ריטב"א/ברכות/מו/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''ואיהו כמאן סברה.''' כלומר ר' אבהו כמאן סברה כר' יוחנן דאמר ר' יוחנן בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית משמע כיון דתלי טעמא כדי שיברך בעה"ב אי אמר בעל הבית לא ניחא לן דליברכן ואנא מבריכנא הרשות בידו: | |||
'''עד היכן ברכת הזימון וכו'.''' הפירוש הנכון בזה דלענין צירוף קאמר דאנן בעינן ג' לזימון וקאמר עד מתי בעינן צירוף זה ויצאו ידי זימון ומכאן ואילך אם פירש האחד או השנים עד שלא גמר המברך ברכתו יצאו אלו ידי זימון ואם פירשו קודם לכן הפורש לא יצא ידי זימון. רב נחמן אמר עד נברך. פירוש ונברך בכלל רב ששת אמר עד הזן והזן בכלל: | |||
'''עד היכן ברכת הזימון וכו'.''' | |||
'''ה"ג נימא כתנאי שנים או שלשה מברכין ברכת המזון.''' | '''ה"ג נימא כתנאי שנים או שלשה מברכין ברכת המזון.''' ותני' אידך שלשה או ארבעה. [וה"ה שנים דעדיפי ואמאי נמעטי'] אלא ודאי הכי תניא אלא דבגמ' לא מייתי מינה אלא במאי דפליגי אאידך מתניתא ומאי דטפי עלה ואע"ג דאייתי ג' טעמא משום דאי תני ארבעה לחוד הוה משמע לעיכובא והשתא דתנא ג' או ד' ממילא משתמע אידך דהא ד' לאו דוקא, והנכון בפירוש האי שמועה כמו שפירש הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו דבגברי קאמר וכדדייק בירושלמי בפירוש, וה"פ דת"ק ס"ל דברכת המזון ג' ברכות הילכך שנים וג' שאכלו ואין אחד מהם יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע לברך ברכה שניה ושלישית ואינו יודע הברכה הראשונה או ששלשתן יודעין כל אחד ואחד ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון עולה משנים מהן או משלשתן הילכך פעמים שנים מברכין אותה פעמים ג' אבל ד' לא דכיון דברכת המזון אינה אלא ג' אם אין יודע ברכה אחת מהן אלא בין שנים אין מברכין אותה שאין מחלקין ברכה אחת בין שני האנשים ועיכובא נמי הוא ומש"ה ד' לא ואידך תנא סבר דברכת המזון ד' ברכות ומחלקין אותה לג' אנשים אחד מהם שתים ברכות והשנים כל אחד מהם אחת או לארבעה אנשים כל אחד אחת וה"ה נמי דתני שנים כל אחד שתים או האחד ג' והשני אחת אלא דלא מייתי הכא אלא מאי דאתי לטפויי אאידך: | ||
'''סברוה דכ"ע הטוב והמטיב לאו דאורייתא.''' | '''סברוה דכ"ע הטוב והמטיב לאו דאורייתא.''' ולא חשיב לה חד מינייהו כיון דלאו דאורייתא. מאי לאו בהא קא מיפלגי דמ"ד שנים או ג' ותו לא קסבר עד הזן כלומר דקסבר ברכת הזימון עד הזן הילכך הוו להו ברכת המזון ג' ברכות ותו לא ברכת זימון והזן חדא ברכה דחדא ברכה חשבינן לה וברכת הארץ הא תרתי ובונה ירושלים תלת ולהכי מברכין אותה ג' אנשים ולא ד' משום דלעולם ברכת הזימון והזן כחדא ברכה חשבינן לה ואין מחלקין אותה בין שני אנשים ואי ליכא חד דידע לה כולה דהיינו נברך והזן אלא בין שנים לא נפקי ידי זימון ולא מברכי לברך כלל אלא אחד מברך מהזן ואחד ברכת הארץ ואחד בונה ירושלים ואין מזמנין עד שידע אחד מהן נברך והזן דכולה חדא ברכה היא ואין מחלקין לה לשנים דאין מחלקין ברכה אחת לשני אנשים, ומיהו לאו לעכובא דברכת הזן קאמרינן דהא ליכא למימר דברכת הזן ודאי לאו בנברך תליא דהא יחיד מברך אותה אלא לומר דנברך תליא בברכת הזן דאינה ברכה לעצמה אלא תוספת היא להזן ואין לחלק אותה ממנה כדי לברך אותה בפני עצמה ומ"ד ג' וד' קסבר דברכת זימון עד נברך ונברך בכלל וסבר דנברך ברכה בפני עצמה ומחלקין אותה מן הזן ואומרה אדם אחד וכיון דכן הו"ל ברכת המזון ד' ברכות ומחלקין אותן לד' אנשים כל אחד מברך אחת: | ||
'''תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרין אותה.''' | '''תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרין אותה.''' ואע"ג דבונה ירושלים דאורייתא ואפ"ה פועלים לא מברכי לה התם לאו עקירה היא דהא מכלל כללי לה בברכת הארץ אבל הטוב והמטיב עקרי לה לגמרי דלא מדכרי לה כלל: | ||
'''תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך.''' | '''תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך.''' פירוש ואילו הוי דאורייתא הויא לה סמוכה לחברתה ואין פותחין בה בברוך דתניא כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות פירוש מפני שהן מטבע קצר וכן כל כיוצא בזה שהן פותחות לעולם ולא חותמות. וברכה הסמוכה לחברתה פי' שהיא חותמת ולאו פותחת כמטבע ארוך כדמפרש ואזיל. וברכה אחרונה שבק"ש, פי' קמ"ל דאע"ג דק"ש מפסיק חשיבא סמוכה לחברתה ולהכי חותמת ואינה פותחת. יש מהן כלומר בברכה הסמוכה לחברתה. שפותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך כגון מטבע קצר ויש שחותם בברוך ואין פותח בברוך כלומר מטבע ארוך. והטוב והמטיב פותח בה בברוך, פי' והשתא מסיק מאי דאמר לעיל הטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך ואלו היתה דאורייתא הויא לה סמוכה לחברתה ואין פותחין בה בברוך. ומהא שמעינן דהטוב והמטיב חשיבא לה מטבע ארוך מדאמרינן דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך כלומר משום דהיא דרבנן אישתני דינה שיהו פותחין בה בברוך ולא חותמין שזה היה עיקר דינה שיהו חותמין בה ולא פותחין משום דסמוכה לחברתה היא והיינו במטבע ארוך דאלו במטבע קצר לעולם פותח ואינו חותם ואינו משתנה לעולם. ובתוספתא אמרינן דנוסחא דידה היא עד הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד לחן לחסד ולרחמים והצלה והצלחה והרוחה וכל טוב. ואמרו במדרש שיש לה. ג' גמולות ג' הטבות ג' מלכיות, והשתא דאתית להכי יש לתמוה כיון דהטוב והמטיב חשבינן לה מטבע ארוך ומשום דהיא מדרבנן אמרו דפותחין בה הוה להו למימר דליהוי כשאר מטבע ארוך כשאין סמוכה לחברתה דפותחין וחותמין בה. וי"ל דכיון דהויא סמוכה לחברתה ובדין הוא דלא בעיא אלא חתימה אלא משום דהיא מדרבנן אישתני דינה כדאמרן לא חזו לה רבנן לתקוני לה פתיחה וחתימה דהוי כעין ברכה לבטלה ומשום הכירא דהיא מדרבנן סלקוה לחתימה ואוקמוה בפתיחה וזה נכון. וגרסינן בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן. ואין חותמין בהן ברכת הפירות וברכת המצות וברכת הזן, פירוש ברוך שאכלנו משלו, דליכא למימר הזן דהא חתמינן בה, וברכה אחרונה של ברכת המזון ולאו למימרא דתיהוי כאידך דאידך מטבע קצר והטוב והמטיב מטבע ארוך כדאיתא הכא בהדיא אלא לומר שעשאוה כמותן לענין זה שפותחת ואינה חותמת והתם תני ר' יוסי הגלילי חותם בברכה אחרונה של ברכת המזון ומאריך בה פירוש דר' יוסי הגלילי סבר דהטוב והמטיב מטבע ארוך היא בודאי כדאיתא הכא וסבר דכי תקין לה רבנן פתיחה לא עקרו חתימה ממקומה ועל ידי כן שהיה פותח וחותם בה היה מאריך בה בדברי שבח ומיהו בלאו חתימה נמי לכ"ע מטבע ארוך היא כדמוכחינן הכא להדיא והא דאמרינן הכא בברכה הסמוכה לחברתה שהיא חותמת ולאו פותחת לא שנא סמוכה למטבע ארוך ולא שנא סמוכה למטבע קצר. וקדוש היום שהוא פותח בברוך אעפ"י שהוא סמוך לברכת היין כבר תירצו אותה בירושלמי דפעמים אין שם ברכת היין כגון שיתחיל לאכול מבעוד יום וקדש עליו היום דליכא ברכת היין והבדלה נמי אי משום ברכת היין דכותה דקידוש היא ואי משום ברכת האור או בורא עצי בשמים הסמוכה לה טעמא משום דלא קביעי שאם רצה לפזרן מפזרן. ושבע ברכות דנשואין ביוצר האדם שהיא פותחת אעפ"י שהיא סמוכה לפי שהיא מטבע קצר ואין לה חתימה ולא סגיא בלא פתיחה. ואשר יצר נמי שהיא פותחת וחותמת אעפ"י שסמוכה משום דבעינן שתי ברכות ביצירה כנגד זכר ונקבה ואלו לא היתה פותחת היו שתיהן נראות ברכה אחת, ואשר ברא דפותחת ואף על גב שסמוכה לחברתה משום דזמנין דאיתא לחודה כגון היכא דליכא פנים חדשות. וברכה אחרונה של מגילה דפותחת ואעפ"י שהיא סמוכה לברכה שלפניה דאין מגילה הפסק מידי דהוי אק"ש דלא הוי הפסק וחשבינן אמת ויציב סמוכה לחברתה התם היינו טעמא לפי שברכות אלו של מגלה תלוי במנהג ויש מקומות שנהגו בברכה אחרונה של מגלה שאין חותמין בה הילכך לא סגיא דלא למפתח בה ואף במקום שחותמין פתיחתה לא זזה ממקומה והיא גופה נמי כולה במנהגא תליא מילתא כדאיתא התם במגלה, אי נמי ברכה אחרונה של מגלה אינה באה על המגלה אלא ברכת שבח והודאה על הנס לבורא י"ת ולפיכך פותחת וחותמת. וברכת הפטורה נמי לפניה חדא ברכה היא ולאחריה נמי ליכא למימר שתהא סמוכה לברכה שלפניה משום דאינן ברכות על המצוה שאינן על קריאת ההפטרה שהרי על התורה אינו מברך אלא אחת וכאן הוא מברך ארבע אלא ברכותיהן של שבח והודאה שהותקנו על קיום הבטחות שהבטיחנו הבורא יתברך ותפלה על עיר ציון ומלכות בית דוד והודאה על התורה ועל העבודה ועל קדושת היום וכולל נביאים באמצע ברכה אחרונה. וברכת התורה שהוא מברך לפניה ולאחריה ופותחת לאחריה משום דמתחלה היה מנהגם שהראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה כדאיתא במגלה וכיון דבשלשה אנשים הויא לה לא שייך בה טעמא דסמוכה לחברתה ולפיכך עשאוה פותחת וחותמת ואף לאחר כן שתקנו בכל הקוראין לברך לפניה ולאחריה לא שנו נוסח הברכה. ומ"מ יש ברכות אחרות שאינן סמוכות שחותמות ואין פותחות כגון אלהי נשמה ותפלה קצרה וברכת גשמים ואלו אינן בכלל שלא נתקנו בנוסח הברכות אלא דברי שבח והודאה בלבד הן וכן יהללוך שבסוף ההלל בלילי פסחים ולפיכך קראוה ברכת השיר: | ||
גרסה אחרונה מ־10:35, 17 ביולי 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואיהו כמאן סברה. כלומר ר' אבהו כמאן סברה כר' יוחנן דאמר ר' יוחנן בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית משמע כיון דתלי טעמא כדי שיברך בעה"ב אי אמר בעל הבית לא ניחא לן דליברכן ואנא מבריכנא הרשות בידו:
עד היכן ברכת הזימון וכו'. הפירוש הנכון בזה דלענין צירוף קאמר דאנן בעינן ג' לזימון וקאמר עד מתי בעינן צירוף זה ויצאו ידי זימון ומכאן ואילך אם פירש האחד או השנים עד שלא גמר המברך ברכתו יצאו אלו ידי זימון ואם פירשו קודם לכן הפורש לא יצא ידי זימון. רב נחמן אמר עד נברך. פירוש ונברך בכלל רב ששת אמר עד הזן והזן בכלל:
ה"ג נימא כתנאי שנים או שלשה מברכין ברכת המזון. ותני' אידך שלשה או ארבעה. [וה"ה שנים דעדיפי ואמאי נמעטי'] אלא ודאי הכי תניא אלא דבגמ' לא מייתי מינה אלא במאי דפליגי אאידך מתניתא ומאי דטפי עלה ואע"ג דאייתי ג' טעמא משום דאי תני ארבעה לחוד הוה משמע לעיכובא והשתא דתנא ג' או ד' ממילא משתמע אידך דהא ד' לאו דוקא, והנכון בפירוש האי שמועה כמו שפירש הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו דבגברי קאמר וכדדייק בירושלמי בפירוש, וה"פ דת"ק ס"ל דברכת המזון ג' ברכות הילכך שנים וג' שאכלו ואין אחד מהם יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע לברך ברכה שניה ושלישית ואינו יודע הברכה הראשונה או ששלשתן יודעין כל אחד ואחד ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון עולה משנים מהן או משלשתן הילכך פעמים שנים מברכין אותה פעמים ג' אבל ד' לא דכיון דברכת המזון אינה אלא ג' אם אין יודע ברכה אחת מהן אלא בין שנים אין מברכין אותה שאין מחלקין ברכה אחת בין שני האנשים ועיכובא נמי הוא ומש"ה ד' לא ואידך תנא סבר דברכת המזון ד' ברכות ומחלקין אותה לג' אנשים אחד מהם שתים ברכות והשנים כל אחד מהם אחת או לארבעה אנשים כל אחד אחת וה"ה נמי דתני שנים כל אחד שתים או האחד ג' והשני אחת אלא דלא מייתי הכא אלא מאי דאתי לטפויי אאידך:
סברוה דכ"ע הטוב והמטיב לאו דאורייתא. ולא חשיב לה חד מינייהו כיון דלאו דאורייתא. מאי לאו בהא קא מיפלגי דמ"ד שנים או ג' ותו לא קסבר עד הזן כלומר דקסבר ברכת הזימון עד הזן הילכך הוו להו ברכת המזון ג' ברכות ותו לא ברכת זימון והזן חדא ברכה דחדא ברכה חשבינן לה וברכת הארץ הא תרתי ובונה ירושלים תלת ולהכי מברכין אותה ג' אנשים ולא ד' משום דלעולם ברכת הזימון והזן כחדא ברכה חשבינן לה ואין מחלקין אותה בין שני אנשים ואי ליכא חד דידע לה כולה דהיינו נברך והזן אלא בין שנים לא נפקי ידי זימון ולא מברכי לברך כלל אלא אחד מברך מהזן ואחד ברכת הארץ ואחד בונה ירושלים ואין מזמנין עד שידע אחד מהן נברך והזן דכולה חדא ברכה היא ואין מחלקין לה לשנים דאין מחלקין ברכה אחת לשני אנשים, ומיהו לאו לעכובא דברכת הזן קאמרינן דהא ליכא למימר דברכת הזן ודאי לאו בנברך תליא דהא יחיד מברך אותה אלא לומר דנברך תליא בברכת הזן דאינה ברכה לעצמה אלא תוספת היא להזן ואין לחלק אותה ממנה כדי לברך אותה בפני עצמה ומ"ד ג' וד' קסבר דברכת זימון עד נברך ונברך בכלל וסבר דנברך ברכה בפני עצמה ומחלקין אותה מן הזן ואומרה אדם אחד וכיון דכן הו"ל ברכת המזון ד' ברכות ומחלקין אותן לד' אנשים כל אחד מברך אחת:
תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרין אותה. ואע"ג דבונה ירושלים דאורייתא ואפ"ה פועלים לא מברכי לה התם לאו עקירה היא דהא מכלל כללי לה בברכת הארץ אבל הטוב והמטיב עקרי לה לגמרי דלא מדכרי לה כלל:
תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך. פירוש ואילו הוי דאורייתא הויא לה סמוכה לחברתה ואין פותחין בה בברוך דתניא כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות פירוש מפני שהן מטבע קצר וכן כל כיוצא בזה שהן פותחות לעולם ולא חותמות. וברכה הסמוכה לחברתה פי' שהיא חותמת ולאו פותחת כמטבע ארוך כדמפרש ואזיל. וברכה אחרונה שבק"ש, פי' קמ"ל דאע"ג דק"ש מפסיק חשיבא סמוכה לחברתה ולהכי חותמת ואינה פותחת. יש מהן כלומר בברכה הסמוכה לחברתה. שפותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך כגון מטבע קצר ויש שחותם בברוך ואין פותח בברוך כלומר מטבע ארוך. והטוב והמטיב פותח בה בברוך, פי' והשתא מסיק מאי דאמר לעיל הטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך ואלו היתה דאורייתא הויא לה סמוכה לחברתה ואין פותחין בה בברוך. ומהא שמעינן דהטוב והמטיב חשיבא לה מטבע ארוך מדאמרינן דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותחין בה בברוך כלומר משום דהיא דרבנן אישתני דינה שיהו פותחין בה בברוך ולא חותמין שזה היה עיקר דינה שיהו חותמין בה ולא פותחין משום דסמוכה לחברתה היא והיינו במטבע ארוך דאלו במטבע קצר לעולם פותח ואינו חותם ואינו משתנה לעולם. ובתוספתא אמרינן דנוסחא דידה היא עד הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד לחן לחסד ולרחמים והצלה והצלחה והרוחה וכל טוב. ואמרו במדרש שיש לה. ג' גמולות ג' הטבות ג' מלכיות, והשתא דאתית להכי יש לתמוה כיון דהטוב והמטיב חשבינן לה מטבע ארוך ומשום דהיא מדרבנן אמרו דפותחין בה הוה להו למימר דליהוי כשאר מטבע ארוך כשאין סמוכה לחברתה דפותחין וחותמין בה. וי"ל דכיון דהויא סמוכה לחברתה ובדין הוא דלא בעיא אלא חתימה אלא משום דהיא מדרבנן אישתני דינה כדאמרן לא חזו לה רבנן לתקוני לה פתיחה וחתימה דהוי כעין ברכה לבטלה ומשום הכירא דהיא מדרבנן סלקוה לחתימה ואוקמוה בפתיחה וזה נכון. וגרסינן בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן. ואין חותמין בהן ברכת הפירות וברכת המצות וברכת הזן, פירוש ברוך שאכלנו משלו, דליכא למימר הזן דהא חתמינן בה, וברכה אחרונה של ברכת המזון ולאו למימרא דתיהוי כאידך דאידך מטבע קצר והטוב והמטיב מטבע ארוך כדאיתא הכא בהדיא אלא לומר שעשאוה כמותן לענין זה שפותחת ואינה חותמת והתם תני ר' יוסי הגלילי חותם בברכה אחרונה של ברכת המזון ומאריך בה פירוש דר' יוסי הגלילי סבר דהטוב והמטיב מטבע ארוך היא בודאי כדאיתא הכא וסבר דכי תקין לה רבנן פתיחה לא עקרו חתימה ממקומה ועל ידי כן שהיה פותח וחותם בה היה מאריך בה בדברי שבח ומיהו בלאו חתימה נמי לכ"ע מטבע ארוך היא כדמוכחינן הכא להדיא והא דאמרינן הכא בברכה הסמוכה לחברתה שהיא חותמת ולאו פותחת לא שנא סמוכה למטבע ארוך ולא שנא סמוכה למטבע קצר. וקדוש היום שהוא פותח בברוך אעפ"י שהוא סמוך לברכת היין כבר תירצו אותה בירושלמי דפעמים אין שם ברכת היין כגון שיתחיל לאכול מבעוד יום וקדש עליו היום דליכא ברכת היין והבדלה נמי אי משום ברכת היין דכותה דקידוש היא ואי משום ברכת האור או בורא עצי בשמים הסמוכה לה טעמא משום דלא קביעי שאם רצה לפזרן מפזרן. ושבע ברכות דנשואין ביוצר האדם שהיא פותחת אעפ"י שהיא סמוכה לפי שהיא מטבע קצר ואין לה חתימה ולא סגיא בלא פתיחה. ואשר יצר נמי שהיא פותחת וחותמת אעפ"י שסמוכה משום דבעינן שתי ברכות ביצירה כנגד זכר ונקבה ואלו לא היתה פותחת היו שתיהן נראות ברכה אחת, ואשר ברא דפותחת ואף על גב שסמוכה לחברתה משום דזמנין דאיתא לחודה כגון היכא דליכא פנים חדשות. וברכה אחרונה של מגילה דפותחת ואעפ"י שהיא סמוכה לברכה שלפניה דאין מגילה הפסק מידי דהוי אק"ש דלא הוי הפסק וחשבינן אמת ויציב סמוכה לחברתה התם היינו טעמא לפי שברכות אלו של מגלה תלוי במנהג ויש מקומות שנהגו בברכה אחרונה של מגלה שאין חותמין בה הילכך לא סגיא דלא למפתח בה ואף במקום שחותמין פתיחתה לא זזה ממקומה והיא גופה נמי כולה במנהגא תליא מילתא כדאיתא התם במגלה, אי נמי ברכה אחרונה של מגלה אינה באה על המגלה אלא ברכת שבח והודאה על הנס לבורא י"ת ולפיכך פותחת וחותמת. וברכת הפטורה נמי לפניה חדא ברכה היא ולאחריה נמי ליכא למימר שתהא סמוכה לברכה שלפניה משום דאינן ברכות על המצוה שאינן על קריאת ההפטרה שהרי על התורה אינו מברך אלא אחת וכאן הוא מברך ארבע אלא ברכותיהן של שבח והודאה שהותקנו על קיום הבטחות שהבטיחנו הבורא יתברך ותפלה על עיר ציון ומלכות בית דוד והודאה על התורה ועל העבודה ועל קדושת היום וכולל נביאים באמצע ברכה אחרונה. וברכת התורה שהוא מברך לפניה ולאחריה ופותחת לאחריה משום דמתחלה היה מנהגם שהראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה כדאיתא במגלה וכיון דבשלשה אנשים הויא לה לא שייך בה טעמא דסמוכה לחברתה ולפיכך עשאוה פותחת וחותמת ואף לאחר כן שתקנו בכל הקוראין לברך לפניה ולאחריה לא שנו נוסח הברכה. ומ"מ יש ברכות אחרות שאינן סמוכות שחותמות ואין פותחות כגון אלהי נשמה ותפלה קצרה וברכת גשמים ואלו אינן בכלל שלא נתקנו בנוסח הברכות אלא דברי שבח והודאה בלבד הן וכן יהללוך שבסוף ההלל בלילי פסחים ולפיכך קראוה ברכת השיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |