שו"ת חתם סופר/ד/צט: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר) |
(רווחים מיותרים) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''שלום | '''שלום''' להרב המופלג המאה"ג כבוד מה' טובי' כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק גיסונג יע"א: | ||
'''בחזירתי | '''בחזירתי''' מבאדען מצאתי כמה וכמה מכתבים הצריכים להשיב לשעתן ובתוכם גם מכתב מעלתו ומלבד רב טרדותי עוד אני חוץ למחיצת עוסק ברפואות וספרים אינם אתי לעיי' ומעלתו נחץ עלי כדי להודיע הדברים למחות' הגאון מו"ה בונם גינס נ"י אב"ד דק"ק מ"ד טרם יסע לדרכו לחיים ולשלום אמרתי ויהי מה אשיב בקצרה בלי עיון ואסמוך על המעיין ובפרט על מחות' הגאון הנ"ל שגם הוא ישים עיונו על הדברים וישמע חכם ויוסיף לקח טוב: | ||
'''שאלתו | '''שאלתו''' אודות איש א' אחר ב' שנים לנישואי אשתו ברחה מעמו ונעלמה מעין כל חי ולא מחמת קטטה כלל כן העיד ע"א שהי' הזוג מתגוררי' בביתו שלא הי' שום קטטה ביניהם ולא נתן הבעל אצבע בין שיני' רק בפתע פתאו' נעלמה וזה חמש שנים לא נודע מה הי' לה אחר כמה חקירות ודרישות בכל אופן האפשרי גם אמר הבעל שיש לה אוטם ברחם ואינה ראוי' לתשמיש כלל שעסק עמה ברפואות אצל כמה רופאים והכל ללא הועיל והתשמיש קשה לה מאוד וכן העיד ע"ז ע"א ששמע כן מפי האשה עצמה והנה זה האיש עדיין לא קיים פ"ו ושרוי' בלא חומה ובלא שמחה וצערא דגופי' וכמה איסורי' המסתעפי' מזה ע"כ רוצה שנעיי' בדינו למצוא היתר לישא אשה ואם נחמיר עליו להצריכו מאה רבנים מג' מדינות נפל פיתא בבירא כי איש עני ואביון הוא ולא יכול להדר אחר חתומים ע"כ מצוה לחפש בזכות' וכח דהתירא אלו תוכן דברי מעלתו וצלל במים אדירים וגם הכניס בין הדביקים דברי מחו' הגאון הנ"ל ובקשו ממנו לחוות דעתי הקלושה: | ||
'''תשובה. | '''תשובה.''' הנה אשה זו הנעלמה מעינינו יש להסתפק כמה ס' מה הי' לה. א' אולי מתה כבר מדלא באה לביתה מקום חיותה ואם מתה הבעל מותר לישא אחרת בלי ספק: | ||
'''ב' | '''ב'''' אולי המירה דתה ואז דינה שהבעל מזכה לה גט ע"י אחר אעפ"י שיש לומר הכא אין הגט זכות לה כיון שהתשמיש קשה לה לא תזנה בין הגוים מ"מ י"ל נהי שלא תזנה ממש מ"מ משגעונות ודברי כיעור לא תמלט ורוצה אשה בקב ותפלות וזכות הוא לה לדון כפנוי' ויזכה לה גט: | ||
'''ג' | '''ג'''' אולי נשטית מחמת שטות ברחה ולא חזרה וא"כ דינא שישליש לה גט וכתובה או יעמיד ערבות על הכתובה וכדומה. ד' אולי מחמת מרד ומעל ברחה ולא חזרה ומורדת אין לה כתובה אע"ג דצריכה התראה מ"מ היכי דלא אפשר שאני שברחה ולא ידענו מקומה אי' בודאי סגי בהא דישליש גט בלא כתובה ואם תבוא ותברר שהי' שוגג' נעיי' בדינה אבל לא לעגן הבעל בשביל זה. ה' אולי ע"י שום מעשה נולד בה מום ומחמת כיסופא ערקא לעלמא כי האי גברא חירוכא דיבמות קט"ו ע"א ולזה נאמר ממ"נ אי הי' מום גדול כ"כ שראוי לה להתבייש לחזור א"כ אי הות קמן כופי' אותה לקבל גט כמ"ש הרא"ש גבי נכפית דלא אלים כחה מכח הבעל שכופי' אותו לגרש במומי' גדולי' ואם אינה בפנינו א"כ לכה"פ נתיר לו לישא אשה ע"י השלשת גט כנשטתת ואם אין המום ראוי שתתבייש ואפ"ה מצערת לבעלה היינו מורדת דלעיל. ו' אולי אשתבאית בין הנכרים והובילו מרחוק לגור ומה תעשה עניי' זו ואלו היתה יכולה להודיע להבעל אי' מקום שבי' הי' מחויב לפדותה ולהיות אשתו כמקדמת דנא אך אולי היא נתונה בין שיני אריות ומלתעות כפירי' ומה תעשה ולזה הספק אסור לו לשא אחרת: | ||
'''ומעתה | '''ומעתה''' נבוא אל העיון הנה יש כאן כמה ספיקות וס"ס להתיר ורק ס' א' לאסור דלמא אשתבאית ול"ל שם אונס חד הוא משום דכל ס' מתיר יותר מחבירו וא"כ נתירו לכה"פ לישא אחרת כחומר שבכולם וכאשר יבואר אי"ה אלא שי"ל נוקמא אחזקת חי ובחזקת צדקת שלא המירה ושלא תמרוד על בעלה בלי שום קטטה ובחזקת הגוף שלא נולד בה מום ובטלו כל הספיקות ונאמר אשתבאית בודאי ואע"ג דלכאורה שבוי' ע"י אונס הוה מיעוטא דידיע הוא במדינתנו לא שכיחא שבי' כלל ואפי' בשיש מלחמה בעולם ויש אלהי' שופטי' בארץ ואפילו באו קדרי' מרחוק ונטלוה מ"מ בעברה דרך עיירות ומקומות מדינתינו אם תזעק בחבלי' יעשו לה דין ואם לא צוחה ושתקה היינו מומרת ברצון וכדאמרי' בגיטין נ"ח ע"ב אין אנפרות בבבל ולא משכחת לי' אלא בדרך רחוקה ונפלאה וליכא אלא מיעוטא מ"מ נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא וה"ל פלגא ופלגא ומס' לא נתיר חר"ג: | ||
'''לזה | '''לזה''' נאמר דהאי ספיקא דשבי' אפי' מיעוטא דמיעוטא לא הוה דודאי אם יצאה מדעת למקום יערות ושכיחא שיירות ושוללי' שלא מדעת הבעל ויצאה מחזקת בנות ישראל הכשרים אשר כר' בני כל כבודה בת מלך פנימה דאע"ג דאמרי' בגיטין י"ב ע"ב מהו דתימא כ"כ ב"מ פנימה קמ"ל משמע דלא אמרי' הכי וי"ל לזה כ' רש"י כ"י בני מלכים הם ור"ל דהא תלי' בשיטה דכ"י ב"מ בשבת קכ"ח ע"א ולא קיי"ל כשיטה אבל כד מעיינת שפיר הא ליתא דסתמא דתלמודא דיבמות ע"ז ע"א קיי"ל הלכתא הך חזקה אפי' בנשי א"י הדיוטו' שאינם ב"מ כ"ש בנות ישראל הצנועות ודאמרי' בגיטין קמ"ל ר"ל דאפ"ה מ"ל צאי מעשי ידיך אבל האמת דכל כבודה בת מלך פנימה ודברי רש"י דתלי' בשיטה צ"ע ולפ"ז אם יצאה מדעת ונשתבאית אעפ"י שעתה חזרה בה ורוצית לשוב לבעלה אלא שעומדת במאסרה מ"מ ה"ל תחלתה בפשיעה ועדיין בתמרורתה עומדת ודינה כמורדת או כעוברת על דת ולומר שבאו שבאי' לביתה ושבוה היינו אונסא דלא שכיחא כלל שלא ידע אדם מזה דבר ולא צעקה בעיר ולא נודע מעולם שבאו שוללי' לעיר ולוקחי נפשות במדינתנו ליכא ולומר שנשתטית ויצאה מדעתה והוציאה רוח רעה אל מקום לסטי' ושבוה ועתה נתרפאי' ועומדת בשבי' א"כ היינו מיעוטא דמיעוטא דל"ש כלל ובשגם צריכי' להוציא' מחזקת בריאות ולומר נשתטית וחזרה ונתרפאי' וכה"ג לא סמכי' לחזקה למיעבד פלגא ופלגא וה"ל רובא להתירא ורוב עדיף מחזקה ושרי' הבעל לישא אשה עפ"י שיתבאר לפנינו אי"ה ובודאי אי הי' חומרא דאשת איש הי' חוששי' קצת לסברת האומרי' דרובא לא עדיף מתרי חזקות דהיינו חזקת חי דבעל וחזקת איסור א"א דאשה וה"נ חזקת חי דאשה וחזקת חרגמ"ה דמוטל אקרקפתא דגברא אבל כיון דבלא"ה הרבה חולקים אסברא זו ולא מחלקי' בין חד לב' חזקה והכא דליכא חומרא דא"א לא נחוש להחמיר כולי האי ואי הוה נמי פלגא ופלגא מ"מ מסתיין דע"י מיעוט וחזקה הא דנעשה פלגא ולפ"ז ה"ל ס' שקול בלי חזקת אי' דהרי ע"י החזקה הוא דנעביד אותה לפלגא וכיון דהס' שקול נימא אנן הא פליגי אי חרם דאורי' וס' להחמיר או לא ויעיי' במשפטי החרם לרמב"ן שבסוף תשו' המיוחסת וצל"ע קצת דכל' חילי דרמב"ן מפסוק וכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה והתם מיירי מחרמו של מלך או הממונה על כל ישראל כב"ד הגדול שבירושלם ועיי' מ"ש הוא ז"ל בנימוקי תורה על פסוק זה אבל כגון זה לית לן מ"מ מי יכניס ראשו במה שהלכו בו נמושות ועכ"פ חזי לאצטרופי דעת הסוברי' שהוא רק דרבנן וס' להקל ולהאומרי' נמי שס' להחמיר האיכא דס"ל דלא החרי' אלא עד סוף אלף החמישי ומכאן ואילך אינו אלא קבלה בעלמא דלא מצינו בשום מקום שחזרו ונמנה על ככה להחזיק החרם ונראה דתלי' בפלוגתת הפוסקי' בחרם לזמן ועבר הזמן עיי' תוס' סוגי' דבמשוך היובל ולהך שיטה כיון שלא נמנו להתירו בפירוש הרי החרם במקומו מ"מ לאידך דעת בטל החרם וליכא אלא קבלה ומנהג וספיקו להקל וכן דעת תוס' ורא"ש ומרדכי שם להקל דלא כרש"י סנהדרין נ"ט ע"ב ואפי' אי נימא דגם אחר אלף החמישי גזר ונימא ס' להחמיר ונימא הכא ליכא אלא ס' א' מ"מ דלמא הלכה כרוב הפוסקים דבמקום מצוה ובטול פ"ו לא גזר כלל וכיון דאיכא כל הני ספיקות וצרוף דיעות הרבה נ"ל להקל עפ"י התנאי' שיתבארו בסוף אי"ה ונראה דלא צריך מאה רבנים דחומרא זו של מאה רבנים שהעיד הכל בו והחזיק בו הב"ח סי' מדבריהם בעצמם מבואר שאינו מגוף החרם והנושא ב' נשים עפ"י הוראות חכמים אפי' ליכא מאה רבנים לא עבר חרם עכ"פ וא"כ הכא דאיכא ס' מתה ס' המירה ג"כ א"כ לא צריכנ' מאה רבנים דלענין זה בודאי מועיל הס"ס: | ||
'''אך | '''אך''' כ"ז אי הי' לנו ב' עדים שיצאה בלי קטטה בינו לבינה והוא לא נתן אצבע בין שיני' אבל ליכא אלא ע"א ע"ז נוקמא אחזקת רוב נשים דלא מרדה ולא פסקה לחיותה ממקום בעלה בלי שהכה אותה או עשה לה דברים שא"א לסבול וא"כ כדין ברחה. והנה הב"ש רסי' קנ"ח החליט דע"א לא מהימן להתיר לבעל לישא אשה במקום חרגמ"ה וראיתי מעלתו מזדנז בדבר והנה ר"פ יש בכור אמרי' בתחלת עדות אשה אחמרו רבנן ובסופו הקילו להאמין ע"א עפ"י אשה ועבד ובתשובה האחרת בארתי הענין דהנה בודאי בא"א החמירו יותר משארי איסורים ולא אזלי' אפי' בתר רובא במשלא"ס כמ"ש תוס' ספ"ק דב"מ אך בשארי איסורים דליכא חומרא א"א הקילו משום עגונא דאתתא והנה מן התורה אפי' דבר הברור לנו ע"י ע"א או אשה ופסולי עדות אסור לב"ד לסמוך עליה' ולהורות ועוברי' על לאו לא יקום ע"א ומוני המצות מנו זה ללאו וכבר עמד בזה בס' מעיין חכמה להקשות איך חוששי' להחמיר המקדש בע"א הא עוברי' על ל"ת ע"ש והנה ידעו חז"ל בברור כל שע"א וכדומה מעיד מת בעלה ונתברר העדות באופן שאין בו ס' פי' שלא יהי' משלא"ס ואיכא היכירא פרצוף פנים עם החוטם עם כל החומרו' הראוי' לא"א רק דליכא כאן אלא ע"א מ"מ כיון דאיכא חזקה מלתא דעבידא לאגלוי' לא משקרי בי' אינשי דשמא יבוא הבעל ברגליו א"נ משום דאתתא דייקא ומנסבא עי"ז ברור לנו שמת והבא עלי' אינו במיתה שכבר נתברר שמת בעלה וליכא אלא משום אי' לדון עפ"י ע"א ועדי' פסולי' וזה האיסור אינו נוגע באי' א"א ועריות בזה הקילו משום עגונא ועיי' לשון רמב"ם ספי"ג מגירושין: | ||
'''והנה | '''והנה''' בענין ע"א שמתה האשה להתיר הבעל מכבלי חרגמ"ה תלי' בטעמא אי קיי"ל מטעם מילתא עבידא לאגלוי' ה"נ כן שמא תבוא האשה ברגלי' נמצא תו ליכא כאן אי' חרגמ"ה דודאי אמת שמתה האשה ורק משום אי' קבלת ע"א לזה נאמר דכשם שהקילו משום עיגון דידה ה"נ הקילו משום עיגון דידי' וכמ"ש הרא"ש שלא נחמיר החמירו בבעל יותר מבאשה אך לטעמא משום חומר שהחמרת דייקא ומנסבא וזה לא שייך בבעל דליכא חומר נמצא איכא ס' בגוף העדות אם הוא אמת או לא וזה לא הקלנו באשה ולא נקל גם בבעל משו"ה החמיר הריב"ש: | ||
'''וכ"ז | '''וכ"ז''' הוצרך בע"א אומר מת אך בנידן דילן ע"א אומר מורדת היא או ע"א אומר שהודי' דגופה אטום לית דין ולית דיינא דלא מהימן מ"מ אולי יש צד להקל ולומר דהרי קיי"ל ע"א אומר הודה מנה וע"א אומר לוה מנה מצטרפי' לחייבו מנה וה"נ ע"א אומר היא הודי' שראוי להתגרש בע"כ או לישא אחרת מפני שאינה ראוי להוליד בשום אופן וע"א מעיד שעשתה מעשי מורדת ומבין שניהם הצד השוה להתיר לו חרגמ"ה וה"ל ב' עדים ותבנא לדינא הנ"ל: | ||
'''אך | '''אך''' בכל זאת מיראי הוראה אני להורות דבר חדש כזה בשגם בלי עיון בשום ס' והיות כי משמע מלשון השאלה כי הי' אפשר לגבות עדות מהרבה נשים היודעות מעוצר רחמה ועדות כזה מסורה לנשים כמו ב' מקומות בבה"כ בעזרת נשים וכמו רועי' שמאמינים במקום דלא שכיחא אלא הם ואז נצרף גם עדות ב' האנשים ואז נתיר לו לישא אשה אחרת בתנאי שישליש או יעמיד ערבות על כתובתה כאילו אינה מומרת ומורדת וגם יזכה לה גט ע"י א' כאלו היא מומרת ומ"מ ישמור השליח הגט לתתו בידה אם תבוא וגם ישבע הבעל שבועת התורה באם תתברר שהאשה עתה שוטית ולכשתתרפ' ותבוא לקבל גיטה מיד השליח מיד בלי עיכוב יעמוד עצמו לב"ד ויעשה כהוראתם וזה מפני ערעורם של חכמי ליסא דמייתי בהגה' משנה למלך פ"ו מגירושין ובמרכבת המשנה שם מחו להו אמוחא ובנב"י חע"א סי' ג' חש לדבריהם ובתשובה א' הארכתי מאוד בזה [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' י"א] והעליתי להחמיר ע"כ יעשו כנ"ל: | ||
'''אע"ג | '''אע"ג''' דאכתי יש לפקפק אם יהי' עדות נשים על עוצר הרחם מ"מ ליכא אלא מקום מצוה ומאן לימא לן דמותר לישא אשה אחרת במקום מצוה אי לאו משום כל ספקתנו הנ"ל ואהני ליכא אלא חד סהדא ומסתמא לא ברחה אלא מתוך קטטה והוא נתן אצבע בין שיני'. לזה י"ל כיון שהאמת שמשים שלום בבית בטל (לשון הש"ס בשבת קנ"ב ע"א) דא"כ לו יהי' שהי' לו קטטה עמה לפעמים לא מיקרי נתן אצבע בין שיני' כי הגרמה ממנה אע"ג דאנוסה היא בדבר כן דעתי נוטה ואם יסכים עמי הגאון מחו' נ"י יכתוב הסכמתו בשולי המכתב ולמטינא שיבא מכשורי הכ"ד הכותב בחפזי. פ"ב נגהי ליום ה' ט' אלול תקע"ז לפ"ק. | ||
משה"ק סופר מפפד"מ: | משה"ק סופר מפפד"מ: | ||
גרסה מ־14:02, 9 ביוני 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ד צט
|
< הקודם · הבא > |
שלום להרב המופלג המאה"ג כבוד מה' טובי' כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק גיסונג יע"א:
בחזירתי מבאדען מצאתי כמה וכמה מכתבים הצריכים להשיב לשעתן ובתוכם גם מכתב מעלתו ומלבד רב טרדותי עוד אני חוץ למחיצת עוסק ברפואות וספרים אינם אתי לעיי' ומעלתו נחץ עלי כדי להודיע הדברים למחות' הגאון מו"ה בונם גינס נ"י אב"ד דק"ק מ"ד טרם יסע לדרכו לחיים ולשלום אמרתי ויהי מה אשיב בקצרה בלי עיון ואסמוך על המעיין ובפרט על מחות' הגאון הנ"ל שגם הוא ישים עיונו על הדברים וישמע חכם ויוסיף לקח טוב:
שאלתו אודות איש א' אחר ב' שנים לנישואי אשתו ברחה מעמו ונעלמה מעין כל חי ולא מחמת קטטה כלל כן העיד ע"א שהי' הזוג מתגוררי' בביתו שלא הי' שום קטטה ביניהם ולא נתן הבעל אצבע בין שיני' רק בפתע פתאו' נעלמה וזה חמש שנים לא נודע מה הי' לה אחר כמה חקירות ודרישות בכל אופן האפשרי גם אמר הבעל שיש לה אוטם ברחם ואינה ראוי' לתשמיש כלל שעסק עמה ברפואות אצל כמה רופאים והכל ללא הועיל והתשמיש קשה לה מאוד וכן העיד ע"ז ע"א ששמע כן מפי האשה עצמה והנה זה האיש עדיין לא קיים פ"ו ושרוי' בלא חומה ובלא שמחה וצערא דגופי' וכמה איסורי' המסתעפי' מזה ע"כ רוצה שנעיי' בדינו למצוא היתר לישא אשה ואם נחמיר עליו להצריכו מאה רבנים מג' מדינות נפל פיתא בבירא כי איש עני ואביון הוא ולא יכול להדר אחר חתומים ע"כ מצוה לחפש בזכות' וכח דהתירא אלו תוכן דברי מעלתו וצלל במים אדירים וגם הכניס בין הדביקים דברי מחו' הגאון הנ"ל ובקשו ממנו לחוות דעתי הקלושה:
תשובה. הנה אשה זו הנעלמה מעינינו יש להסתפק כמה ס' מה הי' לה. א' אולי מתה כבר מדלא באה לביתה מקום חיותה ואם מתה הבעל מותר לישא אחרת בלי ספק:
ב' אולי המירה דתה ואז דינה שהבעל מזכה לה גט ע"י אחר אעפ"י שיש לומר הכא אין הגט זכות לה כיון שהתשמיש קשה לה לא תזנה בין הגוים מ"מ י"ל נהי שלא תזנה ממש מ"מ משגעונות ודברי כיעור לא תמלט ורוצה אשה בקב ותפלות וזכות הוא לה לדון כפנוי' ויזכה לה גט:
ג' אולי נשטית מחמת שטות ברחה ולא חזרה וא"כ דינא שישליש לה גט וכתובה או יעמיד ערבות על הכתובה וכדומה. ד' אולי מחמת מרד ומעל ברחה ולא חזרה ומורדת אין לה כתובה אע"ג דצריכה התראה מ"מ היכי דלא אפשר שאני שברחה ולא ידענו מקומה אי' בודאי סגי בהא דישליש גט בלא כתובה ואם תבוא ותברר שהי' שוגג' נעיי' בדינה אבל לא לעגן הבעל בשביל זה. ה' אולי ע"י שום מעשה נולד בה מום ומחמת כיסופא ערקא לעלמא כי האי גברא חירוכא דיבמות קט"ו ע"א ולזה נאמר ממ"נ אי הי' מום גדול כ"כ שראוי לה להתבייש לחזור א"כ אי הות קמן כופי' אותה לקבל גט כמ"ש הרא"ש גבי נכפית דלא אלים כחה מכח הבעל שכופי' אותו לגרש במומי' גדולי' ואם אינה בפנינו א"כ לכה"פ נתיר לו לישא אשה ע"י השלשת גט כנשטתת ואם אין המום ראוי שתתבייש ואפ"ה מצערת לבעלה היינו מורדת דלעיל. ו' אולי אשתבאית בין הנכרים והובילו מרחוק לגור ומה תעשה עניי' זו ואלו היתה יכולה להודיע להבעל אי' מקום שבי' הי' מחויב לפדותה ולהיות אשתו כמקדמת דנא אך אולי היא נתונה בין שיני אריות ומלתעות כפירי' ומה תעשה ולזה הספק אסור לו לשא אחרת:
ומעתה נבוא אל העיון הנה יש כאן כמה ספיקות וס"ס להתיר ורק ס' א' לאסור דלמא אשתבאית ול"ל שם אונס חד הוא משום דכל ס' מתיר יותר מחבירו וא"כ נתירו לכה"פ לישא אחרת כחומר שבכולם וכאשר יבואר אי"ה אלא שי"ל נוקמא אחזקת חי ובחזקת צדקת שלא המירה ושלא תמרוד על בעלה בלי שום קטטה ובחזקת הגוף שלא נולד בה מום ובטלו כל הספיקות ונאמר אשתבאית בודאי ואע"ג דלכאורה שבוי' ע"י אונס הוה מיעוטא דידיע הוא במדינתנו לא שכיחא שבי' כלל ואפי' בשיש מלחמה בעולם ויש אלהי' שופטי' בארץ ואפילו באו קדרי' מרחוק ונטלוה מ"מ בעברה דרך עיירות ומקומות מדינתינו אם תזעק בחבלי' יעשו לה דין ואם לא צוחה ושתקה היינו מומרת ברצון וכדאמרי' בגיטין נ"ח ע"ב אין אנפרות בבבל ולא משכחת לי' אלא בדרך רחוקה ונפלאה וליכא אלא מיעוטא מ"מ נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא וה"ל פלגא ופלגא ומס' לא נתיר חר"ג:
לזה נאמר דהאי ספיקא דשבי' אפי' מיעוטא דמיעוטא לא הוה דודאי אם יצאה מדעת למקום יערות ושכיחא שיירות ושוללי' שלא מדעת הבעל ויצאה מחזקת בנות ישראל הכשרים אשר כר' בני כל כבודה בת מלך פנימה דאע"ג דאמרי' בגיטין י"ב ע"ב מהו דתימא כ"כ ב"מ פנימה קמ"ל משמע דלא אמרי' הכי וי"ל לזה כ' רש"י כ"י בני מלכים הם ור"ל דהא תלי' בשיטה דכ"י ב"מ בשבת קכ"ח ע"א ולא קיי"ל כשיטה אבל כד מעיינת שפיר הא ליתא דסתמא דתלמודא דיבמות ע"ז ע"א קיי"ל הלכתא הך חזקה אפי' בנשי א"י הדיוטו' שאינם ב"מ כ"ש בנות ישראל הצנועות ודאמרי' בגיטין קמ"ל ר"ל דאפ"ה מ"ל צאי מעשי ידיך אבל האמת דכל כבודה בת מלך פנימה ודברי רש"י דתלי' בשיטה צ"ע ולפ"ז אם יצאה מדעת ונשתבאית אעפ"י שעתה חזרה בה ורוצית לשוב לבעלה אלא שעומדת במאסרה מ"מ ה"ל תחלתה בפשיעה ועדיין בתמרורתה עומדת ודינה כמורדת או כעוברת על דת ולומר שבאו שבאי' לביתה ושבוה היינו אונסא דלא שכיחא כלל שלא ידע אדם מזה דבר ולא צעקה בעיר ולא נודע מעולם שבאו שוללי' לעיר ולוקחי נפשות במדינתנו ליכא ולומר שנשתטית ויצאה מדעתה והוציאה רוח רעה אל מקום לסטי' ושבוה ועתה נתרפאי' ועומדת בשבי' א"כ היינו מיעוטא דמיעוטא דל"ש כלל ובשגם צריכי' להוציא' מחזקת בריאות ולומר נשתטית וחזרה ונתרפאי' וכה"ג לא סמכי' לחזקה למיעבד פלגא ופלגא וה"ל רובא להתירא ורוב עדיף מחזקה ושרי' הבעל לישא אשה עפ"י שיתבאר לפנינו אי"ה ובודאי אי הי' חומרא דאשת איש הי' חוששי' קצת לסברת האומרי' דרובא לא עדיף מתרי חזקות דהיינו חזקת חי דבעל וחזקת איסור א"א דאשה וה"נ חזקת חי דאשה וחזקת חרגמ"ה דמוטל אקרקפתא דגברא אבל כיון דבלא"ה הרבה חולקים אסברא זו ולא מחלקי' בין חד לב' חזקה והכא דליכא חומרא דא"א לא נחוש להחמיר כולי האי ואי הוה נמי פלגא ופלגא מ"מ מסתיין דע"י מיעוט וחזקה הא דנעשה פלגא ולפ"ז ה"ל ס' שקול בלי חזקת אי' דהרי ע"י החזקה הוא דנעביד אותה לפלגא וכיון דהס' שקול נימא אנן הא פליגי אי חרם דאורי' וס' להחמיר או לא ויעיי' במשפטי החרם לרמב"ן שבסוף תשו' המיוחסת וצל"ע קצת דכל' חילי דרמב"ן מפסוק וכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה והתם מיירי מחרמו של מלך או הממונה על כל ישראל כב"ד הגדול שבירושלם ועיי' מ"ש הוא ז"ל בנימוקי תורה על פסוק זה אבל כגון זה לית לן מ"מ מי יכניס ראשו במה שהלכו בו נמושות ועכ"פ חזי לאצטרופי דעת הסוברי' שהוא רק דרבנן וס' להקל ולהאומרי' נמי שס' להחמיר האיכא דס"ל דלא החרי' אלא עד סוף אלף החמישי ומכאן ואילך אינו אלא קבלה בעלמא דלא מצינו בשום מקום שחזרו ונמנה על ככה להחזיק החרם ונראה דתלי' בפלוגתת הפוסקי' בחרם לזמן ועבר הזמן עיי' תוס' סוגי' דבמשוך היובל ולהך שיטה כיון שלא נמנו להתירו בפירוש הרי החרם במקומו מ"מ לאידך דעת בטל החרם וליכא אלא קבלה ומנהג וספיקו להקל וכן דעת תוס' ורא"ש ומרדכי שם להקל דלא כרש"י סנהדרין נ"ט ע"ב ואפי' אי נימא דגם אחר אלף החמישי גזר ונימא ס' להחמיר ונימא הכא ליכא אלא ס' א' מ"מ דלמא הלכה כרוב הפוסקים דבמקום מצוה ובטול פ"ו לא גזר כלל וכיון דאיכא כל הני ספיקות וצרוף דיעות הרבה נ"ל להקל עפ"י התנאי' שיתבארו בסוף אי"ה ונראה דלא צריך מאה רבנים דחומרא זו של מאה רבנים שהעיד הכל בו והחזיק בו הב"ח סי' מדבריהם בעצמם מבואר שאינו מגוף החרם והנושא ב' נשים עפ"י הוראות חכמים אפי' ליכא מאה רבנים לא עבר חרם עכ"פ וא"כ הכא דאיכא ס' מתה ס' המירה ג"כ א"כ לא צריכנ' מאה רבנים דלענין זה בודאי מועיל הס"ס:
אך כ"ז אי הי' לנו ב' עדים שיצאה בלי קטטה בינו לבינה והוא לא נתן אצבע בין שיני' אבל ליכא אלא ע"א ע"ז נוקמא אחזקת רוב נשים דלא מרדה ולא פסקה לחיותה ממקום בעלה בלי שהכה אותה או עשה לה דברים שא"א לסבול וא"כ כדין ברחה. והנה הב"ש רסי' קנ"ח החליט דע"א לא מהימן להתיר לבעל לישא אשה במקום חרגמ"ה וראיתי מעלתו מזדנז בדבר והנה ר"פ יש בכור אמרי' בתחלת עדות אשה אחמרו רבנן ובסופו הקילו להאמין ע"א עפ"י אשה ועבד ובתשובה האחרת בארתי הענין דהנה בודאי בא"א החמירו יותר משארי איסורים ולא אזלי' אפי' בתר רובא במשלא"ס כמ"ש תוס' ספ"ק דב"מ אך בשארי איסורים דליכא חומרא א"א הקילו משום עגונא דאתתא והנה מן התורה אפי' דבר הברור לנו ע"י ע"א או אשה ופסולי עדות אסור לב"ד לסמוך עליה' ולהורות ועוברי' על לאו לא יקום ע"א ומוני המצות מנו זה ללאו וכבר עמד בזה בס' מעיין חכמה להקשות איך חוששי' להחמיר המקדש בע"א הא עוברי' על ל"ת ע"ש והנה ידעו חז"ל בברור כל שע"א וכדומה מעיד מת בעלה ונתברר העדות באופן שאין בו ס' פי' שלא יהי' משלא"ס ואיכא היכירא פרצוף פנים עם החוטם עם כל החומרו' הראוי' לא"א רק דליכא כאן אלא ע"א מ"מ כיון דאיכא חזקה מלתא דעבידא לאגלוי' לא משקרי בי' אינשי דשמא יבוא הבעל ברגליו א"נ משום דאתתא דייקא ומנסבא עי"ז ברור לנו שמת והבא עלי' אינו במיתה שכבר נתברר שמת בעלה וליכא אלא משום אי' לדון עפ"י ע"א ועדי' פסולי' וזה האיסור אינו נוגע באי' א"א ועריות בזה הקילו משום עגונא ועיי' לשון רמב"ם ספי"ג מגירושין:
והנה בענין ע"א שמתה האשה להתיר הבעל מכבלי חרגמ"ה תלי' בטעמא אי קיי"ל מטעם מילתא עבידא לאגלוי' ה"נ כן שמא תבוא האשה ברגלי' נמצא תו ליכא כאן אי' חרגמ"ה דודאי אמת שמתה האשה ורק משום אי' קבלת ע"א לזה נאמר דכשם שהקילו משום עיגון דידה ה"נ הקילו משום עיגון דידי' וכמ"ש הרא"ש שלא נחמיר החמירו בבעל יותר מבאשה אך לטעמא משום חומר שהחמרת דייקא ומנסבא וזה לא שייך בבעל דליכא חומר נמצא איכא ס' בגוף העדות אם הוא אמת או לא וזה לא הקלנו באשה ולא נקל גם בבעל משו"ה החמיר הריב"ש:
וכ"ז הוצרך בע"א אומר מת אך בנידן דילן ע"א אומר מורדת היא או ע"א אומר שהודי' דגופה אטום לית דין ולית דיינא דלא מהימן מ"מ אולי יש צד להקל ולומר דהרי קיי"ל ע"א אומר הודה מנה וע"א אומר לוה מנה מצטרפי' לחייבו מנה וה"נ ע"א אומר היא הודי' שראוי להתגרש בע"כ או לישא אחרת מפני שאינה ראוי להוליד בשום אופן וע"א מעיד שעשתה מעשי מורדת ומבין שניהם הצד השוה להתיר לו חרגמ"ה וה"ל ב' עדים ותבנא לדינא הנ"ל:
אך בכל זאת מיראי הוראה אני להורות דבר חדש כזה בשגם בלי עיון בשום ס' והיות כי משמע מלשון השאלה כי הי' אפשר לגבות עדות מהרבה נשים היודעות מעוצר רחמה ועדות כזה מסורה לנשים כמו ב' מקומות בבה"כ בעזרת נשים וכמו רועי' שמאמינים במקום דלא שכיחא אלא הם ואז נצרף גם עדות ב' האנשים ואז נתיר לו לישא אשה אחרת בתנאי שישליש או יעמיד ערבות על כתובתה כאילו אינה מומרת ומורדת וגם יזכה לה גט ע"י א' כאלו היא מומרת ומ"מ ישמור השליח הגט לתתו בידה אם תבוא וגם ישבע הבעל שבועת התורה באם תתברר שהאשה עתה שוטית ולכשתתרפ' ותבוא לקבל גיטה מיד השליח מיד בלי עיכוב יעמוד עצמו לב"ד ויעשה כהוראתם וזה מפני ערעורם של חכמי ליסא דמייתי בהגה' משנה למלך פ"ו מגירושין ובמרכבת המשנה שם מחו להו אמוחא ובנב"י חע"א סי' ג' חש לדבריהם ובתשובה א' הארכתי מאוד בזה [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' י"א] והעליתי להחמיר ע"כ יעשו כנ"ל:
אע"ג דאכתי יש לפקפק אם יהי' עדות נשים על עוצר הרחם מ"מ ליכא אלא מקום מצוה ומאן לימא לן דמותר לישא אשה אחרת במקום מצוה אי לאו משום כל ספקתנו הנ"ל ואהני ליכא אלא חד סהדא ומסתמא לא ברחה אלא מתוך קטטה והוא נתן אצבע בין שיני'. לזה י"ל כיון שהאמת שמשים שלום בבית בטל (לשון הש"ס בשבת קנ"ב ע"א) דא"כ לו יהי' שהי' לו קטטה עמה לפעמים לא מיקרי נתן אצבע בין שיני' כי הגרמה ממנה אע"ג דאנוסה היא בדבר כן דעתי נוטה ואם יסכים עמי הגאון מחו' נ"י יכתוב הסכמתו בשולי המכתב ולמטינא שיבא מכשורי הכ"ד הכותב בחפזי. פ"ב נגהי ליום ה' ט' אלול תקע"ז לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |