דרישה/חושן משפט/שי

דרישה ‏ חושן משפט שי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

והרמב"ם חילק בחמור זה כו' וכן השיג עליו הראב"ד בפ"ה דשכירות ב' כן וז"ל הראב"ד שם א"א אין לזה שורש וענף שאין הפרש בין הרכיבה לשאר משא ול' כהלכות הטעתו שראה שכתב לרכוב ולא מדוקא נקט ליה עכ"ל וכ"כ המ"מ ז"ל ובאמת א"א ליישב סברת רבי' לפי גירסת ספרי הגמ' שלנו שכתוב בהן השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך ואין כ' שם לרכוב עליו בפירוש וכיון שכן אי איתא שיש חילוק בין רכיבה למשא כי אקשינן היכי דמי אי דאמר חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח לוקמא בששכרו למשא עכ"ל ובאמת קושיא גדולה היא וראוי לשום עליה לב ועוד יש להפליא עליו דממ"ש שם הרמב"ם לפני זה משמע דאפי' בהשכיר לו חמור סתם אם אין בדמי הנבילה לקנות או לשכור אינו מחוייב להעמיד לו חמור אחר מנכסיו וא"כ ודאי קשה השתא בחמור סתם שלא שיעבד לו כלום לא נכסיו ולא חמור זה אפ"ה לא חילק הרמב"ם בין שכרי לרכיבה בין שכרו למשא לעולם משועבדת נו הנבילה כשאמר לו חמור זה דשיעבד לו החמור לא כ"ש ועוד יש לדקדק עליו במ"ש ז"ל אבל שכרו למשא הואיל וא"ל חמור זה כו' (וכ"כ רבינו כיון שא"ל חמור זה) מאי הואיל הוא האע"כ לאו [מכח] אמירת חמור זה כתב שאם יש בדמיה לשכור (מלא) ישכור אלא ודאי מה ששכרה למשא הוא עוקר הגרם שאין הנבילה נקנה לו לדעתו וא"כ הול"ל בקיצור אבל שכרה למשא ומת כו' אינו חייב כו' ונראה ליישב כל זה לפי גירסת הספרים שבידינו שכתוב א"ר בר ר"ה אמר רב השוכר לרכוב עליה ומתה כו' ובמסקנא דקושיא מוקי לה בדהכשיר לו וא"ל חמור זה וכמו שכתבתי ל' הגמ' בפרישה בר"ס ומשמע ליה להרמב"ם דלא בחנם קאמר לרכוב עליה אלא דוקא קאמר וטעמו נ"ל וכיון דלשון זה משתמע לתרי אפי יש לדקדק מיניה טובת טובת המשכיר דחמור זה כמו שהוא אמר כלומר ולא אתחייב לך להעמוד לך אחר במקומו ויש לדקדק מיניה ג"כ טובת השוכר דחמור זה דקאמר ר"ל דיהיה משועבד לך כל זמן שיש בו עצם א' ולהכי כי שכרו למשא מסתמא כי א"ל חמור זה אני משכיר לך לאו לטובת השוכר אמרו אלא לענין שיהא שיעבודו עליו דאי משום שמא תמות או שתשבר לזה ודאי לא אסיקו דעתן להתנות דלא שכיח הוא שהרי עכשיו בשעת התנאי הוא בריא אולם ואי משום שמא תברוק או שתשתטה או שתעשה אנגריא אי שאר חולי שיעמיד לו חמור אחר אין זה סברא שיחייב עצמו מה שאינו מחוייב ללא צורך שהרי אף אם תברוק או תשתטה עדיין ראויה היא לשאת עליה משא אלא ודאי לדקדק טובת המשכיר קאמר זה אם יארע מה בדרך לא יהיה ברשותו למכרו ולשכור חמור אחר בדמיו (ואע"ג בלא אמר זה אלא חמור סתם נמי לאו ברשותו למכרו בהני מאורעות הנ"ל כיון שעדיין ראוי למשא מ"מ אפשר דאחר כן כדי דאף אם נזדמן לו להחליפו חמור זה המותלע או הוחלף בחמור אחר גדול זה בקטן בריא ויסבור שיעשה זה טובה למשכיר דאפ"ה לא נעשה כי בדידיה ניחא ליה) ולפיכך ה"ה כי מת אח"כ דקדוק של זה במקומו עומד וכי מת או נשבר אח"כ תו לאו חמור זה הוא ובכלל שאר נכסיו הוא ואינו משועבד לזה השוכר עוד אבל אם שכרו לרכיבה כיון שאם יתלע או יסתמא או ישתטה או שאר חולי תו אינו ראוי לרכיבה ואלו הדברים הם הווים לבוא במקרה מסתמא מ"ש חמור זה היה לטובת השוכר ואע"פ שלא כתב הרמב"ם זה בפירוש בשכרו לרכיבה ונסתמא ואמר חמור זה דיכול למכרו ולקנות (ולמכור) אחר בדמיו מ"מ סתמא כפירושו דהרמב"ם לא מיירי מתחלה אלא מחמור סתם ול' הגמ' נמי לא חילק בין חמור סתם לחמור זה אלא במת ואפ"ה כ"ר דגם בהתליע בחיים ומשכיר לו חמור זה לרכיבה דמחוייב להעמיד לו חמור אחר אין חילוק בין עודה חיה למתה וכמ"ש בפרישה ומסתמא גם דעת הרמב"ם כן ולהכי כי מת נמי דקדוקו של זה במקומו עומד והו"ל שיעבודו עליו זה נ"ל בסברת הרמב"ם והשתא דייק שפיר וכתב שכרה למשא הואיל וא"ל זה כו' פי' כיון ששכרה למשא ואמר זה ע"כ לדקדק טובת המשכיר אמר כן ולא לטובת השוכר וכמ"ש ולהכי ברישא באמר חמור סתם כתב בהדיא דאין חילוק בק שכרו למשא או לרכיבה משום דהכל תלה באמירת חמור זה ואפילו במקצת נוסחאות דלא כתיב בהו לרכוב במימרא דרבה בב"ח וכמ"ש המ"מ הנ"ל אפ"ה ע"כ רבה לרכוב קאמר לפי מ"ש דאי מיירי בשוכר חמור למשא א"כ למה אמר ואין לו עליו אלא תרעומות תרעומות מאי עבידתה הרי כיון ששכרו למשא ואמר חמור זה ע"כ לדקדק טובת המשכיר אמר כך וכאילו התנה עמו (שיעמד) [שלא יעמיד] לו אחר וא"כ מאי תרעומת איכא בדבר אחר שהתנה עמו תחלה וסבר וקיבל אלא ודאי מיירי ששכרו לרכיבה ולהכי א"ש דאית ליה תרעומת ומש"ה הקשה המקשן עליו שם א"כ קשיא אם יש בדמיה לשכור ישכור כו' כנ"ל לדעת הרמב"ם ובזה נסתלקו כל התמיהות הנ"ל ודוק: ומדברי רש"י יראה עיין בב"י שהביא ל' רש"י ומ"ש הב"י עלה [גם בב"ח הביא ל' רש"י] ומשמע לי מדברי ב"י שהבין שרש"י מיירי באמר חמור זה ומש"ה כתב רש"י דחייב המשכיר למכור הנבילה ולהעמיד לו אחר כיון שא"ל חמור זה נמצא דחמור זה שיעבד לו ואעפ"כ אם ירצה יחזיר לו שכרו דכיון שמת אזדא ליה ותמוה לי דהיאך פירש"י במתני' טעמא שהרי חמור זה שיעבד כו' דמשמע מלשון שהרי שודאי פשוט כן הוא דמיירי מתני' בחמור זה וז"א דחמור זה מאן דכר שמיה במתני' אדרבה יותר משמע דמיירי בחמור סתם וע"ק דל' רש"י אינו משמע כן דא"כ לא הול"ל שהרי חמור זה שיעבד לו אלא הכי הול"ל שהרי אמר לו חמור זה וע"ק דאי מיירי באמר חמור זה ששיעבד לו לשכור אם כן למה כתב רש"י והמשכיר ימכור פירזש דמשמע שהטיפול עליה דמשכיר רמיא וז"א דבאומר חמור זה כיון דאין שיעבודו על נכסי המשכיר אלא חמור זה אין המשכיר צריך ליטפל בנבילתו וכ"ש להוסיף עליו אלא השוכר צריך ליטפל בשיעבודו וכן משמע מל' רבי' והרמב"ם וכל הפוסקים דהטיפול לשוכר וע"ק שרבינו הביא דברי רש"י גם אחמור סתם שהרי התחיל וכתב ז"ל היכא שחייב לו להעמיד כו' כגון דא"ל חמור סתם כו' ומדברי רש"י יראה כו' לכ"נ דרש"י לאו בחמור זה מיירי אלא בין באמר לו חמור זה בין באמר לו חמור סתם וכפשטא דלישנא דמתני' ומ"ש שהרי חמור זה שיעבד לו אדלמטה מיניה קאי וה"ק הא דקאמר במתניתין וחייב להעמיד לי אחר פי' חיוב המשכיר להעמיד לו אחר שהרי אף חמור זה שיעבד לו או יחזיר לו שכרו כלומר שהרי חד מהני תרתי מחוייב עכ"פ או להעמיד לו חמור אחר עד מקום שהתנה עמו כאשר שיעבד לו או יחזיר לו שכרו ולהכי כל זמן שאינו מחזיר לו שכרו קתני במתני' יעמיד לו אחר ובאומר חמור סתם פשיטא דצריך לעשות חד מתרווייהו דהרי לא התנה ליתן לו שכירות אלא ע"מ שיעמידנו אל מקום חפצו ואף אם כבר נתן על תנאי נתן ובאומר לו חמור זה אף שמן הדין א"צ להחזיר לו השכירות מהחצי דרך שחבר הוליכו החמור מ"מ הנבילה משועבדת לו לכן אם לא ירצה שימכור זה הנבילה צריך להחזיר לו כל השכירות אלא שהברירה ביד המשכיר לדעת רש"י ובזה מחולק רש"י עם שאר פוסקים ולהכי השיג עליו הטור וכתב דבאומר חמור זה פשיטא דלא מסתבר לומר כן שהרי הוא משועבד לו כאילו עודו בחיים וודאי שאינו יכול לחזור מהשכירות ולהחזיר לו שכירותו אלא הנבילה משועבדת לו לשוכר לקנות ולשכור מדמיה חמור אחר וכיון דמתני' סתמא קתני גם בחמור סתם נאמר דהדין כך שאינו יכול לחזור בו כמ"ש בפרישה. שוב מצאתי דהרא"ש כתב אלשון הנ"ל ז"ל ז"ל רש"י והוא מגומנם מדכתב שהרי חמור זה שיעבד לו אלמא משמע דאמר ליהו חמור זה ומדכתב ולהוסיף לו מעות ולהעמיד לו חמור אחר אלמא איירי בחמור סתם דאי בחמור זה אין חייב להוסיף משלו אלא בדמי הנבילה יקח או ישכור והאי מתני' בחמור סתם מדקתני חייב להעמיד לו אחר עכ"ל ודעת רבינו נלע"ד הוא כמו שכתבתי ומיושב גם כן גמגימו דהרב רבי' אשר ארש"י ולומר דודאי גם מחמור זה איירי ומ"ש ולהוסיף לו כו' לאו דמחוייב להוסיף אלא הברירה בידו קאמר או שיוסיף על דמי הנבילה ליקח אחרת ויהיה קרנו קיים או ישכור בדמי הנבילה אחרת לו או יחזיר לו שכרו מש"ה לא כתב. רש"י דיוסיף על דמי הנבילה לשכור אלא דוקא בלקנות כתב שיוסיף כשירצה וכל שכר מיירי דוקא ביש בדמיה לשכור וק"ל: ואם הנבילה שוה קצת יותר משכר חצי הדרך הנשאר כו' כתב ב"י ז"ל וכן נראה מדברי הרמב"ן שכתב אהא דקאמר קסבר רב לא מכלינן קרנא ז"ל כתב רש"י וכי תנן במתני' חייב להעמיד לו חמור אחר היכא דמת' בעוד בעליה עמה דמוסיף מעות ולוקח חמור ולא כלי אקרנא ול"נ כיון שאין בדמי חמור ליקח אינו חייב להוסיף מעות דחמור זה א"ל ולא נשתעבדו נכסיו כו' (עיין בב"י שמביאו) ולע"ד גם זה אינו השגה על דברי רש"י דרש"י לא כתב שחייב להוסיף אלא שהברירה בידו או שיוסיף ויקח אחר או שיחזיר לו שכירותו וכמ"ש לפני זה אדברי הרא"ש גם ראייתי דב"י דס"ל להרמב"ן (כרש"י) [כרבי'] נלע"ד דאין מזה ראיה כלל דע"כ לא השיג על רש"י.. אלא שאינו חייב להוסיף לו מעות מכיסו או משכר חצי הדרך שכבר הלך דהוה כממונא דידיה אבל אם יכול להחזיק זה במה שיש עוד בידו משכירות הדרך ולהוסיף על הנבילה מזה לא דבר הרמב"ן ואפשר דבזה מודה לרש"י דיכול להוסיף ורבי' פליג על רש"י בהא כמו שמוכח מלשונו ונראה שרבינו כ"כ בפשיטות משום דיש הוכיח כן מסוגיית הגמ' שהבאתי בפרישה דמוקי להא דרבה בר ר"ה דאמר נותן לו שכרו של חצי הדרך היינו בדלא שכיח לאגורי משם ואילך כ"א ביוקר (וע"ש מ"ש התוס' שם) ופריך אי יש בדמיה ליקח יקח ומשני כשאין בדמיה ליקח ורב לטעמיה דלא מכלינן קרנא כו' והשתא מאי המשני אכתי קשה יוסיף השכר של חצי הדרך שעדיין לא הלך על דמי הנבילה ויקח אחר ביוקר לרב וה"ה לשמואל לענין שכירה ודוחק לומר דמ"ש אם יש בדמיה ליקח כי' ר"ל עם דמי השכירות שהיה לו ליתן דאין הלשון משמע כן אלא ודאי ש"מ דאין זה החמור משועבד לו אלא עד כדי דמי הנבילה ולהוסיף עליה עד כדי דמי חצי השכירות כפי מה שהיה שוה בשעה ששכרו (וכתב ש"ש כיון דעד) [וכ"ת שיש מכוון עד] כדי דמי חצי השכירות ששכר עמו בתחלה ויקח אחר זהו שיבוש היא בממ"נ אם מוציא לשכור ממקום שמתה עד מקום שרוצה להוליך שם בדמי השכירות שעדיין בידו ישכור בדמיה בשכירות ואם אינו מוצא לשכור באותו שכירות שנתייקר השכירות יוסיף מכיסו וושכור ולמה ליה טיפול דנבילה כיון דעכ"פ צריך להוסיף מכיסו על דמי השכירות שיש לו עדיין לילך ויתן הנבילה לבעליה ויהיה פטור ממנו וק"ל: להוסיף לו מביתו כלומר משכירותו:

ג

ששאלת ראובן כו' בסוף כלל צ"ב: תשובה אם שכרה לימים פשיטא כו' נראה שנותן לו שכר בטילה של כל יום ויום דאינו דומה בהמה שאינה נושאת משא להנושאת משא וכמש"ר בר"ס של"ג וכן חמר שהשכיר לו חמורו להביא משאוי כו' ע"ש: אי לא היה רגיל להתגדל פסידא דבעל בהמה למדו מדאמר רבא בב"מ דף ע"ז וכ"ר בסי' של"ד ס"ב ע"ש וע"ל סי' שי"א ס"ב ע"ש מ"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.