הר המוריה/איסורי מזבח/ז

הר המוריה ‏ איסורי מזבח ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא

יביא וכו'. לא ידעתי אמאי כתב היה חייב הא בנדבה ג"כ כן דינו שיביא מן המובחר עיין יומא ל"ד ב' ושם ע' ב' מגילה כ"ח א' ועיין ב"ק ע"ז ב' וע"ע כריתות י' ב' ובתוס' ד"ה מכלל וכו' וזבחים מ"ח א' תוס' ד"ה וחטאת וכו' ומנחות ק"ז ב' תוס' ד"ה כבש וכו' יעו"ש היטיב.

ב

ומביאין

כבשים וכו'. עיין מנחות פ"ז א' וכגי' התוס' בד"ה שגובהן וכו' וכן הוא בתוספתא פ"ט שם.

מחברון. כ"ה שם במנחות ובתמורה י"ד ב' סוטה ל"ד ובתוספתא שם הגירסא כבשים ממדבר יעו"ש היטיב.

עגלים

וכו' וגוזלות וכו'. שם ושם ועיין ברכות מ"ד א'.

ומביאין

יין וכו'. שם במנחות פ"ו ב' הגירסא קדוחים ועטולין יעו"ש ובמשניות הגירסא קרותים והטולין יעו"ש ושם איתא עוד שניה להן בית רימה ובית לבן בהר וכפר סגנה בבקעה יעו"ש היטיב.

וסולת

ממכמש וכו'. שם במנחות פ"ג ב' הגירסא מכניס וזחטא ובמשניות הגירסא מכמס ומזוניחה ושם איתא ושנייה להם עפריים בבקעה (ובמשניות הגירסא חפריים) ועיי"ש פ"ה א' יעו"ש.

ומביאין

שמן וכו'. שם במנחות פ"ה ב' ושם איתא אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן.

ג

העצים

החדשים וכו'. לאפוקי עצי סתירה דלא עיין בפ"ו ה"ב יעו"ש היטיב.

משום

יישוב וכו'. דע כי במס' תמיד פ"ב כ"ט א' ב' שם איתא כל הסוגיא מזה הענין. ולהבינך בקצרה דעת המפרש לשם אעיר בקצרה. הנה בתוספתא פ"ט דמנחות איתא וז"ל כל העצים כשרים לגבי מזבח חוץ משל זית וגפן ר' אליעזר מוסיף חמשה עצים פסולים אף של שקמה ושל חרוב ושל דקל ושל מים (ט"ס וצ"ל מייש כדאיתא בש"ס שם ועיין מדרש רבה פרשת ויצא בענין הדודאים. והמפרש לא הרגיש בזה) ושל אלון ושל סתירה מ"מ הרי אלו פסולין (בש"ס ליתא להאי של סתירה וכ"נ דקאמר מתחלה חמשה וחשיב אח"כ ששה. אי נמי י"ל דה"ק ושל סתירה לכו"ע פסול ור"א מוסיף אלו חמשה ושוב חזר לדברי הת"ק ואמר ושל סתירה מ"מ וכו' ודו"ק) אבל באלו רגילין במדבריות של תאנה (ט"ס וצ"ל במורביות של וכו' וכ"כ המפרש אי נמי י"ל ה"ק ברעות של תאנה שהם מדבריות דבגמרא קאמר שהם תאני חיוורתא והם גדלים ביערים עיין תוס' ר"ה ט"ו ב' ד"ה בנות שוח וכו' שבועות י"ב ב' ד"ה כבנות שוח וכו' וע"ז י"ד א' ד"ה בנות שוח וכו' יעו"ש היטיב ודו"ק וע"ע בפי' משניות לרבינו יעו"ש היטיב) ושל שמן ושל אגוז עכ"ל אמנם בתו"כ ויקרא פ"ו פרשה ד' איתא וז"ל על העצים אשר על האש עצים נתונים (ובש"ס הגירסא נתוכים) להיות אש וכי כל העצים כשרים למערכה הן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו רגילים במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן ר"א מוסיף אף של חרוב ושל דקל ושל שקמה ושל מייש ושל אלון עכ"ל ולכאורה משמע דר"א מוסיף אף אלו להתיר כמו בשל תאנה ושל אגוז ושל שמן. וכתב המפרש דעיקר הגי' היא כמו דאיתא בתוספתא דר"א מוסיף לחומרא דאף אלו חמשה פסולין ומפרש שם בש"ס דמ"ט דפסול זית וגפן וקאמר רב פפא משום דיש בהם קשרים והם לחים ואינם נשרפים יפה אבל שאר דברים אין בהם קשרים ורב אחא בר יעקב מוסיף דיש עוד טעם לפסול לבד טעם הקשרים והוא משום ישוב א"י וקמקשה התם הש"ס מהא דר"א מוסיף אלו לחומרא ות"ק מורה בהם להתירא ובשלמא למ"ד משום קשר א"כ בהני מיקל ת"ק כיון דקשרים שלהם אינם אלא מאבראי ור"א פוסל אף בכה"ג אלא למ"ד משום ישוב א"י נמי פסול א"כ מ"ט דת"ק דמכשיר בדקל הא האי נמי משום ישוב א"י (דדקל נמי משבעת המינים שנשתבחה בהן א"י) בשלמא בתאנה ניחא דיש דלא עבדי פירי הא מדקלים קשה ומשני דמיירי מדקלים דלית בהו פירי. כ"ה תורף הסוגייא לפי' המפרש וסיים וכתב וז"ל וכמו שברייתא שנוייה בתו"כ אין אדם יכול ליישב עכ"ל ור"ל כגי' התו"כ (וכ"ה גירסת הש"ס שלנו) דר"א פליג וס"ל דבאלו היו רגילין וס"ל לקולא אין אדם יכול ליישב זה.

והנה באמת לכאורה קשה על המפרש דהא אף אם נימא דר"א לקולא פליג וס"ל דבאלו ג"כ רגילין הא יכולין לפרש הכי דת"ק ס"ל כיון דקטרי מבראי אסורות ור"א ס"ל כיון דלא קטרי מגואי שרי ולית לן בה אלא למ"ד משום ישוב א"י א"כ קשה לר"א למה מיקל בשל דקל וכ"כ באמת המל"מ וז"ל והנה אף לגי' המפרש דגריס קטרי יכולים אנו לומר דר"א קאי על דברי ת"ק דאמר באלו היו רגילין ואתי איהו והוסיף אף החרוב ובהא פליגי דלת"ק לא היו מביאים הני דר"א משום דאע"ג דלא קטרי מגוואי כיון דקטרי מבראי לא מייתינן ור"א ס"ל דכיון דלא קטרי מגוואי אף דקטרי מבראי מייתינן עכ"ל והוא באמת לכאורה תשובה נצחת. אבל כד דייקת שפיר לק"מ דמאי קושיא על דר' אחא בר יעקב דילמא באמת ר"א לית ליה טעמא דמשום ישוב א"י ולא קאמר טעמא רק את"ק אבל ר"א ס"ל הטעם משום קטרי. ואי דהקושיא היא על ת"ק גופיה למה קאמר דגפן וזית פסול ולא קחשיב דקל א"כ זה הקושיא הו"ל להקשות על המשנה גופה למה לא חשיב דקל ולמה ליה להש"ס לאתויי כלל הברייתא והמחלוקת בין ר"א לרבנן. ובשלמא לפי' המפרש ניחא דמייתי ראיה דלא נימא דת"ק תנא ושייר אף של דקל פסול להכי מייתי הברייתא מדהוסיף ר"א זה ש"מ לת"ק כשר וא"כ קשה למ"ד משום ישוב א"י אבל אי נימא דר"א מיקל והת"ק ס"ל דדקל נמי פסול א"כ מאי מייתי מהברייתא וכנ"ל ולענ"ד זה ברור בעזר ה'.

אמנם הקרבן אהרן ובעל באר שבע שניהם לדבר אחד נתכוונו להעמיד הגי' כמו שהוא בתו"כ דר"א לקולא פליג וס"ל דאף באלו החמשה היו רגילין וגרסי ברב פפא הטעם דזית וגפן פסולות משום דקטמי שממהרים להיות אפר ומפרש דלמ"ד משום דקטמי ניחא דת"ק ס"ל כיון דקטמי מאבראי היינו שהקליפה שלהם ממהר להיות אפר אע"ג דלא קטמי מגוואי אסור ור"א ס"ל כיון דלא קטמי מגוואי אע"ג דקטמי מאבראי לית לן בה אבל למ"ד משום יישוב א"י וכי דקל לית ביה משום ישוב א"י יעו"ש היטיב והובא במל"מ יעו"ש היטיב והנה הגי' זו הובא בילקוט ויקרא רמז תמ"ד יעו"ש היטיב דגרס דקטמי במקום דקטרי יעו"ש היטיב (ויש שם ט"ס בילקוט וחסר שם וכצ"ל דלא קטמי ואזלי מיקטם מתוכו וכי כל העצים כשרים למערכה הן כל העצים כשרים חוץ מן זית וגפן אבל באלו היו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ועץ שמן ר"א מוסיף אף של מייש וכו' כצ"ל).

אך לא ידעתי מה הועילו בזה מחמת קושיות שכתבתי לעיל ואי לא חיישי להנך קושיות א"כ יכולים לפרש כן לפי הגי' דקטרי ולמה להו לחדושי גירסא חדתא בש"ס לדעתייהו (ר"ל מאחר שלא הביאו הילקוט) וזה כוונת המל"מ שהקשה עליהם יעו"ש. והנה אי לא מסתפינא אמינא לחדש שיטה ופי' אחר. והוא דהא דזית וגפן פסולים הטעם פשוט כי מהם עצמם קרבים לגבי המזבח יין ושמן וכל עיקר השקלא וטריא לפרושי אמאי היו רגילים בתאנה ואגוז ועץ שמן ולא בשאר עצים כמו רמון וארז (ולכן בגמרא בפיסקא נרשם שם כך חוץ משל זית וגפן וכו' הני מ"ט וכו' ותיבת וכו' מורה דקאי הש"ס לפרושי הא דלקמיה על באלו היו רגילין וכו' וקמפרש רב פפא משום דשאר עצים קטרי (או קטמי) משא"כ הנך ור"א מוסיף להתיר אף באלו אבל ברמון וארז וכה"ג מודה דלא היו רגילין וע"כ מוכרח ר"א להודות לחד מהנך טעמי ופריך שפיר בשלמא לר"פ פליגי דת"ק ס"ל כיון דקטרי מאבראי (או דקטמי מבראי) אפילו דמגוואי לא קטרי מ"מ לא מייתי ולר"א לא חייש להא דבראי כיון דבגוואי ליכא קטרי אבל לרב אחא בר יעקב דס"ל הטעם משום יישוב א"י א"כ אמאי מיקל בשל דקל וכי לית ביה משום ישוב א"י וע"כ מוכרח להודות להך טעמא דאל"כ למה ס"ל דהיו רגילים באלו דווקא ואין לומר דס"ל הטעם משום דקטרי או דקטמי ולא ס"ל משום ישוב א"י דזה דוחק דא"כ ל"ל לחדושי טעמא אחרינא לת"ק והו"ל לומר הטעם דכו"ע מודו בה (ולפ"ז באמת יש ליישב ג"כ קושיא שהקשיתי לעיל לפי' הקרבן אהרן והבאר שבע שפי' דר"א לקולא וי"ל דהקושיא היא אליבא דר"א דמיקל בדקל וע"כ לא ס"ל דטעמא משום יישוב א"י וא"כ על כרחך ת"ק לא ס"ל נמי הך טעמא וכנ"ל אבל יקשה קושיא השניה דהו"ל להקשות את"ק גופיה אמאי לא חשיב דקל לפסולא וכמש"כ למעלה וזה הפי' מרווח יותר בלישנא דש"ס והבן היטיב.

והנה מצאתי ראיתי בתוס' חדשים שהביא להך טעמא שהבאתי לפסול בגפן וזית בשם המדרש רבה ויקרא. ובאמת כן הוא שם בפ"ז ונהניתי כי כוונתי לדעת רז"ל בעזר ה'. אך פי' זה שכתבתי יתכן לגי' הש"ס אמנם בילקוט הגי' הני מ"ט לא ועל כרחך קאי אגפן וזית ויש לעיין בזה הרבה. ומעתה נבא לדברי רבינו. מש"כ ולא היו מביאין משל זית ולא משל גפן משום יישוב א"י. והנה מדכתב הטעם משום יישוב א"י א"כ של דקל נמי פסול בדעביד פירי והא דלא כתב כן י"ל משום דזית וגפן בכל ענין אסור אפילו בדלית להו פירי משום דס"ל נמי הטעם משום קטרי או משום קטמי וכמש"כ המפרש רק הא דהביא הטעם משום ישוב א"י כי היכי דנלמד מזה דמתאנה ודקל בדאית בה פירי אסור ג"כ כן היה נראה לכאורה אמנם הלח"מ כתב דזה אינו דא"כ הו"ל להזכיר ג"כ הטעם דקטרי ולמה לא הזכיר טעמא דקטרי. וכתב דבשלמא במשנה אתי שפיר דלא חשיב דקל משום דמילתא דפסיקא נקט זית וגפן אסור בכל גוונא אפילו בדלא עביד פירי יעו"ש.

והנה המל"מ עמד ג"כ על דברי רבינו וביאר זה בשני פנים. הפן הראשון. דר"א לחומרא פליג וס"ל דאף אלו פסולים מטעם קטרי או קטמי ולא נחלקו רק בדברי ת"ק דרב פפא ס"ל כי טעם דת"ק נמי משום קטרי וקטמי ולא פסיל רק בקטרי מגוואי ולא מבראי ור"א ס"ל דמבראי נמי פסולים. ורב אחא בר יעקב ס"ל דאם היו הת"ק חושש לקטרי או לקטמי לא היה מחלק בין גוואי לבראי ורק דת"ק ס"ל דהטעם משום יישוב א"י ולכן כשרים בכל הני דפוסל ר"א ומקשה הש"ס את"ק דמ"ט מכשיר בשל דקל ומסיק דמיירי דלא עביד פירא. והפן השני דר"א לקולא פליג. והנה בטעם פסול גפן וזית נחלקו אי מטעם קטרי וקטמי וס"ל לר"פ דבאית ביה קטרי מגוואי פסולים מן הדין ובדלית בה קטרי רק מבראי כשרים מן הדין ומ"מ אין רגילין להביא מהם והטעם דנחלקו באית ביה מבראי ולא מגוואי דלת"ק אין מביאין ולר"א מביאין ורב אחא בר יעקב ס"ל דעיקר הפסול מן הדין מטעם ישוב א"י ובחרוב ושקמה ואינך דלית ביה משום ישוב א"י כשרים מדינא ומ"מ אין מביאין משום קטרי ור"א ס"ל כיון דמן הדין כשרים אף בקטרי מגוואי לכן בהנך דהקטרי מבראי אף לכתחלה מביאין יעו"ש היטיב. והנה בדבריו הקדושים הונח לנו מה שהקשה הלח"מ וכתב וז"ל עוד יש להקשות לדברי רבינו ז"ל מה שהקשה המפרש לסתור פי' זה דאדפריך בגמרא למ"ד משום ישוב א"י מדקל דהיכי קאמר ת"ק דמותר ליפרוך ליה מר"א דמוסיף לאיסור של אלון וכו' דמאי טעמא הא בהנהו ליכא ישוב א"י ואולי י"ל לדעת רבינו ז"ל דהנהו נמי כיון דצריכים לא"י איכא בהו קצת יישוב א"י עכ"ל וזה נגד דעת המפרש שכתב בהדיא דכל דאינו משבעת המינים אין בהו משום יישוב א"י וכמו שהובא במל"מ ועיי"ש והנה יש ליישב קצת דבהא פליגי ר"א ורבנן ר"א ס"ל בהנך נמי אית בהו משום יישוב א"י ות"ק ס"ל דבהנך לית בהו משום יישוב א"י וכ"מ קצת לשון הש"ס דקאמר דקל מי לית ביה משום יישוב א"י ר"ל אבל בהנך י"ל דפליגי בהכי ת"ק ור"א. אולם לדברי המל"מ א"צ לכל זה והנה בפן הראשון י"ל דר"א וודאי ס"ל הטעם משום דקטרי וקטמי ורק רבנן לא ס"ל רק הטעם דיישוב א"י. ולפן השני י"ל דר"א מיקל וס"ל רק הטעם משום יישוב א"י ורבנן ס"ל דטעם דקטרי וקטמי אינה לפסול רק לענין לכתחלה לא יביא. והבן.

אמנם יש לעיין לפי' המל"מ דכל עיקר הפסול הוא משום ישוב א"י והיינו על כרחך דווקא בזתים וגפנים דיש בהן פירי א"כ ה"ה דקל ותאנה דאית בהו פירי נמי אסורים ולמה לא כתב דקלים נמי דאית בהו פירי ובשלמא בתאנה דאם אין בה פירי לכתחלה מייתינן לה לכן לא הביאה אמנם דקל דדמי ממש לזתים וגפנים למה השמיטה ומש"כ הלח"מ דהזכיר המינים החשובים שבז' המינים וה"ה לאינך יעו"ש תמוה הוא אדרבה הו"ל להזכיר מינים שאינם חשובים והוי כ"ש אינך משא"כ עכשו דהזכיר המינים החשובים וא"כ לא ידעינן לאינך. ואי לא מסתפינא אמינא כי רבינו מפרש כאן כהפי' חדש שכתבתי לעיל דטעם פסול הגפן והזית משום שקרבין לגבי המזבח וכאן צריך להג"ה קטנה וכצ"ל ומשום יישוב א"י באלו היו רגילין במורביות של תאנה וכו' וה"ק דזית וגפן פסולות הם. ומפני ישוב א"י לא הותר רק תאנה של חרשים ולא של יישוב ולפ"ז ה"ה דקלים של יישוב אסורות וס"ל לרבינו נמי הטעם דקטרי או קטמי ולכן לא הותר כ"א מורביות של תאנה ושל אגוז ושל שמן וכנ"ל. כן נראה לענ"ד בזה והבוחר יבחר.

אמנם נ"ל כי אין וודאו של התוספתא דמבואר שם כי ר"א לחומרא אינו כדאי להתבטל מפני ספיקו של גי' התו"כ ודו"ק היטיב.

במורביות

של וכו'. עיין מפרש שם כ"ט א' וז"ל מורביות הם חריות וענפים והם נוחים יותר להשרף מטעם שאין בהם כ"כ קשרים כמו בזקנים או שאינם מעלין עשן כ"כ יעו"ש היטיב ועיין תוס' יו"ט פ"ג דשביעית מ"ה ובמל"מ כאן.

עץ

שמן וכו'. המפרש כתב לפרש עץ שמן שדולקים כמו נר אמנם עיין ברע"ב שכתב שהוא עץ הגדל עליו שמן אפרסמון וע"ע שם מש"כ בזה וע"ע בסוכה מ' ב' ובב"ק ק"א ב' יעו"ש היטיב.

אמה

וכו'. גדיש וכו'. ט"ס וצ"ל כמחק גודש של סאה. ועיין זבחים ס"ב ב' והטעם דבעינן שלא יהיו יוצאים ממקום המערכה כלום כדאיתא התם ובתו"כ ויקרא פ"ו פרשה ד' יעו"ש לפי שמקום המערכה של מזבח הנחשת שעשה משה היה אמה על אמה (ועיין במש"כ בפ"ב מהל' בית הבחירה הי"ז) וא"כ לדורות שהיה מקום המערכה כ"ד על כ"ד מנלן דהגיזרים היו אמה על אמה ואולי אפ"ל על פי מאי דאיתא בתו"כ שם וז"ל יכול המתנדב עולה יהא מביא עצים ואישיה עמה ת"ל על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה המזבח משל ציבור אף אש ועצים משל ציבור דברי ר"א בר' שמעון ר"א אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט ד"א על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהיו הגיזרין יוצאין חוץ למערכה עכ"ל ממילא ללשונות הראשונים אין הטעם משום שלא יצא חוץ למערכה והנה אנן קי"ל כלשונות הראשונים כמבואר במנחות כ"ב א' וכמו שנתבאר למעלה פ"ה הי"ג ופ"ו ה"ב ממילא לית הלכתא דבעינן שלא יהיה יוצא חוץ ממקום המערכה והא דעשה מרע"ה אמה אורכן ואמה רוחבן לא מטעם זה עשה אלא מטעמא אחרינא וזהו טעם ר' ירמיה שהצריך לאמה גדומה (לרש"י ז"ל) או אמה גרומה (להתוס' ז"ל) יעו"ש היטיב אבל לפ"ז יש לעיין למה לא כתב דבעינן אמה גדומה או אמה גרומה ואולי לפי שלא הוכרע בש"ס כמאן הלכתא כר' ירמיה או כרב יוסף לכן לא דבר מזה כלל אולם לדורות פסק להחמיר דבעינן שיהא אמה על אמה ויש לעיין בזה. ואולי כוונת רבינו כי כמו שעשה משה כן היו עושין לדורות שלאחריו כל זמן שמזבח הנחשת היה עומד. ומינה ה"ה בבית עולמים לא היו הגיזרין גדולים יותר ממקום המערכה וצ"ע בזה. אמנם עיין ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד שם הוא מקור נאמן לדברי רבינו ולדעת הראב"ד לקמן פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"ז בפשיטות ניחא ועיין לעיל פ"ב מהל' בית הבחירה ה"ח והי"ז יעו"ש היטיב.

ד

היו

עושין וכו'. בלשון המשנה מנחות פ"ה א' מבואר דזה היה בסולת. ונסכים לא הוזכר שם דוק שמה ותשכח וכ"מ שם בכל הסוגייא והא דנסכים אין מבואר שם כלל עד פ"ו ב' ולכן דברי רבינו צל"ע ולא ידעתי להם מקום. וה' יאיר עיני.

נר

חצי וכו'. לדעת רש"י ז"ל שם פ"ה ב' דבשנה ראשונה נרה כולה וזורע חצייה ובשנה השניה זורע מחצית שלא זרע ונר החצי שזרע בראשונה וכן חוזר חלילה. וי"ל שכן היא דעת רבינו ומש"כ נר חצי השדה בשנה ראשונה ר"ל שחצי השדה מניח ניר וזורע חצי האחר אבל באמת נר בשנה ראשונה כל השדה וכדעת רש"י ז"ל אבל מרן כתב וז"ל ופי' רבינו בה מבואר ורש"י פי' בע"א עכ"ל נראה מזה שהבין שדעתו של רבינו דבשנה הראשונה לא היה נר רק אותה החצי שזרע ומניח חצייה האחר בור לגמרי. ולפענ"ד דדברי רבינו מבוארים כרש"י דנר כולה וזרע חצייה. וראיתי להלח"מ שכתב וז"ל ובפי' נר חציה וזורע חציה כתב רש"י ז"ל שנרה כולה בשנה אחת ובשניה נר חציה וזורע חציה אבל רבינו ז"ל אינו נראה שמפרש כן אלא בראשונה נר חציה וזורע חציה עכ"ל ובהיות כן י"ל שמרן ג"כ הבין כן מדעת רש"י שבשנה הראשונה היה נרה כולה ומניחה בורה. אבל יש לתמוה עליהם. הן אמת שבמשנה כתב שם רש"י וז"ל נרה שנה ראשונה ומניחה בורה עכ"ל אבל שם ב' בברייתא כתב וז"ל ניר חציה וזורע חציה כגון שנירה כולה בשנה ראשונה וזורע חציה ובשנייה ניר חציה וזורע חצייה עכ"ל א"כ גם דעת רש"י כרבינו. (ובפי' ההלכה מש"כ הלח"מ היטיב אשר דבר ויש ט"ס ברש"י ד"ה הא לא קשיא וכו' וכצ"ל שם אבל מתניתין אם היתה עבודה לא ידענא וכו' וא"כ דבריו מוסכמים עם מש"כ הלח"מ יעו"ש ודו"ק) ודע כי בפי' המשניות לרבינו כתב וז"ל וניר הוא ההפוך שמהפכין הארץ ומניחין אותה שנה ראשונה ובשנייה מהפכין אותה פעם שנייה וזורעין אותה עכ"ל והנה במשנתינו גם הוא לא הזכיר שהיו זורעין מחציתה בשנה ראשונה וכמש"כ רש"י ז"ל במשנה. ואולי לפי שלא נזכר במשנה זריעה בשנה הראשונה לכן גם הם לא זכרוהו.

אבל מה שיש לעיין לכאורה הא אסיקנא בש"ס דא"צ להפוך את הקרקע בשנה השנייה רק הוא זורעה במקום שהיפך בשנה הראשונה על סמך ההיפוך הראשון ולמה כתב רבינו בפי' המשניות שבשנייה מהפך עוד פעם. והרע"ב כתב וז"ל בגמרא מסיק דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורע חצייה ומניח חציה ניר וכן בשנייה חורש כולה וזורע החצי שלא זרע אשתקד עכ"ל והנה תיקן במה שכתב דבשנה הראשונה זורע חציה אמנם במש"כ דבשנייה חורש כולה לכאורה הוא נגד מסקנת הש"ס. לכן נ"ל שהם לא פי' כרש"י ז"ל שפי' דמסקנת הש"ס דא"צ לחרוש פעם שניה מקום שזורע בשנייה והם ז"ל פי' איפכא דמסקנת הש"ס דצריך בשנייה לחרוש כל השדה כולה וס"ל כיון דהברייתא נקטה חד לישנא ניר חצייה וזורע חציה בשתי השנים אלמא כמו בשנה הראשונה חורש כולה וזורע חצייה ה"נ בשנה השנייה. אמנם כאן מדלא כתב רבינו שצריך לחרוש כולה בשנה שנייה ונראה שחזר בו וס"ל כפירש"י ותמיה בעיני על מפרשי ונו"כ הרע"ב שלא הרגישו בזה ולא העירו כלום בזה.

ומש"כ

קודם לפסח שבעים יום. עיין בתוס' שם ד"ה וזורע וכו' שכתבו דהיינו דווקא בשעורים אבל בחטים לא משיך זמן זריעה כולי האי יעו"ש וא"כ דווקא בעומר הדין כן ולא בסולת של מנחות אמנם בתוס' ב"מ ק"ו ב' ד"ה וקיימא וכו' כתבו דקרקע חשובה שזורעין בה לצורך העומר נמשך שם ימי הזרע יותר יעו"ש א"כ י"ל ה"ה בשדות הנזרעים חטים לצורך מנחות ג"כ חשובות הנה ונמשך שם זמן הזרע יותר עוד כתב שם וז"ל א"נ דבתחלת שבט של חמה הוא דקיימא כימה להדי ריישייהו ואין תחלת שבט של חמה מתחיל ברוב שנים יותר משבעים יום לפני הפסח עכ"ל א"כ משמע לכאורה דבכל זריעות עד שבעים יום הוא. אבל יש לעיין הא מסיק שם הש"ס לא קשיא הא דקבלה מיניה בחרפי הא דקבלה מיניה באפלי יעו"ש והנה אפלי הוא שעורים וחרפי הוא חטים יעו"ש ברש"י ובר"ן בחי' יעו"ש היטיב וע"ע בטור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ב סעיף ב' והוא דעת רבינו בהל' שכירות פ"ח דתלוי במנהג המקום לזריעה יעו"ש היטיב ועיין בלח"מ כאן וע"ע תוס' מנחות פ"ה א' ד"ה אין מביאין וכו'.

ואם

לא וכו'. שם בברייתא פ"ה א' ובתוספתא שם פ"ט. וי"ל דרבינו קאי על השנה השנייה שבשנייה חורש ושונה א"נ קאי ג"כ על השנה הראשונה דזורע חצייה הוא חורש ושונה ואח"כ זורע חצייה עיין בלח"מ יעו"ש היטיב.

ובורר

החטים וכו'. שם פ"ה א' וקוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ומרקיד עכ"ל וכ"ה בתוספתא שם.

ואח"כ

שף וכו'. מנחות ע"ו א' יעו"ש ובתוספתא שם פ"ח יעו"ש ופסק כת"ק דר' יוסי יעו"ש ועיין פסחים ל"ז א'.

ה

שף

אחת וכו'. שם ברייתא.

וחושב

ההובאה וכו'. שם בעיא דר' ירמיה ולא איפשיטא והולכין להחמיר וכעין זה בפ"ט מהל' איסורי ביאה הל"ז ועיין ב"ק קי"ט ב' ועיין תוס' מנחות ס"ב א' ד"ה כדי וכו' יעו"ש. ובסוכה ל"ז ב' תוס' ד"ה כדי וכו'.

ואח"כ

טוחן וכו'. שם ע"ו ב' ובתוספתא פ"ח יעו"ש.

ו

מביא

ענבים וכו'. מנחות פ"ו ב' ושם פ"ז א' ועיין תוספתא פ"ט.

וכונסין

אותו וכו'. שם במשנה איתא ולא כונסין אותו בחצבין גדולים אלא בחביות קטנות. ובש"ס שם פ"ז א' איתא תנא חביות כדיות לודיות ובינונית עכ"ל ומבואר שם דבבינונית היו כונסין אותו וכן הוא בתוספתא שם פ"ט איתא וז"ל לא היו בוצרין ענבים וכורמין אותם אלא בוצרין אותן ודורכין אותן מיד ולא היו כונסין אותן לא בחצבין גדולים ולא בחביות קטנות אלא בכדידות בינונית עכ"ל והנה מש"כ רבינו ודורך כוונתו שתיכף כשבוצרין היו דורכין אותו וכמו שמבואר בתוספתא דלא היו כורמין אותו. אמנם מש"כ וכונסין אותו בחביות קטנות לכאורה צ"ע שהוא נגד הש"ס והתוספתא. ואולי רבינו מפרש שמאי דאיתא בש"ס חביות כדיות לודיות ובינונית הוא פי' על חצבין גדולים שבמשנה ולפ"ז אין כונסים רק בקטנות וכפשטא דלישנא דמתניתין וההוא דתוספתא פליגא ופסק כסתם משנתינו וכפי שנתפרש בש"ס וק"ל.

ואין

מניחין וכו'. עיין בלח"מ.

ואינו

ממלא וכו'. שם פ"ו ב' ובתוספתא שם פ"ט איתא וז"ל ואינו ממלא חבית על פיה אלא שתי ידות בה כדי שיהא ריחה נודף עכ"ל ורבינו לא הזכיר זה.

אלא

משלישה וכו'. עיין מרן ז"ל מש"כ בזה והיותר נראה שגורס משלישה ומאמצעית ואזיל לשיטתו שהיו נותנין שלש שלש וכמש"כ הלח"מ יעו"ש.

ז

שיראה

שינוי וכו'. שם פ"ז א' יעו"ש ועיין תוספתא שם ושם איתא וז"ל כיצד בודק הגזבר קנה בידו כיון שנזרק גיר של שמרים אומר ומעבירין אותה מפניו ומביאין אחרת תחתיה והן אומרים בואו וקחו לכם פסולת המזבח עכ"ל ובאמת תמוה הוא לכאורה כי הדבור רע ליין כמו דאיתא שם בש"ס ובכריתות ו' ב' יעו"ש היטיב וצ"ל דהאי אומר היינו שהיה מקיש בקנה שהוא סימן להפסקה.

מאחר

ארבעים וכו'. פלוגתא דרבי ורבנן שם פ"ו ב' ופ"ז א' ופסק כרבנן דלכתחלה יביא והנה שם בגמרא מסקינן טעמא דרבי משום דבעינן יין אדום ויותר משנה אחת כהה אדמימותו יעו"ש ועיין בתוספתא שם פ"ט וז"ל רבי אומר יין בן שתי שנים ובן שלש שנים שדהה מראיה או שנשתנה מראיה לא יביא ואם הביא כשר עכ"ל (ועיי"ש במפרש שהגיה ג"כ כך) והנה טעמא דרבי משום דכתיב אל תרא יין כי יתאדם וא"כ לדידן דלא ס"ל כרבי א"כ לא חיישינן למראה א"כ בפשיטות ניחא דלא הביא רבינו לעיל פ"ו ה"ט הא דיין הבורק יעו"ש בס"ק כ"ד ולפי הנ"ל ניחא בפשיטות וק"ל ומש"כ מביא מאחר ארבעים יום עיין לעיל שם ס"ק כ"ג מש"כ בזה.

עד

וכו'. מכמה וכו'. עיין מרן מש"כ בזה. ואולי יצא לו כן מדאיתא במשנה מחלוקת רבי ורבנן רק ביין ישן משמע אבל במיושן כו"ע מודו דאין מביאין לכתחלה ושם פ"ז א' איתא דפליגי ביין בן שתי שנים ובתוספתא איתא בן שתי שנים או שלש שנים ולכאורה קשה דאם בן שתים לא יביא כ"ש בן שלש ואם קמ"ל לענין דיעבד א"כ לאשמעינן דבן שלש שנים בדיעבד וכ"ש בן שתים אלא ודאי קמ"ל דה"ה אפילו טובא כשר בדיעבד (עיין תוס' שבת ס' ב' ד"ה דהשתא וכו' ובעירובין ב' ב' ד"ה עד וכו' ותוס' יומא כ"ג א' ד"ה שתים וכו' וסוכה ב' ב' ד"ה עד וכו' ותוס' כתובות נ"ז א' ד"ה ב' וכו' ושם ס' א' ד"ה ר' יהושע וכו' וב"מ ע"ט ב' ד"ה השתא וכו' ותוס' נדה ל"ז ב' ד"ה ארבעה וכו') ומדלא הזכיר בש"ס רק בן שתי שנים אלמא דבזה פליגי רבנן על רבי אבל ביותר משתי שנים גם רבנן מודו דבדיעבד כשר ולא לכתחלה. ויש לעיין עוד בזה.

שלא

יפסד וכו'. עיין מרן ז"ל מש"כ בזה דלא עדיף מהא דלעיל פ"ו ה"ט.

ח

מינים

בשמן וכו'. כ"ז מבואר במנחות פ"ו א' יעו"ש ובתו"כ אמור פי"ז פרשה י"ג יעו"ש.

זית

שגרגרו וכו'. היינו שליקט גרגירים אותם שנתבשלו היטיב בראש הזית או שעשה סימן בהמתבשלים ראשונה עד שיהיו מבושלים היטיב ואח"כ תולשן מהאילן אותם שעשה סימן בהם והשאר מניחם על האילן ולא הוי כמו מין שמן הב' שתולש הכל ביחד ושוב בורר מהן הטובים והמבושלים כמש"כ לקמן זתים שמסקן כולן בערבוביא וכו' ועיין תוס' שם ד"ה שלשה זתים וכו' מש"כ בשם הערוך יעו"ש היטיב והנה לדינא אין נפק"מ בין אי תולש המבושלים ובין אם עושה סימן בין המבושלים ובזה מתורץ קושיית הלח"מ והבן.

ונתנו

לסל וכו'. עיי"ש במשנה ופסק כת"ק דמתניתין ודלא כר' יהודה יעו"ש.

פעם

שניה וכו'. לכאורה נראה שהוא ט"ס וצ"ל פעם שלישית לפי סידור הלשון של רבינו.

ט

הראשון

אין וכו'. עיי"ש בש"ס ובתו"כ שם. ועיי"ש תוס' ע"ב בד"ה שוין למנחות וכו' וז"ל אבל למנורה אינן שוין דאין זך אלא נקי והראשון לעולם נקי ופי' הקונטרס עיקר דאי כדפרישית מרישא שמעינן הראשון למנורה והשאר למנחות עכ"ל וביאור דבריהם נ"ל כי הם פי' דהראשון נקי ושאחריו אין נקי וא"כ הראשון מובחר מהשני למנחות נמי דבעינן מהמובחר כמש"כ בהלכה א' והלכה י"א וא"כ למאי קאמר דהשני והרביעי שניהן שוין הא מצוה מהמובחר להביא הרביעי יותר מהשני דהרביעי הוא נקי משא"כ השני ועל כרחך ה"ק דלענין מנחות שניהם כשרים לדינא אבל באמת אין שוים לגמרי ולפ"ז יקשה הא מרישא שמעינן דכשרים למנחות מדקאמר הראשון למנורה והשאר למנחות אלמא דכשרים למנחות ולהשוותם לגמרי לענין לכתחלה שמאיזה שירצה יביא זה אינו דהא ראשון שבשני מובחר יותר מהשני שבראשון אולם רש"י פי' במתניתין שם ע"א וז"ל (בד"ה השני שבזית וכו') ואע"ג דשני שבראשון וראשון שבשני שוין למנחות אפ"ה לא אתי השני שבראשון למנורה דהא אמרינן בגמרא דלמנורה בעינן כתית ולא הוי כתית אלא הראשון שבכל זית עכ"ל וא"כ מבואר דדעתו ז"ל דלענין נקי שניהם שוים רק דנפק"מ מטעם כתית וא"כ במנחות דלא בעינן כתית שניהם שוים ואיזה שירצה יביא וא"כ שפיר קמ"ל זה דמרישא לא ידעינן רק דכשרים למנחות אבל לא ידעינן דשניהם שוים לכתחלה נמי כן נראה לענ"ד בביאור דבריהם בזה.

וראיתי להצאן קדשים שכתב שם וז"ל פי' דאתי לאשמעינן דווקא למנחות שוין אבל למנורה שני שבראשון פסול דזה מרישא שמעינן דאינו כשר למנורה אלא ראשון אבל לפי' הקונטרס אתי לאשמעינן דאפילו ראשון שבשני כשר למנחות דזה לא שמעינן מרישא עכ"ל ודבריו תמוהים לכאורה ואין להם הבנה דמהיכי תיתי דהראשון שבשני יהיה פסול למנחות כיון דנקט והשאר למנחות כ"ש ראשון שבשני דכשר למנורה פשיטא דכשר למנחות ואולי כוונתו דאתי לאשמעינן דראשון שבשני שוה עם השני שבראשון דהו"א דשני שבראשון עדיף מראשון שבשני וקמ"ל דלא. אבל הוא דחוק מאד והעיקר לפענ"ד כמש"כ כנ"ל.

אבל גם לפירושי יש לעיין דא"כ יותר הו"ל לתוס' להקשות דאם נימא דהראשון והרביעי והשביעי עדיפי יותר למנחות והא דקאמר שהם שוים היינו דכשרים בדיעבד א"כ למה מנה דרגות דרגות הא כולהו שוים בדיעבד לענין מנחות ולכתחלה הא באמת אינם שוים לגמרי ובזה יש לדחוק דמ"מ קרובים אלו להדדי מה שחשב בחד דרגא ועדיפי יותר מהדרגא שלמטה ממנה ודו"ק היטיב.

י

אלא

וכו'. מן הכתוש וכו'. שם פ"ו ב' וכר"י דהלכה כוותיה בהא כדאיתא שם א' במשנה ומסיק שם בש"ס דבזה ס"ל להמתניתין כר' יהודה יעו"ש.

יא

אבל

למנחות וכו'. שם ע"א במשנה וז"ל אף כל המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך מנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך ת"ל זך כתית למאור ואין זך כתית למנחות עכ"ל ושם בש"ס ב' איתא וז"ל יכול יהא זך כתית פסול למנחות ת"ל ועשרון סלת בלול בשמן כתית א"כ מה ת"ל למאור אלא מפני החסרון עכ"ל ועיי"ש בתו"כ פרשת אמור פי"ז ובקרבן אהרן שם מש"כ בזה יעו"ש היטיב ועיין בלח"מ מש"כ בזה.

המשובח

ביותר וכו'. עיין לעיל הלכה א' ובמש"כ שם.

הקדיש

דבר וכו'. עיין בפ"ה מהל' תרומות ה"א ועיין ילקוט ראה רמז תתצ"ה יעו"ש היטיב ודברי רבינו אלו הובאו ביו"ד סי' רמ"ח סעי' ח' יעו"ש היטיב.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.