ביאור הגר"א/אבן העזר/קסה

ביאור הגר"א ‏ אבן העזר קסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) מצות ייבום כו'. כרמי בר חמי שם וכחכמים וכן ס"ל לר"י וריב"ל שם דפליגי בביאת קטן וחליצת גדול וללישנא בתרא ל"פ:

(ב) ואם אינה כו' כתובות ס"ד א' ול"ק כאן כו' ודלא כשמואל וכן הוכיח הרי"ף ביבמות קי"ב א' ואף על פי שהקשו הראב"ד והרז"ה והרא"ש עליה דא"כ קשה דשמואל אשמואל כבר תי' במלחמות דרב ושמואל שם למשנה הראשונ' קאמר דאלו למשנה אחרונה כיון דבדין נדרה לעולם כופין וממ"ש מי מסקה אדעת' כו' ש"מ דאי מסקה דעתה או לאחר מיתה לא ואם איתא דאין כותבין אגרת מרד אפילו משנה אחרונה מודה למשנה ראשונה דנדרים דיוצאת ונוטלת כתובה דלא שייך טעמא שאמרו שם שלא תהא נותנת עיניה כו' כיון דאין כותבין אגרת מרד כו' ע"ש:

(ג) אי בגדול כולי. רמב"ם פ"ב הלכה י"א כיון שמצו' בגדול מ"מ:

(ד) בלא כו'. דבטענה מספק' מטעינן לו כמש"ש ק"ו א' כ"ש דאין כותבין כו':

(ה) וי"א כו'. כסתם מתני' דבכורות וכן סוגי' דריש יבמות ג' א' ושם ק"ט א' וכתובות ס"ד א' כאבא שאול:

(ו) ואין לה כו'. כתובות שם:

(ז) ומ"מ אין כו' יבמות שם א"ר כופין ולדעת תוס' שם דאין כופין לעולם אלא בדברים שכופין להוציא מן הבעל וכמש"ש וכ"כ בהס"ת ומרדכי שם סימן מ"ט ובכתובות שם תבע ליבם אין נזקקין ואם איתא השתא כופין אין נזקקין לייבם מיבעיא וביבמות ק"ו א' עשו טצדקי להטעיהו ואם איתא ל"ל יכפוהו וז"ש אלא כו'. וכמש"ש ואלא היכא אימא לה כו':

(ח) ודוקא כו' כמש"ש ד' א' מנין ליבמה כו' וס"פ המדיר ע"ז א' מעשה כו':

(ט) ואם שניהם כו'. הוא דעת ר"ת בתוס' שם שפירש דמ"ש אין כופין היינו ליבם ואמשנ' ראשונה קאי אבל למשנה אחרונה כופין לחלוץ והא דאת' לקמי' דרב' ואמר כו' היינו באותן שבאו לחלוץ שניכר שאין מתכוונין לד"א שהרי רוצין לחלוץ אלא שבכתובות שם סד"ה ודיני כ' שגם לר"ח אין כופין רק במילי כו' וכן כ' ב"י וד"מ דאל"כ קשה על ר"ת ג"כ שהקשו על רש"י וז"ש אין מניחים כו'. ומה שכתב לעיל ומכל מקום אין כופין כו' גם ר"ח מודה בזה כנ"ל:

(י) אח"כ. כנ"ל מהא דרב:

(יא) וי"א כו'. מיהא דס"ב יבמה כולי אלמ' כל שנאסר' עליו שלא בכוונה שלה כופין ה"נ כאן דנאסרה עליו מחמת חר"ג הגמ"ר סימן תשמ"ט ומרדכי שם כ' דאף בכה"ג אין כופין דאין זה נושא ב' נשים דמן השמים הקנו לו אבל הרב אזיל לשיטתו שפסק בסימן א' ס"י דאפילו ביבמה הוא חר"ג:

(יב) וי"א אפילו כו'. הוא דעת רש"י בד"ה א"ר כו' דנימא כו' ומיהו כולי והיינו באמתלא דוקא כמש"ש:

(יג) והמנהג כו'. אפילו יודעין כו' כי רוב הפוסקים הסכימו לפסק הגאונים שפ' כחכמים דאפילו משום ממה כמ"ש הריב"ש סימן תק"ט ואף להסוברים כאבא שאול פ' רבנן דאין כופין וחליצה מעושית שלא כדין פסול כמ"ש בסימן קס"ט בפס"ח כמ"ש:

(יד) וכ"ז כו' דאפשר כולי הא אסור' להתייב' כופין כמ"ש ס"פ המדיר ע"ז א' שמעשין לפסולות:

(טו) אבל אם כו'. יבמות שם:

(טז) ודוקא כו' תוס' בכתובו' ס"ד א' סד"ה תבע ואין להקשות כו' א"כ כו':

(יז) מיהו כו' כמ"ש רש"י כנ"ל ובזה מתורץ מה שהקשו תוס' על רש"י ל"ל להטעותו כו' וממש"ש ק"ו א' א"ל השתא מינך איפסלא כו' ופי' שכופין אותו כיון דאסיר' ליה וה"נ אית' בירושלמי ספי"ב אתא עובד' קומי רב הונא ועבד כרשב"ל כד שמע רבי יוחנן חזר וכפה וחלץ לה זימנ' תנינית ובגמר' שם א"ל ר"פ לא סבר מר כו' אלא הכי איתא כו' ולא שבקו דחלוץ ובתר הכי יכפוהו כיון דאפשר בהטעאה רשב"א שם לחד תירוץ ע"ש:

(יח) ויזהרו כו' כיון שקנה כבר ע"י מעמד שלשתן ועח"מ סימן פ"א סי"ז מש"ש:

(יט) או שנדרה כו'. רמב"ם וכמ"ש בגמר' שם קי"ב א' וכפירש תוס' שם ורי"ף וש"פ:

(כ) ואם כו' וכן כו'. מתני' שם:

(כא) היה כו' ומ"מ ר"ת ומבקשין ממנו ואין כופין כו' כיון שנתכוונה לכך:

(כב) וי"א כו'. ז"ל הרשב"א לא מצינו שכותבין אגרת מרד אלא כדי שתחזור בה אבל זו שנאסר' לא כיון שא"א להתייב' ותדע שאין לך גורמ' יותר ממזנה ולא הפסידה בלאותי' ועוד נידרת הנ"ל שלמד הרי"ף ממנה למורדת חולקין הכל עליו כנ"ל דא"כ קשיא דשמואל אדשמואל ועוד שרש"י פי' בע"א והוא הנכון וכ"ש בשרקקה דלא נתכוונה לאסרה עליו ולפ"ז ה"ה בכל הנ"ל שא"ל דין מורדת אלא שהרב חושש בפסק הרי"ף שנק' מורדת רק ברקקה שלא נתכוונה כנ"ל וז"ש וכבר נתבאר כו' כמ"ש הרי"ף ורמב"ן כנ"ל:

(כג) יבמה כו'. רמב"ם וכפי' תוס' שם ד"ה תבע ועי"ל תבע כו' וכ' מ"מ וסובר הרמב"ם דאפילו למשנה הראשונה הדין כן ויש חולקים כו':

(כד) אפי' כו'. ר"ל אף שאמרו שם כיון דאגידא בי' כו' ב' הרמב"ם דה"נ אפשר שיש' אשה אחרת או תהיה לו מריבה בתוך ביתו מפני היבמה וראיה מדלא תי' בגמ' בכה"ג:

(כה) ודינה כמורדת. גמ' שם כאן כו':

(כו) כל יבמה כולי עבה"ג ור"ל מדלא איבעי' לן להיפך שניה ליבם ולא לבעל דודאי אית לה כתובה דלא אתעביד בה אסורה ואע"ג דבירושלמי איבעי' להו ולא אפשיטא אנן אגמ' דידן סמכינן רמב"ן ורשב"א ושניה חולצת ולא מתיבמ' כמ"ש בפ"ב. מ"מ פ"ב הלכה י"ז:

(כז) וסימן כו'. דקי"ל בכתובו' כ"ד א' באלמנה כו' מ"ט כי אקני כו' וכ' הרי"ף שם שמעינן מהא מאן דמגרש לאיתתא מדעתא דנפשי אין שמין דאיהו קא מפיק לה ולא ממילא נפק' משא"כ כאן דממילא נפקא כמו אלמנה שהרי כתובת' מנכסי בעלה הראשון והוא אינו יורש הנכסים ושל אחיו הם והוא קנה לה הנכסים ואזלינן בתר אומד דעתו ואין הולכין אחר החלוץ והיא כאלמנה אחרת:

(כח) וכן אם כו'. שהי' מן החולצות כמ"ש בס"פ המדיר מעשה כו':

(כט) וה"ה למ"ד כו'. ערש"י בכתובות פ"א א' ד"ה לגבות כו' שהייתי כו' משא"כ כאן:

(ל) אבל הקהלות כו'. משום עיגון פעמים שאינה חפיצה בו ואין כופין אותו כנ"ל ולפעמים שדוחק אותם לייבם שדוחק אותה עבור ממון שיודע בה שאינה חפיצה בו ועתה"ד סימן ר"כ וז"ש ואותו החצי כו' שאע"פ שמדינ' אין לחולץ כלום בנכסים כמ"ש בפ' החולץ מ"מ התקנה היתה כדי שירצה לחלוץ כמש"ו:

(לא) אפי' אין כו' עמ"ש למטה:

(לב) ומנכין כו' וצריכ' כו' כמו בכל אלמנה ועתו"ס דכתובות צ"ח א' ד"ה מוכרת כו':

(לג) ומה שנתן כו' כמש"ל סי' קס"א ע"ש:

(לד) ואפילו אם כו' כיון דמצוה בגדול וכן כשאין חפצין כולן כופין את הגדול כמש"ש ולכך היתה תקנה לגדול:

(לה) וכ"ז כו'. לשון תקנת שום בס"ס י"ז של מהרמ"פ יש ברירה ביד יורשי המת והיבם אם יפרעו להיבמה הכתובה במזומנים או יתנו לה חצי הנכסים שהניח כמו שהם כו':

(לו) ואפילו יש כו'. כי כותבין כן לשופרא דשטר' ועח"מ סימן ע"א סי"ד שטר כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---