חכמת אדם/קלט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png קלט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין ריבית שע"י מכירה (סי' קע"ג)

א כל ריבית שהוא בדרך מקח וממכר אסור מדרבנן כגון שמכר דבר ששוה י' זהו' בי"ב בשביל שממתין לו אסור אפילו אם המוכר עשיר וא"צ למעות וגם הסחורה לא היתה נפסדת אצלו ואם ישהנו אצלו וימתין עד אותו זמן ידוע שעתיד להתיקר באותו זמן דהשתא אין כאן ריוח כלל לזה ממה שקנה זה עכשיו מ"מ אסור כיון שאם היה ללוקח מעות היה קונה כשער של עכשיו נמצא מה שנותן לו יותר בשביל המתנת מעותיו אע"ג דאין המלוה מתרבה מ"מ הלוה נחסר ואפילו אם גם דעת הלוה להניחו לשער היוקר אסור דעכ"פ בשעה שנוטלו ממנו נוטלו באיסור (קע"ג ובט"ז ס"קא):

ב בד"א בדבר שיש לו שער ידוע או דבר ששומתו ידוע אבל דבר שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידוע אם אמר לו בפירוש אם תתן לי מיד הרי הוא לך בי' זהו' ואם לזמן פלוני בי"ב אסור אפי' לא החזיק הלוקח עדיין במקח והוי א"ר אבל בסתם שאמר לו הריני מוכר לך שתסלק לי לזמן פ' מותר (שם) ואפילו דבר שיש לו עכשיו שער קבוע ואמר לו תפרעני לזמן פ' כפי השער שיהי' באותו הזמן בין ביוקר ובין שיהיה בזול משער של עכשיו אע"פי שדרך אותו הסחורה שבאותו זמן תתיקר אפ"ה מותר (ש"ך סק"ג ודבריו אינם מובנים אבל דבריו מתבארים כמ"ש ב"י דרמב"ם אוסר בדבר שאין שומתו ידוע ומודה בקרקעו' דמותר עוד כ' בשם חכמי לוניל דבקרקע כיון דאין לו אונאה מותר לומר לו אם תפרעני עכשיו הוא לך במנה ואם תאחר מלפרעני תן לי ר' זהו' כיון שלא החזיק הלוה כשאומר לו במנה כיון שאין אונאה לקרקע יכול המוכר לומר איני מוכר אלא בר' דדוקא כשהחזיק כבר ואח"כ א"ל אם לזמ"פ אסור וע"ז כ' בעה"ת דדבריהם צ"ע ולכן כתב דאפי' לא החזיק אסור):

ג ואפי' בסתם דוקא במוכר לו מעט יותר אבל אם מעלהו הרבה עד שניכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו הוי ליה כמפרש ואסור (שם בש"ע כ' בשם י"א ובאמת אין חולק בזה אלא כיון שלא נמצא זה אלא בטור כ' י"א) והוי א"ר (ש"ך ס"ק ד'):

ד דבר הנמכר בי' זהובים ולפעמים כשבאים שרים לעיר או שאר סיבה נמכר בי"ב אם רגילות ברוב פעמים שבאין שרים לעיר מותר למכרו בי"ב (שם רמ"א):

ה היה לו סחורה או פירות שאם ירצה למכרה בשוק וליקח דמיהם מיד מוכרם בי' ואם יתבע אותם הלוקח לקנותן ויתן המעות מיד יקנה אותן בי"ב ה"ז מותר למכרם לזמן בי"ב מאחר שהם שווין עכשיו י"ב שכן כל הבא לקנותם יסלק י"ב אלא שהמוכר בשוק הוא מזלזל במקח (סעיף ב') ונ"ל דה"ה אם המקח בכל החנויות בי"ב והמוכר הזה צריך למעות ואומר אם תרצה ליתן לי במזומן אמכור לך בי' וא"ל איני מוכר אלא כפי השער בכל החניות בי"ב אע"ג שמפרש מותר שזה רוצה לזלזל בשביל המעות:

ו המלוה לחבירו מעות ע"מ שיקנה ממנו סחורה ידועה ביותר משוי' במעות בעין מחלוקת הפוסקים אי הוי ר"ק או א"ר (ש"ך סק"ו):

ז מכר לו סחורה כפי המקח שעשה עמי לפרוע לו לזמן פלוני ונגמר המקח וזכה בו הלוקח כבר יכול לומר לו תפרע לו מיד ולא אקח ממך אלא י' ואם לא נתרצה הלוקח ליתן עכשיו י' מותר ליקח ממנו לאח"ז י"ב אבל קודם שנגמר המקח אם אמר לו תפרע לי עכשיו י' שוב אסור ליקח אח"ז י"ב אם לא ירצה הלוקח ליתן עכשיו י' (סעיף ג'):

ח מי שיש לו שט"ח על חבירו או מלוה ע"פ מותר למכרו לאחר או ללוה עצמו בפחות שיסלקנו קודם הזמ"פ וצריך שהמלוה יסלק עצמו לגמרי מתוך אותו החוב שאם הוא בשטר ימסרנו לקונה ויכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודו ואם הוא נכתב סתם למוכ"ז א"צ אלא שימסור לו השט"ח ואם הוא מלוה ע"פ צריך שיקנה בו הקונה במעמד ג' דהיינו שהמלוה יאמר ללוה במעמד אותו הקונה הרי חוב זה שמגיע לי מזה יהיה שייך לך וצריך שיהיה אחריות השטר והמלוה על הלוקח כדי שלא יהא קרוב לשכר ורחוק מהפסד ואפי' לקבל אחריות רק על הסך כפי שמקבל מהלוקח אסור אלא הכל על הלוקח כגון אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע או שלא יוכל לגבות מחמת גזרת המלך שלא יחזור על המוכר אבל אחריות שבא מחמת המוכר כיון שנמצא פרוע או שטרפו בע"ח מוקדם א"צ שיהיה על הלוקח ואם יש ביד המלוה משכון של הלוה מותר למוכרו ללוקח. וכן מותר ללוה שיבטיחנו בערבות או במשכון ואם עבר וקיבל עליו המוכר אחריות תנאו קיים ואם אינו יכול לקבל חובו מחזיר לו מעותיו דהוי כשטר שיש בו ריבית דגובה את הקרן ואם יש בו ריוח יהיה למוכר (סעיף ד) ואם הלוה הוא אין יהודי מלוה ע"פ דלא מהני קרן ומעמד ג' יאמר המוכר להקונה אני מוחל להאין יהודי כל מה שחייב לי ובטח בי שלא אודיע לאין יהודי וכשאגבה אתן לך ולא אזכה בו לעצמי ומעכשיו אני פטור ממך ועיין עוד לעיל כלל קל"ז סי' כ"ו (ש"ך סק"ח) וכשם שיוכל למכרו לאחר בפחות כך יוכל למכרו ללוה עצמו (שם):

ט ונ"ל דאם אח"כ אמר בעל החתום שמעולם לא היה שט"ח זה שייך להמוכר אלא שהוא נתן להמוכר שימכור שט"ח זה מפני שהיה דוחק למעות אם נודע להקונה או שמאמין לדבריו אסור ליקח ממנו יותר ממה שנתן ואפשר דהוי ר"ק אע"ג שאמר לו בלשון מכירה כמי שכתבתי ססי' י"ב וע"ש בב"א סי' ו' אבל אם אינו ידוע יכול לומר לו איני מאמינך כדאיתא בש"ע סי' קס"ה סעיף ט' ולעיל כלל קל"ז סי' ט' וכ"ש אם המוכר אמר כן להקונה שיוכל לומר לו לדבריך הראשונים אני מאמין שאמרת שהשט"ח הוא שלך כדאי' בש"ע שם סעיף י"ג ובש"ך ס"ק ל"ח ולקמן שם ס"ח ט"ז:

י אבל אסור ללוה ליתן לאחר פחות מחובו כדי לשלם הוא למלוה חובו כשיגיע הזמן דהוי ריבית גמור שהרי זה מקבל עליו ליתן יותר משום הקדמת מעות אע"פי שאפשר שיפטרנו בזה (שם ברמ"א ובש"ך ס"ק י"א) וכן כל חוב ברור כגון ראובן שהשכין ביתו לשמעון לה' שנים באלף ונתן ללוי ת"ק וקיבל עליו לשחרר לו השעבוד משמעון לזמן המשכינה אסור אע"ג דאפשר שיפייס לשמעון בפחות כיון שהוא חוב ברור (סי' קע"ז ט"ז ס"ק י"ח) ועיין לעיל כלל ק"ב:

יא האומר לחבירו תן לי כך וכך זהו' ואני אתן לך עבורם כסף או מטבעות שאינם יוצאין וכיוצא בו יותר מזה אע"פי שדעתו ליתן לו תיכף באותו שעה אם יש לו בביתו אלא שאבד המפתח וכיוצא בו מותר וכן אם אמר תן לי סאה חיטים ואני אתן בעדם יותר שעורים או דוחן מותר יהוא שיש לו בביתו מה שהבטיח לו אלא שאינו עכשיו ברשותו מחמת שאבד המפתח או שבנו ושלוחו אינו בביתו ואע"פי שלא אמר לו בהדיא עד שאמצא המפתח מ"מ מותר כיון דניתן לו מין אחר וגם לא אמר לו הלויני הוי כמקח וממכר כמו כל חליפין דכיון דזה משך דבר אחד נקנה השני לזה ואפילו במעות שאיני קונה בתורת חליפין מ"מ מותר דה"ל כפוסק על הפירות ומוזיל גביה כדלקמן כלל קמ"א סי' ג' דכיון שיש לו כסף או מטבע שאינו יוצא דינו כפירות ולכן צריך דוקא שיהיה בידו כנגד שיעור כל מעותיו ועיין כלל קל"ב בסי' י' בדין הזקוקים וע"ש בב"א:

יב ודוקא שנותן לו מין אחר דהוי דרך מכירה אבל מעות במעות אפי' שניהם אינם יוצאין או פירות בפירות אפי' אמר לו בהדיא עד שאמצא מפתח מ"מ אסור והוי ר"ק אם נותן לו יותר ואינו מותר אלא שוה בשוה כדלעיל בדין ריבית באוכל סי' א' ואפי' אמר מכור לי דאין כאן מכירה כיון שהכל מין אחד כן נ"ל (עיין ט"ז רסי' קע"ב וצ"ע) ז עיין ברדב"ז ח"א סי' תמ"ט בראובן שאמר לחבירו מכור לי זה (כו' שצ"ל זהב) ואתן לך מ"ה מאדי ואינו שוה אלא מ"ם מאדי:

יג ואפי' שוה בשוה אינו מותר ליתן מין אחר אלא באמר לו סתם או תן לי אבל אם אמר הלויני כבר נתבאר שם דאסור לומר הלויני סאה חיטין ואתן לך סאה דוחן אפי' יש לו דוחן דלא שייך לומר שנקנה לו הדוחן כיון שאמר בהדיא הלויני (עיין כ"ז בסי' קע"ג סעיף ו' ובש"ך שם):

יד כשם שאסור למכור דבר ששוה י' בי"ב אם מפרש לו משום המתנת מעותיו ה"ה דאסור לקנות דבר ששוה י"ב בי' בשביל שמקדים המעות קודם קבלת הסחורה. ודוקא כשאומר לו בהדיא אם תתן לי עכשיו הממון הוא בי' ואם לזמן פלוני בי"ב אבל אם מוכר לו סתם אם יש לו הסחורה בביתו אפי' הוא דבר ששומתו ידוע ויצא השער מותר שהרי אדם יכול למכור מטלטליו אפי' שוה אלף בדינר אבל אם אין לו אותו סחורה אם הוא דבר ששומתו ידוע או שיצא השער אסור אפי' בסתם כיון דידוע שדבר זה שוה י"ב ומוכרו בי' הוי כמפרש אם תתן לי עכשיו ה"ז בי' ואם לאח"ז בי"ב אבל אם הוא דבר שאין שומתו ידוע כלל לעולם לא עכשיו ולא בזמן הפרעון ומוכר לו בסתם מותר אפי' באין לו דלא מחזי כלל כריבית ח (סעיף ז'):

טו המקדים מעות לבעל הגינה מעות עשר דלועין אלו שיתנם לו כשיהיו גדולים בני אמה בעד דינר אע"פי שעתה הם בני חצי אמה מותר כיון בנותן לו אנו שהם כבר בשעת הפיסוק וכבר גדלו קצת וממילא קרבי אין כאן ריבית דה"ל כאלו הקנס לו מעכשיו והשאיל לו קרקעו עד שיתגדלו אבל לתת לו מפירות אחרים אסור ועיין בסי' ט"ז (סעי' ח'):

טז אבל אמר לחבירו מה שבהמתי חולבת ומה שצאני גוזזות ומה שכוורתי רוד' דבש מכור לך כל מדה בכך וכך ומוזיל גביה בשביל הקדמת המעות אסור דאינו דומה לפירות דכל מה שגדל אח"כ אינו גדל אלא מכח הראשון שהרי אם יתלוש אותם בקטנותם לא יגדלו אחרות באותו שנה משא"כ בכל אלו דמה שגדל אח"כ אינו גדל מכח הראשון שהיה בשעת המכר דהא אפי' אם יטול הראשונים שהיה בשעת מכר לגמרי יביאו אחרים ואסור דהוי כמו לעיל בפירות אחרים אבל אם אמר כל מה שחולבת וגוזזות הן רב הן מעט מכור לך בכך וכך מותר כיון שאינו מוכר לו ע"פי מדה הוי קרוב להפסד כמו לשכר (סעיף ט'):

יז ודוקא פירות מדליעין וכיוצא בהן דלאחר שגדלו כבר קצת א"צ בעל הפירות לעבוד ולטרוח בה הרבה ועוד שלא ניכר כ"כ התוספת שמוסיף לו עתה שאין זה אלא דבר מועט אבל אסור לקנות פרי הכרם של יין קודם שיגמור ויתבשל שאין דרך כלל למכרם כך שמה שהוא שוה עכשיו עשר כשיגמור יהיה שוה עשרים וניכר לכל התוספת ועוד שצריך עוד לטרוח הרבה בגדילתן אע"ג שהלוקח יקבל עליו אחריות מן הברד והקור אפ"ה אסור (סעי' י') אבל מותר לקנות עגל בזול ולהניחו ביד המוכר עד שיגדל ובלבד שיהיה באחריות של הלוקח ואם ימות או יכחוש יהיה באחריות של הלוקח שזה דבר מצוי (שם):

יח מי שיש לו סחורה ונמכרת כאן בזול ובמקום אחר ביוקר וא"ל חבירו במקום הזול תנה לי ואוליכנה למקום היוקר ואמכרנה שם ואעשה שם צרכי במעות עד זמן פלוני ואפרענה לך כפי מה ששוה שם אם אחריות בהליכה על הלוקח אסור שהרי זה מלוה גמורה ואם האחריות על המוכר מותר שאין זה אלא כשליח. ומ"מ כיון שהתנה עמו שלאחר שמכר שיהיה הלואה אצלו צריך ליתן לו שכר טרחו (ועיין בש"ך ס"ק ל' והט"ז מיקל דסגי בקיבל עליו אפי' דינר כדלקמן בדין עיסקא (ונ"ל דה"ה אם יש לו מעותיו ואם יסע עמם לבד יעלה לו הוצאות גדולות יש לסמוך על הט"ז ודי בדינר (דלא גרע מאם המוכר אדם חשוב שפוטרין ללוקח המכס דא"צ ליתן לו שכר טרחו (סעי' ט"ו):

יט חבית של יין שהיא שוה עתה דינר ומכרה לו בשתים עד הקיץ על מנת שאם תארע תקלה ה"ה ברשות המוכר עד שימכרנה הלוקח אע"פ שלא הי' יוכל להחזיר' למוכר כשלא הי' מוכרו ביוקר כמו שירצה אפ"ה מותר כיון שעכ"פ הוא ברשות המוכר לתקלה וכן אפי' אם היה הכל ברשות הלוקח אלא שא"ל היתר על ב' יהיה שלך בשביל שאתה מטפל בה למכרה ואם לא תמצא למכרה כמו שתרצה החזיר' לי ה"ז מותר אע"ג שהוא תיכף באחריות הלוקח דכיון דיש לו רשות להחזיר לבעליה כל זמן שירצה מות' (ש"ך שם ס"ק כ"ט) ואם הוא באחריות המוכר מכל תקלה אע"פי שהמקבל מחזיק המעות עד הקיץ ומרויח בה וה"ל הלואה מ"מ מותר (שם בשם דרישה) וכן אם המוכר מקבל אחריות עד הזמן שקבע לו אם לא ימכרנה ואחר שהגיע הזמן הוא ברשות לוקח לכל דבר אע"פי שלא ימכרנה כלל כיון שאם אבדה או נשברה תוך הזמן אין משלם לו כלום וכן אם הוזל ולא מצא למוכר' ולהרויח בה היה יכול להחזירה תוך הזמן שקבע לו דכ"ז היא בכלל אם תארע תקלה וא"כ כיון שקבל עליו אחריות מותר (שם בשם הב"ח ויש חסרון בדבריו בש"ך) וכ"ז כשקצץ לו קצבה לדמי החביות שמוכר אבל אם מוכר לו בלא קצבה כגון שמכר לו ז' חביות ואמר לו תשלם לי כל החביות כמו שיהיה השער בעת שתקח כל חבית שרי אע"ג דעכשיו אינו שוה כ"כ (סי' קע"ג סעיף י"ד):

כ מותר ליתן מעות להולכים על הכפרים ששם קונים תבואות ושעוה וכיוצא בו בזול ולהביאם לו לעיר ששם הוא ביוקר לא מבעי' אם חייב ליתן לו תיכף בשובו לעיר דא"כ אין כאן הלואה כלל ואינו אלא שליחות ואז אפי' מקבל זה כל אחריות עליו מותר ואפי' בלא שום שכר שהרי רשות לשומר חנם שיתנה שיהיה כשואל אלא אפי' אם מתנה עמו שיעמיד לו סחורו' הנ"ל לזמן דאז מרויח זה שנושא ונותן במעות שקיבל עד אותו זמן ונמצא מלוה אצלו ויש כאן ריבית שבשכר המתנת המעות מביא לו ממקום הזול למקום היוקר אם מקבל הנותן המעות עליו אחריות הדרך בחזרה מותר דתיכף באותו זמן שקונה הסחורה ליתן לזה הנותן המעות הרי נקנה תיכף שם הסחורה במקום הזול לזה הנותן המעות וא"כ אין כאן אלא הטורח של הבאה וזה ניחא להו אפי' לא היה נותן לו שיחזיק המעות זמן ידוע אלא שיביא לו תיכף היה ג"כ עושה שע"י שרואין הסוחרים שם שיש לו ממון הרבה נותנין לו בהקפה וגם אם ידעו שהוא משולח מזה כיון שיודעין שאין זה מרויח כלום מוכרין לו סחורה קצת בזול ומיהו אדם חשוב ראוי להחמיר על עצמו שיתן ג"כ שכר טרחו ואז לכ"ע מותר ואז כשנותן לו שכר טרחו אפי' כל האחריות המעות על המקבל מות' (סעיף ט"ז) ונ"ל דבזמ"הז מותר כן בכל הסחורות על הירידים הגדולים אע"ג דבגמרא ובש"ע לא התירו אלא דוקא בחיטין וכיוצא בו ידוע דבזמ"הז כל ב' הטעמים שייכים בכל הסחורה ולכן נ"ל דמותר ליתן מעות למי שנוסע ללייפסיג וכיוצא בו וליתן לו שכר טרחתו ואפי' אם מתנה עמו שבבואו לביתו יקנה הוא הסחורה ממנו בריוח דמותר. ואע"ג דבש"ע ובסי' שאח"ז לא התיר אא"כ מקבל הנותן הסחורה לידו היינו לפי מש"כ בש"ע דבמיני סחורות אסור משא"כ בזמ"הז כן נ"ל:

כא המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר ואמר לו' חבירו תנם לו ואני אתן שם פירות תחתיהם לזמן פלוני אם יש לו שם פירות מותר דתיכף נקנו הפירות ההם לזה ואם לאו אסור דדינו כהלואת סאה בסאה לעיל בדין ריבית אוכל (סעיף י"ז) ונ"ל דלפ"ז זה לא שייך אלא בפירות אבל במטבעות אין כאן איסור כלל ואפילו אדומים כיון שנוהגין להתיר בהלואת זהב בזהב ועיין כלל קל"ב סי' ט':

כב מותר ליתן ק' זהובים לחבירו על היריד שיקנה לו בהם סחורה ושיתן להמלוה בשובו לביתו ק"ך זהובי' ובלבד שיקבל המלוה הסחורה ויוליכנה לביתו ויהיה אחריות הדרך על המלוה דהוי כמו שיש לו חלק בריוח הסחורה הואיל ומקבל עליו הסחורה (סעיף י"ח):

כג דין להלוות על אחריות הספינה מבואר לעיל כלל קל"ב סי' י"ט:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.