נשמת אדם/א/מה: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: א. החלפת תגי <br> באנטרים (במידה וקיימים). ב. שינוי סדר התבנית "ניווט כללי עליון" ו"הועלה אוטומטית". פעולה זו בוצעה באמצעות בוט.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''ואגב''' אודיעך גודל השכר והעונש שבין המדבר ד"ת על השולחן או ח"ו להיפך. במשנה באבות רש"א ג' שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו זבחי מתים שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום אבל ג' שאכלו על שלחן א' ואמרו עליו ד"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. והנה להבין למה דוקא בשלשה ולא באחד או ב' וגם להבין פירוש המקרא מלאו קיא צואה והלא אלו ואלו אוכלים לחם ובשר ואיך הוא אמר קיא צואה והל"ל כקיא צואה ר"ל כדמיון קיא צואה. אבל ל' הקרא משמע שהאוכל גופ' הוא קיא צואה ונ"ל דע כי כל מעשה בראשית לדעתם ולצביונם נבראו ר"ל שנבראו בשלימות' ולא היו צריכים שום תיקון. ולכן נאסר לאדם הראשון לאכול בשר. אך כשחטא אזי נתערב הכל טוב ברע ואין לך דבר שבעולם שאינו צריך תיקון ולכן הותר לנח לאכול בשר כדי שע"י אכילת האדם יתברר הטוב מרע ע"י הברכה שמברך. ואז הטוב שבתוך האוכל נברר והמותר נעשה קיא צואה והיא הפסולת הגמור. וזהו מדת כל אדם שמתנהג ע"פ התורה והמצוה שנוטל ידיו ומברך אזי הניצוצות הקדושות שבתוך האוכל חוזר למעלה. ואמנם אכילת הכהנים שהם משולחן גבוה זוכים דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ור"ל שכיון שאדם חוטא אזי אפי' מה שברר מכבר חוזר ליפול לקליפה וע"י תשובתו ואכילתו מבררים הכל כענין זדונות נעשו לו כזכיות. והנה ג' אנשים מצינו שיש להם חשיבות לכמה דברים ולכן אם ג' יושבים על שולחן א' ואומרים עליו דברי תורה נחשב להם כאלו אכלו משולחן גבוה. ויש להם כח לברר אפי' מה שנפל ע"י חטאם כמו הכהנים וכארז"ל עכשיו שולחנות של אדם מכפר. אבל אם לא אמרו עליו ד"ת כיון שיש בידם לברר הרבה ולא עשו כן העונש גדול כ"כ שאפי' מה שסתם ישראל מברר ע"י אכילתו ג"כ אינם מבררים. ולכן צריכים ליזהר בזה. ובפרט בסעודות גדולות ומכ"ש הלומדים ומהם ילמדו שאר בני אדם: | '''ואגב''' אודיעך גודל השכר והעונש שבין המדבר ד"ת על השולחן או ח"ו להיפך. במשנה באבות רש"א ג' שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו זבחי מתים שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום אבל ג' שאכלו על שלחן א' ואמרו עליו ד"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. והנה להבין למה דוקא בשלשה ולא באחד או ב' וגם להבין פירוש המקרא מלאו קיא צואה והלא אלו ואלו אוכלים לחם ובשר ואיך הוא אמר קיא צואה והל"ל כקיא צואה ר"ל כדמיון קיא צואה. אבל ל' הקרא משמע שהאוכל גופ' הוא קיא צואה ונ"ל דע כי כל מעשה בראשית לדעתם ולצביונם נבראו ר"ל שנבראו בשלימות' ולא היו צריכים שום תיקון. ולכן נאסר לאדם הראשון לאכול בשר. אך כשחטא אזי נתערב הכל טוב ברע ואין לך דבר שבעולם שאינו צריך תיקון ולכן הותר לנח לאכול בשר כדי שע"י אכילת האדם יתברר הטוב מרע ע"י הברכה שמברך. ואז הטוב שבתוך האוכל נברר והמותר נעשה קיא צואה והיא הפסולת הגמור. וזהו מדת כל אדם שמתנהג ע"פ התורה והמצוה שנוטל ידיו ומברך אזי הניצוצות הקדושות שבתוך האוכל חוזר למעלה. ואמנם אכילת הכהנים שהם משולחן גבוה זוכים דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ור"ל שכיון שאדם חוטא אזי אפי' מה שברר מכבר חוזר ליפול לקליפה וע"י תשובתו ואכילתו מבררים הכל כענין זדונות נעשו לו כזכיות. והנה ג' אנשים מצינו שיש להם חשיבות לכמה דברים ולכן אם ג' יושבים על שולחן א' ואומרים עליו דברי תורה נחשב להם כאלו אכלו משולחן גבוה. ויש להם כח לברר אפי' מה שנפל ע"י חטאם כמו הכהנים וכארז"ל עכשיו שולחנות של אדם מכפר. אבל אם לא אמרו עליו ד"ת כיון שיש בידם לברר הרבה ולא עשו כן העונש גדול כ"כ שאפי' מה שסתם ישראל מברר ע"י אכילתו ג"כ אינם מבררים. ולכן צריכים ליזהר בזה. ובפרט בסעודות גדולות ומכ"ש הלומדים ומהם ילמדו שאר בני אדם: | ||
גרסה אחרונה מ־17:28, 13 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואגב אודיעך גודל השכר והעונש שבין המדבר ד"ת על השולחן או ח"ו להיפך. במשנה באבות רש"א ג' שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו זבחי מתים שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום אבל ג' שאכלו על שלחן א' ואמרו עליו ד"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. והנה להבין למה דוקא בשלשה ולא באחד או ב' וגם להבין פירוש המקרא מלאו קיא צואה והלא אלו ואלו אוכלים לחם ובשר ואיך הוא אמר קיא צואה והל"ל כקיא צואה ר"ל כדמיון קיא צואה. אבל ל' הקרא משמע שהאוכל גופ' הוא קיא צואה ונ"ל דע כי כל מעשה בראשית לדעתם ולצביונם נבראו ר"ל שנבראו בשלימות' ולא היו צריכים שום תיקון. ולכן נאסר לאדם הראשון לאכול בשר. אך כשחטא אזי נתערב הכל טוב ברע ואין לך דבר שבעולם שאינו צריך תיקון ולכן הותר לנח לאכול בשר כדי שע"י אכילת האדם יתברר הטוב מרע ע"י הברכה שמברך. ואז הטוב שבתוך האוכל נברר והמותר נעשה קיא צואה והיא הפסולת הגמור. וזהו מדת כל אדם שמתנהג ע"פ התורה והמצוה שנוטל ידיו ומברך אזי הניצוצות הקדושות שבתוך האוכל חוזר למעלה. ואמנם אכילת הכהנים שהם משולחן גבוה זוכים דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ור"ל שכיון שאדם חוטא אזי אפי' מה שברר מכבר חוזר ליפול לקליפה וע"י תשובתו ואכילתו מבררים הכל כענין זדונות נעשו לו כזכיות. והנה ג' אנשים מצינו שיש להם חשיבות לכמה דברים ולכן אם ג' יושבים על שולחן א' ואומרים עליו דברי תורה נחשב להם כאלו אכלו משולחן גבוה. ויש להם כח לברר אפי' מה שנפל ע"י חטאם כמו הכהנים וכארז"ל עכשיו שולחנות של אדם מכפר. אבל אם לא אמרו עליו ד"ת כיון שיש בידם לברר הרבה ולא עשו כן העונש גדול כ"כ שאפי' מה שסתם ישראל מברר ע"י אכילתו ג"כ אינם מבררים. ולכן צריכים ליזהר בזה. ובפרט בסעודות גדולות ומכ"ש הלומדים ומהם ילמדו שאר בני אדם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |