי נקט אבות יתירא, לאשמועינן דאיכא תולדות דלאו כיוצא בהן, ועל הני [תולדות] לא מחייב בתשלומין כמו על האבות.
ו[אה"נ] התם גבי שבת, אע"ג דלרבי אליעזר ליכא נפקותא לדינא, מ"מ קרי לי' להנך אבות, משום דחשיבא דהוי במשכן. אבל גבי נזיקין דלא שייך לומר חשיבא, על כרחך משום הכי נקט אבות, דאיכא נפקותא לדינא. או דלמא כל התולדות כיוצא בהן, וליכא נפק"מ לדינא כלל, ונקט אבות משום לישנא מעליא, כיון דכתיבי בקרא, כמו גבי טומאה, דתנן אבות הטומאות וכו', והכל כמו שכתבתי.
- ↑ להלן (סי' ט') הביא קושיא זו בשם רבי אברהם יהושע העשיל מקרקא (נפטר בשנת תכ"ד), והוא בספרו חי' הלכות על ב"ק, ובספרו חנוכת התורה (ליקוטים אות רי"א). וכן הקשה גם התפארת שמואל. וכן הביאו גם הפנ"י והצל"ח דמקשין העולם.
- ↑ כן הקשו בשטמ"ק כאן בשם המהר"י כ"ץ, והמהדורא בתרא להלן בע"ב.
- ↑ הגהמ"ח מכנה התירוץ שבסימן זה 'לפי פשוטו', לאפוקי מהתירוץ האחר שבסימן הבא, שם כתב ליישב הני ב' קושיות 'בדרך פלפול וסברא', ע"ש.
- ↑ כן הקשה השטמ"ק בשם המהר"י כ"ץ.
- ↑ פי', דלפי דברי הגהמ"ח, אי מדמינן אבות נזקין לאבות בשבת, עיקר הדמיון הוא אינו כפשוטו, דכמו דבשבת תולדותיהן כיוצ"ב כדאמר בגמ', והיינו דחייב אתולדה כמו אאב, הכי נמי בנזקין. אלא הדמיון דמדמינן נזקין לשבת קאי אהמשך דברי הגמ' דקאמר גבי שבת, מאי נפק"מ בין אב לתולדה כו', וקאמר שהחילוק ביניהם, דאי עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא כו', ופירושו, דאי מדמינן נזקין לשבת, א"כ גם בנזקין יש חילוק בין אב לתולדה, וא"כ בנזקין תולדה פטור עליה, ותולדותיהן לאו כיוצ"ב דהאב.
וכן אי מדמינן נזיקין לאבות הטומאה, עיקר הדמיון הוא לא כמו בפשוטו, דתולדותיהן לאו כיוצ"ב, דדין התולדה אינה כדין האב, דאינה מטמאה אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין. אלא אדרבה אי מדמינן נזיקין לטומאות א"כ תולדות דנזיקין כיוצ"ב וחייב עליהן, דהדמיון לטומאות הוא להיפך, דכמו שבאבות הטומאה אין נפקותא בעצם לדינא אם הוא קרוי אב או תולדה, ואך משום מעלת הלשון קראו להני דמפורשים בקרא 'אבות', ולאידך דלא מפורשים בקרא 'תולדות', כנ"ל. אבל אין חילוק ונפק"מ בעצם הדין בין אב לתולדה כמו שיש בשבת. הכי נמי גם נזיקין מדמינן לטומאה ואמרינן דאין חילוק בעצם בין האב לתולדה. וא"כ נימא שכל התולדות דנזיקין דינם כיוצ"ב דהאב, וחייב עליהן כמו האב, ואין תולדה שפטור עליה, ואעפ"כ קרי ליה אב למאי דכתיב בהדיא בקרא, למעלת הלשון, ודו"ק.