חיי אדם/ב/קלא
|
< הקודם · הבא > |
ספירת העומר
א בזמן המקדש בתחלת ליל י"ו בניסן שהוא ליל ב' של פסח היו קוצרין העומר ומ"ע מן התורה לספור כא"וא ספירה כדכתיב וספרתם לכם כו' וכתיב שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור ז' שבועות ועכשיו שאין לנו לא קצירת העומר ולא הבאה מ"מ חייב כא"וא מישראל לספור ספירה מדרבנן ומדכתיב תספרו חמשים יום משמע שצריכין לספור ימים ופעם כתיב ז' שבועות משמע דמצוה למנות שבועות ולכן צריכין לספור היום יום א' בעומר עד שמגיע לז' ימים אומר היום ז' ימים שהם שבוע א' בעומר ואם מנה הימים בלא שבועות או להיפך אע"ג דיצא מ"מ יש לחזור ולספור בלא ברכה:
ב מצותה בתחלת הלילה וזמנה כל הלילה ואם שכח כל הלילה יספור אותו יום בלא ברכה ובליל שאחריו מברך כיון שעכ"פ ספר ביום ואם שכח ולא ספר גם ביום אזי יספור בלילות האחרות בלא ברכה כיון שדילג יום א' הרי אינם תמימות וכתיב ז' שבתות תמימות תהיינה:
ג היה מסופק אם דילג יום א' או לא מברך שאר הלילות בברכה דהא י"א דספירה בזמ"הז הוי דאורייתא ואם כן הוי ס' דאורייתא ומברכין מספק ולתוס' דס"ל דספירה בזמ"הז אינו אלא מדרבנן הא ס"ל דאפילו בוודאי דילג יום א' סופר בברכה דס"ל דכל יום הוא מצוה בפ"ע (עיין מה שכתבתי בהל' ברכות כלל ה' בנ"א סי' ו' ונ"ל דה"ה בנסתפק כשספר אתמול הוה עדיין יום דינא הכי):
ד מצוה לכתחילה לספור מעומד דכתיב מהחל חרמש בקמה ודרשינן בקומה ואם ספר מיושב יצא:
ה מצותה לספור כל א' וא' דכתיב ספרת לכם ואם שמע מחבירו ונתכוין השומע ומשמיע להוציאו יספור בלא ברכה (עיין ח"י):
ו מצותה לספור אחר צאת הכוכבים ואם ספר בין השמשות יצא ולמ"ד דספירה אינה אלא מדרבנן אף לכתחלה מותר בין השמשות דהוי ספק דרבנן:
ז השואל מחבירו בין השמשות כמה ימי ספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היה כך שאם יאמר לו היום כך וכך ואע"פ שלא אמר בעומר מ"מ כיון דבדיעבד אפילו לא אמר בעומר יצא ואע"פ שלא נתכוין לצאת כיון דלרוב פוסקים ספורה אינה אלא מדרבנן וקי"ל דבמצוה דרבנן א"צ כוונה (ובא"ר מסתפק דאפילו לא אמר ג"כ היום יצא) וקודם בה"שמ אין לחוש ומותר לומר שהרי אין מן ספירה:
ח לכתחילה לא עד שיודע בבירור כמה צריך לספור. ומ"מ בדיעבד אם בירך ע"ד שיספור כמו שיאמר חבירו ושתק ושמע וספר יצא אבל לכתחלה אסור להפסיק אפילו בשתיקה בין הברכה להמצוה יותר מכ"ד (כדלעיל בהלכות ברכות כלל ה' סי' ט'):
ט אם בירך אדעתא לומר היום יום ד' שסבר שהם ד' ימים ובאמת הוא ה' ימים וסיים בה' ימים יצא אבל אם היה הטעות בדבור כגון שאמר ה' ימים ובאמת אינו אלא ד' ימים אף ע"ג שבשעה שבירך סבר שהוא ד' ובירך אדעתא דלימא ד' ואח"כ סבר שהם ה' וספר אזלינן בתר דיבורו וצריך לחזור ולספור ומ"מ אם לא שתק הרבה הברכה עולה לו:
י יאמר מנין הימים הכל בלשון זכר יום אחד שני ימים ארבעה חמשה כו' וכן עד עשרה כולם בה' שהוא לשון זכר ולא שלש ארבע חמש. ושמונה אין חילוק בין לשון זכר לנקבה אלא בנקודה שיאמר שמנה בקמץ (עיין בנ"א) ולא בסגו"ל דזה הוא לשון נקבה. ומאחד עשר ואילך המנין המועט בלשון זכר אחד עשר יום שנים עשר יום ולא שתים עשר שלשה עשר (יום ולא ימים) והמנין המרובה בלשון נקבה אחד עשר ולא אחת עשרה שתים עשר או שנים עשרה וכן אחד ועשרים שנים ועשרים שלשה ועשרים וכן כולם והמנין המועט קודם להמרובה ולא עשרים ואחד וכן כולם ומכל מקום בדיעבד בכולם יצא:
יא בין פסח לעצרת מתו תלמידי ר"ע ולא מתו בימים שא"א בו תחנון וא"כ נשאר ל"ג יום ולכן נוהגים קצת אבילות אין נושאים נשים ואין מסתפרין ל"ג ימים ויש בזה מנהגים שונים. ובקהילתנו אמר לי הרב ר' שמעון ז"ל מ"ץ דקהליתנו שנוהגין איסור מיום א' דר"ח אייר עד ג' סיון דאמרינן מקצת היום ככולו מלבד בל"ג בעומר נוהגין היתר שהוא יום הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה ואם חל יום ל"ג ביום א' נוהגין בקהלתנו שמסתפרין ביום ו' עש"ק ולכן הנשים נוהגין שלא לעשות מלאכה מפסח עד עצרת משקיעת החמה שאז היה זמן הקבורה:
יב אסור לאכול חדש דהיינו תבואה חדשה אעפ"י שנזרע אם לא נשרש קודם ט"ז בניסן שהוא זמן הקרבת העומר אסור אפילו בזמ"הז. בא"י עד תחלת י"ז ניסן. ובח"ל עד ליל י"ח ניסן. ולרוב הפוסקים אסור מ"הת בין בארץ בין בח"ל ואפי' בתבואה של נכרים ולדבריהם דינו בכל דבר ככל איסורי תורה ואפי' פליטת כלים אוסר אך כיון שהוא דבר קשה לכל העולם ולכן סומכין על הפוסקים דס"ל דאינו נוהג בח"ל ומ"מ כל אוהב נפשו ירחיק מזה ובמדינות אשכנז רוב התבואה נשרש קודם לעומר. אך במדינות אלו ידוע שלעולם אין זורעין קודם פסח שעורים ושבולת שועל. ולכן צריכין לזהר מהם אפי' כשעשאן משקין אבל חטים ודגן שקורין קארן רובא דרובא נזרע באלול ותשרי ומותרין. ואינו נוהג חדש אלא בתבואה של ה' מיני דגן אבל לא בשום מין אחר. וכל דיני חדש מבואר בחיבורי שערי צדק פ"ז ע"ש והגר"א היה מהדר לאכול מצו' מחדש בליל ט"ז ניסן כיון שהיה עליו שם איסור עד היום כדי להראות שמה שנמנע היה מחמת מצות הבורא (וכעין זה כתבו תוס' שבועות דף י"ג ד"ה לא קראו) והיה מחמיר באיסור חדש ככל איסורי תורה:
יג הנר"א ביטל מנהג מלהעמיד אילנות בעצרת משום שעכשיו הוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם שקורין זאלאניא שווענטע או פינגשטן (ועיין עבודת כוכבים דף י"א בתוס' שם) וכתבתי בזה בדין חוקות העמים בחלק י"ד):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |