שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/נ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דין בודק
שאלה בודק אח' בדק כבש והוצי' הריאה והרא' לאדם אחד שהיה שם איך היתה נקיה הריאה אח"כ בא בודק אחר והראה לב' בני אדם הריאה ואמר להם הנה ריאה זאת בדקה פלוני ויש בה סירכא וטרפ' היא והכשירה וע"ז רבו כנגד הבודק הראשון ערעורים ויש עדים נאמנים איך דבר אמת כי הבודק הראשון הראה הריאה תחלה לאיש ההוא שנמצא שם ואינם יודעים אם הריאה שהראה הבודק השני אם היא הוא שבדק הראשון ואפשר שהיא מלאכתית או אם היא ריאה אחרת כל אומן סני לחבריה וראו כי זה הבודק השני כשרצו לגשת אליו לראות הריאה חטפה ולא רצה להראותה ומכל מה שעבר נעשה מעשה בית דין ושאלו ממני משפט האיש הבודק הראשון אם נעמיד אותו על חזקתו אם לאו גם הכבש ההוא אם נעמדנו בחזקת כשר אם לא עד כאן:
תשובה
דבר פשוט גלוי ומפורסם שכל ישראל בחזקת כשרים הם וא"א לפסול לשום ישראל ולהוציאו מחזקתו אם לא בראיה ברורת אשר ע"כ הדין נותן שאם לא היה שם אלא הבודק לבדו והיה אומר שבדק הריא' כשרה שהיתה נקיה מכל סירכ' והיה בא איש אחר יחידי והיה אומר שהי' סירכה המטריפה בריאה הבודק היה נאמן וכמו שמצאנו ראינו כתב רש"בץ אם אמר הבודק שלא כסידרן היתה ואחר מכחישו ואומר מחיתוך לחיתוך כסדרן היתה מעמידין הבהמה בחזקת כשרה שכל שנשחטה בחזקת היתר עומדת ע"כ וכ"ש כשהדבר להפך דהוה ליה כההוא תשובת הר"אש ז"ל שבשני דיינים אומרים כך היה ושנים מבחוץ אומרים לא כך היה הדיינים נאמנים שהם מדקדקים יותר וכן בנ"ד וק"ל ומהרי"ק ז"ל שרש ל"א כתב כן בפשיטות זה ומטעם זה אני אומר דבנ"ד אפי' היו כאן שנים והבודק לבדו שיש מקום לתלות עדות המעידים ולומר שאין זו הריאה המעידים הם עליה היא אותה שאמר הבודק שהיתה נקיה או אם אפשר לתלות ולומר שאח"כ נעשה ומספק אתה בא לאוסרה העמד בהמה בחזקתה והעמד הבודק בחזקתו וזה דב' ברור מאד בהיות הבודק בחזק' איש כשר אין צורך לאור' אך אמנם מה שיש לראות אם הבודק ואחר עמו אמרו שלא היה בריאה סירכא כלל ושנים אחרים מעידים בודאי שהיה סירכא המטרפת בריאה מבלי מקום לתלות ולכאורה גם בזה היה נראה שהדבר ברור להתיר יען דהוי תרי וב' ואוקי בהמה בחזקת' ובחזק' היתר היא עומד' עד שיודע לך דודאי נטרפ' אלא שנראה דאיכא לעיוני דגרסי' פ' האשה שנתאלמנה ת"ר שנים אומרים נתקדש' וב' אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שני' אומרי' נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה לא תישא ואם נשאת תצא ופריך בגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא וכו' והקשו בתוס' שנא ושנא דרישא אית לן לאוקמא בחזקת פנויה וסיפא בחזקת אשת איש ויש לומר דאע"ג דאי' לן לאוקומה בחזקת פנויה מ"מ תרי ותרי ספיקא דרבנן כדמוכח פרק ד' אחין והוה לן למימר תצא מדרבנן ע"כ משמע דבנ"ד נמי אע"ג דאיכא למימר תרי ותרי וכו' מ"מ הוי ספיקא דרבנן כי היכי דאמרינן התם איברא דכפי הנראה לימא שהביאו שם התוס' שכתבו דהא דפריך בגמרא מאי שנא וכו' היינו דנראה דברייתא הוי רבנן ולא ר' מנחם וא"כ לדידהו בנתגרשה נמי ה"ל למימר לא תצא דהכי ס"ל לעיל וא"כ הקושיא אינה אלא בחלוקת גירושין אבל קדושין ניחא דלא תצא דאוקמ' אחזקתה ומ"מ לתירוץ קמא קשה ונראה שהוא עקר ועוד שהגהת אשר"י אינו מביא רק התירוץ הראשון וא"כ בנ"ד אי הוו תרי וב' ודאי היה נראה להחמיר וא"כ היה צריך לראות מה יהיה דין הבודק אי מכשרינן אותו מכאן ולהבא אי לא והריב"ה בח"מ סימן ל"ב הביא לשון הרמב"ם וז"ל כתב הרמב"ם שנים שהעידו בא' שהוא פסול באחת מן העבירות ובאו שנים והעידו שחזר בו ועשה תשובה או שלקה ה"ז כשר אבל באו שנים והכחישום ואמרו לא עשה עבירה ולא נפסל ה"ז ספק פסול לפיכך לא יעיד ואין מוציאין ממון בעדותו ע"כ וא"כ היה אפשר לומר דהכא נמי תרי וב' הוו אלו אומרים הריאה היתה נקיה וא"כ נמצא שאין עליו שום פגם על הבודק וב' אומרי' שהיא סרוכא והרי יצאה טרפה מתחת ידו ואיך נכשי' מכאן ולהבא ונראה בעיני דלא מבעיא לר"ח ז"ל שפירש דמאי דאמרינן התם בגמרא אי ערעור דגזלנותא תרי וב' נינהו פריך ואפי' משחתמו היו יכולין להעיד עליו משום דאוקי גברא אחזקתי' דהכא נמי תרי וב' מוקמינן גברא אחזקתי' אלא אפי' להרי"ף ז"ל והנמשכים אחריו שפי' דפריך אקודם שחתמו דמאי מעידין עליו תרי ותרי נינהו ופסו' מ"מ הכא ליכא למימ' הכי דשאני התם דלגבי ממונא איכא למימר דחזקת ממונא אלימא מחזקת גבר' ומשו' הכי לא מפקינן ממונא אפומי' אבל בנ"ד דליכא חזק' אחרת כנגדו אדרבה חזקת היתר מן הבהמה מסייע לחזקת גברא אמרינן ודאי אוקי גברא בחזקת כשר ולא היה בה סירכא ולא עוד אלא שיש לי לומר לרווחא דמלתא דהתם ודאי דפסלי ליה העדי' בעבירה ודאי שהי' מן התורה הת' הוא דאמרינן דלא מוקמינן גברא אחזקתי' אבל בנ"ד דאיכא למימר דאי הוו נפחי לה היתה כשרה בכי האי גוונא ודאי לכ"ע מוקמינן גברא אחזקתיה וכיוצא בזה חלק ר"י בדבור המתחי' אנן אחתינן בפרק האשה שנתאלמנה כ"ז פלפלתי והארכתי במקום אחר. אבל בנ"ד פשיטא ופשיט' שיפה עשו ויפה דנו להעמי' הבודק על חזקתו והבהמ' עצמה היתה מותר' לאכו' בלי שום גמגום כלל מכמה טעמים. אחד שהרי כתב הרא"ש ז"ל בתשו' דהיכא דשחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר שחיטה ואח"כ נמצא והוא פגום דשחיטה כשרה היא הואיל ויצא בהיתר והאי דנמצאת פגומה אימור שיבר בה עצמות ולאו אדעתיה דאוקי סכין אחזקתיה דאימור לא אפגי' כ"כ הרא"ש בשם ראב"ן וק"ו הדברים ומה התם לגבי שחיטה דקי"ל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה עכ"ז אמרינן מטעם אימור שיבר בה עצמות אע"פי שלא ידענו ששיבר כ"ש וק"ו בנ"ד דק"ל נשחטה בחזק' היתר עומדת עד שיודע לך כי ודאי נטרפה דפשיט' יותר מביעת' בכותחא דכל דאפשר לן לתלו' שנעשה אח"כ דתלינן כיון שיש עדים שיצא הדבר בהית' שהבודק בדק יפה והראה לעדים הריאה א"כ תלינן שמא אחר עשאה ואפי' שיהיה אפשר רחוק כי יצא מיד הבודק בהיתר כפי עדות העדים יש ל"ל הכי ואפי' לא היו כאן עדים אלא שהבודק היה אומר כן היינו יכולין לומר כן כ"ש השתא דאיכא סהדי דמסהדי כדבריו עוד טעם שני שזה היה צריך כאשר היו העדים האחרונים יודעים שריאה זו שמעידים הם שהיה בה הסירכא הנזכר היא היא הריאה שאמר עליה הבודק שהיתה נקיה אבל בנ"ד שהם לא ראו ולא ידעו אלא מה שאמר להם המערער כפי מה שבא בשאלה אע"פי שהם אומרים שראו בשטח וכו' מה בכך דילמא ריאה אחרת היא עוד טעם ג' שאפי' נניח שהם ראו וידעו שהיא היא הריאה בעצמה הרי אינם מעידים בודאי אלא ששפטו כפי מה שראו שהיה שם סירכא ומי הגיד להם ששפיטתם ומחשבתם היתה אמת דילמא שאפי' נניח שזאת היא הריאה והיה שם סירכה תלוי לא היתה סירכא מטרפה סוף דבר כי האריכות בזה מותר ויפה דנו ויפה זיכו אותם שהכשרוהו לבודק וכ"ז היה צריך כשידוע שהמערע' איש תם וישר אך אמנם אם ידוע שזה המערער אין דרכו דרך ישר' לא היה צריך להאריך וכבר אמרתי כי לא היה כוונתי לכתו' מה שכתבתי אלא ללמוד במקום אחר כי לנ"ד הדבר ברו' מאד שהבודק יש לנו להעמידו על חזקתו ודאי: שמעתי כי שם בסידרוקאפסי יש נותנים שנים או שלשה לבנים לתוגר בעל הבהמ' וסומכים ע"ז לעשות נפיח' והרי מי שעושה זה רע לשמים ולבריות שכבר כתב הרב הגדול כמה"ר יעקב ן' חביב ז"ל שמי שנהגו בשאלוניקי נפיח' מפני שהגוים הדרים בה רובם אינם אוכלים משחיטת ישראל ואם לא היו סומכים על סברה זו להקל היה הפסד גדול בממונם של ישראל אבל בשאר מקומות וכו' עד שאין הפסד גדול בדבר אינם סומכים ע"ז ע"כ הרי לך שמי שנוהג המנהג הנז' שוטה רשע שבשביל לבן או ב' וג' לא מקרי הפסד גדו' וכ"ש לעשות זה שותפות עם הגוי עם היות הבהמ' בהמ' גוי זה רשע ופושע וצור ישראל יצילנו מכל שגיאות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |