רב פעלים/ד/אבן העזר/ז: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאה אוטומטית מתוך ספריא + התאמה בידי עורכי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''שאלה ''' שאיך באו לפנינו לד"ת דוד סלימאן בנו ואשתו חביבה בת ראובן דבורא ודוד הנז' טען שאשתו פסקה מלראות ואין לו זרע ממנה ורוצה לקיים מצות פי"ר ואשתו הנז"ל טענה שהיא רוצה מבעלה הנז' סכום שטר כתובתה שהיא בסך מאה וחמשים לירה ותתגרש ודוד הנז"ל טען שאיך מקדמת דנא אשתו הנז"ל העלילה עליו ואמרה לפני הממשלה יר"ה שרצה לשחוט אותה וכו' והממשלה יר"ה חבשו אותו בבית האסורים וכו' ואח"ך עמדו ביניהם מתווכי השלום ולקחו לה ממנו סך תק"ן לירה מצד העלילה הנז' כדי להנצל מעלילה הנז' וטוען כיון שלקחה ממנו סכום הנז' שלא כפי הדין לכן אינו מחוייב ליתן לה עוד סכי כתובתה. והאשה הנז"ל טענה שאיך בעת שנשאת לו הוציאה לו סך ק"ן לירה מצד סכי כתובה וגם היה לה עוד נכסי מלוג שלא הכניסה לו בנדונייתא סך אלף לירה ולאחר הנשואין האמינה בו ונתנה לו כך אלף לירה הנז' בינו לבינה. ולאחר זמן כתב לה סנד בסך שמונה מאות לירה בשמה {{ממ|ואנן ב"ד דח"ל שאלנו אותו וא"ל מי ומי העדים אשר היו מעידין בהסנד הנז' ואמרה איני זוכרת אותם}} ולאחר זמן נעשה מריבה ביניהם ורצה לשחוט אותה והלכה וקבלה עליו לפני הממשלה יר"ה על שתיהם מצד הסנד ומצד אשר רצה לשחוט אותה. והממשלה יר"ה חבשו אותו וכו' ואח"ך עמדו ביניהם מתווכי השלום ועשו פשרה ביניהם על סכום הסנד הנז"ל אשר בידה ולקחו לה ממנו סך תק"ן לירה והפסידה מסך הנז"ל אשר לקחו לה ממנו להמורשים ולממשלה סך ק"ן לירה ומה שנשאר בידה חזרה לאח"ז ונתנה לו בינו לבינה ולא הגיע לה מסכי כתובתה כלום ודוד הנז"ל טען שלא לקח ממנה נכסי כלום וגם שלא החזירה לו סך התק"ן לירה אשר לקחה ממנו. ע"כ יש להסתפק מצד סכי כתובתה כיון ששטר כתובתה בידה היא נשבעת. או"ד כיון שהודת שלקחה ממנו סך התק"ן לירה וטוענת שאח"ך החזירה הסך הנז"ל לידו בינה לבינו א"כ השבועה עליו שישבע שלא לקח ממנה נכסי מלוג וגם שלא החזירה לו סך התק"ן לירה אשר לקחה ממנו. גם אנן בד"ל חקרנו שיש לה סך ק"ן לירה כתובה בל טאפו בשמה ושאלנו אותה עליהם ואמרה שהמעות הם של בתה וכתבה אותה בשמה. ולתשובתו הרמתה אנחנו מצפים כדי להשיב שואלם דבר ועמו הס"ר ושכמ"ה ברוב עוז ושלום: | '''שאלה ''' שאיך באו לפנינו לד"ת דוד סלימאן בנו ואשתו חביבה בת ראובן דבורא ודוד הנז' טען שאשתו פסקה מלראות ואין לו זרע ממנה ורוצה לקיים מצות פי"ר ואשתו הנז"ל טענה שהיא רוצה מבעלה הנז' סכום שטר כתובתה שהיא בסך מאה וחמשים לירה ותתגרש ודוד הנז"ל טען שאיך מקדמת דנא אשתו הנז"ל העלילה עליו ואמרה לפני הממשלה יר"ה שרצה לשחוט אותה וכו' והממשלה יר"ה חבשו אותו בבית האסורים וכו' ואח"ך עמדו ביניהם מתווכי השלום ולקחו לה ממנו סך תק"ן לירה מצד העלילה הנז' כדי להנצל מעלילה הנז' וטוען כיון שלקחה ממנו סכום הנז' שלא כפי הדין לכן אינו מחוייב ליתן לה עוד סכי כתובתה. והאשה הנז"ל טענה שאיך בעת שנשאת לו הוציאה לו סך ק"ן לירה מצד סכי כתובה וגם היה לה עוד נכסי מלוג שלא הכניסה לו בנדונייתא סך אלף לירה ולאחר הנשואין האמינה בו ונתנה לו כך אלף לירה הנז' בינו לבינה. ולאחר זמן כתב לה סנד בסך שמונה מאות לירה בשמה {{ממ|ואנן ב"ד דח"ל שאלנו אותו וא"ל מי ומי העדים אשר היו מעידין בהסנד הנז' ואמרה איני זוכרת אותם}} ולאחר זמן נעשה מריבה ביניהם ורצה לשחוט אותה והלכה וקבלה עליו לפני הממשלה יר"ה על שתיהם מצד הסנד ומצד אשר רצה לשחוט אותה. והממשלה יר"ה חבשו אותו וכו' ואח"ך עמדו ביניהם מתווכי השלום ועשו פשרה ביניהם על סכום הסנד הנז"ל אשר בידה ולקחו לה ממנו סך תק"ן לירה והפסידה מסך הנז"ל אשר לקחו לה ממנו להמורשים ולממשלה סך ק"ן לירה ומה שנשאר בידה חזרה לאח"ז ונתנה לו בינו לבינה ולא הגיע לה מסכי כתובתה כלום ודוד הנז"ל טען שלא לקח ממנה נכסי כלום וגם שלא החזירה לו סך התק"ן לירה אשר לקחה ממנו. ע"כ יש להסתפק מצד סכי כתובתה כיון ששטר כתובתה בידה היא נשבעת. או"ד כיון שהודת שלקחה ממנו סך התק"ן לירה וטוענת שאח"ך החזירה הסך הנז"ל לידו בינה לבינו א"כ השבועה עליו שישבע שלא לקח ממנה נכסי מלוג וגם שלא החזירה לו סך התק"ן לירה אשר לקחה ממנו. גם אנן בד"ל חקרנו שיש לה סך ק"ן לירה כתובה בל טאפו בשמה ושאלנו אותה עליהם ואמרה שהמעות הם של בתה וכתבה אותה בשמה. ולתשובתו הרמתה אנחנו מצפים כדי להשיב שואלם דבר ועמו הס"ר ושכמ"ה ברוב עוז ושלום: |
גרסה אחרונה מ־11:31, 20 ביולי 2020
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שאיך באו לפנינו לד"ת דוד סלימאן בנו ואשתו חביבה בת ראובן דבורא ודוד הנז' טען שאשתו פסקה מלראות ואין לו זרע ממנה ורוצה לקיים מצות פי"ר ואשתו הנז"ל טענה שהיא רוצה מבעלה הנז' סכום שטר כתובתה שהיא בסך מאה וחמשים לירה ותתגרש ודוד הנז"ל טען שאיך מקדמת דנא אשתו הנז"ל העלילה עליו ואמרה לפני הממשלה יר"ה שרצה לשחוט אותה וכו' והממשלה יר"ה חבשו אותו בבית האסורים וכו' ואח"ך עמדו ביניהם מתווכי השלום ולקחו לה ממנו סך תק"ן לירה מצד העלילה הנז' כדי להנצל מעלילה הנז' וטוען כיון שלקחה ממנו סכום הנז' שלא כפי הדין לכן אינו מחוייב ליתן לה עוד סכי כתובתה. והאשה הנז"ל טענה שאיך בעת שנשאת לו הוציאה לו סך ק"ן לירה מצד סכי כתובה וגם היה לה עוד נכסי מלוג שלא הכניסה לו בנדונייתא סך אלף לירה ולאחר הנשואין האמינה בו ונתנה לו כך אלף לירה הנז' בינו לבינה. ולאחר זמן כתב לה סנד בסך שמונה מאות לירה בשמה (ואנן ב"ד דח"ל שאלנו אותו וא"ל מי ומי העדים אשר היו מעידין בהסנד הנז' ואמרה איני זוכרת אותם) ולאחר זמן נעשה מריבה ביניהם ורצה לשחוט אותה והלכה וקבלה עליו לפני הממשלה יר"ה על שתיהם מצד הסנד ומצד אשר רצה לשחוט אותה. והממשלה יר"ה חבשו אותו וכו' ואח"ך עמדו ביניהם מתווכי השלום ועשו פשרה ביניהם על סכום הסנד הנז"ל אשר בידה ולקחו לה ממנו סך תק"ן לירה והפסידה מסך הנז"ל אשר לקחו לה ממנו להמורשים ולממשלה סך ק"ן לירה ומה שנשאר בידה חזרה לאח"ז ונתנה לו בינו לבינה ולא הגיע לה מסכי כתובתה כלום ודוד הנז"ל טען שלא לקח ממנה נכסי כלום וגם שלא החזירה לו סך התק"ן לירה אשר לקחה ממנו. ע"כ יש להסתפק מצד סכי כתובתה כיון ששטר כתובתה בידה היא נשבעת. או"ד כיון שהודת שלקחה ממנו סך התק"ן לירה וטוענת שאח"ך החזירה הסך הנז"ל לידו בינה לבינו א"כ השבועה עליו שישבע שלא לקח ממנה נכסי מלוג וגם שלא החזירה לו סך התק"ן לירה אשר לקחה ממנו. גם אנן בד"ל חקרנו שיש לה סך ק"ן לירה כתובה בל טאפו בשמה ושאלנו אותה עליהם ואמרה שהמעות הם של בתה וכתבה אותה בשמה. ולתשובתו הרמתה אנחנו מצפים כדי להשיב שואלם דבר ועמו הס"ר ושכמ"ה ברוב עוז ושלום:
יחזקאל משה הלוי ס"ט עזרא אדם ס"ט משה חיים ס"ט
תשובת אשר נסתפקתם בנידון השאלה משום דשטר הכתובה עודנו ביד האשה הנה ודאי אם היתה טוענת שהסך תק"ן לירה נתנו לה בעלה במתנה אפי' אם היה הבעל מכחישה אינו יכול לפטור עצמו מסכי כתובתה אלא תשבע ותטול כתובתה מפני שהשטר הכתובה הוא בידה וכמ"ש הרב מהר"ש גאון ז"ל והובאה תשובתו בתורת חסד סי' צ' בראובן שנשא אלמנה והיה לה בת מבעלה הראשון וכשבגרה השיאוה לשמעון מנכסי אבי היתומה ולא הספיקו לנדונייא שלה ולכן קצת מן הנדונייא נתנו שניהם ראובן ואשתו הנז' שהיא אם היתומה ממה שהכניזה זו אם היתומה לראובן וכתבו בכתובה של היתומה וממה שהכניסה מרת פ' לראובן נתנה לבתה והעדים חתומים ע"ז בכתובה. ועתה מתה אשתו של ראובן בלא זרע ויורשיה תובעין ההשבון כפי התנאי שבכתובה וכפי תקנת טוליטולה שאם תמות היא בלא זרע שיחזור מתנת ההשבון ליורשיה. וראובן טוען שכבר נתנה אשתו מטלטלין לבתה כמ"ש בכתובת היתומה ורוצה לגבות המטלטלין שנתנה לבתה מחלק המגיע ליורשיה ושאל השואל אי חשבינן לשון זו הכתוב בכתובה כאלו הודית היא שגבתה קצת מכתובתה. או"ד כיון ששניהם הסכימו במתנתה זו ואינו כתוב בכתובה בפירוש שהיא קבלה מכתובתה ונתנה לבתה והעדים החתומים על הכתובה אומרים שלא שאלו את פיה ולא הודית לפניהם שמה שכתוב שנתנה לבתה שקבלתם לשם כתובה ונתנה לה אלא סתם כתוב בכתובה בזה"ל וממה שהכניסה מרת פ' לראובן נתנה לבתה:
והשיב הרב ז"ל בדף ס"ג ע"ד וז"ל לענין נ"ד לדעת אם מ"ש בכתובה וממה שהכניסה מרת פ' לראובן נתנה לבתה אי הוי בהודאת התקבלתי מכתובתי ואען ואומר דנלע"ד שהדין עם יורשי האשה משום שאין כאן שום הודאה על קבלה משום שכל טענה שאם היתה קיימת והיתה באה לגבות כתובתה היתה יכולה לטעון והיתה גובה כתובתה גם אנן טוענין ליורשיה וא"כ אם עתה באה לגבות כתובתה מחמת גרושין לא היה הבעל נאמן שפרע לה קצת מכתובתה והיא נתנה לבתה ול"מ אם אותם דברים שנתנה לבתה אינם דברים מסויימים וידועים לכל שהיא הכניסה לבעלה עכ"ז היא היתה נאמנת לומר שלא קבלתם לשם כתובתה אלא שהוא נתנה לה במתנה כדי שתכניסם לבתה בכתובה באהבתה אותה או בסיבה אחרת ובנ"ד הסיבה היא ידועה כפי מה ששמעתי שההשבון של הכתובה של הבת עשה שיחזור אותו לבן הבעל והיא היתה נאמנת לומר שלא קבלתם בשביל הכתובה כיון שהכתובה היא קיימת בידה והבעל אינו נאמן לומר שנתנם לה בכתובתה משום דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכ"ש בכתובת אשה דאפשר דלעולם לא תבא לידי גביה משום אפשר שתמות והבעל ירש אותה דודאי שאין השכל סובל שנתנם לה בפירעון כתובתה כיון שהוא אינו חייב לה כלום אלא שנראה לי דודאי בסיבת מה נתנם לה וכבר הסיבה ידועה כמ"ש והיתה היא יכולה לומר כיין שכתובתה בידה:
ויותר מצינו בדברי הטור שכתב בח"מ סי' ח"ן דר"י הלוי והרמב"ם דמי שהוציא שטר על חבירו ואומר הלוה שכבר פרע לו ומביא ב' עדים שנתן לו מעות אלא שאינם יודעים אם נתנם לו בתורת פרעון או במתנה שהוא נאמן לומר שנתנם לו במתנה וכו' והרי התם שהלוה היה חייב בודאי חוב גמור והוי אפי' שהגיע זמנו של שטר כשנתן לו אותם מעות שראו העדים שנתנם לו דהא סתם הטור הדין עכ"ז כיון שהשטר בידו הוי נאמן לומר שנתנם לו במתנה כ"ש בנ"ד שאם היתה היא באה לגבות כתובתה שלא היה הבעל נאמן לומר שפרעם לה קצת מכתובתה כיון שהכתובה בידה והוא תוך זמנה וכ"ש שלא היה לו שום חיוב ליתן לה שודאי שהיא היתה נאמנת לומר שבשביל מתנה נתנם לה כמ"ש עכ"ל והביא דבריו בחשק שלמה ח"מ סי' נ"ח בנה"ט אות ל"ב וסיים בזה"ל משמע דלכ"ע כתב כן ע"ש. על כן בנ"ד אם היתה האשה אומרת שבעלה נתן לה התק"ן לירה במתנה הנה כיון ששטר הכתובה הוא בידה אין הבעל יכול לפטור עצמו מסכי כתובתה מחמת אותו הסך שנתן לה:
אמנם באמת הסך תק"ן לירה הנז' הנה לפי דבריו כולו נתנו לה ע"י אונס גדול שנאנס מחמת הממשלה בעבור העלילה הגדולה שהעלילו עליו שאפי' היא עצמה הודית לפני הב"ד שנתנה שוחד בעבור ללכדו בעלילה הנז' סך תק"ן לירה ונמצא היה עומד בצרה גדולה מצד אשתו שמסרה אותו בעלילה גדולה להממשלה וחבשו אותו בבית האסורים והוכרח לתת לה ע"י מתווכי שלום לרצותה בסך תק"ן לירה כדי להציל עצמו ובודאי שיש עדים מעידים על האונס לכן אע"פ שנתן לה בסתם דלפי הנראה שהוא נותן לה במתנה ולא פירש שינכה מזה סכי כתובתה לא זכתה במעות אלו בתורת מתנה ובכל עת שתגבר ידו יוציא בלעה מפיה כי מה שנתן נתן באונס גמור ולא היה צריך לעשות מודעה על זה דכ"ע סהדי בזה דאנוס הוא ולכן כיון שיש לו עדים בהסך שנתן לה וגם היא מודית בו שנתנו לה הרי זה זוכה בדין להוציא בלעה מפיה ומה שטוענת שהיה שטר עליו בסך שמונה מאות לירה בשמה ויש בו עדים ואינה זוכרת מי הם הנה הוא מכחישה בזה ואומר להד"מ והסברה נוטה שהיא משקרת בזה וגם שהעדים מתווכי השלום אינם יודעים מענין השטר שלה ואין אומרים שעשו פשרה. אפי' אם העדים אינם זוכרים איך היה הדבר ובשביל מה נתן נאמן לומר שנתן באונס כדי להציל עצמו ממה שהיה חומר נתתי ק"ן לירה מן הסך של תק"ן בשביל פרעון והבטחה על פרעון סכי כתובתה. הנה כי כן לעת עתה שתובעת כתובתה אע"פ שעדיין כתובתה בידה הוא פוטר עצמו מפרעון כתובתה מפני שהיא חייבת להחזיר לו אותם תק"ן לירה שלקחה אותם ממנו באונס גמור עפ"י הממשלה שלא כדין ורק ישבע שלא החזירה הסך הנז' אליו ולא נתנה לו עוד מעית אחרים:
ואם תאמר הלא מצינו למרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' פ"ב סעי' יו"ד שכתב וז"ל הוציא עליו שטר מקוים והלוה אומר שהוא מזויף הוא. או שטען חוב זה רבית הוא או שטר אמנה. או כתבתי ללות ולא לויתי והמלוה עומד בשטרו ואומר שזה טוען שקר ואמר הלוה ישבע ויטול אין שומעין לו להשביעו. אלא ישלם ואח"ך יטעון על המלוה כמו שירצה ואם יודה יחזיר לו ואם כפר ישבע היסת עכ"ל ולפי"ז יש לומר גם בנ"ד יאמרו הב"ד לבעל תפרע תחלה את כתובתה דנקטה בידה ואח"ך תתבע אותה באותם תק"ן לירה שנתנה לה באונס בשביל הצלת עצמך:
הנה באמת נ"ד שאני מנידון פסק מרן ז"ל הנז' והיינו דראיתי להגאון קצות החושן שם בס"ק וא"ו וז"ל ישלם ואח"ך יטעון. ואם טען יש לי בידך כנגדו ומודה בשטר שלא נפרע יש להסתפק אם צריך המלוה להשבע כיון שאינו טוען פרוע ומצאתיה בשלטי הגבורים פרק הפרה גבי נזקקין לתובע תחלה וז"ל אין הב"ד נזקקין אלא לדינו של תובע תחלה כיצד הרי שתבע ראובן את שמעון בשטרו שחייב ליתן לו מנה וחזר שמעון ותבע שיש לו בידו חפץ פ' או קרקע פ' אומרים ב"ד פרע שטרו תחלה שאתה מודה ואח"ך תחזור ותתבעהי בב"ד. היה הנתבע תובע דבר הראוי לפרעון שטרו כגון שתובעו אתה תייב לי כך וכך מטבע ממקום אחר הרי זה כאלו טענו שהשטר פרוע והכל תביעה אחת ואם הוא טוענו שישבע לו לא יפרע אלא בשבוע כמו שביאר מזה עכ"ל. הרי שהוא מחלק בין תובעו חפץ יש לי בידך כנגדו דכיון דדינו דבע"ח בזוזי לא מצי אשתבועי למלוה אלא נזקקין לתובע תחלה לשלם לו הנתבע ואח"ך ישבע המלוה אלא נזקקין לתובע תחלה לשלם לו הנתבע ואח"ך ישבע היסת על החפץ. אבל אם תובעו מטבע ממקום אחר כיון דראוי לפרעון צריך המלוה לישבע כשטען השבע כמו בטוען פרעתיך. מיהו היינו דווקא במלוה בשטר אבל במלוה על פה אפי' טענו חפץ נאמן בכדי דמיו דלא גרע ממשכון דנאמן בכדי דמיו ועמ"ש בסי' ר"מ סק"א ובסי' ע"ב ס"ק כ"ט עכ"ל. ולפי"ז בנ"ד נמי שהבעל תובע ממנה מעות שהוא דבר הראוי לפרעון כתובתה הוו"ל כאלו טוען ששטר כתובתה פרוע והכל תביעה אחת ולכך אינה יכולה להוציא ממנו סכי כתובתה אא"כ תביא עדים שהמעות אשר קבלה ממנו הכל היה פשרה על פרעון השטר שהיה לה עליו או תביא עדים שהחזירה סך התק"ן לירה אליו בפניהם ולפי דבריה שהחזירה בינה לבינו ואין לה עדים הוא ישבע שלא החזירה לו ועדיין המעות אצלה ויפטר מסכי כתובתה:
ומצאתי להגאון הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תפ"ו שנשאל על ענין ראובן חייב לשמעון מנה ע"פ ותבעו לדין ואמר אמת הוא שיש לך אצלי מנה אבל מכרת לי סחורה ביותר מכדי שוויה בשביל המתנת המעות וזה כופר ואומר לא מכרתי לך ביותר. יורנו המורה השבועה על מי אם ישבע שמעון שלא היה בסחורה שום העלאה בשביל המתנת המעות. או"ד ישבע ראובן שיש לו מנה דאי בעי אמר פרעתי שהרי היא מלוה ע"פ. וכתב תשו' אם המנה שהודה ראובן הוא דמי הסחורה אשר טען שקנה ממנו ביותר מכדי שוויה משום המתנת המעות ישבע ראובן כמה העלאה היתה הסחורה וינכה לו מהמנה כי ראובן נאמן במגו. אבל אם המנה הזה אינו מאותה הסחורה אלא שטוען שפעם אחת מכרת לי בהעלאה אבק הבית הוא ואינה יוצאה בדיינין וראובן כבר פרע לו דמי סחורתו והעלאתו ועתה רוצה לתפוש בזה המנה ולהיות נאמן במגו ואין זו תפיסה כלל. ואם היה ראובן טוען לקחת ממנו רבית קצוצה אעפ"י שמשים עצמו רשע כיון שיוצאה בדיינים ממון הוא חייב לו ונאמן במגו וישבע כמה רבית לקח ממנו וינכה לו מן המנה שהוא חייב לו ואין ראובן נפסל לא לעדוח ולא לשבועה וכו' עכ"ל.
והנה בנ"ד תביעתו של בעל בסך תק"ן לירה שנתן לאשתו היא ברורה שהנתינה היתה בעדים וגם היא הודית בה והאונס שלו בסך הנז' שנתן הוא ברור שחייבת להחזיר המעות ההם לבעלה בלי שום תפונה ועל כן ודאי הוא נפטר הוא מחיוב סכי כתובתה מן הסך הנז' וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בתשו' הנז' שאם היה ראובן טוען לקחת ממני רבית קצוצה שיוצאה בדיינים ממון הוא חייב לו וכנז"ל וכאן בנ"ד אין צריך הבעל לישבע שנתן לה הק"ן לירה כי על זה יש עדים והודאתה ג"כ ורק ישבע על טענה אחרת שאמרה דאחר זמן החזירה לו התק"ן לירה והוסיפה לתת לו עוד סך גדול בינה לבינו וע"ז יתחייב שבועה לפטור עצמו:
ודע כי בתשובות הרדב"ז ח"ג הנז' בסי' קפ"ה מצאתי דבר חדש שהביא לנו הרדב"ז תשובה אחת הכתובה בכלל תשובות הרמב"ם ז"ל וז"ל ילמדנו רבינו ראובן שמכר לשמעון סחורה לזמן בדינר שוה שני שלישי דינר וכתב עליו שטר לזמן וכשהגיע זמן הפרעון טען עליו בתוספת ואמר שיש לי ראיה שבזמן שקניתי סחורה היתה שוה כך וכך ואם יביא ראיה שמעון אם ינכה לו התוספת ואם לא יהיה לו שם ראיה אם ישבע שלא היה תוספת ואח"ך נתפשר שימתין לו עוד שני חדשים בתנאי שיכתוב השטר בשם לוי אחיו של ראובן וכן עשה. אם יכול שמעון לתבוע טענתו הראשונה על לוי ואם חייב לוי לפרוע המעות לראובן משלו ושמעון עומד. ואם יכול לוי לטעון על ראובן כמו שטוען שמעון שהיה תוספת המכר יורנו רבינו ושכמ"ה:
ותשוב אם יביא שמעון ראיה על טענתו הנה אותו התוספת אבק רבית הוא ולא יכול להוציאו לא מן המתוייב ולא ממי שנכתב החוב ע"ש ואם לא יביא ראיה ישבע בעל החוב שלא הוסיף עליו כלום מפני המתנת המעות ע"כ. וכתב הרדב"ז ז"ל על תשו' הרמב"ם הנז' משמע לכאו' שהוא חולק עמ"ש בפסק. שאין מבטלין שום שטר אלא בטענת פרעתי לפי שהשטר לפרעין עומד אבל כל אלו הטענית לאו כל הימני לבטל שטר המקויים אלא ישלם ואח"ך יטעון על המלוה כמה שירצה שאם יודה יחזיר ואם יכפור ישבע היסת וכ"כ בפ' י"ד מהלכות מלוה ולוה. (וכן פסק בש"ע סי' פ"ב סעי' יו"ד שהבאתי דבריו לעיל) וליכא למימר דאיירי בתשו' שלא היה השטר מקויים דא"כ היה לו לפרש ולשאל אם השטר מקויים או לאו. וליכא למימר נמי דמ"ש שישבע הוא אחר שהוציאו משמעון כבר ונתנו לראובן וחזר שמעון וטען עליו לקחת ממנו אבק רבית שלא כדין. שהרי בתחלת התשו' כתב ולא יכול להוציא משמע דכולה איירי ששמעון תופס את המעות וכו' והנכון בזה הוא דמודה הרב ז"ל באבק רבית שהוא העלאה לזמן לפי שיש בני אדם פרוצים בה אבל אבק רבית אחר אין מבטלין שטר מקויים בשבילה ולא בשביל טענה אחרת ומ"ש בפסק אבק רבית לאו בכל אבק רביח איירי אלא באותם שאין בהם העלאה וכו' ע"ש:
הנה גם מתשובת הרמב"ם ז"ל ודברי הרדב"ז ז"ל דקאי עלייהו נראה בנ"ד דנתינת התק"ן לירה ברורה והוא הגיע לו. וכ"ע ידעי באונסו בומן שנחבש בבית אסורים הא ודאי יכול לתפוס סכי כתובתה משום חיוב שחייבת לו באונס המעות שקבלה ממנו ומה שאמרה שקבלתם בשביל פשרת חוב השטר ומ"ש שהחזירה לו המעות ג"כ אינה נאמנת דאפשר לומר לא יער ולא דובים דלא היה לה שטר ולא הוה פשרה ואין לה עדים על דבריה אלה ואין מתווכי השלום מגידים כן והוא יש לו לישבע על זה וגם מסכי כתובתה הוא פטור ועטיר ע"פ טענה זו דהיא חייבת לו מה שלקחה ממנו באונס בעבור להציל עצמו:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |