ביאור הגר"א/חושן משפט/שי
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ועדיין כו'. הרא"ש כ"כ רש"י שם ב' ד"ה הבריקה או כו' וכ"ה בגמ' שם שמחלק בין למשא או לרכיבה:
(ב) אע"פ כו'. דה' כשמואל בדיני:
(ג) שאין סופה כו'. כפי' ר"ח הובא בתוס' שם ד"ה אם אבל לפי' רש"י שאינה חוזרת צ"ל לב' וג' ימים עד שימצא אחר. רמב"ן:
(ד) משלם. כשיטת ר"ח הנ"ל שא"ל מזלך גרם אבל רש"י פי' ואף מזלך גרם וכן פי' במתני' ונפסיד שנינו ועמ"ש לקמן וכ' המ"מ ראיה לשיטת הרמב"ם מהתוספתא הביאה הרי"ף והרא"ש השוכר את הפועל ונאחז באנגריא לא יאמר לו הריני לפניך אלא נותן לו שכרו כמו שעשה:
(ה) בד"א כו'. גמ' שם ופי' הרמב"ם דקאי אכל הנך אבל הראב"ד כ' דלא קאי אלא אנשתטתה והמ"מ כ' שקאי גם אהבריקה וכמ"ש הרי"ף ורא"ש וכ"ה בנוסח שלנו בגמ' וכ"ה בתוספתא אבל באנגריא ודאי אין חילוק לכן לא נזכר בגמ' ותוספתא והזכיר האנגריא בפועל כנ"ל מ"מ:
(ו) ואם לא העמיד כו'. כשיטתו דאפי' במתה ס"ל כן וכמ"ש למטה אלא דשם אם יש בדמיה ליקח או לשכור יקח או ישכור משא"כ כאן דלא שיעבד לו למכור ולשכור בכה"ג אלא אם רוצה כל שכרו מעמיד לו חמור אחר:
(ז) מתה הבהמה כו' ואם אין בדמים כו'. קאי גם ארישא אחמור סתם שאין חילוק לשיטתו בין חמור סתם לחמור זה אלא לענין משא וגי' בגמ' ה"ד אי כו' להעמיד לו חמור אחר אלא דא"ל חמור זה אם יש כו' וגרס במקום אי אלא ומפ' שהקושיא אי דא"ל חמור סתם מאי אריא לרכוב אפי' למשא נמי דהא תנן חייב להעמיד כו' מדקתני בהבריקה א"ל הרי שלך לפניו ומוקי בחמור זה והדר פריך אם יש בדמיה כו' וקושיא אחריתי הוא ואף בחמור סתם:
(ח) ואם אין כו'. כשמואל כנ"ל ודוקא שאין בדמים למכור כמ"ש ל"צ כו' אם יש כו' ועוד הוכיחו הרי"ף ורא"ש מהא דפרדיסא שם ק"ט ב' דשם אמרינן דלא מכלינן קרנא ותי' דשם אפשר למכור. וכ"ז שיטת הרמב"ם אבל שיטת הרשב"א והרא"ש וש"פ דבמתה או נשברה בחמור סתם נשתעבדו לו כל הנכסים וצריך להעמיד לו ממעותיו חמור אחר וז"ש ה"ד אי כו' אם יש כו' וכגי' גמ' שלנו וכ"ה דעת הרי"ף אלא שהראב"ד פי' דוקא בשקנו מידו אבל הם חלקו עליו וכ' דבמשיכת החמור נשתעבדו לו נכסיו ואין חילוק בין לרכיבה בין למשא אף בחמור זה דמ"ש לרכוב ל"ד ובנוס' הראב"ד לא כ' בגמ' לרכוב כלל וז"ש בהג"ה וי"א כו' ולא ביאר כל הצורך דלידיהו בחמור סתם ליתא לדין למכור ולשכור כנ"ל וכ' המ"מ ולשיטתם בהבריקה ונשתטתה ולרכוב דינו כמתה או נשברה וע"ז החילוקים בין חמור סתם לחמור זה אבל למשא א"צ להעמיד לו חמור אחר אבל שכרו מ"מ מפסיד ע"ש ושיטה אחרת להטור ע"ש:
(ט) והא כו' או כו'. גמ' שם ועתוס' שם ד"ה אילו. תימא כו' א"נ כגון כו'. אבל הרמב"ם מפ' כפשטא דגמ' לכן השמיטה וכן כש"ע ולמד מזה גם להבריקה ושכרו לרכוב שנותן שכרו של חצי הדרך כנ"ל:
(ליקוט) השוכר כו' וס"ב א"ל כו'. כ"ז הוא לשון הרמב"ם ומפ' בין בחמור סתם ובין בחמור זה להעמיד חמור או לשכור כו' כ"ז אם אינו רוצה להחזיר שכרו וז"ש ואם לא העמיד כו' וכן בסיפא מתה הבהמה כו' אלא שסמך על הקודם וכ"כ בפי' להדיא ואם לא העמידה לוכו' ע"ש ואין חילוק אלא דברישא אם לא העמידה נותן על מה שהלך ובסיפא אינו נותן לו כלום וכן פרש"י במתני' בסד"ה חייב או יחזיר לו שכרו ועוד מפ' ממ"ש ע"ט א' א"ר השוכר את החמור לרכוב דנקט לרכוב משום דלמשא בחמור זה אינו חייב לא למכור ולא לשכור אבל בחמור סתם אין חילוק דהא מתני' בחמור סתם איירי דקתני חייב כו' ואיירי אפי' במשא מדקתני ברישא הרי שלך לפניך ואמר בחמור סתם ואם לא העמיד כו' אם אינו רוצה להחזיר שכרו דרשות למכור הבהמה בלא ב"ד ולעשות דין לעצמו במכ"ש מחמור זה וה"ה דיכול לעכב מבאר נכסים אפילו אין בדמיה למכור ולשכור ולכן לא כ' כאן ואם אין בדמיה כו' אלא דקמ"ל כנ"ל ודמכלינן קרנא גם בזה ואע"פ שיכול לעכב שאר נכסים ולמשכנו ולמד זה מפלוגתא דרב ושמואל דפליגי בסתמא ומ' דקאי אמתני' דמיירי בחמור סתם. אבל הראב"ד ורשב"א וש"פ חולקין עליו א' דאין חילוק בסיפא כלל בין משא לרכיבה כיון דמתה או נשברה ב' דס"ל דלא מהני חזרת השכר אלא נשתעבדו לו נכסיו ובחמור זה הנבילה וכי ברישא לרכוב ג' חולקין על מ"ש וחייב ליתן לי שכרו משום ד' מ"ש לרכוב כו' אכולן וראב"ד לא כ' אלא אנשתטתה והמ"מ כ' גם אהבריקה אבל לא באנגריא ודבריו עיקר ודברי הרא"ש תמוהין שבתחלה העתיק דברי רש"י או יחזיר לו שכרו ובסוף כ' דבמשיכת החמור נשתעבדו לו כו' כדברי המפרשים וגם דברי הרמב"ם בפי' תמוהין שבסיפא במתה לא חילק בין רכיבה למשא אבל ברישא חילק בין חמור זה לחמור סתם דבחמור סתם אפי' למשא חייב להעמיד לו חמור וכן העתיק הרע"ב דבריו והנה הגמ' ותוספתא הם היפך דבריו והרע"ב לא השגיח שחזר בו בחיבורו (ע"כ):
(י) ראובן כו'. כמ"ש ע"ז א' וא"ר האי כו' ושלים עבידתא כו' ונותן להם כו' ושם ע"ו ב' ל"ק הא דסיירה כו' וכאן כלא סיירה שהרי לא שכר לו למקום ידוע משא"כ בסיפא ואם שכרה כו' דדמי לסיירה ודמי למש"ש האי מאן כו' ופסק נהרא כו' וע"ל סי' סי' של"ד ס"א השוכר את כו' וכן בכל אונס כו' ובסי' של"ה ס"א השוכר את כו' ודוקא כו':
(יא) שצריך ליתן כו'. ר"ל כפועל בטל כמש"ש ע"ו ב' ושם ע"ז א' ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |