ילקוט ספורים/דברים/וילך/קכו/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ילקוט ספורים דברים קכו

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל (דברים לא, א). בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (שם ב).

^אר' אלעזר ורבי אבא הוו יתבי ליליא חד כד רמש ליליא עאלו גו גנתא דעל ימא דטבריה, אדהכי חמו תרין ככביא דנטלו דא מהכא ודא מהכא ואערעו דא בדא ואטמרו. א"ר אבא כמה רברבן עובדי דקודשא בריך הוא בשמיא מלעילא ובארעא מלרע, מאן יכיל חמנדע באלין תרין ככביא דנפקי חד מהכא וחד מהכא ואערעו דא בדא וטמרו. א"ל ר' אלעזר וכי לא חמינא לון הא אשגחנא בהו ואשגחנא בכמה עובדין אחרנין דקודשא בריך הוא עביד תדיר כו', אעלו לביתא ר' אלעזר ור' אבא כד אתפלג ליליא קמו למלעי באורייתא. א"ר אבא השתא ודאי עידן רעותא לקב"ה, בשעתא דאתפלג ליליא עאל גו אינון צדיקיא בגנתא דעדן ואשתעשע בהו, זכאה איהו מאן דאשתדל באורייתא בההוא זמנא כו'. כד אתער בר נש בההיא שעתא למלעי באורייתא נטל חולקיה עמהון דצדיקייא די בגו גנתא. פתח ר' אלעזר ואמר כו'.

^בא"ר יצחק ביומא דהוה ר' שמעון פריש מלה דא עינוי נבעין מיא והוה אמר כל גנזייא דמלכא עלאה אתמסרן בחד מפתחא ואתגלייא בקזפיטן דקורדיטי גליפין עלאין כו', דהא משה לא גלי דא אלא בההיא שעתא דבעא קב"ה לסלקא ליה למתיבתא קדישא עלאה ולטמרא ליה מבני נשא, דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. היום ממש דההוא יומא אשתלימו יומוי לאתקרבא לאתר דא כו'.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

ילקוט הרואים

^אזח"ב קע"א. ^בזח"ב קע"ד.

לקט הקוצרים

כד רמש ליליא כו'. כשהגיע הלילה נכנסו לתוך גנה שאצל ים של טבריה ובתוך כך ראו ב' כוכבים שנסעו זה מצד זה וזה מצד אחד ונפגשו זה בזה ונסתתרו.

כמה רברבין כו'. כמה גדולים מעשה הקב"ה בשמים ממעל ובארץ מתחת, מי הוא שיכול לידע באלו ב' כוכבים שיצאו זה מכאן וזה מכאן ונפגשו זה בזה ונסתתרו.

וכי לא חמינא כו'. וכי לא ראיתי אותם הרי הייית משגיח בהם ומסתכל בכמה מעשים אחרים שהקב"ה עושה תמיד.

כד אתפלג כו'. כשהגיע חצות לילה עמדו לעסוק בתורה.

השתא ודאי כו'. עכשיו בוודאי עת רצון להקב"ה בשעת חצות לילה נכנס לתוך אותם הצדיקים שבגן עדן ומשתעשע בהם, אשרי מי שעוסק בתורה באותו הזמן כשנתעורר האדם באותה השעה לעסוק בתורה הוא נוטל חלקו עם הצדיקים שבגן עדן.

ביומא דהוה כו'. ביום שהיה ר' שמעון מפרש דבר זה היו עיניו יורדות מים כמעיין, והיה אומר כל אוצרות מלך העליון נמסרו במפתח אחד ונתגלו בהיכלות המצויירים חקיקות עליונים באורות נעלמים שאפילו משה רבינו לא גילה את זה אלא באותה השעה שרצה הקב"ה להעלותו לישיבה הקדושה העליונה ולהסתירו מבני אדם.