ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והעם בתרועת מלך נועדים. (כצ"ל). כבר הארכנו בביאור פרשה זו לעיל במנין העשין (עשה ט"ז). ושם נתבאר דכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן למצות הקהל. דכתיב (פ' וילך) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות וגו' הקהל את העם וגו'. ואע"פ שכבר כתב שם והמלך יקראנה לעם בלהקים. שכוונתו למצות קריאת המלך לפני העם ביום הקהל. מ"מ חזר ומנה כאן מצות הצבור להיות נקהלים יחד ולשמוע הקריאה. שהיא מצוה בפ"ע. ואינה תלויה בקריאת המלך כלל. שאף אם לא היה אז מלך בישראל או שלא בא מאיזו סיבה. החובה עליהם להיות נקהלים ולשמוע הקריאה מאחד מזקני העם. דבפרשת הקהל לא נזכר מלך כלל. וזו ודאי מצות הצבור היא ונמנית במנין הפרשיות. אבל לעיל שם לא מנה אלא מצות המלך. שכשיש מלך בישראל חייבו הכתוב שיקרא הוא קריאה זו לפני העם הנקהלים אז לכך. מדכתיב בפרשת המלך וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו'. ולמדנו מפי השמועה דהיינו כדי לקרות בספר זה לפני העם ביום הקהל. כמבואר בספרי ובפסיקתא זוטרתא. וכדפרש"י ז"ל במתניתין דסוטה (מ"א ע"א) עיי"ש. ולפמש"כ הרב המאירי ז"ל (פ"ב דסנהדרין כ"ב ע"א) נפק"ל הכי בספרי מדכתיב משנה התורה שעתיד להשתנן. כלומר שהמלך היה משננן בפרשת הקהל וכו' עכ"ל המאירי שם בש"מ עיי"ש בדבריו. וכיו"ב פירש"י ז"ל (פרשת שופטים) לדעת אונקלוס. שכתב וז"ל ואונקלוס תרגום פתשגן. פתר משנה מלשון שנון ודבור עכ"ל עיי"ש. ולכן לא מנה רבינו הגאון ז"ל העשה דכתיבת ס"ת למלך מדכתיב וכתב לו את משנה התורה וגו'. וכדתנן (פ"ב דסנהדרין כ"א ע"ב). משום דהיינו הך. דעיקר מצוה זו היינו כדי לקרות בס"ת זו ביום הקהל. וא"כ כתיבה זו אינה אלא הכנה והקדמה להתכלית. דהיינו הקריאה ביום הקהל. והתכלית היא שנמנית לא ההכנה והקדמה לה. וכמו שנתבאר בשרשים (שורש עשירי) עיי"ש. ומאי דכתיב בקרא והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. איכא למימר דהיינו כל ימי חייו ביום הקהל. ומה שדרשו בספרי ימי חייו הימים כל ימי חייו הלילות. היינו להכשיר גם הלילה לקריאה זו. אבל ודאי עיקר מנוה זו אינה אלא לצורך קריאה ביום הקהל. כמתבאר מהספרי. גם אפשר לומר דכל ימי חייו לא קאי אלא על והיתה עמו דלעיל מיני'. וכן ושמע להדיא מלשון הרמב"ם ז"ל (פ"א מהלכות ס"ת ה"ב ופ"ג מהלכות מלכים ה"א) עיי"ש היטב. וכן מבואר בדבריו בסה"מ (עשין י"ז) עיי"ש. ובחנוך מצוה תק"ג) ובסמ"ג (עשין כ"ה) עיי"ש. ומאי דכתיב למען ילמד ליראה וגו'. היינו ג"כ ע"י הקריאה ביום הקהל. דהא גם בפרשת הקהל עצמה כתיב כלשון זה ממש למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' וגו':

איברא דלכאורה לא משמע הכי מדתניא בתוספתא (פ"ד דסנהדרין) וכותב לו ס"ת ללמוד לשמו וכו' עיי"ש. הרי דאין ס"ת שלו אלא ללמוד בו. וכפשטי' דקרא דכתיב וקרא בו כל ימי חייו. וס"ל דעל הקריאה קאי. מיהו אין מזה ראי'. דבתוספתא שנדפסה מכת"י ליתא הכי. אלא הכי גרסינן התם. וכותב לו ס"ת לשמו שלא יהא ניאות בשל אבותיו אלא בשלו וכו' עיי"ש. וכן הוא לשון הברייתא בסוגיא דסנהדרין שם עיי"ש. והיא הך ברייתא גופא דתוספתא שם. ואע"ג דבברייתא דתלמודין שם איתא שלא יתנאה בשל אחרים. כבר כתב בד"ס שם דבש"ס כת"י איתא בשל אבותיו עיי"ש. וכן הוא גירסת הרמב"ם בסה"מ (עשה י"ח) עיי"ש. ומיהו בדברי הרמ"ה ורבינו יונה ז"ל שם מבואר שהיתה לפניהם כגירסא שלפנינו עיי"ש. וא"כ צ"ל דברייתא אחריתא היא. ועכ"פ אין מזה הכרע. אלא דקשה מדתניא בתוספתא שם לקמן. והכי איתא נמי בירושלמי (פ"ב דסנהדרין ה"ו). וכתב לו את משנה התורה הזאת מלמד ששני תורות כותב לו אחת שנכנסת ויוצאת עמו וכו' שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. במקום הראוי לקרות. והלא דברים ק"ו ומה אם מלך ישראל שלא עסק אלא בצרכי צבור נאמר בו והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה וכו' עיי"ש. ולשון הירושלמי שם מבואר יותר דקאי על הקריאה ולמוד. שאמרו שם ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו. ההדיוט על אחת כמה וכמה עיי"ש. הרי דכל ימי חייו על וקרא בו קאי. וכפשטי' דקרא שיקרא ויעסוק בו כל ימי חייו. וזה מסייע לדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו. ושלא כדעת רבינו הגאון ז"ל וסייעתו דס"ל דעיקר מצות כתיבת ס"ת זו אינה אלא כדי לקרות בו לפני העם ביום הקהל. וזו היא קושיא גדולה על שיטתו בזה. אלא שכבר נתבאר דשיטת רבינו הגאון ז"ל יש לה יסוד נאמן ונכון ע"פ דברי הספרי (שופטים פסקא ק"ס). אלא דמ"מ בודאי יש מקום להקשות כן לפי מה שביארנו שם דברי רבינו הגאון ז"ל ע"פ דברי הספרי אלו לפי גירסת הרב המאירי ז"ל:

ומ"מ יש לצדד בזה בדרך אחרת וכמו שנבאר. והנה ז"ל הרב המאירי שם. ובספרי (פ' שופטים) אמרו. משנה אין לי אלא משנה תורה כל התורה מנין. ת"ל את כל דברי התורה. א"כ למה נאמר משנה שעתיד להשתנות וכו'. ויש גורסין שם שעתיד להשתנן. כלומר שהמלך היה משננן בפרשת הקהל. וכן נראה ממה שאמרו שם אחרים אומרים אין משננין אותו ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד עכ"ל עיי"ש. ולפי גירסתו זו ופירושו מבואר דלת"ק היה המלך קורא לפניהם כל התורה כולה. ולא במשנה תורה בלבד. דמדקאמרי אחרים אין משננין אלא משנה תורה. מכלל דלת"ק איתרבי מקרא מדכתיב כל דברי התורה שצריך לשנן לעם כל התורה כולה. ומאי דכתיב וכתב לו את משנה התורה וגו'. אינו אלא מלשון שינון. ולא בא הכתוב בזה אלא להודיע הצורך לכתיבת התורה זו. כדי שיהי' לו ספר מיוחד לשנן בו לעם את דברי התורה ביום הקהל. ולזה הוא שקראה משנה. אבל ודאי כל התורה היה כותב וקורא. ולפ"ז מתניתין דסוטה (מ"א ע"א) דתנן שלא היה המלך קורא ביום הקהל אלא במשנה תורה בלבד. ע"כ לא אתיא אלא כאחרים וכדפירש"י שם בהדיא עיי"ש. ומתניתין דפ"ב דסנהדרין שם דמשמע דהמלך צריך שיכתוב לו ס"ת שלימה. ע"כ לא אתיא אלא כת"ק דאחרים. דכיון דס"ל דצריך שיקרא ביום הקהל כל התורה. ע"כ המצוה היא שיכתוב לו כל התורה כולה. אבל לאחרים דפליגי עלי' וס"ל שאין משנין ביום הקהל אלא במשנה תורה בלבד. וא"כ ס"ל דמאי דכתיב וכתב לו את משנה התורה וגו'. היינו משנה תורה ממש כפשטי' דקרא. א"כ אין המצוה שיכתוב לו אלא משנה תורה. וכבר עמדנו בזה שם דלפ"ז דברי הרמב"ם ז"ל סותרים זא"ז. דבריש הלכות ס"ת ופ"ג מהלכות מלכים פסק כסתם משנתנו דפ"ב דסנהדרין שם. ובפ"ג מהלכות חגיגה פסק כסתם משנה דסוטה שם שאין המלך קורא ביום הקהל אלא במשנה תורה עיי"ש. ולפי מה שנתבאר היינו תרתי דסתרי אהדדי:

ואמנם יש מקום אתי לומר בזה דכיון דלא קאמרי אחרים אלא אין משנין אותו ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. משמע דלא פליגי עלי' דת"ק אלא לענין שינון. דלת"ק הוא בכל התורה כולה. ולאחרים אינו אלא במשנה התורה בלבד. אבל במאי דס"ל לת"ק דהמצוה היא שיכתוב לו כל התורה. משמע דאחרים נמי מודו לת"ק. ונראה דהיינו משום דריבויא דדריש ת"ק מדכתיב כל דברי התורה לשינון. וממילא נמי לכתיבה. דכיון דצריך שינון בכל התורה ממילא נשמע דצריכה להיות כתובים בה כל דברי התורה. מוקמי לה אחרים לכתיבה בלבד. ולהכי אף ע"ג דלענין שינון ס"ל שאין משננין אלא במשנה תורה בלבד. מ"מ מודו דצריכה שתהא כתובה כולה. וא"כ לפ"ז ממילא מבואר דמשנתנו דסנהדרין שם מצי אתיא נמי כאחרים. משום דהתם בכתיבה הוא דמיירי. ובכתיבה אחרים נמי מודו. וא"כ אין בזה סתירה גם בפסקי הרמב"ם ז"ל. ופסק כאן ושם כאחרים. ומשום דסתם לן תנא בסוטה שם כוותי'. אלא דאין זה נכון. דלפ"ז נמצא דלאחרים משנה התורה דכתיב אצל כתיבה בקרא. דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וגו'. מוקמי ליה לענין שינון ביום הקהל. וקרא דכל דברי התורה דכתיב אצל קריאה ושינון. דכתיב וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה וגו' לשמור את כל דברי התורה וגו'. מוקמי לי' לענין כתיבה לחודה. וזה ודאי לא יתכן. אלא שאפשר לומר דס"ל דודאי קרא דאת כל דברי התורה נמי לענין קריאה הוא דאתי לריבויי. אלא דלא קאי על הקריאה והשינון שביום הקהל. דכבר גלי קרא דמשנה התורה שאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה בלבד. אלא דאשמעינן קרא דאע"ג דעיקר המצוה דכתיבת ס"ת זו אינה אלא משום הקריאה שביום הקהל. מ"מ הואיל ועביד בה חדא מצוה אמר קרא דליעביד בה נמי מצוה אחריתא. כההיא דאמרינן פרק כיצד מברכין (ל"ט ע"ב) ובפרק כל כתבי (קי"ז ע"ב) עיי"ש. והילכך אע"פ שיש לו ס"ת אחרת בבית גנזיו. מ"מ חייבהו הכתוב ללמוד בס"ת זו שהכינה ליום הקהל. והיינו דכתב קרא והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וגו' לשמור את כל דברי התורה וגו'. כלומר דמלבד הקריאה לפני כל ישראל שביום הקהל שאין צריך לה אלא משנה התורה בלבד. כדכתיב וכתב לו את משנה התורה. חייב ג"כ לקרא בו כל ימי חייו. וא"כ ודאי ע"כ א"א מבלי שיכתבנה כולה. וממילא מבואר דלפ"ז שוב ליכא שום מקום קושיא לשיטת רבינו הגאון ז"ל מהתוספתא והירושלמי שם:

ומ"מ דברי הרמב"ם ז"ל עדיין לא נתיישבו בזה. דכיון דפסק (ריש הלכות ס"ת. ופ"ג מהלכות מלכים) דמצות המלך היא שיכתוב שני ס"ת. והיינו כמאן דדריש (פ"ב דסנהדרין שם) מדכתיב וכתב לו את משנה התורה וגו' שכותב לשמו שתי תורות עיי"ש. ולכאורה להאי תנא ע"כ ס"ל דביום הקהל צריכין שיקראו כל התורה. דהא בפרשת הקהל כתיב תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל. דודאי כל התורה משמע. ולאחרים דקאמרי שאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה. היינו רק משום דבהדיא גלי קרא וכתב לו את משנה התורה. והיינו משום דעיקר מצוה זו היינו משום קריאת משנה התורה ביום הקהל. אע"ג דלפי מה שביארנו גם לאחרים צריכה שתהא כתובה כולה. מ"מ קראה משנה תורה על שם תכליתה ועיקר מצותה. וא"כ להאי תנא כיון דדריש משנה תורה דהאי קרא לשתי תורות. וכן למאן דדריש ליה התם לכתב הראוי להשתנות. נראה דס"ל דקורין ביום הקהל כל התורה. ומתניתין דסוטה שם דקתני שאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה. ע"כ לא אתיא אלא כאחרים וכמשכ"ל. ומעתה א"כ עדיין פסקי הרמב"ם ז"ל סותרים זא"ז. דפסק כמאן דדריש משנה התורה דקרא לשתי תורות. וגם פסק (פ"ג מהלכות חגיגה) כמתניתין דסוטה שם שאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה. מיהו יש מקום לומר בזה ע"פ מש"כ בחי' רבינו יונה ז"ל בסוגיא דסנהדרין שם וז"ל. וא"ת ליכתוב וכתב לו התורה הזאת (כצ"ל עיי"ש) ולא בעי משנה. דכיון דכתיב כתבו לכם ע"כ כשכתב ג"כ גבי מלך וכתב לו. לשתי תורות הוא דכתיב. ואפשר אע"ג דלא איצטריך כתבי'. וכדאמר בעלמא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. וכן נראה (כצ"ל) דאליבא דרבא ואליבא דמאן דס"ל כוותי' אין צורך במשנה. תדע דההיא ברייתא דאייתי רבא לית בה משנה. אלא וכתב לו שתי תורות. ולאו ממשנה דריש לה עכ"ל עיי"ש. וכוונתו בזה למאי דאמרינן התם אמר רבא אף ע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. איתיבי' אביי וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים. מלך אין הדיוט לא. ומשני לא צריכא לשתי תורות. וכדתניא וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות וכו' עיי"ש. וזהו שכתב רבינו יונה ז"ל דלשתי תורות לא צריך קרא במלך. דמדכתיב במלך וכתב לו את התורה הזאת לחוד. נמי שמעינן דשתי תורות בעי למיכתב. דהא בחדא הדיוט נמי חייבי' קרא מדכתיב כתבו לכם את השירה. ועכצ"ל דמלבד אותה שחייב הכתוב להדיוט. חייבי' הכתוב למלך לכתוב עוד אחת. וא"כ מבואר דשתי תורות בעי למיכתב אפי' אי לאו דגלי קרא דמשנה. ולזה כתב דאין ה"נ דלא צריך קרא דמשנה להכי. אלא דמ"מ הדר וכתב קרא בהדיא הכי. כההיא דאמרינן בעלמא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. והביא סעד לזה ממה דבברייתא דאייתי רבא לית בה משנה. אלא וכתב לו שתי תורות. ולאו ממשנה דריש לה. ודבריו אלו תמוהים לכאורה דהרי בההיא ברייתא קתני הכי על קרא דוכתב לו את משנה וגו'. ומשמע ודאי דמדכתיב משנה דריש לה. אבל הדבר ברור דבגירסא שלפניו לא הוה בברייתא שם תיבת משנה. אלא וכתב לו שתי תורות כותב לשמו וכו'. וזו היא ג"כ גירסת הרמב"ם ז"ל (בסה"מ עשין י"ח) עיי"ש. וכך היא ג"כ גירסת הרמ"ה ז"ל שם עיי"ש. אלא דמ"מ פירש שם דמדכתיב משנה דריש לה עיי"ש. אבל רבינו יונה ז"ל משמע לו דמדלא מזכיר בברייתא קרא דמשנה. לא מלשון משנה דריש לה אלא מקרא דוכתב לו את התורה לחוד נמי מוכח הכי. והשתא א"כ לפ"ז גם למ"ד דקרא דוכתב לו את משנה התורה וגו' לשתי תורות אתי. נמי שפיר איכא למימר דנפק"ל שאין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה מדכתיב משנה. דקיי"ל כל היכא דאיכא למידרש דרשינן. דהרי לקושטא דמילתא לא איצטריך קרא לשתי תורות. אלא דנקט הך דרשא לרווחא דמילתא. ודרשא הפשוטה נקט. כדאשכחן כיו"ב בכמה דוכתי. ואע"ג דר"א המודעי דקאמר התם (כ"ב ע"א) בברייתא אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות וכו'. משמע דס"ל דלהכי הוא דאיצטריך קרא. מ"מ עכצ"ל דהך דרשא לאו דוקא. ולא בא אלא לומר דלדרשא אחריתא איצטריך קרא. ולאפוקי מרבי יוסי דדריש לי' לכתב הראוי להשתנות. דודאי גם לשתי תורות לא אתי הך קרא כמו שהכריח רבינו יונה ז"ל. ועי' מש"כ הרש"ל והרש"א ז"ל בסוגיא שם שלא ראו דברי רבינו יונה ז"ל אלו שכבר הרגיש בכל מה שהקשו שם. ותירץ הכל על נכון כדרך הראשונים ז"ל ואכמ"ל בזה:

ועכ"פ מתבאר לפ"ז דאפי' למ"ד דמצוה למלך לכתוב שתי תורות שפיר מצי סבר דאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה כסתם מתניתין דסוטה שם. דנשתי תורות לא איצטריך קרא דמשנה. דמוכתב לו לחוד נפקא. והשתא א"כ אין סתירה בפסקי הרמב"ם ז"ל כלל. דבאמת לא הביא הרמב"ם בשום דוכתא. לא בסה"מ שלו ולא בחבורו הגדול. הך דרשא דמשנה לשתי תורות. ולא הביא בסה"מ ובחבורו הגדול אלא עיקר הדין בלבד. אדרבה מסגנון לשונו משמע דס"ל דמגופי' דקרא מוכח הכי. דלאחת לא צריך קרא לאשמעינן. דהא לא גרע מהדיוט. וכי כתיב קרא וכתב לו וגו'. ודאי להוסיף במלך עוד אחת הוא דאתי. וכהוכחת רבינו יונה ז"ל עייש"ה. וא"כ שפיר שמעינן מייתורא דקרא דכתיב משנה. לומר שאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה. אע"ג דקיי"ל כמ"ד שצריך המלך ב' תורות. וכן משמע נמי בפיה"מ להרמב"ם (פ"ב דסנהדרין) דגם שם לא הזכיר דרשא זו דמשנה לשתי תורות עיי"ש. ומשמע דס"ל דמעיקר המצוה שנצטוה המלך לכתוב לו ס"ת מוכרח כן. וכמש"כ רבינו יונה ז"ל:

איברא דבעיקר הוכחת רבינו יונה ז"ל איכא למישדא נרגא. דהרי ממה שכבר נצטוה המלך לכתוב לו ס"ת אחת כשהיה הדיוט ליכא להוכיח אלא דמה שנצטוה כשבתו על כסא מלכותו לכתוב לו ס"ת. ע"כ היינו לחייבו חיוב חדש שלא נצטוו עליו כל ישראל. וא"כ לא מוכח מזה אלא דאע"ג דההדיוט מיפטר מחיובו בס"ת אחת אפי' כשאין לו זולת זה שום ס"ת אחרת אפי' מירושת אבות. מ"מ המלך לא מיפטר בהכי. ואם לא הניחו לו אבותיו ס"ת חייבו הכתוב לכתוב לו שתי תורות. מדכתיב והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו'. דמשמע ודאי שהטיל עליו הכתוב חובה יותר ממה שנתחייב בהיותו הדיוט. אבל מ"מ כשהניח לו אביו ס"ת אפשר לומר דגם המלך לא מתחייב לכתוב לו יותר מס"ת אחת. ואף ע"ג דגם ההדיוט אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב לו משלו מדכתיב כתבו לכם. וכדקאמר רבא התם. מ"מ בזה איכא למימר דלא חמיר מלך מהדיוט. דכיון דמדכתיב בי' וכתב לו וגו' לא שמענו אלא לחייבו יותר ממה שנתחייב בהיותו הדיוט. א"כ די לנו לאוקמי חיוב זה הנוסף עליו במָלכו לחייבו לעולם ובכל ענין בשתי תורות. אפי' כשלא הניחו לו אבותיו ס"ת. דההדיוט לא מתחייב אלא בתורה אחת. מ"מ המלך חייב לכתוב לו שתים. אבל כשהניחו לו אבותיו ס"ת. איכא למימר דגם המלך לא נצטוה לכתוב לו אלא עוד אחת. שהרי יש לו שתים. ולא נתחייב ביותר משתים. והיינו דוקא אם לא נפק"ל מצוה יתירה שעל המלך יותר מעל ההדיוט אלא מדכתיב והיה כשבתו וגו' וכתב לו וגו'. אבל למאן דנפק"ל במלך שתי תורות מדכתיב וכתב לו את משנה וגו'. דדריש משנה לשון שנים. או מענין כפול. כמו לחם משנה. א"כ ודאי אע"פ שהניחו לו אבותיו כמה ס"ת המצוה עליו שיכתוב שתי תורות. דכי היכי דהדיוט יליף רבא מדכתיב ועתה כתבו לכם וגו' שאע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו. הכי נמי מלך מדכתיב בי' וכתב לו את משנה התורה וגו' ילפינן שנצטוה לכתוב לו שתי תורות משלו אפילו הניחו לו אבותיו כמה תורות. והשתא אין כאן מקום כלל לקושית רבינו יונה ז"ל למה לי משנה לשתי תורות. תיפוק ליה דכיון דבהדיוט כתיב כתבו לכם. ע"כ הא דכתיב במלך וכתב לו וגו'. להוסיף עוד תורה אחת הוא דאתי. ומשום זה נדחק לומר דאף ע"ג דלא איצטריך כתבי'. כדאמרינן בעלמא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. אבל לפי מה שביארנו לק"מ. דודאי איצטריך למיכתב משנה התורה לשתי תורות אפי' הניחו לו אבותיו ס"ת וכמו שנתבאר. וזה ברור ודברי רבינו יונה ז"ל תמוהים אצלי. ומ"מ גם לפ"ז נכונים היטב דברי הרמב"ם ז"ל. משום דלשיטתו אזיל שכתב (פ"ג מהלכות מלכים) דמלך אם הניחו לו אבותיו ס"ת לא מתחייב לכתוב לו אלא תורה אחת עיי"ש. ובמה שקשה לדבריו מסוגיא דגמרא שם כבר עמדו בכ"מ שם והרדב"ז (ח"א בלשונות הרמב"ם סימן ע"ב) ובכנה"ג בשיוריו לאו"ח. וכל דבריהם אינם מספיקים כלל. ואכמ"ל בזה. ועכ"פ כיון דלהרמב"ם ז"ל הכי קי"ל דמלך אע"פ שאין לו ס"ת אחרת אלא ממה שהניחו לו אבותיו לא מיחייב לכתוב לו אלא תורה אחת. והרי לזה לא איצטריך קרא דמשנה. דבלא"ה מוכח הכי מדכתיב וכתב לו. וכמו שנתבאר. וא"כ שפיר אייתר קרא דמשנה לענין שאין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. וליכא שום סתירה בזה בפסקיו כלל. ועכ"פ ע"פ מה שביארנו מבואר דליכא קושיא לשיטת רבינו הגאון ז"ל מהתוספתא והירושלמי שם:

ואמנם כל זה אינו אלא ע"פ גירסת הרב המאירי ז"ל בספרי שם. והיא קרובה להגירסא שלפנינו. אבל בפסיקתא זוטרתא (פ' שופטים) מבואר שגירסא אחרת היתה לפניו בספרי שם. שכתב וז"ל אחרים אומרים משנה התורה כותב שכן אין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה עכ"ל עיי"ש. ולפי גירסא זו משמע בהדיא דמה שאין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. דבר מוסכם הוא אליבא דכ"ע. וליכא מאן דפליג עלה. ולהכי ס"ל לאחרים דלא נצטוה המלך לכתוב לו אלא משנה התורה בלבד. כיון דעיקר מצות וכתב לו וגו' אינה אלא משום צורך קריאה זו ביום הקהל. ומאחר שאין קריאה זו אלא במשנה תורה אינו צריך לכתוב יותר ממשנה תורה. אלא דת"ק פליג עלייהו לענין מצות כתיבה. וס"ל דאע"פ שאין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. מ"מ צריכה שתהא כתובה כולה לפניו. ומאי דכתיב בקרא את משנה התורה לא בא הכתוב בזה אלא להודיענו דעיקר מצות כתיבה זו היא לצורך שינון ביום הקהל. כגירסת היש גורסים שהביא הרב המאירי ז"ל שם בדברי ת"ק עיי"ש. ולגירסא שלפנינו שעתידה להשתנות והיא ג"כ גירסת המאירי שם. מוקי קרא לענין שעתיד הכתב להשתנות בימי עזרא. וכרבי יוסי בברייתא דמייתי בסוגיא דסנהדרין שם. ולגירסת הפסיקתא זוטרתא שם מוקי ליה ת"ק להך קרא לשני ס"ת. וכר"א המודעי בברייתא דתלמודין שם. אבל מצות כתיבת ס"ת למלך היא ג"כ שתהא כל התורה כולה כתובה לפניו. וכדדריש לה התם מדכתיב בסיפא דהך קרא את כל דברי התורה הזאת. ואע"ג דההוא קרא לא בכתיבה מיירי אלא בקריאה. מ"מ ס"ל כמשכ"ל אליבא דאחרים לגירסא שלפנינו והרב המאירי ז"ל. שנצטוה לקרות גם כל ימי חייו באותו ספר שכתבו לצורך קריאת יום הקהל. וממילא מתבאר שצריך לכתוב כל התורה. דאל"כ הרי אינה ראויה לקריאת כל ימי חייו. ועפ"ז מתבאר דהנך תרתי מתניתין דסנהדרין ודסוטה שם אתו שפיר כת"ק דספרי שם. דבסנהדרין שם לענין כתיבה מיירי. ולהכי שפיר פסיק ותני שכותב לו ס"ת. דמשמע כולה. והיינו כת"ק דאחרים. אבל מתניתין דסוטה שם דמיירי לענין קריאה ביום הקהל אתיא ככ"ע. דלכ"ע אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה. והיינו דקתני התם שאין קורין אלא במשנה תורה. וממילא מבואר דלפ"ז אתי שפיר טפי דברי רבינו הגאון ז"ל דלא יקשה על שיטתו מהתוספתא והירושלמי שם. ודבריו הם כת"ק דאחרים בספרי שם. דאע"ג דעיקר מצות כתיבת ס"ת שנצטוה המלך אינה אלא משום צורך הקריאה ביום הקהל. מ"מ איתרבי מקרא שצריך לכתבה כולה כדי לקרות בה גם כל ימי חייו. משום דכיון דאיתעביד בה חדא מצוה ליעביד בה נמי אחריתא. ומיהו גם אליבא דאחרים שבספרי שם דברי רבינו הגאון ז"ל נכונים שפיר על דרך שביארנו וכמבואר. ומהתוספתא והירושלמי לא תקשה. דאיכא לאוקמי התם אליבא דת"ק. אלא שאין אנו צריכין לזה. דדבריו נכונים שפיר אפילו לת"ק דאחרים וכמו שנתבאר:

ועפ"ז גם דברי הרמב"ם ז"ל מתבארים על נכון דאין שום סתירה כלל בפסקיו. שדבריו הם ג"כ כת"ק דאחרים. ולכן אע"ג דבריש הלכות ס"ת ופ"ג מהלכות מלכים פסק שנצטוה המלך לכתוב לו כל התורה כולה. ואם לא הניחו לו אבותיו ס"ת נצטוה לכתוב שני ס"ת. מ"מ שפיר פסק (בהלכות חגיגה) שאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה. וכמתניתין דסוטה שם. אלא דלכאורה אכתי איכא למשדי בה נרגא דכיון דלגירסא זו בין לאחרים ובין לת"ק ס"ל שאין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. אע"ג דבפרשת הקהל כתיב תקרא את התורה הזאת וגו'. ועכצ"ל דמ"מ כיון דבכתיבת ס"ת של המלך. דהו"ל לצורך הקריאה ביום הקהל. כתיב וכתב לו את משנה התורה וגו'. הרי גלי קרא שאין צריכין לקרות ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. אלא דמ"מ ס"ל לת"ק דרבי קרא כל התורה למצות כתיבה כדי לקרות בה גם כל ימי חייו וכמו שנתבאר. וא"כ ע"כ מתבאר מזה דמאי דכתיב משנה התורה אפילו לת"ק דאחרים בספרי איצטריך לגופי'. ומשנה תורה דוקא קאמר קרא. לומר שאין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. ולאפוקי ממשמעותא דקרא דפרשת הקהל דכתיב תקרא את התורה הזאת. דמשמע כל התורה. והשתא א"כ ע"כ בין לת"ק ובין לאחרים לא ס"ל לא כרבי יוסי דדריש (בברייתא דמייתי בסוגיין דסנהדרין שם) מדכתיב משנה התורה שעתידה להשתנות. וגם לא כר"א המודעי דדריש ליה לשתי תורות. דלדידהו ודאי ס"ל דקרא דפרשת הקהל דכתיב תקרא את התורה הזאת. כל התורה קאמר קרא כפשטי' ומשמעו. ולהכי מוקמי קרא דמשנה התורה למילתא אחריתא. ועפ"ז ממילא מוכח ע"כ דהעיקר כגירסת יש גורסים שהביא הרב המאירי ז"ל במילתא דת"ק שבספרי שם. דגרסי א"כ למה נאמר משנה שעתידה להשתנן. ופירשה הרב המאירי ז"ל שהמלך היה משננן בפרשת הקהל עיי"ש. ושלא כגירסא שלפנינו דגרסינן שעתידה להשתנות. וגם לא כגירסת הפסיקתא זוטרתא דת"ק מוקי משנה לשתי תורות. וא"כ הדבר קשה לכאורה על הרמב"ם ז"ל דנקט כת"ק דאחרים שבספרי שם. כיון דכולהו תנאי דמייתי התם בתלמודא דידן (בפ"ב דסנהדרין) לא ס"ל כוותי' ולא כאחרים. וכזה יש להקשות גם לדעת רבינו הגאון ז"ל וכמבואר:

איברא דלק"מ דכיון דסתם מתניתין דסוטה שם דקתני שאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה ע"כ לא אתיא אלא כתנאי דספרי. ת"ק ואחרים. ודאי נקטינן כוותייהו. דקיי"ל הלכה כסתם משנה. ובלא"ה ע"כ מוכרח מדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דלא קיי"ל כר"א המודעי דדריש משנה התורה לשתי תורות. כיון שפסק דמלך אם הניחו לו אבותיו ס"ת אינו צריך לכתוב אלא ס"ת אחת. והרי לר"א המודעי ודאי לא סגי ליה בהכי. כיון דדריש וכתב לו את משנה התורה וגו' לשתי תורות. ע"כ שתיהן משלו בעינן ולא משל אבותיו כמשכ"ל. דכי היכי דדריש רבא לענין הדיוט מדכתיב כתבו לכם שאינו יוצא י"ח אלא בשלו ולא בשל אבותיו. הכי נמי בשתי תורות של המלך דנפק"ל מדכתיב וכתב לו משנה התורה. שתיהן משלו דוקא בעינן ולא משל אבותיו. דכמו דלכם דגבי הדיוט משמע שלכם לאפוקי של אבותיכם. הכי נמי לו דגבי מלך משמע שלו ולאפוקי של אבותיו. הן אמת שראיתי להרמב"ן ז"ל (במלחמות פ"ק דסוכה) דנחית לחלק בין שתי דרשות הללו. שכתב בתוך דבריו ז"ל שם. וז"ל דבתפילין ומזוזות לא מייתר בהו קרא לכתוב לשמה. ואילו בס"ת כתיב כתבו לכם. והיינו לשם חובתכם. וההיא דאמר רבה מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם. ההיא מכתבו נפקא. וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשינן לשמו. שלא יתנאה בשל אחרים. לשתי תורות. כדאיתא בפרק כ"ג עכ"ל עיי"ש. אבל דבריו תמוהים אצלי ואינם מובנים כלל. דלפי הנראה לכאורה הוקשה לו לפי מה שכתב דלכם דגבי הדיוט איצטריך למידרש מיני' לשם חובתכם. ורבה לא נפק"ל דאע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו אלא מכתבו. א"כ במלך נמי מדכתיב וכתב לחודי' נמי שמעינן שחייב לכתוב לו ס"ת משלו ואינו יוצא י"ח בשל אבותיו. וכדקא משני רבה לא נצרכא אלא לשתי תורות וכדתניא וכו'. וזהו כמשכ"ל בשם רבינו יונה ז"ל דרבה וגם הך ברייתא. לא מדכתיב משנה דרשו שתי תורות. אלא מדכתיב וכתב לו לחוד משמע להו הכי. והוקשה לו להרמב"ן ז"ל במלך למאי איצטריך למיכתב לו. דכיון דכבר שמעינן מדכתיב גבי הדיוט לכם לשם חובתכם דס"ת צריך למיכתב לשמה. א"כ פשיטא דכל ס"ת בכלל זה ואייתר מאי דכתיב במלך לו. וע"כ מוכח מזה דגבי הדיוט לא מכתבו לחוד דריש לה רבה. אלא מדכתיב כתבו לכם הוא דדריש הכי. כן נראה לכאורה בכוונתו במה שהביא מדרשא דוכתב לו דגבי מלך. אלא דא"כ לא תירץ על זה כלום. ועכצ"ל דכוונתו לומר בניחותא דגבי מלך איצטריך למידריש הכי מדכתיב וכתב לו. ולא מן וכתב לחוד. אבל לא ביאר כלום מאי שנא בזה קרא דוכתב לו דגבי מלך מקרא דכתבו לכם דגבי הדיוט. ואיזה טעם יש לחלק בדרשא דהנך תרתי קראי. ובודאי נראה דאין מקום כלל לחלק בזה. וגם בעיקר דבריו שכתב דלא מדכתיב לכם דריש לה רבה. הנה הרמ"ה ז"ל (בסנהדרין שם) כתב דמדכתיב לכם הוא דדריש לה עיי"ש. וכ"כ הרב תורת חיים שם עיי"ש. ויש אתי אריכות דברים בזה אלא שאכמ"ל בזה:

ועכ"פ ודאי למאן דדריש גבי מלך מדכתיב וכתב לו משנה התורה שתי תורות. בעינן שיכתוב לו שתיהן משלו ואינו יוצא י"ח בשל אבותיו אף באחת מהן כמו ההדיוט בשלו. וא"כ ע"כ הרמב"ם ז"ל שפסק דבזו שמניחה בבית גנזיו יוצא בשל אבותיו. ס"ל דלא קיי"ל כר"א המודעי דדריש משנה לשתי תורות. ושלא כמש"כ הרמ"ה והר"ן ז"ל בסנהדרין שם דקיי"ל כר"א המודעי בזה וכן דעת הרא"ם ז"ל (ביראים סי' רפ"ח) והסמ"ג (עשין קט"ו) עיי"ש. והנה הר"ן ז"ל כתב להוכיח דקיי"ל כר"א המודעי. משום דלא קיי"ל כהנך תנאי דסברי דהכתב נשתנה בימי עזרא. מדאמרינן (בפרק הבונה) מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין עיי"ש בדבריו. ואין מזה ראי' אלא דלא קיי"ל כמ"ד דמאי דכתיב משנה היינו שעתידה להשתנות. אבל אכתי אין מזה הכרח לומר דקיי"ל כר"א המודעי דדריש משנה לשתי תורות. ומש"כ שם עוד שהיא הלכה פסוקה. ושגם מתניתין נמי הכי ס"ל עיי"ש. ולפי הנראה כוונתו דכיון דרבה קאמר לא נצרכא אלא לשתי תורות וכדתניא וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות וכו'. אלמא דרבה פסק הכי להלכה. והו"ל הלכה פסוקה. וגם מתניתין דקתני התם במלך וכותב לו ס"ת לשמו. ע"כ היינו מלבד הס"ת שחייב בלא"ה מדין הדיוט. וא"כ היינו כר"א המודעי. אבל לפי מה שנתבאר לעיל גם מזה ליכא שום הכרע. דמדברי רבה לא מוכח דס"ל כר"א המודעי אלא לפי הגירסא שלפנינו דבברייתא דמייתי דריש לה מדכתיב משנה. אבל כבר הבאתי לעיל דברי רבינו יונה ז"ל שלא היה כן בגירסא שלפניו. ובהדיא כתב דלרבה ולברייתא דמייתי לא מדכתיב משנה נפק"ל הכי. אלא מעיקר מצות כתיבה מוכחי הכי כמשכ"ל. וזו היא ג"כ גירסת הרמב"ם והרמ"ה ז"ל. וממתני' ודאי לא מוכח מידי דתיתי כר"א המודעי. כמו שנתבאר. וא"כ אין לנו ראי' אלא דלא קיי"ל כמאן דדריש משנה שעתידה להשתנות. כדמוכחא ההיא דפרק הבונה. אבל אכתי אין לנו הוכחה דקיי"ל כר"א המודעי. וראיתי להרמ"ה ז"ל שם שכתב וז"ל וקיי"ל כר"א המודעי. דכולהו הני תנאי תלמידי נינהו לגבי' ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ותו דרבי נמי סבר לה כוותי' דקאמר בכתב זה ניתנה תורה. ואע"ג דרב חסדא כת"ק ס"ל. ליתא. דהא טעמא דר"א המודעי טעמא ברירא הוא ואי אפשר למידחייה עכ"ל עיי"ש. והנה מש"כ דכולהו הני תנאי וכו'. דבריו תמוהים דבאמת לא אשכחן התם תנאי דפליגי עלי' דר"א המודעי אלא רבי יוסי בלחוד הוא דפליג עלי' ודרש את משנה התורה כתב העתיד להשתנות. ומר זוטרא ואיתימא מר עוקבא דס"ל נמי התם שהכתב נשתנה בימי עזרא. לאו תנאי נינהו אלא אמוראי. והדבר ידוע דבאמוראי לגבי תנאי לא שייך לומר אין הלכה כתלמיד במקום הרב. אדרבה בכל מקום דאמורא מכריע להלכה כחד מתנאי דאיפליגו במילתא. הכי נקטינן. וא"כ כיון דמר זוטרא או מר עוקבא ס"ל כרבי יוסי. ודאי אית לן למימר דהכי נקטינן. וגם מש"כ ואע"ג דרב חסדא כת"ק ס"ל. ליתא. דהא טעמא דר"א המודעי טעמא ברירא הוא ואי אפשר למידחייה. דבריו אלו נפלאים בעיני מאוד דאם רב חסדא כת"ק ס"ל. היכי מצינן אנן למידחי דברי רב חסדא דטעמא דת"ק ברירא ליה טפי מטעמא דר"א המודעי ונימא אנן דטעמא דר"א המודעי ברירא לן טפי ואי אפשר למידחייה. וזו פליאה נשגבה בעיני על רבינו הרמ"ה ז"ל. ואין ספק שאם רב חסדא פסק כת"ק הכי נקטינן להלכה ולמעשה. ואין כח בידינו לדחות דבריו בלא ראי' מוכרחת. וגם עיקר דבריו בזה תמוהים. דלא אשכחן כלל דרב חסדא כת"ק ס"ל. דודאי מדקאמר ר"ח מאן הדיוטות כותאי וכו' עיי"ש. ליכא שום הוכחה דס"ל הכי. דהא לא אתי אלא לפרושי לישנא דמר עוקבא. ואדרבה כבר הוכיח הר"ן ז"ל שם מפרק הבונה שם דר"ח כר"א המודעי ס"ל כמשכ"ל. מיהו כבר ביארנו דלא מוכח משם אלא דס"ל כר"א המודעי במאי דקאמר דלא נשתנה הכתב. אבל אין משם ראי' לומר דס"ל כוותי' נמי במאי דס"ל דנפק"ל מדכתיב משנה התורה לשתי תורות. אלא דעכ"פ מוכח משם דר"ח כר"א המודעי ס"ל שלא נשתנה הכתב ולא כת"ק. איפוך דברי הרמ"ה ז"ל. וגם מה שהביא הרמ"ה ז"ל מדברי רבי דקאמר דבכתב זה ניתנה תורה לישראל. אין ראי' אלא לענין זה לבד. אבל לענין דרשא דמשנה התורה אפשר דלא ס"ל לא כר"א המודעי ולא כדר"י. אלא כרבנן וכאחרים שבספרי שם דדרשי ליה לענין שאין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה. וא"כ לענין הלכה אין לה אלא כברייתא דספרי. כיון דהכי סתם לן תנא במשנה דסוטה שם. והלכה כסתם משנה. שוב ראיתי דמקור דברי הרמ"ה ז"ל הוא מדברי הר"ח ז"ל בסנהדרין שם. ודברי הר"ח ז"ל מקורם מתשובת רבינו שרירא ורב האי הגאונים ז"ל (שהובאה בזכרון לראשונים סי' שנ"ח) עיי"ש היטב. שע"פ דבריהם בתשו' שם יש מקום ליישב קצת דברי הרמ"ה ז"ל אלא שקיצר דבריהם ביותר. ואמנם גם בדברי הגאונים ז"ל שם יש לי מקום עיון בכמה פרטים. אלא שאכמ"ל בזה יותר:

ובהכי מתורצים לנכון דברי הרמב"ם שפסק דמלך שהניחו לו אבותיו ס"ת אינו חייב לכתוב אלא ס"ת אחת. ודברי האחרונים ז"ל אינם מספיקים כלל. אבל לפי מה שביארנו נראה דלשיטתו אזיל שלא הביא בשום דוכתא דרשא דמשנה התורה לשתי תורות וכמשכ"ל. והיינו משום דס"ל דלא קיי"ל בזה כר"א המודעי. משום דסתם לן תנא במשנתנו שם דלא כוותי'. ורבא דמשני לא נצרכה אלא לשתי תורות וכו'. לא משום דרשא דקרא דמשנה התורה קאמר הכי. אלא משום דהכי מוכח מעיקר המצוה שצוה הכתוב למלך לכתוב לו ס"ת אחת נוספת על אותה שנצטוה בה ההדיוט. ומזה לא מוכח אלא שאם לא הניחו לו אבותיו ספר תורה אז חייב לכתוב לו שתים. אבל אם הניחו לו אין לנו ראיה לחייבו יותר מס"ת אחת. וכמו שנתבאר לעיל. וכגירסת רבינו יונה ז"ל ופירושו שם. וזו היא ג"כ גירסת הרמב"ם ז"ל בסה"מ שם והרמ"ה ז"ל כמשכ"ל. דלא גרסי התם בההיא ברייתא דמייתי רבה קרא דאת משנה התורה. וזה ברור. ומעתה ממילא מבואר דגם דברי רבינו הגאון ז"ל נכונים היטב שפסק כסתם משנה דסוטה שם וכתנאי דספרי שם וכמו שנתבאר. ועי' מה שביארנו בזה עוד לקמן (פרשה ס') עיי"ש היטב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.