חיי אדם/ב/קל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קל

כלל קל
דיני הסדר בליל פסח (מסי' תע"ב עד סי' ת"פ)

א כבר כתבנו שכל א' מישראל חייב לאכול מצה המשומרת לשם מצוה בליל פסח מן התורה ולכתחלה המצוה שיאכל כזית מאותו מצה שמברכין עליו המוציא ועמו כזית שמברכין עליו על אכילת מצה דהיינו מן המצה הפרוסה ואחר כך כזית שאוכל עם המרור שכורכין כריכה ואחר כך אפיקומן. והטעם לאלו ג' זיתים שכזית ראשון הוא משום מצת מצוה וזה מה"ת אפי' בזמן הזה כדכתיב בערב תאכלו מצות. וכזית של כריכה הוא דיש מחלוקת במה שכתוב בפסח על מצות ומרורי' יאכלוהו דרבנן סברי דר"ל שיאכל עם הפסח מצה וגם מרור מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו והלל סובר דר"ל שיאכל שניהם עם הפסח ולכן מתחל' אנו עושין כדברי רבנן ואוכלין מצה בפ"ע ומרור בפ"ע ואח"כ זכר למקדש כהלל אנו אוכלין שניה' ביחד וכזית אפיקומן הוא במקו' פסח שנאכל באחרונה ולכן אוכלין כזית אפיקומן באחרונה (תע"ג). ושיעור כזית הוא כחצי ביצה וחולה יכול לסמוך על הפוסקי' שהוא כשליש ביצה אם א"א לו לאכול ביצה (תפ"ז) והנשבע שלא לאכול מצה סתם וא"כ כיון שחל על מצת הרשות חל נמי על מצת מצוה וצריך להתיר השבועה ואם פירש שלא יאכל בליל פסח הוי שבועת שוא ולוקה ואוכל ואם אמר קונם אכילת מצה צריך להתיר נדרו (תפ"ה):

ב מי שאינו יכול ללעוס המצה מותר לשרות במים מעט שיתרכך קצת ובלבד שלא יהיה נמחה לגמרי אבל לא ישרה ביין שמבטל טעם המצה ומ"מ מי שאינו יכול לאכול כשנשרה במים מותר לשרות ביין או שאר משקין ודוקא לזקן או חולה או שא"א לו כלל לאכול בלא"ה אבל שאר כל אדם אף דיעבד אינו יוצא בשרוי ביין או שאר משקין וכ"ש ברותחין ואפילו שרה רק בכלי שני שהרי י"א דכלי שני מבשל וכ"ש בבישול דאין יוצאין בו כלל וכן מותר לאכול מצה מפוררת אף שהוא כקמח ומברכין עליו המוציא ובלבד שיאכל כזית (סי' תס"א):

ג כ"א מישראל חייב לאכול כזית מרור בב' לילות ראשונות והוא מ"ע מדרבנן בזמ"הז שאין לנו פסח וצריך לדקדק בזה שיאכל לא פחות מכזית דכל דבר שמצותו לאכול אינו פחות מכזית ומצוה בחזרת ואם אין לו חזרת יחזיר אחר ראשון ראשון כפי הסדר השנוי במשנה. דהיינו חזרת. עולשין. תמכא. חרחבינא. מרור. אך כיון שאין אנו בקיאין בירקות אלו בשמותם ולכן המרור הנהוג במדינתנו הוא חריין והוא תמכא שנזכר במשנה ואמנם האוכל אותו כשהוא שלם כמעט הוא סכנה ואין בו מצוה שמחמת חריפות הוא מזיק גדול וגם א"א לאכלו כזית בפעם א' ולכן צריך לפררו על ריב אייזין ולהעמידו מגולה כך ואז מפיג חריפותו. והגר"א הנהיג שלא לפרר אותו קודם ביאתו מבה"כנ כדי שלא יפיג כל הטע' דאז אינו יוצא או שיפרר ביום ויניח בכלי ויכסה הכלי עד התחל' הסדר ואז יפזר אותו על קערה ועי"ז יפיג חריפתו (ועיין בנ"א) ואז ימעך אותו וישער שיהיה כזית ויכול לאכלו בטוב וכן כשיעשה כריכת מצה ומרור צריך שיאכל כזית שהרי אנו אוכלין מספק שמא צריך לאכול מצה ומרור ביחד כהלל ואין אכילה פחות מכזית. ומי שחושש לאכול החריין שמא יזיק לו יוכל לסמוך על הח"צ שמעיד שהירק שקורין הייפל שלאטן הוא חזרת שנזכר במשנה וכן שמעתי מהמשולחים הבאים מארץ הקדושה ואמרו ששם אוכלין שלאטן למרור רק שאמרו ששם הם עלים גדולין והשרש גדול ואין תימה כי במדינתינו עדיין הם תחלת הצמיחה ולכן העלין קטנים וכ"כ הח"י ששמע מלועז א' ואע"ג דאינו מר כלל לא אכפת לן (וז"ל אורח חיים ולא צריך למהדר אמרריתא דהא מצוה בחזרת ומאי חסא דחס כו' ובירושלמי התיבון הרי חזרת אינו קרוי מרור אלא מתוק רבי חייא בר הושעיה כל עצמו אינו תלוי אלא בחזרת) וכן הוא בגמרא דילן דף ל"ט והלבוש כתב שהוא זערזיך בלשון פולין ועכ"פ צריך תמיד למעך החלל שיהיה בעלין כזית בלא שום חלל ביניהם והחריין לא יקח אלא מן הגבעול האמצעי שבראשי העלין אבל לא יקח מן השרשים המתפצלים דאין יוצאין אלא בקלח ולא בשרשים ויזהר שלא ישרה אותו מעת לעת במים דהוי כבוש ואין יוצאין בכבוש ואם אין לו מאלו הירקות אף שאוכל דברים מרים לא יברך עליהם דאין מצוה אלא מה שנקרא מרור בלשון תורה. ואם בלע המרור ולא לעס אינו יוצא דטעם מרור בעינן אבל בלע מצה יצא דאע"ג דגם במצה בעינן טעם מצה ולכן אינו יוצא במצה מבושלת שאני התם דכיון דבשלה אין במצה גופא טעם מצה אבל כשבלע המצה אע"ג שהוא אינו מרגיש טעם מצה בפיו מ"מ המצה לא אבדה שמה וטעמה אבל במרור צריך שיטעום בפיו ג"כ טעם המרור ולכן לא יצא (תע"ג ותע"ה):

ד החרוסת עושין מאגוזים ושקדים ותפוחים וצימרינד ואינגבער ויהיה עב זכר לטיט ובשעה שצריך לטבול בו המרור ישפוך לתוכו יין או חומץ שיהיה רך וראוי לטיבול ואם חל בשבת לא ישפוך היין לחרוסת אלא ישנה שיתן החרוס' לתוך המשקה:

ה הירקות לטיבול ראשון נוהגין בכל אשכנז ליקח העלין מן פעטרזלע ובלשון פולין פעטרעשקי ומה שלוקחין לטיבול בצל כיון שאין להם ירק אחר נוהגים כן:

ו נוהגין להניח על הקערה ביצה וזרוע וצריך לצלות מעיו"ט ואם שכח וצלאן ביו"ט צריך לאכול הזרוע ביו"ט ראשון אבל לא בלילה שאין אוכלין צלי' בלילה אבל הביצה מותר לאכול בלילה וצריך שיהיה מעט בשר על הזרוע דאל"כ אין זה תבשיל ומנהג זה הוא זכר לב' תבשילין שהיו אוכלין במקדש בליל זה א' קרבן חגיגה וא' קרבן פסח ובחרו בביצה דבלשון תרגום היא ביעא ור"ל דבעי רחמנא ופרקינן ורע עלי המעשה שזורקין הזרוע והוא ביזוי מצוה. ומצוה להניחו למחר לתוך הצלי שצולין ליום טוב ואוכלין אותו:

ז כזית מרור. שאוכל בפני עצמו צריך לטבל בחרוסת כולו אבל לא יאכל החרוסת עם המרור רק ינער החרוסת מעליו כדי שלא יבטל החרוס' טעם של המרור והכריכה נוהגין שאין טובלין אותו בחרוסת אבל נכון לנהוג כהפוסקי' להטביל כיון שאנו עושין מספק כהלל והלל היה מטבלה בוודאי בחרוסת:

ח צריך ליזהר שלא יאמר לצלות זרוע לפסח די"א דאפילו בדיעבד אסור ולא זרוע בלבד אלא אפילו על שאר בשר בהמה י"א דאסור אפילו בדיעבד אם אמר בלשון הקדש בשר זה לפסח דנראה כאילו הקדישו לקרבן פסח אבל מותר לומר בשר זה על פסח (מש"כ המגן אברהם בלשון אשכנז מותר לא ידעתי מה איסור יש בלה"ק וצ"ע) ומ"מ אם אינו בשר גדי וטלה מותר בדיעבד שהרי הפסח אינו בא אלא מגדי וטלה. ומ"מ לכתחלה יזהר אפי' על בשר עוף (תס"ט):

ט יש מקומות שאוכלין צלי בליל פסח ואנו בני אשכנז ממקומו' שאין אוכלין צלי בשני לילות האלו אפילו צלי קדר ואפילו בשלו ואח"כ צלאו גזרה שלא יאמרו שהיא בשר פסח ואוכלין קדשים בחוץ ואפילו בשר עגל או עוף כל דבר שטעון שחיטה אבל דגים וביצים צלוין מותר ויש אוכלין ביצים בליל הסדר זכר לחורבן שהיו מקריבין פסח ועכשיו בטל אבל אין בזה משום מצוה. ודלא כההמון שחושבים זה למצוה ומכח זה ממלאים כריסם עד שאוכלין אפיקומן על אכילה גסה ולכן צריך אדם לידע בנפשו:

י כל א' מישראל חייב לשתות ד' כוסות מדרבנן בשני הלילות וצריך שיחזיק הכוס לפחות רביעית וצריך לשתות בפעם א' לפחות רובו של כוס ואפילו הוא גדול שהרי החיוב הוא לשתות כוס ואפילו מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק עצמו לקיים ד' כוסות ויכול למזוג היין במים או שישתה מה שהוא חמר מדינה או יין צמוקים. וחייב למכור כסותו או להשכיר את עצמו בשביל ד' כוסות. והכוסות צריכין הדחה ושטיפה וכל מה שצריך כוס של ברכת המזון (כמבואר בהל' ברכות כלל מ"ו) ומ"מ אם הם נקיים אין צריך שטיפ' והדחה בין כוס לכוס אלא סגי בשטיפת כוס הראשון (תע"ב):

יא כל א' מישראל מחוייב מן התורה לספר יציאת מצרים בליל א' מדאורייתא ובליל ב' מדרבנן והיא מצוה נוספת על כל שאר לילות שהרי בכל לילה חייב להזכיר יציאת מצרי' אבל בלילה זה חייב לספר המעש' וכמו שנסדר בהגד' ולכן אמר ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו ר"ל הטעם של ג' דברים אלו שהם פסח מצה ומרור לא יצא ואם אין בידו הגדה יאמר בחומש פרשיות של יציאת מצרים. וסומא חייב בהגדה. וכשיגיע למצה זו או מרור זה יאמר רק מצה שאנו אוכלין כו' וכן מרור שאנו אוכלין כו' (תע"ג ובח"י) ונ"ל כיון שצריך להגביה יכול לומר מצה זו ומרור זה:

יב כל המצות הנוהגות בב' לילות אלו שהם ד' כוסות ומצה ומרור וסיפור יציאת מצרים א' אנשים וא' נשים חייבין (כן משמע מלשון הש"ע דחייבות אף בהגדה ומלשון הטור משמע דפטורות שכתב נשים חייבות בד' כוסות ובכל המצות הנוהגות בלילה זה כגון מצה ומרור משמע דוקא באלו ולמעוטי הגדה וכן משמע לכאורה בפסחים דף ק"ח ע"ב בתוס' ד"ה שאף הן ע"ש אבלי א"א לומר כן דנהי דפטורות מ"הת כיון דהוי מ"ע שהזמ"ג מ"מ כיון דמחוייבות בד' כוסות קי"ל דאם שתאן שלא על הסדר לא יצא בגמרא שם ובש"ע וא"כ ע"כ חייבות בהגדה כדי שתשתה על הסדר וכ"כ תוס' להדיא בסוכה ל"ח ד"ה מי שהיה וא"כ מש"כ הטור כגון מצה ומרור ר"ל כמו מצה ומרור שמזלזלין בו מאד וגם צריך להודיע להם בלשון שמבינים ועכ"פ הטעם של פסח מצה ומרור כדי שיקיימו מצוה זו וגם שישמעו קידוש וברכת אשר גאלנו ויכוון להוציא' (תע"ב):

יג אכילת מצה והכריכה ואפיקומן וד' כוסות צריך לאכול ולשתות בהסיבה דהיינו שיטה על צד שמאלו כשהוא מוסב ואין חילוק בין שהוא איטר או לא לעולם יסב בשמאל של כל אדם ואם אכל בלא הסיבה וכן בב' כוסות הראשונות יחזור ויאכל וישתה בהסיבה אבל בב' כוסות אחרונות דאסו' להוסיף על הכוסות יסמוך על הפוסקים דס"ל דיצא בזמ"הז) כיון שאין דרכנו בכך. ונ"ל דה"ה באפיקומן דהא אסור לאכול ב' פעמים אפיקומן (שם):

יד אחר כל האכילה אוכלין כזית מצה המשומרת והיא נקראת אפיקומן ולכתחלה יאכל ב' זיתים א' זכר לפסח וא' לחגיגה וצריך שיזהר באכילתו שלא ימלא כריסו בסעודה שלא יאכל האפיקומן על אכילה גסה שהאפיקומן אנו אוכלין זכר לפסח שנאכל באחרונה ואסור לאכול הפסח על אכילה גסה ואסור לאכול ולשתות אחר אכילת אפיקימן חוץ מן הכוסות שמחוייב לשתות ואחר ד' כוסות אסור לשתות ג"כ שאר משקין המשכרין מפני שחייב אדם לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה וחיישינן שמא ישתכר (עיין ח"י סימן תפ"א) אבל לאקריץ ועפיל טראנק וטייא וכיוצא בו מותר ואם צמא הרבה אחר אפיקומן מותר לשתות (עיין ח"י סימן תע"ח) ויזהר לאכלו קודם חצות שהפסח אינו נאכל אלא עד חצות ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות ולא יאכל אותו בב' מקומות או אפילו בבית א' בב' שלחנות דומיא דפסח דכתיב בבית א' יאכל ואם ישן באמצע אכילתו והקיץ אינו חוזר לאכול אבל אם ישן בסעודה קודם שאכל אפיקומן לא הוי הפסק:

טו אם שכח לאכול האפיקומן אם נזכר קודם ברכת המזון אע"פי שכבר נטל מים אחרונים או שאמר הב ונברך מותר לאכול בלא ברכת המוציא (עיין לעיל הל' ברכות כלל מ"ד) דאתכא דרחמנא סמכינן ולא חשיב היסח הדעת שלנו לכלום כיון דמחוייב לאכול ואם כבר בירך ברה"מז אם נזכר קודם שבירך על הכוס בפ"הג יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך בר"המז ויברך על הכוס ואם לא נזכר עד אחר שבירך על הכוס אם אינו נזהר בכל השנה לברך בר"המז על הכוס יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל אפיקומן ויברך ב"המז שנית בלא כוס אבל אם נזהר תמי' לברך על הכוס אזי יצטרך לשתו' עוד כוס והוי כמוסיף על הכוסות לכן לא יחזור לאכול ויסמוך על אכילת מצה שאכל מקודם אבל אם לא היה לו אלא כזית מצה המשומרת משעת קצירה ולא אכל ממנה מקוד' אפי' לא נזכר עד אחר שגמר כל הסדר יטול ידיו ויאכל אותו כזית ויחזור ויברך על הכוס אע"פי שהוא מוסיף על הכוסות וא"צ לחזור ולומר הלל דאע"פי שלא שתאן כסדר יצא דסדרן אינו מעכב (ח"י בשם תשובת הרא"ש דלא כמ"א) ואם נאבד האפיקומן יאכל כזית אחר ממצה שמורה (תע"ג):

טז אם אין לו אלא ד' מצות שמורות יקח ב' ללילה ראשונה וב' ללילה שניה ואם אין לו אלא ג' אם יספיק לו ללילה ראשונה בא' יעשה הכל בליל א' מן א' ויניח ב' ללילה ב' משום לחם משנה ואם לא יספיק לו א' יקח א' וחצי ללילה ראשונה ויספיק לו א' וחצי ללילה ב' די"א דלעולם בלילה של פסח סגי בא' ומחצה משום דבעינן מה דרכו של עני בפרוסה ואם אין לו אלא ב' זיתים יקח ללילה ראשונה ויברך על אכילת מצה על זית א' וא' יניח לאפיקומן ואם אין לו אלא זית א' יברך המוציא על אלו שאינו משומר כלל ולא יברך ברכת אכילת מצה ויברך על מרור ויאכל הכריכה ג"כ עם מצה שאינה משומרת ואחר כל אכילתו יברך על אפיקומן על אכילת מצה וכפסק הש"ע. ונ"ל דזה מיירי דוקא בענין שאין יוצאין בשאר מצות כלל שאינו משומר כלל משום מצה אפילו משעת טחינה אבל אם משומר משעת טחינה כסתם מצות שלנו רק שאינו משומר משעת קצירה יעשה כמו שכתב הט"ז דיברך על הכזית שמורה המוציא וגם על אכילת מצה והכריכה ואפיקומן יאכל משאר המצות ועיין בנ"א. וחולה שאין יכול לאכול אלא כזית א' של מצה יאכל מקודם כל מאכלו בלא המוציא ואח"כ יטול ידיו ויברך המוציא ועל אכילת מצה על הכזית אבל אם אין לו ג"כ יין א"כ צריך לקדש תחילה על הפת ואח"כ יאכל (תפ"ב):

יז אם אין לו יין לכוסות יקח מה שהוא חמר מדינה אע"פ שאינו אלא בימי הפסח כגון מי דבש ואם גם זה אין לו יקח לאקריץ או יאגדע קוואס (מגן אברהם) ואם אין לו שום כוסות מקדש על הפת ומברך המוציא ובוצע דהיינו שמפריס תחלה את האמצעית ונוטל החצי לאפיקומן וגומר הקידוש ומברך על אכילת מצה ואוכל ואח"כ מטבל טיבול ראשון ואומר מה נשתנה וכל הגדה עד גאל ישראל ומברך על המרור ואוכל ואח"כ כורך מצה ומרור ואוכל בלא ברכה ואוכל סעודתו ומברך בהמ"ז ואומר הלל בלא חתימה לפי שזה נתקן על הכוס אבל ברכת אשר גאלנו הוא במקום שעשה נסים. (כ"כ רוקח בסי' רפ"ג והביאו ג"כ פ"ח) ולפ"ז ה"ה בחולה שאינו יכול לאכול לא מצה ולא ד' כוסות מ"מ מברך אשר גאלנו (ובמגן אברהם כ' טעם מלבו) ונ"ל דלא יאמר תיבות לאכול בו מצה ומרור רק והגיענו הלילה הזה כן ה' אלהינו יגיענו כו' ואם יש לו כוס א' יקח אותו לקידוש ואם יש לו ב' יקח אותו לבהמ"ז (סי' תפ"ג):

יח נהגו להדר בליל פסח לברך בזימון כדי לענות כשיאמר בהלל הודו יהיו שנים עונים ומ"מ בדיעבד אף אשתו וב"ב מצטרפים ויענו אחריו ואם הם ג' יאמר א' הודו וב' עונים ואם הם ב' יאמרו שניהם הודו וכשיש בבית א' ד' ב"א הולך לאחר אכילתו להצטרף בבית חבירו עם ב' וצריך זה ליזהר שלא יאכל האפיקומן בביתו דאז אסור לאכול ולשתות בבית חבירו ואינו מצטרף שם וגם אסור לברך בה"מז אלא במקום שאכל וגם אסור לאכול שם עוד הפעם אפיקומן שהרי אינו נאכל בב' מקומות ולכן לא יאכל כאן אפיקומן אלא על שלחן חבירו שיברך שם בה"מז. והח"י כתב דמהר"ל מפראג קורא תגר על מנהג זה שהרי אין חייב לברך דוקא בזימון ולכן משבח העצלנים שאין יוצאין מפתח ביתם:

יט אם יש אנשים או נשים בבית אחד שאינם יודעים לעשות הסדר או אפי' ב' או ג' בתים יכול אחר לעשות להם דהיינו לאחר שעשה הסדר בביתו ואכל ובירך בהמ"ז הולך לבית אחר ועושה קידוש בשבילם והם ישתו ואומר הגדה לפניה' עד גאל ישראל ואז הם שותים כוס שני ואוכלין מצה ומרור ואוכלין כל צרכיה' אבל הוא אסור לאכול ולשתות עמהם שהרי כבר אכל אפיקומן בביתו ואפילו אם לא יאכל אפיקומן בביתו מ"מ לכתחלה י"א דאפילו שאר מצות אינו נכון לאכול בב' מקומות ואח"כ יברכו בהמ"ז ואם אינם יודעים יקרא עמהם מלה במלה ואח"כ ילך לבית השני והשלישי ועושה להם כסדר הזה ואח"כ הולך לביתו וגומר ההלל ושותה כוס ד'. ואח"כ ילך לבתיהם ויגמור עמהם ההלל או אם ירצה גומר הכל בביתו ואח"כ הולך לבתים אחרים או אם ירצה עושה הסדר תחלה בבית אחרים ואינו אוכל עמהם ואח"כ הולך לביתו ועושה הסדר (תפ"ד):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.