אילת השחר/בבא בתרא/קנד/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי) |
מ (←top: תיקון) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''ראיה בקיום השטר וכו' ורבנן סברי דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו.''' יש לעי' לפי"ז מאי קאמר הממע"ה, דגם אם הם לא היו מוציאים ג"כ היו צריכים להביא ראיה, כמבואר לעיל דף ז' ע"ב ובכמה דוכתי [ועי' ברמב"ן שם] דגם שובר שבא להחזיק בלי קיום, אע"ג דגבי שאר דינים יש לזה שאוחז השובר ורוצה ליפטר כדין מוחזק, כמבואר לקמן דף קע"ג ע"א, וברשב"ם שם ד"ה אביי, ובתוס' שם ד"ה שטרו, דמבואר דבעל השטר נקרא מוציא ואינו יכול להוציא כשיש ספק בשובר. | '''ראיה בקיום השטר וכו' ורבנן סברי דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו.''' יש לעי' לפי"ז מאי קאמר הממע"ה, דגם אם הם לא היו מוציאים ג"כ היו צריכים להביא ראיה, כמבואר לעיל דף ז' ע"ב ובכמה דוכתי [ועי' ברמב"ן שם] דגם שובר שבא להחזיק בלי קיום, אע"ג דגבי שאר דינים יש לזה שאוחז השובר ורוצה ליפטר כדין מוחזק, כמבואר לקמן דף קע"ג ע"א, וברשב"ם שם ד"ה אביי, ובתוס' שם ד"ה שטרו, דמבואר דבעל השטר נקרא מוציא ואינו יכול להוציא כשיש ספק בשובר. | ||
'''משום דאלימי עדים ומרעי שטרא.''' יש לעי' הא כל מה שיכולים לקלקל כח השטר הוא רק מחמת דאע"ג דהלוה מודה שכתבו צריך עדיין קיום, דבלי זה נאמן הלוה לומר פסולים היו וכדו', דאל"ה למה צריך בכלל קיום, וכיון שכן הא ע"כ מזה גופא ראיה דנאמן גם הלוה לאורועי שטרא אע"פ שמודה שכתבו, דהא בשטר שהוא כשר בלי שום פקפוק אין כח לעדים לפוסלו, דהוי כחוזרים ומגידים, כמבואר בכתובות דף י"ח ע"ב בסוגיא ובתוס' שם, וא"כ מזה בהכרח דגם הלוה נאמן לפוסלו ומאי שייך לחלק, וזה אולי כלול בקושית התוס' בכתובות (דף י"ט ד"ה טעמא) במה שהק' לפירש"י, ולדבריהם צ"ל דהלוה טוען באמת מזוייף [וכבר כתב ברש"ש דהרשב"ם כאן מפ' כרש"י שם], ואפי' לפי' תוס' יש לעי' דכיון דאין העדים יכולים לומר פסולים היינו דהוו חוזרים ומגידים כמבואר שם, א"כ מאי נפק"מ בין לוה ועדים, דאם אנו אומרים הסברא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, הו"ל כאינו מקויים לגבי שטר טוב, א"כ גם בלוה נימא הכי, ואם הוי כמקוים ושטר טוב הוא, הא אינם בגדר עדים, דהא כשחוזרים ומגידים אין להם דין עדים שנימא דיהיו אלימי, וצ"ל דהחילוק הוא דבעדים כיון שאם יהיו נאמנים יהיה להם כח עדים, לכך שפיר נאמנים, משא"כ בלוה דאף אם נאמינו לא יהיה לו כ"כ כח כמו עדים לכך אינו נאמן, והעירוני דלפי"מ שנתבאר דתוס' ס"ל דמיירי דהלוה טוען מזוייף א"כ אמאי זה הפה שאסר, ואולי באמת לתוס' לא יהיה הפה שאסר רק מיגו גרידא. | '''משום דאלימי עדים ומרעי שטרא.''' יש לעי' הא כל מה שיכולים לקלקל כח השטר הוא רק מחמת דאע"ג דהלוה מודה שכתבו צריך עדיין קיום, דבלי זה נאמן הלוה לומר פסולים היו וכדו', דאל"ה למה צריך בכלל קיום, וכיון שכן הא ע"כ מזה גופא ראיה דנאמן גם הלוה לאורועי שטרא אע"פ שמודה שכתבו, דהא בשטר שהוא כשר בלי שום פקפוק אין כח לעדים לפוסלו, דהוי כחוזרים ומגידים, כמבואר בכתובות דף י"ח ע"ב בסוגיא ובתוס' שם, וא"כ מזה בהכרח דגם הלוה נאמן לפוסלו ומאי שייך לחלק, וזה אולי כלול בקושית התוס' בכתובות (דף י"ט ד"ה טעמא) במה שהק' לפירש"י, ולדבריהם צ"ל דהלוה טוען באמת מזוייף [וכבר כתב ברש"ש דהרשב"ם כאן מפ' כרש"י שם], ואפי' לפי' תוס' יש לעי' דכיון דאין העדים יכולים לומר פסולים היינו דהוו חוזרים ומגידים כמבואר שם, א"כ מאי נפק"מ בין לוה ועדים, דאם אנו אומרים הסברא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, הו"ל כאינו מקויים לגבי שטר טוב, א"כ גם בלוה נימא הכי, ואם הוי כמקוים ושטר טוב הוא, הא אינם בגדר עדים, דהא כשחוזרים ומגידים אין להם דין עדים שנימא דיהיו אלימי, וצ"ל דהחילוק הוא דבעדים כיון שאם יהיו נאמנים יהיה להם כח עדים, לכך שפיר נאמנים, משא"כ בלוה דאף אם נאמינו לא יהיה לו כ"כ כח כמו עדים לכך אינו נאמן, והעירוני דלפי"מ שנתבאר דתוס' ס"ל דמיירי דהלוה טוען מזוייף א"כ אמאי זה הפה שאסר, ואולי באמת לתוס' לא יהיה הפה שאסר רק מיגו גרידא. | ||
'''ועדיין''' יש לעי' דהא התוס' בכתובות (דף י"ט) הק' למ"ד דצריך לקיימו דאמאי לא נאמין ללוה במיגו דמזוייף, ותירצו דירא שמא יכחישוהו, וא"כ בעדים שאי בעי שתקי, ומיגו דבעו שתקי אמרינן גם בתרי, א"כ אמאי לא יהיו נאמנים מחמת מיגו לכו"ע. | '''ועדיין''' יש לעי' דהא התוס' בכתובות (דף י"ט) הק' למ"ד דצריך לקיימו דאמאי לא נאמין ללוה במיגו דמזוייף, ותירצו דירא שמא יכחישוהו, וא"כ בעדים שאי בעי שתקי, ומיגו דבעו שתקי אמרינן גם בתרי, א"כ אמאי לא יהיו נאמנים מחמת מיגו לכו"ע. | ||
'''תוד"ה ועוד.''' דלא אשכחן וכו' חילוק בין לבנות לשחורות. בב"ח רוצה ליישב כיון דרגילות דשערות מאריכות לאחר מיתה אין ראיה דהיה כבר בחייו שערות כשיעור לכוף ראשן לעיקרן דאולי גדלו אח"כ, ונראה מה דהתוס' מיאנו בזה, משום דכמו דאם לא היה כלל שערות לא יתחילו לצמוח במקום ההוא לאחר מיתה, משום דשערות צומחות שם רק אחרי שהגיע לגדלות, ה"נ לא יאריכו עד לשיעור לאחר מיתה, כיון דפחות משיעור שיכוף ראשן לעיקרן יש גם בקטנים, ונמצא דכל סימן הגדלות הוא רק מה שנעשה אח"כ כשיעור, וזה לא יהיה נעשה לאחר מיתה, ואע"פ שלפי פי' ר"ח השערות נעשות שחורות לאחר מיתה, אף דלשיטתו השחרות הוא סימן הגדלות, יש לומר בתרי אנפי או דכשהגיע לגדלות אין השערות הלבנות נעשות שחורות, אלא צומח שחורות, והלבנות עצמן אינן נהפכות לשחורות, ואינם נעשים סימן, ואנן חיישינן שמא מחמת מיתה הושחרו הלבנות ואין זה תלוי כלל בגדלות, ועוד אפשר לומר דהשחרת שערות אם זה נעשה בכל השערות גם במקום הזה הם משחירין, אבל צמיחת שערות במקום הזה אם אינם צומחים כל זמן שלא הגיע לגדלות, דאינם ראויים לצמוח, אז כמו שע"י המיתה לא יצמחו, אם לא צמחו עדיין כלל, כן אם היו פחות מהשיעור הוי כלא צמחו כלל, והמיתה לא תאריך אותם. | '''תוד"ה ועוד.''' דלא אשכחן וכו' חילוק בין לבנות לשחורות. בב"ח רוצה ליישב כיון דרגילות דשערות מאריכות לאחר מיתה אין ראיה דהיה כבר בחייו שערות כשיעור לכוף ראשן לעיקרן דאולי גדלו אח"כ, ונראה מה דהתוס' מיאנו בזה, משום דכמו דאם לא היה כלל שערות לא יתחילו לצמוח במקום ההוא לאחר מיתה, משום דשערות צומחות שם רק אחרי שהגיע לגדלות, ה"נ לא יאריכו עד לשיעור לאחר מיתה, כיון דפחות משיעור שיכוף ראשן לעיקרן יש גם בקטנים, ונמצא דכל סימן הגדלות הוא רק מה שנעשה אח"כ כשיעור, וזה לא יהיה נעשה לאחר מיתה, ואע"פ שלפי פי' ר"ח השערות נעשות שחורות לאחר מיתה, אף דלשיטתו השחרות הוא סימן הגדלות, יש לומר בתרי אנפי או דכשהגיע לגדלות אין השערות הלבנות נעשות שחורות, אלא צומח שחורות, והלבנות עצמן אינן נהפכות לשחורות, ואינם נעשים סימן, ואנן חיישינן שמא מחמת מיתה הושחרו הלבנות ואין זה תלוי כלל בגדלות, ועוד אפשר לומר דהשחרת שערות אם זה נעשה בכל השערות גם במקום הזה הם משחירין, אבל צמיחת שערות במקום הזה אם אינם צומחים כל זמן שלא הגיע לגדלות, דאינם ראויים לצמוח, אז כמו שע"י המיתה לא יצמחו, אם לא צמחו עדיין כלל, כן אם היו פחות מהשיעור הוי כלא צמחו כלל, והמיתה לא תאריך אותם. | ||
'''בא"ד.''' קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה. ס"ל להתוס' דבחזקה כזאת אפשר להוציא ממוחזק, ובתירוצם כתבו דיש ריעותא מה שלא הביא אחרי שהגיע לכלל שנותיו, אבל לולא זאת היה מוציא ממון על חזקה זאת, אבל עי' ברא"ש בשיטה מקובצת שתירץ דכי היכי דאמרינן התם הני מילי למיאון אבל לחלוץ בעי בדיקה לחומרא, ה"נ לענין הוצאת ממון בעי בדיקה, ואם לא מצאו לא אמרינן נשרו, ויש להבין אמאי מיאנו התוס' לומר כן, וס"ל דאפשר להוציא ממון על סמך חזקה זו, אע"ג דלחליצה לא סמכינן ע"ז. | '''בא"ד.''' קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה. ס"ל להתוס' דבחזקה כזאת אפשר להוציא ממוחזק, ובתירוצם כתבו דיש ריעותא מה שלא הביא אחרי שהגיע לכלל שנותיו, אבל לולא זאת היה מוציא ממון על חזקה זאת, אבל עי' ברא"ש בשיטה מקובצת שתירץ דכי היכי דאמרינן התם הני מילי למיאון אבל לחלוץ בעי בדיקה לחומרא, ה"נ לענין הוצאת ממון בעי בדיקה, ואם לא מצאו לא אמרינן נשרו, ויש להבין אמאי מיאנו התוס' לומר כן, וס"ל דאפשר להוציא ממון על סמך חזקה זו, אע"ג דלחליצה לא סמכינן ע"ז. | ||
'''ונראה''' דהנה יש להסתפק בהא דאמרינן דלחליצה בעי בדיקה, אם זה משום דחששו חכמים ועשאום כספק ממש, ורק למיאון דאינו אלא מדרבנן אזלינן לקולא, או דילמא דלגבי איסורים ששייך להחמיר תיקנו שיהיה כמו ספק וניזל לחומרא, אבל לגבי ממון דלא שייך חומרא וקולא לא תיקנו ונשאר כמעיקר הדין, וזהו סברת התוס', והרא"ש סובר דעשאוהו כספק וממילא לכל הדברים הוי ספק, ואי אפשר להוציא ממון בזה, ואמרו לי לעיין בנוב"י (קמא אהע"ז סי' ס"א). | '''ונראה''' דהנה יש להסתפק בהא דאמרינן דלחליצה בעי בדיקה, אם זה משום דחששו חכמים ועשאום כספק ממש, ורק למיאון דאינו אלא מדרבנן אזלינן לקולא, או דילמא דלגבי איסורים ששייך להחמיר תיקנו שיהיה כמו ספק וניזל לחומרא, אבל לגבי ממון דלא שייך חומרא וקולא לא תיקנו ונשאר כמעיקר הדין, וזהו סברת התוס', והרא"ש סובר דעשאוהו כספק וממילא לכל הדברים הוי ספק, ואי אפשר להוציא ממון בזה, ואמרו לי לעיין בנוב"י (קמא אהע"ז סי' ס"א). | ||
'''בא"ד.''' וי"ל שאחר שהי' זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא היו לו סימני גדלות. נראה דאף להני דסברי דחזקה העשויה להשתנות הוי חזקה, מ"מ אין להקשות שישאר בחזקת שלא הביא שערות מאחר שלא הביא בזמן שהגיע לכלל שנותיו, כיון דכל רגע עלול להביא שערות, והו"ל כבוגרת ביומא דמישלם ששה חדשים כמבואר בקידושין דף ע"ט ע"א. | '''בא"ד.''' וי"ל שאחר שהי' זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא היו לו סימני גדלות. נראה דאף להני דסברי דחזקה העשויה להשתנות הוי חזקה, מ"מ אין להקשות שישאר בחזקת שלא הביא שערות מאחר שלא הביא בזמן שהגיע לכלל שנותיו, כיון דכל רגע עלול להביא שערות, והו"ל כבוגרת ביומא דמישלם ששה חדשים כמבואר בקידושין דף ע"ט ע"א. | ||
{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}} | {{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}} | ||
גרסה אחרונה מ־00:26, 30 באוגוסט 2020
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש אילת השחר |
ראיה בקיום השטר וכו' ורבנן סברי דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. יש לעי' לפי"ז מאי קאמר הממע"ה, דגם אם הם לא היו מוציאים ג"כ היו צריכים להביא ראיה, כמבואר לעיל דף ז' ע"ב ובכמה דוכתי [ועי' ברמב"ן שם] דגם שובר שבא להחזיק בלי קיום, אע"ג דגבי שאר דינים יש לזה שאוחז השובר ורוצה ליפטר כדין מוחזק, כמבואר לקמן דף קע"ג ע"א, וברשב"ם שם ד"ה אביי, ובתוס' שם ד"ה שטרו, דמבואר דבעל השטר נקרא מוציא ואינו יכול להוציא כשיש ספק בשובר.
משום דאלימי עדים ומרעי שטרא. יש לעי' הא כל מה שיכולים לקלקל כח השטר הוא רק מחמת דאע"ג דהלוה מודה שכתבו צריך עדיין קיום, דבלי זה נאמן הלוה לומר פסולים היו וכדו', דאל"ה למה צריך בכלל קיום, וכיון שכן הא ע"כ מזה גופא ראיה דנאמן גם הלוה לאורועי שטרא אע"פ שמודה שכתבו, דהא בשטר שהוא כשר בלי שום פקפוק אין כח לעדים לפוסלו, דהוי כחוזרים ומגידים, כמבואר בכתובות דף י"ח ע"ב בסוגיא ובתוס' שם, וא"כ מזה בהכרח דגם הלוה נאמן לפוסלו ומאי שייך לחלק, וזה אולי כלול בקושית התוס' בכתובות (דף י"ט ד"ה טעמא) במה שהק' לפירש"י, ולדבריהם צ"ל דהלוה טוען באמת מזוייף [וכבר כתב ברש"ש דהרשב"ם כאן מפ' כרש"י שם], ואפי' לפי' תוס' יש לעי' דכיון דאין העדים יכולים לומר פסולים היינו דהוו חוזרים ומגידים כמבואר שם, א"כ מאי נפק"מ בין לוה ועדים, דאם אנו אומרים הסברא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, הו"ל כאינו מקויים לגבי שטר טוב, א"כ גם בלוה נימא הכי, ואם הוי כמקוים ושטר טוב הוא, הא אינם בגדר עדים, דהא כשחוזרים ומגידים אין להם דין עדים שנימא דיהיו אלימי, וצ"ל דהחילוק הוא דבעדים כיון שאם יהיו נאמנים יהיה להם כח עדים, לכך שפיר נאמנים, משא"כ בלוה דאף אם נאמינו לא יהיה לו כ"כ כח כמו עדים לכך אינו נאמן, והעירוני דלפי"מ שנתבאר דתוס' ס"ל דמיירי דהלוה טוען מזוייף א"כ אמאי זה הפה שאסר, ואולי באמת לתוס' לא יהיה הפה שאסר רק מיגו גרידא.
ועדיין יש לעי' דהא התוס' בכתובות (דף י"ט) הק' למ"ד דצריך לקיימו דאמאי לא נאמין ללוה במיגו דמזוייף, ותירצו דירא שמא יכחישוהו, וא"כ בעדים שאי בעי שתקי, ומיגו דבעו שתקי אמרינן גם בתרי, א"כ אמאי לא יהיו נאמנים מחמת מיגו לכו"ע.
תוד"ה ועוד. דלא אשכחן וכו' חילוק בין לבנות לשחורות. בב"ח רוצה ליישב כיון דרגילות דשערות מאריכות לאחר מיתה אין ראיה דהיה כבר בחייו שערות כשיעור לכוף ראשן לעיקרן דאולי גדלו אח"כ, ונראה מה דהתוס' מיאנו בזה, משום דכמו דאם לא היה כלל שערות לא יתחילו לצמוח במקום ההוא לאחר מיתה, משום דשערות צומחות שם רק אחרי שהגיע לגדלות, ה"נ לא יאריכו עד לשיעור לאחר מיתה, כיון דפחות משיעור שיכוף ראשן לעיקרן יש גם בקטנים, ונמצא דכל סימן הגדלות הוא רק מה שנעשה אח"כ כשיעור, וזה לא יהיה נעשה לאחר מיתה, ואע"פ שלפי פי' ר"ח השערות נעשות שחורות לאחר מיתה, אף דלשיטתו השחרות הוא סימן הגדלות, יש לומר בתרי אנפי או דכשהגיע לגדלות אין השערות הלבנות נעשות שחורות, אלא צומח שחורות, והלבנות עצמן אינן נהפכות לשחורות, ואינם נעשים סימן, ואנן חיישינן שמא מחמת מיתה הושחרו הלבנות ואין זה תלוי כלל בגדלות, ועוד אפשר לומר דהשחרת שערות אם זה נעשה בכל השערות גם במקום הזה הם משחירין, אבל צמיחת שערות במקום הזה אם אינם צומחים כל זמן שלא הגיע לגדלות, דאינם ראויים לצמוח, אז כמו שע"י המיתה לא יצמחו, אם לא צמחו עדיין כלל, כן אם היו פחות מהשיעור הוי כלא צמחו כלל, והמיתה לא תאריך אותם.
בא"ד. קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה. ס"ל להתוס' דבחזקה כזאת אפשר להוציא ממוחזק, ובתירוצם כתבו דיש ריעותא מה שלא הביא אחרי שהגיע לכלל שנותיו, אבל לולא זאת היה מוציא ממון על חזקה זאת, אבל עי' ברא"ש בשיטה מקובצת שתירץ דכי היכי דאמרינן התם הני מילי למיאון אבל לחלוץ בעי בדיקה לחומרא, ה"נ לענין הוצאת ממון בעי בדיקה, ואם לא מצאו לא אמרינן נשרו, ויש להבין אמאי מיאנו התוס' לומר כן, וס"ל דאפשר להוציא ממון על סמך חזקה זו, אע"ג דלחליצה לא סמכינן ע"ז.
ונראה דהנה יש להסתפק בהא דאמרינן דלחליצה בעי בדיקה, אם זה משום דחששו חכמים ועשאום כספק ממש, ורק למיאון דאינו אלא מדרבנן אזלינן לקולא, או דילמא דלגבי איסורים ששייך להחמיר תיקנו שיהיה כמו ספק וניזל לחומרא, אבל לגבי ממון דלא שייך חומרא וקולא לא תיקנו ונשאר כמעיקר הדין, וזהו סברת התוס', והרא"ש סובר דעשאוהו כספק וממילא לכל הדברים הוי ספק, ואי אפשר להוציא ממון בזה, ואמרו לי לעיין בנוב"י (קמא אהע"ז סי' ס"א).
בא"ד. וי"ל שאחר שהי' זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא היו לו סימני גדלות. נראה דאף להני דסברי דחזקה העשויה להשתנות הוי חזקה, מ"מ אין להקשות שישאר בחזקת שלא הביא שערות מאחר שלא הביא בזמן שהגיע לכלל שנותיו, כיון דכל רגע עלול להביא שערות, והו"ל כבוגרת ביומא דמישלם ששה חדשים כמבואר בקידושין דף ע"ט ע"א.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |