ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/קלד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה קלד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שדה אחוזה. ומקנה לגאלם. מ"ע דערכי שדות שמנה הרמב"ם (עשין קי"ז) במצוה אחת. וכדרכו ז"ל ע"פ שורש השביעי. אבל כבר ביארנו בכמה דוכתי שיש לרבינו הגאון ז"ל דרך אחרת בשורש זה. ולכן מנאן שתים. משום דכתיבי כל חדא באנפי נפשה. וגם שמות חלוקין הן ודיניהן חלוקין. כמבואר בריש פ"ג ובסופ"ז דערכין ובשאר דוכתי. וברמב"ם (פ"ד מהלכות ערכין וחרמין) עיי"ש. ומש"כ רבינו הגאון ז"ל לגאלם. נראה דכוונתו לכלול בזה מצות גאולה באדון. וכדתנן (סופ"ק דבכורות) מצות הגאולה באדון הוא קודם לכל אדם שנאמר ואם לא יגאל ונמכר בערכך. ופירש"י וז"ל במתפיס בהמה טמאה לבה"ב מצות פדייתה באדון קודם לכל אדם עכ"ל עיי"ש. ונקט רש"י בהמה טמאה משום דקרא דואם לא יגאל וגו' דילפינן מיני' הך מילתא במתניתין. במקדיש בהמה טמאה כתיב. אבל ודאי דגם במקדיש שדהו וביתו ושאר מטלטליו איכא מצוה זו. וכמבואר בריש פ"ח דערכין דקאמר הכי בפשיטות גם בשדהו עיי"ש. והיינו משום דמבהמה טמאה ילפינן גם לכל דבר שהקדיש. אלא דצ"ע בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן דכיון דמבהמה טמאה הוא דילפינן לה. א"כ אין לנו אלא דוקא דומיא דבהמה טמאה וכיו"ב. דהו"ל שלו לחלוטין לגמרי לעולם כשדה אחוזתו וכיו"ב. אבל שדה מקנתו בזמן שהיובל נוהג שחוזרת לבעלים ביובל ואין לו זכות בה אלא לפירות עד היובל כל זמן שלא פדאוה הבעלים ממנו. וגם יכולים לפדותה ממנו בע"כ קודם היובל. לאו אדון מיקרי לענין זה. ובפרט למאי דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. והמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג אין ללוקח בה אלא קנין פירות. כמבואר בגיטין (סו"פ השולח). ולאו דומיא דבהמה הוא ואין לנו בה מצוה דגאולה למקדיש יותר מלשאר כל אדם. וא"כ מש"כ רבינו הגאון כאן שדה אחוזה ומקנה לגאלם. דנראה דגם בשדה מקנה מצות גאולה למקדיש תמוה לכאורה. דבשדה מקנה מהיכא תיתי לן מצוה במקדיש יותר מבשאר כל אדם. מיהו נראה דנהי דמצות גאולה באדון לא שייכא בשדה מקנה. מ"מ איכא מצוה במקדיש יותר מבשאר כל אדם מטעמא דאיידי דחביבה עלי' טפי ופריק. כדמוכח ריש פ"ח דערכין כמשכ"ל (עשה קל"ג). וגם מטעמא דמוסיף חומש שייך בשדה מקנה מיהת בזמן שאין היובל נוהג כדמוכח התם כמשכ"ל שם עיי"ש. ומיהו מצות גאולה באדון נראה דלא שייכא בשדה מקנה אפי' בזמן שאין היובל נוהג. דמ"מ לא הויא דומיא דבהמה כיון דמעיקר דינא חוזרת לבעלים אלא משום שאין כל יושביה עלי' ומשום הכי אין היובל נוהג. ודוקא לענין חומש נראה דגם בשדה מקנה מיקרי בעלים בזמן שאין היובל נוהג. משום דהרי אי לאו דהקישו הכתוב לערכין הי' לנו לומר דגם בשדה מקנתו מוסיף חומש. אלא דמיעטי' קרא מהיקישא דערכין. כמבואר (ריש פ"ב דערכין י"ד ע"ב) עיי"ש. והרי לית לן הך היקישא אלא בזמן שהיובל נוהג. וא"כ בזמן שאין היובל נוהג מהיכא תיתי למעוטי אבל מצות גאולה באדון אין לנו אלא דומיא דבהמה טמאה. ושדה מקנה אפי' בזמן שאין היובל נוהג לא הוי דומיא דבהמה טמאה כדכתיבנא:

וראיתי בתוספתא (פ"ד דערכין) דקתני המקדיש שדה אחוזתו שלא בשעת היובל. ביתו ומטלטלין בין בשעת היובל בין שלא בשעת היובל. כופין את הבעלים לפתוח ראשון וכו' עיי"ש. ולכאורה לפמש"כ קשה אמאי נקט שדה אחוזתו. והרי הכי נמי בשדה מקנתו בזמן שאין היובל נוהג דמוסיף חומש שייך דין זה. מיהו נראה דבשדה מקנתו עיקר דינא דכופין את המקדיש לפתוח ראשון שייך אפי' בזמן שהיובל נוהג. דנהי דחומש ליכא. מ"מ כופין אותו מטעמא דאיידי דחביבה לי' טפי ופריק. אלא דדינא דסיפא דמתניתין ודתוספתא שם לא שייך בשדה מקנה בזמן שהיובל נוהג. שהרי אינו מוסיף חומש. והשתא א"כ שפיר נקט שדה אחוזתו משום רישא לאשמעינן דדוקא בזמן שאין היובל נוהג. אבל בזמן שהיובל נוהג אין כופין אותו מטעם שביאר הרמב"ם ז"ל (ריש פ"ה מהלכות ערכין) עיי"ש. איברא דלדעת הראב"ד ז"ל שם דגם בשדה אחוזתו אין חילוק בעיקר הכפיי' בין זמן שהיובל נוהג או לא. ולא נקט זמן שאין היובל נוהג אלא משום סיפא. וכן נראה דעת רגמ"ה ורש"י ותוס' שם (ריש פ"ח דערכין) עיי"ש. ודאי קשה דא"כ הו"ל למינקט נמי שדה מקנתו. ואמאי דייק תנא למינקט שדה אחוזתו דוקא. ומיהו נראה דגם לשיטתם לק"מ. די"ל דלא נקט בהך ברייתא שדה אחוזתו אלא למעט שדה מקנה דאפי' בזמן שהיובל נוהג אינה נפדית אלא בשויה. ולאפוקי מדר"א דאמר דגם שדה מקנה בזמן שהיובל נוהג נפדית בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. ובתר הכי נקט בית ומטלטלין לאפוקי שדה מקנה דבזמן שהיובל נוהג אין בה תוספת חומש. אבל ודאי עיקר דינא דסיפא שייך גם בשדה מקנה מיהת בזמן שאין היובל נוהג. אבל לדעת הרמב"ם ז"ל אתי שפיר טפי דאיכא למימר דדוקא נקט שדה אחוזתו משום רישא. דדווקא בשדה אחוזתו יש חילוק בזה בין זמן שהיובל נוהג לזמן שאין היובל נוהג. כיון דבזמן שהיובל נוהג מתחלקת לכהנים. אבל שדה מקנה אפי' בזמן שהיובל נוהג כופין את המקדיש כיון שאינה מתחלקת לכהנים. ועי' מש"כ בזה עוד לקמן במנין הלאוין (בלאו דמצרי ואדומי) עייש"ה ואכמ"ל בזה עוד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.