ערך/ברכת המטיב

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ברכת המטיב

גדרה

בשו"ת הרשב"א (ח"ד עז) כתב דשהחיינו מברכין על "הנאה וטובה" והטוב והמטיב על "הנאת תועלת", וכן בחידושיו לברכות (נט:) כתב לגבי שהחיינו דכלים חדשים (שם ד"ה בנה) "שאין הברכות אלא על שמחת הלב", ולענין הטוב והמטיב על יין כתב שם (ד"ה שינוי) שאף אם היין השני אינו טוב מן הראשון מברך, "דאינו מברך אלא אריבוי היין". והיינו שאי"צ "שמחה" ביין יותר משובח רק "טובה", וריבוי נמי טובה הוא.

וכעין זה כתב הלבוש (רכה סוף ס"א) בשינוי לשונות, דשהחיינו מברכין על "שמחה" והטוה"מ על "טובה", והביאו המג"א (שם). ומן הסתם מקור דבריו הוא הרשב"א. ובא"ר שם מביא ראיה לחילוק זה מהגמ'. וגם בשו"ת חת"ס (או"ח קנו) חילק בין שהחיינו להטוב והמטיב על דרך זו. [וכתב דאפשר לברך הטוה"מ על תורה ומצוות שאין טובה אלא הם, ולפ"ז נראה קצת גדר אחר ב"טובה", שאין הברכה על התועלת שמן הטובה אלא על עצמות הטובה, ולכך אפשר לברך אותה אף על מצוות שאין לנו עסק והשגה ב"תועלתם" ולאו להנות ניתנו].

אמנם צ"ע גדול על חילוק זה ממש"כ הרשב"א עצמו (ח"א ס"ס רמה), שמברכים שהחיינו על ירושה אף שיש צער מיתת האב, "אבל ברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה אלא תלויה בדבר שמגיע לו תועלת, ואע"פ שמתערב עמה צער ואנחה", הרי שגם שהחיינו היא על "תועלת" ולא "שמחה".

מתי מברכים

א. בברכות (נט:) איתא: "קצרו של דבר על שלו אומר שהחיינו על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב", וכן פסקו הרמב"ם (פ"י מברכות ה"ז) ושו"ע (ר"ס רכב).

ב. ובירושלמי איתא "קנה אומר שהחיינו, נתנו לו במתנה אומר הטוב והמטיב", והרא"ש בברכות שם (ס"ס טז) מבאר דהירושלמי כהבבלי שמברכין הטוב והמטיב רק כשיש שותפות בדבר, ובמתנה איכא שותפות שגם לנותן יש טובה. וכן פסק בשו"ע (רכג ס"ה) והסכימו עמו הרבה אחרונים הלבוש וא"ר ודה"ח וח"א ומור וקציעה. [וממג"א שם לא מוכרח דפליג, דנשאר בצ"ע].

אכן רוב ככל הראשונים חולקים על זה, וסוברים דלירושלמי מברכין על מתנה הטוב והמטיב אפילו אין לו שותפים, ולכך סוברים שאין הלכה כהירושלמי כיון שהבבלי חולק על כך. וגם באחרונים תמהו על פסק השו"ע בזה, וכן פסק במשנ"ב (ס"ק כא) דלמעשה נראה יותר טוב לברך ברכת שהחיינו.

הרבה אחרונים למדו מזה דלרא"ש אי"צ שוה פרוטה ב"טובה" שמברכין עליה הטוב והמטיב, שלפעמים הנאת נתינת המתנה אינה שווה פרוטה, ואעפ"כ כתב לברך. אכן בדעת המג"א כתב המחצית השקל דצריך שווה פרוטה.

ג. בביאור הגר"א (רכג ס"ה) פי' הירושלמי דהטוב והמטיב מברכין רק על טובה המתחדשת, והיינו שאם קנה כלי במעות שהיו לו כבר אינו מברך - שלא התחדש לו כלום דמקודם מעות ועכשיו כלי, אבל אם מקבל מתנה בזה מברך הטוב והמטיב - שהתחדשה לו טובה שלא היתה לו מקודם.

ומעין סברא זו כתב בשו"ע הרב, שאין מברכין הטוב והמטיב כשיורש יחידי אף שיש טובה לעניים שמחוייב לתת להם צדקה, דלא התחדש בזה כלום כלפי העניים, דגם האב היה מחוייב לתת להם צדקה. [אך מ"מ הגר"ז לא כתב זאת ככלל בברכת הטוה"מ].

אכן בהלכות קטנות (ח"א רז) כתב, שהמחליפים כלים שניהם יברכו הטוב והמטיב, ולכאו' זהו דלא כהגר"א דהא אינה טובה המתחדשת, דמעיקרא כלי זה והשתא כלי אחר.

ד. בערוך השולחן (רכג ס"ז) גם ביאר דהירושלמי אינו חולק על הבבלי, ומה שחילק הירושלמי בין קנין למתנה, דבקנה עיקר הקנין הוא לעצמו אבל במתנה כוונת הנותן שכל בני ביתו ישתמשו בזה, ולכן מברכין הטוב והמטיב.

ה. בחיי אדם (סב ס"ב) חידש ד"חובה" אינה "טובה", ולכן "טובה" שהוא "חייב" לעשותה - כבית לאשתו ובניו אין מברכין עליה הטוב והמטיב.

[ועל הדוגמא שנקט "בית לאשתו ובניו", הקשה בביאור הלכה (רכג ס"ג ד"ה בנה) דלאשתו יוצא בשכירות ולבניו הזכרים משהגיעו לכלל שש אפילו מזונותיהם נחשב לצדקה, וממילא אם "קנה" להם בית שפיר יש בכך "טובה"].

ו. המשנ"ב (רכג סק"ד) מביא לט"ז דמברך הטוב והמטיב אף שמתה אשתו, דמ"מ יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם, אבל במור וקציעה חולק שברכה זו נתקנה רק על הנאה גשמיית ולא על הנאה רוחניית.

["רוחנית" דהכא אינו ענין ל"רוחנית" דלהלן, דהכא כוונת המו"ק להנאה בעולם האמת ולהלן הנידון הוא בהנאה ממצוות, ולגבה סובר המו"ק (סי' רכג, סי' תלב) שמברכין שהחיינו, וכ"נ דעתו בהג' לש"ס (סוכה מו.) ובשו"ת שאילת יעב"ץ].

ז. בבית יהודה (ח"ב כ') כתב, שהנותן מתנה לאחר באופן שנשארת ברשותו יכול הנותן לברך ולא המקבל אחר שהוא גם הנותן וגם המקבל. אכן לדעת הגר"א ושו"ע הרב לעיל לכאורה אינו יכול לברך דלא מתווסף לו כלום, ואף לשאר פוסקים צ"ע אם יברך, דאין לו בזה שום תוספת טובה ואדרבא נגרע ממנו - שמכאן ואילך משתתף עמו אחר, ואף ששמח ורוצה בזה מ"מ כבר אינו שונה משאר נותן מתנה.

בשותפות

יש אומרים שרק אחד מברך ופוטר האחרים בברכתו.

הסברא בזה:

א) שאם כל אחד יברך לעצמו הוי כל אחד יחיד (הגהות רבינו פרץ לסמ"ק והג"מ (שם ושם).

ב) בעה"ב מברך דאין היין של האורחים.

נפק"מ בין הסברות, כשהברכה אינה על יין אלא על כלים או בשורות טובות או ילדה אשתו, שלביאור ראשון גם בזה רק אחד יברך, ולביאור שני בזה כולם מברכין.

יש אומרים שכל אחד מברך לעצמו.

ולהדעות שאחד פוטר לכולם נראה שאינו מדין שומע כעונה, דאם צריך לשומע כעונה נמצא שכל אחד מהם בירך, והא לדעה זו אי"צ לזה רק חובת הרבים היא ולא חובת היחיד.

שותפות בני הבית

א. י"א שנחשבת שותפות ומברכים הטוב והמטיב, וי"א שאין זה שותפות.

יש שכתבו שהמוצא מציאה שמברך הטוב והמטיב אף אם אולי תצמח מזה רעה, הוא דוקא אם מצא יחד עם אחֵר, דהויא טובת רבים, וכן נפסק במשנ"ב (רכב סק"ו). ובפתח הדביר (סי' רכב) דייק מזה שסוברים דבני ביתו לא נחשבים שותפים.

ב. בטעם הסוברים דאינה שותפות נמצא חילוק; להלכות קטנות אין לברך כשאין טובת בני ביתו בבת אחת עימו, ולמג"א ומגן גיבורים הוא משום שאין להם חלק בשדה ושמא לא יתן להם כלום מפירותיה. וממילא למג"א ומג"ג אם ודאי תגיע להם טובה - מברך הטוב והמטיב, וכמו שאכן נראה מדבריהם בסימן רכג (מג"א סק"ז, מג"ג סקי"ג) שמברך הטוב והמטיב על כלים שקונה לבני ביתו. .

ג. מברכות נט: נראה דבני ביתו לא נחשבים שותפים, שאמרו דעל ירושה מברך הטוב והמטיב "בדאית לי' אחי", ולמה לא אמרו "בדאית לי' אשה ובנים". ואף שבחידושי היעב"ץ שם כתב דלאו דוקא הוא, לכאורה זה אמר דרשני.

אכן מברכות ס. נראה להעיר על זה, דמבואר שהמוצא מציאה מברך הטוב והמטיב, והוא אף במצא מעות, ומדלא מחלקים בגמ' בין שותפין סתם לבני ביתו ש"מ דאפילו בני ביתו נחשבים שותפים לענין זה, אף שמעות דמו לשדה שאין טובתם תיכף ומיד כי אם אחרי שקונים בהם. וכעין שהקשה במור וקציעה הנ"ל. אך שאולי במעות יש שמחה אף בלא שמשתמשים בהם, כמו שנראה מהלכות קטנות (ח"א ר') לברך שהחיינו על רווח ממון. [ולהרשב"א (ח"ד עז) שאין לברך הטוה"מ על שמחה דרבים רק על טובה דרבים, יל"ע מה גדר ריוח ממון דרבים].

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף