שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/נא: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''ולשאלה''' השלישית מאיש שהיה שוחט בסכין פגום לגוים לכאורה נראה דמותר וראיה לדבר דאמרינן בגמ' דמס' חולין על משנת שחיטת חש"ו דייק בגמ' שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחלה ופרש"י ואפי' אחרים רואים אותם והקשו בתוס' דהא מכלם ששחטו שמעינן דוקא בדיעבד ופי' ר"ת דאין מוסרין להם חולין אפי' להשליכן לכלבין דלמא אתי למיכל משחיטתן. ואם כדבריך תיפוק לי משום דקעבר על בל תשחית אלא נראה דליכא משום בל תשחית אלא כשעושה דרך השחתה הרי ששחיטת חש"ו שחיטה אסורה היא ולא אסרה ר"ת אלא מפני שאחד מן הרואין יטעה וכו' הכא נמי לא מיקרי השחתה דהשתא דנראה דמיירי בבהמת ישראל אינו אסור אלא מטעמא דר"ת בנ"ד שהבהמה מגוי נראה דכ"ש ודאי דליכא למימר טעמא דבל תשחי' אלא שאפשר היה לומר דגם בנ"ד שייך טעמא דר"ת דשמא טעה איזה ישראל ויאמר ששחט שחיטה כשרה ויאכל ממנה אם יהיה עוף וגם בבהמה אפשר יסמוך על השחיטה והוא יבדקנה ועם היות שחששה רחוקה מ"מ אפשר לחוש לכתחלה ומ"מ מצאתי קצ' סמך לדבריך שכתב הסמ"ג לא תעש' רכ"ט על לאו דלא תשחית את עצה ההיא דפרק החולץ דאמר רב יוסף לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו ע"כ. א"כ הכא אם בהמה שזה הישראל שוחט בסכין פגום צריכין לה ישראל ואם היה כשחטת בכשרות היו יכולין ישראל לאכול ממנה נראה ודאי דעבד על לא ישפוך וכו' ואם לא שהיה הבהמה של גוי או של תוגר מיוחד ואפי' שישחטנה בכשרות לא יתנו לישראל ממנה אין להקפיד אם לא נאמר הטעם שאחרי'. ע"כ מה שראיתי להשיב על שאלותיך ואתה שלום כנפשך ינפש המר שמואל די מדינה: | |||
''' | |||
גרסה אחרונה מ־15:15, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ולשאלה השלישית מאיש שהיה שוחט בסכין פגום לגוים לכאורה נראה דמותר וראיה לדבר דאמרינן בגמ' דמס' חולין על משנת שחיטת חש"ו דייק בגמ' שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחלה ופרש"י ואפי' אחרים רואים אותם והקשו בתוס' דהא מכלם ששחטו שמעינן דוקא בדיעבד ופי' ר"ת דאין מוסרין להם חולין אפי' להשליכן לכלבין דלמא אתי למיכל משחיטתן. ואם כדבריך תיפוק לי משום דקעבר על בל תשחית אלא נראה דליכא משום בל תשחית אלא כשעושה דרך השחתה הרי ששחיטת חש"ו שחיטה אסורה היא ולא אסרה ר"ת אלא מפני שאחד מן הרואין יטעה וכו' הכא נמי לא מיקרי השחתה דהשתא דנראה דמיירי בבהמת ישראל אינו אסור אלא מטעמא דר"ת בנ"ד שהבהמה מגוי נראה דכ"ש ודאי דליכא למימר טעמא דבל תשחי' אלא שאפשר היה לומר דגם בנ"ד שייך טעמא דר"ת דשמא טעה איזה ישראל ויאמר ששחט שחיטה כשרה ויאכל ממנה אם יהיה עוף וגם בבהמה אפשר יסמוך על השחיטה והוא יבדקנה ועם היות שחששה רחוקה מ"מ אפשר לחוש לכתחלה ומ"מ מצאתי קצ' סמך לדבריך שכתב הסמ"ג לא תעש' רכ"ט על לאו דלא תשחית את עצה ההיא דפרק החולץ דאמר רב יוסף לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו ע"כ. א"כ הכא אם בהמה שזה הישראל שוחט בסכין פגום צריכין לה ישראל ואם היה כשחטת בכשרות היו יכולין ישראל לאכול ממנה נראה ודאי דעבד על לא ישפוך וכו' ואם לא שהיה הבהמה של גוי או של תוגר מיוחד ואפי' שישחטנה בכשרות לא יתנו לישראל ממנה אין להקפיד אם לא נאמר הטעם שאחרי'. ע"כ מה שראיתי להשיב על שאלותיך ואתה שלום כנפשך ינפש המר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |