חכמת אדם/קלח

חכמת אדם ‏ קלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין ערבות בין ישראל לאין יהודי (סי' ק"ע)

א ישראל שלוה מעות מאין יהודי בריבית אסור לישראל להיות ערב אם יכול האין יהודי לתבוע את הערב תחלה שהרי הוא כאלו האין יהודי מלוה להערב והערב מלוה לישראל אבל אם מנהג המקום שצריך לתבוע הלוה תחלה או שהתנה עמו כך שלא לתבוע אותו עד שלא ימצא לגבות מן הלוה או שיהיה אנס או שיברח ונמצא שהאין יהודי היא המלוה לישראל מותר להיות ערב והאידנא מסתמא הוי כאלו קיבל עליו דסתם ערבות כך הוא ואם עבר ונעשה ערב סתם במקום האסור והוצרך ישראל זה לפרוע לאין יהודי קרן וריבי' אם כבר החזיר הישראל להערב אין יכול לכופו להחזיר לו די"א דסתם ערב מותר ואינו אסור אלא בערב שלוף דוץ כדאיתא בסי' ב' ואם לא נתן עדיין א"צ זה ליתן לו דכיון די"א דאסור הוי המוציא מע"ה (סעיף א' ובש"ך):

ב ודוקא ערב סתם אבל ערב שלוף דוץ דהיינו שאין להמלוה שום עסק עם הלוה רק עם הערב דזה אסור לכ"ע ודינו כר"ק דאפילו נתן מוציאין מידו (ט"ז וש"ך) אבל רמ"א וב"ח ס"ל דגם זה אינו אלא א"ר: ולכ"ע צריך לשלם לו כל ההפסד המגיע לו על ידו חוץ מן הריבית דלכ"ע אסור ליתן לו (שם וע"ש בט"ז ס"ק ב' דכ' דתליא בפלוגתא אם צד א' בריבית הוי ר"ק או לא כדלעיל כלל קל"א סי' א'):

ג וכן אין יהודי שלוה מישראל בריבית אסור לישראל להיות אפילו ערב סתם אא"כ התנה או שהמנהג כן שכ"ז שיש ללוה לפרוע ולא יהיה אלם ולא יברח אלא שירצה לשלם לא יוכל לתבוע הערב דאז מותר להיות ערב ואם לא יהיה לאין יהודי לפרוע או שיהיה אלם או יברח ויצטרך הישראל לשלם מותר לקבל ממנו קרן וריבית ונ"ל דבזה במקום שנהגו לתבוע הערב תחלה ולא התנה הוי ר"ק דישראל מישראל קא שקיל וכ"מ בש"ך סס"ק ב' (סעיף ב'):

ד והא דאסור להיות ערב דוקא בעד הקרן והריבית אבל אם היה ערב בעד הקרן לבד מותר אפילו בערב שליף דוץ דאפי' את"ל דהישראל הוא הלוה ומלוה לישראל הא אינו מקבל מן הישראל אלא הקרן ואף שהאין יהודי נותן הריבית ה"ז כאומר לחבירו הילך זוז והלוה לפלוני או הלויני ופלוני יתן לך ריבית (עיין בריבית שע"י הלואה כלל קל"ב סי' ב' ג' מה שכתבתי בשם המל"מ ובזה ל"ק קו' הט"ז בס"ק ה' מסי' ק"ס סעיף י"ג) וכן אם היה לו ערב רק בעד הריבית ולא בעד הקרן ג"כ מותר (רמ"א שם וש"ך סס"קו) והא דערב לו בעד הריבית שצריך לסלק לו הריבית דוקא כשקנו מידו דאי לאו הכי הוי כערב שלא בשעת מתן מעות שהרי הריבית יעלה להבא וקיי"ל ערב שלא בשעת מתן מעות אם לא קנו מידו לא הוי ערב כלל (משא"כ לקמן סי' ח' בזקף הקרן עם הריבית כיון דנחשב הכל קרן הוי אפי' על הריבית כשעת מתן מעות (ש"ך ס"ק ה'):

ה ודוקא שהאין יהודי נוטל המעות מיד המלוה אבל אם ישראל הערב נוטל המעות מיד המלוה אסור להיות אפי' ערב סתם אפי' בעד הריבית לבד ואפי' לא היה ערב כלל אסו' דכיון שהוא נוטל המעו' מיד ישראל אע"פ שנותנין לאין יהודי מחזי כאלו הוא הלוה כדלעיל כלל קל"ז סי' ב' איך יתן אח"כ הריבית. והא דאסור כשישראל לוקח המעות אפילו אינו ערב רק בעד הקרן היינו כשישראל נותן אח"כ הריבית אבל אם האין יהודי נותן הריבית מותר (שם ובש"ך ס"קו):

ו והא דאסור כשהישראל נוטל מיד ישראל דוקא שהיתה ההלואה בלא משכון אבל כשהית' הלואה על משכון של אין יהודי אעפ"י שנטל הישראל הערב המעו' מן המלוה ונתנן לאין יהודי מותר להיות ערב בעד הריבית שאין אחריות הקרן למלוה אלא על המשכון (רמ"א שם) אבל כשערב לו ג"כ בעד הקרן אסור (ש"ך סק"ח):

ז ואם אמר לו הישראל למלוה כל זמן שמעותיך ביד האין יהודי אני נותן לך דינר בחדש ולא תוכל לכופו לשלם לך אפילו נטל האין יהודי המעות מיד המלוה ואפילו לא ערב הישראל רק בעד הריבית אסור להיות אפילו ערב סתם בעד האין יהודי אם הלוה בלא משכון שהרי גם אחריות הקרן הוא על הישראל שכ"ז שאינו מסלק הקרן צריך ליתן לו ריבית (ט"ז ס"קו וש"ך סק"ז):

ח אם היה לישראל משכון מאין יהודי או ערב מאין יהודי ובא ישראל וא"ל למלוה שיחזיר לאין יהודי את המשכון או שיפטור את הערב והוא ערב לו צריך לשלם לו כל הקרן והריבית שעלה עליו עד אותו היום וא"צ לתבוע לא את הלוה ולא הערב אין יהודי אבל לא הריבית שיעלה עליו מכאן ואילך שכל מה שעלה עליו עד אותו יום נעשה הכל קרן ואינו נקרא ערב אלא בעד הקרן אבל מה שיתרבה מכאן ואילך עליו מתרבה אם לא שהמשכון היה שוה יותר שאז צריך להעלות לו גם הריבית שיעלה עליו מכאן ואילך עד כדי דמיו של המשכון אז יחזיר לו המשכון שהרי על פיו נתנו לאין יהודי והוא ערב בעד כל המשכון ואם זקף האין יהודי מתחלה הקרן עם הריבית אז אפי' מה שיעלה אח"כ הוי כקרן עד כדי הזקיפה וצריך לשלם עד כדי הזקיפה בין היה לו משכון על הכל או לא אלא שפטר הערב עפ"י דיבורו דכיון דהכל נחשב כקרן הרי לא נעשה ערב אלא בעד הקרן ואין כאן ריבית ואם היה משכון ואמר שיחזיר לו המשכון או שפטר את הלוה שא"ל מעתה לא יהיה לי עסק עמך רק עם הערב אפי' לא קנו מידו צריך לשלם כיון דעל פיו החזיר המשכון או שפטר את הלוה ה"ל כערב בשעת מתן מעות אבל בפטר הערב כיון שיש לו עדיין עסק עם הלוה י"ל דהוי כערב שלא בשעת מתן מעות וצריך קנין עיין ש"ך ס"ק ט' דהניח בצ"ע והיינו דוקא בערב סתם אבל ערב שלוף דוץ דהיינו ערב קבלן דינו כלוה עצמו וה"ז כאלו פטר הלוה עצמו (ש"ך שם):

ט דין ישראל שלוה מעות מגוי ואח"כ נתגייר או גוי שלוה מישראל ברבית ונתגייר מבואר בשולחן ערוך {{ממ|סי' קע"א:

סי' קע"ב נתבאר לעיל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.