מהר"ם חריף/בבא קמא/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מהר"ם חריף בבא קמא ג

סימן ג אם עונשין בבור מן הדין

א

[א]

דברי המכילתא שאין עונשין ממון מן הדין יש לפרש דוקא בבור, ותוס' בקושיתו מתכוין להוכיח מהמשנה שגם בבור עונשין ממון מן הדין
כל הנ"ל כתבתי דרך פשיטות. אמנם יש אתי לאלוקי מילין, ליישב הני שתי קושיות בדרך אחר, ולירד לעומקא של הלכה זו בפלפול ובסברא.

ומקודם אבאר דברי תוס' בד"ה ולא זה וזה כו', 'וקצת קשה דמשמע דעונשין ממון מן הדין, ובמכילתין תניא כי יפתח וכי יכרה, אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כל שכן, אלא מכאן שאין עונשין ממון מן הדין. ומיהו בפרק הפרה דרש לה לדרשא אחרינא, שעל עסקי כריי' ופתיחה באה לו, או להביא כורה אחר כורה' כו', [עכ"ל].

ויש לדקדק, אמאי נטרי תוס' להקשות קושיא זו [עד השתא], בתר דהקשו כל הקושיות ותירצו כל התירוצים. הוי ליה להקשות קושיא זו אתחילת מתניתין, דקאמר 'לא הרי שור כהרי מבעה', והיינו, דקשיא ליה [לתנא] דליתני חדא ותיתי אידך מיני', ומשמע דעונשין ממון מן הדין, [על זה הו"ל להתוס' להקשות מיד], והא אמרינן במכילתין דאין עונשין ממון מן הדין.

ולפי פשוטו י"ל, דלא היה מקום להקשות קושיא זו על [רישא דמתניתין], לא הרי שור כהרי מבעה וכו'. דיש לתרץ דהא דתני במכילתין דאין עונשין ממון מן הדין, ולמד מקרא דכתיב גבי בור, היינו דוקא גבי בור אין עונשין מן הדין. אבל בשאר אבות דמתניתין, עונשין מן הדין. ושפיר קאמר במתניתין לא הרי שור וכו', דלכתוב חדא ותיתי אידך מיני'. בין לרב (ג' ע"ב) דאמר מבעה זה אדם, ובין לשמואל דאמר מבעה הוא שן, דבשאר אבות מצינן [שפיר] למילף בקל וחומר.

וכן בתר הכי דקתני, ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי אש וכו', נמי אין מקום להקשות קושיא זו, הא אין עונשין מן הדין, דזה הוא דוקא גבי בור.

אבל בתר דהקשו תוס' (ד"ה ולא זו"ז) וכתבו, 'ובסיפא [גבי בור] הוי מצי למימר לא הרי בור שתחילת עשייתו לנזק כשור ומבעה', ותירצו, 'ולא חש לפי שהפסיק באש'. והדר הקשו, 'ובור לא רצה לשנות קודם אש', [ותירצו], 'דאם כן הוי אתי אש מבינייהו, דכולהו אתי מבור וחד מינייהו, כדאמרינן בגמ' (ה' ע"ב), וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד' (עכ"ד). א"כ [הרי מוכח דהמשנה סוברת שגם בבור ילפינן לחייב מן הדין].

[מהשתא] שפיר קשיא להו על המכילתין, דיליף מקרא דאין עונשין ממון מן הדין בבור, וא"כ [לפי המכילתא] לא מצינו למילף שום דין מבור. והכא מוכח ממתניתין דעונשין ממון מן הדין, אפילו בבור. [כמו שכתבו תוס' לפרש הסדר במשנה], דאי הוי תני בור קודם אש [הוי] ילפינן [אש] מבור, דאל"כ תקשי קושיתו המוקדם [של תוס'], דליתני [לא הרי] בור, קודם לאש , כמו שהם סדורים במתניתין ובקרא, תחילה בור קודם אש . וא"כ קשה מן המתניתין דהכא על המכילתין. דבודאי המכילתין לא יוכל להיות נגד המתניתין.

בשלמא ארבא דאמר לקמן (ה' ע"ב), וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו מיני', לא קשה מן המכילתין, דאיכא למימר דסובר [רבא] כתלמודא לקמן (מ"ט ע"ב), [דקאמר] דלכך כתיב כי יפתח וכי יכרה, [ש]על עסקי פתיחה וכריי' וכו', או (לקמן נ"א ע"א) להביא כורה אחר כורה. אבל על המכילתין קשה מהמתניתין דהכא, וק"ל.

רש"י בדבריו בא להוכיח דלפי המשנה עונשין ממון מן הדין גם בבור
ובזה יש לבאר דברי רש"י בד"ה הצד השוה שבהן כו', [שכתב], בגמ' מפרש לאתויי מאי. דקשה מאי בעי רש"י לבאר בזה.

ולפי [מה] שכתבתי אתי שפיר, דהא בד"ה לא הרי השור כו', כתב רש"י וז"ל, כלומר, אי כתב רחמנא שור לא נפיק מבעה מיני' כו'. ולהכי נקט ברישא כהרי המבעה, ולא נקט להו כסדר לא הרי השור כהרי הבור, משום דלא הוי מצי תו למיתני לא זה וזה שיש בהן רוח חיים, דהא בור אין בו רוח חיים, עכ"ל.

ולכאורה קשה דאין מקום לקושיתו, דאע"ג דהוי מצי למיתני [לא הרי כסדרן ברישא, שור ובור, ולמיתני], לא הרי השור כהרי הבור, דהיינו דנכתוב רחמנא שור ונילף בור מיני', ועלה קאמר לא הרי השור, [היינו], דלא מצי למילף בור משור, דשור כוונתו להזיק, כהרי הבור וכו'. אבל [מ"מ] לא הוי מצי למיתני [לאידך גיסא], 'ולא הרי הבור כהרי השור', פירוש דנכתוב רחמנא בור ונילף שור מיני', ועלה קאמר, לא הרי וכו'. דהא אפילו אי ליכא שום פירכא [ללמוד שור מבור, בלא"ה] נמי לא מצי למילף שור מבור, דהא אין עונשין ממון מן הדין. ולכל הפחות מבור.

דהא אמרינן [במכילתא] דבבור, [דגלי קרא] דלא ילפינן כריי' מפתיחה, אפילו מצד הק"ו. מכל שכן דלא ילפינן מבור במה הצד מידי . [וא"כ י"ל] לכך לא נקט להו כסדר, [לא הרי השור כהרי הבור], אלא קאמר לא הרי השור כהרי המבעה, ולא הרי המבעה וכו'. דהשתא קאי שפיר לא הרי, כדמפרש לקמן בגמ', בין לרב [דמבעה זה אדם] ובין לשמואל [דמבעה זה השן]. וא"כ אין מקום לקושית רש"י, וק"ל.

אלא [דס"ל לרש"י] דודאי זה נסתר, דעל כרחך התנא דמתניתין לא סבר כלל כדעת הספרי , וזה מוכח [לדעת רש"י ממה דאמר לקמן (ו' ע"א) הצד השוה שבהן לאתויי מאי, וקא מפרש לאתויי אבני סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו, וקא מקשה עלה, היכי דמי אי דאפקרינהו היינו בור כו', ומסיק לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור, דמה לבור שאין כח אחר מעורב בו, תאמר באבנו סכינו שכח אחר מעורב בהן, וקאמר עלי' אש תוכיח, מה לאש שכן דרכו לילך ולהזיק, בור יוכיח, הצד השוה וכו', אף אני אביא אבנו סכינו וכו'.

הרי להדיא מוכח דהתנא דמתניתין לא ס"ל כדעת הספרי, אלא ס"ל דאפילו בבור עונשין ממון מן הדין, דאל"כ היאך מצינו לאתויי במה הצד מבור, הא לא ילפינן מידי מבור, דאין עונשין ממון מן הדין, וקרא דוכי יפתח וגו', [על כרחך] ס"ל כתלמודא לקמן, לאתויי כורה אחר כורה.

וכן מוכח מאינך אמוראי דלקמן ממ|שם}}, דרבא מפרש דמה הצד אתי לאתויי בור המתגלגל, ורב אדא בר אהבה אמר לאתויי דפותקין ביבותיהן ברה"ר וכו', ורבינא קאמר לאתויי הכותל ואילן שנפלו לרה"ר כו'. כל הני אמוראי מפרשים דילפינן במה הצד מבור ושור, עיין לקמן. כל הני [אמוראי] חולקים על המכילתא, וסבירא להו [בפירושא דמתניתין] דאפילו מבור עונשין מן הדין. וקרא דוכי יפתח, כתלמודא לקמן, להביא כורה אחר כורה. וא"כ מוכח להדיא דתנא דמתניתין ס"ל דעונשין מן הדין אפילו מבור, דאם לא כן יקשה, הצד השוה שבהן לאתויי מאי, כיון דלא ילפינן מידי מבור, וק"ל.

וזהו כוונת רש"י [הנ"ל] בד"ה הצד השוה שבהן כו', [שכתב], 'לקמן מפרש לאתויי מאי'. והיינו דכוונת רש"י לחזק [בזה את] דבריו שכתב לפני זה בד"ה לא הרי השור וכו'. דהקשה [רש"י], דליתני לא הרי שור כהרי בור, כסדר דפתח ברישא השור והבור. והוצרך לתרץ תירוצו, משום דלא מצי תו למימר לא זה וזה וכו', [כנ"ל]. והי' קשה [לרש"י] על זה כמו שהקשיתי, דלמא משום הכי לא מצי למיתני לא הרי השור כהרי הבור, משום דלא מצי למימר [האי לא הרי לאידך גיסא], לא הרי בור כהרי השור. פירוש, דנכתוב בור ותיתי שור מיני', דהא לא ילפינן מבור, דאין עונשין ממון מן הדין כדעת הספרי.

ולכך מבאר רש"י וקא מפרש, 'הצד השוה שבהן, בגמ' מפרש לאתויי מאי'. [וכונתו כלומר], וא"כ לכולהו אמוראי דלקמן דמרבינן מן הצד השוה שבהן, מוכח דהתנא דמתניתין לא ס"ל כדעת הספרי, אלא דעונשין ממון מן הדין [גם מבור], כמו שכתבתי. ומשום הכי [שפיר] הוצרך רש"י בד"ה לא הרי וכו', לתרץ תירוצו, וק"ל.

ואחר שכתבתי [זאת], מצאתי ג"כ בחידושי רשב"א (ב' ע"ב) שכתב, מה דתנא בספרי דאין עונשין ממון מן הדין, דכתיב כי יפתח וגו', איכא למימר דוקא בבור, אבל בשאר אבות נזיקין, עונשין ממון מן הדין ע"ש, ונהניתי שכוונתי לדעתו.

ב

[ב]

הספק אי תולדותיהם לאו כיוצ"ב הוא דוקא בבור, אם אין עונשין בבור מן הדין ופטור אתולדה דבור
והשתא נבוא נמי ליישב שתי קושיות הנ"ל . והיינו דודאי גם הבעל האיבעיא לא נסתפק כלל [ופשיטא ליה] דכל תולדות של קרן ושן ורגל, וכן כולם דמייתי לקמן, תולדותיהן כיוצא בהן, כדמסיק באמת לקמן אכולהו, 'מאי שנא הני [אבות] ומאי שנא הני [תולדות]' .

אלא דעיקר האיבעיא שלו [היא רק] אתולדה דבור, משום דגבי בור כתיב כי יפתח וכי יכרה, ומוכח מינה דבבור אין עונשין ממון מן הדין. רק דקא מספקא לי', אי אמרינן כדעת הספרי, דקרא אתי לאורויי דאין עונשין ממון מן הדין, וא"כ בודאי תולדה דבור לאו כיוצא בהן, כיון דלא כתיבי בהדיא בקרא, [וצריך ללומדו מן הדין]. וא"כ אבנו סכינו ומשאו שמפרש הגמ' לקמן (ג' ע"א) שהוא תולדה דבור, לא חייב עלי' [לפי הספרי]. ואע"ג דאיכא למימר מאי שנא בור שכן תחילת עשייתו לנזק וממונך וכו', הני נמי וכו', כדלקמן (ג' ע"ב). מ"מ לא מצינן למילף מבור [לחייב עליהם], דאין עונשין ממון מן הדין [בקל וחומר], ומכל שכן [לא] במה הצד.

או אמרינן, דאפילו בבור עונשין ממון מן הדין, שלא כדעת הספרי, וקרא דוכי יפתח וכי יכרה, אתי להביא כורה אחר כורה. וא"כ אפילו תולדה דבור דהוא אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר נמי חייב עליהן כמו על האב, דילפינן מיני', דמאי שנא הני ומאי שנא הני.

והכי קא בעי, 'אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן', פירוש, דכל התולדות, אפילו תולדה דבור נמי כיוצא בהן, דילפינן מבור, ועונשין ממון מן הדין אפילו בבור, שלא כדעת הספרי. 'או - דלמא - לאו כיוצא בהן', פירוש, שלא כל התולדות כיוצא בהן, דאיכא תולדה דבור, שהוא אבנו סכינו ומשאו, דלא חייב עלי' כמו על בור. ואע"ג דדמיא לי', דמאי שנא [בור כו'], לא ילפינן מיני', משום דאין עונשין ממון מן הדין בבור.

ולפ"ז מתורץ קושית העולם [הנ"ל (סי' ב')], דהקשו דמאי קא מיבעי לי', תיפוק לי' דתולדותיהן כיוצא בהן, דאי לאו הכי מאי קאמר לא הרי השור וכו', הא איצטריך למיכתב כולהו אבות, דאי לאו הכי הוי לי' [רק] תולדות, ולאו כיוצא בהן [היינו שפטור עליהן], וא"כ תפשוט דכיוצא בהן.

זה ליתא, לפי [מה] שכתבתי, דודאי גם לבעל האיבעיא [הוי] פשיטא לי' דכל התולדות כיוצא בהן [דחייב עליהן], הואיל ודומין לאבות, דמאי שנא הני ומאי שנא הני. ובעייתו היא רק על תולדה דבור, אי ילפינן התולדה, היינו אבנו סכינו ומשאו, מבור, דעונשין ממון מן הדין [גם בבור], ושלא כדעת הספרי. או אמרינן דלא ילפינן תולדה דבור מבור, כדעת הספרי ד[בבור] אין עונשין ממון מן הדין. וא"כ התנא דמתניתין קאמר שפיר לא הרי וכו', פירוש דנכתוב חדא ותיתי אידך מיני', דהא בשאר האבות בודאי עונשין ממון מן הדין, וקאמר [שפיר] לא הרי, [היינו] דאיכא פירכא, ו[לכן] לא מצי למילף חד מחבריה, וק"ל.

ולפי [מה] שכתבתי קא מספקא לי' לבעל האיבעיא מתניתין גופא מאיזה טעם קתני, 'לא הרי השור כהרי המבעה', ולא קאמר כסדר, 'לא הרי השור כהרי הבור'. אי טעמא הוא כתירוצו של רש"י, [שתירץ] משום דלא מצי תו למימר 'ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים' וכו'. אבל [אליבא דאמת] מצינן למימר דעונשין ממון מן הדין, שלא כדעת הספרי. או דלמא משו"ה לא קאמר [במתניתין] '[לא הרי השור] כהרי הבור', משום דלא מצי תו למימר [לאידך גיסא], 'ולא הרי הבור כהרי השור', משום דס"ל כדעת הספרי דאין עונשין ממון מן הדין, כמו שכתבתי.

ואין להקשות [על מה שכתבתי], מהא דמקשה [הש"ס] לקמן (ג' ע"א) על רב פפא דאמר תולדותיהן לאו כיוצא בהן, אהייא, אילימא אבור תולדותיהן מאי ניהו, ומשני אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר וכו'. ופריך מאי שנא וכו'. וקשה, מאי פריך מאי שנא, לישני הש"ס דרב פפא אמר [תולדותיהן לאו כיוצ"ב] אתולדה דבור [דפטור עליה]. ואע"ג דדמיא ליה [לבור, מ"מ] לא ילפינן מיני', משום דאין עונשין ממון מן הדין.

אבל אין זה קושיא כלל, דודאי לבעל האיבעיא שפיר יש לומר דמספקא ליה אי כדעת הספרי [דילפינן מוכי יפתח, דעכ"פ בבור אין עונשין מן הדין], או כתלמודא דידן דדרשינן מוכי יפתח וגו', להביא כורה אחר כורה. אבל לסתמא דגמ' נוכל לומר דפשיטא [הוי] ליה להש"ס דאפילו בבור עונשין ממון מן הדין, דלא כספרי, ומוקי לקרא להביא כורה אחר כורה. וכן כולהו אמוראי דלקמן (דף ו') כמו שכתבתי. משום הכי הקשה הש"ס שפיר על רב פפא, מאי שנא בור, ומאי שנא אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר [דהוי תולדה דבור], דודאי ילפינן מיני', וק"ל.

ג

[ג]

מדברי בגמ' שהצד השוה שבהן בא לרבות איזה מזיק שנלמד מבור וחד משאר אבות, מוכח דעונשין מן הדין גם בבור
ואין להקשות [אכתי] מאי קמבעיא לי' אתולדה דבור אי כיוצא בהן [וחייב], או לאו, הא מוכח מהמתניתין דס"ל להתנא גופיה דילפינן מבור מאי דדמיא ליה, דעונשין מן הדין. דאם לא כן, [אלא] דלא יליף שום דבר מבור, קשה מהסיפא, דקתני הצד השוה שבהן, לאתויי מאי, [כדפריך לקמן (ו' ע"א)]. דכולהו [הנך מילי] דמייתי אמוראי לקמן (ו' ע"א וע"ב) לרבויי מהצד השוה, כולהו תולדה דבור, וכיון דאמרינן דאין עונשין ממון מן הדין בבור, קשה [הצד השוה שבהן], לאתויי מאי. ותיפוק לי' [מיניה] דתולדה דבור כיוצא בהן.

יש לפרש הצד השוה שבהן לרבות היזיקא דמים בכח שני ואתי מאש ושן או מאש ורגל
אבל נראה דגם זה יש לתרץ, ומקודם אבאר דברי תוס' דלקמן (ד' ע"ב), [בהא] דמקשה הש"ס ואימא מבעה זה מים דכתיב מים תבעה אש, ומשני מי כתיב מים נבעו תבעה אש כתיב. [וכתבו] תוס' בד"ה ואימא מבעה זה מים כו', וא"ת היכא כתיב מים בתורה, וי"ל מן ושילח, וכן הוא אומר ושולח מים על פני חוצות. ואע"ג דושילח וביער בבהמה איירי, דלמא מים נמי משמע מיני' וכו'. וא"ת הני מים היכי מיירי, אי דשקל בידקא דמיא ובכח ראשון, כחו הוא. ואי בכח שני, גרמא בעלמא הוא, כדאמרינן בהנשרפין. - ותירץ, - ויש לומר דמיירי בכח שני, וקמ"ל דכח שני נמי חייב, עכ"ל.

והנה לפי [מה] דמשני [הש"ס], מי כתיב וכו', ולא משמע מבעה מים, אלא לרב אדם, ולשמואל שן, על כרחך ושילח דכתיב לא קאי אלא ארגל. דאין לומר דמים נמי משמע מקרא דושילח, דא"כ מים כתב בתורה, והוי ג"כ מים אב כמו רגל, ויקשה למה לא חשיב מים במתניתין, ולינקוט ה' אבות נזיקין. ועל כרחך מוכח דס"ל להתנא דמתניתין דושילח לא משמע מים.

ומיהו אע"ג דלא כתיבא מים בהדיא בתורה, מ"מ יש לומר דס"ל לתנא דמתניתין, דאם הזיק במים חייב לשלם, ואתיא לי' במה הצד מאש ורגל, או מאש ושן. דכי פרכת מה לאש שכן כח אחר מעורב בו, משא"כ מים בכח שני, דאין כח אחר מעורב בו, דהא בלא רוח מצוי' נמי מזיקים. רגל או שן תוכיח, דג"כ אין כח אחר מעורב בהן, וחייב. וכי פרכת מה לרגל דהזיקא מצוי, משא"כ מים. או מה לשן שיש הנאה להזיקה, משא"כ מים. אש תוכיח. וחזר הדין כו', מה אלו שנים אש ושן או אש ורגל, חייבים, אף אני אביא מים דחייב. ואין למיפרך מה לאש ושן או אש ורגל, שכן דרכן לילך ולהזיק. דהא מים בכח שני דממילא אתי, ולא מכוחו, [נמי] דרכן לילך ולהזיק מקרי.

וא"כ כיון דאפשר לפרש הא דקאמר התנא דמתניתין 'הצד השוה שבהן', לאתויי מים בכח שני, כמו שכתבתי. ואתיא מאש ושן או מאש ורגל, ולא מבור. מצינן [שפיר] למימר דהתנא דמתניתין ס"ל כדעת הספרי דאין עונשין ממון מן הדין בבור, והצד השוה שבהן לאתויי מים, וקא מיבעיא לי' שפיר, כנ"ל.

ואין להקשות לפ"ז, למאי איצטריכו כל הני אמוראי דלקמן, לפרש דלא אשכחן מהצד השוה שבהן דמתניתין, אלא מבור ואש או מבור ושור, הא לפי [מה] שכתבתי מצינו ג"כ לאתויי מה הצד מאש ושן או מאש ורגל.

אבל אין זה קושיא כלל, דהני אמוראי ס"ל דכח שני באמת פטור, דגרמא בעלמא הוא, כמו דאיתא בפרק הנשרפין. אבל לבעל האיבעיא, אכתי יש לומר דעלה בדעתו דכח שני חייב. כמו שתירצו תוס' דעלה כן בדעת המקשן שהקשה 'ואימא מבעה זה מים', דכח שני חייב, [כנ"ל], וק"ל.

לפי תוס' דכח אחר מעורב בו הוי קולא, א"כ לכאורה אפשר ללמוד מים דחמירי, מאש לחודה
ואין להקשות נמי, על הא דכתבתי דס"ל לבעל האיבעיא דיש לפרש הא דתני במתניתין הצד השוה שבהן, לאתויי מים, דילפינן במה הצד מן אש ושן, או מן אש ורגל, כנ"ל. לכאורה א"כ יקשה קושית תוס' בד"ה ולא זה וזה כו', שהקשו 'והא דלא תני הכא, ולא הרי אש כהרי שור ומבעה' כו', ותירצו, 'משום שלא הי' יכול למצוא חומרא מה שאין בשניהם, דאי משום כח אחר מעורב בו, אין זה חומרא אלא קולא, מדלא חשיב ליה גבי חומר באש מבשור, עכ"ל.

א"כ לפי התירוץ של תוס', אי אפשר כלל לפרש האי הצד השוה שבהן דמתניתין, לאתויי מים, כיון דלא צריך כלל ללמוד מבינייהו במה הצד, כיון דמאש לחודיה מצי ללמוד מים, דכמו דאש אין בו רוח חיים, כמו כן מים. וכמו דאש דרכו לילך ולהזיק, כמו כן מים בכח שני, ג"כ דרכו לילך ולהזיק. ותו ליכא למיפרך, מה לאש שכח אחר מעורב בו, תאמר במים בכח שני, שאין כח אחר מעורב בו. דהא לפי תירוצו של תוס', כח אחר מעורב בו קולא הוא, ולא חומרא, כמו שהוכיחו מהברייתא דלא תני חומר באש מבשור, שכח אחר מעורב בו, וק"ל.

כח אחר מעורב בו באש הוי קולא דוקא כלפי בע"ח שהולך ומזיק ולא כלפי מים בתר דנייחי
אבל אומר אני, דגם זה לאו קושיא היא, דהא בלאו הכי יש לדקדק על תוס', דלמה צריכין להו להוכיח דקולא היא ולא חומרא, מברייתא, דלא תני חומר באש מבשור וכו'. טפי הו"ל לתוס' להביא ראי' על זה ממה דאמר בגמ' להדיא לקמן בדף ו' (ע"א), דקאמר אביי ד'מה הצד' דמתניתין אתי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו כו', דיליף לחיובא מבור, וקא פריך עלי', מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו, משא"כ אבנו סכינו ומשאו דכח אחר מעורב בו כו'. הרי מבואר להדיא, דכח אחר מעורב בו קולא הוא ולא חומרא, דאל"כ שפיר [הוי] ילפינן מבור בק"ו, ומה בור שאין כח אחר מעורב בו, וחייב, מכל שכן הני דכח אחר מעורב בהן.

אמנם קושטא דמילתא היא, [דדוקא] לגבי בעלי חיים [כתבו תוס' ד]הוי אש שכח אחר מעורב בו קולא ולא חומרא, והיינו דעדיף שור שהוא בעל חי, ומזיק בכחו, מאש שהולך ומזיק בכח הרוח, כדמייתי התוס' ראי' מדלא תני חומר באש מבשור וכו'. אבל לגבי בור, הוי אש שכח אחר מעורב בו, חומרא.

וכן מבואר להדיא לקמן דף ה' ע"ב בתוס' ד"ה כי שדית בור כו', דשם הקשו תוס' וז"ל, וא"ת היכי אתיא אש מבור וחד מאינך, מה לאינך שכן אין כח אחר מעורב בו, תאמר באש דכח אחר מעורב בו, דהוי קולא, מדפריך בסמוך מה לבור שכן אין כו', תאמר באבנו סכינו ומשאו שכח אחר מעורב בו. וי"ל דבור שנעשה בלא כח אחר מעורב בו, חמור מאבנו סכינו ומשאו שלא הזיקו בהליכתן אלא לבתר דנייחי, ולא נעשו בור אלא ע"י כח אחר מעורב בו. - (ולכך לקמן פריך שפיר, מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו, והוי חומרא, משא"כ באבנו סכינו ומשאו דכח אחר מעורב בו הוי קולא. ועלי' קאמר דלאו אש ממש הוא, ועלי' קאמר, אש תוכיח כו'). - אבל אש שמזיק בהליכתו ע"י כח אחר, חמור מבור שאינו הולך ומזיק אלא במקומו כו', עכ"ל. וא"כ להדיא מוכח דאש אע"ג דלגבי שור חשיב לי' אש דכח אחר מעורב בו, קולא, אפילו הכי לגבי בור, חשיב ליה חומרא, כנ"ל.

א"כ הוא הדין לגבי מים, דאינם מזיקין אלא בכח שני, אע"ג דאין כח אחר מעורב בו, מ"מ כיון דלא מזיקין בהליכתן, דכח שני היינו בתר דנייחי, חשיב אש דכח אחר מעורב בו, חומרא, כיון דמזיק בהליכתו, כמו שכתבו תוס' גבי בור, וק"ל.

ד

[ד]

לתוס' שכת' שאם הקדים בור הוי ילפינן כולהו מבור וחד, מוכח דלמתניתין למדין בבור מן הדין
אמנם עדיין יש להקשות, לפי [מה] שכתבתי דבעל האיבעיא הי' מסופק אי תולדה דבור לאו כיוצא בו, משום דאין עונשין מן הדין, כדעת הספרי. או לאו, [אלא] דעונשין מן הדין, ו[תולדותיו דבור ג"כ] כיוצא בו. תפשוט לי' ממתניתין, דעל כרחך גם בבור [התולדה] כיוצא בו [וחייב], [ומשום] דעונשין ממון מן הדין אפילו בבור, שלא כדעת הספרי. דאי לאו הכי יקשה קושית תוס' (ד"ה ולא זה), שהקשו אמאי לא תני בסיפא, בור קודם אש . ד[קושיתם] היינו [ד]בתר דתני, ולא הרי המבעה כהרי שור, הו"ל למיתני ולא זה וזה [השור והמבעה] שדרכן לילך ולהזיק, 'כהרי הבור' שאין דרכו לילך ולהזיק. [ורק אח"כ למיתני] ולא זה וזה [אלו השנים, השור והמבעה] שיש בהן רוח חיים, כהרי האש שאין בו רוח חיים.

ותירוצו של תוס', שתירץ על זה דלא מצי למיתני בור קודם לאש, [משום] דכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד, [דנימא בור יוכיח שאין בו רוח חיים וחייב, אף אני אביא אש כו'], ליתא לפי דעת הספרי. דלא מצית למימר בור יוכיח שאין בו רוח חיים, וחייב, [אף אני אביא לכולהו שחייב], שהרי לפי דעת הספרי אין למדין לענוש ממון מבור. וא"כ [לפי תוס' תיקשי], תפשוט ליה [להאיבעיא. דמוכח דתנא דמתניתין סבר] דעונשין מן הדין אפילו בבור, ושלא כדעת הספרי, מדלא תני בור קודם לאש, וק"ל.

לפי הספרי יש לתרץ קושית התוס' אמאי לא תני בור קודם לאש באופן אחר
אבל גם זה לא קשה מידי, דאיכא למימר דס"ל לבעל האיבעיא [דמספקא ליה אי למתני' אין עונשין ממון מן הדין בבור, דלעולם הוי שייך למיתני בור קודם לאש, אלא] דאף אי הוי תני בסיפא בור קודם אש, דהיינו דהוי תני מתחילה, 'לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק, כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק', דהיינו כיון שהבור אינו בעל חי ובעלת מהלכת, [משו"ה קיל מבע"ח, ואי אפשר ללמוד לחייבו משור ומבעה]. לא הוי שייך למיתני בתר הכי, [מאי דתני במתניתין] 'ולא זה וזה, שור ומבעה, שיש בו רוח חיים, כהרי האש וכו', דהוי [ממש] כמו לא זה וזה דרישא, שדרכן לילך ולהזיק, כלומר שהן בעלי חיים. והוי כפל לשון.

ואע"ג ד[בלא הרי הראשון, דגבי בור, אכתי] לא מתני בהדיא ההפרש בין בעלי חיים ובור, שהללו בעלי חיים ובור אינו בעל חי, מכל מקום ממילא [הוי] שמעינן לי', מהא דקאמר 'ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק', דהיינו [משום] שהן בעלי חיים.

וא"כ לפ"ז אכתי לא מוכח מידי נגד דעת הספרי, ושפיר קא מיבעיא לי' אי כל התולדות כיוצא בהן, אפילו תולדה דבור, או לאו כיוצא בהן, משום דאין עונשין מן הדין [בבור], וק"ל.

ובאמת לפ"ז קשה על תוס' במה דכתבו, 'ומיהו גבי בור הוי מצי למיתני נמי, לא הרי בור שתחילת עשייתו לנזק כהרי אלו כו'. והא דלא תני בור קודם אש, משום דכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו', ועלה כתבו, 'וקצת קשה דהכא משמע דעונשין ממון מן הדין, ובספרי יליף כו', דאין עונשין מן הדין' כו'.

דקשה מהיכן פשיטא ליה [לתוס'] דתנא דמתניתין אית ליה עונשין ממון מן הדין, דלמא תנא דמתניתין נמי ס"ל כדעת הספרי. ולא קשה כלל [קושיתם הראשונה], דליתני ג"כ 'לא הרי בור כהרי אלו', דבלאו הכי אין למדין שום דבר מבור, אפילו אי ליכא שום פירכא, דאין עונשין [בבור] מן הדין.

וגם לא קשה [קושיתם השניה], ליתני בור קודם. דאי ס"ל דאין עונשין מן הדין מבור, [נמי לא מצי למיתני בור קודם לאש, ד]א"כ הוי לי' תרתי לא הרי, ממש חדא [כנ"ל (בד"ה אבל)]. ולא רצה התנא למינקט כפל לשון, ולא שייך למימר אפילו 'להגדיל תורה ויאדיר', כיון דהוי חדא, וק"ל.

התוס' לא ניחא ליה בזה משום דמסוגיית הגמ' מוכח דלמתניתין עונשין ממון מן הדין גם בבור
ומיהו [יש ליישב דדבריהם] לפי המסקנא דמסיק הש"ס (ג' ע"ב) דגם תולדה דבור כיוצא בו [וחייב], על כרחך ס"ל להש"ס לקמן דלא כספרי, כמו שכתבתי. ושפיר קשיא להו [קושיתם הראשונה], דליתני נמי 'לא הרי בור שתחילת עשייתו לנזק כהרי אלו' וכו'.

וא"כ, דהוי מצי למינקט לא הרי על דרך זה, שפיר קשיא להו לתוס' [נמי קושיתם השניה] דליתני כסדר, מתחילה, 'לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק, כהרי הבור' וכו'. אע"ג דמשור [ומבעה] לא מצי למילף [אש], דכבר נשמע לפי שדרכן לילך ולהזיק והם בעלי חיים, כמו שכתבתי. מ"מ מצינו למילף אש, מבור, דאידי ואידי לאו בעלי חיים, דהא באמת ס"ל לתנא דילפינן מבור כמו שכתבתי, ולכך הוי קאמר שפיר, 'לא הרי הבור שתחילת עשייתו לנזק כהרי האש'. ומשום הכי שפיר תירצו, דאי הוי תני בור קודם, הוי אתיא כולהו כדלקמן.

ביאור ההוכחה של תוס' דלמתני' גם בבור עונשין מן הדין ולא כהמכילתא
אבל [א"כ צריך לבאר] במה שהקשו [לבסוף] 'וקצת קשה דהכא משמע דעונשין ממון וכו', ובספרי יליף דאין עונשין, דמשמע דקשיא ליה לפי הספרי, ממתניתין דהכא. וזה אינו, דאיכא למימר שפיר דלמתניתין נמי ס"ל כדעת הספרי כמו שכתבתי , וק"ל.

ונראה ליישב גם קושיא זו, דכבר ביארתי קושית רש"י, אמאי לא קאמר התנא 'לא הרי שור כהרי בור, ולא הרי בור כהרי שור', כסדר דפתח, ארבעה אבות נזיקין, השור והבור [כו'], וכסדר דכתובין בקרא.

ולדעת תוס', שתירצו על קושיתם, - [דהקשו] הא דלא תני בסיפא בור קודם לאש, - [משום] דמבור אתיא כולהו. לא קשה כלל קושית רש"י. דאי הוי תני בור ברישא, תו לא הוי מצי למיתני עלי', ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי אש. דהא שפיר אתיא כולהו אש ומבעה, משור ומבור, כדקאמר לקמן דמבור וחד מהנך אתיא כולהו.

ולדעת ספרי, כבר כתבתי [דבלא"ה לא קשה קושיא זו], דאע"ג דהוי מצי למיתני 'לא הרי שור כהרי הבור', לא תני ליה, משום דלא הוי מצי למיתני אידך [גיסא] 'ולא הרי הבור כהרי השור', ברישא גופיה, דהא מבור בלאו הכי אין למדין שום דבר דאין עונשין מן הדין.

מדתני סיפא רק חד גיסא דלא הרי, על כרחך טעמא דלא קאמר ברישא לא הרי שור כהרי בור אין זה משום דאין עונשין בבור מן הדין
והנה יש להוכיח דעל כרחך אי אפשר לתרץ הכי לדעת הספרי. דא"כ יקשה קושית תוס' במקומה, מה שהקשו דליתני גם כן בסיפא, [אידך גיסא דלא הרי], 'ולא הרי האש כהרי אלו'. ועל כרחך [צ"ל] כתירוץ של תוס', משום דלא מצא חומרא גבי אש, דכח אחר מעורב בו הוי קולא לגבי שור ומבעה, ולא חומרא. וא"כ חזינן להדיא לפי תנא דמתניתין, אע"ג דלא מצי למיתני בסיפא אידך [גיסא] 'ולא הרי אש כהרי שור ומבעה' [כנ"ל], אפילו הכי תנא בסיפא חדא לא הרי, דתנא, 'ולא זה וזה - דהיינו שור ומבעה - שיש בהן רוח חיים, כהרי האש' וכו'.

וא"כ אי אפשר לומר [הא דלא תני לא הרי בור כהרי שור, דהוא משום דהתנא ס"ל] כדעת הספרי, דאין למדין מבור מידי, משום דאין עונשין ממון מן הדין. ומכיון דלא מצי למיתני 'לא הרי בור כהרי השור', [דמבור לא ילפינן מידי], משום הכי לא תני ליה נמי [אפילו] בבא אחד, דהיינו, 'לא הרי שור כהרי הבור'. [כל זה ליתא, ד]הא חזינן בסיפא - גבי אש - דתני [חד לא הרי] 'ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש' וכו', אע"ג דלא מצי למיתני אידך, לא הרי האש [כו'], כנ"ל.

וא"כ יקשה על התנא דמתניתין, דכולהו בבא דמתניתין לא תני אלא להגדיל תורה ויאדיר, וכל מה דמצי למיתני טפי לא הרי במתניתין, תני ליה. - דהא כל 'לא הרי' דקאמר המה מיותרים, דהא באמת צריכין [למיכתב] כולהו [אבות], להלכותיהן, כדאמרינן לקמן (ה' ע"ב), קרן לחלק בין תמין למועדין, שן ורגל וכו'. ולא הוי צריך התנא למינקט [כלל] 'לא הרי שור' וכו', דהא אפילו אי הוי מצי למילף חד מחבריה, צריכין למיכתב להלכותיהן, אפילו הכי נקט להו התנא משום יגדיל תורה ויאדיר. - וא"כ הוי לי' [לתנא] למינקט [לא הרי דקאמר], כסדר, 'לא הרי שור כהרי הבור', [בלא אידך גיסא]. ואח"כ [למיתני] 'לא הרי שור כהרי המבעה, ולא הרי המבעה וכו'. ואע"ג דלדעת הספרי לא מצי למימר אידך בבא, 'ולא הרי בור [כהרי שור]' וכו', מ"מ הוי ליה למינקט הכי, משום יגדיל תורה ויאדיר, כמו בסיפא גבי אש [דנקט חד גיסא, כנ"ל].

ועל כרחך אין לתרץ קושיא זו [הא דלא תני לא הרי שור כהרי בור], אלא בסברת תוס', דמשום הכי לא מצי למיתני ברישא כסדר, אע"ג דהוי מצי למימר גם אידך בבא, 'ולא הרי בור כהרי שור'. - ד[לפי מתניתין] למדין אפילו בבור. - [משום] דתו לא הוי מצי למימר 'לא הרי שור כהרי מבעה', או 'לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש' וכו', כיון דתנא בור, ומבור וחד מינייהו אתיא כולהו.

ומזה שפיר הוכיחו תוס' דלא כדעת הספרי אלא דעונשין מן הדין אפילו בבור כנ"ל, וק"ל. וצדקו דברי תוס' שהקשו 'קצת קשה דהכא משמע [דעונשין ממון מן הדין]' וכו', כמו שכתבתי דמוכח ממתניתין שלא כדעת הספרי, ודו"ק היטב.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף